שעשני כרצונו – דברי הרב טאו על נשים

הודעת פתיחה של הרב

שעשני כרצונו – דברי הרב טאו על נשים

נשלח ב-1/8/2012

| |

שעשני כרצונו – דברי הרב טאו על נשים

בחוברת שקרויה 'שעשני כרצונו' שהוציא הרב טאו הוא טוען (לא ראיתי בפנים. אני ניזון ממה שפורסם) שמקומה של האישה בבית, ודחיפתה להשכלה וקריירה היא הרסנית לחברה, למשפחה וגם לה. עוד הוא טוען שנשים בנויות יותר על רגשות ופחות על אינטלקט. אלו דברים נפוצים וברורים בעולם חרדי, אבל מחוצה לו הם נתפסים כאנכרוניזם גמור.

בלי קשר ישיר לזה, באשכול מקביל כתבתי לפי התרשמותי (הלא לגמרי מבוססת), את ההכללה הבאה: נשים שבוחרות לעזוב את חיי המחוייבות הדתית (אנוסות או נוטשות) עושות זאת מטעמים שונים מאשר גברים. גברים יותר עוסקים בשאלות עיוניות ופילוסופיות (גם שם לא כולם כמובן), בעוד נשים מחליטות על כך אינטואיטיבית או רגשית. הצעתי שם גם סיבות לדבר, ואכ"מ.

יש לדון בדברים בכמה מישורים:

א. לגבי הנזקים (בעיית הקורלציות המגמתיות). מדוע הרב טאו חושב שזה הרסני גם לה גם לחברה וגם למשפחה, ומתנגדיו חושבים שזה נהדר בכל המובנים הללו? זה מצביע על כך שאין מוכנות לחשיבה מורכבת, כזו שמוכנה לראות כמה ממדים שונים של הסוגיא, ולגבש עמדה מתוך שקלול שלהם. הרי אחד לא בהכרח תלוי בשני. האם כל ההיבטים של בעייה חייבים להצביע לאותו כיוון? האם לא ייתכן שזה אכן מביא נזק למשפחה, אבל לא לחברה, או לחברה אבל לא למשפחה? הדברים אמורים כלפי הרב טאו וכלפי מתנגדיו כאחד (אמרנו שוויון, לא?).

ב. לגבי אופי וכישורי האישה. האם הרב טאו לגמרי לא צודק באשר לאופי הנשים? האם אין מאומה במה שהוא אומר? ברור שזו רק הכללה, ולהכללה יש מגבלות וחריגים. אבל כהכללה, האם זה בכלל לא נכון? דבריי למעלה מצביעים על כך שיש בהכללה הזו משהו (אלא אם גם אני טעיתי שם. אני מחכה לתגובת לומדת).

ג. בנקודה אחת אני לגמרי לא מסכים עם דבריו. גם אם דבריו הם הכללה נכונה, אני לא רואה הצדקה להכתיב מכוחם לאישה ספציפית כיוון בחיים (אם אכן הוא מתכוין להכתיב ולא להמליץ. לא קראתי). יכולה להיות אישה שכן מתאימה, ויכולה להיות אישה שלא מתאימה אבל היא בכל זאת רוצה ללכת לכיוון כזה. מאידך, גם ההכתבה לכיוון ההפוך, שדוחפת את כל הנשים לקריירה ול'שוויון' במובן הפשוט, וגורסת שיש לאפשר לה להיכנס לכל מקום גם אם היא אינה לגמרי מתאימה (כמקובל במקומותינו), יכולה להיות מזיקה לא פחות.

ד. ברקע הדברים קיימת גם שאלת ההתייחסות העקרונית לדברי חז"ל, האם עלינו בהכרח לקחת את התייחסויותיהם (לנשים ובכלל) כפשוטן גם לימינו. אבל זהו ויכוח אחר, שגם בו איני מסכים לגישת הרב טאו (אם אני מבין אותה נכון).

לסיכום, שני הצדדים הקוטביים בויכוח הזה הם בעייתיים. בשיח יותר מאוזן ופחות מתלהם ניתן היה גם להביע עמדה מורכבת יותר: הוא צודק כהכללה סטטיסטית (כך נראה לי. שווה בדיקה), ועדיין לומר שלא נכון להכתיב בגלל ההכללה הזאת אפריורי לכל אישה (כמו גם גבר) כיוון בחיים, לא לכיוון של קריירה ולא לכיוון הבית.

כמו שגם אם נכון לומר שלשחורי עור יש בממוצע אינטליגנציה פחותה (איני יודע, זו רק דוגמה), עדיין אין זה אומר שיש להתייחס לשחור עור ספציפי כמישהו פחות חכם (לא לקבל אותו לאוניברסיטה, או להמליץ לו לעסוק במשק בית למען שלימות האומה, המשפחה, העם והארץ).

מקור (פורום "עצור כאן חושבים"): http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=2970621&forum_id=1364