אמונה – שיעור 23
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- העתקת מישור הדיון אל “מחוץ לחוקים”
- דחיית “גוד אוף גאפס” כטענה מהותית
- האלטרנטיבה של “הכול מתמטיקה”
- קבועי טבע, תוכן אמפירי, ופיין טיונינג
- אבולוציה, אביוגנזה, ומדוע זה עדיין “בתוך החוקים”
- האקראיות באבולוציה והבחנה בין ספק אפיסטמי לספק אונטי
- יישום ההבחנה להלכה: פסיק רישא, ספק פסיק רישא, והסתכלות “בעלבתית”
- דטרמיניזם של הטבע והשלכה על האבולוציה
- האבולוציה כמחזקת את הראיה ליד מכוונת
- שאלות על פרק הזמן, הטיעון האנתרופי, וריבוי עולמות
- רידנדנסי, סבל, ואי-אופטימליות מול שאלת הקיום
- גיל העולם כנתון פרשני ולא כקביעה מחייבת
סיכום
סקירה כללית
המרצה מנסח את הראייה הפיזיקו-תיאולוגית מחדש כטיעון “מן החוקים” ולא כטיעון “בתוך החוקים”, וטוען שגם אם האבולוציה והאביוגנזה מסבירות כיצד חיים יכולים להיווצר במסגרת חוקי הטבע, הן אינן נוגעות לשאלה העקרונית כיצד נוצרו החוקים עצמם ומדוע ערכי הקבועים מכווננים כך שייווצרו כימיה, ביולוגיה וחיים. הוא דוחה את ההאשמה שמדובר ב“גוד אוף גאפס” מפני שהפער כאן מהותי: כל הסבר מדעי נשען על חוקים ולכן אינו יכול לסגור את שאלת מקור החוקים בלי רגרסיה אינסופית. בהמשך הוא טוען שהאקראיות באבולוציה היא בעיקר אפיסטמית (חוסר ידע) ולא אונטית (אקראיות במציאות), ולכן התהליך כולו דטרמיניסטי; מכאן שהאבולוציה אינה אלטרנטיבה ליד מכוונת אלא מחזקת את הטיעון לתכנון. בדיון עם השואלים הוא מבדיל בין שאלת קיומו של “שען” לבין שאלת האופטימליות והמוסריות של המנגנון, ומשווה את טענות הסבל והרידנדנסי לשעון מורכב שאינו בנוי כפי שהיינו בונים אותו, בלי שהדבר יפגע בטענה שיש שען.
העתקת מישור הדיון אל “מחוץ לחוקים”
המרצה טוען שהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הרגיל נשען על חוסר הסבירות שחיים מורכבים נוצרים במקרה בתוך חוקי הטבע, ושמולו מציעים אבולוציה ותהליכים טבעיים שמייצרים מורכבות בלי יד מכוונת. המרצה “מסיג צעד אחד אחורה” ושואל מה הסיכוי שייווצרו חוקים שבמסגרתם תהליך מקרי יכול ליצור חיים, במקום לשאול מה הסיכוי שייווצרו חיים בתוך החוקים. המרצה מדמה זאת למפעל מתואם או מכונת כביסה שפועלת, ומסביר שהצגת “כללים” שמסבירים פעולה אינה מחליפה את השאלה מי כתב את הכללים ומי יצר מכונה שמגיבה ללחיצה פשוטה בפעילות מורכבת.
דחיית “גוד אוף גאפס” כטענה מהותית
המרצה מסכים שהוכחות מחוסר ידע אינן הוכחות, וטוען שהבעיה אינה טקטית אלא מהותית: חוסר ידע צריך להשלים במחקר ולא בהנחות מטפיזיות. המרצה טוען שהטיעון “מן החוקים” אינו גוד אוף גאפס משום שהפער אינו בר-סגירה עקרונית, שכן כל הסבר מדעי יישען על מערכת חוקים אחרת ויעורר שוב את שאלת מקור החוקים. המרצה מציג את הרגרסיה כ“צבים כל הדרך עד למטה”, וטוען שאפילו תורת שדה מאוחד תותיר חוק אחד שסביבו תישאר השאלה “ומי יצר אותו”.
האלטרנטיבה של “הכול מתמטיקה”
המרצה מציג אפשרות יחידה לסגור את הרגרסיה: לטעון שכל חוקי הטבע הם תוצאה של הגדרות וניתוח לוגי-אנליטי של מושגים, כך שהעולם כולו מתמטיקה ואין צורך בתצפיות. המרצה טוען שכמעט אף אדם “שפוי” לא מקבל עמדה כזו, ושאם אתאיסט נאלץ לסגת אליה כדי להתגונן מפני הטיעון, אז האלטרנטיבה נעשית דחוקה עד כדי כך שהראיה עומדת. המרצה משתמש בכלל של שרלוק הולמס מ“חותם הארבעה” שלפיו אחרי שלילת הבלתי אפשרי גם מה שנשאר לא סביר הוא כנראה האמת.
קבועי טבע, תוכן אמפירי, ופיין טיונינג
המרצה מחדד שהרכיב התצפיתי בחוקי הפיזיקה מצוי בקבועים, בעוד שהמבנים המתמטיים של החוקים יכולים להיראות כנגזרים ממבנה מושגי. המרצה מדגים בחוק הגרביטציה שהיחס של \(1/r^2\) הוא “מבנה”, ואילו הקבוע \(G\) הוא “האלמנט הפיזיקלי” שנקבע על ידי מדידה ויכול היה להיות ערך אחר. המרצה טוען שהתכונות המיוחדות של העולם תלויות בערכי הקבועים, וששינויים קטנים בהם היו מבטלים כימיה, ביולוגיה וחיים; מכאן שהשאלה היא מי קבע את הערכים כך שיתאפשרו חיים, וזהו טיעון הפיין טיונינג (“הכוונון העדין”). המרצה דוחה את הביטוי “כמה קבועים פשוטים” וטוען שגם אם היה קבוע יחיד בטווח מצומצם, עצם הצורך בדיוק גבוה כדי לקבל עולם מאפשר חיים הופך זאת לנדיר וממילא ל“מורכב”, והוא מזהה מורכבות עם נדירות דרך אנתרופיה.
אבולוציה, אביוגנזה, ומדוע זה עדיין “בתוך החוקים”
המרצה אומר שהאבולוציה מתנהלת בתוך חוקי טבע שאינם “אבולוציוניים”, ומוסיף שגם לפני האבולוציה נדרשת אביוגנזה: היווצרות שרשרת חלבונית ראשונה או קוד גנטי שממנו מתחיל התהליך האבולוציוני. המרצה מתאר מחקר עכשווי שמנסה לצפות בתהליכי אביוגנזה במעבדה ומציין שיש “עדויות ראשונות” להתקדמות לקראת הוכחת אפשרות של היווצרות חיים מדומם. המרצה טוען שגם אם ניסוי מעבדתי יראה שחיים נוצרים ספונטנית, זה רק יראה שחוקי הטבע שלנו מאפשרים זאת, ועדיין תישאר שאלת “מי יצר את מערכת החוקים הזאת”, ולכן ניסויים כאלה סוגרים לקונות מדעיות אך אינם נוגעים לשאלת מקור החוקים.
האקראיות באבולוציה והבחנה בין ספק אפיסטמי לספק אונטי
המרצה ממקד את הוויכוח במרכיבים האקראיים שמייחסים לאבולוציה, כגון מוטציות אקראיות ונסיבות משתנות, וטוען שיש שני סוגי אקראיות: אפיסטמית (חוסר ידע) ואונטית (אקראיות במציאות). המרצה מסביר בהטלת קובייה שאין אקראיות במציאות אלא דטרמיניזם מכני, וההסתברות נובעת מחוסר יכולת למדוד ולחשב את תנאי ההתחלה ברגישות כאוטית. המרצה מביא דוגמאות הלכתיות מקידושין: שליח שקידש אישה ומת יוצר ספק אפיסטמי כי יש אישה מסוימת מקודשת אך אינה ידועה, ואילו “אחת משתי בנותיך מקודשת לי” יוצר עמימות שבה אין עובדה מוגדרת מי מקודשת, והוא מגדיר זאת כ“פאזינס” ולא ספק הסתברותי.
יישום ההבחנה להלכה: פסיק רישא, ספק פסיק רישא, והסתכלות “בעלבתית”
המרצה מציג מחלוקת בין הט״ז לרבי עקיבא איגר בדין סגירת קופסה כשיש חשש לזבובים בתוכה, ומתאר את עמדת הט״ז כמקילה משום שאין ודאות שיש זבובים, ואת עמדת רבי עקיבא איגר כמחמירה משום שעל הצד שיש זבובים הסגירה ודאית לצידה ולכן זה “ספק פסיק רישא”. המרצה מעלה הבחנה שלפיה ההלכה נוטה לאמץ קטגוריות של “האדם הסביר” ולא של מומחה, ולכן בגרירת ספסל על קרקע ההסתכלות היא כאילו יש ספק ולא קביעה מקצועית דטרמיניסטית. המרצה טוען שההלכה “לא ניתנה למלאכי השרת” והיא הולכת עם האופן שבו הציבור תופס את הסיטואציות.
דטרמיניזם של הטבע והשלכה על האבולוציה
המרצה טוען שבפיזיקה “אין עמימויות, יש ספקות”, והעולם הפיזיקלי דטרמיניסטי, למעט החריג הקוונטי שהוא מבטיח לטפל בו בהמשך ומציין שקשה להסבירו. המרצה מסיק שהמרכיבים האקראיים שהביולוגים מדברים עליהם הם אפיסטמיים, משום שהמערכות כה מורכבות שלא ניתן לחשב בפועל מזג אוויר, נסיבות, ומסלולי טריפה והישרדות, אך במציאות עצמה התהליכים מוכתבים. המרצה טוען שמנקודת מבט דטרמיניסטית, אם היו נתונים מלאים וכוח חישובי עצום, אפשר היה לגזור מן המפץ הגדול את השתלשלות העולם עד למציאות האנושית הנוכחית.
האבולוציה כמחזקת את הראיה ליד מכוונת
המרצה טוען שאם האבולוציה נתפסת כתהליך דטרמיניסטי תחת “כסות אקראית”, אז היא אינה מחלישה את הראיה לקיומו של אלוקים אלא מחזקת אותה, משום שהחוקים מכווננים כך שתהליך ארוך יוביל ליצירת מורכבות עצומה. המרצה מדמה זאת לפיסת פלסטלינה בחדר נעול שהיית חוזר אליה אחרי 14.5 מיליארד שנה ומוצא “ספארי”, וטוען שלא היית מסיק שפלסטלינה “לפעמים” נעשית ספארי אלא שמי שיצר את חוקי הדינמיקה התכוון לתוצאה. המרצה טוען שהניאו-דרוויניזם “יורה לעצמו ברגל” אם הוא נשען על אקראיות, כי בהיעדר אקראיות אמיתית הוא נותר עם מסלול מוכתב מראש שמרמז על תכנון.
שאלות על פרק הזמן, הטיעון האנתרופי, וריבוי עולמות
המרצה מתייחס לשאלת שואל על ההבדל בין חוקים בסיסיים פשוטים שמובילים לחיים רק בכוכב אחד לבין יצירת מכונה מורכבת, ומשיב שהדבר מקביל לטענה האנתרופית ושיגיע אליה בהמשך. המרצה מציין שגם שאלת “אולי קיימים עוד עולמות” היא הצד השני של אותה מטבע של הטיעון האנתרופי, ומבטיח לחזור לכך. המרצה טוען שהשאלה אינה על “מי יצר אותו” בלבד אלא גם על נדירות הערכים שמהם נובעים חיים, ולכן המורכבות אינה נעלמת גם אם נקודת ההתחלה נראית פשוטה.
רידנדנסי, סבל, ואי-אופטימליות מול שאלת הקיום
המרצה עונה לשאלה מדוע אלוקים כביכול בחר בתהליך ארוך שכולל “רידנדנסי היסטרי” וסבל של יצורים רבים, ומבחין בין שאלת קיומו של שען לבין שאלת איכות העיצוב. המרצה משתמש בדוגמת “השעון של פיילי” וטוען שגם אם השעון אינו אופטימלי ונראה שניתן היה לבנותו יעיל יותר, הדבר אינו שולל שיש שען אלא רק שהשען חושב אחרת או שהשואל אינו מבין את שיקוליו. המרצה טוען שהראיה אינה מבוססת על אופטימליות אלא על מורכבות ונדירות, ולכן טענות על סבל אינן מפריכות את טענת הקיום אלא שייכות לשאלה פילוסופית אחרת של “למה יש סבל בעולם”.
גיל העולם כנתון פרשני ולא כקביעה מחייבת
המרצה מציג אפשרות שהעולם נראה בן 14 מיליארד שנה אך ייתכן שנברא לפני 6,000 שנה “עם כל הדינוזאורים והשלדים באדמה”, ומציין שאפשר גם להעלות רעיונות על תהליך מזורז בראשית המפץ שבו פרקי זמן ארוכים “חלפו” באופן אחר. המרצה טוען שהקושיות על ההיסטוריה הקוסמית דורשות הנחות עובדתיות שלא בהכרח מוכחות, ושבכל מקרה הן אינן נוגעות לליבת טענתו על מקור החוקים. המרצה מסיים בכך שהשאלות על מדיניותו של הבורא שונות מן הטענה הפילוסופית שהוא מבקש לבסס: שעולם מורכב ומכוונן כזה אינו סביר כתוצר ללא יד מכוונת.
תמלול מלא
טוב, בוקר טוב. אני אסכם רגע איפה אנחנו עומדים במהלכו הזה של הראייה הפיזיקו-תיאולוגית. אני בעצם מה שעשיתי עד עכשיו, העתקתי את מישור הדיון, כי הזזתי את מישור הדיון למישור שנמצא מחוץ לחוקים. זאת אומרת, בדרך כלל מבססים את הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי על ההתנהלות שבתוך החוקים, כן? איך יכול להיות שנוצרים חיים באופן מקרי? הרי זה לא סביר, יש פה מבנה מאוד מאוד מורכב וכולי. על זה בדרך כלל עונים: אוקיי, אני אראה לך, יש את האבולוציה ויש הסברים אחרים שמראים שחיים יכולים להיווצר בלי יד מכוונת, זאת אומרת תהליך מקרי יכול להוביל להשתכללות מתמדת וליצירת יצורים מורכבים, אנטרופיה נמוכה אם תרצו. ועל זה אמרתי שאם ככה אני מסיג, בסמ"ך, את הטיעון צעד אחד אחורה ואני אומר: איך נוצרו חוקים שבמסגרת שלהם תהליך מקרי יכול ליצור חיים? זה בעצם הטיעון. זאת אומרת, עכשיו אני שואל לא מה הסיכוי שייווצרו חיים, אלא מה הסיכוי שייווצרו חוקים שבמסגרתם נוצרת ביולוגיה וחיים וכולי. ועל זה אני אמרתי שהניסוח כן, אולי עוד משפט אחד לפני שנגיש, שאני מגיע למפעל שמתפקד כמו שצריך, הבאתי את הדוגמאות האלה, מפעל שמתפקד כמו שצריך בצורה מאוד מאוד מרשימה ומתואמת וכולי, או מכונת כביסה שאני פתאום רואה שהיא מתפקדת בצורה כזאת מאוד מתואמת בין חלקיה. ואני אומר: טוב, כנראה היה מישהו שמנהל את המפעל או יצר את המכונה. ועל זה אומר לי האתאיסט: מה פתאום? בוא אני אראה לך, יש כללים במכניקה שמראים שמכונה שלוחצים עליה כך ויש זרם חשמלי כזה וכזה פועלת באופן הזה. או במפעל יש רשימה של כללים שתלויה שם בחדר על הקיר שכל אחד מסתכל שם ורואה מה תפקידו ולכן העסק הזה מתנהל, לא צריך להניח את קיומו של מנהל או של יוצר של המורכבות הזאת. זה כמובן טיעון שלא היינו מקבלים. למה לא? כי אתה מיד שואל: בסדר, אבל מי כתב את החוקים האלה שנמצאים על הקיר? החוקים האלה מסבירים את כל ההתנהלות של המפעל, אבל מישהו כתב את החוקים? וזאת שאלה שאתה צריך לענות לי עליה, בלי זה לא באמת הצגת אלטרנטיבה. ואותו דבר לגבי מכונת הכביסה. אני יכול להבין את, מי שמכיר הנדסת מכונות אז יודע שאם אתה בונה מכונה כזאת וכזאת ואתה לוחץ על הכפתור והזרם מגיע וזה, אז היא פועלת באופן המסוים הזה, אבל זה לא אומר כמובן שלא היה מישהו שיצר אותה, הפוך, זה אומר שכנראה היה מישהו שיצר אותה באופן שסתם לחיצה על כפתור תייצר את כל הפעילות המורכבת הזאת, אחרת זה לא סתם קורה לבד. לכן הניסוח מן החוקים מה שקראתי לו, או מחוץ לחוקים, זאת אומרת השאלה איך נוצרו החוקים לא איך בתוך החוקים הדבר מתנהל, זאת באמת הניסוח היותר מדויק והעדכני של הראייה הפיזיקו-תיאולוגית, ולגביו כל הערעורים של האבולוציה וזה הם לא רלוונטיים, כי אבולוציה מתנהלת בתוך מערכת חוקי טבע שהם לא נוצרו באופן אבולוציוני, שלא לדבר על האביוגנזה והיווצרות השרשרת החלבונית הראשונה שממנה והלאה מתחיל תהליך האבולוציה, אבל עד שמה לא הייתה אבולוציה. טוב, אז עוד נדבר על האביוגנזה. בכל מקרה, אז זה הניסוח מה שקראתי הניסוח מן החוקים. אמרתי שהניסוח הזה להבדיל מניסוחים אחרים הוא לא גוד אוף גאפס. זאת אומרת בדרך כלל תוקפים טיעונים מהטיפוס הזה על כך שהם מתבססים על לקונה בהבנה המדעית. זאת אומרת יש משהו שהמדע לא יודע להסביר סימן שיש אלוהים. ועל זה עונים האתאיסטים ובצדק: המדע לא ידע פעם להסביר המון דברים ואנחנו מתקדמים, לאט לאט הוא יודע להסביר יותר ויותר דברים, אז נכון עוד לא גמרנו את העבודה, יש עדיין דברים שאנחנו לא יודעים להסביר, חכה המדע יתקדם יותר יסביר גם אותם. אם אתה בונה את ההוכחה לקיומו של אלוקים על לקונות בידע המדעי העתיד שלך לא צפוי להיות מזהיר. ועוד פעם אני לא מדבר פה על הטיעון הטקטי, לא כדאי כי אז כשיגלו שאין לקונה אז כולם יהיו אתאיסטים. אלא זה לא זה לא הנה. אינה נמי, אם זה הטיעון שלי אז צריך להיות אתאיסט באמת אחרי זה. מה הבעיה? אני לא נבהל מזה, זאת המסקנה. הבעיה שלי היא לא זאת, הבעיה שלי שההוכחה היא לא טובה. זה לא בגלל שבעתיד אולי יזנחו את העניין, זה בגלל שכבר בהווה אני לא מקבל את ההוכחה הזאת. זאת לא הוכחה טובה פשוט. זאת לא שאלה טקטית, זאת שאלה מהותית. הוכחה מחוסר ידע היא לא הוכחה. היא לא הוכחה טובה. חוסר ידע צריך להשלים על ידי מחקר, ולא על ידי הנחת היפותזות מטפיזיות כמו קיומו של אלוהים וכדומה. למה הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי הוא לא גוד אוף גאפס? גם שם לכאורה אני אומר אתה הרי לא יודע איך נוצרה מערכת חוקים כזאת מיוחדת ולכן יש אלוהים, כנראה הוא יצר אותה. חכה, יהיה עוד מחקר, יגלו למה נוצרה מערכת החוקים המסוימת הזאת ולא מערכת אחרת. לכן לכאורה גם כאן בעצם מדובר בטיעון מהטיפוס של גוד אוף גאפס. אבל זה לא נכון, הסברתי את זה אני רק חוזר, זה לא נכון בגלל שפה הגאפ הוא גאפ מהותי. זאת אומרת שום מחקר לא יסגור אותו. כי אני לא שואל איך מערכת החוקים מייצרת משהו, אני שואל איך נוצרה מערכת החוקים עצמה. עכשיו בהנחה שמחקר מדעי יגלה איך נוצרה מערכת החוקים, הרי כל הסבר מדעי מעצם היותו כזה מתבסס על חוקים מדעיים כלשהם. אז הוא יראה לי חוקים אחרים שהם שולטים על היווצרויות של מערכות חוקים. בסדר, זה יהיה הסבר מדעי לאיך נוצרה מערכת החוקים המדעיים, חוקי הטבע, אוקיי? אבל גם שמה יהיו חוקים ואני אשאל עליהם מי יצר אותם? ובסוף בסוף אפילו אם נגיע נסיים את הדרך כמו החלום של איינשטיין ונגיע לתורת השדה המאוחד, אז יהיה לנו עדיין חוק אחד כללי שממנו אפשר לגזור את כל שאר החוקים. אבל אנחנו לעולם לא ניפטר מהשאלה אוקיי ומי יצר אותו? שום מחקר מדעי לא יכול לסגור את זה, לא שחסר לנו ידע וצריך עוד לחקור ואז אנחנו… לא, זה לא. מחקר מדעי מעצם היותו מחקר מדעי הוא משהו שמנסה למצוא חוקים שיסבירו את התופעה שאותה אתה חוקר. אבל כשאני שואל מאיפה באו החוקים זה מחוץ לאפשרות ולהגדרה של מחקר מדעי, את זה מחקר מדעי לא יכול לסגור. ואם הוא יסגור, אז הוא יסגור את זה על בסיס מערכת חוקים אחרת של המדע החדש שאותו נגלה, והוא יסביר לי איך נוצרה מערכת החוקים הזאת. אוקיי, אז אני אשאל על המערכת האחרת, צבים כל הדרך עד למטה, כן? זאת אומרת שבסופו של דבר אנחנו תמיד נישאר עם זה. האלטרנטיבה היחידה זה להגיד שכל חוקי הטבע הם תוצאה של הגדרות וניתוח לוגי של מושגים. בעצם כל העולם הוא מתמטיקה, אין פיזיקה, אין כימיה או כל מדעי הטבע, או לא רק מדעי הטבע אלא בכלל, הכל מתמטיקה. זאת אומרת ברגע שאתה מבין טוב את המושגים, תגדיר את המושגים נכון, אתה תוציא את הקשרים ביניהם בדרך של ניתוח אנליטי, ניתוח לוגי. ואז ברמה העקרונית לא בעצם לא צריך תצפיות במדע, כל מה שצריך זה לעשות את המתמטיקה נכון. עכשיו כיוון שכמעט אף אדם שפוי לא מאמין באפשרות הזאת, שאין דבר כזה מדע אלא שהכל מתמטיקה והגדרה של מושגים, עשיתי מיוט כי יש פה רעשים, אז לכן אני חושב שאני פטור מלהתייחס לעניין הזה. זאת אפשרות שתיאורטית קיימת, מאוד מאוד מאוד לא סבירה. ואם האתאיסט הנסוג בשביל להתגונן בפני הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי צריך להיקלע לעמדה כזאת, איי רסט מיי קייס. זאת אומרת נדמה לי שאם בשביל להתגונן בפני הטיעון הזה אתה צריך להגיע לעמדה כל כך לא קבילה, לא סבירה, לא מקובלת על אף אחד, אז עזוב, אז בוא תאמין באלוהים זה כבר יותר טוב. זאת אומרת זה ברגע שהגעת ברגע שהאלטרנטיבה נהייתה מאוד מאוד דחוקה, אז גמרנו. תמיד יש אלטרנטיבה דחוקה כלשהי שיכולה לדחות כל ראיה. כל מטרתה של הראיה זה להראות שהאלטרנטיבה היא דחוקה ולכן לא סביר להחזיק בה. כן, מכירים, הזכרתי כבר את שרלוק הולמס בחותם הארבעה, הוא אומר לוואטסון שבמקום שבו שללת את הבלתי אפשרי כל כמה שמה שנשאר הוא לא סביר זה כנראה האמת. זאת אומרת יכול להיות שיש לך אופציה מאוד מאוד לא סבירה אבל אם האלטרנטיבה היא בלתי אפשרית אז הלא סביר הוא אלטרנטיבה טובה יותר. אז גם בהקשר הזה אותו דבר, זאת אומרת אם אתה מגיע למצב שבו אתה הופך את כל המדע לפעילות ריקה, בעצם הכל זה הגדרה מתמטית ואנחנו סתם אידיוטים שאנחנו עושים תצפיות, אז מבחינתי זה בסדר גמור. אם זאת האלטרנטיבה, אז נדמה לי שהוכחתי את קיומו של אלוקים. זאת בעצם הטענה. כאן עמדנו בסוף הפעם הקודמת. אפשר אולי שאלה קטנה? כן. עוד פעם, אם נניח שהכל התחיל באיזשהו חוק פשוט ואיזשהו חוק בסיסי יסודי או איזה שישה קבועים מאוד פשוטים, שעכשיו צריך לדון מי יצר אותם, אבל הם מאוד מאוד פשוטים ובמיליארדי גלקסיות זה לא עשה שום דבר, ובאחת הכוכבים הקטנים זה יצר חיים מורכבים. זה שונה מאוד מליצור מכונת כביסה, כי מכונת כביסה זה דורש אלפי צעדים, כל אחד נפרד בפני עצמו, שמישהו ישב וחשב על הייעוד שלהם ואיך לבצע אותם. ופה אנחנו מדברים על מישהו שחשב על איזשהו חוק בסיסי שהתגלגל באחד ממיליארדי טריליארדי הכוכבים לחיים מורכבים. אז באמת אנחנו חוזרים לטענה הקוסמולוגית מי יצר אותו, אבל המורכבות, הטענה מהמורכבות קצת מאבדת את טעמה. אני אגיע לטענה הזאת. אני רק אומר שלפי התזה הזאת גם במכונת הכביסה הייתי אומר אותו דבר. זאת אומרת מכונת הכביסה היא באמת דבר מורכב שבנוי על הרבה מאוד צעדים, אבל אתה יודע בכל העולמות האחרים לא תמצא, בכל הפלנטות האחרות לא תמצא מכונות כביסה. אז פה זה נוצר, בסדר, פעם אחת מתוך כמה, זה בעצם הטיעון האנתרופי, אני אגיע אליו בהמשך. אני אומר יש פה בעצם הנחה הבסיסית פה שיש מוצר מופלא שאולי לא יכול להיווצר מעצמו, וזה בהנחה שמישהו שאף חתר להגיע לאותו מוצר מופלא. אבל זה ביצה ותרנגולת, ומה זה מזכיר לי? את המערכון של רבקה מיכאלי ויוסי בנאי. תראה איזה יצירה עשו! בראו לנו אוזניים יא אללה כדי שיהיה לנו איפה לשים את המשקפיים. זה היה המערכון שלהם לפני 40 שנה. אני אגיע לזה בהמשך, זה גם כן בעצם הטיעון האנתרופי. אני אגיע לזה עוד מעט. בסדר? היום אני עוד מתכנן להגיע לזה. טוב, וגם היה את השאלה אולי קיימים עוד עולמות או משהו, או שהם נכשלו ואנחנו לא רואים, זה היחיד או שהם קיימים. זה הבטחתי בפעם הקודמת שאני אגיע וזה הצד השני של אותה מטבע של הטיעון האנתרופי. אני אראה עוד מעט שזה בעצם הצד השני של אותו טיעון, זה לא עוד משהו, זה שני צדדים של המטבע. עוד מעט. אז הטענה בעצם זה שהטיעון מן החוקים הוא לא גוד אוף גפס. עכשיו כדי להגדיר קצת יותר את הטיעון מן החוקים אני רוצה לחדד אותו. אם באמת אנחנו לא רואים את החוקים כתוצאות של ניתוח מושגי לוגי בלבד אלא יש פה משהו תצפיתי, אז איפה נמצא האלמנט התצפיתי בתוך חוקי הטבע? נגיד חוקי הפיזיקה לצורך הדיון. הוא נמצא, הזכירו את זה קודם, הוא נמצא בקבועים. השואל הקודם כן דיבר על מערכת של קבועים, מערכת פשוטה של קבועים, אין חיה כזאת, זה אוקסימורון, מערכת פשוטה של קבועים, אבל עוד מעט אני אחזור לזה. זה נמצא בעצם בקבועים. זאת אומרת בחוקי הטבע, הם חוקי הפיזיקה בדרך כלל בנויים באופן שיש להם מבנה מסוים של יחסים בין המשתנים הפיזיקליים ויש בתוך המבנה הזה גם קבועים שתולים שמה איזשהם מספרים. כולנו מכירים את חוק הגרביטציה. חוק הגרביטציה מבחינת המבנה שלו אומר שכוח הגרביטציה בין שתי מסות פרופורציוני הפוך לריבוע המרחק ביניהם, אחד חלקי אר בריבוע. זה המבנה. אוקיי? את המבנה הזה באופן עקרוני אפשר להוציא מניתוח מושגי. תציירו ספרה סביב אחת המסות, השטח של הספרה הולך כמו אר בריבוע ומתוך זה אפשר איכשהו להוציא שהצורה של הכוח תהיה אחד חלקי אר בריבוע. אבל כשאני מסתכל על הנוסחה של הכוח, הנוסחה כוללת בתוכה גם מקדם. כן? הנוסחה זה ג'י, המקדם הגרביטציוני, אם המסה הראשונה כפול אם המסה השנייה חלקי המרחק בריבוע. הג'י הוא בעצם האלמנט הפיזיקלי בחוק הזה, כל השאר זה מבנה. זה רק מבנה. זה רק אומר שזה מתפרס כמו אדוות כדוריות מהמסה המרכזית. זה רק מבנה. אבל יש שמה קבוע, הקבוע הזה היה יכול להיות אחד, שתיים, אפס נקודה אחת או. עשר במינוס שמונה. זאת אומרת, יכול היה להיות בכל מיני ערכים שונים ומשונים. והתצפיות בדרך כלל, לא תמיד, אבל התצפיות בדרך כלל וככל שהמדע מתקדם זה יותר כך, התצפיות מתמקדות בקביעת הערך של הקבועים, לא בתיאור המבני. התיאור המבני אנחנו בדרך כלל יודעים אותו. אנחנו רק שואלים מי זה המספר, מי זה הג'י הזה שנמצא שם. אני יודע שזה הולך כמו אחד חלקי אר בריבוע. אני שואל אבל מי זה הג'י הזה? וזה אני צריך ניסוי. עכשיו יותר מזה, לא רק שאת זה אני צריך ניסוי, זה בעצם התוכן המדעי של התאוריות הפיזיקליות. כל השאר זה באמת מבנים מתמטיים. אבל בשביל זה צריך תצפיות. עכשיו זה לא לגמרי מדויק מה שאני אומר עכשיו, אבל זה האסנס, זה ככל שאנחנו מתקדמים בהבנה המדעית זה הולך יותר ויותר לשם. שאת המבנים אנחנו יודעים להוציא מניתוח מושגי, זה שזה הולך כמו אחד חלקי אר בריבוע, אבל את המספרים אנחנו עדיין צריכים למדוד, את הקבועים. עכשיו יותר מזה, התכונות המיוחדות, המיוחדות של העולם שלנו, בדרך כלל לא נמצאת בתכונות המבניות של החוקים, אלא בקבועים. זה אומר במילים אחרות, להגיד הקבועים, קבוע דיאלקטרי, קבוע גרביטציה, קבוע קולון, לא משנה, יש כל מיני קבועים, מהירות האור. יש כל מיני קבועים יסודיים בפיזיקה, פעם היו מדברים על שישה או שבעה בלתי תלויים, אבל זה בטח משתנה בינתיים עם כל המיתרים למיניהם שמנסים למצוא קשרים בין ערכי הקבועים. אבל עוד פעם, הקשרים האלה לא יעזרו, הם לכל היותר יעזרו להוריד את מספר הקבועים לאחד. אבל זה אחד תמיד יהיה שם, אחרת זה הפכנו את הפיזיקה למתמטיקה. אז קבוע אחד תמיד יהיה שם. עכשיו מה שקורה זה שערכי הקבועים הם בעצם שולטים בכל מה שקורה פה. זאת אומרת אם ערכי הקבועים היו קצת אחרים, אפילו במידה קטנה, כל מה שאנחנו מכירים בעולם לא היה קיים. זאת אומרת לא הייתה כימיה, לא הייתה פיזיקה, לא הייתה כימיה, לא הייתה ביולוגיה, לא היו פיזיולוגיה ולא היו חיים. אוקיי, זאת אומרת התכונות המיוחדות של העולם או היצורים החיים נגיד שזה פסגת האנתרופיה הנמוכה ביותר כי הם המורכבות הגבוהה ביותר, זה בעצם תוצאה של ערכי הקבועים. ואם אני מתרגם את הטיעון מן החוקים לשפה הזאת, אז אני בעצם שואל מי קבע את ערכי הקבועים כך שיצא פה ביולוגיה וחיים ויצורים מורכבים וכדומה. וזה בעצם הטיעון של הפיין טיונינג, כן התיאום של בין ערכי הקבועים, הכוונון העדין בתרגום לעברית. וכאן אני רוצה לשים לב, אני אחזור לביטוי שעלה בשאלה קודם, יש כמה קבועים פשוטים, כן ככה שאל השואל קודם. מה זאת אומרת קבועים פשוטים? בואו ניקח נגיד שיש רק קבוע אחד בפיזיקה, בסדר? והקבוע הזה יכול לקבל כל ערך מספרי שלא יהיה, נגיד ערך מספרי ממשי, נלך איתכם פשוט לא מורכב, הכל בסדר, ערך מספרי ממשי בין אפס לאחד. זאת אומרת ממש נצמצם עוד יותר. יש קבוע אחד שבו תלויה כל חוקי הטבע, גמרנו, תורת השדה המאוחד, הגענו קבוע אחד שבו תלויה כל חוקי הטבע והוא מקבל ערכים בין אפס לאחד. ובגלל שהערך שלו הוא אפס נקודה שש שבע שמונה אחת חמש תשע, כן תלכו עד אינסוף, לא יודע אם הוא אירציונלי כנראה, רוב הסיכויים שהוא אירציונלי כי מספר האירציונליים גדול יותר, אז אנחנו מקבלים את הכימיה ואת הביולוגיה ואת החיים ואת הכל. אם היית משנה אותו בקצת, זה לא היה מתקבל. עכשיו זה המצב הכי פשוט שאפשר לדבר עליו כמערכת פשוטה של קבועים, נכון? אבל גם פה אני יכול לשאול אוקיי, נגריל עכשיו ערך עבור הקבוע הזה. אוקיי? נגיד שאנחנו מגרילים ערך. מה הסיכוי שניפול בדיוק על הערך הזה שנותן לי כימיה, ביולוגיה וחיים? זה לא פשוט. זה מורכב מאוד. זה נראה נורא פשוט במילים. אבל להגיד שיש פה, כן אמרתי כבר שמורכבות מתורגמת לנדירות. אפשר לתרגם מורכבות לנדירות, זה בדיוק מה שעושה אנתרופיה. האנתרופיה מודדת מורכבות דרך נדירות של מצב. אם המצב הוא מאוד מאוד, הראיתי את זה בתחילת הסדרה הזאת, כן? אם הראיתי שהמצב הוא מאוד מאוד נדיר זה אומר שהאנתרופיה שלו נמוכה. ולכן נדירות ומורכבות זה שני צדדים של אותה מטבע. ועכשיו כשאני שואל בהנחה שצריך ערך מאוד מדויק של הקבוע הזה, אם כמובן אם כל ערך שלו בין רבע לשלושת רבעי היה נותן לי את כל העולם שלנו, אז ההסתברות היא חצי, זה לא מורכב. זה בסדר, יכולתי לקבל ערכים בין אפס לאחד וכל הערכים בין רבע לשלושת רבעי הם בסדר, אז הגרלה אומרת שהסיכוי לקבל את זה הוא חצי, מזה לא הייתי מתפעל. אבל זה לא המצב. בעצם מה שהיה צריך זה. וזה לא יודע מה עד הספרה לא יודע כמה אחרי הנקודה בשביל הדיוק של הקבוע שאנחנו בשביל לקבל את הכימיה והביולוגיה והכל. אז הסיכוי שדבר כזה יצא בהגרלה מקרית, עיוורת, שרירותית, בלי יד מכוונת הוא אפסי. ולכן בעיניי אין דבר כזה מערכת פשוטה של קבועים, כיוון שברגע שצריך ערך מדויק של הקבוע אז זה אומר שזה לא פשוט או נדיר. או זה מורכב או נדיר מבחינתי לצורך הדיון כאן זה מילים נרדפות. ולכן השאלה נותרת בעינה וזה בעצם הטיעון של הפיין טיונינג, כן? איך הכוונון של ערכי הקבועים מתאים בדיוק להיווצרות של חיים. עכשיו אני אגיע בהמשך גם לשאלה שעלתה קודם, כל ערך אחר היה יוצר יצורים מורכבים אבל מסוג אחר, לא החיים שאנחנו מכירים אלא משהו אחר. יש טענה כזאת גם, ואז עוד פעם זה מרוקן מתוכן את הטיעון שלי, אני אגיע לזה עוד מעט. אני רוצה אבל להעיר עוד הערה על העניין הזה. יש אנשים שרוצים לטעון הרי אני אמרתי קודם שהאבולוציה מציעה איזושהי אלטרנטיבה להיווצרות של מערכת מורכבת באופן ספונטני בלי יד מכוונת, אבל אמרתי שזה נעשה בתוך חוקים ולכן בעצם השאלה היא מי בנה את החוקים? דיברתי על השיכור עם התעלה, זוכרים? כל מיני דוגמאות נתתי לעניין הזה או הקוביות שמטילים אותם. ולכן בעצם האבולוציה היא לא אלטרנטיבה. יש עוד טענה שגם אם האבולוציה הייתה אלטרנטיבה הרי עד שהתחילה האבולוציה קודם כל הייתה צריכה להיות האביוגנזה. היה צריך להיווצר שרשרת חלבונית ראשונה שממנה והלאה מתחיל התהליך האבולוציוני או כמה שרשראות חלבוניות שמהן יתחיל התהליך האבולוציוני שתיארתי אותו בפעמים הקודמות. אבל איך נוצרה שרשרת החלבונית הראשונה? זה לא קורה בתהליך אבולוציוני, עוד אין אבולוציה כל עוד אין שרשראות כאלה אין אבולוציה. אז איך הדבר הזה נוצר? זה תהליך האביוגנזה. אז יש כאלה שרוצים לטעון כנגד האתאיסטים שגם אם תסבירו באמצעות אבולוציה ותציעו את האלטרנטיבה האבולוציונית לבריאה לא תצליחו להסביר את מה שקדם לאבולוציה מהמפץ הגדול ועד היווצרות השרשראות החיות הראשונות. אז כאן בעצם יש עבודה מאוד אינטנסיבית במחקר הביולוגי העכשווי לנסות לראות האם תהליכי אביוגנזה אפשר לצפות בהם. האם יכולים להיווצר חיים יש מאין מתוך דומם? לא בתהליך אבולוציוני שזה שכלול החיים אלא אני מדבר על היווצרות חיים. זאת אומרת לקחת חומר דומם ושאיכשהו מתוכו בתוך מרק קדמון כזה או אחר יכול פתאום לצאת ממנו שרשרת חיה, שרשרת קוד גנטי. השאלה האם דבר כזה יכול לקרות ויש כבר עדויות ראשונות, אני לא מעורה לגמרי בסטייט אוף דה ארט, כן? במצב העכשווי. אבל יש עדויות ראשונות שזה כבר מתקדמים לקראת הוכחת אפשרות של דבר כזה. זאת אומרת יש דברים כאלה נוצרים. אני שואל עכשיו מה וזה הרבה פעמים עולה בוויכוח. אתם רואים גם זה לא טיעון נגדנו אומרים הנאו דרוויניסטים. נכון שיש שלבים שקדמו לאבולוציה אבל גם שם יש לנו הסבר מדעי איך העסק הזה עובד. ושוב פעם זה נופל לתוך אותו כשל שתיארתי קודם בתוך האבולוציה. למה? כי השאלה בתוך החוקים באמת מקבלת פה מענה. איך במסגרת החוקים הנתונים האלה יכול להיווצר באופן ספונטני שרשרת חיה? יכולה להיווצר שרשרת חיה. אז אתה מראה לי שזה יכול להיווצר. אני שואל אבל מי יצר את מערכת החוקים הזאת שבמסגרתה יכולים להיווצר חיים באופן ספונטני? זאת מערכת חיים מאוד, מערכת חוקים מאוד מיוחדת. או במילים אחרות אני אומר כך: זאת אומרת אם אני חושב שחיים זה דבר מאוד מורכב ולא יכול להיווצר מתוך דומם בתהליך ספונטני בלי יד מכוונת, אז אם אתה תראה לי ניסוי שבמעבדה באמת נוצרים חיים מתוך מערכת דוממת מה שאני אומר זה שאוקיי אז גם פה הקדוש ברוך הוא יצר את החיים בתוך המעבדה הזאת. כי הרי זה לא קורה באופן ספונטני. איך הוא עשה את זה? לא ראינו אותו, הוא לא היה שם, הוא לא הפריע לנו בניסוי. איך הוא עשה את זה? דרך חוקי הטבע. זאת אומרת הרי המעבדה גם היא לא פטורה מחוקי הטבע, היא עובדת לפי חוקי הטבע, היא מודדת אותם, היא בודקת איך הם עובדים. אז בעצם מה שהראית לי בניסוי המעבדתי זה שבחוקי הטבע הנתונים שלנו כאן יכולים להיווצר חיים. אלא מי יצר את המעבדה עצמה? הרי תבינו שאם לא היו פה מערכת חוקים מאוד מאוד מיוחדת לא היתה א-ביוגנזה. חיים לא היו נוצרים סתם ככה מטבע דומם אם מערכת החוקי הטבע הבסיסיים היתה שונה. נכון? זה ברור לנו. זה תהליך מאוד מאוד מיוחד. אז גם אם הוא יכול לקרות זה רק אומר שהחוקים הם מיוחדים כי עובדה שהם מאפשרים לתהליך מיוחד כזה לקרות. ושוב פעם אני אשאל את השאלה מן החוקים לא את השאלה בתוך החוקים. מי אחראי לזה שזאת מערכת החוקים שבתוכה מתנהל העולם שלנו? ועכשיו את כל הניסויים שתעשו הם לא משנים שום דבר. כי ניסויים שאתם תעשו בסך הכל סוגרים לנו גאפים מדעיים. הם סוגרים לנו לקונות, חוסר ידע מדעי עד שם אנחנו לומדים לאט לאט איך העסק עובד. אבל כשאני שואל מי יצר את המדע עצמו לא מה קורה בתוך המדע, מי יצר את החוקים שבתוכם העסק הזה עובד? זה מחקר מדעי לא יכול להסביר באופן מהותי, בהגדרה. זה לא גאפ. בסדר? זאת בעצם הטענה. לכן גם הניסויים האלה של הא-ביוגנזה אין להם שום משמעות בדיון הזה. עכשיו הטענה שאני רוצה לטעון, אני רוצה להמשיך צעד אחד הלאה ולומר כך, בעצם מה שעומד פה כל הזמן לדיון זה בשאלה למה אני צריך להניח קיומה של יד מכוונת, הרי יש לי אלטרנטיבה שבה גם תהליך אקראי יעשה את אותה עבודה. זו האבולוציה. תהליך אקראי יעשה את אותה עבודה. ותהליך אקראי פירושו שאין יד מכוונת. בסדר? אז בעצם לא צריך להגיע להנחה שיש יד מכוונת. המוקד של הדיון הוא במרכיבים האקראיים שקיימים בתוך התהליך האבולוציוני. מה זה המרכיב? יש כמה מרכיבים אקראיים בתהליך האבולוציוני. אחד מהם למשל זה המוטציות, השינויים שעוברות השרשראות הקודונים, השרשראות הגנטיות, הם עוברות שינויים שונים, תיאמתי את זה כבר בפעמים הקודמים והשינויים האלה הם תהליך אקראי. זה קורה לכל הכיוונים וכמובן מי מהם שיש לו את היכולת האדפטציה הוא שורד. מי שמוצלח יותר בהתמודדות עם הנסיבות הוא זה ששורד. וכל השאר נכחדים. זה התיאור האבולוציוני. יש גם אלמנטים אקראיים בנסיבות, לא רק במוטציות. הרי כל פעם היצורים שנוצרו על ידי המוטציות האלה מתמודדים עם נסיבות אחרות. מה יוצרת הנסיבות האלה? לא יודע, מקרה, פעם יש חום, פעם יש בצורת, פעם יש קור, ויצורים שלא עומדים בקור יכחדו, יצורים שלא עומדים בחום יכחדו. הנסיבות הן נסיבות מקריות וכל מערכת נסיבות כמובן תוביל את האבולוציה למסלול שונה. כי כל פעם תלוי מה הנסיבות זה יכחיד את היצורים שלא מתאימים לנסיבות האלה. ולכן יש מרכיבים אקראיים בתהליך האבולוציוני והם בעצם לוקחים אותנו אל החיים בלי יד מכוונת. זה המשמעות המהותית של הויכוח. זאת אומרת מה עושים עם המרכיבים האקראיים של האבולוציה? אז על זה אני רוצה לענות בשני מישורים. מישור אחד זה שגם אם ישנו מרכיב אקראי באבולוציה, זה מה שאמרתי בעצם עד עכשיו, גם אם יש מרכיב אקראי באבולוציה זאת אקראיות שנערכת בתוך מערכת של חוקים והחוקים עצמם לא אקראיים. יש חוקי פיזיקה או חוקי טבע, כימיה בביולוגיה, מה שלא יהיה ובתוכם יש כל מיני מוטציות ונסיבות פיזיות שונות שגורמות לתהליך האבולוציוני להתנהל בכל מיני כיוונים מקריים לכאורה. אבל כל זה מתנהל בתוך מערכת של חוקים שהיא מערכת קשיחה. ולכן כשאני שואל את השאלה מה יצר את מערכת החוקים אתה לא יכול לענות לי זה עניין אקראי. לא, העניין האקראי הזה מתנהל בתוך מערכת חוקים ובלי מערכת החוקים האקראיות לא היתה מובילה אותנו לשום מקום. זוכרים את דוגמת השיכור והתעלה? שמה הדגמתי את זה. אז זאת הטענה שטענתי עד עכשיו. עכשיו אני רוצה להוסיף עוד משהו יותר מרחיק לכת. למעשה המרכיבים האקראיים שיש באבולוציה זה לא באמת כמו שזה נראה. וכאן יש כל מיני עבודות שמנסות לבדוק את זה. עוד פעם, אני לא מעורה בפרטים, אני לא ביולוג אבל אני אגיד בתמונה הגדולה. יש בעצם, אנחנו מבחינים בין שני שני סוגי אקראיות. יש אקראיות נקרא לזה אפיסטמית, ויש אקראיות אונטית. אפיסטמי, אפיסטמולוגיה זה תורת ההכרה, אונטולוגיה זה תורת היש. זאת אומרת, כן, אקראיות במציאות עצמה ואקראיות בתפיסה שלנו את המציאות. למה אני מתכוון? בוא נניח שאני מטיל קובייה, אוקיי? או מטבע. בדרך כלל אנחנו מטפלים בתוצאות של ניסוי כזה באמצעות הסתברות, חישובים הסתברותיים, של מה הסיכוי שתצא תוצאה זוגית בקוביה? חצי. מה הסיכוי שאי זוגי? גם חצי. מה הסיכוי שתצא תוצאה גדולה מחמש, גדולה או שווה לחמש? שליש. מה הסיכוי שייצא ארבע? שישית. וכן הלאה. נכון? אנחנו מדברים בשפה של הסתברויות. עכשיו כשאני מטיל את הקובייה, האם יש משהו אקראי בתהליך הזה? התשובה היא לא. אין פה שום דבר אקראי. זה תהליך מכני, קשיח, דטרמיניסטי לחלוטין. אני לוקח קובייה, מטיל אותה למעלה במהירות התחלתית שאני מפעיל, בכיוון שאני מפעיל, התנאים הסביבתיים, צפיפות האוויר, הרוחות, מה שלא תרצו, צורת הקובייה, הכל זה נתונים. באופן עקרוני אם אני אכניס את כל זה למחשב מאוד מאוד משוכלל, וזה מאוד מסובך החישוב הזה, הוא יגיד לי על איזה פאה הקובייה תיפול. הוא יגיד לי יצא ארבע. אם אני נותן לו את כל הנתונים, התוצאה מוכתבת מראש. וזה בעצם אומר שהטלת קובייה זה לא תהליך אקראי. אין פה שום דבר אקראי. אז למה אנחנו משתמשים בהסתברות כדי לנתח את התוצאות של הדבר הזה? אותו דבר על מטבע כמובן, וכולי. בגלל שאנחנו לא יודעים את הפרמטרים שקובעים את התוצאה, או שלא יודעים לעשות את החישוב, או שלא יודעים את הפרמטרים. אנחנו לא יודעים מה המהירות המדויקת שניתנה לקובייה בהתחלה או לאיזה כיוון זה הולך, או מה המומנטום, לא משנה, כל מיני נתונים שאני צריך כדי לחשב את המסלול שהקובייה תעבור עד שהיא נופלת. זה מאוד מסובך, זה גם מאוד תלוי בתנאי ההתחלה. באיזה כיוון בדיוק, אם זה חצי מעלה ימינה או שמאלה, זה ייתן תוצאה שונה לגמרי. לכן יש פה רגישות לתנאי התחלה, זה מה שנקרא בזה מה שקורה בכאוס בדרך כלל. וכיוון שיש רגישות לתנאי התחלה אנחנו לא באמת יכולים לעשות את החישוב הזה במדויק, ואנחנו עוברים לחישובים הסתברותיים. וזה מה שקורה בכאוס אגב. בכאוס, כיוון שהחישובים הם חישובים מסובכים כי יש תלות מאוד רגישה בתנאי ההתחלה, הרבה פעמים עושים חישובים הסתברותיים למרות שבכאוס אין שום דבר הסתברותי. זה הכל דטרמיניסטי, תהליכים דטרמיניסטיים לגמרי. אז זה אומר בעצם שבהטלת קובייה או בהטלת מטבע, הלקונה של המידע או ההזדקקות שלי להסתברות היא הזדקקות אפיסטמית. זאת אומרת, אני לא יודע מספיק את המציאות, חסר לי מידע על המציאות ולכן אני משתמש בהסתברות. אם היה לי את המידע המלא, לא הייתי צריך הסתברות, הייתי עושה חישוב ניוטוני והייתי אומר לכם על מה נופלת על מה נופל המטבע או הקובייה. השימוש בהסתברות נובע מחוסר במידע. לי אין את המידע, הבעיה אצלי, לא במציאות עצמה. לכן אני קורא לזה ספק אפיסטמי. ספק הכרתי. אני בהכרה שלי אין לי את כל הנתונים, אני לא יודע, אז אני עושה הסתברויות. אני עושה חישובים הסתברותיים. אם היו לי את כל הנתונים לא הייתי צריך הסתברות, ויש את הנתונים, מבחינת העולם עצמו יש נתונים מאוד ברורים. הקובייה יצאה לדרך במהירות נתונה, במומנט נתון, בכיוון מסוים, תנאי הסביבה ידועים, הם קבועים, אני לא יודע אותם, אבל מי שהיה יודע אותם, כמו שד של לפלס, אם הייתם נותנים לי את כל הנתונים ומחשב מספיק חזק, הייתי אומר לכם איפה תיפול הקובייה ועל מה היא תיפול. זה הסוג הראשון של הספק, אני קורא לזה ספק אפיסטמי. יש ספק אונטי. ספק אונטי זה ספק, זאת עמימות, אני לא קורא לזה ספק, אני קורא לזה עמימות. עמימות במציאות עצמה, לא בידע שלי על המציאות, אלא במציאות עצמה. אתן לכם דוגמא, יש דוגמאות הלכתיות לזה. אני בעצם האסימון נפל לי מההלכה. למשל, הגמרא בקידושין מדברת על קידושין שלא מסורים לביאה. מישהו שלח שליח לקדש לו אישה. עכשיו, השליח קידש את אחת הנשים ומת. אין לנו מושג מי זאת האישה שהוא קידש. אז הגמרא אומרת שאני המשלח אסור בכל נשות העולם. למה? כי כל אחת מנשות העולם יכול להיות שאחותה נשואה לי או אמא שלה נשואה לי, ולכן יכול להיות שהיא אחות אשתי או הבת של אשתי ואסור לי אני אסור בה. כך אומרת הגמרא. זה ספק אפיסטמי. למה? כי יש אישה מסוימת שקודשה לי, רק אני לא יודע. למה? כי כל אחת מנשות העולם יכול להיות שאחותה נשואה לי או אמא שלה נשואה לי, ולכן יכול להיות שהיא אחות אשתי או הבת של אשתי ואסור לי, אני אסור בה. כך אומרת הגמרא. זה ספק אפיסטמי. למה? כי יש אישה מסוימת שקודשה לי, רק אני לא יודע מי. באופן עקרוני הייתי יכול משמיא גליא, כן, הייתי שואל את הקדוש ברוך הוא, הוא היה אומר לי מי זאת האישה. רק אני לא הקדוש ברוך הוא, אני לא יודע, יש דברים, יש לי חוסר במידע על המציאות. זה ספק אפיסטמי. אבל מה קורה בסיטואציה אחרת? אני נותן ל- או שליח, לא משנה, נותן לאבא פרוטה שיש לו שתי בנות ואומר לו: אחת משתי בנותיך מקודשת לי. בלי להגדיר מי. אחת, לא אכפת לי מי, שתיהן נחמדות, שתיהן בסדר גמור, לא אכפת לי מי, אחת מהן, תן לי אחת מהן. אוקיי? קח פרוטה תן לי אחת מבנותיך. אז יש ויכוח בין אביי לרבא, זה מה שנקרא קידושין שלא מסורין לביאה. מה זאת אומרת? הרי פה, נגיד שזה רחל ולאה, כן? נגיד שאחליט שרחל היא הנשואה. אז אם אני אבוא על לאה אני בא על אחות אשתי, אסור לי לבוא על לאה. אבל באותה מידה גם אסור לי לבוא על רחל, כי אולי לאה היא הנשואה ורחל היא אחות אשתי. זה אומר שלמעשה אף אחת משתיהן עכשיו לא מותרת לי בביאה. וכיוון שכך זה קידושין שלא מסורין לביאה. ועל זה נחלקו, אביי אומר שזה קידושין, רבא אומר זה לא קידושין. עכשיו, הגמרא או גם בראשונים מתייחסים לדבר הזה כסוג של ספק. מספק כל אחת מהן אסורה לי. כי אם רחל היא אשתי, אז לאה היא אחות אשתי. אם לאה היא אשתי, אז רחל היא אחות אשתי. אז כיוון שכך כל אחת משתיהן אסורה לי מספק. עכשיו אני שואל, מה הבעיה? הרי לפי הרמב"ם ספק דאורייתא לקולא. רק מדרבנן הוא לחומרא. אבל מדאורייתא בספק אפשר להקל. אז איך יש קידושין שלא מסורין לביאה? מדאורייתא מותר לי לבוא על כל אחת מהן, כי זה רק ספק, וספקא דאורייתא לקולא. רק מדרבנן אסור לי לבוא עליהן. אז מדאורייתא זה קידושין שמסורים לביאה. אז למה רבא אומר שזה קידושין שלא מסורין לביאה וזה לא קידושין? התשובה שלי, בעקבות מה שרבי שמעון שקופ מסביר בסוגיה, הוא לא עונה על הרמב"ם הזה אבל אני חושב שהרמב"ם הזה הוא ראיה טובה, הוא מסביר את זה מסברא. וברור שזה נכון בסברא גם בלי קושיות מהרמב"ם. הספק שמדובר עליו כאן הוא בכלל לא ספק. נגיד שהייתי במקרה של השליח שקידש אישה, יכולתי ללכת לאליהו הנביא, להגיד לו: תשמע, תברר אצל הקדוש ברוך הוא, מי זאת האישה שהשליח קידש לי, שיגלה לי ככה בסוד. ואם הוא היה מוכן לגלות לי, הייתי יודע מי זאת האישה. ובהנחה שלא בשמיים היא וכולי, הייתי יודע מי זאת האישה. כלפי שמיא גליא, כן? הקדוש ברוך הוא יודע מי האישה, אני לא יודע, יש לי חוסר במידע. אבל במקרה של קידושין שלא מסורין לביאה, אני קידשתי את אחת משתי האחיות בלי להגדיר מי. כאן גם הקדוש ברוך הוא לא יודע מי מהן מקודשת. אין אף אחת ספציפית שמקודשת לי. זה לא שיש אחת רק אני לא יודע מי היא. אין אף אחת, זו אחת לא ספציפית. קידשתי מישהי אחת בלי להגדיר מי מתוך השתיים. זה מה שאני קורא לא ספק אלא עמימות, פאזינס, כן? זה בספק מטפלים בהסתברות, בעמימות מטפלים בפאזי לוג'יק. שהרבה פעמים זה מאוד דומה, אבל רעיונית או פילוסופית זה שונה לחלוטין. כיוון שאין מה לטפל בהסתברות, אין מה להשתמש בהסתברות כדי לטפל בבעיה הזאת. כשאתה שואל אותי מה הסיכוי שרחל היא זאת המקודשת לי, אתה בעצם אומר מה הסיכוי שהאמת היא שרחל מקודשת לי רק אני לא יודע. אבל פה אין אמת. זה לא שאחת משתיהן מקודשת לי ואני שואל מה הסיכוי שזה זאת או מה הסיכוי שזה היא. אין אף אחת שמקודשת לי באמת, באמת האמיתית. אחת משתיהן מקודשת לי בלי להגדיר מי. זה לא רלוונטי להסתברות. הסתברות מטפלת במצב שהמציאות עצמה קבועה. רק אני לא יודע מה היא המציאות, אז אני עושה שקלול הסתברותי של האפשרויות השונות שבפניי. אבל אם במציאות עצמה אין תשובה, לא בגלל שאני לא יודע אלא המציאות עצמה לא קבועה, לא מוגדרת, אז במצב כזה זה בעצם פאזי לוג'יק, זה לא הסתברות. זה מצב של עמימות ולא מצב של ספק, או אם תרצו ספק אונטי ולא ספק אפיסטמי. כן, זה ספק במציאות עצמה, ביש, בישויות המציאותיות, לא בידע שלי עליהם. עכשיו מתברר שאנחנו משתמשים בהסתברות בשני סוגי המצבים האלה. לדוגמה, בפרשנויות המקובלות לתורת הקוונטים המדובר פה הוא לא בספק אלא בעמימות. כן, החתול של שרדינגר כידוע, אז הוא לא ספק חי ספק מת. זה לא שיש מצב אמיתי של החתול רק אני לא יודע מה מצבו האמיתי. הוא נמצא בסופר פוזיציה, במצב שמסכם. אפשרות של חיים עם אפשרות של מוות והוא נמצא בשילוב של שני המצבים האלה והמדידה תקריס אותו לאחד מהם, כן, תקריס אותו לאחד מהם. תהיה אפשרות להסביר לבורים כמוני את החתול של שרדינגר, כי לא הבנתי למה זה עמימות ולא ספק במציאות. אז אני מסביר עכשיו עוד פעם בלי להיכנס לתורת הקוונטים, אני אסביר רק מה המשמעות של האמירה הקוונטית. המשמעות של האמירה הקוונטית זה לא שהחתול או שהוא חי או שהוא מת ואני לא יודע. החתול הוא במצב של סופרפוזיציה שזה גם חי וגם מת בו זמנית. וזה עצמו יש אפשרות להסביר בקצרה למה זה ככה? אם הייתה אפשרות להסביר בקצרה למה זה ככה, אני מניח שהיו עושים את זה בכל האוניברסיטאות. אני לא מכיר מישהו שיודע להסביר בקצרה למה זה ככה. אוקיי תודה. זה אתם יודעים יש סיפור ידוע ששאלו פעם את אדינגטון, ארתור אדינגטון, הוא חתן פרס נובל בריטי, אסטרונום, אומרים שיש רק שלושה שמכירים, מבינים את תורת היחסות. אז אדינגטון שאל מי השלישי, חוץ מאיינשטיין וממנו. אבל שאלו אחרי זה את פיינמן, גם כן חתן פרס נובל יהודי אמריקאי ריצ'רד פיינמן, לץ ידוע, שאלו אותו לגבי תורת הקוונטים שאלה דומה לשלך, אז הוא אמר עזוב, תורת היחסות זה פשוט, זה כל טמבל מבין. את תורת הקוונטים אף אחד לא מבין. תורת הקוונטים אנחנו לא יודעים להסביר אותה, אנחנו פשוט התרגלנו אליה. זה הכל. כשאתה תשאל למה זה, אני לא חושב שיש איזשהו פיזיקאי או פילוסוף או מי שלא יהיה שיוכל להסביר לך. פשוט התרגלנו, זה פשוט ככה. יש אינדיקציות מדעיות לזה שזה המצב. להסביר לך מה משמעותו של המצב ומה זה אומר, אני לא יכול כי כל הסבר כזה ינסה למפות את המצב ההוא על הדפוסים שאני מכיר, אבל זה כל מה שאומרים לי, שזה לא מתמפה על הדפוסים שאני מכיר. לגבי הלכה יש כמה מקרים כאלו, יש את ההבדל בין אנדרוגינוס וטומטום ובין השמשות לפי חלק מהמפרשים, כן? יש כמה סוגיות של נכון, נכון. יש זה עוד פעם, אבל שם אני לא בטוח שזה אותו דבר. טוב, אז אפשר להיכנס לזה, אני חושב שזה לא בדיוק אותו דבר. זאת אומרת, אנדרוגינוס נגיד טומטום זה ספק אפיסטמי בעצם. זאת אומרת הוא משהו רק אנחנו לא יודעים כי זה אטום. אבל האנדרוגינוס שיש לו את שני הסוגי הסימנים, זה לא ממש אותו דבר כמו החתול של שרדינגר. טוב, אז לא כאן המקום להיכנס לזה. אבל זה דומה. יש במקומות אחרים, אני אתן לכם אולי אם אתם רוצים בהלכה דוגמה נוספת, בכל זאת זה אמור להיות איזשהו שיעור תורני, כן? אז בהלכה יש דוגמה נוספת, למשל יש פסיק רישא דלא ניחא ליה, אתם מכירים, טוב אני כבר קצת מפליג אבל לא משנה, נדבר על זה קצת. יש מחלוקת בין הטז לבין רבי עקיבא איגר, הביאור הלכה ארוך על זה. אתם יודעים שיש אינו מתכוון מחלוקת רבי שמעון ורבי יהודה ולפי רבי שמעון אינו מתכוון פטור או מותר אפילו. אוקיי? מה זה אינו מתכוון? מי שגורר ספסל ונוצר חריץ בקרקע בשבת, ונוצר חריץ בקרקע, השאלה אם הוא עובר משום חורש או בונה או שלא. אז אם הוא לא התכוון, הוא רצה רק לגרור את הספסל, לא רצה לייצר חריץ, אז הוא פטור. אוקיי? במצב שבו הקרקע היא רכה כך שבטוח מראש שאם תגרור שם ספסל ייווצר חריץ, אז זה נקרא פסיק רישא. ושמה מודה רבי שמעון שחייב, פסיק רישא. אוקיי? עכשיו, אז אם ככה, אם הקרקע היא כזאת שאני לא יודע מראש בוודאות שייווצר חריץ אני פטור. אם אני יודע בוודאות שייווצר חריץ, זאת קרקע שהיא רכה, אז אני חייב. זה פסיק רישא גם לפי רבי שמעון, אנחנו פוסקים הלכה כרבי שמעון. עכשיו נחלקים הטז ורבי עקיבא איגר מה קורה כשאני רוצה לסגור קופסה בשבת? עכשיו יש חשש שיש בתוכה זבובים. ואם אני סוגר את הקופסה, אז אני צד את הזבובים. עכשיו אני לא יודע אם יש זבובים בתוכה. אוקיי? אז אני בעצם בספק אם יש או אין זבובים בתוכה. האם מותר לי לסגור את הקופסה? אני סוגר את הקופסה לא בשביל לצוד את הזבובים, מלאכת צד זו אחת המלאכות בשבת, כן? אני סוגר את הקופסה לא כדי לצוד את הזבובים, אני סוגר אותה כי אני רוצה לסגור אותה מכל מיני סיבות, אבל יכול להיות שבאינו מתכוון אני גם אצוד זבובים עם הסגירה הזאת, אוקיי? אז הטז טוען שבמצב כזה מותר לסגור את התיבה. למה? ועוד פעם, זה אפשר לדון הרבה אם באמת הטז אומר את זה ומה בדיוק הוא אומר, אבל ככה מקובל להבין. למה? למה? כי הרי לא בטוח שיש בתוכם זבובים, אני בספק. נכון? אז לכן זה לא פסיק רישא, פסיק רישא זה רק כאשר התוצאה האסורה תצא בוודאות. אני יודע בוודאות מראש שהיא תצא. אבל זה רק אתה לא יודע, הזבובים כבר שם. אוקיי, אז בשביל זה אני מביא את הדוגמה הזאת. אז אומר הט"ז שפה בעצם זה מצב של לא פסיק רישא, כי לא בטוח שזה יקרה, אתה לא יודע אם יש או אין זבובים. אומר כנגדו רבי עקיבא איגר, רבי עקיבא איגר זה ביורה דעה, אומר רבי עקיבא איגר שבמצב כזה זה נקרא ספק פסיק רישא וזה אסור, ספק דאורייתא לחומרא. מה זה נקרא ספק פסיק רישא? לכאורה זה אוקסימורון. אם זה ספק, זה לא פסיק רישא. כל הרעיון של פסיק רישא זה שאין ספק. אם יש ספק אז אין ספק מה שאומרים. זאת אומרת, אם יש פה ספק, אז זה לא פסיק רישא. אומר רבי עקיבא איגר לא, הרי אם יש בתוכו זבובים, אם האמת היא שיש בתוכו זבובים, אם אתה תסגור את הקופסה, אז אתה בוודאי תצוד אותם, זה פסיק רישא. אם אין בתוכו זבובים, אז לא צדת בכלל, בוודאי לא צדת בכלל. כל ההבדל זה שאני לא יודע אם יש או אין זבובים בתוכו. זה סתם עניין אפיסטמי. אני לא יודע אם יש או אין, זה ספק. ספק לא פוטר אותך מפסיק רישא, כי על הצד שיש זבובים, גם אם אתה לא יודע את זה, הרי במציאות יש זבובים, אז הסגירה בוודאות תצוד אותם, נכון? לכן בעצם זה פסיק רישא. אלא מה? אתה לא יודע אם יש פה איסור של פסיק רישא. זה ספק פסיק רישא ולכן ספק דאורייתא לחומרא ואתה צריך להחמיר. מה יקרה, מה יגיד רבי עקיבא איגר על האחת משתי נשים? הזבוב בפנים הוא זבוב של שרדינגר, בסדר? עכשיו אם הוא מת אז אני סוגר את התיבה, לא צדתי כלום, מותר לצוד יצור מת. אבל אם הוא חי אז עברתי על איסור צידה. אני טוען שבמקרה כזה רבי עקיבא איגר יאמר שזה לא פסיק רישא. זה לא ספק פסיק רישא, זה מותר. הוא יודה לט"ז, בגלל שזה ספק אונטי, או עמימות בעצם ולא ספק אפיסטמי. במציאות עצמה לא בטוח שאתה צד פה, לא כי אתה לא יודע. אוקיי? עכשיו זה מעניין, זה רק בהערת סוגריים אם כבר נכנסנו לסוגיה, כי כשאני גורר ספסל על קרקע, תחשבו על זה, זה הדוגמה שהגמרא מביאה לאינו מתכוון. עכשיו זה לא הגיוני. למה? כשאני מושך ספסל, מה? גם עם הספסל זה אותו הדבר. בדיוק. אני לא יודע אם זה רך או קשה. בכל סיטואציה שתעלה על דעתכם זה ככה. הרי זה תמיד רק ספק אפיסטמי. נגיד שגורר את הספסל על הקרקע, הרי אם הייתי מומחה לקרקעות, גיאולוג, לא יודע מה, יודע בדיוק לנתח את מה שיקרה שמה, הגיאולוג יגיד לי אם יווצר שם חריץ או לא יווצר שם חריץ. זה שמבחינתי לא בטוח אם יווצר חריץ, זה רק כי אני לא מומחה בקרקעות. וגם אם אין שום גיאולוג בעולם שיודע את זה, זה לא משנה, כי ברמה העקרונית התשובה ברור שהיא מוכתבת מראש. רק אני לא יודע את זה כי זה מסובך, כי אני לא מספיק מומחה מכל מיני סיבות. אז אם ככה, אז שמה רבי עקיבא איגר היה צריך לומר שזה תמיד ספק איסור, אין פסיק רישא, לא שזה כן פסיק רישא או לא פסיק רישא. ברגע שיש ספק, אם נוצר חריץ בסוף, אז אתה פטור, נכון? אני אומר במקום שלא פסיק רישא. אומר רבי עקיבא איגר מה פתאום, אם נוצר חריץ בסוף זה אומר שכבר מהתחלה היה ברור שייווצר חריץ. אז אם נוצר חריץ, אז זה מגלה למפרע שזה היה פסיק רישא ואתה צריך להיות חייב. איך יכול להיות שיהיה פטור כשגורר ספסל ויוצר חריץ לפי רבי עקיבא איגר? והטענה היא הרבה יותר רחבה, כי זה בעצם נכון לכל סיטואציה בעולם. אין בעולם ספקות אונטיים, כל הספקות בעולם הם אפיסטמיים. ולכן למעשה הדין של פסיק רישא או של אינו מתכוון שהוא לא פסיק רישא מתרוקן מתוכן, כי ברגע שקרה האיסור אז יתברר למפרע שזה כבר היה פסיק רישא מראש שהוא יקרה. אז איך נבין את רבי עקיבא איגר? לא שומע. איך נבין אז את רבי עקיבא איגר? זה מה שאני שואל. אלא אם כן נגיד שיש פה גם מרכיב תלוי איך הוא ימשוך, אנחנו זה לא יודעים באיזה כוח הוא ימשוך. לא, לא משנה כלום. כי גם איך הוא ימשוך זה גם שאלה פיזיקלית, אתה לא יודע איך הוא ימשוך אבל במציאות הפיזיולוגיה שלו אומרת כבר איך הוא ימשוך. אם היית מבין את זה גם היית יודע איך הוא ימשוך. אבל יש לו בחירה חופשית, מדובר על בן אדם. יש לו בחירה חופשית, הכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. זה לא שאלה של יראת שמיים, איך הוא גורר את הספסל זה סתם החלטה טכנית. אם אתה יודע את כל המבנה הפיזיולוגי והמוחי שלו אתה תדע איך הוא גורר. עוד פעם, אתה לא תדע כי זה מסובך, אבל זה עדיין אפיסטמי, זה הכול אפיסטמי. ואז מה שאני חושב שהתשובה לזה היא שההסתכלות ההלכתית. היא בדרך כלל הסתכלות בעלבתית, לא הסתכלות של מומחים. וכשאתה תשאל את האנשים, גרירת ספסל כזאת, האם זה ייצור חריץ או לא ייצור חריץ? הם יגידו לך תראה, זה תלוי, יכול להיות שכן יכול להיות שלא, זה ספק. אז האנשים רואים את זה כספק אונטי למרות שהאמת המומחים יודעים שזה ספק אפיסטמי. אבל ההתייחסות של הבעל בית, ההתייחסות של האדם הסביר, כן, מי שאני רואה בראי כל בוקר, זה ההתייחסות שזה כאילו ספק. אם ככה ההלכה מתייחסת לסיטואציות האלה כספק אפיסטמי ולא ספק אונטי. לעומת זאת בזבובים בתוך קופסה, כל בר דעת שתשאלו אותו, זה לא תלוי בהבנות מתוחכמות ובמומחיות, כל בר דעת שתשאלו אותו יגיד לכם "מה זאת אומרת, ברור שאם יש זבובים בפנים אז אתה ודאי צד". ואם התברר בסוף שצדת זה אומר שכנראה היו שם זבובים ומראש זה היה פסיק רישא. לכן שם אומר רבי עקיבא איגר שהדבר הזה הוא ספק פסיק רישא, ספק אונטי ולא ספק אפיסטמי. ספק אפיסטמי ולא ספק אונטי, סליחה. אוקיי? אבל בקרקע שברמה בהסתכלות של המומחה, בהסתכלות המקצועית זה אותו דבר, אבל בהסתכלות של הבעל הבית זה לא אותו דבר. כי הבעל הבית רואה את זה כספק ולא כעמימות. וההלכה הולכת עם הקטגוריות המקובלות בעולם. ההלכה לא ניתנה תורה לא למלאכי השרת ולא למומחים. היא ניתנה לציבור הרחב. איך שהציבור רואה דברים, זאת הראייה המחייבת ברמה ההלכתית. כן, זה המוטו של הרב דניאל אדלר, הוא חזר על זה הרבה בכל מיני הקשרים. אבל לענייננו, מה שאני רוצה בעצם לומר זה ששתי הסיטואציות האלה שהרבה פעמים אנחנו נוטים לערבב ביניהם, הם סיטואציות שונות. ישנם ספקות וישנם עמימויות. עמימויות זה המציאות עצמה היא פאזי, היא לא מוגדרת היטב. בספקות המציאות מוגדרת היטב רק אני לא יודע את כל המידע על המציאות. למה הדבר הזה הוא חשוב? בגלל שבמציאות… זה עוד אני רוצה להספיק פה, פשוט היום התעכבתי קצת. כי במציאות עצמה, כל הספקות שאתם מצליחים לחשוב עליהם, כל הספקות שאנחנו מכירים הם ספקות… הם ספקות ולא עמימויות. אין בפיזיקה עמימויות, יש ספקות. הפיזיקה היא דטרמיניסטית. לכל היותר אני לא יודע את החישוב, לעשות את החישוב ולכן אני לא יודע מה יצא. אבל לו יצויר שמישהו יודע, אז החישוב הוא דטרמיניסטי ולכן כל הספקות הם ספקות אפיסטמיים. עכשיו אני אטפל בתורת הקוונטים. אני יודע שכבר כמה מכם רוצים לשאול על תורת הקוונטים. אני אטפל בזה, כי שמה לכאורה זה חריג. אבל קודם כל אני רוצה רק לסיים ברעיון כדי לסגור את המעגל. הטענה שלי היא כזאת. למעשה אין מרכיבים אקראיים באבולוציה. ביולוגים נוטים לדבר על מרכיבים אקראיים באבולוציה. למה? כי הם לא פיזיקאים. וזה בצדק, זה לא אשמה, הם צודקים. בצורת ההתייחסות שלהם הם באמת אמורים לראות את זה כאירוע אקראי. אבל אם תשאלו אותי כפיזיקאי, האם יש פה משהו אקראי? ממש לא. אין פה שום דבר אקראי, הכל דטרמיניסטי. אלא שזה כל כך מסובך לעשות את החישוב ולראות האם יהיה פה חום או קור. כן, תשאלו את החזאים. הם יכולים להגיד בוודאות איפה ומתי יהיה חום ולכמה זמן ואיזה חום? אנחנו לא יודעים לעשות את החישובים האלה, זה מסובך. האם זה אומר שזה עמימות אונטית? התשובה היא לא. התהליכים המטאורולוגיים הם תהליכים דטרמיניסטיים לחלוטין, אין שם שום דבר קוונטי. תהליכים דטרמיניסטיים. אז למה אנחנו מדברים בשפה של הסתברויות ולמה אנחנו טועים הרבה פעמים? כי זה מסובך, החישוב מאוד מורכב. זה הכל. אז כשאתה שואל האם תהיה בצורת? כן, מה תעשה, מה יעשה תהליך האדפטציה האבולוציוני? אז זה תלוי בנסיבות, האם תהיה בצורת? האם יהיה חום? האם יהיה קור? האם יהיו שמה אריות, נמרים, קופים? מול מה תצטרך להתמודד? אז לכאורה זה אקראי ככה אומרים הביולוגים. כל הסימולציות זה סימולציות שמניחות שהנסיבות מוכתבות באופן מקרי. אבל זה כמובן בדיוק כמו שקובייה או מטבע, הטלת קובייה או הטלת מטבע הם מקריות, זה לא באמת מקרי. אין שם שום דבר מקרי. זה מקרי רק במובן הזה שזה מסובך לחשב. אבל בעצם אם הייתי יודע הכל כמו שלפלס אמר, אם תיתנו לי את כל הנתונים, אני אחשב לכם בדיוק איפה תהיה בצורת ומתי ואיפה יהיו אריות ונמרים ומול מה תצטרך להתמודד. ולכן שימו לב מה המשמעות של העניין. המשמעות של העניין היא שאם הייתם נותנים לי את המפץ הגדול, את הנתונים בשעת המפץ הגדול, הייתי אומר לכם שעכשיו אני אומר את המילה "מילה". בחישוב דטרמיניסטי. למה אני לא יודע לעשות את זה? כי אין לי כוח חישובי מספיק וכל הנתונים לא בידיי. אבל ברמה העקרונית, אני לא מדבר כרגע על הבחירה של בני אדם, כמובן יש פה גם בחירה, אבל נגיד בעולם הטבעי הדומם, הדומם והחי, זאת אומרת העולם ללא בחירה. אז במצב כזה בעצם אין שום דבר באמת מסופק, אין שום דבר שהוא באמת… באמת מקרי או אקראי. אנחנו לא יודעים ולכן אנחנו משתמשים בהסתברות, כמו בקוביות, כמו בהטלת מטבע. בהסתכלות של פיזיקאים העסק הזה כולו דטרמיניסטי. רק בגלל זה פיזיקאים לא יודעים לטפל בסיטואציות האלה, כי לחזות את החישוב הפיזיקלי של האם הנמר יטרוף את הקוף הימני או את הקוף השמאלי אין שום סיכוי, זה חישוב נורא מסובך ושנמר יגיע לשם בכלל. ולכן הביולוגים עובדים בצדק בכלים הסתברותיים, כי ברמת האינטגרציה שלהם שהיא לא במיקרו-פיזיקלי אלא במקרו, בנמרים, במזג אוויר, ברמת המקרו שמה מבחינתי זה תהליכים אקראיים. אז זה בעצם אומר שכל ההסבר האבולוציוני, אני רוצה פשוט לסגור את המעגל הזה עוד שתי דקות, כל ההסבר האבולוציוני לא רק שהוא קורה בתוך מערכת חוקים קשיחה ולכן גם אם יש בו מרכיבים אקראיים אבל הם מרכיבים אקראיים שמתנהלים בתוך מסגרת קשיחה ואני שואל מי יצר את המסגרת. עכשיו אני אומר טענה יותר מרחיקת לכת. גם מה שקורה בתוך המסגרת הוא לא אקראי. מה שקורה בתוך המסגרת הוא דטרמיניסטי לגמרי. אני משתמש בהסתברות כי אני לא יודע לעשות את החישוב, זה הכל. אבל אין שם שום דבר אקראי. אז עכשיו אני שואל שאלה עוד הרבה יותר חזקה ולזה אני עוד אגיע בהמשך. אז אם ככה כל התהליך האבולוציוני מהמפץ הגדול ועד השיעור שאני נותן עכשיו לכם ושאתם יושבים פה מולי, הכל בעצם דטרמיניסטי, הכל בעצם מוכתב מראש, אין פה שום דבר אקראי. אתם מבינים שאם זאת ההסתכלות אז הטענה שיש יד מכוונת מאחורי זה רק מתחזקת. האבולוציה לא מציעה אלטרנטיבה לטענה שאלוקים ברא את העולם ואת החיים. האבולוציה מחזקת את הראיה לקיומו של אלוקים, לא רק שהיא לא מחלישה היא מחזקת. למה? כי בתהליך אבולוציוני אני פתאום מבין שכל העסק הזה בעצם קורה באופן דטרמיניסטי תחת כסות אקראית כאילו אנחנו לא רואים אז אנחנו משתמשים בחשבונות הסתברותיים, אבל בעצם הכל דטרמיניסטי. נו עכשיו תגידו לי, בחשבון דטרמיניסטי אתם מתחילים מנקודה סינגולרית של חומר מרוכז ואחרי ארבע עשרה וחצי מיליארד שנה יושבים פה אנשים שומעים שיעור, יש מטוסים, יש כל השכלולים של העולם שלנו. אז אין יד מכוונת שעשתה את זה? את התהליך האלטרנטיבי האבולוציוני שמציעים הניאו דרוויניסטים לא רק שהיא לא מחלישה את הרעיון היא מחזקת אותו. שאתם הייתם, הייתי משאיר פיסת פלסטלינה בפינת החדר והייתי חוזר אחרי ארבע עשרה מיליארד שנה הייתי מוצא שם ספארי. חדר נעול סגור אין שם כלום, הייתי מוצא ספארי שלם, מה הייתי אומר? שטוב פלסטלינות יכולות להפוך לספארי לפעמים, זה קורה. ברור שלא. ואם אני אומר לכם שכל החוקים ששולטים על הדינמיקה של הפלסטלינה הזאת עד הספארי הם דטרמיניסטיים, הם קשיחים, אז זה אומר שמי שיצר את החוקים התכוון מראש לזה שנתחיל בפלסטלינה ונגמור בספארי. והוא עשה את החוקים באופן שהוא פיין טיונד, כן באופן שהוא מכוון היטב לזה שמנקודה של מפץ גדול יוצאים לך כל החיים וכל הטירוף שאנחנו מכירים סביבנו. אז זה אבא של הראיות הפיזיקו-תיאולוגיות. זה הניסוח הכי חזק שיכול בעקבות האבולוציה וההבנה המדעית אנחנו מבינים הרבה יותר טוב שהראיה הפיזיקו-תיאולוגית רק מתחזקת ולא נחלשת. לכן המרכיבים האקראיים של האבולוציה שכאילו באים לייצר אלטרנטיבה להנחה שיש אלוקים, כיוון שהם לא אקראיים אז הם כורתים את הענף שהם יורים לעצמם ברגל. כי ברגע שאני מראה לך שזה לא אקראי אז בעצם הראיתי לך שאתה רק מחזק את הראיה לזה שחייב להיות פה חייבת להיות פה מעורבות מבחוץ של איזשהו גורם, זה לא קורה לבד. כי זה תהליך שמראש היה ברור לאן הוא הולך להוביל, לי זה לא היה ברור כי אני לא יודע זה נורא מסובך, אבל למי שיצר אותו זה היה ברור. אז אפשר לשאול ארבע עשרה וחצי מיליארד שנה מראש זה היה מכוון לזה. אז זה אם זה לא יד מכוונת של יצור גאוני אני לא יודע מה. אז אפשר לשאול, בסופו של דבר אתה אם נלך אם נצא עכשיו מהפסגה הזאת ונחזור אחורה, אז אנחנו הגדרנו שהוכחה מוחצת אין. רק מה? נגיע לקטע שהלא ההסתברות אלא הסבירות היא זו שתקבע. הנתונים יהיו כאלה שבסופו של דבר כל אדם סביר יטה לכיוון הזה. ואני שואל שאלה פשוטה אחרי כל ה לא רק היום אני הולך רגע אחורה. הסיפור הזה קיים אתה אומר מיליארדים לא יודע כמה, יושב בורא עולם. מיליארדים שנה בכיף, פנאן, איך אומרים, לא מעניין אותו כלום. פתאום היום החליט לפני כמה אלפי שנים יאללה נעשה בני אדם. ואז עשית בני אדם, נעשה את היהודים איזה פרומיל ממאה אחוזיה, נעשה פתאום, מה איך, איפה פה הסבירות? מה? לא, כל מה שאמרתי זה בדיוק נגד מה שאתה אומר. הוא לא ישב לפני ששת אלפים שנה. הוא ישב לפני ארבעה עשר מיליארד שנה. אני אומר, הוא ישב לפני ארבעה עשר, ובארבעה עשר מיליארד שנה הוא ישב ולא עניינו אותו הזנים האלה? כלום? פתאום החליט שהוא צריך… תקשיב לי שנייה, תקשיב לי שנייה. זה לא שארבעה עשר מיליארד שנה לא עניין אותו. הוא לפני ארבעה עשר מיליארד שנה החליט לברוא עולם והוא החליט שבעולם הזה אחרי ארבעה עשר מיליארד שנה ייווצרו אנשים ויקבלו תורה ויעשו לא יודע מה כמה דברים שהוא רוצה שהם יעשו. התוכנית הזאת הייתה מראש. הארבעה עשר מיליארד שאני מנסה להבין. ובארבעה עשר מיליארד שנה לקח לה עד שהתממשה כי זאת הייתה התוכנית שלו מראש. זה לא שהוא התעורר לפני ששת אלפים שנה, הפוך. כל מה שאני מראה בטיעון שאמרתי עכשיו זה ששום דבר לא קרה לפני ששת אלפים שנה. הכל היה מוכתב מראש בתהליך דטרמיניסטי. הוא החליט לברוא אותנו ואת העולם באופן הזה, האבולוציוני, ולכן הוא קבע את החוקים כך שבתהליך האבולוציוני בסוף זה מה שייצא. אבל הרב, נניח היו שתי אפשרויות. אפשרות אחת בדרך שהרב אומר שהיא בוודאי נכונה, דטרמיניסטית, שהוא חשב על זה לפני ארבעה עשר מיליארד שנה והתחיל את התהליך הזה. למה הוא לא עשה את זה… ובדרכו יש רידנדנסי היסטרי של חיי סבל של מיליארדי יצורים מיותרים, חסרי טעם שמתו ונהרגו עד שהגיע אברהם אבינו? או לחסוך את הסבל המיותר הזה והרידנדנסי ההיסטרי הזה וליצור לפני ששת אלפים שנה את אדם הראשון ואחר כך את נח וכולי? מה הרב היה עושה במקומו? אז אני אגיד לך מה הייתי עושה במקומו אם הייתי חכם כמוהו. אבל על השאלה הזאת אני אענה בהמשך. אתה יודע מה? אני אגיד את זה כבר עכשיו, למרות שנגיע לזה בהמשך. נגיד שהיית מוצא השעון של פיילי, כן? אתה מוצא שעון זרוק על הרצפה ופיילי אומר, טוב, זה כל כך מורכב, לא יכול להיות שהוא נוצר לבד. היה שען שבנה אותו. עכשיו נגיד שאתה מוצא שעון שבנוי בצורה לא אופטימלית, אוקיי? זאת אומרת, אתה היית בונה אותו באופן יותר יעיל. יש בו שלושה קפיצים בעוד שהיה אפשר לבנות אותו גם עם שניים. האם זה אומר שלא היה שען? לא, בטח שהיה שען. הרי השעון הוא שעון מורכב. היה שען, אלא מה? הוא לא בנוי בצורה שאתה היית בונה אותו. זאת אומרת האופטימליות שלו היא לא האופטימליות שלך. זה רק אומר שהראש של השען שונה מהראש שלך, זה הכל. אבל זה לא אומר שאין שען. נכון, אבל הוא צריך לענות על ארבעה עשר מיליארד… אותו דבר בדיוק. אתה היית בונה את העולם באופן שמיד היה נוצר בלי הרידנדנסי. אוקיי, בסדר גמור. עדיין אני שואל מה הסיכוי שהעולם עם הרידנדנסי נוצר לבד. התשובה היא אפס. לכן יש שען. נכון, השעון שהוא בנה הוא לא אופטימלי, לי נראה לי לא אופטימלי. זה רק אומר שכנראה הראש שלו שונה מהראש שלי. הוא מבחינתו זה כן האופן האופטימלי שהוא רוצה, מסיבה כזו או אחרת. הראיה לא בנויה על האופטימליות של העולם. הראיה בנויה על המורכבות שלו שאומרת שאם האלטרנטיבה היא שאין שען זה לא סביר. ברור שיש שען. אבל ההוכחה הזאת היא כל כך טאוטולוגית, אולי… צריך לשאול אותו למה הוא בנה את זה ככה ולא אחרת. אותי זה לא מעניין מה המדיניות שלו, אותי מעניין הקיום שלו. ואני טוען שזה מוכיח את קיומו. כן, אבל אם אנחנו ארבעה עשר מיליארד שנה לא מסוגלים להבין למה הוא חיכה, אז זה אומר שכל דקה שאנחנו מדברים זה סתם בזבוז זמן כי זה אומר שאין סיכוי בעולם שנבין את הכוונות שלו. לא ננסה להבין. קודם כל אני לא מנסה להבין. ב', אני לא חי ארבעה עשר מיליארד שנה, אני בינתיים על הכדור הזה רק שישים וקצת. אבל אנחנו מנסים להבין, לפי זה מניחים תפילין כל יום, לפי זה אנחנו… לא, מה פתאום, אני לא מניח תפילין בגלל זה. זה לא קשור לתפילין בכלל. אני… לא, אני אומר בגלל שהוא ציווה, לא בגלל שאני מבין למה הוא חיכה ארבעה עשר מיליארד שנה. אם היינו במצב של להבין אותו… לא, אני לא מנסה להבין אותו. להיפך, זה מה שעניתי לשואל הקודם, להיפך, כל התזה שלי לא תלויה בכלל בזה שאני מבין אותו. להיפך, אני לא מבין אותו. אבל אני טוען שגם השעון הלא אופטימלי, כי אני לא מבין אז השעון הזה הוא לא נראה לי אופטימלי, אבל עדיין שעון כל כך מורכב ברור שהשען שיצר אותו. זה הכל, איי רסט מיי קייס. זאת אומרת, ברגע שיש שען, גמרנו. אתה שואל אותי בסדר אבל הראש של השען הזה לא מובן לי. אוקיי, הראש של הקדוש ברוך הוא לא מובן לי, זה נכון, בעוד תחומים, לא רק בתחום הזה. אבל זה לא אומר שהוא איננו. להיפך, כשאתה תסיק מזה שהוא איננו זו פרסוניפיקציה, זו האנשה. אתה מחליט שהוא צריך לחשוב כמוך ואם הוא לא חושב כמוך אז הוא איננו. לא. אני אומר לך שהוא ישנו כי יש ראיות טובות לזה שהוא ישנו. וזה שהוא לא חושב כמוך, בסדר, הוא לא חושב כמוך. אתה עצמך הסברת שאנחנו לא חכמים כאלה גדולים, אז אין פלא כל כך שהוא לא חושב כמונו. הראיה לא תלויה בזה. לכן הפרכות האלה שעולות הרבה פעמים כנגד הראיה – מה עם הרדנדנסי? זה לא פרכה על כלום, זה שטות. זאת אי הבנה של הטיעון. כן, אבל שעומדים קיומית מול הסבל האינסופי הזה, אתה עומד ותמה. קיומית, אני לא יודע. תלך לפסיכולוג ותיקח כדור. אני שואל שאלה פילוסופית. אני לא יודע מה זה קיומית. קשה לך עם זה? אז זה תפקידו של הפסיכולוג. אני שואל מה הנכון. לא, אמיתי, אני לא אומר את זה כבדיחה. זה לא שאלה פילוסופית. קשה עם זה? בסדר, מה לעשות? קח כדור או לא יודע מה לעשות. אבל השאלה היא אם זה נכון. סבל מיותר של מיליארדי שנים הוא לא שאלה פילוסופית? מה שמעת? סבל מיותר, חסר שחר. אלוקים הרי יכול היה לברוא, אתה מסכים איתי, הוא כול יכול. הוא יכול היה לברוא לפני 6,000 שנה את הכול מהתחלה ולחסוך מאיתנו את המיליארדי יצורים שחיו ומתו לשווא. זה שאלה פילוסופית. הוא לא עשה את זה, והרב אומר שזה בכלל לא שאלה פילוסופית, שזה שאלה לטיפול רפואי. לא. יכול להיות שהסבל לא מיותר. אני אסביר, שנייה. מה שאמרתי זה שזה שאני באופן קיומי עומד מול זה ולא מסתדר, כואבת לי הבטן, זאת לא שאלה פילוסופית. זה תלך לפסיכולוג שיטפל בך. אתה שואל אותי למה יש סבל? זאת בהחלט שאלה פילוסופית. אבל זאת שאלה פילוסופית אחרת. כי אני מדבר על השאלה אם יש או אין אלוקים. והתשובה לזה היא שיש. כי עולם כזה לא סביר שנוצר לבד. זאת הבעיה הפילוסופית שבה טיפלתי כאן. אתה רוצה לקחת אותי לשאלה פילוסופית אחרת, שהיא שאלה פילוסופית אחרת. למה יש סבל בעולם? גם על זה יש לי תשובות אגב. אני איש נורא חכם, יש לי גם לזה תשובות. אבל על זה נדבר בפעם אחרת אולי אם תרצה. אני באתי להוכיח שיש אלוקים. הרב לימד אותנו במסגרת אחרת שכנראה לא הייתה אפשרות ליצור מערכת חוקים אחרת ללא… אבל… אבל ליצור את העולם לפני 6,000 שנה עם קבועים כאלה ואחרים או לפני 14 מיליארד שנה ולחסוך משהו בדרך, הרב מסכים שהוא יכול היה לעשות. לא, ברור שהוא יכול היה לעשות, ואולי הוא גם עשה. מי אמר לך שהוא לא עשה? אבל הרב אומר שזה מסכים שזה נברא לפני 14 מיליארד… לא. אני מסכים שזה נראה היום כאילו זה בנוי 14 מיליארד שנה. אולי זה נברא לפני 6,000 שנה עם כל הדינוזאורים והשלדים באדמה? זה תמיד אפשרי. נכון. לא, אני לא אומר שזה ככה. אני רק אומר שכשאתה מקשה קושיות אז אתה צריך להראות לי למה אתה חושב שזה ככה. אולי הוא עשה את זה בתהליך מזורז? התהליך האבולוציוני בעצם רץ מהר בכמה שניות הראשונות של המפץ וכל ה-14 מיליארד שנה בעצם חלפו בכמה שניות כי המסה הייתה מאוד מרוכזת, כבר הזכרתי שיש איזה פיזיקאי שעשה אפילו חישוב כזה, שזה באמת מתמפה לבערך 8,000 שנה או משהו כזה, וכל השאר זאת ההיסטוריה שאנחנו מכירים. יכולים להיות הרבה דברים. בשביל להקשות קושיות צריך להראות שזה באמת היה. אני לא יודע אם זה היה או לא היה. אבל בכל מקרה לענייננו, זאת שאלה פילוסופית, אבל אחרת. שאלת הסבל. אפשר לדון בה, אבל היא אחרת. אני שואל האם מהעולם כפי שאנחנו מכירים אותו עולה שיש אלוקים? התשובה היא כן. התשובה הפילוסופית – כן. זאת השאלה הפילוסופית שבה אני מטפל כאן. שאלת הכאבי בטן הקיומיים היא לא שאלה פילוסופית בכלל. לא כאבי בטן. אנחנו בסדר עם זה שנצטרך בסופו של דבר לשקול סבירות אחת מול סבירות אחרת. זה לא שייך לסבירות? אם נוצר פה סבל זה לא סביר. אני רק אומר שהוא אכזרי. מה שייך לסבירות? לא הסבל, לא הסבל. אני אומר, אתה אומר מצד אחד שלא סביר שזה נוצר מעצמו שאין מי שיצר את זה. מצד שני אנחנו רואים איזה מצב שהוא לא סביר בעינינו. למה לא סביר? מה זה לא סביר? עוד פעם. השעון לא אופטימלי. יש פה שעון מאוד מאוד מורכב, בסדר? אבל ממש לא אופטימלי, בנוי מטופש. יש שעון או אין שעון? ברור שיש. רק השען טיפש. או שאתה טיפש ואתה לא מבין למה השען בנה את זה כך. לא משנה. הראש של השען שונה מהראש שלך. זה הכול. זאת המסקנה שצריך להסיק, ולא שאין שען. זה בדיוק הנקודה. זה לא מתמודד. זה לא שתי אלטרנטיבות שמתמודדות אחת עם השנייה. השאלה איך פועל הראש של השען והשאלה אם יש שען – שתי שאלות שונות לגמרי. אחת לא מאפילה על השנייה. אם אני לא מבין לגמרי את הראש של השען זה לא אומר שאין שען. זה אומר שהשען הוא יצור מסוג אחר. לא מבין אותו. בסדר. לא, אבל רגע, אם העולם היה מאוד מאוד פשוט ובנוי על הפנים, פשוט אוסף בלגן… על הפנים או פשוט? לא אותו דבר. פשוט מאוד ולא טוב במיוחד. הרי אנחנו מדברים על אלוקים כאיזושהי מורכבות אינסופית. ואם התוצאה הייתה מאוד עלובה חלילה, אז היינו אומרים שזה… רגע. עוד פעם. אתה לא מבדיל בין על הפנים לבין פשוט. אם זה לא היה מורכב, אז הראיה הפיזיקו-תיאולוגית לא הייתה נכונה. אבל אם זה מורכב רק על הפנים, רידנדנסי או חוסר אופטימליות, אז יש שען עם ראש אחר. הבנתי. אוקיי. טוב, עוד בטח נחזור לזה. בנימה אופטימית זאת. כן, כן, אני קצת הקדמתי את המאוחר, אבל פשוט שאלתם אז. אוקיי. שיהיה שבת שלום, להתראות. שבת שלום, תודה.