אמונה – שיעור 24

בפעם הקודמת התחלתי, אולי, כן, אני אשים את עצמנו קודם כל בקונטקסט. עברתי מניסוח של הראיה הפיזיקו-תיאולוגית מתוך המורכבות של העולם, לזה שזה ניסוח של ראיה בתוך החוקים, לראיה מן החוקים. זאת אומרת, לא המורכבות של העולם אלא המורכבות של החוקים שיצרה עולם כל כך מורכב. וההנחה נדמה לי סבירה, זה שהמורכבות של החוקים מתבטאת, או המורכבות של העולם משקפת איזושהי מיוחדות, כי מורכבות ומיוחדות זה אותו דבר לענייננו. מיוחדות של החוקים. זאת אומרת, חוקים כאלו שמייצרים עולם כל כך מסוים, מיוחד, ספציפי, הם בעצם כנראה ספציפיים, או הם בעצמם חוקים מיוחדים ולכן בעצם הטיעון עובר להיות מ"תראו איזה עולם מורכב, בטח מישהו יצר אותו", ועל זה עונים "מה, יש חוקים, אבולוציה, יש תהליכים שמראים לך איך העסק הזה נוצר", אז מזה אני עובר לשאלה "אוקיי, תראו איזה חוקים מורכבים והשאלה מי יצר אותם". אוקיי? זה בעצם הניסוח המעודכן של הראיה. עברנו הרבה דרך, לא משנה כרגע, אני קופץ לסוף. והטענה שכרגע הייתי באמצע לדון בה זה שההנחה של הטיעון הזה, שאומרת שלכל דבר צריכה להיות סיבה, בטח דבר מורכב צריכה להיות סיבה, מאותגרת על ידי תורת הקוונטים. בתורת הקוונטים אנחנו מכירים היווצרויות מקריות, יש מאין, מתוך הוואקום, ולכן בעצם זה מערער את ההנחה הבסיסית שעליה יושב הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. תורת הקוונטים אומרת לנו לא, עיקרון הסיבתיות לא בהכרח נכון, יש דברים שנוצרים יש מאין באופן סתמי בלי שמישהו בעצם עשה אותם, ולכן בעצם ההנחה שעליה יושב הטיעון לא בהכרח נכונה. מה שאני טענתי בעצם, אני עושה סיכום שלא עשיתי בפעם הקודמת רק כדי שהמסגרת תהיה ברורה, אני בעצם טוען ארבע טענות כנגד הערעור הזה. טענה ראשונה, זה שהאבולוציה אין בה מרכיבים קוונטיים, ולכן תורת הקוונטים לא תסביר את התהליך האבולוציוני. היא לא מציעה אלטרנטיבה להסביר את התהליך האבולוציוני. טענה שנייה, אני טוען שגם אם האבולוציה הייתה מתנהלת באופן אקראי זה לא באמת פוגע בטיעון שלנו. טענה שלישית, זה שהאם תורת הקוונטים בעצמה היא אקראית זה לא לגמרי ברור עדיין היום. וטענה רביעית זה שאפילו אם הכל היה מתקיים, אפילו אם האבולוציה הייתה מתנהלת בצורה קוונטית אקראית וכולי, וגם תורת הקוונטים הייתה אקראית, עדיין הטיעון לא נפגע. כך שזה בעצם אומר שהערעור הזה כדי להוות ערעור צריך ללכת מרחק רב מאוד, לא מספיק לנפנף בתורת הקוונטים. אז את שני הסעיפים הראשונים בלי לקרוא להם כך בעצם כבר עשיתי. הטענה שבאבולוציה בעצם, למרות שיש מרכיבים מסוימים שנחשבים מרכיבים אקראיים, בפשטות אין שם באמת אקראיות. אמרתי על היווצרות מוטציות או אפילו על ברירה טבעית, הנסיבות שנוצרות באיזשהו תהליך מקרי ואתה מוצא את עצמך בתוך נסיבות נתונות וזה בורר פנוטיפים מסוימים שישרדו ופנוטיפים אחרים שייכחדו. או היווצרות המוטציות, גם כן תהליך שנתפס כתהליך אקראי. אמרתי ששני הדברים האלה הם לא באמת אקראיים, ולצורך כך הבחנתי בין שני מצבים שבהם אנחנו משתמשים בהסתברות או בסטטיסטיקה. מצב אחד, וזה המצב הרגיל בעצם, המצב הרגיל שמוכר לנו, היחיד בעצם שמוכר לנו, זה מצב שבו אין שום דבר אקראי בעולם עצמו, אלא יש חוסר במידע אצלי. זאת אומרת זה אפיסטמי, זה לא אונטי. זה הכרתי, זה לא במציאות עצמה. כן, אני מטיל מטבע, ואני שואל מה הסיכוי שזה ייפול על עץ או על פאלי, כן? אז פה אין שום דבר אקראי, ברגע שאני עושה הטלת מטבע זה חוקי ניוטון. תגיד לי את המהירות ההתחלתית, את הכוח ההתחלתי, את הנתונים הפיזיקליים מסביב ואני אגיד לך איך תיפול המטבע. אין שם שום דבר אקראי, גם תנועת היד שלי היא לא אקראית כי זאת תוצאה של תהליכים שקורים בתוכי, אפשר ללכת אחורה ואחורה ממסובב לסיבה, ממסובב לסיבה, בסוף בסוף הכל דטרמיניסטי. אין שם שום דבר אקראי. אלא מה? בגלל שהקשר בין התוצאה לבין הסיבה הוא מאוד מאוד מורכב, מה שמאפיין מצבים כאוטיים, זאת אומרת כשאתם מטילים מטבע, הבדל מאוד מאוד קטן בזווית או בעוצמת ההכאה הופך את התוצאה לחלוטין שונה, זאת אומרת היא לא קשורה בכלל למה שקרה קודם, הקורלציה היא אפסית, וזה מה שזה מה שמאפיין אמרתי מצבי כאוס, דיברנו על זה. ולכן לכן אנחנו מעדיפים במקום לעשות את החישוב שהוא מאוד מאוד מסובך וצריך דיוק בתנאי ההתחלה ובנסיבות ששוררות שם, במקום זה אנחנו עושים חישוב הסתברותי. אבל החישוב ההסתברותי פה בא לחפות על מידע לא שלם שנמצא אצלי. במציאות עצמה אין שום דבר שהוא מקרי או שום דבר שהוא לא דטרמיניסטי לחלוטין. הטלת קובייה, הטלת מטבע, בעצם כל שימוש שאנחנו מכירים בהסתברות הוא כזה. כל שימוש, אין שימוש אחר. השימוש האחר שקיים באופן עקרוני, למרות שלא מוכר לנו, זה מצב שבו במציאות עצמה יש משהו שהוא לא קבוע, שהוא לא דטרמיניסטי, שהוא פתוח. יש כמה אופציות במציאות עצמה, לא שאני לא יודע איזה מהאופציות במציאות נכונה, אלא במציאות עצמה יש כמה אופציות והמציאות עצמה לא מוכרעת. זה שימוש אחר בהסתברות, וכמו שאמרתי קודם, בעצם הוא לא באמת מוכר לנו. אנחנו מדברים עליו היפותטית אבל הוא לא באמת מוכר לנו. כל השימושים שאנחנו מכירים הם מהסוג הראשון. המקום היחיד שבו אנחנו משתמשים בשימוש מהסוג השני זה תורת הקוונטים. כי בתורת תורת הקוונטים מדברת על מצב שבו במציאות עצמה יש כמה אופציות, כמו החתול של שרדינגר שהוא או חי או מת, ולא שאנחנו לא יודעים האם הוא חי או מת, אלא הוא עצמו במצב שמורכב, סופרפוזיציה מה שנקרא, מצב שמורכב משני מצבים, מצב שהוא חי ומצב שהוא מת, וכל אחד משני המצבים האלה יכול בסופו של דבר להתברר כנכון, כמו ברירה התלמודית פחות או יותר, ובמצב כזה גם משתמשים בכלים הסתברותיים. מי שמכיר קצת את תורת הקוונטים אז פונקציית הגל בעצם, הערך המוחלט שלה בריבוע זה צפיפות התפלגות של ההסתברות למצוא את החתול חי או מת או את החלקיק בחור הזה או בחור ההוא וכדומה. הבאתי לזה עוד דוגמה מההלכה, אם מישהו מקדש אחת משתי בנות, נותן לאבא פרוטה ואומר אחת משתי בנותיך מקודשת לי, בלי להגדיר מי. אז במצב כזה זה לא שיש אישה אחת מקודשת רק אני לא יודע מי זאת, לא, אין אישה ספציפית מקודשת, פשוט הגדרתי שאחת מתוך השתיים האלה מקודשת לי בלי להגדיר מי. במצב כזה גם אם הייתי שואל את הקדוש ברוך הוא, תגיד לי מי מהשתיים היא אשתי, הוא לא היה יכול לענות לי כי אין אחת מוגדרת שהיא אשתי. בכל מצב שזה היעדר מידע, אז כלפי שמיא גליא, כן אז הקדוש ברוך הוא יכול להגיד לי את המידע הזה, אני לא יודע את זה כי אני בן אדם, אבל במצב של ההסתברות האונטית מה שקראתי לו, לא האפיסטמית, לא ההכרתית אלא המציאותית, שם גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לדעת מי זאת אשתי, כי אין, לא שהוא לא יכול לדעת אלא אין, המידע הזה לא קיים. אין אחת שהיא דווקא אשתי ולא האחרת, זה לא חוסר במידע שלי אלא זאת העמימות במציאות עצמה. זה בעצם המצב שקורה בתורת הקוונטים. ועצם הבלבול וניסיונות הפרשנות הנוראיים, המפולפלים שיש בתורת הקוונטים וההסתבכות ואי ההבנה של תורת הקוונטים מצביעה על זה עד כמה מצב כזה הוא לא נתפס, הוא לא הגיוני, הוא לא סביר, ולכן הטענה שמכוח תורת הקוונטים אפשר לומר שהתהליך האבולוציוני לא דורש הסבר כי דברים יכולים לקרות גם בלי סיבה, א' זה מאוד, טוב זה אני אגיד בהמשך, זה מאוד בעייתי כי גם בתורת הקוונטים עצמה אנחנו לא באמת נוטים לקבל את זה. הזכרתי אני חושב את פיינמן, ארתור אדינגטון אמר פעם, אני חושב שהזכרתי את זה, ארתור אדינגטון פעם אמרו לו שיש רק שלושה אנשים. שמבינים את תורת היחסות, אז הוא שאל מי השלישי? חוץ מאיינשטיין וממנו כמובן. אז אבל כשפיינמן שמע את הסיפור הזה, אז פיינמן אמר עזבו, תורת היחסות כולם מבינים. זה פשוט. את תורת הקוונטים אין אחד שמבין. אנחנו רק מתרגלים. רק התרגלנו. זאת אומרת, מה הכוונה? זה עד היום, למרות תורת הקוונטים, האינטואיציה הסיבתית עדיין קיימת. לכן זה לא באמת עירער את האינטואיציה הסיבתית, ומחפשים כל מיני הסברים סיבתיים גם בתורת הקוונטים על חשבון לוקליות או על חשבון תכונות אחרות כדי לשמר את העניין של הסיבתיות. ולכן להגיד שתורת הקוונטים מציעה אלטרנטיבה זו אמירה מאוד לא פשוטה. זה נכון שיש שם משהו שיכול להצמיח אלטרנטיבה, אבל להגיד שאנחנו מוכנים לקבל כאפשרות סבירה לא פחות הסבר לא סיבתי מאשר הסבר סיבתי, זו אמירה מאוד בעייתית. אבל אני אגיע לזה יותר בהמשך. עוד רגע, אני פה רוצה להצביע על נקודה ראשונה. אני חוזר לארבעת הנקודות שרציתי לטעון כאן. הנקודה הראשונה היא שהאבולוציה היא לא באמת קוונטית, כיוון שתורת הקוונטים, גם אם יש בה מקריות אמיתית אונטית, זה מדבר על סקאלות שהם ברמה של אטומים בודדים. באבולוציה הסקאלות האלה לא משחקות. באבולוציה אנחנו מדברים על מזג אוויר, אנחנו מדברים על נמרים וקופים ובעלי חיים וכל מיני דברים, אלה התנאים הסביבתיים שמשחקים בשדה האבולוציוני. והתנאים האלה, כמו מטאורולוגיה – אנחנו מתייחסים למטאורולוגיה כסוג של משהו מקרי שמטופל בכלים הסתברותיים. אבל זה לא נכון כמובן, מטאורולוגיה זה פיזיקה מאקרוסקופית והכל שם דטרמיניסטי. אלא מה, זה מאוד מסובך. כל הכאוס נולד בעצם מלורנץ מחישובים של אקלים. כי האקלים זו תופעה פיזיקלית דטרמיניסטית אבל מאוד מאוד מסובכת. ולכן במקום לעשות את החישוב, אנחנו מטפלים בה בכלים הסתברותיים. אבל הנסיבות האלה שגורמות לברירה הטבעית באבולוציה הם דברים שהם בסדר גודל שהוא הרבה יותר מאטומים בודדים. ולכן שם אין באמת אקראיות. אנחנו משתמשים בהסתברות כי זה מסובך. לך תדע מה יהיה מזג אוויר במקום מסוים בזמן מסוים. זה קשה. אבל לא שזה לא קבוע במציאות עצמה, אלא זה העדר מידע שלי. לכן אין שמה אקראיות אמיתית. לגבי המוטציות, שאלה יותר מורכבת. אני לא מומחה בתחום הזה. ככל שאני הבנתי, גם המוטציות בעצם מדברות על מולקולות שהם ברמות, בסקאלות הרבה יותר גדולות מאשר תורת הקוונטים. אבל אני יודע שיש איזשהן עבודות שנעשות כדי לראות השפעות קוונטיות על היווצרות מוטציות בביולוגיה. זאת אומרת, לראות טביעות אצבע של תורת הקוונטים בביולוגיה זה דבר שפיזיקאי לא יעלה על דעתו בכלל. הסקאלה לא הגיונית. זה לא אמור להופיע שם. הסקאלות הגדולות, חוק המספרים הגדולים מוחק את כל האפקטים הקוונטיים. ולכן יכול להיות שזה קיים, יכול להיות שלא, אני לא יודע. אני לא בטח לא בסטייט אוף דה ארט. אבל אני אומר שבאופן בסיסי, המרכיבים שאנחנו רגילים להתייחס אליהם כהסתברותיים, כאקראיים, הם מטופלים בכלים הסתברותיים אבל הם לא אקראיים באבולוציה. זאת הטענה הראשונה. אבל כמו שאני אגיד בהמשך זה גם לא כל כך חשוב לי, כי הטענה הרביעית תשמוט את הקרקע מתחת לכל הסיפור הזה. הטענה השנייה – זו הטענה הראשונה, שהאבולוציה היא לא קוונטית. הטענה השנייה, גם אם היא הייתה קוונטית או אקראית, זה לא פוגע בטיעון שלי. למה זה לא פוגע בטיעון שלי? אז לזה הזכרתי, זה היה סוף הפעם הקודמת נדמה לי. הטענה הייתה שהאקראיות שנעשית בתוך מסגרת של חוקים קשיחים. הבאתי את הדוגמה של השיכור עם התעלה מצד אחד והקיר מהצד השני. השיכור מתנדנד באופן לגמרי אקראי מפה לשם אבל בסוף הוא יהיה בתעלה. אז מה זה אומר שהתהליך הזה הוא מקרי? ודאי שלא. כשיש קיר מצד אחד ותעלה מצד שני, אז השיכור יכול לתמרן ביניהם באופן לגמרי אקראי אבל בסוף הוא יהיה בתעלה. ומה שקובע את זה שהוא יהיה בתעלה זו לא ההילוך המקרי שלו, אלא הנסיבות שבתוכן הוא פועל, והנסיבות האלה הן לא מקריות. ובנמשל אצלנו, אגב, המשל של השיכור מובא על ידי ניאו-דרוויניסטים כדי להסביר למה זה כן אקראי, שזה ממש אני לא מצליח להבין איך אנשים אינטליגנטיים מגיעים לטיעונים כל כך מטופשים שהם בעיניי זה ביטוי למגמתיות של הדיון. בנמשל, האבולוציה, גם אם יש בה מרכיבים… המרכיבים האקראיים האלה משחקים בתוך מסגרת של חוקים, נקרא לזה נגיד ארבעת חוקי הפיזיקה היסודיים, ארבעת הכוחות הפיזיקליים היסודיים והם שום דבר לא אקראי בתוכם. אלה חוקים ברורים, הפיזיקה, הכימיה, הביולוגיה, כל אלה הם חוקים שאין בהם שום דבר אקראי. בתוך החוקים האלה מתנהלים תהליכים, בוא נגיד לצורך הדיון אקראיים. אז זה כמו השיכור שהולך בין הקיר לבין התעלה. בסוף בסוף התוצאה שאליה אתה מגיע היא תוצאה שמוכתבת על ידי הנסיבות. לכן מה אכפת לי שבתוכם אתה מתנהל באופן מקרי? זה היה הטענה השנייה, ולכן אפילו אם יש מרכיבים אקראיים באבולוציה, זה לא באמת מסביר או לא באמת מציע אלטרנטיבה לטענה שיש פה יד מכוונת. הטיעון השלישי זה תהייה אם באמת תורת הקוונטים היא בכלל אקראית. ואמרתי, הזכרתי את זה קודם ככה בדרך אגב, יש ויכוחים על הדברים האלה, זה לא מוסכם עדיין. יש מציעים כל מיני פרשנויות כאלה או אחרות, זה התחיל מאיינשטיין כמובן שסירב לקבל את הפרשנויות המקובלות לתורת הקוונטים או את תורת הקוונטים עצמה בעצם. ועד בום ועוד כל מיני אנשים שמדברים על משתנים נסתרים, הידן וריאבלס, שבעצם האקראיות הזאת היא ביטוי למשתנים דטרמיניסטיים שהם לא מדידים, הם לא חשופים לנו אבל הם נמצאים שם בפנים והם מניעים את התהליכים האלה. עדיין האופציה הזאת לא ירדה לגמרי מהשולחן, למרות שיש כמה עבודות תיאורטיות, אי שוויון בל למי שמכיר, או עבודות ניסיוניות ששוללות לא מעט מהאופציות של הידן וריאבלס. אבל עדיין האופציה הזאת קיימת עד כמה שאני יודע, עוד פעם אני לא מעודכן נכון להיום, אבל בזמן האחרון בכל אופן, עד כמה שאני הבנתי זה עדיין לא ירד לגמרי מהפרק. האופציה הזאת קיימת, ולכן גם תורת הקוונטים לא באמת בהכרח אומרת לנו שעקרון הסיבתיות לא נכון, שדברים יכולים להתרחש בלי סיבה. יכול להיות שנוותר על לוקאליות, יכול להיות שנוותר על תחושות או אינטואיציות אחרות, אבל לא בהכרח הסיבתיות. וכיוון שהאינטואיציה הסיבתית שלנו היא מאוד חזקה, אז צריך סיבות, כן, שימו לב, צריך סיבות טובות כדי לוותר עליה. אוקיי? ולא בטוח שתורת הקוונטים נתנה לנו כבר, נותנת לנו סיבות מספיק טובות. אבל עזבו את כל הטיעונים האלה. אני רוצה לדבר על משהו שמייתר את כל הדיון. בסופו של דבר הטענה שאני רוצה לטעון היא הבאה. נניח שבאמת יש היווצרות יש מאין בקוונטים ויש קריסות של פונקציות גל שהכל נעשה באופן אקראי ולא בלי סיבות. אקראי הכוונה בלי סיבה. זאת אומרת יש, נקרא לזה עמימות אונטית, לא היעדר במידע אלא במציאות עצמה באמת יש אופציות פתוחות. יכולה ללכת ככה, יכולה ללכת ככה, ובמציאות עצמה אין תהליכים סיבתיים שעומדים בבסיס הבחירה בין האופציות האלה. בוא נחשוב רגע על היווצרות, כן, זה בעצם אקס ניהילו, היווצרות בתורת הקוונטים של חלקיקים מתוך הוואקום. אז גם העולם יכול להיווצר ככה, גם מוטציות יכולות להיווצר ככה, גם האבולוציה יכולה לקרות ככה ולא צריך יד מכוונת בשביל זה. בעולם שבו יש וואקום מוחלט אני חושב שאין אדם שיעלה בדעתו שתהיה היווצרות יש מאין. ההיווצרות יש מאין נוצרת בגלל שתורת הקוונטים קיימת בעולם הריק הזה. זאת אומרת מה שמאפשר את ההיווצרות הזאת או מה שגורם להיווצרות הזאת זה תורת הקוונטים, זה האופי הקוונטי של העולם. האופי הקוונטי של העולם בעצם אומר שמתוך מצב של וואקום יכולים להיווצר כל מיני דברים. אגב גם מצב של וואקום לא בטוח שהכוונה לוואקום במובן האונטי שאנחנו רגילים אליו בדרך כלל. הזיהוי בין מושגים בין פיזיקה לפילוסופיה הוא תמיד בעייתי, אבל אני עוזב את הנקודות העדינות האלה. מה זה אומר בעצם? זה אומר שגם כשאתה מדבר בתורת הקוונטים על וואקום זה לא באמת וואקום. זה וואקום שמושרים עליו החוקים של תורת הקוונטים. ועכשיו יכולים להיווצר שם דברים יש מאין. אז אם כך אני מזכיר לכם שהטיעון עליו אני מדבר זה הטיעון מן החוקים, זה לא טיעון בתוך החוקים. ואם ככה אז אני חוזר ושואל: אז מי יצר את האופי הקוונטי של העולם? שמאפשר היווצרויות יש מאין. או במילים אחרות אני יכול לומר, החלקיקים האלה שנוצרים מתוך הוואקום הם נוצרים על ידי משהו. הם לא נוצרים סתם. מי זה המשהו הזה? מה הגורם של זה? תורת הקוונטים. אז יש גורם. זה לא נכון ש… נכון שזה לא גורם סיבתי באותו מובן שאם אני בועט בכדור אז הכדור עף. שאירוע אחד גרם לאירוע או חולל אירוע אחר. פה אני מדבר על גרימה מסוג שונה, על הגרימה שמדברת על הקשר בין כוח או בין חוק לבין התוצאה שלו. אוקיי, אבל עדיין. זאת אומרת יש פה משהו שעומד בבסיס ההתרחשות הזאת, היא לא קוראת סתם ככה. ואני עדיין אשאל, מי זאת היד המכוונת שקבעה את אופיו הקוונטי של העולם? אנסח את זה בצורה אחרת באופן שכבר היינו אותו בראיה הקודמת, הקוסמולוגית. אם אתם זוכרים את התאוריה של אנכסימנדרוס על היווצרות של ההפכים מתוך הוואקום. גם היווצרות של חלקיקים יש מאין בתורת הקוונטים משמרת את המטען הכולל. נגיד אם נוצר חלקיק צריך להיווצר איתו יחד אנטי-חלקיק כדי שסך הכל המטענים יישאר אפס, או יישאר אותו דבר. אוקיי? עכשיו אני שואל, אם זה היה וואקום מוחלט ודברים קורים בלי סיבה ובלי יד מכוונת, אז איך היווצרות סתם ככה מקרית של חלקיק מכריחה גם היווצרות של אנטי-חלקיק? מי דואג לזה, לבלאנס הזה, שחוקי השימור תמיד יתקיימו? אתם מבינים שזה לא וואקום. זה וואקום עם חוקים. יש שם חוקים שקובעים מה יקרה בתוך הוואקום הזה. אז יש פה וואקום במובן של עצמים. זאת אומרת אין עצמים במצב הוואקום, אבל יש שם חוקים, מערכת חוקים מאוד מאוד מוגדרת ומסועפת, שרק בזכותה הוואקום הזה יכול להפוך להיות משהו. ולכן להגיד שאין סיבתיות ולא צריך יד מכוונת ודברים קורים סתם כך, זה פשוט לא להבין מה אומרת תורת הקוונטים. ולכן כל שלושת הצעדים הקודמים שהלכתי איתם לא באמת נחוצים, כי מבחינתי גם אם הכל נכון, גם אם הקוונטים זה אקראיות והאבולוציה זה קוונטים והכל, תקבלו את הכל נכון, עדיין זה לא מייתר את הטיעון מן החוקים. זה מייתר את הטיעון שבתוך החוקים. וזה עוד פעם ביטוי להבדל הזה בין שני הניסוחים. כשאני מדבר, בהינתן החוקים מה הסיכוי שיווצר עולם בלי יד מכוונת, התשובה שלי היא אחת. ברור שזה יקרה. ולכן השאלה שלי זה לא מה הסיכוי שיקרה עולם בתוך החוקים, אלא מה הסיכוי שיקרו חוקים שבתוכם אכן יכול להיווצר עולם כזה. וכשאני מדבר בהקשר של הקוונטים, אני שואל, חוקי תורת הקוונטים. ובמובן הזה תורת הקוונטים לא משנה שום דבר לגבי הדיון שלנו. ולכן בעצם אני רוצה לטעון עכשיו את הטענה הבאה, כיוון שהתהליך הזה הוא תהליך שיש לו הסברים מדעיים, עכשיו אני רוצה לטעון שלא רק שהאבולוציה וההסברים המדעיים לא פורכים את הראיה הפיזיקו-תאולוגית, אלא לדעתי הם מחזקים אותה. היא פשוט הופכת להיות יותר חזקה. ולמה? כי אם אני באמת מבין שלאורך התהליך הזה, עכשיו אני מנצל את כל השלבים שעברתי, ארבעת השלבים שעברתי, או רובם. אם אני מניח שלאורך התהליך הזה בעצם לא באמת קורים דברים מקריים והכל נשלט על ידי מערכת של חוקים קשיחים בלי שום דבר אקראי, אז בעצם מה יוצא כאן? יוצא שיש מישהו לפני ארבעה-עשר מיליארד שנה שקבע איזושהי מערכת של חוקים והמערכת הזאת לוקחת אותנו מנקודה סינגולרית של חומר, כהמפץ הגדול, אל כל הספארי שאנחנו מכירים סביבנו. בני אדם ושיעורים ושפה ומכוניות וחלליות לירח ובעלי חיים וכל הסימביוזה המטורפת שאנחנו מכירים בעולם סביבנו. וכל זה קרה מעצמו בלי יד מכוונת. האם יש לכם יד מכוונת גדולה מזו? המשל שאני לא זוכר אם דיברתי עליו עוד, המשל, כן. יש חתיכת פלסטלינה בפינת החדר. חדר אטום לגמרי, אין בו חלונות, אין בו כלום, שום דבר, אין אוויר. יש חתיכת פלסטלינה וזהו. וואקום מוחלט חוץ מזה. סגרתי את הדלת וחזרתי אחרי ארבעה-עשר מיליארד שנה. ומה שמצאתי שם זה שהרוסים פולשים לאוקראינה, חלליות מגיעות לירח, בעלי חיים ממלאים את הסוואנה בצמחים במיליארדי סוגים מטורפים ומורכבים. וכל זה בתוך החדר הזה מתוך חתיכת הפלסטלינה. אבל איך זה קרה לבד? כנראה הייתה שמה מערכת של חוקים שיצרה דינמיקה שבה חתיכת פלסטלינה הופכת לכל מה שאני מכיר סביבי. עכשיו, מי יכול לייצר מערכת חוקים כזאת? תנסו להגריל מערכות חוקים, אין שום סיכוי, זה אני אגיע עוד מעט, אין שום סיכוי שיקחו חתיכת פלסטלינה ויוציאו ממנה את כל הטירוף הזה. ולכן מי שקבע את מערכת החוקים הזאת, ראה ארבע עשרה מיליארד שנה קדימה מה הולך לקרות פה בתהליך ללא יד מכוונת. נדמה לי שאם לזה לא צריך אינטליגנציית על, אז אני לא יודע למה כן צריך. ולכן בסופו של דבר אחרי כל ההערות האלה, נדמה לי שההסברים המדעיים לא רק שלא פורכים את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית, אלא מחזקים אותה. זה הסיכום לגבי תורת הקוונטים. עכשיו אני רוצה להיכנס, אנחנו מגיעים, כמו שאמרתי, אנחנו נגיע גם לעיקרון האנתרופי ולכל הדברים שעלו בפעם הקודמת, אני עוד מעט מגיע אליו, מקווה. אני אתחיל בשאלה, לחזור לשאלה נוספת שכבר טיפלתי בה מהיבט מסוים, וזה השאלה של מה זאת מורכבות. כי יש לא מעט אנשים שמערערים על הטיעון הזה בטענה שבעצם אין שום דבר מיוחד בעולם שלנו. כל מערכת חוקים שתקחו, תחכו מספיק זמן, אז יווצרו יצורים או תופעות מאוד מאוד מורכבות ומיוחדות. ונכון שהם יהיו שונות מהתופעות המורכבות והמיוחדות של העולם שלנו, אבל גם הם יהיו לא פחות מיוחדות ומורכבות. ולכן אין שום דבר מיוחד לא בתופעות שלנו ולא במערכת החוקים שיצרה אותם, אם אני חוזר עכשיו לניסוח מן החוקים. את הדבר הזה, אני הזכרתי את זה בתחילת התהליך כשדיברתי על מושג האנטרופיה, ואמרתי שמושג האנטרופיה מודד את תופעת המורכבות באופן אובייקטיבי. ולכן אי אפשר לטעון תראה המורכבות זה בעיני המתבונן. אתה רואה את זה כמורכב כי לך זה נראה מיוחד, אבל בעצם כל דבר שהיה נוצר היית יכול לראות אותו כמורכב. אז אמרתי זה לא טענה. זאת לא טענה כי למורכבות יש מדד מתמטי פיזיקלי שקוראים לו אנטרופיה. ואם המדד הזה לוקח חלק בחוקי הטבע, זה אומר שהמדד הזה לא משקף רק צורת הסתכלות שלי, אחרת זה לא היה בא לידי ביטוי בחוקי הטבע, אלא יש פה משהו אובייקטיבי במציאות עצמה, יש פה משהו מורכב אובייקטיבית. הניסוח שאני מדבר עליו עכשיו הוא שונה. הוא לא מערער על המדד של האנטרופיה, הוא רק טוען שיש בכל מערכת של חוקים, זה תוקף את הטיעון מן החוקים, בכל מערכת של חוקים יווצרו תופעות או יצורים עם אנטרופיה נמוכה אם תחכה מספיק זמן, או יצורים מאוד מיוחדים ומורכבים. ולכן הם באמת יהיו מיוחדים ומורכבים, אבל בכל מערכת חוקים יווצרו יצורים כאלה. זה טיעון אחר, והשאלה מה עושים איתו. עכשיו, את הדבר הזה יש הרבה מאוד ניסיונות שנעשים, חלקם מסיבות מדעיות, חלקם מסיבות של התנצחות תיאולוגית, אבל עדיין עושים כל מיני ניסיונות כמה שנקרא סלולר אוטומטה, זאת אומרת כל מיני תהליכים מקריים שמגדירים במחשב איזשהו סט של חוקים, חוקי דינמיקה מסוימים ונותנים לו לרוץ. כן? לדוגמה, יש משחק ידוע שמדבר על נגיד יש לך כמו לוח שחמט אבל הוא לא בצבעים, הכל לבן. עכשיו אתה מגריל נגיד שלושה מקומות שהמשבצות יהיו שחורות. עכשיו אתה אומר יש כלל, כל משבצת שלידה יש שתי משבצות שחורות גם היא הופכת להיות שחורה. אם יש לה שני נירסט נייבורס שחורים, שכנים קרובים שחורים, אז היא עצמה גם תהפוך לשחורה. וכן הלאה, אם היא תהפוך לשחורה עכשיו צריך לבדוק, יש עוד משבצות שיש להן שני שכנים שחורים? גם הם יהפכו לשחורות, ואם לא אז חוזר להיות לבן. בקיצור, אפשר להגדיר חוקי דינמיקה מסוימים, תנאי התחלה ולהריץ. ועשו המון ניסיונות כאלה, זה נקרא סלולר אוטומטה, מין סוגי משחקים כאלה דינמיים, ומתברר שכמעט בכל מערכת של חוקים דינמיים שתגדירו נוצרים יצורים מאוד מפתיעים ומיוחדים בתהליך הדינמי הזה באיזשהו שלב. ולכן בעצם הטענה היא שבמערכת החוקים ששוררת כאן, חוקי הטבע, אכן נוצרים יצורים מיוחדים עם אנטרופיה נמוכה, אבל זה כש… לכן הטיעון מן החוקים לא באמת מחזיק מים, כי כל מערכת חוקים הייתה עושה את זה, אין פה שום דבר מיוחד במערכת החוקים המסוימת הזו. עכשיו, הטענה, מה שאני רוצה לטעון בעצם זה שיש כמה נקודות שצריך לקחת בחשבון שלגביהן שונות בין הסלולר אוטומטה לבין העולם שלנו. א', אני אגיד, יש פה באנלוגיה הזאת שלוש בעיות יסודיות. בעיה אחת, המורכבות הזאת, זה לא נכון שהיא לא נדירה. מורכבות ברמה של חיים היא מורכבות מאוד נדירה. היא יכולה לקרות בעוד מערכות חוקים, אבל היא מאוד נדירה. זה לא נכון שהיא קורית תמיד. יש כל מיני דברים מפתיעים, מעניינים, אבל לא ברמת מורכבות כמו של חיים, עם כל המורכבויות המטורפות שאנחנו יודעים מביולוגיה. וכדי להדגים את הדבר הזה, בואו נעשה ניסוי פשוט. בואו נסתכל ביקום שלנו, עזבו מערכות חוקים אחרות. ביקום שלנו, לפי הטענה הזאת בעצם היה צריך להיות, הרי אנחנו יודעים שבינתיים לפחות חיים קיימים רק על כדור הארץ, נכון? לא מצאו חיים על פלנטות אחרות, זה אחת המשימות הכי מסעירות את דמיונם של סופרי מדע בדיוני וגם של אנשי מדע אמיתי, לחפש חיים במקומות אחרים. אני שואל איזה יצורים מורכבים אחרים, לא חיים, מצאו בפלנטות אחרות? הרי אם בכל מקום שבו שוררת מערכת חוקים ייווצרו יצורים מורכבים מסוג כלשהו, לא מהסוג של החיים, אז מסוג אחר. אז הייתי מצפה שבכל כוכב שעליו ננחת או בכל מקום שבו נהיה, יהיו יצורים מורכבים, רק לא בהכרח יצורים ביולוגיים, או לא בהכרח יצורים כמו בני אדם או בעלי חיים או מה שלא יהיה, משהו אחר. אני לא מכיר יצורים כאלה. לא מכיר. יש יצורים דוממים מאוד מיוחדים בכל מקום. אין, לא מתקרב לרמת האנטרופיה של חיים. רמת האנטרופיה של חיים זה הרבה הרבה מעבר לכל מה שאנחנו מכירים בדומם, עם כל המורכבות של הפיזיקה והכימיה. ולכן הטיעון הזה לא מחזיק מים עובדתית, כי לפי הטיעון הזה הייתי מצפה שבכל כוכב, אין את התנאים להיווצרות חיים, לכן לא נוצרו שם חיים. בסדר. אבל התנאים האלה אמורים היו ליצור יצורים מיוחדים מסוג אחר, לא מהסוג של חיים. האם ראינו את זה? לא. אני לא מכיר בכל אופן. לכן זה הבאג הראשון באנלוגיה לסלולר אוטומטה, שפשוט זה לא נכון, המורכבות היא כן נדירה בניגוד למה שטוענים המערערים. דבר נוסף, אני רוצה לטעון שהמורכבות צריכה להיות יציבה. זאת אומרת, נחזור למשל של הגז האידיאלי, התחלתי ממנו כדי להסביר את המושג אנטרופיה. תחשבו על שקית שבתוכה יש מולקולות גז שממרכזת אותם בפינה השמאלית העליונה של התיבה שלנו, אוקיי? תיבה ריקה. אני פותח את השקית והמולקולות מתפזרות בכל החלל. זאת אומרת, מולקולות שהיו מכונסות במקום מסוים מתפזרות בכל החלל. אנחנו לא מכירים תופעה שמולקולות שמתפזרות בכל החלל חוזרות ומתכנסות בפינה. זה אחת החידות הגדולות של התרמודינמיקה, מאיפה באה האי-הפיכות הזאת, איך זה יכול להיות שיש כיוון לזמן כשהזמן מכתיב כיוון של התהליך הפיזיקלי כשבעצם לא נראה שיש יתרון לזה על זה. עכשיו, התשובה המקובלת לעניין הזה היא שזה כן קורה. גז שמפוזר בכל החלל כן מתכנס לרגע מסוים בפינה, אבל זה קורה לרגע אחד וזהו. כיוון שכל מולקולות הגז משייטות באופן חופשי בחלל הקופסה, ובין היתר יכול להיות איזשהו רגע שבו במקרה כולן מכונסות בפינה מיוחדת של הקופסה הזאת. ואחרי שנייה זה יתפזר חזרה. זה לא נקרא המצב של התכנסות במקום מיוחד הוא מצב מיוחד. כן, זה המשל שלנו. למקום למצב עם אנטרופיה נמוכה, מצב מסודר ומיוחד, אוקיי? אז הטענה היא שמצבים מיוחדים אכן נוצרים, גם בכיוון ההפוך, נגד הכיוון התרמודינמי. אבל זה קורה לרגע ונעלם, זה לא מצב יציב. לא יקרה מצב, נגיד אם אני משחרר את השקית הזאת ומולקולות מתפזרות בחלל, אתם תראו שהן נשארות מפוזרות בחלל לאורך זמן. זה מצב יציב. אתם לא תמצאו מצב שהן חוזרות ומתכנסות בפינה ונשארות שם לאורך זמן כמצב יציב. זה לא יקרה. וכאן נמצאת האסימטריה. בכיוון של התפזרות כן, בכיוון של התכנסות לא. מה זה בעצם אומר? שחוקי התרמודינמיקה או המדדים של האנטרופיה מודדים מצבים יציבים. מצבים שממשיכים להיות, לא מצב שנוצר לרגע ואז מתפזר. תבינו שאם תשקשקו קופסה עם הרבה גולות בתוכה, אז יכול להיות שבאמצע פתאום יווצר איזשהו מצב שכל הגולות מסודרות במשולש שווה צלעות. כולם ביחד. זה יקרה לשנייה אחת ויתפזר, כמו עוד הרבה מצבים אחרים. פה אין שום דבר מיוחד וזה לא טעון הסבר, מסכים לגמרי. אבל זה לא מה שקורה אצלנו בעולם. מה שקורה אצלנו בעולם זה שנוצר משולש שווה צלעות והוא נשאר כך לאורך זמן, ורק משתכלל. הוא התחיל שווה שוקיים הפך להיות שווה צלעות. זה לא קורה בסלולר אוטומטה. זה יקרה שם אם תכניס לתוך הדינמיקה כמובן חוקים של תורשה וחוקים ששומרים על יציבות. אבל אתה תכניס את זה בידיים. כי אם אתה לא תכניס את זה, זה לא יקרה. ולכן הטיעונים מתוך התהליכים האלה של סלולר אוטומטה בעיני הם ממש ממש חוסר הבנה. אנחנו מדברים על במונחים של ארבעה עשר מיליארד, אולי באמת זה השנייה. מה? לא הבנתי. אני אומר במונחים של ארבעה עשר מיליארד שנה, אולי העולם שלנו זה גם שנייה כזאת? אז בשביל זה צריך להיכנס יותר לשאלה מה קובע את סקאלת הזמן. נגיד שאני משקשק גולות כאלה, אז מה קובע את סקאלת הזמן שמשולש צריך להישאר בצורתו כדי שאני אגיד שמשהו קרה פה, האנטרופיה ירדה? והתשובה היא שזה תלוי במהירות השקשוק, כן, ותלוי בקצבים של התהליכים המיקרוסקופיים שקורים שמה. אם בסקאלה של הקצבים האלה זה נמשך לאורך זמן, זה משהו קבוע. נדמה לי שאצלנו אי אפשר להגיד שהעסק הזה מתנהל בצורה אקראית ובמקרה ארבעה עשר מיליארד שנה אנחנו תקועים על איזה מצב מיוחד שהוא עוד רגע, כן, רגע במובן של מיליארדי שנים, מתפזר. כי התהליכים הם לא תהליכים של, התהליכים המיקרוסקופיים הם לא תהליכים של מיליארדי שנים, הם תהליכים של פיזיקה, כימיה וביולוגיה. ולכן יש פה כיוון לתהליך הזה. אי אפשר להתעלם מזה שיש איזשהו תהליך שיש לו יציבות. אני לא אומר שזה לא יכול להתפרק עוד מאה מיליארד שנה, זה יכול כמובן. אבל זה תהליכים שיש להם איזושהי יציבות שדורשת הסבר. זה לא משהו שקורה לרגע ונעלם כמו בסלולר אוטומטה. אני אביא אולי דוגמה. נגיד יש, אתם יודעים באוניברסיטת ברקלי יש פרויקט ידוע בשם סטי, SETI. זה ראיתי אצל איזה תיאולוג נוצרי, אני לא זוכר אפילו איפה ראיתי את זה, באיזשהו מאמר פעם מצאתי את הדוגמה הזאת, דוגמה נהדרת בעיניי. יש פרויקט סטי. מה זה פרויקט סטי? סורקים את האותות האלקטרומגנטיים שמגיעים אלינו מהחלל ומנסים למצוא מסרים שמצביעים על חיים איפשהו ביקום. איך עושים את זה? אנחנו מחפשים, הרי מי אמר, אנחנו לא יודעים באיזו שפה היצורים החיים האלה מדברים בכל מיני מקומות. מה שאנחנו עושים כמובן זה מנסים לחפש מבנים שהם לא אקראיים במידע שמגיע אלינו, אוקיי? אם יש שם איזה שהם מבנים מיוחדים, מבנים לא אקראיים, זה כנראה אומר שמי ששלח אותם הוא לא תהליך מקרי, אלא יד מכוונת, משהו ששלח פה איזשהו מסר שיצר פה איזשהו מבנה. זה הטענה ומחפשים את זה, בינתיים לא ממש מוצאים כנראה, אבל מחפשים והטענה היא שברגע שאנחנו נגלה מבנה של האות האלקטרומגנטי שהוא באופן מספיק מובהק לא מקרי, זה אומר שיש יצורים תבוניים כן, בחלל איפשהו שיצרו אותו. עכשיו אני שואל, או הוא שואל, אותו תיאולוג שקראתי את דבריו, איך. איך מתייחס לזה האתאיסט הנאו-דרוויניסט? הרי בסופו של דבר כל תהליך מקרי יוצר תופעות מורכבות, אתה טוען, נכון? נו, אז אם אנחנו נגלה תופעה מורכבת באותות האלה שמגיעים אלינו מהחלל, המסקנה לא אמורה להיות שיש יצור תבוני ששלח אלינו את האותות האלה, אלא שמתוך אינסוף התהליכים שקורים בכל רחבי היקום היה משהו שיצר אות מורכב. סטטיסטית זה יכול לקרות. המשולש ישר הזווית שלנו, נכון? אז למה כל עולם המדע מבין שברגע שאנחנו נגלה שם מבנה מיוחד, עם קורלציות פנימיות שזה לא נראה משהו מקרי, זה אומר שהיה משהו תבוני שיצר אותו וששלח אותו? אני חושב שזו דוגמה נהדרת לטיפשות שבעירור הזה. בעיניי זה ממש טיפשי העירור הזה. בסופו של דבר אתה בעצם רוצה לטעון שאנחנו לא יכולים להסיק מסקנה משום דבר שיש לו הסתברות נמוכה. ואני חושב שזו טענה שלא עומדת לא רק במבחן ההיגיון, אלא אתה עצמך לא פועל כך, אתה עצמך כנאו-אתאיסט לא פועל כך. אתה עצמך מניח שאם יש מבנה מורכב אז כנראה משהו יצר אותו ועומד מאחוריו, ולכן הוא מהווה אינדיקציה לזה שיש גורם תבוני שיצר אותו. אז העולם מבחינתי זה פרויקט SETI. העולם בנוי בצורה מאוד מיוחדת. נדמה לי שזה, נגיד אם המידע על העולם שלנו היה מגיע לקולטנים של פרויקט SETI, נדמה לי שהם היו מתפוצצים. האנטרופיה הייתה כל כך נמוכה שהם פשוט לא היו עומדים בזה. פה ברור שיש יד מכוונת. זה נראה לי כל כך, אני לא צריך טיעונים מדעיים או מתמטיים בשביל זה, זה נראה לי אינטואיציה נורא נורא בסיסית ופשוטה. וכאן אבל אני מגיע לעיקרון האנתרופי, כי הוא באמת מה שעומד מאחורי כל הוויכוחים האלה. זה לא עד כדי כך מטופש כמו שזה נשמע, למרות שאני עדיין חושב שזה לא מאוד סביר. מה העיקרון האנתרופי? הוא יגיד שזה תנאי הכרחי ולא מספיק. מה? הוא יגיד על זה שזה תנאי הכרחי ולא מספיק. מה זאת אומרת? שכדי לשמוע את אותם קולות וזה, זה תנאי סף, לראות שמשהו מגיע, משהו מורכב, אבל עדיין זה באמת לא הוכחה שמישהו. אבל מה זה יעזור לך? אבל מגיע תנאי מורכב, מגיע משהו מורכב, אתה אומר: טוב, אולי זה נוצר על ידי משהו תבוני ואולי לא, נכון? זה בעצם מה שאתה אומר. אוקיי, ואז מה המסקנה? אז אולי יש משהו תבוני ואולי לא. את המסקנה הזאת אתה יודע גם היום. ואז זה יהיה עילה לבדוק. יש גם היום עילה לבדוק. אתה יודע, השקיעו הרבה כסף בפרויקט SETI. גם היום אני נמצא במצב שאולי יש גורם תבוני אי שם ואולי לא, ואחרי שפרויקט SETI יגלה את האות הזה אני אישאר באותה סיטואציה. אז בשביל זה השקעתי את הכסף? לא, הוא אומר שזה תנאי סף. מפה והלאה. אבל זה לא תנאי סף בכלל. זה אומר שמפה והלאה שווה לבדוק יותר, לא יודע. אבל אם אתה יכול לבדוק יותר כבר היו עושים את זה, לא צריך את פרויקט SETI בשביל זה. פרויקט SETI בעצמו הוא הבדיקה היותר. זה לא עוזר כלום. לכולם ברור שזה לא תנאי סף. אם יבוא אות כזאת, זה אומר שיש גורם תבוני ששלח אותו. אתה יכול לקרוא את כל הספרות על העניין הזה. זאת הנחה פשוטה שאף אחד לא חושב לערער עליה בכלל. רק כשהדיבורים האלה עולים תמיד בהקשר התאולוגי, בהקשרים אחרים כולם זה ברור להם מאליו צורת החשיבה הזאת. בואו תראו את העיקרון האנתרופי כי נדמה לי שהוא מחדד את הנקודה הזאת מזווית קצת יותר מחדד אותה. העיקרון האנתרופי במקורו בעצם היה טיעון דתי של מאמינים, כן? מה שנמצא בחובות הלבבות למשל זה גרסה אחת שלו. שאומר, תראו, אנחנו נמצאים פה, וזה מדהים, יש בדיוק את מה שאנחנו צריכים כדי לחיות. יש פה מספיק אוויר, יש פה מספיק מים והמזון וכל מה שאנחנו צריכים כדי להתקיים, וחום של שמש וכל הדברים האלה. כי יש פה במקרה במקום שבו אנחנו נמצאים יש בדיוק את אותם דברים שנחוצים לנו כדי להתקיים. האם זה לא אומר שיש פה יד מכוונת שדואגת לנו? כן, זה העיקרון האנתרופי. אז אומרים המתנגדים, האתאיסטים שמתנגדים לעיקרון הזה, וזה היום מה שמכונה בדרך כלל העיקרון האנתרופי, זה העירור על העיקרון האנתרופי של הבריאתנים. וזה בעצם אומר העיקרון האנתרופי של האתאיסטים בעצם אומר: אם לא היו פה התנאים שמאפשרים את זה שאתה תחיה פה, לא היית פה כדי לשאול למה הם לא כאן. זאת אומרת, העובדה שאתה נמצא כאן היא בזכות אותם. אז לכן אין פה שום דבר, אין פה שום דבר מופלא. זה בעצם מה שנקרא העיקרון האנתרופי מהצד האתאיסטי שלו. זה היום כשאומרים עיקרון אנתרופי מתכוונים לזה, למרות שבמקור זה היה העיקרון הראשון. תראו, הניסוח הזה מופיע אפילו אצל הוקינג בספר שלו, מה שבאמת מעלה אצלי סימני שאלה קשים לגבי האינטליגנציה שלו. הוא כנראה היה איש אינטליגנטי, אבל לא יודע, בהקשרים שאתה מגמתי אז נשמע שבאמת אנשים קצת… הוא למשל מביא את הדוגמה הבאה. בסדר? נגיד שאתה נידון למוות. עומד מול כיתה של עשרה יורים מיומנים. אוקיי? שעומדים במרחק של לא יודע מה, עשרה עשרים מטר ממך, מכוונים אליך רובים מדויקים, עשרה אנשים. יורים עליך וכולם מפספסים. ואז אתה שואל את עצמך איזה נס, זה מדהים, איך זה יכול להיות שכשאני נמצא כאן עם עשרה, כל העשרה פספסו ואני נשארתי בחיים? והתשובה שהוא מציע זה שאם הם לא היו מפספסים לא היית פה כדי לשאול את השאלה הזאת. עכשיו, זה כמובן טיעון מטופש. למה? כי עדיין באמת הסיכוי שעשרה יורים מיומנים יפספסו במרחק של עשרים מטר וישאירו אותי בחיים הוא סיכוי אפסי. ולכן הנה פה טענה מצוינת, התירוץ הזה שאומר שאם הם לא היו מפספסים לא היית כאן הוא תירוץ אינפנטילי. אלא מה? מה שעומד מאחורי זה זה טענה קצת שונה. ושימו לב, הרבה פעמים מעלים את הטיעון האנתרופי בניסוח הזה, שהוא באמת ניסוח מטופש. כן, יש ריצ'רד סווינבורן, כן, זה תאולוג גם כן ידוע, אומר, כן, תחשבו שמישהו חוטף אותי כבן ערובה, מכניס אותי לחדר שיש בו מאה מכונות. כל אחת מהן מתוכננת לטרוף חבילת קלפים באופן אקראי לגמרי. צריך ללחוץ על הכפתור שמפעיל את כל המכונות. אם כל מאה המכונות יפלטו קלפים של לב אדום, כל מכונה, אז אתה יוצא לחופשי. ואם לא, אז כל המכונות יתפוצצו יחד איתך. אני לוחץ על הכפתור ברעד, ומאה קלפי לב אדום יוצאים. כן? אתה אומר לעצמך ברור, טוב מה, אין פה שום פלא. אם הם לא היו יוצאים לא היית פה כדי להתפעל מהנס. זה הגיוני? הרי ברור שקרה פה מקרה שדורש הסבר. משהו לא הגיוני, משהו בהסתברות מאוד נמוכה. אז מה אם בלעדיו אני לא הייתי קיים? אז בגלל זה הוא כן מובן? אם לא הייתי פה כדי לשאול את השאלה הזאת השאלה לא הייתה קיימת? אז אני לא הייתי פה כדי לשאול אותה, אז מישהו אחר היה צריך לשאול אותה. אבל עדיין השאלה… מה זה משנה אם אני הייתי פה או לא הייתי פה? יש פה שאלה שטעונה הסבר. לכן נדמה לי שבניסוח קצת יותר אינטליגנטי, עוד פעם לא כולם טיפשים, בניסוח קצת יותר אינטליגנטי הטענה היא אחרת. העיקרון האנתרופי בניסוח הזה הוא כבר טיעון שטעון, כן, שדורש התייחסות. זה כבר לא טענה טיפשית מהסוג של הכיתת יורים וכולי. כלומר הטיעון של הכיתת יורים בעצמו, אם אתה תנקוט את עיקרון החסד ונניח שאנשים לא מטומטמים גמורים, אז כנראה מתכוונים לומר שהיו הרבה ניסיונות של כיתות יורים כאלה וזה שאתה היית הניסיון שהצליח זה לא מפתיע. מישהו צריך להיות בניסיון שהצליח. כן? כמו שאתם מטילים קובייה מאה פעמים ויצאה איזושהי סדרה של תוצאות, לא יודע אחת, שלוש, שתיים, שש, אחת, איזושהי סדרה, וקטור. מה הסיכוי שיצא הווקטור הזה בדיוק? אפס, שש במינוס מאה. לא, סליחה, מאה במינוס שש. נכון? כן, מאה במינוס שש. אז לא, לא, שש במינוס מאה, כן, שש במינוס מאה. אז זה מספר דמיוני, קטן, קטן באופן דמיוני. כן? אין סיכוי שזה יקרה. אבל זה קרה. האם זה דורש הסבר? ברור שלא. למה? כי בכל ניסוי כזה יצא וקטור של מאה תוצאות וכל וקטור כזה הסיכוי שלו הוא שש במינוס מאה. לכן אני יודע מראש שתקרה תוצאה שהיא מאוד מאוד לא סבירה, אבל זה בטוח שהיא תקרה. מי מהתוצאות הלא סבירות יקרו, זה אני לא יודע להגיד. אם נגיד יהיה פה מישהו ויאמר תראה אבל תצא התוצאה אחת, שלוש, שתיים, שש, חמש, אחת, ייתן לי את הווקטור וזה בדיוק מה שיצא, זה יהיה דבר שטעון הסבר. למה? מה ההבדל? הרי איזושהי תוצאה צריכה לקרות? ההבדל הוא במקום שבו אתה מייחד את התוצאה. התוצאה היא מיוחדת, עכשיו אם אתה אומר שדווקא היא יצאה ולא האחרות, זה טעון הסבר. למשל, אם תצא התוצאה מאה פעמים שש. עכשיו הסיכוי שלה לצאת הוא בדיוק כמו הסיכוי של הווקטור הקודם שתיארתי, אין שום הבדל. שש במינוס מאה. אבל אם כל תוצאה אחרת שתצא אף אחד לא יניד עפעף, אבל אם ייצא מאה פעמים שש, יקראו למשטרה. הקזינו הזה משתמש בקוביות לא הוגנות. למה? מה הסיכוי הוא שש במינוס מאה פה ופה? איזושהי תוצאה צריכה לקרות? המשולש שווה הצלעות שדיברנו עליו קודם, במקרה הזה יצאה תוצאה מסודרת כזאת? שש שש שש שש שש שש? אז מה? הסיכוי לקבל אותה הוא כמו הסיכוי לקבל כל תוצאה אחרת. מה? ההבדל הוא בזה שהתוצאה שש שש שש שש שש היא מיוחדת מבחינתנו. וברגע שהיא מיוחדת מבחינתנו, כשאנחנו רואים שדווקא היא יצאה, זה מייחד אותה לא מול כל תוצאה אחרת, אלא מול כלל התוצאות האחרות. כל תוצאה אחרת היא שונה מכל התוצאות האחרות, אבל אחת התוצאות צריכה לצאת. אבל אין שם אף אחת שמיוחדת מול כל האחרות, זאת אומרת הן כולן מיוחדות באיזשהו מובן, כן? כל המשפחות האומללות אומללות בדרכן שלהן, כמו שאומר אנה קארנינה. אז התוצאות האלה כל אחת מהן מאוד מיוחדת, שש במינוס מאה הסיכוי לקבל אותה, אבל היא לא שונה מכל תוצאה אחרת שגם היא הסיכוי לקבל אותה הוא שש במינוס מאה. אבל התוצאה של שש שש שש הסיכוי הוא אותו סיכוי, שש במינוס מאה, אבל הוא נמדד מול כלל התוצאות האחרות ולא מול כל תוצאה אחרת לחוד, כיוון שהוא תוצאה שהיא מראש מוגדרת אצלנו כתוצאה מיוחדת. אני אביא לכם דוגמה. נגיד אחותי הייתה פעם במחנה בקנדה, היא הדריכה שמה באיזה מחנה של בני נוער בקנדה. היא אמרה לי שהיא בשבת הלכה שם, היה איזה אגם ליד המחנה והיא הלכה שם לטייל בשבת והיא ראתה שם איזה בחור, מישהו שמה, היא גרה אז בירושלים, והיא ראתה שם בחור והפלא ופלא, לא יאומן כי יסופר, הבחור היה מירושלים. אפילו לא רחוק ממנה כנראה הוא גר. אי שם בקנדה מכל היקום הגיע לשם דווקא בחור ירושלמי. שאלה אותי מה הסיכוי שדבר כזה יקרה? אמרתי לה אותו סיכוי כמו שיגיע בחור משכונה מספר שבע עשרה ג' בטוקיו. הוא משכונה מספיק קטנה שתהיה קרובה לירושלים, כן? אותו סיכוי. הירושלמי לא יותר גרוע מכל מקום אחר. אז אין מה להתפעל מלפגוש מישהו ירושלמי לעומת מישהו מאינדונזיה, מבאלי, או מאני לא יודע מאיפה, מזימבבואה. בסדר? מאיפה שהוא הוא צריך להגיע, לא? עכשיו למה בכל זאת זה מפתיע? כי היא ירושלמית. אם היא לא הייתה ירושלמית, אז הסיכוי לפגוש מישהו ירושלמי לא היה אמור להפתיע. זה כמו מכל מקום אחר בעולם. אבל כשהיא ירושלמית אז ירושלים נתפסת כתוצאה מיוחדת מול כל שאר העולם. למרות שהסיכוי הוא כמובן אותו סיכוי כמו כל מקום אחר. ואז אתה מתפעל, רגע איך זה יכול להיות שזה יהיה הן, נניח שהיא עכשיו רואה עוד בן אדם אי שם רחוק באגם, מגיעה לשם, בלי קשר אלינו לא מכירים, מתברר שגם הוא ירושלמי. ואז הם רואים עוד בן אדם, מקום אחר, וגם הוא ירושלמי. זה כבר הרי משהו שצריך לפנות למשטרה, נכון? לא יכול להיות. אבל למה לא יכול להיות? מה שונה בסדרה הזאת מסדרה של ירושלמי, טוקיו, זימבבואה, אמסטרדם? נגיד במקטעים של אוכלוסייה של נגיד מאה אלף איש. נחלק את העולם למשבצות שמכילות מאה אלף תושבים ונשאל את עצמנו מה הסיכוי לסדרה כזאת. אותו סיכוי כמו כל סדרה אחרת. אבל לא, שמה זה משהו מיוחד. למה? כי יש משהו מיוחד בסדרה הזאת מול כל הסדרות האחרות, ולכן זה מפתיע. אוקיי? אז בעצם מה שטוען העיקרון האנתרופי, אני רק מסיים את הקושיה, התירוץ כבר נגיע, אבל מה שטוען בעצם העיקרון האנתרופי זה שאם נלך עכשיו לנמשל זה שבעולם שלנו אכן נוצרו תופעות מיוחדות, ונכון אי אפשר לזרוק את זה, זה לא סלולר אוטומטה ולא שום דבר כזה. אי אפשר, כל העירעורים האלה לא נכונים. אבל, ברור שאם התוצאות האלה לא היו פה, אם חוקי הטבע לא היו כפי שהם, אנחנו לא היינו פה כדי להתפעל ממיוחדותם. כי הם אלה שמאפשרים לבני אדם לחיות ולתפקד כאן. אז כשלעצמו אמרתי, זה טיעון טיפשי. והם טוענים לא, אבל כל בסופו של דבר היו אוסף של היווצרויות, כן, של מערכות חוקים, שאחת מהן זו מערכת החוקים שלנו שאכן יוצרת תופעה מיוחדת. זה כבר לא מפתיע. כמו עם הכיתת יורים. בהנחה שהיו הרבה מאוד היווצרויות כדוגמת מולטי-וורס, שאלת מי ששאל פה כן, גם פרופסור טורקין שאלת גם על מולטי-וורס וגם על העיקרון האנתרופי, זה שני צדדים של אותה מטבע. ברגע שיש הרבה מאוד ניסיונות שנעשו, באחד מהם יצאה מערכת חוקים מיוחדת ואני התוצר שלה. אז אין פה מה להתפלא. ברור שאם המערכת הזאת לא הייתה מאפשרת אותי אני לא הייתי כאן. אוקיי? ואם אני מוסיף לזה את ההנחה שבאמת היו הרבה מאוד ניסיונות אחרים שלא הצליחו, אז זאת באמת אלטרנטיבה שטעונה הסבר או שטעונה זה עירעור שצריך לטפל בו. אוקיי? עכשיו תשימו לב, העירעור הזה תוקף לא רק את הטיעון שבתוך החוקים אלא גם את הטיעון מן החוקים, או בעיקר את הטיעון מן החוקים. כי הטיעון מן החוקים בעצם אומר הטיעון הרי מה היתרון של הטיעון מן החוקים על הטיעון בתוך החוקים? הטיעון בתוך החוקים בעצם הוא לא נכון. למה הוא לא נכון? בגלל שברגע שמערכת החוקים קיימת, אני יכול להגיד לך שיש לי הסבר טבעי איך נוצרים יצורים מורכבים. זה לא צריך את ההנחה שיש פה יד מכוונת. אז אני הצעתי כן, אבל איך תסביר את מערכת החוקים עצמה שהיא נוצרה? למה דווקא מערכת חוקים כזאת מיוחדת? התשובה, מערכת החוקים הזאת גם היא בעצם מערכת שהיא בתוך חוקים, מטא-חוקים. מה? יש הרבה מאוד מערכות חוקים שנוצרות, יש איזה שהוא מנגנון שמייצר הרבה מאוד מערכות חוקים. אחת ממערכות החוקים האלה זה החוקים של היקום שלנו ובתוכו נוצרים חיים. אתה שואל מה הסיכוי שתיבצר מערכת חוקים כל כך מיוחדת שמאפשרת היווצרות של חיים? התשובה היא אחד. למה? כי יש הרבה מאוד ניסיונות אחרים שלא הצליחו, הסיכוי שזה יצליח אחד למיליארד, אז יש מיליארד יקומים אחרים והיקום שלנו הוא היקום שבו זה כן עבד. כמו עם הכיתת יורים. אז לכן לא צריך להניח שיש פה יד מכוונת. זאת בעצם הטענה של העיקרון האנתרופי ובעצם גם המולטי-וורס, כן? אם אני אומר שיש הרבה מאוד יקומים היקום שלנו מיוחד, יש יקומים אחרים שהם לא מיוחדים, אז יש פה התפלגות יש פה תוצאה שמתאימה להתפלגות האפריורית, לכן אין פה שום דבר מפתיע. גם בהתפלגות האפריורית הייתי חושב שאחד מתוך מיליארד מיליארדי יקומים יהיה מיוחד. אוקיי, אז זה היקום שלנו. איך זה קרה בדיוק אצלנו? זאת לא שאלה. זה קרה באותו מקום שבו אנחנו יכולים להתקיים ולהיווכח בזה שזה קרה. בסדר? זה זאת לא שאלה למה זה קרה דווקא פה. ה"פה" מוגדר להיות המקום שבו זה קרה. וזה זה הכל. אז זה עירעור שטעון… אבל יש הבדל במולטי-וורס, יש קצת הבדל במולטי-וורס, אינסוף ניסיונות, לא כמו שיש איזה מספר ניסיונות. כאן אין אין סוף… אינסוף אני לא יודע, אבל גדול מספיק. אני מניח שזה גדול מספיק גם כן. לא, אבל יש הבדל בין הרבה ואינסוף. אם נגיד שיש אינסוף… מה הסיכוי הוא אחד למיליארד, אתה צריך מיליארד ניסיונות, זה מספיק בשביל שהראיה הפיזיקו-תיאולוגית תרד. לא צריך הסתברות אחד. צריך תוחלת אחד, או תוחלת מאורדר אחד. הטיעון הפיזיקו-תיאולוגי בנוי על זה שלא סביר שדבר כזה נוצר בלי יד מכוונת. והתשובה היא, זה כן סביר. לא וודאי, לא הסתברות אחד, אבל סביר. ממילא הטיעון ירד. לא צריך הסתברות אחד בשביל זה. טוב, אז בואו אני נגיע לזה כבר בפעם הבאה. מה עושים? מה, אתה לא תשאיר אותנו במתח? יהיה לכם על מה לחשוב. אוקיי. עד שבוע הבא, שבת שלום. שבת שלום. מה, זה עוד שבועיים, לא שבוע הבא. עוד שבועיים? יש לכם הרבה זמן לחשוב. שבת שלום. שבת שלום. היי נצח זה.