אמונה – שיעור 25
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- [0:02] הפתיחה והמעבר לראייה הפיזיקו-תיאולוגית
- [1:18] העיקרון האנתרופי והמולטיוורס – שני צדדי המטבע
- [3:05] דוגמת כיתת היורים – הסתברות והצלה
- [4:47] הערעור האנתרופי על טיעון החוקים
- [6:01] מדידת אנטרופיה וההבדלים במורכבות
- [16:01] הדוגמה של הקובייה והסבר סטטיסטי
- [21:13] טיעון קנקן התה של ראסל והקונספט של יקומים
- [28:21] בחירת תיאוריה חסכונית – סכום של האוקאל
- [29:51] גנרטור היקומים והצורך בגורם טרנסצנדנטי
- [33:35] תורת הקוונטים והיווצרות ספונטנית של יקומים
- [36:54] הערה סוציולוגית על האתאיסטים והאמונות
- [41:36] הגנה על עמדה ופתיחות מול קונספירציה מדעית
- [42:51] ביטחון אתאיסטי וחוסר הוכחות לקיומו של אלוהים
- [44:30] כתיבת טורים על רציונליות האמונה באלוהים
- [49:33] טלאולוגיה במדע – הסברים תכליתיים מול סיבתיים
- [53:16] חוק סנל ועיקרון פרמה – דוגמה טלאולוגית
- [54:33] הפרכת הבחירה של האור – מטאפורה טלאולוגית
- [57:35] האבן והחזרה לעפר – תכלית אריסטו
- [59:06] מכניקת הלגרנז' והניסוח הטלאולוגי
סיכום
סקירה כללית
הדובר עובר מן הראיה הפיזיקו-תיאולוגית המבוססת על מורכבות ותכנון אל הראיה מן החוקים, שלפיה גם אם המדע מסביר תהליכים כמו היווצרות העולם והחיים, עדיין חוקי הטבע שבתוכם מתרחשים התהליכים טעונים הסבר. הוא מציג את העיקרון האנתרופי והטענה האתאיסטית הנשענת על מולטיוורס כדי לנטרל את ההפתעה שבפיין טיונינג, ודוחה זאת כהיפותזה אד הוק בסגנון “קנקן התה” של ברטראנד ראסל, כבלתי חסכונית וככזו שאינה פותרת את שאלת מקור החוקים או מקור “גנרטור היקומים”. הוא מוסיף הערה סוציולוגית על “כנסייה אתאיסטית” ודוגמטיות אתאיסטית לדעתו, ומסיים בפתיחה לנקודה על טלאולוגיה במדע: האפשרות לנסח חוקי טבע גם בשפה תכליתית (כמו עקרון פרמה) לצד ניסוח סיבתי, והקשר של נטייה זו למחלוקת בין אמונה לאתאיזם.
המעבר מראיות תכנון לראיה מן החוקים
הדובר מציג מעבר מן הראיה “מתוך המורכבות של העולם” או “הראיה מן התכנון” אל “הראיה מן החוקים”, משום שהראיה מן התכנון חשופה להתקפה באמצעות אבולוציה וערעורים נוספים. הוא טוען שגם אם תינתן הסברה מדעית להיווצרות החיים או העולם, חוקי המדע עצמם שבתוכם ההסברים פועלים טעונים הסבר על עצם היווצרותם. הוא מסיק שחוקים מיוחדים שמאפשרים תהליכים נדירים להתרחש ספונטנית מרמזים על “יד מכוונת” בגיבוש החוקים, גם אם לא בהשתלשלות שבתוך החוקים.
העיקרון האנתרופי, פיין טיונינג והגרסה האתאיסטית
הדובר מתאר את העיקרון האנתרופי כטענה שהעולם מתאים מאוד לחיים, ומייחס את ניסוחו המקורי לבעל חובות הלבבות בשער הייחוד ולפילוסופים דתיים אחרים. הוא מנסח זאת בשפה מודרנית כ”פיין טיונינג”, ערכים מדויקים של קבועים פיזיקליים שמאפשרים כימיה, פיזיקה, ביולוגיה והעולם המוכר. הוא אומר שהמסקנה הדתית היא שדבר כזה לא יכול להיווצר מעצמו אלא יש יד מכוונת.
הדובר מציג את “העיקרון האנתרופי האתאיסטי” שלפיו אילו התנאים לא היו מתאימים לחיים, לא היינו כאן כדי להתפעל מהם. הוא מביא את דוגמת כיתת היורים כפי שמופיעה אצל הוקינג: אם לא היו מפספסים, הנידון לא היה בחיים כדי להתפלא מהפספוס. הוא טוען שהניסוח הזה כשלעצמו “שטויות” משום שהוא לא מבטל את נדירותו הסטטיסטית של האירוע, אך הוא מזהה ניסוח “יותר אינטליגנטי” שמבוסס על מולטיוורס.
מולטיוורס כהסבר סטטיסטי והדגמת כיתת היורים
הדובר מציג את המולטיוורס כטענה על ריבוי יקומים, שכל אחד עשוי להיות עם מערכת חוקים אחרת, כך שאם יש מספר עצום של ניסיונות אז אירוע נדיר נעשה צפוי. הוא מדגים זאת בכיתת היורים של סטלין: אם מתבצעות “מיליון” הוצאות להורג והסיכוי לפספוס הוא אחד למיליון, צפוי שמישהו אחד יינצל ולכן עצם ההינצלות מאבדת מההפתעה. הוא ממיר זאת לנמשל: אם הסיכוי למערכת חוקים כמו שלנו הוא זעיר מאוד, אז מתוך מספר עצום של יקומים עם חוקים שונים אחת תאפשר חיים, ולכן אין להתפלא על מיוחדות החוקים.
אנטרופיה, מורכבות וחיים
הדובר נשאל על דומם כמו יהלום ועל אנטרופיה נמוכה, ומשיב שמדובר במדד מתמטי של מספר הסידורים האפשריים למצב מאקרוסקופי. הוא מדגים באמצעות שרשרת תאים וכדורים שמצבים עם פחות סידורים מקבילים הם “יותר מיוחדים”, ומביא את דוגמת מולקולות גז בפינת קופסה לעומת פיזור בכל החלל. הוא טוען שיש חישובי אנטרופיה שמראים שחיים הם בעלי אנטרופיה נמוכה “מטורפת” ולכן בלתי סביר שיתקבלו מעצמם, בעוד שמורכבות כמו יהלום יכולה להיות מוסברת בתוך החוקים משום שכל מערכת חוקים תיצור גם תוצרים מורכבים, אך לא ברמת יצורים מורכבים או לא לאורך זמן.
אבולוציה והאביוגנזה כערעור, וההבחנה בין “בתוך החוקים” ל“מן החוקים”
הדובר מקבל את ההערה שהאבולוציה מציגה התאמה של היצור לעולם ולא רק “מזל” כמו בכיתת יורים, ומסביר שהערעור הזה חזק יותר כי הוא תוקף גם את הטיעון מן החוקים ולא רק את הטיעונים מתוך החוקים. הוא אומר שהסברים מדעיים כמו אבולוציה ואביוגנזה טוענים שהתהליך לא סביר אבל מתרחש על פני מיליארדי שנים ובהמון ניסיונות במרחב ובזמן, ולכן יצורים מורכבים יכולים להיווצר מתוך ריבוי ניסיונות. הוא מציג את המעבר שלו לטיעון מן החוקים כהסטת המוקד לשאלה מי יצר את חוקי הטבע שמאפשרים שאחד המקומות ביקום יניב חיים, ואז אומר שהמולטיוורס מנסה לנטרל גם את זה באמצעות ריבוי יקומים עם חוקים שונים.
ביקורת על מולטיוורס כהיפותזה אד הוק והניטרול של סטטיסטיקה
הדובר טוען שהמולטיוורס מנטרל את המשמעות של סטטיסטיקה משום שכל פלא סטטיסטי ניתן לתרץ בכך שהיו אינסוף ניסיונות שנכשלו ורק אחד הצליח. הוא אומר שהדבר אפשרי עקרונית, אך בלתי קביל ללא אינדיקציה לכך שאכן היו “הרבה ניסיונות”, ומדגים זאת בהטלת קובייה הוגנת שיצאה 1,000 פעמים רצוף שש. הוא טוען שתירוץ של “היו מיליארדי הטלות שלא ראית” לא היה מתקבל ללא עדות לריבוי ההטלות, ומעדיף כהסבר סביר יותר את האפשרות שמישהו שולט בתוצאות.
הדובר משתמש במשפט של הולמס בחותם הארבעה על שלילת הבלתי אפשרי, ומגיב שעדיין קיימת אלטרנטיבה נוספת של שליטה מכוונת ולכן אין הכרח להניח שרשרת ניסיונות עצומה שלא נצפתה. הוא מציג עמדה כללית ש“אין לדיין אלא מה שעיניו רואות”, ושמי שטוען לאפשרות נוספת נושא בנטל הראיה להראות אותה.
“קנקן התה” של ברטראנד ראסל ויישומו על מולטיוורס
הדובר מציג את טיעון “קנקן התה” של ברטראנד ראסל: טענה על קנקן תה קטן ושקוף שמקיף את צדק שאי אפשר לראותו, שאינה מקבלת משקל הסתברותי שווה בלי אינדיקציה. הוא אומר שמאז משתמשים במונח “טיעוני קנקן תה” על המצאות שאינן ניתנות לבדיקה אך נדרשות כדי להציל עמדה. הוא טוען שהאתאיסטים משתמשים במולטיוורס כגרסה קיצונית של אותו דפוס, “אלפי מיליארדי קנקני תה”, תוך הסבר שאי אפשר לצפות בהם כי אין אינטראקציה אלקטרומגנטית עם האור שלנו.
הדובר משווה זאת ל“מסיבת התה של אליסה בארץ הפלאות עם הכובען המשוגע”, וטוען שזה נעשה כדי לא להודות במסקנה של יד מכוונת לעולם מיוחד. הוא מוסיף דוגמה מפרויקט סט"י בברקלי: אם יימצא אות שידור לא רנדומלי יניחו משדר תבוני, והוא שואל מדוע לא ייאמר גם שם “היו הרבה שידורים אחרים”, וטוען שאף אחד לא מקבל תירוץ כזה בלי אינדיקציה לריבוי מקרים.
שלוש טענות נגד הערעור האנתרופי
הדובר מציג טענה ראשונה שלפיה בלי אינדיקציה לריבוי יקומים, ההסבר המולטיוורסי הוא אד הוק ולכן אינו קביל כפי שלא היה קביל בהקשרים אחרים. הוא מציג טענה שנייה שלפיה אם מניחים אינסוף יקומים עם חוקים שונים, אז מתקבל שמתקיימים בהם גם יצורים “מופרעים” כמו שדים, מלאכים ועוד, ולכן אין יתרון בהימנעות מהנחת אלוקים וממילא זו תיאוריה פחות חסכונית. הוא מציג טענה שלישית שלפיה גם אם מקבלים מולטיוורס, עדיין צריך להסביר מי מייצר את היקומים ואת חוקיהם, והוא מתאר זאת כ”גנרטור יקומים” ושואל מי יצר אותו, מי מפעיל אותו ועל פי אילו חוקים הוא פועל.
“גנרטור יקומים”, עצירת הרגרסיה וחוקי הטבע כלא-ישים
הדובר אומר שאם מקבלים “גנרטור יקומים”, אז “אלוקים, הקדוש ברוך הוא, זה גנרטור יקומים”, והוא מדגיש שאינו מתחייב ל“אלוקים שנתן תורה” אלא ל“יש טרנסצנדנטי” העומד בבסיס העולם. הוא חוזר לטענה פילוסופית שחייבת להיות חוליה שאינה זקוקה לחוליות קודמות כדי להימנע מרגרסיה אינסופית, ומציג זאת כהוכחה בדרך השלילה. הוא אומר שהגורם הזה יכול להיקרא בכל שם, אך מבחינתו זה אלוקים.
הדובר נשאל למה לא לעצור בחוקי הטבע, ומשיב שחוקי הטבע אינם ישים אלא תיאור של אופן פעולה, והם מתארים תהליכים אך אינם “עושים” את התהליכים. הוא מבדיל בין “איך מתארים” לבין “מי עושה”, ומסיק שבסופו של דבר מגיעים לגורם טרנסצנדנטי “ביוקו או ביוקו”.
קוונטים והיווצרות ספונטנית מן הוואקום
הדובר מציג מגננה אתאיסטית אפשרית: תורת הקוונטים מראה היווצרות ספונטנית של חלקיקים מן הוואקום בלי “גנרטור”. הוא אומר שהדבר לכל היותר תוקף את טענתו השלישית אך לא את שתי הראשונות, ואף את השלישית הוא דוחה משום שהיווצרות קוונטית איננה “ספונטנית” במובן של היעדר חוקים. הוא טוען שבעולם ללא חוקים לא תהיה היווצרות ספונטנית, ורק בעולם שנשלט על ידי חוקי תורת הקוונטים יכולה להיות יצירה כזו, ולכן עצם ההסבר מניח חוקיות קודמת. הוא מוסיף אפשרות שלפיה ייתכן שישים “נטולי מטען” היו קיימים קודם והמטענים מתחלקים כך שמתקבלים חלקיקים, ומסיק שבכל מקרה לא “תצאו מזה” כי עצם האפשרות להיווצרות מניחה מעטפת מאפשרת.
“הכנסייה האתאיסטית” ודוגמטיות
הדובר מציג הערה סוציולוגית שלפיה קיימת תחושה שהמאמינים דוגמטיים והאתאיסטים פתוחים, אך לטענתו במציאות “שני הצדדים הם דתיים” והוא אף נוטה לחשוב שהאתאיסטים “יותר דתיים”. הוא מתאר שיח עם אתאיסטים כבלתי אפשרי, וטוען שהם נסוגים ל“פינות מטורפות עם קנקני תה” כדי לא להודות במסקנה. הוא מביא דוגמה מספרות קומוניסטית של “ספריית הפועלים במאבק” על “לנין והפיזיקה המודרנית”, כדי להמחיש פלפולים אידיאולוגיים שמגינים על דוגמה בכל מחיר.
הדובר מסביר שמותר ואף הגיוני להגן על עמדה, כולל תירוצים דחוקים, כאשר יש סיבות טובות להחזיק בה, ומקשר זאת לתומס קון ולרעיון שוויתור על תיאוריה קורה במשבר פרדיגמטי כאשר הדחקים מצטברים. הוא טוען שאינו מבין כיצד אתאיסט יכול להיות בטוח שאין אלוהים, ומבחין בין “אין אינדיקציות שיש” לבין “אני יודע שאין”, וטוען שהוודאות השנייה מובילה לאפולוגטיקה דתית מהצד האתאיסטי.
הוי דן את כל האדם לכף זכות, אינטואיציות והגנה על עמדה
הדובר מביא את פירושי הרמב"ם ורבנו יונה על “הוי דן את כל האדם לכף זכות” כמנגנון של פרשנות סבירה על פי ההקשר וההסתברות, עם דוגמה של “הרב שך רץ עם סכין אחרי נערה מאורסה” לעומת “הברג'ל”. הוא מציג זאת כהיגיון ולא כפרוטקציות, וטוען שכך גם בהגנה על דוגמות: אדם רשאי לדון את עמדתו לכף זכות ולחפש תירוצים אם יש לו סיבות טובות, אך עליו לשאול מחדש כאשר הוא נדחק לקיצוניות בלתי סבירה.
ניסיון ב-ווינט מדע ותגובות לטורים
הדובר מספר שלאחר פרסום אלוהים משחק בקוביות התבקש לכתוב ב-ווינט מדע טורים על השאלה האם אמונה באלוהים רציונלית, ומתאר את המדור כ“אולם התיווך של הכנסייה האתאיסטית”. הוא אומר שכתב סדרת טורים שלפיה אמונה באלוהים היא המוצא הרציונלי והאתאיזם בלתי רציונלי, ומתאר תגובות של קללות וחרפות לצד מעט דיון ענייני. הוא מוסיף שהעורך התערב, כתב טור נגד אחד מטוריו “שזה לא עושים ברמה האתית”, ועצר את הסדרה באמצע, והוא מציע לחפש “האם אמונה באלוהים רציונלית בוואינט” ומציין שצבי ינאי הגיב בסדרת טורים משלו באופן ענייני.
מה יגרום לפקפק באמונה, טיעונים וסמכות מדעית
הדובר נשאל מה יגרום לו לפקפק באמונה באלוהים, ומשיב שיקבל טיעונים טובים שמראים מה הבאג בטיעוניו לקיום אלוהים. הוא אומר שאינו מצפה להוכחה שאין אלוהים, אך מצפה שיראו שהטיעונים בעד קיומו אינם מחזיקים מים, ומצהיר שהוא מסכים שחובת הראיה עליו. הוא נשאל כיצד “גדולי המדענים” כמו איינשטיין לא חשבו כך, ומשיב שאינו עונה פסיכולוגית אלא דן בטיעונים, מבקר הסתמכות על סמכות ככשל “פנייה אל הסמכות”, וטוען שאין משמעות למה אדם חכם מאמין ללא הצגת הטיעונים עצמם.
טלאולוגיה במדע: סיבתיות מול תכליתיות
הדובר מציג הבחנה בין הסברים סיבתיים של “למה זה קרה” לבין הסברים תכליתיים של “בשביל מה זה קרה”, וטוען שככל שעולים במדרג תחומי המחקר ההסברים נעשים יותר תכליתיים, עם דוגמאות מפסיכולוגיה ופעולות אנושיות. הוא אומר שבביולוגיה ובפיזיולוגיה נפוצים הסברים תכליתיים על תפקיד איברים, ומציג את דרווין כמי שתירגם תכליתיות לסיבתיות באמצעות ברירה טבעית. הוא טוען שרבים אינם מודעים לכך שיש הסברים תכליתיים גם בפיזיקה.
הדובר מביא את חוק סנל ואת עקרון פרמה באופטיקה: חוק סנל מתאר יחס זוויות שבירה, ועקרון פרמה אומר שהאור “בוחר” מסלול של זמן מינימלי, ושניהם שקולים ומניבים את אותה אופטיקה גיאומטרית. הוא מדגים זאת במשל המציל הרץ לשפת הים ושוחה אל טובע, שבו מסלול הזמן המינימלי אינו קו ישר ותואם לחוק סנל לפי יחסי מהירויות. הוא מוסיף דוגמאות למכניקה של מינימום אנרגיה פוטנציאלית ולניסוחי לגראנז' והמילטון כ”עקרונות מינימום”, ומדגיש שהניסוחים הטלאולוגיים אינם טענת בחירה חופשית של אבן או אור אלא דרך תיאור שקולה.
קשר בין טלאולוגיה לבין הוויכוח אמונה–אתאיזם
הדובר טוען שהאינטואיציה הרווחת היא שהניסוח הסיבתי “נכון” והטלאולוגי הוא מטאפורה או אנקדוטה, אף ששניהם שקולים מתמטית. הוא אומר שפיזיקת אריסטו נתפסה כטלאולוגית ולכן מלגלגים עליה, אך גם בפיזיקה מודרנית יש ניסוחים טלאולוגיים כמו “שאיפה” למינימום אנרגיה. הוא מסיים בטענה שכאשר מסתכלים על המציאות במשקפיים טלאולוגיות מתקבלת תמונה של מציאות החותרת למטרה, בעוד שסיבתיות מציגה אירועים שאינם מכוונים ליעד, והוא קושר את הרתיעה האתאיסטית להסברים כאלה לחשש מהשתמעות של גורם השולט ומכוון את המציאות. הוא עוצר בנקודה זו ומצהיר שישלים וייסיים את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית בפעם הבאה, ואז מציין שהסדרה בכללותה תמשיך מעבר לכך.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] איפה עמדנו בפעם הקודמת. תזכורת רגע למה שהיה קודם, עברתי מהניסוח המקובל לראיה הפיזיקו-תיאולוגית שזה הניסוח מתוך המורכבות של העולם או ההתאמה אלינו או הראיה מן התכנון או מן המורכבות, שזה ראיה שאפשר לתקוף אותה על ידי אבולוציה וכל מיני ערעורים אחרים, לראיה מן החוקים. הראיה מן החוקים בעצם אומרת גם אם תסביר לי את היווצרות החיים או אפילו העולם בכלים מדעיים, החוקים של המדע שבתוכם אתה מסביר את התהליכים האלה הם עצמם טעונים הסבר. איך הם נוצרו? איך נוצרו חוקים כל כך מיוחדים שמאפשרים לתהליכים כל כך נדירים להתרחש באופן ספונטני בלי מעורבות של יד מכוונת, זה אומר שהיד המכוונת בעצם מעורבת בגיבוש החוקים, גם אם לא בהשתלשלות של ההתפתחות בתוך החוקים. בסוף הפעם הקודמת דיברנו על הראיה שמה שנקרא העיקרון האנתרופי והמולטיוורס, שזה בעצם שני צדדים של אותה מטבע. הטענה, העיקרון האנתרופי במקורו זה בעצם מה שכותב בעל חובות הלבבות בשער הייחוד, וכותבים גם פילוסופים דתיים אחרים, נוצרים, יהודים וכולי, שבעולם שלנו העולם שלנו מאוד מתאים לחיים ולשרידות של בעלי חיים ושל בני אדם. יש לנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים, את האוויר, את המים, את השמש, את הטמפרטורה, כל הדברים האלה יש לנו בדיוק מה שאנחנו צריכים. ואם תרצו לנסח את זה בשפה יותר מודרנית אז הפיין טיונינג, זאת אומרת יש ערכים מאוד מאוד מדויקים של הקבועים בחוקי הפיזיקה שמאפשרים את כל מה שאנחנו מכירים סביבנו, כימיה, פיזיקה, ביולוגיה וכדומה. בעצם גם פיזיקה. וזה אומר שדבר כזה לא יכול להיווצר בעצמו אלא הייתה איזושהי יד מכוונת שיצרה את הדברים האלה. זה העיקרון האנתרופי, אנתרופוס זה האדם, כמו אנתרופולוגיה. זאת אומרת העיקרון האנתרופי פירושו שהדברים מתאימים לקיומו של האדם אז כנראה שהייתה פה יד מכוונת שהכינה אותם. ועל זה טוענים האתאיסטים, מעלים האתאיסטים את העיקרון האנתרופי האתאיסטי. העיקרון האנתרופי האתאיסטי זה עיקרון שאומר שלולי התנאים ששוררים פה היו מתאימים לחיים של בני אדם לא היינו פה בשביל להתפעל מזה. הבאתי את הדוגמאות של כיתת ירייה עם יורים מיומנים שמכוונים כולם ומפספסים ממרחק עשרים מטר והנידון למוות נשאר בחיים. אז הוא תוהה איך זה יכול להיות? אז אומר לו הוקינג, בספר של הוקינג זאת הדוגמה שהוא משתמש, אומר לו אם הם לא היו מפספסים לא היית פה כדי להתפעל מזה שהם פספסו. זאת אומרת השרידות שלך כאן נובעת מהפספוס שלהם. עכשיו זה כשלעצמו כמובן שטויות, כי זה שלא היית פה אם הם לא היו מפספסים זה לא אומר שהפספוס הזה הוא לא אירוע סטטיסטי מאוד נדיר. מה שמתכוונים לומר, החלק היותר אינטליגנטי בין האתאיסטים, מה שמתכוונים לומר זה שבבסיס העיקרון האנתרופי האתאיסטי נמצאת התזה של מה שקראתי מולטיוורס, הריבוי יקומים. ומה שבעצם התזה הזאת אומרת, נחזור לדוגמה של כיתת היורים, נגיד שכיתת היורים הזאת הייתה כיתת היורים של סטלין, כיתת היורים של סטלין בעצמם הוצאו להורג כל הזמן, אבל אם יש כיתת יורים אחת שמשמשת אצל סטלין כל הזמן אז היא מוציאה להורג מיליון אנשים. עכשיו מתוך מיליון אנשים אם יש סיכוי נגיד של אחד למיליון שמפספסים כל העשרה את הבן אדם שעומד מולם, אז אחת ממיליון הפעמים סביר תוחלת ההינצלות היא אחד למיליון. אז זה אומר שאחד מתוך המיליון ניצל. ואם זה במקרה אני, זה לא מעורר שום התפעלות מיוחדת כי מתוך מיליון מקרים צפוי שאחד יינצל. לכן זה שאני ניצלתי, אם לא הייתי ניצל אז לא הייתי פה כדי להתפעל אלא היה פה מישהו אחר. זה כבר כן טיעון. זאת אומרת הטיעון הזה הוא טיעון טוב כי הטיעון הזה בעצם מוריד את הנופח המפתיע מהאירוע הזה. הוא לא מפתיע כי פשוט אם יש הרבה מאוד ניסיונות אז זה יכול להיות. יכול לקרות, ואם נלך חזרה לנמשל, מהכיתת יורים זה המשל, נלך חזרה לנמשל, אז בעולם שלנו יש מערכת חוקים מאוד מאוד מיוחדת. ונגיד שהסיכוי שמערכת חוקים כזאת תיווצר לא יודע מה זה, עשר במינוס מאה, אפסי לגמרי, נניח, סתם רק אני סתם זורק מספר כמובן. בסדר, אז היו עשר בחזקת מאה ניסיונות, כל פעם עם מערכת חוקים אחרת, וכל מערכות החוקים האחרות כמו שאמרתי קודם, לכן המערכת הזאת היא כל כך מיוחדת, כי כל מערכת חוקים אחרת לא מאפשרת היווצרות של יצורים מורכבים, מתוחכמים, עם אנטרופיה נמוכה, ובאמת לא נוצרו. רק במערכת שלנו נוצרו יצורים כל כך מורכבים, אז לכן אנחנו לא אמורים להתפלא שהמערכת הזאת היא כל כך מורכבת, כי אחת מתוך עשר במאה מערכות היא אכן יוצאת מורכבת. זה לא… זה תופעה סטטיסטית צפויה מראש. אין פה שום דבר מיוחד. אז צריך להבין.
[Speaker B] שאלה רגע, שאלה קטנה. מה לגבי כל הדומם? נגיד יהלום זה גם אנטרופיה נמוכה, נכון? דברים מורכבים. איך מודדים את זה?
[הרב מיכאל אברהם] זה כמובן לא בליגה של בני אדם. איך? לא בליגה של בני אדם.
[Speaker B] איך מודדים אנטרופיה? מה המדד ה…
[הרב מיכאל אברהם] הסברתי בתחילת העיסוק בראיה הזאת, בעצם בראיה הזאת, הסברתי את המושג אנטרופיה. זה המדד המדעי לזה, או המתמטי לזה, זה כמה סידורים מקבילים מאותו סוג יש. זאת אומרת כמה נגיד אם אתה לוקח שרשרת של עשרה תאים שבתוכם אתה ממוקם נגיד שלושה כדורים. אז אתה לוקח כדור אחד בתא מספר אחת, כדור אחד בתא מספר ארבע וכדור אחד בתא מספר תשע, אוקיי? יש בעצם שישה סידורים שונים כאלה. נכון? כי אתה יכול לבחור את הכדור הראשון בתא מספר אחת, השני בארבע, השלישי בתשע. יכול לבחור את השלישי באחת, את השני בארבע ואת הראשון בתשע, וכן הלאה. יש שישה סידורים כאלה. אבל אם שלושת הכדורים מסודרים בתא אחד, בתא מספר אחת למשל, יש רק סידור אחד אפשרי למצב המאקרוסקופי הזה. זה אומר שזה מצב יותר מיוחד. לכן אוסף מולקולות גז שנמצאות בפינה של
[Speaker B] קופסה הוא מצב
[הרב מיכאל אברהם] יותר מיוחד מאשר כשהן מפוזרות בכל חלל הקופסה. אוקיי? עכשיו, את זה אפשר לתרגם גם למערכות יותר מורכבות, זאת כמובן דוגמה פשטנית רק כדי להדגים את העיקרון, אבל יש חישובים של אנטרופיה, מודדים את זה עם אנטרופיה, יש חישובים של אנטרופיה שמראים שחיים זה… זה משהו עם אנטרופיה מטורפת. זאת אומרת מטורפת בנמיכותה, כן? זאת אומרת מאוד מאוד מסודר. זאת אומרת מאוד בלתי סביר שדבר כזה קורה מעצמו. המורכבות מהסוג של יהלום, עד כמה שהיא מורכבת, יכולה להיות מוסברת במסגרת החוקים, בתוך החוקים, בגלל שכל מערכת חוקים הרי כמו שאמרתי בפעם הקודמת, כל מערכת חוקים תיצור יצירות מורכבות בתוכה, אלא שלא יהיו מאוד מורכבות או שהן לא יחזיקו מעמד הרבה זמן. אבל אם אתה מפעיל את זה במרחב מאוד גדול ובכל מקום יכולים לקרות דברים, אז בין היתר יקרו גם דברים מורכבים. אז לכן צריך… הטיעון הזה הוא טיעון שדורש כמובן יותר כימות אם רוצים לעשות אותו בצורה מסודרת, אבל אני כאן כמובן לא עושה את זה.
[Speaker C] אם אפשר הערה אחרת? כן. לגבי ההשוואה לכיתת יורים, אם אתה מכניס פנימה את הנושא של האבולוציה, אז זה לא רק שהבן אדם הזה מתאים לעולם, הוא גם התאים את עצמו לעולם. כשהזה שיורים עליו בכיתת יורים הוא לא עושה כלום.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא…
[Speaker C] הוא במקרה יצא בכיתת יורים טובה.
[הרב מיכאל אברהם] אתה לגמרי צודק ואני עכשיו בדיוק זה המשפט הבא שלי. צריך להבין שהערעור הזה, בניגוד לכל הערעורים הקודמים שהבאתי, הערעור הזה תוקף גם את הטיעון מן החוקים. הערעורים הקודמים אמרתי תוקפים את הטיעונים מתוך החוקים, אבל לא את הטיעונים מן החוקים עצמם. אבל הערעור הזה תוקף את הטיעון מן החוקים גם, למה? כי תחשבו האבולוציה בעצם או האביוגנזה אם תרצו כל ההסברים המדעיים בעצם אומרים לי תראה, נכון שהתהליך הזה הוא תהליך לא סביר, אבל יש מיליארדי שנים שבו נעשו ניסיונות כדי שזה יקרה בהמון המון מקומות על פני היקום שלנו, כך שהמרחב והזמן מאפשרים המון המון ניסיונות, גם יצורים מורכבים יכולים לצאת מתוך המון ניסיונות כאלה. ועל זה אמרתי נכון, אבל כל הניסיונות האלה… ולכן בעצם עברתי מטיעון מתוך החוקים לטיעון מן החוקים עצמם. עכשיו תשימו לב, הערעור הזה תוקף את הטיעון מן החוקים, כי הוא לא מדבר על הרבה מקומות וזמנים בתוך היקום שלנו, אלא הוא מדבר על הרבה מאוד יקומים. בתוך, אני יודע בתוך מה? משהו אחר, אולי צריך לייצר איזה מרחב מופשט אחר שבתוכו כל היקומים האלה מתקיימים, אבל לא משנה כרגע. הטענה היא שגם הטיעון מן החוקים נופל פה. כי עכשיו אני אומר, בניגוד למקומות וזמנים שונים ביקום שלנו שבכולם שוררת אותה מערכת חוקים, ביקומים השונים שאני מדבר עליהם במולטי-וורס, בכל יקום שוררת אולי מערכת חוקים אחרת. ואחת מהן היא מערכת חוקים מיוחדת שמאפשרת חיים, או כמה מהם, לא משנה. אבל מעט, אוקיי? ואז אין מה להתפלא. זה העוצמה של הערעור הזה, לכן הערעור הזה יותר חזק מכל הערעורים הקודמים, כי זה לא ערעור מכוח המדע, זה ערעור פילוסופי. אז זה ערעור שאומר בעצם שגם הטיעון מן החוקים לא מחזיק מים, הוא תוקף גם את הטיעון מן החוקים. לכן הגעתי אליו בסוף. עכשיו הטענה שאני רוצה לטעון כאן, בעצם אני רוצה לטעון שתיים או שלוש טענות. טענה ראשונה, בעצם הנקודה היא כזאת. אם היו לנו, אם היו באמת המון ניסיונות או הטיעון האנתרופי האתאיסטי כמו שאמרתי עכשיו, בעצם מניח את קיומם של הרבה מאוד ניסיונות קודמים, או קודמים או במקביל, לייצר יקומים אחרים עם חוקי פיזיקה אחרים וחוקי מדע אחרים וחוקי טבע אחרים, סליחה, וכדומה. בעצם תשימו לב מה קיבלנו כאן. כשאנחנו נגיד תחשבו על השעון של פיילי, בסדר? אז אני הולך ברחוב ורואה פתאום על הרצפה מונח איזשהו שעון מאוד מורכב. אז אני מתפלא, אני אומר וואלה, מישהו יצר את הדבר הזה, זה הרי לא נוצר בעצמו. אז יבוא איש הטיעון האנתרופי ויגיד מה פתאום, פשוט היו המון ניסיונות לייצר שעונים ואחד מהם יצר את השעון המורכב הזה. כל האחרים באמת נכשלו. למעשה הטיעון הזה מנטרל את כל המשמעות של סטטיסטיקה. זאת אומרת כל דבר שהוא לא סביר סטטיסטית לא אמור לעורר בנו התפעלות, כי כנראה היו אינסוף ניסיונות אחרים שלא הצליחו וזה כן הצליח. אוקיי? אז למעשה אנחנו לא אמורים להתפעל בכלל מסטטיסטיקה. עכשיו עקרונית זה נכון, ברמה העקרונית. למה אנחנו בכל זאת מתפעלים סטטיסטית? והזכרתי בהקשרים אחרים כל מיני מקרים שבהם אני באמת לא מתפעל סטטיסטית. בגלל שהשאלה אם היו הרבה, אם אני אומר אד הוק שהיו המון ניסיונות אני יכול כמובן לתרץ כל דבר. אבל אם אין לי שום אינדיקציה לזה שבאמת היו המון ניסיונות, אז זה לא מתרץ שום דבר. נגיד שאני עכשיו מטיל קובייה ואני אומר יצאו לי אלף פעמים רצופות שש. אלף פעמים רצופות, אוקיי? עכשיו אני אומר לעצמי, והקובייה היא הוגנת, בדקתי אותה, היא לגמרי הוגנת. זאת אומרת הסיכוי ליפול על כל פאה הוא אותו סיכוי, שישית, ואלף פעמים רצופות יצא שש. טוב, פה חייבת להיות יד מכוונת. זאת אומרת מישהו איכשהו מצליח לשלוט על התוצאות של הטלת הקובייה. אז אומר לי החבר האתאיסט שלי מה פתאום, פשוט היו מיליארדי הטלות, בסדרה של מיליארדי מיליארדי מיליארדי הטלות אתה תמצא גם סדרה של אלף פעמים רצופות שש. זאת אומרת זה יכול לקרות, כל השאלה זה כמה פעמים הטלת. עכשיו אפשר אפילו לעשות חישוב, זה שש במינוס אלף. אוקיי? שש במינוס, מספר ענק לא משנה, אבל שש במינוס אלף ניסיונות הטלה היו כך שאלף פעמים רצופות שש יכול להופיע על פני השרשרת הזאת. אז האם היינו מקבלים את התירוץ הזה? אני לא הייתי מקבל. למה? בגלל שאני לא לא ראיתי את ניסיונות ההטלה האלה. אבל אם הייתי רואה שמישהו באמת הטיל את הקובייה ואני רק מצטרף אליו ל-1,000 הטלות מסוימות באמצע, עדיין אפשר לשאול מה הסיכוי שאני אפול על ה-1,000 האלה. אבל נגיד שהרבה מאוד אנשים כל אחד נפל על 1,000 אחרות, אז אני נפלתי על ה-1,000 הרצופות של ה-6 וכל האחרים נפלו באמת על סדרות רנדומליות אחרות, אוקיי? אז אני מבין. אבל כל עוד אין פה הרבה מאוד הטלות ואין פה הרבה מאוד אנשים שבודקים אלפי הטלות, אז להגיד אד הוק שהיו המון הטלות שלא ראינו והאלפיה הזאת שבה צפיתי היא פשוט איזשהו מקטע מתוך שרשרת הרבה הרבה הרבה יותר ארוכה, זה לא טיעון שהיינו מקבלים בשום הקשר. כי אין שום אינדיקציה לזה שבאמת היו כל ההטלות האלה, אני ממציא, אני ממציא את זה רק כדי ליישב את התוצאה שיש פה 1,000 הטלות קובייה. עכשיו, פה עולה תמיד המשפט של הולמס בחותם הארבעה, בטח הזכרתי את זה כבר, אחרי שאתה שולל את הבלתי אפשרי מה שנשאר, עד כמה שהוא לא סביר, זאת כנראה האמת. זאת אומרת אם יש לך שתי אלטרנטיבות ואחת מהן היא בלתי אפשרית והשנייה מאוד מאוד לא סבירה, אחרי ששללת את הבלתי אפשרי אתה נשאר עם הלא סביר. או במילים אחרות יגיד האתאיסט, נכון, אבל אם אנחנו בדקנו שהקובייה היא הוגנת, אין לי הסבר אחר איך יצא 1,000 פעמים רצופות 6, אז אני מניח שכנראה היו המון המון המון הטלות וה-1,000 האלה זה פשוט סדרה מקרית מתוכם, באיזשהו מקום צריכה להופיע סדרה של 1,000. אומר כן, אבל יש לי הסבר אחר. זה לא נכון ששללת את הבלתי אפשרי וזה הדבר היחיד שנשאר. יש הסבר אחר שאני חושב שהוא הסבר המתבקש, שמישהו שולט על תוצאות ההטלה ויצר את התוצאה הזאת של 1,000 פעמים 6. למה להניח שהיו המון המון המון הטלות קודם ואחר כך ואני במקרה נפלתי על ה-1,000 האלה במקום להניח שיש מישהו שכנראה יש לו איזושהי יכולת לשלוט על תוצאות ההטלה. משתמע יותר סביר בעיניי.
[Speaker D] אולי אבל גם יש עוד הסבר נוסף שפשוט לא הגעתי אליו, לא חשבתי עליו.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז בוא נשמע אותו. כל עוד אני לא יודע אותו אז אלה ההסברים שיש.
[Speaker D] על סמך זה אתה אומר אין ברירה, אתה אומר אם זה פסול אז נשאר רק האופציה הזאת.
[הרב מיכאל אברהם] כמעט כל הוכחה בדרך השלילה היא כזאת, אחרי ששללתי את כל האפשרויות האחרות נשארתי עם האפשרות הזאת. רגע, אולי יש אפשרות שלא חשבת עליה? אז אי אפשר בכלל להוכיח בדרך השלילה. אני יכול להגיד גם את אותה שאלה על הוכחה בדרך החיוב. אם מישהו הוכיח הוכחה בגיאומטריה נגיד, לא בדרך השלילה בדרך החיוב, הוא הראה לך מתוך האקסיומות שיוצא משפט כזה וכזה, תמיד יכול לשאול אותו רגע, אבל אולי יש טעות בהוכחה? אם תראה לי טעות נדבר. כל עוד לא הראית לי טעות אז אולי, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. אם אני רואה שאלה האפשרויות שישנן אז מבחינתי זה הטיעון. תמיד יכול להיות שאולי אני טועה, בסדר, אבל עכשיו נטל הראיה הוא עליך. אתה צריך עכשיו להראות לי שיש עוד אפשרות שפספסתי. לכן מבחינתי אני מניח את מה שאני מבין עד שיראו לי שאני לא צודק. אז בעצם הטענה היא שגם ביחס לעולם להגיד שיש אינסוף מולטיוורס כזה, אינסוף יקומים שכל אחד עם חוקי טבע אחרים, בלי שיש שום אינדיקציה לזה שבאמת יש יקומים אחרים. מישהו אי פעם ראה איזשהו יקום אחר עם חוקי טבע אחרים או היה לו איזושהי אינדיקציה לקיומם? כל הפיזיקאים שמאוד משתעשעים בדברים האלה לפעמים אפילו טוענים שיש לנו אינדיקציות לקיומם, ככל שאני מבין אין שום אינדיקציות. זה הכל משחקי דמיון של פיזיקאים שהופכים להיות בעצם מתמטיקאים. אבל אין אינדיקציות לדברים האלה ולכן הטענה הזאת שאולי היו המון המון המון ניסיונות ואנחנו חיים על הניסיון המוצלח היא טענה שלא היינו מקבלים אותה בשום הקשר אחר. כל פלא סטטיסטי תמיד אפשר להגיד היו המון המון המון ניסיונות אחרים והדבר הזה במקרה יצא. וזה נכון, יכול להיות, אבל אני צריך איזושהי אינדיקציה שבאמת היו ניסיונות אחרים.
[Speaker C] אני חוזר לדוגמה של האבולוציה, שמה יש אינדיקציה שהיה מעבר מאורגניזמים יותר פשוטים לאורגניזמים יותר מורכבים.
[הרב מיכאל אברהם] אבל זה הכל מתוך החוקים, לכן באמת שמה אני לא אומר את זה. זה הקדמתי קודם ואמרתי בעקבות השאלה הקודמת שלך. אמרתי, הטיעון מן האבולוציה תוקף את הטיעון בתוך החוקים. הטיעון בתוך החוקים באמת לא עומד. למה? כי האבולוציה אומרת תראה, נכון שהסיכוי שתיבצר שרשרת חלבונית משוכללת הוא קטן מאוד, אבל היו המון ניסיונות בהמון זמן, בהמון מקומות ביקום, אחד מהם הצליח. ולכן אני מקבל את זה. ולכן הטענה היא שזה אם אבל בכל היקום כולו כמובן שוררים אותם חוקי טבע, אבל ואני יודע שיש יקום גדול ושהוא קיים 14 מיליארד שנה ויש את אותה חוקי טבע בכל היקום. את כל זה אני יודע. אני לא מעלה את זה בתור היפותזה אד הוק כדי לתרץ. אז כיוון שכך זה באמת פירכה טובה. ולכן עברתי לניסוח מן החוקים. אמרתי כן, אבל מי יצר את החוקים ששוררים בכל היקום, שאיפשרו במקום אחד מתוך כלל המקומות שיווצרו חיים. ועל זה עכשיו בא הערעור מן החוקים, הערעור האנתרופי, כן, העיקרון האנתרופי, ותוקף את הטיעון מן החוקים. הוא אומר יש המון המון יקומים, לא ביקום שלנו בתוכו תחת מערכת החוקים הזאת, אלא יש המון יקומים עם המון מערכות חוקים. עכשיו את זה אין לי מושג שבאמת יש, בניגוד ליקום שהוא גדול והוא עתיק, אני את זה כבר יודע. אבל על קיומם של יקומים אחרים אין לי מושג. אני לא יודע. אתה ממציא את זה כהיפותזה עכשיו אד הוק רק כדי שלא תצטרך לתת דין וחשבון איך קרה הדבר המיוחד שקרה פה. את זה אנחנו לא מקבלים בשום הקשר אחר, טיעון מהסוג הזה. זה אפשרי, אבל זה טיעון אד הוק. אני אגיד לכם יותר מזה, ברטראנד ראסל, כן, מהאתאיסטים הבולטים, מנהיגי האתאיזם של המאה העשרים, מה הוא טען כנגד הטיעון הדתי? הוא טען כנגד הטיעון הדתי, תשמעו, אם בא אליי מישהו ואומר לי סביב הכוכב צדק מסתובב קנקן תה קטן. ואז אני שואל אותו אבל אני לא רואה את הקנקן הזה, הוא אומר ברור כי הוא קטן אי אפשר לראות אותו והוא שקוף ומה שאתם רוצים, כן, ולכן אי אפשר לראות אותו. אז ברטראנד ראסל שואל אז מה אני אגיד על היפותזה כזאת? שזה חמישים חמישים? לא יכול לדעת, אולי כן אולי לא, חמישים חמישים? אמר מה פתאום, זה שטויות. לא מתייחס לזה בכלל, אני זורק אותו מכל המדרגות. למה? לא כל דבר שלא ראיתי הוא שווה משקל הסתברותי לאפשרויות אחרות. יש היפותזות שצריך איזושהי אינדיקציה כדי שאני אקבל אותם. ומאז יש איזשהו מינוח כזה שלטיעונים כאלה שאתה ממציא דברים זה טיעוני קנקן תה. זאת אומרת אתה ממציא איזשהו קנקן תה, מסביר לי למה אני לא יכול לראות אותו ואז אתה רוצה שאני אגיד אוקיי, אז הסיכוי שקיים קנקן תה כזה הוא חמישים, או שקיים או שלא קיים. עכשיו שימו לב שזה טיעון שהאתאיסטים מעלים כנגד המאמינים. אבל בערעור הזה האתאיסטים חוגגים במסיבה עם אלפי מיליארדי קנקני תה. הם בעצם המציאו יקומים מיליארדי מיליארדי מיליארדי יקומים שאף אחד מאיתנו לא ראה. ואז תשאל אותם רגע, אבל לא ראינו, מה האינדיקציה שיש יקומים כאלה? טוב, אי אפשר לראות כי זה לא האור שלנו לא נגיש לשמה, כן, זה לא יוצר אינטראקציה אלקטרומגנטית עם אור. אז אי אפשר לראות את זה. אתם מבינים שזה ממש טיעון של קנקן תה. זאת אומרת האתאיסטים מאשימים את הבריאתנים בטיעוני קנקן תה והמגננה שלהם זה לא קנקן תה אחד, זה מיליארדי מיליארדים של קנקני תה, כן, ממש מסיבת התה של אליסה בארץ הפלאות עם הכובען המשוגע. זאת אומרת לא ייאמן. הם ממציאים מיליארדי מיליארדי יקומים עם יצורים מהכל, אף אחד לא ראה שום דבר מזה. למה? כדי להסביר לי איך זה יכול להיות שעולם כל כך מיוחד נוצר פה סתם ככה. במקום להגיד אוקיי, אם הוא נוצר כנראה מישהו יצר אותו. מה נשמע יותר סביר? לי השני, אני לא יודע. זה הזוי. בכל הקשר אחר הם עצמם היו מאשפזים אותי בבית חולים לחוזי הזיות של קנקני תה. אבל בעצם הם חיים בתוך עולם שכולו מלא בקנקני תה דמיוניים כאלה שאין שום אינדיקציה לזה שבאמת הם קיימים, שמישהו אי פעם ראה את זה. כן, הזכרתי בפעם הקודמת את הפרויקט של סט"י בברקלי, כן, שמחפשים אותות שידור אותות מהיקום. ואם הם ימצאו משהו עם מבנה שהוא לא רנדומלי, אז הם יניחו שהיה מישהו או חברה מסוימת ששידרה את זה אלינו. ושוב פעם אני אומר אוקיי, אם ימצאו את זה אז תניחו שהיו המון שידורים אחרים שלא היו עם מבנה וזה כן עם מבנה. מה הבעיה? העיקרון האנתרופי קיים גם שם. אף אחד מאיתנו לא מקבל דברים כאלה. אתה צריך אינדיקציה לזה שיש הרבה יקומים אחרים ואז אתה יכול כמובן להגיד שבסדר אז היקום הזה הוא מיוחד אבל אחד מתוך מיליארד מיליארדי יקומים צריך להיות מיוחד. או אתה צריך אינדיקציה לזה שהיו המון המון הוצאות להורג ורק אחת מתוך המיליון נכשלה כדי לא להתפעל מזה שהייתה אחת שנכשלה. אבל אם אתה לא יודע שהיו הוצאות להורג, אז להמציא מיליוני הוצאות להורג רק כדי להגיד שזה פה לא מפליא שזה נכשל זה חסר בסיס. במקום זה כנראה צריך להגיד שהם נכשלו מאיזשהי סיבה מכוונת. זה נשמע מסקנה הרבה יותר הגיונית. הערעור הזה בעצם מניח את קיומם של הרבה אינסוף יקומים, יקומים, שימו לב, לא פלנטות, לא כוכבים, אלא יקומים, כל היקום שלנו כולו, עם כל אחד עם חוקי טבע משלו, משהו מטורף לחלוטין, מגוון מטורף. אוקיי? עכשיו בתוך כל יקום כזה בטח אותו אתאיסט הרי מסביר לנו שכל מערכת חוקים יוצרת יצורים אפילו מורכבים ומתוחכמים, נכון? זה אחד הערעורים שטיפלתי בהם בפעמים הקודמות. זאת אומרת שבייקומים האלה בעצם קיימים כל מיני יצורים שונים ומשונים. למשל בעולם אחד יהיו שדים, בעולם השני יהיו מלאכים, בעולם השלישי אולי יהיו אפילו אלוהימים, נכון? הרי כל עולם יש בו מערכת חוקים, חוקי טבע מטורפת ואולי בלי חוקי טבע, לא יודע, כל מיני עולמות, הכול. היד הדמיון הטובה עליכם, לא ננעלו שערי הדמיון. כל מה שתדמיינו בעצם נמצא שם, כי היו אינסוף ניסיונות. אז כל אחד מהם יצר משהו אחר וכולם קיימים איפה שהוא, היו קיימים, עדיין קיימים במקביל. אז עכשיו אני שואל, אז מה הבעיה להאמין שיש אלוקים? אתה כבר מאמין שיש שדים, מלאכים, תרנגולים, לא יודע מה, תרנגולים עם זימים, מה שאתם רוצים, לא משנה מה, כל יצור שאתה מעלה בדעתך הכול קיים. האתאיסט בעצם מניח את קיומם של כל סוגי היצורים עלי אדמות בלי שראינו אותם כמובן, וכל זה בשביל מה? בשביל שאני לא אניח שיש אלוקים. עכשיו תגידו לי איזה תיאוריה יותר חסכונית? או יותר סבירה? פחות המצאתית, פחות קנקן-תה-אי. זה הזוי.
[Speaker B] הם לא מאמינים בזה, זה סתם בתור גיחוך הם מעלים את זה.
[הרב מיכאל אברהם] לא בתור גיחוך. מה זה בתור גיחוך? לגחך אתה יכול לגחך לבד.
[Speaker B] אבל מה זה ספגטי? מה זה מפלצת הספגטי? זה סתם, זה לא שהם חושבים שזה.
[הרב מיכאל אברהם] מפלצת הספגטי זה לא ערעור, מפלצת הספגטי זה ביטוי לערעור. אבל אתה צריך, אתה יכול לגחך לעשות מה שאתה רוצה, אבל טיעונים אתה צריך להעלות טיעון, מה לא בסדר בטיעון שלי? והטיעון של המולטיוורס הוא הטיעון שעומד בבסיס הגיחוך. עכשיו אני לא רואה מה עדיף להמציא, אוסף של מיליוני מיליוני יקומים, מסיבת תה של כובענים מטורפים עם קנקני תה מטורפים מכל הסוגים והמינים, שאף אחד לא ראה אותם, מכל הגוונים וכל המיסטיקות, הכול קיים, הכול קיים, כל דבר ביקום אחר. אוקיי. בשביל להישאר מטריאליסט ולא להאמין במיסטיקה הזאת שיש אלוקים. כי זה מאוד לא הגיוני, מאוד לא אינטואיטיבי, מאוד המצאתי. המצאה חסרת בסיס שיש אלוקים. אז מה אתה מציע בתור אלטרנטיבה שהיא יותר הגיונית או חסכונית, פחות המצאות? את כל המסיבת תה המטורפת הזאת שתיארתי קודם, שבתוכה יש גם אלוהימים כמובן, הכול יכול להיות בתוכו כי כל, אתם מבינים שזה מגוחך? הערעור הזה פשוט מגוחך. וכל זה בלי שום אינדיקציה לזה שבאמת יש משהו מכל זה. יכול להיות שיש, אני לא יודע. אבל לטעון שיש בלי שיש לך שום אינדיקציה, אז אתם יודעים בכל מקום אחר אנחנו מפעילים את התער של אוקאם. תיאוריה הכי חסכונית, תיאוריה הכי פחות שנדרשת להכי הכי מעט המצאות של כל מיני ישים שאף אחד לא ראה. אנחנו עושים את זה לפעמים כדי להסביר תופעות, ממציאים ישים, כמו כל מדע עושה, כל תיאוריה מדעית עושה את זה. אבל אנחנו בונים תיאוריה חסכונית. אנחנו לא בונים תיאוריה מטורפת רק כדי להכחיש את קיומו של אובייקט אחד אנחנו מייצרים אינסוף אובייקטים אחרים שהם לא פחות מטורפים ממנו. אז מה הרווחת? למה הטיעון הזה יותר טוב מהאלטרנטיבה שאתה יוצא נגדה? עכשיו זה הטענה השלישית. בקיצור, הטענה הראשונה זה שבעצם אתה ממציא אינסוף יקומים וככה אתה בעצם מנטרל כל התפעלות מסטטיסטיקה. אם אין לך אינדיקציה לקיומם של היקומים האלה, זה לא יהיה קביל כהסבר אלטרנטיבי. הטענה השנייה שלי כנגד הערעור האנתרופי, זה הכול טענות שלי נגד הערעור האנתרופי. הטענה השנייה שלי זה שבמסגרת היקומים שאותם המצאת גם קיימים כל מיני יצורים לא פחות מופרעים מההנחה שאלוקים קיים, או שמלאכים או ששדים או מה שאתם רוצים, אז מה הרווחת? הטענה השלישית שאני רוצה. אני רוצה לטעון ושאפילו אם כל זה נכון, אז תסבירו לי מי מייצר את כל היקומים האלה? נניח שמיוצרים יקומים, כל יקום עם מערכת חוקים, חוקי טבע אחרים. כל הזמן נזרקים לחלל, חלל במירכאות, לחלל גם הוא חלק מהיקום. ונזרקים לא יודע מה למציאות, אוסף של יקומים, כל אחד עם מערכת חוקי טבע אחרת. מה, יש לזה גנרטור יקומים שמייצר כל פעם יקומים עם חוקי, מגריל חוקי טבע ומייצר יקום עם חוקי טבע משלו? אז אני כמובן אחזור ואשאל, מי זה גנרטור היקומים הזה? ומי מפעיל אותו? מי יצר אותו? לפי איזה חוקים הוא פועל? אולי אפשר לדון על החוקים שלו, איך הוא מגריל בדיוק את המערכות. זאת הטענה השלישית שלי כנגד העירור האנתרופי. אתה בעצם מניח בסופו של דבר את קיומו של גנרטור יקומים. אז אלוקים, הקדוש ברוך הוא, זה גנרטור יקומים. מה, מה זה משנה איך קוראים לו? אמרתי שאני לא מתחייב לאלוקים שנתן תורה דווקא, אני מתכוון לאיזשהו יש טרנסצנדנטי שעומד בבסיס העולם הזה, שהוא זה שיצר את העולם הזה. לכן מה? אז אתה קורא לו עכשיו גנרטור יקומים, אז מה? אז אתה מדבר על אלוקים רק קורא לו אחרת. אז מה הרווחת שהוא יצר עכשיו המון יקומים ולא רק אחד? עוד יותר טוב, אז עוד יותר ברור שיש אלוקים.
[Speaker D] כן, אבל האם אנחנו שוב מגיעים לעניין הזה של אוקיי, אז מי יצר את האלוקים? אז לעולם לא נגיע לקצה. לא, אבל כל פעם הטיעון הזה תמיד הוא המנצח, לא ייתכן שהשעון נעשה בעצמו, אבל אנחנו בסך הכל הולכים צעד אחורה ועוד צעד אחורה ועוד צעד אחורה. איפה איפה איך איך זה פותר את השאלה מי יצר את זה? איפה הקצה?
[הרב מיכאל אברהם] אנחנו לא פותרים. אתה חוזר לשאלה שכבר טיפלתי בה יותר מפעם אחת.
[Speaker D] אבל אני לא ראיתי את הקצה.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה קצה, הסברתי מה הקצה.
[Speaker D] אז אני מצטער,
[הרב מיכאל אברהם] הקצה חייב, הקצה חייב להיות שקיים איזשהו גורם, חוליה בשרשרת, שהיא עצמה לא זקוקה לחוליות קודמות כדי שהיא תתקיים, כי אחרת אתה נקלע לריגרסיה אינסופית. זו הוכחה בדרך השלילה לזה שחייב להיות גורם כזה. עכשיו מה, הגורם הזה יכול להיות כמובן כל דבר שלא יהיה, אתה יכול לקרוא לו גנרטור יקומים, אתה יכול לקרוא לו אלוקים, אתה יכול לקרוא לו מוישל'ה. זה לא חשוב, אבל חייב להיות גורם כזה. הגורם הזה מבחינתי זה אלוקים. לכן אין בעיה, אני מוכן לקבל את גנרטור היקומים, אבל חייב להיות גורם שהוא יצר את היקום ושהוא עצמו אין שום דבר שצריך ליצור אותו כדי שהוא יהיה קיים. אם אתה קורא לו גנרטור יקומים לא אמרת כלום, בסדר גמור, זאת ההוכחה שהוכחתי, את הקיום שלו הוכחתי.
[Speaker D] למה לא עצרנו בחוקי הטבע נגיד?
[הרב מיכאל אברהם] בחוקי הטבע הסברתי, גם את זה הסברתי. כי חוקי הטבע הם לא ישים. חוקי הטבע הם מתארים את אופן פעילותו של המכונה, זה כמו הדוגמה עם מכונת הכביסה או עם המפעל, עסקתי בזה. גם הם לא מייצרים שום דבר, חוקי טבע מתארים תהליכים, אבל אני שואל מי עושה את התהליכים האלה, לא איך מתארים אותם. שני דברים שונים. אז בעצם הטענה שבסופו של דבר, אז הטענה שבסופו זה הטענה השלישית, בסופו של דבר אתה מגיע בסוף לאיזשהו גורם טרנסצנדנטי. תקרא לו איך שאתה רוצה, וזהו. מבחינתי זה אלוקים. עוד פעם, אני לא נכנס לממדים הדתיים שלו, אני רוצה לטעון שחייב להיות גורם טרנסצנדנטי בתחילת התהליך הזה כי אחרת אתה לא תצא מזה. ואתה מגיע אליו ביוקו או ביוקו, זה אותו מפה משם, זה לא יעזור שום דבר. טענה אחרונה שעולה כאן, או המגננה שהאתאיסט יכול להעלות, כן, אבל תורת הקוונטים מראה לנו שיש גם היווצרות ספונטנית בלי שיש גנרטור שמייצר את הדברים. כן, חלקיקים נוצרים מהוואקום, אנטי חלקיקים נוצרים מהוואקום, גם בלי שיש איזשהו גנרטור שמייצר אותם. אז אולי גם העולמות לא צריכים גנרטור שייצר אותם, אז הם מיוצרים בעצמם. שימו לב, זה תוקף רק את הטענה השלישית שלי, לא את שתי הראשונות. לכן שתי הראשונות בעיניי עומדות, ולכן העירור הזה נפל בין כה וכה. אבל אפילו הטענה השלישית זה לא נכון. גם הטענה השלישית שלי כנגד העירור גם היא לא נופלת פה. למה? כי כמו שהסברתי בעירור, בטיעון מתוך החוקים, תורת הקוונטים, היווצרות ספונטנית בתורת הקוונטים היא לא באמת ספונטנית. כי בעולם של וואקום שלא שוררים בו שום חוקים, לא תהיה היווצרות ספונטנית. בעולם שנשלט על ידי חוקי תורת הקוונטים, אז אפילו אם הוא ריק לגמרי יכולים להיווצר באופן ספונטני חלקיקים. אבל בשביל זה צריך שהחוקים ששולטים באותו עולם יהיו חוקי תורת הקוונטים. בעולם שלא שולטים בו שום חוקים, עולם שהוא וואקום לגמרי, אין גם בלי חוקים, לא רק בלי ישים, בלי כלום, אז לא יהיה שם היווצרות יש מאין. לא יהיה כלום, פשוט הוא יישאר כלום וזהו. כשאתה אומר לי שיש היווצרות ספונטנית אתה בעצם מניח את חוקי תורת הקוונטים. אז בעצם זה לא ואקום. זה לא עולם נייטרלי, עולם ריק, עולם בלי תוכן, לא. יש לו תוכן. אין בו ישים, אבל יש בו את תורת הקוונטים. וגם בהמשך הסברתי שמה שיכול להיות אפילו יש בו ישים, כי ישים נטולי מטען. זוכרים את אנכסימנדרוס, כן? שהטענה היא שהישים היו גם קודם, רק המטענים עכשיו מתחלקים למטען פלוס ומינוס שמקזזים אחד את השני, וככה נוצרים החלקיקים. אבל החומר עצמו של החלקיקים היה קיים עוד קודם, כי לא נוצר חומר, לא נוצר יש מאין. בכל אופן, אז לענייננו, הטענה היא שגם אם אני מדבר לא על גנרטור יקומים אלא על היווצרות ספונטנית של יקומים שיוצאים מתוך הוואקום באופן ספונטני כמו בתורת הקוונטים, אז אני אומר, אז אין פה גנרטור יקומים, אבל יש פה מישהו שדאג לאופי הקוונטי של המציאות שמאפשר היווצרות ספונטנית של יקומים. לא תצאו מזה. כי אם אין כלום, כמו שביבי אומר, אם לא היה כלום אז אין כלום. זאת אומרת, בסופו של דבר, אם משהו נוצר אז יש איזושהי מעטפת שמאפשרת את ההיווצרות שלו. משהו שאחראי להיווצרות שלו, אחרת אתה סתם מיסטיקן. אתה סתם אומר דברים חסרי בסיס. ולהגיד בוויכוח בין המאמינים לאתאיסטים, להגיד לאתאיסטים שהם מיסטיקנים, אין לך עלבון גדול מזה, אבל זה ככה. הם כמובן מיסטיקנים מטורפים. אולי אני אגיד עוד, אני רוצה לסיים את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית היום. אז יש לי עוד שתי נקודות שאני רוצה להספיק. נקודה אחת כבר נגעתי בה אז אני אקדים אותה, בעצם חשבתי לסיים בה, זה הכנסייה האתאיסטית. הערה סוציולוגית יותר מאשר טיעון פילוסופי. הרבה פעמים ישנה התחושה בעולם, כולל אצל הדתיים לגבי עצמם, המאמינים לגבי עצמם, שהם דוגמטיים והאתאיסטים הם פתוחים לכל האפשרויות, הם רציונליים, הם פתוחים, הם שוקלים את כל האפשרויות בטאבולה ראסה לדיון, דף חלק. רואים, נותנים לראיות לדבר. והמאמינים איכשהו האמונות שלהם מוכתבות על ידי איזה שהן הנחות דוגמטיות מראש. האמת היא שבמציאות שני הצדדים הם דתיים. רוב הדוברים משני הצדדים, זאת הכללה כמובן, אבל רוב הדוברים משני הצדדים הם דתיים. אני נוטה לחשוב שהאתאיסטים הם יותר דתיים. יש לי ניסיון לא מבוטל בלדבר עם חבר'ה כאלו. האמת שאין לי ניסיון לדבר עם חבר'ה כאלו כי אי אפשר לדבר איתם. זאת אומרת, אתה מעלה טיעונים, הם נסוגים לפינות מטורפות עם קנקני תה וכל מה שאתם רק רוצים, העיקר לא להודות במסקנה המתבקשת. זה הרבה יותר מאשר אותה הגנה שאתם מוצאים אצל אנשים דתיים שמנסים להגן על האמונות שלהם. הזכרתי פה איזה פעם, קראתי פעם ספר, יש לי אותו עדיין אני חושב, היה בשנות השלושים, ארבעים, חמישים לא יודע, בארץ היה ספריית הפועלים במאבק. זה האגף הקומוניסטי של ספריית הפועלים שהם הוציאו כתבי מופת קומוניסטיים. בין היתר כל מיני חיבורים איך שסטלין חזה את הפיזיקה המודרנית ומה שהוא לא חזה זה לא נכון כמובן. לנין או סטלין, היה שם אחד הסיפרונים נדמה לי זה לנין והפיזיקה המודרנית או משהו כזה, כך נקרא הספר. אני עוד זוכר המחבר זה אומילניצקי כלשהו, זה תרגומים מרוסית כמובן. ואתם לא מאמינים איזה פלפולים היו שם. זאת אומרת, איך להסביר שלנין בעצם חזה הכל, את כל התגליות שהיו אחרי זה בעצם אתם יכולים למצוא בדילוגי אותיות בכתביו של לנין. עכשיו, זה נורא מצחיק שרואים את זה שמה אבל בעצם רואים את זה בכל מקום. כל קבוצה אידיאולוגית מגינה על עמדתה שזה אגב לגיטימי. אם העמדה שלך נשמעת הגיונית אז אתה מגן עליה, זה בסדר, זה הגיוני. אבל אתה מגיע לפינות כל כך בלתי סבירות רק כדי לשמור על ההנחה שלך, שאתה צריך, אם אתה אדם באמת פתוח, אתה צריך לחזור ולבדוק האם ההנחה שלך באמת באמת כל כך ברורה שזה מצדיק להיכנס לפינות כל כך דחוקות כדי להגן עליה. ואני לא רואה איך אתאיסט יכול להיות כל כך משוכנע שאין אלוהים. הוא יכול להגיד אין אינדיקציות שיש, טענה שאני שומע. אבל להיות כל כך משוכנע שאין אלוהים שבזכות זה או בגין זה הוא מוכן לוותר על עקרון הסיבתיות. אין סיבתיות, יש שדים, יש מלאכים, יש קנקנים, יש אלוהימים, יש יקומים שלא ראינו, הכל, את כל זה הוא ממציא רק בשביל להגן על העמדה הזאת שאין אלוהים. מה זה? אם לא דוגמות כנסייתיות? ובעצם הוא מגן על הדוגמה הכנסייתית בכל מחיר. ואדם פתוח אגב, אני אומר, אדם פתוח זה לא אדם שלא מגן על הדוגמות שלו. לכל בן אדם יש אינטואיציות ראשוניות שהוא באמת מאמין בהם, ואם משהו תוקף אותם אז אתה מגן, ואתה לפעמים אפילו מוכן להידחק בשביל להגן, שזה בסדר. זה מה שהראשונים מסבירים על הוי דן את כל האדם לכף זכות. אז אומרים, הרמב"ם, רבנו יונה, על המשנה באבות. מה זה הוי דן את כל האדם לכף זכות? אז כשאתה רואה, כן, את הרב שך רץ עם סכין אחרי נערה מאורסה ברחוב, אוקיי? אז אתה אומר, טוב, כנראה היא שכחה, היא הייתה עוזרת בית שלו, שכחה אצלו את הסכין והוא רץ אחריה להחזיר לה את הסכין. אבל אם הייתי רואה את הברג'ל רץ אחריה, אז הייתי צריך לירות בו מדין רודף. למה? מה זה הפרוטקציות האלה? זה לא פרוטקציות, זה גם לא חובה לדון לכף זכות. ההיגיון אומר לדון לכף זכות. ההיגיון אומר שהרב שך לא רודף אחרי נערה מאורסה, בטח לא ברחוב כדי לאנוס אותה עם איומי סכין. אבל הברג'ל עושה דברים כאלה. אוקיי? אז לכן הפרשנות ההגיונית אומרת שצריך לדון את הרב שך לכף זכות. לא כי הוא צדיק ואנחנו חייבים לו משהו, אלא כי זה ההיגיון אומר. ההיגיון אומר שהפרשנות שהוא הולך לאנוס אותה היא לא סבירה. זה נקרא לדון לכף זכות. לדון לכף זכות זה להיות הגיוני. זה נקרא לדון לכף זכות. אבל לא לדון לכף זכות את הברג'ל. אין שום היגיון לדון אותו לכף זכות כי זה לא נכון, או לא סביר. יכול להיות נכון, אבל זה לא סביר. אז לכן אותו דבר פה. אם יש לי עמדה שהיא נראית לי מאוד נכונה אינטואיטיבית, כשיהיו עליה קושיות אני אהיה מוכן להעלות תירוצים דחוקים, להגן, לדון אותה לכף זכות. וזה בסדר גמור. למה? אם יש לי סיבות טובות באמת להחזיק בה. תיאוריה מדעית שמסבירה המון המון המון תופעות. אז כמו שתומס קון אמר, גם כאשר תוקפים אותה בכל מיני עובדות שלא מסתדרות איתה, אז אני מוצא תירוצים דחוקים או שאני לא מוצא תירוצים ואני מחכה אבל אני לא מוותר על התיאוריה. למה? כי יש לי סיבות טובות להחזיק בה. היא מסבירה הרבה מאוד עובדות. מתי מוותרים על התיאוריה? אומר תומס קון, מתי שיש משבר פרדיגמטי. כאשר מספר הקשיים והדחקים שאתה צריך להיכנס אליהם כדי להגן על התיאוריה זה כל כך גדול, ששם כבר אתה צריך לחזור מחדש ולשאול האם אני בכל זאת מחזיק בתיאוריה הזאת. וכאן נבחן השאלה אם אתה אדם פתוח או נעול, פנאט דתי, כן? לא בשאלה אם אתה מגן על העמדות שלך. להגן על העמדות שלך זה בסדר גמור. גם להיכנס לדוחק בשביל להגן על העמדות שלך זה בסדר גמור. אתה פתוח במקום שבו הדוחק שאליו אתה נכנס הוא שווה את הביטחון שיש לך בהנחה שעליה אתה מגן. עכשיו, אני לא רואה איך יכול להיות לך כאדם אתאיסט ביטחון כל כך גדול בזה שאין אלוקים. בוא נגיד אין לי אינדיקציה שיש, אבל להיות בטוח בזה שאין, אני לא רואה על סמך מה. לא מכיר אף טיעון לטובת זה שאין אלוקים. אני מכיר טיעונים שאומרים אין אינדיקציה שיש. אבל הטיעונים של אין אינדיקציה שיש ברגע שאני מביא לו אינדיקציות אז הוא אומר נגיד אוקיי, אז עכשיו יש אינדיקציות שיש. אבל הטיעונים שלא מקבלים את האינדיקציות לקיומו של אלוקים זה טיעונים שאומרים אין אלוקים, לא אין אינדיקציות שהוא ישנו. אין. אני יודע שאין. ואז כל אינדיקציה שאני מביא לו הוא מוציא לי תירוצים דחוקים ונכנסים לאפולוגטיקה דתית. וזה מה שקורה. זה ממש מדהים. אני ממליץ לכם לקרוא, יש הניסיון הכי טראומטי הייתי אומר שלי בניסיון לנהל שיח כזה, אחרי שהוצאתי את אלוהים משחק בקוביות, אז פנו אליי מווינט מדע וביקשו ממני סדרה של טורים על הנושא האם אמונה באלוהים היא רציונלית. עכשיו מי שמכיר את האגף הזה, האגף המדעי באתרי אינטרנט, זה בעצם אולם התיווך של הכנסייה האתאיסטית. זאת אומרת, אדם מאמין אין לו דריסת רגל שם. זאת אומרת, אם אתה מעז להגיד משהו אתה נפסל במקום, אתה נצלב במקום. ממש במקום צולבים אותך. אין דבר כזה. זאת אומרת, זה טריטוריה אתאיסטית. מדע ואתאיזם זה מילים נרדפות שם. עכשיו אני ככה אמרתי לעצמי אוקיי, זה אתגר להתגושש עם החבר'ה האלה. כתבתי סדרה של כמה טורים על זה שאמונה באלוהים זה המוצא הרציונלי והאתאיזם הוא בלתי רציונלי. וואו, מה שהיה שמה אל תשאלו מה היה שמה. אני מציע לכם לקרוא, לקרוא את הטוקבקים. מה שאתם לא מאמינים, חטפתי שמה קללות חרפות, אל תשאלו. היו גם פה ושם טיעונים ענייניים שניהלתי עליהם דיון. אבל הרוב היה פשוט, פשוט קיללו אותי. המוסלמים שאתה מצייר להם קריקטורה של מוחמד אני חושב שזאת נימוסי טרקלין לעומת… של וינה לעומת מה שהיה שם. וזה לא ייאמן הפנאטיות הדתית שאנחנו מגלים במחוזות האלה. וכן בסופו של דבר אפילו העורך התערב ועצר את סדרת הטורים. הוא עצמו הגיב, כתב טור בעצמו נגד אחד הטורים שלי, שזה לא עושים ברמה האתית, ועצר את הטורים שלי באמצע. לא נתן לי לסיים את הסדרה, כי ברור שגם המערכת בנויה מאנשים כאלה. אגב העורך התחלף דרך אגב באמצע. הראשון שהזמין אותי כנראה היה כן אדם שהיה מוכן לשמוע את זה, ומי שהחליף אותו היה מהכומר של אותה כנסייה. בכל אופן אז זאת הייתה…
[Speaker F] באיזה, סליחה, באיזה שנים זה פורסם ואיך אפשר למצוא את זה בחיפוש?
[הרב מיכאל אברהם] תחפש האם אמונה באלוהים רציונלית בוואינט, אני מניח שזה מה שיעלה לך. כבר לא זוכר, זה כבר אחרי שיצא אלוהים משחק בקוביות, אז זה אומר לא יודע, עשר שנים אולי, משהו כזה. אוקיי. יש שם איזה נדמה לי סדרה של כמה, שישה אני חושב, שישה טורים. עם צבי ינאי גם הגיב לזה בסדרת טורים משלו, הרי היה לי עימות איתו בספארי, גם צילמו איזה עימות בינינו. לא משנה בקיצור, הוא הגיב עניינית, אני לא מסכים איתו בכלל, אבל הוא הגיב עניינית. בכל אופן… רגע, כן.
[Speaker B] שואלים, יש שאלה שהם שואלים הרבה פעמים, מה יגרום לך לפקפק באמונה שלך באלוהים? אז מה אתה עונה לזה?
[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, אם תביא טיעונים טובים… תביא לי טיעונים, לא טיעונים שאין אלוהים, תביא לי טיעונים שמראים למה הטיעונים לזה שהוא ישנו לא נכונים או לא מחזיקים מים. אני מסתפק בטענה שאין אינדיקציה לקיומו, זה בסדר גמור. אני לא מצפה להוכחה שהוא איננו, אני לא מעלה בדעתי איך אפשר להוכיח את היעדרו של משהו. אבל אני כן מצפה שאם יש לי טיעונים טובים לטובת קיומו שמישהו יראה לי שהטיעונים האלה לא נכונים. מה הבאג בטיעון שלי? אז העליתי פה הרבה מאוד הפרכות, כל אחת מאלה אם היא הייתה מחזיקה מים אני מקווה שהייתי מצליח, אם הייתי מספיק… אני מקווה שאני מספיק ישר בשביל להגיד שאם באמת היו מראים לי שהטיעונים שלי לא מחזיקים מים הייתי מודה על האמת. כי אני מסכים שחובת הראיה היא עליי שיש אלוהים. אני לא מצפה להוכחות שאין. אבל תראה לי שהטיעונים שלי לטובת זה שהוא ישנו לא מחזיקים מים. אני חושב שהם טיעונים טובים מאוד, לא מצאתי מישהו ששכנע אותי שהטיעונים האלה אין בהם ממש. להפך, הערעורים בסופו של דבר מתבררים ככל כך מגמתיים וכל כך מוטים שבגלל זה עשיתי עכשיו את כל ה…
[Speaker B] אבל איך גדולי המדענים לא חשבו על זה? איינשטיין, שהוא יהודי, איך הם לא חשבו על מה שאתה אומר עכשיו?
[הרב מיכאל אברהם] תשמע, אני לא יודע להגן על עמדות של כאלה שלא מסכימים איתי. זה שאלה לפסיכולוג, לא שאלה אליי. אני יכול להגיד מה דעתי על הטיעונים שלהם. למה הם לא חשבו את הטיעונים האלה או חשבו טיעונים אחרים, זה צריך לשאול פסיכולוג. אז הבעלי מוסר יגידו לך זה נגיעות, יצר הרע, איזושהי סמיות עיניים, אולי הם מפחדים מההשלכות של זה. לא יודע, לא רוצה להיכנס לזה, אני לא פסיכולוג ולא מעניין אותי פסיכולוגיה. אני דן בטיעונים והטיעונים אני מציג את מה שאני חושב. ואם איינשטיין כזה גאון ויש לו טיעונים אחרים אני בטוח שהוא יוכל להעלות טיעונים טובים לא פחות ממני, הוא היה הרבה יותר חכם ממני. אז אם הוא היה מעלה טיעונים הייתי שמח לקרוא והייתי חוזר בי. לא מכיר טיעונים שהוא העלה. יש ויכוחים גדולים במה איינשטיין האמין. אני מאוד לא אוהב את זה כי זה טיעוני אד הומינם, אד הומינם כן, מה אכפת לי מה הוא האמין, תן לי את הטיעונים. אם יש לו טיעונים טובים מצוין, אם יש לו טיעונים גרועים אז גם אם הוא איינשטיין אני לא אקבל. אוקיי, זה כמו למה הרבה מאוד אנשים חכמים הם נוצרים או אתאיסטים. אין לי מושג, כל מה שאני יכול זה לבדוק את הטיעונים. כי עם טענה כזאת למה הרבה מאוד אנשים חכמים לא מסכימים איתך לא תצליח להחזיק בשום עמדה. כי על כל עמדה יש ויכוח ובוויכוח יש גם אנשים חכמים פה ושם משני הכיוונים. אין לנו ברירה אלא לדון בדברים לגופם, אנחנו לא יכולים להסתמך על אנשים, לכן בלוגיקה זה מוגדר ככשל פנייה אל הסמכות מה שנקרא. טוב בכל אופן אני רוצה לסיים בעוד נקודה אחת ובזה אני מסיים את המסלול. גמרתי את הסוגריים הסוציולוגיות כן על כנסיית המדע. עוד הערה, יש הערה לטלאולוגיה של המדע, אולי הזכרתי את זה כבר לא זוכר. טלאולוגיה הכוונה תוצאתיות. זאת אומרת בדרך כלל אנחנו רגילים לזה שהסבר זה משהו שמציג לי סיבות. כשאני רוצה להסביר משהו ההסבר אמור להציג לי את הסיבות לדבר הזה. למה זה קרה כך. ברגע שמצאתי סיבה, הסיבה הזאת מהווה הסבר. אבל יש גם סוגי הסבר. אחרים וזה הסברים שנשענים על תכליות, לא על סיבות. יש הסברים שאומרים למה זה קרה ויש הסברים שאומרים בשביל מה זה קרה. בדרך כלל באופן מסורתי סוג ההסבר משתנה כשאנחנו עולים על המפה של תחומי המחקר המדעי, כן, נגיד אנחנו מתחילים נגיד הפיזיקה זה הדבר הכי יסודי. עליה יש את הכימיה ואז הביולוגיה בחלוקה מאוד גסה, יש כמובן תתי תחומים, ביולוגיה ואז פסיכולוגיה שזה הנפש של האדם, המטריאליסטים זה בעצם טוענים שזה בנוי על גבי הביולוגיה. ועל זה נגיד סוציולוגיה ואנתרופולוגיה זה כבר חברות של בני אדם, קבוצות של בני אדם וכן הלאה. עכשיו ככל שאתם עולים במעלה המדרג הזה ההסברים הופכים להיות מהסברים סיבתיים להסברים תכליתיים. נגיד בפיזיקה ההסברים הם סיבתיים ובכימיה. בביולוגיה בטח בפיזיולוגיה ההסברים הם תכליתיים. למה יש לנו איבר כזה? כי האיבר הזה עושה כך וכך. מה התכלית שלשמה הוא קיים? אבל השאלה למה שואלת למה הוא נמצא בתוכנו, מה יצר אותו, מה הסיבה שגרמה לזה שהוא נמצא, לא במה הוא מועיל. במה הוא מועיל זה הסבר טלאולוגי. אותו דבר בפסיכולוגיה. אתה שואל בן אדם למה מישהו עשה משהו. אתה יכול להסביר מה היה הגורם שגרם לו לעשות את זה ואתה יכול להסביר מה הייתה התכלית שלשמה הוא עשה את מה שהוא עשה. כשמישהו מרים טלפון לקבוע פגישה עם החבר שלו מחר בבוקר, דיברתי על זה בהקשר של הבחירה החופשית, מרים טלפון כדי לקבוע פגישה עם החבר שלו מחר בבוקר. אני שואל למה הוא הרים טלפון. אז אפשר להסביר למה הוא הרים טלפון כי הייתה פקודה מהמוח ליד שהניפה את השרירים של היד, הוא שלח לטלפון, חייג, הרים, זה ההסבר הסיבתי. אבל זה הסבר ברמה המכניסטית המדעית. כשאני מדבר ברמה הפסיכולוגית אז ההסבר יגיד לנו הוא הרים טלפון כדי לקבוע את הפגישה מחר. זה הסבר טלאולוגי, זה לא סיבה, זה התכלית של הרמת הטלפון. מה הוא רוצה להשיג עם הרמת הטלפון. זאת אומרת הפיזיולוגיה או הפיזיקה והכימיה אלה הסברים סיבתיים, הפסיכולוגיה האנתרופולוגיה והסוציולוגיה אלה הסברים תכליתיים. עכשיו בביולוגיה בעצמה בפיזיולוגיה בוודאי יש הסברים תכליתיים. רוב ההסברים שמה הם הסברים תכליתיים. עד שהגיע דרווין עם האבולוציה והצליח לתרגם את ההסברים התכליתיים להסברים סיבתיים. בעצם הסתפקו בהסברים תכליתיים. הגדולה של האבולוציה זה שהיא הראתה שגם בביולוגיה אפשר לדבר על הסברים סיבתיים. התכלית בעצם הופכת להיות סיבה על ידי התהליך של הברירה הטבעית, דיברנו על זה. אבל מה שהרבה אנשים לא מודעים לו זה שיש הסברים תכליתיים גם בפיזיקה. כשאני יורד עוד יותר במורד התחומים המדעיים כיותר אל היסוד. לא רק בביולוגיה אלא גם בכימיה ובפיזיקה. דוגמה לדבר, כן, הדוגמה שתמיד מביאים, אני משתף פה רגע את השרטוט, חוק סנל. הנה חוק סנל באופטיקה. תסתכלו על הקו האדום. הקו האדום מתאר את המסלול שעוברת קרן אור. אוקיי? עכשיו נגיד שקרן האור יוצאת מהנקודה פי משמאל למעלה, והשטח הלבן זה אוויר, השטח החלחל אפור הזה זה מים. אוקיי? אז יש בעצם מקדמי שבירה שונים ולכן הקרן הזווית של הקרן נשברת. עכשיו חוק סנל אומר שיש יחס בין הזווית תטא אחד, זו זווית הפגיעה, לזווית תטא שתיים שזה זווית היציאה. בסדר, וזה תלוי במקדמי השבירה. המכפלה של מקדם השבירה כפול סינוס זווית הפגיעה היא שווה, אן אחד סינוס תטא אחד שווה אן שתיים סינוס תטא שתיים. זה חוק סנל. עכשיו מתברר שאת חוק סנל עצמו אפשר לתאר כמקרה פרטי של עיקרון שנקרא עיקרון פרמה, עקרון פרמה. מה זה עקרון פרמה? עקרון פרמה אומר שהאור בוחר את המסלול שלוקח לו הכי מעט זמן להגיע ליעדו. עכשיו אפשר להוכיח שכל האופטיקה הגיאומטרית יוצאת מהניסוח הזה. זה שקול לגמרי. עכשיו אפשר לתאר את האור דרך השאלה מה הוא רוצה להשיג, הוא רוצה להפוך את המסלול שלו לאופטימלי, למינימום לעשות. לעשות מינימום של הזמן שלוקח לו לעבור את המסלול הזה. זה תיאור אפשרי אחד והתיאור האפשרי השני זה שהוא פוגע בתווך וקורה לו משהו ולכן הזווית נשברת, שזה התיאור הסיבתי. חוק סנל זה התיאור הסיבתי ועקרון פרמה זה התיאור התוצאתי הטלאולוגי. אוקיי? תחשבו על זה, הדוגמה שתמיד מביאים בהקשר הזה, תחשבו על זה שפה בנקודה Q זה ים. בנקודה Q טובע בן אדם. יש פה בן אדם שטובע, אוקיי? בנקודה P עומד מציל. עכשיו השאלה איך הוא אמור לרוץ בצורה שתיקח לו הכי מעט זמן להגיע אל הטובע. אז האינטואיציה הראשונית שלנו אומרת ללכת בקו ישר, אבל זה לא נכון. בגלל שאם המהירות שלו על היבשה הרבה יותר גדולה מאשר המהירות שבה הוא שוחה או חותר בחסקה, כן, אז ברור שעדיף לו שהדרך על היבשה תהיה ארוכה יותר ולקצר את הדרך שבים. ואם תעשו את החשבון לפי כמה מהירות הריצה שלו מול כמה מהירות השחייה שלו, זה מקביל לחוק סנל. אתם תקבלו בדיוק את המסלול הזה. ככה מראים שהעיקרון של פרמה בעצם שקול, החישוב הזה מראה שהעיקרון של פרמה נותן את חוק סנל. עכשיו השאלה שעולה כאן זה מיהו התיאור הנכון. אז מי צודק? אז פיזיקאים יגידו לכם, אף אחד לא צודק, זה שני תיאורים שקולים ושניהם נכונים באותה מידה, אין להם שום נפקא מינא, אין ניבוי שונה של שתי התיאוריות האלה, אלו שתי תיאוריות שהן שקולות לגמרי מבחינה מדעית. אבל ברור, תשאלו פיזיקאים, כי אני חושב שכל אחד מרגיש שהתיאור הסיבתי הוא התיאור הנכון. התיאור הטלאולוגי הוא אנקדוטה. מעניין, מצאנו אנקדוטה מתמטית שאפשר להראות תיאור תכליתי שהוא שקול לגמרי לתיאור הסיבתי. מעניין, אבל זה סתם אנקדוטה, זה לא אמיתי. זה לא באמת שהאור בוחר לעצמו את הדרך הקצרה ביותר, האור לא בוחר שום דבר. האור הולך לאיפה שהטבע שלו לוקח אותו ללכת. לכן להגיד שהאור בוחר משהו זה מטאפורה, נתפס נכון? הוא לא בוחר שום דבר. לכן תיאורים טלאולוגיים במדע, או במדע הדומם לפחות, מתפסים כאנקדוטה. התיאורים הסיבתיים הם כאילו הנכונים. למשל, הפיזיקה של אריסטו למשל הייתה פיזיקה טלאולוגית. למה האבן נופלת לקרקע אם תעזבו אותה באוויר? כי היא שואפת לחזור לכור מחצבתה. נכון? היא רוצה לחזור, היא בנויה מעפר, כי מעפר באת ואל עפר תשוב. אז אריסטו אומר, טוב, אז היא רוצה לשוב לעפר ולכן היא נופלת למטה. כמובן, רוצה לשוב לעפר זה תיאור תכליתי. איך מתארים את זה בפיזיקה של היום? סיבתית. יש כוח גרביטציה שמושך אותה למטה והכוח גורם לה ליפול. אבל גם בתיאור המודרני יש ניסוח טלאולוגי, למשל שהאבן שואפת למינימום אנרגיה פוטנציאלית. זה ניסוח מודרני של אריסטו. זה ניסוח טלאולוגי. האבן שואפת לעשות מינימום. תחשבו על כדורון שמתגלגל על איזשהו מתווה טופוגרפי, הרים, גבעות, גיאויות, עוקפים וכולי. לאיפה הוא יגיע בסוף? למקום הכי נמוך בתל אביב. נכון? למה הוא יגיע לשם? בשביל ששם זה מינימום אנרגיה פוטנציאלית. אתם מבינים שזה תיאור תכליתי. שהכדורון שואף למזער את האנרגיה הפוטנציאלית שלו, הוא בוחר דרך שממזערת את האנרגיה הפוטנציאלית שלו. אוקיי? איך ייראה התיאור הסיבתי? נגיד שהכדורון נמצא על הר, נגיד כוח הגרביטציה מושך אותו להתגלגל כלפי מטה, זה התיאור הסיבתי. זאת אומרת שגם במכניקה יש תיאור סיבתי ותיאור תכליתי. גם באופטיקה יש תיאור סיבתי ותיאור תכליתי. באופן כללי יותר, זה מה שנקרא המכניקה של לגראנז', מי שמכיר. במאה ה-19 הייתה איזושהי תקופה שלגראנז' מצא ניסוח טלאולוגי לכל המכניקה, בעצם לכל הפיזיקה. גם באלקטרומגנטיות שעוד לא הייתה ידועה אז, אבל גם לה יש תיאור טלאולוגי דרך לגראנז'יאנים, המילטוניאנים. מי שמכיר את הניסוחים האלה זה בעצם עקרונות מינימום. אתה צריך למזער גודל כלשהו והמזעור הזה נותן לך את המסלול שהגוף יעבור, כמו שעשינו לגבי קרן האור. במקרה ההוא הגודל שאותו ממזערים זה הזמן שהמסלול לוקח. אז הניסוח הזה בעצם מראה לנו שכל חוקי הטבע יכולים להתנסח בשפה סיבתית ובשפה תכליתית. אצל אריסטו הניסוח היה תכליתי וכולם נורא צוחקים עליו, כי בסדר, מה האבן בוחרת לחזור. לחזור לכור מחצבתה. למה האבן בוחרת מינימום של אנרגיה פוטנציאלית זה פחות מצחיק? האבן לא בוחרת כלום. זה רק צורה שלנו לתאר מה עושה האבן. ומכאן יוצאת האינטואיציה שכנראה התיאור הסיבתי הוא הנכון והתיאור התכליתי זאת אנקדוטה. זה לא באמת, זה לא שהאבן בוחרת, אנחנו יכולים להראות שמבחינה מתמטית אפשר להציע גם תיאור, גם תיאור מקביל. עכשיו צריך להבין, אני אגיד יותר מזה, אריסטו לא באמת מתכוון לומר שלאבן יש בחירה חופשית, או שלאבן יש אופציה לא לחזור לכור מחצבתה והיא החליטה כן לחזור, מתגעגעת לאבא ואמא. אין לה, אין לה בחירה לעשות משהו אחר, לכן מלגלגים על אריסטו לא בצדק. אריסטו לא מתכוון לומר שהאבנים זה כמו בני אדם שהן בוחרות מסלול. הוא מתכוון לומר שאפשר לתאר את ההתנהלות של האבן בתיאור טלאולוגי ולא בתיאור סיבתי. וזה נכון גם בפיזיקה של היום. אלא מה? שלכולם ברור שהתיאור הסיבתי הוא הנכון והתיאור הטלאולוגי הוא אנקדוטה, משעשעת, אולי מועילה לפעמים. בפיזיקה לפעמים יותר נוח להשתמש בתיאור הטלאולוגי, אבל זה רק בגלל שהוא שקול לתיאור הסיבתי, זאת ההצדקה שלו. אף אחד לא באמת חושב שהתיאור הזה הוא נכון. עכשיו למה לא? הרי גם התיאור הטלאולוגי לא טוען שהאבן רוצה או בוחרת במסלול כלשהו או שהאור בוחר במסלול כלשהו והוא היה יכול גם לבחור במסלול אחר. ברור שלא. אף אחד לא רוצה לטעון טענה כזאת, לא פרמה ולא אריסטו ולא אף אחד אחר, ובטח לא לגראנז'. זאת רק צורה לתאר. למה הצורה הסיבתית עדיפה על הצורה הטלאולוגית? אגב, הרבה פעמים קושרים את זה לוויכוח בין מאמינים לבין אתאיסטים. שהמאמינים יותר מוכנים לקבל הסברים טלאולוגיים. אני אגיד את זה במשפט כי אני צריך לסיים ובכל זאת אני אשלים את זה בפעם הבאה. כאשר אתה מסתכל על המציאות במשקפיים טלאולוגיות, זה אומר שהמציאות חותרת לקראת מטרה. זה לא אומר שלאבן יש בחירה חופשית, אבל זה כן אומר שהמסלול שאותו עושה האבן בעצם מנותב באופן כזה כדי להגיע לתוצאה הסופית. לעומת זאת, הסבר סיבתי זה הסבר שאומר מה שקורה קורה, זה לא מכוון לשום יעד. אתם מבינים למה האתאיסטים נרתעים מהסברים כאלה. הם נרתעים מהסברים כאלה כי בעצם ההסברים האלה משקפים את קיומו של איזשהו גורם ששולט במה שקורה כאן, שהוא בנה את המציאות באופן שהיא הולכת ליעד מוכתב מראש. כל המשמעות של האבולוציה זה להוציא מההסברים האלה. המציאות לא בנויה כך שבסוף היא תגיע לייצר חיים. החיים נוצרו פשוט באופן סיבתי בתהליך האבולוציוני. כל הוויכוח בין אתאיזם לבין אמונה בעצם כמעט מתמצה בוויכוח בין שני סוגי הפרשנות לחוקי הטבע, הפרשנות הטלאולוגית והפרשנות הסיבתית. אני אעצור כאן כי אנחנו כבר חרגנו, אני אשלים את זה, נחזור לזה ונשלים את זה בפעם הבאה. אוקיי, אם יש הערות או שאלות?
[Speaker B] מה עוד נשאר אבל בסדרה? מה עוד לא אמרת?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, את זה אני משלים וגמרתי את הראיה הפיזיקו-תיאולוגית. אחרי זה יש את ה… עוד לא גמרנו את הסדרה של האמונה, אבל את מה שנקרא השיחה השלישית בספר הראשון גמרנו עכשיו.
[Speaker G] אני שמתי שלוש הערות בצ'אט שאולי תרצה להסתכל עליהן לפני שאתה נפרד, לא עכשיו, אחר כך.
[הרב מיכאל אברהם] אה, אוקיי.
[Speaker E] טוב, עוד מישהו? שבת שלום. שבת שלום. שבת שלום, תודה.