הקב＂ה והעולם – שיעור 5
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- צמצום והשגחה אקטיבית מול פסיבית
- הרמב״ם בהלכות תשובה: מעשי האדם ביד האדם
- שני מישורים: טבע דטרמיניסטי ובחירה אנושית
- חוק, כוח, וטבע ככיסוי לפעולת הקדוש ברוך הוא
- הקושי בבחירה: הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים
- שאלת ה“למה” על שואה, פיגועים ותאונות
- חגיגה ה׳ והערוך (רבינו חננאל): “יש נספה בלא משפט”
- אור החיים על יהודה, הבור ונחשים ועקרבים
- שמונה פרקים לרמב״ם: דחיית דטרמיניזם והעמדת האחריות
- זיווג, עבירה וממון אצל הרמב״ם
- מכות י׳ ורוצח בשוגג: תיאום מלמעלה בלי ביטול הבחירה
- הרמב״ן בעדים זוממים: “הרגו אין נהרגים” כשוגג-דיינים
- פירוש הרמב״ם ל“ברצון השם”: חוקי טבע שנקבעו ולא החלטה בזמן אמת
- ניסים כתנאי במעשה בראשית
- הרמב״ם בהלכות תעניות והצעת פירוש פסיכולוגי
- ביקורת על “הסברים מקבילים”: פסיכולוגיה מול פילוסופיה מול פיזיקה ותיאולוגיה
- ויכוח מסכם על כוח גרביטציה, חוק גרביטציה וגרביטונים
סיכום
סקירה כללית
הטקסט מציג את סוגיית ההשגחה האקטיבית כביטוי מרכזי לוויכוח על הצמצום, ומבחין בין תפיסה “אימפריאליסטית” שלפיה כל מה שקורה בעולם הוא מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא לבין תפיסות שמותירות מקום לטבע ולבחירה אנושית. הוא מציב את השאלה בשני מישורים, טבע ובחירה, וטוען שהמוטיבציה לומר “הכל מן אללה” קשורה לצמצום לא כפשוטו ולתפיסה חסידית של לית אתר פנוי מיניה, בעוד שהוצאת הקדוש ברוך הוא מחלק מן ההתרחשות משקפת צמצום כפשוטו. הוא נשען על הרמב״ם בהלכות תשובה ובשמונה פרקים כדי לקבוע שמעשי האדם מסורים לו, ושגם בטבע אין הכרח לראות את הקדוש ברוך הוא כמחולל בזמן אמת אלא לכל היותר כמי שקבע את חוקי הטבע; הוא מבקר את החיפוש התיאולוגי אחר “למה” באירועי רוע אנושיים כמו שואה ופיגועים, ומנסה ליישב מקורות שנראים כמכוונים מלמעלה עם הבחנה בין מזיד לשוגג. בסוף הוא מציג טענה לוגית נגד “שני הסברים מקבילים” לאותו אירוע כאשר אחד מהם הוא הסבר פיזיקלי דטרמיניסטי, ומעלה פירוש אפשרי להלכות תעניות ברמב״ם כהכוונה פסיכולוגית לתשובה גם אם הצרה “ממנהג העולם”.
צמצום והשגחה אקטיבית מול פסיבית
הטקסט מגדיר נקודת מוצא רווחת שלפיה שום דבר לא קורה כאן למטה בלי שהקדוש ברוך הוא החליט עליו וביצע אותו, עד כדי “על כל עשב עומד מלאך ואומר לו גדל”, ומתאר זאת כתפיסה “אימפריאליסטית” של ההשגחה. הוא מבחין בין השגחה פסיבית שבה הקדוש ברוך הוא יודע ועוקב וייתכן שנותן גמול טוב ורע, לבין השגחה אקטיבית שמשמעה מעורבות מחוללת של הקדוש ברוך הוא במה שקורה, ומעמיד את הדיון כולו על השגחה אקטיבית. הוא קושר את המוטיבציה לייחס הכל למעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא לתפיסה של צמצום לא כפשוטו שבה “אין עוד מלבדו” וכל ההתרחשויות הן ביטוי שלו, ומנגד מציג את תפיסות הטבע והבחירה כקשורות לצמצום כפשוטו של סילוק ממשי מן העולם.
הרמב״ם בהלכות תשובה: מעשי האדם ביד האדם
הטקסט מצטט את הרמב״ם בפרק ה׳ מהלכות תשובה הלכה ד׳ כטענה שמעשי ידיו של האדם אינם מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא ושהמעשים בידינו. הוא מתאר את הלכה ה׳ כעמדה שעל שאלת הידיעה והבחירה יש אפילו צמצום ביחס לידיעה מראש, כך שלגבי בחירה אין אפילו השגחה במובן הפסיבי של ידיעה מוקדמת. הוא משתמש בנקודת מוצא זו כדי לעבור לדיון שיטתי בשני המישורים שבהם נבחנת מעורבות הקדוש ברוך הוא: הטבע והבחירה האנושית.
שני מישורים: טבע דטרמיניסטי ובחירה אנושית
הטקסט קובע שהבריאה מורכבת מחוקי טבע דטרמיניסטיים בעלי יחסי סיבה ומסובב, ומפעולות אנושיות שמתחילות בהחלטה חופשית ולא בחוק טבע. הוא אומר שאפילו כשהחלטה מתממשת דרך גוף חומרי הכפוף לחוקי טבע, נקודת ההתחלה היא בחירה אנושית. הוא מציב את השאלה עד כמה הקדוש ברוך הוא מעורב בכל אחד מן המישורים, ומראה שהכנסת הקדוש ברוך הוא לתוך הבחירה מרוקנת מתוכן הלכה, מוסר, שכר ועונש ומעוררת בעיות תיאולוגיות ומעשיות.
חוק, כוח, וטבע ככיסוי לפעולת הקדוש ברוך הוא
הטקסט טוען שחוקים אינם מחוללים דבר מפני שחוק אינו ישות, ולכן ניסוח כמו “האבן נופלת בגלל חוק הגרביטציה” אינו מדויק, והמחולל הוא “כוח הגרביטציה” בעוד החוק רק מתאר את התופעה. הוא מציג עמדה שלפיה אפשר לומר שאין כוחות פיזיקליים כלל אלא רק דפוסים קבועים המתוארים כחוקי טבע, והקדוש ברוך הוא הוא המחולל היחיד, עד כדי טענה שכוחות כמו כוח גרביטציה וכוח חשמלי “הומצאו” כדי להחליף את הקדוש ברוך הוא כסיבה מחוללת. הוא מגדיר את המחלוקת כאן כמטאפיזית ולא כפיזיקלית, משום שחוקי הפיזיקה נשארים נכונים גם אם מייחסים את החוללות לקדוש ברוך הוא ורואים בחוקים רק תיאור אופני פעולתו.
הקושי בבחירה: הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים
הטקסט אומר שבעולם של פעולות אנושיות הכנסת הקדוש ברוך הוא כעושה את פעולות האדם מוציאה את האדם מן התמונה ומבטלת את משמעות המחויבויות, ההלכה, המוסר ושכר ועונש. הוא מפרש את “הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים” כהחרגה של פעולות בעלות מימד ערכי מן ההשגחה האקטיבית, ומוסיף את “הכל בידי שמיים חוץ מצינים ופחים” כדוגמה שגם בטבע יש חריגים בלשון חז״ל. הוא טוען שממשיכים לדקלם “הכל בידי שמיים” גם על פעולות אנושיות למרות שהדבר “בלתי סביר”, ומציג זאת כמיתוס מושרש שנעשה כעין עיקר אמונה בלי בסיס כאשר הוא מוחל על בחירה.
שאלת ה“למה” על שואה, פיגועים ותאונות
הטקסט טוען ששאלות כמו “למה קרתה השואה” או “למה מת פלוני בתאונת דרכים” מניחות בסאבטקסט שהאירועים הללו הם מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא ולכן מחפשים הצדקה תיאולוגית. הוא קובע שהשואה קרתה משום שהיטלר והגרמנים ועוזריהם בחרו ברע, ולכן עצם החיפוש אחר הסבר תיאולוגי הוא הבעיה ולא בחירת הסבר מסוים. הוא מתאר נטייה רווחת לחפש סיבה תיאולוגית לכל אירוע מפני הנחה ש“הקדוש ברוך הוא לא עביד דינא בלא דינא”, וטוען שאם מבינים שהאירוע תוצאה של רוע אנושי, אין צורך בחיפוש כזה.
חגיגה ה׳ והערוך (רבינו חננאל): “יש נספה בלא משפט”
הטקסט מביא את הגמרא בחגיגה דף ה׳ על “יש נספה בלא משפט” ומצטט את הערוך בשם רבינו חננאל שמפרש “כגון אדם שהרג את חברו”. הוא מסביר שהדוגמה מלמדת שכאשר המוות נגרם מבחירה אנושית ייתכן שאדם ימות אף שלא הגיע לו “במשפט”, בניגוד לאירוע טבעי הנתפס כ“בידי שמיים”. הוא מציג זאת כשיקוף נוסף של “הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים” המחלק בין רוע תוצאת בחירה לבין רוע תוצאת טבע.
אור החיים על יהודה, הבור ונחשים ועקרבים
הטקסט מביא את אור החיים בפרשת יוסף ואחיו שמפרש את הצעת יהודה “להשליך את יוסף אל הבור וידנו אל תהי בו” כבדיקה של “ונראה מה יהיו חלומותיו”. הוא מסביר שלפי אור החיים, אם האחים יהרגו את יוסף זה לא יוכיח דבר מפני שבבחירה אנושית אפשר להרוג גם אם “לא היה מגיע לו למות”, בעוד שמוות על ידי נחשים ועקרבים נתפס כאינדיקציה שהיה “מגיע לו למות” ולכן חלומותיו שקריים. הוא מציב זאת כחיזוק לאבחנה שרוע הנגרם מבחירה יכול להתרחש גם נגד החשבון האלוקי, בעוד שרוע טבעי נתפס כמותאם למשפט.
שמונה פרקים לרמב״ם: דחיית דטרמיניזם והעמדת האחריות
הטקסט מצטט את הרמב״ם בפרק השמיני משמונה פרקים נגד “ההזיות” של בעלי גזירת הכוכבים, וקובע שמעשי האדם כולם מסורים אליו ואין כופה או מושך מבחוץ למעלה או פחיתות, מלבד “הכנה מזגית” שמקילה או מקשה. הוא מביא את טענת הרמב״ם שאם האדם מוכרח על מעשיו בטלים הציווי והאזהרה, בטלים לימוד וחינוך ומלאכות, והשכר והעונש נעשים עוול גמור הן מצד בני אדם והן מצד הקדוש ברוך הוא. הוא מצטט את הרמב״ם שמבאר את “הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים” כאמת ביחס לדברים טבעיים שאין לאדם בחירה בהם, ומדגיש שהרבה טועים ומחילים זאת על מעשי האדם הבחיריים כגון זיווג וממון.
זיווג, עבירה וממון אצל הרמב״ם
הטקסט מצטט את הרמב״ם שקובע שאם הזיווג הוא מצווה “השם לא יגזור בעשיית מצווה”, ואם יש בנישואין פגם והם עבירה “השם לא יגזור בעבירה”. הוא מביא דוגמאות מן הרמב״ם כמו כהן הנושא גרושה, וכן גזל וגניבה, כדי לומר שייחס גזירה אלוקית לאירועים כאלה משמעו גזירה בעבירה. הוא מסכם עם לשון הרמב״ם ש“הכל מעשי אדם הבחיריים” ושב“הכל בידי שמים” כוונת חז״ל לדברים טבעיים כגון גובה, מטר ובצורת ובריאות, “חוץ מתנועות האדם ומנוחותיו”.
מכות י׳ ורוצח בשוגג: תיאום מלמעלה בלי ביטול הבחירה
הטקסט מביא את הגמרא במכות דף י׳ על שני רוצחים ללא עדים שהקדוש ברוך הוא “מזמנם לפונדק אחד” כדי שהאחד יהרג בשגגה ויתחייב גלות והשני ייהרג ויקבל את עונשו. הוא טוען שאין זו סתירה לרבינו חננאל וליסוד “יש נספה בלא משפט” מפני שהגמרא עוסקת דווקא ברוצח בשוגג ולא ברוצח במזיד. הוא מסביר שרוצח בשוגג “לא החליט להרוג” ולכן המוות יכול להיחשב מכוון מלמעלה במסגרת משפט, בעוד שרציחה במזיד היא הכרעה אנושית שבה יכול להיות “יש נספה בלא משפט”.
הרמב״ן בעדים זוממים: “הרגו אין נהרגים” כשוגג-דיינים
הטקסט מביא את פירוש הרמב״ן לפרשת עדים זוממים שמסביר “הרגו אין נהרגים” בכך שאם בית הדין כבר הרג את הנידון, כנראה “היה מגיע לו למות” והקדוש ברוך הוא לא היה נותן לדיינים להמיתו אחרת. הוא מיישב זאת עם הבחנה בין דיינים הפועלים בתמימות על סמך עדות לבין דיינים רשעים שבוחרים להוציא אדם חף מפשע להורג. הוא מציב את פעולת בית הדין התמים כמקבילה לרוצח בשוגג ולא לרוצח במזיד, ולכן ככזו שאינה יוצרת “נספה בלא משפט” לפי המסגרת שהציג.
פירוש הרמב״ם ל“ברצון השם”: חוקי טבע שנקבעו ולא החלטה בזמן אמת
הטקסט מצטט מהרמב״ם את ההבחנה שאמירה כמו “אבן נפלה ברצון השם” אמיתית במובן שהשם רצה שתהיה הארץ במרכז ושהעולם יתנהל כך, ולא במובן שהשם “רצה עתה” בתנועת האבן המסוימת. הוא משתמש בזה כדי לטעון שהקדוש ברוך הוא ברא חוקי טבע כלליים, אך אין פירוש הדבר שהוא מפיל כל אבן “בריל טיים”. הוא מציג מכאן מסקנה שהרמב״ם מסלק מעורבות אקטיבית לא רק מבחירה אנושית אלא גם מן הטבע, כך שהקשר לאלוהות הוא בעיקר בריאה וקביעת חוקים ולא חוללות מתמדת של אירועים פרטיים.
ניסים כתנאי במעשה בראשית
הטקסט מביא את הרמב״ם בפירוש המשנה המובא בהקדמה לגבורות השם של המהר״ל על מדרש חז״ל שהקדוש ברוך הוא “התנה תנאי עם מעשה בראשית” שהים ייבקע לישראל. הוא מציג זאת כהקצנה של עמדת הרמב״ם שלפיה גם נס אינו החלטה רגעית של התערבות אלא חלק שהוטמע מראש במסגרת הבריאה. הוא מנסח זאת כצמצום כפשוטו קיצוני שבו הקדוש ברוך הוא “לא משחק על המגרש פה” לא בבחירה, לא בטבע ואף לא בניסים כהתערבות בזמן אמת.
הרמב״ם בהלכות תעניות והצעת פירוש פסיכולוגי
הטקסט מביא את הרמב״ם בהלכות תעניות פרק א׳ הלכה ג׳ שמצוות זעקה והרעה על צרה נועדה לכך שידעו הכל ש“בגלל מעשיהם הרעים הורע להן”, ומי שאומר “דבר זה ממנהג העולם… נקרה נקרית” הרי זו “דרך אכזריות” שמוסיפה צרות. הוא מציג קושי בכך שהלשון נשמעת כהשגחה מגיבה, ומביא פירוש בשם הרב שמואל אריאל שלפיו אין הכרח שהצרה מחוללת מלמעלה, אלא שהצרה היא הזדמנות פסיכולוגית לתשובה, ואם מייחסים אותה למקרה לא יפשפשו במעשיהם ויידבקו ברע. הוא מתאר את הפירוש כמשאיר את הלכות תעניות על מכונן גם בתפיסה דאיסטית שלפיה העולם מתנהל ממנהגו, תוך שימוש בנטיות פסיכולוגיות כהנעה לתיקון רוחני.
ביקורת על “הסברים מקבילים”: פסיכולוגיה מול פילוסופיה מול פיזיקה ותיאולוגיה
הטקסט מציג דוגמאות להסברים מקבילים לכאורה, כמו חזרה בתשובה או יציאה בשאלה שניתנים להם הסברים פסיכולוגיים והסברים פילוסופיים בהתאם למחנה, וטוען ששני ההסברים יכולים להיות מרכיבים משלימים של הסבר אחד מלא. הוא מביא את דוגמת ניוטון והתפוח כדי להראות שלצד הסבר פיזיקלי נטען לפעמים הסבר תיאולוגי של עונש, ואז קובע שאי אפשר לראות בשניהם “הסברים” במובן סיבתי מלא. הוא נשען על הבחנה פילוסופית שמביא שטייניץ בספר עץ הדעת שלפיה סיבה היא תנאי מספיק למסובב, ומסיק שאם ההסבר הפיזיקלי הוא תנאי מספיק אז אין מקום להסבר תיאולוגי מחולל בזמן אמת, ולהפך. הוא מסיים בטענה שהכרעה לוגית מחייבת לבחור בין “הקדוש ברוך הוא או הטבע” ביחס לחוללות האירועים הטבעיים, ומאמץ את האפשרות שהטבע מחולל והקדוש ברוך הוא לכל היותר קובע את המסגרת והחוקים.
ויכוח מסכם על כוח גרביטציה, חוק גרביטציה וגרביטונים
הטקסט מסיים בדיאלוג שבו נשאל מה ההבדל בין אמירה שהחוקים פועלים לבין אמירה שהם “ביטוי שלו” כל עוד אין התערבות ניסית, ונענֶה שההבדל הוא מטאפיזי ושניתן לרוקן “מעורבות” מתוכן כסמנטיקה אם אין חוללות בזמן אמת. הוא מחדד שהטוען למעורבות אקטיבית בטבע מחויב לומר שאין “כוח גרביטציה” אלא רק “חוק גרביטציה” כתיאור דפוסים של פעולת הקדוש ברוך הוא, בעוד שהכרה בכוח כמחולל משמעה שהאירוע אינו מחולל ישירות על ידי הקדוש ברוך הוא. הוא מביא חיפוש גרביטונים כדוגמה לנפקא מינה בתוך עולם שבו מניחים מנגנון פיזיקלי מחולל, ומציג את העמדה היריבה כמי שמבטלת את עצם הצורך במנגנון מפני ש“הקדוש ברוך הוא עושה את זה” בלי כוח מחולל בעולם. הוא מסיים בהצהרה שהנושא הוא שאלה מטאפיזית כעת, ושבהמשך יידונו השלכותיה.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב, אחרי שלמדנו קצת את ענייני הצמצום, התחלתי בפעם הקודמת לבחון יישום די מובהק אני חושב של הוויכוחים סביב הצמצום. השאלה היא לגבי השגחה של הקדוש ברוך הוא בעולם, או מעורבות שלו בעולם ליתר דיוק, שישנה נקודת המוצא של הדיון שלי הייתה שאותה תפיסה שאומרת ששום דבר כאן למטה לא קורה בלי שהקדוש ברוך הוא בעצם החליט עליו וביצע אותו. וכן, על כל עשב עומד מלאך ואומר לו גדל, ובקיצור הכל מן אללה מה שנקרא. התפיסה די רווחת אני חושב בציבור ובעצם מה שזה אומר זה שכל מה שקורה בעולם הוא מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא עד עצם היום הזה. זאת אומרת הוא לא עזב את העולם בששת ימי הבריאה, זאת התפיסה האימפריאליסטית של ההשגחה. אמרתי שיש הבדל בין השגחה אקטיבית להשגחה פסיבית, השגחה פסיבית זה שהקדוש ברוך הוא עוקב אחרי מה שקורה, הוא יודע את מה שקורה, השגחה אקטיבית פירושו מעורבות אקטיבית של הקדוש ברוך הוא, שהוא מחולל את מה שקורה, לא רק יודע באופן פסיבי. ענייננו כאן הוא בהשגחה אקטיבית, לא בהשגחה פסיבית, השגחה פסיבית זה פשוט שהוא עוקב, רושם לפניו אולי ייתן גם גמול טוב ורע לפי המעשים שלנו, זה פרשייה בפני עצמה. אנחנו הנושא של הסדרה זה היחס בין הקדוש ברוך הוא לעולם. היחס בין הקדוש ברוך הוא לעולם זה האינטראקציה שלו עם מה שקורה כאן, זאת אומרת מעורבות או השגחה אקטיבית. זה בעצם הדיון שלנו והקשר למה אני אומר שזה ביטוי לוויכוחים בסוגיית ההשגחה, בגלל שהמוטיבציה לומר שכל מה שקורה כאן הוא בעצם מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא בא מאותו מקום של תפיסה של צמצום לא כפשוטו. צמצום לא כפשוטו פירושו שאין עוד מלבדו, אין שום דבר חוץ מהקדוש ברוך הוא וכל שאר הדברים תקראו לזה אשליות, דמיונות, לא יודע בדיוק מה, משלים, מה שאתם רוצים, אבל הם בעצם כולם הוא, האירועים פה הם כולם מעשי ידיו. אז זה ביטוי מאוד מובהק נדמה לי לתפיסה הזאת של הצמצום שהוא לא כפשוטו, תפיסה חסידית. אני חושב שבאמת אצל חסידים תשמעו יותר את האמירות האלה שכל מה שקורה הוא בעצם מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא, לית אתר פנוי מיניה. והתפיסות שמוציאות את הקדוש ברוך הוא לפחות חלקית ממה שקורה כאן, יש טבע או שיש בחירה לבני אדם, זאת אומרת שיש גורמים אחרים שגורמים למה שקורה כאן, בעצם מחביאות מאחוריהן איזשהו סילוק של הקדוש ברוך הוא מהעולם או במילים אחרות תפיסה של צמצום כפשוטו, שהוא באמת לא נמצא כאן ולא רק כאיזה שהוא משל או אמירה חינוכית או משהו כזה. לכן אני חושב שסוגיית ההשגחה היא אולי הביטוי המובהק ביותר לאחד הוויכוחים סביב סוגיית הצמצום. אז כמו שאמרתי ענייננו בהשגחה אקטיבית, בפעם הקודמת סיימתי בשתי הלכות ברמב"ם בפרק ה' מהלכות תשובה, הלכה ד' והלכה ה'. בהלכה ד' הרמב"ם בעצם טוען שמעשי ידיו של האדם נמצאים בידיו והם לא מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא, שמה הוא מדבר על המעורבות האקטיבית של הקדוש ברוך הוא ואומר שאין דבר כזה, הדברים שאנחנו עושים הם בידינו. ובהלכה ה' הוא מדבר על שאלת הידיעה והבחירה ששמה בעצם זאת איזושהי אמירה שלגבי בחירה אין אפילו השגחה במובן הפסיבי. זאת אומרת אין אפילו ידיעה של הקדוש ברוך הוא, לפחות לא מראש, אחרי שזה קרה אז הוא יודע, אבל לא ידיעה מראש מה שעומד לקרות. אז פה אני רוצה עכשיו להתחיל קצת לטפל בזה בצורה יותר סדורה, יותר שיטתית. כשאנחנו רוצים לדבר על השגחה אקטיבית או מעורבות של הקדוש ברוך הוא בעולם אנחנו בעצם צריכים לעבוד פה בשתי חזיתות או בשני מישורים. הקדוש ברוך הוא, מי שעומד מולו הבריאה שלנו, מורכבת משני סוגי דברים. דבר אחד זה הטבע, חוקי הטבע שהם בדרך כלל דטרמיניסטים, יש להם יחסי סיבה ומסובב ויש את הכללים שאנחנו בסך הכל מכירים. מכירים אותם פחות או יותר. זה חוקי הטבע. בנוסף לחוקי הטבע יש את הבחירה האנושית. זאת אומרת, אדם יכול להחליט לעשות דברים, ואז הדברים האלה מתרחשים לא מכוח איזה שהוא חוק טבע אלא מכוח החלטה של בני אדם. כמובן שההחלטה הזאת מתבצעת, אז היא מתבצעת באופן טבעיים, כשבן אדם עושה משהו, הוא עושה את זה עם הידיים והרגליים שלו ועם הגוף שלו, שכל אלה דברים חומריים שכפופים לחוקי הטבע. אבל העסק הזה מתחיל מנקודה שבה האדם החליט. לא מחוק טבע או מאיזו שהיא סיבה שחוללה את הדבר הזה, אלא מזה שהאדם החליט. זאת אומרת שיכולים להיות שני מקורות לשני סוגי מקורות לאירועים שמתרחש, למה שמתרחש בעולם: או רצון אנושי, בחירה חופשית, אני מניח כרגע שרק לבני אדם יש בחירה, לא בטוח שלבעלי חיים אין בכלל אבל כך מקובל לחשוב משום מה, אבל נגיד רצון חופשי וחוקי הטבע. בכל אחד משני המישורים האלה אנחנו צריכים לדון עד כמה והאם בכלל הקדוש ברוך הוא מעורב. האם הוא מעורב בבחירה שלנו, האם גם את זה הוא מחולל, שזה קצת יותר מרחיק לכת לומר, או שלא. אבל אולי בתהליכים טבעיים זה כן מעשה ידיו ולא טבע עיוור כזה, מין כזה תהליך דטרמיניסטי מכני, לכל דבר ודבר שקורה טבעית הוא החלטה של הקדוש ברוך הוא, מה שכמובן קצת מרוקן מתוכן את המילה טבעית. כי כשאתה מדבר טבעית, אתה בעצם אומר זה כנראה איזשהו מנגנון מכני שטבוע במציאות, זה לא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא בכל רגע ורגע. בעצם הטבע הופך להיות איזשהו כיסוי לפעולות של הקדוש ברוך הוא, כעין מה שהרמב"ן כותב בסוף פרשת בא, שאין חלק לאדם לכל מאמין בתורת משה אין לו חלק בתורת משה אלא אם כן הבין שכל מעשינו אינם אלא ניסים, שבעצם הכל נעשה על ידי הקדוש ברוך הוא. כך הרבה פעמים מביאים את הרמב"ן הזה בתור מקור לתפיסה הזאת. אז כך, אני אתחיל קודם כל אולי במשפט אחד על ההבדל בין שני המישורים. למה באמת יש הבדל בין שני המישורים? כי את חוקי הטבע, בעצם מדובר בפעולות מכניות או בתוצאות סיבה ומסובב מכני. במצב כזה אתה יכול להגיד באופן עקרוני שהקדוש ברוך הוא בכל מקום בעצם פועל, ואנחנו מתארים את אופני הפעולה שלו על ידי חוקי הטבע. אבל בעצם הכל זה מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. נגיד, אם אני רוצה לומר שעצמים נמשכים לכדור הארץ, גוף שאני עוזב אותו הוא נופל לכדור הארץ, הוא נמשך חוק הגרביטציה, אז אני אומר מי חולל את הנפילה לכדור הארץ? הקדוש ברוך הוא. חוק הגרביטציה הוא לא מחולל את הנפילה. חוק הגרביטציה מתאר את אופן הפעולה של הקדוש ברוך הוא. או במילים אחרות כדי לחדד את זה יותר אני אומר כך: חוקים לא יכולים לחולל דברים. מי שחושב שעצם נופל לכדור הארץ בגלל חוק הגרביטציה מתבטא בצורה לא מדויקת. חוק הגרביטציה לא יכול להיות סיבה לכלום, כי חוק הגרביטציה הוא לא סוג של ישות. דבר שהוא לא ישות לא מחולל שום דבר בעולם. דבר שלא קיים בעולם. חוק הגרביטציה זה חוק. חוק זה לא משהו, זה לא אובייקט, זה לא כוח או משהו כזה אלא זה מתאר, החוק הזה קובע יחסים בין סיבה למסובב או מתאר יחסים בין סיבה למסובב. כשאני שואל מי גרם לעצם ליפול לכדור הארץ, התשובה היא כוח הגרביטציה. לא חוק הגרביטציה. כוח הגרביטציה זו אותה תופעה פיזיקלית שקיימת בעולם שמושכת עצמים בעלי מסה אחד לשני. התופעה הזאת יכולה לחולל את הנפילה של העצם לכדור הארץ. חוק הגרביטציה רק מתאר את התופעה הזאת. הוא לא מחולל כלום, הוא לא סיבה לכלום. אוקיי? עכשיו בתפיסה של הקדוש ברוך הוא כמחולל את מה שקורה בעולם הטבעי, את התהליכים הטבעיים, יחסית קל לתאר את זה. אני בעצם אומר אין דבר כזה חוק גרביטציה. חוק גרביטציה לא קיים. זה הכל מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא רואה אובייקט שעומד באוויר ומיד מפיל אותו לארץ. אבל הוא עושה את זה תמיד בדפוסים קבועים, ואת הדפוסים האלה אני מתאר בחוקים שאנחנו קוראים להם חוקי הטבע. אבל בעצם אין טבע, אין שום דבר, אין כוח גרביטציה, יש רק חוק גרביטציה. כוח הגרביטציה הומצא על ידי האתאיסטים לפי התפיסה הזאת, כי בעצם אתה צריך להסביר מי גורם לאובייקט ליפול לכדור הארץ. אתה בתור כופר מדופלם חושב שזה לא הקדוש ברוך הוא, אז אתה צריך להמציא איזשהו… גורם מציאותי אחר שמחולל את התופעה הזאת, כי החוק לא יכול לחולל אותה. אז אתה ממציא את כוח הגרביטציה. אבל המאמין האמיתי, כן, אני אומר את זה במירכאות, אבל המאמין האמיתי אומר מה פתאום, לא חוק הגרביטציה ולא כלום, אין עוד מלבדו, הקדוש ברוך הוא עושה הכל. הקדוש ברוך הוא מוריד את העצמים למטה והקדוש ברוך הוא מושך אלקטרונים זה לזה, וכוח החשמלי וכל הכוחות הפיזיקליים, כל התנועות הטבעיות הן בעצם מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא, והחוקים רק מתארים אותם. אבל אין אובייקטים במציאות שמחוללים את האירועים. אין כוח חשמלי ואין כוח גרביטציה. יש חוקי החשמל וחוק הגרביטציה. אבל לא כוחות. הכוחות זה סוג של ישים שתפקידם לחולל את התופעות. אין ישים. הקדוש ברוך הוא עושה הכל. לפי התפיסה הזאת, אני מתכוון. אוקיי? אז פה אפשר יחסית בקלות להכניס את הקדוש ברוך הוא לתוך התמונה באופן שלא באמת מפריע, כי חוקי הטבע ממשיכים להיות נכונים. אנחנו יכולים עדיין להמשיך ולדעת בהינתן מצב נתון מה יקרה מכאן ולהבא לפי חוקי הטבע. אלא מאי? ברמה הפילוסופית אנחנו אומרים שמי שמחולל את זה זה לא כוח הגרביטציה אלא הקדוש ברוך הוא. מי שמתאר את מה שקורה זה חוק הגרביטציה. חוק הגרביטציה קיים גם לפי הדוסים האלה, גם לפי הדוסים שאומרים שהכל מעשי ידיו של הקדוש ברוך הוא. רק הוא עובד בדפוסים קבועים שמתוארים על ידי חוקי הטבע. זה הכל. זאת אומרת הוויכוח פה הוא ויכוח מטאפיזי ואין פה ויכוח על הפיזיקה ולא על חוקי הפיזיקה, ובמובן הזה זה יחסית קל. כי בסך הכל מה שאתה אומר זה שבמציאות עצמה מי שפועל זה רק הקדוש ברוך הוא, אין כוחות פיזיקליים. החוקים הפיזיקליים כמובן קיימים ומתארים את אופני פעולתו של הקדוש ברוך הוא. אוקיי? אז זה יחסית קל להכניס את הקדוש ברוך הוא לשם. בעולם של פעולות אנושיות, שהן תוצאה של בחירה חופשית, של רצון חופשי, שמה המצב קשה יותר. כי בעצם להכניס את הקדוש ברוך הוא שמה זה בעצם להוציא אותי מהתמונה. זה בעצם להגיד שהוא עושה את הפעולות שלי ולא אני עושה אותן. עכשיו, אין בעיה עקרונית חוץ מזה שאז אם ככה אז מה המשמעות של כל המחויבויות שלנו, של ההלכה, של המוסר, של כל מה שאנחנו נדרשים לעשות? בסך הכל כל מה שקורה פה נעשה על ידי הקדוש ברוך הוא. מה המשמעות של שכר ועונש? בסך הכל אם לא אני עשיתי את זה אלא הקדוש ברוך הוא עשה את זה. זאת אומרת זה מעורר כבר בעיות לפחות תיאולוגיות לא פשוטות. אוקיי? ברמה הפרקטית זה כמובן סותר את בחירתנו החופשית. אבל בסדר, אז בן אדם יהיה דטרמיניסט. אנחנו לא רואים בעיניים שיש לבן אדם בחירה חופשית, זה לא סותר חוקי טבע. במובן הזה זה כמו המעורבות האלוהית בטבע. גם שם זה לא סותר את חוקי הטבע, וגם פה. רק אני צריך להיות דטרמיניסט. זה סותר את התפיסה של רצון חופשי, של רצון שהוא לא דטרמיניסטי, שיש כוח לאדם להחליט ולעשות דברים בבחירתו, לעשות את זה או לעשות את ההיפך. ולכן באמת חז"ל למשל אומרים הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. אז הביטוי הזה הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, בעצם משמעותו היא שהקדוש ברוך הוא עושה את הכל, כך לפחות האופן הפשוט להבין אותו, הקדוש ברוך הוא עושה את הכל, אבל לא מה שנוגע לבחירה של בני אדם, לפעולות שיש להן מימד ערכי. כן? מה שנוגע ליראת שמיים הכוונה לפעולות עם מימד ערכי, פעולות שהן מוסריות או אנטי-מוסריות, ופעולות בהתאם להלכה או נגד ההלכה. כן? דברים שעוברים על עניינים ערכיים. במצב כזה זה לא בידי שמיים. למה? כי אם זה היה בידי שמיים אז אנחנו לא משחקים פה על המגרש הזה. אין טעם לדרוש מאיתנו דברים, אין טעם להעניש אותנו, אין טעם לתת לנו שכר. זאת אומרת אנחנו בעצם הופכים להיות סתם עצמים טבעיים רגילים, כמו כל שאר העצמים בעולם. ולכן אני חושב שלהגיד שהקדוש ברוך הוא גם עושה את הדברים שבני אדם החליטו לעשות זה הרבה הרבה הרבה יותר מחודש, ומשום מה המנטרה הזאת שהכל בידי שמיים ממשיכה להיות מדוקלמת גם על פעולות אנושיות ולא רק על פעולות טבעיות. כמו שאני אומר בהמשך, אני גם בהקשר הטבעי לא מקבל אותה. אבל בהקשר הטבעי יש לזה הרבה יותר מקום. בהקשר של בחירה אנושית זה דבר מוזר, זה דבר שהוא בלתי סביר. הכל בידי שמיים חוץ מצינים ופחים למשל מדבר אפילו על דברים טבעיים שלא בידי שמיים. אבל הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים אומר לפחות בחירות של בני אדם שנוגעות לעניינים ערכיים זה ודאי אתה לא יכול להגיד שזה בידי שמיים, אחרת מה המשמעות של כל העניין? אז תבינו למה זה נשמע כל כך פשוט כששומעים את זה, נדמה לי לפחות, עד שכמו שאמרתי אני קצת נבוך לעסוק מח. אבל הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, אומר לפחות בחירות של בני אדם שנוגעות לעניינים ערכיים, זה ודאי אתה לא יכול להגיד שזה בידי שמיים. אחרת מה המשמעות של כל העניין? אז תבינו שזה נשמע כל כך פשוט כששומעים את זה נדמה לי לפחות, עד שכמו שאמרתי, אני קצת נבוך מלעסוק בכלל בדברים האלה לרוב פשיטותם. אבל כיוון שיש הרבה מאוד אנשים שמשום מה חיים בתודעה אחרת, בתמונת עולם הפוכה אחרת, אז אני חושב שכן מן הראוי לעסוק בעניין הזה. הדוגמאות נדמה לי שהבאתי, אני לא זוכר כבר כי זה מתחבר לי גם לשיעורים בסדרה אחרת שניתנה על נושאים דומים, אז אני כבר לא זוכר מה בדיוק אמרתי פה ומה שם. אבל האמירות האלה למשל של למה קרתה השואה? או האמירות האלה של למה מת פלוני בתאונת דרכים? או למה הוא נפגע? או למה כל מיני דברים? מחלות? צונאמי? לא צונאמי, סליחה, גם לא מחלות. למה הוא נפגע בתאונת דרכים? למה הרגו אותו? למה פיגוע? למה שואה? כל מיני דברים מן הסוג הזה. כל הדברים האלה הם פעולות של בני אדם שקיבלו החלטות להרוג או לפגוע בבן אדם אחר. לשאול למה זה קרה, זה בעצם מניח בסאבטקסט שהפעולות האלה גם הן מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. כי אחרת מה השאלה למה זה קרה? זה קרה בגלל שפלוני החליט לרצוח אותו, לכן הוא מת. מה השאלה למה זה קרה? אתה מחפש מה היו הסיבות התיאולוגיות? אולי הוא חטא? אולי משפחתו צריכה לסבול? כל מיני הסברים, אני לא יודע בדיוק מה. כל הרצון בכלל, אני לא מתווכח אפילו עם ההסברים, אני מתווכח עם הצורך בהסברים. זאת אומרת, הצורך בהסברים, עצם החיפוש אחרי הסבר, בעצם מניח שהדבר הזה הוא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא ואנחנו שואלים למה? הרי זה לא צודק, זה כן צודק, מוצאים הסבר, לא מוצאים הסבר, אבל עצם החיפוש או ההנחה שאמור להיות איזשהו הסבר, בין אם אנחנו מבינים אותו ובין אם לא, בעצם מניחה שהדברים האלה מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא. אבל אם אני מבין שלא, הרי את השואה עשו נאצים, והנאצים בחרו ברע והם גם נענשו על זה בטריבונלים בינלאומיים ואני יודע, וכל אחד ששופט אותם אני מניח שהיה מרשיע אותם ומעניש אותם על זה. מה זה אומר? זה אומר שהפעולות שנעשו שם הן תולדה של בחירה של בני אדם. זה מה שבני אדם החליטו לעשות. אז מה המקום לשאול למה השואה קרתה? השואה קרתה כי היטלר החליט לרצוח יהודים, והגרמנים החליטו גם להצטרף אליו, גרמנים ועוזריהם אם תרצו, החליטו להצטרף אליו. בגלל זה זה קרה. אז כל הדילמות הנוראיות של האם זה בגלל הציונות או בגלל שהתנגדו לציונות או בגלל שאני לא יודע בדיוק מה, כל הסוגי הסבר האלה אני בכלל לא נכנס לוויכוח מי מהם צודק, אני מתווכח עם כולם כי אני לא רואה למה בכלל לחפש הסברים. למה נחוצים הסברים? למה את מה אתה בא להסביר? אם הדבר הזה הוא תולדה של פעולה מרושעת של בן אדם, אז הבן אדם עשה את זה כי הוא היה רשע. למה אתה צריך הסברים תיאולוגיים האם זה צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, האם היה מגיע לו או לא היה מגיע לו או כל מיני דברים מן הסוג הזה? לא צריך לחפש הסברים, צריך להבין את המשמעות של העניין ועד כמה, למרות שכשאני מציג את זה ככה באופן פשוט נדמה לי שאנשים כולם יסכימו, אבל כשתבדקו את עצמכם או את סביבותיכם איך שאנחנו מגיבים לדברים שקורים סביבנו, תראו שאנחנו לא חיים ככה. רובנו, אנחנו לא חיים ככה. כל דבר שקורה אנחנו מחפשים למה הוא קרה, וההנחה שלנו עוד פעם זה בגלל שהקדוש ברוך הוא עשה אותו ולכן אמור להיות איזשהו הסבר, גם אם לא תמיד אנחנו יכולים להבין אותו, אבל עדיין ההנחה היא שאמור להיות איזשהו הסבר כי הקדוש ברוך הוא לא עביד דינא בלא דינא. כן, הוא לא עושה דברים בלי שהם צריכים להיות כמו שהם. אבל זה בהנחה שבאמת הוא זה שעשה אותם. אבל אם לא הוא זה שעשה אותם, אז לא צריך לחפש הסברים. אני אביא אולי דוגמה לדבר הזה, הגמרא בחגיגה בדף ה', הגמרא אומרת שמה "יש נספה בלא משפט". זאת אומרת יכול להיות מצב שבן אדם ימות ולא מגיע לו למות, במשפט לא מגיע לו למות ובכל זאת הוא נספה. אז הערוך, רבינו חננאל, הערוך שם בחגיגה אומר "יש נספה בלא משפט" כגון אדם שהרג את חברו. משהו כזה, זה פחות או יותר הציטוט. מה הכוונה? אדם שהרג את חברו פירוש הדבר אם ראובן החליט להרוג את שמעון יכול להיות מצב ששמעון מת למרות שבמשפט לא מגיע לו למות. נכון? זה מה שאומר הערוך. למה באמת? בגלל שהפעולה הזאת היא פעולה אנושית. הרוצח החליט להרוג את שמעון. במצב כזה בהחלט ייתכן ששמעון ימות למרות שלא מגיע לו במשפט למות. לעומת זאת למה הוא טורח להביא את הדוגמה הזאת? הוא בא כנראה להוציא אפשרות אחרת. מה קורה אם שמעון מת לא בגלל שראובן החליט לרצוח אותו אלא כי הוא חטף חיידק קטלני או צונאמי או אני לא יודע משהו, אירוע טבעי, כן? משהו טבעי. אוקיי, במצב כזה זה בידי שמיים ואז הוא אם הוא נספה זה במשפט. כך לפחות הר"ח מניח, אני אערער גם על זה, אבל כך הר"ח מניח. והדוגמה שהוא מביא, כגון אדם שהרג את חברו, בא לומר שכאשר הרוע שנגרם פה הוא תוצאה של בחירה אנושית, שם באמת זה יכול לקרות גם בלי משפט. להבדיל מאירועים טבעיים. הנה עוד פעם ביטוי לתפיסה הזאת שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, זאת אומרת דברים שנוגעים להכרעות של בני אדם, שנוגעות לטוב ורע, זה לא בידי שמיים, זה בידי אדם. אבל כל השאר הדברים האירועים הטבעיים זה בידי שמיים. זה בעצם השיקוף של מה שהר"ח אומר. זה נתפס כשאנשים שומעים את הר"ח הזה במבט ראשון זה נראה להם איזה חידוש נורא, שאדם יכול למות למרות שלא הגיע לו למות. כן, תחשבו על כל ה… תמיד מגיעים לנחם בן אדם שנפטר לו ומיד, אני לא מדבר על מי שנפטר נגיד זקן, אלא מי שנפטר בלא עת, חייל, לא יודע, באים לנחם אותו שהקדוש ברוך הוא עשה ככה ויש לו סיבות והוא עושה, וההנחה תמיד של כולם, לא משנה מה הוא יגיד בסוף "אתה לא מבין", ההנחה היא שהקדוש ברוך הוא עשה את זה. ולכן עכשיו השאלה היא למה הוא עשה את זה? ואם אפשר להבין ומה ההסבר וכולי. אבל מי אמר שזה ההנחה? הר"ח אומר שלא. אבל זה לא חידוש של הר"ח. זה הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. אם בן אדם החליט להרוג מישהו, אז המישהו ההוא ימות כי לבן אדם שהרג אותו יש בחירה והוא יכול לבחור גם ברע לא רק בטוב. יש האור החיים על פרשה של יוסף ואחיו גם אומר דבר דומה, שמה הוא אומר שמה שיהודה מציע לאחים להשליך את יוסף אל הבור וידנו אל תהי בו, כן? אז הוא מסביר שמה מה היה השיקול? השיקול היה כזה. אם אנחנו נהרוג אותו, הרי הם רצו לבדוק האם חלומותיו של יוסף, "ונראה מה יהיו חלומותיו", כן? זה ההמשך. אם אנחנו נהרוג אותו זה לא יבדוק אם חלומותיו היו נכונים או לא. כי אם אנחנו נהרוג אותו יכול להיות שנצליח להרוג אותו למרות שבעצם לא היה מגיע לו למות, למרות שחלומותיו אולי היו אמיתיים ובאמת בסוף אנחנו היינו אמורים לבוא ולהשתחוות לפניו וכולי, אבל אנחנו בחרנו להרוג אותו, ואם אנחנו בוחרים אנחנו יכולים להצליח למרות שהקדוש ברוך הוא לא החליט שהוא ימות. אבל אנחנו לכן מציע יהודה, אתם רוצים באמת לבדוק אם חלומותיו יהיו טובים, "נראה מה היו חלומותיו", תזרקו אותו לבור. הבור ריק אין בו מים. דורשים חז"ל אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו. מה זה אומר? שכשהוא יזרק לבור הנחשים והעקרבים יכולים להרוג אותו. אבל נחשים ועקרבים זה יצורים טבעיים, הם לא תוצאה של בחירה. אם הם יהרגו אותו, אז זה אומר שבאמת היה מגיע לו למות. ואז זה אומר שהחלומות שלו הם בלבולי מוח. הוא רק ניסה להתנשא עלינו או משהו כזה, אבל בעצם סתם בלבל ת'מוח. אבל אם אנחנו בעצמנו נהרוג אותו, זאת לא תהיה אינדיקציה לכלום. כך מסביר האור החיים שמה. כי אם אנחנו הורגים אותו זאת פעולה אנושית. בן אדם יכול להרוג מישהו אחר גם אם הקדוש ברוך הוא לא החליט שהוא ימות. אבל נחשים ועקרבים לא, אם הם הורגים אותו כנראה היה מגיע לו למות וכנראה החלום הזה שאנחנו אמורים להשתחוות בפניו וכולי היה חלום שקרי. פשוט לא נכון. הוא סיפר לנו לוקשים. מכר לנו לוקשים. אוקיי? אז זה אותו יסוד כמו הר"ח. בעצם זה אומר שכשרוע נעשה כתוצאה… פעולה נעשית על ידי החלטה של בני אדם, בחירה חופשית של בני אדם, זה יכול להיעשות גם לא לפי החשבון האלוקי. גם כשהקדוש ברוך הוא לא החליט על זה, אולי אפילו לא רוצה את זה. עדיין זה בעצם מה שיכול לקרות. לעומת זאת, אם זה נחשים ועקרבים או אם זה בן אדם שמת, כן כמו שהר"ח אומר, מאיזו סיבה טבעית כלשהי, שם זה בידי שמיים. רק כשזה נעשה על ידי בני אדם ששייך ליראת שמיים שמה זה יכול להיות גם לא במשפט. אבל מה שקורה באופן טבעי הוא במשפט. אז הנה אנחנו רואים בכל המקומות האלה עוד פעם את אותה הבחנה שאומרת שהטבע באמת זה הכל החלטות של הקדוש ברוך הוא, מה שקורה בטבע. אבל החלטות של בני אדם זה וודאי נעשה באופן אוטונומי לגמרי ויכולים להחליט לעשות דברים נגד רצונו של הקדוש ברוך הוא. לא רק שהקדוש ברוך הוא לא עושה את זה, הוא גם לא רוצה את זה, וזה שהוא רוצה שזה לא יקרה וזה בכל זאת יקרה כי לבן אדם יש בחירה חופשית והוא החליט לעשות את זה. כן? סתם תחשבו על זה, מישהו מחלל שבת, האם אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא בעצם עשה את החילול שבת הזה או גרם לו לחלל שבת? הקדוש ברוך הוא אמר לו לא לחלל שבת. אז מה איזה מן היגיון יש פה להניח שאם הוא חילל שבת כנראה הקדוש ברוך הוא גזר עליו לחלל שבת או חולל את החילול שבת בעצמו? איך אפשר להגיד דבר כזה? זה כל כך מוזר, כל כך לא סביר, שאני פשוט לא מצליח להבין את המיתוס הרווח הזה. הוא גם לא עומד בשום מבחן, אף אחד אי אפשר להוציא את זה משום מקום. זה סתם שטות. אבל הוא כל כך השתרש, השטות הזאת, שזה הפך להיות מאיזה שהוא סוג של עיקר אמונה שאין לו שום בסיס. כלום. אני אומר עוד פעם, לגבי בחירה, לא לגבי בטבע, כן יש ודאי יש בזה בסיס שהקדוש ברוך הוא עושה הכל בטבע, אבל לגבי בחירה זה דבר מוזר. בואו נראה רגע כמה קטעים מהרמב"ם, שמונה פרקים, בפרק השמיני. הרמב"ם כותב ככה, אני רק אקרא בדילוגים קטעים מסוימים. הוא אומר ככה: ואמנם ביארתי לך זה כדי שלא תחשוב לאמיתיות אותן ההזיות שייבדו בעלי גזירת הכוכבים, כן הדטרמיניסטים שתולים את הכל בגזירות הכוכבים, באשר הם טוענים כי מולדות בני האדם ישימום, כן התולדה שלהם, המבנה שלהם מלידה, ישימום בעלי מעלה או בעלי פחיתות, ושהאדם מוכרח על אותן הפעולות דווקא, כן הדטרמיניזם. אבל אתה דע, כי דבר מוסכם עליו מתורתנו ומפילוסופיית יוון, כמו שאימתוהו טענות האמת, שמעשי האדם כולם מסורים אליו, אין כופה עליו בהם ולא מושך לו מבחוץ בשום פנים שיטהו אל מעלה או פחיתות, אלא אם כן תהיה הכנה מזגית בלבד כמו שביארנו, שייקל בגללה דבר או יקשה. זאת אומרת הטבע שלנו כמובן משפיע על מה שאנחנו עושים, לפעמים בגלל הטבע שלנו יותר קשה לנו לעשות פעולה אחת ולמישהו אחר יותר קל לעשות אותה, טובה או רעה או לא משנה, אבל שיחויב או יימנע, כן אם זה יכפה עלינו, לא יקשה או יקל, אלא יכפה עלינו, יקבע את מה שאנחנו עושים, אין בשום פנים. ועכשיו אומר הרמב"ם: ואילו היה האדם מוכרח על מעשיו, היו בטלים הציווי והאזהרה התוריים. מה הטעם לצוות ולהזהיר אותנו? והיה כל זה שווא גמור, הואיל ואין בחירה לאדם במה שיעשה. וכמו כן היה מתחייב ביטול הלימוד והחינוך ולמידת המלאכות כולן. כל ההשתדלויות שלנו בעצם מיותרות, כי כל מה שקורה קורה בעל כורחנו, לא קשור למה שנעשה. כל זה היה הבל, הואיל והאדם אין מנוס לו בהכרח בגלל מושכו מבחוץ לשיטת מי שסובר כן, ממעשה פלוני שיעשהו וממדע פלוני שיידעהו וממידה פלונית שתיקנה לו. והיה השכר והעונש גם כן עוול גמור, הן ממנו קצתנו לקצתנו והן מהשם לנו. כן, גם עונש שאנחנו נותנים לבני אדם וגם עונש שהקדוש ברוך הוא נותן. לפי שזה שמעון ההורג לראובן, אם היה זה כפוי ומוכרח להרוג וזה כפוי ומוכרח להיהרג, למה נענוש את שמעון? ואיך ייתכן גם כן עליו יתעלה, צדיק וישר, הקדוש ברוך הוא, שיענישהו על מעשה שאין מנוס לו מלעשותו, ואפילו ישתדל שלא יעשהו לא היה יכול? בהקשר הזה אני אזכיר אולי גמרא במכות. הגמרא מדברת שמה על רוצח בשגגה בדף י'. הגמרא אומרת שמה: היכי דמי רוצח בשגגה? ראובן רצח במזיד בלי עדים והיה חייב מיתה, ושמעון רצח בשוגג בלי עדים והיה חייב גלות. זה לא קיבל את המיתה וזה לא קיבל את הגלות כי לא היו עדים. הקדוש ברוך הוא מזמנם לפונדק אחד. ההוא שחייב מיתה נמצא למטה, ההוא שחייב גלות נמצא למעלה, ואז נושל הברזל של ההוא מלמעלה מהעץ, כן מהפטיש שהוא מחזיק, נופל על ההוא שלמטה והורג אותו. אז ההוא שלמטה חטף את מה שמגיע לו, הוא מת, וההוא שלמעלה עכשיו גולה בגלל שהוא רצח בשגגה וגם חטף את מה שמגיע לו, כי היה מגיע לו גלות. לכאורה בגמרא פה רואים את ההפך ממה שראינו עד עכשיו, שפעולות של רציחה של בני אדם מכוונות מלמעלה. הקדוש ברוך הוא בעצם מחליט מי ירצח ומי יירצח ומה יקרה פה, הכל בעצם אנחנו מריונטות על הלוח שמופעלות על ידי הקדוש ברוך הוא. אז לכאורה זה סותר את מה שכותב הר"ח, את מה שהאור החיים, את כל מה שאמרתי עד עכשיו. אבל זה לא סותר. זה לא סותר בגלל שהגמרא הזאת לא בכדי מדברת על רוצח בשוגג. היא לא מביאה את הדוגמה הזאת על רוצח במזיד. היכי דמי רוצח במזיד? ראובן ושמעון שניהם היו חייבים מיתה, אז הקדוש ברוך הוא גורם לשמעון להרוג את ראובן במזיד, ואז ראובן מת כי היה מגיע לו למות, ואת שמעון יהרגו כרוצח וגם לו היה מגיע למות. גמרא כזאת אין. הגמרא עוסקת ברוצח בשגגה, לא ברוצח במזיד. למה? כי רוצח בשגגה לא החליט להרוג את השני, זאת לא הייתה הכרעה שלו מבחירה להרוג את השני. זאת הייתה רשלנות לכל היותר. במצב כזה אומרת הגמרא זה מכוון מלמעלה, זאת אומרת אם ראובן מת על ידי פעולה של שמעון. שנעשתה בשוגג, לא ששמעון החליט להרוג את ראובן. זה נעשה בשוגג. במצב כזה, זה כנראה הגיע היה לראובן למות. שמה אין נספה בלא משפט. כי זה פעולה של הקדוש ברוך הוא, זה לא פעולה של שמעון. אבל אם שמעון מחליט להרוג את ראובן, זה רוצח במזיד, לא רוצח בשוגג, על זה מה שאומר הר"ח יש נספה בלא משפט. שמעון יכול להצליח להרוג את ראובן למרות שלראובן לא מגיע למות, כי זה לא פעולה של הקדוש ברוך הוא, זה פעולה שלו. לכן הגמרא הזאת בסך הכל משלימה את התמונה שהר"ח מתאר ולא סותרת אותה. יש הרמב"ן, גם הבאתי גם את זה, את הרמב"ן בעדים זוממים. הרמב"ן אומר שם שהרי הגמרא אומרת, הרגו אין נהרגים, לא הרגו נהרגים. אם העדים הזוממים רוצים להרוג את הנאשם והם מוזממים, אז עושים להם כאשר זממו, הורגים אותם כמו שהם רצו לעשות לנאשם. אבל מה קורה אם כבר הרגו את הנאשם ורק אחרי זה הזימו את העדים? אז הרגו אין נהרגים. זאת אומרת אם כבר הנאשם נהרג אז לא הורגים את העדים, שזה כמובן דבר פלא. זאת אומרת כי אם הוא נהרג זה רק יותר חמור, אז הם גם זממו והם אפילו הצליחו, אז למה לא להרוג אותם? אז הרמב"ן אומר, אחד הפירושים, יש שני פירושים שם, הרמב"ן על התורה אומר שם על פרשת עדים זוממים, שברגע שבית הדין הרגו אותו, אז כנראה באמת היה מגיע לו למות. כי אחרת הקדוש ברוך הוא לא היה נותן לדיינים להרוג את הנאשם, ולכן לא עושים בעדים הזוממים כאשר זמם, כי בעצם הרגו מישהו שבאמת מגיע לו למות. ואולי אפילו הם לא זוממים, וזה כבר היה דיון אחר כבר. לעומת זאת אם הוא עוד לא מת והזימו אותם, על זה נאמר דין התורה ועשיתם לו כאשר זמם. למה? כי בדיוק זה הקדוש ברוך הוא הציל אותו מלמות בגלל שלא היה מגיע לו למות, זאת בדיוק הראיה לזה שהם שיקרו. אז הרמב"ן שוב פעם בעצם אומר שההחלטות של בית הדין כן להרוג או לא להרוג הן בעצם החלטות שמנווטות על ידי הקדוש ברוך הוא. בעצם הוא זה שעושה את ההחלטות האלה, הן באות ממנו. ואז כמובן עוד פעם צריך לשאול, אז איך זה מתיישב עם כל מה שתיארתי עד עכשיו? ושוב פעם אני אומר, זה מתיישב היטב. כי כשבית הדין הורג את הנאשם לאור העדות של העדים האלה, בית הדין לא החליט לבחור ברע ולרצוח אדם חף מפשע. בית הדין פשוט השתכנע מכוח העדויות ולכן הוא דן את הבן אדם ההוא למיתה. במצב כזה זה בעצם מקביל לרוצח בשוגג, לא לרוצח במזיד. ורוצח בשוגג לא יכול לעשות משהו שלא באמת אמור להיעשות על פי המשפט האלוקי. ולכן בבית הדין אומר הרמב"ן, אם הדיינים החליטו זה כנראה גם היה נכון, כי הקדוש ברוך הוא לא יתן להם להרוג בן אדם בלי שלאותו בן אדם באמת מגיע למות. אבל זה הכל בגלל שהדיינים לא החליטו. אם הדיינים היו רשעים והחליטו להוציא אותו להורג למרות שהוא לא חייב מיתה, אז על זה זה כמובן לא נאמר. אז הם יכולים להרוג אותו למרות שבאמת לא מגיע לו למות. הרמב"ן מדבר על דיינים שפועלים בתמימות. הם קיבלו את העדות, דנו והגיעו למסקנה שהוא חייב מיתה ודנו אותו למיתה. זה רוצח בשוגג, זה לא רוצח במזיד. רוצח בשוגג זה באמת רק אם זה במשפט, זאת אומרת רק אם הקדוש ברוך הוא בעצם החליט על זה, רק אז זה יקרה. טוב, אני חוזר לפה לרמב"ם. ואז הוא אומר, אומנם האמת אשר אין ספק בה שמעשי האדם כולם מסורים אליו, אם ירצה יעשה ואם ירצה לא יעשה, מבלי כפייה ומבלי הכרח לו על כך. ולפיכך חויבה המצווה ואמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע ובחרת בחיים. ונתן הבחירה לנו בזה. למה אני נותן לפניך היום את הטוב, למה אני מצווה עליך מצוות ואוסר עליך איסורים? בגלל שיש לך את היכולת לבחור בחיים. אם אין לך את היכולת לבחור לא היה טעם לצוות. ונתן הבחירה לנו בזה, וחויב העונש למי שיעבור והגמול למי שישמע, אם תשמעו ואם לא תשמעו, וחויבו הלימוד וההתלמדות. אז גם אנחנו עכשיו צריכים ללמוד מה מותר לעשות מה אסור לעשות, כי הכל תלוי בנו. אחרת למה צריך ללמוד? מה שיקרה מה שיקרה בין כה וכה, הקדוש ברוך הוא מחליט מה שיקרה. וכן הלאה, הוא ממשיך עם כל העניין הזה. וזה מה שהוא אומר, אבל הלשון הנמצא לחכמים והוא אומרם הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הרי הוא אמת ומכוון אל מה שזכרנו, אלא שהרבה יטעו בו בני אדם ויחשבו בקצת מעשי האדם הבחיריים שהוא מוכרח עליהם. אתם שמים לב הוא עושה דגש? זה לא על הטבע. על הטבע זה הכל בידי שמים זה בסדר, אבל יש אנשים שחושבים שכשמתכוונים פה הכל בידי שמים זה חל גם על מעשים בחיריים של בני אדם שהוא מוכרח עליהם, כגון הזיווג לפלונית. הוא כמובן רומז לגמרא במסכת סוטה, ארבעים יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול. בת פלוני לבן פלוני, כן, אז לכאורה זה דטרמיניסטי, זה נקבע מראש, או היות זה הממון בידו, כן, ההמשך של אותו גמרא. זה כמובן מבוסס על הגמרא שם. ההמשך של אותה גמרא, בית פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני, בת פלוני לבן פלוני וכן הלאה. אז הוא אומר, יש קצת בני אדם שטועים וחושבים שגם הדברים האלה הם בידי שמים, השדה לפלוני והזיווג וכולי. וזה אינו אמת, אומר הרמב"ם. כי זאת האישה, אם הייתה לקיחתה בכתובה וקידושין והיא מותרת ונסאה לפרייה ורבייה, הרי זו מצווה, והשם לא יגזור בעשיית מצווה. ואם היה בנישואיה פגם, כן, נישואים אסורים, הרי עבירה, והשם לא יגזור בעבירה. וכן זה אשר גזר, אם הקדוש ברוך הוא גוזר על הזיווגים, אז איך קורה שיש זיווג בעבירה? איך כהן נושא גרושה? מה, הקדוש ברוך הוא גזר עליהם להתחתן? כהן נושא גרושה, הרי זו עבירה, הקדוש ברוך הוא ציווה לא לעשות את זה. לכן ברור אומר הרמב"ם אין דבר כזה. הזיווג הוא מצווה וזיווגים פגומים זאת עבירה, וכיוון שכך זה בידינו, הקדוש ברוך הוא לא גוזר על זה כלום. וכן זה אשר גזל ממון פלוני או גנבו או מעל בכיחש ונשבע לו בממונו, אם נאמר שהשם גזר על זה שיגיע לידו זה הממון ושייצא מיד זה האחר, הנה כבר גזר בעבירה. ואין הדבר כן אלא הכל מעשי אדם הבחיריים, בהם בלא ספק ימצאו המשמעת והמרי. כן, לכן יש מצוות, אפשר לשמוע למצווה ואפשר לא לציית למצווה. יש לנו את הבחירה החופשית, רק בגלל זה יש משמעות למצוות שלנו. עכשיו רק עוד משפט או יותר קצת בהמשך. ואם כן, סליחה, ואם כן, רק הסיכום של הרמב"ם על הכל בידי שמים, ואם כן אומרם הכל, הכל בידי שמים, אמנם ירצו בו הדברים הטבעיים אשר אין לאדם בחירה בהם, כגון היותו ארוך או קצר, או רדת מטר או בצורת, או הפסד אחר או אוויר או בריאותו, וכיוצא בזה מכל מה שבעולם, חוץ מתנועות האדם ומנוחותיו. את הכל בידי שמים זה רק הדברים הטבעיים, אבל הדברים הבחיריים הם כמובן בידי אדם, כולל הזיווג כולל הכל. אגב יש מאמר מאוד מעניין של רב אלחנן וסרמן, יש איגרת של הרמב"ם שבו הוא כותב דברים חריפים יותר על הגמרא הזאת. הוא אומר שאין הלכה כמו הגמרא הזאת, הרמב"ם אומר. הגמרא הזאת שארבעים יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול, בגלל שנישואים זה עניין ערכי, עניין של מצווה. וכיוון שכך לא ייתכן שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם עם מי להתחתן. אז מה עם הגמרא? אז אומר הרמב"ם אין הלכה כמו הגמרא הזאת. אז שואל רב אלחנן וסרמן, אז כמו איזה גמרא כן? יש גמרא אחרת שאומרת אחרת? אז הוא אומר, הוא מביא את הגמרא מועד קטן ויש עוד מקבילות, אמר רבי עילאי, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילבש שחורים, ילך למקום רחוק ויעשה מה שלבו חפץ. זאת אומרת שאם אדם רואה שיצרו עומד להתגבר עליו והוא הולך לחטוא והוא לא יצליח להתגבר, אז לפחות שימעט את הנזק, זאת אומרת ילך למקום רחוק, ילבש שחורים שלא יהיה חילול השם, שלא יזהו אותו ויעשה את מה שהוא צריך לעשות, אין מה לעשות. אני מפרש פה כמו פירוש אחד מתוך שניים ברש"י על המקום, אבל זה הפירוש הפשוט. אז הרמב"ם אומר, רב אלחנן וסרמן אומר, מה סובר רבי, סליחה, ועל זה אומרים הרא"ש והרי"ף במועד קטן שם בדף ט"ז, הרא"ש והרי"ף אומרים ואין הלכה כרבי עילאי, דקיימא לן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. אומרים אין הלכה כרבי עילאי. אם אדם רואה שיצרו מתגבר עליו, שיתגבר יותר חזק. אין שום היתר ללכת למקום רחוק ולעשות עבירות אם אתה רואה שיצרך מתגבר עליך, תתמודד יותר חזק, אתה יכול להתגבר. ומה הם מביאים נגד רבי עילאי? את הגמרא של הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. זאת אומרת שהם אומרים מה ששייך ליראת שמים, מצוות ועבירות זה בידך, זה לא בידי שמים. אם זה בידך ואתה מרגיש שיצרך מתגבר עליך, תתגבר יותר חזק, אתה יכול להתגבר. עכשיו שואל רב אלחנן וסרמן, אז מה סבר רבי עילאי? רבי עילאי שאמר שכן ללכת ולעשות את זה, הוא כנראה סבר שהכל בידי שמים כולל דברים של יראת שמים. הוא בעצם היה דטרמיניסט, ככה כותב רב אלחנן, שרבי עילאי היה דטרמיניסט. ואומר רב אלחנן כנראה שהגמרא בסוטה שאומרת שארבעים יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לבן פלוני, שדה פלוני, בית פלוני לפלוני, הולכת בשיטת רבי עילאי הדטרמיניסטית. וכשהרמב"ם אומר שאין הלכה כמותם, זה בגלל הדין הזה של הרי"ף והרא"ש שאומר שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, וזה סותר את הדטרמיניזם. ולפי הגמרא שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, הגמרא הזאת של ארבעים יום לפני יצירת הוולד לא נכונה, היא חולקת על הגמרא שם. וההלכה הרמב"ם פוסק כמו הגמרא הלא דטרמיניסטית. שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. הפלפול הזה לא, זה רבי אלחנן קורא לזה למרבה האירוניה ביאורי אגדות על דרך הפשט. ויש לו שמה כל מיני לימודים, למדנות, למדנות הלכתית כזו שמיושמת על אגדות. לפעמים זה דברים מחודדים מאוד ויפים, אבל הם בדרך כלל לא נכונים. בכל אופן גם פה זה קצת מרחיק לכת נדמה לי, אני לא חושב שהכוונה שרבי אילעאי היה דטרמיניסט. רבי אילעאי רק אומר, נכון, אתה יכול להתגבר, אבל אם אתה מרגיש שלא תתגבר, והרי בני אדם הרבה פעמים מרגישים מראש שהם לא יתגברו, אז עזוב את המאבק, אל תיקח את הסיכון שלא תתגבר, תלך למקום רחוק ותעשה מה שלבך חפץ. זה לא אומר שרבי אילעאי חושב שבאמת זה באופן דטרמיניסטי אתה הולך לחטוא. הוא רק אומר שכיוון שאתה חושש שלא תעמוד במשימה, למרות שעקרונית אתה יכול לעמוד במשימה, אבל כיוון שאתה חושש שלא תעמוד במשימה, מותר לך ללכת למקום רחוק ולפחות לנסות למזער נזקים. ולא בכל זאת להילחם כמו שהרי"ף והרא"ש אומרים שלהלכה פוסקים, לא, תילחם עד הסוף, אין שום היתר. ואם תיכשל, תיכשל, אבל אתה צריך, חייב להילחם. אין היתרים לעשות את העבירות באופן קל יותר. זה הוויכוח. הוויכוח הוא ויכוח הלכתי, לא ויכוח מטפיזי, האם יש בחירה לאדם או שהעולם הוא דטרמיניסטי, כך מציג את זה רבי אלחנן. אני חושב שהוויכוח הוא ויכוח נורמטיבי, וזה באמת דילמה לא פשוטה. בן אדם שמרגיש שיצרו מתגבר עליו, הוא יודע שהוא ייכשל, הוא כבר היה במצבים קודמים. האם זה אומר שבטוח שהוא ייכשל? לא. בן אדם יכול להתגבר והפעם כן להצליח. אבל העובדה היא שלהערכתי אני הולך להיכשל פה. האם מותר לי להגיד אוקיי, אז בוא נעשה לפחות משהו שיהפוך את העבירה לקלה יותר במקום להתמודד ולקחת את הסיכון שאולי אני איכשל ואני אעשה את העבירה החמורה? דילמה לא פשוטה, רבי אילעאי טוען שמותר לי לעשות שיקול כזה, הרי"ף והרא"ש אומרים לא, אסור לך לעשות שיקול כזה, אני חייב להתמודד. זה הכל. אבל זה לא ויכוח מטפיזי בשאלה אם יש לאדם בחירה או אין לאדם בחירה. בכל אופן לענייננו, זה בעצם הטענה שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. הכוונה, אני חוזר לרמב"ם, הכוונה היא שמה שהאדם עושה מבחירתו זה לא בידי שמיים. מה שבידי שמיים זה האירועים הטבעיים. וזה מה שהוא אומר גם בהמשך, ואמנם זה העניין אשר ביארו חכמים שאין המשמעת והמרי בגזרתו יתעלה ולא בחפצו, אלא ברצון האדם. והנה מאיפה באה האמירה החז"לית הזאת שהכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים? הנני נמשכו בזה אחר לשון ירמיהו, והוא אומרו מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. כי רעות הם המעשים הרעים וטוב המעשים הטובים. ואמר שהשם לא יגזור שיעשה אדם הרעות ולא שיעשה הטובות. אז האמירה הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים זה בעצם פסוק בירמיהו. וחז"ל כמובן מתרגמים את זה. ואחר שהדבר כן, ראוי לאדם להתאונן ולהיליל על מה שעשה מן החטאים והאשמות, כי הוא אשם הואיל והוא פשע בבחירתו. ואז הוא אומר, אומנם המאמר כאן הוא בא לשלול את התזה ממנה פתחתי. אומנם המאמר המפורסם אצל בני אדם, ואפשר למצוא בדברי חכמים ובלשונות הכתובים כמותו, והוא, שעמידת האדם וישיבתו וכל תנועותיו בחפץ השם יתעלה וברצונו. כל מה שהאדם עושה בעצם זה בחפץ השם, לכאורה סותר את מה שהרמב"ם אמר קודם. הרי הוא מאמר אמיתי, אבל על אופן מסוים. עכשיו הרמב"ם מסביר, וזה כמי שהשליך אבן אל האוויר ונפלה למטה, שאומרנו בה כי ברצון השם נפלה למטה מאמר אמיתי. לפי שהשם רצה שתהיה הארץ כולה במרכז, ולכן בכל עת שיושלך ממנה חפץ כלשהו למעלה, הרי הוא יתנועע אל המרכז, הוא ייפול חזרה אל הארץ. וכן כל חלק מחלקי האש יתנועע למעלה, ברצון אשר היה שתהיה האש מתנועעת למעלה. לא שהשם רצה עתה בעת תנועת זה החלק מן הארץ שיתנועע למטה. זה הקטע היפה שאני רוצה להביא מהרמב"ם. הרמב"ם עכשיו, שימו לב, הרמב"ם אומר, אז מה המשמעות שהכל מה שהאדם עושה הוא בידי שמיים? אומר הרמב"ם, עכשיו ותשימו לב, הוא מעתיק עכשיו את הדיון לא לבחירה של בני אדם אלא לאירועים טבעיים, אבן שנופלת לארץ. דיברנו על חוק הגרביטציה קודם. עכשיו הרמב"ם מדבר על זה, והרמב"ם אומר, מה הכוונה שכשהיא נופלת זה ברצון השם שהיא נפלה? זה ברצון השם שהיא נפלה כי הקדוש ברוך הוא ברא את חוק הגרביטציה כי הוא רצה שכל העצמים יפלו לארץ כי היא במרכז וכל מיני תיאוריות אריסטוטליות. אבל הנקודה היא שהקדוש ברוך הוא ברא את חוקי הטבע כי הוא רצה שהם יהיו כאלה ולא אחרים. במובן הזה כל מה שנעשה פה הוא ברצונו, אבל זה לא אומר שכל מה שקורה עכשיו, זה מה שהוא אומר. ולא שהשם רצה עתה בעת תנועת זה החלק מן הארץ שיתנועע למטה. זה לא שהקדוש ברוך הוא החליט עכשיו שהאבן המסוימת הזאת נופלת למטה, הוא הפיל אותה למטה. הוא לא הפיל אותה למטה. הוא ברא את כוח הגרביטציה, לא את חוק הגרביטציה, את כוח הגרביטציה. והאבן נופלת לכדור הארץ בגלל כוח הגרביטציה ולא בגלל הקדוש ברוך הוא, אלא שאת כוח הגרביטציה עשה הקדוש ברוך הוא, כי הוא באמת רצה שהעצמים יפלו לכדור הארץ, לא שהאבן המסוימת הזאת, אלא הוא רצה שהעולם יתנהל באופן כזה שעצמים בעלי מסה יפלו לכדור הארץ. ככה הוא רצה שהעולם יתנהל. הוא לא קיבל עכשיו החלטה ספציפית ברגע הזה אם האבן נפלה אז הוא הפיל אותה. זה לא נכון אפילו על האלוהים הטבעי. שימו לב הרמב"ם התחיל באמירות על בחירות של בני אדם והוא אומר שבחירות של בני אדם לא בידי הקדוש ברוך הוא. זה בני אדם מחליטים. הדברים הטבעיים הם בידי הקדוש ברוך הוא. אבל עכשיו הוא מסייג גם את זה. הוא אומר מה זאת אומרת שהדברים הטבעיים הם בידי הקדוש ברוך הוא? הדברים הטבעיים הם בידי הקדוש ברוך הוא רק במובן הזה שהם מתנהלים לפי חוקי הטבע ואת חוקי הטבע עשה הקדוש ברוך הוא. לא שהקדוש ברוך הוא עכשיו הפיל את האבן או החליט שהאבן תיפול. הוא לא החליט והאבן הזאת לא מעניינת אותו. הוא גם לא משגיח על האבן הזאת לשיטת הרמב"ם. הוא רק משגיח על המין ועל דברים כאלה. הוא לא משגיח על אבן מסוימת. לכן מבחינת הרמב"ם זה אפילו לא מעניין את הקדוש ברוך הוא לא רק שהוא לא עשה את זה. מה שהוא כן רצה זה שהעולם יתנהל באופן כזה שעצמים בעלי מסה יפלו לכדור הארץ. אז הוא ברא את חוקי הטבע שינהלו את העולם באופן שהוא רוצה. אבל לא שאירוע טבעי מסוים נעשה בידיו של הקדוש ברוך הוא בריל טיים. זה מה שהוא החליט לעשות וזה מה שהוא עושה. והרמב"ם פה בעצם מגיע לתפיסה שאליה אני רציתי להגיע בסוף והוא בעצם אומר אותה כאן, שום דבר לא בידי הקדוש ברוך הוא. לא מה שקשור ליראת שמיים ולא מה שלא קשור ליראת שמיים. גם כשכתוב הכל בידי שמיים על הדברים שהם לא יראת שמיים, שהכל בידי שמיים אין הכוונה שהקדוש ברוך הוא עושה אותם, אלא הכוונה שהכל נוצר מחוקי הטבע שהקדוש ברוך הוא עשה. ולמה הוא עשה? כי רצונו באמת היה שהעצמים יפלו לכדור הארץ, אחרת אולי היה עושה את החוק ככה. בסדר. אבל עדיין בסופו של דבר כל מה שזה אומר זה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. זה הכל. אין פה שום משמעות מעבר לזה לגבי ההשגחה, השגחה אקטיבית אני מתכוון. אין מעורבות של הקדוש ברוך הוא בעולם. הרמב"ם אומר פה, אין, אין מעורבות כזאת. לא בבחירות של בני אדם ולא בטבע. ואני חושב שלא הזכרתי את זה פה, באמת בשיעור דומה שנתתי. יש את הרמב"ם ידוע בפירוש המשנה שהוא מביא את המדרש חז"ל, זה מובא בהקדמה לגבורות השם של המהר"ל. הוא מדבר שם על תיאוריות שונות על איך, מה זה נס. מה קורה כשמתחולל נס. אז הוא מביא את הרמב"ם שבעצם נסמך על המדרש חז"ל, שהקדוש ברוך הוא התנה תנאי עם מעשה בראשית שהים ייבקע לפני עם ישראל כשהם יגיעו לשמה ופרעה ירדוף אחריהם וכולי. זאת אומרת הרמב"ם לא מוכן לקבל מעורבות של הקדוש ברוך הוא לא במעשים של בני אדם זה ברור, כי זה יראת שמיים, זה לא בידי שמיים. לא בטבע, כי הטבע גמור חוקי טבע קבועים שהקדוש ברוך הוא קבע אותם. הם רק עושים את רצונו כי זה מה שהוא עשה. הוא עשה את חוקי הטבע באופן שהוא רוצה שהעסק יתנהל. עכשיו הרמב"ם אומר גם ניסים הם לא נעשים על ידי הקדוש ברוך הוא. בכלל הוא מסלק את הקדוש ברוך הוא צמצום כפשוטו, הרמב"ם היה גדול הליטבקים. צמצום הכי כפשוטו שיש. הקדוש ברוך הוא לא משחק על המגרש פה. אין, לא קיים. לא דברים שהם פעולות של בני אדם, לא טבע ואפילו לא ניסים. אפילו הניסים שקורים המעורבויות הכי מובהקות ובולטות של הקדוש ברוך הוא, מה פתאום? זה תנאי שהוא הותנה במעשה בראשית שאם יקרה כך וכך אז הים ייבקע. זאת אומרת גם זה לא נעשה בהחלטה רגעית עכשיו על הים שהקדוש ברוך הוא בוקע אותו במו ידיו. זה פשוט חלק מחוקי הטבע זה הוטמע בתוך חוקי הטבע באיזה שהיא צורה. בוא נגיד אני לא נוטה לקבל את ההיפותזה המוזרה הזאת, אני רק אבל מביא את הרמב"ם הזה כדי להראות עד איפה הוא מרחיק לכת בתפיסה שהקדוש ברוך הוא לא מעורב בכלל. הקדוש ברוך הוא לא מעורב בכלל. עכשיו יש פה שאלה מאוד מעניינת הרמב"ם בהלכות תעניות כן כותב דברים ידועים ומפורסמים. הרבה פעמים ציטטו את זה נגד מה שאני כתבתי בספר השני בטרילוגיה ששמה אני מדבר על הדברים האלה, אז הרמב"ם אומר שזועקים בתעניות וכולי ומי שאומר שהדבר הזה הוא רק מקרה ומדרכי העולם בדרך הטבע הוא נעשה, הרי זה מידת האכזריות. אולי מן הראוי להסתכל בלשונו. לא, זה לא בסוף הלכות תעניות, זה איפשהו קודם. אני כבר לא זוכר. אה הנה, כן. הלכה ג', פרק א' הלכה ג'. הוא מדבר פה על מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע. רגע, אני אשתף את זה. מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבוא על הציבור, שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות", כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכולי, זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב "עוונותיכם הטו אלה" וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם, הלכה ג', הורע לנו וצרה זו נקרה נקרית, כן זה במקרה, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות, והוא שכתוב בתורה "והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי", כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהוא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי. אז ראיתי הרב שמואל אריאל כתב מאמר ארוך על העניין הזה, האם באמת הכל נעשה מן השמיים? הביא לזה כל מיני מקורות. והוא מביא מהרמב"ם שהרמב"ם אומר שזה בעצם לא נכון שהדברים קורים תמיד על ידי הקדוש ברוך הוא, אם בכלל. אני טוען ששום דבר לא קורה על ידי הקדוש ברוך הוא לפי הרמב"ם. וכאן ואז הוא מביא את ההלכה הזאת והוא אומר, מציע פירוש מעניין, לא חשבתי עליו אף פעם כי ההלכה הזאת באמת הטרידה אותי הרבה פעמים. הוא אומר ככה: "אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם הורע לנו הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים". מה זאת אומרת? לא בגלל שזה לא נכון, אלא כשצרה קורית אנחנו אמורים לעשות תשובה, כי זו הזדמנות לעשות תשובה, לא בגלל שהקדוש ברוך הוא מחולל את הצרה. הוא לא מחולל אותה. אבל זאת הזדמנות כי אנחנו כשבמצוקה אז הטבע שלנו הוא כזה שזה הזמן מסוגל לפשפש במעשינו. אומר הרמב"ם אבל אם נחליט שזה מקרה, אז כמובן אין שום טעם לפשפש במעשינו, זה דבר ממנהג העולם וזה הכל. אז אומר הרמב"ם לא שזה לא נכון, אלא שזו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ואז יקרה שבעצם אנשים לא יעשו תשובה אף פעם. אז אסור לך להגיד דבר זה ממנהג העולם, לא בגלל שזה לא נכון, זה כן נכון, דבר זה ממנהג העולם. אך כשבאה אליך צרה אל תיתלה בזה שזה ממנהג העולם למרות שזה נכון, כי אם אתה תיתלה בזה ולא תעשה תשובה אז מתי תעשה תשובה? אז אתה תידבק במעשיך הרעים. לכן לך עם הפסיכולוגיה שלך ולמרות שאתה יודע פילוסופית אתה יודע שזה לא נכון כי זה ממנהג העולם, אבל הפסיכולוגיה שלך אומרת לך זה זמן טוב, זמן מסוגל לעשות תשובה, לבדוק את מעשיי, לבדוק את דרכיי, אין בעיה לך עם זה. תלך עם זה ואז תעשה תשובה וככה תינצל ממעשיך הרעים. כי אם אתה תאמר זה ממנהג העולם ולא תעשה תשובה אז אתה תידבק במעשיך הרעים. לא עוד פעם, דווקא בגלל שזה כן נכון שזה ממנהג העולם וזה באמת קרה לך בגלל מנהג העולם לא בגלל הקדוש ברוך הוא, רק אסור לך להתנהג לאור הפילוסופיה הזאת. זה אגב מחזיר אותנו לשאלת הצמצום, כי מאיזה כזה… אז מה שהרמב"ם בעצם אומר, הצמצום בעצם הוא כפשוטו. הדברים שקורים בעולם לא קורים מהקדוש ברוך הוא. אבל אתה צריך לחיות, שומעים פה את ה"מצידו" ו"מצידנו" ואת שאלת המשל ואת כל הדברים האלה, אבל הפוך. החסידים אומרים שהצמצום לא כפשוטו אבל אתה צריך לחיות כאילו שהוא כפשוטו. אמרתי שזה נונסנס. אבל הרמב"ם פה אומר הפוך, הצמצום הוא כפשוטו והדברים שקורים קורים לבד, קורים מעצמם. אבל לך אסור לחיות כך. אתה צריך לחיות כאילו שזה דבר שהוא לא ממנהג העולם ושהקדוש ברוך הוא עשה, כי זאת ההזדמנות שלך לפשפש במעשיך ולעשות תשובה. בלי זה לא היית עושה תשובה. לא מה זה פשוט.
[Speaker B] מה? זה טיפה לא מובן כי אז אוקיי אז למה שמישהו יעשה תשובה בעקבות זה? אוקיי אנחנו מאמינים שזה ממנהג העולם. לא קשור.
[הרב מיכאל אברהם] זאת הזדמנות לעשות… כי בני אדם, הפסיכולוגיה שלהם בנויה כך שכשבמצוקה הם חושבים על הקדוש ברוך הוא ויכולים לפשפש במעשיהם. אז אם אתה תהיה פילוסוף כמוני כזה שאומר, רגע אבל זה הרי מקרה, זה לא, זה יכול לקרות כך יכול לקרות אחרת, מה זה קשור זה לא הקדוש ברוך הוא עשה? ואז מה יקרה? אז אני אהיה פילוסוף ואני יודע שזו האמת, ואז אני לא אעשה תשובה ואז אני אשאר שקוע במעשיי הרעים. אומר הרמב"ם, אל תהיה פילוסוף, לך עם הפסיכולוגיה שלך. למרות שהיא לא נכונה, אתה יודע פילוסופית שהיא לא נכונה, אבל לך עם הפסיכולוגיה שלך כי מתישהו צריך לעשות תשובה. אז אומרים לך בעשרת ימי תשובה זאת הזדמנות לעשות תשובה וגם כשיש צרה זאת הזדמנות לעשות תשובה. תעשה תשובה. אני אומר, זה לא פשט לשון הרמב"ם, כי הרמב"ם אומר אחרי זה והלכתי, מה זה והלכתם עמי בקרי והלכתי עמכם בחמת קרי? נראה שהקדוש ברוך הוא מגיב לדבר הזה, זאת אומרת הוא כן מעורב. אפשר לדחוק את זה אבל בפשטות אני לא חושב שזה פשטות לשון הרמב"ם. אבל באמת ההלכה הזאת סותרת מקורות אחרים ברמב"ם, למשל את מה שראינו עכשיו. ואז אפשר להגיד אולי שזה מוטבע בטבע הבריאה שכשאנחנו נתנהג רע אז יבואו עלינו צרות ואז נצטרך לעשות תשובה או כל מיני דברים מן הסוג הזה, להמשיך את התפיסה של הרמב"ם עד הסוף. יכול להיות, אני לא יודע, אבל הפירוש הוא פירוש מעניין כי הוא בעצם מציע איזשהו פשר שמשאיר את כל הלכות תעניות על מכונן גם לפי התפיסה האפיקורסית שלי שבעצם שום דבר לא בא מהקדוש ברוך הוא. ועדיין אתה צריך לעשות תשובה ותעניות ולפשפש במעשיך כי זאת ההזדמנות לעשות את זה לא בגלל ש… לא בגלל ש… כן, למשל כשקורה לי משהו טוב אז שאלו אותי אז למה לא להודות לקדוש ברוך הוא הרי זה לא בא ממנו? התשובה שלי שאני באמת לא צריך להודות לו על המשהו טוב שקרה לי, אלא כשקרה לי משהו טוב אז ברור יש לי איזושהי נטייה להודות לקדוש ברוך הוא. זאת ההזדמנות הפסיכולוגית להודות לקדוש ברוך הוא על זה שהוא ברא עולם וחוקי טבע שבמסגרתם קרה לי הדבר הטוב, לא שהוא עכשיו קיבל החלטה על מה שקרה לי, הוא לא קיבל.
[Speaker B] אבל בוא ננצל את
[הרב מיכאל אברהם] ההזדמנות הזאת כדי להודות לו על עצם הבריאה, לא על המקרה המסוים הזה.
[Speaker B] שהוא חלק מה אבל מאותו מכלול שנקרא בריאה, גם אם לא נגרם ישירות פה. אבל פה לא ברור בכלל מה…
[הרב מיכאל אברהם] לא, אותו דבר, זה אותו דבר. זאת נטייה פסיכולוגית שבעצם אנחנו נקראים לנצל אותה, זה הכל, למרות שפילוסופית אנחנו יודעים שזה לא נכון. ככה אנחנו בנויים, אז למה להתעלם ולמה לא להשתמש במנוף הזה כמינוף להתקדמות רוחנית? איף יו קאנט ביט דם ג'וין דם מה שנקרא. אם יש לנו את התפיסה הזאת הלא נכונה שאומרת שהכל מן אללה, שהכל מהקדוש ברוך הוא, אז קודם כל פילוסופית זה לא נכון, אבל אם כבר היא קיימת בוא ננצל אותה לפחות למשהו חיובי. טוב אני אומר אם זה הפירוש ברמב"ם או לא אני בספק, אבל זה פירוש מעניין, זה פירוש יפה כי הוא נותן איזושהי משמעות יפה להלכות תעניות גם בתפיסה הדאיסטית המצומצמת שאני תיארתי קודם. עכשיו בעצם מה שבעצם יוצא מכאן זה שמעשים של בני אדם, מעשים של הכרעות של בני אדם הם ודאי לא בידי הקדוש ברוך הוא, הם בידי בני אדם. לפי מה שראינו ברמב"ם פה אז אפילו פעולות טבעיות לא מסורות לקדוש ברוך הוא, אלא זה חוקי הטבע אלא שאת חוקי הטבע עשה הקדוש ברוך הוא. בסדר? וכמובן הוא עשה אותם דווקא כאלה ולא אחרים כי הוא רצה שההתנהלות תהיה כזאת ברמה הכללית, לא על האבן המסוימת הזאת שתיפול לארץ אלא שחפצים יפלו לארץ זה הוא רצה ולכן הוא עשה את חוקי הטבע כך. אבל לא שיש לו באמת איזשהו עניין או שהוא עושה כל אירוע ספציפי שאנחנו פוגשים פה. זאת בעצם הטענה. בעצם הנקודה אני חושב שעומדת מאחורי האמירה הזאת היא הבעיה הבאה. הרי מה אומרים אלה שחושבים שכן הקדוש ברוך הוא עושה הכל? הם בעצם אומרים הקדוש ברוך הוא בעצם מחליט על הכל אבל במקביל אפשר לתאר את זה באופן של באופן דטרמיניסטי סיבתי. אוקיי? זה שתי רמות תיאור שקיימות במקביל וזו אמירה מאוד רווחת. מדברים על מעורבות של הקדוש ברוך הוא במסגרת הטבע. כן, הקדוש ברוך הוא בעצם פועל בתוך מסגרת הטבע ומה שקרה הוא אכן טבעי ועדיין זה לא אומר שלא הקדוש ברוך הוא עשה אותם. אוקיי? יש הרבה מאוד אמירות מן הסוג הזה.
[Speaker B] כל
[הרב מיכאל אברהם] האמירות האלה בעיניי פשוט חסרות שחר, לא ייתכנו, לא ייתכנו לוגית. זה לא שאלה של מקורות והשאלה אם המקור אומר פשוט לא ייתכן לוגית, זה לא אי אפשר להגיד את זה. למה? אז אני אביא אולי כמה דוגמאות. אנחנו הרבה פעמים משתמשים במערכות מקבילות של הסברים לאותו אירוע. כן, בן אדם חוזר בתשובה, כן, יש לי כמה דוגמאות קנוניות תמיד שאני מגיע לעניין הזה, בן אדם חוזר בתשובה, אז החברים החילוניים שלו תולים את זה באיזה משבר שהוא עבר, אני לא יודע, היה לו משבר בבית, נפרד מהחברה שלו, לא יודע בדיוק מה, אז הוא החליט לחזור בתשובה. הם נותנים לזה איזשהו הסבר פסיכולוגי. מה אומרים הדתיים? סוף סוף הוא גילה את האמת, הוא הבין שכאן האמת וחייו הקודמים היו שקר, אז הם נותנים לזה הסבר פילוסופי, נכון? הוא בעצם גילה את האמת והחילונים נותנים לזה הסבר פסיכולוגי, איזשהו משהו אירוע פסיכולוגי שגרם לו, גרם לו פסיכולוגית לעשות את הצעד הזה המוטעה פילוסופית, כן? ומה שקורה למי שעושה את הצעד ההפוך, יוצא בשאלה מה שנקרא היום, אז כמובן הסברים מתהפכים. הדתיים אומרים שהוא עושה את זה כדי להתיר לעצמו את העריות. זאת אומרת, הם אומרים זה הסבר פסיכולוגי. והחילונים אומרים שסוף סוף הוא הבין שזה הכל שטויות והאמת היא שאין פה שום דבר וזהו, אז הם פילוסופים. אז בעצם יוצא מי צודק? אני מניח ששניהם צודקים. זאת אומרת, כל צעד שבן אדם עושה, הוא עושה במישור הפסיכולוגי אפשר לנסות ולהציע הסברים מה גרם לו לעשות את הצעד הזה, אבל במקביל אפשר לנסות ולמצוא גם את ההצדקות הפילוסופיות. כי בן אדם שעובר משבר, גם אם הוא מחליט על שינוי בחייו, בדרך כלל הוא יעשה שינוי כזה שנראה לו אינטלקטואלית נכון. זאת אומרת, גם אם הוא היה צריך את השבר הפסיכולוגי כדי לעשות את הצעד הזה, זה לא סותר את העובדה שיש לו מבחינתו גם הצדקה פילוסופית לצעד הזה. לכן ההסבר הפסיכולוגי לא סותר את ההסבר הפילוסופי, הם שני מישורים שתלוי באיזה מישור אתה בוחר להתמקד. אם אתה מתמקד במישור הפסיכולוגי, אז אתה תיתן הסבר פסיכולוגי, ואם אתה מתמקד במישור הפילוסופי, אתה יכול לתת הסבר פילוסופי. למה אנחנו מתמקדים כל פעם במישור אחר? כי אנחנו לא ישרים. כי אנחנו לא ישרים, כי כשמישהו עושה צעד שמנוגד למה שאנחנו חושבים, אנחנו תולים את זה בפסיכולוגיה. כי הוא בטח פוחד משאלות פילוסופיות שיש משהו בעייתי פילוסופית בתפיסה שלנו. ומשני הצדדים ככה, אז זה פשוט נובע פשוט מחוסר יושר. במקרה הזה זה לא אגב לגמרי מדויק, כי יכול להיות פה אפשר אפילו לתלות את זה לא בחוסר יושר. נגיד שאני מאמין, אני אדם דתי, אני רואה מישהו שהחליט הפוך, אז הרי מבחינתי הוא טעה פילוסופית, כי אני מאמין בתפיסה הדתית. אז אם הוא טעה פילוסופית, אני שואל את עצמי אז למה הוא עשה את זה? כנראה היה לו משבר פסיכולוגי. עכשיו אותו דבר החילוני. החילוני חושב שהוא צודק והדתיות לא נכונה, שקרית, אוקיי? עכשיו הוא רואה מישהו חוזר בתשובה. למה הוא מציע הסבר פסיכולוגי? בגלל שהוא חושב שהצעד שלו לא נכון פילוסופית. אז למה הוא עושה צעד לא נכון? או שהוא אידיוט, אבל למה להניח שהוא אידיוט? יכול להיות שקרה משבר שגרם לו לעשות את זה, ולכן הוא בוחר להתמקד. זאת אומרת, לא בטוח שזה רק הנוחיות וחוסר הרצון להתמודד. יכול להיות שזה באמת עקביות כל אחד עם תפיסתו, ולכן אבל זה לא משנה, לענייננו מה שחשוב לענייננו זה שיכולים להיות מצבים שבהם יש לי שני הסברים מקבילים ושניהם נכונים, זה לא ויכוח. יכולים להיות הסבר פסיכולוגי והסבר פילוסופי לאותו צעד שאדם עושה. או אותו דבר עם ניוטון והתפוח, הדוגמה הקנונית השנייה שלי, לניוטון נפל לו על הראש תפוח, ואז הוא מיד הבין שיש כוח גרביטציה שמפיל תפוחים על נוצרים תמימים שיושבים מתחת לעץ. ואז כמובן עולה השאלה למה הוא היה צריך לחפש הסבר תיאולוגי הרי יש או למה הוא היה צריך לחפש הסבר פיזיקלי ולמצוא את חוק הגרביטציה הרי הוא היה נוצרי מאמין והוא צריך להבין שזה נפל לו על הראש כעונש ששלח לו אלוהים. הוא עשה חטא אתמול ושלחו לו עונש, שמו לו תפוח על הראש. למה מה הציק לו שהוא היה צריך למצוא את כוח הגרביטציה? עוד פעם, הסברים מקבילים. מה זאת אומרת? במישור התיאולוגי הוא יסביר את זה כעונש מהקדוש ברוך הוא, במישור הפיזיקלי איך זה קרה? על ידי כוח הגרביטציה. עוד פעם מישורי הסבר מקבילים לאותו אירוע. אבל שימו לב העסק הזה לא תמים כמו שהוא נראה. נורא נוח לחיות ככה, בטח בעולם הנרטיבי פוסט מודרני, כל אחד ומישור התייחסות שלו והנרטיב שלו וכולם צודקים והכל נהדר. אלא מה שזה לא ממש עובד. למה? כי הסבר, יש מאמר של שטייניץ בספר עץ הדעת, ספר של שטייניץ יש לו שלושה חלקים, שלושה מאמרים שלו בעצם שהוא פיתח אותם לספר. אז המאמר השני בחלק האמצעי עוסק בסיבתיות ושם הוא מביא מחלוקת בין פילוסופים. יש פילוסופים שטוענים שסיבה צריכה להיות תנאי הכרחי ומספיק למסובב. ויש פילוסופים שאומרים שהסיבה צריכה להיות תנאי מספיק למסובב. לא הכרחי, אבל מספיק. אין גישה פילוסופית שאומרת שהסיבה היא תנאי הכרחי ולא מספיק. זה או מספיק והכרחי, או רק מספיק. אבל מספיק זה חייב להיות. אולי גם הכרחי ואולי לא. מה זה אומר בעצם? תנאי מספיק פירושו שאם קרתה הסיבה, בהכרח יקרה המסובב. תנאי מספיק, זאת אומרת, אם קרה הסיבה, אין אופציה שלא יקרה המסובב. בסדר? זה נקרא תנאי מספיק. עכשיו הסבר או סיבה אמורה לתת תנאי מספיק. עכשיו כשאני אומר שנפילת התפוח יש לה הסבר מדעי. כוח הגרביטציה זה ההסבר המדעי. כשאני אומר שזה הסבר, פירוש הדבר שכוח הגרביטציה הוא הסיבה לנפילת התפוח, נכון? עכשיו אם זאת הסיבה לנפילת התפוח, פירוש הדבר שבהינתן הנסיבות האלה התפוח חייב ליפול, כי זה תנאי מספיק. הקשר של התפוח לעץ הוא קשר בעוצמה כזאת, המשקל של התפוח הוא כזה, אם המשקל גובר על הקשר לעץ, התפוח ייפול. לא משנה אם ניוטון חטא או לא חטא, כי זה תנאי מספיק. אם זה הסבר, זה צריך להיות תנאי מספיק. ואז אם אני מקבל את ההסבר הפיזיקלי, לא יכול להיות הסבר תאולוגי. ולהפך, אם ההסבר התאולוגי הוא הסבר, או הוא הסיבה, אז גם שם הוא צריך להיות סיבה מספיקה. אז החטא צריך לגרום לנפילת התפוח בלי קשר לתנאים הפיזיקליים. גם אם המשקל שלו לא יכול להכריע את הקשר שלו לעץ, התפוח אמור ליפול, כי הסיבה התאולוגית מחייבת אותו ליפול. לכן אי אפשר באמת לתת שני הסברים שונים לאותה תופעה. בספר שלי "את אשר ישנו ואת אשר איננו", הקדשתי כל החלק הרביעי מוקדש להסברים מקבילים. ושם הסברתי איפה אפשר לעשות הסברים מקבילים ואיפה לא, באילו תנאים ומתי, חילקתי שם בין הרבה סוגי מקרים. כאן אני לא אכנס לכל הפרטים האלה. אבל תשימו לב שזה מאוד מאוד לא פשוט להגיד יש שני מישורי הסבר מקבילים ששניהם נכונים.
[Speaker B] הם באמת מקבילים אבל? כלומר גם כוח, כל אחד מהכוחות הפיזיקליים למעשה אין לנו הבנה אמיתית, זאת אומרת מבחינתנו הוא די אקסיומטי, אין לנו הבנה אמיתית מה
[הרב מיכאל אברהם] הגורם לכוח.
[Speaker B] השאלה אם זה לא לבוש אחר לאותו הסבר, זאת אומרת?
[הרב מיכאל אברהם] לא צריך שום הבנה. מה שצריך זה רק את ההסבר הפיזיקלי.
[Speaker B] רגע, אבל ההסבר הפיזיקלי הוא בסוף כשיורדים רגע לפרטים, אין באמת, כלומר מה עומד מאחורי אותו כוח… לא אכפת לי מה עומד
[הרב מיכאל אברהם] מאחוריו, אכפת לי מה גרם לו.
[Speaker B] לא, בסדר, השאלה אם זה לא פשוט טרמינולוגית לבוש אחר לאותה אמירה שלפחות הרמב"ם אומר?
[הרב מיכאל אברהם] לא, כי מה שגרם לכוח הגרביטציה זה לא החטא של ניוטון. אם ניוטון לא היה חוטא, אז גם היה כוח גרביטציה שפועל על התפוח. והתפוח צריך ליפול אם ההסבר הפיזיקלי נכון, התפוח צריך ליפול בין אם ניוטון חטא ובין אם לא.
[Speaker B] לא, אוקיי, לא התכוונתי בדוגמה הזו, לא בהווא אמינא של מה גרם אלא…
[הרב מיכאל אברהם] אבל אני רוצה לדבר על הדוגמה הזאת. תגיד לי את זה על הדוגמה הזאת.
[Speaker B] אני אשאל אולי בהמשך, בסדר.
[הרב מיכאל אברהם] אז הנקודה היא שמה שאפשר להגיד פה זה ככה. אפשר אולי אני אחזור לדוגמה הראשונה שהבאתי, על החוזר בתשובה והיוצא בשאלה. גם שם אותו דבר. אם ההסבר הפסיכולוגי אנחנו מתייחסים אליו כהסבר, כסיבה למה שהוא עשה, סיבה זה תנאי מספיק. אז זה אומר שהוא היה עושה את הצעד הזה גם אם הוא לא היה מוצדק. כי אם התקיימה הסיבה חייב להתקיים המסובב, זה המשמעות של תנאי מספיק. ולהפך, אם ההסבר הפילוסופי הוא הסבר, אז זה אומר שהשיקול הפילוסופי הוא תנאי מספיק. אז לא אכפת לי מה היה משבר או לא היה משבר, אם הוא הבין שזאת האמת זה מה שהוא עשה. לכן בהקשר הזה יותר קל לי להראות לכם מה באמת קורה כאן. מה באמת קורה כאן? כל אחד מבין, אף אחד משני המישורים האלה הוא לא הסבר לבד. ההסבר שייתן לי את התנאי המספיק זה הפסיכולוגיה פלוס הפילוסופיה. הפסיכולוגיה פלוס הפילוסופיה, מה זאת אומרת? בן אדם עבר משבר, כתוצאה מזה הוא מחפש דרך. איזו דרך הוא יבחר? את הדרך שנראית לו מוצדקת ברמה הפילוסופית. אז כשאני רוצה להסביר למה הוא הגיע מחילוניות לדתיות, ההסבר המלא כולל גם את המרכיבים הפסיכולוגיים וגם את המרכיבים הפילוסופיים. ורק כל המרכיבים האלה ביחד יכולים להיחשב כהסבר, במובן הזה שהם נותנים תנאי מספיק לתוצאה. אף אחד מהם לחוד לא. עכשיו יכול להיות שיש כאלה שלא מתעניינים באספקט הפסיכולוגי או באספקט הפילוסופי, אז הם יתמקדו רק בחלק מהעניין, אין בעיה זה מותר. כל אחד ומה שהוא יכול לבחור במה להתמקד. אבל מבחינת אם אני שואל מה היה ההסבר, זה לא נכון שיש פה שני הסברים מקבילים. זה הסבר אחד שמורכב משני רכיבים. הם שביחד נותנים את ההסבר. עכשיו בהקשר של ניוטון המצב הוא שונה, כי בהקשר של ניוטון אם אני הייתי מאמץ את אותו מודל, אז בעצם הייתי אומר שבשביל שהתפוח ייפול לו על הראש, מה שצריך להתקיים זה שני דברים: א' הוא עשה חטא, וב' שיהיה כוח גרביטציה מספיק כדי לנתק את התפוח מהעץ. ואם אחד מהם חסר, אז התפוח לא ייפול. אבל תבינו שבתפיסה הפיזיקלית זה לא נכון. אם ניוטון יושב מתחת לעץ, והמשקל של התפוח אמור להכריע לפי חוקי הפיזיקה את הקשר של התפוח לעץ, אז התפוח ייפול עליו גם אם הוא לא עשה חטא. זאת התפיסה הפיזיקלית. אפשר להגיד שאתה לא מקבל את הפיזיקה, אבל אתה לא יכול גם לקבל את הפיזיקה וגם לקבל את התאולוגיה. זה לא עובד. לכן בהקשר הזה של תאולוגיה מול פיזיקה, אני לא מקבל את הפתרון שהצעתי בהקשר של פילוסופיה מול פסיכולוגיה. כי פילוסופיה מול פסיכולוגיה זה באמת היבטים משלימים. שניהם ביחד נותנים לך את ההסבר למה שהבנאדם עושה, הוא חושב, הוא עושה או מה שלא יהיה. אבל בהקשר של האם הקדוש ברוך הוא עשה משהו משיקולים תאולוגיים, או האם חוקי הטבע עשו משהו משיקולים פיזיקליים, שם לא יכולה להיות התוצאה הזאת. כי הסבר טבעי, הסבר פיזיקלי הוא דטרמיניסטי, הוא לא תלוי בשום תנאי נוסף. חלקיק כשפועל עליו כוח מתחיל להאיץ בתאוצה לפי החוק השני של ניוטון, לא משנה אם החלקיק הזה צריך להגיע לאיזשהו מקום משיקולים תאולוגיים או לא. זה חוקי ניוטון. אפשר לא לקבל אותם, אבל אם אתה מקבל את הפיזיקה זה מה שהיא אומרת. ולכן שם אין אופציה להגיד שהקדוש ברוך הוא פלוס הטבע ביחד עושים את העבודה. אז מה כן? אז אין ברירה, צריך לבחור: או הקדוש ברוך הוא או הטבע. ולכן מה שאני טוען, שזה רק הטבע ולא הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא לא מחולל גם את האירועים הטבעיים, כי אם הוא היה מחולל את האירועים הטבעיים, אז לא היו חוקי טבע, אז חוקי הטבע לא היו עושים את זה, הם לא היו נכונים. מה אתם יכולים להגיד? שהוא ברא, כמו שהרמב"ם אומר, שהוא ברא את החוקים והוא עשה אותם בדיוק באופן שהוא רצה שהם יפעלו, ועכשיו כמובן כל מה שקורה זה בדיוק מה שהקדוש ברוך הוא רצה שיקרה. זה בסדר גמור, אין בעיה, את התזה הזאת אני לגמרי מקבל. הוא ברא את העולם ובמובן הזה כל מה שקורה פה קורה ברצונו, נכון. אבל זה קורה ברצונו לא כי הוא מחולל את זה עכשיו, אלא כי חוקי הטבע מחוללים את מה שהקדוש ברוך הוא החליט שהם יחוללו. בסדר גמור, מחוללים בכרמים מה שנקרא. אז זה בסדר, אבל זה לא מה שנקרא מעורבות אלוקית במובן שעליו מדברים כאן. ולכן אנחנו רואים למה המוטיבציה גם של הרמב"ם ואנוכי הקטן מצטרף אליו, להגיד שגם הדברים הטבעיים לא בידי הקדוש ברוך הוא. שאומרים שהכל בידי שמיים, מה שהרמב"ם אומר שזה בידי הקדוש ברוך הוא, הכוונה שהוא ברא את חוקי הטבע, לא שהכל בידי שמיים במובן שהוא עכשיו החליט שהדבר הזה יקרה וביצע אותו. זה לא. אוקיי, אני אעצור כאן. מישהו רוצה להעיר או לשאול?
[Speaker B] כן, אם אפשר, לגבי באמת האמירה הממש…
[הרב מיכאל אברהם] לא שומעים אותך, אתה מושתק.
[Speaker B] סליחה. לגבי באמת המשפט האחרון, מה ההבדל העקרוני כל עוד לא מדובר על אירוע ניסי, כלומר לא מדובר על רצון להתערב כנגד החוקים, בין האמירה שזה החוקים ולא הוא, לבין האמירה שזה הוא שהחוקים הם בסך הכל ביטוי שלו?
[הרב מיכאל אברהם] שאלה מטאפיזית. אין לזה שום… אמרתי בהתחלה, אין לזה שום השלכה. שאלה מטאפיזית. אבל הנקודה היא שמה? אם אני לוקח אקמול החום שלי ירד, לא משנה איך התפללתי בבוקר. זה הטענה. נכון. ויכול להיות שהחום שלי ירד כי הקדוש ברוך הוא מוריד אותו לפי חוקי הטבע. בסדר, אבל זה מבחינתי זה נקרא אירוע טבעי, לא אכפת לי כרגע האם מטאפיזית הקדוש ברוך הוא מחולל אותו. זה שאלה שהיא לא ממש מעניינת מבחינתי.
[Speaker B] אז אם ככה מה ההבדל? הרי לא מדובר, נראה לי שלפחות הרמב"ם לגבי נושאים של התערבות אקטיבית, זאת אומרת ניסים או דברים כאלה, אז אוקיי, זה בכל מקרה כרגע מחוץ לדיון. השאלה היא לגבי הדברים שכן פועלים לפי החוקים, האם שם…
[הרב מיכאל אברהם] זה נשמע כאילו, כלומר הרב
[Speaker B] אומר שזה כך ולא
[הרב מיכאל אברהם] כך, אבל השאלה היא בעצם אם אין שום הבדל דה פקטו בין הגישות אז מה זה משנה, כלומר למה… לא, גם שם אתה יכול לשאול את השאלה הזאת. גם שם אתה יכול לשאול את השאלה הזאת. לא, התשובה שם, התשובה שם למה הביטוי שלו היא ברורה, כלומר אלא אם כן מקבלים את ה… לא. כי שם הרמב"ם אומר זה שהניסים הוטבעו בחוקי הטבע מששת ימי בראשית. גם שם אתה יכול לשאול מה נפקא מינה? זה אותו דבר כמו להגיד שהוא עושה עכשיו את הניסים. חוקי הטבע הם קבועים והוא עושה עכשיו את הנס. מה זה משנה? זה אותו דבר. רק הבדל מטאפיזי.
[Speaker B] כן, אוקיי, בסדר. לא, אני אומר אפילו בלי לקבל את העמדה היחסית באמת קיצונית הזו שגם זה הותנה מראש, אבל אני אומר בדברים שמוסכם שהם קורים כרגע שהם, סליחה, הם בסך הכל תואמים את החוקים, האם שם… זה נשמע כאילו… כלומר הרב אומר שזה כך ולא כך, אבל השאלה היא בעצם אם אין שום הבדל דה פקטו בין הגישות אז מה זה משנה, כלומר למה…
[הרב מיכאל אברהם] נפקא מינה לקידושי אישה מצידי, אנחנו נראה בהמשך שיש לזה נפקא מינה. אבל נפקא מינה לקידושי אישה כרגע, מבחינתי אני שואל שאלה מטא-פיזית. האם הקדוש ברוך הוא עכשיו מעורב בעולם? אני נותן את התשובה לא.
[Speaker B] אבל זהו, למה החוקים עצמם שכלומר
[הרב מיכאל אברהם] כי אחרת אתה יכול להגיד שכל התיאיסט חושב שהקדוש ברוך הוא מעורב בעולם. פשוט חוקי הטבע, חוקי הטבע עושים את מה שהם עושים, אתה יכול לקרוא לזה הקדוש ברוך הוא, מה זה משנה? אין לזה שום משמעות. אתה מרוקן את המעורבות מתוכן, לא אכפת לי, זה סמנטיקה. תקרא לזה מעורבות. אני לזה לא קורא מעורבות, אבל זה סמנטיקה. זה לא מעניין. אני מתכוון לומר, הוא לא מעורב במובן הזה שהוא כרגע מחולל דברים. הדברים קורים כי דפוסים קורים.
[Speaker B] אז אני מחדד את השאלה. אני מחדד את השאלה. מה ההבדל בין האמירה שאומרת שהוא כל רגע ורגע, אפילו ממש ברציפות מחליט מה יהיה, לבין אמירה שבעיניי כרגע היא שקולה לחלוטין שאומרת הוא קבע חוקים מסוימים וכל עוד הוא לא מחליט אקטיבית להתערב רגע ולהפר אותם, אז החוקים האלה קובעים את המציאות.
[הרב מיכאל אברהם] אז אמרתי, אמרתי שאין שום הבדל חוץ מהמטא-פיזיקה. האם יש כוח גרביטציה? אני שואל אותך יש כוח גרביטציה?
[Speaker B] יש, אבל אני או רק חוק גרביטציה?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אני מדבר על כוח.
[Speaker B] הכוח קיים, אבל יש כוח,
[הרב מיכאל אברהם] אז הכוח מושך, אז לא הקדוש ברוך הוא.
[Speaker B] אבל זה מה שניסיתי להגיד קודם, שאין לנו שום גם ככה שום הבנה או וודאות מה בעצם עומד מאחורי הכוח, לא מי, מה, הכוח
[הרב מיכאל אברהם] הזה הוא גם מה עומד מאחורי הכוח? יש פה כוח והוא מושך. מה צריך לעמוד מאחוריו?
[Speaker B] בסדר, הכוח הזה הוא ביטוי לא
[הרב מיכאל אברהם] אני לא רואה שום מה המשמעות של השאלה מה עומד מאחוריו? יש פה כוח והוא מושך. מה עומד מאחוריו? לא יודע שום דבר לא עומד מאחוריו, אני יושב פה וזה הכל ואני מדבר. נו, עוד פעם, זה שאלה מטא-פיזית כרגע. נגיע בהמשך להשלכות, אבל זו שאלה מטא-פיזית כרגע. זה השאלה אם יש פה מעורבות בתוך חוקים קבועים.
[Speaker B] לא שאלתי על ההשלכות, אני פשוט לא מבין בכלל למה זאת שאלה, כי מבחינתי אפשר לראות את זה כשתי צדדים שקולים של
[הרב מיכאל אברהם] אני טוען שמי שטוען למעורבות במובן האקטיבי של עכשיו, הוא אומר שאין כוח גרביטציה. בעצם הוא אומר שאין כוח גרביטציה, יש רק חוק גרביטציה. והוא בעצם אומר הקדוש ברוך הוא עושה הכל וחוק הגרביטציה רק מתאר את האופן שבו הקדוש ברוך הוא פועל. אבל אין כוח גרביטציה. להגיד שיש כוח גרביטציה זה בדיוק להגיד שיש משהו פה שמחולל את הדבר עכשיו ולא הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא יצר את חוק הגרביטציה ואת כוח הגרביטציה בששת ימי בראשית, בסדר גמור. אבל יש כוח גרביטציה שעושה את זה. אגב, הנה הנפקא מינה הראשונה אם תרצה, פיזיקאים מחפשים גרביטונים. גרביטונים זה חלקיקים שנושאים את כוח הגרביטציה. עכשיו אם העולם היה רק חוק גרביטציה ולא כוח גרביטציה, לא היה שום סיבה לחפש גרביטונים. למה להניח שהם ישנם בכלל? אבל איכשהו כל הפיזיקאים משוכנעים שישנם ועד היום אף אחד לא מדד.
[Speaker B] לא משנה, אבל אז זה פשוט רדוקציה של אותה שאלה לשאלה יותר טרומית של אוקיי מה הכוח שמחולל שליחה של גרביטון?
[הרב מיכאל אברהם] לא, עוד פעם. שום דבר לא מחולל. הכוח הוא המחולל, שום דבר לא צריך לחולל שום דבר. הכוח מחולל את המשיכה. זהו. אני גם אבל שואל יותר מזה. אני שואל מה המוטיבציה לחפש גרביטונים אם אין גרביטונים? למה להניח שישנם בכלל? למה להניח? הרי אין באמת משהו במציאות שמחולל את התופעה, הקדוש ברוך הוא מחולל אותם. זה שהוא עובד לפי דפוסים קבועים, זה חוקי הטבע, בסדר גמור. אבל למה כל הפיזיקאים חושבים שצריך לחפש גרביטונים? והם עוד לא מצאו ומשקיעים בזה מיליארדים. זאת אומרת שהסיכוי למצוא כנראה בעיני פיזיקאים הוא גבוה, אחרת לא היו משקיעים בזה הון כזה. כי הם מניחים שיש פה משהו שעושה את זה. ואני חושב שכל אדם רציונלי מניח את זה. וההנחה הזאת בעצמה, למרות שאחרי שיתברר שהיא נכונה גם אם אתה צודק ונמצא את כוח הגרביטציה ואת הגרביטונים, עדיין אוכל להגיד שהקדוש ברוך הוא מסובב את הכוח הזה. לא אכפת לי. אני עכשיו שואל אותך שאלה אחרת. נגיד אפילו שאתה צודק, למרות שאני לא חושב שאתה צודק. אפילו שאתה צודק, מה המוטיבציה לחפש גרביטונים בכלל? מה הסיכוי שתמצא גרביטונים? אפס. למה להניח שבכלל יש שם משהו? הקדוש ברוך הוא עושה את זה בגלל שיש חוקים טבעיים יש. זה הכל.
[Speaker B] כי בסוף הם מתארים פעולה של אובייקט אחד על אובייקט מרוחק וכמו בשדה אלקטרומגנטי לא משנה
[הרב מיכאל אברהם] פשוט לא, לא, סליחה, לא, לא, לא. אין שום פעולה של שום אובייקט על שום אובייקט. שני האובייקטים עומדים אחד מול השני והקדוש ברוך הוא כשהוא רואה אותם שהם עומדים ככה הוא מקרב אותם אחד לשני. אין נטייה של אובייקטים להתקרב בכלל. זה לא קשור למציאות. הקדוש ברוך הוא עושה. השפעה קיימת. רגע, השפעה רגע השפעה אנחנו מודדים אותה לא, אין השפעה. אין השפעה. כל זמן שיש השפעה אתה אומר שיש כוח גרביטציה. אין השפעה. אתה אומר שני הגופים עומדים פה, הקדוש ברוך הוא רואה שהם עומדים פה, תמיד כשהוא רואה שני גופים שעומדים פה הוא מקרב אותם. אין השפעה.
[Speaker B] זה לא שהגוף האחד אז אני מחפש פשוט רק איך נראה, איך לפרטי פרטים נראה המנגנון, ואני מניח שיש חלקיק.
[הרב מיכאל אברהם] אין מנגנון! עוד פעם, אתה כל פעם מכיוון אחר. אין מנגנון! למה להניח שיש מנגנון? הקדוש ברוך הוא עושה את זה, אין שום מנגנון. כשאתה מניח שיש מנגנון, אתה בסאב-טקסט שלך בעצם אומר לא הקדוש ברוך הוא עושה את זה, צריך להיות פה משהו שמחולל את זה.
[Speaker B] יש דרך שבה הוא עושה את זה, הוא בוחר לעשות את זה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, הדרך שבה הוא עושה את זה זה לברוא את חוק הגרביטציה בששת ימי בראשית ומשם והלאה חוק הגרביטציה עובד. אני לא רואה את, אני אומר עוד פעם, השלכות מדבר. השלכות למשל על הגרביטונים לדעתי זה השלכה. עוד נדבר, אבל כרגע אני מדבר מטא-פיזית. מטא-פיזית נדמה לי שזאת המסקנה המתבקשת.
[Speaker B] אוקיי, אני אנסה לחשוב, תודה.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, נעצור כאן. לילה טוב, שבת שלום.