לוגיקה דאונטית והיחס בין לאו לעשה – שיעור 6

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו בעצם נמצאים בשלב האחרון של הנושא הזה, ואני רוצה טיפה להציג באמת על קצה המזלג, לא להיכנס יותר מדי לפורמליזציות, אבל קצת כדי להראות מה בעצם המשמעות של הדברים. אני חושב שיש לה משמעות מעניינת דווקא בספרים האלה של הלוגיקה. אנחנו יש לנו שתי מטרות. אנחנו אומרים תמיד בתחילת כל ספר יש לנו שתי מטרות: מטרה אחת זה ייבוא, שנייה זה ייצוא. ייבוא זה לייבא טכניקות עכשוויות או לוגיות כדי לנתח סוגיות הלכתיות. בייצוא זה ניסיון לייצא תובנות הלכתיות כדי לפתור בעיות קיימות בתחומים אחרים. עכשיו פה נדמה לי שיש בעיקר ייצוא יותר מאשר ייבוא, כי הייבוא לא עוזר הרבה. זאת אומרת, וזה תופעה נפוצה הרבה פעמים בלוגיקה. יש כאלה שהם פורמלו-פילים, זאת אומרת הם כאלה שכאשר עושים פורמליזציה של איזושהי סוגיה הם נמצאים בהיי כי הם רואים שכותבים את זה עם נוסחאות לא במילים. אז זה ממש תורה ומדע, זה ממש מבחינתם הישג מופלא. רוב הדברים האלה לא שווים כלום. זאת אומרת, רוב הדברים האלה בסך הכל תרגום למתמטיקה של מה שכתוב בעברית, סתם אתה כותב איקס.

[Speaker B] בסדר, זאת שפה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל לפעמים השפה המתמטית עוזרת. נגיד בפיזיקה גם משתמשים במתמטיקה כשפה, אבל בלי המתמטיקה לא היה אפשר לעשות כמעט כלום. כי התרגום לשפה המתמטית יש לו המון עוצמה. הוא נותן דברים שאתה לא יכול לעשות בשפה, כמעט לא יכול לעשות בשפה הרגילה בלי הפורמליזציה. וזה המבחן. זאת אומרת, במקום שבו אתה עושה פורמליזציה שעוזרת לך לעשות דברים שאתה לא יכול לעשות בלעדיה, יש לה ערך. היית סתם מתרגם מעברית או מאנגלית למתמטיקה, אז זה סתם תרגום, מה זה מעניין? לכן אני חושב שפורמליזציה יש לה ערך בתחום של הייבוא רק במקום שבו הפירמול עוזר לך לעשות משהו שלא היית יכול לעשות בלעדיו. אז יש ערך לתרגום, כי אז אתה מבין למה כדאי לעשות את זה, זה מועיל באיזשהו מובן. ופה בהקשר הזה אני חושב שהתועלת מעטה מאוד במובן של הייבוא, אבל דווקא במובן של הייצוא זה מאוד משמעותי. יש הרבה בעיות שמתחבטים בהן, ואני במשקפיים הלכתיות, גם לא צריך ממש פורמליזציה בשביל להבין את זה, שבמשקפיים הלכתיות כל העסק הזה בכלל לא מתחיל. זאת אומרת זה דיבור לפעמים טועה, אתה מיד רואה את זה. אבל זה ישים גם לא רק להלכה, זאת אומרת זה מה שיפה פה. זאת אומרת אתה פותר בעיות, לא שההלכה לא סובלת מהבעיות האלה, אלא מההלכה אני מבין למה גם בתחום המוסר לא עושים את זה נכון. אז גם שם בעצם הבעיות האלה לא בעיות אמיתיות. ואני אתחיל ממה שכבר קצת דיברתי בהתחלת הנושא הזה. אנחנו מדברים בעצם על שלושה אופרטורים דאונטיים. זה אומר שלוש פעולות או שלושה מושגים או מבעים דאונטיים. דאונטיים הכוונה חובה, תיאוריות של חובה של נורמה. זה אסור, מותר וחובה. אוקיי? אז יש לנו את זה בתור חובה שזה אובליגיישן, אוקיי? מותר שזה פי, ופורבידן זה אסור. אוקיי? אלה שלושת המושגים: חובה, מותר, אסור. אוקיי? אלה בעצם שלושת הסימונים הבסיסיים בלוגיקה דאונטית. עכשיו הבעיה הגדולה זה שכיוון שהדברים האלה לא מדברים על עובדות, דיברתי בהתחלה על הכשל הנטורליסטי, על זה שאתה לא יכול ללמוד להסיק נורמות מעובדות. עכשיו לגבי עובדות אנחנו מכירים את הקשרים בין דברים. אם אתה אומר שמשהו איקס גורר את וואי, אז אתה יודע שלא וואי גוררת לא איקס. זאת אומרת קשרים בין עובדות אנחנו מכירים, והלוגיקה בדרך כלל עוסקת במשפטי עובדה. הלוגיקה והקשרים הלוגיים עוסקים במשפטי עובדה. עכשיו אתה יודע שאם גם איקס נכון וגם וואי נכון, אז בפרט איקס נכון. אוקיי? זה קשר בין עובדות. עכשיו מה עושים כאשר אנחנו מדברים על לוגיקה? חלק מהדברים הם דומים, לוגיקה דאונטית, כן, לוגיקה דאונטית. חלק מהדברים, אם גם חובה לעשות איקס וגם חובה לעשות פי, אז בפרט חובה לעשות איקס. אבל השאלה אם יש קשרים בין טענות, קשרים יותר מתוחכמים בין טענות דאונטיות. הדבר הזה יש שאלה מאוד בסיסית באיזה שפה בכלל לטפל. איך אני בודק קשרים בין האמירות האלו? איך אני מוכיח דברים? בשביל זה צריך מה שנקרא בלוגיקה סמנטיקה. זאת אומרת צריך סמנטיקה, זה הסינטקס, זאת אומרת סינטקס זה הצורה, זאת אומרת הפורמליזציה של המושגים זה משהו צורני. פורם זה צורה באנגלית, כן? זאת אומרת עכשיו אני רוצה לדעת מה הסמנטיקה שלהם, מה המשמעות של העניין, לתת לזה איזשהו פשר סמנטי כדי שאני אוכל לעבוד עם זה. עכשיו יש רעיון גאוני שמצא, לא יודע מי מצא אותו לראשונה, שמאפשר למצוא קשרים בין טענות דאונטיות. ומשתמשים בהקשר הזה במה שנקרא לוגיקה מודאלית. אז אני אסביר בקצרה רגע מה זה לוגיקה מודאלית. לוגיקה מודאלית במקורה באה לתאר איך אנחנו מדברים על מושגים של הכרח. זאת אומרת לוגיקה של הכרח ואפשרות. זאת אומרת הכרחי שאיקס. זה לא אותו דבר כמו להגיד נכון שאיקס. נכון שאיקס, נגיד נכון שעכשיו לילה. אוקיי, זה משפט נכון. האם הכרחי שעכשיו יהיה לילה? לא יודע. העולם היה יכול להיות בנוי אחרת כך שעכשיו לא יהיה לילה. לא יודע. אז זה לא חייב להיות משפט הכרחי גם אם הוא נכון. יש הבדל בין להגיד שמשהו הכרחי לבין להגיד שמשהו נכון. עכשיו איך אני מבטא את ההכרח במונחים של עובדות? כי גם הכרח זה בעצם משהו שהוא כן עובדתי, אבל לא ברמה הפשוטה. כשאתה אומר שהקדוש ברוך הוא הכרח המציאות, מה ההבדל בין להגיד את זה לבין להגיד שהוא נמצא? יש הבדל, הרי הוא נמצא באיזשהו מובן קצת שונה מזה שאני נמצא. זאת אומרת אני לא יכול לדמיין מצב שבו הוא לא נמצא. איך מבטאים את זה לוגית? מה המשמעות של הדבר הזה? אז בשביל זה המציאו מה שנקרא לוגיקה מודאלית. לוגיקה מודאלית פירושו של דבר אני מסתכל על כל העולמות האפשריים. עולמות היפותטיים, לא קיימים, אבל אני מגדיר אוסף של עולמות אפשריים, יש המון כאלה. אוקיי? דבר הכרחי זה דבר שקיים בכל עולם אפשרי.

[Speaker B] זה הפשר המודאלי. זאת אומרת להגיד שמשהו הכרחי פירושו להגיד שהוא קיים בכל עולם אפשרי.

[הרב מיכאל אברהם] איך אני יודע שסרקתי את כל העולמות האפשריים? לא, זה לא אמפירי, אתה לא יכול לסרוק כי אין עולמות כאלה, זה רק היפותטי.

[Speaker B] אני רק נותן פשר לאמירה. אז אני יכול להגיד שקבוצת כל העולמות האפשריים זה העולם שלנו. וזהו? לא, אתה לא יכול להגיד כי קבוצת כל העולמות האפשריים זה כל מה שאפשרי. מה זאת אומרת? יכול להיות עולם שהוא לא כמו שלנו והוא אפשרי. יכול להיות עולם שבו יש בן אדם אחד פחות מאשר בעולם שלנו, הוא אפשרי.

[הרב מיכאל אברהם] אבל יש עוד הרבה עולמות שלא עליתי על אפשרויות. בסדר, אתה לא צריך לעלות על כולם. זה לא תיאור מפורט שלהם, זה רק פשר. אני רק רוצה להסביר מה עושים עם זה. זה רק פשר איך לפרש את המושג הכרחי. הכרחי פירושו בכל עולם שתדמיין, נקרא לזה עולם אפשרי, הדבר הזה יהיה קיים. אין עולם אפשרי שבו זה לא קיים. זה מה שנקרא בעצם שהדבר הוא הכרחי. נכון אם לא אדע?

[Speaker B] אם לא אדע שזה, הרי בחלק מהעולמות לא דמיינתי, יכול להיות שפתאום אני אדמיין איזה עולם שזה לא יהיה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אתה מסתכל על זה בצורה אמפירית, אתה שואל איך אני אדע, אני אעבור על כל העולמות? לא, זה לא אמפיריקה. זה שאלה של סמנטיקה. זאת אומרת אני נותן משמעות למושג הכרחי. מה המשמעות? בכל עולם אפשרי שאני לא יכול לדעת מה כל העולמות, אבל אם אני אומר שמשהו הכרחי אמרתי בזה שבכל עולם אפשרי זה מתקיים. כשאני אומר ששתיים ועוד שתיים שווה ארבע, אז אני אומר זה הכרחי. לא יכול להיות עולם דמיוני ככל שיהיה שבו שתיים ועוד שתיים לא יהיה ארבע. יכול להיות עולם שבו גוף לא נופל לכדור הארץ כי אין שם את כוח המשיכה. תיאורטית יכול להיות עולם, פיזיקה אחרת. כוח המשיכה הוא לא הכרח לוגי. הוא מציאות פיזיקלית, כך בנוי העולם שלנו. יכול היה להיות עולם אחר שבו לא יהיה חוק כזה, חוק אחר או שלא יהיה חוק בכלל. אוקיי? אז למשל זה אני לא יכול להגיד שבכל עולם שאני מצליח לדמיין חייב להיות כוח משיכה. לא, לא חייב להיות. אבל שתיים ועוד שתיים שווה ארבע חייב להיות בכל עולם. אוקיי? כשאני אומר שהקדוש ברוך הוא הכרח המציאות פירושו של דבר לא ייתכן עולם שאין לו בורא. נגיד זה מה שאני אומר בעצם, זו הפשר הזה למושג שהקדוש ברוך הוא הכרח המציאות. בכל עולם דמיוני ככל שיהיה. אגב, זו שאלה מעניינת, כי הפשר הזה ביחס להכרחיות הקדוש ברוך הוא לדעתי לא בטוח שהוא מחזיק מים. זאת אומרת אני יכול לדמיין עולם שיהיה קיים בלי הקדוש ברוך הוא, בלי בורא. כן, באופן תיאורטי. באופן תיאורטי יכול, ואז השאלה האם זה אומר שהוא לא הכרח המציאות או שהפשר המודאלי לא טוב כדי לתאר את ההכרחיות הזאת. אבל זה יש פה הרבה שאלות פילוסופיות מאחורי ההצרמה שהן שאלות ששווה לדון בהן, אבל אני לא אעשה את זה כאן. אז הפשר המודאלי. נגיד משולש, במשולש, במשולש יש זווית שהיא שמונים ושש מעלות. זה לא הכרחי, לא בכל משולש חייבת להיות זווית כזאת. אבל יש משולשים כאלה. מה זה אומר? שיש עולמות אפשריים שבהם קיימים משולשים שבהם יש זווית של שמונים ושש מעלות. עולם אחד כזה לפחות קיים. בסדר? מבין העולמות שאפשר לדמיין, יש אינסוף עולמות כאלה. אוקיי? זה המשמעות של המושג אפשרי. בסדר? אז המושג הכרחי זה שקיים בכל העולמות, המושג אפשרי זה שיש עולם אחד לפחות או שיש עולמות שבהם זה מתקיים. זה נקרא שהדבר אפשרי. עכשיו מה היתרון של הפשר הזה? היתרון של הפשר הזה, אני יכול עכשיו להוכיח על בסיס הפשר, וכאן אני מגיע לזה, זה לא שאלה אמפירית איך אני יודע אם זה הכרחי או לא. זה לא דרך לדעת אם משהו הכרחי או לא, להיפך. אני קודם יודע שהוא הכרחי, ועכשיו אם זה הכרחי אז סימן שבכל עולם אפשרי זה יהיה. אז מה זה מועיל? סתם מה זה מוסיף לי? זה מוסיף לי כדי למצוא קשרים בין טענות. למשל הטענה שנגיד הטענה המודאלית, נגיד הכרחי שאיקס גורר שאפשרי שאיקס. בסדר? מה זה אס אס פי? לא משנה. אז אם הכרחי שאיקס, אז זה גורר שאפשרי שאיקס. נשמע הגיוני, נכון? אם הוא הכרחי אז ודאי לפחות אפשרי. עכשיו איך אני עושה את זה במונחים של עולמות? אני אומר נורא פשוט, שם זה מיד יוצא, התהליך הזה הוא תהליך של הכלה, נכון? פה זה אומר שבכל עולם אפשרי מתקיים איקס, אז בפרט ברור שיש לפחות עולם אחד שבו מתקיים איקס. אז לכן ההכרחי גורר את האפשרי, אבל ההפך לא נכון. האפשרי לא גורר את ההכרחי. אבל לא אפשרי, לא נכון שאפשרי שאיקס גורר שלא נכון שהכרחי של איקס.

[Speaker B] זאת אומרת אפשר להוכיח, אבל זה לוגיקה רגילה מה שאתה עכשיו מצייר?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker B] מה שונה הלוגיקה הזאת מהלוגיקה?

[הרב מיכאל אברהם] הלוגיקה הזאת מדברת על מושגים של הכרח ואפשרות, אין קשרים ביניהם בלוגיקה הרגילה. אתה צריך לייצר אותם ולהראות אותם. בשביל להראות את זה אתה צריך למצוא איזשהו פשר להכרחי ולאפשרי. הפשר המודאלי הוא אחד הפשרים האפשריים. ואז אתה יכול במונחי הפשר הזה להראות לפעמים אני אראה לך דברים יותר מורכבים שלא תוכל להבין אותם בצורה אינטואיטיבית פשוטה. ועדיין אפשר להראות את זה באמצעות הפשר הזה. ומה הרעיון שלו? הרעיון שלו שאני מתרגם, וזה הנקודה החשובה, שאני מתרגם מושגים של הכרח ואפשרות למושגים של עובדות. זה עובדות תאורטיות, אבל זה סתם עובדות. זאת אומרת במקום להגיד שאיקס הוא הכרחי, אני לא יודע מה זה הכרחי, אני לא מבין לוגית מה זה הכרחי, אני מבין מה זה אינטואיטיבית, אבל מה אני עושה עם זה לוגית? לא יודע, לא יודע מה עושים עם הכרחי. בוא נתרגם. זה אומר שבכל העולמות האפשריים זה מתקיים, זאת אומרת זו עובדה. עם עובדות אני יודע לטפל. לכן אני מתרגם בעצם את המושגים הכרחי ואפשרי לאוספים של עובדות. זה בעצם לעובדה, עובדה שהיא אוסף. לא משנה. אוקיי? ובעובדות אני יודע לטפל. עכשיו הנקודה הזאת משמשת אותנו גם בהקשר של לוגיקה דאונטית. אז אנחנו רוצים למצוא את הקשר בין המושגים האלה, אז גם שם אני בעצם משתמש בלוגיקה דאונטית ואני אומר ככה, נגיד שיש איזשהו עולם, העולם שלנו, ואני רוצה לדעת האם בעולם שלנו יש חובה לעשות פי. פי זה איזשהו מעשה, נגיד לתת צדקה. בסדר? האם בעולם שלנו יש חובה לתת צדקה? אז מה אני אומר? אני מתרגם את זה בתרגום מודאלי. אני בעצם אומר בוא ניקח את כל העולמות המושלמים. דאבליו אחת ממוספר, הולך דאבליו אחת, אחת, שתיים, שלוש, יש אינסוף עולמות או הרבה עולמות, לא משנה כמה, מושלמים. מה ההבדל ביניהם? העולם הזה יש בו מאה תושבים, העולם הזה יש בו אלף תושבים. זה לא נוגע לשלמות המוסרית שלו. אוקיי? הם שונים, עולמות שונים. לא משנה באיזה עולם, אם הוא מושלם מוסרית, בסדר? אז פי חייב להתקיים בו. זה אומר שבעולם דאבליו אחת יש חובה לעשות את פי. בגלל שבכל העולמות המושלמים ששקולים לעולם דאבליו אחת, זה סדרה של עולמות, בכל עולם כזה מתקיים פי. הנה עוד פעם תרגמתי את המושג עכשיו חובה לעובדות פשוטות, שמתקיים פי. מתקיים פי זו טענת עובדה פשוטה, אני יודע מה לעשות איתה עם לוגיקה. אוקיי? ועכשיו אני משתמש או מותר פי פירושו שיש עולמות שבהם קורה פי. זה מקביל לאפשרי. כן? מותר פי זה. אומר שבחלק מהעולמות זה מתקיים, ובחלק אחר יכול לא להתקיים. ברור שאם בכולם זה מתקיים וזה חובה אז זה גם מותר. עוד פעם אפשר להוכיח בדיוק באותה צורה שאם או של פי גוררת אי של פי. זאת אומרת שאם אם זה חובה אז ודאי שזה גם מותר. איך אני יודע? כי אם אם זה קיים בכל העולמות אז ודאי שיש עולמות שבהם זה קיים.

[Speaker B] אתה תרגמת את זה לעובדות? אז זה קשר לוגי רגיל.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, אז זו הכלה פשוט. זו הכלה של קבוצות של עובדות. אוקיי? אז בעצם המשמעות המודאלית הזאת, אני אומר זה קצה המזלג, אבל זאת בעצם מהלך הדברים. המשמעות המודאלית הזאת בעצם מאפשרת לי למצוא קשרים בין טענות מודאליות, כי בעצם הפכתי את הטענות הלא מודאליות הדאונטיות. הפכתי את הטענות הדאונטיות לאוספים של טענות עובדה. אוקיי? עכשיו זה יפתיע קצת כי יש פה כל מיני נקודות שאולי נראה את זה בהמשך, שעולה פה שיש פה איזושהי קפיצה בעייתית. הרי דיברנו על הכשל הנטורליסטי שאתה לא יכול להעמיד נורמות על עובדות. עכשיו פה בעצם אני מתרגם נורמה לאוספים של עובדות. איך יכול להיות שאפשר לתרגם נורמה לאוסף של עובדות? משהו פה לא יכול להיות, זאת אומרת חייב להיות משהו נורמטיבי גם בשפת התרגום.

[Speaker C] יש פה הגדרה של

[הרב מיכאל אברהם] עולם מושלם, מושלם זה בדיוק. הנקודה שאיפה שנכנס המימד הנורמטיבי בתרגום זה שאני רץ רק על עולמות מושלמים. עכשיו בשביל זה אני צריך להחליט שהעולם הזה הוא מושלם. ההחלטה הזאת היא שיפוט, זאת אומרת החלטה נורמטיבית. אוקיי? אני לא רץ על כל העולמות שישנם, אני לוקח מבין כל העולמות שישנם אני מתמקד רק בעולמות המושלמים. ההתמקדות הזאת היא אקט נורמטיבי, היא לא אקט עובדתי. ועכשיו אני רץ על עובדות בתוך העולם הזה. לכן זה פשר כאילו הופך את הכל לעובדות, אבל זה לא ממש. ונראה אולי בהמשך שפה אולי נכנסות כמה בעיות, שמה שחשבנו להרוויח עם התרגום הזה לא בטוח שבאמת אנחנו יכולים להרוויח אותו, כי אנחנו כן מכניסים פה בדלת האחורית את המימדים הנורמטיביים. זאת אומרת זה לא תרגום רק לעובדות גרידא. אוקיי. אז בעצם הנקודות האלה אומרות לנו עכשיו כמה קשרים שבעצם דיברתי עליהם אינטואיטיבית. אז נגיד או של פי שקול לגמרי לאף של לא פי, זה שלילה. אוקיי? הריש הזה. אז חובה שפי פירושו איסור על לא פי. אוקיי? זה קשר אחד. מותר פי פירושו לא נכון שיש חובה על לא פי. אוקיי? מה שמותר פי פירושו שאין חובה על לא פי, זאת אומרת יכול להיות גם פי. אוקיי? זה בעצם זה מאוד מקביל לאפשרי והכרחי, כי חובה זה הכרחי ומותר זה אפשרי. בסך הכל ההקבלה די מתבקשת. אוקיי? למרות שיש הבדלים קצת, אבל זה הקבלה מתבקשת. אז לכן יש את הקשר הזה, וקשר שלישי מקובל נגיד שדיברנו על זה או של פי גורר את אי של פי. אוקיי? זאת אומרת אם יש חובה אז ודאי מותר. כי אם בכל העולמות זה מתקיים אז ודאי שישנם עולמות שבהם זה מתקיים. כל הדברים האלה אפשר להוכיח באמצעות הפשר המודאלי. זאת אומרת תרוצו על העולמות אז אתם תראו שנגיד אם חובה שפי אז מה זה אומר? שבכל העולמות המושלמים מתקיים פי. נכון? זה אומר שבכל העולמות לא מתקיים לא פי. זה אומר שיש איסור על לא פי.

[Speaker C] לא אמרת שקצת קשה לעבור בין חובה לאסור בשלילה?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, אני בינתיים מתאר את הלוגיקה הדאונטית הרגילה, זה בדיוק פה ייכנסו התיקונים שאנחנו לומדים מההלכה. אוקיי? אבל ככה מקובל בכל חיבור, ספר על לוגיקה דאונטית, אתם תראו זה מוצג כדבר פשוט, מכאן מתחילים. אוקיי? ברור, כבר הדברים האלה לא נכונים. זה מה שעושה חלק גדול מהבעיות. אז כן, אז הנה למשל הראיתי לכם למה חובה שפי שקול לאיסור על לא פי. איך אני עושה את זה? איסור על לא פי פירושו שבכל העולמות המושלמים לא יהיה פי, נכון? או יהיה לא פי. אוקיי? זה נקרא איסור. חובה שפי פירושו שבכל העולמות המושלמים יתקיים פי. נגיד חובה לתת צדקה, זה אומר שבכל העולמות המושלמים אנשים נותנים צדקה. בסדר? מה זה אומר איסור על אי מתן צדקה? כן, אז האיסור על אי מתן צדקה פירושו שבכל העולמות המושלמים לא יהיה אדם שלא נותן צדקה. אוקיי? שזה עוד פעם תרגום לעובדות. עכשיו כיוון שלתת צדקה ולא לתת צדקה, פי ולא פי, אלה שלילות רגילות, לא שלילות דאונטיות, זה שלילות עובדתיות, אז אני יודע מה לעשות איתם, נכון? אז הנה אני מצליח להשתמש בשלילות העובדתיות כדי לייצר היפוך בין אופרטורים דאונטיים. אוקיי, זה היתרון של התרגום הזה, שזה רעיון מאוד יפה, אנשים אולי לא, מי שלא מכיר לא מוקיר כמה שזה גאוני.

[Speaker B] מה היתרון של התרגום?

[הרב מיכאל אברהם] היתרון הוא לא של הפירמול אלא של המעבר ללוגיקה דאונטית. היתרון הוא שאני יודע מה לעשות עם פי ולא פי. אני יודע שבכל מקום שיש פי אז לא יהיה לא פי, אוקיי? ברמת העובדות. אם נותנים צדקה אז זה אומר שלא נכון שלא נותנים צדקה, ברמת העובדות הקשר הוא פשוט. איך אנחנו מוציאים מזה קשר בין חובה לבין איסור? חובה ואיסור זה מושגים שהם לא עובדתיים. זה מאוד פשוט, עכשיו לפי הפשר המודאלי. כי אם חובה פירושו שבכל… חובה שפי, בכל… זה אומר שבכל העולמות מתקיים פי, ואיסור על לא פי פירושו שבכל העולמות מתקיים, לא מתקיים, סליחה, לא פי. בסדר? עכשיו בוא תסתכל על כל אחד מהעולמות המושלמים בפני עצמו. הקשר בין פי ולא פי זה עובדות, אז זה אני יודע. אם מתקיים פי זה אומר שלא מתקיים לא פי, אוקיי? אז ממילא אני יכול גם להסיק את הקשר בין או לבין אף.

[Speaker B] הכל מתחיל ונגמר בזה שהפכת נורמות לעובדות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, בדיוק. זה כל הרעיון וזה רעיון גאוני. זאת אומרת, כל הרעיון הזה שמאפשר לי בעצם להוכיח כל מה שאני רוצה בלוגיקה דאונטית זה בזכות הפשר המודאלי הזה. זאת אומרת, בזכות זה שאני מצליח להפוך את זה לעובדות.

[Speaker B] וזה מסתדר עם הקשר המטריאלי.

[הרב מיכאל אברהם] אז אמרתי, זה מסתדר רק בזכות זה שאנחנו מכמתים, כי אנחנו סורקים רק את העולמות המושלמים. עכשיו ברגע שאנחנו סורקים רק עולמות מושלמים, אז כבר הכנסנו דאונטיות פה בפנים. צריך להחליט שזה מבין כל העולמות הקיימים, אתה צריך להחליט מה זה עולם מושלם. אז עולם מושלם זה כבר שיפוט דאונטי, זאת אומרת זה כבר משהו נורמטיבי. פה בעצם נכנסת, נכנס הממד הנורמטיבי ולכן הוא כן נכנס שם, ואנחנו נראה שבהמשך שזה יוצר בעיות או פותר את הבעיות. תכף שנייה. אוקיי, אז זה הרעיון באופן כללי. עכשיו יש כמה בעיות יסודיות בלוגיקה דאונטית, שיש הרבה, אבל אני אגיד כמה דוגמאות רק כדי שתראו, תתרשמו על מה מדובר. נגיד, פיקוח נפש בשבת, אוקיי? אני רוצה לתאר את זה בלוגיקה דאונטית, את ההתנגשות הזאת בין פיקוח נפש לשבת. אז אני אומר, בעולם המושלם בעצם, בעולם המושלם מבחינת מצוות שמירת שבת, בכל עולם מושלם אף אחד לא מחלל שבת, אוקיי? מצד שני בכל עולם מושלם אדם שנמצא בסכנה מצילים אותו, נכון? כי וחי בהם, זאת אומרת חובה להציל, לא תעמוד על דם רעך וחי בהם, לא לא תעמוד על דם רעך. אז בכל עולם מושלם מצילים בנאדם שנמצא בסכנה. עכשיו איך אני מציג באופן בלוגיקה דאונטית את החובה להציל אדם במחיר של חילול שבת? הרי בעולם מושלם מבחינת שבת אין חילולי שבת.

[Speaker B] זה לא חילול שבת?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אנחנו כבר מגיעים אחרי זה עם פתרון, אבל קודם כל אני רוצה להציג את הבעיה. אין לי דרך להציג את הבעיה בלוגיקה דאונטית מקובלת. כי בעולם מושלם לא ייתכן שיהיה עולם שבו נחלל שבת או לא נציל, זאת אומרת מישהו, זאת אומרת אחת משתיים. אז העולם שבו יקרה כל אחת משתי האפשרויות הוא בהגדרה לא עולם מושלם. עולם שבו אנחנו נצטרך לקיים, נצליח לקיים את שתי הנורמות הוא יהיה מושלם מבחינת שתי הנורמות, אין עולם כזה. אוקיי? אלא אם כן זה עולם שבו אין שבתות, אבל… אבל יש עולמות מושלמים שאמורים להיות עולמות מושלמים שבהם יש שבתות.

[Speaker B] עולם שאין שבתות זה עולם שאין בו אדם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, עולם שאין בו אדם, זה באמת יכול להיות עולם מושלם. תמיד אומרים הרי באוניברסיטה שבלי סטודנטים היה יכול להיות מושלם. מי צריך אותם שם? בלי חולים, בלי חולים בבית חולים, כן. אז האפשרות, זאת אפשרות אחת. או אני יודע מה, עשה דוחה לא תעשה, כן? עשה דוחה לא תעשה. אז יש לך מצוות עשה לאכול מצה ומצוות לא תעשה לא לאכול חדש, אוקיי? ועכשיו אין לך מצה מן הישן. אז יש עשה לאכול מצה שדוחה את הלא תעשה של חדש, אז אתה אופה מצה מחדש. אבל עוד פעם, כשאני רוצה לתאר את זה בלוגיקה דאונטית, אז העולם המושלם מבחינת אכילת חמץ זה עולם שבו… סליחה, מבחינת אכילת מצה זה עולם שבו כולם אוכלים מצה. בעולם המושלם ההוא אף אחד לא עובר על איסור חדש. אבל לא יכול להיות עולם שבו שיהיה מושלם מבחינת שתי הנורמות האלה. אין עולם כזה. לפני שאני דן בשאלה מה עושים, אין עולם כזה. זאת אומרת, עולם אני לא יכול לדון בשאלה במונחים של הלוגיקה הדאונטית הרגילה. עוד דוגמה נוספת מה קורה עם לאו הניתק לעשה? כל המושגים האלה אגב קיימים גם במוסר, לא… לקחתי דוגמאות הלכתיות אבל זה נכון גם במוסר. יש סתירה בין… אם דיברנו פעם על סארטר כן, עם… שבא אליו הסטודנט שלו בפריז הכבושה ומתלבט איתו מה לעשות, אמא שלו נשארה לבד בפריז והיא מבוגרת כבר צריכה עזרה, האבא משתף פעולה עם הנאצים, הבן, אח שלו, אח של הבחור נרצח על ידי הנאצים, האישה נשארה לבד. עכשיו הוא מתלבט האם ללכת לדה גול, להצטרף לדה גול לצבא צרפת החופשית, להילחם נגד הנאצים, או להישאר לעזור לאמא שלו בפריז. זה דוגמה, זה לא הלכתי, זה שאלה מוסרית. יש פה שני ערכים, שניהם ערכים חיוביים, להילחם ברוע ולעזור לאמא שלך. אוקיי, מה עושים במצב כזה? קונפליקטים זה לא רק קיים רק בהלכה, קונפליקטים קיימים גם בעולם המוסר. אותו דבר לאו הניתק לעשה. כשאתה גזלת יש מצווה להחזיר את הגזלה, זה נכון גם מוסרית לא רק הלכתית. אוקיי, אני משתמש במונחים הלכתיים אבל זה נכון גם למוסר. אוקיי, אז עכשיו בוא נדבר על לאו הניתק לעשה. אז אני רוצה לאו הניתק לתשלומים, לא

[Speaker B] משנה, השבת גזלה, מה זה בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] שאלה, איך אתה מציג את החובה. עכשיו זה שאלה עוד יותר עמוקה מהשאלה הקודמת. בשאלה הקודמת אמרנו שאחרי שנפתור את הבעיה שעשה דוחה לא תעשה, אז אני אסדר, אני אייצר עולם מושלם שבו אם יש לא תעשה כזה שעוברים עליו זה רק כאשר עשה דוחה אותו. בסדר? בכל מצב אחר זה לא יהיה עולם מושלם אם אני עובר על הלא תעשה. אבל פה אין לך דרך בכלל להציג את זה, לא יעזור לפתור שום דבר. במקום של השבת הגזלה, הרי בעולם מושלם אין גזלות. איך תציג את הנורמה הזאת, חובה להשיב את הגזלה? יש חובה, אחד המצוות בתורה, נכון? חובה להשיב את הגזלה או חובה מוסרית להשיב את הגזלה. איך תציג בלוגיקה דאונטית את החובה הזאת?

[Speaker B] בעולם מושלם אין את החובה.

[הרב מיכאל אברהם] בעולם מושלם אין גזלה.

[Speaker B] מי אמר שזה עולם מושלם?

[הרב מיכאל אברהם] כי אז אין לך, אם זה לא מדובר על עולם מושלם אז אין לך דרך להציג את החובה להשיב את הגזלה. אז בוא תראה לי לוגיקה דאונטית שבה אפשר לטפל גם בחובה הזאת. הרי המטרה של לוגיקה דאונטית זה לטפל בכל החובות שיש עלינו, נכון? בין היתר יש עלינו חובה להשיב גזלות, אחת המצוות. אוקיי, עכשיו איך מציגים את זה בלוגיקה דאונטית? זה חובה שבהגדרה נמצאת בעולם לא מושלם, נכון? זה חובה שנולדת כאשר אני נמצא בעולם לא מושלם.

[Speaker B] למה אתה מדבר על עולם לא מושלם?

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר על עולם שיש בו אנשים. מה?

[Speaker B] עולם שיש בו אנשים, גם אם הוא לא מושלם, עליו

[הרב מיכאל אברהם] אפשר

[Speaker B] להציג את, אבל

[הרב מיכאל אברהם] אין לך לוגיקה שמתאימה כי לוגיקה דאונטית

[Speaker B] עובדת רק במונחי עולמות מושלמים.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא יודע מה לעשות עם לוגיקה דאונטית כשאני לא מתרגם את זה לעולמות מושלמים. אז יש לי בעיה לוגית, אין לי בעיה של מה לעשות עם זה, אני מבין מה זה אומר שצריך להשיב את הגזלה. אבל הבעיה שלי פה היא עכשיו בעיה מתמטית, בעיה לוגית. זאת אומרת, איך אני בונה לוגיקה שיכולה לטפל גם בסוג כזה של בעיות בעולם לא מושלם. בעיה מדעית, זה לא בעיה דתית. כן, אוקיי, אז השאלה היא איך אתה מתרגם את הדברים האלה. עכשיו יש כל מיני דברים נוספים, למשל התניה, התניה דאונטית. התניה דאונטית, למשל בלוגיקה דאונטית אפשר להוכיח, אם חובה שאם פי אז קיו, השבת, אם גזלת תחזיר, בסדר? חובה שאם פי אז קיו, כל זה זה חובה. בסדר? אז, ננסח את זה אחרת, איך אני מצרין או איך אני מסמן את החובה להשיב את הגזלה? יש כאלה שרוצים להצרין את זה כך, אבל אם אתה מצרין את זה כך אתה יכול להראות במונחים של עולמות אפשריים שגם זה מתקיים, וזה שקול לזה. איך אני יודע? כי אם זאת חובה זה אומר שבכל עולם שיש פי יש גם קיו, נכון? נצא מפה. כי בכל עולם שאם מתקיים פי אז מתקיים קיו, לא יכול להיות עולם שבו יהיה פי ולא יהיה קיו, כי זאת חובה אז בכל עולם מושלם אם מתקיים פי אז מתקיים קיו. בסדר? אז מה זה אומר עכשיו? שבעצם אם חובה, נניח עכשיו שחובה שפי, אז זה אומר שפי מתקיים בכל עולם. עכשיו מפה יוצא שבכל עולם שיש פי גם מתקיים קיו, אז זה אומר שגם בכל עולם מתקיים קיו. זאת אומרת שזה שקול לזה, המשפט הזה שקול למשפט הזה. במונחי עולמות אפשריים מיד אפשר לראות את זה. למרות שהנה פה אתם רואים למשל למה הפשר הזה מועיל, אם הייתי שואל אתכם את זה בלי הפשר הזה לא כל כך פשוט היה להגיע לזה שבאמת זה להגיד אותו דבר כמו זה. להפך, עוד מעט נראה שאינטואיטיבית זה בכלל לא נכון. אבל בלוגיקה דאונטית זה יוצא וזה אפשר להוכיח את זה בקלות. שמעתי כבר. אוקיי, עכשיו בוא, אם באמת זאת ההצרנה הנכונה לחובה להשיב את הגזלה, אז זה אומר שאם יש חובה לגזול אז יש חובה להשיב. אין חובה לגזול, אלא אם קרתה גזלה אז אתה חייב להשיב, נכון? אז יש משהו בעייתי בהצרנה הזאת. לכל היותר אתה יכול אולי להצרין ככה, פי גורר חובה שקיו. אם קרה פי, לא אם חובה של פי, אלא אם קרה פי, אז יש חובה לקיו. זאת אומרת, אם גזלת, אז יש חובה להשיב. לא שיש חובה שאם גזלת אז תשיב. עכשיו, המשפטים הם דומים, וזה היתרון של מתמטיקה, כי במתמטיקה אתה רואה שלמרות שהמשפטים הם דומים, אתה יכול מיד לראות מה ההבדל ביניהם. זאת אומרת, מה שברור לגמרי למה הוא שונה מזה. כשאתה אומר את זה בלשון יום-יומית יותר קשה לראות מה ההבדל ביניהם. אוקיי. אז זה בעצם הצרנה יותר סבירה של החובה להשיב את הגזלה, שבעצם אני יוצא מעובדה, לא מחובה, ואני גוזר ממנה חובה. אוקיי. ואז יכול להיות שזה עדיין לא פותר לי את הבעיה איך אני מציג את זה במסגרת עולמות מושלמים, כי אם קרה פי וזאת גזלה, אז העולם הוא לא מושלם. אוקיי. אז זה לא פותר באמת הבעיה היא, אבל מבחינת ההצרנה של מה אני מתכוון להגיד בחובה להשיב את הגזלה, זאת הצרנה סבירה יותר מאשר זאת.

[Speaker B] אלא אם כן אתה אומר שאין חובה לא לגזול. למה? כתוב לא תגזול.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל זה לא אומר שיש איסור לגזול?

[Speaker B] איפה יש?

[הרב מיכאל אברהם] בהלכה, מה זה לא תגזול? מה זאת אומרת? גם מוסרית יש איסור לגזול, וגם

[Speaker B] יש חובה להחזיר את הגזילה.

[הרב מיכאל אברהם] יש איסור לגזול גם, לא תגזול, מה זאת אומרת? והשיב את הגזלה אשר גזל, זאת מצוות עשה מנתק את הלאו. אז זה למשל דוגמה נוספת. אני אראה לכם למה בעצם המסקנה היא מאוד בעייתית. דוגמה אחת למשל, ביום טוב יש מצוות עשה לאכול סעודה, סעודות יום טוב. אם אוכלים, אז יש מברך. נכון? עכשיו, האם ניתן לגזור שבעצם יש חובה לאכול? בסדר. ואם אוכלים, יש חובה לברך. אוקיי. האם ניתן לגזור מזה שיש ביום טוב חובה לברך? למה לא? לכאורה כן. באמת? לא, לא יכול. בעולמות, מבחינת הפשר של העולמות המושלמים, אפשר להוכיח שמשני אלה יוצא זה. אוקיי. אבל ברור שזה לא נכון. אין ביום טוב מצווה לברך. ביום טוב אתה תברך, בכל יום טוב בעולם מושלם אתה תברך, אבל זה לא נכון שיש מצווה מיוחדת של ברכה ביום טוב. אין מצווה כזאת. זאת אומרת, זה לא מתאר נכון את המשמעות של המצווה. זה מתאר את מה שיקרה. מה שיקרה זה שתמיד בכל יום טוב אני אברך. זה נכון, ברור, פרקטית זה מה שיקרה בכל עולם מושלם, אבל זה לא אומר שיש מצווה לברך. אז הנה, זה

[Speaker B] כבר מערער ישירות על הפשר המודאלי, כי זה אומר שיכול להיות

[הרב מיכאל אברהם] מצב שמתקיים בכל עולם מושלם ובכל זאת זאת לא תהיה חובה.

[Speaker B] זאת לא תהיה מוגדרת כחובה לברך ביום טוב, למרות שזה יתקיים בכל עולם מושלם, כי אין מצווה לברך ביום טוב. מה שהמצווה זה שאם אכלת יש חובה לברך, ויש חובה לאכול. אלה המצוות בספר המצוות. מצווה כזאת לא מופיעה בספר המצוות. מי שמקיים את זה לא קיים מצווה, זאת אומרת מעבר למצוות ברכת המזון, המצווה הזאת, כן, אבל זה בתנאי. מה? בתנאי שהוא אכל. כן, בדיוק. אז אין, אולי אין מצווה לברך ביום טוב. יש מצווה ברכת המזון אם אכלת. לא קיימת שתי מצוות אם ברכת אחרי שאכלת. יש משהו אחר שהוא לא מותנה. מה? יש מצווה לקרוא קריאת שמע כל בוקר. אוקיי. האם יש מצווה לקרוא קריאת שמע ביום טוב? אין. כן, טוב,

[הרב מיכאל אברהם] זה אותו רעיון.

[Speaker B] כן, אבל זה יותר, כי זה לא "אם", כי פה ה"אם" הוא אם יוצא בוקר ביום טוב, אז אתה חייב.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל היום טוב הוא תאריך. זה כמו שאין מצווה לקרוא קריאת שמע ביום שלישי, אז אתה יכול להגיד שיש מצווה. כמו שיש ביום שלישי, יש גם ביום טוב. זאת אומרת, זה קצת שונה אני חושב מאשר פה.

[Speaker B] לא, זה שונה, זה שונה.

[הרב מיכאל אברהם] אז יש אולי מקום להגיד שיש מצווה לקרוא קריאת שמע ביום טוב, פשוט כתאריך, בכל תאריך יש מצווה. אז זו דוגמה אחת, יש דוגמה אחרת, כן, זה.

[Speaker C] אבל לדעתי צריך להפריד בין החובה לאכול לבין אם פי קורה, כי לא תמיד אם פי קורה אז אתה חייב לברך. למשל, היה פעם באשכנז הבנתי שנשים נידות לא היו מברכות ברכת המזון לחלק מהמנהגים, אז למרות שהן חייבות לאכול ביום טוב, הן לא מברכות.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל לא חשוב, זה מקרה חריג. אבל אני אומר, עזוב בלי המקרה החריג ההוא, נגיד שבאמת מי שאוכל

[Speaker C] צריך לברך, לא מספיק שאכלת, צריך שאכלת וזה מתקיים.

[הרב מיכאל אברהם] אז בוא נדבר על מערכת שבה אין את ההמצאה הזאת. עדיין זה לא יוצא, אין חובה לברך ברכת המזון ביום טוב. למה לא? אתה יכול להגיד אפקטיבית אם יש זהות בין חובת האכילה לבין, אז הזהות הזאתי היא זהות בפרקטיקה, בעובדות. עובדתית, בכל עולם ושלם יברכו ברכת המזון. יש חובה לברך. אבל זה לא אומר שיש מצוות עשה לברך ביום טוב. לכן אני אומר יש פה איזה קפיצה שמהעובדות אל הנורמות שהיא לא מגיעה עד הנורמה. היא מגיעה לכל עולם ושלם תקרא העובדה, אבל זה לא אומר שיש מצווה כזאת.

[Speaker C] ולכן הזהות הזאת בין להגיד יש מצווה לבין להגיד שבכל עולם זה קורה היא נכונה לכיוון אחד. ואם יש מצווה כזאת אז בכל עולם ושלם זה יקרה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם בכל עולם ושלם זה קורה לא בטוח שיש מצווה כזאת.

[Speaker D] למה למה למה יש את ההפרדה בין מצווה לחובה? למה לא? כי אם להשאיר את זה כחובה, זאת חובה. לא, מצווה, חובה, מה ההבדל? מצווה וחובה.

[הרב מיכאל אברהם] אין חובה, לא,

[Speaker D] אין הכי נמי, יש חובה לברך כי יש חובה לאכול.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אין חובה לברך, זה פשוט יקרה, לא שחובה לברך.

[Speaker D] זה יקרה, פרקטית אין חובה גם.

[הרב מיכאל אברהם] החובה היא לברך בגלל שאכלת, לא בגלל שיום טוב. נכון, אתה לא מקיים שתי מצוות כשאתה מברך, אתה מקיים מצווה אחת של ברכת המזון. אתה לא מקיים מצוות ברכת המזון ביום טוב.

[Speaker B] כן, אבל החובה, החובה מתקיימת, המצווה לא מתקיימת.

[הרב מיכאל אברהם] לא החובה, העובדה מתקיימת. מה? לא החובה, העובדה מתקיימת בהכרח. אבל להגיד שהעובדה מתקיימת בהכרח זה לא זהה לאמירה שיש חובה. זה בדיוק הנקודה. אתה חוזר ומזהה אותם אבל אני, וזה מה שאני רוצה להראות. למרות שהעובדה תתקיים בכל עולם ושלם, זה לא אומר שיש חובה כזאת. הזהות הזאת שמניחה הלוגיקה הדאונטית היא לא היא לא באמת, לא באמת נכונה. זאת אומרת היא לא לא מתאימה לאינטואיציות הדאונטיות שלנו. דוגמה אחרת בין דוגמה זה שעבדתי עליה על העניין הזה אז הוא הביא אם יש חובה לצאת למצעד אחד במאי בחובות מוסקבה. עכשיו יש גם חובה שאם אתה עובר ברחוב ואתה רואה מישהו במצוקה אתה צריך להציל אותו, חוק לא תעמוד על דם רעך, כגון השומרוני הטוב. אוקיי? עכשיו מוישל'ה לא קיים את חובתו לצאת למצעד באחד במאי. יאנקה'לה היה שמה ברחוב ההוא, נמצא במצוקה. אז כמובן מוישל'ה לא הציל אותו כי הוא לא היה שם. אבל היתה עליו חובה לצעוד שם. ומי שצועד שם ורואה מישהו במצוקה חייב להציל אותו, אז בעצם יש עליו חובה להציל אותו. עכשיו, האם זה שהוא לא יצא למצעד אחד במאי זה אומר שהוא יתבע גם על זה שהוא לא הציל את יאנקה'לה? זה דוגמה לברכת המזון, כן? זה אותו דבר. אבל זה יותר אינטואיטיבי כי זה מוסרי. אומר מה, זה עליו יש תביעה גם למה לא הצלת את יאנקה'לה? לא. אם הייתי שם ולא הייתי מציל יכולת לתבוע אותי, ונכון שבפועל בכל עולם ושלם הייתי צריך להציל את יאנקה'לה, אבל זה לא אומר שבאים אליי בטענות למה לא הצלת את יאנקה'לה בזה שלא יצאת למצעד הזה. אוקיי? אז זה דוגמה, דוגמה נוספת. יש עוד דוגמה נוספת, מה שנקרא קונטררי טו דיוטי, סי טי די. זאת אומרת מה קורה אם מישהו, בעצם זה כמו להשיב את הגזילה אבל מקרה יותר מתוחכם, אונס ומפתה. זאת אומרת כשמישהו אנס נערה או משהו כזה, אז לו תהיה לאישה, בסדר? ואחרי זה לא יוכל שלחה כל ימיו. אז בעצם ברגע שהוא עשה איסור אחד חלה עליו חובה לשאת אותה, אחרי שחלה עליו חובה לשאת אותה יש עליו איסור לגרש אותה. שוב פעם זה כמו קצת כמו להשיב את הגזילה בעצם, אוקיי? אבל זה יותר עם עוד שלבים. גם שם אותו דבר, זאת אומרת אין לך דרך להציג את זה בעולם מושלם, כי בעולם מושלם אף אחד לא אונס, ואם הוא אם הוא נושא אז הוא לא מגרש, זאת אומרת אין. אז לכן אין דרך להציג את זה בלוגיקה דאונטית את הסוג הזה של חובות.

[Speaker C] למה זה צריך להיות בעולם מושלם? מה? למה צריך לפורמליז את כל הדברים לעולם מושלם?

[הרב מיכאל אברהם] איך תפורמל אחרת? איך תעשה לוגיקה דאונטית לא עם הפשר של עולמות מושלמים?

[Speaker C] לא, למה לא להציג את זה איך שאנחנו אומרים?

[הרב מיכאל אברהם] אז איך הקשר בין או לבין פי? איך איך תעשה את החשבון? איך תוכיח טענות? אתה מוכיח טענות עם הפשר הדאונטי, אין דרך אחרת לפחות אני לא מכיר דרך אחרת להוכיח את הטענות האלה. יש לנו אינטואיציות לגביהם כמובן, אבל אם אתה מחפש דרך להוכיח אז אתה צריך משהו סיסטמטי, להראות באופן, תן למחשב שיוכיח את זה. ברגע שאתה מדבר על קבוצות של עובדות, המחשב יכול מיד לבדוק הכלה.

[Speaker B] זאת אומרת כל המעבר מנורמות לעובדות מתאפשר רק בעולמות מושלמים. כן.

[הרב מיכאל אברהם] ואתה צריך את המעבר הזה כדי שתוכל לטפל באופרטורים דאונטיים. בלי זה אתה לא יכול לטפל בהם. אוקיי? עוד פעם הבעיה היא לא בעיה מהותית בתורת המוסר, בתורת. בתורת המוסר אני יודע לטפל בדברים האלה. הבעיה היא בעיה פורמלית, בעיה מתמטית. איך בונים לוגיקה שתצליח לטפל בסוג כזה של טענות, או סוג כזה של בעיות. אוקיי, זה בעיה טכנית, זה לא, לא בעיה מוסרית.

[Speaker B] יש בעולם המתמטיקה, זה ענף, המושג של לוגיקה דאונטית?

[הרב מיכאל אברהם] כן, בלוגיקה זה ענף של לוגיקה. אני לא אגיד שיש על זה המון המון עיסוק, אבל יש, יש קבוצות אנשים בעולם שעוסקים בלוגיקה דאונטית. יש מאמרים וספרים שנכתבו על זה, כן. עכשיו יש כל מיני פרדוקסים שיוצאים משם, טוב, זה קצת, קצת פורמליזציות ואני לא בטוח שאני אספיק להגיע לזה. למשל, נדמה לי, טענה, הטענה הזאת, O של P גוררת O של P או Q. בסדר? כי אם P נכון אז P או Q גם נכון, אוקיי? אז אם בכל העולמות מתקיים P, ברור שבכל העולמות מתקיים O של P או Q, כי בפרט מתקיים P, נכון? עכשיו מזה אפשר איכשהו לגזור שאו שחובה ש-P או שחובה ש-Q, זה כבר לא נכון. אם יש חובה ש-Q, קיצור, כל מיני בעיות מהסוג הזה נוצרות בגלל הפשר המודאלי. לא רק בגללו, אבל הרבה מהן זה בגללו. עכשיו הטענה, הטענה היסודית, יש פה עוד כל מיני פרדוקסים, אני לא אכנס עכשיו לכולם. הטענה הבסיסית ביותר אני חושב, זה הטענה כנגד הזהות היסודית. למעשה, כשאנחנו מסתכלים על קשרים בין הפעולות הדאונטיות, אז אמרנו ש-O של P שקול ללא נכון F של לא P. אוקיי? זה אותו דבר. להגיד שחובה ש-P זה להגיד שלא נכון שאסור, רגע, שאסור לא P. אוקיי? שאסור לא P. זה בעצם אומר שאחד מהם מיותר. כל מה שתרצו לכתוב עם F תוכלו לכתוב עם O, פשוט תשנו את המוראה פרדיקט, תשנו את השלילה, תהפכו לחיוב, את החיוב לשלילה. אתם יכולים לכתוב F של P, במקום זה אפשר לכתוב O של לא P. אוקיי? ואז זה פשוט מיותר. זאת אומרת, להגיד חובה ולהגיד אסור זה שתיים, זה אחת מהמילים מיותרת, אתה יכול להשתמש רק באחת. וכאן, כמו שבצדק אורן העיר קודם, שזה הנקודה הראשונה מהניתוח שעשינו בהלכה יוצא שזה לא נכון. בגלל שאין דרך לבטא, נגיד אם אני מדבר על זה כמצוות עשה וזה כמצוות לא תעשה, כן? אין דרך בעצם לבטא מצוות עשה במונחי מצוות לא תעשה. הזהות הזאת לא נכונה. עכשיו הרבה מאוד מהפרדוקסים של לוגיקה דאונטית יוצאים מהזהות הזאת. והזהות הזאת לא נכונה, הטענה שבלי להיכנס לכל הפורמליזם, אבל מה שזה בעצם אומר זה שלמעשה אנשים שעוסקים בתורת המוסר טועים בזה שהם חושבים לא כמו ההלכה. זאת אומרת זה לא שההלכה היא מיוחדת, אלא תורת המוסר גם הייתה צריכה לעבוד ככה, וזה שהם לא מבינים שיש הבדל בין חובה לבין איסור, הם מפספסים משהו והם מגיעים לפרדוקסים. זה אומר שגם במוסר להגיד שיש חובה לעשות משהו זה לא אותו דבר כמו להגיד שיש איסור לא לעשות אותו, או להיפך. כי העובדה שהפרדוקסים נוצרים גם במוסר בעצם אומרת שהמסקנה ההלכתית שאליה הגענו שיש פער בלתי ניתן לגישור בין לאווין לבין עשין שאתה לא יכול לתרגם אחד לשני, להגיד שיש איסור לעשות מלאכה ולהגיד שיש חובה לשבות זה לא אותו דבר. נכון? זה הרמב"ם בשורש השישי. זה אומר שזה לא שקול לזה, נכון? זה בעצם מה שזה אומר. עכשיו הטענה שגם בעולם המוסרי מי שיזהה אותם יגיע לבעיות, יגיע לפרדוקסים, ולכן זה הוכחה לזה שגם בעולם המוסרי היינו בעצם צריכים לדבר בשפה כפולה כזאת, בשפה של איסורים ובשפה של חובות. זה בעצם, אתן דוגמה, אולי, מה? לא, הדוגמאות הן לא כאלה. הדוגמאות אני יכול להגיד למשל, נגיד, אתן לך דוגמה משפטית נגיד, להשלכה משפטית. אם גם, אפשר לדבר על זה בעולם המשפטי, אפשר לדבר על זה בכל מיני, במשחק השחמט, לא חשוב. זה שאלה מעניינת בכדורגל. פעם דיברנו על זה, לא אני, פעם שמעתי איזה הרצאה בפאב בתל אביב. הלכנו לשמוע עם אותו חבר שדיברנו על ה. על הפלות. אז זה הרצאה של שני מרצים של האוניברסיטה הפתוחה בזמן המונדיאל האחרון, היה הרצאה על הפילוסופיה של הכדורגל. היה דברים מעניינים, אז היו ויכוחים שם. אז השאלה היא מה איך להתייחס לעבירה בכדורגל. הרי היום היום באופן אינטואיטיבי, היום בעצם עבירה זה אחת הטכניקות של המאמן. הוא אומר לך תעשה פה עבירה, תעשה שם. זאת אומרת, בדרך כלל עבירה כשאנחנו עושים עבירה,

[Speaker B] נגיד כדורסל

[הרב מיכאל אברהם] זה מאוד נכון, כן, זה מחוץ למשחק. אבל זה כאילו מי שעשה עבירה הוא עבריין. זאת אומרת, שמה זה לא עבירה, זה אחת החוקים שמי שעושה עבירה מקבל כדור, זאת אומרת השני יקבל את הכדור.

[Speaker B] יש לו עוד

[הרב מיכאל אברהם] עבירות לתת, כן, יש לו עוד עבירות לתת. זה מין שפה נורא מצחיקה כשאתה מסתכל על זה מהמבט הבסיסי. מה זאת אומרת? מי שעשה עבירה עבר על חוקי המשחק. עכשיו בכדורגל ובכדורסל זה לא ככה. עבירה זה חלק מחוקי המשחק, זה בדיוק להשיט את הגזרה. זאת אומרת שמי שעשה עבירה אז הכדור יעבור לצד השני. זה הכלל. לא כתוב שאסור לעשות עבירות. אגב בספר החוקים הישראלי, זה חיים כהן כותב בספר שנקרא המשפט, אז הוא כותב שמה שאין איסור לגנוב. כתוב שהגונב עונשו כך וכך. סוג של, כן. אין איסור לגנוב או הרוצח עונשו כך וכך. לא כולם מסכימים לפרשנות הזאת, אבל זה לשון החוק. לשון החוק היא כזאת. זאת אומרת זה גם כן זה מין קונטרארי טו דיוטי, זה חובה שבעצם מוגדרת דרך מה קרה אם עשית את זה, אבל אין איסור לעשות את זה, אלא אם עשית את זה אז התוצאה תהיה כזאת וכזאת. אוקיי. עכשיו דיברנו על זה אני חושב שהיה לי פעם ויכוח על זה עם מישהו מהאוניברסיטה העברית, אלון הראל, משפטן מהאוניברסיטה העברית, האם יש האם יש מצוות עשה בחוק הישראלי. אז אני טענתי שאין, יש רק לאווים. מה זאת אומרת? מצווה לשלם מסים או לשרת בצבא? יש. אז אמרתי לו לא, שיש איסור לא לשלם מסים שאתה חייב או לא לשרת בצבא. מה ההבדל? אז הוא אומר לי מה ההבדל? הרי המצווה לשלם מסים זה אותו דבר כמו איסור על לא לשלם מסים. נכון, זה הזהות הזאת. נכון? אמרתי לו מה פתאום. להגיד שמצווה לשלם מסים זה לא אותו דבר כמו…

[Speaker B] על מצווה אין עונש.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. על מצווה אין עונש ועל הימנעות מעבירה אין שכר. אוקיי? זאת אומרת בעצם עוד פעם בפרקטיקה אתה יכול להגיד שמענישים על ביטול עשה, אבל זה פשוט לאבד את ההבדל בין עשה לבין לאו. האמת היא שזה באמת רק לאווים. מה לך? עכשיו למה הבן אדם כאן במשפט למה משפטן כשתשאל אותו הוא לא יסכים איתי? כי הוא מניח את הזהות הזאת. מבחינתו מה ההבדל? הוא בעצם בשפה שדיברנו עליה קודם הוא בעצם אומר ההבדל בין עשה לבין לאו הוא הבדל ביצועי. זאת אומרת כשבעצם מה שנדרש ממך זה לעשות משהו, זאת אומרת לשלם מסים, אז זה מצוות עשה, זה ההגדרה של מצוות עשה. או לשרת בצבא זה מצוות עשה. אם מה שנדרש ממך זה לא לרצוח זה לאו. זאת אומרת הקריטריון שלו הוא קריטריון ביצועי. כשאני אומר שהקריטריון הוא לא ביצועי בזה אמרתי שזה לא נכון. מבין? זה אותו דבר. כיוון שבעצם זה אומר שיכולה להיות חובה לעשות פי שהיא תהיה בתור לאו על לא פי או שיהיה עשה על כן פי וזה לא אותו דבר. זאת אומרת שהעובדה ששניהם זה ביצוע לא אומר שזה בהכרח תמיד מצוות עשה. יכול להיות שזה ביצוע של לא תעשה או ביצוע של כן עשה. וזה בדיוק אומר שהזהות הזאת לא שווה. עכשיו תשאלו למה נפקא מינה? לא יודע, לקידושי אישה. זאת אומרת בהלכה יש נפקא מינה לגבי אם תקבל שכר או תקבל עונש, אם מוציאים על זה את כל ממונך או רק עד חומש ממונך. זאת אומרת בהלכה יש גם נפקא מינות לדברים האלה לכן בתחום המוסר או בתחום המשפט קשה להרגיש בזה. אבל אני טוען שזה נכון גם שם. למרות שאי אפשר להרגיש, למרות שזה נפקא מינה לקידושי אישה, יש נפקא מינה לפרדוקסים. שאם אתה מניח את הזהות הזאת אתה נקלע לכל מיני פרדוקסים. וכדי לפתור אותם אתה צריך לוותר על הזהות הזאת ולכן זה אומר שהזהות הזאת לא נכונה. למרות שקשה לשים את האצבע מה בעצם ההבדל. אתה צריך אינטואיטיבית להבין שזה אחרת להגיד שאני רוצה ממך מצב רצוי או אני רוצה למנוע ממך מלהיות במצב לא רצוי. כמו שדיברתי ברמב"ם שם בשיעור של שישי. אוקיי? אז זה בעצם איזשהו סוג של הוכחה לזה שגם בעולם המשפטי או בעולם המוסרי לא נכון לזהות את הדברים האלה, זה פשוט הנחה לא נכונה של לוגיקה דאונטית וזה פותר כל מיני בעיות או כל מיני פרדוקסים.

[Speaker C] יש בעולם מוסרי משהו שהוא בגדר חובה? כלומר כי אתה יכול את כל העולם המוסרי בגדר של אסור? גם לא תעמוד על דם רעך?

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שכן, למשל צדקה ברור לי שזה מצוות עשה. אין איסור לא לתת צדקה.

[Speaker C] כן, מה פתאום? היית אומר שזה חובה או

[הרב מיכאל אברהם] שזה משהו ראוי אבל לא ממש חובה?

[Speaker C] לא, זה מה שנקרא חובה מוסרית.

[הרב מיכאל אברהם] חובה מוסרית פירושו, זה ההבדל בין חובה

[Speaker C] מוסרית לחובה הלכתית, שזה שכך ראוי לעשות. ראוי זו חובה מוסרית.

[הרב מיכאל אברהם] אגב, אתה יכול להגיד שגם יש חובה לתרום כליה ויש חובה לא יודע מה לתת, יש חובות ברמות שונות. יש רמות גם באיסורים יש רמות שונות, יש איסורי

[Speaker C] סקילה, יש איסורי כרת, יש איסורי לאו.

[הרב מיכאל אברהם] יש רמות של איסור ורמות של חובה.

[Speaker C] עכשיו בתחום המוסרי, אז אם בעשרת

[הרב מיכאל אברהם] הדיברות, אבל צדקה, זאת אומרת דבר

[Speaker C] מעשה ולכן הוא עשה ולא לאו.

[הרב מיכאל אברהם] אבל הוא עשה. עשה מוסרי זה דבר שהוא אנחנו קוראים לזה ראוי, אבל זאת חובה מוסרית. רק אם לא עשית את זה אתה רק לא מוסרי אבל אתה לא עבריין משפטי, אי אפשר לכלוא אותך. אבל עולם המוסר בעצמו הוא פשוט רך יותר מאשר עולם המשפט. אז מה שאנחנו קוראים לו ראוי בהקשר הזה זה בעצם המקבילה לחובה בהקשר המוסרי. עכשיו נכון שיש רמות שונות של חובות, אבל כמו שיש רמות שונות של איסור ויש חובות גם בהלכה. יש עשה שיש בו כרת, שניים כאלה יש, ויש עשים שהם לא, אין בהם כרת. יש לאוים שהם מיתת בית דין, יש לאוים שהם כרת, יש לאוים שהם מלקות, יש לאוים שאפילו את זה. אז יש רמות שונות של איסור ושל חובה, ברור, אז ככה המודל השלם הוא עוד הרבה יותר עשיר. אוקיי? עכשיו זה נקודה אחת. נקודה שנייה שלומדים מההלכה זה שבעצם כאשר אני מדבר על סתירה, וזה גם כן אי אפשר לתאר את זה במונחי עולמות מושלמים. אני מדבר על סתירה, אז אני אומר עשה דוחה לא תעשה. מה עושים במצב כזה? הרי לא יכול להיות עולם מושלם שבו מתקיים גם האיסור לאכול חדש וגם החובה לאכול מצה, כי בעולם שבו אין לי עכשיו תבואה מן הישן אז או שאני אעבור על הלאו או שאני אבטל את העשה. אין עולם מושלם מבחינת הלאו ומבחינת העשה. אז קודם כל עולמות מושלמים של לאו ועולמות מושלמים של עשה הם שני עולמות שונים. זה עולמות היראה ועולמות האהבה בשפה של הרמב"ן. נכון? הרמב"ן אומר שמצוות העשה הן מצד האהבה, מצוות הלא תעשה הן מצד היראה. מושלמות של אהבה ומושלמות של יראה זה שני מושלמויות שלא נובעות אחת עם השנייה. זה העולמות, המצבים החיוביים והמצבים השליליים. דיברנו על זה למרות שחלקם בביצוע זה קום ועשה וחלקם בביצוע זה שב ואל תעשה, זה לא משנה, יש את זה בשני הצדדים. אוקיי? אבל זה בדיוק המשמעות של מה שאומר הרמב"ן שאתה לא יכול לדבר על עולם מושלם מבחינת מצוות עשה ומבחינת הלאו. אז הנה למשל פתרון לבעיה הזאת של עשה דוחה לא תעשה. עשה דוחה לא תעשה ההנחה, למה נוצרה לנו בעיה? כי ההנחה היתה שאותה קבוצת עולמות מושלמים הם יהיו מושלמים גם מבחינת הלאווים וגם מבחינת העשין. וזה לא נכון. עולמות מושלמים מבחינת הלאווים זה עולמות שבו אף אחד לא נמצא במצב שלילי. עולמות מושלמים מבחינת העשה זה עולמות שבהם כולם נמצאים במצב חיובי. עכשיו זה לא אותם עולמות. אתה יכול להגיד אולי שיש חיתוך בין שתי קבוצות העולמות המושלמים שבחיתוך הזה כולם לא נמצאים במצב שלילי וגם נמצאים במצב חיובי. אולי, אולי יש חיתוך כזה אולי אין, אבל הבעיה כבר לא מתעוררת בצורת ההצגה. אותו דבר סתם, יש גם התנגשויות בין עשה לבין עשה, השאלה אם עשה דוחה עשה, לא רק אם עשה דוחה לא תעשה. או לאו נגד לאו, נגיד בגלל שזה לא תלוי בביצוע אז יש לאו נגיד לא תעמוד על דם רעך. זה לאו שמתקיים בקום ועשה, נכון? עכשיו נגיד שזה חילול שבת לקפוץ לנהר להציל את החבר שלי. אוקיי? אז זה לאו נגד לאו, כי זה לאו בקום ועשה וזה לאו בשב ואל תעשה. יש התנגשויות גם בין לאו לבין לאו או בין עשה לבין עשה. אז מה קורה עם העולמות המושלמים שם? אז המסקנה היא בעצם שצריך לייצר סדרת עולמות מושלמים לכל לאו. ויש עוד אינדקס, מחקתי את האינדקס, ויש עוד אינדקס, זאת אומרת לכל מצווה ומצווה יש סט של עולמות מושלמים מבחינתה שהמצווה הזאת מתקיימת או הלאו מתקיים. זאת אומרת זה הופך להיות מאוד מפורט. אתה לא יכול לדבר על אותם עולמות מושלמים וכאן בדיוק נכנס מה שאמרתי שאי אפשר לתרגם נורמות לעובדות כי אתה מניח את המושלמות של העולם, אבל במושלמות עכשיו אתה צריך להיכנס ולהבין מושלמות מאיזה בחינה. כל הפרדוקסים האלה בלוגיקה דאונטית לא נכנסים לשאלת המושלמות הם מניחים כאילו שהמושלמות זה ברור ואנחנו עכשיו רק בתחום העובדות. בוא נראה אם העובדות מתקיימות או לא מתקיימות. אבל זה לא ככה. אתה צריך להסתכל בשאלה איזה עולמות חתכת, על איזה עולמות אתה מסתכל, מה קריטריון המושלמות שלך. יש המון עולמות, אתה מסתכל מתוכם רק על המושלמים. מה זה מושלמות? מה זה המושלם? דבר נוסף, הפעם בכיוון ההפוך, בעולם ההלכתי. בעולם ההלכתי, בסופו של דבר, אחרי שאני מגיע למסקנה, אז יש איזשהו נגיד פיקוח נפש בשבת. אז פיקוח נפש דוחה שבת להלכה. אז בעולם המושלם מבחינה הלכתית, כשיש מצב כזה צריך להציל. יש עולם מושלם. נכון בעולם הזה תחולל שבת, אבל אין עם זה שום בעיה, כיוון שההלכה קובעת שבשביל להציל נפש מחללים שבת. אוקיי? אז בעולם המושלם ההלכתי בעצם יחללו שבת. עכשיו, וזה בעצם אומר כך: זה בעצם אומר שבעולם ההלכתי, ואני חושב שגם בעולם המוסרי, וזה פתרון לעוד סט של פרדוקסים, פשוט לא מספיק פה להיכנס לכל זה, אבל בעולם ההלכתי צריך להבחין בין שני סטים של אופרטורים כאלה. יש סט של אופרטורים תיאורטיים, כמו שנגיד חובה להציל נפשות ויש איסור לחלל שבת. אולי יש חובה להציל נפשות על… חובה תורנית להציל נפשות ויש איסור תורני לחלל שבת, כלומר לעשות מלאכה בשבת. אלה שתי… נגיד שזה מסמן שני… שתי פעולות. אוקיי? שני סימונים. בפרקטיקה אין בין שני אלה קשר. אוקיי? אבל בפרקטיקה בשורה התחתונה נחלל שבת. נכון? זאת אומרת, יש חובה… חובה דאונטית לחלל שבת במצב כזה. נכון? אם אני אומר שיש חובה להציל נפש בשבת ויש איסור לחלל שבת, נכון? עכשיו אני אומר, כשתקח את שניהם ביחד, בסופו של דבר יש תשובה הלכתית אחת מה צריך לעשות. מה שצריך לעשות זה לחלל שבת. עכשיו כאן במישור הפרקטי מה עושים? לא במישור של איזה מצווה חלה בסיטואציה כזאת. יש שאלה אחת איזה מצוות עשה ולא תעשה חלות על הסיטואציה הזאת. אני אומר שתיים: אחת זה החובה להציל נפש, השנייה זה האיסור לחלל שבת. בסדר? עכשיו אבל עכשיו ההלכה מעבירה אותי, אוקיי, איתרתי את כל החובות הרלוונטיות לסיטואציה, בסדר? אני מעביר את זה למחשב ההלכתי. המחשב ההלכתי אומר לי מה צריך לעשות בסיטואציה שיש סתירה בין שני… שתי נורמות כאלה. במקרה הזה נגיד עשה דוחה לא תעשה או לא משנה פיקוח נפש דוחה שבת. אז יש לנו קריטריונים מה גובר על מה, זאת אומרת איך פותרים את הבעיה. התוצאה של הקריטריון הזה היא לא מצווה. התוצאה של הקריטריונים האלה היא הוראה מעשית. נכון? המצוות נמצאות בתחום התיאורטי. בתחום התיאורטי כשאני נמצא בשבת ואני רואה מישהו שצריך לחלל שבת כדי להציל אותו, בתחום התיאורטי יש פה מצווה להציל אותו ויש איסור לחלל שבת. אספתי את כל המצוות הרלוונטיות לסיטואציה הזאת. אוקיי? זה לא אומר לי שום דבר לגבי מה אני צריך לעשות. נכון? לכן בעצם זה בכלל לא סתירה גם. יש פה שתי הוראות. עכשיו השאלה איך אני עובר למישור המעשי? מה אני עושה? לא איזה מצווה יש עליי ואיזה איסור יש עליי, אלא מה אני עושה? בתרגום בין יש עליי איסור לבין זה שאסור לי לעשות את זה, או בין יש עליי חובה לבין זה שאני חייב לעשות את זה, תרגום לא נכון. זה עוד טעות של לוגיקה דאונטית. הרי להגיד שיש עליי חובה או יש עליי איסור זה לא אומר שאני צריך לעשות את זה. אני צריך קודם כל לאסוף את כל החובות והאיסורים שחלים על הסיטואציה ואז להחליט מה מוטל עליי לעשות. ולכן יש סט נוסף של אופרטורים שאומר חובה לעשות ואיסור לעשות במישור הפרקטי, לא איזה מצווה ואיזה איסור יש. עכשיו כאן מתקיימת הלוגיקה הדאונטית הרגילה. כי אם על פי ההלכה יש עליי חובה להציל מישהו, אז ברור שיש עליי איסור לא להציל אותו. איסור פרקטי, לא איסור לאו, אלא בפרקטיקה אם אני חייב להציל אותו אז ברור שאסור לי לא לעשות את זה, נכון? זאת אומרת כל הלוגיקה הדאונטית מתקיימת במישור הפרקטי. אבל היא לא מתקיימת במישור התיאורטי, המישור התורני, המישור של הלאווים והעשין. זאת אומרת באופרטורים OT ו-FT אין יחס דאונטי ביניהם. באופרטורים האלה יש. אז בעצם יש שני סטים של אופרטורים, סט אחד מקיים את היחסים הדאונטיים והסט השני לא מקיים את היחסים הדאונטיים. עכשיו האופרטור E גם במישור הזה ניתן להביע אותו, נכון? כשאומרים מותר פירושו שאין חובה ואין איסור. וזה נקרא מותר, אז זה בכל מקרה מיותר. זאת אומרת יש רק… יש רק שני אופרטורים בלתי תלויים במישור התיאורטי. במישור הפרקטי יש רק אחד. רק זה או F לא אכפת לי, אבל אתה יכול לבטא את האחד באמצעות השני בגלל שהזהויות קיימות. אז בעצם בסך הכל יש שלושה אופרטורים שצריך לעבוד איתם מבחינה הלכתית. זה איסור, מצוות עשה ומצוות לא תעשה וההוראה המעשית. חובה או איסור על ההיפך שזה אותו דבר. אוקיי? וזהו. עם זה אפשר לפרוס הכל. עכשיו מה שצריך לעשות עוד כדי להשלים את התמונה זה לייצר סט של כללים שלוקח אותי מאוסף הנורמות שחלות על הסיטואציה לתשובה מה צריך לעשות פרקטי. למשל אם יש לי עשה ולא תעשה, אז הכלל הוא עשה דוחה לא תעשה. אם יש לי עשה מול לא תעשה ועשה, אז העשה לא ידחה את הלא תעשה ועשה. נכון? יכול להיות מצבים שבהם יש עשרה. כן, יש אדם חורש תלם אחד וחייב עליו משום שישה לאווים. אוקיי? ויכול להיות מצב שבאותה סיטואציה יחולו שש מצוות. לפעמים יתנגשו, לפעמים יתאימו אחת לשנייה או יותר אפילו. נכון שאתה תקיים שתי מצוות עשה אבל תעבור על שלושה לאווים. יכול להיות כל מיני דברים מהסוג הזה, יכולים להיות המון דברים. לכן חשוב מאוד לעשות את ההפרדה שלא עושים בלוגיקה דאונטית וזאת עוד טעות של הלוגיקה הדאונטית, את ההפרדה בין המישור התיאורטי לבין המישור הפרקטי. במישור הפרקטי כל הדאונטית נכונה. הפרדוקסים בחלקם נובעים מזה שאני מזהה את זה עם האופרטורים האלה, זה לא נכון. הקשר בין אלה לבין זה הוא קשר של חישוב. צריך לעשות חישוב. ולחישוב הזה יש כל מיני אלגוריתמים בהלכה. הנה אני אתן לכם, איפה הטבלה רק שתתרשמו. שמנו פה טבלה. יש בעצם אנחנו מגדירים שנים עשר שנים עשר מצבים. יש או טי, אף טי ואו די, שלושה אופרטורים. כל אחד מהם על פי או על לא פי. נגיד שפי זה מעשה ולא פי זה מחדל. אוקיי? ועם שלילה בחוץ ובלי שלילה בחוץ. זה שנים עשר, נכון? יש ארבע אפשרויות כפול שלושה אופרטורים. בסדר? עכשיו בעצם יש לנו שנים עשר סוגים כאלה ואנחנו צריכים לסכם שתים עשרה אפשרויות כאלה לעבור על כל המצוות שיש בתורה בסיטואציה הנתונה. יש לי סיטואציה, נגיד מישהו נמצא בפיקוח נפש ואני צריך להציל אותו. סיטואציה נתונה. אני עובר על כל שש מאות ושלוש עשרה המצוות ואני מסמן מה כל אחת מהן אומרת על הסיטואציה הזאת. או שהן לא יגידו כלום אבל אני מוצא איזה מהן שאומרות, יכול להיות שיש עשר שמדברות על הסיטואציה הזאת או אחת או שתיים או אף אחת, לא משנה. אוקיי? כל אחת מהן יכולה להגיד או שלילי או טי של שלילי של פי או של אף טי של לא פי או כל אחת משתים עשרה קומבינציות. בסדר? אני אוסף את כל שתים עשרה הקומבינציות האלה ועכשיו אני שואל מה קורה כשיש למשל שלילי של או טי עם שלילי של פי יחד עם זה של שלילי של פי. מה בעצם ההלכה אומרת לעשות במצב כזה?

[Speaker D] מה זה קשור לשש מאות ושלוש עשרה מצוות? זה קשור לדרכו של פוסק, נקרא לזה. לפוסק יש לו דברים שלא קשורים לשש מאות ושלוש עשרה מצוות.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו מדברים על פוסק.

[Speaker D] אבל רגע, אבל הפוסק נגיד כשם שמצווה לומר דבר שנשמע כך דבר…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, בוא נדבר כרגע.

[Speaker D] רגע, יש צורך הרבים, יש… כל זה חלק מהשיקולים של הפוסק. לא לא קשור.

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר עכשיו על הגרעין התיאורטי של הלכות דאורייתא. בסדר? אני הרי מתחיל עם טוי מודל, אני מתחיל עם דוגמה פשוטה כדי לראות איך העסק עובד. אחרי זה אתה צריך להכניס פנימה את כל השיקולים החוץ הלכתיים והדרבנניים ותקנות שעה וכל מיני דברים, כבוד הבריות והמון דברים. אני מדבר כרגע, אני רוצה לראות איך הלוגיקה של ההלכות דאורייתא עובדת. אז אני אומר מה בעצם אמור לעשות פוסק? פוסק אמור לעבור על כל שש מאות ושלוש עשרה המצוות, נכון? כל שלושה אופרטורים כאלה הרי יש שש מאות ושלוש עשרה מהם. כי כל מצווה יכולה להופיע זה, זה וזה. אוקיי? עם שלילה ובלי שלילה בפנים ובחוץ, זאת אומרת שתים עשרה אפשרויות על כל מצווה. על כל סיטואציה נתונה אתה צריך לעבור על כל המצוות לאסוף את כולם. ואז צריכה להיות לך טבלה שמעבירה אותך מאלה לזה. אוקיי? בעצם מהמצוות והעבירות לשאלה מה ההוראה המעשית. הטבלה הזאת כמובן יש סט של המון טבלאות כאלה, לא אינסוף דרך אגב אבל הרבה. כי אתה צריך להחליט מה קורה כשיש זוג נורמות. אז זה שתים עשרה על שתים עשרה, נכון? אתה צריך להגיד זאת הטבלה הזאת. שתים עשרה על שתים עשרה, מה קורה כשיש נורמה כזאת ונורמה כזאת, מה התוצאה? פה כתוב מה צריכה להיות התוצאה. ועל זה יש תשובות בהלכה לגמרי, לכל המקרים. אז יש תשובות. אבל כמובן במצבים שבהם יש שני לאווים מהטיפוס הזה ועוד עשה מהטיפוס הזה, סתם נגיד. מה עושים במצב כזה? או שלושה עשין מהטיפוס הזה, עשה אחד מהטיפוס הזה ועוד שני לאווים מהטיפוס הזה. מה עושים שם? עכשיו, אז אנחנו בנינו פה טבלה לצמדים, טבלה לשלשות, טבלה לקוודרופולים, לרביעיות. אוקיי עד רביעיות הגענו כי זה כבר מתחיל להיות נורא מסובך ובסך הכל רוב שום פרדוקסים ושום סתירות.

[Speaker B] כן, אז הצגתם את זה ללוגיקנים שמתעסקים באתיקה?

[הרב מיכאל אברהם] כתבנו מאמר, לא? כתבנו מאמר. כתבנו מאמר, שיסתכלו. כן, ויש בסוף את המאמר, זה פה ייצוא, לא?

[Speaker B] אז צריך לייצא.

[הרב מיכאל אברהם] הוצאנו. הוצאנו. אם מייצאים את זה דרך כתיבת מאמר, הנה פה במאמר זה מופיע גם, הטבלאות האלה. אז בסדר, אני רציתי לא להיכנס יותר מדי לפורמליזם, אבל רציתי להראות בעצם איך העסק הזה יכול להשפיע בעצם גם על חשיבה בתחומים שהם לא הלכתיים. זאת אומרת, בסופו של דבר דווקא הרזולוציה ההלכתית מאפשרת לנו להרגיש בדברים שבהקשרים המוסריים או המשפטיים עוברים עליהם בלי להרגיש שבכלל יש פה שני דברים שונים. ההלכה במובן הזה הרבה יותר רגישה. אבל היא לא מיוחדת. אנשים חושבים שהיא מיוחדת, היא לא. זאת אומרת הטענה הבסיסית בכלל בספר הלוגיקה שלנו היא שאין שום דבר מיוחד בהלכה. זאת אומרת ההלכה עובדת בדיוק כמו כל מערכת נורמטיבית אחרת, יש הרבה פעמים מצבים שבהלכה אתה רואה דברים שאתה לא רואה במקומות אחרים, אז אתה יכול לעשות ייצוא. זאת אומרת אתה יכול לראות שזה פותר כל מיני בעיות שם ובעצם להראות שההתעלמות מהרזולוציות שההלכה נכנסת אליהן היא זו שיוצרת את הבעיות. טוב.