לקראת פסח – שיעור 1

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אני מקליט בינתיים, אבל לא יודע כמה זה יעזור. אוקיי. בכל אופן, אז הסיטואציה של קטן או גר שהגיעו לכלל חיוב בין שני הפסחים, היא בעצם נותנת לנו את האינדיקציה אם זה מצווה בפני עצמה או תשלומין. למה? כי נגיד שמישהו כזה עוד לא היה חייב במצוות בפסח הראשון. אוקיי? אז בעצם אם הוא לא עשה פסח ראשון, לא דורש שום תשלומין, נכון? הוא לא היה חייב. מי שלא חייב ולא עשה, לא נוצרה בעיה. מסכימות? כן. אז אין סיבה שהוא יהיה חייב לעשות את הפסח השני כי הוא לא היה חייב בראשון. אם כל מה שעושה הפסח השני זה רק תשלום כדי להשלים את החובה שלך בפסח הראשון, אם לא הייתה לך חובה בפסח הראשון, אין סיבה שתצטרך להשלים. מסכימים?

[Speaker B] כן כן. אוקיי.

[Speaker C] אבל גם מי שלא עשה, אם הוא היה כמו שאמרנו טמא, אז כביכול הוא בכלל לא היה חייב באותו זמן.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, טמא כן היה חייב.

[Speaker C] למה? הוא פטור, טמא פטור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא רק לא יכול לעשות.

[Speaker C] הוא מנוע,

[Speaker B] הוא לא פטור.

[הרב מיכאל אברהם] הוא חייב במצווה רק הוא לא יכול לקיים אותה, בדיוק בשביל זה יש השלמה. אבל מי שבכלל לא חייב במצווה, הוא גוי. הגר לפני שהתגייר הוא גוי. גוי לא חייב בקורבן פסח, או קטן שעוד לא גדל, הוא לא חייב להביא קורבן פסח. אז ברגע שהוא התגייר או גדל, הוא נכנס לחיוב מצוות, מגיע הזמן של פסח שני. האם הוא צריך להשלים חובה שהוא לא מילא? לא, הוא לא היה חייב בכלל. אז מי שחושב שהפסח השני הוא תשלום לפסח הראשון, בסיטואציות האלה הוא יפטור מפסח שני, נכון? מי שחושב שהפסח השני הוא מצווה בפני עצמה, מצווה עצמאית, אז כמובן זה לא תלוי מה היה הסטטוס שלי בפסח הראשון. ברגע שהגעתי לפסח השני ואני כבר בר חיובא, עכשיו אני כבר יהודי גדול, אני כבר חייב במצוות, אני חייב להביא פסח שני. אז בואו נקרא עוד פעם את הגמרא.

[Speaker D] אבל זה מותנה בזה שאני לא עשיתי פסח ראשון, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, זה הרמב"ם כבר, תכף נראה. מה שכתוב בגמרא פה זה ככה, ואזדו לטעמייהו דתניא, גר שהתגייר בין שני פסחים וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים, חייב לעשות פסח שני דברי רבי. מה רבי אומר?

[Speaker B] שזה שתי מצוות נפרדות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, שזה שתי מצוות נפרדות. לכן כשמגיע פסח שני למרות שהוא בכלל לא היה חייב לעשות את הפסח הראשון, אז אין לו מה להשלים, אבל כיוון שהוא הגיע לפסח השני וכעת הוא בר חיובא, הוא חייב לעשות את הפסח השני. זאת אומרת רבי תופס שזה מצווה בפני עצמה. רבי נתן אומר, כל שזקוק לראשון זקוק לשני, כל שאין זקוק לראשון אין זקוק לשני. אז רבי נתן אומר פסח שני הוא השלמה לראשון. מי שלא היה חייב בפסח הראשון אין לו סיבה שיעשה את השני, הוא לא צריך להשלים שום דבר. בסדר? במאי קמיפלגי שואלת הגמרא. הגמרא עצמה מסבירה מה יסוד המחלוקת. במאי קמיפלגי, רבי סבר שני רגל בפני עצמו, רבי נתן סבר שני תשלומין דראשון הוא. תיקוני לראשון לא מתקני ליה. בסדר? זה תשלומין לראשון ומי שלא היה חייב בראשון לא צריך לתקן שום דבר. ורבי חנניה בן עקביא סבר, שני תקנתא דראשון הוא. זאת אומרת רבי נתן אומר השני הוא תשלומין לראשון, רבי חנניה בן עקביא סובר שהשני מתקן את הראשון. מה ההבדל בין שניהם? ההבדל הוא לגבי הכרת. אם עשית את השני אז לפי רבי חנניה בן עקביא תיקנת את הראשון, נכון? אתה כבר לא חייב שום דבר על הראשון כי תיקנת, הכל בסדר עכשיו. אוקיי?

[Speaker D] אבל לפי רבי נתן, אתה עשית משהו אבל עדיין אתה חייב כרת.

[Speaker B] בדיוק, ההבדל בין החיוב לבין הכרת. בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, עניתי באנגלית, אני מקליט תוך כדי. אוקיי. הנקודה היא שלפי רבי חנניה בן עקביא אם עשית את השני תיקנת את הראשון. אם תיקנת את הראשון אז כמובן גם הכרת שהתחייבת שם התבטל כי זה תוקן. לפי רבי נתן, וזה ההסבר למה ששאלתם כל הזמן קודם, לפי רבי נתן השני הוא תשלומין לראשון, את מי שלא עשה את הראשון משלים בשני. זה לא אומר שאם עשית את ה… השני תיקנת את כל מה שהיה. אם לא עשית את הראשון במזיד אתה עבריין, ואם אתה עבריין את הכרת שלך אתה חייב. נכון שיש לך אפשרות להשלים במידה מסוימת בשני, אז תעשה את השני.

[Speaker E] בשביל מה הוא יעשה את השני אם זה לא עוזר לו בכרת וזה גם לא מצווה נפרדת, אז מה זה מועיל בכלל לעשות את השני לפי רבי נתן?

[הרב מיכאל אברהם] השני, השאלה איך אתה תופס את מערכת המצוות. מערכת המצוות זה לא כדי להיפטר מעונש, אלא כדי לקיים את המצווה. אני רוצה לעשות את המצווה.

[Speaker E] אם הוא לא קיים במזיד כנראה שהוא לא צדיק גדול כנראה, לא?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז אם הוא לא יקיים אז הוא ימשיך לא להיות צדיק גדול. ואם הוא רוצה לחזור בתשובה וכן פתאום נהיה צדיק, אז הוא יעשה את המצווה של פסח שני. את הכרת עדיין הוא לא תיקן, אין מה לעשות. מה שאבוד אבוד. אגב, יש דרכים גם לתקן את הכרת.

[Speaker F] הוא יתקן את הכרת כשהוא יעשה תשובה,

[הרב מיכאל אברהם] כשהוא יעשה תשובה על הפסח הראשון, יכול להיות שהוא ייפטר מן הכרת. שני דברים שונים. אבל עשיית הפסח השני היא כשלעצמה לא מתקנת את זה.

[Speaker E] עשיית הפסח השני הוא לא בעצם תשובה, לחזור בתשובה על הפסח הראשון שעשית במזיד, שלא עשית במזיד?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל זה כן תשלומין לראשון. זה ממלא את הפונקציה שהיה צריך למלא הראשון, אבל זה לא פוטר אותך מהעונש על זה שלא עשית את הפונקציה הזאת בזמן. בסדר? זה בעצם מה שכתוב אצל רבי נתן. אז זה שלוש דרגות. ועכשיו, הפסקה השלישית נותנת את ההשלכות, אני לא אכנס עכשיו לפרטים, עוד פעם. מזיד בזה ובזה דברי הכל חייב. שוגג בזה ובזה דברי הכל פטור. מזיד בראשון ושוגג בשני לרבי ורבי נתן חייב, לרבי חנניה בן עקביא פטור. שוגג בראשון ומזיד בשני לרבי חייב, לרבי נתן ורבי חנניה בן עקביא פטור. אם תעשו את החשבון לאור מה שאמרנו, אתם תבינו באופן פשוט את הפסקה הזאת, לא צריך לעשות את החשבון הזה עוד פעם. זה מה שהיא בעצם אומרת. יש פה הבדל בין השאלה אם זה תשלומין לבין השאלה אם זה מתקן. לא אותו דבר. רבי נתן אומר זה תשלומין אבל זה לא מתקן. רבי חנניה בן עקביא טוען שזה גם מתקן. רבי אומר לא זה ולא זה כי זה מצווה בפני עצמה, זה לא מתקן ולא תשלומין ולא שום דבר, זה מצווה בפני עצמה. ולענייננו, עכשיו צריך להבין, אני אסביר שוב תשלומין במקום להקליד, איריס פשוט שואלת. תשלומין פירושו אפשרות למלא את הפונקציה של הפסח, בואו אני כבר אגיד ישר את מה שאני מציע. אמרתי קודם, זה יהיה גם תשובה לך איריס. אמרתי קודם בהתחלה שאני מציע הצעה כזאת: פסח ראשון תפקידו לקחת את אוסף היחידים שיצאו ממצרים ולהתיך אותם וליצור מהם ציבור. אוקיי? זה מטרתו של פסח הראשון. עכשיו, מי שלא עשה את הפסח הראשון במזיד או בשוגג, תכל'ס הוא לא עשה אותו, אז הוא לא חלק מהציבור. נכון? הפסח השני זאת אופציה להיכנס חזרה לציבור. עכשיו השאלה איך אני מתייחס לפסח השני. אפשר להגיד כמו רבי חנניה בן עקביא שהפסח השני תיקן את הכל. אני עכשיו בתוך הציבור וכאילו שגם לא הייתה בעיה בפסח הראשון, אפילו אם זה היה במזיד. למה? כי כל הבעיה הייתה שעשית עבירה שלא נכנסת לציבור. נו, אז מה אתם רוצים? בפסח השני חזרתי ונכנסתי. הבעיה תוקנה. אין כרת, אין כלום, הכל תוקן. זה רבי חנניה בן עקביא. רבי נתן אומר: נכנסתי בפסח השני כשהקרבתי אותו, נכנסתי לציבור. זה נכון. אבל עדיין מגיע לי עונש על זה שלא עשיתי את זה במזיד, לא עשיתי את זה בזמן. הכרת הוא עונש. את העונש הזה עדיין מגיע לך כל עוד לא עשית תשובה על החטא במזיד שעשית בפסח הראשון. נכון שהפסח השני הכניס אותך לציבור, הוא מילא את הפונקציה שהיית צריך למלא בפסח הראשון. במובן הזה הוא תשלומין לפי רבי נתן. הוא מילא את הפונקציה הזאת. אבל את הכרת הוא לא פטר, כיוון שבסופו של דבר אתה היית עבריין בפסח הראשון, על זה מגיע לך עונש. כל עוד לא עשית תשובה. רבי טוען אפילו זה לא. זאת אומרת, שעשית פסח שני בעצם הכרת לא רק הכרת של הפסח הראשון לא התקיים, גם הפונקציה של הפסח הראשון לא התקיימה. איך אפשר להבין את הדבר הזה, את רבי? וכאן אני מגיע למה שאיריס העירה קודם, זה תשובה אלייך איריס.

[Speaker F] רגע, אפשר לחזור על רבי?

[הרב מיכאל אברהם] לפי רבי, כשהבאת את הפסח השני, לא רק שהכרת שלך על הראשון נשאר בעינו, אלא זה גם לא תשלומין, גם לא מילאת את הפונקציה שהיית צריך לעשות בפסח הראשון. יש לו פונקציה כפולה. לא. הפסח הראשון יש לו פונקציה כפולה שאומרת כך: כאשר אני מקריב פסח ראשון, אני מקריב פסח ראשון אז אני עושה שני דברים. אני מביא קרבן ציבור ואני גם מביא קרבן יחיד. שני הדברים האלה אני עושה ביחד. כאשר אני מביא את הפסח השני, הפסח השני הוא מילוי הפונקציה של הקרבן היחיד. אבל את קרבן הציבור לא הבאתי. לכן זה גם לא תשלומין לפי רבי לפסח הראשון.

[Speaker E] אבל לפי התפיסה הזאת בעצם מה שהדאיג את האנשים שבאו למשה בכלל לא פתרנו את זה כך. זה לא פותר, זה לא עוזר להם. זאת אומרת הם באו בדאגה, אני חושב, כך אני מבין לפחות, שהפסידו מצווה שהיא מצווה ציבורית. כמו שאמרנו הם לא באים על כל מצוות יחיד כמו על ברכת המזון כמו שפתחת בשיעור. זאת אומרת מה שהפריע להם זה כן ההפסד של המצווה הציבורית. אז לפי רבי בעצם לא עשינו כלום. זאת אומרת לא עשינו כלום.

[הרב מיכאל אברהם] רבי באמת פה יש עניין עדין. תראו. אולי אני כדי להגדיר את זה יותר אני ממשיך רגע הלאה. השאלה היא איך באמת רבי יכול להגדיר את היחס בין פסח ראשון לפסח שני. הרי גם הוא מסכים שרק מי שלא הביא את הפסח הראשון חייב להביא את הפסח השני. זה מוסכם על כולם. אבל זה לא תשלומין. אז מה כן? כנראה שרבי אומר שההגדרה היא כולם חייבים להביא פסח שני. כולם. רק מי שהביא פסח ראשון כבר עשה את זה. זה הכל.

[Speaker E] זה מוזר. זה מביא את פסח שני להיות הרבה יותר חשוב מפסח ראשון. תני לי להסביר

[הרב מיכאל אברהם] כי אני לא מצליח פה להתקדם. הנקודה היא כזאת. התפיסה של התשלומין אומרת כך. יש חובה של פסח ראשון. לא עשית את זה? יש מועד ב'. תעשה את זה בפסח שני. בסדר? זה תפיסת התשלומין. רבי לא מבין כך. עובדה שהוא מחייב גם מי שלא היה חייב בבחינה במועד א' הוא מחייב אותו את מועד ב'. אז רואים שזה לא מועד ב'. אז מה כן? רבי טוען הפוך. הבחינה הזאת היא בחינה עצמאית. רק מי שעשה את מועד א' נפטר ממנה. לא שהיא יותר יסודית. צריך לעשות את מועד א'. אך מועד ב' גם צריך לעשות. גם. זאת אותה חובה. מי שעשה את מועד א' זה נחשב כאילו שכבר עשה גם את מועד ב'. אז זאת אומרת ההגדרה היא הפוכה. לא שפסח שני הוא תשלום לראשון, אלא שרק מי שעשה את הראשון פשוט נפטר מהחובה להביא את השני. זה לא אותו דבר.

[Speaker G] הרב,

[הרב מיכאל אברהם] אולי

[Speaker G] אפשר להגיד שבפסח ראשון מקיימים גם מצווה של זיכרון פסח מצרים. סליחה. לא שומעים.

[הרב מיכאל אברהם] לא שומעים.

[Speaker G] הפסח השני הוא רק להצטרף לציבור.

[הרב מיכאל אברהם] אני אומר בלי, אני כרגע לא רוצה להיכנס לטעמא דקרא. אני רוצה להגדיר את הלוגיקה. לפני שאיכנס להסברים. מה הלוגיקה? איך אפשר להבין את רבי באופן שהוא לא תשלומין אבל יתאים לפסוקים?

[Speaker H] למה לא להגיד שזה תנאי?

[הרב מיכאל אברהם] מה שהיא אומרת, זה בדיוק מה שאני אומר, זה תנאי. בדיוק הטענה. זאת אומרת מה שאני בעצם אומר זה ככה. לפי רבי נתן ורבי חנניה בן עקביא זה כמו מועד א' ומועד ב'. מועד ב' אין שום סיבה לעשות אותו אם עשית את מועד א'. לא שעשיית מועד א' פוטרת ממועד ב'. מי שעשה את מועד א' אין סיבה בכלל שיתחייב במועד ב', נכון? הוא כבר עשה את הבחינה. זה התפיסה של רבי נתן ורבי חנניה בן עקביא. התפיסה של רבי הפוכה. כולם חייבים לעשות פסח שני. רק מי שעשה את פסח ראשון בזה הוא כבר גם עשה את הפונקציה של הפסח השני אז לכן הוא נפטר, זה הכל. אבל יש פונקציה לפסח שני. בהגדרה שאמרתי קודם, הפסח השני הוא קרבן יחידים. פסח ראשון הוא קרבן ציבור. מי שהביא את קרבן הציבור בכלל זה הוא כבר עשה גם את חובתו כיחיד, כי היחיד נכלל בציבור. אבל. אבל זה לא אומר שאם עשית את הפסח השני השלמת את מה שקרה בפסח הראשון. את קורבן הציבור לא הבאת. אם עשית פסח שני הבאת את קורבן היחיד, אבל את קורבן הציבור לא הבאת. ולכן אין פה השלמה למה שקרה בפסח הראשון. אוקיי? זאת ההגדרה לפי רבי. עכשיו יש…

[Speaker I] אז כמו שאיילת אמרה, מה המשמעות של זה? זה כמו לעשות עוד קורבן. מה כל כך חשוב בפסח שהוא שונה מכל מה שחוזר על עצמו? למה השאלה של איילת?

[הרב מיכאל אברהם] להפך, מה שאני אמרתי קודם שמה שחשוב בפסח זה חבי, נכון? מי שאלה את זה, חבי? כן. כן. אני פשוט מדפדף פה בין התמונות תוך כדי והצ'אטים והכל, אז אני לא תמיד מחזיק. הנקודה היא ש… רגע. הנקודה היא שלפסח יש פונקציה. הכרת הוא תוצאה, הוא עונש, אבל לפסח יש פונקציה. הפונקציה של פסח ראשון זה להתיך אותנו להיות ציבור. את זה עושים באמצעות שני קורבנות, כאילו שני קורבנות, זה נעשה בבת אחת, אבל זה שני קורבנות. קורבן ציבור וקורבן יחיד. כשאני מביא את קורבן הפסח שלי בעצם הוא עושה שתי פונקציות, קורבן ציבור וקורבן יחיד. כאשר אני לא הבאתי את הקורבן הראשון של פסח ראשון, אז פספסתי שני דברים, קורבן ציבור וקורבן יחיד. מגיע עוד חודש, פסח שני. אני יכול להביא את קורבן היחיד. פסח שני הוא קורבן יחיד במהותו, אז אני מביא את קורבן היחיד. אוקיי? הקורבן היחיד הזה לא משלים לי את קורבן הציבור שפספסתי.

[Speaker I] ומה שהם ביקשו, אנחנו אמרנו פתחנו ואמרנו, זה מה שאיילת אמרה, פתחנו ואמרנו שהם באו וביקשו ממשה בגלל שהם הרגישו שיש כאן משהו מאוד מיוחד. והמשהו המיוחד הזה זה לא כמו בברכת המזון שזה יחיד אלא בגלל הציבוריות הזאת. אז אם הפתרון הוא פסח שני שהוא כמו קורבן יחיד אז איזה פתרון זה?

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר כי קורבן היחיד הזה גם הוא לא מנותק מהיווצרות הציבור. עכשיו אני אחדד את זה יותר כי זה בהמשך אנחנו נראה. הרי הפסח השני רק למי שלא הביא פסח ראשון. פסח ראשון זאת אומרת שהוא עושה שתי פונקציות, גם את הפונקציה הציבורית וגם את הפונקציה הפרטית. איך הוא עושה שתי פונקציות? זה קורבן אחד. ברור ששתי הפונקציות קשורות אחת לשנייה. יש שני מצבים איך אני מצטרף לציבור. יש אפשרות שאני נוטל חלק בהקמת הציבור. אני מביא קורבן יחיד, את מביאה קורבן יחיד, כל אחד מביא קורבן יחיד, והכל ביחד יוצר פה ביחד, מותך, כל היחידים מותכים ונעשים ציבור. זה הפסח הראשון. ברור שאם עשיתי את זה אז מילאתי את חובתי להקמת הציבור ואני גם חלק מהציבור, נכון? כשאני מגיע לפסח שני לא מילאתי את חובתי בהקמת הציבור, בטח אם עשיתי את זה במזיד, אם לא עשיתי את זה במזיד. אבל יש לי אפשרות להצטרף לציבור הקיים. איך אני עושה את זה? אני מביא קורבן יחיד, פסח שני, והקורבן הזה מצרף אותי לתוך הסיר הזה של הציבור. אז אני לא חלק מהקמת הציבור, לא נטלתי חלק ביצירה של הקולקטיב הזה, אבל אני יכול להצטרף אליו. אם אני מביא פסח שני שהוא קורבן יחיד אני מצרף את עצמי לציבור הקיים. אז אי אפשר להגיד שבזה מילאתי את החובה שפספסתי בפסח הראשון.

[Speaker J] כי זה פשוט מתכתב עם הגדרתה של רבי. בדיוק.

[Speaker F] מבחינת התנ"ך, מבחינת הכתוב בספר במדבר, אז החבר'ה האלה הטמאים שבאו לבקש פסח שני או באו לבקש מה אנחנו עושים, לא הוטל עליהם איזה עונש כרת בזה שהם לא הצליחו לעשות את הפסח הראשון.

[הרב מיכאל אברהם] כי הם לא מזידים. תלוי באיזה דעה, אבל תנו לי… השאלות האלו לא נותנות לי להתקדם. תנו לי שנייה אחת להתקדם, אחרי שאני אגמור להסביר, אם תהיינה שאלות אז תשאלו, בסדר? כי כל השאלות ששאלתם עד עכשיו זה שאלות שתכננתי להסביר במשפטים הבאים. זה בסדר, אם זה היה בכיתה אז היה בסדר, אבל פה פשוט קשה לי כי אני לא מגיע להצגת התמונה השלמה. תנו לי רגע להציג את התמונה השלמה. הטענה היא הטענה הבאה, אני פשוט מקדים את המאוחר כי אני רואה שאני לא מצליח לבנות את התמונה. הטענה היא הטענה הבאה, כשאני מביא את פסח ראשון זה קורבן יחיד שאני מביא, אבל כיוון שכל הציבור, כל אחד ואחד מביא קורבן יחיד, כל העסק הזה ביחד מותך. ואנחנו הופכים לקולקטיב. מה שעשיתי במצב הזה זה שקורבן היחיד שלי נטל חלק ביצירת הציבור ובסירה, כן, במלטינג פוט, כן, בכור ההיתוך, נטל חלק בכור ההיתוך הזה שבעצם יצר את הציבור. החובה על כל אחד היא לתרום את חלקו ליצירת הציבור. עכשיו היה מישהו שלא עשה את זה. מה לעשות? אז שני דברים. א', הוא לא מילא את חובתו. יש פה המון צ'אטים, אני לא מסתכל כרגע כי אני פשוט מנסה להשלים את התמונה, אחרי זה אני אראה גם מה קורה שם ונראה אם לא עניתי. מה קרה אם מישהו לא עשה את הקורבן פסח הזה? הקורבן פסח הזה בעצם, אם הוא לא עשה את זה, אז שני דברים קורים. א', הוא לא עשה את חובתו בהקמת הציבור. ב', הוא נשאר מחוץ לציבור. שני דברים שונים. א', הוא לא מילא את חובתו, הוא לא תרם את חלקו ליצירת הציבור. ב', הציבור נוצר אבל בלעדיו, הוא נשאר בחוץ. אלה שתי בעיות. עכשיו כשבאים האנשים למשה רבנו ואומרים לו בפסוקים, תודה יעל אלקיים, כן, באים האנשים למשה רבנו בפסוקים ואומרים לו מה, איך אנחנו ניכלל בציבור? יכול להיות שהיינו פושעים, יכול להיות שהיינו טמאים, הכל טוב, אבל אנחנו לא רוצים להישאר בחוץ. איך אנחנו מצטרפים לציבור? אומר להם משה רבנו תביאו פסח שני. פסח שני יכניס אתכם חזרה לציבור. זה לא אומר שתיקנתם את העוול שעשיתם בפסח הראשון, כי אתם הייתה עליכם חובה ליטול חלק ביצירת הציבור הזה ואת זה לא עשיתם. אבל אני לא רוצה שתישארו בחוץ, אז אם תביאו את הפסח השני, הפסח השני יכניס אתכם חזרה אל הציבור. ועכשיו פתרנו את הבעיה. אז עכשיו תראו איך רבי מסתדר. מי שהביא את הפסח הראשון, אז הוא כמובן מילא שתי חובות, את החובה של היחיד ואת החובה של הציבור. חובת היחיד זה בעצם להיות יחיד במסגרת הציבור, הוא גם נטל חלק בהקמת הציבור והוא גם כמובן נהיה חלק מהציבור. אוקיי? אבל מי שלא עשה את זה, יש את שתי הבעיות. האם הפסח השני פותר את שתי הבעיות ואז זה תשלומין? רבי אומר לא. למה לא? היית פושע, לא נטלת חלק בהקמת הציבור, על זה לא סולחים לך, יש לך כרת על זה. מצד שני, אבל אתה רוצה מכאן והלאה כן להיחשב חלק מהציבור, אז תביא פסח שני ובזה אתה תקפוץ לתוך הסירה, אתה תצטרף לתוך הדייסה הזאת שנוצרה פה בפסח הראשון שנקראת הציבור, עם ישראל. וזה עושה פסח שני. ולכן זה לא מתקן את הפסח הראשון, זה לא מהווה תשלומין לפסח הראשון, אבל כן נכון שמי שעשה את הפסח הראשון לא צריך לעשות את זה. זה מה שאומר רבי. בסדר? עכשיו אני אסתכל קצת על הצ'אטים לראות מה לא עניתי וטוב יש פה כל מיני השלכות למועד א' ומועד ב', קשה לי עכשיו להתייחס לכל העניין הזה. אני מקווה שהתמונה שהצגתי כרגע ברורה. בסדר? אני קשה לי פה לעקוב אחרי כל האנלוגיות למועד א' ומועד ב' במבחנים.

[Speaker B] ומה שיוצא, יכול להיות שבמשפט האחרון שאמרת על רבי זאת נקודת דמיון בינו לבין רבי נתן? שיש פה שני חלקים ובעצם הפסח שני נותן איזושהי תרומה אבל עדיין הכרת של הראשון נשאר?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, גם רבי נתן סובר את זה, בדיוק ככה. בסדר? זה בדיוק אני חושב שזה מסביר ממש את כל התמונה בצורה יפהפייה. ולכן מתבסס על הרבה מאוד ראיות, עכשיו אני ממש אשתדל לעשות את זה בקצרה כי זה לקח לי המון זמן העניין הזה, אני כבר לא נכנס לכל הפרטים האלה של הכרת. רק לקח, לקח אחד שאני גם כותב אותו פה בפסקה המסומנת כאן. בפסקה הזאת פשוט תראו אחר כך בסיכום שאני אשלח, סתם לקח, לקח שסטטיסטיקאים אוהבים להביא. כשאנחנו רואים קורלציה בין שני דברים, יש לנו איזושהי נטייה לחשוב שיש ביניהם יחס סיבתי. ולא היא, לא תמיד היחס הוא סיבתי, לפעמים יש קורלציה שהיא לא סיבתית. הנה דוגמה, אנחנו רואים קורלציה, רק מי שלא הביא פסח ראשון מביא פסח שני. האם זה אומר שזה שלא הבאת פסח ראשון זאת הסיבה לזה שאתה חייב בפסח שני? התשובה היא לא. הסיבה היא כל אחד חייב בפסח שני, מי שהביא פסח ראשון פטור מפסח שני. לכן, תמיד שרואים קורלציה בין שני דברים צריך לדעת, לא לקפוץ בפזיזות למסקנה סיבתית. לא בהכרח כשאנחנו אומרים כן שמי ש, כן זה הדוגמה שתמיד אני מביא בהקשר הזה, לא כדאי לעשות דיאטה כי כל מי שעושה דיאטה הוא שמן. שזה נכון עקרונית, חוץ מהאיסטרנים. אוקיי, למה? למה זה לא נכון? זה לא נכון כי יש פה קורלציה בין היותך שמן לבין עשיית דיאטה, אבל זה לא שעשיית הדיאטה היא הסיבה לזה שאתה שמן, זה לא יחס סיבתי, זאת קורלציה. במקרה הזה הסיבתיות היא הפוכה כמובן. אבל יש מקרים שבהם אין סיבתיות לשום כיוון, ובכל זאת יש קורלציה. למשל יש שני שעונים שמראים כל הזמן את אותה שעה. האם אחד מהם הוא סיבתו של השני? לא. האם השני הוא סיבתו של הראשון? גם לא. אלא מה? יש איזשהו רצון של השען ששניהם יצביעו על אותה שעה. יש גורם שלישי שגורם לזה שיהיה סנכרון בין שני השעונים. אף אחד מהם הוא לא סיבתו של השני. בסדר, וזו טעות נפוצה בשיח הציבורי אגב ובמחקר רפואי ובהמון מקומות. כשאנחנו רואים קשר בין שני דברים זה עוד לא אומר שיש קשר סיבתי. כשאנחנו רואים שאנשים ששותים קפה מפתחים איזושהי מחלה, זה לא אומר ששתיית הקפה היא סיבה למחלה. יכול להיות שהמחלה גורמת לנו לשתות קפה למשל, או שיש דבר שלישי שגורם לזה שאנחנו שותים קפה וגם גורם לזה שאנחנו חולים. ויש לזה השלכה מאוד חשובה, כי אם באמת הקפה הוא לא הסיבה למחלה, אם שתי האופציות, אחת משתי האופציות האחרות נכונה, אז להפסיק לשתות קפה לא יעזור. זה לא ימנע את המחלה. לכן מאוד חשוב הניתוח, לעשות רגרסיות. בסטטיסטיקה עושים רגרסיות כדי לראות מהו הקשר שיש בין שני פרמטרים שיש קורלציה ביניהם. ולא הפזיזות שישר קופצת לפרשנות סיבתית, היא לא תמיד מוצדקת. במקרה הזה למשל, רבי לא מקבל אותה. רבי אומר, למרות שבפסוק כתוב שרק מי שלא הביא פסח ראשון חייב בפסח שני, זה לא אומר שאי הבאת פסח ראשון היא סיבה לזה שאתה חייב פסח שני. הסיבה היא כל אחד חייב פסח שני. אם לא הבאת פסח ראשון, אם הבאת פסח ראשון אתה נפטר, לא שמי שלא הביא זה גורם לזה שאתה חייב, אלא שמי שכן הביא אז אתה נפטר. טוב, זה רק הערה לוגית מתודולוגית, אבל נעבור הלאה. השלב הבא.

[Speaker D] אפשר לשאול? מניחים שכל שלושת הדעות ככה מחלקים את הפעולות שעושות את הפסחים ראשון ושני מבחינת הפרטי, פרט וכלל.

[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם לא הבנתי.

[Speaker D] עשינו חלוקה מה עושה פסח הראשון או פסח שני מבחינת הפעולה יצירת הכלל והצטרפות לכלל, כן?

[הרב מיכאל אברהם] אני טוען שזה שלושת התנאים.

[Speaker D] וזאת הסתכלות כזאת היא משותפת לכל שלושת התנאים או כל אחד מחלק את זה או מחליט את זה את…

[הרב מיכאל אברהם] כל אחד ממשקל את המרכיבים באופן אחר.

[Speaker D] נכון, אבל הבנתי, אבל כל המרכיבים הם… בסדר, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אני חושב שהתמונה משותפת לכולם. כל השאלה זה על מה מתחייבים כרת ואיך פותרים את בעיית הכרת, אבל התמונה היא תמונה שכולם מסכימים לה. בסדר? עכשיו פה הפרק ב' שאני מתחיל אותו פה, כאילו אני אעשה אותו רק מהר. הטענה היא אני מראה שם, אולי נקרא את הפסוקים פה, דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית וכולי, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים, זה הפסוק המצייר. רואים שזה מצווה ציבורית. דבר אל כל עדת ישראל, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל. עכשיו זה קורבן שהוא לכאורה קורבן ציבור, אבל בכל מיני מקומות רואים שהוא קורבן יחיד. לא רק זה, גם האופי שלו הוא אופי של קורבן יחיד. קורבנות ציבור בדרך כלל הם קורבנות שמביאים בהמה אחת לכל הציבור, כמו מוספי שבת או מוספי חג. אז יש כהן שמביא איזשהו קורבן בבית המקדש עבור כולנו, עבור כלל הציבור. בפסח זה לא כך. כל בן אדם מקריב בהמה משלו. אז זה נראה כמו קורבן יחיד. ובכל זאת התורה רואה את זה כקורבן ציבור. אחת ההשלכות שדרכן דנים בשאלה הזאת, זה שאלת הדחייה בטומאה ודחיית שבת. כן יש פה איזושהי שאלה למה כל אחד חייב בפסח שני אלא אם כן נפטר על ידי פסח ראשון, בגלל שפסח שני פירושו להיות חלק מהציבור, כי יחיד שמצטרף לציבור. אם יצרתי את הציבור. אז פסח בעצם הוא קורבן שהתורה מגדירה אותו כקורבן ציבור, אבל בפועל הוא מתנהג כמו קורבן יחיד. בעצם כל אדם מביא קורבן, לא כמו קורבנות ציבור שמביאים בהמה אחת לכל הציבור. איך זה עובד? הטענה שלי שמה שכתוב פה זה בדיוק מה שאמרתי קודם. קורבן פסח הוא קורבן ציבור מאוד מיוחד, כי קורבן ציבור רגיל זה קורבן שציבור שכבר קיים מביא אותו. אנחנו כבר קיימים, אנחנו כבר עם ישראל. עכשיו עם ישראל צריך להביא קורבן מוסף בשבת, אז מביאים בהמה שהיא קורבן בשם הציבור. הכהנים מקריבים בשם כולנו. זה בהמה אחת כי אנחנו כבר קיימים, אנחנו כבר ציבור שלם. קורבן פסח זה לא קורבן שהציבור מביא, זה הקורבן שיוצר את הציבור. איך יוצרים ציבור? כל אחד ואחד שהוא בינתיים אדם פרטי מביא קורבן. ההבאה המשותפת של הקורבנות לבית המקדש, כל אחד ואחד את הקורבן שלו, יוצרת עכשיו, מתיכה אותנו להיות ציבור. לכן מצד אחד זה נתפס כקורבן ציבור, אבל מצד שני זה מתבצע על ידי כל יחיד לחוד. כיוון שפה מותך, מותכים היחידים ונעשה הציבור. קורבנות ציבור רגילים זה קורבנות שהציבור בהם כבר קיים ועכשיו הוא מביא קורבן. יש חובות שמוטלות על ציבור, הציבור מביא קורבן. קורבן פסח זה אוסף קורבנות של יחידים שכל אחד מביא את הקורבן וזה מתיך אותנו להיות ציבור. מכאן ואילך עכשיו אנחנו יכולים להביא קורבנות ציבור רגילים, בהמה אחת שכל הציבור מביא. זה ההסבר לאופי המיוחד של קורבן פסח לדעתי. עכשיו בזה אפשר להסביר המון דברים בקורבן פסח ואני כבר לא אכנס לכל הפרטים האלה כי אני רוצה להמחיש קצת מה הדבר הזה בעצם אומר.

[Speaker K] אבל כל שנה צריך להתיך את הציבור מחדש?

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו כבר קיימים. כן, הטענה היא שבעצם אנחנו כאילו ציר הזמן הוא כאילו מעגלי ואנחנו בעצם חוזרים וחווים בעצמנו כל הזמן את התהליך הזה ומייצרים את עצמנו כל שנה מחדש. זה בכל מקרה נכון. כל מה שפסח צריך להשיג, את יכולה להגיד שבלי הקשר לכל הוורטים שלי, פסח צריך להשיג משהו, אוקיי, לא יודע מה, לא משנה מה. למה אני צריך בשנה הבאה לעשות עוד פעם את פסח, כבר עשיתי את זה בשנה שעברה? בכל מקרה אנחנו חייבים להגיע לזה שיש פה איזשהו ציר מעגלי שאנחנו אמורים להשיג את אותה תוצאה כל שנה מחדש, איך שלא תסבירי את התוצאה הזאת. לכן זה לא קשור למה שאני אומר. מה שאני מציע זה רק פשר מאוד מסוים למה התוצאה שאותה אנחנו רוצים להשיג, זה הכל. השאלה של החזרתיות נכונה בלי קשר למה שאני אומר. ובזה אנחנו רואים שהתורה מבקשת מאיתנו לחיות כאילו כל שנה אנחנו מייצרים את עצמנו מחדש.

[Speaker B] אפשר להציע איזשהו מודל למעגל השנה זה שזה מצד אחד לינארי ומצד אחד מעגל, זאת אומרת אנחנו כן מתקדמים אבל ספירלי, זה ספירלה. אנחנו כן מגיעים לאותה נקודה אבל במקום אחר על הקו.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אני כתבתי על זה מאמר פעם על מודל הספירלה הזה, אולי אפילו פעם דיברתי באחת השנים הקודמות, לא זוכר אם את שמעת את זה או לא עידית. שמעתי מהרב שג"ר. אוקיי, אז אני כתבתי על זה מאמר כבר לפני הרבה שנים, על השורש השלישי, במאמר שלי בספר על השורשים, גם באתר שלי מופיע על השורש השלישי, שם בדיוק הסברתי את מודל הספירלה והראיתי השלכות הלכתיות שלו. וזה בהחלט קשור לפה אבל אני לא אכנס לזה כאן. מה שאני רוצה זה להסביר את ההשלכות ואולי במשפט אם אפשר לקשור את זה קצת אלינו. אני מדבר עכשיו על חיוב נשים פה אני מסמן, בסדר?

[Speaker B] אז בחיוב אינדיקציה נוספת.

[הרב מיכאל אברהם] מה? כן, השאלה היא למה נשים חייבות בפסח ראשון? קודם כל למה נשים חייבות בפסח ראשון? הרי פסח ראשון, פסח באופן כללי הוא מצוות עשה שהזמן גרמה. נשים אמורות להיות פטורות. למה נשים חייבות? הגמרא אומרת, כמאן אזלא הא דאמר רבי אלעזר? אף הן היו באותו הנס.

[Speaker F] מה? הם השתתפו ביציאת מצרים.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה? כל מכל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים השתתפו, אז מה זה אומר?

[Speaker B] כמו אף הן היו באותו הנס.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה נכון לכל דבר, אז למה בסוכה הם לא חייבות? אף הן ישבו בסוכות שהקדוש ברוך הוא הושיב אותנו במצרים. כל מצוות עשה שהזמן גרמה היא מצווה זכר, כמעט כל מצוות עשה, היא זכר למשהו שקרה. אז למה נשים פטורות?

[Speaker L] צריך להיות סיבה מיוחדת.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. חלק מהציבור. אז תראו את הגמרא שסימנתי כאן בפסחים צ"א, כמאן אזלא הא דאמר רבי אלעזר אישה בראשון חובה ובשני רשות ודוחה את השבת, היא רשות אמאי דוחה את השבת, בסדר, אני כבר לא אכנס לדחיית שבת. אבל אישה בראשון חובה ובשני רשות. בפסח הראשון זה חובה, פסח השני זה רשות. למה זה חובה בפסח הראשון? החובה בפסח הראשון בגלל שמדובר פה במצוות ציבור. מצווה ציבורית, מי שמחויב בה זה בכלל לא הפרטים, זה הציבור. כל מי ששייך לציבור הוא מחויב. אנחנו לא דנים על כל אחד האם הוא חייב או לא חייב. אני אתן לכם דוגמה שהבאתי פה בהמשך.

[Speaker E] אבל מה זה ציבור? כי כשאנחנו מדברים היום על ציבור, לפחות בעולם שלנו היום, נשים זה לא ציבור, זה לא חלק מהציבור, בוודאי שלא בציבור בית הכנסת בוא נגיד ככה. אז למה זה ציבור במובן הזה ופה לא?

[הרב מיכאל אברהם] נשים הם חלק מהציבור.

[Speaker B] נכון, יש ציבור ויש מניין, זה לא אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, נשים הם חלק מהציבור לכל הדעות, לכל דבר ועניין. השאלה היא מה קורה במניין זאת פרשייה בפני עצמה, לא ניכנס לזה כאן. הם חלק מהציבור, אין חולק על זה. תראו למשל אני אתן לכם דוגמה.

[Speaker B] למשל בקידוש השם או במגילה נשים כן נספרות כי הן ציבור.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, לפני עשרה. לפני עשרה, כן. תראו למשל בסוגיה בקידושין בדף ל"ג. אני מסמן פה: כל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות. תנו רבנן: איזו היא מצוות עשה שהזמן גרמה? סוכה ולולב, שופר וציצית ותפילין וכולי. נכון? עכשיו הגמרא מקשה: וכללא הוא? מה יש כלל כזה? הרי מצה, שמחה, הקהל דמצוות עשה שהזמן גרמה ונשים חייבות? דמצוות עשה שהזמן גרמה ונשים לא פטורות, הן חייבות. תירוץ, אני מדלג כי אני רוצה למהר קצת. אמר רבי יוחנן: אין למדין מן הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ. אתם מבינים איזה ראיה? מה זאת אומרת? כתוב כל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות חוץ מא', ב' וג'. זה נראה כמו ניסוח מאוד דבקני, נכון? כל המצוות הן חייבות חוץ מהשלוש האלה. עכשיו אם אני מוצא עוד אחת? זה לא יכול להיות, הרי כתוב חוץ. אם היו אומרים לי כל מצוות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות, הייתי מוצא אחת שהיא חייבת, היו אומרים בסדר, אמרו באופן כללי אבל יש יוצא דופן. אבל כשיש ניסוח שכתוב בו גם חוץ? כל מצוות נשים פטורות חוץ מא', ב' וג'. נו אז מצאתי ד', זה לא יכול להיות, הרי כבר מנית גם את יוצאי הדופן. אמרת הגמרא אל תעשה עניין. גם אם אמרתי חוץ, בסדר יש גם ד'. מה זאת אומרת? מה פשר העניין? אני חושב שפשר העניין הוא כזה: המצוות האלה גם שמחה, גם הקהל וגם מצה הן מצוות שביסודן הן ציבוריות. מצה זה בגלל פסח, ושמחה והקהל זה בוודאי מצוות ציבוריות. אז זה מצוות ציבוריות. מה זה אומר? במצוות של אנשים בודדים כל אחד נמדד האם הוא חייב במצווה או לא. אז נשים יש כלל המדד הוא אם זה מצוות עשה שהזמן גרמה או לא. אם זמן גרמה האישה נפטרת. אבל במצוות שהציבור חייב, אז השאלה היא לא אם אני חייב או אם את חייבת או אם פלוני חייב. השאלה היא אם הציבור חייב או לא. ברגע שהציבור חייב כל מי שכלול בציבור ממילא חייב. לכן מה אכפת לי שהזמן גרמו? גם אם הזמן גרמו בסופו של דבר הם חלק מהציבור. ולכן לא, שבת זה משהו אחר אני עונה פה לצ'אט. שבת אני לא חושב זה בגלל שזה מצווה ציבורית זה משהו אחר, שמה זה שמור וזכור בדיבור אחד יש דרשה מיוחדת.

[Speaker E] ומה זה מצוות שמחה שהיא מצוות ציבור? איזה מצוות ציבור שמחה?

[הרב מיכאל אברהם] העלייה ברגלים לבית המקדש את מביאה שלמי שמחה. וזה בבית המקדש העלייה לרגל זה מצווה ציבורית.

[Speaker M] ולמה מצה זו מצווה ציבורית?

[הרב מיכאל אברהם] מצה אמרתי זה חלק מפסח זה מה שאני מדבר היום.

[Speaker M] אבל אנחנו אמרנו שהקורבן הוא עושה אותנו ציבור והוא המצווה הציבורית לא עצם החגיגה של פסח וכל המצוות והחמץ והמצה?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל אני אומר שיש כיוון שפסח הוא החג של ההתכה שלנו לציבור אז גם במצה יש מימד ציבורי. וכיוון שכך גם מצה אישה חייבת למרות שזה מצוות עשה שהזמן גרמה. עכשיו למה באמת יש חלקים בפסח שהם לא כאלה וחלקים שכן אני לא נכנס לזה עכשיו. אבל ברמה העקרונית יכול להיות שיש לזה הסבר אחר למצה, לא חשוב לי כרגע. מה שאני רוצה רק להראות כי אני לא יכול להיכנס פה פשוט לסוגיה הזו בפירוט. מה שאני רוצה רק להראות זה שכשאנחנו מדברים על ציבור אז זה לא רלוונטי אם זמן גרמה או לא כי השאלה היא לא אם האישה חייבת אלא אם הציבור חייב. ברגע שהציבור חייב כל מי ששייך אליו חייב. אותו דבר בקורבן פסח. לכן בפסח קורבן פסח הראשון נשים גם חייבות למרות שזה זמן גרמה. למה בפסח שני הן פטורות? זאת לא פטורות אגב אלא כתוב שזה רשות.

[Speaker E] יש לי שאלה, ילדים שהם לא מחויבים במצוות גם חלק מהציבור לעניין קורבן הפסח?

[הרב מיכאל אברהם] הם חלק מהציבור אבל הם ייכנסו לציבור על ידי ההורים שלהם. זאת אומרת ההורים ייצרו את הציבור ברגע שנוצר הציבור גם הילדים שייכים אליו כמו ב- בגיור גר קטן מטבילים אותו על דעת בית דין.

[Speaker N] רגע, אבל הרב, אישה לא חייבת לעלות לרגל, כי כתוב ייראה כל זכורך.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי?

[Speaker N] מי מדבר ראשון?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, כי לומדים את זה מזכורך. בשביל זה יש פסוק מיוחד. למה צריך פסוק מיוחד? כי לולא זה גם נשים היו חייבות. למה? כי זה מצווה ציבורית. עכשיו זה קשור ללימוד תורה, לא חשוב, זה לא עוד פעם, בואו נעזוב כרגע את הפרטים, אני רוצה רק להסביר את העיקרון. זה העיקרון, ולכן אני חושב שהראייה הזאת של קרבן פסח מסבירה גם למה נשים חייבות. זה גם השורש לעניין הזה. בפסח שני זה רשות. פה לא כתוב שהן פטורות, כתוב שזה רשות. למה? הציבור כבר קיים. ברגע שהציבור כבר קיים, אפשר להיכלל בציבור גם בלי לעשות פעולה אקטיבית. אם את רוצה ממש לעשות גם פעולה אקטיבית תבורכי, אבל את לא חייבת. ככה אני חושב שאפשר להסביר את העניין הזה. אני רק רוצה להסביר את מה שאמרת

[Speaker E] בדיוק את ההסבר לפני כמה דקות, למה בעצם כן חייב, מה שהסברנו ברבי אם אני לא טועה, למה בפסח שני יש כן חיוב להביא את הקרבן? כי חטאת בפעם הראשונה, אבל לפחות עכשיו תבוא ותהיה חלק מהציבור.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. ועכשיו אני אומר, אם האישה רוצה לעשות את זה, אז היא יכולה גם לעשות את זה, זה רשות. וזה עדיין לא חולין בעזרה. צריך להבין שאם האישה לא חייבת, אסור לה להביא את הקרבן הזה, זה חולין בעזרה. אז כשאומרים שיש רשות, פירושו זה שזה שייך גם באישה. אישה יכולה להביא את הקרבן הזה, ואז גם היא עושה בעצם מה שהגבר עושה. נכון שהיא רגע רגע, נכון שהיא לא חייבת. מה זה אומר שהיא לא חייבת? זה אומר כנראה, אם אני מבין נכון, שאישה יכולה להיכלל בציבור גם דרך בעלה, אבא שלה, באופן אחר, בלי לעשות פעולה אקטיבית משלה. במובן הזה התורה וודאי לא רואה את האישה כמו הגבר. אני לא מנסה להציג פה תמונה שוויונית. ההלכה לא רואה את האישה כמו הגבר, והיא כן רואה שהאישה נספחת באיזשהו מובן לבעל או לאבא, ולכן דרכם היא יכולה גם להיכלל בציבור.

[Speaker E] אז אפשר להגיד גם על פסח ראשון? אה? אפשר להגיד את אותו דבר על פסח ראשון, אז למה היא חייבת בפסח ראשון?

[הרב מיכאל אברהם] כיוון שבכינון הציבור, זה אחרי שהציבור קיים היא יכולה להצטרף אליו דרך הבעל או האבא. בכינון הציבור, יכול להיות שמי שלא יכונן את הציבור לא שותף. בכינון היא צריכה להיות שותפה בפועל בשביל להשתתף. בשביל להיות חלק מהציבור היא יכולה להיות חלק מהציבור דרך הבעל או האבא, אבל בשביל לתרום לכינון של הציבור בלי שום פעולה לא תרמת לכינון.

[Speaker B] בסדר, זה יצא לך יותר פמיניסטי, יעל.

[Speaker E] לא, לא עניין של פמיניסטית, אני חושבת על חשבון מתמטי פשוט, זה לא הגיוני. כי אם אתה רוצה לכונן את העם, צריך שכל הציבור יבוא. לא היית בפעם הראשונה, אז עכשיו יש לך מועד ב', או לפי רבי יש לך חובה במועד ב', לא מועד ב', יש לך חובה בפסח השני לבוא ולהצטרף. זה לא פוטר אותך ממה שעשית לא טוב בפעם הראשונה, אבל לפחות הצטרפת באיזשהו אופן, בסדר. עכשיו מה? עכשיו אמרנו כדי לכונן את הציבור צריך שכל הפרטים בעם, גם הנשים, יבואו לעשות את זה. נשים, אישה לא הגיעה בפסח ראשון, אז עכשיו כבר לא צריך? זה לא מסתדר לי, בוודאי שיש פה עניין פמיניסטי, אבל זה לא, אני אומרת שגם בחשבון המתמטי זה לא מסתדר לי כי למה פעם אחת זה ככה ופעם אחת זה לא?

[הרב מיכאל אברהם] אני אסביר יעל, שנייה, אני אסביר. שמעתי את השאלה, תקשיבי טוב. אני אומר ככה, כאשר באים לעשות פסח ראשון, אז הפסח הראשון אמרתי זה עושה שני דברים, הוא מכונן את הציבור ואז ממילא אני גם חלק ממנו. אוקיי? עכשיו בפעולת הכינון יש עליי חובה ליטול חלק בפעולת הכינון, זאת חובה הלכתית. לא רק בגלל שבלעדיי זה לא יקרה, זה יקרה גם בלעדיי, יש עליי חובה ליטול חלק בפעולת הכינון. אם הגעתי, לא עשיתי את זה, הגעתי לפסח שני, אני מדבר על גבר עכשיו, הגעתי לפסח שני, את החובה לעשות את פעולת הכינון איבדתי. יש לי כרת. אני יכול להצטרף, להצטרף אני כן יכול, זה פסח שני. זה הגבר. עכשיו האישה, החובה לכונן את הציבור מוטלת גם על האישה. למה? כיוון שפעולה של כינון, אם היא לא עשתה בעצמה, אז היא לא עשתה. מה שהבעל או האבא יכולים לגרור אותה איתם זה לעצם השיוך אל הציבור. אם את שואלת אם האישה הזאת יהודייה, כן, אם אבא שלה יהודי או בעלה יהודי, אז גם היא יהודייה. בסדר? אז במובן של השיוך היא יכולה להסתפח אחרי מישהו אחר, אבל את פעולת הכינון אם היא לא עשתה, אז היא לא עשתה. אז לכן בפעולת הכינון היא חייבת לעשות. לגבי השיוך יש לה אופציה, אם היא רוצה היא יכולה לעשות פעולה שזה יותר טוב, ואז ממש להכניס את עצמה לציבור, אבל גם אם היא לא… ברמה הלוגית אני חושב.

[Speaker M] הרב, אפשר להציע עוד הסבר? כן. יכול להיות שהאישה עצמה היא אף פעם לא באמת יוצאת מהציבור. אולי בגלל זה היהדות נקבעת על פי האישה, האם בעצם. ולכן אין לה חובה לעשות את ההצטרפות כי אצלה זה ממילא. לא בגלל שהיא מצטרפת דרך הגבר או האבא.

[הרב מיכאל אברהם] אבל לפני שיש יהדות, אז האישה גם לא יהודייה.

[Speaker M] אוקיי. אז השאלה אז פה אנחנו מסתכלים האם הכינון הזה של הציבור… לא, אבל זהו, אבל אנחנו אומרים כמו שאמרנו מקודם שזה ספירלה, אנחנו… זה לא שמה התבטל לגמרי המושג ישראל מן העולם אם לא עשינו את קורבן הציבור?

[הרב מיכאל אברהם] באופן עקרוני הוא התבטל. כל שנה מחדש.

[Speaker M] אז איך אנחנו חיים היום? איך אנחנו חיים היום בלי קורבן פסח, בלי לכונן כל שנה את הציבור?

[הרב מיכאל אברהם] או, אז הפסח עושה… מה שאנחנו עושים בליל הסדר מחליף את קורבן הפסח. עוד פעם, מי שלא הביא את קורבן הפסח זה לא אומר שהוא עכשיו גוי. ברמה הרעיונית הוא לא יהודי. לא אומר שהוא גוי, ברור שאני לא מדבר עכשיו במובן ההלכתי הפשוט שאי אפשר לצרף אותו למניין עכשיו, כי הוא נהיה גוי. מי שלא הביא פסח ראשון, לא הביא פסח שני, אז הוא גוי. לא, הוא לא גוי. ברור, אנחנו לא… לא לקחת את האמירה העקרונית הזאת ולפרוט אותה לפרוטות הלכתיות. אני מנסה להבין את הרעיון שמאחורי הדברים.

[Speaker E] אולי צריך באמת להסביר מה זה בדיוק הכרת הזה? מה פעולת הכרת עושה? מה באמת זה עושה? איזה באמת…

[הרב מיכאל אברהם] לא, כרת זה ביטוי, מה שאני רוצה לטעון. הכרת פירושו אם אתה לא חלק מהציבור אתה נשאר בחוץ, אתה כרות מהציבור. פשוט תוצאה, זה לא עונש. אבל מה המשמעות?

[Speaker E] אתה כרות מהציבור ואז מה?

[הרב מיכאל אברהם] הילדים שלך כבר לא יהודים? לא תשב איתנו סביב אותה מדורה, מדורת השבט. לא יודע מה זה אומר. אבל אתה כרות מהציבור. הכרת זה תעלומה, אף אחד לא יודע מה זה אומר כרת. גם הראשונים מתלבטים בזה. אבל אתה כרות מהציבור. מה בדיוק זה אומר אני לא יודע. הנקודה היא כזאת, תראו. יש שתי מצוות עשה שעליהם יש כרת. כריתות בדרך כלל זה על מצוות לא תעשה. יש רק שתי מצוות עשה שעליהם יש כרת, זה מילה ופסח. למה? כי מילה גם זה להשתייך לציבור היהודי, נכון? זה הברית שלנו להיכנס לתוך הברית. לכן בדיוק בשתי המצוות האלה, אם לא עשית את זה אתה כרות. אתה כרות לא בתור עונש אלא כי אתה לא שם. אתה פשוט ערל, אתה כמו גוי. כמו שהערל שלא עשה מילה קוראים לו ערל, הוא לא גוי באמת, אבל יש לו בחינה מסוימת של גויות, הוא קצת גוי. זאת אומרת, זה מחדד את הנקודה שגם בפסח…

[Speaker I] הרב, לפי מה שיוצא… מה? נוצר מצב אני אומרת שלפי רבי חנניה בעצם לאישה אין דרך לכפר על הכרת של הפסח הראשון, ולגבר יש דרך לכפר על הכרת הראשון?

[הרב מיכאל אברהם] לפי רבי לא. זה מה שאני אומר. אני מדבר הכל לפי רבי כי אנחנו פוסקים הלכה לפי רבי. על פי רבי זה בדיוק הנקודה. במובן הזה גם הגבר אבוד. זאת אומרת, אם הוא לא עשה במזיד את הפסח הראשון, הוא כרות. הפסח השני יכול לעשות פה משהו שיצרף אותו לציבור, אבל האי השתתפות בכינון של הציבור מטילה עליו עונש כרת. בגלל שאתה לא השתתפת בכינון של הציבור.

[Speaker J] עוד פעם, כל השנה הזאת היא אבודה לפי רבי.

[הרב מיכאל אברהם] רק לפי רבי, אבל אנחנו פוסקים הלכה כרבי. זאת ההלכה. עכשיו רק משפט אחרון או כמה משפטים אחרונים אם תרשו לי, יש פה כבר קצת חרגנו, אבל כמה משפטים אחרונים. צריך להבין שאני מדבר על מצווה ציבורית, למשל קחו את מצוות הקהל. מצוות הקהל היא מצווה ציבורית שנשים חייבות בה, למרות שהיא מצוות עשה שהזמן גרמה. ובמצוות הקהל יש תופעה מאוד מעניינת בספר החינוך. מצד אחד, אם רוב הציבור עלה וקיימו את מצוות הקהל, המצווה התקיימה. עכשיו אני נשארתי בבית. אז כתוב בחינוך אני ביטלתי עשה. איך? הרי איך יכול להיות שאני ביטלתי עשה אם מצוות העשה התקיימה? אתם מכירים דוגמה לזה? שמישהו עובר בביטול עשה כשבעצם הגוף שמחויב בעשה הזה קיים אותו? הרי מי מחויב בעשה הזה? הציבור. והציבור קיים. מה הבעיה? אני נשארתי בבית, אבל אני לא זה שחייב, הציבור חייב. אז למה ביטלתי עשה?

[Speaker H] למדנו את זה. מה? כן, למדנו את זה בסוכה שאנחנו בעצם צריכים להיות אחראים להפוך את המצווה להיות קיימת, ואם לא עשינו את זה אז בעצם…

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק כך. הלני המלכה שם בדף ג', נתתי על זה שיעור ושם טענתי שביטול עשה פירושו האחריות של היחיד כדי לייצר את הקיום הציבורי. אם הקהל הוא מצווה על הציבור וכל אחד יישאר בבית, יגיד זה מצווה על הציבור מה זה קשור אליי, אני נשאר בבית. אז כמובן גם הציבור לא יקיים את המצווה הזאת, נכון? הציבור הוא אוסף האנשים שמרכיבים אותו. לכן מה שהתורה עושה במצוות ציבוריות היא מטילה אחריות על כל פרט מתוך הציבור. אם אתה לא תתרום את חלקך לקיום המצווה הציבורית, למרות שהציבור יהיה בירושלים ויקיים אותה, אתה נחשב מבטל עשה. למרות שהעשה התקיים. למה? כי במצווה ציבורית יש דבר מיוחד. אתה כאדם פרטי אחראי לזה שהציבור יתקיים. אם אתה לא כוננת את הציבור או לא יצרת את הקיום של המצווה, אז נכון שהמצווה קוימה, במובן הזה העסק הצליח, אבל עליך יש תביעה למה אתה לא השתתפת. זה בדיוק מקביל לכרת של מי שלא עשה את הפסח הראשון. העם היהודי קוים, ואני בפסח השני אפילו מצטרף מעצמי לעם היהודי, אז למה יש עליי כרת? יש עליי כרת כי אני לא עשיתי את מה שאני הייתי צריך לתרום כדי שהדבר הזה יקרה. את זה אני לא עשיתי. עכשיו אני אעצור כאן, אני רק מפנה אתכם אם תרצו באתר שלי בטור האחרון,

[Speaker F] רגע דקה, הנה אתם

[הרב מיכאל אברהם] רואים טור 284 אני מציג את זה על המסך, מלחמה בקורונה, וזה בעניינים אקטואליים. אני כותב שם על הנקודה שאנשים לא מבינים נכון את ההנחיות במלחמה על הקורונה וזה קשור לתפיסה של מה זה ציבור. מה היחס בין יחיד לציבור. ויש פה טעויות מאוד מאוד טיפוסיות ומאוד מאוד קל ליפול אליהן, קשור לצו הקטגורי, יש לי עוד טור על זה שאני מפנה אליו. אם תרצו אז תוכלו לקרוא את זה שם, זאת המשמעות של התכה של היחידים לכלל ציבור. אנשים חושבים שזה אוסף חובות של יחידים אבל זה לא נכון. זה אוסף חובות של כל יחיד לתרום לזה שהציבור יתנהג כמו שצריך. ויש לזה נפקא מינות מאוד גדולות גם בענייננו, עניין הקורונה. תסתכלו פה אם תרצו יש פה השלכות. אוקיי, אז נראה לי שאפשר,

[Speaker F] אפשר שתשלח לנו במייל את הדף שהצגת לנו?

[הרב מיכאל אברהם] כן כן זה סיכום של השיעור אני אשלח אותו. הסיכום של השיעור אני אשלח אותו.

[Speaker F] בסדר גמור. תודה רבה.

[הרב מיכאל אברהם] טוב תודה לכם. מה סיימנו? כן סיימנו.

[Speaker B] לגבי לגבי דחיית שבת שזה קורבן ציבור דוחה שבת וקורבן יחיד לא? היא שואלת האם זה זה, שקורבן יחיד אינו דוחה שבת וקורבן ציבור כן דוחה.

[הרב מיכאל אברהם] באופן עקרוני כן, למרות שקורבן שקבוע לו זמן גם אם הוא יחיד הוא דוחה את השבת. תראי בסיכום אני מתייחס לזה שם.

[Speaker B] אוקיי תודה. ועכשיו הערה, ברשותך, אמרת את זה בהתחלה לא רציתי כי זה קצת חריגה מנושא השיעור. דיברת על הייחוד הזה של הלמה נגרע וכל זה, זה מאוד מקביל לבנות צלפחד שגם הם אומרות למה יגרע שם אבינו וכל זה וגם שם זה שייכות ציבור

[הרב מיכאל אברהם] בנחלת המצוות ובנחלת ארץ ישראל. בנות צלפחד מה אמרו למה יגרע?

[Speaker B] אני רוצה לומר שיש לנו פה מהלך מאוד דומה גם בטמאים בפסח וגם בנות צלפחד ששניהם שואלים למה נגרע, ומשה מבין ומפנה את השאלה שלהם להקדוש ברוך הוא, זאת אומרת שיש פה איזשהו עניין של שייכות ציבור פה זה בירושת הארץ והנחלות.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל גם שמה הם בעצם נכללות בציבור דרך האבא או הבעל וכאשר זה ניתק ואין להם דרך ממי להיכלל אז מכניסים אותן עצמן. דוגמה יפה מאוד, זה בדיוק דוגמה למה שדיברנו קודם. יש פה עוד שאלה במייל השאלה של איריס, רגע על האנוס שמה? רגע שאלה אחרונה מה זו השאלה האחרונה? אני לא מזהה איזה שאלה זאת איריס, אז תשלחי לי במייל ואני אענה לך בכתב בסדר? אוקיי.

[Speaker I] טוב תודה לכם להתראות, שבת שלום, תודה רבה.