מוסר, אמונה והלכה – שיעור 14 – הרב מיכאל אברהם

[Speaker A] טוב,

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו בסמסטר הזה ממשיכים את הקורס על הסמסטר הקודם, אבל אני לא מניח נוכחות בסמסטר הקודם. כל סמסטר הוא סלף קונטיינד, כן, הוא עומד לעצמו, לכן אני לא אשתמש בדברים שעסקנו בהם בסמסטר הקודם. אני אתחיל עם איזושהי איזשהו סיכום קצר רק בשביל לתת את התמונה המלאה למי שכן היה בסמסטר הקודם. הסיכום הזה הוא דווקא למי שכן היה. מי שלא היה מבחינתי יכול, רוצה יכול כמובן להקשיב להקלטות, אבל באופן עקרוני יכול גם להשתתף בסמסטר הזה וזה לא אמור להיות חסר לו. זאת ההגדרה של היחס בין הסמסטרים. אוקיי, אז אני אתחיל אולי עם סיכום באמת ממעוף הציפור. עסקנו בשאלה, קודם כל בשאלה מה זה מוסר. ואמרתי שמה שמוסר אין פירושו רק סוג מסוים של מעשים. אתה יכול להיות בן אדם שעושה מעשים טובים כל חייו ונמנע מלעשות מעשים רעים כל חייו והוא לא בהכרח אדם מוסרי. הוא לא אדם מוסרי בגלל שחלק בלתי נפרד מהעניין זה המוטיבציה שבגללה הוא עושה את הדברים, ויכולת בחירה, זאת אומרת שזה נעשה מתוך בחירה. לכן מעשה מוסרי זה מעשה שנעשה מתוך מוטיבציה מוסרית, מתוך מחויבות לצו המוסר או בניסוח של קאנט לצו הקטגורי, ורק כך זה מעשה מוסרי. כן, כבשה שלא פוגעת בחברותיה ועוזרת לכל מי שרק נמצא בסביבה היא לא יצור מוסרי. היא לא יצור מוסרי בגלל שהיא עושה את זה כי טבעה גורם לה לעשות את זה, היא לא בוחרת לעשות את זה, זה לא נעשה מתוך מוטיבציות מוסריות, היא פשוט עושה את זה כי ככה היא מתוכנתת. דבר כזה הוא לא פעולה מוסרית וזה לא אייג'נט מוסרי, כן זה לא אדם או לא ישות שפועלת באופן מוסרי. זה נקודה ראשונה. נקודה שנייה שההגדרה מה זה מוסרי ומה זה לא מוסרי היא לא הגדרה של האדם. זאת אומרת אם אנחנו אומרים שהאדם קובע לעצמו, מחוקק לעצמו את ערכיו, מה נקרא מוסרי ומה לא מוסרי בעיניו, זאת טעות. מה זה טעות? אתה יכול להגדיר איך שאתה רוצה, סתם הגדרות ריקות, אבל זאת לא הגדרת המוסר המקובלת בניגוד למה שאולי הרבה אנשים חושבים. הבאתי את ארי אלון בדרושים שלו ועוד, האדם הרבני והריבוני, והטענה שלי הייתה שההתנהגות המוסרית מותנית בזה שהצו המוסרי הוא נתון. לא אתה החלטת מה מוסרי ומה לא מוסרי, כי אם אתה מחליט מה מוסרי ומה לא מוסרי אז זה הופך להיות כמעט טאוטולוגיה. אתה תמיד עושה את מה שאתה מחליט. אז מה ההבדל מה זה אדם מוסרי ואדם לא מוסרי? אדם מוסרי זה אדם שמחליט לעשות איקס בהנחה שאיקס הוא טוב או בגלל שאיקס הוא טוב. אז לכן אין פה אי אפשר להגיד שהאדם מחוקק לעצמו את ערכיו ועדיין לשמר אותו כישות מוסרית. שנייה אחת יש פה משהו מאוד דחוף. אוקיי, אז זה נקודה שנייה. אחרי זה אמרתי שהבחנתי בין פסיכולוגיה של מוסר לבין פילוסופיה של מוסר. פסיכולוגיה של מוסר מדברת על השאלה מה המוטיבציות שלי, מה מניע אותי להתנהל באופן מוסרי. פילוסופיה של מוסר קובעת מה מוסרי וקובעת שאם עשית את זה כדי להיות מוסרי או בגלל שזה צו המוסר, אז אתה אדם מוסרי. כשאני מתאר התנהלויות מוסריות של בני אדם זה ענף של הפסיכולוגיה. הפילוסופיה עוסקת בשאלה איך נכון להתנהג ולא מה בני אדם עושים. כן, דוגמה לדבר נגיד דילמת הטרולי. בדילמת הטרולי אנחנו בדרך כלל אנחנו מדברים על סיטואציה שבה אדם נמצא ליד צומת של פסי רכבת, מגיעה רכבת שעומדת לדרוס, אני יודע מה, חמישה פועלים שישנים על המסילה. אני יכול להטות, להעתיק את. הרכבת לענף השני, לפסים במסלול השני של הפסים, ושם ישן בן אדם אחד. אז במקום שהיא תהרוג חמישה בני אדם, זה יהרוג בן אדם אחד. השאלה האם נכון לעשות את זה או להשאיר לרכבת לדרוס ולא להקריב את האחד כדי להציל את החמישה. זה מה שנקרא דילמת הטרולי. עכשיו, דילמת הטרולי זוכה לטיפולים פסיכולוגיים. פסיכולוגים חוקרים איך אנשים חושבים על הדילמה הזאת, מה אנשים מחליטים, למה הם מחליטים ככה. זה מחקר פסיכולוגי, מחקר תיאורי, כן? זה מתאר מה אנשים עושים. אלו עובדות, לא נורמות. כי מה שאנשים עושים זה לא בהכרח מה שנכון. אני רק מתאר מה אנשים עושים. הדיון הפילוסופי בדילמה הזאת לא יעסוק בשאלה מה אנשים עושים אלא מה אנשים צריכים לעשות. זאת אומרת, גם אם רובם לא עושים כך, עדיין יכול להיות שאני חושב שהרוב הזה טועה. מה שנכון לעשות זה בעצם לעשות את הדבר השני. הדיון הראשון הוא דיון פסיכולוגי, הדיון השני הוא דיון פילוסופי. אוקיי? תורת המוסר עוסקת בדיונים השניים, לא בראשונים. הדיונים הראשונים זה ענף של פסיכולוגיה. אין שום קשר לשאלה מה נכון לעשות. והרבה פעמים אנשים מערבבים בין התיאור של מה שאנשים עושים לבין מה שנכון לעשות. הזכרתי גם שהרבה פעמים, וגם טעות דומה, אז אני אזכיר אותה כבר כאן, הרבה פעמים אנשים מביאים כראיה לפלורליזם מוסרי, כן? לזה שאין אמת מוסרית אחת אלא יש ריבוי אמיתות מוסריות, מביאים ראיה לזה שיש ויכוחים בתחום המוסר. כן, קבוצות שונות חושבות אחרת, אנשים שונים חושבים אחרת. והטענה שלי שהעובדה שיש ויכוחים בתחום המוסר אין לה שום קשר לשאלה אם יש ריבוי של אמיתות מוסריות. כי בהחלט ייתכן שקבוצה א' חושבת שמותר לעשות איקס, קבוצה ב' חושבת שאסור לעשות איקס. האם זה אומר ששתי התפיסות נכונות? לא. זה אומר שיש שתי תפיסות בעולם עובדתית, אבל זה לא אומר ששתי התפיסות נכונות. כשאתה אומר שיש ריבוי אמיתות מוסריות במובן הנורמטיבי ולא במובן התיאורי, אז אתה בעצם אומר ששתי הטענות הן נכונות. לא רק שיש שתי קבוצות שכל אחת חושבת אחרת, אתה בעצם אומר ששתי הטענות נכונות. זו טענה שונה לגמרי. אני יכול להגיד שיש שתי קבוצות שחושבות אחרת, אחת צודקת והשנייה טועה. לכן קיומם של ויכוחים לא מעיד בשום צורה על ריבוי של אמיתות. ועכשיו אני התקדמתי צעד אחד הלאה ואמרתי יותר מזה. קיומו של ויכוח בדרך כלל דווקא מעיד על זה שיש אמת מוסרית אחת.

[Speaker C] כי אם היה

[הרב מיכאל אברהם] ריבוי של אמיתות מוסריות, אז מה יש להתווכח? אתה חושב שנכון לעשות איקס ואני חושב שלא נכון לעשות איקס ושנינו צודקים. כשאנחנו מתווכחים אנחנו בעצם מניחים שיש תשובה נכונה אחת, ורק אנחנו מתווכחים בשאלה מהי התשובה הנכונה. אז עכשיו אנחנו מנסים לשכנע אחד את השני, או שאנחנו מצליחים או שאנחנו לא מצליחים. אבל עדיין עצם קיומו של ויכוח מעיד על זה שלפחות המתווכחים, לא יודע אם זאת האמת לאמיתה, אבל לפחות המתווכחים מסכימים שישנה אמת מוסרית אחת, אחרת לא היה טעם להתווכח. אוקיי? לא אמרתי שיש ריבוי אמיתות הלכתיות, מאיפה הוצאת את זה? אני לא חושב שיש. זה היה פה בצ'אט, פשוט שאלה בצ'אט. אגב, אני מעדיף שתתפרצו ותשאלו במיקרופון, לא בצ'אט, כי בצ'אט קשה לתמרן בין הוידאו לצ'אט. אז אם למישהו יש שאלה, עם שאלה שיתפרץ וישאל אותה.

[Speaker D] יכול להיות שאני טועה, אבל ממה שאני מכיר יש בהחלט אפשרות שהתנא הזה דובר הלכה והתנא הזה דובר הלכה, ולכל אחד יש את האמת והשורש שלו, ובעקבות זה יש גם היום מנהגים שונים וכדומה.

[הרב מיכאל אברהם] לכל אחד יש את האמת והשורש שלו, זה לא אומר ששניהם צודקים. אמרתי, התיאור שיש שתי דעות לא אומר שיש ריבוי אמיתות. יכול להיות שדעה אחת צודקת והשנייה טועה. עכשיו

[Speaker D] אני לא אתן פה שיעור על אלו

[הרב מיכאל אברהם] ואלו דברי אלוקים חיים, זה בעצם הסוגיה שבה אמורים לעסוק בעניין הזה כי זה לא הנושא שלנו, אבל אם תרצה אני יכול לשלוח לך מקומות שכתבתי על זה ושם אני מסביר את זה בפירוט. זאת אומרת, אני טוען שיש אמת הלכתית אחת. טוב, בכל אופן, כן, אז אמרתי שבעצם קיומו של ויכוח אם בכלל, אז הוא מעיד על זה שיש אמת הלכתית אחת ולא שיש הרבה אמיתות הלכתיות. עוד פעם, זה. מעיד ששני המתווכחים חושבים שיש אמת הלכתית אחת. יכול להיות שהם טועים ואין אמת הלכתית אחת, או אמת מוסרית אחת, אבל זה מה שהם חושבים. זאת אומרת העובדה שמתנהל ויכוח היא דווקא חיזוק לתזה המוניסטית, לא הפלורליסטית, לתזה שאומרת שיש אמת מוסרית אחת ולא לריבוי אמיתות מוסריות. עכשיו אם אנחנו מדברים על אמת, זאת אומרת, בשביל לדבר על התנהגות מוסרית אנחנו צריכים לדבר על מוסר אובייקטיבי, כמו שאמרתי קודם. כיוון שאם המוסר הוא סובייקטיבי אין משמעות להתנהגות מוסרית, כל אחד עושה מה שהוא חושב, אז בהגדרה הוא עושה מה שהוא חושב, אז אין פה אין טעם לדבר על זה. כשאנחנו עושים הבחנה בין אנשים מוסריים ולא מוסריים אנחנו מדברים בעצם על איזה שהם קני מידה אובייקטיביים שקובעים מה טוב ומה רע או מה מוסרי ומה לא מוסרי. אדם מוסרי זה אדם שמתנהג לפי קני המידה של הטוב ואדם הלא מוסרי זה אדם שלא מתנהג על פיהם. אוקיי, אבל הקביעה של קני המידה עצמם היא לא תלויה בבני האדם, זה נתון אובייקטיבי. זה הסקאלה או הקני מידה שמולו אנחנו מודדים את הטוב והרע או את המוסרי והלא מוסרי. אוקיי, ועכשיו אני שואל, אם בני האדם לא קובעים את זה אז מי כן?

[Speaker C] מאיפה זה בא?

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, ולכן פה מתחילים קצת להסתבך בסוגיות פילוסופיות כי אם אתה הרבה פעמים מי שלא מאמין באלוהים אז בורח לרלטיביזם מוסרי או פלורליזם שיש ריבוי אמיתות, אף אחד לא קבע, כל אחד קובע לעצמו את הערכיו וכולי. כמו שהסברתי קודם זה סתם בלבול מושגי. זאת אומרת אתה בעצם אומר שאין מוסר. כל אחד עושה מה שהוא מחליט, מה שהוא רוצה. זאת אומרת אין מוסר. כשאתה מדבר על מוסר אתה מדבר על קני מידה אובייקטיביים. כשאתה מדבר על קני מידה אובייקטיביים אתה צריך לשאול את עצמך מה המקור שקבע את קני המידה האלה, מה זה טוב ומה זה רע. ובעניין הזה זה הראיה מן המוסר, מה שאמרתי קודם. הראיה מן המוסר בעצם אומרת שצריך להיות איזשהו גורם שקבע מה זה טוב ומה זה רע. הגורם הזה הוא אלוהים. ועוד פעם, לאו דווקא אלוהים שהתגלה בהר סיני ונתן תורה או אלוהים הנוצרי או אלוהים אני לא יודע איזה. לא, אני לא מדבר על אלוהים מסוים, אבל צריך, זה אחד הטיעונים לטובת קיומו של אלוהים, הטיעון מן המוסר, שזה בעצם אומר אם קיים מוסר מחייב, יש הבדל בין טוב ורע, צריך לעשות טוב ולא צריך לעשות רע, צריך להיות איזשהו מחוקק שקבע את הדברים האלה. והמחוקק שקבע את הדברים האלה אנחנו קוראים לו אלוהים. בעולם אתיאיסטי, בעולם שבו אין אלוהים, לא יכול להיות מוסר. ולזה קראתי עוד פעם, אולי אני אחדד יותר, לא אמרתי שאנשים לא יתנהגו טוב. אנשים שלא מאמינים או אנשים אתיאיסטים, יש הרבה אתיאיסטים שמתנהגים נהדר ברמה המוסרית. אני טוען שלא יכול להיות מוסר תקף בעולם בלי אלוהים, לא שאנשים לא יתנהגו טוב. כי מוסר תקף דורש קני מידה או נורמות מחייבות שקובעות מה זה טוב ומה זה רע שהן לא באות ממני. ולכן צריך איזשהו מקור שהוא המקור לתוקף של הנורמות האלה, שקובע שטוב זה מה שצריך לעשות ורע לא צריך לעשות. אם אין מקור כזה אז אין מאיפה, אין לתוקף הזה מאיפה להישאב. זאת אומרת על מה נשען התוקף הזה? כמובן שגם אנשים אתיאיסטים יכולים להתנהג באופן, נקרא לזה מוסרי. מה הכוונה? לעשות את הדבר הטוב. לעשות את הדבר הטוב כי כך בא להם או לא יודע בדיוק מה. אבל אם הם אומרים שהם עושים את הדבר הטוב כי הם מחויבים למוסר, אז למעשה הם מאמינים מובלעים. הם לא מודעים לזה, אבל בעצם מאחורי המשנה שלהם יושבת אמונה באלוהים, למרות שהם לא מודעים לזה. כי הם בעצם אומרים שיש איזשהו מקור שנותן תוקף לטוב ולרע ואני עושה את זה בגלל שיש תוקף לעשיית הטוב, בגלל שצריך לעשות את הטוב. אם אתה אומר לי אני עושה את זה כי כך בא לי, כמו כבשה, היא עושה את הטוב כי ככה היא בנויה, כך בא לה. זה לא התנהגות מוסרית. אם אתה תגיד את זה הכל בסדר, אתה יכול להישאר אתיאיסט. אבל אתה לא תהיה מוסרי, אתה תהיה איש טוב, אתה תהיה איש שנחמד להיות בסביבתו, אבל אתה לא תהיה איש מוסרי. איש מוסרי זה איש שפועל מחמת המחויבות לצו המוסר והוא צריך וממילא הוא גם צריך להכיר בקיומו ובתוקפו של צו המוסר ולכן גם באלוהים, כמו שאמרתי קודם. לכן אני חושב שמפה אין איך לברוח. זאת אומרת או שאתה אתיאיסט אבל אז אתה לא יכול להיות מוסרי, אתה יכול להיות כבשה, אתה יכול להתנהג טוב ולעשות מעשים טובים, אבל אתה לא יכול להיות מוסרי, זאת אומרת מחויב לצו המוסר. לעקרונות הטוב, אז אתה בעצם צריך להניח שקיים מקור שנותן תוקף לעקרונות הטוב, ואתה מחויב לתוקף הזה, ולכן אתה פועל. זה בעצם להאמין באלוהים, גם אם אתה לא קורא לזה ככה או שאתה לא מודע לזה. עוד פעם, זה לא אלוהים של הנחת תפילין או של סיני או של נצרות או מה שלא יהיה, זה איזשהו אלוהים מופשט שנותן תוקף לכללי המוסר. אוקיי, זאת הראיה מן המוסר. עכשיו, אני רוצה לדבר רגע בכל זאת משפט אחד על האופי של הראיה הזאת. דיברתי על זה שזאת ראיה, קראתי לה ראיה תאולוגית או ראיה חושפת ולא ראיה פילוסופית או יוצרת. מה הכוונה? כשאני מוכיח לך את אלוהים על בסיס המוסר, אתה תמיד יכול להגיד אתה צודק, אין מוסר תקף, ואז באמת אני לא יכול לשכנע אותך שיש אלוהים. במובן הזה זה סוג טיעון שקל מאוד לברוח ממנו, אתה יכול להגיד שאין אלוהים וזהו, אוקיי? אז הטענה היא שאם אתה מאמין בתוקפו של המוסר, אז בהגדרה אתה מאמין באלוהים. אבל תמיד יש לך את האופציה להגיד לא, אני לא מאמין בתוקפו של המוסר. זה מה שקראתי ראיה תאולוגית, כי אמרתי תאולוגי זה, כן, התאולוג מוכיח לא, הפילוסוף מניח הנחות ומוכיח מכוחן את אלוהים. התאולוג מחפש הנחות שמכוחן אפשר להוכיח את אלוהים, זאת אומרת הוא מאמץ את ההנחות מתוך זה שהן פוטנציאל להוכיח את קיומו של אלוהים. אז זה בעצם לוגיקה הפוכה, והסברתי למה זאת לא אשמה אלא זה בסך הכל שתי צורות להסתכל על ראיה לוגית, אבל אני לא אכנס לכל הדברים האלה כאן. אז לגבי ה… כן?

[Speaker D] מה הכוונה תוקפו של המוסר? מה המשמעות של זה? מחייב.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול להניח ברמה הלקסיקונית, כן, שלרצוח זה רע ולתת צדקה זה טוב, אבל בלי לחשוב שחייבים לתת צדקה ואסור לרצוח. זאת אומרת זה עקרונות מוסריים אבל אין להם תוקף, לא חייבים לנהוג על פיהם. אני מדגיש פה, כי אנחנו נראה עוד מעט את ההשלכה, שאנחנו אומרים פה שני דברים. א, יש אבחנה אובייקטיבית בין טוב לרע. ב, לאבחנה הזאת יש תוקף מחייב. כי דיברתי על הבעיה ה-איז וה-אוט של דייוויד יום, כן, מה שקוראים לפעמים הכשל הנטורליסטי, שאי אפשר לגזור מסקנה נורמטיבית מתוך הנחות עובדתיות. אתה לא יכול להגיד השולחן הזה הוא חום ולכן השולחן הזה הוא יפה. זה שהוא חום זאת עובדה וזה שהוא יפה זה שיפוט, שיפוט לעולם לא נובע מעובדות. אתה יכול להגיד השולחן הזה הוא חום ואני גם חושב שכל מה שחום הוא יפה, ועכשיו אתה יכול להסיק שהשולחן הזה הוא יפה. אבל אתה צריך להוסיף עוד הנחה מעבר להנחות העובדתיות, קראתי לזה הנחת גשר, כן? מה שחום עובדה, הוא יפה שיפוט. הנחה שקושרת את העובדות עם השיפוטיים. אבל עובדות לבדן לא יכולות להנביע מסקנה שיפוטית או מסקנה נורמטיבית. אוקיי? לכן זה גם מה שאמרתי קודם שיש הבדל בין לתאר מה אנשים עושים, שאלו עובדות, לבין להגיד מה נכון לעשות, שזה נורמה, שיפוט. אי אפשר לגזור את השיפוטים מתוך העובדות. זה הכשל של האוט והאיז של דייוויד יום, אי אפשר לגזור את האוט, מה ראוי לעשות, מהאיז, ממה שעושים, מהעובדות, ממה שקיים. אוקיי. אז לכן הכשל הנטורליסטי הזה בעצם, אני ארחיב אותו עכשיו קצת. גם אם אני קובע שלרצוח זה רע ולתת צדקה זה טוב, אלו עובדות מוסריות, דיברנו על ריאליזם מוסרי, ריאליזם אתי. אלו עובדות אובייקטיביות, הן לא תלויות בשיפוט שלי ולא בהנחות שלי, אלו עובדות. אבל דווקא בגלל שהן עובדות אין די בהן כדי לקבוע מה צריך לעשות ומה לא. בשביל זה צריך שלהנחות האלו גם יהיה תוקף מחייב, זה מה שקראתי קודם התוקף. אוקיי? זאת אומרת שצריך לעשות את הטוב ושאסור לעשות את הרע. לזה מה שאני קורא התוקף של עקרונות המוסר. אז יש את ההגדרה מה מוסרי ומה לא מוסרי ויש את התוקף שאומר שמה שמוסרי צריך לעשות ומה שלא מוסרי אסור לעשות. זו כבר קביעה נורמטיבית או שיפוטית, היא לא יכולה לנבוע מהעובדות. אוקיי? עד כאן פחות או יותר הסיכום של מה שעשיתי בפעם הקודמת. ועכשיו אני רוצה להמשיך בדיוק מהנקודה הזאת, מהנקודה של הראיה מן המוסר. כן, שימו לב, המהלך בעצם היה כזה: אני ניסיתי להראות דרך הגדרת המוסר שצריכות להיות עובדות. עובדות אובייקטיביות, עובדות מוסריות אובייקטיביות שקובעות מה זה טוב ומה זה רע, ולעובדות האלה צריך להיות תוקף. מי שנותן להם את התוקף זה לא אני, אלא זה הקדוש ברוך הוא או אלוהים, כן? לא משנה. ולכן בעצם אם אתה מאמין בזה שיש תוקף, אז יש אלוהים. לכן הייתי צריך את כל הדיון הארוך על ההגדרה מה זה מוסר כדי להגיע בסוף הסמסטר לראיה מן המוסר. כי ברגע אם אני לא מבין שהמוסר זה משהו שאמור להיות עם איזה שהוא תוקף אובייקטיבי שלא תלוי בהחלטות ובבחירות שלי, אז אין מקום לראיה לקיומו של אלוהים על בסיס המוסר. הראיה הזאת מבוססת רק על הריאליזם המוסרי, על זה שאני אומר שהמוסר זה אוסף של עקרונות בעלי תוקף אובייקטיבי. ואז תמיד עולה השאלה, מי נתן להם את התוקף הזה? וכיוון שהוא אובייקטיבי, אז לא יכול להיות אני ולא אתם. אז זה צריך להיות איזה שהוא גורם שיש לו סמכות לגבינו, שמה שהוא קובע מחייב מבחינתנו. וזה מה שאני קורא אלוהים. כן, הקביעה של החברה או כל מיני דברים כאלה כמו שאנשים הציעו לא באמת עומדת במבחן המציאות. כן, חברה יכולה גם לקבוע קביעות לגמרי מרושעות. החברה הנאצית קבעה קביעות חברתיות והן היו לגמרי מרושעות, אף אחד לא מעלה בדעתו להגיד שהקביעות האלה היו טובות כי החברה קבעה אותן. למה לא? כי אנחנו לא חושבים שהחברה זה הגורם המוסמך לקבוע מה טוב ומה רע. יש איזה שהוא גורם אובייקטיבי שגם אם החברה קובעת משהו אנחנו עדיין יכולים לשפוט את זה מול קני המידה האובייקטיביים ולהחליט אם זה טוב או רע. אז לקני המידה האובייקטיבי הזה צריך להיות לו איזה שהוא מקור שהוא לא החברה. אז מה כן? זה לא יכול להיות שום דבר שקשור לעולם, לאנושות, למה שאנחנו מכירים. אז מה כן? זה צריך להיות איזה שהוא גורם סמכותי שנותן תוקף לעקרונות האלה, וזה אלוהים. לכן ההוכחה לקיומו של אלוהים היא קשורה בטבורה להבנה מה זה מוסר. לכן את רוב הסמסטר הקדשתי להגדרה של מה זה מוסר. אחרי שמבינים טוב את הדבר הזה, תוך שיעור או שניים ראינו שזה מוביל בהכרח לקיומו של אלוהים. זאת אומרת, זה פועל יוצא. אוקיי, עכשיו אני רוצה להמשיך הלאה ובאמת להיכנס קצת יותר להבחנה בין ההגדרות המוסריות לבין התוקף שלהם. זאת הבחנה חשובה, כמו שאני אנסה להראות עכשיו. אז אני אתחיל אולי עם דילמת מה שנקרא דילמת אותיפרון. יש דיאלוג אפלטוני, כן, ספר של אפלטון שנקרא אותיפרון. רוב הספרים של אפלטון קרויים ברובם על שם אנשים, והאנשים זה הדוברים שמה שמדברים עם סוקרטס. הוא תמיד שם את הדברים בתוך דיאלוגים של סוקרטס עם אנשים שונים, במקרה הזה סוקרטס עם אותיפרון. עכשיו בדיאלוג הזה עולה הדילמה הבאה, ולכן היא קרויה בספרות של היום, היא קרויה הדילמה של אותיפרון, דילמת אותיפרון. השאלה היא בניסוח שלהם, זה ניסוח מיתולוגי, כן? האם האלים רוצים את הטוב בגלל שהוא טוב, או שהטוב הוא טוב בגלל שהאלים רוצים אותו? אוקיי, השאלה אם

[Speaker C] אני

[הרב מיכאל אברהם] מתרגם את זה עכשיו לשפה מונותאיסטית, אז עכשיו השאלה האם הטוב הוא טוב כי אלוהים החליט שהוא טוב?

[Speaker C] או שאלוהים החליט

[הרב מיכאל אברהם] לעשות את זה, או רוצה שנעשה את זה כי זה טוב? לא שזה טוב כי אלוהים הורה לנו לעשות. אלוהים הורה לנו לעשות כי זה טוב. בסדר? זה הדילמה של אותיפרון. עכשיו הדיון על קיומו של אלוהים וכן הראיה מן המוסר היה עשיתי על זה איזה דיבייט עם פרופסור דוד אנוך מהאוניברסיטה העברית. אפשר לראות ביוטיוב או שגם באתר שלי זה מופיע. ושם תוך כדי הדיבייט הזה המנחה היה ג'רמי פוגל, הוא מרצה מאוניברסיטת תל אביב. והוא תוך כדי הדיון העלה את הדילמה של אותיפרון. הוא שאל איך מה שאני אומר מתיישב עם דילמת אותיפרון. בהתחלה לא כל כך הבנתי מה הוא רוצה כי לא ראיתי קשר בין הדברים, אבל נדמה לי שיש קשר מסוים בין הדברים ולכן אני צריך להסביר למה הקשר הזה הוא קשר חלקי בלבד. אז דילמת אותיפרון הצגתי אותה קודם. על פניו, כן, שתשאלו אדם מאמין מן השורה, אז הוא יגיד לכם שברור שאלוקים קבע את הטוב. הוא היה יכול לקבוע גם דברים אחרים להיות טובים, זה החלטה שלו. הוא לא יכול להיות כפוף. שקדם לקדוש ברוך הוא, שלא תלוי בקדוש ברוך הוא. אוקיי? אז לכן הנטייה הראשונה של אנשים מאמינים זה להגיד מה זאת אומרת, אין פה בכלל דילמה. ברור שהטוב הוא טוב כי אלוהים רצה. לא שאלוהים רצה בגלל שזה טוב. צריך להבין שאם אני אומר שאלוהים רצה בגלל שזה טוב, פירוש הדבר שזה שזה טוב לא קשור לרצונו של אלוהים, זה קודם לזה. אחרי שקבענו שזה טוב, לכן גם אלוהים רצה את זה. אבל הקביעה שזה טוב לא מסורה לאלוהים, היא קודמת לזה, קודמת לו. אחרת אין תוכן לאמירה שאלוהים רצה את זה כי זה טוב. אם אלוהים רצה את זה כי זה טוב וזה טוב כי אלוהים רצה, אין לזה שום משמעות. אוקיי? אם אני מציג את זה כאופציה אלטרנטיבית, שאלוהים רצה את זה כי זה טוב, פירוש הדבר שההגדרה של זה כטוב, הגדרה שכפויה על אלוהים, שלא הוא קבע אותה, זה כפוי עליו. הוא לא יכול היה לקבוע אחרת. זאת טענה מאוד קאונטר אינטואיטיבית, כן, זה נגד האינטואיציות הדתיות המקובלות. ולכן הנטייה הראשונה של אנשים זה להגיד כן, ברור שהאופציה הראשונה היא הנכונה, שזה טוב כי אלוהים רצה, לא שאלוהים רצה כי זה טוב. עכשיו יש ספר של אבי שגיא ודני סטטמן על דת ומוסר שמוקדש כולו לשאלה הזאת. הם קוראים לזה תזת מצ"א, מוסר כצו האל, כן, מוסר כצו האל. זאת אומרת המוסר זה בגלל שככה אלוהים ציווה. והם סוקרים את הספרות במחשבת ישראל, כן, הם סוקרים את הספרות בנושא הזה, והם מגיעים למסקנה מפתיעה שכמעט כל ההוגים לא מסכימים לתזת מצ"א. או במילים אחרות, בדילמת אותיפרון, כמעט כל ההוגים במחשבת ישראל חושבים שאלוהים רצה את הטוב כי הוא טוב, ולא שהוא טוב כי אלוהים רצה אותו. בניגוד לאותה אינטואיציה ראשונית שתארתי קודם. האינטואיציה שאומרת רגע, אבל אין שום דבר שכפוי על הקדוש ברוך הוא, הרי הוא ברא את העולם ואת חוקיו ואת הכל. הוא היה יכול לברוא עולם אחר עם חוקים מוסריים אחרים. הכל בידיו, מה מה יכול לאלץ את הקדוש ברוך הוא לעשות משהו? איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא בעצמו לא יכול לברוא עולם שבו יהיה מוסר אחר? אוקיי? אז פה, זאת אומרת, זאת עובדה מפתיעה קודם כל. עכשיו אני אסביר למה אני חושב, מה המוטיבציה היסודית של האנשים לאמץ באמת את התזה הזאת. למה למה באמת הם מאמצים את התזה שהטוב הוא לא בידיו של הקדוש ברוך הוא? הטוב הוא מוגדר אובייקטיבית והוא כפוי כפוי על הקדוש ברוך הוא. היה אולי אפשר, לא, אני אנסח את זה ככה. השיקול העקרוני לטובת העניין הזה הוא השיקול הבא. כשאני אומר שהקדוש ברוך הוא הוא טוב, נכון מקובל לומר שהקדוש ברוך הוא הוא טוב. אתם מבינים שלפי הצד השני בדילמת אותיפרון זאת אמירה ריקה מתוכן. אם הטוב מוגדר כמה שאלוהים רוצה, אז להגיד שאלוהים הוא טוב לא אמרת כלום. שאלוהים רוצה את מה שהוא רוצה? פשש, אני יודע לבד, גם אני רוצה את מה שאני רוצה. זאת אומרת האמירה שאלוהים הוא טוב מתרוקנת מתוכן אם אנחנו מאמצים את התפיסה הזאת. אי אפשר להגיד שהוא טוב. וזאת בעיניי הסיבה העיקרית לכך שהגישה הרווחת, וגם אני מסכים איתה למרות שהיא רווחת, שזה הגישה השנייה בדילמת אותיפרון. שאלוהים הורה לנו או רוצה לעשות את הטוב בגלל שהוא טוב. לא שהוא טוב בגלל שאלוהים רוצה אותו, אלא הפוך. ואז באמת יש משמעות לאמירה שאלוהים הוא טוב. כשאמרתי שאלוהים הוא טוב אמרתי משהו שלא סתם הגדרה טאוטולוגית. יש לנו קנה מידה של טוב שלא תלוי באלוהים. ועכשיו אני רואה את אלוהים ואני משווה ואני אומר כן, זה מתאים, הוא באמת רוצה את מה שמוגדר להיות טוב. אז טענתי טענה. לפי התפיסה השנייה בדילמת אותיפרון כשאני אומר שאלוהים הוא טוב זאת לא טענה זאת הגדרה. הטוב מוגדר להיות מה שאלוהים רוצה. זאת לא טענה, זאת הגדרה, זאת אמירה טאוטולוגית. אוקיי? כיוון שאנחנו נוטים לחשוב שהאמירה שאלוהים הוא טוב זאת טענה ולא רק הגדרה, אנחנו משבחים אותו על זה שהוא טוב, נכון? אנחנו לא סתם מתארים את זה באופן נייטרלי שאלוהים הוא טוב או מגדירים את אלוהים להיות טוב. אנחנו משבחים אותו על זה שהוא טוב. אם אנחנו משבחים אותו על זה שהוא טוב, פירוש הדבר שאנחנו אימצנו את התפיסה השנייה בדילמת אותיפרון, שהטוב הוא לא פרי החלטה של הקדוש ברוך הוא, לא מסור להחלטה של הקדוש ברוך הוא. זה כפוי עליו. זה קנה מידה שקדם לו במידה מסוימת. זאת אומרת, הוא לא תלוי בו, ננסח את זה ככה, לא קדם לו, אבל לא תלוי בו. אוקיי? ואז אם יש קנה מידה כזה, בדיוק כמו שאני אומר על בני אדם. כשאני אומר על בני אדם שהם בני אדם מוסריים, אמרתי קודם כשסיכמתי את הסמסטר הקודם, אז אמרתי שכשאני אומר שבני אדם הם בני אדם מוסריים, אני מניח את קיומו של איזשהו קנה מידה שלפיו אני שופט אותם, ואז אני שואל מה מקורו של קנה המידה הזה, נכון? אותו דבר ביחס לאלוהים. כשאני אומר שאלוהים הוא טוב, אני בעצם כביכול שופט אותו, לא שופט אותו במובן שאני מעליו אלא אני קובע עמדה לגביו, אני אומר שאלוהים הוא טוב, זה משפט שיפוטי. ברגע שזה כך, זה אומר שלמונח טוב יש איזושהי משמעות אובייקטיבית שלא תלויה בנשפט, שלא תלויה באלוהים או בבן אדם בדוגמה הקודמת, נכון? כי אחרת אין מה לשפוט. ברור שאלוהים הוא טוב אם הטוב מוגדר מה שאלוהים רוצה, אז ברור שהוא טוב. כשאני אומר שזאת טענה, כשאני שופט את אלוהים ואני קובע, שופט אותו לחיוב במקרה הזה, כן, אני אומר שהוא טוב, אני בעצם מניח שהטוב זה קנה מידה אובייקטיבי אפריורי שקודם להחלטות של הקדוש ברוך הוא, לא תלוי בהחלטות של הקדוש ברוך הוא, כי אחרת רוקנתי את המשפט הזה מתוכן. זאת הסיבה שבגללה התפיסה המקובלת בהגות היהודית זאת התפיסה השנייה, לא המעשה מוסר כצו האל אלא להפך, צו האל הוא בגלל שזה מוסרי.

[Speaker D] וזה בעיה כשאנחנו אומרים שהטוב גם כופה וגם קדם לקדוש ברוך הוא?

[הרב מיכאל אברהם] הנה הגענו לבעיה הזאת, אנחנו רק מתחילים. אז מה שאני קודם כל רוצה לומר, ואני חושב שזה קשה מאוד להגיד אחרת, שהטוב לא תלוי בקדוש ברוך הוא, אחרת כל התשבחות על זה שהוא טוב והכל ריקות מתוכן, זה סתם הגדרה. אוקיי. עכשיו כמובן נשארת הבעיה שהצבעתי עליה קודם, איך זה יכול להיות שיש חוקים שכפויים על הקדוש ברוך הוא שלא הוא יצר אותם? לכאורה הוא מקור הכל, הוא עשה הכל, הוא עשה את חוקי הטבע, למה להניח שהוא לא עשה את חוקי המוסר? אז מה ההבדל? מה, הוא לא יכול לעשות עולם שבו ישררו חוקי מוסר אחרים? מה הבעיה? הוא ברא את העולם ואת כל אשר בו כולל החוקים ששולטים עליו. פה אני רוצה קודם כל לסלק הצידה איזושהי הצעה אחת. יכולה להיות הצעה שנותנת פשר לאמירה שאלוהים הוא טוב בלי להגיע כל כך רחוק. נטועים בנו מושגים של טוב ורע, נכון? אנחנו יודעים מה זה טוב ומה זה רע, יש לנו אינטואיציות מוסריות, אנחנו יודעים שלרצוח זה רע, לתת צדקה זה טוב למשל, אוקיי? זה נטוע בנו, אנחנו לא צריכים את הקדוש ברוך הוא בשביל זה. בוא נניח שהוא זה שנטע את זה בנו, אבל עובדתית זה נטוע בנו. אוקיי? כשאני אומר שאלוהים הוא טוב אני בעצם אומר אלוהים מתנהג בהתאם למה שנתפס אצלי כטוב.

[Speaker C] ואז זה

[הרב מיכאל אברהם] כבר לא אמירה ריקה מתוכן, כי אם אני אומר שהטוב זה מה שאלוהים רוצה, אז להגיד שאלוהים הוא טוב זה פשוט ריק מתוכן, זאת הגדרה. אבל אם אני אומר לא, הטוב זה מה שנטוע בי כטוב, ועכשיו כשאני אומר שאלוהים הוא טוב אני בעצם כן קובע איזושהי טענה, אני טוען איזושהי טענה שמדברת על התאמה בין איך שהקדוש ברוך הוא פועל לבין הסטנדרטים שהאינטואיציה המוסרית שלי קובעת כטובים. אוקיי? אז עכשיו זה כבר לא הגדרה אלא זאת טענה. אבל אני עדיין חוזר ושואל אם באמת אלה הסטנדרטים שנמצאים בתוכי, מאיפה הם באו לשם? אם הם באו לשם כי הקדוש ברוך הוא נטע את זה בתוכי ויש לזה תוקף אובייקטיבי, סליחה, אם הקדוש ברוך הוא נטע את זה בתוכי, טוב, אז שוב פעם לא אמרת הרבה, נכון? הוא נטע בתוכי סטנדרטים שלפיהם הוא יצא הכי טוב. אוקיי, גם אני הייתי עושה את זה. זה לא אומר שום דבר לגבי השאלה אם הוא באמת טוב באיזשהו מובן אובייקטיבי, נכון? ואם אני מבין שהסטנדרטים שנטועים בי יש להם איזשהו תוקף אובייקטיבי לא בגלל שזה רצונו של הקדוש ברוך הוא, אז לא נמלטנו מהצד השני של דילמת אותיפרון. אז נשארנו בזה שיש קנה מידה לטוב ולרע שלא הקדוש ברוך הוא קבע. אני לא חושב שאפשר לברוח מזה, אחרת זה חוזר להיות הגדרה, הגדרה עטופה או הגדרה גלויה. לא אמרת כלום באמירה שהוא טוב. מזה לדעתי אין דרך לברוח. אז אם זה כך, יש דוגמה לדבר, אתם יודעים בפילוסופיה אנליטית מבחינים בין משמעות לבין הצבע, או הצבע ומשמעות והוראה. פרגה מהמאה ה-19, הבדל בין משמעות להוראה. מה זאת אומרת? נגיד אני יכול לדבר על מרכז הכובד של גלקסיית שביל החלב ביום רביעי בשעה 4:47. התיאור שנתתי כאן כרוך בהמון מושגים וצריך להבין את המשמעות שלהם והכל, נכון? זה המשמעות של התיאור שנתתי. אבל התיאור שנתתי יש גם הצבע. מה זה ההצבע? זאת איזושהי נקודה בחלל, נכון? נקודה מסוימת בחלל שאני מתאר אותה על ידי זה שהיא מרכז הכובד של גלקסיית שביל החלב ביום זה בשעה זו וזו. זה תיאור שלה. אבל כל התיאור הגדול הזה מצביע פשוט על נקודה בחלל. יכולתי באותה מידה לקחת את האצבע, לשים את האצבע מול הנקודה הזאת ולהראות לכם את הנקודה הזאת, הצבעתי על אותו דבר כמו התיאור המילולי שנתתי קודם, נכון? לתיאור יש משמעות ויש לו הצבע. הצבע זה הדבר שעליו התיאור מצביע. המשמעות של התיאור זה המושגים שמעורבים בתיאור והמשמעות שלהם. מרכז, כובד, גלקסיה, שביל החלב, תאריך, שעה. המון המון מושגים שצריך להבין אותם כדי להבין את התיאור הזה. זה הבדל בין משמעות לבין הוראה, הוראה או הצבע. עכשיו כשאני אומר למשל בפילוסופיה דנים, מה קורה אם אני אומר כוכב הערב הוא כוכב הבוקר? יש כוכבים שהיו ידועים בשם כוכב הערב וכוכב הבוקר, שני כוכבים, עד שמישהו גילה פתאום שזה בעצם אותו כוכב. בערב רואים אותו ככה ואז הוא נקרא כוכב הערב, בבוקר רואים אותו אחרת והוא נקרא כוכב הבוקר. אבל למעשה זה אותו כוכב אי שם בשמיים. אז כשאמרתי שכוכב הערב הוא כוכב הבוקר, האם אמרתי משהו? כשאני מדבר על ההצבעה או על ההוראה, לא אמרתי כלום, נכון? אמרתי שהכוכב ההוא הוא הכוכב ההוא. כוכב הערב יש לו הצבע שזה הכוכב המסוים ההוא, כוכב הבוקר יש לו אותו הצבע. אז אני אומר הכוכב ההוא הוא הכוכב ההוא. לא אמרתי כלום. אבל אם אני מדבר על המשמעות, לא על ההוראה, על המשמעות, אז כן אמרתי משהו. מה שנקרא במושגים שלנו כוכב הערב ומה שנקרא במושגים שלנו כוכב הבוקר יש להם את אותה הוראה או את אותו הצבע. זאת אמירה שבהחלט חידשה לי חידוש. זאת לא אמירה טריוויאלית, זאת לא הגדרה. עכשיו כשאני מדבר על המשמעות אני יכול להצמיד שני דברים עם אותו הצבע ועדיין תהיה משמעות לטענה. אם אני אומר שהקדוש ברוך הוא הוא טוב או הוא מוסרי ואני מתכוון שהוא מתאים לסטנדרטים שבתוכי שקובעים מה זה מוסרי, אז אני מדבר במושג המשמעות אמרתי פה דבר שיש לו בהחלט משמעות, הוא לא ריק מתוכן. מה שנקרא מבחינתי טוב מתאים לאיך שהקדוש ברוך הוא מתנהג בעולם. יש התאמה בין שני דברים שהם מושגים אצלי. כשאני מדבר על ההוראה או על ההצבע, באמת לא אמרתי כלום. כי מה שנקרא אצלי טוב זה מה שהקדוש ברוך הוא קבע. וכשאני אומר שמה שהקדוש ברוך הוא קבע זה מה שהוא קבע לא אמרתי כלום. זה כמו להגיד כוכב הערב הוא כוכב הבוקר בהצבע. אז לכן אני אומר זה יכול לפתור את הבעיה של משמעותו של המשפט שאלוקים הוא טוב. אני אומר שזה לא הגדרה. זו טענה. למה? כי אלוהים, מה שהוא רוצה מתאים למה שנטוע בתוכי. אז זה בסדר, זה טענה שבהחלט מחדשת לי משהו, זו לא טענה ריקה מתוכן. אבל זה פותר רק בעיה אחת, את הבעיה השנייה זה משאיר בעינה. מה החשיבות של האמירה שאלוקים הוא טוב? זה נותן משמעות לאמירה שאלוקים הוא טוב, אבל האם האמירה הזאת הופכת להיות אמירה עם משמעות חשובה? האם יש לזה ערך להגיד שאלוקים הוא טוב? התשובה היא לא. כי אם הוא נטע בתוכי את הטוב והוא עצמו מתנהג באותו אופן, זה ברור שהוא יתאים לסטנדרטים שהוא נטע בתוכי. לכן בשביל שיהיה לזה חשיבות, לא רק משמעות, אני צריך גם להניח שיש מקור אחר, לא אלוקים, להבחנה בין טוב לרע. מקור אחר שקובע מה זה טוב. אוקיי, אז בוא נתקדם צעד אחד הלאה.

[Speaker D] הרב מחילה, המושג טוב שהוא האינטואיציה האישית שלי זה אותו טוב שאנחנו מדברים מבחינת האם משהו מוסרי או לא, או שיש טוב שהוא סובייקטיבי ויש טוב שהוא אובייקטיבי?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, אני מדבר על מה שמוסרי ומה שלא מוסרי. האינטואיציה שלי היא רק המכשיר שבאמצעותו אני מבין מה מוסרי ומה לא. האינטואיציה שלי לא קובעת מה מוסרי ומה לא. זה הכלי התצפיתי, אפשר לומר, זה הכלי שבאמצעותו אני מבין מה טוב ומה רע, אבל הטוב והרע הזה הם מונחים אובייקטיביים, יש סקאלה אובייקטיבית.

[Speaker D] אז מה עוזר לי לתאר את הקדוש ברוך הוא כטוב אם אני בעצמי לא נכון במילים שלי מבחינת שאני לא באמת יודע מה מוסרי ומה לא כי זה סובייקטיבי בסוף? למה אני לא יודע? כי הרב אמר שעל פי החברה אי אפשר להגדיר מוסרי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אי אפשר להגדיר מה זה מוסרי. אבל אם אני שואל את עצמי מה זה מוסרי ואני אומר לתת צדקה זה מוסרי, לרצוח זה לא מוסרי. אז אני מבין שאובייקטיבית לרצוח זה לא מוסרי ולתת צדקה כן. לא קבעתי את זה. לא שאני קובע שזה מוסרי וזה לא מוסרי. זה כמו שהעיניים לא קובעות שיש פה מנורה, הן מבחינות בכך שיש פה מנורה. אז האינטואיציה המוסרית היא הכלי, אלו העיניים המוסריות שלי. אני עם הכלי הזה מבחין שזה מוסרי וזה לא מוסרי. אבל למה באמת זה מוסרי וזה לא, זה לא בגלל האינטואיציה המוסרית שלי. זו קביעה אובייקטיבית. האינטואיציה המוסרית היא העיניים שבאמצעותן אני רואה את המציאות המוסרית האובייקטיבית הזאת. בסדר? אז עכשיו אנחנו בעצם, אם ככה אני מקווה ששכנעתי אתכם שההגדרה מה זה טוב ומה זה רע היא הגדרה אובייקטיבית שהיא לא התקבלה על ידי הקדוש ברוך הוא, לא רק שהיא אובייקטיבית, גם הפיזיקה היא אובייקטיבית, אבל היא יותר מאובייקטיבית, זאת אומרת, היא אובייקטיבית במובן הזה שאפילו לא בידי הקדוש ברוך הוא, לא רק שלא בידי בני אדם, לא מסור להחלטתם של בני אדם, זה גם לא מסור להחלטתו של הקדוש ברוך הוא, זה כפוי עליו. הוא לא יכול היה לקבוע מוסר אחר. זה כמובן מעורר את השאלה איך זה מתיישב עם זה שהוא מקור הכל, שהוא כל יכול, שהכל בא מכוחו, שהוא ברא את העולם ואת חוקיו? כן, מה, איך זה מתיישב? יש פה שתי אינטואיציות תאולוגיות שלכאורה עומדות בסתירה. אינטואיציה אחת אומרת שאלוהים הוא טוב, וזה לא רק כתוכן, זאת אמירה, זה תיאור שיפוטי, אלוהים הוא טוב באמת, לא כהגדרה. מצד אחד. מצד שני, אלוהים הוא מקור הכל ושום דבר לא קודם לו ולא מאלץ אותו ולא כפוי עליו. זו אינטואיציה תאולוגית שנייה. שתי האינטואיציות האלו לכאורה לא מתיישבות זו עם זו. אני אנסה להקדיש זמן מסוים כדי לפתור את הבעיה הזאת, כי אני עדיין חושב שהאופציה השנייה בדילמת אותיפרון היא הנכונה. מה שמטעה אותנו כשאנחנו שואלים את השאלה הזאת זה

[Speaker C] בעצם מושג החוק.

[הרב מיכאל אברהם] בואו נחשוב רגע על מה זה חוק. חוק זה משהו שמישהו חוקק אותו. נגיד חוק מדינה, אז הפרלמנט מחוקק את החוק, הכנסת אצלנו מחוקקת את החוק. חוקי הפיזיקה הם אמנם במשמעות קצת שונה, אבל הם עדיין חוקים באותו מובן, וכשאני שואל מי חוקק אותם, אני אומר הקדוש ברוך הוא חוקק אותם. הוא טבע אותם בבריאה. זה לא חקיקה באותו מובן של חוקי המדינה. חוקי המדינה קובעים מה מותר ומה אסור, חוקי הפיזיקה קובעים מה יקרה. זה לא שאסור לעבור על חוקי הפיזיקה, אי אפשר לעבור על חוקי הפיזיקה. חוקי הפיזיקה מכתיבים את מה שיקרה, לא מנחים מה ראוי שיקרה. אבל עדיין ההנחה שלנו היא שיכול להיות עולם שבו חוקי הפיזיקה יהיו אחרים. הקדוש ברוך הוא החליט שבעולם שלנו ישררו חוקי הפיזיקה האלה. אז לענייננו נקרא לזה שהקדוש ברוך הוא חוקק את חוקי הפיזיקה. וגם לחוקי הפיזיקה יש מחוקק, הם לא כפויים על הקדוש ברוך הוא, הוא חוקק אותם. באופן עקרוני, בלוגיקה מודלית אפשר לומר, אני יכול לדמיין עולם דמיוני אחר שבו הקדוש ברוך הוא יברא עולם שבו חוקי הפיזיקה יהיו אחרים. מהירות האור לא תהיה שלוש מאות אלף קילומטר לשנייה אלא שני מטר לשעה. האור יתקדם לאט לאט. אין מניעה עקרונית. שהקדוש ברוך הוא ייצור מערכת חוקים אחרת, נכון? או גרביטציה, הגופים יעופו למעלה, לא ייפלו למטה, או לא יודע מה, כל מיני דברים כאלה. כן, שהמסות ידחו זו את זו, לא ימשכו זו את זו, כמו במגנט. שמה יכול להיות גם דחייה וגם משיכה. לא משנה, כל מיני דברים כרצונכם. אז לכן גם לגבי חוקי הפיזיקה וגם לגבי חוקי מדינה אנחנו מניחים שיש להם מחוקק. למה? כי הם היו יכולים להיות אחרים. אז למה החוקים הם דווקא אלה? כי היה מחוקק שקבע שהם יהיו כאלה ולא אחרים. נכון? זה המהלך הרגיל. באותה צורה אנחנו מניחים שחוקי המוסר יכלו להיות אחרים. אז למה הם דווקא כאלה? כי הקדוש ברוך הוא חוקק וקבע שהם יהיו דווקא כאלה ולא אחרים. אבל כאן הטעות. חוקי המוסר לא יכלו להיות אחרים. אני אתן לכם דוגמה שתמחיש את זה יותר. בואו נחשוב על חוקי הלוגיקה. לחוקי הלוגיקה אנחנו גם רגילים לקרוא חוקים. נכון? גם שם יש חוקים. למשל, חוק השלישי הנמנע. או שאיקס נכון או שאיקס לא נכון, אין אפשרות שלישית. אוקיי?

[Speaker C] או חוק הסתירה.

[הרב מיכאל אברהם] לא יכול להיות שאיקס נכון וגם איקס לא נכון. או חוקים מהסוג הזה, אם כל איקס הוא וואי ואיי הוא איקס, מסקנה איי הוא וואי. זה גם חוק לוגיקה. בסדר? אז כל החוקים האלה אנחנו קוראים להם חוקי הלוגיקה. האם אלוקים ברא את חוקי הלוגיקה? או ננסח את זה אחרת, האם חוקי הלוגיקה יכולים להיות אחרים? והקדוש ברוך הוא בחר שהם יהיו דווקא כאלה, במובן הזה הוא חוקק אותם? הטענה שלי היא שלא. השימוש במונח חוקים ביחס לחוקי הלוגיקה זו טעות מבלבלת. זה לא חוקים באותו מובן כמו חוקי מדינה או חוקי הפיזיקה. ובואו ניקח דוגמה. האם הקדוש ברוך הוא יכול לייצר משולש עגול? התשובה היא כמובן לא. למה? כי משולש הוא לא עגול. זו סתירה לוגית. ועיגול הוא לא משולש.

[Speaker C] אז זה אומר שהקדוש

[הרב מיכאל אברהם] ברוך הוא לא יכול לייצר משולש עגול? לא יכול. מה זאת אומרת לא יכול?

[Speaker C] זה סותר את כל יכולתו?

[הרב מיכאל אברהם] לא. כיוון שכל יכולת, נגיד שאני מדבר על הכל יכולת של הקדוש ברוך הוא, אני אומר, כל דבר שניתן להעלות על הדעת הקדוש ברוך הוא יכול לעשות. זה נקרא כל יכולת. אבל מושג שהוא ריק מתוכן, אין לו תוכן בכלל, אז זה שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות אותו זה לא פגיעה בכל יכולתו. פשוט אין מושג כזה. אם מישהו ישאל אותי האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות משולש עגול? התשובה שלי היא לא שהוא לא יכול לעשות משולש עגול. התשובה הנכונה היא, תסביר לי מה זה משולש עגול ואז אני אענה לך. אין דבר כזה משולש עגול. אתה לא תוכל להסביר לי מה זה משולש עגול. זה כמו לשאול אותי האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות בלה בלה בלה בלה בלה. אני לא יודע מה זה בלה בלה בלה. תסביר לי מה זה בלה בלה בלה, אני יכול לחשוב האם הוא יכול לעשות את זה או לא. משולש עגול זה כמו בלה בלה בלה. זה שמורכב ממילים, אז מה? ההצמדה הזאת היא הצמדה ריקה מתוכן. אין דבר כזה משולש עגול. אין דבר כזה לא כי הקדוש ברוך הוא החליט שבעולם שלנו לא יהיו משולשים עגולים. אין דבר כזה כי משולש במהותו הוא לא עגול. אין שום עולם דמיוני שתוכלו להעלות בדעתכם או לא להעלות בדעתכם שיהיו בו משולשים עגולים. אין. כי זה לא יכול להיות. לא שלא יכול להיות פיזיקלית. מה שלא יכול להיות פיזיקלית בעולם אחר כן יכול להיות פיזיקלית, כי שם חוקי הפיזיקה יהיו אחרים. אבל מה שלא יכול להיות לוגית, לא יכול להתקיים בשום עולם. זו לא החלטה של הקדוש ברוך הוא שכך יהיה בעולם שלנו. זה בכלל לא מסור להחלטתו. זה כפוי עליו. אבל זה כפוי עליו לא במובן… למה אנחנו נרתעים מלומר שמשהו כפוי על הקדוש ברוך הוא? כי איך זה יכול להיות שמשהו מגביל אותו? הטענה שלי היא שכפייה לוגית לא מגבילה. כי אין אופציות אחרות שהקדוש ברוך הוא מוגבל ולא יכול לעשות אותן. הן פשוט לא קיימות. לא שהן קיימות והוא לא יכול לעשות אותן. אתם מבינים מה אני אומר? זה לא נקרא להגביל אותו, זה לא נקרא שהוא מוגבל. בסדר? כשאני שואל האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות כדור שחודר כל קיר? אני מניח שכן. האם הקדוש ברוך הוא יכול לעשות קיר שעוצר כל פגז? אני גם מניח שכן.

[Speaker D] את שני הדברים האלה הוא לא יכול לעשות ביחד.

[הרב מיכאל אברהם] אם יש פגז שחודר כל קיר ויש קיר שעוצר כל פגז, מה יקרה כששני אלה יפגשו? אחד משניהם יתברר כלא נכון, או שהכדור יחדור את הקיר ואז הקיר לא עוצר כל פגז, או שהכדור לא יחדור את הקיר ואז זה לא נכון שהפגז חודר כל קיר. נכון? אז מה, הקדוש ברוך הוא מוגבל? לא, הוא לא מוגבל. המושגים קיר שעוצר כל פגז ופגז שחודר כל קיר לא מתיישבים אחד עם השני, זו סתירה לוגית. לא יכול להיות ששני הדברים האלה קיימים בו זמנית. אוקיי? פה אני לא יכול להימנע מלהגיע לאומניפוטנס פרדוקס, מה שנקרא פרדוקס הכל יכולות, האם הקדוש ברוך הוא יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים? מכירים את התעלול הזה? האתאיסט שואל את המאמין, אתה אומר שהאלוהים הוא כל יכול, אז תגיד לי, האם האלוהים שלך יכול ליצור אבן שהוא לא יכול להרים? אם הוא יכול ליצור את האבן הזאת, כי הרי הוא כל יכול, אז הוא יכול ליצור את האבן הזאת, אז יש אבן שהוא לא יכול להרים, אז הוא לא כל יכול. אם הוא לא יכול ליצור את האבן הזאת, אז שוב פעם הוא לא כל יכול, הנה, הוא לא יכול ליצור את האבן הזאת. אז ממה נפשך, הוא לא כל יכול. בין אם הוא יכול ליצור בין אם הוא לא יכול ליצור את האבן, הוא לא כל יכול. מה שהיה להוכיח. מה אתם אומרים? הוכחה טובה?

[Speaker A] לא בדיוק, כי זה משהו שהוא בחר בעצמו שהוא לא יכול להרים, אז הוא טכנית יכול לשנות את זה ולהרים.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת בחר? לא, לא, אם הוא ברא אבן שהוא לא יכול להרים, אז עכשיו אני שואל אותך, הוא יכול להרים את האבן הזאת? תתחמק, הוא יכול או לא יכול? אם הוא לא יכול להרים את האבן הזאת, אז הוא לא כל יכול. אם הוא יכול להרים את האבן הזאת, אז הוא לא ברא אבן שהוא לא יכול להרים.

[Speaker E] אוקיי, זה פרדוקס מסיבה טובה. מה? זה פרדוקס מסיבה טובה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל זה לא באמת פרדוקס, זה סתם טעות. תחשבו על זה כשיחה בין האתאיסט למאמין, כן? נגיד שהאתאיסט בא אליי ואומר לי, תגיד אתה מאמין שאלוהים כל יכול? אני אומר לו בטח. הוא אומר, תגיד הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים? אני אומר לו תראה, כשאתה שואל אותי שאלה, אתה שואל אותי בתוך עולם המושגים שלי וההנחות שלי, נכון? אתה שואל שאלות על סמך ההנחות שלך, אחרת אין טעם. אתה רוצה להראות לי שעל סמך ההנחות שלי אני מגיע לסתירה, נכון? כך צריך לנהל דיון. אז בוא נראה על סמך ההנחות שלי. אם אני אומר שאלוהים הוא כל יכול, אז מה פירוש אבן שהוא לא יכול להרים? תסביר לי את המושג, עזוב אותי לפני השאלה האם הוא יכול או לא יכול. תסביר לי את המושג אבן שאלוהים לא יכול להרים. בתרגום לשפת המושגים שלי, אלוהים זה כל יכול, נכון? אז אבן שאלוהים לא יכול להרים פירוש הדבר אבן שהכל יכול לא יכול להרים. נכון, אני בינתיים רק מתרגם את השאלה שלך, עוד לא עניתי עליה. אוקיי? אתם מבינים שזה כמו משולש עגול? זה כמו לשאול אותי האם אלוהים יכול לייצר משולש עגול. אותו דבר. אתה בעצם אומר לי האם הכל יכול יכול לברוא אבן שהוא עצמו לא יכול להרים. אין אבן שהכל יכול לא יכול להרים, לא כי לא קיימת, כי לא יכולה להיות קיימת. זה כמו משולש עגול. מה זה אבן שהכל יכול לא יכול להרים? זה צירוף מילים שאין לו שום

[Speaker C] משמעות, במובן שלא יצלח.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר? לכן בעצם כשהאתאיסט ישאל אותי את השאלה הזאת, אז אני אגיד לו, קודם תסביר מה זה אבן שהכל יכול לא יכול להרים ואז אני אענה לך אם אלוהים יכול ליצור אבן כזאת או לא. עכשיו הוא כמובן יוכל להסביר לי, מה הבעיה? אבן שאלוהים לא יכול להרים, אבן נורא כבדה שאלוהים לא יכול להרים. או במילים אחרות, הוא מסביר את זה לשיטתו, כי לשיטתו אלוהים הוא לא כל יכול. לא קיים בכלל אולי, אבל לא כל יכול. אוקיי, אז לשיטתו אין בעיה, יש אבן כזאת, היא מוגדרת היטב. אבל כשאתה שואל אותי שאלה אתה צריך לשאול אותי לשיטתי. כי אתה רוצה להראות לי שאני לשיטתי מגיע לסתירה, לא שאני לשיטתך מגיע לסתירה. ברור שלשיטתך אני אגיע לסתירה כי יש לנו ויכוח. בשביל להוכיח לי אתה צריך להראות לי שלשיטתי אני מגיע לסתירה. לשיטתי אני לא מגיע לסתירה. בסדר? מה זה בעצם אומר? זה בעצם אומר שיש הבדל בין חוקים או מגבלות לוגיים לבין חוקים ומגבלות פיזיקליים. אין חוק לוגי שאומר שמשולש לא יכול להיות עגול. משולש לא יכול להיות עגול כי הוא משולש, כי הוא לא עגול. זה לא שיש איזשהו חוק שאוסר את זה עליו, נכון? בחוקי הפיזיקה אבן נופלת למטה לא יכולה לעמוד באוויר, כי חוקי הפיזיקה אוסרים את זה עליה. הם יכלו להיות אחרים ואז היא יכלה לעמוד באוויר. אבל החוקים אוסרים עליה, לכן היא נופלת. חוקי המדינה ודאי אני יכול לעבור עליהם, החוקים רק אוסרים עליי לעבור עליהם. אוקיי? חוקי הלוגיקה לא אוסרים מה קיים ומה לא, או מה יכול להיות קיים ומה לא. זה הכל. הם לא אוסרים שום דבר. לכן חוקי הלוגיקה הם גם לא מגבלה. כשאתה אומר שהקדוש ברוך הוא כפוף לחוקי הלוגיקה, שהוא לא יכול לחרוג מחוקי הלוגיקה, לא אמרת משהו שמגביל אותו. הוא לא מוגבל בשום צורה. פשוט קבעת את גבול מה שמוגדר. כל מה שמוגדר היטב הקדוש ברוך הוא יכול לעשות. מה שלא מוגדר היטב, זה לא שהוא לא יכול לעשות, אני לא יכול לדבר על זה. מה זה לא מוגדר היטב? אז אני לא יודע על מה אתה מדבר. אין לי מה להגיד על זה. לא שהוא יכול לעשות ולא שהוא לא יכול לעשות. אין לי מה להגיד על זה. זה פשוט ריק ממשמעות. לא אמרת כלום. זה כמו לשאול אותי, כן, כל הנונסנס הידועים, כן, מה ההבדל בין שפן? הקדוש ברוך הוא יענה על השאלה הזאת? מה ההבדל בין שפן? מה, הוא לא יכול? מה, הוא לא כל יכול? אין שאלה פה על מה הוא יענה. השאלה לא שואלת כלום. זה לא שהוא לא יכול לענות. אין פה שאלה, אין על מה לענות. בסדר?

[Speaker D] הרב, יש פה הנחת יסוד שחוקי הלוגיקה שלנו וחוקי הלוגיקה של הקדוש ברוך הוא זה אותם חוקי לוגיקה. אין מציאות כזאתי שחוקי הלוגיקה של הקדוש ברוך הוא הם יותר רחבים?

[הרב מיכאל אברהם] אין דבר כזה, כי מה שרחב יותר מחוקי הלוגיקה שלי זה נונסנס. אני לא יכול לדבר על זה. גם אם אני אגיד שזה קיים, לא אמרתי כלום. כשאני אומר איקס קיים ואיקס הוא סתירה לוגית, לא אמרתי כלום. זה בסדר, יכול להיות שהשכל שלנו מוגבל,

[Speaker D] זה מעל הבנתנו. לא, לא.

[הרב מיכאל אברהם] ברגע שאמרת שהשכל מוגבל כבר אמרת משהו שיש משהו מעבר לו, נכון? אבל כשאתה אומר שיש משהו מעבר לו, אמרת נונסנס. לא מעבר לשכל, מעבר ללוגיקה. יש דברים שאנחנו לא מבינים, ברור שיש. אני לא מבין למה מניחים תפילין. אבל אי אפשר גם להניח תפילין וגם לא להניח תפילין בו זמנית. בשביל זה לא צריך אותי, את הקדוש ברוך הוא ואף אחד אחר, כי זה סתירה לוגית. זה לא משהו שאני לא מבין. יש הרבה דברים שאני לא מבין כי אני לא מספיק חכם. סתירה לוגית זה לא משהו שאני לא מבין. סתירה לוגית זה פשוט מה שמעבר ללא קיים, לא מוגדר, לא יכול להיות קיים. אין

[Speaker C] משמעות לדבר

[הרב מיכאל אברהם] על הלוגיקה שלו והלוגיקה שלנו. זה נונסנס. סתם מילים. אז מה זה בעצם אומר? שהנה לנו דוגמה למערכת עקרונות שאנחנו נוהגים לקרוא למערכת חוקים שכפויה כביכול על הקדוש ברוך הוא, חוקי הלוגיקה. אני רוצה לטעון

[Speaker C] שחוקי

[הרב מיכאל אברהם] המוסר במובן הזה דומים לחוקי הלוגיקה ולא לחוקי הפיזיקה.

[Speaker C] אני טוען שאי אפשר להגיד שרצח זה

[הרב מיכאל אברהם] רע, כמו שאי אפשר לדבר על משולש עגול. רצח, סליחה, רצח זה טוב. להגיד שרצח זה טוב זה כמו להגיד שמשולש הוא עגול. כי המושג טוב יש לו תוכן מסוים, והתוכן שלו לא כולל את רצח. זה הכל. פשוט מושגית. זאת ההגדרה של טוב וזאת ההגדרה של רע. לכן זה ממש כמו לוגיקה. זה לא ברא הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא לא יכול לייצר עולם שבו רצח יהיה טוב, כמו שלא יכול לייצר עולם שבו המשולש יהיה עגול. הוא כמובן יכול לייצר עולם שבו אנשים לא יודעים שרצח זה רע ולכן הם ירצחו. הוא יכול לייצר עולם שבו לא יודע מה, נגיד אנשים מאוד נהנים מעינויים. נגיד שאני שורף להם את כף הרגליים הם מתמוגגים מנחת. אוקיי? אם יש עולם עם יצורים כאלה אז יכול להיות שתהיה מצווה לשרוף להם את כפות הרגליים, מה שאצלנו נתפס כמעשה רע. אוקיי? אבל זה לא בגלל שהמושג השתנה. המושג לא השתנה. אסור לגרום סבל. רק שם בעולם הזה העובדות השתנו. מה שגורם סבל זה לא מה שגורם אצלנו סבל. ההבדל הוא הבדל עובדתי, לא הבדל מוסרי. המוסר הוא אוניברסלי. המוסר לא השתנה. מה שהשתנה זה העובדות שכמובן יש להן השלכות למה מותר ומה אסור לפי אותם עקרונות מוסר. עקרונות המוסר הם אוניברסליים בכל העולמות כולם. יישומים שלהם יכולים להיות שונים בגלל שהנסיבות העובדתיות ששוררות בכל עולם כזה הן שונות. ברור שהיישומים של המוסר זה להפעיל את העקרונות האתיים על הנסיבות העובדתיות, נכון? אז אתה לא יכול להגיד אם ה- אתה לא יכול לדעת מה לעשות בסיטואציות מסוימות רק על בסיס עקרונות המוסר. אתה צריך לנתח מהן הנסיבות כדי להבין איך ליישם נכון את עקרונות המוסר. נגיד עקרונות המוסר אומרים שאסור לגרום סבל. עכשיו האם אתה יודע שאסור לשרוף את כפות הרגליים של מישהו? לא. אתה צריך בשביל זה להבין שבנסיבות הקיימות, לשרוף את כפות הרגליים של מישהו זה גורם לו סבל. ובשביל זה צריך להכיר את העובדות. ועכשיו אחרי שאני מבין את העובדות אני יכול ליישם עליהם את העקרונות המוסריים. לכן עקרונות מוסריים יכולים להיות אוניברסליים אבל בנסיבות שונות הם יובילו להתנהגויות שונות. זה לא אומר שהמוסר השתנה. המוסר הוא אותו מוסר. תחשבו על ה… דיברנו על זה כשדיברנו על רלטיביזם מוסרי בסמסטר הקודם. הנאצים למשל, כן, חשבו שטוב לרצוח יהודים, מצווה לרצוח יהודים. צוענים, הומואים, לא משנה כל מיני. אוקיי? האם היה להם מוסר שונה משלנו? התשובה היא לא, ממש לא. שתשמעו את ההצדקות שלהם אז תבינו מה ההצדקות שלהם היו. שיהודים הם לא בני אדם. אין איסור לרצוח מישהו שהוא לא בן אדם, נכון? אז הוויכוח ביני לבינם הוא בשאלה אם יהודי הוא בן אדם. זה שאלה עובדתית. אבל אנחנו מסכימים, עקרונות המוסר משותפים לגמרי לי ולנאצים. אין הבדל. או אולי הם יגידו שהיהודים זוממים להרוס את העולם ולכן למרות שהם בני אדם מותר להרוג אותם או צריך להרוג אותם מדין רודף. פרוטוקולים של זקני ציון. שוב פעם, העקרונות המוסריים זהים לגמרי לאלה שלי. היישום הוא שונה כי אני תופס את המציאות באופן אחר. אוקיי? אז ההבדל הוא לא הבדל מוסרי. וזה מדגים לכם אני חושב בצורה יפה למה המוסר הוא הרבה יותר אוניברסלי ממה שאנשים חושבים במבט ראשון. כשאנשים אומרים שמותר לעשות הפלות, נלך למקומות פחות קיצוניים מהנאצים, כשאומרים שמותר לעשות הפלות ואחרים אומרים שאסור לעשות הפלות, יש להם ויכוח אם מותר או אסור לרצוח? ודאי שלא. כולם מסכימים שאסור לרצוח. השאלה אם עובר נחשב בן אדם או איבר של אמא שלו. כולם מסכימים שאסור לרצוח בני אדם. הוויכוח הוא ויכוח בשאלה איך אני תופס את המציאות. זה לא ויכוח מוסרי. וכמעט כל הוויכוחים שאתם מכירים הם לא ויכוחים מוסריים. הם ויכוחים בתפיסת המציאות. יש מעט מעט מאוד ויכוחים שהם ויכוחים מוסריים על עקרונות מוסריים. בדרך כלל כמעט כל הוויכוחים, תשעים ותשעה אחוז מהוויכוחים, זה ויכוחים על הנסיבות, לא על עקרונות המוסר. עקרונות המוסר אוניברסליים. כולם מסכימים שאסור

[Speaker C] לגנוב, שאסור לרצוח, שצריך לעזור. כולם מסכימים לזה. זה רק השאלה עכשיו מה נקרא לגנוב, מה נקרא לרצוח, מי זה בן אדם, באילו נסיבות מותר. זה ויכוחים על הנסיבות. אני לא בטוח שאני עד כדי כך מסכים בנושא של ההפלות ספציפית בגלל שהרבה פעמים אני שומע טיעונים שזה נשמע כאילו הם במקום נגיד לצד הקונסרבטיבי יש ערך לחיים בפני עצמם ולצד הליברלי, אני עושה חלוקה של האמריקאים, אז לצד הליברלי יש ערך לא לחיים של הבנאדם אלא פשוט ללא לגרום סבל למשהו. אז בגלל שלתא יחיד אין סבל…

[הרב מיכאל אברהם] תקח אותם, תקח אותם יותר הצידה ואתה תראה שזה לא נכון. ככה מציגים את הוויכוח אבל זה לא נכון. תשאל אותו אם מותר לי לרצוח אותך בלי שייגרם לך סבל. אתה לא תראה, לא תרגיש ולא ייגרם לך שום סבל. התשובה שלו תהיה שאסור בדרך כלל. זאת אומרת, זה שמציגים את הדברים באופן הזה, זה בדיוק הנקודה שאני מדבר עליה. הרבה מאוד אנשים תופסים ויכוחים כאלה כוויכוחים שעוסקים במוסר כשלהערכתי הם לא עוסקים במוסר. הם עוסקים בהתייחסות לנסיבות העובדתיות. המוסר מתיישם על פי תפיסת המציאות שלך. אם תפיסת המציאות שונה, אז אותם עקרונות מוסריים יכולים להתיישם באופן אחר. עוד פעם, יכולים להיות גם ויכוחים ערכיים אבל זה מאוד נדיר. זאת אומרת רוב מוחלט של הוויכוחים הם ויכוחים רק לגבי הנסיבות או יישומים של עקרונות המוסר ועקרונות המוסר הם אוניברסליים. כולם מסכימים שאסור לגנוב, שאסור לרצוח, שצריך לעזור, כולם מסכימים לזה. זה רק השאלה עכשיו מה נקרא לגנוב, מה נקרא לרצוח, מי זה בן אדם, באילו נסיבות מותר. זה ויכוחים על הנסיבות. פה נזילה הדרגתית של האנשים

[Speaker C] החוצה, אני

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע אם זה תקלות או שזה, טוב. אולי זה אזעקות. אולי זה אזעקות, יכול להיות. בכל אופן, אז הטענה בעצם היא ש… חוקי המוסר דומים לחוקי הלוגיקה ולא לחוקי הפיזיקה או לחוקי המדינה. ובמובן הזה כשאני אומר שאלוהים לא יכול לברוא עולם שבו לרצוח זה טוב, זה כמו שהוא לא יכול לברוא עולם שבו משולש הוא עגול. זה לא מגבלה עליו. זה לא פגם בכל יכולתו. זה פשוט נגד ההגדרות. אין לזה תוכן להגיד שרצח הוא רע. רצח הוא רע זה כמו להגיד שמשולש הוא עגול, כמו שאמרתי קודם. אין לזה, פשוט לא, זה לא שאסור להגיד את זה, זה נונסנס. זה פשוט חסר תוכן. עכשיו, אם באמת אני מקבל את זה כך, אז אין מניעה עקרונית לומר שחוקי המוסר לא תלויים בקדוש ברוך הוא אלא כפויים עליו. הם כפויים עליו לא באותו מובן שהייתי כופה אותו לחוקי הפיזיקה. כפויים עליו במובן הזה כי לכפות עליו משהו זה להגיד יש משהו אחר ואסור לך להיות שם או אסור לך לעשות את זה. פה הטענה היא שאין משהו אחר. זה לא שיש משהו אחר ואני מגביל אותך ולא נותן לך לעשות אותו או להיות שם. חוקי הלוגיקה אומרים אין משהו אחר. חוקי המוסר גם הם אומרים אין עולם כזה שבו לרצוח זה טוב. זה לא שיש עולם כזה ואתה לא תצליח לברוא עולם כזה. לא, פשוט אין עולם כזה. בסדר? לכן אני חושב שאם צריך לבחור בין שתי אלטרנטיבות של אוטיפרון, האם להגיד שהטוב הוא טוב כי אלוהים רוצה, שזה לכאורה מתיישב יותר עם האינטואיציה שהכל תלוי בקדוש ברוך הוא והוא יכול לקבוע כל חוק שהוא רוצה, מול לקבוע שאלוהים רוצה את זה כי זה טוב, וזה מתיישב עם האינטואיציה שלהגיד שאלוהים הוא טוב זה לא הגדרה אלא טענה. אני מעדיף את האופציה השנייה. למה? הסיבה למה זה בגלל שאני אומר שאלוהים הוא טוב זה תיאור, אבל אני יכול גם לפתור את הקושי שמתלווה לזה. הקושי שמתלווה לזה זה אומר, רגע, איך יכול להיות שאלוהים הוא מוגבל? שהוא לא יכול לקבוע חוקים אחרים, חוקי מוסר אחרים? התשובה היא שאלוהים הוא לא מוגבל. חוקי המוסר זה כמו חוקי הלוגיקה. ולכן אין דבר כזה מערכת מוסרית שבה רצח הוא טוב. פשוט אין מערכת כזאת, זה לא שאלוהים לא יכול לייצר מערכת כזאת. אין, לא מוגדרת מערכת כזאת. כמו משולש עגול. כי רצח במהותו הוא רע. אוקיי? אני רוצה רגע לחדד עוד נקודה בהקשר הזה. אני רוצה לדבר רגע על עוד טענה, כי כבר לא נשאר לי הרבה זמן. לשים לב מה בעצם עומד מאחורי הדברים. אולי זאת הערה שהערתי כבר גם בסמסטר הקודם, אני לא זוכר. למעשה, נחשוב רגע על חוקי הלוגיקה. חוקי הלוגיקה, נגיד שאני אומר שכל הכיסאות יש להם ארבע רגליים, הדבר הזה הוא כיסא, לכן יש לו ארבע רגליים. אוקיי? זה טיעון לוגי תקף. נכון? עכשיו, בוא ננסה לבודד מה זה הלוגיקה בתוך הטיעון הזה. ההנחה שכל הכיסאות יש להם ארבע רגליים לא קשורה ללוגיקה, נכון? זאת שאלה עובדתית, אמפירית או מה שלא יהיה. הטענה שהדבר הזה הוא כיסא גם לא קשורה ללוגיקה. פשוט קביעה עובדתית. וגם הטענה שלדבר הזה יש ארבע רגליים זה לא לוגיקה. זאת טענת עובדה. אז מה זה הלוגיקה בתוך כל הטיעון הזה? הלוגיקה זה המהלך שבו נובעת המסקנה מתוך ההנחות. נכון? אז מה שהכרחי בטיעון הזה זה לא ההנחות ולא המסקנה. מה שהכרחי זה רק הנביעה של המסקנה מתוך ההנחות. זה מה שהכרחי. מי שלא יקבל שלכל הכיסאות יש ארבע רגליים יכול גם לא לקבל את זה שלדבר הזה יש ארבע רגליים, נכון? אם אתה לא מקבל את ההנחות אתה לא צריך לקבל את המסקנה. אז מה הכרחי בטיעון לוגי? מה שהכרחי זה שאם ההנחות נכונות, אז אתה חייב גם לקבל את המסקנה. האם-אז, זה הלוגיקה שבתוך הדבר. לא האם ולא האז, לא ההנחות ולא המסקנה, אלא רק הקשר בין ההנחות לבין המסקנה, קשר הנביעה של המסקנה מתוך ההנחות. זה מה שקשור ללוגיקה, נכון? לוגיקה עוסקת רק ביחס של אם זה נכון אז זה נכון. זה ההכרח הלוגי. לכן למשל יכול להיות טיעון לוגי לא תקף שהמסקנה שלו נכונה. לכל היונים יש ארבע רגליים, הכיסא הזה הוא יונה, לכן לכיסא הזה יש ארבע רגליים. הטיעון הזה הוא טיעון תקף, נכון? המסקנה שלו נכונה, אבל ההנחות שלו לא נכונות. אוקיי?

[Speaker C] או הפוך.

[הרב מיכאל אברהם] נגיד לכל הכיסאות יש ארבע רגליים, הטלפון הזה עשוי מפלסטיק, ולכן התיק הזה הוא שחור. גם ההנחות נכונות וגם המסקנה נכונה. אבל המסקנה לא נובעת מההנחות. אז אין פה טיעון לוגי תקף. זאת אומרת, תקפות של טיעון ונכונות של טענות אלו שני דברים בלתי תלויים. יכול להיות טיעון תקף עם שתי הנחות לא נכונות ומסקנה לא נכונה. יכול להיות טיעון לא תקף ששתי ההנחות נכונות וגם המסקנה נכונה. כי תקפות של טיעון לא בוחנת את האמיתיות של ההנחות ושל המסקנה. היא בוחנת רק את הנביעה של המסקנה מתוך ההנחות. וזה הדבר שהכרחי בלוגיקה. בעצם בזה עוסקת הלוגיקה. הלוגיקה עוסקת רק בתהליכי הנביעה. היא לא עוסקת בטענות עצמן. בטענות עצמן עוסק מדע. המדע יכול לגלות לי מה העובדות על העולם. הלוגיקה יוצרת קשרים בין עובדות. נביעה של משפט עובדתי אחד מתוך משפטי עובדה אחרים. אוקיי? אני רוצה לטעון שגם המוסר בעצם עוסק רק באם-אז, בנביעה. למה? כי המוסר בעצם אומר ככה: אם לשרוף לך את הרגליים גורם לך סבל, אז אסור לשרוף לך את הרגליים. נכון? אז האם-אז זה עיקרון מוסרי שהוא אובייקטיבי כמו לוגיקה. אין דרך לגעת בו, אי אפשר לקבוע משהו אחר, משהו שונה. אבל יכול להיות עולם שבו לשרוף את הרגליים לא גורם לך סבל. בעולם כזה גם לא יהיה איסור לשרוף לך את הרגליים. להפך, אולי אפילו תהיה מצווה אם זה גורם לך הנאה. אוקיי? אז גם המוסר בעצם עוסק באם-אז. אם הנסיבות הן כאלה, אז ההוראה המוסרית היא כזאת. אבל אם הנסיבות הן שונות, ההוראה המוסרית גם היא יכולה להיות שונה. אז מה אובייקטיבי במוסר? רק הנביעה של האז מהאם. אם-אז. אם זה גורם סבל, אז אסור לעשות את זה. זה העיקרון המוסרי. העיקרון המוסרי הוא לא שאסור לשרוף לך את הרגליים. העיקרון המוסרי הוא שאסור לגרום סבל. או במילים אחרות, שאם דבר מסוים גורם סבל, אז אסור לעשות אותו. זה העיקרון המוסרי וזה עיקרון שאי אפשר לגעת בו. הוא כפוי על הקדוש ברוך הוא, הוא אובייקטיבי. הוא לא מעשה ידיו של החלטה, הוא לא פרי החלטה של הקדוש ברוך הוא. אוקיי? במובן הזה אתם גם רואים שחוקי המוסר דומים לחוקי הלוגיקה. הם עוסקים באם-אז. הקדוש ברוך הוא כל יכול, יכול לעשות איזה עולם שהוא רוצה, עם איזה עובדות שהוא רוצה, עם איזה תכונות עובדתיות שהוא רוצה. הוא לא יכול לשנות את הזיקות של האם-אז בין הדברים שהוא עשה. כי הזיקות האלה הן אובייקטיביות, הן נובעות מטבע הדברים עצמם. ברגע שיצרת עולם שיש בו רצח, בתוכו טבוע העניין הזה שהרצח הוא רע. יכולת ליצור עולם שבו לא יהיה רצח, אין בעיה. אבל אם יש רצח או אם יש חיים, אז לחיים יש ערך. במובן הזה אתה לא יכול לייצר חיים שלחיים לא יהיה ערך. זה לא בידיו של הקדוש ברוך הוא. אז אני חושב שאולי יותר קל לעכל בצורה כזאת את הטענה הזאת שכאילו הקדוש ברוך הוא מוגבל או יש דברים שכפויים עליו. אין שום עובדה שכפויה עליו. הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אבל קשר בין שני דברים זה כפוי עליו. אם אני אלך לנגיד לשאלת הידיעה והבחירה, בסדר? הקדוש ברוך הוא יודע הכול מראש ולי יש בחירה חופשית. שני הדברים האלה לא מתיישבים אחד עם השני. אוקיי? ויכול להיות מצב שהוא יודע הכול ולי אין בחירה חופשית. יכול להיות מצב שלי יש בחירה חופשית והוא לא יודע הכול. לא יכול להיות מצב שהוא ידע הכול וגם לי יש בחירה חופשית. למה? כי יש זיקה בין שני העקרונות האלה. אם הוא יודע הכול אז אין בחירה חופשית. יש זיקה ביניהם ובזיקה הזאת הוא לא יכול לגעת כי זאת זיקה הכרחית. בין שני העקרונות שבכל אחד מהם לחוד הוא יכול היה לגעת. הוא יכול היה להחליט שהוא עצמו לא ידע מראש דברים. הוא יכול היה להחליט שלא תהיה לי בחירה חופשית. הוא לא יכול להחליט, אני גם אדע מראש דברים, גם להוא יש בחירה חופשית, ושניהם יחולו סימולטנית. לא. כי יש פה אם אז שכפוי עליו. אם אתה יודע מראש, לי אין בחירה חופשית. האם אז כפוי עליו, לא אף אחת מהעובדות לחוד. וזה בניין אב להמון המון דברים. הרבה מאוד דברים שאנחנו לא מוכנים לקבל שהקדוש ברוך הוא צריך להיות כפוי אליהם, זה בגלל שאנחנו לא מבינים שהדברים שעליהם אנחנו מדברים זה דברים של אם אז. זה לא עובדות בלתי תלויות. עובדות בלתי תלויות הקדוש ברוך הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. אבל קשרים בין עובדות נתונות נקבעים לפי התוכן של העובדות. אתה לא יכול לקבוע תוכן של עובדה, תוכן של עובדה, וגם לקבוע שלא יהיה קשר ביניהם. זה קשר בין התכנים. ברגע שקבעת את התכנים, קבעת שזה יהיה הקשר ביניהם. זה לא קשור לכל יכולת שלו. מבינים מה שאני טוען? לכן לא צריך להיות מוטרדים מהעניין הזה שיש פה דברים שכפויים על הקדוש ברוך הוא. להפך, זה שהוא החליט לעשות את העובדות בצורה כזאת, זה מה שיצר את העיקרון המוסרי וכפה אותו אליו. זה שהחלטת לעשות עולם כזה. אם היית עושה עולם שבו לא היו יצורים חיים, לא היה ערך חיים ולא היה איסור על רצח. נכון. אתה לא יכול לעשות עולם שבו יש חיים אבל אין ערך לחיים. עולם שבו אתה יודע הכל וגם יש בחירה חופשית. אין דבר כזה. ברגע שקבעת שאתה יודע הכל, בעצם אתה קבעת שלא תהיה בחירה חופשית. אתה לא יכול לקבוע שגם יש בחירה חופשית וגם אין בחירה חופשית. זה בעצם מה שאתה דורש ממני לעשות. אם אני אומר לו אתה יכול לקבוע שאתה תדע הכל מראש, ואתה גם יכול לקבוע שלבן אדם תהיה בחירה חופשית, אנחנו בעצם מה אנחנו בעצם אומרים? שהוא יכול לקבוע גם שתהיה לנו בחירה חופשית וגם שלא תהיה לנו, בו זמנית. זה סתם שטויות, זה משולש עגול. זה נונסנס. בסדר? אוקיי, אני אעצור כאן, כי ההמשך כבר מתחיל פרק, עוד פרק בעניין הזה. אני אמשיך מהנקודה הזאת בפעם הבאה. אם יש שאלות או הערות? עוד פעם אני מזכיר, תפנו בכל בעיה, בכל נושא שמתעורר, אל תהססו. גם אם אתם מכירים מישהו אחר שנמצא באיזה בעיה וצריך עזרה, אני אשמח מאוד אם תעדכנו אותי, תודיעו לי. בסדר? גם מוזמנים כמובן לפנות בכל נושא. יש לכם את הטלפון שלי גם באתר של המכון, ואפשר לפנות בוואטסאפ, בטלפון, במייל, מה שאתם רוצים. בסדר?

[Speaker A] אוקיי, אז תודה לכם, להתראות.