מצוות ומנייתן – שיעור 7

[הרב מיכאל אברהם] טוב,

[Speaker B] תמצית

[הרב מיכאל אברהם] הפרקים הקודמים, דיברתי על ההבדל בין מצוות עשה לבין לא תעשה. הטענה הייתה שההבדל ביניהם הוא לא למסקנה לפחות, ההבדל הוא לא ביצועי לרוב הראשונים וכך פשט הגמרא, אלא הבדל נורמטיבי. והגדרתי את זה ככה, מצוות עשה זו מצווה שבה התורה מצביעה על מצב שרצוי בעיניה, ומצוות לא תעשה זו מצווה שהתורה מצביעה על מצב לא רצוי בעיניה, מצב שלילי. מתוך זה אפשר להבין, המצבים עצמם, הרצוי או הלא רצוי, יכולים להיות מצבים שבהם אני עושה משהו או מצבים שבהם אני לא עושה משהו, אני חודל. לכן ההגדרה הביצועית לא תופסת כאן. יכולה להיות לי מצוות עשה לשבות ממלאכה בשבת, למרות שהמצווה הזאת אומרת לי לא לעשות מלאכה, שלפי הגדרה ביצועית זה לאו, אבל אנחנו מגדירים את זה כמצוות עשה, למה? בגלל שזה לא נכון לומר שעשיית המלאכה היא מצב שלילי, אלא השביתה ממלאכה היא מצב חיובי. ולכן זה מוגדר כמצוות עשה. ספציפית בשבת גם ההיפך נכון כי יש גם לאו, אז הלאו אומר לי שעשיית המלאכה היא גם מצב שלילי, חוץ מזה שהשביתה היא מצב חיובי. לכן זה בגלל שיש גם לאו, אבל אם מסתכלים על העשה לבדו, העשה בעצם מגדיר מצב חיובי, ושימו לב פה המצב החיובי זה לא מצב של עשייה אלא מצב של אי עשייה, מצב של שביתה. במצוות מעקה למשל מצאנו את ההיפך. במצוות מעקה ראינו שיש לאו לא תשים דמים בביתך והלאו הזה מתקיים על ידי פעולה. ולכאורה זה הגדרה של מצוות עשה בהגדרות הביצועיות, אבל זה מוגדר כלאו, למה? בגלל שמצב של בית בלי מעקה הוא מצב שלילי, לא שהמצב של בית עם מעקה הוא מצב חיובי. דיברנו על ההבדלים, מה קורה כשהיית אנוס, מה קורה בכל מיני מצבים אחרים. אז זה בעצם ההבדל בין מצוות עשה לבין מצוות לא תעשה. מההבדל הזה נגזרות כל ההשלכות ההלכתיות של ההבדלים בין לאו לבין עשה, למשל שמקבלים שכר על מצוות עשה אבל לא על לאו. על הימצאות במצב חיובי אתה מקבל שכר, על זה שאתה לא נמצא במצב שלילי אתה לא מקבל שכר. עונש זה הפוך. אם אתה נמצא במצב שלילי אתה מקבל עונש, אם אתה לא נמצא במצב חיובי אתה לא צדיק, אתה לא מקבל עונש על זה, אתה לא תקבל את השכר אבל אתה לא מקבל עונש. אתה צריך להוציא את כל ממונך כדי לא לעבור על לאו, למה? כי לא להיות במצב שלילי זו דרישה בסיסית. תוציא את כל ממונך כדי לא להיות רשע. אבל על מצוות עשה, בשביל להיות צדיק, אז עד חומש, תקנת אושא. לא יותר מזה, לא מוציאים את כל ממונך כדי להיות צדיק. זו דרישה שאמרתי לפי הרמב"ן בפרשת יתרו, שבדרך כלל כאשר ישנה דרישה שהיא דרישה ברמה גבוהה, אז הביטול שלה הוא עבירה ברמה נמוכה, ולהיפך. זאת אומרת, אם יש דרישה ממך להיות צדיק, לא קיימת את הדרישה הזאת, זאת לא עבירה כל כך גדולה, סך הכל לא היית צדיק, בסדר. אז ברגע שהקיום הוא במדרגה גבוהה, אז הביטול הוא בחומרה נמוכה. ולהיפך, זאת אומרת אם יש עבירה מאוד חמורה, אז רצח, אז אם רצחתי זה מצב מאוד שלילי. אבל אם לא רצחתי, בסדר, מה קרה? הרי ברור שאני לא צדיק גדול, נכון? זה א'-ב' לא לרצוח. זאת אומרת בגלל שהרצח הוא עבירה כל כך חמורה, אז ההימנעות ממנו זה לא ביג דיל, זאת לא רבותא. ולכן זה דיברנו על זה ברמב"ן, הסתכלנו ברמב"ן בפרשת יתרו שאומר שיש שני צדדים למטבע, בקיום מצוות עשה יותר גדולה מאשר קיום של מצוות לא תעשה כהימנעות מלאו. בביטול מצוות הלא תעשה יותר חמורה מאשר מצוות העשה, ביטול עשה זה פחות חמור מאשר מעבר על לאו. ואין שום סתירה, להיפך, בדרך כלל זה ככה. כאשר הקיום הוא חשיבותו גדולה, המדרגה גבוהה, הביטול הוא פחות משמעותי ולהיפך. תחילת פרשת עקב, מה שרש"י מביא, מצוות שאדם דש בעקבו, יש דברים שהם נורא פשוטים, זאת אומרת דבר בסיסי, אם לא עשית את זה יש עליך תביעה גדולה דווקא בגלל שלעשות את זה זה לא ביג דיל. אם לעשות את זה זה לא ביג דיל, אם עשית, אז למה לא עשית את זה אם זה לא ביג דיל? התביעה כלפיך היא תביעה הרבה יותר גדולה מאשר מצוות מאוד משמעותיות, שאם לא עשית אותם, בסדר, אז אתה לא צדיק, אבל אין עליך איזושהי דרישה של לא עמדת בסטנדרטים הבסיסיים. אז לכן יש איזושהי אסימטריה בין צד הקיום לבין צד הביטול. אמרתי שכתוצאה מההסתכלות הזאת, בעצם אפשר לומר שההבחנה הביצועית בין עשה לבין לאו נשארת בתוקפה גם כשאברנו למישור הנורמטיבי. רק המושגים שב ואל תעשה וקום עשה עוברים איזושהי הפשטה. זאת אומרת מצוות עשה תמיד מתקיימת בקום עשה ונעברת בשב ואל תעשה. רק שהמושגים קום עשה ושב ואל תעשה עכשיו הם מושגים נורמטיביים. קום עשה פירושו להיות במצב חיובי, זאת אומרת לעשות את רצון התורה בצורה פוזיטיבית, ושב ואל תעשה פירושו לא להתנגש עם התורה באופן חזיתי. כשאני מבטל עשה, אז יכול להיות שאני עשיתי את זה על ידי פעולה, נגיד ביטלתי את השביתה בשבת, אז עשיתי מלאכה. אבל זה עדיין עבירה בשב ואל תעשה, למרות שעשיתי מלאכה, ביצועית עשיתי מעשה. אבל מבחינה נורמטיבית זה שב ואל תעשה. למה? כי עשיית המלאכה כשלעצמה אין בה דבר בעייתי. הבעיה היא רק שאני לא נמצא במצב של שביתה. זאת אומרת שההתנגשות שלי מול רצון התורה היא התנגשות עקיפה ולא התנגשות ישירה. אז במובן הזה זאת עבירת שב ואל תעשה ולא עבירת קום עשה. ראינו לזה כל מיני השלכות לגבי כבוד הבריות, אם אתם זוכרים תוספות וראש ורמב"ם, נודע ביהודה, לגבי כבוד הבריות, לגבי בל תגרע, לגבי כל מיני השלכות שבהן באמת רואים שהמפרשים ראשונים ואחרונים מתייחסים להבחנה בין שב ואל תעשה לבין קום עשה בשתי צורות. יש כאלה שרואים את ההבחנה הזאת כהבחנה בין שני סוגי מצוות, מצוות עשה ומצוות לא תעשה. עשה זה תמיד קום עשה ולאו זה תמיד שב ואל תעשה. אבל יש כאלה שרואים את זה כהתייחסות להבחנה הביצועית עצמה. נגיד חז"ל עוקרים דבר מן התורה בשב ואל תעשה אבל לא בקום עשה, או כבוד הבריות דוחה דבר מן התורה בשב ואל תעשה אבל לא בקום עשה. מה הכוונה? שכבוד הבריות יכול לדחות עבירה של ביטול עשה אבל לא עבירה של לאו. זאת הגדרה אחת בראשונים. הגדרה אחרת אומרת לא, כבוד הבריות מאפשר לי לחדול פיזית, זאת אומרת לא לעשות פעולה פיזית שהתורה מצפה ממני לעשות, אבל אני לא יכול להיות שאני אעשה פעולה אקטיבית שהתורה אוסרת בשביל כבוד הבריות. זה אסור. אז זה הגדרה ביצועית. השיטה הקודמת אומרת שההגדרה היא הגדרה נורמטיבית, אבל עדיין במונחים של הגמרא, הגמרא קוראת לזה שב ואל תעשה מול קום עשה. אי אפשר להתעלם מהניסוח של הגמרא. הגמרא אומרת שחכמים עוקרים דבר מן התורה בשב ואל תעשה, שכבוד הבריות דוחה איסור מן התורה בשב ואל תעשה. איך אתה יכול להסביר שבעצם הכוונה היא למצוות עשה מול מצוות לא תעשה? הרי מצוות עשה לפעמים האיסור נעשה בקום עשה מבחינה ביצועית. על כורחנו צריך לומר שהמושגים שב ואל תעשה וקום עשה שמופיעים בגמרא עוברים הפשטה. וכשאני אומר עבירת שב ואל תעשה, בעצם אני אומר ביטול עשה, למרות שלפעמים הביטול עשה ייעשה בפעולה ברמה הפיזית הביצועית. אוקיי? אבל ברמה הרעיונית זה בעצם עבירת שב ואל תעשה. זה מה שראינו עד עכשיו. תוך כדי הדברים עלתה שאלה, אז איך במצוות עשה רגילה, מצוות עשה חיובית מה שקוראים, יש עבירה באי קיומה? אמרתי שאם לא קיימתי מצוות עשה, אז אני בינוני. אני לא צדיק, אבל אני גם לא רשע. ולכן מה ההבדל בין ביטול עשה לבין לאו. אבל אז הייתי מצפה שביטול עשה יהיה דבר ניטרלי. אבל בעשה חיובי ביטול עשה הוא עבירה. יותר קלה מאשר עבירת לאו, אבל עדיין עבירה. אז זה אומר שיש פה גם צד שלילי. אז למה זה מצוות עשה? באיזה מובן זה מצוות עשה? אז זה נקודה שאנחנו ניגע בה היום. שמע? מה?

[Speaker C] יש הוראה בתורה שביטול עשה מוגדר כלאו? הוא לא מוגדר כלאו. הוא עבירה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה נקרא הוראה בתורה? כתוב בתורה בפירוש? בתורה לא כתובים כללים בשום מקום. הגמרא אומרת את זה, כל מיני פשט, ראשונים, אחרונים, כולם.

[Speaker C] יש כלל ששמעתי פעם שיש הוראה מפורשת בזה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אין הוראה מפורשת על זה. זה העשה עצמו. מה, לאו? לאו מופיע בתור הישמר, פן, ואל, מופיע ניסוח של לאו. לא, שיש לי מצוות עשה ולא עשיתי, נמנעתי מעשה, אז זה ביטול עשה. זה ביטול עשה, כן. יש בפרק שמיני של יומא דנים שמה למה אין לאו על אכילה. ריש לקיש שמה בדף פה נדמה לי, למה אין לאו על אכילה? והגמרא מתפתלת שמה כי היא אומרת לא הייתה דרך לנסח את הלאו על האכילה. הישמר פן לא תאכל או הישמר פן תאכל, משהו שם לא מסתדר לגמרא שמה, לא הייתה דרך לנסח את הדבר הזה. זאת אומרת יש דברים שהתורה לא צריכה לנסח או לא יכולה לנסח, כי ברגע שהיא תגיד שזה איסור, היא תגיד על זה הישמר, פן, ואל, אז זה יהיה לאו. איך התורה יכולה לנסח שכשאתה לא מקיים את העשה יש לך עבירה? היא לא יכולה לנסח את זה. מה שהיא אומרת זה שיש מצוות עשה, ממילא אתה מבין שאם לא עשית את זה לא היית בסדר, כי התורה מצפה שתעשה. אם לא עשית אז אתה לא בסדר. ועדיין אנחנו יודעים שיש גם מימדים, מצוות קיומיות, אנחנו נראה את זה עוד מעט. אוקיי, אז אני מתחיל. אני רוצה עכשיו לסקור סוגים שונים של מצוות עשה. אני עוזב כרגע את ההבדלים בין לאו לבין עשה, עכשיו אני נכנס לתוך מושגים של מצוות עשה. אנחנו נראה שאין חלוקה מקבילה בתחום הלאוין. לא יודע למה אגב כל כך, אבל אין. בתחום העשין יש. אז בואו נראה. אני אדבר על ארבעה סוגים באופן עקרוני, חמישה אולי. הסוג הראשון זה מצוות עשה חיובית. זה המצוות עשה הרגילה. כן, מצוות עשה רגילה זאת מצווה שהתורה מטילה עליי חובה כלשהי לעשות, ואם לא עשיתי את החובה הזאת אז עברתי עבירה של ביטול עשה. לא של לאו אלא של ביטול עשה. אתה צריך להניח תפילין, כן? זה כל יום או לא כל יום, זאת שאלה לא פשוטה, אין לזה מקור ברור שאנחנו צריכים להניח תפילין כל יום אגב, אבל לא משנה, מקובל שאנחנו צריכים להניח תפילין כל יום. מי שלא הניח תפילין באותו יום ביטל עשה. אוקיי? אז זה מצוות עשה חיובית. או להתענות ביום כיפור. להתענות ביום כיפור, מי שלא התענה ביטל עשה. חוץ מזה שיש גם לפי הרמב"ם לפחות יש גם לאו, אבל קודם כל הוא ביטל עשה. אז מצוות עשה חיובית זה מצווה שיש לה שתי פנים. אם אתה מקיים את המצווה אז יש לך מצוות עשה. אם אתה מבטל את המצווה אז יש לך עבירה של ביטול עשה. לא לאו אלא עבירה של ביטול עשה. עכשיו במצוות עשה חיובית אתה כמובן צריך לעשות אותה, ואם לא עשית אותה אבל אין עליך עונש בבית דין. עונש בבית דין ניתן רק על לאו. על ביטול עשה אין עונש בבית דין. בבית דין של מעלה זה פרשייה אחרת, אבל בבית דין של מטה אין עונש על עבירת ביטול עשה. אוקיי? אבל זה הסוג הרגיל של מצוות עשה, מצוות עשה חיוביות. יש סוג אחר של מצוות עשה שהם מכנים אותם מצוות עשה קיומיות. מצוות עשה קיומיות זה מצוות שבעצם לא מטילות עליי פעולה מסוימת כחובה. כן? לכן מי שלא קיים את הפעולה הזאת לא עבר עבירה. אין פה ביטול עשה, אין לו עונש, כנראה גם לא בדיני שמיים, זאת אומרת לא קרה שום דבר. לא עשית, אז לא עשית. יש דוגמה? עוד רגע אני אביא דוגמאות, תכף נראה. כמובן שצריך לשאול את עצמנו למה, אז באיזה מובן זה מצווה? הרי אנחנו יודעים שמחוץ להלכה יש דברים שהם לא נכנסים להלכה ועדיין מצופה מאיתנו לעשות אותם. נכון? לפנים משורת הדין, מידת חסידות, מוסר, חיובים מוסריים כאלה ואחרים. אז גם אם זה לא נמצא במסגרת ההלכה הפורמלית, נדרש מאיתנו לעשות את זה. קדושים תהיו, אז הרמב"ן מסביר שמה זה קדושים תהיו? אל תהיו נבל ברשות התורה. יש דבר כזה שנקרא נבל ברשות התורה. זאת אומרת למרות שזה לא עבירה הלכתית פורמלית, אבל התורה רואה את זה כנבלות, כאדם כזה היא רואה אותו כמנוול. אבל הוא כן יכול להיות מעשה טוב. מה שקוראים ברחוב עשית מצווה, מתכוונים עשית מעשה טוב, לזה הם מתכוונים להגיד. לא מצווה במובן של לצאת ידי חובה של ציווי של הקדוש ברוך הוא, אלא עשית מצווה, כשחילונים מדברים על עשית מצווה, מתכוונים להגיד עשית מעשה טוב. אז יש גם בתפיסה הלא יודע אם נקרא לזה ההלכתית, אבל התורנית, כי הלכה זה הרי לכאורה רק מה שהמצוות. אבל בתפיסה התורנית יש כמובן ערך גם למעשים שהם מחוץ להלכה, ואני מניח שהקדוש ברוך הוא יכול להתחשבן איתנו גם על התנהגויות כאלה. גם מי שנבל ברשות התורה הקדוש ברוך הוא יכול להיפרע ממנו, כי זה לא בסדר, למרות שהוא לא ביטל עשה ולא עבר על לאו. אם זה היה במניין המצוות, אז זה לא היה נבל ברשות התורה, זה היה נבל שלא ברשות התורה, כי זה היה במניין המצוות. זה הפרדוקס הנבל, לא הזכרתי את זה? יש בתחילת פרשת קדושים, אז הרמב"ן אומר שקדושים תהיו הכוונה אל תהיו נבלים ברשות התורה. לא, לכן אני מביא את זה. אל תהיו נבלים ברשות התורה, זאת אומרת, לא לאכול, לא לעסוק ביחסי אישות יותר מעבר למינונים סבירים, ולא לאכול ולסבוא ולשתות יין וכדומה. עכשיו בשורש הרביעי של הרמב"ם, הרמב"ם מדבר על מצוות שלא מונים מצוות שכוללות את כל התורה. מה זה מצוות שכוללות את כל התורה? ושמרתם את כל מצוותיי ועשיתם אותם. אז לא מונים את זה כמצווה למרות שזה מנוסח כמצווה בתורה. למה לא? כי זה סך הכל חוזר על ציוויים שכבר קיימים בתורה. המצוות מופיעות בתורה ופה יש איזושהי אמירה כללית שאומרת תשמר לעשות את המצוות, תעשה את המצוות. לכן זה לא נמנה במניין המצוות. הרמב"ם מביא בתור דוגמה את קדושים תהיו. הרמב"ם מפרש קדושים תהיו הכוונה תעשו את המצוות. זאת אומרת, כשתעשו את המצוות זה יקדש אתכם, והדרישה קדושים תהיו הכוונה תעשו את המצוות. אז זה לא נמנה כי זאת מצווה כוללת. הרמב"ן, והוא תוקף את בה"ג שכן מונה את המצווה הזאת. והרמב"ן מגן על בה"ג כדרכו בהשגות שם על השורש הרביעי, הוא מגן על בה"ג, אבל הוא מסביר את זה אחרת. הוא אומר שבה"ג לא מפרש את קדושים תהיו כמו הרמב"ם אלא באיזושהי צורה אחרת. אבל הוא לא מביא את מה שהוא עצמו פירש על קדושים תהיו על התורה. קדושים תהיו אל תהא נבל ברשות התורה. למה הוא לא מביא את זה? הוא לא מביא את זה כי זה לא יכול להיות הסבר בדעת בה"ג. כי אם זה היה הפירוש של הפסוק קדושים תהיו, אז זה לא היה יכול להימנות כמצוות עשה. והראיה, שהרי בסוף ספר המצוות של הרמב"ם נדפסו המצוות שהרמב"ן הוסיף על הרמב"ם, מצוות עשה ומצוות לא תעשה. יש מצוות של הרמב"ם שהוא חולק עליהן ובמקום זה הוא מכניס אחרות כדי שיישאר תרי"ג. לא תמצאו שם את קדושים תהיו. הרמב"ן לא מוסיף את זה. השאלה היא למה? והתשובה היא בדיוק מה שאמרתי קודם לנועם, שאם הייתי מכניס את זה למניין המצוות, אז מי שהיה עושה את המעשה הזה הוא לא היה נבל ברשות התורה, הוא היה נבל שלא ברשות התורה, כי הוא ביטל עשה. לכן התורה בכוונה לא מכניסה את זה למניין המצוות כי בעצם אומרת אני מעדיפה להשאיר דברים מסוימים מחוץ לרובד של הציוויים הפורמליים. יש דברים מסוימים שהתורה רוצה שאנחנו נעשה את זה לא מכוח היותנו מצווים, אלא כמי שאינו מצווה ועושה. ואולי אני ארחיב טיפה קצת כי זה באמת הקדמה שאולי הייתי צריך לתת גם אותה. יש רב חיים ויטאל בשערי קדושה, שהיה תלמיד האר"י, אז הוא שואל למה התורה לא מצווה על תיקון המידות? למה התורה לא מצווה על תיקון המידות? לא מצאנו מצווה על תיקון המידות. ככה הוא שואל. אמת שאני לא הבנתי את השאלה הזאת כי כן מצאנו מצווה כזאת, כמו שאומר רב חיים הלר וכדומה. יש מצווה כזאת, להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא. מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון אף אתה חנון, מצווה מנויה אצל כל מוני המצוות. אז מה השאלה? והיו אחרונים שדנו בעניין הזה וכולי, הם לא פספסו את הנקודה הזאת כנראה. זאת אומרת, מה פשר העניין? אני חושב שהכוונה, המצווה שאותה מונים זה ללכת בדרכיו, להידבק בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, זה מצוות על התנהגות. תתנהג בצורה רחומה וחנונה וכדומה. אבל כשאנחנו מדברים על תיקון המידות אנחנו מדברים על המבנה הנפשי שלנו, לא על ההתנהגות בפועל. ההתנהגות בפועל יכולה אולי לשקף את זה, אבל כאשר נדרש איתנו לתקן את מידותינו, הכוונה שאנחנו המבנה הפנימי הרוחני הנפשי שלנו יהיה נכון. זו לא שאלה של התנהגות, אף שההתנהגות עוד פעם תבטא את זה, אבל לא זה מה שנדרש. אז במישור ההתנהגותי יש לנו מצווה להידבק במידותיו של הקדוש ברוך הוא, לעשות את מה שהוא עושה. אבל במישור של תיקון המידות, על זה לא מצאנו מצווה.

[Speaker C] אין קשר ביניהם?

[הרב מיכאל אברהם] מה? אין קשר ביניהם? זה קשר הכרחי, זה שני דברים שונים. יש קשר, אמרתי. ההתנהגות הטובה הרבה פעמים היא ביטוי למידות נכונות, אבל זה שני… אתה יודע, אני אביא לך דוגמה אם אתה כבר שואל. הרמב"ם בהלכות אבל בתחילת פרק י"ד, הרמב"ם מביא שם שיש מצווה, יש מצווה, מצוות ואהבת לרעך כמוך. אולי אני אפתח את זה פה. רגע. תראו. הרמב"ם הלכות אבל פרק י"ד הלכה א'. הרמב"ם כותב: מצוות עשה של דבריהם לבקר חולים ולנחם אבלים ולהוציא המת ולהכניס הכלה וללוות האורחים ולהתעסק בכל צורכי הקבורה, לשאת על הכתף ולילך לפניו ולספוד ולחפור ולקבור, וכן לשמח הכלה והחתן ולסעדם בכל צורכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להם שיעור. עכשיו תראו משפט מפתח: אף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם, כמו שהוא אמר למעלה, כן, מצוות עשה של דבריהם, הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך. כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצוות. לא הבנתי, זה מדבריהם או שזה מימוש של מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך? זה מצוות עשה מנויה, זה מצוות עשה דאורייתא. מה זה קשור לדבריהם? אם תגידו שחכמים הם אלה שעיצבו את המצווה דאורייתא הזאת, זה עדיין לא עונה על השאלה, בגלל שגם כשחכמים מפרשים מצווה דאורייתא זה הגדר של המצווה דאורייתא, זה לא מצווה מדבריהם. חכמים פירשו מה אומרת לנו התורה. אבל תכלס בשורה התחתונה זה מצווה דאורייתא, זו לא מצווה דרבנן. אז איך הרמב"ם קורא לזה מצווה מדבריהם? נדמה לי שמה שהרמב"ם מתכוון לומר שהמצווה דאורייתא זה ואהבת לרעך כמוך. תאהב אותו. מה? בלב שלך. זה המצווה. הביטויים המעשיים, הנה אני עונה לזה לשאלה שלך, הביטויים המעשיים של האהבה הזאת זה הביטויים האלה, אבל אלה מצוות דרבנן. מה יקרה למשל אם אני אכניס כלה, כן, זה ממש ניתוח ליטבקי של העניין, לשמח כלה, ללוות את המת וכולי, אין לי בלבי שום אהבה אליהם. לא, אני אדיש להם לחלוטין. אבל אני עושה את הפעולות האלה כי חכמים קבעו שיש מצווה לעשות אותם. לא לא, זה לא אסמכתא. לא, זה אני אומר, אם אני עושה את המצוות האלה אבל אין לי שום אהבה, לא אוהב אותם, אבל אני מלווה את הכלה, משמח אותה, את המת, ביקור חולים, כל מה שכתוב פה. אז קיימתי מצווה דרבנן אבל לא קיימתי את הדאורייתא של ואהבת לרעך כמוך. דרבנן קיימתי, עשיתי את מה שחכמים אמרו. אוקיי? אם אני אוהב אותם אבל לא עושה את הפעולות האלה, אז קיימתי את המצווה דאורייתא של ואהבת לרעך כמוך אבל לא קיימתי את המצווה דרבנן. כמו בסוכה, אולי גם את הדאורייתא לא קיימתי, כי תוספות אומר שמה שאם אתה עושה את הדאורייתא באופן לא באופן שחכמים אמרו, אז לא יצאת גם את הדאורייתא. כמו מי שישב בתוך הסוכה ושולחנו בתוך הבית. מי שאכל בסוכה ושולחנו בתוך הבית אמרו לו לא עשית, לא קיימת מצוות סוכה מימיך. למה לא? שולחנו בתוך הבית זה דין דרבנן שאסור לאכול בתוך הסוכה. אז תוספות אומר שמה שמי שלא מקיים את זה בדרך שקבעו חכמים לא יוצא גם את הדאורייתא. בסדר, אבל ברמה העקרונית הרמב"ן חולק עליו שמה. אבל ברמה העקרונית, אם אני אוהב את רעי ולא עשיתי את הפעולות האלה, קיימתי את מצוות, נגיד שלא הייתי יכול אפילו, אז אין אפילו טענה כלפי, לא הייתי יכול אבל אני אוהב אותו. אז קיימתי את מצוות ואהבת לרעך כמוך, אבל לא קיימתי את המצווה דרבנן, את המצוות דרבנן. אם אני מקיים את המצוות דרבנן האלה מתוך המוטיבציה שאני אוהב אותו, אז קיימתי גם את הדאורייתא וגם את הדרבנן. אבל הנה מה שהבאתי לך בתור דוגמה, אתה שאלת אם זה אותו דבר ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא ולתקן את המידות. התשובה היא לא. אני יכול ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא להתנהג נכון בלי שבאמת אני בנוי נכון. אני מתנהג נכון כי יש מצווה ללכת בדרכיו של הקדוש ברוך הוא, אני רוצה לצאת ידי חובה. כן, כמו הבדיחה הישיבתית הידועה על. על אותו בחור שיוצא לשידוכים, כן, אז הוא פוגש כל מיני בנות והוא דוחה את כולן. אז בא אליו המשגיח בישיבה אומר לו: שמע חביבי, מה אתה רשכבה"ג? זאת אומרת, אף אחת לא מתאימה לך? שב תעבוד על המידות, תפסיק רגע להיפגש, שב תעבוד על המידות שנה שלמה, אחרי זה תחזור ותיפגש איתם עוד פעם. עבד על המידות בהתפעלות רבה, חזר אחרי שנה, פוגש עוד פעם כל מיני סדרה של בנות כאלה, עוד פעם דוחה את כולן. שאל אותו המשגיח: מה עשית שנה שלמה? עבדת על המידות ולא קרה שום דבר, נשארת בעל גאווה כמו שהיית? אומר לו: מה פתאום? עכשיו אני ענוותן עצום, הוא אומר לו. רק מה? כשהייתי בעל גאווה הן לא התאימו לי, אז עכשיו שאני ענוותן, קל וחומר שהן לא מתאימות לי. זאת אומרת, כך נראה מי שעובד על המידות בגלל ששלחו אותו לעבוד על המידות, לא בגלל שהוא מבין באמת מה המשמעות של עבודה על המידות, אלא כי לצאת ידי חובה הוא עבד על המידות. זאת הסיבה למה התורה כנראה לא ציוותה עלינו לתקן את המידות. התורה לא ציוותה עלינו לתקן את המידות, אם היא הייתה מצווה עלינו זה היה הורס. כן, יש את ר' חיים ויטאל שם בשערי קדושה, הוא מסביר שהתורה מדברת לבני אדם. מי שלא בן אדם אין מה לדבר איתו, ולכן אין מה לצוות על תיקון המידות. זאת אומרת תיקון המידות זה תנאי להיותך מצווה. זאת אומרת אם אתה לא מקיים את התנאי הזה, אז מה הטעם לצוות עליך? זה כמו קצת לצוות להאמין בקדוש ברוך הוא, מצוות עשה א' של הרמב"ם. כן, אין טעם לצוות כי אם אתה לא מאמין אז אתה לא בר ציווי. הרמב"ם כן, אז זה צריך עיון גדול מה שהרמב"ם אומר שם, כל מיני תירוצים שבעיניי לא משכנעים, אבל עדיין זה צריך עיון גדול, זה לא יכול להיות המצווה הזאת. אז הטענה של ר' חיים ויטאל זה שאין מה לצוות על תיקון המידות, ושתיקון המידות הוא תנאי להיותך בר ציווי. אבל הרב קוק הולך צעד אחד הלאה והוא אומר לא, יותר מזה, אם היו מצווים אותך לתקן את המידות זה היה הורס. כי אז היית כמו אותו בחור עם השידוכים. היית בעצם מתקן את המידות כי יש סעיף בשולחן ערוך שצריך לתקן את המידות. המידות שלך לא היו מתוקנות ככה. זה כמו אדם הכהן, יש סיפור על המשכיל אדם הכהן, כן, שהוא רצה לעשות תשובה על ערש דווי כדי להפריך את מאמר חז"ל שרשעים אפילו על פתחו של גיהינום לא עושים תשובה. זאת אומרת, כן, אז אי אפשר, זה סוג פעולות שאי אפשר לעשות אותן. זאת אומרת אם באמת תעשה תשובה אז עשית תשובה. אם אתה לא עושה תשובה כי אתה עושה את זה רק כדי להפריך מאמר חז"ל אז לא עשית תשובה, אז לא הפרכת את מאמר חז"ל. זאת אומרת זה כן, יש דברים מסוימים שהם לא יכולים להיות רק פעולה טכנית. זאת אומרת זה לא עובד בצורה כזאת. אז כשאתה מתקן את המידות כי יש סעיף בשולחן ערוך שצריך לתקן את המידות, המידות שלך לא מתוקנות. זאת אומרת לתקן את המידות זאת פעולה שאמורה לבוא מתוך הבנה שלך שככה צריך להיראות בן אדם. ולכן אומר הרב קוק, לא רק התורה לא מצווה כי לא צריך לצוות, או כי זה פשוט בגלל שהיה אי אפשר לצוות, אלא בגלל שזה היה הורס. אם היו מצווים אז הייתי עושה את זה כמי שמצווה ועושה, והתורה אומרת שבמקרים המסוימים האלה גדול מי שאינו מצווה ועושה. אוקיי? איך כדאי ללמוד הרב קוק? אם זה מדבר אליך אז יש לזה ערך, ואם לא אז לא. תורה בגברא מה שאני קראתי בכמה מקומות. תורה סובייקטיבית, כן, שאם זה מדבר אליך אז זה טוב. ואם זה מדבר אליך אז גם ביקורת התבונה הטהורה זה בערך זה בעיניי זה אותו דבר. פילוסופיה או ספרות או לא משנה מה שלא יהיה. טוב, בכל אופן, אז זה לגבי ה… אז מה זה בעצם אומר? אני חוזר עכשיו למהלך שלנו, סוגר את הסוגריים. זה בעצם אומר שיש סביב ההלכה יש מעגלים פריפריאליים נוספים של חובות או איסורים שהם לא חלק מההלכה הפורמלית, אבל התורה מצפה מאיתנו בכל זאת לעשות אותם. כאן אני קורא לזה התורה לא מצווה אותנו לעשות אותם, אלא מצפה מאיתנו לעשות אותם. אין ציווי. אוקיי? לכן ועשית הישר והטוב למשל, שזה דומה קצת לקדושים תהיו, אבל זה מדבר על מוסר, קדושים תהיו מדבר על ערכים אנושיים, לא על ערכים מוסריים. בשני הדברים האלה הם לא נכנסים למניין המצוות. שום מונה מצוות לא מכניס את זה. לא ועשית הישר והטוב ולא קדושים תהיו במשמעות של הרמב"ן. למה? כי כמו שאמרתי קודם, כיוון שיש דברים שבמהותם נמצאים מחוץ להלכה, ברגע שתקבע את זה כמצוות עשה, אז היא כבר לא תהיה הלכה. אז אני חוזר אלינו. אז זה בעצם אומר שמצוות עשה קיומית, לכאורה הייתי מצפה שהיא בכלל משהו שהוא מידת חסידות, אתה רוצה תעשה אתה לא רוצה אל תעשה, אבל אין עליך חובה לעשות. אז באיזה מובן זה מצווה? זו לא מצווה. זו מידת חסידות. זה מחוץ להלכה. זו ציפייה של התורה ולא ציווי של התורה. אז למה דבר כזה בכל זאת מוגדר כמצוות עשה? זו בעצם השאלה שרציתי לשאול. אז פה אני רוצה להביא כמה דוגמאות לפני שאני ממשיך. מה הדוגמאות למצוות עשה קיומית? יש מישהו שמכיר? ארבעת המינים? דוגמה למצוות עשה קיומית. ארבעת המינים. ארבעת המינים זה חיובי? ארבעת המינים אתה חייב, אם לא עשית יש לך ביטול עשה. דבר מצווה קיומית, אומרת שאם לא עשית לא קרה כלום. נשמת כל חי?

[Speaker C] לא,

[הרב מיכאל אברהם] זה לא מצווה בכלל, עם כל הכבוד. אוקיי, אז זה כבר דוגמה שמתחילה להתקרב. זה לא נכון, עוד מעט נראה, אבל זה כבר מתחיל להתקרב. זאת אומרת, הוא מציע, אלימלך, נכון? אלימלך מציע שחיטה. למה שחיטה היא נראית דוגמה למצוות עשה קיומית? אתה לא רוצה לאכול אל תאכל, אבל אם אתה רוצה לאכול אז אתה צריך לשחוט כדין. נכון? בעצם אם עשית את זה יש לך מצווה, לא עשית את זה לא קרה כלום. אוקיי, אבל זה לא נכון. עוד רגע אני אסביר למה לא. יש כל מיני. ציצית, יש כאלה שמביאים בתור מצוות עשה קיומית. אתה לא רוצה אל תשים בגד של ארבע כנפות ולא תתחייב בציצית. שמת בגד של ארבע כנפות התחייבת. גם זה לא נכון. יש כמה דוגמאות אבל הן דוגמאות חלקיות. למשל מצוות תלמוד תורה. מצוות תלמוד תורה, הגמרא אומרת, רבי שמעון אומר שקריאת שמע בוקר וערב יוצא ידי חובה. כן, פרק בבוקר פרק בערב. גמרא במנחות בדף צ"ט ורבי שמעון אומר אפילו קרא קריאת שמע בוקר וערב יצא ידי חובה. מה עם כל השאר? כל השאר זה כנראה מצווה קיומית. זאת אומרת אם עשית, אם למדת תורה מעבר לפרק בבוקר פרק בערב, אז קיימת מצוות לימוד תורה. לא עשית את זה אין לך ביטול עשה. כן, אז מה זה המושג ביטול תורה? זה שיעור לעצמו, אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו, אבל זה מושג לא הלכתי, המושג ביטול תורה. ברמה ההלכתית אין ביטול עשה אם אתה לא לומד תורה חוץ מקריאת שמע בוקר וערב. אז זו דוגמה אחת. דוגמה שנייה למשל מצוות צדקה. הרמב"ם אומר אל יפחת משליש השקל בשנה. אבל מעבר לשליש השקל, אם נתת יש לך מצווה ואם לא לא קרה כלום. אז זה מצווה קיומית. כן, יש עוד כמה דוגמאות. אז שימו לב אבל מה משותף לכל הדוגמאות האלה. מה שמשותף לכל הדוגמאות האלה זה שזה מצוות שיש להם רף מינימלי שאותו אתה חייב לעשות שהוא חיובי, הוא לא קיומי. מעבר לרף המינימלי הזה זה מצווה קיומית. זאת אומרת אם תעשה יותר מהמינימום יש לך מצווה, אם לא עשית לא קרה כלום. אבל במינימום אתה חייב לעשות. זאת אומרת אם לא עשית אז יש לך תביעה, זה ביטול עשה, אוקיי? האם יש מצוות עשה קיומית שהיא כל כולה קיומית? לא מעבר לרף מינימלי מסוים, אלא כולה קיומית. אז על פניו אין. וזה מפתיע, אנשים לא כל כך מכירים את זה, אבל על פניו אין. אין מצוות עשה קיומית בהלכה. יש הצעה של רב משה פיינשטיין, הוא טוען שמצוות יישוב ארץ ישראל היא מצוות עשה קיומית. שמי שעושה את זה יש לו מצוות עשה ומי שלא עושה את זה לא קרה כלום. וכאן זה בלי רף מינימלי, זאת אומרת כל המצווה הזאת היא מצווה קיומית. ורב אברהם שפירא יש לו סימן בספר שלו שהוא מתפלמס איתו והוא טוען מה פתאום, לא רק בגלל שהוא מבין אחרת את מצוות יישוב ארץ ישראל אלא כי הוא טוען אין קטגוריה כזאת בהלכה. אין בהלכה מצווה שהיא כל כולה קיומית. זאת אומרת יש מצוות שיש להן רף מינימלי ומעבר אליו זה קיומי. יש רמות שונות של הקיום. אבל אין מצווה שהיא כל כולה קיומית. זאת הטענה שלו. והאמת שעל פניו הוא צודק, זאת אומרת עובדתית, זאת אומרת לא חושב שיש מצווה, מצוות עשה קיומית בהלכה.

[Speaker C] מה הטענה אבל של הרב פיינשטיין?

[הרב מיכאל אברהם] הוא טוען שיש, מה זאת אומרת מה

[Speaker C] הטענה. ולמה פה זה קיומי? מה מכניס את ה…

[הרב מיכאל אברהם] למה מפרשים את זה? למה בתלמוד תורה אנחנו מפרשים שרק קריאת שמע בשחרית ובערבית ומשם ואילך זה קיומי?

[Speaker C] כי יש רף, אני אומר, אבל מאיפה הוא מביא את החידוש שאפשר לעשות מצווה קיומית בלי רף?

[הרב מיכאל אברהם] למה שלא יהיה? באופן עקרוני אני לא רואה מניעה שתהיה. כמו שהרף יכול להיות על אפס, כמו שהוא על שליש שקל, היה יכול להיות גם אפס. מה? למה רק ביישוב ארץ ישראל? למה יצא לו ובמקומות אחרים לא יצא לו? זה שיש, זה כמו תנא ושייר, אז הגמרא שואלת מאי שייר דהאי שייר. זאת אומרת כשהגמרא מביאה רשימה של דברים, אז שואלים רגע, אבל יש עוד משהו, והגמרא אומרת תנא ושייר. כאילו, את הדבר הזה לא הביאו, אבל גם הוא שם. אז הגמרא שואלת מאי שייר דהאי שייר. מה זאת אומרת? תמיד אומרים, רגע, אם הוא שייר, אז צריך להיות עוד משהו שהוא שייר. לעולם לא משיירים דבר אחד. אם אתה כבר משייר, צריך להיות עוד משהו ששיירת. למה? כנראה כי לא עושים קיצור, אתה עושה רשימה ומוציא דבר אחד. זה לא נקרא לקצר את הרשימה. אם אתה מקצר, אז כנראה שהשמטת יותר מדבר אחד. אחרת אין טעם, אז כבר תביא את הרשימה המלאה, מה, בשביל מה סתם לשחק. כן, אז אתה בעצם אומר אם יש דוגמה אחת אז זה לא יכול להיות, חייבות להיות לפחות שתי דוגמאות בשביל שהקטגוריה תעמוד. אבל לא, כשאנחנו עושים רשימה שמקצרת, אז אתה אומר יש היגיון להגיד אתה לא מקצר בפריט אחד את הרשימה. אבל יכולה להיות קטגוריה שיש לה רק פריט אחד בהלכה. אז תשאל

[Speaker C] למה דווקא היא? למה היא רק הקטגוריה?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זאת שאלה פרשנית. השאלה היא למה דווקא במצווה הזאת יצא לו, לא זוכר כרגע את הנימוקים שלו. אבל בכל אופן זה ויכוח שיש פה בין האחרונים האלה. יש פה ויכוח בשאלה לגבי מצוות יישוב ארץ ישראל, אבל הוויכוח הוא כמובן ויכוח יותר יסודי, האם בכלל יש בהלכה מצוות שהן כל כולן קיומיות. אבל כן יש מצוות שיש להן רף שממנו והלאה זה קיומי. זה הבאתי את הדוגמאות קודם. עכשיו שאלתי, למה בעצם הדבר הזה מוגדר בכלל כמצווה? מה ההבדל בינו לבין מידת חסידות? אתה הרי לא חייב לעשות את זה. אם עשית את זה, עשית מעשה טוב. אז זה מידת חסידות. באיזה מובן זה מצווה? מדברים על השאלה מה הן מצוות, זה הנושא שלנו פה. אז באיזה מובן זה מצווה? אז הטענה היא שיש הבדל בין מצווה לבין מעשה טוב. ההבדל הזה הוא הבדל קטגורי. זאת אומרת, נכון שאם עשית זה מעשה טוב ואם לא עשית לא קרה כלום, אבל אם עשית זה לא רק מעשה טוב אלא קיימת מצווה. ואם אתם זוכרים דיברתי בהתחלה, כשדיברתי על המבוא, אז דיברתי על הטענה של הרמח"ל ורב אלחנן וסרמן שבכל מצווה ובכל עבירה יש שני היבטים. יש נגיד במצווה את ההיבט של הציות לציווי של הקדוש ברוך הוא, ויש את ההיבט של התיקון שאותה מצווה אמורה לעשות, לכן הצטווינו, כי זה מביא איזושהי תוצאה חיובית. אוקיי? והעבירה אותו דבר. זאת אומרת כשאני עובר עבירה אז א' אני מורד נגד הציווי וב' גם יש פה משהו שהוא בעייתי, לכן הצטווינו לא לעשות את זה. עכשיו כשאני מדבר על מצוות עשה קיומית, הטענה שלי היא שכאשר אתה עשית את המצווה הזאת אז גם צייתת לציווי וגם יש לך תועלת בפעולה. אוקיי? לכן זה מצווה. לפנים משורת הדין יש רק את התועלת שהפעולה הזאת מביאה, אבל אתה לא נענה לציווי. אין ציווי על דבר שהוא לפנים משורת הדין, כי זה לא דין, לא הצטווינו על זה. אז לכן גם אם המצווה היא מצוות עשה קיומית היא עדיין מוגדרת להיות מצווה, זה לא סתם פעולה טובה, זאת מצווה. יש הבדל קטגורי בין שני הדברים האלה. למשל, אביא לכם נפקא מינה לדוגמה. הראב"ד בתחילת הפירוש שלו לספרא, הראב"ד דן בשאלה האם מצוות עשה קיומית דוחה לאו. נגיד נשים סומכות רשות על קורבן. נשים שסומכות על קורבן, אז מחלוקת, אבל יש שיטה שאומרת שזה רק רשות לסמוך. הן לא חייבות לסמוך, זה רק רשות. האם זה דוחה איסורי יום טוב? המצווה של נשים. כיוון שזה עשה… אומר הראב"ד, כיוון שמבחינת נשים, מצוות עשה… לא זה זמן גרמא, סליחה. נשים סומכות רשות, זה רק רשות, אומר… לכאורה היינו מצפים שזה לא ידחה לאו. כשיש לך מצוות עשה זה דוחה לאו, ואין לך פה ציווי, זה מעשה טוב, אתה לא עושה מעשים טובים על חשבון לאווים. אומר הראב"ד, מצווה כזאת דוחה לאו. כן. אותו דבר מצוות עשה שהזמן גרמא לנשים. מצוות עשה שהזמן גרמא, אז כמעט לכל הראשונים מותר וראוי. יש כאלה שאומרים שאפילו נשים מברכות על זה, זה כבר ברמ"א והמחבר, אבל ודאי שיש להם עניין שהם יעשו את זה. היה מקום לומר שזה שיש עניין שהם יעשו את זה זה עוד לא אומר שזו מצווה, אולי מבחינתם זה כמו מעשה מוסרי, מעשה שהוא מידת חסידות, אוקיי? אבל הטענה שעולה פה מהריטב"א הזה לא, זאת ממש מצווה, רק מבחינת נשים מצוות עשה שהזמן גרמא זה מצווה קיומית ולא מצווה חיובית, אבל זה עדיין מצווה ולא רק מעשה טוב. והנה ההשלכה, שכשאני מקיים את זה במחיר של לאו אני יכול, לא רק יכול, צריך, לא צריך, צריך אף פעם אין כי זה מצווה קיומית, אבל אני יכול לעשות את זה במחיר של לאו. נאמר על זה הכלל שעשה דוחה לא תעשה, כי יש פה מצוות עשה. על פעולה טובה, מידת חסידות, אף פעם לא יגידו לך תעשה את זה גם במחיר של לאו, זה לא דוחה לאווים. אז הנה דוגמה או השלכה לטענה שיש פה ממש מצווה ולא רק מעשה טוב. עכשיו, אוקיי, אז ראינו דוגמאות למצוות עשה קיומית או לפחות מרף מסוים והלאה, ועכשיו אני עוד חייב לכם תשובה למה שחיטה או ציצית הם לא דוגמאות טובות לזה. בואו תנסו לחשוב.

[Speaker B] כי אין שם בעצם רף?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, בלי קשר לרף. אני שואל למה ציצית היא לא תהיה מצווה כמו יישוב ארץ ישראל? בלי רף. מצוות עשה קיומית בלי רף, כמו מצוות יישוב ארץ ישראל. מה ההבדל בין מצוות יישוב ארץ ישראל של רב משה פיינשטיין לבין ציצית? כי יש

[Speaker E] לך ביטול עשה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker E] הרב השווה את זה לתלמוד תורה שאם לא עשית יותר אז אין, כאילו אם עשית מעבר לרף אז מעבר לרף זה לא ביטול עשה, אבל ציצית זה ביטול עשה אם אתה לא עושה את

[הרב מיכאל אברהם] זה. טוב, אם מתקיים, נגיד ככה, במצוות ציצית אתה צודק. ניקח את מצוות ציצית, מצוות ציצית בעצם הכלל הוא כזה, אם אני לובש בגד של ארבע כנפות אני חייב להטיל בו ציצית, אבל אני לא חייב ללבוש בגד של ארבע כנפות, זאת אומרת ואם לא לבשתי אז אני לא חייב בציצית, אוקיי? אז לכאורה וככה יש כמה וכמה אחרונים שמתבטאים בצורה כזאת, לכאורה זאת מצוות עשה קיומית. אבל זאת טעות. זה לא מצוות עשה קיומית, זה מצוות עשה חיובית מותנה. מה ההבדל ביניהם? במצוות עשה קיומית יש קיום למצווה אבל אין דרך לבטל את העשה הזה. זה עשה שלא שייך בביטול עשה, אין בו ביטול עשה, לא מוגדר לגביו ביטול עשה. בציצית מוגדר ביטול עשה. אם אלבש בגד של ארבע כנפות ולא אטיל בו ציצית ביטלתי עשה. זאת אומרת מצוות עשה של ציצית היא מצווה שאפשר לבטל אותה. לא כמו מצוות יישוב ארץ ישראל שאם, לפי רב משה פיינשטיין כן, שאם החלטת לא להגיע לארץ ישראל לא קרה כלום, אין דרך לבטל את העשה הזה של מצוות יישוב ארץ ישראל לפי רב משה פיינשטיין. או לתת צדקה מעבר לשליש השקל בשנה, אין דרך לבטל את העשה הזה. אתה יכול לקיים אותו, אתה לא יכול לבטל אותו. אבל במצוות עשה מותנות כמו ציצית וכדומה, אלה או שחיטה או מה שלא יהיה, כל אלה זה מצוות עשה חיוביות מותנות.

[Speaker C] רגע, ומה עם כל מה שחישבנו על תלמוד תורה? כאילו בתלמוד תורה באמת לא לבטל את המינימום וזה הופך שלא יכול לבטל כי מה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, עד המינימום אני יכול לבטל, מעבר למינימום אם עשיתי יש לי מצווה, אם לא עשיתי אין לי ביטול.

[Speaker D] ומה לגבי שום תשים עליך מלך?

[הרב מיכאל אברהם] מה עם זה?

[Speaker D] מצווה קיומית?

[הרב מיכאל אברהם] בפשטות זו מצווה חיובית.

[Speaker D] אבל אם היא מלכתחילה הנסיבות היו לא חיוביות? מה נקרא הנסיבות?

[הרב מיכאל אברהם] למנות מלך? אז זה כל הוויכוחים שם אם העם ביקש את זה האם הוא היה בסדר, שמואל מול התורה. בתפיסה הפשוטה זה מצווה חיובית. זה השאלה מה קורה עם שמואל וששמואל נוזף בהם וכולי, אז יש כל מיני הסברים על זה. יכול להיות שהוא משהו נוזף בהם שהם רצו מלך ככל העמים, לא זה שהם רצו מלך. זה שהם רצו מלך זה מצווה מהתורה מלך. שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ, אחד מהם זה מינוי מלך. קשה לטעון שזאת לא מצוות עשה חיובית. יש אברבנאל נדמה לי רוצה לטעון אבל הוא זה חלק מהביוגרפיה שלו כנראה, הוא סבל קשות ממלכים אז הוא איכשהו מפרש באמת בכיווניות יותר של ספר שמואל שכל הסיפור הזה הוא רק היענות לגחמה או לרצון לא ראוי של העם. אבל אפילו אם זה היה נכון אגב, למשל יש דוגמה נוספת סתם אתה מזכיר לי עכשיו, מה עם אשת יפת תואר? אשת יפת תואר זה גם פרשייה בעצם לא נאמרה אלא כנגד יצר הרע. מצוות עשה קיומית זה מצווה שאם אתה עושה אותה יש לך מצווה. פה, רק מותר לך לעשות את זה למרות שלא היה ראוי לעשות את זה. אבל לא שאם עשית את זה יש לך מצווה, להפך, אם עשית את זה זה לא בסדר. רק אני לא מגדיר את זה כעבירה כי דיברה תורה כנגד יצר הרע. מוכנה ללכת איתנו, להתפשר איתנו על היצרים שלנו. אז בכל מקרה זה לא מצוות עשה קיומית. בסדר? אבל בכל אופן המצוות עשה, מצוות עשה מותנה, כמו ציצית, כמו אולי גירושין, שחיטה, משהו כזה, זה מצוות עשה חיוביות לגמרי. זה מצוות עשה חיוביות והאינדיקציה לזה היא שאפשר לבטל את העשיים האלה. מצוות עשה קיומית אי אפשר לבטל אפילו אם תרצה. אין דרך לבטל עשה קיומי. פה במצוות האלה אפשר לבטל את העשיים האלה. נכון שהחיוב שלי בעשיים האלה מותנה בהתקיימות של נסיבות מסוימות. נגיד בציצית שאני לובש בגד של ארבע כנפות, בשחיטה שאני רוצה לאכול בשר, בברכת המזון שאכלתי כדי שובע, אז רק אז אני צריך לברך, אני יכול לא לאכול כדי שובע ולא לברך, עם זה אין בזה שום בעיה. כל אלה אף אחד לא מעלה בדעתו להגיד שהמצוות האלה הן מצוות עשה קיומיות. אבל בעצם אלו מצוות עשה חיוביות מותנות בדיוק כמו ציצית, למרות שבציצית כל מיני אנשים אומרים שזה מצוות עשה קיומית. זו טעות. בציצית זה בדיוק כמו ברכת המזון, אין שום הבדל. בשני המקרים זו מצוות עשה שמוטלת עליך בהתקיים נסיבות מסוימות. אם אכלת כדי שביעה אתה חייב ברכת המזון, אם לבשת בגד ארבע כנפות אתה חייב להטיל בו ציצית. אתה רוצה לאכול שחיטה, או בשאר ימי סוכות אתה רוצה לאכול תאכל בסוכה וכן הלאה. אז כל אלה הם מצוות עשה חיוביות מותנות. נגיד תפילין זה לא מצוות עשה חיובית מותנית, זה מצוות עשה חיובית לא מותנית. כל יום אתה צריך להניח תפילין, זה לא מותנה בהתקיים נסיבות מסוימות. אבל יש מצוות עשה שהן חיוביות לגמרי, אם עשית אותן יש לך מצוות עשה, אם לא עשית אותן יש לך ביטול עשה. אבל המצווה מתחוללת או מתכוננת, כן, מכוננים אותה רק בהתקיים נסיבות מסוימות ולא תמיד. בסדר, זה רק הגדרה של המצווה אבל זו מצוות עשה חיובית. לכן זה אפילו לא עוד קטגוריה, זה בסך הכל עוד סוג של מצוות עשה חיוביות. זה ממש לא מצוות עשה קיומיות, שהזהות בין שני אלה זה טעות גדולה, זה לא נכון.

[Speaker D] אז אם המצווה תלויה במשהו אז היא תהיה מצווה קיומית? עוד פעם? אז אם המצווה תלויה, למשל שילוח הקן רק אם אתה הולך למקום שיש בו ציפור. כן. אז זו תהיה מצווה קיומית?

[הרב מיכאל אברהם] לא. לא. זו תהיה מצווה חיובית מותנה. בגלל שברגע שאתה בנסיבות האלה אתה חייב לשלח את הקן, אם לא שילחת את הקן יש לך ביטול עשה. מצוות עשה קיומית זאת מצווה שאתה לא יכול לבטל אותה אפילו אם תרצה, בשום נסיבות. אין לא מוגדר לגביה ביטול עשה, רק הקיום הוא קיום, הביטול הוא לא ביטול. ובכל המצוות האלה, כמו שילוח הקן, ציצית, שחיטה, ברכת המזון, כל הדברים האלה, יש ביטול עשה. אם התקיימו הנסיבות ולא קיימת את המצווה שהיית צריך, אז ביטלת עשה. מצווה שאפשר לבטל אותה היא לא קיומית, היא מצווה חיובית. רק מה שמבלבל זה שהמצווה הזאת היא חיובית מותנית, ואתה לא חייב להיכנס לנסיבות האלה שבתוכן אתה תהיה חייב במצווה. אבל אם אתה בתוך הנסיבות אתה חייב לגמרי, ואם לא עשית את זה זה ביטול עשה. אוקיי? לכן זה לא מצווה קיומית. מצווה קיומית זאת מצווה שהביצוע שלה הוא בידי. מצוות עשה חיובית מותנית זאת מצווה שהלהימצא בנסיבות שבהן אני חייב זה בידי, אבל לא עצם החיוב. החיוב הוא לא בידי, אם אני כבר בנסיבות אז אני חייב, וזה לא תלוי בי. בסדר? יש הגמרא אומרת במצוות ציצית, הגמרא במנחות, דמלאכא אשכחיה לרב קטינא, מלאך מצא את רב קטינא, דמיכסי סדינא. בבגד שפטור מציצית. אמר ליה: קטינא קטינא, סדינא בקיטא וסרבלא בסיתווא, ציצית של תכלת מה תהא עליה? אתה בכל עונה אתה בוחר לך איזה שהוא בגד שהוא פטור מציצית. כן, כמו האגדה על ישעיהו ליבוביץ', שהוא בפורים, כן, שב-י"ד הוא היה בערים מוקפות וב-ט"ו הוא נסע לערים פרוזות. זו אגדה אגב, זה לא נכון. אבל גם פה הוא עשה כל תצדקי כדי להיפטר מחיוב ציצית. אז אומר לו המלאך, ציצית של תכלת מה תהא עליה? אמר ליה, ענשיתו אעשה? מה אתה תעניש אותי על ביטול עשה? זה לא מה הבעיה? אמר ליה, בזמן דאיכא ריתחא ענשינן. כמובן הוא מתכוון ענשיתו אעשה הכוונה על עשה קיומי או עשה, כן, לא קיומי אבל במצב שבו אין ביטול עשה. בלי בגד של ארבע כנפות אני לא חייב להטיל ציצית, אז אם לא הטלתי ציצית ואני עם בגד שהוא לא של ארבע כנפות אין לי ביטול עשה. זה מה שהוא שאל אותו ענשיתו אעשה, כי אם מדובר על מצוות עשה חיובית אז ברור שלמה שלא יענישו? בבית דין של מעלה מענישים בנאדם על ביטול עשה חיובי. אם אתה לובש בגד של ארבע כנפות ולא שמת בו ציצית אז יש לך ביטול עשה. זאת לא הייתה השאלה. ענשיתו אעשה הכוונה אתה מעניש אותי על זה שאני לא מקיים את העשה? אתה מעניש אותי על זה שאני מבטל את העשה או על זה שאני לא מקיים? אוקיי, זה בעצם השאלה של רב קטינא. אז הוא אומר לו בזמן דעידנא דריתחא ענשינן. ומכאן סומכים כולם ללכת עם בגד של ארבע כנפות ולהתחייב בציצית כמו שאנחנו נוהגים היום, כן, שהולכים בגד של ארבע כנפות כדי להתחייב בציצית. אבל האמת שזה לא נכון. האמת זה לא נכון, כבר כמה ראשונים כתבו את זה וזה פשט הגמרא אני חושב, כמה ראשונים כתבו את זה. ברור שמי שלא הולך עם בגד של ארבע כנפות לא נענש לא בעידנא דריתחא ולא בעידנא דלא ריתחא ולא בשום דבר. אלא מה, במקום שבו הדרך הרגילה זה ללכת עם בגד של ארבע כנפות ואתה בוחר בגד אחר כדי להימלט מחיוב ציצית, אז במצב רגיל בסדר עשית תרגיל, בעידנא דריתחא יענישו אותך. אוקיי, אבל אם אתה הולך עם בגד אחר כי זה מה שאתה רוצה, זה הבגד שאתה לובש. היום אף אחד לא לובש בגד של ארבע כנפות בצורה הנורמלית, רק אנשים שרוצים להתחייב במצוות ציצית שמים בגד של ארבע כנפות והוא בנוסף לחולצה, לא במקום החולצה, רק בשביל להתחייב במצווה. אז אם מישהו לא עושה את זה ברור שלא מענישים אותו עד עידנא דריתחא. מה יש להעניש אותו, הוא הולך כדרכו, זה הכל. זה כל המשמעות של זה שאני לא חייב בציצית אם אני לא לובש בגד של ארבע כנפות. אוקיי, אז לכן הטענה פה בעצם זה שזה ממחיש לנו את הנקודה הזאת שבמצוות עשה חיובית מותנית יש שתי רמות. אני יכול לא לקיים את התנאי שמחייב אותי במצווה ואז אני בכלל לא במשחק, זה לא ביטול עשה ולא כלום. בעידנא דריתחא אם אני עושה את זה בצורה של תרגיל אז יענישו אותי. אם אני עושה את זה כדרכי אז גם זה בסדר. אם אני נמצא בנסיבות המחייבות ולא מקיים את המצווה אז זה ביטול עשה כמו כל עשה חיובי. אוקיי, זה שתי רמות שונות. ולמה רב קטינא נענש ככה? מה?

[Speaker D] כי זה היה רב קטינא, למה הוא נענש ככה?

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע, רצה להימלט ממצוות ציצית, אתה יודע למה? זה היה מנהג של

[Speaker D] המקום לא ללכת עם ארבע כנפות?

[הרב מיכאל אברהם] השאלה אם הוא עשה משהו שהיה מנהגו של המקום? כנראה שלא, כי אחרת אליהו הנביא לא היה אומר לו, המלאך לא היה אומר לו שמענישים אותו בעידנא דריתחא. אם הוא אומר לו שיענישו אותו בעידנא דריתחא הוא כנראה רואה במעשיו התחמקות. זאת אומרת בעצם זה בגד, הוא היה יכול או היה מקובל ללבוש בגדים שכן מחויבים בציצית והוא בחר בגדים כאלה שלא. בסדר? אז זה מה שאומר לו המלאך, דע לך שבעידנא דריתחא מענישים על זה למרות שעשית תרגיל ונפטרת מזה. אוקיי, זה בעצם על

[Speaker B] כל מצוות עשה חיובית מותנית?

[הרב מיכאל אברהם] כן כן, אני חושב שזה לא ספציפי על ציצית, נראה לי שבאופן כללי. אני אומר מצווה חיובית מותנית אם אתה מקפיד לא לאכול כדי שביעה כדי לא להתחייב בברכת המזון אז זה יהיה אותו דבר אני חושב, אין סיבה להגיד שזה דווקא על ציצית.

[Speaker D] למשל לנסוע למקום גשום בזמן סוכות?

[הרב מיכאל אברהם] אם אתה רוצה לנסוע לשם מכל מקום אין שום בעיה. אבל אם אתה נוסע לשם כדי להיפטר מסוכה זה אותו דבר, זה בעידנא דריתחא מענישים. בסדר, עוד פעם לא יודע מי יודע מה זה בעידנא דריתחא כן מענישים לא מענישים. זה בא להגיד שזה לא בסדר. לא אכפת לי כרגע מענישים או לא מענישים. תכלס זה לא בסדר. זאת אומרת אל תעשה תרגילים כדי להיפטר ממצוות למרות שבאופן עקרוני באמת נפטרת. זאת אומרת אם אתה בנסיבות אחרות אז אתה פטור. אבל אומרים לך לא, זה לא בסדר לעשות את הדבר הזה. האם… לא שמעתי על זה. אז מה? אז זה בסדר, מה הבעיה?

[Speaker C] עוד שבועיים, הלאה, שלא נשכח. לא כדאי להתחמק מהעול. מה לגבי המצווה לשאת אישה? אין.

[Speaker D] אין מצווה לשאת אישה באופן עקרוני.

[הרב מיכאל אברהם] יש מצווה לפרות ולרבות, הקידושין זה מתיר.

[Speaker D] אז יש לי תמיד אופציה חלילה לבטל, לא לשאת אישה, לא להביא…

[הרב מיכאל אברהם] תבטל, מה השאלה?

[Speaker D] האם פה יש יתנא דנדר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, שם גם בלי נדר התחתנת.

[Speaker D] אני יכול לבוא ולהגיד שאני עושה את זה בשלב יותר מאוחר.

[הרב מיכאל אברהם] למה שיהיה… בשלב יותר מאוחר אז תעשה, אין בעיה. אבל אם לא תעשה, זו שאלה אחרת. יכול להיות שמצווה שאני דוחה אותה, אז אולי אין לך את המעלה של זריזים מקדימים, לא עשית את זה כמה שיותר מוקדם, אבל באיזשהו שלב תעשה את זה. האם לא תעשה את זה בסוף בכלל? אז ביטלת עשה, אתה תיענש על זה לא בנדר התחתנת. עכשיו בקידושין זה לא הביטול של העשה, אלא זה בעצם מתיר לפרייה ורבייה. זה לא מצוות עשה קידושין. הרמב"ם אומנם מונה מצוות עשה של קידושין וכולם חושבים שהרמב"ם רואה בזה מצווה בניגוד לראשונים אחרים, עושים מזה מחלוקת ראשונים, אני חושב שזה לא נכון. הוא מונה בהמשך, הוא מונה פה כל מיני מצוות שהן לא באמת מצוות בהגדרות המקובלות. כן, עוד דוגמה נוספת, גירושין. מה קורה עם מצוות גירושין? מצווה חשובה, נכון? שיגרש את אשתו בגט, מצווה על כל אדם לגרש את אשתו בגט. איך אנחנו מגדירים את המצווה הזאת?

[Speaker E] כמו שחיטה?

[הרב מיכאל אברהם] שמה? זה גם מצוות עשה חיובית מותנית? אז האמת שזה לא כל כך פשוט, אבל טוב, בואו נשאיר את זה עוד רגע, אני אגיע לזה עוד רגע. בסדר?

[Speaker E] לא מתחילים בגירושין כי זה בא ל-50% מהכסף שלך.

[הרב מיכאל אברהם] הא? זה בא ל-50% מהכסף שלך, לא מתחילים בגירושין. אז אל תשלם את ה-50% מהכסף שלך. מה לעשות? אז אל תשלם. אם כופים אותך אז כנראה שזה מה שצריך לעשות. אם לא צריך לעשות אז לא יכפו אותך לעשות את זה. זה לא, יש אתה יודע זה כמו רב חיים, הסיפור על רב חיים שבא אליו בחור ישיבה ואמר לו תראה הרי להלכה אנחנו פוסקים שמכבדים את ההורים משלהם ולא משלי. מחלוקת בגמרא, ולהלכה אנחנו פוסקים שמכבדים את ההורים לא מהכסף שלי מהכסף שלהם. אוקיי? אז הוא אומר לו האם לנסוע להורים שלי בין הזמנים לבקר אותם? הרכבת עולה הרבה כסף וכולי והם לא נתנו לי כסף לזה, אז אני לא אמור לעשות את זה, זה משלהם ולא משלי. אמר לו אתה צודק, תלך ברגל. עכשיו יש בזה משהו שהוא לא טיפשי לגמרי. השאלה היא אם את הכסף על הרכבת אתה מוציא בשבילם או בשבילך. מבחינתם אתה יכול ללכת ברגל, אתה רוצה שיהיה לך נוח כי אתה נוסע ברכבת, אז אתה משלם בשבילך לא בשבילם. כן, קצת דומה למה שאמרת כאן. אתה צריך לגרש את האישה כשבית דין החליט שצריך, אז אתה צריך לגרש אותה או לא משנה, או כי החלטת לגרש אותה. מה שיהיה אחרי זה יהיה, בסדר. אם תצטרך לשלם אז בית דין יחליט אם אתה צריך לשלם או לא. אם בית דין החליט שכן, אתה צריך לשלם. אגב, גם כשבית דין אומר שאתה צריך לשלם בפשטות אתה צריך לשלם בגלל שהכסף הזה הוא שלה. אתה לא מוציא כסף משלך אליה. הכסף הזה הוא שלה. יש חצי מהכסף ששייך לה וחצי מהכסף ששייך לך. אז לא נקרא שאתה מוציא חצי מממונך אליה, אתה פשוט מפרק את השותפות ונותן לה את החצי שלה ולוקח את החצי שלך. טוב, בכל אופן אז יש לנו בעצם ראינו פה בינתיים שני סוגי מצוות. מצוות חיוביות ומצוות קיומיות, וחיוביות מותנות זה עוד סוג של מצוות חיוביות. אוקיי? מה ההבדל? יש לנו מצוות חיוביות זה מצוות שאם אני מקיים אותן יש לי קיום, אם אני מבטל אותן יש לי ביטול עשה. מצוות עשה קיומיות זה מצוות שאם אני מקיים אותן יש לי קיום, אם אני מבטל אותן לא קרה כלום. נכון? עכשיו כמובן הקומבינטוריקה אומרת שאמורות להיות עוד שני סוגים, אמורים להיות עוד שני סוגים. סוג אחד זה מצוות שאפשר לבטל ואי אפשר לקיים, וסוג רביעי זה מצוות שאי אפשר לא לבטל ולא לקיים. נכון? אלה ארבעת האפשרויות. מצוות שאפשר לבטל ולקיים זה מצוות חיוביות, מצוות שאפשר לקיים אי אפשר לבטל זה מצוות קיומיות. עכשיו האם יש לנו עוד שני סוגים? מצוות שאפשר לבטל אבל אי אפשר לקיים, ומצוות שאי אפשר לא לבטל ולא לקיים. מה? האם יש, אני שואל, האם יש מצוות משני הסוגים האלה? אתה אומר שיש מצווה מהסוג השלישי. מצוות שאפשר לבטל אבל אי אפשר לקיים. יש? מה אתם אומרים?

[Speaker D] אם אי אפשר לקיים לא יהיה לנו מצוות מלכתחילה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא שאי אפשר בלתי אפשרי, אלא שאם תעשה את זה אין לך מצווה, אלא רק אם לא תעשה את זה יש לך עבירה של ביטול עשה. לא, זה לא תעשה, אני מדבר על מצוות עשה.

[Speaker E] מצוות עשה שהם בשב ואל תעשה הפיזי?

[הרב מיכאל אברהם] למה? זה לא קשור. אמרתי קיום ואי קיום זה לא קשור לשאלת הביצועית. קיום ואי קיום זה נורמטיבי. האם… מה? מה פה יש פה? שמה?

[Speaker C] מעקה?

[הרב מיכאל אברהם] אפשר לומר שאין מצווה לעשות את זה. מה? מעקה? עשית מעקה לגגך, מה זאת אומרת? יש "לא תשים דמים בביתך" זה הלאו, אבל יש גם את העשה של "ועשית מעקה לגגך". זה עשה לכל דבר, מה זאת אומרת. יש מה שמכונה בגמרא לאו הבא מכלל עשה, או אצל האחרונים קוראים לזה איסור עשה. זה זה. לדוגמה, כן, כתוב "והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך". כן, זה מדובר על פירות שביעית. אוקיי. אז בעצם מכאן אנחנו לומדים שיש מצוות עשה לאכול מפירות שביעית לכאורה, כן. אבל חז"ל בכמה מקומות, חז"ל בכמה מקומות לומדים מכאן סדרה שלמה של איסורים. "לאוכלה" ולא לסחורה, "לאוכלה" ולא להפסד, כן שאסור לסחור בפירות שביעית, אסור להפסיד את פירות שביעית, וכן הלאה. מלוגמא ועוד כל מיני דברים כאלה. אז לכאורה על פניו, בעצם המתבקש היה להגיד שכשאתה אוכל את פירות שביעית עשית מצווה, וכשעשית בהם סחורה עשית משהו שהוא לא אכילה, אז יש לך ביטול עשה. אבל לא, מתברר שלא. מתברר שחז"ל רואים את זה כלאו הבא מכלל עשה. אם אכלת פירות שביעית לא קרה כלום, לא עשית מצווה. אבל אם לא אכלת אלא עשית בהם שימוש אחר, אז יש לך עבירה וזה לא עבירת לאו, זה עבירה של ביטול עשה. לאו הבא מכלל עשה עשה, הגמרא אומרת. אנחנו פוסקים שלאו הבא מכלל עשה הוא עשה. זאת אומרת אם אני עברתי על הלאו הזה, כן על האיסור הזה, יש לי ביטול עשה, לא מעבר על לאו. אז זה אומר שבעצם אם אני אוכל את פירות השביעית, אז לא עשיתי מצווה, אבל אם עשיתי בהם סחורה אז ביטלתי עשה. וזה נקרא לאו הבא מכלל עשה.

[Speaker C] נשים פטורות מלאכול את הפירות? מה?

[הרב מיכאל אברהם] אם הוא יהיה תלוי בזמן? שאלה מעניינת. אני מהמר שהפוסקים יגידו שלא כי זה איסור, אבל אני לא יודע. צריך לבדוק, שאלה מעניינת, לא חשבתי עליה. אז בעצם זאת הקטגוריה השלישית. כן, מצווה קיומית זה מצווה שאם אני מקיים אותה יש לי מצווה, אם אני מבטל אותה אין לי ביטול עשה. המצוות האלה הן הפוך. אם אני מבטל יש לי ביטול עשה אבל אם אני מקיים אין לי קיום. בסדר. עכשיו מה זה… איך מכניסים את זה לפסוק? כתוב "והייתה שבת הארץ לכם לאוכלה", לכאורה זה מצוות עשה. תיאור.

[Speaker D] לא, אם

[הרב מיכאל אברהם] זה תיאור אז זה גם לא לאו הבא מכלל עשה אז זה סתם תיאור. ויש פה ציווי. אבל צריך להוסיף פה מילה. "והייתה שבת הארץ לכם רק לאוכלה". ולא להפסד, לא לסחורה, ולא לדברים אחרים. צריך להוסיף את המילה "רק", תמיד שקוראים את ה… חז"ל ככה פירשו את הפסוק לא משנה כרגע למה הם פירשו כך או מה היו הקריטריונים, אני גם לא יודע. אבל ככה הם מפרשים את הפסוקים האלה שהם לאו הבא… נגיד כתוב "לנוכרי תשיך", נכון? יש איסור להלוות בריבית, אבל "לנוכרי תשיך", אז הרמב"ם כותב שזה מצוות עשה להשיך לנוכרי, להלוות לו בריבית. אבל השיטה המקובלת היא לא כזאת, אלא "לנוכרי תשיך" זה לאו הבא מכלל עשה. מה זאת אומרת? אם אתה מלווה ליהודי בריבית, אז חוץ מאיסור נשך ותרבית שעברת, ביטלת את העשה של "לנוכרי תשיך". אם אתה כבר… אם אתה כבר משיך, תשיך לנוכרי, או רק לנוכרי תשיך ולא ליהודי. בסדר? אם אתה כבר עושה שימוש בפירות, אז תעשה שימוש של אכילה. אל תעשה שימוש של סחורה או הפסד, אבל אתה לא חייב לאכול את הפירות, ואין מצווה גם אם אתה אוכל את הפירות. אגב, יש טענות שלפי הרמב"ן יש מצווה גם, ואז זה ממש עשה חיובי לאכול את פירות שביעית. אני לא בטוח שאנשים צודקים, כי אנשים חושבים שברגע שמונים את זה כמצווה אז יש פה מצווה. אבל זה לא נכון. לאו הבא מכלל עשה הוא עשה, והוא ייכנס למניין המצוות בתור מצוות עשה, למרות שיש לו רק צד של ביטול ולא צד של קיום. אז העובדה שמדברים על זה כמצווה לא אומרת בהכרח שיש פה באמת מצווה. לכן הרמב"ם למשל, הרמב"ם מונה את מצוות קידושין כמצוות עשה. ולכן הרבה אחרונים טוענים שיש מחלוקת בינו לבין הרא"ש, שהרא"ש אומר שזה רק מתיר לפריה ורביה. אין מצווה של קידושין, אבל בדרך לפריה ורביה אתה צריך לעשות את זה בדרך של קידושין. והרמב"ם שמונה את זה כמצוות עשה, אז הוא חולק על הרא"ש. לא נכון. זה שהוא מונה את זה כמצוות עשה זה נכון, אבל זה לא אומר שאנחנו מצווים על קידושין. אנחנו נראה בהמשך שלרמב"ם יש עוד קטגוריות של מצוות עשה שמופיעות במניין המצוות. אז לכן יש פה רשימה שלמה. דוגמה נוספת, יש מצווה לבדוק בסימני בהמות טהורות וטמאות. עכשיו מה? באמת יש עניין שאני צריך לבדוק שהבהמות הטהורות הן טהורות? קיימתי מצוות עשה אם אני בודק? לא. רק אם אכלתי בעל חיים ולא בדקתי את סימניו והתברר שהוא היה טמא, כן? אז חוץ מהלאו שעברתי, ביטלתי את העשה של בדיקת הסימנים שלו. אבל לא שיש מצוות עשה לבדוק סימנים, אתה לא רוצה אל תבדוק, זה לא מעניין אף אחד. רק אם אתה אכלת והתברר שאם היית בודק היית נמנע מזה, אז חוץ מהלאו יש לך גם את הביטול עשה של בדיקת סימני הטהרה. אז דיברנו על לנוכרי תשיך וכולי. אוקיי. אז זה בעצם אומר שיש לנו סוג שלישי של מצוות, שזה נקרא לאו הבא מכלל עשה. ושימו לב, למרות שזה רק לאו, הקיום הוא לא קיום, רק הביטול הוא עבירה, אבל העבירה היא עבירה של ביטול עשה, לא עבירה של לאו. לכן הרבה מאוד אנשים מסתבכים עם השאלה באיזה מובן לאו הבא מכלל עשה הוא עשה. הרי זה לאו, זאת אומרת זה קובע לך פעולה מסוימת שהיא אסורה, ואם לא עשית אותה אין לך מצווה. זה בדיוק ההגדרה של לאו, לא? אז באיזה מובן לאו הבא מכלל עשה הוא נקרא עשה? התשובה היא שכאשר עברת על הלאו הזה לא באמת עברת על לאו, אלא רק ביטלת עשה. סוג העבירה הוא עבירה שונה. זה לא עבירת לאו, אלא עבירה של ביטול עשה. למרות שיש פה רק עבירה ולא קיום מצווה, אבל העבירה היא מסוג של ביטול עשה ולא של לאו. העבירה זה לא בזה שלא קיימת את העשה, כי אין לקיים את העשה. העבירה היא בזה שלא עשית פעולה, אם היית עושה את הפעולה לא היית מקיים את העשה, אבל אם לא עשית את הפעולה הזאת אז ביטלת עשה. בסדר? ולהבדל הזה אנחנו נגיע בהמשך, כי הניסוח הזה שאמרתי עכשיו הוא ניסוח טריקי קצת. טוב, יש הקטגוריה האחרונה שנשארה לנו בחישוב הקומבינטורי שלנו, זה מצוות שאי אפשר לא לקיים ולא לבטל. כן? אז מה כן יש שמה, נכון? תשאלו. טוב, מתברר שיש כאלה, לפחות ברמב"ם. מצוות עשה צ"ה היא שציוונו לדון בהפרת נדרים. הפרת נדרים זה של בעל לאשתו, אבא לבתו. כלומר, התורה שהורנו לדון בדינים האלו. עכשיו שימו לב להבהרה של הרמב"ם: ואינה עניין שנתחייב להפר על כל פנים. אתה לא חייב להפר את נדרי אשתך. וזה העניין בעצמו, הבין ממני כל זמן שתשמעני מונה דין אחד מן הדינים, כי אין ציווי בפעולה מן הפעולות בהכרח, ואמנם המצווה היא היותנו מצווים שנדון בדין זה בדבר זה. הפרת נדרים זאת פרוצדורה, זאת לא מצווה. זאת פרוצדורה. אם אתה רוצה להפר את נדרי אשתך או בתך, כך וכך צריך לעשות את זה. אם תעשה את זה זה יהיה מופר. אוקיי? לא עשית את זה לא ביטלת עשה. כן עשית את זה לא קיימת עשה. כלום. אי אפשר לא לקיים ולא לבטל. זאת הגדרה הלכתית. כל זה מצוות הגדרתיות. וזאת ה… הגדרה, אם עשית את זה ככה, הנדר מופר. לא עשית את זה, הנדר לא מופר. אוקיי? אותו דבר מצווה מיד, זאת הייתה צדיק ה. מצווה צדיק ו, ממש הבאה אחריה. מצווה צדיק ו שציוונו להיות כל נוגע בנבלת טמא. ומצווה זו כוללת טומאת נבלה וכל דיניה. ואני אזכור עתה הקדמה, ראוי שתזכור אותה בכל מה שנזכור ממיני הטומאות. והיא, כי זה שנמנה כל מין ומין מן הטומאות מצוות עשה, אין עניינו שנהיה חייבים להיטמא בטומאה ההיא. כן, אין חובה להיטמא, נכון? ולא גם כן שנהיה אנחנו מוזהרים מלהיטמא בה ותהיה מצוות לא תעשה. זה גם לא. אנחנו לא מוזהרים כן להיטמא ולא מוזהרים לא להיטמא. ואמנם היות התורה אומרת כי מי שיגע בזה המין נטמא, או זה הדבר יטמא על תואר כך למי שנגע בו, היא מצוות עשה. כלומר, שזה הדין שנצטווינו בו הוא מצוות עשה. והוא אמרנו שמי שנגע בכך על תואר כך נטמא, ומי שהיה על עניין כך לא יטמא. וההיטמאות בעצמו, כן, ההיטמאות בעצמה, רשות. אם רצה יטמא ואם רצה לא יטמא. אז עוד פעם יש פה בעצם הגדרה. מי שנוגע במת הוא טמא. סתם הגדרה. מותר לך להיטמא, מותר לך לא להיטמא, אין פה חובה ואין פה איסור. זאת הגדרה. בסדר? זאת מצווה הגדרתית. עכשיו צריך לשים לב טוב, יש לה השלכות הלכתיות להגדרה הזאת. נגיד מי שטמא לא יכול להיכנס למקדש. אוקיי? אבל הכניסה של טמאים למקדש נמנית כמצווה בפני עצמה. לזה יש מצווה אחרת במניין המצוות. לכן ההגדרה של מי טמא ומי לא טמא לא קשורה לכל המצוות האחרות, היא עומדת לעצמה כמצווה הגדרתית. כל ההשלכות ההלכתיות של ההגדרה הזאת יש להן מצוות בפני עצמן מנויות במניין המצוות. לאכול תרומה, לא לגעת בתרומה, לא להיכנס למקדש, לא לעבוד כהן שלא יעבוד. יש לזה הרבה השלכות לזה שאתה טמא. אבל כל ההשלכות האלה נמנות במניין המצוות בנפרד. אז מה יש להכניס את המצווה הזאת? כי זאת הגדרה הלכתית. ההגדרה ההלכתית הזאת נכנסת למניין המצוות וזה מה שהוא אומר ולשון ספרא, בנבלתם לא תגעו, יכול אם נגע אדם בנבלה ילקה ארבעים? לא תגעו לכאורה זה לאו. אז אם אתה נוגע בנבלה תלקה ארבעים? תלמוד לומר ולאלה תיטמאו. יכול אם ראה אדם נבלה ילך וייטמא לה? אז מה זה מצוות עשה להיטמא לה? כן, מצוות עשה של והיית משוגע כמו שאומרים? תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו. הא כיצד? הוי אומר רשות. זה רשות. אתה רוצה להיטמא אתה רוצה שלא להיטמא. אז מה שהספרא מחדש פה שיש מצווה שהיא רשות גמורה. אי אפשר לא לקיים אותה ולא לבטל אותה. זה הדרגה, הקטגוריה הרביעית. אוקיי? והמצווה היא מה שנאמר לנו בדין זה, שמי שנגע בזה נטמא ויהיה טמא ויתחייב למה שיתחייבו הטמאים, לצאת מחוץ למחנה שכינה, ושלא יאכל קודש ושלא יגע בו וזולת זה. וזהו הציווי, כלומר היותו טמא בזה המין כאשר נגע בו, או כשהיה אצלו בעניין כך. וזכור זה העניין בכל מין ממיני הטומאה. כל מצוות הטומאה הן כאלה. אז הרמב"ם אומר שיש פה סדרה שלמה של מצוות, זה רק פה מופיע הסבר אבל הוא מדבר על כל מצוות הטומאה. זאת אומרת יש פה סדרה שלמה של מצוות והפרת נדרים ועוד שהן מצוות הגדרתיות. עכשיו למה זה מצווה? מצווה זה מה שאנחנו מצווים משהו. אם אנחנו מצווים שכשאנחנו טמאים אז צריך לא להיכנס למקדש, אז זה מצווה. אבל המצווה הזאת מנויה בנפרד. יש על זה מצווה במניין המצוות. באיזה מובן ההגדרה הזאת כשלעצמה היא מצווה? אני הסבר שאני חושב להסביר פה זה ככה. מה זה ספר המצוות של הרמב"ם? ספר המצוות של הרמב"ם הוא בעצם ספר החוקים. אוקיי? עכשיו בספר חוקים, גם של מדינה, יש לפעמים חוקים שהם הגדרות. למשל קטן לעניין חוק זהו כל מי שלא הגיע לגיל שש עשרה. סתם יש סעיף בספר החוקים. זה חוק. למרות שזה רק מגדיר מה זה קטן ומה זה לא קטן. יש סעיפים אחרים בספר החוקים שאומרים מה דינו של קטן, מה הוא חייב, מה אסור, מה זה. אבל אתה צריך להגדיר. כשאתה מגדיר את המושגים זה גם מופיע בספר החוקים. יש סעיפים מגדירים, יש חוקים מגדירים.

[Speaker C] יש את המשפט שאומרים שכל משפט הוא רק ציווי, אז הם מקשים עליהם אז מה עושים חוקים שהם מתארים?

[הרב מיכאל אברהם] זה כאילו פרטים בציווי, למשל על מה חל הציווי? כן אני לא חושב שזה קשה כל כך. אבל העובדה היא שיש סעיפים כאלה בספר החוקים והסעיפים האלה, אומר הרמב"ם, אצלנו מה שנקרא ספר המצוות זה בעצם ספר החוקים. מצוות זה המינוח ההלכתי לחוקים. ואם בספר החוקים יכול להופיע סעיף הגדרתי, אז גם בספר המצוות יכול להופיע סעיף הגדרתי. כי יש לו השלכות הלכתיות. זאת אומרת חשוב מבחינה הלכתית לדעת מתי אתה טמא ומתי אתה לא טמא. וכיוון שהתורה. הלכה מגדירה מתי כן ומתי לא, אז ההגדרה הזאת היא נקראת מצווה. למה זה דווקא מצוות עשה? שאלה טובה. היותנו שנדון, הרמב"ם אומר, אולי זה שאנחנו מורי ההוראה נשאל אותו 'אני טמא או לא?' אז הוא דן בעניין הזה והוא אומר לי 'אתה טמא' או 'אתה לא טמא'. המצווה לדון בעניין הזה היא אולי בגלל זה הרמב"ם קורא לזה מצוות עשה. הוא היה יכול להכניס את זה גם במצוות לא תעשה. למה?

[Speaker C] כי זה יכול להיות מצווה. מה? זה יכול להיות מצווה, כאילו שצריך לברך? לא, למה?

[הרב מיכאל אברהם] מה פתאום? לאכול זה לא מצווה.

[Speaker C] אני אומר, בסוכה זה דומה קצת כאילו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לאכול זה התנאי שמחייב אותי במצוות ברכת המזון. זה לא מצווה בפני עצמה. אבל פה זאת הגדרה הלכתית. שאכלת זה לא הגדרה הלכתית, אכלתי. ברור שזה תנאי שמחייב אותי, אני יכול להתנצל. ברור, אבל ההגדרה הזאת, אבל מה שמחייב אותי זה לא פעולה, זה לא מצב פיזי, זה מצב הלכתי. ההלכה מגדירה את הסיטואציה. ברגע שההלכה צריכה להגדיר את הסיטואציה, אם אני אוכל או לא אוכל זאת עובדה, ההלכה לא צריכה להגדיר מתי אתה אוכל. אבל פה גם הנסיבות שמחייבות אותי במצוות הם הגדרה הלכתית. וזה עצמו הופך למצווה אצל הרמב"ם, או נחשב כמצווה אצל הרמב"ם. אוקיי? אז זה מצוות עשה הגדרתיות. בעצם זה אומר שיש לנו ארבע קטגוריות של מצוות. יש לנו ארבע קטגוריות של מצוות. מצוות עשה חיובית זה מצוות עשה שאפשר לקיים ואפשר לבטל. מצוות עשה קיומית זה מצווה שאפשר לקיים ואי אפשר לבטל. לאו הבא מכלל עשה או איסור עשה זה מצוות עשה שאפשר לבטל אבל אי אפשר לקיים. ומצוות הגדרתיות זה מצוות שאי אפשר לא לקיים ולא לבטל. בואו נסתכל רגע על כמה מצוות כדי להתחדד יותר. מה קורה עם אכילה בסוכה בשאר ימי החג? לא חובה אבל יש בזה קיום.

[Speaker E] אז מה זה אומר?

[הרב מיכאל אברהם] שזה מצווה? זה איסור עשה?

[Speaker E] לאו הבא מכלל עשה?

[הרב מיכאל אברהם] זה לאו הבא מכלל עשה? לא, זה מצווה

[Speaker E] מותנית.

[הרב מיכאל אברהם] מה אתם אומרים? יש צדדים לכאן ולכאן. אני מסכים איתך אחיעזר, נכון? אני מסכים עם אחיעזר. אתה צודק. יש מצוות עשה, אם אתה אוכל בסוכה בשאר ימי החג קיימת מצווה. נכון שאתה יכול, בניגוד ללילה הראשון, בלילה הראשון אתה חייב לאכול כזית פת, כן? בשאר הימים אתה לא רוצה אל תאכל. אבל אם אכלת קיימת מצווה, בסוכות תשבו שבעת ימים. אין הבדל בין הלילה הראשון לבין שאר הימים מבחינה זו שכשאתה אוכל בסוכה אתה מקיים מצווה. ההבדל הוא רק שבלילה הראשון אתה חייב לאכול ובשאר הימים אם אתה אוכל תאכל בסוכה. יש כאלה שרוצים להגדיר את זה כאיסור עשה, כמו שאתה אמרת אריאל. רוצים להגדיר את זה כאיסור עשה. אנחנו נראה בהמשך איזושהי השלכה של העניין הזה, ואז הטענה היא שבעצם אתה גם לא מקיים מצווה, אתה רק אסור לך לאכול מחוץ לסוכה. בעיניי זה מופרך, אני חושב שזה טעות. זה פשוט חוסר… ברגע שאתה לא מחזיק את המפה הזאת מול העיניים, אז אתה זז בקלות רבה מדי בין הקטגוריות. כשרואים את ארבעת הקטגוריות האלה מול העיניים, די ברור שאכילה בסוכה בשאר הימים זה מצווה חיובית מותנית. אפשר לבטל.

[Speaker C] לא, אפשר לבטל זה

[הרב מיכאל אברהם] ברור, גם אריאל מסכים שאפשר לבטל. הטענה שלי שאפשר לקיים. הוא אומר שזה איסור עשה, אז לבטל וודאי אפשר. השאלה אם אפשר לקיים, האם כשאני אוכל בסוכה בשאר ימי החג קיימתי מצווה? הרי אנחנו מברכים! בכל ימי החג אנחנו מברכים לישב בסוכה. על איסור עשה לא מברכים. אתה לא מברך על הימנעות מאיסור, אתה מברך על קיום מצווה. לכן ברור שזו מצווה, זאת מצוות עשה חיובית מותנית. בואו נקח דוגמה אחרת: גירושין. כן? המצווה החשובה של לגרש את אשתו בגט. מה אתם אומרים על המצווה הזאת? מקווה שכולם קיימו אותה בהידור. איך הייתם מגדירים את המצווה הזאת?

[Speaker E] אין ביטול, יש קיום, אין ביטול.

[הרב מיכאל אברהם] אם לא גירשתי את אשתי אז ביטלתי עשה?

[Speaker E] לא, כי המצווה זה לגרש בגט אז אין ביטול. אוקיי. זה קיום?

[הרב מיכאל אברהם] לא. אז נחשון מציע שזאת הגדרה. מה זאת אומרת? אם אתה רוצה לגרש את אשתך, כך וכך עושים את זה, נכון? זאת הגדרה. אם עשית את זה כמו שצריך אז היא מגורשת. ואם לא, אז היא לא מגורשת. זה לא שאם לא עשית את זה אז ביטלת עשה, אלא אם לא עשית את זה היא פשוט לא מגורשת. אם נתת לה גט לא כדין או שלא כשר, או לא נתת לה גט אלא סתם העפת אותה מהבית, אז היא לא מגורשת. נכון? אז בעצם נראה שזאת מצווה הגדרתית. אוקיי, אגב, יש כאלה שרוצים לטעון את אותו דבר על שחיטה, שגם בשחיטה זה אם שחטת כדין אז זה כשר אתה יכול לאכול את זה. ואם לא, אז זה לא כשר, אתה לא יכול לאכול את זה, אבל אין מצווה או איסור בשחיטה עצמה. לגבי שחיטה הטענה, זאת אומרת בדרך כלל מוכיחים שזה לא נכון מזה שאנחנו מברכים אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על השחיטה. ואם אנחנו מברכים זה אומר שיש בזה מצווה. לכן כנראה שחיטה זה מצוות עשה חיובית מותנה. מה קורה בגירושין? בגירושין אז יש החינוך, נסתכל אולי, אראה לכם את זה בפנים. החינוך הזה חביב עליי טובא. מצווה לרוצה לגרש את אשתו שיגרשנה בשטר. וכבר רואים את ההגדרה, נכון? שאם אתה רוצה לגרש את אשתך, אז אתה צריך לגרש אותה בשטר. אז זה ברור שזה לא חיובי רגיל, אבל אולי זה חיובי מותנה. אם אתה כבר רוצה לגרש את אשתך, אז יש מצווה. אבל אז יוצא שמי שגירש את אשתו בשטר קיים עוד מצווה מעבר למי שלא גירש את אשתו בכלל. נכון? זאת אומרת בסופו של דבר הוא הרוויח מצווה. זה לא שהוא ביטל עשה, אותו אחד שלא גירש את אשתו, כי זה חיובי מותנה. אבל עדיין יש פה משהו שקצת מטריד, כי זה בעצם אומר שיש איזשהו עניין, אז תגרש את אשתך בשביל להרוויח עוד מצווה כמו בעידנא דריתחא אולי יענישו אותך על זה. זאת אומרת שלא גירשת את אשתך, אז תכניס את עצמך לחיוב בשביל לגרש את אשתך. ערבת דבר. אבל זה מחלוקת בית שמאי ובית הלל בסופו של דבר יכול לגרש אותה סתם. ערבת דבר בעיניו, לבית הלל לומדים, סוף גיטין. מי שנצטווינו כשנרצה לגרש את נשותינו לגרש אותם בכתב, ועל זה הכתב יאמר הכתוב ספר כריתות. בסדר? עכשיו תראו את הסיום של החינוך. ועובר על זה מגרש את אשתו ולא כתב לה גט כמצוות התורה, וכעניין שפירשו חכמים זיכרונם לברכה, ביטל עשה זה ועונשו גדול מאוד, לפי שדינה כאשת איש והוא מחזיק אותה כמגורשת ועונש אשת איש ידוע כי הוא מן העבירות החמורות בתורה יותר. אז הוא אומר שמי שעובר על זה וגירש את אשתו ולא כתב לה גט כמצוות התורה, ביטל עשה. יש לו ביטול עשה. זה משונה, לא? ישיבה-בוחרים קופצים כשרואים דבר כזה. מה זאת אומרת? מי שגירש את אשתו לא כתב לה גט כמצוות התורה, הוא פשוט לא מגורשת, זה הכל. מה זה ביטול עשה? היא לא מגורשת. יכול לעמוד על רגל אחת, אז ביטלת עשה כי לא גירשת את אשתך כדין. אם עמדת על רגל אחת, אז היא לא מגורשת. כדי שהיא תהיה מגורשת צריך לתת לה גט כשר כפי הכללים ההלכתיים. אבל החינוך אומר לא, מי שגירש את אשתו שלא כדין ביטל את העשה הזה. איך יכול להיות ביטול? עוד פעם, רואים שזה מצוות עשה חיובית מותנה. מצוות עשה חיובית מותנה הכוונה שאם רצית לגרש את אשתך ולא עשית את זה לפי הכללים, אז ביטלת עשה. שאף אחד לא היה אומר דבר כזה. תיכנסו לישיבה תשאלו אנשים, יגידו לכם לא גירשת אותה כדין אז היא לא מגורשת, זה הכל. פשוט זה הגדרה גירושין, זה לא מצווה, נכון? לכאורה זה שייך לקטגוריה של הרמב"ם של המצוות ההגדרתיות. אבל לא, החינוך אומר שלא, זה מצוות עשה חיובית מותנה. ומה העניין פה? הוא אומר, טוב, זה על זה צריך להאריך. טובא, אני אעשה את זה בקצרה. יש, בדרך כלל אנחנו רגילים לחשוב שההלכה מכוננת את מושגיה. זאת אומרת שההלכה, ההגדרה ההלכתית יוצרת את המושג. יש בפילוסופיה אנליטית מבחינים בין מערכות חוקים מכוננות ומכוונות. מערכות חוקים מכוננות זה מערכות חוקים שהחקיקה יצרה את התחום. ומערכות מכוונות זה שהחקיקה מכוונת את התחום, הוא קיים עוד לפני החקיקה. למשל, חוקי השחמט, מה הם? מכוננים, נכון? מערכת החוקים היא מגדירה את משחק השחמט. מי שמשחק לא לפי חוקי השחמט, הוא עבר עבירה? לא, הוא פשוט לא משחק שחמט, הוא משחק משחק אחר. אוקיי? זה מגדיר את משחק השחמט, זה מכונן את המשחק. אוקיי, אגב שאלה מאוד מעניינת פילוסופית, שמעתי על זה פעם הרצאה משני חברה נחמדים על כדורגל, עבירה בכדורגל או בכדורסל. עבירה בכדורגל או בכדורסל, אם מערכת של חוקי משחק מכוננת את המשחק, אז כשאתה עובר עבירה בכדורגל או בכדורסל זה פשוט אומר שלא שיחקת כדורגל כי לא שיחקת לפי הכללים. אז זה כנראה משחק אחר, לא המשחק הזה. אבל זה לא עבירה במובן הזה שמגיעה לך סנקציה. אם אתה מבין שהדבר הזה הוא עבירה, שככה מבינים את זה בכדורגל ובכדורסל, מגיעה לך סנקציה על זה שעשית את זה, זה אומר שהמערכת החוקים הזאת כנראה גם מכוונת, לא רק מכוננת. טוב, זה דיון אחר. חוקי התחבורה למשל זה מערכת חוקים מכוונת, נכון? יש כללים איך נוסעים, אבל זה לא שזה מגדיר את מושג הנסיעה בכביש. הנסיעה בכביש אני נוסע בכביש, ואם נהגתי לא לפי הכללים מגיע לי עונש. זה לא שנהגתי לא לפי הכללים אז לא נהגתי. מה הבעיה? אז לא נהגתי אלא עפתי, לא משנה מה, כן, כמו שאומרים מי שנוסע במהירות מאה חמישים אומרים שהוא לא נוסע במהירות גבוהה אלא טס בגובה נמוך. כן, זאת אומרת פשוט מגדירים את העיסוק שלך שאתה עוסק במשהו אחר לא בדבר הזה. ברגע שאתה מבין שהעבירה היא עבירה, אז אתה בעצם אומר שגם אם עשיתי את העבירה אני עדיין משחק את המשחק, רק משחק אותו לא בסדר אז מגיע לי עונש, נכון? זה מערכת חוקים מכוונת, לא מכוננת. זה מה שכתוב פה בחינוך. החינוך אומר שכללי הגירושין הם מכוונים לא מכוננים. אתה בעצם יכול לגרש את אשתך גם אם לא תעשה את זה בגט, אתה גירשת אותה. הגירשת אותה לא בסדר, לכן ביטלת עשה. אם נתת לה את הגט אז גירשת אותה בסדר. זה הנקודה. מה זה נקרא לגרש אותה לא בסדר? מה? היא

[Speaker C] עדיין נשארת

[הרב מיכאל אברהם] נשואה לפי

[Speaker C] ההלכה, אז מה זה נקרא לגרש? לא הבנתי. זה

[הרב מיכאל אברהם] לא יוצר קושיה

[Speaker C] כאילו שזה לא הגיוני שיש עניין להיכנס דווקא למצב שבו אתה לא תגרש?

[הרב מיכאל אברהם] קודם כל יכול להיות, מה זאת אומרת יש עניין? יש אולי עניין מבחינת להרוויח מצווה, אבל אין עניין מסיבות אחרות כי יש עניין להחזיק את הבית. אז בסדר, אז אני מפסיד את המצווה הזאת, לא נורא. יש גם מצוות והשבת את הגזלה, אין עניין לגזול כדי להתחייב במצוות והשבת את הגזלה. אז זה לא קושיה כל כך נוראית, אבל חשבתי שאתה מחזיר אותנו למה שאריאל אמר קודם, יכול להיות באמת שזה מה שמתבקש פה. מה שהוא אומר שזה מצוות עשה שאפשר לבטל אותה אם אתה מגרש את האישה שלא כדין, אבל אי אפשר לקיים אותה, אתה לא מקיים פה מצווה, ואז כמובן גם הבעיה הזאת לא עולה. נכון? כי אני לא צריך להיכנס לשמה בשביל לא לבטל, אין ערך בלא לבטל. מה הרעיון מאחורי זה? הרעיון מאחורי זה הוא שמושג הגירושין הוא בעצם מושג מכוון, הלכות הגירושין הן הלכות מכוונות ולא מכוננות. מושג הגירושין קיים גם בלי התורה, התורה אומרת איך לעשות אותו נכון, כמו מושג הקידושין אגב, קיים גם בלי התורה, רק התורה אומרת איך לעשות אותו נכון. ולכן אם לא עשית אותו נכון אז זו עבירה, לא שלא עשית גירושין. עשית גירושין רק עשית את זה לא נכון. אם אתה מוציא את האישה מהבית אז גירשת אותה, היא מגורשת. רק עשית את זה לא נכון, כי לא התרת אותה לשוק, כי לא מותרת לשוק בלי שנתת לה גט, אז לכן זה ביטול עשה.

[Speaker C] מה ההבדל בין ביטול עשה לביטול גירושין?

[הרב מיכאל אברהם] זה בא, יש לזה הרבה השלכות הלכתיות, אני כתבתי על זה מאמרים אני יכול לשלוח אם אתם רוצים. יש לזה הרבה השלכות הלכתיות, אני טוען שאם אדם מוציא את האישה מהבית היא חוזרת להיות ארוסה. כמו מה? כמו

[Speaker D] הגר?

[הרב מיכאל אברהם] כמו בדרך הלוך. הוא בדרך הלוך, כן, אולי כמו הגר. כמו בדרך הלוך שאנחנו עושים את הקידושין ואז האישה הופכת להיות ארוסה ואז חופה או נישואין ואז היא הופכת להיות נשואה. יש את השתים עשרה חודש באמצע בין האירוסין, פעם זה היה שתים עשרה חודש, בין האירוסין לבין הנישואין. זה הדרך הלוך, נכון? הדרך החזור… זה אני מוציא אותה מהבית, היא בעצם הופכת להיות ארוסה, ואז אני נותן לה את הגט ואז היא משוחררת לגמרי. וכל דיני ארוסה להבדיל מנשואה חלים עליה גם בדרך החוצה. למשל, משעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות, הגמרא בגיטין בדף יז. למה? כי ארוסה, אתה לא אוכל בפירות. או לא מיטמא לה, הרש"ש כותב, הרשב"ם מביא בבבא בתרא שמה, שמשעה שנתן עיניו לגרשה לא מיטמא לה אם הוא כהן. למה? מה קרה? לא קרה כלום, הוא עוד לא גירש אותה, לא נתן לה גט, לא שום דבר, היא אשתו לכל דבר. אבל הוא החליט לגרש אותה. מספיק. החלטת לגרש אותה, יש כל מיני השלכות, צריך ללקט אותן, הן מתחברות קצת, אבל יש כל מיני השלכות שמראות שבעצם מדובר בחזרה למצב של אירוסין.

[Speaker C] איך זה הולך על הקידושין?

[הרב מיכאל אברהם] הקידושין קיימים לפני התורה? לא קידושין, הנישואין. הרמב"ם בתחילת הלכות אישות, הרמב"ם הרי כותב, לפני מתן תורה אדם היה פוגש אישה בשוק, מכניסה לביתו. משנתנה תורה נתנה הלכה שצריך להקדים קידושין ואז להכניסה לביתו. בשביל מה הרמב"ם מתאר לי את ההיסטוריה הזאת? כי הוא בא להגיד שגם היום זה לא בטל מה שהיה, אלא הוסיפו עוד נדבך, אבל מה שהיה הוא עדיין קיים. זאת אומרת, אם אתה מכניס את האישה לביתך היא בעצם אשתך, היא רק אשתך לא כדין, כי לא עשית את זה עם קידושין. אבל היא אשתך כמו שהיה לפני מתן תורה. מושג הקידושין והגירושין הם מושגים מכוונים, לא מכוננים. דוגמה מעניינת לדבר הזה, יש פסוק בפרשת ציצית, עוד רגע הייתי צריך לגמור, בפרשת ציצית כתוב והיה לכם לציצית. תחשבו על זה רגע, מה זה והיה לכם לציצית? מה שאני תיארתי כאן, עם הפתילים והתכלת והכל, זה מה שיהיה לכם לציצית. אני מבין בדרך כלל שציצית זה מושג שהתורה מכוננת אותו, לא מכוונת אותו. אז מה צריך להגיד שזה יהיה לכם לציצית? ברור, זה ההגדרה של ציצית, מה משהו אחר יהיה ציצית? רואים שלא, יש משהו שנקרא ציצית. התורה רוצה שזה יהיה הציצית שלנו ולא משהו אחר. אז היא אומרת, כך וכך תעשו, וזה יהיה הציצית שלכם, לא משהו אחר. מה זה אומר? שמושג ציצית הוא מכוון ולא מכונן. האבן עזרא למשל אומר שציצית זה ציצת הראש, שזהו סמל. יכולנו לבחור כל מיני סמלים, סמל להיותי יהודי או משהו כזה. התורה אומרת אני רוצה שהציצית תהיה הסמל שלך. אבל מושג הסמל קיים לפני שהתורה הגדירה את המושג ציצית, הוא מושג שקיים. התורה רוצה שאני אעשה אותו דווקא כך ולא אחרת. אז הביטוי הזה בתורה, נדמה לי, הוא ביטוי שאומר שיש פה מושג מכוון ולא מכונן. אנחנו רגילים לחשוב שההלכה מכוננת את מושגיה, אבל זה לא תמיד נכון. הרבה פעמים ההלכה מכוונת מושגים שקיימים עוד קודם, ויש לזה הרבה מאוד השלכות. טוב, אז לענייננו, בעצם מה שהדבר הזה אומר, שבאמת בהחלט יכול להיות שמה שאתה אמרת קודם אריאל שזה לאו הבא מכלל עשה הגירושין, יכול להיות נכון. אולי זה אפילו עשה, זאת אומרת עשה חיובי ממש, מותנה כמובן, עשה חיובי מותנה או לאו הבא מכלל עשה. אפשר להבין את זה כך או כך, אבל זאת לא פרוצדורה, זה הנקודה החשובה. זה לא מצווה הגדרתית מהסוג הרביעי, למרות שהנטייה הפשוטה של אנשים כשתשאלו אותם יגידו לכם זה מצווה מהסוג הרביעי, מצוות הגדרה. אם לא גירשת אותה כדין אז היא לא מגורשת, אבל לא עשית עבירה, אין פה. אבל הוא אומר, ביטלת את העשה, אם לא כתבת את הגט כמצוות התורה ביטלת את העשה. עונשך גדול.

[Speaker C] ובטומאה? בטומאה זה משהו שהתורה הגדירה, זה לא היה קיים לפני התורה.

[הרב מיכאל אברהם] זה מכונן בטומאה, בדיוק. טוב.