ניתוח מושגי – שיעור 1

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז אנחנו נתחיל. עשיתי מיוט לכולם בגלל הרעשים. טוב, הסדרה שאני רוצה להתחיל היום עוסקת בניתוח מושגי ובחשיבותו, איך עושים אותו ומה המשמעות שלו וכולי. וזה עוד פעם איזשהו נושא רוחב, כבר עסקנו בעבר בכמה נושאי רוחב כאלו, נושאים שיותר קשורים למתודולוגיה מאשר לתוכן. אבל המתודולוגיה היא עניין מאוד חשוב, ובין היתר זה הנושא של הסדרה, חשיבותה של מתודולוגיה לעומת תכנים. הדיון, כמו שהגדרתי גם בכותרת, זה ניתוח מושגי בהלכה ובכלל. כמה נושאים בעבר היו לנו כאלה, כי אני באמת אנסה להציג איזושהי מסגרת רחבה או כללית יותר של מה זה ניתוח מושגי, ואחר כך להיכנס לשאלה מה זה אומר בתחום ההלכה. וזה באופן כללי נכון נדמה לי, שעקרונות שאנחנו חושבים עליהם בהקשר ההלכתי הם לא בהכרח קשורים דווקא לשם. הרבה פעמים אלו עקרונות יותר רחבים שיש להם גם משמעות או השלכות בתחום ההלכתי. אז אני ארצה להתחיל באמת בעניין הזה של מה זה ניתוח מושגי, ובסוף להגיע לשאלות הלכתיות. תוך כדי זה אני גם אשתמש בדוגמאות שונות, בין היתר בהלכה, כך שזה לא ממש יהיה מסודר לפי הסדר הזה של קודם לבדוק מה זה ואז ליישם בהלכה, זה איכשהו ייעשה ברצוא ושוב. אני רוצה להתחיל עם דוגמה, ישר עם דוגמה, לא להתחיל עם אמירות כלליות או אמירות תיאורטיות, נדמה לי שזה ייתן. אני לא יודע כמה שיעורים צפויים להיות, בדרך כלל דברים כאלה כמה שזה לוקח זה לוקח, זו לא סדרה מוגדרת מראש. אני רוצה להתחיל עם דוגמה כמו שאמרתי, דוגמה שבעצם עסקתי בה כבר גם בעבר, וזו הדוגמה של אנשים שואלים את עצמם, אנחנו מכירים שבהקשר ההלכתי יש מושגים של סמכות. יש פסיקה של בית דין מחייבת, פסיקה של סנהדרין מחייבת, מה שמופיע בתורה מחייב. יש על זה מושגים של סמכות שאפשר לכפות או לדרוש מבן אדם להתנהג באופן מסוים מכוח סמכות כלשהי. השאלה היא האם הסמכות הזאת קיימת מחוץ לתחום ההלכה. האם אפשר לדבר על סמכות בתחום של עקרונות מחשבתיים? או בתחומים עובדתיים? מופיעה בגמרא איזושהי טענה עובדתית, האם אני חייב לאמץ אותה? כשאנחנו שואלים את השאלה הזאת, הנטייה הטבעית נדמה לי בהקשר של לימוד תורה או של בירור תורני, זה לחפש מקורות, לחפש ראיות כדי לראות מה אומרים אלה ומה אומרים אחרים. במקרה המסוים הזה זה אפילו עוד יותר בעייתי מאשר במקרים אחרים, הרצון ישר לגשת ולחפש מקורות, תקדימים ואמירות שונות, ולמה? כי על הצד שאין סמכות בתחום המחשבתי, אז גם בתחום הזה של האם יש סמכות בתחום המחשבתי לא אמורה להיות סמכות, גם זו שאלה מחשבתית. ולכן בשאלה הזאת זה אפילו יותר קל לראות עד כמה זה בעייתי הגישה האוטומטית הזאת שישר הולכת לחפש מקורות ומה אומר ההוא ומה אומר ההוא וללמוד את המקורות השונים ולייצר מחלוקות ולבדוק את מפת הדעות השונות והגישות השונות וכולי, כי במקרה הזה זה באמת מעגלי. אני רוצה לטעון טענה יותר רחבה. לפני שאני ממשיך עם הדוגמה הזאת, אני רוצה לטעון טענה יותר רחבה. זאת אומרת, אני רוצה לטעון שגם במקום שזה לא מעגלי, אנחנו עושים את זה מהר מדי. לא תמיד צריך לעשות את זה. כשאנחנו שואלים שאלה מסוימת, לא תמיד חייבים ללכת למקורות ולחפש מה הם אומרים ולנסות לייצר מפה, מה שחבר שלי קורא גן חיות, לשים כל דעה בכלוב מסוים, לשים שלט מעל הכלוב, פה. פה יושבים בעלי גישה א', פה יושבים בעלי גישה ב', כן? הנטייה שלנו כשאנחנו מבררים נושא מסוים היא בדרך כלל לעשות עבודה של גן חיות. זאת אומרת, מיון וסיווג, לבדוק את המקורות השונים, להציג את הדעות השונות וכולי. אז אני רוצה לטעון את הטענה הזאת באופן כללי יותר. זאת אומרת שבאופן כללי יותר לא נכון ישר לרוץ ולחפש מקורות ודעות, אלא צריך קודם כל לנסות ולחשוב על המשמעות של השאלה. מה אומר השכל הישר, הראשוני, האינטואיציה הראשונית? מה אומר ניתוח מושגי או מה המשמעות של המושגים שמעורבים בשאלה? והרבה פעמים, כאשר אנחנו נעשה את הניתוח המושגי, א' זה יכוון אותנו יותר טוב למקורות. ב' זה יגיד לנו מה המשמעות של האמירות של מקורות בהקשרים האלה. ג' זה יחדד לנו את מה בעצם אומרת השאלה. כי אם לא חידדנו את זה לעצמנו, גם אם אנחנו רוצים להגיע למקורות ולבדוק מה הם אומרים, לא בטוח שאנחנו בודקים את המקורות הנכונים או את הטענות הנכונות, כי יכול להיות שמה שאנחנו שואלים זה משהו אחר. ולכן מאוד מאוד חשוב להקדים לגישה למקורות איזשהו ניתוח מושגי. זאת אומרת, ניסיון להבין את המושגים שמעורבים, מה אומרת בדיוק השאלה, מה האפשרויות, מה הזיקה בין האפשרויות, ואז אפשר אולי לגשת למקורות, או שכן או שלא. לפעמים הניתוח המושגי ייתר את הגישה למקורות. פתאום תראו שאין שאלה, או פתאום תראו שאין בכלל אופציות, לא צריך לבדוק כלום, אין מקום לאופציות, התשובה היא מובנת מאליה, זה פשוט יוצא מניתוח מושגי. לכן התופעה הזאת, שאנשים מדלגים על הניתוח המושגי והולכים ישר לחפש מקורות ותקדימים ודעות וכולי ולסווג אותם, היא בעייתית. א' כי לא תמיד התקדימים קובעים. לפעמים אני יכול לקבוע עמדה בעצמי. וב' כי לא תמיד אני עושה את העבודה נכון עם התקדימים. כי אם הייתי עושה ניתוח מושגי, הייתי רואה שאני מפספס, לוקח תקדימים לא רלוונטיים, גוזר מהם מסקנות לא רלוונטיות וכולי. וג' לפעמים בעצם לא בכלל צריך להגיע לתקדימים. הניתוח המושגי נותן את התשובה. אז לכן אני רוצה אבל בכל זאת לחזור לדוגמה שלנו, כי שם א' בגלל ששם הרבה יותר קל להראות את זה ואת האבסורד שבגישה השנייה שישר רצה למקורות. כי כשאני שואל מה הסמכות של מקורות, אז זה נשמע מוזר שאני הולך ומחפש במקורות שיגידו לי מה הסמכות של מקורות. כי אם אני אחליט שאין סמכות למקורות, אז גם המקורות שעוסקים בשאלה הזאת אני לא צריך לציית להם או אין להם סמכות בעניין הזה. אז כמובן, אפשר לבדוק מה אומרים מקורות שונים או אנשים שונים כדי לקבל השראה, כדי לראות טיעונים, כדי להכיר קצת יותר את הזוויות השונות של הסוגיה. זה לא פוסל את ההיזקקות למקורות. אני רק מעיר על הנטייה האוטומטית שלנו לעשות רק את זה. אוקיי? ובהקשר של סמכותם של מקורות זה כמובן הרבה יותר קל לראות למה זה אבסורדי. אז מה עושים במקום זה? טוב, אז אני רוצה לדעת האם יש סמכות בתחומים עובדתיים, בתחומים מחשבתיים, מחוץ לתחומי ההלכה. בתחומים שהם מחוץ להלכה, האם יש סמכות? אז אם אני לא ישר רץ ובודק מה אומר הרמב"ם על זה ומה אומר רס"ג על זה ומה אומרים הראשונים והאחרונים וספרי מחשבה וכל מיני דברים כאלה, אז מה כן? איך אני יכול לקבוע עמדה לגבי העניין הזה? אולי אני צריך לעשות ניתוח מושגי קודם ורק אחרי זה לגשת למקורות, כמו שאמרתי קודם. אולי אני אעשה ניתוח מושגי ואז יתברר שלא צריך להגיע למקורות כי יש לי כבר את התשובה. ואז יכול להיות שאפילו אם המקורות יגידו אחרת או יגידו את ההיפך, אני לא אקבל את זה כי יש לי כבר תשובה שיצאה לי מניתוח מושגי. אז הנה בואו נעשה את הניתוח המושגי שכבר עשיתי אותו פה בעבר, אני אעשה אותו פה בקצרה. בעצם כשאני שואל את השאלה האם יש סמכות בתחומים שהם מחוץ להלכה, אני קודם כל מסתכל על השאלה שאותה אני שואל והיא מכילה בתוכה שני מושגים עיקריים. מושג אחד זה מושג הסמכות והמושג השני זה התחומים, נגיד תחומי עובדות או טענות מחשבתיות, אוקיי? אז עובדות או טענות מחשבתיות זה גם כן סוג של מושגים שצריך לברר מה הם אומרים. מה זה בדיוק עובדות? או מה זה טענות מחשבתיות? מה הן טענות מחשבתיות? נגיד להבדיל מהלכה למשל. מה מבחין טענה מחשבתית מטענה הלכתית? ואני אומר עוד פעם, את זה צריך לעשות לפני שאני ניגש למקורות כי זה חלק מה- הבנה של מה היא השאלה. אבל אחרי שנעשה את הניתוח פה, וכבר עשיתי את זה אני מניח שחלקכם ודאי מכירים, אנחנו פתאום נגלה שהשאלה נפתרה בעצם באמצעות הניתוח המושגי. אין מה לגשת למקורות, זאת אומרת אפשר לראות כל מיני אנשים מה הם אומרים וכולי, אבל יש לי כבר את התשובה, אני כבר לא צריך שום דבר. אז בואו נעשה רגע בקצרה את הניתוח המושגי הזה. קודם כל שאלת הסמכות, מה פירוש סמכות? סמכות זה לציית למישהו שמה שהוא אומר אני אמור לקבל, כן אני מקבל. יש לו סמכות במובן הזה שמה שהוא אומר אני צריך לקבל. מה פשר העניין הזה? אז כמובן תמיד צריך לשאול מי נתן לו את הסמכות? מה מקורה של הסמכות? מה זאת אומרת שאתה אומר שלפלוני או למוסד או לאדם פלוני או לספר פלוני יש סמכות? מה פירוש יש סמכות? מאיפה זה בא? מי נתן לו את הסמכות הזאת? אבל זאת שאלה אחרת, בכל הקשר צריך לבדוק מה ומי יכול לתת סמכות בתחום ההוא. בהנחה שיש סמכות, אוקיי, בוא נניח את העובדה שיש סמכות כזאת. מה זה בעצם אומר? כשאני מציית למישהו בגלל שהוא אמר משהו, מה משמעותו של הציות הזה? איזה סוגי ציות יכולים להיות? שימו לב עד כמה זה לא האופן הטיפוסי שבו אנחנו ניגשים לשאלות כאלה. תנסו, תעשו ניסוי. תלכו למישהו, לא משנה, רב, איש מחשבת ישראל, או מי שלא יהיה. תשאלו אותו האם יש סמכות בתחומים שהם לא הלכתיים, בתחומים מחשבתיים, בתחומים עובדתיים וכולי. אני מבטיח לכם שבאחוז נכבד, ברוב המוחלט של המקרים, אתם תזכו להרצאה על גישות שונות. ההוא אומר שכך וההוא אומר שכך וההוא אומר שכך, ובספר הזה כתוב כך ובספר הזה כתוב כך. הניתוח המושגי, יש לנו נטייה לדלג מעליו, וזה מה שאני מנסה לעשות כאן, ואז אנחנו נראה מה נשאר בסוף לברר ממקורות, אם בכלל. אז כשאני שואל את עצמי מה זאת הסמכות, או מה פשר הציות הזה שאני מציית לאדם או למוסד כלשהו, אז הבחנתי בין שני סוגים של סמכות, או שני סוגי ציות, כן הציות הוא תוצאה של הסמכות, אם גורם הוא גורם סמכותי פירוש הדבר שאני אמור לציית לו, כן הציות הוא צידה האחר של הסמכות. עכשיו כשאני שואל את עצמי מאיפה זה בא, מה המשמעות, מה משמעותה של הסמכות וממילא של הציות, אז אני אומר יש שני סוגי סמכות, ושימו לב אני לא מחפש לא בתורה, לא בנביאים, לא בכתובים, לא בראשונים ולא באחרונים. אני פשוט מסתכל על המושג סמכות ומפעיל את ההיגיון שלי, אוקיי? ואני שואל את עצמי מה זאת סמכות, אילו סוגי סמכות יש? ואני מעלה בדעתי שני סוגי סמכות. סמכות אחת זה סמכות פורמלית, והסמכות השנייה היא סמכות מהותית. מינוחים שלי, לא משנה, אבל אני אשתמש בהם לצורך הפשטות. סמכות פורמלית זאת סמכות מוסדית, זאת אומרת סמכות שניתנת לאדם או למוסד או לגורם כלשהו מעצם היותו מישהו. למשל בכנסת, כשהכנסת קובעת חוק, החוק הזה מחייב אותי בגלל שהכנסת היא מוסד שיש לו סמכות בשיטה המשטרית שלנו. אוקיי? אז הכנסת יש לה סמכות, כשהיא מחוקקת חוק זה מחייב אותי. שימו לב, ברור שאין כאן איזושהי הנחה שהחוק הזה בהכרח נכון, צודק, אמיתי, ראוי, לא יודע, כל הביטויים שתרצו. זאת משמעותה של סמכות פורמלית. סמכות פורמלית פירושה שיש למישהו סמכות מתוקף היותו מישהו, לא כי בדקתי והוא צודק, לא כי בדקתי והוא יודע הכל, לא כי בדקתי את מה שהוא אמר וראיתי שבמקרה הזה הוא אמר את האמת. לא. סמכות במובן הפורמלי פירושו משהו שלא טעון בכלל את כל הבדיקות האלה. מעצם היותך הכנסת, מה שאת קובעת מחייב, בלי לבדוק את מה שאת אומרת. אוקיי? זאת סמכות פורמלית.

[Speaker B] סמכות מהותית, לא

[הרב מיכאל אברהם] ברור עד כמה ניתן לכנות אותה סמכות, אבל אני משתמש בה כי בהקשר הזה זה תמיד עולה, סמכות מהותית זו סמכות שניתנת למישהו בגלל שהוא צודק. זאת סמכות שכן טעונה או מתבססת על בדיקה. זה יכול להיות בדיקה של בעל הסמכות וזה יכול להיות בדיקה של הדברים אותם הוא אומר. אני יכול לבדוק למשל, נגיד רופא רושם לי מרשם תרופה כלשהי. אז אני יכול לבדוק האם הוא מוסמך לרפואה, כן האם יש לו השכלה רפואית ויש לו את תעודת רופא על הקיר נגיד לצורך העניין. זה בדיקה של האדם. אני יכול לבדוק את מה שהוא רשם לי, לחפש באינטרנט ולראות האם אכן זה מטפל בסימפטומים שאני מרגיש. שתי הבדיקות האלה הן בדיקות שמטרתן לבדוק האם הוא צודק. ואז אם אני תולה את חובת הציות או את הציות שלי לדברו, להוראה שלו, בבדיקות מהסוג הזה, בין אם זה בדיקות לגופו של אדם, בין אם זה בדיקות לגופו של נושא, לגופה של טענה, עדיין זו לא סמכות פורמלית, כי סמכות פורמלית לא טעונה שום בדיקה, היא קיימת גם ללא הבדיקות ואפילו בניגוד לבדיקות. סמכות מהותית היא בעצם לא באמת סמכות. כשאני מציית לרופא זה לא כי יש לו סמכות, כי אני חייב לציית לו, אלא כי הגיוני לציית לו. למה? כי הוא רופא והוא מבין בזה ואני לא מבין בזה. זה הכל, זאת אומרת, בסופו של דבר אני מציית לו כתוצאה מהבדיקה, קשה אפילו לקרוא לזה ציות, אני אפילו לא מציית לו. הוא פשוט גילה לי את האמת ועכשיו אני עושה את מה שאמיתי בעיניי. נכון שאני לבד לא יכולתי לדעת את זה כי אני לא רופא, אז הלכתי למומחה שיספר לי מה הרפואה אומרת, איך מטפלים בסוג כזה של מחלה. אבל הוא פה משמש ככלי אינסטרומנטלי, זאת אומרת הוא אמצעי לבירור האמת, ולכן בעצם, לכן בעצם הציות אליו הוא קשה אפילו לכנות אותו בשם ציות לסמכות. זה לא ציות לסמכות, הוא לא באמת סמכות, אלא הוא יודע יותר ממני ומה שהוא אומר אני מקבל כי הגעתי למסקנה שהוא צודק, או לפחות יש סיכוי יותר גבוה שהוא צודק מאשר שאני צודק. לכן אני שומע בקולו. הרבה פעמים זה נשמע כמו ציות לסמכות ולכן אני גם את זה מכנה סמכות, סמכות מהותית להבדיל מסמכות פורמלית, אבל האמת שלא ברור עד כמה נכון להכניס את זה תחת המונח סמכות. אוקיי, אז זה שני מושגים של סמכות. עכשיו אחרי שאנחנו מצוידים בהבחנה הזאת, שהיא הבחנה מושגית לגמרי. שימו לב, לא נעזרתי בשום ספר, תקדים, מקור, שום דבר, אני פשוט מנסה לנתח את המושג סמכות ואני מגלה שהוא מחביא תחתיו שני תת מושגים, או אחד ואחד שדומה לו שיכול להיות שבתוכו יכול להיות שלא בתוכו. שני מושגי סמכות, אז זה ניתוח מושגי. טוב, עכשיו בואו נמשיך הלאה. עכשיו אני שואל כשאני שואל את השאלה האם יש סמכות בתחומים עובדתיים או בתחומים מחשבתיים, להבדיל בתחומים הלכתיים. בתחומים הלכתיים מקובל שיש סמכות, אפילו כתוב בתורה לא תסור וכולי, שמה זה מקובל, אם כי גם שם צריך לבדוק את זה, זה שמקובל זה עוד לא ערובה לזה שזה נכון. אבל בתחומים מחשבתיים ועובדתיים זאת שאלה פתוחה, שאותה בדיוק אנחנו שואלים כאן, האם יש סמכות גם בתחומים האלה או לא. ואז אני שואל את עצמי לאיזה משני סוגי הסמכות מתכוון השואל, הווה אומר אני. כשאני מנסה לברר את השאלה הזאת אני צריך לשאול את עצמי קודם, המושג הראשון שאותו אני אמור לברר זה מושג הסמכות. אז עשיתי ניתוח, הגעתי למסקנה שיש תחתיו בעצם שני מושגים שונים. עכשיו אני שואל את עצמי איזה משני המושגים הוא המושג שאני מתעניין בו. זאת אומרת האם יש בתחומים העובדתיים, המחשבתיים וכדומה סמכות פורמלית? או האם בתחומים האלה יש סמכות מהותית? אפשר לשאול את שתי השאלות, אז בואו נשאל את שתיהן. נמשיך להתקדם, אנחנו כבר מבינים קצת יותר את השאלה, החכמנו קצת מהניתוח המושגי הזה. עכשיו אני שואל את עצמי מה זה בעצם סמכות בתחום העובדתי? אז בשביל לשאול את השאלה הזאת אני שואל את עצמי מה זאת עובדה. מה זאת עובדה? עובדה, נדמה לי ההגדרות המקובלות לעובדה זה בעצם משהו שיש לו איזשהו קיום אובייקטיבי, שהטענות לגביו, כשמישהו טוען טענה לגבי עובדה, יכולות להיות אמיתיות או שקריות. זה מה שנקרא עובדה בהגדרות המקובלות. נגיד אם אני אומר עכשיו יש חושך בחוץ, זאת עובדה, נכון? למה? כי הטענה עכשיו יש חושך בחוץ היא או טענת אמת, במקרה הזה היא טענת אמת, אבל היא או טענת אמת או טענת שקר, היא טוענת משהו, היא מתארת משהו בעולם. איך אני יודע אם הטענה אמיתית או שקרית? אני עושה השוואה, השוואה בין תוכן הטענה לבין מצב העניינים בעולם שהטענה מתארת. ההשוואה הזאת אומרת אם הטענה שקרית או אמיתית, אם יש הלימה בין המצב בעולם. עולם לבין תוכן הטענה אז הטענה אמיתית. אם אין הלימה אז הטענה היא טענת שקר. אוקיי? אז בעצם עובדה פירושה איזה שהוא סוג של מציאות בעולם שטענות שמתארות אותה יכולות להיות אמיתיות או שקריות. אוקיי? למשל בהקשר הזה אפשר לדון בשאלה נגיד אמרתי שעכשיו חושך בחוץ זאת כמובן טענת עובדה. ולהגיד שעכשיו חושך בחוץ זאת עובדה. הטענה עכשיו יש חושך בחוץ היא טענת עובדה. אוקיי? הטענה מהסוג של לא יודע מה יש כרגע בשמים עשרת אלפים עננים סביב כדור הארץ. גם זאת טענת עובדה, נכון? כי היא מתארת איזה שהוא סוג של מציאות והטענה שמתארת את המציאות הזאת היא או אמיתית או שקרית. במקרה המסוים הזה זאת כנראה טענה שאני לא אצליח לדעת אם היא אמיתית או שקרית. כי קשה לי מאוד לעשות את ההשוואה, זאת אומרת לבדוק את מצב העניינים כדי להשוות אותו לתוכן הטענה. קשה לי לספור את כל העננים שסביב כדור הארץ ברגע נתון. עד כמה שזה בכלל מוגדר כמות של עננים, כי הם יכולים גם להתערבב ביניהם, מה מגדיר בדיוק סוף של ענן, אפשר גם לשאול שאלות יש פה בעיות מעבר לבעיות הטכניות. אבל נעזוב, נניח כרגע שזה מוגדר לגמרי. הנקודה היא שיש פה טענה שמצד אחד היא טענת עובדה, מצד שני קשה לדעת אם היא נכונה או לא נכונה. כי אי אפשר לספור את העננים. או כמה גרגירי חול יש בחוף כלשהו. אי אפשר לספור את זה. לכן הטענה שיש כך וכך גרגירי חול שם, יכול להיות שהיא טענת עובדה בהנחה שתחמתי היטב את השטח שעליו אני מדבר. אבל זאת טענת עובדה שאני לא יודע לבדוק אותה. לבדוק אם הטענה הזאת אמיתית או שקרית, שאני אגיד שמספר גרגירי החול הוא עשר בחזקת שלושים. אני צריך, איך אני אדע לבדוק את זה? אין לי דרך לבדוק את זה. אבל עדיין זאת טענת עובדה. זאת טענת עובדה בגלל שהיא אומרת משהו על עובדה מציאותית, על מציאות, זאת אומרת על משהו בעולם. ולכן או שהיא אמיתית או שהיא שקרית. גם אם אני לא יכול לדעת אם היא אמיתית או שקרית, עדיין זה או אמיתי או שקרי. הטענה, יש טענות שהן לא טענות עובדה במובן הפשוט, למשל שאסור לרצוח. שאסור לרצוח זאת לא טענת עובדה. זה לא מתאר משהו שקיים במציאות, בעולם, ביקום, לא משנה, במציאות. לכן אין לי דרך לבדוק את הטענה הזאת באמצעות השוואה. אין לי למה להשוות אותה, את הטענה. כי כשאני רוצה לבדוק האם אסור לרצוח, אז מול מה אני אשווה את זה? כמובן אם אני אומר אסור לרצוח בהלכה, אין בעיה. אני יכול לבדוק את לא יודע מה, מה שמקובל עליי כספר הלכה, שולחן ערוך, רמב"ם, תורה שבכתב, מה שאתם רוצים, ולבדוק האם יש שם איסור לרצוח או לא. זאת טענת עובדה. הטענה שאסור לרצוח בחוק הישראלי גם היא טענת עובדה. אפשר לבדוק, צריך לפתוח את ספר החוקים ולבדוק אם יש שם חוק שאוסר לרצוח. אבל הטענה אסור לרצוח כשלעצמה, לא אסור לרצוח על פי החוק או אסור לרצוח על פי ההלכה, אלא אסור לרצוח, נקודה. היא לא טענת עובדה. אין לי את מה לפתוח כדי לעשות את ההשוואה, כדי לבדוק אם זה נכון או לא נכון. אז בהסתכלות הפשוטה זאת לא טענת עובדה. למה? כי היא לא מתארת משהו בעולם. עכשיו למשל השאלה בעולם יש עשרת אלפים פיות. אוקיי? במציאות, ביקום, לא יודע, בעולם זה עוד פעם משהו, מה זה בעולם? באיזה מובן פיות קיימות בעולם? לא משנה, במציאות באיזה שהוא מובן קיימות עשרת אלפים פיות. זאת טענת עובדה? אני חושב שכן. במקרה הזה נדמה לי שזאת טענת עובדה לא נכונה, אבל זאת טענת עובדה. היא אומרת משהו על העולם והיא יכולה להיות אמיתית או שקרית. צריך לעשות את ההשוואה ולבדוק. במקרה הזה אני לא יכול לעשות את ההשוואה. אבל לא רק שאני לא יכול לעשות את ההשוואה, אני גם אם אני לא עושה את ההשוואה עדיין אני נוטה לחשוב שזאת טענה שקרית כי אין פיות בעולם. ככה אני חושב. אין לי בסיס לזה, אני לא ראיתי פיות, אני לא יכול לראות פיות. לך תדע, תמיד יכול להיות שיש. אבל פה זה לא רק שאני לא יכול לבדוק את זה אלא זה לא חוסר היתכנות, חוסר אפשרות טכנית לבדוק את זה כמו בעננים או בגרגירי החול. פה לא ברור איך בכלל בודקים דברים כאלה. בגרגירי חול אני יודע, פשוט לוקחים אחד אחד וסופרים. רק לעשות את זה זה משימה מטורפת. אוקיי? פה אין לי את האלגוריתם, זאת אומרת מה אני אמור לעשות כדי לבדוק את זה. אז זה הרבה יותר עמוק. נכון? ועדיין אני טוען שזאת טענת עובדה. טענת עובדה בגלל שהיא אומרת משהו על המציאות. ואם מישהו אומר שיש עשרת אלפים פיות ומישהו אחר אומר שהמספר הוא שונה או שאין פיות בכלל, אחד מהם צודק והשני טועה. לא יכול להיות ששניהם צודקים. זה עוד מאפיין של טענת עובדה. טענת עובדה מאופיינת בזה שהיא או אמיתית או שקרית. אם מישהו חושב שהיא אמיתית, אז מי שאומר את ההיפך מבחינתו אומר שקר. אוקיי? זה מאפיין של טענת עובדה. אז זאת ההגדרה לטענת עובדה. עכשיו אני שואל את עצמי, בוא נחבר עכשיו את הניתוח המושגי שעשינו למושג עובדה ולמושג סמכות, ועכשיו נשאל את השאלה האם יכולה להיות סמכות לגבי עובדות? כן, עשיתי ניתוח מושגי, עכשיו אני חוזר חזרה ושואל את השאלה ומנסה לראות מה זה אומר. המסקנה שיוצאת מכאן היא מסקנה מעניינת ותראו אני מגיע למסקנה בלי לפתוח ספר. אני מגיע למסקנה מעצם זה שניתחתי את המושגים המעורבים. ומה שאני רוצה לטעון זה שלא יכולה להיות סמכות פורמלית ביחס לעובדות. לא פתחתי ספר, הנה המסקנה, יש לי מסקנה. כן? חוקר מדען של כורסה, זאת אומרת אני עושה מחקרים בלי לקום מהכורסה. לא פותח ספר ומגיע למסקנות מהגיגי הא-פריוריים. אבל יש דברים, לפעמים זה שם גנאי מדען של כורסה כשצריך לקום ולבדוק אז צריך לקום ולבדוק, לא מספיק לחשוב בכורסה. אבל ישנן שאלות שאם אנחנו עושים ניתוח מושגי נכון מתברר שלא צריך לקום מהכורסה כדי לענות עליהן. והנה זו אחת הטענות שאני רוצה להדגים דרך הדוגמה הזאת. אז בוא ננסה לחשוב מה זה אומר סמכות פורמלית לגבי עובדות. סמכות פורמלית לגבי עובדות פירושו שאם יבוא מישהו ויאמר שעובדה מסוימת על המציאות היא נכונה, אני אהיה חייב לאמץ את זה. נכון? זה אני מתרגם עכשיו את מה שיצא לי מהניתוח המושגי של שני המושגים האלה, של הסמכות ושל העובדה. שזה אם גורם, מוסד או אדם כלשהו אומר לי שעובדה איקס היא נכונה, שהמציאות היא איקס, אז אני חייב לקבל את זה בלי לבדוק אם זה נכון או לא. זה מחייב אותי. זה המשמעות של טענת עובדה. וכבר אתם יכולים לראות שמה שאמרתי עכשיו זה פשוט אוקסימורון. לא יכולה להיות סמכות פורמלית לגבי עובדות. למה? כי בהנחה שהאיש הזה אמר, הרי סמכות הפורמלית היא סמכות שלא תלויה בעובדות, כמו הכנסת, כן? זאת אומרת נגיד שבדקתי חוק של הכנסת הגעתי למסקנה שזה חוק שגוי, חוק לא נכון, לא ראוי, לא לא נכון, זה לא טוען טענה על המציאות, אבל חוק לא ראוי. אוקיי? עדיין אני מחויב לציית לו, כי זה מה שהכנסת חוקקה, זה החוק. בשיטה שלנו מה שהכנסת קובעת זה מה שקובע. אוקיי? אז אני חייב לציית לו. יש לכנסת סמכות פורמלית. מה יקרה אם הכנסת תחוקק שעכשיו יש אור בחוץ? אז אני אומר טוב אני בודק ואני רואה שזה לא נכון, עכשיו יש חושך בחוץ. ובסדר גמור, גם כשהכנסת חוקקה שלא יודע מה, שלא פותחים מרכולים בשבת, גם זה נראה לי לא נכון, נגיד לצורך הדיון. ועדיין אם זה חוק הכנסת אני חייב לציית. זאת אומרת העובדה שבדקתי והתברר לי שזה לא ראוי או לא נכון כשלעצמה לא אומרת כלום. עדיין אם יש סמכות פורמלית אני צריך לציית. אני רוצה לטעון שביחס לעובדות אז כשאני בודק ואני מגלה שבעל הסמכות אמר לי עובדה לא נכונה זה לא מספיק כשלעצמו כדי להגיד שאין לו סמכות כי זה יכול להיות נכון גם בהקשרים שבהם יש סמכות, כמו סמכות הכנסת. אבל הטענה שלי שאי אפשר לממש את מושג הסמכות הזה. נגיד שבדקתי וראיתי שעכשיו אור בחוץ. ועכשיו אומרים לי כן, אבל המחוקק קבע שעכשיו חושך בחוץ. סליחה, אני רואה עכשיו שחושך בחוץ, המחוקק קבע שעכשיו יש אור בחוץ. המחוקק קבע טענה עובדתית, ואני צריך לציית לו כי יש לו סמכות פורמלית. אני אומר אני נורא גם אם הייתי נורא רוצה לציית לו אני לא יכול. אני לא יכול לציית לו, כי לציית לו פירושו לחשוב שעכשיו יש אור בחוץ. אבל העובדה היא שאני חושב שיש עכשיו חושך בחוץ. אני לא יכול לחשוב את מה שאני לא חושב גם אם אני נורא רוצה. גם אם הייתי מגיע למסקנה שישנה סמכות בתחומים עובדתיים זאת סמכות שאי אפשר לממש אותה במונחים של ציות. אמרתי שציות הוא צדה השני של הסמכות. אני לא יכול לציית לסמכות כזאת אפילו אם תיאורטית היה יוצא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ומודיע לי שיש לכנסת סמכות בתחומים עובדתיים. הייתי אומר לו תשמע הקדוש ברוך הוא אני נורא רוצה לציית לכנסת בתחומים האלה, לא יודע איך עושים את זה. הרי הגעתי למסקנה שיש עכשיו חושך בחוץ. והכנסת קבעה שאני חייב לחשוב שעכשיו יש אור בחוץ. אז מה אני אמור לעשות? אני אמור עכשיו לחשוב שיש אור בחוץ, אבל אני חושב שיש חושך בחוץ. לשנות את מה שאני חושב? אני לא יכול לשנות את מה שאני חושב כי זה מה שאני חושב. אם הייתי משתכנע שהכנסת מבינה יותר ממני ויכול להיות שאני טועה בהבחנה שעכשיו חושך בחוץ, אין בעיה. כי אז הייתי אומר הכנסת רואה הרבה יותר טוב ממני את המציאות הזאת של אור וחושך, ואז זה משכנע אותי שכנראה טעיתי, ואז אין בעיה. אז אני באמת אגיד אוקיי אז עכשיו יש אור בחוץ, למרות שחשבתי שחושך טעיתי. אבל זה לא מושג של סמכות פורמלית, זאת סמכות מהותית כי הגעתי למסקנה שאני טועה, השתכנעתי, זאת תוצאה של בדיקה. אבל כשאני מדבר על סמכות פורמלית, סמכות פורמלית היא סמכות שמנותקת מתוצאות הבדיקה. גם אם בדקתי ויצא לי שבעל הסמכות טעה, אני חייב לציית לו, זה המשמעות של סמכות פורמלית. את זה בתחום העובדתי אי אפשר לעשות. אפשר לציית לבעל סמכות מהותית בתחומים עובדתיים כמו לרופא. הרופא אומר לי תראה התרופה הזאת מורידה חום. עכשיו אני לא יודע, ואין לו סמכות פורמלית, אבל אני מאמין שהוא מבין בזה כי הוא למד רפואה, אז אני אציית לו, אני אקח את התרופה הזאת כי היא תוריד לי את החום. אבל צייתתי לו כי הוא מבין בזה, כי השתכנעתי שזה באמת הצעד שנכון לעשות, לא בגלל שהוא בעל סמכות ואני חייב לשמוע בקולו. זה דוגמה לסמכות מהותית, לא לסמכות פורמלית. סמכות פורמלית לגבי עובדות היא בלתי רלוונטית. היא בלתי רלוונטית כי אי אפשר לקיים את זה אפילו אם הייתי מגיע למסקנה שיש סמכות כזאת, אי אפשר לציית לסמכות כזאת. ממילא כמובן גם אין סמכות כזאת, סמכות שלא ניתנת למימוש או לא ניתנת לציות לסמכות הזאת, אז היא כמובן ריקה מתוכן, אין סמכות כזאת. מזכיר לי את הסיפור הידוע על שני תלמידיו של רב חיים מבריסק, אחד זה הבן שלו, הבריסקער רב, הרב מבריסק, הגרי"ז מה שנקרא, והשני זה רב ברוך בער, הברכת שמואל, רב ברוך בער לייבוביץ', ראש ישיבת קמניץ. שניהם היו ככה, גם הבן היה תלמיד מובהק של אבא שלו וגם רב ברוך בער שהוא היה תלמיד. והבדיחה הישיבתית אומרת מה ההבדל בין רב ברוך בער לבין הרב מבריסק. ההבדל הוא כזה שאם רב חיים היה מצביע על השולחן הזה שלפניי והיה אומר שהוא פרה, אז הבריסקער רב היה אומר נו זה נשמע לי שזה שולחן לא פרה, אבל אם אבא אמר הוא כנראה יודע יותר טוב ממני אז זה כנראה פרה. הוא מסתכל ימינה ושמאלה, הוא לא יראה את רב ברוך בער, רב ברוך בער כבר רץ להביא את הדלי לחלוב את השולחן. זאת אומרת ההבדל ביניהם זה שהרב מבריסק השתכנע שאבא שלו צודק למרות שזה נשמע לו לא הגיוני, כי הוא חכם יותר גדול אז הוא הבין שכנראה אם אבא שלו אומר אחרת אז כנראה שהוא טועה. לגיטימי לחלוטין אגב. בנאדם חושב שמי שעומד מולו הוא מאוד חכם או מאוד מומחה או בעל יכולות מיוחדות ולכן גם אם אני חושב שהוא טועה אני מניח שדווקא אני זה שטועה כי אני לא מבין, כי אני לא מספיק מומחה בתחום הזה ולכן אני בכל זאת אציית לו למרות שאני חושב שהוא טועה, כי בעצם אני לא חושב שהוא טועה, נדמה לי שהוא טועה אבל אני עצמי הגעתי למסקנה שהוא כנראה צודק כי אני עצמי השתכנעתי שהוא חכם או מבין או בעל מיומנות וידע בתחום הזה, אוקיי? רב ברוך בער אפשר לפרש את זה בשתי צורות כשהוא רץ להביא את הדלי. אפשר להגיד שזה סמכות אוטומטית, הוא אפילו לא בודק, הוא אפילו לא מתלבט, למה? כי יש פה סמכות פורמלית. זאת אומרת אם רב חיים אמר אז הוא אמר, זה בכלל לא דילמה, אני בכלל לא מתלבט רגע מה אני חושב אחרת אבל הוא צודק, לא זה בכלל לא דיון, אם הוא אמר אני רץ להביא את הדלי. זה אפשרות אחת, אבל אני חושב שההסבר הנכון יותר זה שגם הוא אומר שזאת סמכות מהותית, רק יש לו אמון כל כך גדול ברב חיים שהוא אפילו לא מתלבט. הבן של רב חיים עוד מתלבט, רב ברוך בער אפילו לא מתלבט. אוקיי, אבל שניהם מדברים כמובן על סמכות או נסמכים כמובן על סמכות מהותית, לא על סמכות פורמלית. בגלל שאם האמת היא שהשולחן הזה הוא שולחן, אף גורם סמכותי שיקבע שהוא פרה לא ישנה את המציאות הזאת. אם מבחינתי זה שולחן אני יכול לדקלם מן הפה ולחוץ שהדבר הזה הוא פרה, אני לא יכול לחשוב שהוא פרה, כי לחשוב, העובדה היא שאני חושב שזה שולחן ולא פרה. מה ההבדל, וכדי לחדד את זה אני אסביר מה ההבדל בין זה לבין סמכות בתחום ההלכה. וזה עוד פעם מחזיר אותנו לניתוח של מהי עובדה. מה מבחין את התחום העובדתי או המחשבתי, נגיד עוד מעט, התחום העובדתי. לבין התחום ההלכתי. התחום העובדתי עוסק בעובדות כמו שאמרתי קודם. התחום ההלכתי לא עוסק בעובדות. התחום ההלכתי עוסק בנורמות. או הכנסת כשהיא מחוקקת היא מחוקקת חוק. החוק קובע נורמה. נורמה פירושו אסור לעשות את זה, מותר לעשות את זה, חייבים לעשות את זה. אסור, מותר, חייבים, זה המינוח שמתלווה לנורמה. המינוח שמתלווה לעובדות זה אמת או שקר. כשמישהו קובע קביעה עובדתית זה יכול להיות אמיתי או שקרי. כשמישהו קובע קביעה נורמטיבית, הקביעה הנורמטיבית הזאת יכולה להיות הראוי, הלא ראוי, האסור. אוקיי? זה המינוח שמתלווה לנורמות. ההלכה והחוק הם נורמות, הם לא עובדות. וזה שורש ההבדל. למה? כי בואו נחשוב למשל על מצב שהכנסת מחוקקת כן שאסור לפתוח מרכולים בשבת, הדוגמה שהבאתי קודם, אוקיי? ונגיד שאני חושב שמותר וראוי לפתוח אותם בשבת, או להתיר לפתוח אותם בשבת. כשאני אומר שאני חייב לציית לכנסת כי יש לה סמכות פורמלית, מה שאני בעצם לא נדרש ממני לחשוב שראוי שלא ראוי לפתוח מרכולים בשבת, אף אחד לא מה שנדרש ממני זה פשוט לא לפתוח אותם. מה שנדרש ממני זה התנהגות. מה שהכנסת מחוקקת זה נורמה. אבל הנורמה הזאת מה שהיא דורשת ממני זה התנהגות, זה לא הסכמה. אוקיי? לכן אני יכול לחשוב שהכנסת טועה ובו בזמן אם אני חושב שיש לה את הסמכות, אין שום בעיה בדרישה ממני לציית. אני יכול לציית תוך חריקת שיניים ולחשוב שהצעד הזה הוא לא ראוי ולא נכון לנהוג כך, אבל אם הכנסת קבעה זה מחייב. אפשר להתווכח על זה, אפשר לא להתווכח על זה, אבל זה מוגדר היטב. המושג סמכות פורמלית בהקשר של נורמות הוא מוגדר היטב. בתחום העובדתי, המושג של סמכות פורמלית לא מוגדר. לכן זה לא שאלה של עמדות, אתה חושב שיש סמכות בתחום העובדתי, הוא חושב שאין, זה פשוט לא מוגדר. אין סמכות פורמלית ביחס לעובדות. למה? כי אם הכנסת תחוקק שעכשיו יום, מה שנדרש ממני זה לא להתנהג. אם היה נדרש ממני התנהגות כלשהי יכולתי לעשות התנהגות של יום למרות שאני בטוח שעכשיו לילה. זאת דרישה שמוגדרת. אומרים לי תניח תפילין עכשיו למרות שעכשיו לילה כי ככה אנחנו קבענו. אז אני לא השתכנעתי שעכשיו יום. אני יודע שעכשיו לילה. אבל אם יש סמכות לדרוש ממני עכשיו להניח תפילין אז אני אניח תפילין. אבל אם נדרש ממני לחשוב שעכשיו יום, לא להתנהג, אלא מה לחשוב, נדרש ממני להסכים לטענה העובדתית, את זה אי אפשר לעשות. אם תשכנע אותי שאתה צודק אז אני אסכים כמובן, אבל אז אני אסכים כי אני חושב שאתה צודק, לא מכוח סמכותך. אבל אם לא השתכנעתי שאתה צודק והרי סמכות פורמלית באה לידי ביטוי דווקא במצבים שלא השתכנעתי שאתה צודק ולכן אני בכל זאת צריך לציית לך כי יש לך סמכות פורמלית. אבל אם לא השתכנעתי שאתה צודק אז מה פירוש לציית לך ולחשוב שעכשיו יום? הרי האמת היא שאני חושב שעכשיו לילה. אני לא יכול לציית לך. אני לא יכול לא כי זה קשה פסיכולוגית, אלא כי אני פשוט לא שם. אני לא חושב כך. זה הכל. הדרישה ביחס לעובדות היא דרישה להסכים על עובדה. אם אני לא מסכים לה אי אפשר לדרוש ממני להסכים לה, כי העובדה היא שאני לא מסכים לה. אם זה קצת, זה קצת מזכיר לי את ההימור של פסקל. כן, פסקל רצה לטעון שההחלטה הרציונלית מצד כל אדם זה לקיים מצוות, להאמין באלוקים ולקיים מצוות, את המצוות הנוצריות, כן, הוא היה נוצרי. למה? זו תוצאה של חישוב של תוחלת הרווח. אומר בוא נגיד שיש אלוקים. אם יש אלוקים, אז אם תקיים את המצוות יש לך שכר עולם הבא לנצח, משהו נהדר. אם לא תקיים את המצוות יש לך עונש גיהינום נורא ואיום, זוועה. אוקיי? זה הצד שיש אלוקים. על הצד שאין אלוקים, אז אם אתה עושה את המצוות למרות שאין אלוקים, לא קרה שום דבר, בסדר, עשית מצוות, קצת בזבזת את הזמן שלך אבל לא אסון גדול. אם לא עשית את המצוות הרווחת קצת זמן כי לא בזבזת את הזמן על מצוות על הצד שאין אלוקים, אבל בסדר, הרווחת קצת זמן, זה לא ביג דיל. עכשיו כשתעשו את תוחלת הרווח אז תראו שאם בדילמה אם לקיים מצוות או לא לקיים מצוות, תוחלת הרווח היא הרבה יותר גדולה כשמקיימים את המצוות מאשר כשלא מקיימים אותם. כי כשמקיימים את המצוות אז על הצד שיש אלוקים יש לי שכר אדיר, ועל הצד שאין אלוקים יש לי הפסד קטן. שכר אדיר פחות הפסד קטן נותן לי תוחלת רווח מאוד מאוד חיובית. נניח שאני לא מקיים את המצוות, אז על הצד שיש אלוקים יש לי עונש נורא ואיום, זאת אומרת שכר של מינוס אינסוף, אוקיי? ועל הצד שאין אלוקים אז הרווחתי קצת זמן או נחת או משהו כזה בזה שלא קיימתי מצוות. אז המינוס אינסוף פלוס משהו קצת. אתם מבינים שהתוחלת רווח, השיקול של תוחלת רווח מוביל למסקנה שחייבים לקיים מצוות, שצריך או נכון לקיים מצוות. זה ההימור של פסקל. הסברתי כבר בעבר למה אני חושב שהוא טועה גם סטטיסטית. אגב, הוא אחד מאבות התחום של סטטיסטיקה, מה שעוד יותר מפתיע. הטעות פה היא סטטיסטית, אבל מעבר לטעות הסטטיסטית יש פה גם טעויות אחרות שעליהן, ראיתי, אני אגב את הטעות הסטטיסטית כתבתי בספר שלי, אבל לא ראיתי אף פעם מישהו שבאמת מעלה את זה. מה שמעלים בדרך כלל כנגד הטענה של פסקל זה שאתה לא יכול להחליט שיש אלוקים בגלל שיש רווח גדול להתנהג כאילו שיש אלוקים. וזה בדיוק הפער שעליו אני מדבר כאן. הטענה שיש אלוקים היא טענת עובדה. אתה יכול לדרוש מבנאדם להתנהג, דרישה נורמטיבית, איך להתנהג ואיך לא להתנהג. אתה לא יכול לדרוש מבנאדם להאמין, בטח לא מכוח שיקול כזה. אם תשכנע אותו שיש אלוקים אז הוא יאמין שיש אלוקים. אבל אם הוא הגיע למסקנה שאין אלוקים, אז העובדה שקיום מצוות יביא לו תוחלת רווח מאוד גדולה לא יכולה להביא אותו להאמין באלוקים. לכל היותר היא יכולה להביא אותו לקיים מצוות. זה בדיוק הפער שעליו אני מדבר בין דרישה נורמטיבית, מה תעשה כך או אל תעשה כך, לבין דרישה עובדתית שפירושה מה לחשוב או עם מה להסכים. זה שני דברים לגמרי שונים. יש עוד טענות כמובן, מה הערך של קיום מצוות אם אתה לא מאמין באלוקים? אין לזה שום ערך, אז אפילו אם תקיים מצוות על הצד שאין אלוקים אז זה חסר ערך, או כל מיני טענות מן הסוג הזה. אבל אני פה רק השתמשתי בזה כדי להדגים את היחס בין סמכות לגבי עובדות לבין סמכות לגבי נורמות. פירוש הדבר שתמיד כאשר אנחנו, אני חוזר לשאלה שלנו, תמיד כאשר אנחנו מדברים על סמכות פורמלית, אנחנו יכולים ליישם אותה אך ורק בתחומים נורמטיביים. רק בתחומים נורמטיביים. אי אפשר להגדיר סמכות פורמלית ביחס לעובדות. סמכות מהותית, סמכות של מומחיות, פה המצב שונה קצת, כי סמכות מהותית קיימת בהחלט ביחס לעובדות. כמו רופא, הוא מבין בזה יותר טוב ממני. אם הוא אומר שהכדור הזה מוריד חום אז אני מקבל, אני אקח את הכדור הזה. אז פה בהקשר הזה בהחלט אני גם אשתכנע שהכדור מוריד חום ואני גם אתנהג בהתאם. אני אעשה את שני הדברים. למה? כי השתכנעתי שהרופא צודק. זה סמכות מהותית כי הוא מומחה. האם יכולה להיות סמכות מהותית ביחס לנורמות? והגענו למסקנה ככה, יכולה להיות סמכות פורמלית ביחס לנורמות, לא יכולה להיות סמכות פורמלית ביחס לעובדות. יכולה להיות סמכות מהותית ביחס לעובדות, ועכשיו אני שואל האם יכולה להיות סמכות מהותית ביחס לנורמות? כאן זאת שאלה לא פשוטה וזה תלוי מאוד בתפיסת העולם שלכם, כל אחד צריך להחליט לעצמו. כי השאלה האם יכול להיות, האם יש דבר כזה מומחיות לגבי נורמות? מומחיות לגבי מה כן מוסרי ומה לא מוסרי? אם אתה חושב שיש מישהו שהוא מומחה ביחס לקביעות האלה של מה מוסרי ומה לא, אז יש מקום לסמכות מהותית גם ביחס לנורמות. אם המומחה הנורמטיבי אומר שלא מוסרי לעשות הפלה, אז אתה תקבל את מה שהוא אומר למרות שאתה נוטה לחשוב לא כך, כי אתה אומר אם הוא מומחה אז כנראה זה באמת לא מוסרי. אבל זה כמובן אם אתה מניח שישנה מומחיות ביחס לתחומים נורמטיביים. יכולים לבוא אנשים אחרים ולהגיד שאין מומחיות ביחס לתחומים כאלו, ענייני מוסר כולנו מומחים באותה מידה, או כי אתה רלטיביסט מוסרי או בגלל שגם אם אתה לא רלטיביסט אבל אתה לא מאמין במומחיות בתחום הזה, לא משנה מאיזה סיבה. עדיין אם אין מומחה אז לא תהיה סמכות מהותית ביחס לתחום הזה. כך למשל תחשבו כדי שזה יהיה אולי יותר קרוב לשכל, תחשבו למשל על תחום המשפט. בתחום המשפט שהוא לכאורה תחום נורמטיבי, שמה מקובל שיש מומחים. יש מומחים בתחומי משפט, נכון? זאת אומרת, יש הדיוטות משפטיים ויש מומחים למשפט. אז למרות שהתחום הוא תחום נורמטיבי יש מומחים. אלא ששמה זה קצת טריקי. זה טריקי בגלל שבמשפט יש גם איזשהו בסיס לכאורה עובדתי. אתה צריך לדעת מה אומר החוק, מה אומרים התקדימים, ובמובן הזה המומחה המשפטי יודע אפילו את העובדות המשפטיות יותר טוב ממני. לכן יש איזשהו בסיס לטענה שיכול להיות מומחה בתחום המשפטי. אבל כשאנחנו ניכנס לפרשנויות לחוק, פרשנות יותר סבירה או פחות סבירה, איך לפרש את החוק, כאן זה כבר פחות ברור האם יש ערך מוסף למומחה. הוא מפרש כך, אני מפרש אחרת. הרי אין לו ראיות, זה לא שהוא יכול לצטט מספר החוקים משהו שיראה שהפרשנות שלו נכונה, כי אם הוא יכול לעשות את זה אז חזרנו לעובדות, אז זאת לא פרשנות זאת עובדה. ואז שוב פעם היתרון שלו עליי זה בידיעה. היתרון שלו עליי זה בידיעת העובדות המשפטיות. אבל אם באמת השאלה היא שאלה נטו של פרשנות משפטית, ספק רב אם אפשר לדבר על מומחיות בתחום הזה. ולמה? כי באמת פה זה תחום נורמטיבי טהור. הוא לא קשור לעובדות בכלל, גם לא עובדות משפטיות, מה שכתוב בספר החוקים, ולא רק לעובדות בעולם, אלא שום עובדות. אלא מה? זה רק שאלה של דעה, של צורת התייחסות. מי אמר שבעניין הזה יש מומחים יותר ממני או פחות ממני? מי אמר שיש מומחיות בתחום הזה? יכול להיות שאני לא אקבל בכלל את המושג מומחיות בתחומים כאלה. אז איפה אנחנו עומדים כרגע? הניתוח המושגי בעצם מביא אותי לשאלה, מביא אותי למסקנות הבאות. תראו, כבר לא פתחתי שום ספר, לא עשיתי שום, לא חיפשתי שום מקורות ושום דבר, ובסך הכל המפה כבר יוצאת די בהירה. יש עוד חלקים יותר מוצללים בתוכה, אבל בסך הכל המפה די בהירה. תראו כמה הרווחנו מהניתוח המושגי. כי בעצם אני אומר כך: סמכות פורמלית לא יכולה להיות ביחס לעובדות, נקודה, קטגורית. לא יכול להיות, אין סמכות כזו. גם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, אם הוא יגיד לי שעכשיו יום, אני לא אקבל את זה, אלא אם כן אני אשתכנע שאני לא רואה טוב והוא צודק. אבל אז אני מקבל את זה כי הוא צודק, לא כי יש לו סמכות במובן הפורמלי. לקבל את זה בגלל סמכות, גם לא מהקדוש ברוך הוא. למה? כי אי אפשר להגדיר סמכות על זה, זה לא שאלה של עד כמה סמכות יש לך. המושג סמכות לא רלוונטי לגבי עובדות, לא משנה מי הוא הגורם הסמכותי, המושג סמכות לא מוגדר. אוקיי? אז הנה כבר הגעתי, אני כבר מחזיק ביד תשובה משמעותית לשאלה: ביחס לעובדות אין סמכות פורמלית. בהחלט יש סמכות מהותית, יש סמכות מהותית ביחס לעובדות. מי שמומחה, אז הוא בהחלט יכול לדבר על זה כעל סמכויות. ביחס לסמכות, ביחס לנורמות, אז סמכות פורמלית מוגדרת היטב, בהחלט יכולה להיות קיימת. סמכות מהותית, זה שאלה של תפיסת עולם. תחליטו אם אתם באמת חושבים שיש דבר כזה מומחה לעניינים, ענייני מוסר, עניינים נורמטיביים או פרשנות משפטית או מה שלא יהיה. אוקיי? אם כן אז כן, אם לא אז לא. אבל זה עניין של תפיסת עולם. ובשאלה הזאת עצמה, האם יש מומחיות בתחומים נורמטיביים, בשאלה הזאת עצמה אתם כנראה תצטרכו להכריע לבד. גם אותה לא תוכלו להפנות למומחה. אוקיי? כי על זה גופא השאלה, האם יש מומחיות בתחום הזה, לכן את זה ודאי תצטרכו להכריע לבד. בעצם מה שיוצא זה ככה, עכשיו תראו איפה אנחנו עומדים אחרי הניתוח המושגי. לגבי השאלה של סמכות בתחום עובדות השאלה נפתרה, לפני שפתחנו, פתחנו את הספר בכלל. לא מוגדר. הניתוח המושגי הביא אותנו לסתירה. ברגע שהגענו לסתירה, לא קיים, אין סמכות ביחס לעובדות. ענינו על השאלה בלי לפתוח ספר בלי לקום מהכורסה. יש שאלות אחרות שהן עדיין קיימות. סמכות פורמלית ביחס לנורמות עקרונית יכולה להיות קיימת. השאלה האם היא קיימת וביחס לאיזה נורמות, כאן ניתוח מושגי כבר לא יעזור. כאן זה כבר באמת שאלה של לחפש במקורות. למה? כי למשל אם יש סמכות פורמלית שנובעת מהתורה, כ'לא תסור מכל אשר יורוך', צריך לבדוק מה משמעותו של הפסוק 'לא תסור'. על איזה נורמות הוא חל? האם יש נורמות שעליהן הוא לא חל? אז פה צריך לבדוק את התורה, את הפרשנויות, המקורות המוסמכים הרלוונטיים, כן או לא. זה כבר באמת שאלה שזוקקת מקורות או תקדימים או משהו כזה. פה כבר יש טעם בהחלט להיכנס ולראות גם דעות שונות וגם מקורות מעבר לדעות, אלא פשוט לראות האם יש מקור לסמכות כזאת או לא. אז במקומות שבלתי אפשריים, הניתוח המושגי פותר את השאלה. במקומות שבהם הניתוח המושגי אומר שזה אפשרי, לא פתרנו עדיין את השאלה, אלא הניתוח המושגי אמר לי: עכשיו תיגש למקורות. אבל עכשיו כשאני אגש למקורות אני כבר יודע מה לחפש. א', אני צריך לבדוק טוב האם המקור מדבר על סמכות מהותית או סמכות פורמלית. ב', אני צריך לבדוק האם הוא מדבר על נורמות או על עובדות, או על מה הוא מדבר. אז לא רק שהניתוח המושגי הוריד חלק מהשאלה מהשולחן כי הוא ענה עליה, אלא גם לגבי החלק שנותר אני נשאר עם תמונה הרבה יותר בהירה. אני יכול עכשיו יותר בקלות לחלץ את התשובה מתוך התקדימים או לגשת אליהם באופן ביקורתי ולחשוב שהם לא צודקים או לא משנה, אני כבר הרבה יותר נמצא במצב הרבה יותר טוב כשאני ניגש, ניגש לתקדימים. אותו דבר לגבי סמכות מהותית. סמכות מהותית ביחס לעובדות ודאי קיימת, כי זה העניין של המומחיות. אבל כאן באמת צריך רק לבדוק מי הוא מומחה ולאיזה תחום. פה אין כל כך מקום לברר. עקרונית יש מושגי סמכות כאלה, אבל צריך לבדוק כמובן כל מקרה לגופו, האם אכן מדובר במומחה ואני מקבל עליי את המומחיות שלו, אני מכיר במומחיות שלו, או לא. לגבי סמכות מהותית בתחום הנורמטיבי, פה אנחנו צריכים לקבל החלטה קודם כל בעצמנו, אפריורי, לא מתוך מקורות: האם בכלל יש מומחיות בתחום הזה? אם נגיע למסקנה שכן, אז בהחלט אפשר לגשת למה אומר הרמב"ם בתחום המחשבתי או בתחום העובדתי הזה או האחר, ולשאול את עצמנו, ואז להגיד אם הרמב"ם אומר את זה אז אני מקבל, אז זה כנראה נכון. כי אני מקבל את זה שהוא מומחה, אם אני מקבל. אבל אם אני לא מקבל את קיומה של מומחיות ביחס לנורמות, אז אין מה לגשת לרמב"ם. אני יכול לגשת להתעשר מרעיונותיו וטיעוניו, אבל לא כדי לקבל תשובה על השאלה. גם אם הוא יגיד משהו, אני לא בהכרח אקבל את זה, כי אין סמכות בתחום הזה. אתם רואים שהפירוק של השאלה למרכיביה על ידי ניתוח מושגי, בעצם הפרדתי פה בין שתי קטגוריות בתחום הסמכות ושתי קטגוריות בתחום העובדות: עובדות מול נורמות, וסמכות מהותית מול סמכות פורמלית. שתי קטגוריות בתחום הסמכות ושתי קטגוריות בתחום העובדות או התכנים בעצם מוליד ארבע קטגוריות: סמכות פורמלית בעובדות, סמכות פורמלית לנורמות, סמכות מהותית לעובדות, סמכות מהותית לנורמות. ארבע שאלות שונות. על כל אחת מהשאלות יש ניתוח מושגי. את חלקם הוא מוחק: סמכות פורמלית ביחס לעובדות לא קיים. נשארנו עם שלוש שאלות. סמכות מהותית ביחס לעובדות קיים, אבל אין מה לברר. פשוט תבדוק מי שמומחה ומי שמומחה תשמע לו. אין פה מה להמשיך את הבירור, אין מה לפתוח ספרים כדי לבדוק האם יש סמכות מהותית ביחס לעובדות. ברור שיש. אם אתה מומחה בתחום העובדתי הזה, אז אני אקבל את מה שאתה אומר. פה זה כל כך פשוט שיש, שאין מה לבדוק ספרים. במקרה הראשון היה פשוט שאין ושוב פעם אין מה לבדוק בספרים. מה שנשאר לנו זה שני מקרי האלכסון: סמכות מהותית ביחס לנורמות, מומחים לנורמות, שזה תלוי בהכרעה האישית שלי. אם אני חושב שיש מומחיות, אז בהחלט יש מקום לפתוח ספרים ולראות מה הספרים אומרים, ואם לא אז לא. וסמכות פורמלית ביחס לנורמות, ברור שיש, וגם שם צריך לפתוח ספרים ולראות מה היקפה של הסמכות הפורמלית, נגיד בהקשר ההלכתי, ביחס לנורמות הלכתיות ואיזה נורמות הלכתיות. נדמה לי שהדוגמה הזאת מבהירה היטב את ערכו של ניתוח מושגי. עכשיו פה אני רוצה ללכת צעד אחד הלאה, עדיין בדוגמה, ולומר שמחשבת ישראל, אם אני נכנס להגדרה של המושג עובדה, עשינו קודם ניתוח של המושג עובדה, אז שאלתי את השאלה אם יש סמכות בתחום העובדתי ואם יש סמכות בתחום הנורמטיבי. עכשיו אני שואל את השאלה הפחות מוגדרת: האם יש סמכות בתחומים מחשבתיים? על קביעות מחשבתיות? בתחום של מחשבת ישראל, שזה לא הלכה, אבל השאלה אם זה עובדות או לא עובדות. אולי זה משהו שלישי. איך להתייחס לדבר הזה? פה כבר עוד פעם יש לנו כלים לענות על זה. למה? כי בעצם זה יתמפה על אחת מארבע הקטגוריות הקודמות. אני אצטרך לשאול את עצמי האם אני מדבר על סמכות פורמלית או מהותית, זאת אומרת האם יש מומחים למחשבת ישראל, או האם יש מוסמכים למחשבת ישראל? שני דברים שונים. מומחים לסמכות מהותית, מוסמכים לסמכות פורמלית. אני צריך לשאול את עצמי האם התחום של מחשבת ישראל נוגע בעובדות או בנורמות או שאולי סוג שלישי של טענות. בואו נבדוק דרך דוגמאות. עוד פעם, זה עדיין קצת קשור לניתוח המושגי, זה בעצמו גם חלק מהניתוח המושגי, רק עכשיו אני עושה ניתוח מושגי של המושג מחשבת ישראל. עוד פעם, שימו לב, אני לא רץ ישר לספרים. תשאלו את השאלה הזאת האם יש סמכות בתחום מחשבת ישראל את מי שלא תשאלו, אני מבטיח לכם שתקבלו רשימה של מקורות. זאת תהיה התשובה. אף אחד לא יתחיל בבירורים המושגיים שהצגתי כאן. הם יביאו לכם את הרמב"ם בפירוש המשנה שאומר בשלושה מקומות שאין פסיקת הלכה בתחומים שלא נוגעים למעשה, בתחומים מחשבתיים או אגדיים וכדומה. יש מהגאונים, יש כל מיני אמירות כאלה, יש אמירות הפוכות, יביאו לכם דעות ל- פו ודעות לשם, ואולי המהדרים אפילו יגידו לכם שעם ישראל הגיע לאיזושהי מסקנה, כן גיבש לעצמו איזושהי עמדה שיש סמכות גם בתחום מחשבת ישראל. שמעתי כבר עשרות פעמים את האמירה המטופשת הזאת, אז אני מבטיח לכם שגם אתם תשמעו אותה אם תשמעו, אם תשאלו מספיק אנשים. אבל קודם כל צריך לבדוק מה זה מחשבת ישראל. אז בואו נראה, מחשבת ישראל למשל עוסקת בשאלה, לא יודע מה, האם יבוא משיח ומתי ובאיזה נסיבות, או מה יקרה כשיבוא המשיח. לא יהיו מלחמות, ייבנה בית המקדש, יביאו קורבנות, לא יביאו קורבנות, לא יודע, כל מיני שאלות כאלה. המחשבת ישראל עוסקת בשאלה האם הקדוש ברוך הוא משגיח על העולם ובאיזה צורה, על מה בעולם. כל השאלות האלה, אם תחשבו עליהם, נכנסות להגדרות של עובדות, מה שתיארתי קודם. ולכן הקפדתי כשהגדרתי את המושג עובדות לדבר לא רק על עובדות כמו יש לפניי כרגע שולחן, זה ברור שזה עובדה, זה פשוט, אלא גם על עובדות כמו יש עשרת אלפים פיות ביקום. זה גם עובדה, יכולה להיות עובדה נכונה או לא נכונה. ולכן מחשבת ישראל יכולה לקבוע עמדה לגבי שדים, האם יש שדים או אין שדים. עכשיו אני אשאל את עצמי, אני חושב שאין שדים, אבל אני רואה גם בגמרא וגם בראשונים מלא, חוץ מהרמב"ם שהרשה לעצמו לא לקבל את זה, אבל בגמרא ובראשונים אומרים שיש שדים, אפילו פגשו אותם, כן, אני ישבתי על קברו, כמו שהגמרא אומרת על בן סורר ומורה. אז אני אומר שאין שדים, ואומר לי אמורא אני ישבתי על קברם של השדים, אני ראיתי אותם, דיברתי איתם, אוקיי? עכשיו השאלה אם אני אמור לקבל את זה. אז פה תראו, צריך לחלק את זה לשניים. אם אני מאמין לאמורא שהוא דיבר עם השד, אז אני פשוט אחזור בי כי אני אשתכנע שטעיתי. זה לא סמכות, לא סמכות פורמלית, זה פשוט אני אשתכנע שטעיתי, כנראה פספסתי והוא צודק, ולכן אני מקבל את מה שהוא אומר. זה לא נקרא סמכות, סמכות פורמלית. לקבל את מה שהוא אומר מכוח סמכות פורמלית פירושו לא להשתכנע שיש שדים, אבל אם כתוב בגמרא אז אני חייב להאמין שיש, אין חיה כזאת. למה? כי אם אני חושב שאין שדים, אז אני לא יכול לספר לעצמי שיש שדים. אני יכול לספר לעצמי שיש שדים, אבל אני לא יכול לחשוב שיש שדים, כי אני חושב שאין. כל עוד לא השתכנעתי, זה מה שאני חושב. אז אי אפשר לדרוש ממני לחשוב את מה שאני לא חושב. ולכן גם הטענה אם יש או אין שדים נכנסת תחת ההגדרה עובדה, בדיוק כמו הפיות שדיברתי עליהם קודם. ולכן הניתוח המושגי של המושג עובדה עוזר לי כרגע בניתוח המושגי של המושג מחשבת ישראל, כי אני שואל את עצמי מה היחס בין שני המושגים, האם טענות של מחשבת ישראל הן טענות שבעובדה. ואני מגיע למסקנה שלפחות רובם הן טענות שבעובדה. אפילו הטענה כמו שיש סגולת ישראל, כן, שיהודי איכשהו בנוי בצורה יותר מעולה, יותר מרוממת רוחנית מאשר גוי. בעיניי זה שטויות, אבל יש טענה כזאת בתחום של מחשבת ישראל. אוקיי, האם זאת טענת עובדה? ברור שכן. זאת טענת עובדה, שאתה רוצה לטעון שמשהו במבנה, גם במבנה הנפשי, לא משנה המבנה הנפשי או הרוחני של יהודי שונה מהמבנה הנפשי או הרוחני של גוי. עכשיו אני יכול לדבר פה ארוכות על זה שזה בכלל לא מוגדר הדבר הזה, אבל בוא נגיד לצורך הדיון שזה מוגדר, אוקיי, כי שוני יש בין כל שני בני אדם, אז לאיזה שוני אתה מדבר. אבל לא משנה, נניח כרגע שזה מוגדר היטב, אז מדובר בטענת עובדה. ואם מדובר בטענת עובדה, אז לא יעזור לי גם אם תגיד לי מאה פעמים שמשה רבנו והקדוש ברוך הוא כולם אומרים שיש סגולת ישראל. אם אני חושב שאין, אז אני לא יכול לציית, אלא אם כן אני אשתכנע שטעיתי. אבל אז אני מציית כי השתכנעתי שטעיתי, לא כי יש להם סמכות. אבל מכוח סמכות אי אפשר לדרוש ממני לשנות עמדה ביחס לעובדות. והמסקנה שעולה מכאן היא מסקנה שבדרך כלל נדרשת לבירורים ארוכים של מאות עמודים וציטוטים של ספרים במחשבת ישראל וכולי, השאלה אם יש או אין סמכות במחשבת ישראל. גמרתי את הבירור, התשובה היא לא. אין. למה? כי מחשבת ישראל זה שזה טענות עובדתיות, והגענו למסקנה בניתוח המושגי שאין סמכות פורמלית ביחס לטענות עובדתיות. תחברו את שני הדברים האלה ביחד, זה אומר שאין סמכות פורמלית בתחום של מחשבת ישראל. זהו, מה שהיה להוכיח. לא פתחתי ספר, לא צריך לפתוח ספר. עכשיו אני אפתח מאה ספרים שיגידו לי שיש סמכות בתחום הזה, ואם מישהו אמר שיבוא המשיח, אז כולם צריכים להאמין שיבוא המשיח, אז אני אגיד אחת משתיים, או שהוא מדבר שטויות, גם אם הוא הרמב"ם או משה רבנו, כי זה פשוט לא יכול להיות. הוא לא יכול להגיד שמשולש הוא עגול או שהחושך הוא אור. או שהוא מדבר שטויות, או שהוא מתכוון לומר: תקבל את עמדתי כי יש לי איזשהו מקור מידע עילאי כלשהו שלא חשוף בפניך. אני מומחה בתחום הזה. זאת אומרת, הוא פונה אליי כסמכות מהותית, לא כסמכות פורמלית. זה בסדר, אם אני אשתכנע שהוא מומחה, אז אשתכנעתי, אין בעיה. אבל אם אני אמצא ספר שבו אני אגלה, וקשה מאוד אגב, כי ספרים גם כשהם מדברים על סמכות, הם לא מבררים אם הם מדברים על סמכות מהותית או סמכות פורמלית. ולכן אתה צריך להחליט בעצמך למה הם מתכוונים, ולכן נורא חשוב הניתוח המושגי. גם כשאתה בודק את המקורות, אתה צריך לבוא אליהם אחרי הניתוח המושגי שלך כדי להבין מה הם אומרים. אם אני אגלה שהוא מדבר על סמכות פורמלית, אני סוגר את הספר וזורק אותו לפח. כי הוא פשוט מדבר שטויות. וזה לא משנה אם זה כתוב בכתב רש"י וכתב את זה יהושע בן נון. פשוט כתוב שטויות בספר הזה. ואם, כפי שהגמרא אומרת, האלוהים אילו אמרה יהושע בן נון לא צייתנא ליה. זאת אומרת, יש דברים שאני לא מקבל גם מיהושע בן נון כי זה פשוט לא יכול להיות נכון. אפשרות אחרת זה לפרש שהספר כנראה התכוון, אם יש אפשרות לפרש כך, לסמכות מהותית ולא לסמכות פורמלית, ואז בסדר, אפשר לדון אם יש לו סמכות מהותית או לא, וזאת כבר טענה שבהחלט, בהחלט שווה דיון. אז הנה אנחנו רואים השלכה של הבירור המושגי שעשיתי קודם. עכשיו זה כבר לא על סמכות ביחס לעובדות, אלא סמכות ביחס למחשבת ישראל, שזאת ממש שאלה שנכתב עליה לא מעט ונידונה בספרים ובמאמרים וגם בשיחות שבעל פה בין אנשים, כמובן הרי אין תלמיד ישיבה שלא שואל את זה את הרב שלו, אם יש סמכות בתחומים מחשבתיים או לא. ובסך הכל, אתם רואים שניתוח מושגי סגר את הדיון. סגר את הדיון. אין מה להמשיך. לא צריך לפתוח ספר, לא צריך לעשות כלום. אני יכול להגיד לו לא וללכת הביתה. זה הכל. לא צריך לשבת שעות ולפתוח ספרים ולכתוב מאמרים מלומדים ולבדוק מה אומר זה ומה אומר ההוא ולסדר את גן החיות, כל אחד בכלוב שלו. התשובה היא לא. זה הכל. אז אני חושב שהסוגיה הזאת היא דוגמה מצוינת לחשיבותו של ניתוח מושגי. ואנחנו רואים פה את כל המכלול של התועלות שיש בניתוח מושגי מקדים. התועלת הראשונה זה שיש תשובות שהניתוח המושגי עצמו ייתן עליהן, יש שאלות שהניתוח המושגי עצמו ייתן עליהן תשובה. כמו האם יש סמכות פורמלית ביחס לעובדות. התשובה היא לא. יש שאלות שהניתוח המושגי מראה שהן יכולות להישאל. ואז בסדר גמור. עם זה אני יכול עכשיו לגשת למקורות ולבדוק דברים. אבל גם כשאני ניגש למקורות, אני כבר מצויד בתוצאות של הניתוח המושגי ואני יודע מה לקבל ומה לא לקבל ואיך לפרש את המקורות, כי אני כבר יודע שיש סמכות מהותית, סמכות פורמלית ועובדות ונורמות וכל מקור צריך לבדוק אותו עכשיו בפריזמה הזאת. ויש שאלות שלגביהן הניתוח המושגי אומר שהתשובה היא חיובית באופן עקרוני ואין מה לגשת לספרים. לא שלילית ולכן אין מה לגשת לספרים, אלא חיובית ואין מה לגשת לספרים. למשל, כמו מומחיות ביחס לעובדות, סמכות מהותית ביחס לעובדות. ברור שיש. עכשיו צריך לבדוק רק מי הוא המומחה ומי לא מומחה, אבל זה לא עניין לעיון בספרים. תחליטו לבד אם יש מומחיות בעניין הזה או אין מומחיות בעניין הזה ומי הוא המומחה. אוקיי? אז זה מדגים לנו את כל מה שאמרתי בהתחלה לגבי, לגבי החשיבות של ניתוח מושגי, שהרבה פעמים מייתר את הגישה למקורות ולא פחות פעמים מייעל את הגישה למקורות, כי אני יודע לאילו מקורות לגשת ואני יודע איך להתייחס למה שאני מוצא כתוב שם במקורות האלה. עכשיו בעניין הזה, אולי אני אמשיך עוד קצת ואני אומר שבעצם זה מזכיר מושג שאולי אני אגיע אליו בהמשך והוא מושג מהתחום ההלכתי. בתחום ההלכתי אני עשיתי אבחנה בין שני סוגים של פוסקים, למרות שזה כמובן אבחנה חדה מדי. כל פוסק נמצא איפשהו באמצע. יש פוסקים מסדר ראשון ופוסקים מסדר שני. פוסקים מסדר שני זה פוסקים שכשאתה שואל אותם שאלה הלכתית הם בודקים במקורות השונים ועונים לך לפי המקורות, לא יודע אם יש מחלוקת אז דיני ספקות, הם בודקים את המקורות ומתוך זה מוציאים את התשובה. אוקיי? פסיקה מסדר ראשון זאת פסיקה שלא רצה ישר למקורות. קודם כל היא עושה ניתוח מושגי. אחרי שהיא עושה ניתוח מושגי היא בודקת לאילו מקורות, נגיד שמדובר בסמכות מהותית כי זאת שאלה הלכתית, בסמכות פורמלית כי זאת שאלה הלכתית, אני שואל את עצמי לאילו מהמקורות יש סמכות פורמלית. וגם זה דיון. כי אחרי שאני יודע שיש הבדל בין סמכות מהותית וסמכות פורמלית אני שואל את עצמי מתוך כל המקורות שלנו בהיסטוריה שלנו של ההלכה האם לכולם יש. כי את הפרשנויות אפשר לעשות שם מה שרוצים. כל הסמכויות הבתר-תלמודיות, חכמים שאחרי הגמרא, יש להם לכל היותר סמכות מהותית כמומחים להלכה. אין להם סמכות פורמלית. סמכות פורמלית ניתנת רק לבית דין הגדול. "לא תסור מכל אשר יורוך" נאמר על בית דין הגדול. אז לכן אני גם יודע לאיזה ספרים לגשת כשאני שואל את השאלה ההלכתית, וגם אם אני רוצה כבר לגשת לספרים. כי כשאני ניגש לספרים של ראשונים ואחרונים, אני צריך להתייחס לזה כאמירות של מומחים, לא כאמירות מחייבות. וההשלכה היא, שבמקום שאני משוכנע שהם טועים, אני לא אציית. כי זאת לא סמכות פורמלית. אני לא חייב לקבל אותה גם אם אני חושב שזה לא נכון. בסמכות פורמלית אני אציית גם אם אני חושב שלא נכון. אבל בסמכות מהותית, אז אם אני השתכנעתי שהם צודקים, אז הם צודקים. אבל אם אני בדעתי אומר שהם לא צודקים, אז גם אם הרמב"ם כתב אחרת, אני לא אציית. למה? כי הסמכות שלו היא סמכות מהותית ולא פורמלית. אני צריך לחשוב עד מה הסיכוי לזה שלמרות שאני בטוח שהרמב"ם טועה, הוא בכל זאת צודק. האם הוא כזה חכם גדול? האם הפער בינו לביני הוא כל כך גדול? אולי כן. לגיטימי לחשוב ככה, ואז אני אציית. אבל גם לגיטימי להגיע למסקנה שלא, ואז אני לא אציית. אתם רואים שזה מקרין על כל צעד ושעל במה שאנחנו עושים הניתוח הזה, וגם בתחום ההלכתי אפשר להשתמש, ושמה עקרונית מוגדרת הסמכות. אבל גם שם ההבחנה בין סמכות פורמלית וסמכות מהותית היא הבחנה מאוד חשובה, יסודית ופורייה. כי אנחנו חייבים לדעת איך להתייחס לכל אחד מהמקורות, ואת זה אנחנו עושים על המפה הזאת של סמכות מהותית מול סמכות פורמלית. ואנחנו יודעים שהגמרא היא סמכות פורמלית, אבל הרמב"ם ושולחן ערוך זה סמכות מהותית. או ראשונים ואחרונים אחרים, לא משנה כרגע. וזה מקרין בצורה ישירה על צורה של איך אנחנו פוסקים הלכה. האם כשאני ניגש לשאלה אני פוסק הלכה ישר ניגש למקורות? או שקודם כל אני עושה ניתוח מושגי? אחרי שאני עושה ניתוח מושגי אני ניגש למקורות, אבל גם אליהם אני ניגש לפי איזושהי היררכיה מסוימת. וגם אחרי שראיתי אותם, אני בוחר איך להתייחס לכל מקור לפי השאלה אם הוא סמכות מהותית או פורמלית, ואם הוא סמכות מהותית, עד כמה המומחיות שלו היא כזאת, עד כמה אני מעריך שמה שהוא אומר זה בטוח נכון, ורק אז אני אקבל את מה שכתוב שם. הפוסקים מסדר שני לא עושים את כל זה. יש כמובן במינונים שונים, אבל נגיד פוסק מסדר שני, פוסק צרוף מסדר שני, בעצם מקבל שאלה, הוא לא עושה ניתוח מושגי, הוא ישר ניגש למקורות, רואים פה ככה, הוא אומר ככה והוא אומר ככה, אז לכן זה אסור כי לרוב הדעות זה אסור. מה אכפת לי שלרוב הדעות זה אסור? אני צריך לציית לדעות? למה? הוא לא שואל את עצמו את השאלות האלה, הוא ישר קופץ. לכן אני קורא לזה פוסק מסדר שני, הוא לא שואל את השאלות מהסדר הראשון, השאלות היסודיות. אוקיי? הוא ישר ניגש לסדר השני. הדוגמה שהבאתי פעם במקור ראשון, שמה נפל לי האסימון פעם ראשונה, עשיתי את ההבחנה המושגית בין פסיקה מסדר ראשון לפסיקה מסדר שני, באיזשהו מאמר במקור ראשון במוסף שבת, ששמה היה פסק של רבני ורבניות בית הלל על אמירת קדיש יתומה על ידי אישה. הם נשאלו שם אם אישה יכולה להגיד קדיש יתומה בבית הכנסת. ואז הם מביאים, ובשו"ת הזה כתוב כך, והוא שמה כתב ככה, והשואל שמה שאל ככה, ופה רואים שנהגו שנשים עשו את זה, הביאו כל מיני ראיות אגב אורחא, שרואים איכשהו כבדרך אגב שנשים עשו את זה וכולי, ויש צדדים לפה וצדדים לשם. לא היה שם בתשובה הזאת את הניתוח הראשוני של מה הבעיות שאיתן אנחנו צריכים להתמודד. מה הניתוח המושגי. זאת אומרת, מה הבעיות שיכולות להיות באישה שאומרת קדיש. קול באישה ערווה? צניעות? לא יודע מה הבעיות. התשובה היא שאין. אין בעיות ולכן אין את מה לברר. אז בשביל מה אתה הולך לראשונים ולאחרונים? את איזה שאלה אתה מברר? לפני שאתה עונה על השאלה תבדוק אם יש שאלה. אתה מביא לי כל מיני ראיות לזה שנשים אמרו קדיש. למה שלא יגידו קדיש? יש איזושהי בעיה? למה אני צריך ראיות לזה שהם יגידו קדיש? אני צריך גם ראיות לזה שאישה יכולה לנשום? אם האישה, יש תיאור על בנותיו של רש"י שהגיעו לגיל מסוים, לא יודע מה, אז הם כנראה נשמו. כי אם הם לא היו נושמות, הם היו מתות בגיל אפס. אז הנה ראיה שאישה יכולה לנשום. מישהו יעלה בדעתו דבר כזה? לא, כי אין שאלה. אני לא צריך ראיות לזה. אני יכול להביא ראיות לזה אבל לא צריך. ברור שאישה יכולה לנשום, למה לא? אוקיי. אותו דבר אישה יכולה להגיד קדיש כי אין עם זה שום בעיה. אז אני לא צריך עכשיו מקורות שאומרים לי יש בעיה ואין בעיה והוא חושב ככה והוא חושב אחרת. זה מאפיין פוסקים מסדר שני שמדלגים על הניתוח המושגי, הם מדלגים על ההגדרות של הסעיפים שעומדים לבירור במסגרת הבעיה הזאת, ואז רק אחרי זה אתה יכול לעשות את הבירורים. הניתוח המושגי, הסעיפים ההלכתיים שעומדים לבירור, ורק אז לברר סעיף סעיף ואז להגיע למסקנות. אבל הרבה מאוד מהפוסקים מגיעים ישר, הולכים ישר לשלב האחרון. ולפעמים זה ממש פארסה, כי אין את מה לברר, אתה עושה בירור כשאין את מה לברר. אתה עצמך לא יודע להגדיר את מה צריך לברר פה. אוקיי? אז זה דוגמה בתחום ההלכתי. אבל בתחום המחשבתי זה מה שתיארתי קודם. אז גם בתחום ההלכתי שמוגדרת סמכות, גם פורמלית וגם מהותית. בתחום ההלכתי די ברור שיש סמכות פורמלית ויש גם סמכות מהותית. יש מומחים להלכה שיודעים יותר טוב הלכה מאחרים. אז יש גם סמכות מהותית וכמובן יש גם סמכות פורמלית, סנהדרין, הגמרא, משהו כזה. שמה זה מוגדר היטב. ועדיין, חוסר מודעות לניתוח המושגי יביא להתנהגות לא נכונה גם בתחום ההלכתי שלגביו שני סוגי הסמכות מוגדרים היטב. אז זה אני חושב שהדוגמה הזאת מבהירה מאוד טוב את החשיבות של ניתוח מושגי. עסקתי בה כבר בעבר, היא לקחה לי פה יותר זמן ממה שרציתי, אבל אני חושב שדרכה אפשר להבין היטב את מה שאני מתכוון כשאני אומר שניתוח מושגי זה דבר מאוד חשוב מצד אחד ומאוד חסר ברוב המקרים מצד שני. הרבה מאוד אנשים מדלגים עליו וחבל. אוקיי, אני עוצר כאן. אם מישהו רוצה להעיר או לשאול אז בבקשה. אפשר לשאול?

[Speaker C] כן. מי שואל?

[הרב מיכאל אברהם] אתה, אתה, אריאל.

[Speaker C] אוקיי. אז ממתי שיש לנו סנהדרין, שאני מבין שזה ההגדרה של סמכות פורמלית, מי יכול לקבוע איזה קריטריון ינחה אותנו להחליט מי מאז יהווה בעינינו סמכות פורמלית כמו הגמרא למשל?

[הרב מיכאל אברהם] אז לגבי הגמרא אמרתי שהדבר הזה טעון, יש על זה שיעורים שנתתי בעבר, אבל לגבי הגמרא יש מקובל בעולם שיש לה סמכות פורמלית, אבל הסמכות פורמלית שלה ניתנת לה מלמטה. זאת אומרת, בגלל שהציבור קיבל את הגמרא על עצמו, אז עכשיו זה מחייב גם אם זה לא נכון, בניגוד לסמכות הסנהדרין שהיא קיבלה את הסמכות שלה מלמעלה, מהקדוש ברוך הוא, מהפסוק.

[Speaker B] אבל מי קיבל את זה על עצמו? מה זה אומר הציבור? מה מחייב הציבור שקיבל את זה?

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זה אני עוד פעם אני משתמש בדברים האלה רק כדוגמה פה. אתה עכשיו מכניס אותי לסוגיה עצמה, זאת לא הסוגיה שלנו פה. נתתי איזה שיעורים, אני יכול לענות על זה אבל זה לא הנקודה. מבחינתי מה שחשוב זה להראות דרך זה את החשיבות של הניתוח המושגי ואת המסקנות הראשוניות שלו. הקבלה הכללית של הציבור, התפיסה היא שזה דבר שהוא מחייב. זאת אומרת, אם קיבלת על עצמך מישהו, אז אתה יכול לתת לו סמכות פורמלית לגביך. זאת ההנחה בהלכה, אפשר לקבל אותה אפשר שלא, אבל זאת ההגדרה ההלכתית הרלוונטית בעניין הזה. אוקיי? בשביל לדון אם היא נכונה או לא צריך להיכנס לסוגיה הזאת עצמה, אבל זה לא הנושא שלנו כאן.

[Speaker D] אוקיי. הרב אפשר שאלה כללית? לא קשורה קצת לשיעור? בבקשה. בקשר לעיקרון הפרכה של קארל פופר, בהקשר לתיאוריית החיידקים. יש מחלוקת בין הרפואה הטבעית לרפואה הקונבנציונלית איך נגרמים מחלות. אז לפי הרפואה הטבעית הם מבינים כאילו שזה מן באג בגוף, יש איזה רעילות בגוף, ואז שיש משהו על התא, איזה דלקת או זה, אז החיידק יכול להיכנס פנימה ולעשות את המחלה. לפי הרפואה הקונבנציונלית חיידק גם יכול לפרק רקמה חיה. זה אומר שגם אם אתה בריא לגמרי, החיידק יכול להיכנס דרך הדופן של התא ולעשות אותך חולה. עכשיו בהקשר של הקורונה אני שמעתי כל מיני תיאוריות איך הקורונה נכנסת לתוך הזה. אחד אומר זה נכנס דרך הממברנה של התא, שני אומר הקוץ של הקורונה הוא פוצע את התא, שלישי אומר יש עליה מין איזה חומצה כזאת שהיא מפוררת את הרקמה של התא. אז אני אומר את זה כמו איוב, אם כולם מתווכחים שמה, זה אומר היה גוי, זה אומר היה יהודי, זה אומר היה בנביאים, זה אומר אז אף אחד לא יודע כלום. עכשיו הרפואה הטבעית טוענת שמעולם לא נצפה חיידק שנכנס לתוך תא. זה לא נצפה, ולכן זה תיאוריה. עכשיו השאלה שלי בהקשר זה לקארל פופר, שהוא אומר שזה צריך להפרכה, שזה יהיה ניתן להפרכה. הכוונה שזה יהיה ניתן להפרכה ברמה התיאורטית? ברמה המעשית או אפילו ברמה התיאורטית? כאילו לעולם זה לא יהיה, אבל ברמה התיאורטית לך תדע אולי פעם זה יקרה ימציאו איזה מיקרוסקופ כזה שיכול להראות שחיידק נכנס לתוך התא?

[הרב מיכאל אברהם] זה השאלה. אתה שואל שאלה שיש לה המון אספקטים שאתה יודע לגבי חלקם אני קצת קשה לי להתאפק, כי היחס לרפואה האלטרנטיבית הוא פחות או יותר כמו לכישוף. זאת אומרת, רק זה מועיל קצת פחות מכישוף אבל זה בסך הכל באותה קטגוריה.

[Speaker D] לא אלטרנטיבית, טבעית. הטבעית טוענת שאם תאכל בריא ותתנהג כמו שה…

[הרב מיכאל אברהם] אז זה לא, הרפואה הטבעית, הרפואה הטבעית היא חלק מהרפואה הקונבנציונלית בהגדרה הזאת, אין בזה שום, אז זה לא משנה, אז מה זה רפואה טבעית? אז גם רופא רגיל יגיד לך את זה. אז פה זה אין ויכוח. הנקודה היא שהדבר הזה ניתן להפרכה באופן עקרוני, אם תשים תאים ותנסה להדביק חיידק בתוך תא אחד, אם תצליח תצליח, ואם לא אז לא, כמו כל תיאוריה מדעית. השאלה לגבי קארל פופר מה הוא חשב, האם הוא דרש אי-ניתנות להפרכה פרקטית או לא, מה אכפת לי? מה אכפת לי מה קארל פופר חשב? תחליט אתה מה אתה רוצה להגדיר ותגדיר כמו שאתה רוצה, מה זה משנה עכשיו?

[Speaker D] כי אם ככה זה בכלל לא תיאוריה, הרפואה הטבעית אומרת שזה לא ניתן בכלל יהיה אי פעם.

[הרב מיכאל אברהם] תגדיר אם זה תיאוריה או לא תיאוריה לפי נוחיותך, מה אכפת לך אם זה תיאוריה או לא? זו סמנטיקה. השאלה אם זה נכון, לא אם זה תיאוריה. מה מה זה משנה עכשיו? המושג תיאוריה הוא עוד פעם, בדיוק הדגמת יפה את הצורך בהגדרת המושגים. תגדיר לי מה זה המושג תיאוריה ואני אגיד לך אם זה תיאוריה או לא. אם ההגדרה שלך זה דבר שניתן להפרכה פרקטית, אז יכול להיות שדבר כזה אולי לא יהיה תיאוריה, בהנחה שאתה צודק, אני לא חושב שאתה צודק, אבל בהנחה שאתה צודק. אבל אם ההגדרה שלך למושג תיאוריה זה משהו שניתן להפרכה ברמה העקרונית, או כל דבר עובדתי הוא תיאוריה, מה שמקביל למה שאני קראתי קודם טענת עובדה, אז כל דבר הוא תיאוריה וזה רק שאלה של הגדרה, מה אכפת לי? תגדיר ככה יהיה ככה, תגדיר כך יהיה כך, מה זה משנה?

[Speaker D] טוב תודה.

[הרב מיכאל אברהם] עוד מישהו? אוקיי, אז נעצור כאן, לילה טוב, להתראות, שבת שלום.