ניתוח מושגי – שיעור 10

אוקיי. אנחנו בסדרה על ניתוח מושגי ואני רוצה לעבור עכשיו עוד פעם לכמה סוגיות, במקרה הזה לא סוגיות הלכתיות, שבהן גם כן אפשר לדבר על… דיברנו על זה גם על נגיד על בעל תשובה, זה גם היה דוגמא שהיא לא הלכתית. אני רוצה להביא עוד קצת דוגמאות שבהן ניתוח מושגי יכול להוביל אותנו למסקנות שונות. אני רק מזכיר שבפעם הקודמת, שהייתה כבר די מזמן, דיברנו על… דיברנו על הבדל בין ניתוח לוגי אנליטי לבין ניתוח אפריורי, והטענה הייתה שניתוח לוגי בעצם הוא בעיקרו הורס ולא בונה, זאת אומרת הוא מראה שיש סתירה בטיעון ולכן אין מה לקבל אותו, אבל ניתוח אפריורי יכול גם לבנות. דיברנו קצת על הקוגיטו, דיברנו על הטיעון של אנסלם, הראיה לקיומו של אלוקים, הטיעון האונטולוגי וכולי. בואו נדבר על עוד סוגיה שגם עליה כבר דיברתי פעם בעבר, וזה הסוגיה של שלמות והשתלמות. בסוגיה הזאת, אני לא זוכר כרגע, אני חושב שבאחת הפעמים הקודמות, כן, אחת הפעמים הקודמות דיברתי על הפרדוקס של החץ של זנון וניסיתי להראות שם את הניתוח של הימצאות מול להימצא במקום מול לעמוד במקום, ואיך ניתוח מושגי כזה פותר את הפרדוקס של זנון. אני רוצה לקחת נושא דומה, כתבתי עליו בעצם באותו מאמר שעסקתי בפרדוקס של זנון, אבל בהקשר שונה. הרב קוק מדבר על השאלה איך… זאת אומרת, אם ההנחה שלנו שהקדוש ברוך הוא הוא יצור מושלם, זאת אומרת כליל השלמות, אז הוא כמובן לא יכול להשתפר, כי אין לו לאן להשתפר, הוא נמצא במקסימום. עכשיו הרב קוק טוען, וזה באורות הקודש בחלק השני, הוא טוען שההשתפרות היא בעצמה אחת השלמויות. זאת אומרת השלמות של בן אדם לא נקבעת רק לפי המצב הרוחני שבו הוא נמצא, הרוחני מוסרי וכדומה שבו הוא נמצא, אלא גם לפי כיוון התנועה שלו. זאת אומרת אם הוא במצב של השתפרות, אז הדבר הזה מצד עצמו יש לו ערך. זאת אומרת התהליך של ההשתפרות הוא לא אינסטרומנטלי בלבד, זאת אומרת הוא לא רק אמצעי כדי להגיע למצב רוחני טוב יותר או גבוה יותר, אלא עצם ההתקדמות יש לה ערך מצד עצמה, ולא רק כמכשיר להגעה למצב טוב יותר. אפשר להביא לזה דוגמאות, אני חושב שהדוגמא הכי מובהקת אולי לעניין הזה זה מה שחז"ל אומרים שבמקום שבעלי תשובה עומדים אפילו צדיקים גמורים לא יכולים לעמוד, ואומרים לומדים מזה שבעל תשובה עדיף מצדיק גמור. יש באחת הסוגיות זה מופיע כמחלוקת, אבל זה מה שלומדים בדרך כלל, שבעל תשובה עדיף מצדיק גמור. עכשיו איך אפשר להבין את האמירה הזאת שבעל תשובה עדיף מצדיק? הרי נגיד שבעל התשובה עשה באמת תשובה מלאה ומושלמת, מחק את כל חטאיו וחזר חזרה למצב שלם לחלוטין. אז הוא נהיה צדיק גמור. איך בעל תשובה עדיף על צדיק גמור? באיזה מובן הוא יותר… במדרגתו הוא יותר גבוה מאשר הצדיק הגמור? האמת שאפשר להציע כל מיני תשובות, האינטואיציות הראשוניות אומרות יש לו יותר מאמץ, אבל זה לא בהכרח נכון. לקבל פרס על מאמץ, אז קודם כל גם אם זה נכון אז זה אומר שמגיע לו יותר שכר, זה לא אומר שהוא במדרגה יותר גבוהה. כן? מישהו שמגיע לאותו מקום כמו מישהו אחר רק הוא הלך ברגל והשני נסע באוטו, שכר פסיעות מה שנקרא, אז מגיע לו יותר שכר כי הוא יותר התאמץ, אבל בסוף בסוף שניהם נמצאים בבית הכנסת ומתפללים ביחד. אבל הוא הצליח לעשות שינוי. מה? הוא הצליח לעשות שינוי. אז מה? אז רואים… כי הוא עשה מהלך שהצדיק לא עמד בו בכלל. נכון, ולכן מה? והוא עדיין בסוף המהלך הזה הביא אותו להיות צדיק גמור, אז עכשיו הוא צדיק גמור. כן, אבל מה זה נותן לו ערך מוסף? ברזומה שלו יש לו את הזה שהוא עשה את הדרך. ומה ברזומה? מה מדרגתו הרוחנית? לפי דעתי צריכה להיות יותר מצדיק גמור. למה? אז אני אומר, אם אתה מדבר על השכר שמגיע לו, אז הוא כמובן השקיע יותר מאמץ, אפשר להבין שמגיע לו יותר שכר, כמו אותו אחד שהולך ברגל לבית כנסת במקום באוטו, יש לו שכר פסיעות. אבל השאלה אם מדרגתו הרוחנית יותר גבוהה. אם המטרה של ההליכה הזאת הייתה פשוט להגיע לבית כנסת, שניהם הגיעו לבית כנסת, שניהם התפללו בדבקות במניין ביחד. אז למה בעל תשובה עדיף על צדיק גמור? על כורחנו, שעצם ההתקדמות זה לא רק אמצעי כדי להגיע אל היעד, אלא המצב הרוחני שהוא היעד, המצב הרוחני המשופר, אלא להתקדמות יש ערך מצד עצמה, לא רק כאמצעי להגיע ליעד. זה, אני חושב שזה מה שגם אתה התכוונת שלמה קודם. זאת אומרת, התזה הזאת שאומרת שהוא במדרגה יותר גבוהה נובעת בדיוק מזה, שכשאני מודד את המצב הרוחני של האדם, אני לא מודד רק איפה הוא נמצא. לדרך יש משמעות. בפיזיקה קוראים לזה כוחות לא משמרים. זאת אומרת, אתה לא יכול להגדיר פונקציית פוטנציאל. זה תלוי באיזה דרך אתה מגיע לאותו מקום, זה לא פונקציה שהיא רק של המקום. אז גם בהקשר הזה, בעצם הטענה היא שלא המאמץ שלך לא נקבע לפי ההסתכלות העכשווית, איפה אתה נמצא עכשיו, אלא אנחנו גם מסתכלים על ההיסטוריה איך הגעת לאיפה שאתה נמצא עכשיו. התחלתי להגיד בתוך כדי שיש כאלה שיתלו את זה במאמץ, כן, כמו שאמרתי קודם. אבל אז אמרתי שמאמץ קודם כל זה יותר שיקול לשכר מאשר שיקול למצב רוחני. מגיע לך יותר שכר, זה נכון. השאלה אם אתה באמת אבל יותר צדיק? מי אמר? אבל אני אומר, יש לי טענה יותר חזקה כנגד תזת המאמץ. אני לא חושב שזה נכון שבעל תשובה צריך יותר מאמץ מצדיק גמור. ממש לא. להפך. הרי כמו רבי אלעזר בן דורדיא, כן, הגמרא בעבודה זרה. רבי אלעזר בן דורדיא שלא הניח עבירה בעולם שלא עבר עליה, ואז בסוף הוא הבין מה קורה, ישב בכה בכה ויצאה נשמתו ויצאה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. וכששמע את זה רבי, אז הוא בכה ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת. מה זאת אומרת? הבחור עשה חיים כל ההיסטוריה שלו, שילם ככה בעבודה קשה שעה בסוף. רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא, הכל בסדר. אני רבי, הוא אומר לעצמו, עובד כל החיים. לא נכשלתי. אבל זה שאתה לא נכשל זה לא הישג שבא בחינם. אנשים חושבים שכמו ספורטאים או לא משנה, כל מיני אנשים עם הישגים מיוחדים, הישגים אינטלקטואליים מיוחדים או הישגים ספורטיביים או הישגים אמנותיים או מה שלא יהיה, חושבים שמי שיש לו הישגים מיוחדים הוא כנראה גאון. אולי הוא גם גאון, אבל הרבה פעמים זה מגיע עם עבודה קשה. וגם הצדיק הגמור זה לא אחד שזה יוצא לו מהשרוול. הוא עובד קשה. רק בניגוד לרבי אלעזר בן דורדיא שעבד רק שעה בסוף חייו אחרי שהוא עשה חיים כל הזמן, הצדיק הגמור עובד על זה כל רגע ורגע, כל חייו. והוא כל כך קשה עובד אז הוא הצליח לא להיכשל. ולכן אני לא מקבל את התזה הזאת שבעל תשובה עובד יותר קשה מצדיק גמור. להפך, אני חושב שהצדיק הגמור בדרך כלל, אין כללים, אבל בדרך כלל נדמה לי שהצדיק הגמור עובד קשה יותר. זה כמו שהגמרא ב, נזכרתי עכשיו הגמרא בכתובות, נדמה לי ל"ג. הגמרא מדברת שם, אילולי נגדוה לחנניה מישאל ועזריה הוו פלחי לצלמא. זאת אומרת חנניה מישאל ועזריה היו מוכנים להיזרק לכבשן האש כדי לא לעבוד עבודה זרה. אז אומרת הגמרא כן, להיזרק לכבשן האש זה קל. אבל אם היו מרביצים להם כל הזמן, לא מפסיקים, עד שהם היו עובדים עבודה זרה, אז הם היו נשברים. והגמרא רוצה להסיק משמה שמלקות זה עונש יותר חמור ממיתה. אחרי זה היא דוחה את זה, לא משנה, יש שם דברים מעניינים בגמרא. אבל לענייננו, מה מה זה אומר? מלקות זה כמובן משהו שכשלעצמו פחות מאיים מאשר מיתה. אבל משהו שהוא מתמיד, שהוא כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן, ולא תצא מזה עד שתעבוד עבודה זרה, בזה אף אחד לא יכול לעמוד. זאת אומרת יש עבודה סיזיפית קשה שהולכת בכל רגע לכל אורך החיים, היא הרבה יותר קשה מאשר איזושהי התעלות של רגע אחד שבו אתה עושה מהפך גדול בחיים, שאני לא מזלזל בזה בכלל. אבל להניח שהבעל תשובה בהכרח זה מישהו שעבד קשה יותר מאשר הצדיק הגמור, נדמה לי שזאת הנחה חסרת בסיס. ולכן התזה נדמה לי היא לא תזת המאמץ, אלא תזת השינוי. עכשיו וזה נקודה מעניינת כי זה מחדד את הנקודה. כשאני אומר שלשינוי יש ערך מצד עצמו, ולא רק ההגעה למקום אלא השינוי בעצמו, אין כוונתי להחביא מאחורי זה את תזת המאמץ. טוב, אם עשית שינוי כנראה התאמצת, כך שבעצם מאחורי הדברים יושבת התזה של המאמץ. לא, לא, הנה אמרתי קודם, אני טוען שהצדיק הגמור עושה מאמץ גדול יותר מאשר הבעל תשובה, ועדיין הבעל תשובה גדול יותר. למה? כי הבעל תשובה עשה שינוי. והשתפרות, שינוי לכיוון החיובי כמובן, זאת אומרת השתפרות, שינוי לכיוון החיובי, זה דבר שיש לו ערך מצד עצמו, לא רק כאמצעי כדי להיות במצב משופר יותר. ההשתפרות היא לא אמצעי להגיע למצב, לא רק אמצעי להגיע למצב המשופר, אלא יש בה ערך גם מצד עצמה. עכשיו, זאת הטענה של הרב קוק. ואז יש לכאורה סתירה, בעיה לגבי הקדוש ברוך הוא, או שחסר לו ההשתפרות. לשם אני מגיע עכשיו, לשם אני מגיע עכשיו. זאת בעצם השאלה של הרב קוק. הרב קוק שואל, אם באמת ההשתפרות יש בה ערך מצד עצמה, זה אומר שאחת מהשלמויות לא יכולה להימצא אצל הקדוש ברוך הוא, השלמות הזאת של להיות משתפר. לא, זה לא אותו דבר הרב. השלמות של הקדוש ברוך הוא היא שלמות לא שהיא לא צריכה השתפרות, היא לא מתחילה בעניין של השתפרות. צדיק, גם כשהוא שלם הוא צריך כל הזמן לשמור. אצל הקדוש ברוך הוא זה בכלל לא מתחיל. לא הבנתי. מה זאת אומרת לא מתחיל? כיוון שהוא שלם אין לו לאן להשתפר. השלמות זה למישהו שיכול להיות לו חיסרון, כמו שהרב אומר, כן? אבל מישהו שהוא שלם. לא, אז בכלל אי אפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא מושלם, לא דווקא על ההשתפרות. אבל זה לא נכון. ההנחה המקובלת, עוד פעם מה זה לא נכון, ההנחה המקובלת היא שכן, הקדוש ברוך הוא הוא מושלם. אנסלם אפילו מגדיר אותו כך, העצם בעל כל השלמויות. כן. עכשיו לא נכון שהוא בעל כל השלמויות. את השלמות הזאת של להיות משתפר, אין לו. חס ושלום הרב קוק, אז אם זה ככה, הקדוש ברוך הוא לא מושלם. לא נכון שהוא מושלם. בעצם מה שהוא טוען זה שמושג המושלמות כולל בתוכו סתירה פנימית. זה לא קשור לקדוש ברוך הוא. זה כמו האם הקדוש ברוך הוא יכול לברוא אבן שהוא לא יכול להרים אותה. השאלה הזאת היא לא על הקדוש ברוך הוא, היא על מושג הכול יכול. זה לא משנה קדוש ברוך הוא לא קדוש ברוך הוא. כשאתה טוען ש-X הוא כול יכול, אתה מיד נחשף לשאלה האם X יכול לעשות Y שהוא לא יכול לעשות לו Z. מה שתמלאו במקום X, Y ו-Z ייצור פרדוקס. לכן המתקפה הזאת היא מתקפה על מושג הכול יכול, לא על האמונה בקדוש ברוך הוא. הטענה היא שמושג הכול יכול לא מוגדר, יש בתוכו סתירה פנימית. אותו דבר פה. הטענה פה היא לא טענה על הקדוש ברוך הוא באופן עקרוני, היא טענה על מושג המושלמות. זאת אומרת מושג המושלמות לא מוגדר. יש בתוכו סתירה פנימית. אין דבר כזה מושלם, כי אם משהו הוא מושלם, זה עצמו כורת את הענף שעליו המושלמות שלו מתיישבת. הוא לא יכול להיות מושלם. עכשיו כמובן שההנחה שהקדוש ברוך הוא מושלם מותקפת מכוח הטענה הזאת, זאת טענה שתוקפת את מושג המושלמות, אבל כשאנחנו מיישמים את זה לקדוש ברוך הוא, זאת מתקפה על האמונה בשלמותו של הקדוש ברוך הוא. אז הרב קוק טוען שם באורות הקודש, שבעצם בשביל זה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו. אנחנו יצורים חסרים שיכולים ונדרשים גם להשתלם, זאת אומרת להשתפר, להפוך לטובים יותר, וזה בעצם ההשלמה של חוסר היכולת של הקדוש ברוך הוא להשתלם. הוא משתלם באמצעותנו. הוא יצר יצורים חסרים, דרש מהם להשתלם, ובעצם באופן הזה השלמות הזאת של ההשתפרות, איך שהוא אנחנו מוציאים אותו ידי חובה, כן, תחליטו איך אתם מנסחים את זה, אבל בעצם אנחנו עושים את זה עבורו. זאת הטענה של הרב קוק שם. אז הוא תלוי בנו, אז הוא גם לא שלם עוד פעם. נכון. מה זה תלוי בנו? זה לא לא שאם לא השתלמנו אז הוא לא, אז אם אין תהליך של השתלמות הוא חסר? אבל הוא ברא, אבל הוא אבל הוא יכול לברוא אותנו או לא לברוא אותנו, הוא יכול לדרוש מאיתנו ולא לדרוש מאיתנו. כשאני נגיד בונה מחשב שהמחשב יכול לעשות איזשהו חישוב מאוד מאוד מסובך. אז זה אומר שאני יכול לעשות את החישוב הזה. זאת יכולת שלי. איך אני עושה את החישוב? אני בונה מחשב שעושה חישוב ואומר לו לעשות את החישוב. וברגע שאני יכול לפתור את הבעיה שלי, אז זה אומר שאין לי בעיה, אני יכול לפתור אותה. אני מושלם מהבחינה הזאת. לא משנה שבשביל לפתור את זה אני מייצר איזשהו מכשיר או משהו או מישהו שיעשה את העבודה עבורי. כל עוד אני יכול לייצר אותו ולדרוש ממנו לעשות את העבודה עבורי, אז זה בסדר גמור. כן, אבל חזרנו לקורס הקודם של בחירה חופשית. אם אני יש לי בחירה חופשית לא לעשות את זה, אז הקדוש ברוך הוא חסר שאני יכול להגיד לא עושה את זה. אם אנחנו כולנו נחליט לא להשתלם, אז אינה הכי נמי, הוא לכאורה יישאר חסר. טוב. עכשיו אני עוד מעט אני אני אשלים עוד משהו שלא כתוב אצל הרב קוק אבל נדמה לי שזה נקודה חשובה שפותרת גם את העניין הזה. באופן זה מה שהרב קוק רוצה לטעון. הוא רוצה לטעון בעצם שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו כיצורים חסרים, דרש מאיתנו להשתלם, וההשתלמות שלנו זאת בעצם ההשלמה של השלמות הזאת שחסרה אצלו. של האספקט ההשתפרות שלא יכול להופיע אצלו, אז הוא מופיע דרכינו. זאת בעצם הטענה של הרב קוק, והוא עצמו מזכיר שם את הפסוק תנו עוז לאלוהים. כן, תנו עוז לאלוהים, פירוש הדבר בעצם תנו כוח לקדוש ברוך הוא, אתם אלה שנותנים כוח לקדוש ברוך הוא. אז זה כבר האר"י ז"ל מביא את זה, מה שנקרא בלשון הראשונים סוד העבודה צורך גבוה. נדמה לי שהרב קוק מזכיר גם את זה שמה. העבודה צורך גבוה פירוש הדבר שאנחנו בעצם עושים עבודה בשבילו. הוא צריך אותנו, הוא לא יכול לעשות דברים ובגלל זה הוא ברא אותנו כדי שאנחנו נעשה אותם. זה הראשונים קוראים לזה סוד העבודה צורך גבוה, כי באמת זה אמירה שנשמעת קשה לאוזן דתית רגילה, כן, שהקדוש ברוך הוא כביכול צריך אותנו, איך זה יכול להיות? הרי הוא כל יכול. אז מה זה העבודה צורך גבוה? זאת אומרת בסופו של דבר העבודה שלנו היא בשבילו, הוא צריך אותנו, אז אז הוא בעצם לא כל יכול. יש בהקשר הזה אני חושב שפעם דיברתי על זה אני לא זוכר באיזה הקשר, אני זוכר שבאתר כתבתי על זה פעם. הקל וחומר הזה שבסוף ספר יונה. הפסוקים שם מספרים על הקיקיון שהקדוש ברוך הוא גידל שם ליונה כדי שיהיה לו צל שם במדבר שהיה לו מאוד מאוד חם. ואז בלילה הוא שלח איזושהי תולעת עם רוח קדים והקיקיון התייבש ומת. ואז יונה ככה מתעצב אל ליבו, והקדוש ברוך הוא אומר לו הייטב חרה לך על הקיקיון, אומר לו חרה לי עד מוות, הייטב חרה לי עד מוות. ואז אומר לו הקדוש ברוך הוא אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר אנשים ריבו ואמה רבה וכולי. ובזה מסתיים הספר פחות או יותר. אז הקל וחומר הזה שאומר אתה חס על הקיקיון אז אתה צריך להבין שאני חס על נינוה, הקיקיון זה קיקיון, לא עמלת בו ולא שום דבר, היה לילה אחד והתייבש וזה הכל. פה יש עיר גדולה עם אלפי אנשים ובהמות והכל, ואתה רוצה שהם יושמדו כלאחר יד? אתה צריך להבין שאני וודאי אם אתה חס על הקיקיון הזה אז אני וודאי חס עליהם. הרקע לדברים בעצם זה כנראה שכל הציר שסביבו מסתובב הספר הזה, ספר יונה, זה איזשהו ויכוח בין יונה לבין הקדוש ברוך הוא על איך ראוי להתייחס לאנשים חוטאים. הקדוש ברוך הוא שולח את יונה לנינוה כדי שיחזיר אותם בתשובה, שיתנבא אליהם שיחזרו בתשובה. יונה בורח תרשישה, לא רוצה לעשות את השליחות הזאת, וכנראה שהסיבה לכך היא שהוא לא מוכן לכך שהקדוש ברוך הוא יסלח לחוטאים. אם הם חוטאים שיחטפו, מידת הדין. או האמת אם תרצו. כן, שאלו לחכמה חוטא מה עונשו, כן, אז. המדרש הזה, מדרשים, יש מדרשים רבים כאלו. וזאת בעצם הטענה של יונה. הטענה של יונה זה שלא צריך לסלוח לחוטאים, צריך להשמיד אותם. ואז הוא בורח מהקדוש ברוך הוא, כל הסיבובים נעשים עד שמגיעים לקיקיון. וזה ככה ממש הקרשנדו של הספר, שבסוף הספר בעצם הפאנץ', הלקח הגדול שיוצא בסוף זה שאתה לא חסת, אתה חסת על הקיקיון ואני לא אחוס על נינוה? זה הטענה הניצחת שהקדוש ברוך הוא מוכיח ליונה שיונה טועה בגישתו כלפי נינוה. אפילו על קיקיון חסת, אז אתה מתווכח איתי שאני לא אחוס על נינוה? עכשיו השאלה איך להבין את הקל וחומר הזה? הרי על פניו זה קל וחומר של שטות. מה, איזה מן קל וחומר זה מזה שיונה חס על הקיקיון לזה שהקדוש ברוך הוא צריך לחוס על נינוה? הטענה היא שבעצם יונה בכלל לא חס על הקיקיון, הוא חס על עצמו. כן, כמו הגששים: אם דייג אוהב דגים, אז למה הוא דג אותם? דייג לא אוהב דגים, הוא אוהב את עצמו. אז יונה כשהוא חס כביכול על הקיקיון, הוא לא חס על הקיקיון, הקיקיון נתן לו צל. אחרי שהקיקיון התייבש, אז השמש קפחה על ראשו, ואז הוא שאל את נפשו למות. הוא שאל את נפשו למות לא מצער על הקיקיון, הוא שאל את נפשו למות בגלל שהיה לו חם, היה לו חסר הצל של הקיקיון. אז הוא בכלל לא חס על הקיקיון. אז איזה מן טענה זאת של הקדוש ברוך הוא: אתה חסת על הקיקיון ואני לא אחוס על נינוה? הוא לא חס על הקיקיון. אז אמרתי פעם לחבר'ה בירוחם, תמיד היינו הולכים למחרת יום כיפור, היינו הולכים להתפלל בנץ בהר אבנון, מעל המכתש הגדול. אז אחרי התפילה ככה היינו מדברים קצת, אז אמרתי להם שיש לי שני תירוצים על הקושיה הזאת. כן, זה אחרי יום כיפור, אז קראנו, אתמול קראנו את ספר יונה. אז אמרתי להם שיש לי שני תירוצים על הקושיה הזאת. התירוץ הראשון, זה תירוץ שיפה אולי לימים האלה, לא לענייננו, השני הוא חשוב לענייננו. התירוץ הראשון אומר: מי אמר שיונה לא חס על הקיקיון? אני הנחתי שיונה לא חס על הקיקיון, בעצם הוא חס על עצמו. מי אמר? נכון שליונה היה אינטרס בזה שיש שם קיקיון. זאת אומרת, הוא סובל מזה שהקיקיון התייבש. אבל זה לא אומר שהוא לא גם חס עליו ביחד עם זה. העובדה שיש למישהו אינטרס במשהו, לא אומרת בהכרח שהוא פועל רק בגלל האינטרס. ולכן אמרתי שזה לקח שהוא חשוב גם לימים האלה. כן, בפרשנויות פוליטיות או אחרות אנחנו תמיד ברגע שאנחנו מוצאים שיש למישהו אינטרס מסוים בפעולה, זאת אומרת הוא מרוויח ממנה משהו, אז זה אומר שכנראה כשהוא עושה את הפעולה הוא עושה את זה בשביל האינטרס. ואז כל הפרשנים מסבירים לנו: הוא עושה את זה כדי להרוויח את זה, והוא עושה את זה… אבל יש עוד אופציה. יכול להיות שהוא עושה את זה כי הוא חושב שכך נכון לנהוג. ולא בגלל שאין לו אינטרס, יש לו אינטרס. אבל מי אמר שהאינטרס הוא הסיבה שבגללה הוא פועל? אולי הוא צדיק? אולי הוא עושה את זה כי הוא באמת חושב כך? במקרה יש לו גם אינטרס, אז מה? זה לא בהכרח שאם יש לך אינטרס, אז אתה גם פועל בגללו. נכון? זה אין פה קפיצה לוגית. אז יש מקום לחשד, אפשר לבדוק, אפשר לחשוד, אבל אתה לא יכול להסיק את המסקנה הזאת באופן ברור. כן, הרבה פעמים תשימו לב קצת כשאנחנו שומעים ככה חדשות, פרשנויות, או קוראים ביקורות וכל מיני דברים כאלה, הרבה פעמים אנשים חשים שמספיק להצביע על זה שלמישהו יש אינטרס בדבר בשביל לסיים את הטיעון, כן איי רסט מיי קייס. הראיתי שיש לך אינטרס. זה שהראית שיש לי אינטרס, זה עוד לא אומר שאני פועל לא עניינית. תבדוק, יכול להיות שהפעולה הזאת באמת גם נובעת מהתפיסות שלי, מהאג'נדה שלי, שאני באמת חושב שכך נכון לפעול. זה שאני גם מרוויח מזה – על הכיפאק, אבל זה לא אומר שאני פועל רק בגלל האינטרס. זה כן, הזכרתי פעם אני חושב את האגלי טל. האגלי טל בהקדמה אומר שיש כאלה שטועים לחשוב שמי שלומד ונהנה מהלימוד, אז זה לימוד לא לשמה. הוא אומר שזאת טעות גדולה. ברור שההנאה מהלימוד היא חלק, לא רק שהיא לא פוגעת, היא חלק מהמצווה. אם אתה נהנה, אז אתה יותר מתחבר לדברים, יותר מבין אותם, יותר מפנים אותם. ברור שההנאה רק משפרת את איכות הלימוד. אז ההנאה היא בוודאי לא פוגעת במצוות תלמוד תורה. כן, הרי בבוקר אנחנו מברכים בברכות התורה: והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו. אנחנו מבקשים שזה יהיה ערב לנו. אז איך אפשר להגיד שאם זה ערב לנו, אז זה לימוד לא טוב או לא לשמה? אז לא היינו מבקשים על דבר כזה בבוקר. אבל… אבל האגלי טל… הוא מוסיף שם, וזה קטע פחות ידוע, מיד אחרי זה הוא אומר: אבל מודינא, כן אני מודה, שאם הבנאדם לומד בשביל ההנאה זה לימוד לא לשמה. הוא אומר זה שאתה נהנה לא פוסל את הלימוד בכלל, להפך, תהנה, זה רק יהפוך את הלימוד לטוב יותר. אבל אם ההנאה שיש לך היא הסיבה שבגינה אתה לומד, שאתה לומד בשביל להפיק את ההנאה, זה באמת לימוד לא לשמה. זה בדיוק מה שאמרתי כאן, את העובדה שיש לך הנאה לא בהכרח אומרת שכשאתה לומד אתה לומד בשביל ההנאה. שני דברים שונים. זה שיש לך אינטרס, זה שאתה מרוויח משהו, זה לא אומר שהפעולה שלך נעשתה בשביל האינטרס. זה קפיצה לוגית, אין הכרח לומר דבר כזה. כן, אז זה כיוון אחד. ואז מה זה אומר הקל וחומר של יונה? זה בעצם אומר שנכון שיונה לא חס על הקיקיון, סליחה, נכון שיונה היה לו אינטרס, אבל זה לא אומר שהוא לא חס על הקיקיון, הוא כן חס על הקיקיון. הקדוש ברוך הוא כמי שבוחן כליות ולב יודע שיונה בליבו באמת גם חס על הקיקיון. הוא לא השיג את זה כמסקנה מבחוץ, הוא בוחן כליות, הוא יודע מה קורה בליבו של אדם, והקדוש ברוך הוא ראה שיונה באמת חס על הקיקיון ולכן הוא עשה לו את הקל וחומר הזה. אולי אולי אולי אצל יונה הוא לא חס על הקיקיון? אם אתה בשביל המעמד לבוא לנינוה היית מוכן שכל נינוה תיהרס, כן, אז אם אתה לא חס על כל נינוה אז מה אתה פתאום חס על הקיקיון? לא הבנתי, אז זה הקל וחומר של התורה, מה הכוונה? כן, אז רואים שהוא לא חס על הקיקיון, הוא חס רק על עצמו כמו שהרב אמר מהתחלה. באמת הקדוש ברוך הוא לא נוזף בו על זה שהוא לא מוסרי, הקדוש ברוך הוא אומר לו אתה טועה בזה שאתה חושב שלא צריך לחוס על נינוה, והנה הראיה שאתה בעצמך חסת על הקיקיון. הטענה של הקדוש ברוך הוא כלפי יונה באה ללמד אותו שהוא איש רע? לא, באה ללמד אותו שהוא טועה בתפיסה איך צריך להתייחס לחוטאים? אבל זה לא הפסוק, הפסוק לא אומר את זה. הפסוק אומר אתה לא עקבי, אתה טועה. אתה אומר שלא צריך לחוס על חוטאים אתה חס על הקיקיון, אז אני לא אחוס על עיר שלמה? אז אפשרות אחת זה באמת להגיד יונה אכן חס על הקיקיון, זה שיש לו אינטרס זה לא אומר שהוא לא חס על הקיקיון, הקדוש ברוך הוא ראה שהוא כן חס על הקיקיון, זה אפשרות אחת. האפשרות השנייה היא כמובן הפוכה וזה מה שנוגע אלינו. האפשרות השנייה היא שגם הקדוש ברוך הוא לא חס על נינוה, הוא צריך אותה. בדיוק כמו שיונה לא חס על הקיקיון אלא היה צריך אותה, גם הקדוש ברוך הוא לא חס על נינוה, הוא צריך אותה. והוא אומר ליונה אתה צריך את הקיקיון כדי שיתן לך צל, אני יש לי עיר שלמה שבראתי פה עם אנשים ובהמות, אתה מבין לבד שאני צריך אותם אחרת למה עשיתי את כל הטררם הזה? אז כמו שאתה רוצה שהדברים שאתה צריך יישארו פה ואתה בוכה על זה שהם הולכים בגלל האינטרס, לא בגלל שאתה חס, האינטרס, אז גם אני רוצה שנינוה תישאר פה לא כי אני חס עליהם כי אני צריך אותם. הם עובדים בשבילי, אין מלך בלא עם מה שנקרא. כן, בדיוק, וזה העבודת צורך גבוה, תנו עוז לאלוקים. הכוונה שכשאנחנו עובדים זה בגלל שהקדוש ברוך הוא צריך אותנו, הוא לא יכול לעשות כל מיני דברים או כן הוא לא יכול להשיג כל מיני דברים רק על ידינו, בלעדינו זה לא יקרה. עכשיו הרב קוק מציע לדבר הזה פשר שהוא מבריק. כי הוא בעצם אומר שהוא מסביר מה הרי כולם אומרים עבודת צורך גבוה, הקדוש ברוך הוא צריך את המצוות שלנו, צריך פה, צריך שם, כולם כמובן, למה זה סוד העבודת צורך גבוה? כי זה מקומם. זה מקומם בגלל מה זאת אומרת הרי הוא כל יכול, הוא יכול מה שהוא רוצה הוא יכול לעשות לבד ולהשיג לבד, אז באיזה מובן הוא צריך אותנו? לכן בעצם דוחים את זה או שומרים את זה בסוד או זאת אמירה שנשמעת אמירה בעייתית ברמה התיאולוגית. הרב קוק מוצא לזה פתרון מבריק. הוא בעצם אומר לא, יש משהו מסוים שדווקא בגלל מושלמותו של הקדוש ברוך הוא הוא צריך אותנו כדי לעשות אותו וזה להשתלם. להשתפר. את זה הוא לא יכול לעשות לבד בגלל שהוא מושלם, לא שזה הופך אותו ללא מושלם, אלא בגלל שהוא מושלם הוא לא יכול להשתלם. הדרך שלו להשתלם זה לברוא אותנו ואנחנו נשתלם וזאת העבודה צורך גבוה, את זה אנחנו עושים עבורו, לכן הקדוש ברוך הוא היה צריך את נינוה. אגב, במאמר מוסגר, זה זאת אולי הסיבה העמוקה יותר למה בעל תשובה עדיף מצדיק גמור. בעל תשובה עדיף מצדיק גמור, אמרתי למה, כי לשינוי יש ערך מצד עצמו, זה לא רק אמצעי להגיע למצב המשופר יותר, אלא יש ערך מצד עצמו. עכשיו אפשר להבין למה. כי כל מה שנבראנו פה לעולם, נבראנו כדי להיות חסרים ולהשתלם. זאת כל הסיבה שבגללה הקדוש ברוך הוא ברא אותנו. לכן הקדוש ברוך הוא מעדיף את הבעל תשובה על הצדיק הגמור, כי הבעל תשובה בדיוק עושה את העבודה שבשבילה הקדוש ברוך הוא ברא אותו. ובמובן הזה יש משהו עמוק מאוד, זאת אומרת, באופן תיאורטי אם היו צריכים להגיד לי תראה, האם אתה מעדיף לחטוא ואז שתעשה תשובה או מעדיף להיות צדיק גמור, הייתי אמור לענות אני מעדיף לחטוא. מעדיף אידיאולוגית לחטוא, לא להיכנע ליצר. כי תפקידי פה הוא לא להיות צדיק גמור. תפקידי פה הוא שבע יפול צדיק וקם. תפקידי פה הוא לעשות את ההשתפרות כי סך הכל זאת העבודה שבשבילה הגעתי לעולם. ולכן המושג תשובה מוצג פה באיזשהו במובן מאוד מאוד יסודי. מושג התשובה הוא מהות קיומנו בעולם. תשובה פירושו להשתפר, כן? לחזור מחטא ולהפוך להיות טוב יותר. כל מה שאנחנו קיימים פה זה לא בשביל לעשות מצוות. קיימים פה בשביל להשתפר בעשיית מצוות. כי את התוצאה של המצווה הקדוש ברוך הוא היה יכול לעשות לבד. הוא לא צריך אותנו בשביל זה. הוא צריך אותנו בגלל שהוא לא יכול להשתפר בעשיית מצוות. לכן מושג התשובה הוא בעצם מושג אולי אפילו יותר יסודי מאשר המצוות. המצוות נועדו כדי שיהיה יעד כשאתה עושה תשובה לאן לשאוף. צריך לשאוף לקיים מצוות, להיות צדיק וכולי. ולא שאתה עושה תשובה כדי להיות צדיק, המושג צדיק נוצר כדי שתהיה משמעות לתהליך התשובה. כל העסק עובד הפוך. וזה רעיון מבריק בעיניי של הרב קוק. טוב, יש פה תוספות שאני הוספתי, הוא רק מדבר על השלמות של הקדוש ברוך הוא, אבל אני חושב שזה בעצם האסנס, זה מה שעומד מאחורי הדברים. עכשיו אני רק אשלים, באמת אמרתי קודם שאני אגיע לנקודה מסוימת ששלמה נדמה לי העיר, מה קורה אם אנחנו לא נעשה תשובה אז הקדוש ברוך הוא בעצם נשאר חסר. עכשיו פה, אני לא אחזור שוב אבל אני אזכיר לכם את מה שדיברנו על פרדוקס החץ של זנון. ואמרתי שם שמושג כמו מהירות צריך להבחין בינו לבין שינוי מקום. מהירות אין פירושו שינוי מקום. מהירות זה הפוטנציאל לשנות מקום. אם יש לגוף מהירות אנחנו נראה את זה יוצא אל הפועל באופן של שינוי מקום, הגוף משנה את המקום, עובר זמן והוא נמצא במקום אחר. זאת אינדיקציה לכך שיש לו מהירות. אבל המושג מהירות עצמו זה הפוטנציאל שמייצר את שינוי המקום, זה לא שינוי המקום. אחת האינדיקציות לזה זה פרדוקס החץ, כך הצעתי לפתור את פרדוקס החץ. מה שבעצם הטענה שלי הייתה זה שלגוף יכולה להיות מהירות בנקודת זמן. נקודה מתמטית אחת של זמן יכולה להיות לגוף מהירות בנקודת זמן. ברור ששינוי מקום לא יכול להתבצע בנקודת זמן. גוף לא יכול לשנות את מקומו במהלך נקודת זמן אחת. בשביל לשנות מקום צריך איזשהו קטע קטן אם תרצו, אבל איזשהו קטע של זמן עם אורך מסוים של זמן. נקודת זמן בדידה, גוף לא יכול לשנות מקום בנקודת זמן בדידה. אגב, זאת רק הערה לאנשים עם נטיות מתמטיות, נגיד אם תשאלו פיזיקאים אז הם יגידו לכם למה גוף לא יכול לשנות מקום בנקודת זמן, כי זה יוצא שהוא עובד במהירות אינסופית. נגיד הוא עבר מטר באפס זמן, אז מה המהירות? המרחק זה מטר חלקי הזמן זה אפס, אחד חלקי אפס זה אינסוף. מהירות אינסופית. זאת טעות. לא נכון. כי אז זה אומר שבעצם זה לא אפשרי פיזיקלית. אני טוען שזה לא אפשרי לוגית, לא פיזיקלית. כיוון שנקודת זמן זה לא משך שאורכו אפס. לנקודת זמן אין משך. וזה כתבתי באמת איזה טור לא מזמן שתהיתי שם האם אדם עיוור, האם הוא רואה מראה שחור? או שהוא לא רואה בכלל? אתם מבינים שזה לא אותו דבר. לראות שחור, כן, כאילו לא לראות כלום כשאתם מדמיינים מה זה נקרא לראות כלום, אתם בעצם מדמיינים תמונה שהיא כולה שחורה. אבל עיוור אמיתי, כזה שאף פעם לא ראה, נדמה לי או לפחות ככה אני חושב, לא יודע איך מודדים את זה, איך בודקים את זה, הוא לא רואה תמונה שחורה, הוא פשוט לא רואה. גם תמונה שחורה אין לו, אין לו תמונה. זה לא אותו דבר. אותו אני רוצה לטעון מה ההבדל בין נקודה לבין קו קצר מאוד. דיפרנציאלי, כן, שאורכו שואף לאפס. אבל זה בדיוק המושג של נגזרת בדיוק. כן, קו שאורכו אפס זה בעצם קו, הממד של הדבר הזה הוא אחד, נכון? זה קו. אך האורך הוא אפס או שואף לאפס. נקודה היא לא בעלת אורך אפס, אין לה אורך. זה לא אותו דבר כי נקודה ממדה הוא אפס, לא אחד. דבר שיש לו אורך צריך להיות בממד אחד. אבל הנקודה שונה מהקו הקצר לא רק באורך, בממד. זה ייצור מסוג שונה. אין לו אורך, לא שיש לה אורך אפס, אין לה אורך. יש תיאוריות מתמטיות שמנסות להגדיר אורך גם לנקודה, אורך אפס גם לנקודה, אבל בתפיסה הפשוטה לנקודה אין אורך, לא שאורכה אפס. מה זה אומר בעצם? שכשאתה אומר שגוף משנה מקום על פני נקודת זמן, לא קטע זמן קצר מאוד אלא נקודה אחת של זמן, אתה בעצם אומר שבאותה נקודת זמן הוא נמצא בשני מקומות. זאת סתם סתירה לוגית. זה לא בגלל שהמהירות גדולה מדי, מהירות אינסופית. זו סתירה לוגית. אם הוא נמצא פה אז הוא לא נמצא שם ולהיפך. באותה נקודת זמן אתה לא יכול להימצא בשני מקומות, אתה רק ייצור אחד, אתה לא שני ייצורים. זה בעיה לוגית, זה לא בעיה פיזיקלית. אוקיי? אז הטענה בעצם זה שהמהירות יכולה להיות מוגדרת על פני נקודת זמן. וכשאנחנו כן דיברו על נגזרת קודם, כשאנחנו גוזרים את פונקציית המקום לפי הזמן, עוד פעם הערה בסוגריים למי שמכיר קצת, כשגוזרים את פונקציית המקום לפי הזמן מקבלים פונקציית מהירות. ופונקציית המהירות מוגדרת לכל נקודת זמן. תן לי נקודת זמן אני אגיד לך מה המהירות באותה נקודה. זאת אומרת שיש מהירות בנקודה של זמן. לעומת זאת שינוי מקום, כמו שאמרתי קודם, לא יכול להתרחש על פני נקודת זמן. זה אומר שמהירות אין פירושה שינוי מקום. מהירות זה פוטנציאל שיש לגוף, שאם יש לו את הפוטנציאל הזה אז אם תחכו קצת זמן תראו שהוא משנה מקום. אוקיי? אבל שינוי המקום כמובן דורש אינטרוול, כן, דורש איזשהו קטע של זמן. על פני נקודת זמן אי אפשר לשנות את המיקום. אז בעצם מה שהדבר הזה אומר, נגיד אולי אני אתקדם עוד צעד אחד, אני חושב שהזכרתי את הדברים האלה גם כשדיברנו על הפרדוקס של החץ, אבל אני צריך אותו פה לדיון שלנו אז אני קצת חוזר. נגיד שגוף זז במהירות ונתקע בקיר. אוקיי? ראש עף אחורה אם זה אלסטי או שזה פלסטי אז הוא נדבק לקיר, יוצא שם חום או משהו כזה. מה המהירות שלו ברגע הסופי כשהוא דבוק לקיר? אפס. נכון? מה המהירות שלו אפסילון קודם? לא יודע מה, מאה קמ"ש. בסדר? יריתי שם כדור. עכשיו ברגע שהוא פוגע בקיר, ועוד פעם אני מדבר כמו עם הארץ, כן, מתמטיקאים ופיזיקאים ינזפו בי, אבל אני חושב שזה עדיין דיבור נכון. שכשאתה יורה את הכדור לקיר, ברגע שהוא פוגע בקיר אני טוען שהמהירות שלו היא עדיין מאה קמ"ש. רק עכשיו הוא לא יכול לשנות מקום, כי הקיר לא מאפשר לפוטנציאל הזה ששמו מהירות לצאת מן הכוח אל הפועל בצורה של שינוי מקום. כי אין לו לאן להתקדם, הקיר עוצר אותו, אז הוא לא יכול לשנות את המקום. מה קורה במצב כזה? הפוטנציאל לשינוי מקום יוצא מן הכוח אל הפועל באופן אחר, בצורה של חום. או בצורה של מהירות לכיוון ההפוך אם זה אלסטי. אבל אין את שינוי המקום הצפוי על פי המהירות. זאת הטענה שלי. מה זה אומר? זה אומר שישנם מצבים שבהם לגוף יכולה להיות מהירות אבל היא לא תצא אל הפועל בצורה של שינוי מקום. יש אילוצים חיצוניים שלא נותנים לגוף להוציא את הפוטנציאל הזה מן הכוח אל הפועל. זה לא אומר שאין לו את הפוטנציאל, יש לו את הפוטנציאל, יש לו מהירות, רק הפוטנציאל הזה לא מתממש, לא יוצא מן הכוח אל הפועל באופן של שינוי מקום, כי הקיר עוצר אותו. מה שאני רוצה לטעון, עכשיו אני חוזר לקדוש ברוך הוא ולשלמות והשתלמות, אני בעצם רוצה לטעון את הטענה הבאה: למה אנחנו מניחים שכל השלמויות אמורות להיות קיימות אצל הקדוש ברוך הוא? כי הרי הקדוש ברוך הוא הוא בעצם השורש של כל מה שקיים ושל כל מה שקורה בעולם. לא, לא יכול להיות קיים בעולם משהו ששורשו לא מתחיל בקדוש ברוך הוא. שזאת ההנחה שעומדת מאחורי העניין הזה. עכשיו אם אני מניח את ההנחה הזאת ואני שואל את עצמי, השתלמות זה משהו שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות, כי הוא כבר מושלם, אין לו לאן להשתלם. אתם מבינים שזה בעצם איזשהו סוג של קיר. זאת אומרת, בעצם הקדוש ברוך הוא יש לו את הפוטנציאל להשתלם, מה שמקביל למושג מהירות שהגדרתי קודם, אבל הפוטנציאל הזה לא יכול לצאת מן הכוח אל הפועל בדרך של השתפרות, כי אין לו לאן להשתפר, יש קיר שעוצר אותו, לא נותן למהירות הזאת להתממש בפועל. מה עושים? אז הקדוש ברוך הוא בורא יצורים אחרים, אותנו, שהם חסרים והם יכולים להשתלם. מאיפה הם יונקים את היכולת שלהם להשתלם? מהפוטנציאל שנמצא אצלו. לקדוש ברוך הוא יש מהירות, רק שינוי מקום לא יכול להתרחש אצלו. שינוי מקום כמובן מטאפורי, הכוונה שינוי דרגה רוחנית אם תרצו. יש לו את הפוטנציאל להשתפר רוחנית, אבל אין לו לאן לממש את זה כי הוא כבר מושלם. יש קיר שעוצר אותו. מה הוא עושה? זה יוצא בצורה של חום. מה הכוונה? הוא בורא בני אדם שהפוטנציאל שלו, של ההשתפרות, יצא מן הכוח אל הפועל דרכם. עכשיו אתם מבינים למה זה שאנחנו משתפרים באמת מהווה איזושהי השלמה לקדוש ברוך הוא. אני אגיד לכם יותר מזה. אנחנו חלק ממנו כאילו? מה? אנחנו כאילו חלק ממנו, מהקדוש ברוך הוא? במובן הזה, כן. אנחנו מוציאים מן הכוח אל הפועל איזשהו פוטנציאל שנמצא אצלו ואצלו זה לא יכול לצאת אל הפועל. עכשיו אני אגיד יותר מזה, נגיד שבחרנו לא להשתפר, לא עשינו תשובה, לא בחרנו בטוב, אנחנו לא משתפרים. הקדוש ברוך הוא עדיין מושלם. למה? כי הפוטנציאל להשתפרות יש גם אצלו. רק אנחנו לא מוציאים את זה מן הכוח אל הפועל, אבל השלמות שלו זה בעצם העובדה שיש לו את פוטנציאל ההשתפרות, וזה יש לו. זה שאנחנו לא עושים את העבודה שלנו, חבל מאוד, אבל הפוטנציאל קיים אצלו גם כשאנחנו לא מוציאים את זה מן הכוח אל הפועל. ולכן במובן הזה הקדוש ברוך הוא לא ממש תלוי במה שאנחנו מחליטים לעשות, אם אנחנו כן מחליטים להשתפר או לא מחליטים להשתפר. עכשיו כל הפרשייה העגומה הזאת בעצם מראה לנו תוצאה של ניתוח מושגי בלבד. שימו לב, הרב קוק לא הניח שום עובדה אמפירית, מקור תורני, הוא פשוט עשה ניתוח מושגי. והוא שואל את עצמו מה זה עצם שלם? האם ייתכן שלעצם שלם ישנו חיסרון? לכאורה זה ממש אוקסימורון. אומר הרב קוק בהחלט ייתכן, לא רק שייתכן, זה חייב אפילו להיות. כי עצם שלם יש לו את החיסרון שהוא לא משתלם. זה החיסרון היחיד שיכול להיות בעצם שלם. בואו נמשיך הלאה. אם זה כך, אז הדבר היחיד, אנחנו ביסוד העבודה צורך גבוה, הדבר היחיד שאפשר לומר שהתפקיד שלנו לעשות אותו עבור הקדוש ברוך הוא, מה שהוא עצמו לא יכול לעשות והוא מצפה שאנחנו נעשה את זה עבורו, זה רק אותו דבר שהוא עצמו לא יכול לעשות, הווה אומר להשתלם. תוסיפו לזה את הניתוח המושגי של מושג המהירות ומה שעשינו בשיעור ההוא ובעצם תקבלו את התמונה שתיארתי כאן. ואתם רואים שכל התמונה הזאת בסך הכל יוצאת מניתוח מושגי. לא צריך שום מקור לזה, לא צריך שום חידושים לזה, לא צריך כלום. ניתוח מושגי פשוט מנביע את זה בצורה הכרחית ומובנת מאליה. זה אני חושב דוגמה יפהפייה לסוגיה שממש צומחת כולה מניתוח מושגי. אני רק רוצה לחדד נקודה נוספת כשדיברתי על הטיעון של הקוגיטו או על הטיעון של הראיה האונטולוגית, כן, ההוכחה לקיומו של אלוקים, ההוכחה של אנסלם. שם דיברתי על מה שקרוי ראיה אונטולוגית. מה זאת אומרת? זה ראיה שמתחילה מהגדרה ומתוך ההגדרה היא מנביעה טענת עובדה על העולם. מהגדרה. אני פשוט מגדיר משהו. כאן, זה נקודה חשובה. כאן לא מדובר בטיעון אונטולוגי. מה שתיארתי עכשיו לגבי השלמות וההשתלמות זה לא טיעון אונטולוגי. שימו לב, יש פה הנחות. זה לא טיעון, הטיעון האונטולוגי הסברתי שהוא טיעון בלי הנחות. הוא יוצא מהגדרות, אין הנחות. אני לא מניח כלום. זאת היומרה. עוד פעם, אחרי שעשינו את הניתוח אז ניסיתי להראות שיש שם הנחות. אבל היומרה של דקארט ושל אנסלם הייתה להציג טיעון שלא מבוסס על הנחות אלא רק על הגדרות. זה מה שקאנט קרא טיעון אונטולוגי. עכשיו אני רוצה להסביר, פה לא מדובר בטיעון אונטולוגי, הניתוח הזה של השלמות וההשתלמות שעשיתי כאן. למה לא? כי קודם כל אני מניח שהקדוש ברוך הוא מושלם. זה לא הגדרה, זאת הנחה. עכשיו אני שואל את עצמי איך זה יכול להיות, הוא לא יכול להשתלם, מה הוא עושה, אנחנו עושים את זה עבורו. דבר נוסף, אני מניח שהעבודת צורך גבוה, זאת אומרת שיש משהו שאנחנו עושים שהוא לא מצליח לעשות. גם זאת הנחה. את שתי ההנחות האלה שאבתי מכל מיני מקומות, מפילוסופיה, מספרי מחשבת ישראל, מהתורה בדילוגי אותיות, לא אכפת לי איך שאתם רוצים. אבל אלה הנחות מסוימות שהנחתי אותם לפני שיצאתי לדרך. לכן הניתוח שעשיתי פה הוא לא ניתוח אונטולוגי. זה לא ניתוח שנסמך רק על הגדרות בלי הנחות. יש פה הנחות. אבל עדיין, אחרי שההנחות האלה שהן הנחות מקובלות, שהקדוש ברוך הוא הוא שלם, זאת הנחה מקובלת, ועבודת צורך גבוה פחות אבל יש לזה מקורות גם כן, אלה שתי הנחות מקובלות. עכשיו אני שואל את עצמי, וואנס אלה ההנחות שיש בידי, מה אני יכול ללמוד מהן? מכאן ואילך מתחיל הניתוח המושגי. כמו בגיאומטריה, יש לי אקסיומות ועכשיו מתחיל הניתוח הלוגי שגוזר מתוך האקסיומות האלה כל מיני משפטים, מסקנות. אז גם פה צריך להבין, זה לא טיעון אונטולוגי במובן הזה שיש פה הנחות ברקע. אבל הניתוח המושגי לוקח את ההנחות האלה ומראה כמה מידע אפשר לחלץ מתוכם אם עושים ניתוח מושגי נכון. מסקנות די מפתיעות אפשר לחלץ מתוך הניתוח המושגי הזה. אז במובן הזה זה, כמו שאמרתי קודם, זה ניתוח, זה בהחלט דוגמה טובה לניתוח מושגי, אבל זה לא טיעון אונטולוגי. וכאן אני רוצה באמת להמשיך לעוד כמה דוגמאות שעובדות בצורה דומה, כמו הניתוח שעשיתי, ניתוח מושגי שהוא לא טיעון אונטולוגי. בהקשר הזה אני רוצה לדבר רגע על המושג ניסוי מחשבתי, מה שנקרא גדנקן אקספרימנט. גדנקן זה בגרמנית כמובן, אבל נדמה לי שאיינשטיין טבע את המונח הזה אני חושב. תורת היחסות התחילה מאיזה ניסוי מחשבתי שהוא עשה. ומה זה הדבר הזה ניסוי מחשבתי? ניסוי מחשבתי זה בעצם איזה שהוא סנאריו שאני בונה בעיני רוחי, לא במעבדה, ואני שואל את עצמי לפי ההנחות שאני מניח כרגע או לפי הידע שיש בידי כרגע מה אמור לצאת בניסוי כזה אילו הייתי עורך אותו. אני לא עורך את הניסוי. אין לי את הכלים לערוך את הניסוי. אני לא יכול לערוך את הניסוי. אבל אני עושה איזה שהוא ניסוי מחשבתי. נגיד שההנחות האלה והאלה נכונות, אני חושב על איזה שהוא סצנריו תיאורטי, אני בונה איזה שהוא מערך ניסוי בדמיוני, לא במציאות, ואני שואל את עצמי מה אמור לצאת בתוצאה. עכשיו על פניו, הדבר הזה הוא אקט מחשבתי חסר ערך. מה תלמד ממנו? סך הכל תלמד מה יוצא מההנחות שאתה כבר יודע. אבל מתברר שלא. יש ניסויים מחשבתיים שמלמדים אותנו המון דברים מעניינים. ולמה? כי ניסוי המחשבתי לפעמים מעמיד אותך בפני תוצאה שהיא מפתיעה אותך, או שאתה בעצם בטוח שהיא לא נכונה, או שאולי היא חושפת סתירה שיש בין ההנחות שאותן אתה מניח. ופתאום הדבר הזה מגלה לך, ניסוי מחשבתי הוא בסך הכל צורה אחרת לעשות ניתוח מושגי. זה הכל. איך עושים את הניתוח המושגי הזה? בוא נבנה קונסטרוקציה תיאורטית, ניסוי, נחשוב לעצמנו מה אמור לצאת בניסוי הזה לאור ההנחות שלנו ובוא נבדוק את התוצאה הזאת. מייק סנס. סנס? זה מתיישב עם ההנחות או שאולי יש פה איזושהי בעיה ואני צריך לוותר על אחת ההנחות. הנה תראו שמתוך דמיון בעלמא בלי לעשות ניסוי בפועל למדתי משהו על העולם כי ההנחות שלי זה טענות על העולם. למדתי שהנחה מסוימת לא נכונה שזה די מפתיע כשחושבים על זה. אני אביא אולי דוגמה לא מתורת היחסות כי זה דורש יותר התמצאות. אני אביא דוגמה מהספר שלי במדעי החופש. הצגתי שם כל מיני ניסיונות מחשבתיים שיעזרו לבנאדם לגבש עמדה האם הוא דטרמיניסט או לא. הניסוי המחשבתי, הניסויים המחשבתיים האלה דיברתי על זה בסוף הסדרה על הבחירה החופשית. אז הניסויים המחשבתיים האלה הבאתי שם כל מיני סוגים, למשל נגיד שמציעים לך שיפרקו אותך עד רמת האטומים שלך או המולקולות שלך וירכיבו אותך מחדש, האם אתה ויתנו לך מיליון דולר אם אתה מסכים, האם תסכים? עכשיו מטריאליסט לכאורה צריך להסכים כי הרי כל מה שיש בו זה בסך הכל אוסף המולקולות. אז מה הבעיה? לא נגעתי, פירקתי, הרכבתי חזרה, חזרת להיות חי, אז ישנת כמה דקות, מה רע? היו כמה דקות שלא היית בינינו וחזרת להיות בינינו. אחרי שבניתי את המולקולות שלך מחדש אתה חזרת להיות אתה עצמך וקיבלת מיליון דולר, לא שווה לישון חמש דקות בשביל לקבל מיליון דולר? אז בעצם מטריאליסט אמור לענות להצעה הזאת בחיוב, הוא אמור להסכים. עכשיו נדמה לי שרוב המטריאליסטים שתשאלו לא יסכימו, אולי אני טועה אבל תנסו, אני חושב שהם לא יסכימו. אם הם לא יסכימו מה זה אומר? תראו לא עשיתי, זה ניסוי מחשבתי. עכשיו אני שואל אם הוא לא מסכים מה זה אומר? שהוא כנראה לא מטריאליסט, כי בעצם מהמטריאליזם נובע באופן מתבקש הסכמה להצעה הזאת. אם הוא לא מסכים הוא לא באמת מטריאליסט, הוא כנראה חושב שגם אם יחזירו את כל המולקולות שלי בחזרה בדיוק באותה צורה זה עדיין לא יהיה אני. מסקנה, כנראה שבאני יש עוד משהו חוץ מאוסף המולקולות שלי והמבנה שבו הם בנויים, בנויות. זאת אומרת שבעצם אתה לא מטריאליסט. אוקיי? אז זה סדרת ניסויים שהציע אבשלום אליצור בספר שלו זמן ותודעה, אז הבאתי את זה שם. יש עוד ניסוי מחשבתי שהצעתי שמה וזה האדם של בורידן. כן אמרתי לבורידן היה מלומד צרפתי בסוף ימי הביניים, דקאן של הסורבון נדמה לי הוא היה והוא דיבר על, ניסה להגדיר את המושג רציונליות. מה זה החלטה רציונלית? עכשיו בדרך כלל אנחנו מבינים שהחלטה רציונלית זה החלטה שמבוססת על סיבות מספיקות, כשאתה עושה משהו יש לך סיבה מספיקה שמצדיקה את המעשה הזה, אוקיי? זה אומר שאתה רציונלי, אתה לא עושה דברים בלי שיש סיבה לעשות אותם. אוקיי? אז הוא שואל עכשיו מה קורה אם יש חמור, כן זה חמורו של בורידן, יש חמור, חמור נקודתי כמו שאומרים הפיזיקאים שנמצא במרחק שווה משני אבוסים זהים. משני הצדדים שלו באופן סימטרי לחלוטין מונחים שני אבוסים זהים. עכשיו החמור נמצא שם ומהרהר לו בפילוסופיה להנאתו. באיזשהו שלב הוא מתחיל להרגיש רעב. מה לעשות? הגיע זמן לאכול משהו. ואז הוא שואל את עצמו טוב באיזה משני האבוסים אני אבחר? לאיזה אבוס ללכת? לא יודע, אפשר ללכת לימני, אפשר ללכת לשמאלי. אגב מושגי ימין ושמאל בפרלמנט נולדו בצרפת כידוע. אז כן לא יודע אם ללכת ימינה ללכת שמאלה. אין לו שום דרך להחליט האם ימינה או שמאלה. עכשיו מה זה אומר בעצם? שכש-אם הוא יחליט ללכת ימינה זו תהיה החלטה שאין סיבה מספיקה שמצדיקה אותה. הוא לא יוכל להצדיק לי למה הוא בחר ללכת ימינה, אז הוא חמור בלתי רציונלי בעליל. אומר בורידן בעצם זה אומר זה ניסוי מחשבתי שבורידן עשה כדי להראות שרציונלי. רציונליות אין פירושה בהכרח קיומה של סיבה מספקת לכל פעולה שאתה עושה, של טעם מספיק. זה לא נכון. במקרה הזה חמור רציונלי בהגדרה הרגילה של רציונליות היה מת ברעב. כי אם אין סיבה מספקת ללכת ימינה הוא לא הולך ימינה, אבל גם אין סיבה מספקת ללכת שמאלה אז הוא גם לא הולך שמאלה, אז כיוון שהוא לא הולך לשום מקום הוא פשוט ימות בסוף ברעב. על כורחינו וחמור, כיוון שהוא לא יצור רציונלי, אז זה באמת מה שיקרה לו. אגב אני חושב שזה נכון. אני חושב שחמור במצב כזה ימות ברעב. למה זה לא קורה בפועל? כי אף פעם המצב הוא לא באמת סימטרי לגמרי. תמיד יש איזה שהם הבדלים, אבל לו יצויר שהיה מצב לגמרי לגמרי סימטרי על חוט השערה, לגמרי סימטרי, אז החמור שהיה עומד שמה היה מת ברעב, זאת דעתי. למה? כי באמת חמור הוא לא יצור רציונלי, הוא לא יודע לעשות הגרלות. או במילים אחרות אני אומר ככה, אם החמור הוא יצור דטרמיניסטי, זה אומר שהפעולות שלו הן תוצאה של חוקי הפיזיקה, דרך הביולוגיה והכימיה בצדה, אבל בבסיס נמצאת פיזיקה. אוקיי, אז בסופו של דבר כשהחמור הזה יחליט ללכת ימינה, אני אשאל את עצמי פיזיקלית, מכנית, איך קרה הדבר הזה? אני אנסה לבדוק איזה כוח פעל עליו נכון לפי הכללים של המכניקה, אני לא אמצא, כי המצב הראשוני היה מצב סימטרי לחלוטין, אז לא יכול להיות שום הסבר מכני שיראה לי או יסביר לי את ההליכה ימינה או את ההליכה שמאלה. ולכן, כיוון שחמור הוא באמת יצור מכני לגמרי להבנתי, אז במצב כזה חמור ימות ברעב. ועוד פעם אני אומר, בפועל זה לא קורה כי בפועל אף פעם אין סימטריה מלאה, אבל לו יצויר שהייתה סימטריה מלאה החמור היה מת ברעב. עכשיו אני שואל את עצמי, זה מה שבורידן אמר, עכשיו אני שואל שאלה אחרת, בדודה של השאלה שלו. אני רוצה לבדוק לא את מושג הרציונליות אלא את מושג הדטרמיניזם. ואני אעשה את אותו ניסוי, אני מעמיד בן אדם עכשיו לא חמור בין שני אבוסים במצב סימטרי, האדם של בורידן, ניסוי אחר, אוקיי? אני עושה את זה עם בן אדם לא עם חמור. הוא עומד במצב סימטרי בין שני האבוסים. עכשיו אם המטריאליסט צודק, זה אומר שהאדם הוא יצור שכולו פיזיקה, אך ורק פיזיקה, שום דבר חוץ מזה. אוקיי? עכשיו אם באמת הוא יצור שכולו פיזיקה הוא ימות ברעב. אתם יודעים יש משפט במתמטיקה שאומר שחוקי הפיזיקה זה בעצם משוואות דיפרנציאליות, שפתרון של משוואה יש לו לפחות את הסימטריה של המשוואה עצמה או למעלה מכך. כשיש פתרון שיש משוואה שהיא סימטרית בין ימין לשמאל הפתרון יכול להיות עם סימטריה מעגלית, כי למעגל יש סימטריה של ימין ושמאל ועוד כמה סימטריות. אבל הפתרון לא יכול לצאת שאין לו את הסימטריה בין ימין לשמאל, יש לו לפחות את הסימטריה של הבעיה. זה משפט במתמטיקה. עכשיו אם האדם, פעולות האדם אינן אלא פתרון של משוואות דיפרנציאליות, אז אדם סימטרי שיעמוד בין שני אבוסים במצב סימטרי בין ימין לשמאל ימות ברעב. כיוון שאם הוא יבחר ללכת ימינה, לא תוכלו למצוא מנגנון פיזיקלי שיסביר את זה. כי הרי המנגנון הפיזיקלי הסימטרי המשוואה היא סימטרית, אז הפתרון הליכה ימינה זה שבירת הסימטריה, גם הליכה שמאלה. הפתרון היחידי שיכול להיות זה ללכת ישר קדימה, אבל ישר קדימה אתה תלך אתה תמות עדיין ברעב, לא תגיע לאבוסים, או להישאר במקום, זה לא משנה, זה ללכת קדימה במהירות אפס, להישאר במקום. כן הפתרון הסימטרי זה על הציר, על ציר הסימטריה שבין שני האבוסים. לכן זה הוכחה מתמטית, אי אפשר להתווכח על זה. זה הוכחה מתמטית לזה שאם האדם הוא יצור פיזיקלי שמתנהל על פי חוקי הפיזיקה, כשתעשו לו את הניסוי בין שני האבוסים הוא ימות ברעב. עכשיו, יכול להיות שזה באמת מה שיקרה, זאת לא פירכה על המטריאליסט, נכון? זה יכול להיות שזה מה שיקרה. אבל עכשיו אני שואל את המטריאליסט מה באמת לדעתך יקרה? מה אתה חושב שיקרה? אנחנו עושים ניסוי מחשבתי, בוא נעמיד אדם בין במצב סימטרי כזה, אנחנו לא עושים את הניסוי הזה, ועדת הלסינקי לא מאשרת, וגם אי אפשר לעשות את זה באופן סימטרי לחלוטין, אבל אנחנו עושים את זה באופן היפותטי, באופן מחשבתי, עושים ניסוי מחשבתי. ועכשיו אני שואל את ידידי המטריאליסט, מה לדעתך תהיינה תוצאות הניסוי? עכשיו, אם הוא יעשה את החשבון שלו, אז מתוך המטריאליזם שלו יוצאת המסקנה שהאדם הזה ימות ברעב. אבל אם הוא יפעיל את האינטואיציה שלו ויגיע למסקנה אני לא מקבל את זה, זה לא יכול להיות נכון. ברור לי שאדם במצב כזה לא ימות ברעב. נגיד שיש מטריאליסט שאומר את זה, מה זה אומר? שהוא בעצם גילה שלפחות ברמה האינטואיטיבית הוא לא מטריאליסט. הוא חי באשליה שהוא מטריאליסט, אבל האמת היא שהוא לא. ומי שגילה לו את זה, זה הניסוי המחשבתי הזה. וניסוי מחשבתי זה לא הניסוי, ניסוי פיזיקלי, פיזי שאנחנו עושים, ניסוי מדעי שאנחנו עושים במעבדה, בעצם מעמיד למבחן איזשהו סוג של היפותזה. יש לי היפותזה נגיד את חוק הגרביטציה, אוקיי? אז אני בונה ניסוי שיבדוק אותו, אני שם את הבקבוק הזה כאן ועוזב אותו. אם הוא נופל, זה מאשש את חוק הגרביטציה. אם הוא יעמוד באוויר, זה יפריך את חוק הגרביטציה, פרח את חוק הגרביטציה. אוקיי? מה שגורם לי להסיק את המסקנות זאת העובדה התצפיתית שאני מסתכל מה קרה לבקבוק. האם הוא עמד באוויר או שהוא נפל. העובדה הזאת היא זו שלימדה אותי את המסקנה. למשל, המסקנה שתיאוריית הגרביטציה לא נכונה. אם הבקבוק נשאר לעמוד באוויר, אני זורק את תיאוריית הגרביטציה, היא לא נכונה. אבל אני הגעתי למסקנה הזאת מתוך תצפית על עובדות, עובדות לימדו אותי את זה. זה בסדר, זה לא ניתוח מושגי, זה עובדות. אבל בניסוי מחשבתי, הרי אנחנו לא עושים באמת את הניסוי. אנחנו בסך הכל שואלים את עצמנו אילו היינו עושים את הניסוי מה לדעתנו היו התוצאות. אלו לא עובדות, אלו דעות. זה מה שאני חושב שתהיה העובדה. או שימות הבורידני הזה או שהוא לא ימות. זה השערה שלי. אז מה הטעם לבדוק השערות שלי דרך השערות אחרות שלי? לכאורה זה ברור, תמיד זה יאשש אחד את השני, זה אף פעם לא יופרך, אז מה הטעם לעשות ניסויים מחשבתיים? התשובה היא שזה לא נכון. ניסוי מחשבתי לפעמים כן מפריך את ההשערות שלי, כי אני מגלה שהשערה אחת שלי סותרת השערה אחרת שיש לי. למשל, יש לי השערה אחת שהיא מטריאליזם, והשערה השנייה שאדם במצב הבורידני לא ימות. צריך לעשות ניתוח מושגי רציני בשביל לראות שיש סתירה בין שתי ההשערות האלה. אם אתה חושב שהאדם הזה לא ימות, זה סותר את המחשבה, את ההשערה המטריאליסטית שלך. אתה צריך לבחור. או שהאדם ימות, או שאתה לא מטריאליסט. ולכן, זה העובדה שלפעמים ישנן הפתעות, היא זו שמצדיקה עריכת ניסויים מחשבתיים. כי אחרת באמת, תראו, אם אני אעשה את הניסוי המחשבתי הזה ואני פשוט אשאל את עצמי מה יקרה לאדם במצב הבורידני, אני יודע שהתיאוריה שלי היא מטריאליזם. עכשיו אני שואל מה יקרה לאדם הבורידני? אני עושה את החשבון, אני אומר הוא ימות. אז לא למדתי שום דבר, כלומר, בסדר, זה התוצאה של תפיסה מטריאליסטית. מתי אני לומד? אני לומד כאשר אני בודק מה תהיה התוצאה לא על ידי זה שאני מחשב מה יוצא מהתיאוריה שלי, אלא בכלים אחרים, ומתוך הנחות אחרות שלי. בניסוי במעבדה זה מתוך תצפית על עובדות, אבל בניסוי מחשבתי זה מתוך צורת חשיבה אחרת. ועכשיו אני בודק האם זה מתיישב עם התוצאות של שימוש בתיאוריה שלי. אם כן, אז הכל בסדר. אם לא, אז אני צריך לוותר או על התיאוריה או על האינטואיציה שהאדם הזה באמת לא ימות. או להחליט שהוא ימות, או להחליט שאני לא מטריאליסט. אז למדתי משהו, למרות שהניסוי הזה הוא ניסוי מחשבתי והכל שאלה היפותטית של מה אני חושב. למדתי שיש שתי מחשבות בתוכי שלא מתיישבות אחת עם השנייה. אני צריך לוותר על אחת מהן. זה בעצם ניתוח מושגי. אתם מבינים שבעצם מה שעשיתי פה, עשיתי ניתוח מושגי. כי מה אמרתי? אמרתי בעצם שתפיסה מטריאליסטית, אם מנתחים אותה, אז מגלים שתפיסה מטריאליסטית אומרת שאדם במצב בורידני ימות, כי יש את משפט הסימטריה וכל מיני דברים מהסוג הזה. זה ניתוח מושגי. ועכשיו אני פתאום מגלה שזה סותר את האינטואיציה שלי שאדם במצב כזה לא אמור למות. הניתוח המושגי בעצם עזר לי להגיע ל… לכן ניסויים מחשבתיים זה בסך הכל צורה אחרת לעשות ניתוח מושגי. אוקיי? זה בעצם הנקודה. ובאמת גם איינשטיין, מי שמכיר את הניתוח המושגי שעמד בבסיס תורת היחסות הפרטית, אז איינשטיין בעצם אמר ככה: בוא נניח שמהירות האור היא קבועה. לא תלויה בתווך, לא תלויה ב, לא, בתווך כן, אלא לא תלויה במערכת התצפית. נגיד אם אני שולח קרן אור ממכונית נוסעת, מה מהירות האור ביחס לאדמה? אז בדרך כלל כשאם אני הייתי זורק כדור ממכונית נוסעת, אז המהירות של הכדור ביחס לאדמה זה כמובן סכום המהירויות של המהירות של המכונית פלוס המהירות של הכדור ביחס למכונית. זה המהירות של הכדור ביחס לאדמה. באור זה לא כך. באור המהירות שלו היא תמיד אותו דבר. לא משנה אם אתה פותח את הפנס ממכונית נוסעת או שהמכונית עומדת. המהירות של האור היא תמיד השלוש מאות אלף קילומטר בשנייה, אלה של מהירות האור בתווך הנתון. מתוך ההנחה הזאת איינשטיין הוציא את תורת היחסות הפרטית על ידי ניתוח מושגי בלבד. זה גאוני. אוקיי? גאוני בפשטותו. הוא עשה ניתוח מושגי או ניסוי מחשבתי פשוט והגיע למסקנה הזאת. והדבר הזה פתח תחום שלם בפיזיקה, שזה כמובן תחום מדעי, עובדתי, אמפירי. והכל התחיל מניתוח מושגי. וכמובן גם שם הניתוח המושגי לא עומד באוויר. יש קודם כל את ההנחה של קביעות מהירות האור. שמהירות האור לא תלויה במערכת הייחוס. זה כמובן טענה אמפירית. לכן יש ברקע הנחות שהן הנחות עובדתיות. זה לא טיעון אונטולוגי. זה ניתוח מושגי. וזה לא אותו דבר. טיעון אונטולוגי כמו שאמרתי זה ניתוח שלא מבוסס בכלל על הנחות אלא רק על הגדרות. ניתוח מושגי כן לוקח הנחות, אבל את המסקנות הוא מוציא רק על ידי לוגיקה, בלי תצפיות ובלי שום דבר. פשוט עושה ניתוח למושגים ומזה יוצאת המסקנה. וראינו לזה לא מעט דוגמאות לאורך הסדרה הזאת. ולכן במובן הזה ניסוי מחשבתי הוא בסך הכל צורה אחרת לעשות ניתוח מושגי. טוב, אני אעצור כאן כי הקטע הבא ייקח לי קצת יותר זמן, אז אני אעצור כאן ונמשיך את זה בפעם הבאה. אוקיי, מישהו רוצה לשאול או להעיר? כן, אם אפשר. כן כן. רציתי לשאול לגבי הדיון של השלמות והשתלמות, איך זה משתלב עם הרעיון של לית מחשבה תפיסא ביה כלל? מה שדיברנו על השלמות והשתלמות. לא לא הבנתי. אני אומר, במה שדיברנו ביחס לקדוש ברוך הוא עם שלם, לא שלם וכולי, מה שדיברנו, אני אומר איפה זה עומד ביחס להשקפה שאומרת שהקדוש ברוך הוא לית מחשבה תפיסא ביה כלל? כאילו מה, לא סוברים את זה? כאילו מה, הרב קוק לא סובר את זה? לא קשור. זה לא תפיסה של הקדוש ברוך הוא. טענות על הקדוש ברוך הוא זה לא תפיסות של הקדוש ברוך הוא. תפיסות של הקדוש ברוך הוא זה לראות אותו, לשמוע אותו או לתפוס אותו באיזשהו מובן חושי. אין לנו, זה לא תפיסא ביה כלל. אבל להגיד טענות עליו, כשאני אומר שהוא ברא את העולם, זה סותר את לית מחשבה תפיסא ביה כלל? או כשאני אומר שהוא קיים? זה סותר? אז ביחס למה אומרים לית מחשבה תפיסא ביה כלל? לתפיסות. אותך אני יכול לראות, את הקדוש ברוך הוא אני לא יכול לראות. אין לי תפיסה בו, אני לא יכול לתפוס אותו. אבל לחשוב עליו אני יכול. אני הבנתי שהכוונה היא להגדיר אותו. מה זה נקרא להגדיר אותו? להגדיר מה הוא, איזה תכונות יש לו, איזה אין לו. אז אמרתי, אם אתה נגיד אתה יכול לדבר על זה שהוא קיים. אפשר להגיד את זה עליו? אני שואל אותך. לא יודע, אולי לא. אולי לא? אז אתה אתאיסט. זה בסדר, זאת לא אשמה, רק השאלה אם אתה כזה. מי שמאמין בקדוש ברוך הוא חושב שהוא קיים, לא? הוא גם חושב שהוא הוציא אותנו ממצרים ונתן לנו תורה ורוצה שנקיים את המצוות. כל האמירות האלה אנחנו אומרים על הקדוש ברוך הוא. אני לא יודע אם יש לו צורת משולש או צורת עיגול, אם בכלל יש לו צורות. אין לי דרך לתפוס אותו באופן בלתי אמצעי. דרך החושים שלי, אבל וודאי שאני יכול להגיד עליו דברים, לי זה וודאי. הרמב"ם רוצה לטעון שגם בתארים של הקדוש ברוך הוא צריך להשתמש בתארים שליליים ולא בתארים חיוביים. אבל זה תלוי באיזה סוג תארים, תארים ראשוניים או משניים, אפשר להיכנס לזה בהזדמנות אחרת. אבל כן, ברור שאפשר להגיד עליו דברים. שהוא כל יכול, שהוא מושלם, שהוא היה תמיד, שהוא יהיה תמיד, היה הווה ויהיה זה לא אמירה עליו? זו אמירה עליו. שהוא אדון העולם, זה לא אמירה עליו? מיליון דברים אנחנו אומרים עליו. עוד מישהו? תודה רבה, לילה טוב. אוקיי, אז להתראות, שבת שלום. מחר יש שיעור, נכון? מחר יש שיעור בבוקר, כן.