ניתוח מושגי – שיעור 9
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- הבחנה בין אנליזה לוגית לאנליזה אפריורית
- דוגמאות לסתירה לוגית מול סתירה לא-לוגית
- “חוקי הלוגיקה” והבלבול שבמינוח “חוקים”
- לוגיקות אלטרנטיביות ולוגיקה קוונטית
- לוגיקה כהרס ולא כבנייה, אקסיומות בגיאומטריה
- הראיה האונטולוגית של אנסלם והיותה אפריורית
- תשובה בחז״ל מול “חוזר בתשובה” מודרני
- ביקורת מושגית על בעל תשובה דרך חולשת הרצון
- ביקורת מושגית על “חוזר בתשובה” כמעשה יזום
- שאלות משתתפים וסיום
סיכום
סקירה כללית
הדובר ממשיך ניתוח מושגי ומבחין בין אנליזה לוגית טהורה, שמפעילה כלים פורמליים על הגדרות בלי להניח הנחות, לבין אנליזה אפריורית שמכניסה לתוך הניתוח גם סברות ועקרונות שאינם תצפיתיים אך אינם לוגיים. הוא טוען שניתוח לוגי יכול רק “להרוס” באמצעות חשיפת סתירות פנימיות ולא יכול “לבנות” מסקנות חיוביות על קיום, בעוד שניתוח אפריורי יכול להוביל גם לתוצאות פוזיטיביות משום שהוא נשען על הנחות אפריוריות. הוא מיישם את ההבחנה על דוגמאות דתיות ופילוסופיות כמו ידיעה ובחירה, הראיה האונטולוגית של אנסלם, ועל מושג התשובה בחז״ל לעומת “חוזר בתשובה” מודרני, ומסיים בשאלות תלמידים כולל שאלה פוליטית שבה הוא אומר שיצביע לגדעון סער.
הבחנה בין אנליזה לוגית לאנליזה אפריורית
הדובר מגדיר אנליזה לוגית כניתוח שמפעיל כללים לוגיים בלבד על מושג נתון ומסיק מסקנות מתוך סתירות בהגדרה בלי להניח הנחות. הוא מגדיר אנליזה אפריורית כניתוח שמשלב מעבר ללוגיקה גם הנחות יסוד “סברות” כמו עקרון הסיבתיות או עקרון האינדוקציה, שאינן נלמדות מתצפית אך גם אינן נובעות מהלוגיקה הפורמלית. הוא מדגיש ששני הסוגים נקראים בפילוסופיה “ניתוח מושגי” אך הם שונים וחשוב להבחין ביניהם, אף שלעתים הם מופיעים יחד.
דוגמאות לסתירה לוגית מול סתירה לא-לוגית
הדובר מביא את דוגמת קוויין על “הכיפה הריבועית עגולה של קולג’ ברקלי” כדי להראות הוכחה לוגית טהורה לאי-קיום מתוך סתירה פנימית בין “ריבועית” ל“עגולה”. הוא מציג את בעיית ידיעה ובחירה כפי שנידונה אצל הרמב״ם בפרק ה’ מהלכות תשובה ובספרות ראשונים ואחרונים, ומבחין בין טענה שהסתירה שם היא שקילות לוגית לבין טענה שהקושי נובע מסברות אפריוריות על זמן וכדומה. הוא משווה בין מגבלות פיזיקליות כמו גרביטציה לבין אי-אפשרויות לוגיות כמו “משולש עגול”, וטוען שהקדוש ברוך הוא יכול לפעול נגד חוקי הטבע אך לא נגד חוקי הלוגיקה משום שסתירה מושגית אינה “חוק” שניתן לעקוף.
“חוקי הלוגיקה” והבלבול שבמינוח “חוקים”
הדובר טוען שהכינוי “חוקי הלוגיקה” מטעה משום שהוא יוצר הקבלה שגויה למערכות חוקים כמו משפט, כללי משחק, או חוקי טבע שנחקקו כביכול על ידי מחוקק ויכלו להיות אחרת. הוא מציג את “שלושת חוקי המחשבה” כחוק הזהות, חוק הסתירה וחוק השלישי הנמנע, וטוען שהם היגיון צרוף שאינו נתון למחלוקת ואינו תוצאה של תצפית או של “סברה” שניתן לחלוק עליה. הוא מבהיר שעקרון הסיבתיות הוא אפריורי אך אינו לוגי, ולכן טענה על אירוע “בלי סיבה” אינה סתירה לוגית אלא לכל היותר בלתי סבירה בעיניו.
לוגיקות אלטרנטיביות ולוגיקה קוונטית
הדובר מביא את לוגיקת לוקשייביץ’ התלת-ערכית כדוגמה למבנים מלאכותיים שמכונים “לוגיקה” אך אינם מראים שאפשר באמת לעקוף את חוק השלישי הנמנע, משום שהפיתוח וההוכחות נשענים בפועל על לוגיקה דו-ערכית. הוא דוחה גם את הרעיון ש”לוגיקה קוונטית” מלמדת שהלוגיקה שלנו שגויה, וטוען שאי אפשר לגלות במעבדה שהלוגיקה לא נכונה מפני שמדע מניח לוגיקה מראש. הוא מדגיש שממצאים מדעיים אינם יכולים לשנות לוגיקה, והטענות הללו הן בלבולים לשוניים ומושגיים.
לוגיקה כהרס ולא כבנייה, אקסיומות בגיאומטריה
הדובר מייחס לאריסטו את הטענה שלוגיקה מעצם הגדרתה היא כלי הורס ולא בונה, משום שהיא יכולה לחשוף סתירות ולהפריך טענות אך לא להפיק מסקנות חיוביות על קיום ללא הנחות. הוא מסביר שבגיאומטריה נראה שלוגיקה “בונה”, אך בפועל ההוכחות נובעות מאקסיומות כמו “בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד”, ולכן לא מדובר בלוגיקה לבדה. הוא מגדיר “ניתוח מושגי” במובן הצר כהפעלה של כלים לוגיים בלבד בלי אקסיומות שמזרימות מידע למערכת.
הראיה האונטולוגית של אנסלם והיותה אפריורית
הדובר מציג סכמטית את הראיה האונטולוגית של אנסלם מקנטרברי, המגדירה את אלוקים כ“העצם בעל השלמויות כולן” או “העצם ששלם יותר ממנו לא ניתן להעלות על הדעת”, ומנסה להוכיח בדרך השלילה שאם אלוקים לא קיים ניתן לדמיין אותו כקיים וכך לקבל “שלמות” גדולה יותר, ומכאן להסיק שאלוקים קיים. הוא טוען שהיומרה כאן היא שימוש “בונה” בניתוח מושגי כדי להסיק מסקנה פוזיטיבית על המציאות, בדומה לניסיון של הקוגיטו של דקארט. הוא מביא את הערת ברטרנד ראסל שיותר קל ללגלג על הטיעון מאשר להצביע על הבעיה בו, אך טוען שהטיעון אינו אונטולוגי-לוגי טהור כי הוא מניח הנחות אפריוריות כמו שקיום מוסיף שלמות, וכן הנחה שניתן לדמיין את אלוקים כקיים וכלא קיים, ולכן זה ניתוח אפריורי ולא ניתוח לוגי.
תשובה בחז״ל מול “חוזר בתשובה” מודרני
הדובר טוען ש“בעל תשובה” אצל חז״ל הוא מי שמאז ומעולם האמין והיה מחויב לתורה ומצוות אך חטא, ותשובה היא שיבה למצב שבו ידע שראוי להיות. הוא טוען ש“חוזר בתשובה” במובן המודרני הוא מי שהיה חילוני ומאמץ סט אמונות אחר, ולכן אינו “חוזר” אלא “מתקדם”, והוא מדמה זאת לסוג של “גיור” יהודי מחילוניות לדתיות. הוא מסביר שזה מהלך ניתוח מושגי שמגלה הומונימיה: אותו מונח משמש לשני מושגים שונים ולעתים הפוכים, ושבלבולים רבים נוצרים מהנחה מוטעית שמילה אחת משמעה אחת בכל ההקשרים.
ביקורת מושגית על בעל תשובה דרך חולשת הרצון
הדובר מנתח את “בעל התשובה” החז״לי דרך בעיית חולשת הרצון ומביא ניסוח של דונלד דייווידסון: מה שאדם חושב שנכון הוא רוצה לעשות, ומה שהוא רוצה לעשות הוא עושה אם אין מה שמונע ממנו. הוא טוען ששתי ההנחות מובילות לכך שלא יכול להיות מצב שבו אדם מאמין שנכון לעשות דבר ובכל זאת עושה את ההפך, ולכן “חטא בגלל רצון חלש” מתפרק או לכיוון של רצון אמיתי למעשה החטא, או לכיוון של אונס שבו “היצר כפה עליו”. הוא מסיק שאם החטא הוא מה שאדם באמת רצה לאחר שקלול שיקוליו, אז תשובה היא שינוי מערכת האמונות ולא “חזרה” לאותה מערכת, ואם החטא היה באונס אז לא שייך לעשות עליו תשובה. הוא מדגיש שהניתוח כאן משתמש בהנחות אפריוריות כמו שלא עושים תשובה על אונס, ולכן זה ניתוח אפריורי גם אם המסקנה שלו הרסנית.
ביקורת מושגית על “חוזר בתשובה” כמעשה יזום
הדובר טוען שגם המושג המודרני של “חוזר בתשובה” כמעבר יזום ממערכת ערכים X למערכת Y אינו אפשרי מושגית, משום שאדם המחזיק ב-X אינו יכול מתוך X לבחור ביוזמתו לאמץ Y. הוא מדגים זאת באדם שכל ערכיו מצטמצמים ל“מקסימום שכר מינימום עונש בעולם הבא”, וטוען שאין דרך לשכנע אותו לעבוד לשמה מתוך ההנחות שלו, אלא לכל היותר שזה “יקרה לו” בעקבות מהפכה פנימית או שכנוע. הוא טוען שמצווה או דרישה “לעשות תשובה” במובן של אימוץ תפיסת עולם חדשה אינה יכולה להיות פעולה יזומה שמבצעים מתוך המערכת הקיימת, כי ברגע שאדם מחליט לאמץ את Y הוא כבר אינו באיקס במובן הרלוונטי. הוא מציג זאת כניתוח לוגי צרוף שמוביל למסקנה הרסנית של אי-אפשרות המושג, ומסכם שהוא נשאר עם מצב שבו “בנאדם לא יכול להיות בעל תשובה ולא יכול להיות חוזר בתשובה”, כשהראשון נופל בניתוח אפריורי והשני בניתוח לוגי.
שאלות משתתפים וסיום
הדובר נשאל אם הנושא נמצא בספריו והוא אומר שלא במרוכז ומבקש לשלוח לו מייל כדי לנסות לאתר. הוא נשאל על ההבחנה בין שינוי יזום לבין שינוי באמצעות שכנוע ומדגיש ששכנוע הוא דבר ש“קורה” לאדם בעוד שינוי יזום של אמונות מתוך המערכת הקיימת אינו מוגדר אצלו. הוא נשאל שאלה אישית על נטיותיו בבחירות והוא אומר שיצביע לגדעון סער, ומסביר שבנט ושקד בעיניו מצוינים אך הוא חושב שילכו עם ביבי והוא לא מוכן לתת את ידו לזה, ואז הוא מסיים ב“שבת שלום”.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז אנחנו בענייני ניתוח מושגי ודיברתי קצת על הנתינת גט, על מהירות, דיברתי על הנהרה מול הגדרה. אני רוצה לעבור לשלב הבא של הדיון שלנו ואני רוצה להבחין בין שני אלמנטים בתוך ניתוח מושגי או בעצם שני סוגי ניתוח מושגי. רגע, אני אעשה פה מיוט. וואלה. כן. אז אני רוצה להבחין פה בין שני סוגי טיעונים, שני מרכיבים שיש בניתוח מושגי או שני סוגי ניתוח מושגי. אני אקרא לזה נגיד אנליזה לוגית ואנליזה אפריורית. מה זאת אומרת? יש לפעמים מצב שבו אני עושה ניתוח של מושג כלשהו, מנסה להבין מה אומרת ההגדרה שלו ולהסיק מזה איזה שהן מסקנות, אבל אני לא מניח שום הנחה. אני בסך הכל מפעיל כלים לוגיים על מושג נתון, על הגדרה נתונה של מושג. זה ניתוח לוגי טהור. לעומת זאת יש לפעמים מצב שבו אני מפעיל איזה שהן סברות אפריוריות, לא תוצאה של תצפית, אלא סברות מההיגיון שלי כדי להגיע, במסגרת הניתוח הזה אני מפעיל סברות אפריוריות כדי להגיע למסקנה. לשני הדברים האלה קוראים בפילוסופיה ניתוח מושגי, אבל האמת שזה שני דברים שונים וחשוב להבחין ביניהם. זה לא אומר, הרבה פעמים הם מופיעים יחד, זאת אומרת, אבל חשוב להבחין ביניהם. כאשר אני מדבר למשל על, נגיד אני דוגמה שהביא פעם קוויין, על כיפתו הריבועית עגולה של קולג' ברקלי. אז אני יכול להוכיח שלקולג' ברקלי אין כיפה כזאת. כי אם היא ריבועית אז היא לא עגולה, אם היא עגולה אז היא לא ריבועית כי זאת סתירה פנימית. אוקיי? פה אני לא מניח שום הנחה, נכון? אני פשוט מוצא סתירה בתוך ההגדרה של הכיפה הזאת שבה מדובר ומתוך כך אני מסיק את המסקנה שאין כיפה כזו בקולג' ברקלי. לא הנחתי שום הנחה, לא הנחה תצפיתית, לא הנחה אפריורית, לא שום הנחה אחרת, פשוט הפעלתי כלים של ניתוח לוגי. אוקיי? זה אנליזה לוגית טהורה. לעומת זאת יש אנליזה אפריורית. אנליזה אפריורית זה אנליזה שמכניסה לתוך הניתוח לא רק עקרונות לוגיים אלא גם איזה שהן הנחות יסודיות, נגיד עקרון הסיבתיות. אז עקרון הסיבתיות דייויד יום, נדמה לי שהזכרתי את זה, דייויד יום הראה שאת עקרון הסיבתיות אנחנו לא לומדים מתצפית. או עקרון האינדוקציה. אנחנו לא לומדים את זה מתצפית, אלא זה איזה שהיא סברה אפריורית שלנו, שאנחנו מיישמים אותה על המציאות אבל לא למדנו אותה מתוך הניסיון כי אי אפשר בניסיון לראות מה סיבתו של מה והאם יש משהו בלי סיבה. אין לנו את האפשרות לראות את זה. לכן ברור שיש פה עיקרון אפריורי. קאנט קרא לזה סינתטי אפריורי, אבל זה בשלב מאוחר יותר כבר. עכשיו, אפשר להסיק כל מיני מסקנות כתוצאה מניתוח, ניתוח שכולל בתוכו את עקרון הסיבתיות. אבל עקרון הסיבתיות בעצמו משמש פה איזה שהיא הנחה בניתוח הלוגי הזה, וההנחה הזאת, נכון שהיא לא תצפיתית, זאת אומרת זה לא תוצאה של תצפית, אבל מצד שני זה לא עיקרון לוגי אלא זה עיקרון של היגיון אפריורי. היגיון לוגי אני מתכוון, עיקרון לוגי אני מתכוון הכללים הלוגיים המתמטיים שאם כל איקס הוא וואי ואיי הוא איקס אז איי הוא וואי, או שאם איקס שווה לוואי ו-וואי שווה לזד אז איקס שווה לזד. זה אני קורא עקרונות לוגיים, להבדיל ממה שנקרא נגיד בהקשר ההלכתי סברות. סברות זה אומר שזה נשמע לי מאוד הגיוני. כן, אני יודע מה נגיד שהקדוש ברוך הוא לא יעשה משהו שהוא מרושע. אוקיי, אז זאת סברה, אבל זה לא עיקרון לוגי. זאת סברה. אני חושב שהוא לא יעשה משהו מרושע, זה לא תוצאה של תצפית, במובן הזה זה לא משהו אמפירי, אלא זה משהו אפריורי, משהו שקודם לתצפית, אבל גם משהו שהוא אפריורי יכול להיות משני סוגים, או שזה עיקרון. או בעל אופי אפריורי שהוא לא לוגי, אלא איזושהי סברא שאני חושב שהיא נכונה, היא נשמעת לי הגיונית, אבל זה לא עיקרון לוגי. יש הבדל בין שני סוגי הניתוח האלו. אני אביא אולי דוגמה כדי לחדד קצת את העניין. העיקרון של הידיעה והשאלה של הידיעה והבחירה, שהרמב"ם בפרק ה' מהלכות תשובה ועוד בראשונים ואחרונים עסקו בזה הרבה, כן? איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יודע הכל מראש ובכל זאת לנו יש בחירה חופשית? אם הוא יודע מראש מה אנחנו נעשה, אז אין לנו בעצם את האפשרות לעשות משהו אחר. מה שהוא יודע מראש, זה כנראה מה שאמור להתממש. וכיוון שכך, אם הוא יודע מראש, אין לנו בחירה חופשית. אם יש לנו בחירה חופשית, אז הוא לא יודע מראש. זה דוגמה לאיזהו ניתוח מושגי, שאני מנתח את המושג של בחירה חופשית ושל ידיעה וציר הזמן, מערבב טוב את שלושת העקרונות האלה או שלושת המושגים האלה, יוצא לי שאי אפשר לאמץ את שתי האמונות האלה סימולטנית, כן? בו-זמנית. שגם שהוא יודע הכל מראש וגם שלנו יש בחירה חופשית. עכשיו, פה יש לא מעט, מה זה לא מעט? רוב מוחלט של הוגים דתיים, לא רק ביהדות אלא בכלל, טוענים שאפשר לחיות עם שתי האמונות האלה יחד. גם הקדוש ברוך הוא יודע את הכל מראש ובכל זאת לנו יש בחירה חופשית. עכשיו, אם הסתירה בין הידיעה של הקדוש ברוך הוא מראש לבין חופש הבחירה שלנו הייתה סתירה לוגית, אז אי אפשר היה לטעון טענה כזאת. כי בעצם מה שזה אומר זה שכשאתה אומר שהקדוש ברוך הוא יודע מראש, אמרת בזה שלנו אין בחירה חופשית. אז להגיד שאני מאמין שהוא יודע מראש ואני גם מאמין שיש לי בחירה חופשית, זה בעצם להגיד אני גם מאמין שיש לי בחירה חופשית וגם מאמין שאין לי בחירה חופשית. סתם נונסנס. כי זה שקול לוגית. להגיד שהוא יודע מראש ולהגיד שאין לי בחירה חופשית זה שקול לוגית. וזאת המשמעות של האמירה שבין הידיעה מראש לבין חופש הרצון הסתירה היא סתירה לוגית, אנליטית. אוקיי? לעומת זאת, אם מישהו אומר לא, אין סתירה לוגית. באופן עקרוני זה יכול לדור בכפיפה אחת, אבל הסברה אומרת שזה לא מסתדר או אולי עם טבעו של ציר הזמן או מה שלא יהיה. ולכן יש אילו שהן הנחות אפריוריות שגורמות לזה שאני לא מוכן לקבל את שתי האמירות האלה בו-זמנית. על זה יכולים לבוא אנשים ולומר, או דעות כאלו ואחרות ולומר שאצלך בעולם שלך זה לא יכול להיות, אבל הקדוש ברוך הוא כל יכול, הוא יכול לסדר גם דברים כאלו שכן יסתדרו. אוקיי? אז אם הסתירה היא סתירה לוגית, אז זה אומר שלהגיד איקס פירושו להגיד לא וואי. זה אותו דבר, פשוט שקול לוגית. לכן לקבל גם את איקס וגם את וואי בו-זמנית זה כמו להגיד אני מקבל גם את וואי וגם את לא וואי בו-זמנית. זה נונסנס. לכן אתה לא יכול לקבל גם את איקס וגם את וואי. אבל אם אני אומר שאיקס בעיני הוא כמו לא וואי, אבל לא בשקילות לוגית, אלא זה נשמע לי סביר שאיקס לא מסתדר עם וואי, אבל זה לא שזו זהות לוגית שאיקס זהה ללא וואי, אלא נשמע לי סביר, לא הגיוני בעיני לקבל את איקס ואת וואי בו-זמנית. פה בסדר, לא הגיוני, אבל עדיין יכול להיות א' שאני טועה, וב' יכול להיות שאצל הקדוש ברוך הוא זה בכל זאת עובד, למרות שאצלי לא. אוקיי? לא יודע, הקדוש ברוך הוא נגיד יכול ללכת אחורה בזמן מה שאני לא יכול לעשות, רק לצורך הדיון למשל. אוקיי? אז מה זה אומר? זה אומר שהליכה אחורה בזמן היא לא בעיה לוגית, אלא זו מגבלה פיזיקלית. והקדוש ברוך הוא מעל הפיזיקה. אני לא יכול להשאיר חפצים בעלי מסה שיעמדו באוויר ולא יפלו לכדור הארץ. לכן אם מישהו יגיד לי עצם יש לו מסה ומצד שני הוא עומד באוויר ולא נופל לכדור הארץ, ועוד פעם, אני לא מדבר שיש עליו כוחות מאזנים כמו מטוס וכדומה. אין כוחות מאזנים, הוא סתם עומד באוויר, פועל עליו רק כוח הגרביטציה והוא בכל זאת נשאר באוויר ויש לו מסה. אז זה לא יכול להיות, אם יש לו מסה אז הוא צריך ליפול, הוא לא יכול גם לעמוד באוויר וגם שתהיה לו מסה, זה לא מתיישב. אבל חוסר ההתיישבות הזה הוא לא לוגי. הסתירה בין זה שיש לו מסה לבין זה שהוא לא נופל לכדור הארץ היא לא סתירה לוגית. ברמה המושגית, זה שיש לו מסה לא אומר שהוא צריך ליפול לכדור הארץ. חוק הגרביטציה הוא תוצאה של תצפית. אני למדתי על אופי העולם מתוך זה שאני צופה בו, יש לי ניסיון, ואני מבין. אז הסתירה בין להגיד שיש לו מסה לבין להגיד שהוא עומד באוויר היא לא סתירה לוגית. סתירה הגיונית, סתירה מדעית אם תרצו, אבל זה לא סתירה לוגית. למה זה חשוב? כי אם יגידו לי טוב אבל הקדוש ברוך הוא כן יכול להשאיר את העצם הזה באוויר. טוב, יכול להיות. מה שבעיניי לא אפשרי, מה שמבחינתי לא אפשרי כי זה סותר את חוקי הפיזיקה, מי שברא את חוקי הפיזיקה כמובן יכול גם להקפיא אותם ויכול לפעול באופן שסותר את חוקי הפיזיקה, כמו קריעת ים סוף. למרות שאני לא יודע לעשות קריעת ים סוף, זה סותר את חוקי הטבע. נכון, אבל הקדוש ברוך הוא יצר את חוקי הטבע אז הוא גם יכול לפעול נגדם. אבל זה הכל כאשר אני מדבר על חוקי הטבע. אם אני מדבר על חוקי הלוגיקה, המצב הוא שונה. הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות משולש עגול. למה? כי זה שמשולש לא יכול להיות עגול זה לא חוקי הפיזיקה, זה לא חוקי מדע, זה לוגיקה. אם הוא משולש אז הוא לא עגול, אם הוא עגול הוא לא משולש. זה סתירה מושגית. זאת אומרת פה לכן בהקשר הזה אי אפשר גם להגיד שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות את זה. גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות לכל ג'ורג' ברקלי כיפה ריבועית עגולה, כי כיפה ריבועית עגולה זה סתירתי ברמה הלוגית. זה לא נמנע בגלל חוקי הפיזיקה, כי את חוקי הפיזיקה הקדוש ברוך הוא יכול לעקוף, זה נמנע בגלל שזה בלתי אפשרי. אז בעצם מה שהדבר הזה אומר זה שהרבה פעמים כאשר אנחנו מדברים על ניתוח מושגי, אז אנחנו בעצם מתכוונים לשני דברים או לתרכובת כלשהי של שני הדברים. אנחנו בעצם מתכוונים לומר שאנחנו עושים שיקול שאין בו מרכיבים אמפיריים. זאת אומרת, לא נכנסת פה תוצאה של תצפית, זה רק שיקול הגיוני. אבל שיקול הגיוני בלי תצפית עדיין יכולים להיות בו שני מרכיבים שונים. אחד זה כללי הלוגיקה הפורמלית, הקשיחה, והשני זה סברות אפריוריות שגם הן לא יוצאות מתצפית, גם הן איזשהו היגיון שקודם לתצפית. אבל עדיין מדובר פה במשהו אחר, לא בניתוח לוגי צרוף, זה לא רק כללים לוגיים, אלא זה גם איזהשהם סברות. ולכן ההבדל בין שני הדברים האלה הוא שניתוח לוגי מחייב באופן מוחלט. גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לברוח ממנו. זה לא שאלה של להיות כל יכול, גם אם אתה כל יכול, לחוקי הלוגיקה אתה לא יכול. לחוקי הפיזיקה כן. הקדוש ברוך הוא יכול לפעול נגד חוקי הפיזיקה אבל לא נגד חוקי הלוגיקה. דיברתי על זה כבר לא פעם, אמרתי שאחד הדברים שמבלבלים בהקשר הזה זה מה שהתרגלנו לכנות את חוקי הלוגיקה בתור חוקים. לכנות אותם חוקים. ואז יש לנו איזשהו ציור בראש שחוקי הלוגיקה וחוקי הפיזיקה וחוקי הביולוגיה וחוקי לא יודע מה, חוקי מדינת ישראל זה אוספי חוקים. יש כל מיני תחומים ובכל תחום יש מערכת חוקים משלו. והלוגיקה היא אותו תחום כמו פיזיקה, כמו ביולוגיה, כמו משפט ישראלי, משפט גרמני או משפט בזימבבואה, לא משנה לי. אוקיי? או חוקי הכדורסל, איגוד הכדורסל או השחמט או לא משנה מה. יש איזושהי או אתיקה של עורכי דין, דברים מהסוג הזה. זאת אומרת שאנחנו רואים את הלוגיקה בתור עוד אחד מהתחומים שבתוכו יש סט של חוקים ולכן קוראים לזה מערכת חוקי הלוגיקה. מה שמקובל לכנות שלושת חוקי המחשבה למשל, אז ידגים לנו טוב את למה הכוונה. חוקי המחשבה זה חוק הזהות, חוק הסתירה וחוק השלישי הנמנע. זה שלושת חוקי המחשבה היסודיים. חוק הזהות זה שכל דבר זהה לעצמו. חוק הסתירה זה שאתה לא יכול לאמץ דבר והיפוכו. אם אתה מאמץ את איקס אתה לא יכול לאמץ בו זמנית את לא איקס ולהיפך. וחוק השלישי הנמנע זה שאתה יכול לאמץ או את איקס או את לא איקס, אין אפשרות שלישית. האפשרות השלישית היא נמנעת. אוקיי? עכשיו אתם רואים מה משותף לשלושת החוקים האלה. מה שמשותף לשלושת החוקים האלה זה שהם היגיון צרוף. אי אפשר להתווכח עליהם. זה לא משהו שהוא תוצאה של לא בטח לא תצפית על העולם אבל לא סתם איזושהי סברה שיכול לבוא מישהו ולומר לא, הסברה הזאת לא נכונה, אני חולק עליך. אין פה. אין פה מחלוקות, לא יכול להיות מחלוקות. זה דבר אינהרנטי לחשיבה, זה לא יכול להיות אחרת. לכן זה לא אותו דבר כמו נגיד למשל עקרון הסיבתיות. עקרון הסיבתיות, העיקרון שאומר שלכל דבר ישנה סיבה, לא קורים דברים בלי סיבה. זה לא עיקרון שהוא תוצאה של תצפית, אבל מצד שני הוא גם לא עיקרון לוגי, אלא הוא עיקרון אפריורי. עיקרון של מחשבה שקודמת לתצפית, הוא לא נובע מהתצפית, הוא נובע מהמחשבה שלנו. אבל להגיד שקרה משהו בלי סיבה זה לא לומר סתירה לוגית. זה לא בעיה לוגית להגיד שמשהו קרה בלי סיבה. לא נשמע לי סביר שיכול להיות דבר כזה, אבל בסדר, לא נשמע לי סביר, אבל זו לא סתירה. זה שני דברים שונים. זה בעצם מה שאני מתכוון. עכשיו הטעות הזאת, או ההטיה הזאת במינוח של חוקי לוגיקה כמו חוקי פיזיקה, ביולוגיה, או חוקים של מערכת משפטית, הוא מאוד מבלבל. כי בכל מערכת חוקים באופן עקרוני המתלווה לזה לפחות התחושה שהיה פה מישהו שחוקק אותם. וכיוון שהוא החליט לחוקק אותם אז אלה החוקים, אבל הוא היה יכול גם להחליט לחוקק משהו אחר. ולכן כשאני מדבר על מערכת חוקים תמיד ברקע יש לי את האפשרות לחשוב על איזשהו עולם אחר, דמיוני או לא דמיוני, לא משנה, עולם אחר שבו זו לא מערכת החוקים אלא יש מערכת אחרת של חוקים. בסדר? זה שפה המחוקק המסוים החליט לחוקק את החוקים האלה, אז מה? בהקשר המשפטי המחוקק זה הכנסת, בהקשר של איגוד הכדורסל חוקי הכדורסל זה מחוקק הוא איגוד הכדורסל, או איגוד השחמט, מה שאתם רוצים. בהקשר של חוקי הטבע, פיזיקה, ביולוגיה וכולי, המחוקק הוא הקדוש ברוך הוא. אבל עדיין בכל המערכות האלה מערכת החוקים נוצרה על ידי גורם שאפשר לקרוא לו המחוקק. והתפקיד של המחוקק היה לקבוע שזאת תהיה מערכת החוקים. ומכלל זה אתם יכולים להבין שהוא גם יכול היה לקבוע שלא זאת תהיה מערכת החוקים אלא תהיה אחרת. ולכן כשאני מדבר על מערכת חוקים זה תמיד מצטייר לי כמשהו שהוא תוצאה של החלטה, אבל היה יכול להיות גם אחרת. במובן הזה לא נכון לדבר על חוקי הלוגיקה בתור מערכת חוקים. חוקי הלוגיקה הם לא מערכת חוקים, כי לא יכול להיות עולם או מחוקק שיחליט לחוקק מערכת אחרת של חוקי לוגיקה. חוקי הלוגיקה הם לא אופציה שבחרת אותם אבל יכולת גם לבחור אופציה אחרת, גם אפילו לא הקדוש ברוך הוא. חוקי הלוגיקה הם משהו שהוא מובנה מעצם ההיגיון של הדברים. זה לא משהו שמישהו חוקק, אלא זה פשוט שם. לכן כשאני אומר שהקדוש ברוך הוא לא יכול לפעול נגד חוקי הלוגיקה זאת גם לא מגבלה על כל יכולתו. כי יצור כל יכול אמור להיות יכול לבצע כל דבר שניתן להגדיר ולהעלות על הדעת. אבל לעקוף את חוקי הלוגיקה זה בכלל לא משהו שהוא מוגדר, זה לא משהו שאפשר להעלות אותו על הדעת. אז לכן אי יכולת לעשות את זה זה לא באמת חוסר יכולת. זה שהקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות משולש עגול זה פשוט בגלל שאין דבר כזה משולש עגול. המושג הזה הוא ריק. לכן זה לא פגיעה בכל יכולתו. זו השלכה של מה שאמרתי קודם. לכן אני אומר שחוקי הלוגיקה זה לא מערכת חוקים. אגב, זה כבר כתוב ברמב"ם במורה נבוכים וברשב"א בתשובה, רל"ד, בחלק ד' רל"ד, שהם אומרים את זה. למשל, גם הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות ריבוע שאלכסונו קצר מצלעו. כי זאת קביעה לוגית שהאלכסון של הריבוע ארוך מהצלע שלו. זה לא קביעה פיזיקלית, זה לא תוצאה של תצפית, זה לא משהו שיכול היה להיות אחרת. בהגדרה, בהנחה שמדובר פה על ריבוע, אז מעצם הגדרתו כריבוע האלכסון שלו ארוך מהצלע שלו. ולכן הקדוש ברוך הוא לא יכול לעקוף את העניין הזה, כי זה עיקרון לוגי צרוף. זה לא עיקרון אפריורי. אז לכן השימוש במינוח מערכת חוקי הלוגיקה הוא שימוש מבלבל. זה לא נכון. תקראו לזה עקרונות הלוגיקה, לא יודע בדיוק מה. חוקים זה מושג מבלבל, לא כדאי להשתמש בו בהקשר הזה. כי זה לא מערכת שאפשר היה לחוקק אותה אחרת. אלה החוקים ואין בלתידם. בלוגיקה אוהבים להשתעשע כמובן עם מערכות חוקים אלטרנטיביות אבל בניגוד למה שאומרים כל מיני לוגיקנים זה לא נוגע לנו בכלל. אלה הגדרות מלאכותיות, זה לא קשור ל. גם כשאנחנו עושים, נגיד שאנחנו מטפלים בלוגיקה שהיא תלת ערכית, כמו הלוגיקה של לוקשייביץ', כן, אתם יודעים שפולנים פולניה, פולין זאת מעצמה לוגית. הרבה מאוד לוגיקנים חשובים היו פולנים. אחד מהם היה לוקשייביץ'. ולוקשייביץ' פיתח לוגיקה תלת ערכית. כאילו היא לא כפופה לחוק השלישי הנמנע. יכול להיות דבר או לא הדבר או אפשרות שלישית. אוקיי? והוא פיתח לוגיקה שלמה שהיא תלת ערכית ולא דו ערכית. זאת אומרת משפט יכול להיות או אמיתי או שקרי או משהו אחר, משהו שלישי. אוקיי? ויש אפשרות שלישית. ולכאורה תמיד מביאים את זה בתור דוגמה לזה שאפשר לעקוף את חוק השלישי הנמנע. את חוק השלישי הנמנע, למרות שהוא חוק לוגי הוא חוק באותו מובן שהגדרתי עכשיו, אפשר לעקוף אותו. אבל זה לא נכון. למה? כי תחשבו למשל באיזה כלים מטפל לוקשייביץ' בלוגיקה התלת ערכית שלו. לא כשהוא נמצא בתוך הלוגיקה הזאת, אלא באיזה כלים הוא פיתח את הלוגיקה הזאת. איך הוא מוכיח משפטים במסגרת הלוגיקה הזאת? את הוכחת המשפטים הוא בונה על לוגיקה דו ערכית. הלוגיקה הבינארית כן, של אמת או שקר. ברגע שהוכחת שבלוגיקה תלת ערכית משהו מסוים הוא לא נכון, אז אתה לא יכול להגיד שהוא כן נכון. אוקיי? אין, הלוגיקה התלת ערכית זה איזשהו מבנה מלאכותי שקוראים לו לוגיקה בגלל כל מיני תכונות, אבל זה לא שבאמת אנחנו חושבים באופן שהשלישי איננו נמנע. ולכן זה סתם משחקי מילים, זה לא באמת חריגה מהלוגיקה. או אני יודע מה, יש כל מיני פיזיקאים שמאוד אוהבים להשתעשע במה שהם מכנים לוגיקה קוונטית. כן? רוצים להסביר חלק מהתעתועים של תורת הקוונטים בזה שבעצם הלוגיקה שלנו לא נכונה. תורת הקוונטים מלמדת אותנו שהלוגיקה היא לא מה שחשבנו. עכשיו יש, לא משנה מה, יש הצעות שונות איזה בדיוק חריגות, טרנזיטיביות אולי היא לא מתקיימת או לא משנה איזה שהן הצעות מה מהלוגיקה שלנו לא מתקיים בהקשר של תורת הקוונטים. אבל זה הכל שטויות כמובן. בגלל שאת הדיון בלוגיקה הקוונטית, את תורת הקוונטים עצמה אנחנו גילינו באמצעות כלים שמניחים לוגיקה בינארית. המתמטיקה שבה אנחנו משתמשים היא מתמטיקה במרחבי הילברט, כן? מושג מאוד יסודי בתורת הקוונטים. כשמוכיחים משפט בתורה הזאת שנקראת מרחבי הילברט, מוכיחים את זה בכלים מתמטיים שאם הוכחת שמשהו הוא לא נכון שהוא נכון, אז הוא לא נכון. אין אפשרות שלישית. וככה בונים, או כל הוכחה בדרך השלילה בעצם מניחה את חוק השלישי הנמנע. כי אתה מוכיח ש-X לא יכול להיות ומכאן אתה מסיק שבטוח שלא X. אבל אם יש גם אפשרות שלישית, אז זה שהוכחת ש-X הוא לא נכון, זה עוד לא אומר שאתה צריך לאמץ את לא X, אולי יש אפשרות שלישית. כל הוכחה בדרך השלילה זאת הוכחה שמניחה את חוק השלישי הנמנע. עכשיו יש חוקים מתמטיים וכלי מדידה או לא משנה שבנויים על המתמטיקה הזאת, על פי המתמטיקה הזאת, שבנויים על הוכחות בדרך השלילה. איך משתמשים בזה בתורת הקוונטים, איך בונים את תורת הקוונטים על בסיס מכשירים כאלה ומתמטיקה כזאת? לכן לוגיקה קוונטית זה בסך הכל זה כמו לוגיקה תלת ערכית. אתה יכול לתאר את תורת הקוונטים באמצעות איזשהו מבנה שאפשר לקרוא לו לוגיקה והוא מתנהג איכשהו אחרת מהלוגיקה שהתרגלנו אליה. אבל זה לא שבאמת אנחנו גילינו במעבדה שהלוגיקה שלנו לא נכונה. אי אפשר לגלות במעבדה שהלוגיקה שלנו לא נכונה. אין דבר כזה בעולם. מעבדה, הלוגיקה לא כפופה לממצאים מעבדתיים, הלוגיקה היא לא מדע. ולכן ממצאים מדעיים לא יכולים לשנות את הלוגיקה שלנו. הלוגיקה שלנו אנחנו מניחים אותה כשאנחנו ניגשים למחקר מדעי, לניסוי מדעי ודברים מהסוג הזה. לכן זה סתם בלבולים הסוג דיבורים הזה. אז אני חוזר לענייננו. בעצם מה שאני רוצה לטעון זה שכאשר אנחנו מדברים על ניתוח מושגי במינוח המקובל השגור כן בפילוסופיה וכולי, אז הפילוסופיה האנליטית בעצם עושה ניתוח מושגי. על זה בנויה כל הפילוסופיה האנליטית. עכשיו אבל הניתוח המושגי שנעשה בפילוסופיה האנליטית מכיל שני מרכיבים, ניתוח לוגי וניתוח אפריורי. ולכן חשוב מאוד להבחין ביניהם. אוקיי? עכשיו איפה ההבדל? תראו, אתן לכם אולי דוגמה. טוב אולי לפני הדוגמאות אני רוצה לטעון את הטענה הבאה, ניתוח יש הבדל. בין ניתוח לוגי לניתוח אפריורי במובן הזה שניתוח לוגי, זה כבר אריסטו עמד על זה, ניתוח לוגי מעצם הגדרתו הוא כלי הורס ולא בונה. עם לוגיקה אפשר רק להרוס, עם לוגיקה אי אפשר לבנות. אני יכול לחשוף בניתוח לוגי איזושהי סתירה שיש בתוך המושג הזה ולהוכיח שאין דבר כזה, כמו הכיפה הריבועית העגולה של ג'ורג' ברקלי, כן? אז הניתוח הלוגי מגלה לי שאין כיפה כזאת. אבל אין טיעון לוגי טהור שיוכיח לי שכן קיים משהו, שיבנה משהו, לא שיהרוס משהו. זאת אומרת לוגיקה היא תמיד הרסנית. עם לוגיקה אני יכול לתקוף את הטענה שלך, אני יכול להראות לך שהיא סותרת טענה אחרת ולכן היא לא נכונה. אוקיי? עם לוגיקה אני לא יכול לבנות משהו, רק להרוס. עכשיו תחשבו למשל על גיאומטריה. בגיאומטריה לכאורה אנחנו בונים עם לוגיקה, נכון? הרי אנחנו מוכיחים כל מיני משפטים, תיאורמות, באמצעים מתמטיים או לוגיים. שמה לכאורה הלוגיקה בונה. אבל זה לא נכון. כי הרי זה לא רק לוגיקה, יש את האקסיומות. בין שתי נקודות עובר קו ישר אחד, שני מקבילים לעולם לא נפגשים וכן הלאה, האקסיומות של הגיאומטריה, הגיאומטריה של המישור אני מתכוון, האוקלידית כן של המישור, אז אנחנו מניחים את ההנחה הזאת, את ההנחות האלה, ועכשיו אנחנו מפעילים כלים לוגיים כדי להוכיח מההנחות האלה כל מיני משפטים. אוקיי? אז המשפטים לא יצאו מניתוח לוגי בלבד. הכלים הלוגיים הופעלו על אקסיומות. אחרי שיש לי אקסיומות אני יכול באמצעות כלים לוגיים להוציא כל מיני משפטים. כשאני מדבר על ניתוח מושגי, אני מדבר על הפעלה של כלים לוגיים בלבד, בלי אקסיומות. האקסיומות כבר מכניסות איזשהו מידע למערכת. האקסיומות בעצם מכילות טענות כלשהן, מבטאות טענות כלשהן, ואם זה כך עכשיו כלים לוגיים אני יכול לחשוף מתוך הטענות האלה עוד טענות, ולבנות באמצעותן עוד ועוד ידע או לחלץ עוד ועוד ידע מתוך האקסיומות. אבל אם אין לי אקסיומות בכלל, יש לי רק את חוקי הלוגיקה, בלי אקסיומות בכלל, במצב כזה אני רק יכול להרוס, אני לא יכול לבנות. אני אביא אולי דוגמה, הדוגמה אולי הכי הכי מובהקת שמראה את העניין הזה. יש את הראיה האונטולוגית לקיומו של אלוקים, הטיעון של אנסלם מקנטרברי. איך זה עובד? אני אעשה את זה באופן סכמטי, אפשר כמובן להתפלפל בזה הרבה, זה השיחה הראשונה בספר שלי המצוי הראשון, שמה אני מנתח את הטיעון הזה. אבל פה אני אעשה את זה בקצרה רק כדי להדגים את הדברים. אז אנסלם בעצם טוען את הטענה הבאה. בוא נגדיר, כשבאים להוכיח את קיומו של אלוקים קודם כל צריך להגדיר את המושג. מה זה אלוקים? אז הוא אומר ההגדרה של המושג, אני מפענח, הטקסט שלו הוא קצת טקסט פיוטי, אבל אם מחלצים ממנו את המבנה הלוגי אז זה עובד ככה: ההגדרה זה העצם בעל השלמויות כולן, או העצם ששלם יותר ממנו לא ניתן להעלות על הדעת. זה ההגדרה של אלוקים. אוקיי? עכשיו, אומר אנסלם, בוא נניח שאלוקים לא קיים, ונוכיח בדרך השלילה שזה מוביל אותנו לסתירה. וממילא המסקנה תהיה שאלוקים כן קיים. אז בוא נניח עכשיו לצורך הדיון שאלוקים לא קיים. שימו לב זאת לא הנחה, בינתיים זאת רק לוגיקה, רק אני מניח את זה כדי להראות שזה מוביל לסתירה ואני מסיק את המסקנה שההנחה הזאת לא נכונה. אם אני צודק שזה רק טיעון לוגי, אז הצלחתי להראות בכלים לוגיים בלבד לבנות משפט פוזיטיבי, לטעון שאלוקים קיים, להוכיח שיש אלוקים. שזה מנוגד למה שתיארתי קודם. אמרתי קודם שבכלים לוגיים בלבד, ניתוח לוגי בלבד הוא תמיד הורס, הוא אף פעם לא בונה. הוא יכול להוכיח שדברים לא קיימים, אבל הוא לא יכול להוכיח שדברים כן קיימים. אוקיי? אנחנו לא יכולים ללמוד ממנו מידע חדש, אנחנו יכולים להראות שמידע מסוים לא נכון בכלים לוגיים. אף פעם אנחנו לא יכולים להראות בכלים לוגיים בלבד שמידע מסוים כן נכון. אף פעם לא. כי לכל היותר אני יכול להוכיח אותו באמצעות כלים לוגיים מתוך אקסיומות כלשהן, אבל רק הכלים הלוגיים בלי אקסיומות ובלי שום תוספת אחרת אף פעם לא יבנו משהו, רק יהרסו. אומר אנסלם לא נכון. הנה יש לי טיעון, מה שקאנט קרא הרבה אחריו, קרא לזה טיעון אונטולוגי. טיעון אונטולוגי פירושו זה טיעון שמוכיח את קיומו של משהו מתוך ניתוח לוגי מושגי בלבד. קאנט טען שזה לא ייתכן, אבל זה הטיעון של אנסלם. זה מה שמנסה לעשות הטיעון של אנסלם, וגם הקוגיטו של דקארט אני חושב, משמע אני קיים, גם בעצם מנסה לעשות אותו דבר. יש כמה טיעונים בהיסטוריה שניסו לרבע את המעגל, כן בעצם לנסות להראות שאפשר בכלים לוגיים לעשות שימוש בונה ולא רק שימוש הורס. זאת אומרת לחלץ תובנה חיובית ולא רק לשלול תובנה כלשהי כי היא הכילה סתירה לוגית. אז הדוגמה של אנסלם הולכת ככה. אז הגדרנו את אלוקים בתור העצם בעל השלמויות כולן, שאי אפשר להעלות יותר שלם ממנו על הדעת. זאת הגדרה. בינתיים להגדיר מותר הכל, נכון? להגדיר זה לא הגדרה והנחה זה לא אותו דבר. אני לא מניח פה כלום, אני מגדיר מושג. וזה הכל, לכן בינתיים עוד לא חרגתי מהלוגיקה. עכשיו אני אומר בוא נניח שאלוקים לא קיים. פה כבר יש הנחה, אבל אני לא ארצה להראות מה נובע מההנחה הזאת, אלא מה שאני רוצה להראות זה שאם אני מניח את ההנחה הזאת אני מגיע לסתירה ולכן צריך לזרוק אותה. אז לכן זה עדיין טיעון לוגי. אין פה שום מעורבות של הנחה, ההנחה פה היא רק כלי מתודולוגי. אני מניח הנחה כדי להגיע לסתירה ואז אני זורק את ההנחה. אוקיי? זאת אומרת אין פה טיעון שבנוי על ההנחה הזאת. זה לא כמו בגיאומטריה, זה עדיין לוגי צרוף. אומר אנסלם ככה.
[Speaker B] הגדרה לא מבוססת על הנחה מסוימת?
[הרב מיכאל אברהם] לא, מה פתאום?
[Speaker B] שאין יותר שלם מאלוקים?
[הרב מיכאל אברהם] זה לא הנחה, זאת הגדרה. זה המושג. המושג אלוקים מוגדר בתור העצם הכי שלם. זו ההגדרה שלו, יכול להגדיר מה שאני רוצה.
[Speaker B] אוקיי, אז כל אחד יכול להגדיר איך שבא לו.
[הרב מיכאל אברהם] ברור. רק אם תצליח להוכיח שמה שהגדרת קיים, עכשיו כבר אמרת משהו על המציאות. כל עוד אתה מגדיר, זכותך להגדיר איזה מושג שאתה רוצה, תגדיר מה שאתה רוצה. אוקיי? עכשיו אנסלם באמת רצה לעשות את הקפיצה הזאת. להתחיל עם הגדרה, והגדרות מותר לעשות. אגב, גם האתאיסט שאומר שאין אלוקים, הרי צריך להגדיר את המושג אלוקים שעליו הוא מדבר. איך הוא מגדיר את זה? בדיוק כמו המאמין. רק יש להם ויכוח אם המושג הזה קיים במציאות או לא, אבל אין להם ויכוח מה ההגדרה שלו. כי אם הם לא מדברים על מושג עם אותה הגדרה, אז זה לא ויכוח, זה סתם דו שיח של חרשים. כשהאתאיסט רוצה להכחיש את קיומו של אלוקים, גם הוא צריך לקבל את ההגדרה שבה מדובר, כי אנחנו אמורים להתווכח על אותו מושג. אז צריכים להגדיר אותו באותה צורה. לכן בעצם אומר אנסלם, אני עכשיו מגדיר את המושג שעליו אני מתווכח עם האתאיסט. ואני מגדיר אותו בתור העצם בעל כל השלמויות או העצם הכי שלם שניתן להעלות על הדעת. אוקיי? אחרי זה אני אומר בוא נניח שהוא לא קיים. עכשיו אומר אנסלם, אם באמת הוא לא קיים, אז בוא נדמיין את אותו מושג אבל שכן קיים. אני לא טוען שבאמת קיים, אני אומר בוא נדמיין. לדמיין את זה אני יכול. אוקיי? אבל אם אני מדמיין את אותו מושג שכן קיים, אז המושג הזה שכן קיים הרי הוא יותר שלם מאותו מושג עצמו שלא קיים. אז אומר שהצלחתי לדמיין מושג שהוא יותר שלם מהאלוקים. אז אומר שהוא לא המושג הכי שלם שניתן לדמיין. אז הגענו לסתירה. אם ככה ההנחה שאלוקים לא קיים מובילה אותנו לסתירה. אם ככה אין לנו ברירה, חוק השלישי הנמנע, אלא להגיע למסקנה שאלוקים כן קיים. מה שהיה להוכיח. זו בעצם הטענה שלו. עכשיו היומרה של הטענה הזאת היא בעצם, כמו שאמרתי קודם, לקחת כלים לוגיים בלבד ולעשות בהם שימוש בונה. זאת אומרת להסיק מהם מסקנה חיובית ולא רק לשלול טענה כלשהי. הנה המסקנה היא יש אלוקים. אובייקט כזה שמוגדר בתור העצם הכי שלם שניתן להעלות על הדעת אכן קיים. וזו כבר טענה למציאות. פה זה הפסיק להיות הגדרה. התחלנו עם זה כהגדרה אבל השורה התחתונה זה שההגדרה הזאת מתממשת במציאות. יש אובייקט כזה שזאת ההגדרה שלו, הוא קיים. לא רק שזה אובייקט מוגדר אלא הוא קיים. וזה התוצאה של הראיה האונטולוגית. אז לכאורה הוא הצליח לעשות פה את הבלתי אפשרי. הוא הצליח להשתמש בכלים לוגיים בלבד כדי להגיע למסקנה שהיא טענה על העולם. לעשות שימוש בונה בלוגיקה שזה כבר מאריסטו מקובל לנו שאי אפשר לעשות דבר כזה. ושוב, מדבר על לוגיקה בלי הנחות. עכשיו בשיחה הזאת שניתחתי את הטיעון של אנסלם הרבה מאוד מזלזלים בטיעון של אנסלם, מבקרים אותו, רוב המבקרים לא מבינים על מה הם מדברים בכלל, חסרי מיומנות פילוסופית. ברטרנד ראסל, אחד מגדולי האתאיסטים של המאה העשרים, אמר פעם שהרבה יותר קל ללגלג על הטיעון של אנסלם מאשר לשים את האצבע איפה הבעיה בטיעון הזה. זאת אומרת, זה לא טיעון פשוט לזרוק אותו, לפרוך אותו. בכל אופן, אבל מה שאני רק רוצה שתשימו לב זה לנקודה הבאה: הטיעון הזה, אני לא יודע אם הוא נכון או לא, אבל הוא לא טיעון אונטולוגי. יכול להיות שהוא נכון, יכול להיות שאנסלם צודק ואפשר להוכיח כך את קיומו של אלוקים. אבל כשתנברו טוב בקרביים של הטיעון הזה, אתם תראו שלא נכון שהוא לא מניח הנחות. זה נכון שההנחות שהוא מניח הן לא אמפיריות, הן לא תוצאה של תצפית, הן אפריוריות, הן קודמות לתצפית, אבל בהחלט יש פה הנחות. זה לא רק לוגיקה. למשל, אחת ההנחות, שמשהו שקיים הוא שלם יותר מאותו דבר שלא קיים. מאיפה אתה מוציא את ההנחה הזאת? אולי לא? מי אמר שהקיום מוסיף שלמות לדבר? למה לחשוב שאלוקים שקיים הוא שלם יותר מאשר המושג אלוקים שלא מתממש במציאות, שלא קיים?
[Speaker C] אם הוא לא קיים אז מה הוא מעניין? אז הוא לא דבר שצריכים בכלל להגדיר אותו. מה שאין אין.
[הרב מיכאל אברהם] לא, אני מדבר על המושג הכי שלם שניתן להעלות על הדעת. אז אני מעלה על הדעת אלוקים לא קיים ואני מעלה על הדעת אלוקים כן קיים. אני לא מדבר על המציאות, אני מדבר על שני מושגים שאותם אני מדמיין. זה גם טעות נפוצה אצל המבקרים של הטיעון הזה. זה לא השוואה בין מושג שאני מדמיין לבין מושג שקיים במציאות. אנסלם לא עשה את ההשוואה הזאת, בניגוד לכל מיני ביקורות שהיו עליו. זאת טעות. אנסלם עושה את ההשוואה הבאה: בין אלוקים שאני מדמיין אותו כאלוקים לא קיים לבין אלוקים שאני מדמיין אותו כאלוקים כן קיים. רק דמיין, אני לא מדבר על המציאות עצמה.
[Speaker C] ואיך אני יכול לדמיין משהו שהוא לא קיים?
[הרב מיכאל אברהם] מה הבעיה? אני מדמיין… מה, אתה לא יכול לדמיין פיות? אני מדמיין פיות, הן לא קיימות. לא יכול לדמיין את פיטר פן? בסדר, או טינקרבל, כן? אפשר לדמיין דברים שלא קיימים. למה לא? לחשוב עליהם, לדמיין אותם.
[Speaker B] אבל הם תמיד יהיו מורכבים מדברים קיימים. אתה לא יכול לדמיין על משהו שהוא… אתה יכול לדמיין מפלצת עם שבע עשרה
[הרב מיכאל אברהם] ראשים ולא יודע
[Speaker B] מה, אבל הכל
[הרב מיכאל אברהם] תמיד יהיה מורכב מדברים שקיימים. קודם כל אתה מדבר פה על דמיון ויזואלי. אבל לא בהכרח כל דמיון הוא דמיון ויזואלי. אני יכול לחשוב על פיות. במובן הזה זה גם מספיק לי, אני לא צריך לדמיין אותם במובן של לצייר אותם מול העיניים, אלא לחשוב על המושג פיה. זה מספיק מבחינת הטיעון הזה. אבל עוד פעם, אני באמת לא רוצה להיכנס פה, יש פה הרבה ניואנסים עדינים. מה שחשוב לי זה רק הנקודה הזאת: אם אתה מניח שאובייקט שאני מדמיין אותו כקיים הוא אובייקט שלם יותר מאשר אובייקט שאני מדמיין אותו כלא קיים, הנה הניח פה הנחה. הנחה על מושג השלמות. וזה אמפירי?
[Speaker D] לא. זהו, שאין פה שום דבר אמפירי בכל הטענה הזאת.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. אבל תמיד אפשר לפרוך אותה. רגע. נכון שהן לא אמפיריות ההנחות שיש פה, אבל לא נכון שאין פה הנחות. זה בדיוק מה שאני אומר. זאת אומרת, זה אומנם ניתוח מושגי מה שאנסלם עשה, אבל זה ניתוח אפריורי, זה לא ניתוח לוגי. זאת אומרת, זה לא נכון שמה שיש פה זה בסך הכל לחשוף סתירה בתוך מושג ולהוכיח שהוא לא קיים. אנסלם הניח פה הנחות. נכון שהם לא אמפיריות, הם אפריוריות, אבל הוא הניח פה הנחות. עוד הנחה שהוא הניח למשל, שאני באמת יכול לדמיין את אלוקים כקיים ויכול לדמיין אותו כלא קיים. עכשיו, זה נשמע לנו מאוד סביר, אבל זאת הנחה. על מה אני יכול לדמיין ומה אני לא יכול לדמיין. זה לא עיקרון לוגי. יש פה איזה שהיא הנחה. עוד פעם, הנחה מאוד סבירה, אין לי בעיה איתה, אבל יש פה הנחה. אתה לא יכול להגיד שיש פה טיעון ללא הנחות. ואם זה טיעון עם הנחות, אז אנחנו כבר בשדה האפריורי ולא בשדה הלוגי. או במילים אחרות, בגלל אנסלם הצליח להגיע או לעשות שימוש בונה בניתוח מושגי, להגיע למסקנה שטוענת משהו פוזיטיבי, בגלל שהניתוח שלו היה ניתוח אפריורי ולא ניתוח לוגי. ניתוח לוגי צרוף לא יכול לעשות את זה. ניתוח לוגי שרק לא מניח שום הנחה, אפילו לא הנחה אפריורית, אלא רק משתמש בכלים לוגיים ומראה סתירות. ניתוח כזה אף פעם לא יכול להוביל אותי למסקנה פוזיטיבית. אז הנה דוגמה למשל להבדל בין שני הסוגים האלה של הניתוח המושגי. כן? הקולג' הריבועי, הכיפה הריבועית העגולה של קולג' ברקלי, זה ניתוח לוגי צרוף. ואני מסיק ממנו מסקנה על העולם. מניתוח לוגי צרוף אני מסיק מסקנה על העולם. אבל אני מסיק מסקנה שלילית על העולם, שכיפה כזאת לא קיימת, שלא ייתכן שקיימת כיפה כזאת. מניתוח לוגי צרוף אי אפשר להסיק מסקנה חיובית על העולם. אבל מניתוח אפריורי מושגי, זאת אומרת ניתוח שמשלב חוץ מכלי הלוגיקה גם הנחות אפריוריות, זה כן יכול לתת לנו תוצאות פוזיטיביות ולא רק תוצאות נגטיביות. עוד פעם, אפשר להתווכח על הטיעון של אנסלם, לא חשוב לי כרגע, אבל עקרונית יכול בהחלט להיות טיעון בונה שהוא לא אמפירי. אבל הטיעון הזה חייב להכיל משהו חוץ מלוגיקה, כי אם זה רק לוגיקה הוא לא יכול לבנות, רק להרוס. אז זאת ההבחנה בין שני סוגי הניתוחים המושגיים. אני אביא אולי עוד דוגמה. כתבתי לא מזמן איזה טור באתר על… כן?
[Speaker E] רגע, אבל בלהרוס גם כן אנחנו צריכים לשתף הנחות, לא? בלהרוס גם כן. אם אין לוגיקה יהרוס, הוא זקוק רק הנחות לפני זה. אם אין לו מה להרוס, אז מה הוא יהרוס? בלי הנחות.
[הרב מיכאל אברהם] הראיתי את הדוגמה. אני יכול להראות שאין כיפה ריבועית עגולה על קולג' ברקלי. לא הנחתי שום הנחה. ויש לי מסקנה שהיא טוענת משהו על המציאות, שאין כיפה כזאת בקולג' ברקלי ולא גם בשום מקום אחר. אז המסקנה הזאת היא טענה על העולם והשגתי אותה בכלים לוגיים טהורים. אבל זאת מסקנה של הרס, לא מסקנה של בנייה. היא הורסת את הטענה שיש כיפה כזאת על קולג' ברקלי. לא יכול להיות שיש כיפה כזאת. אז טיעון שמכיל רק מרכיבים לוגיים בלי מרכיבים אפריוריים יכול להרוס, אבל הוא לא יכול לבנות. אוקיי? זאת בעצם הטענה. אגב, גם זה מעניין, אני חושב עכשיו על הטענה הזאת, שטיעון לוגי יכול רק להרוס ולא לבנות. היא בעצמה יצאה מניתוח מושגי. האם היא טענה בונה או טענה הורסת? טוב, נעזוב את הפלפול הזה לשעשוע בשעות הפנאי. בכל מקרה אני רוצה להביא עכשיו דוגמה נוספת לניתוח מושגי. ואני אנסה להראות את ההרס שבניתוח המושגי. אנחנו כשאנחנו מדברים על חזרה בתשובה, אז אנחנו בעצם מדברים על שני סוגי טיפוסים או שני סוגי תהליכים שונים, שהבעל תשובה של חז"ל זה אחד מהם, והחוזר בתשובה של ימינו זה מישהו אחר. זה שני טיפוסים שונים לחלוטין. הבעל תשובה של היום זה לא החוזר בתשובה של חז"ל. שני דברים לגמרי שונים. במובן מסוים אפילו הפוכים. הבעל תשובה של חז"ל זה מישהו שמאז ומעולם האמין בקדוש ברוך הוא, היה מחויב לתורה ומצוות, הבין שזה מה שנכון לעשות, אבל חטא. יצרו התגבר עליו, לא משנה, חטא. הוא עושה תשובה. מה פירוש תשובה? תשובה, לכן זה נקרא תשובה. תשובה פירושו הושב למקום שבו בעצם הוא מראש ידע ששמה הוא אמור להיות. הוא חוזר חזרה לנהוג כמו שהוא מאז ומעולם הבין שנכון לנהוג. לכן יש פה אלמנט של חזרה בתשובה. הוא חוזר בתשובה, כן? הבעל תשובה בעצם יש בו איזשהו אלמנט של חזרה כי הוא חוזר לאותה תפיסה שהוא מאז ומעולם הבין שהיא נכונה, הוא רק לא פעל על פיה ועכשיו הוא מתקן את זה וחוזר כן לנהוג על פיה. הוא חוזר בעצם, יש כאלה שמגדירים את זה חוזר לאמת הפנימית שלו. אוקיי? זה בעל תשובה של חז"ל. לעומת זאת החוזר בתשובה… החוזר בתשובה של היום זה מישהו שהיה חילוני והחליט להיות דתי. זה המינוח המקובל. אוקיי? זה משהו אחר לחלוטין. וכשהוא היה חילוני הוא לא חשב שנכון לשמור מצוות רק חטא בגלל יצרו. הוא פשוט לא חשב שנכון לשמור מצוות. או לא האמין בקדוש ברוך הוא, לא משנה, תלוי מה כל אחד ואמונותיו. אבל הוא החזיק בסט אמונות מסוים, ואז הוא חוזר בתשובה, מה שקוראים היום חוזר בתשובה, פירושו בעצם מאמץ סט אמונות אחר, שונה. זה לא אותו דבר, זה הפוך במובן מסוים. הוא לא חוזר לשום מקום, הוא מתקדם. זאת אומרת, הוא היה בסט אמונות איקס, והוא מאמץ סט אמונות וואי. אוקיי? לעומת הבעל תשובה של חז"ל, שבעצם לגביו יותר נכון לומר חוזר בתשובה. לכן כבר בנביא אומר שובו בנים שובבים. כן, זה לשוב, לשוב זה לחזור. אז המושג לחזור בתשובה זה לא מושג מודרני. התשובה קשורה לחזרה. תשובה, גם המושג תשובה עצמו זה שיבה. נכון? לשוב, לשוב חזרה אחורה. מה שקוראים היום חוזר בתשובה, מושג לא מוצלח, מאוד לא מוצלח.
[Speaker C] זה כמו מתגייר. מה?
[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. זה סוג של גיור, לא גיור של גוי, זה גיור של יהודי מחילוניות לדתיות. אבל זה לא, אין פה שום לשוב. המושג תשובה גם לא באמת שייך פה. אוקיי? זה פשוט לאמץ תפיסה אחרת.
[Speaker D] פשוט לא היה להם מושג אחר, אז הם הלבישו עליו.
[הרב מיכאל אברהם] אין מה לעשות. לא משנה לי כרגע, אני לא נכנס כרגע להתגלגלות של המושג איך זה קרה, אבל אני מצביע קודם כל על כפל המשמעות הזה. זה שני מושגים שונים ובמובן מסוים אפילו הפוכים. אוקיי? אז זה דבר ראשון. אז כבר אנחנו רואים שיש פה, אני מצביע על שני מושגים ואני מראה שיש בעצם שכשאנחנו משתמשים במושג תשובה, אנחנו הרבה פעמים לא שמים לב שבהקשרים שונים הוא מקבל משמעויות שונות. זה מהלך קלאסי של ניתוח מושגי. רב חיים עושה הרבה פעמים דבר כזה עם השני דינים, או לא יודע מה, יש אפילו כלל ביד מלאכי שהוא אומר שמה שהרבה פעמים הש"ס משתמש באותו מושג אבל במקומות שונים הוא מקבל משמעויות שונות, למרות שמשתמשים באותו מושג. טוב, דוגמה בנאלית למשל זה מיגו. מיגו זה יכול להיות בהקשרים מסוימים מה לי לשקר, בהקשרים אחרים זה כוח טענה. אוקיי? אז המשמעות שונה למרות שאנחנו מדברים על אותו מושג, באותו מונח, סליחה, לא אותו מושג. שני מושגים שונים שמשתמשים בהם באותו מונח. אוקיי?
[Speaker D] זה נקרא הומונים, לא? משהו כזה. ההגדרה לזה זה הומונימים, זה לא כמו סינונים, ההפוך של זה.
[הרב מיכאל אברהם] כן, הומונימים, כן, בדיוק. אז הטענה היא ש… אז קודם כל הניתוח המושגי הראשוני אומר לנו, שימו לב. אתם משתמשים במושג אבל אם תבדקו טוב, הרבה פעמים אנחנו לא בודקים, אבל אם תבדקו טוב אתם תראו שבהקשרים שונים זה משמש במשמעויות שונות. וזה אחד התפקידים העיקריים של ניתוח מושגי. הרבה פעמים הבלבולים שלנו והפרדוקסים שלנו והקשיים שאנחנו מגיעים אליהם נובעים מהבעיה הזאת, שאנחנו משתמשים באותה מילה ולכן יש לנו איזושהי הנחה שזה גם באותה משמעות. אבל לא. זה מופיע במשמעויות שונות בהקשר שונה. הרבה פעמים תירוצים למדניים בנויים בדיוק על הבחנה מושגית כזאת. אז זה הבחנה ראשונה. עכשיו, כל אחד משני סוגי החוזר בתשובה או הבעל תשובה האלה, עכשיו אפשר לנתח אותו ברמה המושגית ולראות, לגלות שיש בתוכו איזושהי בעיה מובנית. כל אחד מהם, משניהם. נתחיל עם הבעל תשובה של חז"ל. הבעל תשובה של חז"ל, עד כאן בעצם עשינו משהו שהוא במובן מסוים בונה, נכון? הבחנו בין שני מושגים של בעלי תשובה ועכשיו חידדנו משהו שלא ידענו קודם. שיש שני סוגים של בעל תשובה או חוזר בתשובה. זה במובן מסוים תוצאה בונה, לא תוצאה הורסת. עכשיו בואו נעבור לחלק ההרסני של הניתוח המושגי. אז אני אתחיל עם הבעל תשובה של חז"ל. הבעל תשובה של חז"ל בעצם מתחיל בכך שהוא מאמין במערכת ערכים איקס אבל לא נוהג על פיה. ולהיות בעל תשובה פירושו לשוב ולנהוג כן על פיה. לשוב ולנהוג לפי אותה מערכת שאני מאמין בה, לא לאמץ מערכת אחרת, אלא אותה מערכת שמאז ומעולם אני מאמין בה. האמנתי בה והייתי מחויב אליה, אבל לא עשיתי את זה בהתחלה ועכשיו אני חוזר לנהוג על פיה. פה השאלה שעולה זה מה שפילוסופים קוראים חולשת הרצון. וויקנס אוף דה וויל, כן? מה זה חולשת הרצון? בעצם יש פילוסופים שטעונים שבניתוח מושגי אפשר להראות שלא יכול להיות הפאזה העבריינית של הבעל תשובה, השלב הראשון שלו לא יכול להיות, וממילא כמובן גם אי אפשר להגדיר את התשובה מהמצב הזה, חזרה למצב הרגיל. ולמה? כי הטענה בעצם היא הטענה הבאה. נגיד שאני מאמין במערכת איקס, אז
[Speaker C] איך אתה לא מבצע אותה?
[הרב מיכאל אברהם] כן, אז עכשיו יש שתי הנחות. אני אנסח את זה לפי דונלד דייוידסון, זה פילוסוף אנליטי אמריקאי, הוא ניסח את זה כך. יש הנחה ראשונה: מה שאני חושב שנכון, אני גם רוצה לעשות. נכון, אני מדבר לאו דווקא טוב מוסרית, נכון מכל השיקולים. תשקללו את כל השיקולים שאני מאמין בהם: מוסר, אינטרס, יצר, מה שאתם רוצים, הכל. בסוף בסוף שורה תחתונה אני חושב שזה נכון, אז אם אני חושב שזה הדבר הנכון, אז זה מה שאני רוצה לעשות. הנחה אחת. הנחה שנייה: מה שאני רוצה לעשות, אם אין משהו שמונע את זה ממני, אז אני גם עושה. טוב, שתי הנחות נשמעות מאוד סבירות. אבל אם תחברו את שתיהן אז תגלו שתמיד מה שאני חושב שהוא נכון זה מה שאני אעשה. לא יכול להיות מצב של אדם שחושב שמשהו נכון ובכל זאת לא עושה אותו. זה בדיוק המצב של חולשת הרצון, כי הרי בן אדם שחוטא, כי בן אדם שנוהג לא על פי מערכת הערכים שהוא עצמו מאמין בה, איך הוא תמיד אומר את זה לעצמו? היה לי רצון חלש, לכן זה נקרא הבעיה של חולשת הרצון. מה זה רצון חלש? אני באמת רציתי את זה, אבל הייתי חלש ולכן לא עשיתי את זה. נכון? ככה אנחנו הרבה פעמים מסבירים לעצמנו את הכישלונות שלנו. זה יכול להיות כישלונות בעולם הדתי, כישלונות בעולם המוסרי או כישלונות בדיאטה, או כישלונות בספורט. לא הגעתי להישג הנדרש כי לא התאמנתי מספיק חזק. למה לא? הרי נורא רציתי. כן, אבל הייתי חלש. אוקיי, זה לאו דווקא.
[Speaker C] היה לך רצון אחר שגבר על הרצון הזה.
[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע, אני מגיע עוד רגע. זאת אומרת, זה לאו דווקא בהקשר דתי או בהקשר מוסרי, אלא יש איזושהי מערכת שאני דוגל בה, לא משנה באיזה הקשר, סך כל השיקולים. אז אם אני חושב שזה נכון, אני גם רוצה לעשות את זה. אם אני רוצה לעשות את זה, אם אין משהו אחר שמונע אותי, אז אני גם אעשה את זה. אבל אם זה כך, אם שתי ההנחות הסבירות האלה אני מקבל אותן, אז איך יכול להיות מצב של חולשת הרצון? איך יכול להיות מצב שבו אני מאמין שראוי להתנהג איקס, אבל אני לא עושה את זה? כן, זה ההגדרה של רצון חלש, של פעולה של חולשת רצון שמבטאת חולשת רצון. לא יכול להיות. זאת בעצם השאלה על איך יכול להיות עבריין, כן? איך בן אדם עושה דיאטה ובכל זאת אוכל דברים משמינים? באמת, כן, היה לי רצון חלש. אומר דונלד דייוידסון: אתה מרמה אותנו ואת עצמך. זה לא רצון חלש, אתה לא רצית לעשות דיאטה. אם אכלת את העוגת קצפת, אל תספר לי סיפורים, אתה פשוט לא רצית לעשות דיאטה. למרות שמה, הרי תמיד רציתי להיות גם בריא וגם יפה. נכון? כמו שאמרו רבותינו: עדיף להיות צעיר, בריא, עשיר ויפה, מאשר זקן, חולה, עני ומכוער. אוקיי? זה פתגם ידוע. אז אני תמיד, אני וודאי רציתי להיות יפה ובריא. ברור שאני רוצה לעשות דיאטה במובן הזה, אבל בו בזמן אני גם מאוד רוצה ליהנות. ואם ניקח את סך כל השיקולים, אז הרצון ליהנות מבחינתי יותר חזק מהרצון להיות יפה ובריא ולכן אכלתי את העוגת קצפת. אז זה לא נכון שרציתי לעשות דיאטה, האמנתי שלא נכון לאכול ובכל זאת אכלתי. זה שטויות. אתה מוכר לנו לוקשים. לעצמך אתה מוכר לוקשים. אתה לא חשבת שזה מה שנכון לעשות. אם אכלת את העוגת קצפת, כנראה שזה מה שבאמת אתה חושב שנכון לעשות, אחרת לא היית עושה את זה. אפשרות היחידה לצאת מזה זה להגיד לא, לא, אבל היצר גבר עליי. זה נקרא רצון חלש. אם היצר גבר עליי ולא נתן לי לעשות את מה שאני רוצה, אז אני אנוס. אז זה לא פעולה שאותה עשיתי מרצון. אז מה שייך לעשות תשובה על פעולה כזאת? הרי על עבריינות שנבעה מרצון חלש אני נדרש להיות בעל תשובה. נכון? זה הנושא שלנו. אז אני עכשיו שואל איך יכול להיות המושג בעל תשובה. בניתוח מושגי הוא לא יכול להיות המושג בעל תשובה. למה לא? כי בגלל הטיעון של דונלד דוידסון הרי מה שאתה חושב שנכון הרי זה מה שתעשה אלא אם כן יש משהו שמונע אותך. אז אם אכלת את עוגת קצפת, זה אומר שזה מה שחשבת שנכון לעשות. ושוב, לא שאתה לא רוצה להיות יפה ובריא, אבל אתה גם רוצה ליהנות יותר, אתה יותר רוצה ליהנות אפילו, אז אתה רוצה את שניהם, אתה גם רוצה ליהנות וגם רוצה להיות בריא ורזה ויפה, ולכן הרצון ליהנות יותר גבוה אצלך בסולם מאשר הרצון לעשות דיאטה, ולכן אכלת את עוגת קצפת. שום דבר לא התגבר עליך, זה מה שרצית. מה תגיד? לא לא רציתי, אני רציתי רק לעשות דיאטה, אבל היצר התגבר עליי. מה זאת אומרת להתגבר? היית אנוס? היית חייב לציית לו? אם זה כך, אז אין לך מה לעשות תשובה על זה. זה חטא שנעשה באונס, חטא שנעשה באונס לא צריך לעשות עליו תשובה. אז ממה נפשך? או שלא היית עבריין, זאת אומרת או שהיית עבריין שהאמין במה שהוא עשה ואז אתה חוזר בתשובה ולא בעל תשובה, אתה פשוט משנה את האמונות שלך. נגיד עכשיו תתחיל לעשות דיאטה, אתה מקבל על עצמך להתחיל לעשות דיאטה. אז אני טוען כיוון שאתה לא יכול להיות הרי בעל תשובה כי אם אכלת את עוגת קצפת אז מראש גם חשבת שזה מה שנכון לעשות, אז אם עכשיו אתה מחליט לא לאכול עוגות קצפת אתה בעצם משנה את מערכת האמונות שלך. אתה לא בעל תשובה אתה חוזר בתשובה. האפשרות היחידה לצאת מזה זה להגיד לא היצר גבר עליי. אני כן האמנתי שצריך לעשות דיאטה אבל היצר גבר עליי. אבל אם היצר גבר עליי אז החטא שאותו עשיתי היה חטא באונס. אז לא שייך לא צריך לעשות תשובה על חטא שעשיתי באונס, זה לא חטא, הייתי אנוס, מה יש לעשות על זה תשובה? לכן בהקשר של תשובה אי אפשר להגדיר את המושג הזה. המושג בעל תשובה הוא מושג סתירתי. זה מה שמעלה הניתוח המושגי של המושג בעל תשובה.
[Speaker C] איך הרב מסביר את המשפט הזה היצר גבר עליי? מי זה היצר?
[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאני אומר. יש לי איזה שהם דחף מסוים בנפש שלי או מה שלא אפילו קשור גם לגוף כמובן אבל הוא כפה עליי. בסדר? אז אם הוא כפה עליי אז אני אנוס, מה אתה רוצה?
[Speaker B] אי אפשר להבחין בין נכון ורצון? זה שני דברים שונים.
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?
[Speaker B] זאת אומרת מצד אחד יש לו רצון, הוא יודע מה נכון, זה לא משתנה, מה שנכון לו זה נכון לו, אבל ברצון שלו.
[הרב מיכאל אברהם] אתה מתכוון לנכון מאספקט מסוים, זה בדיוק מה שאני רוצה לעקוף. אני מדבר נכון כשאתה לוקח בחשבון את כל השיקולים. מה ראוי בעיניך לעשות כאשר השיקולים הם לא רק השיקולים הערכיים.
[Speaker B] אבל למה זה חזרה בתשובה? יש לו תפיסת עולם ערכית מסוימת
[הרב מיכאל אברהם] ויש
[Speaker B] לו רצון ולפעמים הרצון גובר על התפיסה.
[הרב מיכאל אברהם] מה זה רצון? זה לא רצון, זה יצר. זה לא רצון. אתה מדבר על יצר. אני מדבר על רצון, רצון זה מה שאני מאמין בו. מה שאני רוצה לעשות זה מה שאני חושב שראוי לעשות. עוד פעם ראוי. כשאני גונב זה לא סותר את העובדה שאני יכול להאמין שגניבה זה דבר רע. גניבה זה דבר רע מוסרית, מצד שני להיות עם כסף זה מאוד מהנה והערך.
[Speaker B] אבל בתפיסה הערכית שלו היא נגד גניבה אבל בסופו של דבר הוא, אוקיי אז אתה קורא לזה יצר.
[הרב מיכאל אברהם] לא אז אני אומר אם זה לא משהו שאני חושב אותו אלא זה משהו שפועל עליי מבחוץ וגורם לי לגנוב למרות שאני לא רוצה לגנוב אז אני אנוס. אבל אם אני רוצה לגנוב כי אני רוצה ליהנות למרות שאני עצמי מסכים שגניבה זה דבר רע מוסרית, זה לא שאני מחזיק במערכת מוסרית אחרת, אבל מצד שני העולם הערכי שלי מורכב גם מהאינטרסים ולא רק מערכים מוסריים. וכשאני אומר לעצמי מה נכון מבחינתי לעשות, נכון מבחינתי לגנוב, למה? נכון שזה לא מוסרי אבל ההנאה מצדיקה את זה מבחינתי. מצדיקה לא מוסרית אלא מצדיקה מבחינתי, אני רוצה ליהנות וזה שווה לי לעבור את העבירה המוסרית. אז עכשיו לעשות תשובה מדבר כזה זה פשוט לשנות את מערכת האמונות שלי, זה לא לחזור למערכת האמונות המקורית אלא זה לשנות את המערכת שבה החזקתי.
[Speaker C] לתת משקל אחר.
[הרב מיכאל אברהם] משקל אחר, כן, לא משנה, לשנות את המערכת בצורה כלשהי. נכון, זה יכול גם לשנות את המשקל היחסי, לא חייבים לאמץ ערכים אחרים, אפשר לתת להם רק משקל שונה, אבל לא משנה, גם המשקל הוא חלק מהמערכת הערכית שלך. אז זה בעצם אומר שהמושג בעל תשובה הוא מושג ריק מתוכן, יש רק חוזר בתשובה אין בעל תשובה.
[Speaker D] אבל זה רק אם ההנחה היא שבעצם נפש האדם או נגיד זהות האדם היא אחת. זאת אומרת כל ההנחה הזאת של הסתירה הזאת כי אתה אומר ברגע ש. ממה אני בוחר? לא, זה מה שאני אומר. זאת אומרת, יכול להיות שאולי יש איזה חלק אחד ממך שכן רוצה, הוא נפרד מהחלק האחר שגובר עליו.
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז החלק שכן רוצה לא יעשה תשובה, והחלק שלא רוצה, אז הוא יהיה חוזר בתשובה ולא בעל תשובה.
[Speaker D] ויכול להיות שאולי על זה בעצם המושג כנראה בנוי, בסתירה שבו.
[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא משנה כלום. אז אתה בסך הכל מכניס חמישה בני אדם בתוך גוף אחד. שיעשו תשובה אלה שחטאו, ואלה שלא חטאו לא יעשו תשובה, אבל עדיין על כל אחד מהם אני אשאל את אותה שאלה. לא תרוויח כלום מזה. אתה בסך הכל מכניס קולקטיב שלם לתוך גוף של בן אדם. סכיזופרניה פרנואידית, כן? זאת אומרת, אתה בעצם לוקח כמה דמויות, אבל בו זמנית. בדרך כלל אצל סכיזופרנים זה מופיע, כל פעם מופיע דמות אחרת. אבל פה אתה אומר, יש בו זמנית כמה דמויות. בסדר, אז יש דמויות שיעשו תשובה ויש דמויות שלא יעשו תשובה. אבל התשובה שהם יעשו, זה יהיה חזרה בתשובה ולא להיות בעל תשובה. כי אין דבר כזה בעל תשובה. אוקיי, אז זה תוצאה אחת. עכשיו אני רוצה רק לחדד בהקשר שדיברתי עליו קודם. האם מה שעשיתי פה הוא רק ניתוח מושגי? רק ניתוח לוגי, סליחה.
[Speaker C] לא, יש כמה הנחות פה.
[הרב מיכאל אברהם] ברור שיש הנחות, נכון? ההנחות הם למשל, שלא צריך לעשות תשובה על דבר שאני אנוס. או שבנאדם, שתי ההנחות של דונלד דייווידסון, שיש יצר שיכול… שבינו לביני, זה מה שאני רוצה, ומה שאני רוצה זה מה שאני עושה, אלא אם כן משהו מפריע לי. כל אלה זה הנחות.
[Speaker C] שיש בך בכלל יצר, זה הנחה. שיכול לכפות עליך.
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, יש פה לא מעט הנחות אפריוריות. זאת אומרת, הניתוח שאותו עשיתי כאן הוא ניתוח שיש בו מרכיבים שהם לא רק לוגיקה צרופה, אלא יש שמה גם הנחות אפריוריות, למרות שהתוצאה היא בעצם הרס. לא הוכחתי משהו פוזיטיבי. מה שהוכחתי זה שהמושג בעל תשובה הוא סתירתי, הוא לא קיים. אז תשימו לב, קרה פה משהו מעניין. בעצם הפעולה הייתה פעולה ארסנית. אבל הסתירה שהובילה להרס הזה לא הייתה סתירה לוגית צרופה, אלא השתמשתי בהנחות אפריוריות כחלק מהניתוח. אז זה ניתוח מושגי, אבל זה לא ניתוח לוגי אלא ניתוח אפריורי. יש בו גם מרכיבים אפריוריים, לא רק לוגיים. למרות שהתוצאה היא תוצאה ארסנית. אמרתי שלתוצאה ארסנית אפשר להגיע גם עם לוגיקה צרופה. תוצאה בונה אפשר רק בכלים אפריוריים. אבל לפעמים גם ניתוח אפריורי, המסקנה שלו תהיה מסקנה של הרס ולא מסקנה של בניין. זה יכול להיות. רק מה שלא יכול להיות, זה שתהיה מסקנה של בניין לניתוח שאין בו מימד אפריורי אלא רק מימד לוגי. זה לא יכול להיות. עכשיו בוא נעבור לצד השני של המשוואה. אני רוצה להספיק את זה. ועכשיו נדבר על החוזר בתשובה של ימינו, לא על הבעל תשובה של חז"ל. החוזר בתשובה של ימינו זה מישהו שמאמץ מערכת ערכית שונה. הוא האמין במערכת ערכית X ועכשיו הוא מחליט לאמץ מערכת ערכית Y, אחרת. גם הדבר הזה בניתוח מושגי יוצא בלתי אפשרי. כן? אעשה הרסני לחלוטין מה שאני עושה פה עכשיו. גם הדבר הזה לא אפשרי. בואו נראה למה לא. הרי אם הבנאדם מחזיק במערכת ערכית X, כן? הדוגמה שאותה אני אוהב להביא בהקשר הזה, בואו ניקח דוגמה לבנאדם שמחזיק במערכת ערכית שמכילה ערך אחד בלבד. והערך הזה הוא מקסימום שכר, מינימום עונש בעולם הבא. זהו. זה מה שמנחה את כל פעולותיו. עכשיו תבינו שהבנאדם הזה הוא צדיק יסוד עולם, אין פיפס במשנה ברורה שהוא לא חושש ולא מקפיד לקיים אותו לפי כל השיטות כדי לקבל מקסימום שכר ולהימנע מהעונשים ככל שהוא יכול. זאת אומרת, לא תראו בהתנהגות שלו בדל של אי יראת שמיים. זאת אומרת, האיש מקפיד קלה כבחמורה על כל דבר, אבל הכל זה בשביל השכר בעולם הבא והימנעות מעונש. אוקיי. עכשיו בוא ננסה לחשוב איך אני יכול לשכנע אחד כזה לחזור בתשובה, להפוך למישהו שעובד לשם שמיים, לא בשביל השכר והעונש. אז אם תחשבו על זה קצת אז אתם תראו מהר מאוד שאין דרך לעשות את זה. הדרך היחידה לעשות את זה זה להגיד לו, אתה יודע שאם אתה תעבוד לשמה תקבל שכר גדול יותר. עוד פעם זה אותו דבר. כן? כמו זה תמיד מזכיר לי את הסיפור על אדם הכהן, אחד מה… אז תבינו שאי אפשר לעשות דבר כזה. זאת אומרת, אתה לא יכול לעשות את זה. למה לא? כי בשביל לשכנע אותי לעבוד לשמה, אתה צריך להשתמש בהנחות שלי. נכון? אתה לא יכול לקחת את ההנחות שלך ולבנות טיעון שישכנע אותי. בשביל לשכנע אותי, אתה צריך לצאת מנקודת המוצא שלי. ובנקודת המוצא שלי, זה שאני דואג אך למקסימום שכר מינימום עונש. זה נקודת המוצא שלי. האם בתוך המסגרת הזאת תצליח לשכנע אותי לעבוד לשמה? אין שום סיכוי. לא תצליח. אוקיי? עכשיו תחשבו על מצב שבן אדם מחליט בעצמו, לא מישהו אחר משכנע אותי, מחליט בעצמו לשנות תפיסת עולם. אוקיי? זה בעצם מה שנקרא חוזר בתשובה במושג שלנו היום. נכון? היה חילוני ומחליט להיות דתי. איך הדבר הזה קורה? הרי אם הוא כרגע הוא חילוני, אוקיי? עכשיו מה פירוש שהוא מחליט לחזור בתשובה? אם הוא מחליט לחזור בתשובה אז הוא כבר חזר, כי הוא כבר הוא כבר יודע שהדרך הדתית היא הנכונה. אז הוא לא צריך לחזור, הוא כבר חזר. הוא כבר אימץ את הדרך הדתית. אלא מה? אתה יכול להגיד לו, הוא מחליט רק לחשוב. ואחרי שהוא חושב הוא מגיע למסקנה שהדרך הדתית היא הנכונה ולא הדרך החילונית. נכון? יש תהליך. יש תהליך מ…
[Speaker D] אתה יודע, עד למצב המעשי שלו או קבלת ההחלטה הגמורה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא לעקוף חברים, זהו, עקיפה. תחשוב טוב. לא, זה לא יכול להיות. לא יכול להיות דבר כזה.
[Speaker D] למה אנשים מחליטים ברגע אחד? יש דברים שלוקח זמן עד שאנשים מחליטים.
[הרב מיכאל אברהם] משך הזמן, ממד הזמן לא רלוונטי פה בכלל. לא דיברתי על מושג הזמן. מושג הזמן לא משחק פה תפקיד.
[Speaker D] אז מה הנקודה שהוא, יש נקודה סינגולרית שהוא מחליט וזהו, בזה זה… על זה הרב מדבר? אני אסביר. כמו בקידושין, בקידושין שאם הוא על מנת שאני צדיק, זה עובד בשנייה.
[הרב מיכאל אברהם] אני אסביר, שנייה. רגע, אני לא מדבר על ציר הזמן, ציר הזמן לא רלוונטי פה. מה שאני מדבר זה ככה. בן אדם מחזיק בתפיסת עולם איקס. אוקיי? ופועל על פיה. עכשיו באיזשהו שלב הוא מחליט לאמץ תפיסת עולם וואי. אוקיי? מה זה אומר? הרי אם כשהוא עכשיו יצא לדרך מאיקס לוואי, אז הוא בעצם כשהוא יצא לדרך הוא מבין שוואי זה המערכת הנכונה, אחרת למה הוא התחיל ללכת אליה? או במילים אחרות, בן אדם צריך לעשות תשובה, אבל לעשות תשובה לא במובן של בעל תשובה שחזר אלא במובן של חוזר בתשובה. אז נדרש ממני בעצם שוב פעם לעשות את התשובה הזאת באופן יזום. זאת אומרת, אני חשבתי שבעצם נכון לחטוא, כי דיברנו על זה כבר, בעל תשובה זה לא מוגדר, רק חוזר בתשובה זה מוגדר. מה זה חוזר בתשובה? שאם הוא חטא, אז כנראה זה מה שהוא חשב שנכון לעשות. נכון אם אני לוקח בחשבון את כל השיקולים, כן? נכון במובן שהגדרתי קודם. אז אני בעצם אחד שחושב שנכון לחטוא. עכשיו אומרים לי אתה חייב לחזור בתשובה. אז מה אני אמור לעשות כשאני חוזר בתשובה? אני בעצם אמור לקחת את עצמי באופן יזום ולאמץ את התפיסה וואי. אבל הרי אם אני מחזיק בתפיסה איקס, למה שאני באופן יזום אאמץ את התפיסה וואי? הרי התפיסה וואי היא לא התפיסה איקס. מתוך תפיסה איקס אני לא יכול להגיע למסקנה שוואי הוא נכון. אם אני רוצה לאמץ את התפיסה וואי פירוש הדבר שאני כבר עכשיו לא מחזיק בתפיסה איקס. כי אם אני מחזיק בה אז לא היית רוצה להגיע לתפיסה וואי.
[Speaker D] אבל לא בהכרח שאתה תופס בוואי. יש מצב שיש לך מצב ביניים שאתה לא באיקס ולא בוואי. זה אפשרות כזאת? אין מצב ביניים.
[הרב מיכאל אברהם] עוד פעם, אין מצב ביניים. אין דבר כזה.
[Speaker D] לא, אבל זה רק אם זה שיטה בינארית כמו שהרב מציג אותה.
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, לא קשור. אני אומר אם אני, אני יכול להגיד דבר כזה. אני יכול להגיד שאני החלטתי לחשוב מחדש על חיי. זה מצב הביניים היחיד שאני מכיר. ואז אני יכול להגיע למסקנה שלא המערכת איקס היא הנכונה בעיניי אלא המערכת וואי היא הנכונה בעיניי. זה מוגדר. את זה אני יכול לקבל. אבל לקחת מישהו שעכשיו מחזיק במערכת איקס ולהגיד לו אתה עכשיו תעשה תשובה. אז מה אני עושה? ארבעת שלבי התשובה: עזיבת החטא, חרטה, קבלה לעתיד, וידוי בפה, ועכשיו אני נהיה בעל תשובה. מה זאת אומרת? כשהתחלתי לעשות את התשובה הזאת אני כבר החזקתי במערכת וואי. כי אחרת למה אני צריך לעשות תשובה על החזקה במערכת איקס שאני באמת מאמין בה? פעלתי על פיה ואני באמת מאמין בה. איך אפשר לפנות לבן אדם שמחזיק במערכת איקס ולהגיד לו אתה חייב לעשות תשובה ולאמץ את מערכת וואי? הרי אם אני מחזיק את המערכת איקס אז אני לא מאמין בוואי, אני מאמין באיקס. זה כמו לשכנע את מי שעובד לא לשמה, לשכנע אותו לעבוד לשמה. אין דבר כזה. אתה לא יכול לשכנע אותי מתוך המערכת שלי לשנות את המערכת הזאת. כל מה שאני יכול זה להסתכל מחדש על חיי. ולהגיע למסקנה שזאת לא נכונה וזאת כן נכונה, אבל אני לא יכול לעשות תשובה באופן יזום. כי אם אני עושה תשובה באופן יזום, אז אני כבר אחרי התשובה, אז אני לא עושה תשובה, אני כבר עשיתי. אז לכן המעשה הזה הוא אף פעם לא יזום, זה רק יכול לקרות לי. זה לא יכול להיות משהו שאני מחליט ומבצע אותו, אוקיי? ובמובן הזה להיות חוזר בתשובה זה גם בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי, לא מוגדר לוגית. עכשיו פה דרך אגב לדעתי פה אין הנחות אפריוריות, זה ניתוח לוגי צרוף. פה אין שום הנחות אפריוריות, זה ניתוח לוגי לגמרי. הטענה היא שבעצם תהליך של תשובה יזום אי אפשר להגדיר אותו מתוך עצמו, הוא סתירתי לוגית. תשובה יכולה לקרות לי, אני לא יכול לעשות תשובה, לחזור בתשובה, אני לא יכול, אין דבר כזה. כי אם מישהו מחליט לחזור בתשובה, ברגע שהוא יוצא להחלטה הזאת הוא כבר עשה אותה, הוא לא מחליט לעשות תשובה, זה כבר קרה לו. אין דבר כזה לעשות את זה באופן יזום שאני מחליט ואני מבצע את זה, או שזה קרה לי ואז זה פשוט קרה, או שזה לא קרה לי ואז זה לא קרה. אני יכול לחשוב מחדש ולאמץ את מערכת וואי, זה כן יכול להיות. אז פה אני חושב שאני לפחות לא מזהה שום הנחה אפריורית, זה טיעון לוגי צרוף, וגם הוא כמובן טיעון הרסני. הוא לא מוכיח את קיומו של משהו אלא מוכיח את אי האפשרות של המושג חוזר בתשובה. עכשיו תשימו לב אנחנו נשארים עם שוקת שבורה, אנחנו נשארים עם מצב שבו בעצם בנאדם לא יכול להיות בעל תשובה ולא יכול להיות חוזר בתשובה. הוא לא יכול להיות בעל תשובה זו תוצאה של ניתוח אפריורי, ולא יכול להיות חוזר בתשובה זו תוצאה של ניתוח לוגי. אוקיי, אני אעצור כאן, זאת הדגמה יפה, אפשר לנסות לחשוב מה הן התשובות אבל זה פחות חשוב לענייננו כאן. אני מה שחשוב לי זה להדגים את סוגי הניתוח המושגי ואת המשמעויות שלהם, מה עושים איתם. טוב, מישהו רוצה להעיר או לשאול? אז עכשיו זה הזמן.
[Speaker B] משהו שלא קשור לשיעור גם?
[הרב מיכאל אברהם] אם קודם כל אם יש מישהו שרוצה על השיעור אז עדיף.
[Speaker F] יש לי שאלה קצרה, הנושא שדיברת היום זה נמצא בתוך הספרים שלך איפה שהוא? לא שומע. הנושא שדיברת היום זה נמצא בספרים שלך איפה שהוא?
[הרב מיכאל אברהם] לא במרוכז.
[Speaker F] איפה זה נמצא לא במרוכז?
[הרב מיכאל אברהם] שלח לי מייל, אני אצטרך להיזכר, שלח לי מייל ואני אנסה לאתר. אוקיי תודה. עוד מישהו?
[Speaker E] כן, לגבי החוזר בתשובה. לא כל כך הבנתי, זה לא קשור איך אנחנו מגדירים מה זה חוזר בתשובה? הרב הגדיר חוזר בתשובה שהוא עובר ממצב של אמונה של איקס למצב של אמונה של וואי, נכון ככה הרב הגדיר? אז מה אז לוגית המעבר הזה לא אפשרי? זה בעצם מה שהרב אומר? המעבר הוא לא אפשרי באופן יזום. זה יכול לקרות לי אבל אני
[הרב מיכאל אברהם] לא יכול באופן יזום, הרי המצווה לעשות תשובה או החובה לעשות תשובה נגיד בעשרת ימי תשובה בעצם דורשים מבנאדם לעשות תשובה. אין דבר כזה לדרוש מבנאדם לעשות תשובה, או שקרה לו ואז הוא אימץ את מערכת וואי, אם זה לא קרה לו אז הוא מחזיק במערכת איקס. איך אפשר להגיד לבנאדם שמחזיק במערכת איקס תאמץ את וואי? זה כמו להגיד למי שלא עובד לשמה תעבוד לשמה. אין דרך לעשות את זה, אם הוא יעבוד לשמה זה בגלל שקרה לו איזושהי מהפכה פנימית אבל זה קרה לו, זה לא שהוא החליט לעשות את זה באופן יזום.
[Speaker G] אבל אולי זה קרה לו כי אמרו שהוא צריך לעשות את זה?
[הרב מיכאל אברהם] אבל איך זה קרה לו? מה זה צריך? אמרו שהוא צריך אבל אני לא חושב שצריך. אז מה? אז זה קרה לי, בכל מקרה זה קרה לי.
[Speaker E] רגע, ולפקוד עליו שיעשה משהו זה כן אפשרי?
[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת לא הבנתי?
[Speaker E] לצוות אותו לעשות משהו זה כן אפשרי? מה שלא ברור לי מה ההבדל בין לצוות אותו לעשות איזה מצווה מסוימת בין לצוות אותו לשנות את אמונתו, מה ההבדל?
[הרב מיכאל אברהם] ברור שחוק או הלכה יכולים לפקוד עלי לעשות פעולה כלשהי וגם אם אני לא מבין למה היא נכונה אבל אם יש לי אמונה או מחויבות להלכה אני אעשה את זה, זה ברור וזה לא קשור למה שאני מדבר כאן. כאן אני מדבר על פקודה לאמץ תפיסת עולם, לא לעשות. אז אני אומר אם תפיסת העולם הזאת אני לא מאמין בה, אז מה פירוש? אז מה זה נקרא לאמץ אותה? אז
[Speaker E] אז פעולה מחשבתית כנראה לא? התשובה היא פעולה שאתה עושה לא? פעולה מחשבתית. אי אפשר, באופן… רגע, תשובה נגיד עד עכשיו הרב הגדיר…
[הרב מיכאל אברהם] אתה צריך לאמץ מערכת חדשה שבמסגרתה אתה מאמין שלא ראוי לחלל שבת, ממילא גם לא תחלל. כי אם הוא מאמין שכן לחלל שבת אז הוא יחלל הלאה, למה שלא יחלל? ההנחה היא שבן אדם עושה את מה שהוא מאמין בו.
[Speaker E] רגע שניה, הרב מסכים שהוא יכול לעבור ממצב של מחלל למצב של לא מחלל, זה כן אפשרי?
[הרב מיכאל אברהם] מה, פיזית? ברור.
[Speaker E] התנהגותית?
[הרב מיכאל אברהם] כן, ברור, למה לא? אז
[Speaker E] רגע, אם למה
[Speaker D] לא, רגע שניה,
[Speaker E] רגע, אז למה לא תפיסתית הרב? אז למה לא תפיסתית? שינוי תפיסתי, למה לא?
[הרב מיכאל אברהם] אני אסביר שוב, יכול לקרות לו השינוי התפיסתי אבל הוא לא יכול לעשות את זה באופן יזום. כי אם הוא מאמין בתפיסה איקס, אז הוא לא יכול באופן יזום לאמץ את וואי, הוא לא מאמין בוואי הוא מאמין באיקס. זה עוד פעם תחזור לדוגמה של עבודה לא לשמה. אתה יכול לדרוש ממני אני עובד לא לשמה, אתה עכשיו יכול להגיד לי תשמע העבודה לא לשמה זה לא בסדר, תעבוד לשמה. אבל במערכת הערכים שלי יש רק ערך אחד מקסימום שכר מינימום עונש. אתה יכול עכשיו במסגרת זאת להגיד לי תעבוד לשמה? אני אצחק עליך.
[Speaker G] מה אז מה המשמעות של מתוך שלא לשמה בא לשמה?
[הרב מיכאל אברהם] מה? זה קורה לו. הדבר קורה לו, זה לא משהו יזום. אם תעבוד לא לשמה, זה יגלגל אותך בסוף לעבוד לשמה, אולי נכון אולי לא, אבל הטענה היא שזה רק יכול לקרות לו, זה לא משהו שהוא עושה את זה באופן יזום.
[Speaker E] הרב על כל פנים הטענה שלי שכמו שאנחנו מבינים שזה אפשרי שהוא יכול לשנות את פעולותיו, כגון ממצב של חילול שבת לשמירת שבת, כך גם יכול לשנות את תפיסתו באותה מידה.
[הרב מיכאל אברהם] אני אסביר למה זה לא נכון. בן אדם לא יכול לשנות את תפיסתו באופן יזום. יכול לקרות לו השינוי, הוא לא יכול לשנות. אני חושב שצריך לעבוד לא לשמה, תחזור לדוגמה הפשוטה הזאת, זו דוגמה פשוטה ועליה אפשר להדגים את זה הכי יפה. אני חושב צריך לעבוד לא לשמה. עכשיו אתה תבוא ותגיד לי זה לא בסדר לעבוד לא לשמה, אתה חייב לעבוד לשמה. מה זאת אומרת לא בסדר? לא בסדר לפי מה? הרי מערכת הערכים שלי זה מקסימום שכר מינימום עונש, אז מה לא בסדר בזה? אני עושה בדיוק את מה שאני חושב. מה יכול להזיז אותי מזה? אלא אם כן אני פתאום אגיע למסקנה שזה לא נכון וצריך לעבוד לשמה. אבל באופן יזום כשאני מחזיק באמונה שצריך לעבוד לא לשמה, באופן יזום לדרוש ממני לעשות בתוך עצמי שינוי תפיסתי, על מה מבוססת הדרישה הזאת? הרי אני מאמין בעבודה לא לשמה. אין דרך לעשות את זה.
[Speaker G] זה אומר שאי אפשר לשכנע אנשים לשנות את הערכים שלהם?
[הרב מיכאל אברהם] אפשר לשכנע, בוודאי שכן. זה מה שאני אומר. כשאתה משכנע זה קורה. כי כשאני מעלה לך טיעונים שלא חשבת עליהם אז אתה מגיע למסקנה שבאמת אני צודק וקודם לא צדקת. זה בסדר גמור. זה מה שאני קורא שהדבר קורה לך. אבל כשאני אומר לך לא ששיכנעתי אותך במשהו חדש, אלא בנתונים הקיימים האלה, זה מה שאתה מאמין בו, עכשיו אני דורש ממך לשנות את אמונותיך. מה זה השטויות האלה? בזה אני מאמין, על מה מבוססת הדרישה הזאת? אי אפשר לדרוש דבר כזה. אי אפשר לוגית, לא שאי אפשר זה לא מוסרי או לא, זה לא מוגדר.
[Speaker G] אבל כשאתה משכנע בן אדם שהערך של לשמה הוא יותר גבוה משלא לשמה והוא מבין את זה והוא משנה דעתו. אסביר שוב, אם אתה משכנע אותו אז זה קרה לו.
[Speaker D] אין פה בחירה יזומה. אז יש פה הנחה בהגדרה של חזרה בתשובה. ההנחה היא שלשכנע לבן אדם לשנות את מחשבותיו. אולי זה לא ההגדרה של חזרה בתשובה בעצם. זו לא הנחה, זו הגדרה. לא, כי למה, אבל השאלה אם ההגדרה היא נכונה. זאת אומרת יש פה משהו שבלוע בתוך ההגדרה של הרב שכל הזמן הוא חוזר על זה שלשנות את דעתך, לשנות את דעתך, אולי זה לא לשנות את דעתך? זאת השאלה שלי.
[הרב מיכאל אברהם] לשכנע אפשר, לעשות שינוי כזה יזום אי אפשר. אם תקרא לזה חזרה בתשובה לא תקרא לזה חזרה בתשובה, מצידי תקרא לזה יקום פורקן. זה לא מעניין, אלו מילים, מה אכפת לי?
[Speaker D] לראשון תקרא מוישה ולשני תקרא ינקל. לא רגע שניה לא, כי אנחנו רצינו לדון בנושא של חזרה בתשובה. אז יש פה בעצם יש פה שני נקרא לזה נעזוב את החזרה בתשובה בצד, יש פה בעצם שני אלמנטים: האם שינוי יזום זה כן ושינוי מה שנקרא לא יזום אלא בתורה…
[הרב מיכאל אברהם] שינוי יזום
[Speaker D] ושינוי
[הרב מיכאל אברהם] על ידי שכנוע.
[Speaker D] יפה. השאלה איזה מהם עכשיו יושב על הרובריקה שנקראת או על ההגדרה שנקראת חזרה בתשובה. אולי פה זה הקאטץ'.
[הרב מיכאל אברהם] לא מעניין כקליפת השום. זה מילים, מה אכפת לי? לראשון תקרא מוישה ולשני תקרא ינקל. ומה שאני טוען זה שינקל אפשרי ומוישה לא אפשרי.
[Speaker D] לא זה בסדר, אני מסכים לקטע הזה, לזה אני מסכים.
[הרב מיכאל אברהם] אז תקרא לזה תשובה או לא תשובה, זה לא מעניין אותי.
[Speaker D] לא, כי חשבתי שאולי רצינו פה את המושג של החזרה בתשובה כי בעצם אם אני מלביש עליו את ינקל ולא את מוישה אז תהיה פה בעיה. אבל אם אנחנו נחליף אולי כן תהיה ככה הבנה שלי.
[הרב מיכאל אברהם] נכון, אני גם חושב, אני גם משוכנע שחזרה בתשובה זה מוישה ולא ינקל. אבל לא זה מה שטענתי פה. לצורך הדוגמה שלי אני לא משתמש בהנחה הזאת. אם תשאל אותי הלכתית או הגותית מה זה בעל תשובה? ברור שזה מוישה ולא ינקל. אבל זה לא משנה, פה אני רק הוכחתי שינקל אפשרי ומוישה לא. אוקיי. עוד מישהו?
[Speaker B] שאלה
[Speaker E] אישית?
[הרב מיכאל אברהם] אוקיי.
[Speaker B] אם מותר לשאול, אם הרב יכול אולי לשתף אותנו עם נטיות לבו לקראת הבחירות?
[הרב מיכאל אברהם] באתר שאלו אותי, אני אין לי הרבה נטיות לב, אני חושב שאני אצביע לסער, אם זה מעניין מישהו. לגדעון סער. אוקיי. לא שהוא בעיניי כזה דמות הוד, אבל מבין הוא הפחות גרוע מבין האופציות הקיימות. בנט ושקד בעיניי אנשים מצוינים, הבעיה שהם ילכו עם ביבי, ואני לא מוכן לתת את ידי לזה. ביבי והחרדים.
[Speaker B] אוקיי. טוב, תודה רבה, שבת שלום,
[הרב מיכאל אברהם] להתראות.