ניתוח מושגי – שיעור 8

[הרב מיכאל אברהם] השיעור הקודם דיברתי על, נתתי את הדוגמה של הגדרה של מושגים דינמיים, המושג המהירות מול שינוי מקום עם הפרדוקס של החץ של זנון. ודרך זה בעצם נפגשנו עם איזושהי צורה קצת שונה של ניתוח מושגי. למעשה האופן שבו ראינו שמה שהאופן שבו הדבר מופיע לעינינו הוא לא תמיד הדבר עצמו, אלא הוא לפעמים איזשהו ייצוג שלו. ולכן לגבי מושג המהירות למשל מקובל להגדיר אותו כמנה של מקום חלקי זמן או כמה זמן לוקח לי לשנות מקום, לעבור מקום, לעבור מרחק מסוים, בעוד שכנראה ההגדרה של המושג עצמו היא לא באמת מנה של מקום חלקי זמן אלא פוטנציאל לשינוי מקום. לא קצב שינוי המקום אלא פוטנציאל לשינוי המקום. ולכן צריך קצת להיזהר מהתייחסות לדברים דרך ייצוגים שלהם. לא תמיד הייצוגים שלהם או ההגדרות שלהם הם נכונות. באמת על זה כתבתי ממש עכשיו טור באתר על טעויות שנובעות מזה שאנחנו מתייחסים לייצוג של דברים במקום לדברים עצמם. אבל תוך כדי הדיון על מושג המהירות נתקלנו בעוד משהו ואני ארצה עכשיו להרחיב קצת אותו. בעצם עשיתי שמה איזשהו סוג של הליך שהוא למעשה אפשר לקרוא לו הליך של תארים שליליים. הליך של תארים שליליים. בעצם סילקנו, סילקנו כל מיני מאפיינים חיצוניים וזיקקנו מתוכם בסוף את ההבנה של המושג עצמו. כן? סילקנו את ההתייחסות למהירות כשינוי מקום ונשארנו עם איזושהי הבנה מופשטת של מהירות כפוטנציאל לשינוי מקום. והתהליך הזה של הקילוף או של הסילוק בעצם מביא אותי לדבר על עוד אספקט מסוים שיש לו שני צדדים. ראינו שכאשר אנחנו מתייחסים למושגים בעצם, לפחות לדעתי, נכון להתייחס אליהם כמו לעצמים. זאת אומרת יש להם תיאורים, מאפיינים, ויש את הדבר עצמו, הדבר שאותו אנחנו מתארים. כן? זה לא התיאור אלא הדבר שאותו אנחנו מתארים. ולכן בדרך כלל כשאנחנו אומרים משהו על אובייקט מסוים, או כשאנחנו אומרים משהו על מושג מסוים, אנחנו עוסקים במאפיינים שלו ולא בו עצמו. אבל מאפיינים זה תמיד איזשהו סוג של ייצוג, ולכן זה יכול להוביל אותנו לכל מיני בעיות כמו הדוגמה של הפרדוקס של זנון. דיברנו גם על החידה של לוח השחמט שדרך הייצוג של שחור-לבן של המשבצות אפשר היה להבין משהו על האופי של המשבצות עצמן. אבל פה אני רוצה לחדד קצת יותר שיש גם תוצאה אחרת של תהליך כזה. כאשר אני עושה הבחנה בין המושג לבין המאפיינים שלו, הצורה שלו, כלומר האופנים שבהם הוא נתפס, אז כמו שאמרתי כל מה שאני אומר על המושג או על האובייקט זה אמירה על המאפיינים ולא על הדבר עצמו. בין היתר כשאני מדבר על הגדרה של מושג, גם ההגדרה זה בעצם לאסוף איזושהי תת קבוצה, איזשהו חלק של המאפיינים של הדבר. אני רוצה להגדיר את המושג מדינה דמוקרטית. אז הגדרת המושג מדינה דמוקרטית זה בעצם אוסף של מאפיינים של המושג מדינה דמוקרטית, ואמרתי שהמושג עצמו הוא עוד משהו שהמאפיינים האלה הם מאפיינים שלו, אבל הוא בעצמו עוד משהו. אבל ההגדרה בעצם כמובן לא מכילה את כל המאפיינים. את איזה מאפיינים אנחנו נכניס לתוך ההגדרה? רק את המאפיינים שנראים לנו מהותיים. נכון, אני לא אכניס לתוך הגדרת האדם את זה שיש לו שתי ידיים. כי נכון, זה נכון שיש לו שתי ידיים, זה לא שזה לא נכון. אבל זה לא העניין המהותי שמאפיין את האדם. לכן לא הייתי מגדיר אדם כיצור עם שתי ידיים, או אפילו לא הייתי מכניס את המאפיין הזה כחלק מההגדרה. זה לא העניין. דיבור נשמע קצת יותר מהותי, אז לכן מקובל הרבה פעמים להגדיר את האדם כחי מדבר. לא מה שמייחד אותו?

[Speaker C] מה? לא מה שמייחד אותו באמת?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל אני אומר, זה לא רק שזה מייחד אותו. נגיד שלא היו יצורים בעולם שהיו להם שתי ידיים, רק אנחנו, רק בני אדם. אוקיי? עדיין לא הייתי מכניס את המושג של שתי ידיים לתוך ההגדרה. וכאן במקרה הזה זה כן מייחד. כי מה שאני רוצה לטעון עכשיו זה עוד משהו מעבר לזה שהמאפיין צריך להיות מאפיין מייחד, הוא גם צריך להיות מאפיין מהותי. זאת אומרת, הוא צריך להיות מאפיין שקשור להיותך בן אדם, ולא שמופיע תמיד אצל בני אדם, אלא שהוא קשור למהות של העניין של להיות בן אדם. השכל קשור לעניין, דיבור קשור לעניין, חופש רצון קשור לעניין, אבל שתי ידיים אני לא חושב, אפילו אם זה היה רק לבני אדם שתי ידיים. וזו דרישה שהיא מעבר לזה שזה צריך להיות ייחודי, זה גם צריך להיות מהותי לדבר. אבל כמובן, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו, מי קובע איזה מאפיינים הם מהותיים ואיזה לא? איך אנחנו יודעים? גם נגיד שרק לבני אדם יש שתי ידיים, אז מי אמר לך שלהיות בעל שתי ידיים זה לא מאפיין מהותי? למה, על סמך מה אתה קובע מהו מאפיין מהותי ומה לא מאפיין מהותי? וכאן אני חוזר עוד פעם לטענה שלי, שכאשר אנחנו מגדירים מושג או מתארים מושג, זה בעצם נוצר על ידי התבוננות שלנו במושג. התבוננות לא בעיניים אלא בעיני השכל או באינטואיציה, אבל זה איזשהו סוג של התבוננות. וההתבוננות הזאת מניבה גם את ההבחנה בין מאפיינים מהותיים למאפיינים מקריים. כשאנחנו מתבוננים על המושג אדם, לא בן אדם ספציפי, אלא על המושג, אנחנו, זו התבוננות על האידיאה. אנחנו מבינים שלהיות בעל שתי ידיים זה לא החלק המהותי של העניין, אבל להיות בעל כושר דיבור כן, או עם שכל, אינטליגנציה מסוימת, כן. אוקיי? זאת אומרת, ההבחנה בין מאפיינים מהותיים למקריים גם היא בעצם מבוססת על מה שתיארתי קודם בתור התבוננות במושג או התבוננות באידיאה. ולכן עוד פעם כשאנחנו מדברים על הגדרה של דבר, אנחנו מניחים הרבה פעמים במובלע שבעצם ההגדרה לא מכוננת את הדבר אלא מתארת את הדבר. זאת אומרת, נגיד כשאני מגדיר מדינה דמוקרטית, אז נגדיר אותה נגיד כהפרדת רשויות, זכות בחירה לבני אדם, תחלופה בשלטון אחת לכמה שנים וכל מיני דברים כאלה. אולי אני אגדיר את זה גם כגודל מסוים של שטח, ונניח שבאמת כל המדינות הדמוקרטיות אפשר לאפיין אותן על ידי גודל שטח מסוים. אף אחד לא היה מכניס את זה לשם. למה לא? כי זה לא נשמע לנו משהו מהותי. זאת אומרת, לפי מה, מה זה נקרא משהו מהותי? אז או שאתה סתם מגדיר מושגים, ואז כמובן אתה יכול להגדיר מה שאתה רוצה, והבאתי את הדוגמאות של בורחס, זוכרים עם הכוכב המוזר הזה? אבל אני חושב שההבנה הנכונה יותר פה שזה בעצם תוצאה של התבוננות. כשאני מתבונן במושג מדינה דמוקרטית אני מבין איזה מאפיינים הם באמת מאפיינים שמהותיים למושג הזה, ואיזה מאפיינים גם אם הם קיימים הם רק מקריים, הם לא מהותיים. ועוד פעם זה לא התבוננות באובייקטים. יש כאלה שיגידו, בוא נסתכל בכל המדינות הדמוקרטיות ונראה איזה מאפיינים מופיעים בכולן. המאפיינים שמופיעים בכולן אלה המאפיינים המהותיים. בכולן ולא באף מדינה אחרת, כן? אז אלה המאפיינים המהותיים. מה שמופיע בחלקן, או שמופיע בכולן אבל גם במדינות לא דמוקרטיות, אלה לא מאפיינים מהותיים. אני רוצה לטעון שזה לא נכון. כי זה תוצאה של התבוננות במדינות הדמוקרטיות עצמן, לא במושג דמוקרטיה או במושג מדינה דמוקרטית. זה פשוט התבוננות במדינות הדמוקרטיות עצמן. זה יכול לתת לי את מה ששלמה אמר קודם, את הדברים שמייחדים. את המדינות הדמוקרטיות. מה שמופיע רק אצלן. ואת זה פשוט אפשר להסתכל על כל המדינות ולראות איזה מאפיינים מופיעים רק במדינות דמוקרטיות. אבל אני מדבר לא על זה. אני מדבר על השאלה איזה מאפיין הוא מהותי למושג דמוקרטיה. וזה דורש התבוננות לא על המדינות הדמוקרטיות אלא על המושג דמוקרטיה. ולכן זו לא התבוננות בעיניים אלא התבוננות בעיני השכל. אז בעצם אני אומר כך: ההגדרה של הדבר, הגדרה ובעצם ניתוח מושגי הרבה פעמים מטרתו להגיע להגדרה של מושג, הגדרה של מושג זה אוסף המאפיינים המהותיים לאותו מושג. ברגע שהם מהותיים לאותו מושג, אז הם כמובן גם ייחודיים לו. אבל ההפך לא נכון. לא כל מה שייחודי לו הוא גם מהותי לו, כמו שנגיד שיש שתי ידיים רק לבני אדם, אז זה ייחודי להם, אבל זה לא בהכרח מהותי להם. אז המהותי בדרך כלל יהיה ייחודי. הייחודי לא בהכרח יהיה מהותי. לכן אם אני צריך להגדיר את המושג הגדרה, אז אני אומר הגדרה זה אוסף המאפיינים המהותיים של המושג. זה בעצם הגדרה, וזו תוצאה של מה שקראתי קודם התבוננות במושג או באידיאה.

[Speaker C] יכול להיות שונה מאדם לאדם? או מקבוצה של אנשים לקבוצה של אנשים? זה התבוננות תביא ל…

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת שונה מאדם לאדם? שההתבוננות שלי וההתבוננות שלך יתנו תוצאות אחרות? או שבני אדם יהיו שונים זה מזה?

[Speaker C] לא, שבין המתבונן זה מה שנראה לו המהותי והשני יגיד לו לא.

[הרב מיכאל אברהם] כן, ודאי, יש ויכוחים על זה ללא ספק. כן, יש ויכוחים על זה.

[Speaker D] המהותי חייב להיות ייחודי? עוד פעם? המהותי לפי מה שאמרת חייב להיות ייחודי?

[הרב מיכאל אברהם] באופן עקרוני כן. בוא נגיד ככה: נגיד שאני אומר שלבני אדם החלק המהותי שלהם זה יכולת הדיבור או השכל. עכשיו גם לבעלי חיים יש שכל ברמה מסוימת ואפילו סוג של קומוניקציה, איזשהו סוג של דיבור יש גם אצלם. ועדיין זה נראה לנו מהותי. אז תגיד לי: הנה, זה דוגמה למהותי שהוא לא ייחודי כי יש אותו גם… אבל אני לא חושב שזה נכון. כי כשאני מדבר על התכונות המהותיות של האדם, אני לא מדבר על היותו בעל שכל, אלא היותו בעל השכל המסוים של בני אדם, אותו שכל שיש רק לבני אדם ולא לבעלי חיים. אז אם תקראו לזה אחרת תגידו היותך בעל אינטליגנציה של מעל שמונים, סתם אני אומר דוגמה כן, ולא רק סתם היותך בעל אינטליגנציה. זה לא מספיק.

[Speaker D] אז מי שיש לו איי-קיו שהוא ממש ממש נמוך?

[הרב מיכאל אברהם] אז באמת יש פגם בהיותו בן אדם, כן. בהחלט. לפי… אני אומר, אם אתה מקבל את ההגדרה הזאת אז כן, בהחלט כן.

[Speaker D] זה לא הפוטנציאל? זה לא הפוטנציאל לשכל למרות שעכשיו…

[הרב מיכאל אברהם] אם יש לו איי-קיו נמוך אז אין לו גם פוטנציאל. אתה לא יכול להגדיל לו את הפוטנציאל שיהיה איינשטיין.

[Speaker D] אדם יכול להיות בקומה ובלי יכולת לדבר או כל מיני מצבים אחרים אבל עדיין יש לו את הפוטנציאל.

[הרב מיכאל אברהם] אבל זה משהו אחר. כי האדם בקומה הוא רק במצב זמני אבל יש לו את האינטליגנציה שאם הוא יצא מהקומה הוא יחזור להיות אדם רגיל. אבל אני מדבר על אדם עם מוח פגוע. אז אין לו… זה לא פוטנציאל, אין לו פוטנציאל, הוא לא יוצא מזה, ככה הוא נולד ככה. אוקיי? אז פה אין פוטנציאל. הוא שייך… התחושה שלנו שהוא עדיין בן אדם כי הוא כאילו מהסוג שלנו רק פגוע. נכון, אבל במובן מסוים באמת חסר לו כמה מהמאפיינים המהותיים שבני אדם. עכשיו אפשר לדון מה אם להרוג אותו, האם זה נקרא איסור רצח. אז מקובל לחשוב שכן, גם אני חושב שכן. אבל אז צריך להבין, אז יכול להיות שהגדרת האדם לצורך איסור רצח והגדרת האדם לצרכים אחרים הן הגדרות שונות. זאת אומרת התמונה היא מורכבת, זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה, אבל עדיין אני חושב שנכון לומר שכשאני מדבר על משהו מהותי הוא בדרך כלל יהיה גם ייחודי. ההפך לא. כי אחרת זה לא מהותי לך. מהותי לך זה כשזה מופיע רק אצלך. זאת אומרת הבן אדם נושם, אין בן אדם שלא נושם, אם הוא לא נושם הוא לא חי. אבל יש גם בעלי חיים אחרים נושמים. והבן אדם לא נושם אחרת מבעלי חיים. בניגוד לשכל שאולי יש לנו יותר אינטליגנציה שיש לנו יותר, הנשימה שלנו נראית כמו הנשימה שלהם. ולכן לא הייתי מכניס את המושג נשימה כמאפיין מהותי לבני אדם למרות שאין בן אדם בלי נשימה, אם הוא לא ינשום הוא יפסיק להיות בן אדם. זה ברור. אני חושב שייחודיות היא כן ביטוי למהות. אבל ההפך לא. עכשיו אני רוצה להביא… אולי דוגמה לעניין הזה, נגיד שפעם חשבתי על השאלה הבאה. יש מדי פעם אנשים שמוטרדים, אתם יודעים, משה רבינו נולד כשקרן אור פניו, ככה אומרים לנו, אפילו הפסוק בעצם מופיע. זאת אומרת הוא נולד עם איזשהן מעלות שהן מולדות אצלו, הן מובנות אצלו, זה לא שהוא עבד ועמל והגיע למדרגות האלה בכוחות עצמו, אלא הוא נולד ככה. ואז יכולה לעלות שאלה כלפי הקדוש ברוך הוא, אז למה לי לא נתת את המעלות האלה שנתת למשה רבינו? אני מבין שאם הוא עבד קשה מגיע לו לקבל קרדיט על ההישגים שאליהם הוא הגיע, אבל למה מגיעות לו מעלות שהן מולדות אצלו ואצלי לא? מה פשר האפליה הזאת? זה לא בסדר, גם אני רוצה להיות עם היכולות שמשה רבינו קיבל. מכאן ואילך איזה עבודה אני אעשה ולאיזה רמה אני אגיע זה כבר באמת תלוי בי, ואם לא עשיתי את העבודה אז באמת לא מגיע לי, אבל הדברים המולדים.

[Speaker C] לא שומעים טוב?

[הרב מיכאל אברהם] לא שומע.

[Speaker C] יש בעיות בתקשורת?

[הרב מיכאל אברהם] אה כן? לא שומעים אותי?

[Speaker C] אנחנו שומעים מצוין. הם שומעים מצוין.

[הרב מיכאל אברהם] זאת בעיה אישית. בכל אופן אז השאלה או התהייה היא אז למה הקדוש ברוך הוא עושה כך שלמשה רבינו נותן מעלות מולדות כל כך מיוחדות ולי לא? לא בסדר, לא פייר, אפליה. אוקיי? נדמה לי שהתשובה הכי נכונה לעניין הזה היא שאם אני הייתי מקבל את המעלות של משה רבינו אז זה לא הייתי אני עם המעלות של משה רבינו, זה פשוט היה שני משה רבינו. זאת אומרת בעצם הטענה הזאת היא טענה מופרכת ברמה הלוגית, לא ברמה האתית. התשובה עליה היא לא תשובה במישור המוסרי, למה זה בכל זאת היה מוסרי מה שהקדוש ברוך הוא עשה. התשובה היא במישור הלוגי. כלומר אם הקדוש ברוך הוא היה בורא גם אותי עם כל המעלות איתן נולד משה רבינו, אז בעצם היו נולדים שני משה רבינו. אבל הקדוש ברוך הוא מספיק לו אחד, הוא לא רוצה יותר מאחד. או במילים אחרות, אם הקדוש ברוך הוא בעצם יכול להגיד לי, אם הייתי בורא אותך עם המעלות של משה רבינו זה לא היה סוג של הטבה שאני נותן לך, כי זה לא היית אתה, זה היה מישהו אחר. לתת הטבה למישהו פירוש הדבר לשפר את מצבי. אני מיקי אברהם ועכשיו נותנים לי להיות במצב טוב יותר ממה שאני נמצא. אבל אם משנים אותי ובמקום מיקי אברהם הופכים אותי למוישה יאנקל, אז מיקי אברהם לא הרוויח מזה, פשוט מיקי אברהם לא קיים, נברא במקומו מוישה יאנקל. מה הרוויח מיקי אברהם מזה? במילים אחרות, אני לא יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא לשנות אצלי מאפיינים שהם מהותיים, או במילים אחרות את ההגדרה שלי. המאפיינים ששייכים להגדרה, אותם מאפיינים מהותיים, אלו שעושים אותי למי שאני, הם לא מאפיינים שאני יכול לשאול לגביהם למה לא עשית אותי אחרת. כי אם היית עושה אותי אחרת זה לא היה לעשות אותי אחרת, זה היה לא לעשות אותי אלא לעשות מישהו אחר. אז איך אני יכול לבוא בטענות לקדוש ברוך הוא שיעשה אותי אחרת? זה לא נקרא לעשות אותי אחרת, זה נקרא פשוט לא לעשות אותי. כן? זה קשור לסיפור הזוסיא כמובן. אז הטענה בעצם, אז איפה אני כן יכול לבוא בטענות לקדוש ברוך הוא? למה לא עשית אותי יותר עם כושר גופני טוב יותר או יותר יפה, לא יודע, סתם אני אומר, אוקיי? למה? כי אלה באמת לא התכונות המהותיות שלי. אם הוא היה משנה את התכונות האלה אצלי, זה הייתי אני עם תכונות יותר טובות. אז פה אני יכול לבוא בטענות לקדוש ברוך הוא למה לא עשית אותי עם תכונות יותר טובות. אבל אם אני מבקש ממנו לשנות משהו שהוא חלק מההגדרה שלי, המהותית, זאת טענה לא קבילה ברמה הלוגית, לא ברמה האתית. כי לשנות משהו מהותי בי זה בעצם לומר אתה לא תהיה קיים, יהיה קיים מישהו אחר במקומך. אז זאת הדגמה להבחנה שאני עושה בין תכונות מהותיות לתכונות מקריות. התכונות ששייכות להגדרה שלי הן אותן תכונות שהופכות אותי למי שאני, ולכן לגביהן אי אפשר להעלות את הטענה למה נתת לי את התכונה הזאת ולא תכונה אחרת, כי אז זה פשוט לא היה לתת לי, זה היה לעשות מישהו אחר. על מה אני כן יכול להעלות את ה… על תכונות שהן לא מהותיות. משהו שלא שייך להגדרה שלי, הוא תכונה שלי, אבל הוא לא שייך להגדרה שלי, הוא לא מהותי. אני אהיה אני גם אם עם הדבר הזה ישתנה. אם אני אינני אני אז מי אני בכלל, כמו שנאמר. אז ההבחנה הזאת בעצם מדגימה את ההבדל בין תכונות מהותיות לתכונות… למשל אתן דוגמה: המספר ארבע יבוא בטענות לקדוש ברוך הוא ויגיד לו למה אתה שמת את המספר אחד להיות ראשון? אני המספר ארבע, אני רוצה להיות ראשון, זה לא פייר, זה אשליה, זה אפליה, סליחה, אפליה. מה התשובה? שאם היו שמים אותו ראשון אז הוא היה המספר אחד, הוא לא היה המספר ארבע. זה לא להיטיב את מצבו של המספר ארבע, זה להכחיד את המספר ארבע ולברוא את המספר אחד, או פעמיים את המספר אחד. לא המספר ארבע היית מרוויח מזה. אתה לא היית מרוויח מזה כלום, פשוט לא היית קיים. אוקיי? למה? כי היותך רביעי בסדרה או בסדר המספרים, זה מאפיין, זאת תכונה מהותית של המספר ארבע, זאת לא תכונה מקרית. אם אתה לא היית שם, פשוט לא היית המספר ארבע. מה אתה אומר שלמה?

[Speaker C] זה כמו המדרש על השמש והירח, שהירח בא לקדוש ברוך הוא והתלונן למה שנינו אותו דבר? אז היא כבר לא הייתה היא, היא הייתה משהו אחר.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, יכול להיות, השאלה אם זה באמת תכונה מהותית של הירח או לא, אני לא יודע.

[Speaker C] אבל כי היא כבר לא מאירה, כשיש שמש ומאיר

[הרב מיכאל אברהם] כבר

[Speaker C] לא מאיר, כבר משהו אחר. והיא הייתה אמורה להאיר עכשיו לפי המדרש, עכשיו היא לא מאירה, היא מקבלת אור, אז זה כבר משהו אחר. בסדר, אז שניים זה לא מסתדר, אז אתה לא תהיה מה שאתה, תהיה משהו אחר. אם זה מה שהרב מתכוון,

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא עשה משהו לירח, אלא הוא השמיד את הירח וברא משהו אחר. כן, סוג של. עכשיו בעצם יוצא ככה, יוצא שיש לנו כשאני מסתכל על מושג, הרי אנחנו מדברים על ניתוח מושגי. כשאני מסתכל על מושג, אז יש לי את המושג עצמו ויש לי את המאפיינים שלו. בין המאפיינים שלו גם הם מחולקים לשתי קבוצות: תת קבוצה של המאפיינים המהותיים, זה מה שמרכיב את ההגדרה של המושג, אוסף המאפיינים המהותיים. ויש את המאפיינים המקריים שהם לא מאפיינים מהותיים, לפעמים הם גם לא ייחודיים, אבל הם לא מהותיים. וזה מאפיינים אחרים של המושג שהם לא מהותיים. אז יש לנו שלושה מרכיבים של המושג: יש המושג עצמו, בעל המאפיינים, יש המאפיינים שבעצמם מחולקים לשני סוגים: מאפיינים מהותיים ומאפיינים מקריים. עכשיו הנקודה היא שאנחנו בעצם כשאנחנו רוצים להבין את המושג, אנחנו תמיד נעשה שימוש במאפיינים שלו. נכון? מה זה נקרא להבין מושג? להבין מושג פירושו להבין מה התכונות שלו. להבין את המושג דמוקרטיה, מה זה להבין את המושג דמוקרטיה? זה להבין מה התכונות שלו, תכונות כאלה, תכונות אחרות. מה זה מדינה דמוקרטית, מה זה לא מדינה דמוקרטית. זאת אומרת, ההבנה תמיד מתמקדת במאפיינים. אבל דרך המאפיינים אני תופס משהו על המושג עצמו. איפה ההשלכה? ההשלכה תהיה באותם מקומות שבהם הניתוח המושגי ישאיר אותי בסוף עם שוקת שבורה, בלי כלום. ואני רוצה להביא קצת, אני רוצה קצת לדבר על העניין הזה כי זאת נקודה חשובה כי היא מסבירה את המגבלה של ניתוח מושגי, או בעצם מדברת על ניתוח מושגי מסוג שונה. אני אתן אולי דוגמה, את הדוגמה הבאה, תראו, פעם דיברתי על זה בשיעורים לפני שנים. יש טרנד מאוד רווח בכמה עשרות שנים האחרונות לדבר על אינטליגנציות מרובות. יש כל מיני סוגי אינטליגנציה: אינטליגנציה מוטורית, אינטליגנציה רגשית, אינטליגנציה אינטלקטואלית, וגם במישור האינטלקטואלי יש אינטליגנציה לכיוון של מתמטיקה ולכיוון של ספרות ולכיוון של פילוסופיה, זאת אומרת יש כל מיני סוגי אינטליגנציה. איך העסק הזה נולד בעצם? אז למעשה זה עובד ככה: נגיד שלפני חמישים שנה, כן, אני מדבר עכשיו על הגדרת המושג אינטליגנציה, נגיד שלפני חמישים שנה או לפני שהתחיל הדיון הזה על אינטליגנציות מרובות, היית שואל את האנשים האם איינשטיין… עכשיו אתה שואל האם מסי גאון? או לברון ג'יימס. אוקיי? האם גם הם גאונים? אנשים היו אומרים לך לא. הם שחקנים מוכשרים מאוד, משחקים מצוין, אבל זה לא קשור למושג אינטליגנציה. זה לא אינטליגנציה, זה משהו אחר. היום מדברים על אינטליגנציית משחק וכולי, כי זה כבר חלק מהשיח הזה על אינטליגנציות מרובות. אבל נדמה לי שלפני חמישים, שישים, שבעים שנה, אם היית שואל את האנשים, הם לא היו מייחסים את זה למושג אינטליגנציה. אוקיי? עכשיו מה קרה? באיזשהו שלב, ניתוח שלי כמובן, אבל נדמה לי שהוא נכון. באיזשהו שלב האנשים התחילו להרגיש כחלק מתנועת הפוליטיקלי קורקט, כן? התקינות הפוליטית, התחילו להרגיש שזה בעצם יוצר התייחסות לא שווה לאנשים. למה לאיינשטיין מגיע יחס אחר מאשר ללברון ג'יימס? אז בוא נגיד שגם לברון ג'יימס הוא גאון, כמו איינשטיין, רק יש לו אינטליגנציה מסוג שונה. ואז מה שיוצא זה שכולנו גאונים. כל אחד גאון באינטליגנציות שלו, ואז אף אחד לא יותר טוב מהשני, והעולם נראה נהדר ושוויוני ופוליטיקלי קורקטי והכל מצוין. זאת אומרת, זה מאוד מתאים לאג'נדה הפוסט מודרנית, לאג'נדה של הפי סי, לייצר את המושג אינטליגנציות מרובות. עכשיו איך עושים את זה? אז הנה היום יש לזה כבר גיבוי מדעי. זה כבר לא סתם דיבורי פי סי. היום יש כבר גיבוי מדעי. יש כבר מחקר מדעי של אינטליגנציות מרובות וכולי. איך נוצר המושג הזה במישור המדעי? קודם תארתי את המוטיבציה לייצר אותו, אבל איך עשו את זה בפועל? אז תראו, הסתכלו על איינשטיין או על אנשים שאנחנו מתייחסים אליהם כבעלי אינטליגנציה מאוד גבוהה, ושאלו את עצמם מה מאפיין את האינטליגנציה שלהם? למה אנחנו קוראים להם אנשים אינטליגנטים? והגיעו לסדרה של לא יודע, חמישה, שבעה מאפיינים, משהו כזה, לא זוכר כבר בדיוק כמה. ויש איזושהי סדרה של מאפיינים של המושג אינטליגנציה. ועכשיו פתאום אנשים אומרים לעצמם, אבל אם אלו המאפיינים של המושג אינטליגנציה, המאפיינים האלה קיימים גם אצל לברון ג'יימס וגם אצל מסי וגם אצל הסנדלר צבי בשכונה, שהוא גאון בתיקון נעליים, או כל מיני, לא משנה, יש כל מיני יכולות או כל מיני אנשים עם כישורים שונים שבעצם מתאימים לאותו סט של חמישה או שבעה מאפיינים. ואז הנה מצאנו שבעצם יש אינטליגנציות מרובות. יש אינטליגנציית סנדלרות, אינטליגנציית כדורסל וכדורגל ואינטליגנציה רגשית ואינטליגנציה מתמטית ופיזיקלית וספרותית ומה שאתם רוצים. ויש הרבה, כך נוצר בעצם המושג אינטליגנציות מרובות. אבל תחשבו על זה רגע, יש הרי באג בתהליך הזה, באג לוגי. כי הרי אתה התחלת עם הבנה אינטואיטיבית של המושג אינטליגנציה, עוד לא הייתה לך הגדרה, נכון? לפני חמישים, שישים שנה לאנשים, היית מבקש מהם להגדיר אינטליגנציה, הם לא ידעו להגדיר, הם לא עבדו עם הגדרה. הם פשוט הבינו שכשרואים את איינשטיין רואים אדם אינטליגנט. אנחנו מבינים מה זה אינטליגנציה אבל אין לנו הגדרה עבור זה. עכשיו איך אנחנו צועדים לקראת ההגדרה? מה אנחנו עושים? אנחנו מתבוננים באינטואיציה הזאת שנותנת לנו את המושג אינטליגנציה, ואנחנו מנסים להמשיג או לזקק מתוכה מאפיינים, נכון? ואם הצלחנו לזקק מתוכה מאפיינים, אז אנחנו עכשיו אומרים אוקיי, מצאנו את ההגדרה של המושג אינטליגנציה. אנשים אינטליגנטים יכולים לעשות את זה, אוקיי? אז אנחנו מוצאים את המאפיינים שמגדירים את המושג אינטליגנציה. אלא מאי? שאחרי שהגדרנו את המושג אינטליגנציה, אנחנו פתאום מוצאים שיש עוד אנשים שבהתחלה לא היינו מתייחסים אליהם כאל אנשים אינטליגנטים, ועכשיו הם בעצם מתאימים להגדרה. אז הנה גם הם אינטליגנטיים וככה נולד המושג אינטליגנציות מרובות, או המסקנה לגבי אינטליגנציות מרובות. אבל אני הייתי מציע מסקנה שונה. אם ההגדרה כשאני מיישם אותה על אנשים שמולי לא נותנת לי את אותו היקף של המושג שהיה לי לפני שהייתה לי ההגדרה, נגיד האנשים שחשבו על המושג אינטליגנציה בשנות החמישים היו אומרים שאיינשטיין הוא אינטליגנט אבל לברון ג'יימס לא אינטליגנט, נניח, אוקיי? אחרי שעשיתי תהליך ההפשטה וההכללה, התהליך המדעי לוגי הזה, הגעתי למסקנה שבעצם בהגדרת האינטליגנציה גם לברון נכנס, אז גם הוא אינטליגנט. אוקיי. מה זה אומר? בעיניי מה שזה אומר זה שההגדרה שלי לא טובה. כי הרי מה ההגדרה ניסתה לעשות? ההגדרה ניסתה להמשיג את מה שהבנתי קודם אינטואיטיבית. אבל הנה ההוכחה שלא הצלחתי, כי האינטואיציה הראשונית שלי אמרה שאיינשטיין אינטליגנט ולברון לא אינטליגנט. אחרי שזיקקתי את ההגדרה פתאום יצא לי ששניהם אינטליגנטים. מה זה אומר? שההגדרה לא הצליחה ללכוד את התפיסה האינטואיטיבית של המושג אינטליגנציה. כי עובדה שהיישומים נראים אחרת. אז זה אומר שאין שקילות בין ההגדרה לבין התפיסה האינטואיטיבית של המושג. מבינים מה שאני אומר?

[Speaker C] זה לא בגלל שניסיתי לשטח את זה, להכליל עוד אנשים? כי אני לא רוצה לייחד דווקא את איינשטיין, אני רוצה להיות פוליטיקלי קורקט?

[הרב מיכאל אברהם] זאת המסקנה. אחרי שאני מגיע למסקנה שבעצם היה פה משהו עם באג, זה לא באמת עבד נכון, אז אני שואל את עצמי אוקיי, אז למה אנשים בכל זאת ממשיכים עם זה? התשובה היא כי הפוליטיקלי קורקט מצא נוח לדבר הזה. זה נוח לאג'נדה של פוליטיקלי קורקטנס.

[Speaker E] אבל לכאורה אין מנוס. גם אם תנסה לעשות כל פעם אותו תהליך, בהתחלה להאמין לאינטואיציה שלך, בסוף אתה תגלה שאם תעמיק תעמיק תעמיק אולי באמת טעית ונשאר לך חלק.

[הרב מיכאל אברהם] זאת הערה מעניינת, אני רוצה באמת להתעכב עליה רגע. אבל שנייה עוד רגע אני מגיע לזה. אני רק רוצה קודם כל להבין את מה שאמרתי עד עכשיו. מה שאמרתי עד עכשיו למעשה אומר שאם הרי בסופו של דבר איך אנחנו מגיעים להגדרה של מושג? אם אני מבין שהגדרה של מושג זה לא הסכם, זה לא קונבנציה, אלא זו תוצאה של תצפית, אז זה בעצם אומר שהתפיסה שלי את המושג קודמת להגדרה. ההגדרה זה ניסיון לתאר איך אני תופס את המושג. נכון? והתפיסה האינטואיטיבית של המושג קודמת להגדרה. ההגדרה מנסה להמסיג את מה שיש לי בתפיסה האינטואיטיבית. עכשיו אם באמת זה כך, אז איך יכול להיות שאחרי שאני עושה תהליך ההמשגה, אני מקבל תוצאות שונות מהמצב שבו השתמשתי אינטואיטיבית במושג? זה אומר שפשוט לא המסגתי אותו נכון. זה הבעיה שתיארתי קודם. אוקיי? עכשיו אומר לנו יעקב, לא, יכול להיות שזה לא נכון. יכול להיות שתהליך ההמשגה עזר לי להבחין שאולי טעיתי. יכול להיות שהתפיסה האינטואיטיבית שלי פספסה משהו. והרבה פעמים באמת בתהליך ההמשגה אני לא רק מנסה לנסח את התפיסות האינטואיטיביות. הניסוח בעצמו הרבה פעמים מחזיר אותי חזרה ונותן לי איזשהו פידבק על התפיסה האינטואיטיבית ואומר לי, רגע, משהו באינטואיציה שלך כנראה לא היה נכון, כי בכל זאת אני חושב שההמשגה הזאת היא המשגה טובה. וזה אולי טיעון שיכול להגן על המושג אינטליגנציות מרובות. כי זה אומר לא נכון שזה בהכרח הייתה טעות או מכשיר פוליטיקלי קורקטי, יכול להיות שאנשים אחרי שניסו להמסיג את הדבר בעצם מצאו שהתפיסה האינטואיטיבית שלהם הייתה רק חלקית, היא לא הייתה מלאה, לא הייתה נכונה, ולכן צריך לשנות גם את האינטואיציה וגם את ההגדרה. ובמובן מסוים כשאנחנו עושים, וזה נקודה מאוד חשובה, כי כשאנחנו בדרך כלל כשאני הצגתי קודם את המושג הגדרה או תפיסה של מושג, אז בעצם אמרתי יש לנו תפיסה אינטואיטיבית שלו, אחרי זה אנחנו מנסים להמסיג ולהגדיר לעצמנו את הדבר, ואז יש לנו הגדרה של המושג. אבל זה לא מסתיימת פה. כי אחרי שהמסגנו אנחנו חוזרים חזרה לאינטואיציה ומתקנים אותה. ואחרי שתיקנו אותה אנחנו חוזרים חזרה ועושים המשגה, עושים המשגה חוזרים עוד פעם לאינטואיציה וזה תהליך שיכול אחרי זה להימשך ברצוא ושוב עוד הרבה מאוד זמן והרבה מאוד שלבים ולכן מושגים באמת או הגדרה של מושגים בהחלט יכולה להשתנות ולהתפתח. ודיברתי על זה בשיעורים הקודמים. בניגוד לתפיסה של המושגים כמושגים שהם תולדה של הסכמה, של קונבנציה, ששמה אי אפשר לשנות מושג כי זאת הייתה ההסכמה. יכול להגדיר מושג אחר. אבל אם אתה מבין שיש במציאות מושג מסוים שאתה מנסה לתפוס אותו, בהחלט ייתכן שאתה תופס אותו יותר ויותר טוב. איך זה קורה? כאשר האינטואיציה עושה המשגה, ההמשגה נותנת פידבק לאינטואיציה, אני תופס את זה יותר טוב, משנה את ההמשגה שוב, ולאט לאט ההגדרה שלי הולכת ומשתכללת. אני תופס יותר טוב את המושג. זאת אומרת כשאני מנסח את ההגדרה זה לא רק לנסח תפיסה אינטואיטיבית. הניסוח חוזר ומשפיע על התפיסה האינטואיטיבית עצמה, ואז זה חוזר ומשנה את הניסוח, והניסוח חוזר לתפיסה האינטואיטיבית. לכן ניתוח מושגי זה תהליך יותר מורכב ממה שתיארתי קודם. זה לא רק ניסיון להמסיג את האינטואיציות שלי, אלא הניתוח המושגי בעצמו חוזר ומאיר מחדש את התפיסה האינטואיטיבית של המושג. לשנות את האינטואיציה שאיתה יצאתי לדרך. וזה הרבה פעמים באמת קורה.

[Speaker C] אבל הדוגמה שהרב נתן עם איינשטיין, שכמו שהרב דיבר בהתחלה, המהותי שיש באדם, אז אם המהותי המהותי הכי המהותי זה השכל, אז אם אנחנו… רגע, למה המהותי זה השכל? מה פתאום? זה עוד לא נתגלה. אבל התוצאה, זה שיש לו שכל זה לא הופך אותו לכדורסלן יותר טוב או

[הרב מיכאל אברהם] לכדורגלן יותר טוב.

[Speaker C] זה צריך כוח וצריך איזשהו…

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא. זה בדיוק מה שגילינו אחרי שעשינו המשגה, שבבשביל להיות כדורסלן טוב לא מספיק שיש לך כוח וקואורדינציה ותכונות ספורטיביות כאלה או אחרות, אתה צריך אינטליגנציה. אגב, לברון, סתם ספציפית, האיש גאון. אין לי ספק בזה.

[Speaker E] יש מילה נרדפת להמשגה?

[הרב מיכאל אברהם] אני רואה דברים כאלה והאיש גאון, ללא ספק. אפשר לראות את זה.

[Speaker E] יש אפשרות לתת לי מילה נרדפת למילה המשגה? פשוט אני צרפתי, אני רוצה להבין יותר את זה, מה זה המשגה?

[הרב מיכאל אברהם] ניסיון להגדיר במילים את התפיסה האינטואיטיבית. תפיסה אינטואיטיבית זה משהו גולמי, מופשט. אני רוצה להכניס את זה למילים כדי שאני אוכל להעביר לך את זה, אז אני עושה המשגה. אני בעצם מייצר מושג, מגדיר אותו, ועכשיו גם אנחנו מבינים יותר טוב את האינטואיציה שלנו וגם אני יכול להעביר לך את מה שאני חושב. כי אינטואיציה לא מנוסחת, אין לי איך להעביר לך אותה. בסדר? המשגה זה מלשון מושג. כן, הבנתי, לקחת את התפיסה ולהכניס אותה לתוך מושגים. אוקיי. הנה עשיתי המשגה של המושג המשגה. אוקיי, אז הטענה בעצם שאני רוצה לומר כאן, שהתהליך הזה של ניתוח מושגי זה לא שיש לי אינטואיציה מוכנה, אני עושה ניתוח מושגי ומתוך זה יוצר הגדרה. לא. יצירת ההגדרה מחזירה אותי חזרה ומשפרת ומשכללת את התפיסה האינטואיטיבית שלי. וזה יכול כמובן להמשיך עוד הלאה להגדרה וחזרה לתפיסה המושגית ברצוא ושוב. כן, בהלוך ושוב כל הזמן, זה תהליך שיכול להמשיך לנצח, כל הזמן. עכשיו, הטענה הזאת בעצם אומרת לי ככה, כשאני רוצה להגדיר מושג מסוים, כשאני רוצה להגדיר מושג מסוים, אז אני צריך לעשות המשגה של האינטואיציות שלי. אבל זה לא מספיק, כי אחרי זה אני צריך לבדוק את התוצאה ולראות האם התוצאה באמת מתאימה או לא. ויכול להיות שזה ישנה את האינטואיציה שלי ושוב ישנה את ההגדרה. אני אביא דוגמה יותר קונקרטית כדי שאפשר יהיה, כן, קונספטואליזציה זה המשגה. הטענה, אני רוצה להביא דוגמה. תראו, יש איפה איפה נפל לי האסימון פעם ראשונה על העניין הזה. הייתי צריך לכתוב מאמר לדף השבועי של בר אילן לשבת, זה היה פרשת כי תצא. ובפרשת כי תצא מתוארת פרשת גט, כן, וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו והלכה והייתה לאיש אחר. אז זה הפרשה שממנה לומדים את גירושין. אוקיי? עכשיו, פתאום חשבתי שיש בגמרא ובפרט במסכת גיטין יש הרבה מאוד מקרים שמנסים לתאר מה זאת נקראת נתינת גט כשרה. נגיד גט בידה ומשיחה בידו, כתב גט שם בחצרה והקנה לה את החצר, טלי גיטך מעל גבי קרקע, כל מיני מקרים שונים ומשונים שבהם אני נותן גט בשתי ידיים וגט עם איסור הנאה והמון מקרים, עשרות עשרות רבות של מקרים שמנסים להסביר או לעשות קונספטואליזציה של מה זה נתינת גט. איך מגדירים נתינת גט? עכשיו, השאלה שהטרידה אותי, למה הגמרא במקום לתת לי מאה מקרים לא נתנה לי את ההגדרה שתגיד לי ישר מה ההגדרה של נתינת גט? למה לספר לי כל מיני מקרים שעם כל אחד מהם אני מסתבך ואיכשהו מנסה להוציא מהם את ההגדרה? אתם רוצים להעביר לי הגדרה? תנו לי ישר את ההגדרה. נתינת גט אתה צריך לעשות כך וכך וכך לפי קריטריונים כאלה וכאלה וזה יהיה נתינת גט. למה להביא לי מאה דוגמאות שמתוכן אני אנסה לזקק מה זאת נתינת גט? אז תראו, אני אביא רק דוגמה שמתחילה את התהליך הזה כדי שתבינו מה אני מתכוון לומר. אני אעשה פה איזה מיוט כי יש פה רעשים. הקהילות יעקב על גיטין יש לו שניים או אפילו שלושה סימנים שעוסקים בהגדרה של מה זאת נתינת גט. אבל זה מתחיל בקצות. הקצות בעצם בבני מילואים, קצות מנסה להגדיר את הנתינת גט הוא אומר כך: לכאורה נתינת גט זה בעצם פשוט לקחת את הגט ולתת אותו לשים ביד של האישה, זה פעולת מסירה פיזית. אומר הקצות זה לא יכול להיות. למה? כי אם אני שם גט בחצר שלי ומקנה לאישה את החצר, זאת נתינת גט כשרה. לא הייתה פה שום פעולת נתינה פיזית. זאת הייתה פעולת נתינה משפטית, הקנאה. את הגט כשמתי אותו בחצר לא נתתי לאישה, החצר הייתה שלי. עכשיו אני מקנה לאישה את החצר שבתוכה נמצא הגט. בזה נתתי לאישה את הגט. לא נגעתי בגט, לא עשיתי בו פעולת מסירה פיזית. לכן ברור שלא נכון להגדיר את המושג נתינת גט כפעולת מסירה פיזית. אז אומר הקצות טוב, אז אולי נתינת גט זה הקנאה, כשהנתינה הפיזית היא בסך הכל רק צורה להקנות את הגט. אבל כל פעם שהקנית את הגט או במסירה פיזית של הגט או על ידי הקנאה של החצר שבה הגט מונח, נתת גט, זאת הייתה נתינת גט כשרה. ואז בעצם ההגדרה היסודית, כך מנסה הקצות לומר, אולי זה הקנאה של הגט. אבל אומר הקצות גם זה לא עובד. למה? כי למשל כתוב כתבו על איסורי הנאה כשר. אם הוא כותב את הגט על משהו שהוא בעצמו איסור הנאה, אתה יכול לתת לה את הגט והגט יהיה כשר. עכשיו יש מחלוקת ראשונים, אבל יש ראשונים שאומרים שאין בעלות על איסורי הנאה. ולכן בעצם לא הייתה פה הקנאה, לפחות לפי אותם ראשונים. אז אם ההגדרה של נתינת גט זאת הקנאה, אז פה לא הייתה צריכה להיות נתינת גט כשרה. אבל הגמרא אומרת שכתבו על איסורי הנאה כשר. אז אומר הקצות אז רואים פה שגם הקנאה זה לא הגדרה טובה. אז אחרי ששללנו את ההגדרה הפיזית של נתינה פיזית, שללנו גם את ההגדרה של הקנאה. זה הקצות. עכשיו הקהילות יעקב ממשיך את זה, אז הוא מציע הגדרה יותר מפורטת, יותר עם הרבה יותר פרטים, זאת הכוונה יותר מפורטת. הגדרה יותר מורכבת. אבל כל פעם הוא מביא עוד דוגמה ועוד דוגמה ועוד דוגמה וכל פעם תוקף את ההגדרה שאליה הוא הגיע ומוסיף עוד מאפיינים ועוד מאפיינים ועוד מאפיינים כדי להסתדר עם כל הדוגמאות שהוא מביא. בסוף בסוף הוא נשאר עם משהו שאי אפשר לקרוא לו בכלל הגדרה. בסך הכל הוא נשאר עם מספר המאפיינים זה כמספר הדוגמאות שהוא הביא. הרי הגדרה בדרך כלל מה היתרון של הגדרה מול הדוגמאות? שאני יכול בהגדרה עם קריטריון אחד או שניים לחרוז את כל הדוגמאות. נותן לך שני קריטריונים ותראה שכל הדוגמאות מסתדרות עם שני הקריטריונים האלה. אבל אם מספר הקריטריונים שמופיעים בהגדרה זה כמספר הדוגמאות, אז מה עשית פה? אז לא הרווחנו שום דבר מתהליך ההגדרה. נשארנו עם אוסף הדוגמאות. מי אמר לחילופין, מי אמר שההגדרה הזאת תעבוד בדוגמה הבאה? אני עכשיו בא לפניי מקרה שלא מופיע בגמרא ואני רוצה לדעת האם הדבר הזה הוא נתינת גט כשרה או לא. אני מסתכל על ההגדרה שאליה הגעתי ולפי זה זה יוצא שזה כשר. אבל מי אמר? זה בסך הכל אוסף של, אולי גם אם הדוגמה הזאת הייתה מופיעה בגמרא היית מגלה שגם אוסף הדוגמאות שנתנו לך עד עכשיו זה לא מספיק. אולי יש עוד מאפיינים שצריך להכניס להגדרה ואתה אף פעם לא יכול לדעת שאתה צודק. אני חושב שזאת הסיבה שהגמרא ניסתה לתאר לי את הנתינה של הגט עם המון דוגמאות ולא עם הגדרה. כי אין הגדרה. אין. אז מה הגמרא מנסה לעשות? היא מנסה להביא לי עוד ועוד דוגמאות כדי שאני אקבל תחושה באצבעות, אינטואיטיבית מה זאת נתינת גט כשרה. עכשיו איך אני מקבל את התחושה הזאת? אני פשוט עושה את מה שעשה הקהילות יעקב. אני מציע הגדרה ראשונה מסירה פיזית. אז יש לי קושיה, שם גט בחצרו והקנה לה את החצר זה כשר, אז זה לא נתינה פיזית. אומר טוב אולי הקנאה, לא גם הקנאה לא עובד כי כתבו על איסורי הנאה כשר. אז טוב אז הגדרה שלישית, אז מביא דוגמה שלישית שגם זה זה לא עובד. בסוף בסוף אני נשאר בלי הגדרה בכלל אבל עם הבנה טובה.

[Speaker F] אבל אם אין הגדרה על איזה בסיס הגמרא החליטה בכל אחד מהמקרים?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, שנייה אחת תשאיר עוד רגע אני אחזור לזה. אני נשאר בסוף עם הבנה אינטואיטיבית טובה אבל לא עם הגדרה. אין לי הגדרה. זאת אומרת כל הניסיונות להגדיר הם היו ניתוח על דרך השלילה. זה הסביר לי למה זה לא זה. אז מה זה כן? מה שכן, זה מה שנשאר אחרי ששללתי את כל ההגדרות בדרך. זה ממש תורת התארים השליליים של הרמב"ם. אז נשארתי עם הבנה טובה של מה זאת נתינת גט, אבל הבנה אינטואיטיבית שלא עברה המשגה. כל תהליך ההמשגה שהיה בדרך בסוף נפל. כל הניסיונות להגדיר את המושג נפלו. אף אחד מהם לא מחזיק מים. אבל זה היה תהליך מאוד מועיל. זה היה תהליך מועיל כי בסוף בסוף איכשהו נכנס לי לעצמות איזושהי הבנה אינטואיטיבית מה זאת נתינת גט כן ומה זה לא. זאת אומרת הרבה פעמים התהליך שאותו תיארתי קודם הוא תהליך שבסוף מסתיים בלי הגדרה בכלל. קודם תיארתי כאילו שאני עושה המשגה של האינטואיציה, אני מגיע להגדרה. יכול להיות שאני חוזר אחרי זה לאינטואיציה ואז חוזר חזרה ומגדיר מחדש אבל בסוף עם מה אני צריך להישאר? עם הגדרה טובה. נכון? בסוף התהליך אני שואף להגיע עם הגדרה טובה. עכשיו אני אומר לא תמיד. לפעמים בסוף התהליך אני אשאר בלי הגדרה, אבל עם הבנה טובה. התהליך הזה עזר לי להטמיע בתוכי איזושהי אינטואיציה טובה, אני מקבל תחושה באצבעות מה זאת נתינת גט כשרה ומה זאת נתינת גט לא כשרה. בלי שיש לי הגדרה. כל ההגדרות שניסיתי וזרקתי בדרך עזרו לי להבין מה זה לא ונשארתי עם איזה משהו שאני לא יודע לנסח אותו, אבל עם הבנה טובה של מה זה כן. זאת הבנה טובה אבל לא מומשגת. זה נשאר אינטואיציה וזה לא עובר המשגה. ועכשיו יבוא לפניי מקרה חדש שלא מופיע בגמרא, אני אוכל להגיד לגביו האם הוא נתינת גט כשרה או לא כשרה, אבל אני לא אדע לנמק. כי אין לי הגדרה שלפיה אני אוכל להסביר למה פסקתי שזה נתינת גט כשרה או נתינת גט לא כשרה. אלא בניתי בתוך עצמי איזושהי תפיסה אינטואיטיבית טובה ועכשיו אני עם האינטואיציה קובע שהנתינה הזאת היא כשרה או שהיא לא כשרה. לא יודע לנמק את זה. אני לא יכול להציע הגדרה. זאת אומרת הרבה פעמים הדיון הזה שתיארתי קודם של ההמשגה מסתיים בסוף בלי תיאור מושגי, בלי הגדרה, אלא עם איזושהי הבנה שכל ההגדרות שניסיתי וזרקתי בדרך מול כל מיני דוגמאות שהבאתי עזרו לי לפתח בתוכי הבנה טובה אבל לא מנוסחת, שלא מנוסחת.

[Speaker G] יש דוגמה כזאת בעולם המערבי? לא בעולם ההלכתי, כי העולם ההלכתי מלא מהדבר הזה. ממש מלא כי הם סומכים הרבה על אנשים מומחים.

[הרב מיכאל אברהם] גם בעולם המערבי יש מלא דוגמאות כאלה. למעשה המושגים הכי בסיסיים הם כאלה. מה זה שוב פעם? הזכרתי, אני אתן, אולי אני אביא את זה בתור אילוסטרציה, נזכרתי בזה לא מזמן. יש ספר כשהייתי בצבא הוא היה ספר פולחן, זן ואמנות אחזקת האופנוע של רוברט פירסיג. ידוע. והספר הזה מספר על מרצה לרטוריקה באיזה קולג' אמריקאי, שהוא נקרא שם בספר פיידרוס, כן זה שם של דיאלוג אפלטוני, שהוא יוצא למסע על גבי אופנוע חוצה את יבשת אמריקה על גבי אופנוע עם הבן שלו, כריס. הוא מנהל איתו כל מיני שיחות פילוסופיות והגיגים פילוסופיים משלו וחלק גדול מהספר זה בעצם איזה מסות פילוסופיות שמוצגות כאיזה דיונים שהוא מנהל עם עצמו או עם הבן שלו על כל מיני נושאים. הנקודה הבסיסית שאיתה הוא מנסה להתמודד זה הרי הוא מרצה לרטוריקה, והסטודנטים כותבים לו חיבורים והוא נותן להם ציונים, הוא מעריך את איכותו של החיבור. ובאיזשהו שלב הוא שואל את עצמו על פי מה אני עושה את זה? מה הקריטריונים שלי? איך אני קובע מה איכותו של חיבור? האם שווה תשעים, שמונים, שישים, תשעים וחמש, מאה? לפי מה? הרי אין לי קריטריונים. אז אני יודע, תמיד בבית ספר תמיד לימדו אותנו איך בונים חיבור טוב, יש פתיח וסיכום ומביאים דוגמאות, הכל נכון. זה כמובן מסגרת מאוד מאוד חיצונית. שתשתמש בהגדרות האלה לא תצליח לנקד מה זה נקרא חיבור טוב. בשביל להבין מה זה חיבור טוב צריך איזושהי תחושה אינטואיטיבית אתה כשאתה פוגש אותו אתה יודע שזה חיבור טוב. אבל אין לי דרך לכתוב פה איזשהו סט של קריטריונים שקובעים מה זאת רטוריקה טובה ומה לא. ולכן בעצם כשפיידרוס שם בספר מחפש את הקריטריונים או את ההגדרה למושג איכות. איכות, לא כאיכות של חיבור, גם איכות של יצירה אומנותית, יצירה ספרותית, כן? המושג איכות. איך מגדירים את המושג איכות? באיזשהו שלב יש לו הארה, הארה בא', כן? הוא פתאום אורו עיניו, למה? כי הוא בעצם מבין שאין הגדרה למושג הזה. אין הגדרה למושג איכות. אבל זה לא אומר שאין מושג כזה. זה לא אומר שאין איכות יותר טובה ופחות טובה. זה לא אומר שזה לא אומר שאי אפשר לתת ציונים לחיבורים. בטח שאפשר. רק אין לי קריטריונים. אין לי הגדרה. כי המושג איכות הוא מושג שהוא לא ניתן להגדרה. האם מישהו בעולם המערבי או יש מישהו בעצם, הפוסט-מודרניסטים מתכחשים לזה. אבל בהגות הקלאסית, בהגות המערבית הרגילה, כולם מסכימים שיש דבר כזה איכות, למרות שאף אחד לא יודע להגדיר את זה. שלא נדבר על מושגים כמו שירה, ספרות. איך להגדיר את המושגים האלה? על זה נתתי פעם סדרה שלמה, גם באתר שלי יש סדרת טורים על העניין הזה. מה זאת שירה? גם כן מושג שאי אפשר להגדיר אותו. אני יכול לאפיין אותו בצורה שלילית, כמו שאמרתי קודם, מה הוא לא. לעשות הנגדות שלו מול דברים אחרים. אני יכול, הייתי אומר, להנהיר אותו, אבל לא להגדיר אותו. להגיד עליו

[Speaker F] משהו פוזיטיבי.

[הרב מיכאל אברהם] להנהיר זה מה שדיברתי קודם, זה משהו נגטיבי. להנהיר זה יותר להסביר מה זה לא, ומתוך זה כבר יוצא לך ברור מה זה כן. אבל אתה לא תוכל לנסח את זה. אתה תבדוק את זה מול דוגמאות ותבין מה זה לא ואיפה זה משתלב עם הדוגמאות, איפה זה לא משתלב עם הדוגמאות. בסוף בסוף אתה תישאר עם איזושהי תובנה שלא תוכל לנסח אותה במילים. אבל היא תובנה טובה, הבנת את המושג. זה מה שנקרא להנהיר במקום להגדיר.

[Speaker B] יש לי שאלה, זה כמו הדיאלוגים של אפלטון לגבי מידה טובה?

[הרב מיכאל אברהם] לגמרי. לא רק לגבי מידה טובה, כל הדיאלוגים האפלטוניים הם כאלה.

[Speaker B] כן, כדוגמה אחת, כן.

[הרב מיכאל אברהם] ומה שהם בעצם, בדיוק זה מה שהם מנסים לעשות. הם מנסים לאתגר תפיסות של אנשים דרך דוגמאות נגדיות, אבל הם לא מציעים את ההגדרה אז מה כן. אלא הם מנסים לשבור בלי לבנות. למה? כי המסר הוא בעצם הבנייה נעשית מאליה. הבנייה זה מה שנשאר לא מנוסח אחרי שזרקת את כל אפשרויות הניסוח שלא הצליחו בעצם ללכוד כמו שצריך את המושג. אחרי שזרקת את כל אלה נשארת עם הבנה טובה.

[Speaker F] זה קצת מזכיר מכונות לומדות, על בסיס הרבה דוגמאות, בעצם אתה לא יודע מה האלגוריתם בדיוק. לגמרי.

[הרב מיכאל אברהם] לא רק קצת מזכיר, זה ממש זה. זאת אומרת נגיד מי שמכיר במדעי המחשב, יש שתי שני סוגים של תוכנות בגדול. יש תוכנות קלאסיות, כן, שאיף ודן, תעשה כך אז כך, לפי כללים מסוימים אתה מלמד את המחשב דרך אלגוריתמית מה לעשות. ויש רשתות נוירונים. זה בדרך כלל מה שעושים היום עם מכונות חושבות. רשתות נוירונים זה בעצם איזשהו סוג של תוכנה, עוד פעם בלי להיכנס לפרטים כי אני גם לא מומחה בזה, אני רק מבין ברמה העקרונית איך זה עובד. הרשת נוירונים זו תוכנה שבנויה בצורה שהיא לחלוטין לא מובנת. אתה לא מבין איך בסוף התוכנה הזאת מקבלת את ההחלטה. למשל זיהוי של תמונות או זיהוי של כתב הרבה פעמים עושים באופן הזה, והתוכנה צריכה להחליחט איזה אות היא רואה מול העיניים, האות א', האות ב', האות ג'. עכשיו תבינו שאת האות א' אפשר לכתוב בהמון צורות. לכל אחד יש כתב יד משלו ואנחנו איכשהו מצליחים לזהות טוב מאוד. אנחנו יכולים לקרוא כתבי יד למרות שכל אחד שונה מחברו כי אנחנו איכשהו מבינים מה בכל זאת משותף לכל האותיות א' בכל כתבי היד. אבל אם תנסו להגדיר מה זה לא תצליחו. ולכן תוכנה קלאסית לזיהוי של כתבי יד לא עובדת. לא עובדת. מחשב לא יודע לזהות כתבי יד. אבל רשתות נוירונים כבר מתקרבות לזיהוי טוב מאוד. למה? כי הן לא עובדות לפי הכללים אלא דרך דוגמאות. איך אתה מאמן רשת נוירונים? אתה נותן לה דוגמה של האות א', אתה מחכה לתשובה של הרשת. אם היא אומרת שזו האות א' אתה אומר לה נכון. אם היא אומרת שזו האות ב' אתה נותן לה פידבק לא נכון, תשני משהו בפנים כי פה טעית. אתה לא אומר לה מה לשנות, היא איכשהו מתארגנת מחדש. עכשיו אתה נותן לה עוד דוגמה ועוד פעם, אם זה נכון בסדר, לא נכון היא מתארגנת מחדש. אחרי שהיא ראתה הרבה דוגמאות ועל כל הדוגמאות שהיא נכשלה היא ארגנה את עצמה מחדש, היכולת שלה לזהות את האות א' עולה פלאים. אגב זה ה זה קורה אחרי מעט, יחסית מעט דוגמאות. זאת אומרת, אחרי כמה דוגמאות היכולת עולה בצורה מדהימה. כמובן שהיכולות לשפר את היכולות עוד קצת ועוד קצת, אתה כבר צריך המון המון המון דוגמאות. בטעויות הקטנות אתה כבר צריך המון דוגמאות, אבל היכולת הבסיסית לזהות את האות אחרי כמה דוגמאות המערכת תופסת את זה. בלי שנתת לה שום כלל איך עושים את זה. שזה בדיוק ייצוג של מה שאני מדבר עליו כאן. כי בעצם כשאתם תבדקו אחרי זה את המערכת שיודעת לזהות את האותיות האלו או התמונות או מה שלא יהיה, אתם לא תצליחו להבין לפי אילו כללים היא עובדת. אין שם כללים, זה לא עובד כך. הראש הוא אחר לגמרי, אני לא רוצה להסביר כי זה תורה בפני עצמה, אבל זה לא עובד לפי כללים. אם יש כך וכך וכך וכך, אז זה האות א'. אם יש כך וכך וכך וכך, זה האות ב'. זה בכלל לא עובד כך. זה עובד אחרת לגמרי. אוקיי.

[Speaker F] בחזרה לעניין של הגט, אז איך אבל הגמרא קבעה את כל המקרים?

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא שומע?

[Speaker F] חזרה לעניין של הדוגמאות של הגט בגמרא. איך הגמרא קבעה את המקרים?

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו אני חוזר לזה. בעצם, אז אני אגיד עוד משפט ואז אני חוזר לזה. זאת אומרת, מה שאני בעצם רוצה לומר, הגמרא, מה שהיא עשתה לנו פה זה טריינינג. מה שאנחנו עושים לרשתות נוירונים. הגמרא בעצם נתנה לנו מאות דוגמאות כדי שכל דוגמה ודוגמה כזאת תאמן את רשת הנוירונים שלנו לזהות מה זה נקרא נתינת גט. בסוף אני נשאר עם רשת נוירונים נכונה, לא עם הגדרה. אין לי הגדרה. כי אם הייתה הגדרה לא היה צריך לעשות טריינינג. היה אפשר לכתוב את התוכנה או לתת את ההגדרה ולפיה היינו מזהים מה זאת נתינת גט כשרה ומה זה לא. עכשיו כמובן עולה השאלה שבן שאל פה עכשיו, אבל איך הגמרא עצמה ידעה? הגמרא עושה לנו טריינינג, אבל היא עצמה הייתה צריכה להחליט על כל דוגמה האם זה נתינת גט כשרה או לא כשרה. בתורה כתוב רק וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה. התורה לא מגדירה מה זאת נתינה. חכמים התחילו עם תפיסה אינטואיטיבית. התפיסה האינטואיטיבית קדמה לכל התהליך הזה. ועכשיו הם יישמו אותה על כל מיני דוגמאות, ויש משא ומתן בגמרא על דוגמאות כאלה ודוגמאות אחרות ויש מחלוקות, כך שחכמים קודם כול אימנו את עצמם על ידי העלאת דיון על דוגמאות שונות. אבל בסוף בסוף הפוסק הסופי זו האינטואיציה שלהם. האינטואיציה שלהם בסופו של דבר החליטה מה זה נקרא לתת גט ומה לא נקרא לתת גט. ואת התובנות האלה הם ניסו להעביר גם לנו כלומדים עתידיים דרך דוגמאות. והם נתנו לנו דיונים שהם עשו על דוגמאות וגם שורות תחתונות על דוגמאות, כשההנחה היא שגם אנחנו נעבור את אותו טריינינג ובסוף בסוף נגיע להבנה הנכונה של מה זה נתינת גט בלי שתהיה לנו הגדרה. כמו שלחז"ל אין הגדרה, גם לנו לא תהיה הגדרה. אין לנו הגדרה. כל ההגדרות שתנסו יפלו. אף הגדרה לא מחזיקה מעמד מול כל הדוגמאות. אבל כל ההגדרות שניסינו ונפלו עזרו לנו לבנות בתוכנו איזושהי תפיסה טובה של המושג הזה נתינת גט.

[Speaker C] אבל זה אומר שאנחנו חייבים…

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא הבנתי?

[Speaker C] סליחה. זה אומר שאנחנו חייבים להיות ביקורתיים לגבי איך שאני לומד את הגמרא ולא להגיד אם חז"ל אמרו אז זה בטח כך. כי זה הופך אותי להיות עוד יותר ביקורתי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא נכון. להפך. הרי כל הטריינינג, איך כשאתה עושה טריינינג לרשת נוירונים, כשאתה עושה אימון, טריינינג זה אימון באנגלית כן, כשאתה עושה אימון לרשת נוירונים, אתה בעצם נותן לה דוגמה, הרשת אמורה לזהות האם זו האות א', ועכשיו אתה נותן לה פידבק. צדקת, לא צדקת. עכשיו אתה יכול לשאול איך אני יודע אם זו האות א'? איך אני נותן לרשת את הפידבק? אני הרי צריך לתת לה תשובות מוסמכות. את מה שאני אומר היא מקבלת כתורה למשה מסיני, והיא משתמשת בזה כדי לעדכן את עצמה, לשפר את עצמה. אבל צריך להיות לה אמון מלא במה שאני אומר. שאם אני אמרתי שזו האות א' היא יכולה לסמוך על זה, ואם אמרתי שזה לא האות א' היא יכולה לסמוך גם על זה. זאת אומרת שהאפשרות לאמן מישהו בנויה על אמון מלא שיש לי במאמן. זאת אומרת להפך, דווקא בגלל שיש לי אמון במה שחז"ל מעבירים אליי, אני מאמין לכל קביעה שלהם על כל דוגמה האם זאת נתינת גט כשרה או לא כשרה, דווקא בגלל זה אני יכול לאמן את עצמי. כי אם לא היה לי אמון בחז"ל, אז מה עוזרות לי כל הדוגמאות האלה? אני רואה שהדוגמה הזאת חז"ל אמרו שהיא נתינת גט כשרה, אבל אני חושב שהיא לא כשרה. אז מה עזר. אז מה עזר לי המידע הזה שהעבירו אלי חז"ל? נשארתי באותה נקודה שבה הייתי. כל היכולת שלי לאמן את עצמי זה רק בגלל שאני נותן אמון במה שחז"ל אמרו. אתם יודעים, יש בהקדמה של רב שמעון שקופ בשערי יושר, בהקדמה של הספר, אז הוא מביא גמרא, גמרא בפרק שני של בבא קמא, הסוגיה של זה נהנה וזה לא חסר. והגמרא שמה מופיעה, בואו אפשר לראות את זה בפנים. שזה

[Speaker C] לא מאפשר לי לבדוק, לנסות לחקור אם זה כן או לא, צריך ללכת לפי מה שחז"ל קבעו.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, לכן הסמכות של חז"ל מאוד חשובה בעניין הזה. אם אני לא אתן להם סמכות, כל הדוגמאות לא שוות כלום.

[Speaker C] עד מתי, עד זמן הגמרא? הרי הרמב"ם אומר שגם אחרי זה עד מתי? לא שומע? הרי הרמב"ם אומר שהסמכות של חז"ל היא טוטאלית עד סוף הגמרא.

[הרב מיכאל אברהם] וגם אחרי זה אולי? אני מדבר על הגמרא. הסמכות שנותנים לראשונים זה סמכות מוגבלת, זאת אומרת יש לנו, יש לי משקל לדבריהם אבל זה לא מחייב. הגמרא זה מחייב. אבל זה דיון על סמכויות, אני לא רוצה להיכנס עכשיו לסיפור הזה. בגמרא בבבא קמא בדף כ' עמוד א', אני אשתף אולי את הגמרא. אומרת כך: אמר ליה רב חסדא לרמי בר חמא, לא הוות גבן באורתא בתחומא דאיבעיא לן מילי מעלייתא. כן, רב חסדא אומר לרמי בר חמא, לא היית בתחום אצלנו כשירד הערב, זה היה ערב שבת, והפסדת כי היית מחוץ לתחום, לא יכולת לבוא לבית המדרש, הפסדת, היו דברים נפלאים, מילי מעלייתא בבית המדרש. אמר מאי מילי מעלייתא? כלומר מה זה הדברים הנפלאים שלמדתם? אמר ליה, הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר או אין צריך? זאת אומרת דנו בסוגיית זה נהנה וזה לא חסר, כן, מי שגר בחצר חברו שלא מדעתו בלי רשות, האם הוא צריך לשלם לו על זה? אומרת הגמרא היכי דמי, אילימא בחצר דלא קיימא לאגרא, כל הדיון של זה נהנה וזה לא חסר, אבל תראו את ההמשך. האמת שכל הדיון קשור למה שאני רוצה להגיד כאן אבל אין לי זמן אז אני לא אכנס לכל הפרטים. אז הוא אומר, הוא עונה שם איזושהי תשובה, אמר ליה מתניתין היא. אז הוא אומר לו מה, זה משנה מפורשת? זה המילי מעלייתא שלמדתם שם בבית המדרש? זו המסקנה שהבאתם בסוף הדיון שלכם? משנה מפורשת. אז הוא שואל אותו איזה משנה זאת? לא חשבנו על זה, איזה משנה זאת? הי מתניתין? כן, זה פה. אמר ליה לכי תשמש לי. אז הוא אומר לו אם תשמש אותי אני אגיד לך איזה משנה זאת. שקל סודריה כרך ליה, כן, אז הוא הלביש אותו את החולצה והוא שימש אותו, שירת אותו. אמר ליה אם נהנית משלמת מה שנהנית. מה זאת אומרת? המשנה היא המשנה הזאת בבבא קמא שהבהמה שאם היא נפלה לערוגה לא משנה, אם היא נהנית משלמת מה שנהנית. שם כתוב הדין שלכם במשנה. אמר רבא כמה לא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה דאף על גב דלא דמיא למתניתין קבלה מיניה. אומר רבא איזה מין שטויות הוא אמר לו, זה לא דומה למשנה בכלל. אומר לו הדין שלכם כתוב במפורש במשנה. אומר רבא איזה מין שטויות אלה, זה בכלל לא דומה למשנה. איזה סיעתא דשמיא הייתה לו מהקדוש ברוך הוא שהוא אמר כזאת שטות ורב חסדא קיבל את זה ממנו. רמי בר חמא אמר את זה ורב חסדא קיבל את זה ממנו. עכשיו, ואז הוא מסביר למה זה לא דומה למשנה. אני טוען, ואחרי זה אני אגיע לרב שמעון שקופ כי זה המשך של רב שמעון שקופ אבל אני רוצה להראות לכם את זה בסוגיה עצמה, אני טוען שזה כן דומה למשנה. ורבא לא תפס את זה כי הדמיון למשנה הוא דמיון הדין. וזאת בדיוק הסיבה שרמי בר חמא אמר לרב חסדא אני לא אגיד לך איפה זה כתוב במשנה לפני שתשמש אותי. למה? בגלל שמי שלא משמש… מי שמשמש אותי זה אומר שהוא מעריך אותי, נכון? אני רוצה לראות קודם כל שאתה תעריך אותי. אחרי שתראה שאתה מעריך אותי אני אגיד לך באיזו משנה זה כתוב. ולמה? כי מי שלא מעריך אותי אז אחרי שאני אגיד שאני אגיד לו שזה מה שכתוב במשנה הוא יגיד לי עזוב אתה מדבר שטויות זה לא דומה למשנה. עכשיו אני יודע, אני לא אידיוט, אני יודע שזה לא דומה למשנה, ובכל זאת אני טוען שמהמשנה הזאת אפשר להוציא את הדין הזה, כי הדמיון הוא הדין. אבל בשביל שתקבל את זה ממני, רבא למשל שלא שימש אותי ולא מעריך אותי, אז הוא ביטל את דבריי באנפיאד, אומר דיברת שטויות. אבל אני הרי ידעתי שזה מה שהולך לקרות. ורב חסדא למשל קיבל את זה ושתק. ורבא אמר איזה אידיוט רב חסדא, הייתה סייעתא דשמיא לרמי בר חמא שרב חסדא קיבל ממנו את השטות הזאת. זה לא נכון. רב חסדא קיבל ממנו את השטות הזאת כי הוא העריך אותו. והוא חשב עוד פעם ועוד פעם איך בכל זאת זה כתוב במשנה כי הוא הרי לא אידיוט והוא מבין שזה לא דומה למשנה. וכיוון שהוא העריך אותו, אחרי שהוא חשב הוא הבין למה זה כן דומה למשנה. ורבא שלא שימש אותו אלא הסתכל על זה מהצד, הוא אומר מה זה לא דומה למשנה זה בכלל משהו אחר לגמרי, כי הוא לא טרח לחשוב עוד פעם ועוד פעם כי הוא לא ביטל את ההערכה שלו לרמי בר חמא. ועכשיו אני מגיע למה שרבי שמעון שקופ אומר בהקדמה לשערי יושר. רבי שמעון שקופ מביא פה את הגמרא הזאת והוא שואל למה הוא ביקש ממנו לשמש אותו? ואז הוא עונה כי הוא רצה לוודא שהוא באמת מעריך אותו. הוא לא עשה את כל הדיוקים שעשיתי פה בסוגיה, אבל נדמה לי שזה ממש כתוב במפורש בסוגיה מה שהוא אומר. הוא רק אמר את זה. הוא אמר שאני רוצה שישמש אותו כדי לוודא שהוא מעריך אותו. ואז הוא עבר ואמר ככה, אתה הבא לקרוא את ספרי, זה הרי הקדמה של שערי יושר. אז הוא אומר אתה מי שבא לקרוא את ספרי, אם אתה לא מעריך אותי אני מבקש ממך אל תפתח את הספר. אל תפתח את הספר למה? כי הרבה מאוד מהדברים שכתובים בספר הם דברים משונים. הם דברים שבמבט ראשון נראים לא הגיוניים. ואם אתה לא מעריך אותי אז אתה תגיד שאני מדבר שטויות ותעבור הלאה. אם אתה מעריך אותי ותדע לך שאני לא אידיוט כזה גדול כמו שזה נראה לך, אז אתה תחשוב עוד פעם ועוד פעם על מה שאמרתי ואם תחשוב עוד פעם ועוד פעם יש סיכוי טוב שאתה כן תגלה את ההיגיון שבזה. אבל זה רק אם אתה מעריך אותי כי אם אתה לא מעריך אותי לא תטרח לחשוב עוד פעם. ולכן בעצם זה מה שלכן הבאתי את העניין הזה לגבינו, כי אני חושב שהאפשרות שלנו ללמוד מהדוגמאות של הגמרא זה אך ורק אם יש לנו איזושהי הערכה בסיסית שמה שהגמרא אומרת הוא נכון. אגב רבי שמעון שקופ שם גם אומר, זה שאתה מעריך אותי זה לא אומר שאתה צריך לקבל ממני אוטומטית את דבריי. אבל אני כן רוצה שתחשוב פעמיים ושלוש לפני שאתה מחליט שאתה לא מסכים איתי. ואת זה אתה לא תעשה אם אתה לא מעריך אותי. זאת אומרת הוא לא מבקש הערכה כדי שכל מה שהוא אומר הקוראים יקבלו אוטומטית. הוא כן מבקש הערכה בשביל שהקוראים יחשבו עוד פעם ועוד פעם לפני שהם מחליטים שהם לא מקבלים את זה. הוא רוצה שייתנו לו את הקרדיט. בסוף בסוף אתה תחליט מה שאתה מחליט. אני לא מבקש שתקבל את מה שאני אומר. אני כן מבקש שכשאתה לומד אותי תן לי את הקרדיט שלא דיברתי שטויות. תחשוב פעם שנייה ושלישית, אחרי זה תחליט מה שאתה מחליט. אתה יכול לקבל את מה שאני אומר ולחלוק על מה שאני אומר. ואני רואה שאנחנו כבר מגיעים לסוף אז אני רק אביא עוד אנקדוטה שקשורה לעניין הזה. זה הכל סוגריים בגלל השאלה של האם זה אומר שאנחנו לא אמורים לקבל את דברי הגמרא. אני רוצה לטעון הפוך. זה כל זה בנוי רק על זה שאנחנו כן מקבלים את מה שכתוב בגמרא. יש מגן אברהם מאוד מוזר בסימן קנ"ו, קנ"א, קנ"ו לא זוכר, באותו סימן שהוא מביא את כל ה… יש כל מיני הלכות כאלה שלא מופיעות בשולחן ערוך והמגן אברהם עורם את כולם ובשולחן ערוך כתוב אחרי כן יצא להשתכר בסוף הלכות תפילת שחרית. אז כתוב שם סימן עם סעיף אחד, אחרי כן יצא להלכות לשון הרע?

[Speaker E] לא

[הרב מיכאל אברהם] לא, גמר להתפלל בסוף הלכות שחרית, קנ"א או קנ"ו אני לא זוכר כבר.

[Speaker E] כן, המשנה ברורה גם מביא את זה בשם המגן אברהם נראה לי.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז המגן אברהם מביא בסעיף הזה של השולחן ערוך, המגן אברהם מביא רשימה ארוכה של כל מיני הלכות שאין לו מקום אחר להביא אותם. אחת ההלכות שהוא מביא, כן זה מה שמישהו פה כבר כתב בצ'אט, הלכה באמת חביבה עליי, שמותר לך להגיד דברים בשם אדם גדול כי היכי דליקבלו מיניה. מותר לך להגיד דברים בשם שאת זה אמר רב משה פיינשטיין למרות שהוא לא אמר את זה, כדי שיקבלו ממך את ההלכה הזאת מותר לך לתלות אותה ברב משה פיינשטיין. הסיפור האגדה אורבנית אומרת שפעם, איך קראו לו המגיד הירושלמי, נו, רב שלום שבדרון. רב שלום שבדרון אמר פעם לקהל שומעיו שהוא שמע בשם החזון איש שמותר להגיד דברים. המגן אברהם מביא את ההלכה הזאת. עכשיו על פניו ההלכה הזאת היא הלכה מאוד תמוהה. כל עם הארץ יכול להגיד לי הלכה לא נכונה, לספר לי שאת זה אמר רב משה פיינשטיין ויגרום לי לחלל שבת. ורב משה פיינשטיין לא אמר את זה, זה המצאה שלך. איך, איך זה יכול להיות שמותר לעשות דבר כזה? התשובה שלי, אני אומר את זה בקצרה, זה שמותר לעשות את זה רק בגלל שההנחה היא שגם אם תגיד לי את זה בשם רב משה פיינשטיין אני לא אקבל. כי אם אני מקבל אוטומטית את מה שאתה אומר לי בשם רב משה פיינשטיין,

[Speaker C] אז

[הרב מיכאל אברהם] אסור להגיד דבר כזה, ברור שאסור לעשות דבר כזה. כל ההיתר לעשות דבר כזה זה רק בגלל שיש הנחה שגם אם אני שומע משהו בשם רב משה פיינשטיין אני לא מקבל את זה. אז עכשיו תשאלו, אז בשביל מה ההיתר להגיד את זה בשם רב משה פיינשטיין אם אני בין כה וכה לא מקבל?

[Speaker C] למה מיועד ההיתר?

[הרב מיכאל אברהם] ההיתר מיועד כדי שאני אחשוב עוד פעם. למה מיועד ההיתר הזה? אם בן אדם אומר משהו, אומר איזושהי סברא או איזושהי הלכה, והוא מרגיש שאנשים מזלזלים בו, הם לא שוקלים ברצינות בכלל את מה שהוא אמר והוא מרגיש שהוא צודק, אז הוא אומר "אתם יודעים את זה אמר רב משה פיינשטיין". מה יקרה עכשיו? האנשים עכשיו יחשבו עוד פעם על הסברא שלו ועוד פעם, כי רב משה פיינשטיין חזקה עליו שלא אומר שטויות. ובסוף בסוף יכול להיות שהם יחליטו שהם לא מסכימים איתו, אבל הם לפחות יתייחסו לסברא שהוא אומר. זה מה שבא ההיתר הזה להשיג. ההיתר הזה לא בא להשיג שתקבלו את מה שאני אומר, אלא שתשקלו עוד פעם ועוד פעם לפני שאתם מחליטים אם אתם מקבלים או לא. זה בדיוק מה שאמרתי בשם רב שמעון שקופ מהסוגיה שם בבבא קמא. כשאני מעריך מישהו אז אני אשקול עוד פעם ועוד פעם את מה שהוא אומר, זה לא אומר שאני בסוף גם אקבל את מה שהוא אומר בהכרח, אבל אני לא אדחה את זה על הסף. אלא אני אשקיע עוד מחשבה לפני שאני מחליט אם זה נכון או לא נכון. בסוף יכול להיות שאני אחליט על מה שאני אומר, מה שאני חושב, אבל אני כן אתן לו את הקרדיט. זאת המשמעות. אגב, ובזה אני אסיים, היה פעם, וגם זה באמת הרבה סוגריים, זה קצת חרגתי מהמסלול, אבל זה דברים מעניינים וחשובים אני חושב. היה פעם סיפור ידוע שמישהו זייף את הירושלמי קדשים. היה בליטא נדמה לי, בתחילת המאה ה-20, מישהו, הרי אין ירושלמי על קדשים. אין לנו ירושלמי על קדשים. עכשיו הוא זייף, הוא טוען שהוא מצא כתב יד של הירושלמי על קדשים. הוא כתב שם את החידושים שלו על קדשים, אבל כתב את זה בסגנון של ירושלמי וטען שהוא מצא כתב יד של הירושלמי על קדשים. והיה פולמוס מאוד גדול בין החכמים באותה תקופה, האם זה אותנטי או מזויף, האם זה באמת כתב יד של הירושלמי על קדשים או לא. האגדה אומרת שהרוגטשובר טען שזה לא נכון כי יש כלל בירושלמי שבכל פרק מופיע חכם שלא הופיע עד אותו פרק. והוא זיהה ששם זה לא קיים. מעניין, כי הייתה לו בקיאות מדהימה לרוגטשובר, אבל זאת הטענה. לא משנה. אבל זה, ואז בסוף התברר שזה זיוף. אבל השאלה היא מה הבעיה? זה בסדר גמור, מותר לזייף דברים בשם אדם גדול כדי שיקבלו ממנו, זה המגן אברהם. אז זה מה שבן אדם עשה, למה כעסו עליו? מה רע לעשות את זה? תשובה מאוד פשוטה, כי הגמרא, לגמרא יש סמכות. מה שכתוב בגמרא אני חייב לקבל. עכשיו אם אתה מזייף גמרא את זה אסור לעשות, כי אתה מזייף פה משהו שכשאני אשמע את זה בשם האדם הגדול אני אהיה חייב לקבל, את זה אסור לעשות. מתי התירו לזייף דברים בשם אדם גדול? אם זה אדם גדול כזה שגם אם אני אשמע את הדברים בשמו אם אני לא אסכים אני לא אקבל. אני רק אשקול עוד פעם ועוד פעם כי אמר את זה אדם גדול. אבל במקום שבו אתה אומר לי משהו בשם מישהו שאני בטוח אקבל את זה, שם ודאי שאין את ההיתר הזה של המגן אברהם. זאת הטענה שלי. אוקיי אני עוצר כאן, אם מישהו רוצה להעיר או לשאול אז אפשר.

[Speaker E] בעצם אתה אומר, קודם כל אני מאוד נהניתי, תודה. אתה אומר בעצם שכל מושג במהות שלו אינו ניתן להשגת בר אנוש.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא אמרתי כל מושג, אבל לפחות יש מושגים, מושגים יסודיים, מושגים מורכבים ויסודיים, קשה לנסח אותם, קשה לנסח את ההגדרה שלהם ולכן מה שצריך לעשות זה במקום הגדרה לעשות הנהרה. אגב זה מה שעשיתי בשיעור הקודם למושג מהירות. ההגדרה של המושג מהירות שזה מרחק חלקי זמן אני טענתי שהיא לא נכונה. אבל היא עזרה לי להנהיר את המושג מהירות. אחרי ששללתי את ההגדרה הזאת, נשארנו עם הבנה טובה יותר של מה זה המושג מהירות, אבל לא עם הגדרה. אין לי הגדרה. אבל נשארתי עם הבנה או הנהרה טובה יותר של המושג. זה מה שעשיתי בשיעור הקודם בעצם.

[Speaker E] בעצם כשאתה תוחם את המרחב שבו תימצא ההגדרה הנעלמת ממך, יש לך יותר כוח או אפשרות להסתדר עם כל מושג ומושג.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. אתה תוחם גם איפה היא לא נמצאת, לא רק איפה היא כן נמצאת.

[Speaker E] כן, כן, כן. אתה עושה גדר. גדר זה מכאן לכאן כמובן. בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] זה המושג הנהרה. המושג הנהרה זה בעצם תורת התארים השליליים. זה שאתה מביא דוגמאות ואתה מראה ששום הגדרה לא עומדת, אבל אחרי שזרקת את כל ההגדרות אתה נשאר עם איזושהי הבנה לא מנוסחת שהיא הבנה טובה. עם זה אתה נשאר. לפעמים המסע הזה מסתיים ואתה נשאר עם הגדרה מנוסחת. לפעמים כן. אבל לפעמים אתה לא תצליח להישאר עם הגדרה מנוסחת, אתה תישאר עם מושג שיש לך הבנה לגביו, לא הגדרה.

[Speaker E] איזה דברים שכן אפשר להגיע להגדרה מוחלטת? יש דברים כאלו? משולש, אתה

[הרב מיכאל אברהם] יכול להגדיר. גם זה אי אפשר.

[Speaker E] גם זה זה תלוי בשאלה אם אפשר

[הרב מיכאל אברהם] להגדיר או לא.

[Speaker E] מה? אפשר להגדיר מה שזה לא, מה שזה אי אפשר להגדיר.

[הרב מיכאל אברהם] למה? משולש אני

[Speaker E] יודע להגדיר משולש.

[הרב מיכאל אברהם] אפשר להגדיר מה שזה לא. מצולע עם שלוש צלעות, זה משולש. מה הבעיה?

[Speaker E] זה מה שזה

[הרב מיכאל אברהם] כן, לא מה שזה לא.

[Speaker E] במהות שלו? לא. למה? מצולע עם שלוש צלעות.

[הרב מיכאל אברהם] אתה תייגת צורה גיאומטרית נטו, לא אמרת מה הוא במהות שלו.

[Speaker E] זה משולש. משולש זו צורה גיאומטרית. כן, זה רובד מאוד שטחי למשולש.

[הרב מיכאל אברהם] אני מדבר איתך על המהות. זה משולש. מה זאת אומרת? זה הגדרה של משולש. מצולע עם שלוש צלעות, זה הכל. בהרבה דברים אנחנו מגדירים. יש לנו הגדרות שאנחנו נשארים איתם והן הגדרות מנוסחות. אבל אני אומר שהרבה פעמים, בעיקר במושגים יסודיים ומופשטים ומורכבים, אנחנו בסוף נשארנו, זרקנו את כל ההגדרות כי הן לא עומדות במבחן, אבל זה לא היה דרך מיותרת. זרקנו את כל ההגדרות כדי לבנות, אנחנו בונים בעצם, אתם יודעים מה, בגמרא יש מה שנקרא חק תוכות. לפעמים כותבים משהו ישר, לפעמים כותבים משהו על ידי זה שמסלקים את כל השאר ומה שנשאר זה האות. הגדרה בחק תוכות זה הנהרה. בסדר. כן. אוקיי, עוד מישהו?

[Speaker C] כן, רציתי לשאול את הרב איך אני מקבל את הלינק של שיעור הכנס ביום שני?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? מופיע במודל. איפה? במודל. אתה לא, אתה לא סטודנט, אז אתה לא נגיש למודל. אז פה יש את הטבלה לפנסיונרים ולחבר'ה שהם לא סטודנטים, יש טבלה באתר של המכון, ובטבלה יש את רשימת השיעורים, אצלכם, במה שנגיש לפנסיונרים אמור להיות, ובכל שיעור יש לינק שאתה יכול ללחוץ עליו ולהיכנס. בכל מקרה אגב, זה הלינק שאתה עכשיו נמצא בו. זה הלינק הקבוע שלי. אתה יכול להיכנס אליו תמיד.

[Speaker C] מצוין, תודה, תודה רבה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, יישר כוח. טוב, אז להתראות, כל טוב, שבת שלום.

[Speaker C] שבת שלום, להתראות.