ניתוח מושגי – שיעור 22
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- רקע אישי והיכרות עם תחום חשמל בשבת
- הלכות שבת: מן הפסוק הכללי למבנה של אבות ותולדות
- משמעות החלוקה לאבות ותולדות והשלכותיה על טכנולוגיות חדשות
- חשמל בשבת: מוטיבציה לאסור מול צורך בביסוס הלכתי
- הנימוקים המרכזיים לאיסור חשמל והקשיים בהם
- החזון איש: חשמל משום בונה והיחס אליו בעולם הפסיקה
- לשונות החזון איש וגרעין הטענה שלו
- ניתוח מושגי של מלאכת בונה דרך אבן האזל והשלכתו לחשמל
- בונה כיצירת “אורגניזם” והגנת שיטת החזון איש
סיכום
סקירה כללית
הדובר מסכם סדרה על חושן משפט ומבקש להדגים ניתוח מושגי דרך איסור חשמל בשבת מתוך מלאכת בונה. הוא מתאר כיצד הלכות חשמל בשבת התגבשו בתקופה מודרנית דרך שילוב של ידע תורני וטכנולוגי, ומדגיש שחובה לעגן איסורים במקור הלכתי אמיתי ולא רק במוטיבציה “שברור שצריך לאסור”. הוא סוקר את הנימוקים המרכזיים לאיסור חשמל, מציג את שיטת החזון איש כבנויה על תפיסה מושגית של בונה, וטוען לבסוף שהחזון איש הוא דווקא השיטה ההגיונית והמרווחת ביותר משום שהיא תופסת את החשמל כיצירת “מכלול פונקציונלי” או “אורגניזם” מתוך חומר דומם.
רקע אישי והיכרות עם תחום חשמל בשבת
הדובר מספר שההיכרות שלו עם חשמל בשבת התחילה בזמן הדוקטורט בבר אילן כשגר בבני ברק, דרך קרוב משפחה שחיבר אותו לפרופסור לב ולספרו “מערכי לב על חשמל בשבת”. הוא מתאר את פרופסור לב כאחד מאבות התחום, כמי שהקים את מכון לב, וכמי שפעל בשיתוף הדוק עם רב שלמה זלמן אוירבך, כאשר רב שלמה זלמן נעזר בו כיועץ מדעי ובירר סוגיות טכנולוגיות באחריות. הוא מספר שקריאת הספר שינתה את יחסו לפסיקת הלכה, כשראה כיצד סברות עיוניות מתורגמות מיידית להשלכות מעשיות של מותר ואסור, וכיצד תחום הלכתי יכול להיבנות בזמן אמת ולהפוך בעתיד לקאנון ממוסד.
הלכות שבת: מן הפסוק הכללי למבנה של אבות ותולדות
הדובר אומר שבתורה כתוב “לא תעשה כל מלאכה” ללא פירוט רשימת מלאכות, ומסביר שהמשנה בחגיגה מגדירה את הלכות שבת “הררים התלויים בשערה”. הוא מציין שהבערה והוצאה מופיעות בפסוקים ונידונות כמלאכות “חריגות” מבחינת הופעתן, ומביא את ההסבר ש”הוצאה” היא “מלאכה גרועה” ולכן הוצרכה כתיבה מפורשת. הוא מציג את ל”ט אבות מלאכה כמערכת מושגית שנקשרת למלאכות המשכן לפי פרשת ויקהל, אך מציין שיש גם מקורות בגמרא שמעמידים את המספר כנגד ל”ט פעמים “מלאכה מלאכתו”, ומביא את תוספות בבבא קמא עם שלוש גרסאות ביחס לקשר בין “הוה במשכן” לבין “חשיבא”.
משמעות החלוקה לאבות ותולדות והשלכותיה על טכנולוגיות חדשות
הדובר מגדיר את האבחנה בין אב לתולדה כניתוח מושגי של “מלאכה”, ומסביר שתולדות נקבעות לפי דמיון לאב, בלי רשימה סגורה, ושאין הבדל עקרוני בדין בין אב לתולדה כי שניהם אסורים מדאורייתא. הוא מביא דוגמה של פתיחת בקבוקים עם טבעת מתנתקת, כמעשה חדש שלא היה בזמן חז”ל, ובכל זאת מתנהל עליו דיון האם הוא דומה לבונה, סותר או מכה בפטיש, ומדגיש שהדמיון לאב הוא הקובע גם כאשר מדובר בחידוש טכנולוגי.
חשמל בשבת: מוטיבציה לאסור מול צורך בביסוס הלכתי
הדובר מתאר שעם כניסת החשמל לשימוש ביתי בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 התעוררה שאלת דינו בשבת, ושנדרשת הבנה הן של המנגנון המדעי והן של יישום ההלכה. הוא אומר שהרושם מקריאת פוסקים רבים הוא שהיה להם ברור שצריך לאסור, והם חיפשו לאחר מכן “קולב” הלכתי לתלות עליו את האיסור, והוא מבקר גישה זו בטענה שאין סמכות לחדש איסורים היום אלא רק לפרש דינים קיימים, ולכן הנימוק חייב “להחזיק מים”. הוא מדגיש שלשאלה מאיזה מלאכה נאסר החשמל יש נפקא מינות, ושמי שתופס שהמלאכה היא רק “קישוט” אינו יכול לדון ברצינות בהשלכות.
הנימוקים המרכזיים לאיסור חשמל והקשיים בהם
הדובר מציג את שיטת הבית יצחק כמייחסת את האיסור ל”מוליד זרם” בדמיון ל”מוליד ריח” שבגמרא בביצה כ”א, ומציין שרוב הפוסקים נוטים לכיוון זה, אך הוא מדגיש שהבסיס בעייתי כי איסור מוליד ריח הושמט ברי”ף, רא”ש, טור, רמב”ם ושולחן ערוך, ומובא להלכה בעיקר ברמ”א. הוא מציג את שיטת רב שלמה זלמן באיסור מבעיר דרך חוט להט, ומדגיש שהדבר תלוי במחלוקת רמב”ם וראב”ד לגבי הבערת מתכת ושאינו מתאים למכשירים שאין בהם חוט להט. הוא מציג את שיטת מכה בפטיש כהבנה שהפעלת מכשיר היא “גמר מלאכה”, ומקשה שהמכשיר מיוצר גם כשהוא כבוי וההדלקה היא שימוש ולא בנייה, תוך נגיעה לכך שזה משליך גם על שאלת “כלי שמלאכתו לאיסור” במאוורר.
החזון איש: חשמל משום בונה והיחס אליו בעולם הפסיקה
הדובר אומר שרוב הפוסקים “מסדר ראשון” אינם מקבלים את שיטת החזון איש שאיסור חשמל הוא משום בונה, ורואים בה שיטה “דחוקה” ו”יחידאית”, בעוד שמביאים אותה בעיקר מסכמים. הוא מתאר אנקדוטה על ספר “מאורי אש” של רב שלמה זלמן, שבמקור כלל פרק המסביר למה אין כאן משום בונה אך הושמט משום שנראה מופרך, ולאחר פרסום שיטת החזון איש חזר הדיון דרך התכתבות מפורטת בין רב שלמה זלמן לחזון איש שנדפסה במהדורת “מאורי אש השלם” של מכון ירושלים. הוא מדגיש שהמיתוס כאילו החזון איש מדבר על “בניית המעגל החשמלי” אינו נכון, וששיטת החזון איש אינה אוסרת סגירת מתג במכשיר שאינו מחובר לחשמל, כי אין אצלו דיבור על “מעגל” כעצם האיסור.
לשונות החזון איש וגרעין הטענה שלו
הדובר מצטט מחזון איש אורח חיים סימן נ’ סעיף קטן ט’ שהפעלת החשמל היא “תיקון מנא” ו”קרוב הדבר דזה בונה מן התורה כעושה כלי”, ושכיוון שהחוטים מחוברים לבית יש כאן “כבונה במחובר” ו”יש בו משום בניין וסתירה”. הוא מביא מן המכתבים לשון שלפיה “בפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בהחוטין חשיב לעולם כתוקע”, ומציג לשונות נוספות של “תיקון צורה בגשם” ו”תיקון החוט עצמו ממוות לחיים”. הוא מביא את תשובת החזון איש לרב שלמה זלמן על ההשוואה לפתיחת ברז מים, שבה החזון איש מבחין בין חום זמני בברזל לבין “כוח חשמלי המוטבע” בחוט, ומסביר את החשמל כ”הרכבה מזגית” ושימוש תדירי, עם שני נימוקים: “הרכב הפרקים” ו”תיקון החוט עצמו ממוות לחיים”.
ניתוח מושגי של מלאכת בונה דרך אבן האזל והשלכתו לחשמל
הדובר מביא את ניתוחו של רבי איסר זלמן מלצר בעל אבן האזל ברמב”ם, שלפיו יש שתי תולדות לבונה: אוהל ומגבן, ושואל כיצד הן דומות זו לזו. הוא מתאר את מהלך אבן האזל כבחינה של בניית בית כקיבוץ חלקים היוצר חלל פונקציונלי, כאשר אוהל דומה מצד יצירת החלל ומגבן דומה מצד קיבוץ החלקים, ומוסיף שהמהלך נשען על האפשרות שדמיון אינו יחס טרנזיטיבי. הוא מקשה על המהלך בטענה שאם חסר מאפיין “מהותי” כיצד הפעולה עדיין אסורה כתולדה באותה רמת איסור כמו האב, ומציע במקום זאת הגדרה מאוחדת של בונה כיצירת “מכלול פונקציונלי שלם” באמצעות קיבוץ חלקים, כאשר יצירת חלל אינה מאפיין נפרד אלא חלק מאותה יצירה של מכלול.
בונה כיצירת “אורגניזם” והגנת שיטת החזון איש
הדובר מציע לתאר את מלאכת בונה כיצירת “אורגניזם” במובן מושגי, שבו הפרטים מאבדים משמעות עצמאית ונעשים מערכת מתפקדת אחת, ומדגים זאת דרך ההבחנה בין גוף חי לבין גופה כאוסף תאים שאינו מכלול פונקציונלי. הוא טוען שלפי הגדרה זו, דברי החזון איש על החשמל מובנים: זרימת הזרם “מעוררת” את החוט “ממוות לחיים”, יוצרת פונקציה חדשה, ומחברת את חלקי המערכת בחיבור פונקציונלי גם אם אינם “תקועים” פיזית. הוא מסיק שהחזון איש מציע הבנה קלאסית של בונה ואף “יותר בונה” ממגבן ואוהל, ולכן בעיניו זו השיטה הנכונה לאיסור חשמל בשבת, אף שהיא מחמירה כיוון שהיא מגדירה זאת כאיסור דאורייתא, והוא מסיים בכך שימשיך לחדד את מושג האורגניזם וההשלכות בשיעור הבא.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] טוב גמרנו בפעם הקודמת את התת סדרה הזאת על חושן משפט. דיברתי קצת על מה זה חושן משפט, על זכויות וחובות, על מה זה כסף ומה זה משפט בכלל בעצם, ומה זה כסף, מה זאת הלוואה ומה זה קניין כסף מול קניין חליפין, פחות או יותר אפשר לומר רוב מושגי היסוד של העולם המשפטי או לפחות המשפט האזרחי של ההלכה. מה שאני רוצה לעשות היום זה לגעת במשהו שכתבתי עליו טור לא מזמן, אבל חשבתי שזה גם כן דוגמה טובה לניתוח מושגי וזה על בעצם על איסור חשמל בשבת, אבל אני עושה את זה דרך התבוננות על מלאכת בונה. וזה גם בעצם איזשהו סוג של ניתוח מושגי. אולי כמה מילים לפני שאני מתחיל. מה המגבן?
[Speaker B] החשמל זה לא זה בונה משהו? כי גם מגבן זה בונה, נכון? אוקיי. גם מגבן מה זה מגבן? מגבן יותר קרוב לבורר מאשר בונה. אז מה זה הבונה הזה?
[הרב מיכאל אברהם] בורר אין שם, אבל תן לי להיכנס ואז נראה. אין טעם להקשות עכשיו שעוד לא התחלתי לדבר על זה. אוקיי, אז אמרתי שאני רוצה קצת הקדמות. הקדמה ראשונה זה לא קשור בעצם לענייננו. ההיכרות שלי עם הנושא הזה של חשמל בשבת התחילה כשהייתי בדוקטורט בבר אילן, גרנו בבני ברק, והיה לי איזה קרוב משפחה, קרוב רחוק, שהוא היה גם קרוב של פרופסור לב, דרך אשתו של פרופסור לב, שפרופסור לב הוא ממש מהאבות של התחום הזה של חשמל בשבת, כי הוא ידע רב לו גם בלימוד, גם בתורה וגם במדע, טכנולוגיה, הנדסה, כן הוא זה שהקים את מכון לב כמובן, ולכן מטבע הדברים השאלות התנקזו אליו וכל הגיבוש של הלכות חשמל בשבת בעידן שלנו בעצם נדמה לי או לא הכל אבל כמעט הכל אפשר לייחס אותו לרב שלמה זלמן אוירבך ביחד עם פרופסור לב, איזשהו שילוב של שניהם ולכן אני חושב שהוא דמות מאוד מאוד חשובה בהקשר של הדיונים האלה על חשמל בשבת. עכשיו כיוון שהקרוב המשותף שלנו בא אלי יום אחד, אומר לי תשמע, הוא גם גר מולי בבני ברק, הוא מביא לי ספר של פרופסור לב שנקרא מערכי לב על חשמל בשבת. הוא אומר לי תשמע פרופסור לב די מתוסכל כי אף אחד לא קורא את הספר. אף אחד לא קורא את הספר עוד פעם כי אתה צריך יד ורגל בשני הצדדים של הסוגיה, גם בצד המדעי טכנולוגי וגם בצד התורני, וככה יש מעט אנשים שיכולים באמת לקרוא את הספר הזה בעין ביקורתית משני הצדדים. והוא ביקש ממני אם אני מוכן לקרוא את זה ולשלוח לו הערות לפרופסור לב. זה היה אתגר מעניין למרות שבאותה תקופה מאוד מאוד זילזלתי בפסיקת הלכה, פסיקת הלכה היה נראה לי עניין לטכנוקרטים, לא ממש מעניין, לימוד העיון נתפס אצלי כמהותה של התורה כהירידה לדנ"א שלה. מאז התבגרתי ואני חושב שאחד הצעדים המרכזיים בתהליך ההתבגרות הזה זה היה המעבר על הספר של פרופסור לב, היה ממש מרתק. זה היה מרתק מכמה סיבות. א', שפתאום ראיתי איך תחום הלכתי מתגבש ואתה רואה איך שבעצם סברות ותובנות עיוניות יכולות להיות מתורגמות לשאלה של מה לעשות, מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא נכון. יש לכל הדברים האלה השלכה פרקטית הלכתית וכל סברה שאתה אומר כאילו באוויר, סברה מנותקת, בעצם מתורגמת מיד להשלכה הלכתית מעשית. ואז התחלתי לתפוס שהתחום הזה של פסיקת הלכה הוא תחום ממש מרתק. כל עוד עושים אותו באמת כמו שצריך ולא מחפשים את הסעיף במשנה ברורה שעוסק בשאלה ששאלו אותך, אלא אתה באמת מנסה להבין את האסנס של השאלה ואת הסוגיות שיכולות להיות רלוונטיות לשאלה הזאת ואיך אפשר אם בכלל ליישם אותן ומה ההבדלים ומה הדמיונות, וזה פשוט תחום מרתק, זה ממש מרתק. אני חושב שזה אחרי זה התחלתי להבין את העומק ואת היופי של השו"ת של רב שלמה זלמן, שהוא פוסק אבל פוסק מתוך למדנות, לא פוסק סתם כי ההוא אמר כך וההוא אמר כך. מנחת שלמה, כן? אז בקיצור כל זה תובנה אחת. מעבר לזה אבל היה עוד הערה, עוד נקודה מעניינת שפתאום נפל לי האסימון לגביה, שבעצם זאת הזדמנות מאוד נדירה לתפוס תחום הלכתי שנמצא בהתהוות. כי אנחנו רגילים לזה שההלכה זה בספרים עתיקים בכתב רש"י שכבר מלווים אותנו אלפי שנים או מאות שנים לפחות, וכל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לנסות להבין מה כתוב בספרים האלה וכמובן ליישם לחיים שלנו. חשמל בשבת זה תחום שהוא כולו נולד ברגע שהטכנולוגיה של החשמל נוצרה או התגלתה. ואז צריך להתחיל לגבש את הדרכים איך אנחנו ניגשים לתחום כזה, מה מותר ומה אסור, איך חושבים על זה בכלל. וכל הנושא הזה הוא בעצם שדה בור. אין שום דבר, הכל פתוח. אתה יכול בעצם להגיד כל סברה שאתה רוצה לכל כיוון, אין מקורות, אין שום דבר, אתה פשוט צריך להחליט מה נכון ומה לא נכון ולבצע. ואז פתאום ראיתי שנגיד הפוסקים הראשונים שעסקו בזה, היו כמה פוסקים נגיד בתחילת המאה העשרים, אבל בעצם הפוסקים שעסקו בזה באופן שיטתי אלה פוסקים של המחצית השנייה של המאה העשרים. רב חיים עוזר קצת, אבל המנחת שלמה, רב שלמה זלמן, זה בעצם הפוסק העיקרי שעסק בתחומים האלה, שלא לדבר על כל האנשים של מכונים הלכוטכניים, כמו מכון צומת או המכון הטכנולוגי להלכה בירושלים, כל המכונים האלה שהם בעצם באמת מנסים לבנות באופן שיטתי את התחום הזה של חשמל בשבת. ולכן זאת עבודה שנעשית ממש יחסית בימינו. עכשיו זה כבר ממשיך להתפתח כי זה תחום שממשיך להתפתח, אבל היום הוא כבר יותר בנוי ממה שהיה. אבל זה בסך הכל תחום שאני כמישהו שלפחות אני רואה את עצמי לא כמישהו זקן במיוחד הצלחתי לגעת בתקופה שבה הוא התגבש. זאת אומרת, ובעצם כשקראתי את הספר פתאום ראיתי שהדברים שאני רגיל ככה משמירת שבת כהלכתה או ממה שתמיד אומרים, שום דבר מזה בכלל לא בטוח. כל דבר כזה פתוח לדיון. רגע, יש סברה כזאת, סברה כזאת, האם זה דומה לפה, דומה לשם. ואנחנו קצת התרגלנו לכל מיני הוראות שמקובלות כבר, מה מותר ומה אסור, ושעון שבת, וכן, יש כבר איזה שהם הלכות, זה כבר היום זה יחסית כבר תחום ממוסד, בין היתר בזכות שמירת שבת כהלכתה שהוא בעצמו תלמיד של רב שלמה זלמן אוירבך. אבל כשאתה נכנס לתשתיות, ופרופסור לוי עוסק בתשתיות, אתה פתאום רואה שבעצם זה תחום בהתהוות וכל מה שכותב השמירת שבת כהלכתה בכלל לא מובן מאליו. זאת אומרת, תלוי בסברה, יכול להסכים, יכול שלא להסכים, יכול לנתח בכלל אחרת את כל העניין, ואז אתה מגיע למסקנות שונות לחלוטין. ואז פתאום ראיתי שיש לי איזושהי הזדמנות, אנוכי הקטן, יש לי איזושהי הזדמנות ליטול חלק בגיבוש של תחום הלכתי שאחרי עשר, עשרים, לא יודע חמישים שנה זה בעצם יהפוך להיות איזה קאנון מסודר עם קיצור שולחן ערוך כזה שאומר מה מותר ומה אסור, שכל זה בעצם הוא תוצאה של המשא ומתן שאנחנו עושים עכשיו, והדברים הם בסך הכל בידינו.
[Speaker B] הרב בכוונה לא הזכיר את החזון איש בקשר לשבת?
[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, החזון איש הוא לא פוסק מרכזי בתחום הזה. יש לו תזה ואני עוד אדבר עליו, אבל הוא לא עסק בזה הרבה. יש לו כל החזון איש בעניין הזה זה בסך הכל איזה חצי סימן באורח חיים בספר חזון איש, ובתכתובות שלו עם רב שלמה זלמן, המובאות בספר של רב שלמה זלמן.
[Speaker C] והנה אנחנו מתחילים לשמוע ואני עוזב.
[Speaker B] ולרב שלמה זלמן היה קשר עם פרופסור לוי? הם דיברו כאילו? רב שלמה זלמן ופרופסור לוי היה ביניהם קשר.
[הרב מיכאל אברהם] הוא קשר הדוק, הוא היה היועץ המדעי שלו. זאת אומרת רב שלמה זלמן, בניגוד לפוסקים אחרים, רב שלמה זלמן כשהוא ניגש לסוגיה הוא בדק אותה כמו שצריך גם במישור המדעי, במישור הטכנולוגי, הוא מתייעץ עם מומחים, הוא לא אומר דברים סתם. אגב, חלק מגדולי הפוסקים לפעמים אתה רואה דברים שהם אומרים הם לא מבינים על מה הם מדברים. ולפעמים אתה יודע, היה לפני כמה זמן ראיתי איזה דיון על מעליות בשבת נדמה לי, אז יצא משהו מרב שלמה זלמן, מהרב אלישיב סליחה, ולא זוכר בדיוק מה זה היה, אבל ראיתי אחרי זה שהוא דיבר עם איזה טכנאי מעליות ומבחינתו זה היה הייעוץ המקצועי, וזה לא רציני. עכשיו עוד פעם, אין לו זמן לזה אולי, אני לא יודע בדיוק מה, אבל זה לא רציני, במיוחד לתחום כזה שהאמירות שלך הולכות לבנות אותו, זה תחום שמתמסד עכשיו. ורב שלמה זלמן עשה דברים ממש באחריות כמו שצריך, ובמובן הזה באמת השיתוף פעולה שלו עם פרופסור לב בנה את התחום הזה. ולכן ההזדמנות הזאת שהייתה לי שמה לקרוא את הדברים, שלחתי לו הערות, קיבלתי ממנו תגובות, התכתבנו קצת על העניין הזה, והיה פשוט מרתק כי אתה פתאום רואה שאחרי שאנחנו מלבנים את הדברים בעצם אני עכשיו יכול לכתוב קיצור שולחן ערוך להלכות חשמל בשבת, ועם קצת מזל זה יהפוך להיות בעצם הספר הקנוני שכולם ילכו, כולם לא עשיתי את זה בסוף, כן, אבל יכול להיות ספר הקנוני שכולם אחרי זה הולכים על פיו. הוא קובע מה מותר, מה אסור וזהו. אף אחד כבר לא חושב שיש פה בעצם מבנה שלם וסברות וחשיבה ותובנות והבנות שונות ואפשר להתווכח על דברים. במובן מסוים זה נותן לך איזה שהיא כניסה לנעליים של חז"ל ושל הראשונים, זאת אומרת כאלו שהתחילו לגבש ולהמשיג תחומים הלכתיים מאפס, להגדיר אותם בצורה שיטתית ומובנית. זה בדרך כלל נעשה בתקופתם, בתקופת חז"ל, ופה יש תחום שהדבר הזה נעשה עכשיו. ואתה פתאום רואה איך העסק הזה קורה. זאת הייתה חוויה בלתי רגילה מבחינתי. אתה רואה איך העסק הזה נעשה ואתה פתאום מבין שכל מיני סברות שאתה רואה אצל חז"ל נגיד שנראות לך מן כזה דברים שאתה לא, הם לא נראים הגיוניים, אתה פתאום רואה שזה לא ככה. כשאתה נמצא בשלב ההתגבשות אתה הרבה יותר פתוח לכיוונים שונים ויש סברות מאוד יסודיות שבהחלט יכולות לגבש את התחום לכל מיני כיוונים. ואני היום כשאני מסתכל על תהליכים עתיקים כאלה אני כבר בא עם המון המון מטען שנוצר אחריהם, אז יכול להיות שהרבה מהדברים שם נראים לי מוזרים כי אני כבר התרגלתי לצורות חשיבה מסוימות. אבל כשאתה מגבש את זה, הסברות שאתה אומר הן הסברות שבסופו של דבר יקבעו מה מותר ומה אסור. ולפעמים זה סברות סתם, סברות כרס שלך, אין לך מקור, אין לך ראיה, אבל זה נראה לך שזה דומה לזה או שזה לא דומה לזה. נראה לך שכך נכון להתייחס או אחרת נכון להתייחס וזהו. מכאן והלאה עכשיו אתה יכול להחליט מה יהיה ההלכה. אין לך איך לבדוק את הסברה הזאת מה שאנחנו בדרך כלל רגילים לעשות מול ראשונים, אחרונים, פוסקים, אין כמעט דרך לבדוק. התחום מתגבש עכשיו, יש לי סברה והסברה הזאת זה מה שיוצא, איסור תורה או מותר לכתחילה או לא יודע בדיוק מה. כך שזאת חוויה יחידאית הדבר הזה. זה היה ממש מבחינתי זה היה מרתק. טוב, זה רק הקדמה שלא ממש קשורה לעניין, אבל אני חושב שזה היה שווה לשתף את זה. זה מעניין. לא הסתכלתי אף פעם על ההלכה מן הזווית הזאת של בוא נסתכל על שלבי הגיבוש שמתחילים לבנות אותה. אני תמיד רגיל לראות את זה כבר כך ולנסות לנתח מה קורה פה, אבל לא לנסות לבנות את זה יש מאין. החופש כמובן הרבה יותר גדול. החופש והיכולת שלך ללכת עם הסברות שלך ועם מה שאתה חושב הרבה יותר גדול, כי מה שאתה חושב זה מה שיהיה. אתה כבר לא מחויב כבר למאה אלף תקדימים ולצורות חשיבה שכבר נטועות בך. הכל פתוח, שדה בור כמו שאמרתי. טוב, זה הקדמה ראשונה שלא קשורה לעניין. בוא נתחיל עם העניין עצמו. אז עוד הקדמה קצרה. בתורה עצמה כתוב לא תעשה כל מלאכה. פסוק מאוד פשוט וכללי. זהו. איך אנחנו מגיעים משם למסכת ענקית כמו מסכת שבת עם כל הראשונים והאחרונים וספרי הפסיקה וכל הים הגדול הזה? בסך הכל הפסוק אומר לא תעשה כל מלאכה. זהו. מעבר לזה המלאכות, רשימת המלאכות בשבת לא מופיעות בתורה. מה שמופיע בתורה. "אל יצא איש ממקומו ביום השבת", נגיד הוצאה גם כן קצת צריך התעמלות פרשנית בשביל זה אבל נניח הוצאה כן מופיעה, והבערה, "לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת", ובחריש ובקציר תשבות הגמרא בתחילת מועד קטן מסיבה את זה לשמיטה. למרות שבפשט הפסוקים זה על שבת, אבל היא מסיבה את זה לשמיטה. כך שבעצם מבחינת לפחות בקריאה החז"לית יש רק הבערה והוצאה. שאר המלאכות לא מופיעות. לא בכדי המשנה בחגיגה אומרת שהלכות שבת זה הררים התלויים בשערה. כי בתורה כתוב שערה ויש הר שלם שאנחנו יוצרים מהשערה הזאת. ובאמת החז"ל כבר עוסקים בשאלה למה את הבערה ואת הוצאה התורה כתבה? אז את ההבערה זה מחלוקת תנאים. הבערה ללאו יצאת או לחלק יצאת, לומדים מזה משהו. מזה שהבערה מופיעה. למה הוצאה מופיעה? אז על זה עומדים הראשונים ואומרים שהוצאה היא מלאכה גרועה. ולכן לולי הייתה מופיעה בפסוק אולי לא היינו חושבים שהיא אסורה. טוב, זה רק ברקע. מאיפה כן יוצאות המלאכות? זה ל"ט אבות מלאכה ויש את התולדות של כל אב כזה. אבות המלאכה עקרונית ככה מקובל לחשוב זה המלאכות המרכזיות שנעשו במשכן. בפרשת ויקהל הוצמדה פרשת שבת למשכן ולכן יש פה איזשהו היקש והמלאכות שנעשו במשכן אלה המלאכות שנאסרו בשבת. אגב, זה לא מוסכם על כולם ואפילו בסוגיות הגמרא יש סוגיות שונות שבהן נראה אחרת. יש סוגיה בגמרא בשבת נדמה לי מ"ט או משהו כזה הגמרא אומרת שמה של"ט אבות מלאכה זה כנגד ל"ט פעמים מלאכה מלאכתו שמופיע בתורה. לא נראה זה קשור למשכן. גם בגמרא בתחילת בבא קמא שהגמרא אומרת של"ט הך דהוה במשכן חשיבא וקרי ליה אב, ומה שלא היה במשכן חשיבא קרי ליה תולדה. ככה הגמרא בבבא קמא אומרת בדף ב', אז בתוספות שם יש שלוש גרסאות בגמרא. תוספות ומפרשיו המהר"ם והמהרש"א, יש שלוש גרסאות איך לקרוא את הגמרא שם. גרסה אחת אומרת שמה שהיה במשכן הוא חשוב ולכן הוא נקרא אב, הך דהוה במשכן חשיבא. גרסה אחרת אומרת הך דהוה במשכן וחשיבא קרי ליה אב. זאת אומרת אותו דבר צריך את שני התנאים. מה שהיה במשכן וגם חשוב זה מה שנקרא אב. זה גרסה שנייה. גרסה שלישית זה או היה במשכן או חשובה. יכול להיות שמשהו יהיה חשוב וזה מספיק כדי להפוך אותו לאב גם אם הוא לא היה במשכן. בכל אופן אבל אבות המלאכה מנויות בפרק שביעי בשבת, יש ל"ט אבות מלאכה.
[Speaker B] התולדות… רגע, ולפי זה יוצא שיכול להיות לא ל"ט, יכול להיות 150 מלאכות אבות. לא הבנתי. יכול להיות שלא יהיה ל"ט אבות אלא 40, 50.
[הרב מיכאל אברהם] הגיעו לל"ט. או בגלל הגמרא שאמרה שיש ל"ט מלאכה מלאכתו בתורה, או בלי קשר ספרו את המלאכות החשובות במשכן והגיעו לל"ט סוגים.
[Speaker B] לא, אבל לפי הסברא השלישית בתוספות שכל דבר שהוא חשוב הוא הופך להיות מלאכה…
[הרב מיכאל אברהם] אבל יש לך עדיין בגמרא מופיע של"ט פעמים מלאכה מלאכתו… אז צריך להיות ל"ט. ל"ט זה מספר נתון. שאלה רק איך לאכלס אותו, האם לחפש מה היה במשכן או לחפש מה חשוב. גם המושג חשוב אגב, זה… תבינו שהחלוקה לאבות ולתולדות היא בעצם בעצמה ניתוח מושגי. כי זה ניתוח מושגי של המושג מלאכה. בתורה כתוב לא תעשה כל מלאכה. עכשיו השאלה היא מה זה מלאכה? בניתוח של המושג מלאכה אנחנו מגיעים לל"ט אבות ותולדותיהם. אוקיי? עכשיו החשיבות שקובעת את היותה של מלאכה כלשהי אב היא מורכבת משני סוגים. זה באמת רק מבוא כללי אבל היא מורכבת משני פרמטרים. פרמטר אחד זה נאמר עד כמה המלאכה הזאת משמעותית או יצירתית. ופרמטר שני זה עד כמה היא יחידאית. כאילו עד כמה היא שונה ממלאכות יצירתיות אחרות. לא במובן כמה היא יוצרת, במובן כמה ההגדרה שלה שונה מהגדרה של מלאכות אחרות. אם יש מלאכה מאוד מאוד יצירתית אבל היא דומה למלאכה אחרת שמופיעה ברשימת האבות, אז היא לא תחשב כאב נפרד. היא תיכנס לאב ההוא, כי היא לא יחידאית מספיק. לכן כדי לבנות את המבנה של… ועכשיו זה קובע את השלושים ותשע אבות מלאכה. את התולדות אנחנו קובעים על ידי דמיון לאבות. זאת אומרת אם יש מלאכה שדומה לאב, אז היא מבחינתי נאסרת כתולדה. אגב אין הבדל בין תולדה לבין אב, אין איזה שום נפקא מינה, שניהם אסורים מדאורייתא, שניהם חייבים סקילה במזיד וחטאת בשוגג, ולכן זה רק עניין עניין לימודי. זאת אומרת התולדה זה בסך הכל משהו שלא היה במשכן או לא חשוב או לא עומד בקריטריונים של הגמרא, אבל הוא מספיק יצירתי בשביל להיאסר בשבת. ואז אני מסתכל כמה כמה זה דומה או לאיזה אב זה דומה ולפי זה אני קובע איזה תולדה זאת. לגבי התראה זה כנראה לא משנה, יש זה בעצם זה מחלוקת תנאים שם בתחילת בבא קמא. מישהו שאל פה על התראה. אבל בפשטות להלכה אפילו לגבי התראה זה לא משנה. נכון שיש אתה צודק שיש בראשונים התבטאויות שמראות שאולי יש איזה כן איזה שהן השלכות לגבי התראה, אני לא אכנס לזה כאן. מנחת חינוך מביא שלוש שיטות בהתראה לגבי תולדה אבל לא ניכנס לזה כאן. אז זה זה לגבי החלוקה לאבות ולתולדות, שכמו שאמרתי זה בעצמו מהווה ניתוח מושגי של המושג מלאכה. עכשיו אחרי שיש לי את המפה, עכשיו אני צריך לבדוק כל פעולה שאני עושה בשבת ולראות האם היא נכנסת תחת אחת משלושים ותשע הקטגוריות, כאשר התולדות זה לא קטגוריה, התולדות דומות לאב. לכן אם יש לי תולדה שהיא דומה לאב, אז היא תהיה גם אם היא חדשה והיא נוצרת היום היא תהיה תולדה והיא תהיה אסורה מן התורה. אם היא לא דומה לאב אז היא לא תהיה אסורה, אין מה לחפש אין רשימת תולדות סגורה. אין מה לחפש בין התולדות האם זה דומה לאחת התולדות. כי רשימת התולדות בעצמה היא לא סגורה. יש שהגמרא מביאה פה ושם תולדה כזאת תולדה אחרת אבל הראשונים מוסיפים עוד, הפוסקים מוסיפים עוד. זה לא עניין זה לא רשימה סגורה. כל מה שדומה לאב נקרא תולדה שלו. יכול להיות משהו שנוצר עכשיו. למשל כן יש דיון על פתיחת בקבוקים בשבת. בונה בשום סותר מכה בפטיש כל מיני שיטות כאלה ואחרות. אבל בהתחלה כשהפקקים האלה, אתם יודעים הפקקים האלה שצריך לפתוח אותם ואז משתחררת שם איזה טבעת כזאת, בהתחלה אף אחד לא חשב שזה אסור. אף אחד לא חשב שזה אסור, אנשים פתחו בקבוקים. ובאיזשהו שלב התחיל איזה דיון רגע רגע אבל אולי זה אסור ואז אני זוכר עוד קונטרס שיצא של הרבי מזוצ'קה בבני ברק שהוא כתב קונטרס כמה זה חמור וזה איסור דאורייתא משום בונה, לא זוכר כבר מכה בפטיש אני לא זוכר כבר מה הייתה המסקנה שלו אבל זה מאוד חמור וכולי הוא החמיר בזה מאוד. עד היום יש קצת ויכוחים בעניין הזה אם זה מותר או אסור שוב פעם משהו שאיכשהו התגבש אבל אני עוד הייתי בשלב שהיו ויכוחים גדולים על העניין הזה. בכל מקרה ברור שהפקקים האלה לא היו קיימים בזמן חז"ל. אז מה נגיד שפתיחת בקבוקים זה תולדה של בונה? פתיחת פקקים. זה נכון אבל זה לא רלוונטי. זה נאסר משום בונה מה אכפת לי אם זה תולדה לא תולדה. זה מספיק דומה לבונה כדי להיאסר. זה הכל. וזה שזה נוצר עכשיו אז מה? הגמרא לא מדברת על זה? אז מה? זה לא משנה כלום. אם זה דומה לבונה אז זה אסור משום בונה. אז זה זה לגבי צורת החשיבה הכללית. עכשיו בסוף המאה ה-19 תחילת המאה ה-20 כן נכנס נכנסה הטכנולוגיה הזאת של חשמל, בעיקר נורות חשמליות או כזה מכשירים חשמליים. נכנסו הטכנולוגיות האלה לשימוש הביתי. ואז כמובן באה השאלה לפתחם של פוסקים מה קורה בשבת? אם זה מותר או אסור מה עושים במצב כזה? עכשיו שוב פעם כמו שאמרתי קודם כדי להתייחס לשאלה כזאת א' צריך להבין את המכניזמים האלה המדעיים האלה של חשמל. וב' כמובן לדעת איך ליישם את כללי ההלכה על המצבים האלה על המכניזמים האלה. ובמובן הזה היה אולי התייחסויות קצת עתיקות יותר לגבי הבית יצחק שנחשב אולי התייחסות הראשונה או בין הראשונות זה איזה שהיא פסקה במאמר מוסגר באיזה ליקוטים בסוף חלק ב' של השו"ת שלו. שמה זה מופיע. נראה לו שזה משום מוליד זרם והוא מפליג הלאה. וזהו זאת שיטת הבית יצחק שהיום בעצם מקובלת על רוב הפוסקים שזה משום מוליד. ואז רב חיים עוזר מאיר עוד כמה הערות, ופה ושם יש פה ושם הערות כאלה, הערות אחרות. היו כאלה שהתירו אגב, עיקר פוסקים ספרדיים, אבל היו פוסקים שהתירו בכלל, כי מאיפה לאסור? אנחנו לא יכולים להמציא איסורים חדשים. הם התירו. ואיך שהוא כשקוראים את הדברים של הפוסקים, מה שכותבים הפוסקים בנושא הזה, הרושם המאוד ברור זה שבעצם היה ברור להם שצריך לאסור, וכל מה שהם חיפשו זה ו' כן לתלות עליו את הקולב, ואת על מה להיתלות. הרוצה להיחנק יתלה באילן גבוה. אז היה ברור שהם רוצים לאסור את זה, עכשיו רק השאלה היא איך, איך לעגן את זה כ-מה, איך לבסס או איך לנמק את האיסור, אבל ברור איכשהו מראש שצריך לאסור. באתר שלי אגב, שכתבתי את הטור הזה, ממש לא מזמן כתבתי את זה, זה טור 397, והיום פרסמתי את 400, אז זה לא מזמן, שבועיים אולי. אז בטוקבקים מישהו הביא עדות של תלמיד של החזון איש שהוא אמר בפירוש שהחזון איש בעצם אמר שמי שמחפש מקורות כאלה או מקורות אחרים הוא פשוט לא יודע על מה מדברים. ברור שצריך לאסור את זה והמקורות באים אחר כך. אני אמרתי לו שהוא לא הבין טוב את החזון איש, אבל ברור שרוח הדברים היא כזאת. עכשיו, למה זה חשוב הדבר הזה? כי יש פוסקים שבעצם ברגע שברור להם שצריך לאסור, אז הם לא טרחו כל כך לבסס אם זה אסור משום מבעיר, משום בונה, משום מכה בפטיש, משום מוליד זרם. ברור שצריך לאסור ואני רק בשביל לתת טעם בפה אז אני כותב לך מאיזה מלאכה או מאיזה איסור דרבנן זה אסור. אבל בעצם זה לא תלוי בזה, אתה לא תהיה שמח עם זה אני אביא לך משהו אחר, זה לא מתחיל שם ולא נגמר שם. הבעיה שלי עם העניין הזה זה שעם כל הכבוד לזה שנדמה לך או ברור לך שצריך לאסור, זה שזה ברור זה יפה, אבל אתה לא יכול לאסור בלי שיש מקור אמיתי, מקור שמחזיק מים, לא מקור לסתום ת'פה של מי שמקשיב לך כדי שלא ישאל שאלות. מקור אמיתי. אם זה לא מעוגן במקור אמיתי אתה לא יכול לאסור. חכם היום שחושב שצריך לאסור משהו, אין לו שום סמכות לאסור. הוא סנהדרין? יש לו לא תסור לגביו? הוא לא יכול לאסור שום דבר, אלא אם כן הוא מפרש דין דאורייתא או דין דרבנן שנקבע בסנהדרין או בגמרא או במקומות מוסמכים. הוא יכול לפרש, הוא יכול להראות שמה שאתה עושה כאן הוא אסור משום הדין ההוא שהוא דין ידוע. אבל לחדש איסור אין שום דרך לעשות את זה היום, אתה לא יכול לחדש איסור היום. לכן אני חושב שגם אם ברור לכולם שצריך לאסור, הברורות הזאת לא יכולה להוות בסיס הלכתי. היא יכולה להיות מוטיבציה לחפש בסיס הלכתי, אבל בסוף בסוף הבסיס שאותו אתה מציע צריך להחזיק מים. אם הוא לא מחזיק מים זה לא אסור.
[Speaker D] הרב, יש לזה גם נפקא מינה אבל לא למלאכה שמצדה זה אסור. ברור.
[הרב מיכאל אברהם] כן. לכן זה בדיוק הנקודה. זאת אומרת ברגע שאתה לוקח ברצינות את המלאכה שבה תולים את הדבר, אז כמובן יש לזה גם הרבה נפקא מינות. מי שאומר שזה סתם אנחנו אוסרים כי נראה לנו ואת המלאכה אנחנו מנפיצים סתם כדי שזה יראה טוב, אז קשה מאוד לדון עכשיו בנפקא מינות, הוא לא באמת מתכוון לזה שזה יוצא מהמלאכה שם. הרבה מאוד מהפוסקים נוח להם מאוד אגב לתלות את שיטת החזון איש בתפיסה הזאת. החזון איש אמר שהדלקת מעגל חשמלי בשבת אסורה משום בונה. והאחרונים שבאו אחריו תמהים עליו תמיהות גדולות, אומרים שזה לא מתחיל, דבר דחוק ורחוק ואין בזה שום סברה. ולכן הפוסקים הרציניים אף אחד מהם לא מתייחס לזה. אף אחד מהפוסקים הרציניים לא מתייחס באמת לשיטה הזאת שחשמל אסור משום בונה. מי שמביא את זה זה רק הסכמנים, אלה שמסכמים את כל שיטות הפוסקים אז הם מביאים גם את החזון איש כי הוא גם היה פוסק חשוב. אבל אלה שבודקים את הסוגיות לגופן, פוסקים מסדר ראשון, לא פוסקים מסדר שני, הם כולם כמעט אני חושב אומרים שהחזון איש זאת שיטה שלא צריך לחשוש לה. שיטה מוזרה, יחידאית, רחוקה. כאנקדוטה, רב שלמה זלמן כתב ספר על חשמל בשבת שנקרא מאורי אש. ובספר הזה כשהוא יצא זה היה לפני שהחזון איש הגיע לארץ. רב שלמה זלמן היה כמובן מאוד צעיר, אבל הוא כתב את הספר. ובמקור, כך מעיד הבן שלו רב שמואל אוירבך, במקור היה שם פרק שבא להסביר למה אין פה משום בונה. כן, וכמו שאומר חבר שלי שהסב תשומת ליבי להערה הזאת, כשהוא הגיע חזרה לכולל, החבר'ה בכולל מתו מצחוק. למה אתה לא מקדיש פרק להגיד שזה גם לא איסור בשר בחלב? זאת אומרת, מה הקשר כאילו? מה, תקדיש פרק להגיד שהדבר הזה הוא לא בונה? מי מעלה בדעתו לחשוב שזה כן בונה? אז הוא השמיט את הפרק מהמהדורה הראשונה של הספר. שנה שנתיים שלוש אחרי שיצא הספר יצאה השיטה של החזון איש שאומר שחשמל, הדקת מעגל חשמלי אסורה משום בונה. ואז במהדורה מאורי אש השלם, כן מהדורת מכון ירושלים שהוציאו את הספר מאורי אש מחדש עם השלמות ותוספות, אז בחלק השני הם מביאים גם את ההשמטות וגם מביאים התכתבות שנעשתה של רב שלמה זלמן עם החזון איש. מכתב וחזור ועוד מכתב ועוד חזור בנושא הזה, כי רב שלמה זלמן לא הסכים. החזון איש מאוד בנימוס ומאוד בעדינות, אבל ממש לא הסכים לשיטת החזון איש. וחלק גדול ממה שאנחנו מבינים בשיטת החזון איש בעצם אפשר ללמוד את זה מההתכתבות הזאת שמופיעה בספר של רב שלמה זלמן, כי מופיעים שם גם המכתבים שהחזון איש שלח לו. ושם הוא גם מסביר את שיטתו. טוב, בכל אופן, אז בואו נמשיך רגע בסקירה לפני שניכנס לעניין עצמו. החשמל בשבת בסופו של דבר כמעט כל הפוסקים אומרים שהוא אסור. אבל השאלה היא האם זה איסור דאורייתא או איסור דרבנן, ואם איסור דאורייתא מאיזה נימוק, כן מה האב שמיסודותיו אתה אוסר את זה? אז הבית יצחק טען שזה אסור משום מוליד ריח. מוליד, או מוליד ריח. גמרא בביצה בדף כ"א, הגמרא מדברת שם על הולדת ריח כאיסור דרבנן. מי שמספיג ריח בבגד, כן והופך את הבגד לבגד מבושם, אז בעצם זה נקרא מוליד ריח בבגד וזה איסור דרבנן. הבית יצחק טוען שמי שמפעיל מעגל חשמלי הוא מוליד זרם. כמו שאתה מדביק ריח לבגד, ככה אתה מכניס זרם לתוך החוט, לתוך המכשיר החשמלי, וזה נקרא מוליד שהוא איסור דרבנן. זה לא כל כך מופרך כמו שזה נשמע, ולמעשה רוב הפוסקים היום סוברים כמוהו, כמו הבית יצחק. אבל ההנחה של הבית יצחק היא מאוד מאוד לא פשוטה. היא לא פשוטה לא רק בגלל השאלה האם זה באמת דומה למוליד או לא דומה למוליד והדיון בגדרי מוליד, אני לא אכנס אליו כאן, אלא בגלל שבסוגיה במסכת ביצה בכלל לא ברור שפוסקים את איסור מוליד ריח. ברמב"ם ובשולחן ערוך ובטור וברי"ף וברא"ש, כולם השמיטו את האיסור הזה. אף אחד מהם לא פוסק אותו להלכה. אז הוא אומר שאיסור מוליד לא נפסק בכלל להלכה, אז איך עכשיו אתה יכול לתלות את איסור חשמל בשבת בדין מוליד כשדין מוליד עצמו לא נפסק להלכה? היחיד שמביא את זה להלכה זה הרמ"א בהגהות לשולחן ערוך, הוא כותב שיש איסור מוליד ריח. זהו, רק הוא. כך שכל הסיפור הזה של מוליד ריח סיפור מאוד מפוקפק, מה שכמובן מחדד עוד יותר את התחושה הזאת שההנמקות באות אחרי המוטיבציה לאסור. המוטיבציה לאסור הייתה קיימת מראש וההנמקות באו אחר כך ולכן הן בחלקן צולעות. אחרי זה יש את השיטה של רב שלמה זלמן שזה אסור משום מבעיר. אבל המבעיר פה הוא מאוד לא פשוט, כי זה מחלוקת רמב"ם וראב"ד, כי מדובר פה על מי שמבעיר מתכת. אתה לא מבעיר אש בחומר בעירה דליק כמו בעץ, אלא אתה מבעיר מתכת. מבעיר מתכת זה מחלוקת רמב"ם וראב"ד אם יש בזה דין מבעיר או לא. רב שלמה זלמן דן בזה באריכות, הוא רצה אולי לטעון שאפילו לפי הראב"ד יהיה פה דין מבעיר, מאוד לא פשוט. אבל גם אם מקבלים את זה, זה נכון במקום שבו יש חוט להט כמו במנורה, מנורה של פעם, כן היום כבר לא עושים מנורות כאלה, מנורה של פעם. אבל במכשירים שאין בהם חוט להט בוער, אז אין פה מבעיר. וזה שהניצוצות יוצאים, כן מה שאומרים שהניצוצות שאתה מדליק חשמל אז יוצאים ניצוצות. להגיד שזה מבעיר זה מוזר מאוד. זה אש שאתה לא משתמש בה והיא נכבית תוך שנייה, זה לא נקרא מבעיר בטח לא דאורייתא. לכן גם המנגנון של מבעיר מנגנון מאוד מפקפק. יש כאלה שתופסים שזה איסור של מכה בפטיש. מכה בפטיש זה אב מלאכה, שהוא לסיים מכשיר, הסיום הבנייה של המכשיר או של הכלי, זה נקרא מכה בפטיש. מכת הפטיש האחרונה שגומרת את הצורה של הכלי. במובן הזה נגיד הפעלת המכשיר, הדלקת המכשיר, בעצם הופכת אותו למכשיר פועל. זה סיום ההכנה של המכשיר. ושוב ויכוחים מאוד מאוד גדולים כי השאלה הגדולה היא האם הדלקת המכשיר היא סיום הייצור שלו, או שהמכשיר מיוצר כבר כשהוא כבוי, הסיום שלו הייצור שלו הסתיים. ההדלקה זה שימוש במכשיר, זה לא חלק מהבנייה של. נגיד יש לי מאוורר ולחצתי על המתג והמאוורר התחיל לפעול. אז מי שרוצה להגיד שזה אסור משום מכה בפטיש הוא בעצם רוצה לטעון שהלחיצה על המתג זה סיום הייצור של המאוורר, כי רק עכשיו נוצר פה מאוורר פועל. קודם היה פה מאוורר לא פועל, המאוורר השלם זה מאוורר פועל. זה מאוד מוזר, כי הרי כשאני מכבה את המאוורר אז מה אני הורס אותו? ברור שלא, המאוורר מוכן עוד קודם. דרך השימוש זה להדליק את המאוורר. אגב זה נוגע קצת לשאלה אם מאוורר נחשב כלי שמלאכתו לאיסור. ויכוח בין הפוסקים. אני למשל חושב שזה לא כלי שמלאכתו לאיסור. לדעתי זה כלי שמלאכתו לאוורר ומותר להתאוורר בשבת. מה שאסור זה להדליק את המתג, אבל הכלי הזה לא עשוי להדלקת מתג, הוא עשוי לאוורר. הדלקת המתג זה רק האופן שבו אני מפעיל אותו. זה לא נקרא כלי שמלאכתו לאיסור. טוב אבל זה דיון אחר. לכן אני אומר גם מכה בפטיש מקור די מפקפק. החזון איש בא ואומר זה אסור משום בונה. עכשיו שימו לב הפעלת מעגל חשמלי אסורה משום בונה. ברגע שיצאנו ממבעיר ועברנו לבונה, אז זה כבר לא רק באותם מכשירים כמו נורה חשמלית שיש בהם חוט להט, אלא כל מעגל חשמלי, גם אם אין משהו שלוהט בתוכו, בעצם ייאסר מדין בונה. במבעיר אתה אוסר רק הדלקת נורת להט, שאר המכשירים החשמליים לא יהיה איסור דאורייתא. אבל אם אתה הולך מצד בונה, אז אין הבדל אם יש חוט להט או לא, זה אסור דאורייתא, כל הדברים האלה אסורים מדאורייתא. אז אתם רואים שיש נפקא מינות גם לשאלה מאיפה אנחנו אוסרים את הדברים. כמו שאמרתי קודם שיטת רוב מוחלט של הפוסקים, הפוסקים החשובים, אני אומר לא צטטנים וסכמנים, הפוסקים החשובים, הרוב המוחלט של הפוסקים הן לא מקבל את העניין הזה של בונה. בונה זה תמוה. ולכן בסופו של דבר או במנורת להט שזה משום מבעיר, וגם זה אולי תלוי במחלוקת הרמב"ם וראב"ד, ודברים שאין בהם חוט להט זה רק איסור דרבנן מצד מוליד זרם. זאת הגישה המקובלת והרווחת בין הפוסקים. שיטת החזון איש לא מוסכמת, רוב הפוסקים דוחים אותה על הסף. עכשיו אני הרבה שנים חשבתי גם כן שהחזון איש הזה זה הנפצה. זה ממש לא ברור מה הוא רוצה בכלל. ומה זה קשור לבונה, מה בנית פה כשאתה מפעיל מתג? מה בנית כאן? בדרך כלל מקובל לחשוב שמה שבנית זה את המעגל החשמלי. סגרת את המתג בעצם חיברת את המעגל החשמלי ונוצר פה מעגל חשמלי. זה בעצם מה שבנית. ולפי התפיסה הזאת רב שלמה זלמן עצמו מביא שיש כאלה שרוצים לטעון שלפי החזון איש אסור לפתוח מתג גם כאשר המכשיר לא מחובר לחשמל. תחשבו על מאוורר שלא תקוע בכלל בשקע, אבל אם אתה מדליק את המתג שלו סגרת את המעגל החשמלי בתוכו. ואם סגירת המעגל החשמלי נחשבת בונה אז בעצם עברת על איסור דאורייתא אפילו אם לא הפעלת את המאוורר. אז רב שלמה זלמן דוחה את זה, הוא אומר זה לא יכול להיות גם לפי החזון איש אין פה משום בונה. זה ברור. אתה צריך שהמעגל יפעל ובעצם כשמסתכלים בלשונות של החזון איש ועוד רגע נסתכל, אז רואים שהחזון איש בעצם בכלל לא מדבר על בניית המעגל החשמלי. זה מיתוס. בשום מקום הוא לא מזכיר שהאיסור בונה פה זה בגלל שאתה בונה מעגל חשמלי. הניסוחים שלהם כל מיני ניסוחים אחרים, אבל לא בנייה של המעגל. לכן זה מופרך לחלוטין. שסגירת מתג במקום שזה לא מחובר לחשמל ברור שזה לא אסור גם לפי החזון איש. אז מה כן אומר החזון איש? בוא נסתכל, הבאתי פה כמה ציטוטים קצרים. זה מהספר המקורי של החזון איש, אורח חיים סימן נ' סעיף קטן ט'. זה הסעיף קטן שבו נמצאת שיטת החזון איש על חשמל, בחלק מהסעיף קטן הזה. שתבינו שזה ממש, זה הערת שוליים בחזון איש. עוד יש בזה משום תיקון מנא, כן, תיקון מנא הכוונה תיקון כלי, כיוון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות, וקרוב הדבר דזה בונה מן התורה כעושה כלי. וכל שכן כאן שכל החוטין מחוברים לבית, והוה ליה כבונה במחובר, ואין כאן משום אין בניין בכלים, אלא דינו כמחובר ויש בו משום בניין וסתירה. והכא אין נפקותא בזה, דאפילו בכלים כהאי גוונא חשיב בונה. החזון איש בעצם מתייחס פה ברקע הדברים, צריך לדעת שהגמרא בסוגיית בונה אומרת שאין בניין וסתירה בכלים. יש בניין בדברים שמחוברים לקרקע במבנים כמו בבתים, שמה יש מלאכת בונה. אבל בכלים בדברים מטלטלים שלא מחוברים לקרקע אין בניין ואין סתירה. אבל הראשונים בכמה מקומות מביאים ראיות מסוגיות שונות לזה שגם בכלים רואים שיש מלאכת בונה. בכמה סוגיות רואים את זה, למרות הכלל התלמודי שאין בניין וסתירה בכלים, יש סוגיות שבהן רואים שיש. שיטת רש"י והר"ן לא נכון, בכל הסוגיות האלה לא מדובר על מלאכת בונה. אבל רוב הראשונים אומרים לא כך, והם טוענים שאם אתה בונה את הכלי מתחילתו אז יש בניין גם בכלים. אם אתה תוקע חזק את חלקי הכלי אחד בשני אז יש בניין גם בכלים. זאת אומרת יש מצבים שבהם יש בניין גם בכלים. לכן פה אומר החזון איש ככה, אם אתה מדבר על מעגל חשמלי בבית ואתה מדליק את המתג של האור בבית אז זה לא בכלים, זה מחובר לקרקע, זה חלק מהמבנה, אז זה משום בונה. אם אתה מדבר על מכשיר חשמלי מטלטל, מאוורר, אוקיי? מאוורר על סוללות, אתם יודעים מה, אולי דרך החוט הוא נחשב מחובר לבית, אני לא יודע, מאוורר על סוללות, אז המאוורר הזה לא מחובר, אז שמה לכאורה לא שייך בונה כי אין בניין בכלים. אומר החזון איש לא נכון בגלל שדבר כזה גם בכלים נחשב בונה. למה? בגלל הניסוח שהוא אמר בהתחלה כיוון שמעמידו על תכונתו לזרום את זרם החשמל בתמידות. למה זה נקרא בונה? מה זה קשור? בשביל זה צריך לראות עוד ניסוחים של החזון איש. במכתבים לרב שלמה זלמן יש ניסוח אחד שבו מופיע הדבר הזה. ובפתיחת החשמל שמכניסים הזרם בהחוטין חשיב לעולם כתוקע. אנחנו מדליקים את החשמל, אנחנו תוקעים את הזרם בתוך החוט ולכן זה נחשב כמו תוקע. מה הכוונה? בבניין בכלים אם אתם זוכרים אמרתי, הרי הגמרא אומרת אין בניין בכלים, אבל אם הוא תוקע את שני חלקי הכלי נגיד ידית וראש של פטיש, כן, או מרעיל שופתא בקופינא דמרא, כן זה מעדר והידית שלו, מכניס את הידית לתוך העין ממתכת של המעדר, אוקיי? אז אם אתה תוקע את זה חזק אומרים בעלי התוספות יש בניין גם בכלים. אומר החזון איש פה כשאתה תוקע את הזרם בחוט אתה תוקע את זה וזה נחשב כתוקע ולכן אפילו שזה מכשיר מטלטל זה נקרא בניין בכלים. ניסוח ממש מוזר, כולם תמהים על זה, מה תקעת? תוקע לה החשמל בחוטין? תוקע לה הזרם בחוטין? אתה לא תוקע זרם בתוך החוט, אתה מפעיל זרם בתוך החוט. מה איזה מין ניסוח מוזר זה. ניסוח אחר, אומר שזה תיקון צורה בגשם. החומר הגשמי כן, החוט שעובר בו זרם בעצם החומר הגשמי מקבל צורה אחרת, מהות אחרת, משמעות אחרת. גם זה משפט מהחזון איש שהוא רואה בזה איסור משום בונה. במכתבים שלו לרב שלמה זלמן אז הוא כותב ככה. שמה רב שלמה זלמן שואל אותו מה שהרבה אחרונים שואלים, הרי פתיחת המתג בסופו של דבר, פתיחת המתג. פתיחת המתג היא מאפשרת לזרם החשמל לזרום. מה זה שונה מפתיחת ברז שמאפשרת לזרם המים לזרום? ושמה החזון איש לא יגיד שזה משום בונה. אז שאל אותו רב שלמה זלמן. אז החזון איש עונה לו ככה: העניין תלוי בשיקול הדעת. חימום ברזל אינו מחדש טבע חדש בברזל, אלא החום שוכן לפי שעה בתוך הברזל והברזל מתמיד לגרשו. כשאתה מחמם ברזל זה לא הופך את הברזל למשהו אחר, וברגע שתפסיק לחמם החום יסתלק והברזל יישאר כמו שהיה. אבל חימום חוט החשמל מעורר את כוח החשמלי המוטבע בחוט עצמו, והוא מהרכבה מזגית שבשורש יצירתם. ושימוש זה תדירי והעמדה על מתכונתה, רואים את כל הניסוחים שלו, והעמדה על מתכונתה על ידי החיבור שנעשה החוט המופסק גוף אחד עם מכונת החשמל, חוששים בו משום בונה משתי סיבות: א, משום הרכב הפרקים זה עם זה. הוא מחבר את כל חלקי המעגל אחד לשני. ולא מהני כאן היכא דהוא רפוי. אם החיבור הוא רפוי זה לא נקרא חיבור, ופה זה לא משנה, למה? כיוון דזרם החשמל מחברם שהוא בבחינת תקע. זרם החשמל נחשב כאילו תוקע את כל החלקים של המעגל זה בזה. ב, זה א'. ב', דתיקון החוט עצמו ממוות לחיים הוי בונה. החוט עצמו הופך ממה שהוא מת למשהו חי וזה עצמו נקרא בונה. טוב, איך בדיוק להבין את התזה המוזרה הזאת של החזון איש, עוד פעם שרבים הרבו לתקוף אותו, לפקפק בו ובסופו של דבר לדחות אותו מההלכה, לא לחשוש לשיטתו. איך בעצם אפשר להבין את התפיסה שהחזון איש מציע כאן? כמו שאמרתי קודם, צריך לזכור שני דברים: א', שהשיטות האחרות הן שיטות מאוד בעייתיות, זה לא שהן מציעות הסברים פשוטים, ממש לא. וגם ככה זה רק דרבנן, לפי החזון איש בונה זה דאורייתא. ב', החזון איש לא כותב בשום מקום שהבונה זה בעצם יצירת המעגל החשמלי עצמו. זה לא הבונה שהוא מדבר עליו. יש לו ניסוחים של מתן צורה לגשם, של נפיחת רוח חיים בחוט המת, תיקון החוט עצמו ממוות לחיים, או שתוקע ליה הזרם בחוט, מין תוקע כזה, או שהוא תוקע את חלקי המעגל אחד בשני דרך זה שהוא מעביר את הזרם. כל מיני אמירות מוזרות שצריך להגדיר אותן יותר, אף אחד מאלה זה לא יצירת המעגל עצמו. זה מיתוס, לא קיים אצלו. עכשיו אני רוצה להסביר למה לדעתי החזון איש מתכוון. אחרי שהבנתי את זה, הרמז הראשון קיבלתי מהרב שפירא זכר צדיק לברכה, שהיה ראש הכולל אצלנו עד לפני שנתיים, והוא אמר לי את הסברה הבסיסית, ואחרי זה חשבתי על העניין וקצת עיביתי אותו, בניתי את זה יותר ובסופו של דבר השתכנעתי שהחזון איש סופר הגיוני ולמעשה רק הוא הגיוני. כל השיטות האחרות הן שיטות דחוקות מאוד, אולי לפי מחלוקות וזה, אולי לפי שיטות מסוימות אפשר להעמיד פה משהו, אבל זה מאוד מאוד דחוק ומאוד מאוד רחוק. ודווקא החזון איש בעיניי שיטה מרווחת, הגיונית, ובעיניי זו השיטה הנכונה באיסור חשמל, שזה חומרה גדולה דרך אגב, כי זה אומר שזה איסור דאורייתא. כדי להסביר את זה אני אתחיל עכשיו, זה הניתוח המושגי. רבי איסר זלמן מלצר בעל אבן האזל רוצה בעצם להגדיר את מלאכת בונה בשיטת הרמב"ם. ברמב"ם מופיע ככה, אלה הנתונים, יש המון קושיות שהוא מיישב ככה, אני לא אכנס כבר לכל הפרטים אבל את העיקרון. אב המלאכה זה כמובן לבנות בניין, מבנה, זה האב. יש שני סוגי תולדות לבונה ברמב"ם: תולדה אחת זה אוהל, יצירת אוהל, שזה בעצם מתיחת איזה בד למעלה, יצירת חלל כזה, זה תולדה של בונה. והתולדה השנייה זה מגבן, גבינה. מישהו הזכיר את זה קודם, שלמה נדמה לי, הזכיר את זה קודם. מגבן של גבינה גם הוא תולדה של בונה. שימו לב, לגבן גבינה אסור מדאורייתא. כתוב בגמרא משום בונה. זאת אומרת כתוב שזה משום בונה, לא כל הראשונים מסכימים שזה דאורייתא. ברמב"ם מופיע שזה דאורייתא, זה תולדה של בונה. שואל רבי איסר זלמן, איך מה הדמיון בין אוהל ומגבן? שניהם תולדות של בונה אבל אני לא רואה שום דמיון ביניהם. ואז הוא מעלה את המבנה המבריק הבא, ניתוח מושגי נפלא, וזה מיישב המון קושיות שאני לא יכול להיכנס עכשיו לכל הפרטים שלהם. הוא רוצה לטעון את הטענה הבאה, בואו ננסה לחשוב מה זה נקרא לייצר בניין. ניתוח מושגי, מה זה לבנות? לבנות בניין, מבנה, בית. זאת אומרת אני לוקח לבנים, טיח או בטון, בונה קירות, תקרה, רצפה וכולי ויוצר מבנה. בעצם מה אני עושה כאן? אני לוקח חלקים כמו לבנים נגיד, מקבץ אותם אחד לשני, מחבר אותם אחד לשני, הופך אותם לגוש אחד ויוצר איזה שהוא חלל פונקציונלי. על ידי החלקים האלה שגיבשתי יצרתי חלל פונקציונלי. זה האב. זאת אומרת האב של בונה זה קיבוץ חלקים באופן שיוצר חלל פונקציונלי. זאת הגדרת בניית בית. עכשיו הוא אומר כך, לאב הזה יש שני תולדות. כל תולדה דומה לו באחד משני הפרמטרים שמאפיינים אותו. יצירת אוהל זאת יצירה של חלל פונקציונלי, אמנם לא על ידי קיבוץ חלקים, זה לא נעשה על ידי חיבור של לבנים, אבל עדיין יצרת פה חלל פונקציונלי אפילו למגורים אולי. לכן זה תולדה של בונה. למה? כי יצירת חלל פונקציונלי יש פה כמו בונה. אבל למה זה רק תולדה ולא כמו האב ממש? כי אין פה את קיבוץ החלקים, חסר פה הפרמטר של קיבוץ החלקים, לכן זה לא האב זה תולדה. מה קורה במגבן? בדיוק הפוך. במגבן יש את קיבוץ החלקים, אתה מקבץ את חלקי הגבינה ויוצר מכל העסק הזה מבנה. אבל בתוך המבנה הזה אין שום חלל, לא פונקציונלי ולא לא פונקציונלי. זה מבנה אטום, אין בו חלל. לכן גיבון זה תולדה של בונה. למה? קיבוץ חלקים יש בו אבל זה לא יוצר חלל, לכן זה רק תולדה. עכשיו תשימו לב למבנה שקיבלנו. ויש לזה המון השלכות וזה פותר כל מיני קושיות ברמב"ם. יש כמה קושיות שזה לא פותר, קהילות יעקב מדבר על זה בסימן ל"ז אבל לא אכנס לזה כאן עכשיו. המבנה שנוצר כאן הוא מבנה מאוד מעניין, כי בדרך כלל תולדה, הרי איך אני קובע שתולדה היא תולדה של אב כלשהו? דרך דמיון, נכון? התולדה דומה לאב ולכן היא תולדה שלו. עכשיו בדרך כלל אנחנו רגילים לחשוב שדמיון זה יחס טרנזיטיבי. במתמטיקה יחס טרנזיטיבי זה יחס שמקיים את התכונה הבאה. אם יש את היחס הזה בין א' לב' ויש את היחס הזה בין ב' לג', אז יש את היחס הזה בין א' לג'. זה נקרא יחס טרנזיטיבי. בסדר? למשל היחס צעיר מ-. בסדר? אז אם ב' צעיר מא' וג' צעיר מב', אז ברור שג' צעיר מא'. נכון? אז להיות צעיר מ- זה יחס טרנזיטיבי. אבל למשל הבן של זה לא יחס טרנזיטיבי. אם יצחק בנו של אברהם ויעקב בנו של יצחק, זה לא אומר שיעקב הוא בנו של אברהם, הוא נכדו של אברהם, הוא לא בנו. לכן הבן של זה לא יחס טרנזיטיבי. יש יחסים טרנזיטיביים ולא. יחס של דמיון בדרך כלל נתפס כיחס טרנזיטיבי. אם א' דומה לב' וב' דומה לג', אז סביר שא' דומה לג', אולי קצת פחות, אבל דומה לו. עכשיו פה מה שהטריד את האבן האזל זה שנשבר יחס הטרנזיטיביות. אוהל לא דומה למגבן בשום צורה. אז איך שניהם תולדות של בונה? אוהל דומה לבונה ומגבן דומה לבונה, אבל אוהל ומגבן הם לא דומים אחד לשני בכלום. אז איך זה יכול להיות יחס דמיון שלא טרנזיטיבי? אני פשוט עושה ריפרייזינג כן של המהלך של רבי איסר זלמן. ואז המהלך שלו הוא הבא: הוא טוען שיחס דמיון לא חייב להיות טרנזיטיבי. למה? כי אם יש אב שיש לו שני מאפיינים א' וב', לתולדה הראשונה יש רק את מאפיין א', אז היא דומה לאב, נכון? כי לשניהם יש את המאפיין א'. לתולדה הבאה יש רק את המאפיין ב', אין לה את א'. גם היא דומה לאב. אבל התולדה הראשונה והשנייה לא דומות לשנייה בכלום. בראשונה יש רק את א' לשנייה יש רק את ב', אין שום דמיון ביניהן. אבל שתיהן דומות לאב. הנה לכם מבנה לוגי שמצליח להסביר איך יש שתי תולדות של אב אחד שלא דומות בכלל אחת לשנייה. זה ניתוח מושגי לתלפיות. ומיישב עם זה המון המון קושיות. הבעיה שלי עם הניתוח המושגי הזה זה שהניתוח, איך, אם אני רוצה לתרגם את זה לשאלה איזה תכונות הן מהותיות למלאכת בונה. איזה מאפיינים צריכים להתקיים בפעולה כדי שהיא תחשב האב של בונה? אז אמרנו, זה צריך להיות קיבוץ חלקים ויצירת חלל. עכשיו איך, שתי התכונות הן מהותיות? אם כן, אז לכאורה לא מגבן ולא מי שבונה יוצר אוהל, שניהם לא אמורות להיות תולדות של בונה, כי חסר להם מאפיין מהותי. מה תגידו? שאחד המאפיינים הוא מהותי והשני הוא תנאי צדדי? נגיד קיבוץ החלקים זה תנאי ויצירת החלל זה המאפיין המהותי. לפי זה, אז אוהל היה צריך להיות תולדה אבל מגבן בכלל לא, אין בו את החלק המהותי, יש בו רק תנאי צדדי. זה לא מספיק כדי לאסור. או להפך, אם תגידו שקיבוץ החלקים זה המהות והחלל זה התנאי, אז רק מגבן היה צריך להיות תולדה ולא אוהל. איך יכול להיות שיש פה שני מאפיינים ששניהם מהותיים של אב, ותולדות שבכל אחת מהן חסר אחד המאפיינים המהותיים ובכל זאת זה נאסר כי זה מספיק דומה לאב? יש פה משהו בכל זאת בעייתי. אתם מבינים שזה מחזיר לנו בדלת האחורית את הטרנזיטיביות של יחס הדמיון. אני בעצם רוצה לטעון שיחס דמיון כן צריך להיות טרנזיטיבי, והפתרון של רבי איסר זלמן לא באמת פותר לנו את הבעיה. אני רוצה לטעון את הטענה הבאה. בעצם זה לא המבנה, אני הולך עם רבי איסר זלמן עם הניתוח שלו, אבל הלוגיקה היא לא לוגיקה שלו. זה לא שני מאפיינים באב ואחד מהם נמצא בתולדות. אני טוען שהאב הזה הוא יחידה אחת. מה זאת אומרת? האב של בונה, כשאני מסתכל על בניית בית, בעצם זה לקחת את אוסף הלבנים והקרשים והזכוכיות וכל מה שאני מחבר שם וליצור מזה מכלול פונקציונלי שלם. לא חלל. מכלול פונקציונלי שלם. המכלול הזה נקרא מבנה, וזאת מלאכת בונה. עכשיו את מה, את איזה חלקים חיברתי לתוך המכלול הפונקציונלי הזה? אני טוען שזה לא רק הלבנים והקרשים והזכוכיות. אני טוען שזה גם חלקי החלל. בסופו של דבר כשאני משתמש בבית, אני לא משתמש בלבנים, אני משתמש בחלל הפונקציונלי. הלבנים מסביב הופכות את החלל למשהו פונקציונלי. ולכן הטענה שלי היא שיצירת חלל זה לא עוד מאפיין של בונה. זה אותו מאפיין. יצירת החלל וקיבוץ החלקים זה אותו דבר. יצירת חלל זה קיבוץ החלקים של החלל לכלל חלל גדול ופונקציונלי אחד שלם. זאת הטענה. ולכן אני חושב שגם מגבן וגם אוהל הם שניהם תולדות מאותו צד. הם שניהם מקבצים חלקים ויוצרים מהם מכלול פונקציונלי. ולכן שניהם תולדות של בונה. אבל לא כי כל אחד דומה לבונה בפרמטר אחר. אין שני פרמטרים בבונה, יש רק פרמטר אחד. הפרמטר הזה זה קיבוץ חלקים לכלל מכלול פונקציונלי. זהו. וכל תולדותיו של בונה זה מה שהן צריכות לעשות. לקבץ חלקים באופן שיוצר מכלול פונקציונלי. אני טוען שזה קורה במגבן וזה קורה גם בבונה אוהל. שמתי בד מסביב, אז זה חיבר את כל חלקי החלל למבנה פונקציונלי, למכלול פונקציונלי. לכן זה תולדה. תולדה של בונה?
[Speaker B] אבל איך במגבן? לא הבנתי.
[הרב מיכאל אברהם] במגבן אני לא מקבץ כלום.
[Speaker B] אני שם את ה…
[הרב מיכאל אברהם] למה? בטח שאתה מקבץ. אתה מקבץ את כל חלקי הגבינה.
[Speaker B] לא, אני שם את החלב במקום אחד, לא קיבצתי שום דבר.
[הרב מיכאל אברהם] מקבץ את כל חלקי הגבינה למבנה. בטח שאתה מקבץ. זה ממש בנייה.
[Speaker B] לא עשיתי כלום, לקחתי בד, שמתי בפנים חלב.
[הרב מיכאל אברהם] זה לא משנה, אתה… זה האופן שבו חיברת את הלבנים זו לזו ויצרת מבנה. גם כשאני שם את הלבנים לא עשיתי כלום. אני שמתי לבנה, אחרי זה שמתי בטון ואז שמתי עוד לבנה, ואחרי זה הבטון התייבש ונדבקו אחד לשני בעצמם. אני לא עשיתי את זה. אנחנו תמיד רק עושים את המכינים את הקרקע, בסוף הטבע עושה את המכה בפטיש, כן, את הסיום של העניין. זה תמיד נכון. אז זאת הטענה שלי. עכשיו אני, הדוגמה לדבר הזה בעצם, אני רוצה לטעון אולי בשפה כללית יותר, אני רוצה לטעון שמלאכת בונה למעשה משמעותה היא יצירת אורגניזם. אורגניזם לאו דווקא במובן הביולוגי, אבל ביולוגיה היא הדגמה טובה של המושג אורגניזם. מה זה אורגניזם ביולוגי? אורגניזם ביולוגי זה אוסף של תאים, אבל אוסף של תאים קיים גם בגופה. גם גופה מורכבת מאוסף של תאים, אבל גופה זה לא אורגניזם. למה? כי האוסף התאים לא מתחבר להיות מכלול פונקציונלי. בגוף חי, אוסף התאים בעצם זה כמו לבנים שיוצרים מבנה שהוא מכלול פונקציונלי, במקרה הזה הפונקציה שלו היא ביולוגית. זה מבנה חי, אוקיי? ההחייאה הזאת של אוסף התאים בעצם הופכת את אוסף התאים הזה למבנה. לכן אני טוען למשל שהגולם מפראג אם הייתם מכניסים את השם המפורש לפה שלו ומכניסים בו רוח חיים אתם עוברים משום בונה דאורייתא, כי אתם בעצם הופכים את אוסף המולקולות או האטומים, כן, הדוממים שלו, לגוף מכלול אורגני מתפקד. זה ממש מלאכת בונה. נכון שהמכלול שנוצר בבניית בית או בניין הוא לא מכלול ביולוגי, אבל עדיין תפיסתית ברור שהלבנים שמהם עשיתי את הבית הם איבדו את משמעותם הפרטיקולרית, האינדיבידואלית. הם נטמעו ביחד ומה שיש לי עכשיו זה מכלול פונקציונלי. לזה אני קורא אורגניזם לצורך הדיון. לא אורגניזם מבחינת הביולוגים, אבל זה אורגניזם מבחינה זאת שנוצר פה מכלול פונקציונלי ועכשיו כבר אין משמעות לפרטים שמרכיבים אותו. הלבנים, כל אחת לחוד, אין פה כבר לבנים. אוסף הלבנים הזה הוא לא אוסף לבנים, זה בניין. בניין זה לא אוסף לבנים. גופה זה אוסף של תאים, אדם חי זה לא אוסף של תאים, אדם חי זה אדם. ולכן הטענה שלי זה שמלאכת בונה בהגדרתה, בלי קשר לחשמל עכשיו, אנחנו עוסקים במלאכת בונה נכון למאה השתים עשרה אצל הרמב"ם. כן? מלאכת בונה פירושו לקיחת חלקים ויצירת מכלול פונקציונלי מהם. הרכבה מזגית שלהם, אגב ביטוי שמופיע בחזון איש, ש… כן כן, בטור שכתבתי על זה פה העירו שזה הדוגמה על קולקטיביים. אני פה אין לי זמן להיכנס לזה עוד, אולי אני בעצם אמשיך בפעם הבאה כי אני רואה שאני לא מספיק כל כך. אבל אז אם אני אשאיר פעם הבאה אז אני עוד אדבר על זה קצת. בכל אופן הטענה שלי זה שההגדרה של מלאכת בונה זה לקחת חלקים ולייצר מהם מכלול פונקציונלי מתפקד. זה נקרא מלאכת בונה. וזה מה שקורה במגבן, זה מה שקורה ביצירת אוהל, וזה מה שקורה בבניית בית. עכשיו אם תראו את כל ההתבטאויות של החזון איש לגבי חשמל בשבת אתם תראו שהוא בעצם התכוון לזה. נכון? בואו ניזכר מה היו הביטויים שלו. הוא מעורר את החוט ממיטה לחיים. לכן זה מלאכת בונה. מה זאת אומרת? כשהחוט לא עובר בו זרם, החוט הזה הוא בסך הכל אוסף של אטומים, כמו אוסף התאים בגופה. כאשר אני מזרים בו זרם, זה גוף חי. מתפקד, יש לו פונקציה. לכל האטומים האלה שנמצאים אחד… ולכן בעצם כשאתה מעורר את החוט ממתה לחיים, זה מלאכת בונה. אני כבר לא צריך להוסיף מילה. אחרי שהגדרתי את מלאכת בונה קודם, מה צריך להוסיף? לא צריך להוסיף מילה על מה שהחזון איש אומר. זה מלאכת בונה הכי קלאסי שיש. זה האב של בונה. זה יותר בונה ממה שמגבן ויותר בונה ממה שרואה, זה ממש האב של בונה. ולכן הוא אומר כשאתה תוקע את הזרם בחוטים, אין הכוונה שזה תקיעה של שני דברים זה בזה. אלא הכוונה שכשהזרם נמצא בתוך החוט, אז זרימת הזרם בחוט מחברת את כל האטומים של החוט למכלול אחד. ועכשיו הם נחשבים מחוברים. אגב, זה ביטוי של החזון איש גם. שהחזון איש אומר שהחלקים של המעגל נחשבים כמחוברים זה לזה למרות שהם רפויים. למה? כי זורם בהם זרם. שאלתי, אז מה? אבל עדיין החיבור הוא מאוד רפוף, יכול להיות שהוא מתנתק בקלות ואז גם זרם לא יהיה. נכון. החיבור בין החלקים הוא לא חיבור פיזי. החיבור בין החלקים הוא החיבור הפונקציונלי. ברגע שכולם חלקים מאורגניזם מתפקד, הם נחשבים כמחוברים. ברגע שהם מחוברים, יצרתי פה מבנה. וזה גם בכלים נחשב בניין. במצב כזה זה גם בכלים חייב משום בונה. זה מה שהחזון איש אומר שחייב משום בונה.
[Speaker B] איך בכלים? מה
[הרב מיכאל אברהם] שמעת?
[Speaker B] איך בכלים זה נהיה בונה?
[הרב מיכאל אברהם] אמרתי, בונה כלי מתחילתו.
[Speaker B] או
[הרב מיכאל אברהם] תוקע, זה גם בכלים בונה. לא בשיטת רש"י והר"ן, שיטת רוב הראשונים. אומר החזון איש, פה זה לא נופל מהתקיעה או בונה כלי מתחילתו או תוקע. אתה שם נשמה בתוך גוף. אז כל התאים פיזית הם היו מחוברים גם קודם אחד לשני. אבל הפיכתם למכלול אורגני מתפקד זה חיבור מסוג אחר. החיבור הוא לא החיבור הפיזי שביניהם. אלא זה שהם ביחד יוצרים מכלול אורגני הופך אותם למחוברים פונקציונלית, לא מחוברים פיזית.
[Speaker B] אז זה מה שקורה גם בבנייה. מגבן בעצם מה שהרב אומר שמקודם היה לי חלב שהוא מתפזר, עכשיו הפכתי אותו למשהו גוש אורגני שהוא פונקציונלי, שאני יכול לאכול אותו.
[הרב מיכאל אברהם] נכון. וזה גם נקרא בשם אחר. קודם זה היה חלב או פירורים, ועכשיו זה גבינה. קודם זה היה אבנים, ועכשיו זה מבנה. אגב בגמרא עצמה, הגמרא כשיש לה דבר מסוים שם, מבחינת הגמרא זאת אינדיקציה לזה שיש בו משהו אחר. כל שיש לו שם לוואי, כל מיני סוגיות בגמרא שמדברות על זה. אם זה מקבל שם אחר, אז זה אומר שהוא עכשיו הפך למשהו חדש. ולכן אני חושב שדברי החזון איש זה הבנה מבריקה של מלאכת בונה ובעיניי מאוד משכנעת בסברה. ההסבר הכי נכון לאיסור חשמל בשבת לדעתי זה ההסבר של החזון איש. זה בעצם הניתוח המושגי הבסיסי. מה זאת בנייה? מה זה אורגניזם? מה זה אורגניזם אני עוד אכנס קצת יותר בשיעור הבא, למרות שגם בעבר קצת דיברתי על זה. אז חלק מהשיעור הבא אני עוד אמשיך את זה. אבל נעצור כאן. מישהו רוצה להעיר או לשאול אז אפשר.
[Speaker D] אם אפשר לגבי השיטה של אבן האזל ולגבי התולדות. הרב בעצם הניח בזה שהוא מפריך את השיטה שתולדה חייבת שיהיה בה את כל המאפיינים המהותיים של האב עצמו. נכון. זה הנחה אבל שהיא מוכרחת? מה שמעת? למה להניח את זה? כי אם זה לא מאפיין
[הרב מיכאל אברהם] מהותי, אם זה מאפיין מהותי והוא חסר, אז איך אתה יכול לאסור? הרי המאפיין המהותי פירושו מה זה מאפיין מהותי? מאפיין מהותי פירושו שבלעדיו זה לא אסור.
[Speaker D] השאלה אם אולי אולי אפשר להגיד שמה שיש בו את כל המאפיינים המהותיים זה האב עצמו ותולדות זה משהו שיש בו אחד מהמאפיינים המהותיים?
[הרב מיכאל אברהם] אז זה לא מהותי. אז גם בלי המאפיין הזה זה עדיין אסור מדאורייתא באותה רמה של האב. כי תולדה אסורה בדיוק כמו האב. אז בעצם זה לא מאפיין חשוב בכלל. אז למה הוא שם? אז למה הוא מעניין? ומה היחס בין שני המאפיינים אם זה שניים? אם כל אחד מהם לא חשוב, אז איך שניהם ביחד כן נהיים חשובים? אני לא חושב שתצליח לסגור את המבנה הזה. זה יהיה מלאכת בונה אם תעשה את זה.
[Speaker D] למרות שהרב אומר לכאורה האבות אבל אסורים באותה רמה כמו התולדות, אין באמת עדיפות לאב חוץ מזה.
[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. עכשיו אני שואל, אז בשביל מה. בשביל להיאסר צריך שיהיה קיבוץ חלקים או לא צריך? זה מהותי לאיסור? אם כן, אז אוהל לא אמור להיות אסור. החלל הוא מהותי בשביל שיהיה איסור בונה? אם כן, אז מגבן לא אמור להיות אסור.
[Speaker D] טוב, הטענה היא שכדי שיהיה אסור מספיק שיהיה מאפיין מהותי אחד, פשוט יש הבדל בין תולדה לאב.
[הרב מיכאל אברהם] איזה? אם כל אחד משניהם, אז הם שניים לחוד. אם הם שניים לחוד, כל אחד מהם לחוד מספיק לאסור, אז היה אמור להיות שני אבות שונים. אחד מהם זה קיבוץ חלקים והשני זה יצירת חלל. ולא אב אחד שהוא או זה או זה. זאת אומרת, מה הקשר בין שני הדברים האלה? זה כמו להגיד או אב של צד או אב של מבשל. לעשות אב אחד שאו צד או מבשל אתה עובר עליו. מה הקשר בין שני אלה? תגדיר את זה כשני אבות. הדברים האלה אני מפרט קצת יותר בטור, אולי אני אגיד קצת עוד בשיעור הבא אני קצת ארחיב יותר, חשבתי שנספיק את זה היום אבל לא גמרנו. אז בשיעור הבא אני עוד אחדד קצת יותר את העניין. תודה
[Speaker B] רבה שבת שלום.
[הרב מיכאל אברהם] בתיאבון, שבת שלום.
[Speaker B] שבת שלום. שבת שלום.