ניתוח מושגי – שיעור 23
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- לוח זמנים והמשך השיעורים
- מלאכת בונה: פרמטרים, טרנזיטיביות, והגדרה חדשה
- יצירת אוהל כמקרה של קיבוץ חלקים והפיכת חלל למכלול
- החזון איש וחשמל בשבת כבונה: “ממת לחי”
- הגדרת אורגניזם: מכלול יסודי מול אוסף פרטים
- פשיזם ואינדיבידואליזם כוויכוח אונטולוגי על קולקטיב
- אינדיקציות ל“עם” מול מהות אורגנית
- אורגניזם במובן רחב: רכב, בניין, ומחשב
- מחשב, רמות אינטגרציה, וישעיהו ליבוביץ’
- ויטליזם, מטריאליזם, והבדל בין ביולוגיה לתודעה
- אמרגנטיות: ג’ון סרל, נוזליות, חלשה וחזקה
- ביקורת על היכולת המדעית להוכיח אמרגנטיות חזקה
- תופעות מנטליות, “צהוב”, וביקורת על מטריאליזם נאיבי
- יישום לאורגניזמים בהלכות שבת: בונה כאורגניזם ואיסור חשמל
- שאלות מהקהל: תרופות פסיכיאטריות, החייאה בשבת, ומוות
- פתיחת הנושא הבא: התייחסות עצמית במבנים הלכתיים
סיכום
סקירה כללית
השיעור ממשיך את הדיון במלאכת בונה ומציע הגדרה מושגית של בונה כהפיכת אוסף חלקים למכלול פונקציונלי, כך שגם יצירת אוהל מובנת כקיבוץ חלקים של “החלל” ולא כפרמטר נפרד. ההגדרה הזו מיושמת להבנת שיטת החזון איש באיסור חשמל בשבת משום בונה, מתוך תפיסה שהפעלת מעגל חשמלי “מחייה” מערכת והופכת אוסף רכיבים לישות מתפקדת. בהמשך מוצעת הבחנה פילוסופית בין אורגניזם לבין קבוצה, ונידונים ויכוחים מטפיזיים על קולקטיב מול פרט, על אמרגנטיות חלשה וחזקה, ועל גבולות ההסבר המדעי של תודעה ותופעות מנטליות. לבסוף נפתחת הקדמה לנושא הבא בסדרה: התייחסות עצמית במבנים הלכתיים, עם דוגמאות מדיני נזיקין ומלקות שבהן אדם ממלא שני תפקידים הלכתיים באותה פעולה.
לוח זמנים והמשך השיעורים
השיעור מציין שבשנים קודמות בדרך כלל הפסיקו בתשעה באב לבין הזמנים של השלושה שבועות. השיעור מדגיש שהפעם זה לא חופף לאוגוסט ושיבואו הודעות בהמשך לאחר תיאום עם יצחק. השיעור קובע שעקרונית שבוע הבא כנראה לא יהיה, ושהודעות על מועדי המשך יישלחו בקבוצות הווטסאפ הרלוונטיות.
מלאכת בונה: פרמטרים, טרנזיטיביות, והגדרה חדשה
השיעור מציג את ניתוח רבי איסר זלמן, האבן האזל, שלפיו במלאכת בונה יש שני מרכיבים: קיבוץ חלקים ויצירת חלל, והאב דורש את שניהם בעוד שלכל תולדה יש מרכיב אחר. השיעור טוען שמבנה כזה מפר את דרישת הטרנזיטיביות של דמיון, כי יצירת אוהל דומה לבונה בית ומגבן דומה לבונה בית, אך מגבן ויוצר אוהל אינם דומים זה לזה. השיעור מסיק שלוגית והלכתית זה מוזר, כי אם שני המרכיבים מהותיים אז התולדות אינן אסורות מדאורייתא, ואם רק אחד מהותי אז רק תולדה אחת אמורה להיות אסורה, ואם כל אחד מספיק לעצמו אז ראוי שיהיו שני אבות ולא אב אחד.
יצירת אוהל כמקרה של קיבוץ חלקים והפיכת חלל למכלול
השיעור מציע לקחת את האבן האזל צעד קדימה ולטעון שיצירת אוהל היא עצמה סוג של קיבוץ חלקים, כלומר קיבוץ “חלקי החלל” למכלול פונקציונלי חדש. השיעור מגדיר את מלאכת בונה כהפיכה של אוסף חלקים למכלול פונקציונלי, ובכך פותר גם את בעיית הטרנזיטיביות: האוהל מקבץ את חלקי החלל והמגבן מקבץ את חלקי הגבינה, ושניהם דומים זה לזה ודומים לאב.
החזון איש וחשמל בשבת כבונה: “ממת לחי”
השיעור מסביר שבלשונות שונות של החזון איש על חשמל משום בונה, הכוונה היא שהחשמל הופך את החוט “ממת לחי”. השיעור מדמה גוף ללא רוח חיים לאוסף תאים צמודים שאינם אורגניזם, ומדמה הכנסת נשמה ליצירת אורגניזם, כולל דוגמת הגולם מפראג שהמהר״ל מכניס לו את השם השם בפה והוא מתעורר. השיעור טוען שהפעלת מעגל חשמלי הופכת את המכשיר למכלול פונקציונלי, וזה ההיגיון שבבסיס שיטת החזון איש, והיא מוצגת כשיטה ההגיונית ביותר בסוגיה למרות התפיסה הרווחת שהיא מוזרה ויחידאית.
הגדרת אורגניזם: מכלול יסודי מול אוסף פרטים
השיעור מבאר שבבניית בית נוצרת ישות פונקציונלית הכוללת את החלל ואת החלקים העוטפים אותו, ובכך הבית נתפס כמכלול פונקציונלי. השיעור מבהיר שהמונח “אורגניזם” כאן אינו ביולוגי במובן המדעי הצר, אלא מתייחס למצב שבו הישות הקולקטיבית נתפסת כיסודית והחלקים מוגדרים כחלקיה, ולא כמצב שבו המכלול הוא רק אוסף חלקים. השיעור מדגים זאת באורגניזם ביולוגי שבו האיברים נטמעים בתוך הישות, כך שהחתול הוא היסודי והאיברים הם “הרגל של החתול” וכדומה.
פשיזם ואינדיבידואליזם כוויכוח אונטולוגי על קולקטיב
השיעור מציג את הפשיזם כמי שרואה לאום כישות עצמאית והפרטים כאיברים שלו, מול אינדיבידואליזם ליברלי הרואה את הפרט כיש הבסיסי והקולקטיב כפיקציה משפטית-תרבותית. השיעור מגדיר את הוויכוח כוויכוח מטפיזי על “מה קיים” ולא כוויכוח מוסרי, וטוען שההשלכות הערכיות נגזרות מתפיסות מטפיזיות שונות. השיעור מקשה על האינדיבידואליסט למה אדם או חתול נחשבים ישות קיימת בעוד חברה לא, ומשיב שההבדל הוא שאדם הוא אורגניזם שבו התאים הם תאי האדם, בעוד קבוצה היא אוסף שאינו מקבל מעמד של ישות יסודית.
אינדיקציות ל“עם” מול מהות אורגנית
השיעור מתייחס לוויכוחים על “מי זה עם” ועל שאלות כמו האם היהודים הם עם והאם הפלסטינים הם עם, וטוען שטריטוריה ושפה הן אינדיקציה ולא סיבה. השיעור אומר שאפשר להיות עם גם בלי טריטוריה ושפה משותפת אם יש קיום משותף אורגני דרך דת או תרבות, ושיש הבדל בין לראות מאפיינים כמכוננים לבין לראותם כסימנים.
אורגניזם במובן רחב: רכב, בניין, ומחשב
השיעור טוען שרכב ובניין הם אורגניזם במובן הרחב של מכלול פונקציונלי, אף שביולוג לא יגדיר כך בגלל היעדר יכולת להשתכפל ותורשה. השיעור מסביר שברכב החלקים מקבלים משמעות רק במסגרת הישות הכוללת, ולכן אומרים “יש רכב ולרכב יש מנוע/גלגלים” ולא “אוסף של חלקים”. השיעור מבדיל בין אורגניזם לבין קבוצה מלאכותית כמו צירוף ספר, מאוורר ותקרה, שאין ביניהם יחסים תפקודיים משותפים ולכן זה לכל היותר קבוצה פרשנית.
מחשב, רמות אינטגרציה, וישעיהו ליבוביץ’
השיעור משתמש במחשב כדי להדגים רמות שונות של תיאור: חלקיקים, רכיבים, שערים לוגיים, ומערכות כמו CPU וזיכרון. השיעור טוען שמחשב “לא יודע” שהוא מחבר מספרים אלא מריץ אלקטרונים, והמשמעות של חישוב היא פרשנות שלנו לתוצרים, בדומה לכך שהרגליים אינן “הולכות” אלא האדם הולך באמצעותן. השיעור מייחס דוגמה זו לישעיהו ליבוביץ’ בהקשר של הבעיה הפסיכו-פיזית, ובכל זאת קובע שמחשב הוא ישות אורגנית במובן של פעולה מורכבת משותפת שבה החלקים נטמעים במכלול.
ויטליזם, מטריאליזם, והבדל בין ביולוגיה לתודעה
השיעור מציג את הוויכוח על ויטליזם כשאלה האם יש בגוף החי משהו מעבר לפיזיקה וכימיה, וטוען שבקרב ביולוגים ויטליזם “מילה גסה” ויש הסכמה שאין מעבר לפיזיקה. השיעור מדגיש שמטריאליסטים עדיין מכירים במושג אורגניזם גם בלי “חומר חי” נוסף. השיעור טוען שהדיון על אורגניזם מנותק מהנחות על נשמה ומודעות, ושגם ברמת הביולוגיה נטו אנשים רואים אדם או חתול כישות מוגדרת.
אמרגנטיות: ג’ון סרל, נוזליות, חלשה וחזקה
השיעור מציג את רעיון ההגחה (אמרגנטיות) דרך ג’ון סרל ודוגמת הנוזליות במים, שבה מולקולה בודדת אינה “נוזלית” אך צבר מולקולות כן. השיעור טוען שהדוגמה לא מוצלחת כי התכונות של המולקולות קובעות חד-ערכית את מצב הצבירה, ולכן זו למעשה סכימה של תכונות ולא “משהו חדש”, ומכאן ההבחנה בין אמרגנטיות חלשה לבין אמרגנטיות חזקה. השיעור מגדיר אמרגנטיות חלשה ככזו שניתנת לרדוקציה/חישוב מתוך תכונות הפרטים, ואמרגנטיות חזקה ככזו שאינה ניתנת לחישוב מתוך הפרטים, ומציג את הטענה המטריאליסטית שתודעה ותכונות מנטליות הן אמרגנטיות חזקה של מוח המורכב מנוירונים.
ביקורת על היכולת המדעית להוכיח אמרגנטיות חזקה
השיעור טוען שמדע לעולם לא יכול להראות אמרגנטיות חזקה, כי אם לא ניתן לחשב את תכונת המכלול מתכונות הפרטים אין דרך להוכיח שהיא “מגיחה” מהם ולא נובעת מתוספת כמו נשמה. השיעור טוען שמי שמציג אמרגנטיות חזקה בשם המדע “נושא את שם המדע לשווא”, ושגם המטריאליסט מניח הנחה שאינה נובעת מהתמונה המדעית. השיעור מוסיף שהמעבר מהביולוגי למנטלי אינו קביעה מדעית, ומדגים זאת גם בדיון על מוות וחוויה, שבו ניתן לקבוע הפסקת תפקוד ביולוגי אך לא לקבוע מדעית היעדר חוויה.
תופעות מנטליות, “צהוב”, וביקורת על מטריאליזם נאיבי
השיעור מספר על שיחה עם פרופ’ יוסף נוימן, מטריאליסט ואתאיסט, שטען שיש עמיתים שמכחישים תופעות מנטליות מתוך בלבול. השיעור מביא את דוגמת ברטראנד ראסל על צבע צהוב וטוען שצהוב אינו גל אלקטרומגנטי אלא חוויה בהכרה הנוצרת מפגיעת גל ברשתית, ושמטריאליזם מפוכח יכול לקבל זאת בלי להוסיף ישות נוספת. השיעור מוסיף שאין דרך לדעת האם שני אנשים חווים את אותו צבע, ומכנה זאת “הרמון בעין”.
יישום לאורגניזמים בהלכות שבת: בונה כאורגניזם ואיסור חשמל
השיעור מסיק שאורגניזם אינו דורש מודעות ואינו דורש אמרגנטיות חזקה, ושגם בביולוגיה אפשר להבין אורגניזם בתוך אמרגנטיות חלשה עקרונית. השיעור טוען שכל המכלולים הרלוונטיים להלכות שבת כמו בית, אוהל, גבינה, רכב ומחשב הם אמרגנטיות חלשה, ועדיין הם מכלולים פונקציונליים שבהם המכלול נתפס כישות קיימת והחלקים כחלקיו. השיעור טוען שהגדרה זו מאפשרת לראות הפעלת מכשיר חשמלי כהחייאת מערכת, ולהבין את שיטת החזון איש באופן שמגדיר את האיסור ולא נתקע בקטגוריות כמו מוליד זרם, מבעיר, או דיני דרבנן.
שאלות מהקהל: תרופות פסיכיאטריות, החייאה בשבת, ומוות
השיעור משיב שתרופות פסיכיאטריות מטפלות בכימיה של הגוף ושיש אינטראקציה בין גוף לנפש, אך אין חישוב שמעמיד את המעבר מכימיה למנטלי. השיעור מאשר שהחייאה בשבת היא פיקוח נפש, ומוסיף שללא פיקוח נפש היה מקום לראות “נפיחת נשמה בגוף מת” כמלאכת בונה, תוך הערה על קשר לנטילת נשמה וסותר. השיעור מדגיש שמבחני מוות רפואיים קיימים, אך הקביעה שאין חוויה לאחר המוות אינה קביעה מדעית אלא הנחה.
פתיחת הנושא הבא: התייחסות עצמית במבנים הלכתיים
השיעור מציג את נושא הסלף רפרנס בהלכה דרך דוגמאות של משסה כלב של חברו בחברו, ושאלת אחרונים האם משסה כלב של עצמו גם פטור, למרות ששם מתקיימים יחד בעלות ואשמה. השיעור מביא גם את הדוגמה של זורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו, ושאלת אחרונים מה הדין אם הזורק עצמו רץ ושברו לפני הפגיעה, עם הטענה שזה נתפס כאילו יש “שני אנשים” גם כשזה אותו אדם. השיעור מביא את אתוון דאורייתא כלל כ’ שלפיו כאשר התורה אוסרת הן לפעול בזולת והן לקבל פעולה מזולת, העושה לעצמו עובר שתיים, ומדגים זאת ממכות כ’ ע”ב שמקיף לעצמו לוקה שמונים משום מקיף ומשום ניקף, תוך הדגשה שהדבר דורש ניתוח מושגי של “שני כוחות באדם אחד” כהכנה להמשך.
תמלול מלא
הפעם הקודמת, אגב לגבי לגבי המשך השיעורים, עד כמה יצחק, עד כמה שאני זוכר אנחנו בדרך כלל הפסקנו בתשעה באב בשנים הקודמות, נכון? לבין הזמנים של השלושה שבועות. כי עכשיו זה לא יוצא חופף לאוגוסט אז, טוב, הודעות יבואו, אנחנו נדבר עוד ואני אודיע. בכל אופן, דיברנו בפעם הקודמת על מלאכת בונה, והטענה שלי הייתה, אני אומר את זה בתמצית, התחלתי מהניתוח של רבי איסר זלמן, האבן האזל, שמראה שיש במלאכת בונה שני מרכיבים או שני פרמטרים, קיבוץ חלקים ויצירת חלל, ומציע איזשהו מבנה לוגי מורכב שבו האב דורש את שני הפרמטרים, וכל אחד משני סוגי התולדות יש בו פרמטר אחר. ודיברתי על זה שבעצם זה לא מקיים את דרישת הטרנזיטיביות שאנחנו היינו מצפים מדמיון, שדמיון יהיה תכונה או יחס טרנזיטיבי, כי אם א' דומה לב' וב' דומה לג', אז א' אמור להיות דומה לג'. עכשיו פה זה לא קורה, יצירת אוהל דומה לבונה בית, מגבן גם הוא דומה לבונה בית, אבל מגבן ויוצר אוהל לא דומים זה לזה בכלל, כי בכל אחד מהם יש מרכיב אחד מתוך השניים אבל אחד אחר. ולכן בעצם יוצא שבין שתי התולדות אין שום דמיון. ואמרתי שהדבר הזה הוא מאוד מוזר ברמה הלוגית וברמה ההלכתית, כי אם שני המרכיבים הם מהותיים להגדרת מלאכת בונה, אז היה צריך להיות שרק האב יהיה אסור והתולדות בכלל לא יהיו אסורות מדאורייתא, כי בכל אחת משתיהן חסר אחד מהמרכיבים המהותיים. אם אנחנו אומרים שאחד מהם מהותי והשני הוא צדדי, אז רק אחד מסוגי התולדות, לא משנה כרגע אם זה קיבוץ חלקים או יצירת החלל, אבל רק אחד משני התולדות היה אמור להיות אסור והשני היה צריך להיות מותר. ואם אני אומר שכל אחד משני המרכיבים לחוד מספיק, אז הייתי מצפה שזה יהיה שני אבות ולא אב אחד עם שני תולדות שונים, אלא שני אבות שונים, אחד זה קיבוץ חלקים והשני זה יצירת חלל, מה הקשר בין שניהם? לכן הטענה שלי בסופו של דבר הייתה, ואמרתי זה פותר הרבה קושיות שלא נכנסתי לזה, הטענה שלי הייתה שבעצם צריך לקחת את רבי איסר זלמן צעד אחד קדימה. ומה שאני בעצם רוצה לומר זה שיצירת אוהל גם היא סוג של קיבוץ חלקים. זה קיבוץ החלקים של החלל. זאת אומרת להפוך את החלל לאיזשהו מכלול פונקציונלי חדש באופן שכבר החלקים שמורכבים אותו אין להם כבר משמעות אלא במסגרת הכוללת. ואז הטענה בעצם זה שאם לוקחים את רבי איסר זלמן צעד אחד קדימה, מעבר לקושיות ההלכתיות שזה פותר, זה גם מיישב את הבעיה הלוגית. וזה מה שדיברתי בפעם הקודמת, לא נכנסתי לקושיות ההלכתיות כי הבעיה הלוגית של הטרנזיטיביות נפתרת. עכשיו כבר באמת יש אב אחד ויש פרמטר אחד שהוא החשוב, וזה בעצם קיבוץ חלקים ליצור מכלול פונקציונלי, כשהחלל זה דוגמה לקיבוץ חלקים שיוצר מכלול פונקציונלי, זה לא עוד משהו. ולכן שני התולדות כן דומות זו לזו, שתי התולדות כן דומות זו לזו ודומות לאב, הן כולן בעצם מקבצות חלקים. האוהל מקבץ את חלקי החלל והמגבן מקבץ את חלקי הגבינה. ולכן בעצם ההגדרה שהצעתי למלאכת בונה זה הפיכה של אוסף חלקים למכלול פונקציונלי. זה ההגדרה של מלאכת בונה. ולאור זאת הסברתי את כל הלשונות, ארבעה סוגי לשונות שונים בחזון איש כשהוא מסביר שחשמל בשבת אסור משום בונה, והראיתי בכל אחת מהלשונות האלה שבעצם הוא מתכוון לזה, שהחשמל הופך את החוט ממת לחי. הוא בעצם, אמרתי שאם יש גופה שמוטלת. ולא רוח חיים אז זה אוסף של תאים שמחוברים אחד לשני, אבל הם לא יוצרים אורגניזם. הם לא מחוברים למכלול פונקציונלי שמוגדר ברמה הקולקטיבית, אלא יש פה אוסף תאים שאחד צמוד לשני. ברגע שמכניסים נשמה בתוך הגופה הזאת, נופחים באפיו נשמת חיים. תחשבו על הגולם מפראג נגיד, שהמהר"ל מכניס לו את השם השם בפה, אז הוא מתעורר לחיים. הדבר הזה בעצם הופך את אוסף התאים הזה להיות אורגניזם. וזה בעצם המהות של מלאכת בונה, וזה מה שעושה הפעלת המעגל החשמלי, למעגל או למכשיר, שבעצם זה הופך אותו למכלול פונקציונלי. וזה בעצם הטענה שאני חושב, זה ההיגיון שעומד בבסיס הטענה של החזון איש. וכשמסתכלים על זה כך, נדמה לי שיוצא שהחזון איש הוא הכי הגיוני בסוגיה הזאת, למרות שבדרך כלל הוא נתפס כאיזושהי שיטה מוזרה, יחידאית, שלא חוששים לה. רק מה שאמרתי זה שאני צריך עוד טיפה, דילגתי על העניין הזה של הגדרת האורגניזם, שהוא בעצם המהות של הנושא הזה, והוא כמובן המהות של ההגדרה, הניתוח המושגי, שהוא הנושא שלנו בעצם בסדרה הזאת. אז פה אני רוצה טיפה לעסוק בעניין הזה בהגדרת האורגניזם. והטענה שלי בעצם היא כזאת. כאשר אנחנו מדברים על בנייה של בניין, של בית, אנחנו לוקחים אוסף של אבנים או קרשים או משהו, מחברים אותם עם בטון או עם מסמרים או מה שלא יהיה, ונוצר מכלול פונקציונלי, הבית. שזה כולל גם את החלל שבפנים וגם את החלקים שעוטפים את החלל, אבל נוצר פה איזשהו מכלול פונקציונלי. ולכן בעצם בניית בית, אנחנו רואים אותה בהפשטה של מלאכות שבת, אנחנו רואים את זה כיצירת מכלול פונקציונלי. כדי להבין קצת יותר טוב את המשמעות של העניין, אז בוא נחשוב רגע על אורגניזם במובן הביולוגי. אמרתי כבר שהאורגניזם שבו מדובר במלאכת בונה בשבת הוא לא אורגניזם ביולוגי. כשאנחנו בונים בית, אז הבית, אני קראתי לו אורגניזם, אבל זה לא מוגדר על ידי ביולוגים כאורגניזם. זה לא משהו ביולוגי. למה אני קורא לו אורגניזם? אז בוא נחשוב רגע על האורגניזם הביולוגי. מה קורה באורגניזם הביולוגי? יש לנו בעצם אוסף של תאים או אוסף של איברים אם תרצו, שמחוברים לאיזשהו מכלול מתפקד. ובמכלול הזה אנחנו בעצם כבר לא מתייחסים בכלל לכל חלק כמשהו שקיים לעצמו. הוא בעצם נטמע, נטמע בעין בסוף כן, נטמע בתוך המכלול. ועכשיו מה שאני רואה מולי זה אדם, או חתול, או לא משנה מה שלא יהיה. והדבר הזה מבחינתי הוא יש שאני מתייחס אליו במישור הקולקטיבי. והתאים שמרכיבים את החתול, או אפילו האיברים שמרכיבים את החתול, מבחינתי הם איברים של חתול. ולא שהחתול הוא אוסף של איברים, אלא היצור היותר יסודי פה זה החתול. והאיברים זה הרגל של החתול, וזה הזנב של החתול, וזה האוזן של החתול. אבל כל האיברים מוגדרים להיות כאיברים של המכלול הפונקציונלי, של האורגניזם. וזה בעצם המשמעות של היווצרות של אורגניזם, שהחלקים הנפרדים בעצם מתמזגים זה לזה והופכים לישות קולקטיבית שעכשיו החלקים הם חלקים שלה, ולא שהיא אוסף החלקים. כאשר אני מדבר על זה שהישות הקולקטיבית היא אוסף החלקים, אז זה לא אורגניזם. זה אוסף של חלקים. כאשר אני רואה את הישות הקולקטיבית כישות היסודית והחלקים הם חלקים שלה, אז אני בעצם מדבר על ישות אורגנית. בוא נסתכל רגע, דיברתי על זה באחת הסדרות הקודמות, בוא נסתכל רגע על איך אנחנו מתייחסים לחברה של בני אדם. אז פשיסטים מתייחסים לחברה של בני אדם, נגיד לעם, ללאום. אוקיי? הם מתייחסים לזה כישות עצמאית והפרטים או האינדיבידואלים שמרכיבים את הלאום הזה הם איברים של הלאום. הם בעצם רואים את הלאום כאיזשהו סוג של. של אורגניזם שהפרטים הם איברים שלו. לעומת זאת התפיסה האינדיבידואליסטית, ליברליות בדרך כלל נוטה לאינדיבידואליזם, ובאינדיבידואליזם בעצם רואה את האנשים הבודדים כיש הבסיסי, כדבר שבאמת קיים. וקולקטיב זאת הגדרה תרבותית, משפטית, לא משנה, הגדרה מועילה, אבל לא מציאות, כן? הקולקטיב הוא לא איזשהו סוג של יש קיים מבחינתם. ושוב, אני כמובן מדבר פה לא על הוויכוח הערכי בין פשיזם לבין אינדיבידואליזם, אלא על הוויכוח האונטולוגי. זאת אומרת, על הוויכוח בשאלה המטפיזית, בשאלה מה קיים. בלי קשר כרגע לערכים, האם להיות אכזרי, האם להקריב את היחיד בשביל הציבור או לא להקריב את היחיד בשביל הציבור, שיש לזה כל מיני השלכות ערכיות והתנהגותיות. אני מדבר כרגע על ההסתכלות המטפיזית של הפשיסט ושל האינדיבידואל. אוקיי? ואני טוען שההבדל ביניהם מתחיל ממטפיזיקה שונה, וההבדלים הערכיים נגזרים מתפיסות מטפיזיות שונות. ולכן באופן בסיסי לא בטוח אפילו שזה באמת ויכוח מוסרי. זה קודם כל בראש ובראשונה ויכוח מטפיזי. מכאן כבר יש השלכות מוסריות לפה ולשם. אז הוויכוח הוא לכאורה באמת איך להתייחס לעם או לקבוצת אנשים מוגדרת. אבל בואו ננסה רגע לקחת את זה צעד אחד הלאה, ואני אשאל עכשיו אני כפשיסט אונטי, במישור האונטולוגיה, אני לא פשיסט במישור הערכי, אבל אני כן קצת פשיסט במישור האונטולוגי. ואני אשאל את האינדיבידואליסט, איך אתה רואה בן אדם בודד? לא חברה, בן אדם בודד. זה, אתה בעצמך הרי טוען שמה שבאמת קיים זה האדם הבודד. הקולקטיב זאת איזושהי הגדרה, זאת פיקציה, אבל האדם הבודד קיים. עכשיו אני אומר מה זאת אומרת האדם הבודד קיים? כמו שהחברה היא אוסף של בני אדם, האדם הוא אוסף של תאים. או איברים, או לא משנה, תלוי באיזה רזולוציה אתם מסתכלים. אז או כל תא בעצמו הרי זה אוסף של המון המון המון מולקולות, ואחרי זה אטומים, וחלקיקים אלמנטריים, וכן אפשר בכל רמת רזולוציה שתרצו אפשר לרדת יותר ויותר פנימה, ואתם תראו ששום דבר מהישויות שאתם אפילו הישויות הכי בסיסיות שאתם מדברים עליהם הוא בעצם, הן בעצם ישויות מורכבות. ואם אתה לא מוכן להכיר בקיומה של ישות מורכבת, אז אתה בעצם לא יכול להכיר בקיומו של שום דבר אולי חוץ מאיזשהו חלקיק אלמנטרי ביותר אם יש בכלל דבר כזה. לא ברור שבכלל יש דבר כזה, החלקיק הכי אלמנטרי שיש. אבל חוץ ממנו שום דבר לא קיים, אז גם אדם בעצם לא קיים. אם למה עצרת למה אתה טוען שהאדם קיים אבל חברה זה פיקציה? גם האדם זה פיקציה. התשובה שהאינדיבידואליסט עונה, הוא לא מדבר על האדם הפיזי, הוא מדבר על האדם היש של האדם, המושג אדם. א, אני לא לגמרי בטוח, כי הרבה מאוד מהליברלים היום נדמה לי שזה רובם אפילו הם מטריאליסטים, ואז השאלה על מה בדיוק אתה מדבר כאן. אבל אבל אני אומר מעבר לנקודה הזאת, אני מדבר כרגע אפילו ברמה הביולוגית, לא הפיזיקלית, אלא הביולוגית. ברמה הביולוגית אני חושב שאנשים רואים את האדם כישות קיימת שמוגדרת לעצמה, גם בלי להתייחס לזה שיש לו מודעות. נדבר על חתול. בסדר? ונניח לצורך הדיון, אני לא בטוח, אבל נניח לצורך הדיון שאין לו מודעות, אין לו מחשבות, הוא בעצם פועל בצורה אינסטינקטיבית. אוקיי? עדיין אני חושב שנסכים שחתול זאת ישות מוגדרת היטב. אז עכשיו אני שואל את האינדיבידואליסט, אז למה חתול כן, או אדם כן, וחברה לא? מה ההבדל? גם זה אוסף של אנשים וגם זה אוסף של אנשים. והתשובה שמתבקשת פה היא שאדם זה אוסף של תאים, אבל האדם הוא אורגניזם. ואתה אוסף התאים יוצר ישות שעכשיו מוגדרת להיות משהו שהוא כבר לא אוסף של תאים. הפוך, עכשיו התאים הם התאים של האדם הזה או של החתול הזה. וזה משהו שונה לגמרי מאוסף של חלקים שלא יוצרים אורגניזם. עכשיו תשימו לב אני בכלל לא מניח כרגע רוחניות ונשמה ומודעות. אני מדבר עכשיו ממש ברמה הביולוגית. ברמה הביולוגית אנחנו יכולים להגדיר את המושג אורגניזם בביולוגיה. לא בפסיכולוגיה, לא בלי הממדים המנטליים, בלי שום דבר נפשי ונשמתי ורוחני ומה שאתם רוצים, ביולוגיה נטו. ועדיין גדולי המטריאליסטים, נדמה לי רובם לפחות, יסכימו לגמרי שאדם זאת לא ישות קולקטיבית. אדם זאת ישות שמוגדרת היטב, להבדיל מקולקטיב. ולמה? כי גם הם מבינים שהרכבה של דברים באופן שיוצר אורגניזם זה לא אותו דבר כמו להגדיר באופן פיקטיבי אוסף של אנשים ולייצר ממנו קבוצה. זאת הגדרה פיקטיבית. אתה יכול להגדיר, אתה יכול שלא להגדיר, אין פה שום דבר במציאות עצמה. זה רק הגדרה, זה קורה אצלנו פנימה. במציאות עצמה אין לזה שום ביטוי. לעומת זאת ההרכבה של הפרטים באופן שיוצר אורגניזם זה משהו שקיים במציאות עצמה, זה לא פרשנות שלנו. אנחנו מבחינים בזה אבל לא שהתפיסה שלנו היא זו שקובעת את העניין. פה אגב זה ויכוח בין פילוסופים. ויש פילוסופים שעשויים לטעון שבאמת ההגדרה של אורגניזם זאת פילוסופיה, זה לא ביולוגיה. זאת אומרת שבסופו של דבר ההחלטה שגוף אורגני הוא ישות שעומדת לעצמה או שקיימת בפני עצמה, זאת החלטה שהיא בסך הכל פרשנות שלנו. אין לה עוגן בעולם עצמו. בעולם עצמו זה בסך הכל אוסף של תאים. אתה בוחר להתייחס לאוסף התאים הזה כחתול, זאת החלטה פרשנית שלך. אני לא מסכים עם התפיסה הזאת. אני חושב, ועוד פעם, אני גם טוען שיש מטריאליסטים שלא מסכימים לתפיסה הזאת. לכן אני אומר אני לא תולה את אי ההסכמה בדואליזם שלי. אי ההסכמה פה לא תלויה בדואליזם, אלא יש גם מטריאליסטים שלא יסכימו להסתכלות הזאת. והם יטענו שביולוגיה עוסקת בעולם. ביולוגיה זה לא פרשנות. והעובדה שביולוגיה עוסקת ביצורים שהם חיים, והיצורים שהם חיים הם אורגניזמים, ולכן זה אומר שיש שורש במציאות להסתכלות הזאת שלנו על חתול או על אדם או על צמח כאורגניזם. זה לא רק הגדרה פרשנית שלנו. עובדה שיש שם חוקים מדעיים ששולטים על איך אורגניזמים מתנהלים. רכב? רכב? נשמע מקוטע. רכב. רכב? כן. אורגניזם או לא? אני חושב שכן. אורגניזם במובן הרחב שהגדרתי כאן. ביולוג לא יגיד שזה אורגניזם, כי אין לו יכולת להשתכפל, אין לו תורשה. שמה יש, הזכרתי את זה, יש שמה כל מיני דרישות מהסוג הזה. אבל ברמה של יצירת מכלול פונקציונלי חד משמעית כן. רכב ובניין זה אותו דבר. לפי הרמה הזאת זה לא אורגניזם, קבוצה, מתי לא נחשבת ל… מתי? מתי שאני לא רואה את המכלול כישות היסודית שהפרטים הם איברים שלה, אלא אני רואה את אוסף הפרטים ואני מגדיר אותו כמכלול או כקבוצה. זה בדיוק הנקודה. זאת אומרת, הוויכוח בין הפשיסטים לבין האינדיבידואליסטים לגבי חברה הוא בדיוק בנקודה הזאת. האינדיבידואליסטים גם הם מבינים שיש קבוצת אנשים שמגדירה את עצמה כעם. הם לא מתכחשים לזה, כולם מסכימים לזה. הם רק טוענים שזו הגדרה שלך, אין לה עוגן בעולם עצמו. זה עניין פרשני. וכיוון שכך הם לא מוכנים לראות בדבר הזה ישות או משהו שיש לו איזשהו קיום. זאת הגדרה, אנחנו יכולים להגדיר, אנחנו יכולים להגדיר גם כל אדם שני בלאום הזה כאיזושהי קבוצה. שתיים בחזקת מספר האנשים, כן? זה תתי הקבוצות שיש ב-n איברים. אז אתה יכול להגדיר כל קבוצה כזאת כקבוצה. כל זה הגדרות. הטענה של הפשיסטים, כן, הפשיסטים האונטולוגיים, זה שזה לא שאלה של הגדרה, זאת מציאות שונה. וזה שאנחנו מצליחים להבחין בה זה בגלל שיש לנו יכולת להבחין בזה, אבל לא שאנחנו יצרנו את זה. אנחנו מבחינים בדבר הזה וזה בדיוק הנקודה. זאת אומרת שהפשיסטים בעצם טוענים שעם זה לא הגדרה פיקטיבית, הסכמית, קונבנציונלית, אלא עם זה משהו שקיים במציאות. וזה שיש לנו תחושה משותפת ואנחנו מגדירים את עצמנו כעם, ההגדרה היא ביטוי למשהו שאנחנו מבינים שקיים במציאות עצמה. לא שההגדרה מכוננת את המושג עם. מאוד חשוב אגב להרבה מאוד ויכוחים על הגדרה עצמית, ומי זה עם ומי זה לא עם. יש ויכוחים האם היהודים הם עם, כן אתה שאלת אותי אליאב. יש ויכוחים אם הפלסטינים הם עם, והוויכוחים האלה הרבה מהם נסובים בדיוק סביב הנקודה הזאת. השאלה האם אתה, למשל התשובה שאני נתתי לך בשאלה שלך אליאב, זה היה בדיוק הנקודה הזאת. מבחינתי כל ההגדרות הטכניות האלה של טריטוריה, שפה וכולי, זה אותו דבר כמו להגדיר השתכפלות וגנטיקה בביולוגיה. זה לא זה לא המהות של העניין, זה אינדיקציה. מבחינתי הדבר הזה מוגדר כעם אם הוא קולקטיב במציאות. מה הופך אותו לקולקטיב? האם זו שפה משותפת, טריטוריה משותפת? אולי לא. יכול להיות שיהיה קולקטיב אחר שהוא מספיק מוגדר להיות כאורגניזם כך שאפילו בלי טריטוריה ובלי שפה אני אהיה מוכן לראות אותו כישות שעומדת לעצמה, שהיא מוגדרת היטב. אני טוען שהטריטוריה והשפה הם סימן, הם לא סיבה. הם אינדיקציה לזה שיש לנו איזה שהוא קיום משותף, קיום אורגני. אבל אם אנחנו מצליחים דרך דת לעשות את זה, או תרבות כזו או אחרת משותפת, אז גם אם אין לנו לשון משותפת וטריטוריה משותפת, אנחנו עם. למה לא? זה ההבדל בדיוק בין הניסיון לראות את המאפיינים כמכוננים, לבין לראות את המאפיינים כאינדיקציה, ולא כדבר שהוא הוא האורגניזם. אז אותו דבר אני גם אומר בהקשר שלנו. אצל הביולוגים כשתשאל אותם מה זה אורגניזם, הם יגידו לך משהו שיש לו שכפול עצמי, שיש לו תאים שמתחלקים, תורשה וכל מיני דברים מן הסוג הזה. אני טוען שזה רק אינדיקציה, זה לא הדבר עצמו. מבחינתי גם בית הוא אורגניזם, גם מכונית היא אורגניזם, למרות ששם אין שכפול ותורשה. למה? כי עוד פעם, ההגדרה שאני מציע פה לאורגניזם, שכשאני מסתכל על המכלול הזה, זה מכלול שפועל באופן פונקציונלי משותף, קולקטיבי. והפרטים, כשאתה רואה גלגל של רכב, כשאתה רואה רכב, אתה לא אומר שזה אוסף של ארבעה גלגלים, מנוע, הגה, בלמים והילוכים ותמסורת. אוקיי? אתה אומר הפוך: יש פה רכב, לרכב הזה יש כל מיני איברים או כל מיני חלקים. יש לו גלגלים, יש לו הגה, יש לו מנוע. אבל לכל החלקים האלה, למנוע אין שום משמעות לא בתוך המסגרת של הרכב. המנוע הוא המנוע של הרכב. לכן הישות היסודית פה זה הרכב, ולא החלקים. החלקים הם חלקים שלה. ולכן מבחינתי רכב או בניין זה אורגניזם. עוד פעם, אני לא מתווכח עם ביולוגים, אפשר להגדיר כך או אחרת. אבל זה אורגניזם במובן שאני מדבר עליו כאן. זה מכלול פונקציונלי שיש לו מעמד עצמאי. הוא לא אוסף, הוא לא רק תוצאה של הגדרה. מי שיגיד לי שרכב זה רק הגדרה. יכולתי להגדיר גם אובייקט שמורכב מהספר שמונח לידי פה, מהמאוורר שנמצא שם והתקרה שמעליי. שלושת אלה ביחד מבחינתי זאת קבוצה. האם אני יכול להגדיר את הקבוצה הזאת כאורגניזם? התשובה היא לא. כי אין שום יחסים סימביוטיים בין הדברים האלה, הם לא פועלים כמכלול מתפקד ביחד. זה הגדרה. עכשיו יכול להיות שמישהו יבוא ויגיד לי: תראה ההגדרה הזאת אבל מבחינתי יש לה משמעות, אני חשוב לי להגדיר את זה ככה. אין שום בעיה, זה בסדר גמור. אין לי בעיה עם ההגדרה שלך. אבל עדיין אורגניזם זה לא. אתה יכול להגדיר קבוצות שהן לא מכלולים אורגניים. זה בסדר, מותר להגדיר קבוצות כאלה. אני רק טוען שאל תקרא לזה אורגניזם, תקרא לזה קבוצה. אורגניזם זה משהו שלא מתחיל בהגדרה. ההגדרה לא מכוננת אותו. ההגדרה מנסה ללכוד אותו, מנסה לתפוס מהו. המכלול הלא אורגני זה מכלול שההגדרה יוצרת אותו. ברגע שהגדרת אותו הוא נהיה מכלול. אבל אין לו קיום כמכלול מעבר לצורת ההסתכלות שלנו. פשוט זה פרשנות שלנו, אנחנו רואים את זה ככה. אוקיי? אז במובן הזה זה בעצם ההגדרה שאני מציע לאורגניזם, ההגדרה הרחבה יותר שאני מציע לאורגניזם בהקשר שלנו של הלכות שבת לפחות. עכשיו אני אגיד אפילו יותר, אני אחדד יותר. כשאני מדבר על ביולוגיה בלי הממדים הרוחניים, כי אני הרי רוצה להסביר לכם כל הזמן למה בית או גבינה זה גם אורגניזם. זה מאוד מוזר, כן, אבל למה גם הדבר הזה נקרא אורגניזם אצלי? אז תראו, לכן הדוגמה הטובה ביותר זה באמת להתייחס לאדם כישות ביולוגית. עזבו את הממדים המנטליים, הנפשיים, אדם כישות ביולוגית, גוף ביולוגי חי, אמבה, בסדר, לא משנה לי, תא חי, בסדר? איזשהו יצור בסיסי, כנראה אין לו מודעות, אין לו מוח, אין לו חשיבה, אין לו רצון, אין לו רגשות, אין לו כלום. אני עזוב אותו, עזוב אותי מרוחניות ומדואליזם. אני עכשיו מטריאליסט. אוקיי? עכשיו הטענה שלי שעדיין מדובר פה בישות אורגנית. עכשיו אתם יודעים שיש ויכוח בין פילוסופים, בין ביולוגים כבר לא כנראה, אבל בין פילוסופים ויכוח, יש ויכוח לגבי הויטליזם. האם גוף חי יש בו משהו מעבר לפיזיקה וכימיה? האם בביולוגיה יש עוד משהו, יש שמה מעבר לאטומים ומולקולות ואלקטרונים, כן, וחלקיקים פיזיקליים, האם יש שמה עוד חומר חי? התפיסה שאומרת שיש שם עוד משהו בשביל לייצר את תופעת החיים נקראת ויטליזם. כן, ויטאלי זה חי. עכשיו, בין פילוסופים היה ויכוח עתיק יומין, יש גם כאלה שרוצים לטעון את זה היום. בין ביולוגים כבר יש הסכמה רחבה, הייתי אומר אפילו מלאה. ויטליזם זה מילה גסה אצלם. אין דבר כזה. אין בגוף החי שום דבר מעבר לפיזיקה וכימיה. מעבר לפיזיקה. כימיה זה רק פיזיקה מורכבת, זה הכל. אין שום דבר מעבר לפיזיקה. אוקיי? ועדיין, זה מה שאני רוצה לחדד פה, ועדיין כל, גם מטריאליסט כזה יגיד לכם שגוף חי הוא אורגניזם. הוא לא מתכחש להבדל שיש בין אורגניזם לבין גוף פיזיקלי. אני עכשיו לא מדבר אפילו על, תעיפו לי פה את הרוחניות. אני אפילו מדבר על החומר הביולוגי. אפילו אם אתה טוען שאין דבר כזה חומר ביולוגי אלא הכל חומר פיזיקלי דומם, אפילו הכי, המושג אורגניזם עדיין מוגדר היטב. לכן אני מנסה לנקות את זה מכל הוויכוחים הפילוסופיים והאידיאולוגיים, כן, שהרבה פעמים מתלווים לעניין. זה לא קשור. ההגדרה שאני מציע כאן היא הגדרה בעולם הדומם. הגדרה בעולם הדומם. זה לא בלי קשר לכל הוויכוחים הקודמים. עכשיו אני אגיד עוד משהו. יש אולי, אולי דוגמה ואז עוד משהו. ניקח מחשב למשל. מחשב הוא בעצם אולי דוגמה מובהקת, למרות שגם מכונית זה דוגמה לא רעה, אבל מחשב הוא דוגמה מובהקת לאורגניזם במובן שאני מדבר עליו כאן. המטריאליסטים הקיצוניים יגידו שמחשב הוא אורגניזם בכל המובנים. הוא אורגניזם כמונו, אוקיי? אבל זה תפיסה קיצונית אם כי הולכת ומתרחבת. אבל אני אדבר כרגע, לא רוצה להשוות אותו לבני אדם, אוקיי? ועדיין למה אני קורא לו אורגניזם? תנסו רגע לחשוב מה זה בעצם מחשב. אז אפשר לראות את זה כמו שתיארתי קודם את הגוף החי, אפשר לראות את זה בהמון רמות אינטגרציה או ברזולוציות שונות. המחשב אפשר לראות אותו ברמה של חלקיקים אלמנטריים. גולם, אוסף ברזלים, חוטים וכולי, שמורכבים מכל מיני חלקיקים אלמנטריים שמסודרים בכל מיני צורות, מתרוצצים, לא משנה, אוסף של חלקיקים. אם נלך לרמת אינטגרציה גבוהה יותר, אז אנחנו נראה שבעצם מדובר באוסף של, אני לא יודע מה, רכיבים. או לפני הרכיבים, אוסף של מרכיבים פיזיקליים אבל לא אלמנטריים. בסדר? אתם רוצים טרנזיסטורים, בסדר, יחידות פיזיקליות מסוימות. זה כבר קפצתי הרבה יותר מדי גבוה, אבל כבר קפצתי על כמה רמות אינטגרציה. אבל אני עושה פה רק את ההדגמה הסכמטית. אחרי זה אני הולך למישור של השערים הלוגיים. אוקיי? אני בעצם אומר כל מחשב בעצם בנוי מאוסף של יחידות שעושות פעולות לוגיות, גם, או, קסור, כן, לא משנה כל מיני פעולות לוגיות שלילה, כל מיני פעולות לוגיות כאלה ואחרות. אחרי זה אני אומר יש ברמת אינטגרציה יותר גבוהה, אני מתייחס לזה כאוסף של, זה כמו האיברים של בן אדם, אז יש איברים של המחשב. יש את הסי פי יו, יש את הזיכרון, קלט פלט, לא משנה כל מיני מרכיבים כאלה, כמובן גם בתוך הסי פי יו יש המון המון חלקים ורגיסטרים וכל מיני דברים כאלה. אתם רואים שיש המון המון רמות שבכל רמה אני יכול לראות את המחשב כאוסף של דברים שונים. אוקיי? המכלול הזה כולו זה בעצם מה שנקרא מחשב. עכשיו אני אגיד לכם משהו יותר קיצוני. למעשה גם המכלול הזה הוא לא מחשב. מחשב לא מחשב כלום. מחשב לא עוסק בחישובים. המחשב כשהוא עושה את הפעולה אחד ועוד שלוש שווה ארבע, אז אנחנו רואים על המסך כתוב אחד ועוד שלוש שווה ארבע. זה בסך הכל פעם זה היה בשפופרות, לא משנה, היום זה נעשה אחרת, מדליקים לנו איזשהו מבנה בצורות טיפוגרפיות מסוימות שמבחינתנו זה נראה ממש כמו הצורה הזאת, אחד, ועוד, הצורה של ועוד, הצורה של שלוש, הצורה של שווה, והצורה של הארבע. המחשב לא יודע שהוא עושה פה את אחד ועוד שלוש שווה לארבע, מחשב לא יודע כלום, מחשב מריץ אלקטרונים. אנחנו בונים את המחשב באופן כזה, גורמים לו לפעול באופן כזה שהפרשנות שמתקבלת אצלנו זה שכרגע הוא עושה פעולת חיבור. אחד ועוד שלוש שווה לארבע, אבל המחשב לא עושה את זה. כמו שלמשל הרגליים לא הולכות, האדם הולך באמצעות הרגליים. מי שהולך זה האדם, לא הרגליים. האדם משתמש ברגליים ובאמצעותם הוא הולך. אבל מי שהולך זה לא הרגליים, מי שהולך זה האדם. מי שחושב זה לא המוח, מי שחושב זה האדם, או השכל. השכל חושב, הוא משתמש במוח כדי לחשוב, כמו שהוא משתמש ברגליים כדי ללכת. אתם רואים שהאיברים או החלוקות השונות האלו אפשר לראות אותם כאוספים של חלקיקים, אפשר לראות אותם כאוספים של איברים, תלוי באיזה רמות אינטגרציה מדברים. כל זה לא אומר לי כלום, אגב זה דוגמה של ישעיהו ליבוביץ' כשהוא מדבר על הבעיה הפסיכו-פיזית, מדבר על המחשב. מה זה מחשב? אוסף הדברים האלו, מה איפה נמצא פה המחשב? מי עושה פה את החישוב? זה בסך הכל אוסף של חלקיקים שרצים ממקום למקום. והכל שאלה, לכאורה הכל שאלה של פרשנות. רמות האינטגרציה השונות זה בסך הכל צורות התייחסות של בן אדם, תלוי באיזה רזולוציה הוא בוחר להתייחס לאובייקט הזה שנמצא מולו שנקרא מחשב, אוקיי? כמו עם המכונית מה שדיברתי קודם. ועדיין ברור לכולנו שמחשב הוא ישות אורגנית במובן שאני דיברתי עליו קודם, כי הוא עושה פה איזושהי פעולה מאוד מורכבת שכל החלקים שלו שותפים בפעולה הזאת. הזיכרון של המחשב אין לו שום משמעות אם הוא לא הזיכרון של המחשב, הוא הסי-פי-יו של המחשב, אין פה המחשב הוא לא אוסף של סי-פי-יו, זיכרון וקלט פלט, הפוך, יש מחשב ולמחשב יש זיכרון, סי-פי-יו וקלט פלט. אוקיי. עכשיו זה רק דוגמה שמדגימה יותר את מה שאמרתי קודם. עכשיו אני רוצה לעשות עוד צעד אחד וזה אני פחות או יותר אסיים את הנקודה הזאת. אני חושב שאולי הזכרתי את זה בפעם הקודמת, אני לא זוכר, דיברתי על אמרגנטיות? הטענה, הטענה של הרבה אנשים שהם מטריאליסטים זה שאיך הם מסבירים את היווצרות של תופעות מנטליות אצל האדם, אז הם אומרים זה בעצם תולדה, זו תופעה אמרגנטית, טו אימרג' זה להגיח, כן, יש תופעות שהן מגיחות כאשר אנחנו מדברים על מכלול, מכלול חומרי. הדוגמה לדבר הזה ג'ון סרל, פילוסוף אמריקאי היה אחד הראשונים שהעלה את התזה הזאת, אולי אפילו הראשון, הוא רק לא קרא לזה עדיין אמרגנטיות, היום זו גישה מאוד מאוד רווחת והיא קרויה אמרגנטיות. מה שהוא אמר, הוא דיבר על הנוזליות, לא דיברתי על זה פעם קודמת? הוא דיבר על הנוזליות. הוא שואל התכונה של הנוזליות, מי זה האובייקט שזאת התכונה שלו? הרי מולקולת מים היא לא נוזלית, נכון? מולקולה בודדת, נוזל מוצק וגז זה מצב צבירה. למה זה נקרא מצב צבירה? מה זה צבירה? צבירה זה מלשון צבר. זה מצב של צבר מולקולות. השאלה איך היחס בין המולקולות לבין עצמן קובע האם זה נוזל, גז או מוצק. אבל מולקולה בודדת היא לא נוזלת, לא מוצקה ולא גז. זה לא מוגדר לגביה בכלל. עכשיו תראו אין במים שום דבר חוץ מאוסף מולקולות. ובעניין הזה זה עדיין מצוי בתכונה של המולקולה הבודדת? לא שומע. זה עדיין מצוי בתכונה של המולקולה הבודדת? לא שומע אותך. נשמע לא טוב. יש משהו לא בסדר אצלך במיקרופון. הטענה היא שכן, גדולי הוויטליסטים מסכימים שבמים אין שום דבר חוץ ממולקולות אייץ' שתיים או ולכלוכים. כן, אבל חוץ מזה אייץ' טו או, זה מים, נכון? אין שם שום דבר. אנחנו מבינים את זה לגמרי, הכל ידוע, הכל ברור, הכל פיזיקה וכימיה. אין שום דבר חוץ מזה. אוקיי? ובכל זאת מתברר שישנן תכונות שהן תכונות שהן לא תכונות של המולקולה הבודדת שמרכיבה את המים, אבל הן כן תכונות של המכלול, של צבר המולקולות שנקרא מים. מה זה אומר? טוען ג'ון סרל, יש תופעה כזאת שנקראת הגחה, אמרגנטיות. יש תכונות שמגיחות ברמה או מופיעות פתאום ברמה של המכלול, והן לא קיימות ברמה של האובייקט הבודד. והם טוענים שאותו דבר למשל במוח, יש לנו אוסף של נוירונים. כל נוירון זה תא, תא עצם, תא עצב, כן? ואנחנו יצור ביולוגי, תא. איך פתאום נוצרות תופעות מנטליות? הרי לתא בודד כנראה אין תופעות מנטליות. תופעות מנטליות זה של יצור, שמורכב מאוסף של תאים. איך זה קורה? המטריאליסטים טוענים שאם תאסוף הרבה מאוד תאי עצב, המכלול הזה כאשר הוא מתקבץ ביחד, פתאום נוצרות לו תכונות שהן לא תכונות של הפרטים, של האינדיבידואלים שמרכיבים את המכלול. התא הבודד הוא לא חושב ולא רוצה ולא מרגיש ולא שום דבר, אבל המכלול של התאים מהמוח שלנו הוא רוצה, חושב, מרגיש, כואב וכדומה. זה הטענה של המטריאליסטים. עכשיו, והדוגמה שג'ון סרל מביא זה ממים. אלא מה, וכאן אני מגיע להערה של יוסי מקודם. במים, נכון שמולקולה בודדת אין לה תכונה של נוזליות או מוצקות או גז, היא לא, זה תכונה של צבר מולקולות, זה לא תכונה של מולקולה בודדת. אבל התכונות הפיזיקליות של המולקולה הבודדת הן קובעות מה תהיינה התכונות של אוסף המולקולות. זה לא תכונה של נוזליות, זה שדה הכוח סביב המולקולה. אבל שדה הכוח סביב המולקולה, שהוא תכונה פיזיקלית של המולקולה הבודדת, אנחנו מכירים את זה היטב, אין שום בעיה, יכולים לכתוב את הנוסחה או לסרטט את שדה הכוח סביב המולקולה. ברגע שאנחנו יודעים את זה, תעשו את החישוב, אתם תראו מתי אוסף מולקולות כזה יהיה מוצק, נוזל או גז. תרמודינמיקה, אוקיי? אנחנו עושים את החישובים האלה כל הזמן. לכן נכון שהמולקולה הבודדת אין לה תכונה של להיות נוזלית, אבל כן נכון שהתכונות של המולקולה הבודדת קובעות בצורה חד ערכית את זה שהצבר יהיה נוזל. למרות שברמה של המולקולה הבודדת זה לא נקרא שהיא נוזלית, היא לא נוזלית, אבל התכונות שלה מגדירות היטב איך ומתי הצבר יהפוך להיות נוזל. ובמובן הזה הדוגמה של הנוזליות שהביא ג'ון סרל היא דוגמה לא מוצלחת. בגלל שבמישור של הנוזליות כולנו נסכים שיש תכונה שמגיחה ברמה של המכלול, אבל זה לא באמת מגיח ברמה של המכלול, זה מה שיוסי כל הזמן ניסה להגיד קודם, אלא זה בסך הכל סכום על התכונות של המולקולות הבודדות, זה הכל. אז הסכום הזה נראה ברמה הקולקטיבית כנוזל. אבל אין פה משהו באמת חדש. לעומת זאת, אם אני מדבר על תא עצב, אז תא עצב אין לו שום, הוא לא חווה שום דבר מנטלי, אין לו היבטים מנטליים. אבל אוסף של תאי עצב, לשיטתם של המטריאליסטים, כן יוצרים עניינים מנטליים. ועכשיו אני שואל, מי אמר שדבר כזה יכול להיות? אני כדואליסט כמתכתב עם המטריאליסט אומר, זה לא אם זה לא קיים ברמה של התא הבודד אז זה לא קיים גם ברמה של המכלול. ואם זה קיים ברמה של המכלול, אז יש עוד משהו, נשמה, רוח, נפש, משהו אחר. המטריאליסט יאמר לא לא, אין שום דבר אחר, זה מגיח, זה תכונות שמגיחות ברמה של המכלול, של מכלול התאים. אז עכשיו המטריאליסט המפוכח כבר מבין שנוזליות זו דוגמה לא טובה, כי בנוזליות לא באמת נוצרה פה תכונה חדשה ברמה הקולקטיבית. בסך הכל סכום על התכונות של המולקולות הבודדות. כאן יש משהו אחר, אז פילוסופים המטריאליסטים המציאו לזה עכשיו שם. זה אמרגנטיות חלשה וזה אמרגנטיות חזקה. אמרגנטיות חלשה זה כאשר התכונה של המכלול ניתנת לרדוקציה או אפשר לחשב אותה על ידי סכום התכונות של הפרטים שמרכיבים את המכלול, כמו במים. האמרגנטיות שקיימת במוח שלנו, זאת אמרגנטיות חזקה. אין לנו דרך לחשב את זה על ידי תכונות של המכלול. גם אגב להוציא מכל מיני מדעני מוח מבולבלים, מדעני המוח עושים חישובים כאלה כמובן, אבל הם לא מחשבים, אמרגנטיות באנגלית זה emergence. אמרגנטיות זה מילה באנגלית, המילה בעברית זה הגחה. זאת רק הטייה עברית למילה האנגלית. החישובים שהם עושים זה חישובים של תופעות שהם קוראים להם להרגיש, לזהות, ללמוד, לזכור, אבל זה כמובן שטויות. הם מדברים על תופעות חשמליות. אני כשאני מדבר על להרגיש, לזכור, לזהות, אני מדבר על תופעות מנטליות. את התופעות המנטליות אין שום דרך בעולם להעמיד על החישובים הביולוגיים. אף אחד לא יודע לעשות את זה היום, לאף אחד אין דרך שהיא בכלל יכולה להתחיל לחשוב איך בכלל אפשר לעשות דבר כזה. פשוט לא יודעים, אין שפה, אין דרך לעשות את זה. אבל המטריאליסטים מתעקשים להגיד שזה בסך הכל אמרגנטיות, אבל נכון, אמרגנטיות חזקה. עכשיו כמובן זה רק הערה בסוגריים, זה כבר באמת לא קשור אלינו, אני טוען שהם אומרים את זה הרי בשם המדע, כי המדע אומר שאין לו, המדע לא מראה לנו שום קיום מעבר לחומר ולכן הם טוענים שצריך להיות מטריאליסט, מי שנאמן לתפיסת עולם המדעית צריך להיות מטריאליסט. ואני אומר שהמדע לעולם לא יכול להראות לנו אמרגנטיות חזקה. אז אתה צריך לזנוח את ההנחה שיש אמרגנטיות חזקה גם. כי איך מדע יכול להראות לנו שיש אמרגנטיות חזקה? זאת טענת המה נפשך ב'מדעי החופש'. איך מדע לעולם לא יכול וגם לא יוכל, לעולם, להראות לנו תופעה של אמרגנטיות חזקה? למה? כי הרי בשביל להראות תופעה כזאת מה אתה צריך בעצם להראות לי? להראות לי מכלול שמורכב מאוסף של פרטים ולמכלול יש תכונה שאי אפשר להעמיד אותה על התכונות של הפרטים. אוקיי? עכשיו אני אומר, איך אתה יודע אבל שאין במכלול הזה עוד משהו שהוא זה שאחראי לתכונה? איך תדע שזה מגיח מתוך הפרטים? איך תדע את זה? אם אתה יכול לחשב את הדבר הזה, אין בעיה, הראית שזה יוצא מהפרטים, אתה יכול לחשב. אבל אם אתה יכול לחשב זאת אמרגנטיות חלשה. אמרגנטיות חזקה מוגדרת כאמרגנטיות שאי אפשר לחשב אותה מתוך הפרטים. אבל אם אי אפשר לחשב אותה מתוך הפרטים אז איך אתה יודע שבאמת זה יוצא מהפרטים ולא מעוד משהו חוץ מהפרטים? לעולם לא תוכל להוכיח את זה מדעית. ולכן אף פעם מדע לא יוכל להוכיח את הקיום של אמרגנטיות חזקה. ויש הרבה מבולבלים שמנסים כן לעשות את זה, אפילו באתר היה איזה מישהו לא מזמן שניסה לטעון כל מיני טענות מדעיות כאלה אבל זה הכל אוסף של בלבולים מושגיים. אין דבר כזה. אמרגנטיות חזקה אי אפשר להראות באופן מדעי, זה הוכחה לוגית, אי אפשר, אין, אי אפשר ואי אפשר יהיה להראות באופן מדעי את קיומה של אמרגנטיות חזקה. כיוון שתמיד כשתהיה אמרגנטיות חזקה יוכל לבוא הדואליסט ולהגיד, טוב, כנראה שיש פה עוד משהו חוץ מאוסף הפרטים והוא זה שיוצר את התכונות הקולקטיביות. ולכן זה לא אמרגנטי, זה לא תכונה שיוצאת מהפרטים, זה תכונה שנוצרת בגלל שנכנסה שם נשמה בתוך אוסף הפרטים האלה. אז לכן הטענה הזאת היא לא טענה מדעית. היא יכולה להיות נכונה, אבל היא לא טענה מדעית. אם אתה אומר את זה בשם המדע, אז לדעתי אתה נושא את שם המדע לשווא. ולכן אתה בעצם מניח הנחה בדיוק כמו שאני מניח הנחה, ומה שאני מניח לא עולה מהתמונה המדעית, גם מה שאתה מניח לא עולה מהתמונה המדעית. כך שבין כה וכה בהקשר של בן אדם יש משהו שהמדע לא יודע לגעת בו. לזה כולם צריכים להסכים. עכשיו השאלה אם העוד משהו הזה הוא חומר או שזה לא חומר, אז זה כבר דיונים פחות מעניינים. עכשיו למה אני אומר את כל זה? הרב? כן? מה לגבי המטבוליזם? אתה שומע? המטבוליזם אני אומר מטבוליזם. קודם כל האם לפי דעתכם אפשר להבחין בין מצב של חי ומת, ואם כן לכאורה אפשר להחשיב את זה כשהאורגניזם מתפרק. המוות זה מצב שאין אורגניזם. נכון, במוות זה לא אורגניזם. במוות זה אוסף של תאים, הם לא אין להם תפקוד פונקציונלי משותף. לא, אבל הרי העניין כשאדם מת אז המודעות מפסיקה, נכון? נראה לי, לא? הם יגידו ככה. גם לי נראה. אז לכאורה יש להם תבחין שאפשר לדעת מתי המודעות קיימת מתי לא לפי הפיזיקה. מה זאת אומרת מה זה תבחין? אתה מחליט שזה ככה. למה החלטת? על סמך מה? שאלת את המת אם יש לו מודעות? לא, אתה החלטת. בסדר, גם אני מסכים, אבל ההחלטה שלי היא לא מדע. רגע, אז אם טענו שאנחנו לא באמת יכולים להבחין בין מוות לחי, בין מת לחי? לא, אנחנו יכולים להבחין, אבל אנחנו לא יכולים לקבוע שלמת אין מודעות. את הקביעה הזאת אתה יכול להגיד, אבל אתה יכול להגיד את זה מסברה. אין לך ראיה מדעית לזה. זו לא קביעה מדעית. אם הנשמה ממשיכה לחוות כל מיני דברים והיא לא משתמשת במוח. רגע, למה אי אפשר להגיד שתקשורת? לא הבנתי. נגיד שהמבחן יהיה התקשורת. אם יש תקשורת. מבחנים למוות יש. אני לא צריך מבחנים למוות. בשביל זה יש רופאים. יש להם מבחנים איך הם קובעים מוות. זו לא הבעיה. ברור שאפשר לקבוע מוות. אני רק טוען שלקבוע מוות אין פירושו לקבוע שהבן אדם לא חווה. אנחנו מניחים בשכל שלנו שהוא לא חווה. רגע, אז רגע, לא הבנתי. אז לדעתם אנחנו קובעים אדם חי? לא הבנתי. מי זה לדעתם של מי? של המטריאליסטים. לא, הם חושבים כמוך, שכשאדם מת הוא יותר לא חווה שום דבר. גם אני חושב ככה. רק אני חושב שהוא לא חווה שום דבר כי הנשמה שלו פרחה מהגוף, והם חושבים שהוא לא חווה שום דבר כי המוח לא פועל, לא נשאר כלום, יש רק גוף. אבל שגם אני וגם הם אומרים משהו שלא ניתן לבחינה מדעית. אה הבנתי. זה לא שאין לנו ויכוח, אנחנו מסכימים. אני רק טוען שגם מה שהם אומרים הוא לא מדעי, לא רק מה שאני אומר הוא לא מדעי. זהו, זו הטענה. כי תמיד המעבר מהביולוגי למנטלי הוא מעבר לא מדעי, כלים מדעיים לא יכולים למדוד את זה. רגע, אז בעצם כאילו אם מדען בחשיבה מדעית טהורה הוא באמת הוא יגיד לי שאני לא מבחין בין מת לחי? לא, הוא יכול להבחין, תלוי איך אתה מגדיר מת. אם אתה מגדיר מת בתור גוף שהפסיק לתפקד ברמה הביולוגית, את זה אנחנו יכולים להבחין. אבל אם אתה מדבר על אדם שלא חווה יותר, לא חושב יותר, לא רוצה יותר, אתה יכול להניח שהוא כבר כזה, אבל זאת הנחה, אין קביעה מדעית כזאת. כל מה שאתה יכול להגיד זה שבמוח אין את התהליכים הפיזיקליים שבדרך כלל מתלווים לתהליכים המנטליים האלה. את זה אתה יכול לקבוע עם מכשירים. רגע, ומדעית אני מוכרח להודות שיש מודעות מעבר לחומר? לא. אבל אתה לא יכול לקבוע מדעית שאין. לא הבנתי, יש מדען שיגיד לי תשמע, אני לא יודע אם יש מודעות? לא, אני חושב שאם הוא יגיד לך את זה אז הוא מבולבל. יש כל מיני גם מדענים וגם פילוסופים. סיפרתי לכם לפני כמה זמן, מה? היסוד הזה כן מקובל, שיש מודעות. זה כאילו מקובל גם מדעית. הרי זו עובדה. יש מבולבלים שמכחישים את זה, אבל ודאי. כן. יש סיפרתי לכם לפני כמה זמן, מתישהו, אני לא זוכר, היה איזה פרופסור באוניברסיטת תל אביב בשם יוסף נוימן, הוא נפטר לפני שנה, שנתיים. כשהוצאתי את הספר על האבולוציה הוא מטריאליסט ואתאיסט ככה לוחם בתחומים האלה. הוא צילצל אליי אחרי שהוצאתי את הספר הזה ודיברנו שיחה טלפונית, איש מאוד נחמד. גם ציטטתי אותו בספר אגב, התווכחתי איתו. צילצל אליי אחרי זה, דיברנו בטלפון. הוא אומר לי תשמע, יש לי עמיתים שלי, המטריאליסטים. כי זה כאילו מטריאליזם. עכשיו הוא אומר, אני לא מצליח להסביר להם את הטמטום שבדבר. הוא אומר לי את זה בתור מטריאליסט. כי הוא כמטריאליסט מפוקח מבין שזה שאתה חושב שיש בעולם רק חומר זה לא אומר שאין תהליכים מנטליים. זה רק אומר שהתהליכים המנטליים מגיחים מתוך המכלול החומרי. לא צריך להתקיים עוד משהו, עוד סובסטנציה כדי להסביר את הממדים המנטליים. אבל זה אתה לא יכול להתכחש לעובדות, יש בתוך הבנאדם תהליכים מנטליים. האם הדבר הזה אומר שיש בנו עוד משהו חוץ מחומר? זה הוויכוח שהיה לי איתו עם נוימן. אבל שנינו הסכמנו שברור שיש לאדם תהליכים מנטליים. רק הוא סיפר לי על חברים שלו שהם פרופסורים כמוהו ואתאיסטים ומטריאליסטים כמוהו, וזה אפשר לראות הרבה פעמים מן אמירות מטומטמות כאלה, של לא מה פתאום, אין שום דבר כזה זה הכל כימיה וביולוגיה והכל. זה לא, זה בלבול. זה הכל נוצר מכימיה וביולוגיה אם אתה מטריאליסט, אבל לא שהכל זה כימיה וביולוגיה. למערכת של כימית וביולוגית אין רגשות. מערכת כימית, לא ביולוגית, אין רגשות ואין רציות ואין מחשבות. שטויות. אתה לא יכול להגיד שהמחשבה זה זרם חשמלי. אתה יכול להגיד שהזרם החשמלי מחולל את התופעה המנטלית שנקראת מחשבה. אין פה עוד משהו חוץ מהמערכת החשמלית, זו טענה מטריאליסטית. אבל אתה לא יכול להגיד שאין תופעות מנטליות, זה פשוט חוסר הבנה. בדומה לזה, אני פעם, כן הדוגמה החביבה עליי של ברטראנד ראסל, עוד אתאיסט לוחמני. הוא שאל פעם מה זה צבע צהוב. המטריאליסטים ההם, כן הנאיביים, יגידו מה זה צבע צהוב, זה גל אלקטרומגנטי באורך גל כזה וכזה, שזה שטות גמורה. גל אלקטרומגנטי באורך גל מסוים כאשר הוא פוגע ברשתית שלנו יוצר אצלנו בתוך ההכרה תמונה של צבע צהוב. אין בעולם עצמו צבע צהוב. הצבע הצהוב קיים רק בהכרה שלנו בפנים. בעולם עצמו יש גל אלקטרומגנטי. הצבע הצהוב קיים רק אצלי בהכרה. עכשיו זה לא אומר שיש עוד משהו בעולם חוץ מגל אלקטרומגנטי. אתה יכול להיות מטריאליסט או פיזיקליסט ולקבל את כל מה שאמרתי עכשיו, שהצבע הצהוב זה לא גל אלקטרומגנטי. רק הטענה שהצבע הצהוב זה לא עוד משהו אלא זאת תופעה, זאת תכונה של העין כאשר פוגע בה גל אלקטרומגנטי, זה הכל. לא צריך להיות פה נשמה שתחווה את הצבע הצהוב, כך טוען המטריאליסט. אני טוען שכן, אבל הוא טוען שלא. זה מטריאליסט מפוקח. אבל מי שאומר שאין דבר כזה צבע צהוב או צבע צהוב זה גל אלקטרומגנטי באורך גל כזה וכזה הוא אידיוט. הוא לא מטריאליסט. פשוט לא מבין מה הוא מדבר. יש הרבה כאלה דרך אגב. יש אידיוטים משני הצדדים זה בסדר. פשוט שהרבה פעמים יש איזשהו רגש נחיתות כזה שאומר שהמטריאליסטים תמיד יותר אינטליגנטים, יותר חכמים, יותר אנשי מדע. בעיניי זה שטויות. יש שם הרבה הרבה מטומטמים גם אנשי מדע, לא רק אלה שהם רק חסידים שוטים. מטומטמים ברמה הפילוסופית. לא, אנשי מדע יכולים להיות אנשי מדע מוצלחים, אבל כשהם עוברים לתחום הפילוסופי הם מפספסים דברים מאוד מאוד יסודיים. זה מפתיע לפעמים לראות עד כמה עד כמה החשיבה הפילוסופית של אנשים כאלה היא ירודה. טוב בכל אופן, אז הנה למשל אבל נוימן הזה, לא כולם, נוימן הזה למשל היה מטריאליסט, אבל הוא הבין היטב שהוא לא יכול להתכחש לתופעות המנטליות ולכן הוא מדבר על אמרג'נס, מדבר על אמרגנטיות, כי הוא מבין שהדבר הזה מגיח מתוך המכלול החומרי. זאת טענה מטריאליסטית. אני לא מסכים איתה אבל זאת טענה שצריך להתווכח איתה. זה לא טענה של בלבול, טענה שיש ויכוח איתה. טוב זה אלינו, למה למה נכנסתי לדיון הזה חוץ מזה שהוא מעניין, אבל למה נכנסתי לדיון הזה? כי מה שאני רוצה לטעון, הרי כל האורגניזמים שעליהם דיברתי קודם, כן כמו מכונית או בניין או גבינה או אורז, כן, הם כמובן אורגניזמים לא במובן הביולוגי ולא רק זה אלא בכולם יש אמרגנטיות חלשה. בכולם אתה יכול להסביר היטב את המכלול דרך סכום על הפרטים. אם אני רוצה להסביר איך מכונית עובדת אין שום בעיה אם אני מבין כל מרכיב במכונית. איך הם מתפקדים ביחד אני אסביר לך בדיוק איך מכונית עובדת. לא צריך להניח פה אמרגנטיות חזקה. זאת אמרגנטיות חלשה, זה חישוב של כל המרכיבים המיקרוסקופיים שיש במכונית ובסך הכל אני יכול להראות לך איך מכונית עובדת ברמה העקרונית. אוקיי? מתוך החלקיקים האלמנטריים לא תצליחו להסביר את זה. אבל ברמה של החלפים או חלקים במכונית אז זה אפשר לעשות את זה די בקלות. אז מה זה אומר שבעצם כל המכלולים שעליהם אני מדבר בהקשר של הלכות שבת הם מכלולים של אמרגנטיות חלשה? מה זאת אומרת? איך נוצר המכלול של הבית? מה זה בית? בית זה אוסף של לבנים. תשים אותם בצורה מסוימת, אני יכול להסביר לך בדיוק שייצא בית, אני גם אומר לך מראש שזה מה שייצא אם תרכיב אותם כך. אז ברור שהדבר הזה הוא לא אמרגנטיות חזקה, הוא אמרגנטיות חלשה. אבל מה ההבחנה בין החלשה לחזקה? שבאמרגנטיות חזקה את התכונה של המכלול אתה לא יכול להסביר דרך התכונות של הפרטים. אין חישוב שלוקח אותך מהתכונות של הפרטים אל התכונות של המכלול. ובאמרגנטיות חלשה יש חישוב כזה, כמו במים עם הנוזליות. לעומת זאת התפיסה המטריאליסטית של המוח או של האדם היא שהאדם בעצם זה מערכת שיש בה אמרגנטיות חזקה. התופעות המנטליות אי אפשר לחשב אותם על בסיס התופעות הביולוגיות או הפיזיקליות, אבל הן מגיחות משם. זאת הטענה המטריאליסטית. למרות שאין דרך להראות את זה, אבל זאת הטענה. זאת אמרגנטיות חזקה. מה שאני רק רוצה לטעון פה זה שגם במישור הביולוגי אני מנסה להראות לכם שבשביל לדבר על אורגניזם לא צריך להגיע לאמרגנטיות חזקה. נגיד כשאני דיברתי על הוויטאליזם על ביולוגיה, אז הביולוגיה, אני לא מדבר עכשיו על הממדים המנטליים, עכשיו הביולוגיה ממש, מערכת ביולוגית רגילה, המערכת הפיזיולוגית שלנו. זאת מערכת שהיא אמרגנטיות חלשה. באופן עקרוני מקובל בין, לפחות כך מקובל בין ביולוגים היום, שחישובים פיזיקליים וכימיים מאוד מאוד מורכבים יתנו את כל הביולוגיה. זה רק נורא מורכב, אי אפשר לעשות את זה באמת. אבל לא משנה, ברמה העקרונית אין שם כלום חוץ מפיזיקה, ואם היה לנו מחשב מספיק חזק היינו יכולים לעשות את החישוב. ויש אגב ניסיונות לעשות חישובים כאלה למערכות מאוד מאוד פשוטות. יש המון מאמצים כדי לחבר את הכימיה והפיזיקה אל הביולוגיה דרך ביוכימיה וכל מיני דברים מן הסוג הזה. אבל הטענה הבסיסית היא, ככה התפיסה המקובלת היום, זה שמדובר באמרגנטיות חלשה ולא באמרגנטיות חזקה. ועדיין זה לא מפריע לאף אחד להתייחס לגוף חי כאורגניזם. מה שאני רוצה לומר זה שאורגניזם לא חייב להיות משהו שיש לו מודעות. זה לא חייב להיות אמרגנטיות חזקה או משהו שיש בו עוד משהו מעבר למרכיבים שלו. בעיניי זה עוד משהו כי אני דואליסט, אבל בעיני המטריאליסט זאת אמרגנטיות חזקה. אין בו שום דבר נוסף, אבל אי אפשר עדיין להסביר את המכלול על בסיס המרכיבים. זה לא סכום פשוט של המרכיבים. אוקיי? מה שאני רק רוצה להראות לכם זה שגם בביולוגיה אורגניזם לא דורש אמרגנטיות חזקה. גם אמרגנטיות חלשה יכולה להניב אורגניזם. אם הגוף כולו, כמו מכונית, אם הגוף כולו יוצר פה איזשהו תפקוד של המכלול, תפקוד קולקטיבי, שהוא מבליע בתוכו כבר את כל החלקים שמרכיבים אותו, אנחנו קוראים לדבר הזה אורגניזם, למרות שאנחנו יכולים להסביר את התופעה הכוללת באמצעות סכום על התופעות הפרטיות. ולכן אני אומר, אז אני עכשיו עושה צעד נוסף, ואם זה ככה, אז אני יכול ללכת גם לעולם הדומם. לדבר על מכונית, לדבר על אוהל, גבינה, מבנה. כל הדברים האלה הם כולם אמרגנטיות חלשה. אני מבין היטב את המכלול באמצעות הפרטים. אני יכול להסביר לכם באמצעות הפרטים איך עומד המכלול. זה נכון. אבל עכשיו כשאני רואה את המכלול, מבחינתי קיים המכלול. זהו. הפרטים הם רק פרטים שלו. ברגע שאני מסתכל על זה כך, גם אם המכניזם הוא אמרגנטיות חלשה, מדובר פה בעצם באורגניזם. זאת הטענה שלי. ולכן למעשה אין מניעה, זה הניתוח המושגי, אני אומר אין מניעה, אם אני מבין עכשיו את ה… ניתחתי את המושג אורג… אורגניזם והגדרתי אותו, עכשיו פתוחה בפניי הדרך להגדיר את מלאכת בונה בשבת כיצירת אורגניזם. כי בעצם זה לא שונה מגוף חי. גם שמה יש מכלול מתפקד, גם שמה אני יכול להסביר אותו על בסיס הפרטים וגם פה. אז מה ההבדל? זה שאין לו תורשה והוא לא יכול להשתכפל? אז מה? ברמה הקיברנטית, כן, ברמה של התפקוד, יש פה תפקוד של מכלול פונקציונלי, ולכן זה אורגניזם. ואם זה ככה, אז מעגל חשמלי שזרם מפעיל אותו בצורה מסוימת, יוצר איזשהו פונקציה, מכשיר עם פונקציה. מנורה, מאוורר, מכונת כביסה, מה שלא יהיה, מחשב, מה שלא יהיה. בעצם אפשר לומר שאתה החיית, העברת את החוט ממיטה לחיים, כמו שהחזון איש אומר. בעצם הפכת את המכלול הזה לאורגניזם. עכשיו יש לי מאוורר, לא אוסף של חוטים, מתגים, פלסטיקים וכנפיים. יש לי מאוורר. למאוורר יש מתגים, למאוורר יש כנפיים, המאוורר מאוורר אותי באמצעות הכנפיים והמנוע שלו. אבל לא שהמאוורר הוא סכום של כנפיים פלוס מנוע. ולכן המאוורר הוא אורגניזם. וברגע שאני מפעיל את האורגניזם הזה, הפכתי אותו מגוף מת לגוף חי. לנפוח נשמה בגוף מת זה מלאכת בונה. זה מה שאומר החזון איש. לכן הניתוח המושגי הזה שעשיתי אותו כשדיברתי על קולקטיב ופרטים בסדרה אחרת, סדרה בעבר, אבל פה עשיתי את זה בקצרה, הניתוח המושגי הזה של המושג אורגניזם בעצם פותח בפנינו דרך אחרת לגמרי להבין את מושג החשמל בשבת, שלדעתי זה גם מסביר את שיטת החזון איש. ככה החזון איש הבין באמת את העניין הזה, ואני חושב שזאת גם השיטה הכי הגיונית. ומי שלא עשה את הניתוח המושגי הזה נתקע עם מוליד זרם, עם מבעיר, עם כל מיני דיני דרבנן כאלה ואחרים, לא מצליח באמת להגדיר מה בעצם האיסור בהפעלת מכשיר חשמלי בשבת. אז גם פה זאת דוגמה טובה לאיך ניתוח מושגי יכול לפתוח בפנינו דרך שחשיבה למדנית רגילה בדרך כלל לא מצליחה לעלות עליה או לגלות אותה. טוב, זה לקח לי הרבה זמן. מה שאני אוכל לעשות עכשיו זה להתחיל את הנושא, את הנושא הבא, את הפרק הבא בסדרה הזאת. אנחנו כבר מתקרבים לסיום. מתי? לא שומע. מתי יהיה ההמשך? אחרי ההפסקה? אחרי ההפסקה. זהו עוד פגישות בודדות, אנחנו כבר פחות או יותר בסוף הסדרה. כן, אפשר לומר. אני רוצה לדבר קצת, גמרתי עם מלאכת בונה, עם אורגניזם וכולי. אני רוצה לדבר קצת על משהו שלא מנותק לגמרי מהניתוח שעשיתי עכשיו, לכן עלה לי ההקשר, וזה התייחסות, סלף רפרנס, התייחסות עצמית. כשהתייחסות עצמית עולה בהקשר ההלכתי בכל מיני הקשרים. לדוגמה, הזכרתי, אני חמשב שאפילו בסדרה הזאת, נכון? את המשסה כלב של חברו בחברו, ואז עברתי למי שמשסה כלב של עצמו. מי שדיברנו על זה די בהתחלה. ואם אני יש דעה בגמרא בבבא קמא שאם אני משסה כלב של מישהו אחר במישהו שלישי, אז אני פטור ובעל הכלב פטור. אני פטור כי הכלב לא שלי והוא פטור כי הוא לא אשם, אני שיסיתי את הכלב. עכשיו יש אחרונים שרוצים לטעון שאם אני משסה את הכלב של עצמי אני גם אהיה פטור. זאת אומרת, אם שני החלקים של הפעולה נעשים על ידי, זה עדיין שני חלקים. זה דבר נורא מוזר. זה דבר נורא מוזר, למה? כי כשאני משסה כלב של מישהו אחר, למה אני פטור? אני פטור כי הכלב לא שלי. למה הוא פטור? הוא פטור כי הוא לא אשם, אני שיסיתי את הכלב, לא הוא. אבל אם אני משסה כלב של עצמי, אז הכלב הוא שלי ואני גם אשם. הכל מתקיים. אז למה שאני אהיה פטור? דיברתי על זה, אמרתי שזה הרי אפילו קל וחומר. אם אני משאיר את הדלת פתוחה והכלב יוצא, כלב שלי, כן? יוצא ומזיק, אני חייב. אז אם לא רק שהשארתי דלת פתוחה וגרמתי לזה בגרמא, אלא אני שיסיתי אותו, אני דרבנתי אותו בידיים לצאת ולהזיק, אז שם אני אהיה פטור? זה הרי לא יותר גרוע מרשלנות? אבל עובדה שיש אחרונים שרוצים לטעון שהוא יהיה פטור. זה בעצם. אומר שיש פה אני מתייחס לשני חלקים של פעולה של אדם כאילו שהיו פה שני בני אדם אלא שבמקרה הזה שני בני אדם האלה זה אני. אבל עדיין זה לא משנה ששני בני אדם האלה זה אני, עדיין אני רואה את זה כאילו יש פה שני בני אדם. רק אני מציב במקום אקס את מיקי וגם במקום וואי את מיקי. וברגע שיש לי אקס וואי במערכת אז אתה פטור, אז לא משנה שבמקום אקס ובמקום וואי אני מציב את אותו אדם אני עדיין אהיה פטור. ויש עוד תופעות כאלה, למשל, קראתי את זה גם אני חושב, זורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו, אז יש דעה ששניהם פטורים. אני זרקתי את הכלי מראש הגג אבל בסוף בסוף מישהו אחר שבר אותו אז אני פטור. ההוא שבר אותו, נכון, אבל הוא שבר כלי שהיה נשבר עוד רגע גם ככה בגללי אז גם הוא פטור. עכשיו שואלים כמה אחרונים מה קורה אם אני זורק כלי מראש הגג רץ מהר למטה ושוברו לפני שהוא פוגע בקרקע? יש כאלה שרוצים לטעון שאני עדיין אהיה פטור כמו שניים. שוב פעם אותו רעיון, כן? זאת אומרת אם יש פה שני אנשים אני פטור, גם אם אני עצמי משמש בתפקיד של שני האנשים אני עדיין פטור. לעומת זאת יש באתוון דאורייתא, יוסף ענגיל מדבר על כל מיני מקרים שבהם בן אדם עושה פעולה על מישהו אחר אז הוא פטור, סליחה אז כל אחד מהם חייב, מה קורה אם הוא עושה פעולה על עצמו? האם הוא יהיה חייב שתיים? מי יחייב אותו? הוא עושה לעצמו מי יחייב אותו? לא לא לא חייב, לא חייב לשלם. לא חייב לשלם, אני מדבר עכשיו פעולה הלכתית. תראו, אתוון דאורייתא כלל כ'. בו יבואר דכל מקום שאסרה תורה לפעול דבר בזולתו ואסרה גם כן מלקבל הפעולה ההיא מזולתו, אזי אם האדם עושה הדבר ההוא בו בעצמו, עובר שתיים. משום פועל ומשום מתפעל. זה הכלל. בוא ניקח דוגמה פשוט במקום להסביר את הכלל, הדוגמה תסביר לנו את זה. בש"ס במסכת מכות בדף כ' עמוד ב' מבואר דמקיף לעצמו לוקה שמונים, משום מקיף ומשום ניקף. הן מקיף פאת הראש לוקה, לא תקיפו פאת ראשכם. אוקיי? עכשיו אם אני ספר ואני מקיף את פאת הראש למישהו שבא להסתפר אצלי, אז הוא לוקה בתור ניקף ואני לוקה בתור מקיף. מה קורה אם אני הספר של עצמי? האם אני אלקה פעמיים שמונים מלקות, אחד בתור מקיף ואחד בתור ניקף? או שלא? אני אלקה רק פעם אחת כי סוף סוף זה אותו אדם? אומר האתוון דאורייתא הוא לוקה שמונים, משום מקיף ומשום ניקף. הוא מביא לזה ראיה מהגמרא במכות בדף כ' והוא טוען שזה בעצם עיקרון כללי בכל מקום בתורה. זאת אומרת שהוא רואה שאין פה איזשהו עיקרון שמדבר רק על דיני מקיף וניקף, אלא יש פה איזושהי תפיסה פילוסופית כללית. תמיד כאשר יש מקבל פעולה ועושה פעולה, אם אותו אדם הוא גם מקבל הפעולה וגם עושה הפעולה אז הוא יתחייב גם בתור מקבל הפעולה וגם בתור עושה הפעולה, הוא יתחייב פעמיים. אני רק אגיד משפט שיסביר למה למה הדבר הזה הוא הוא לא טריוויאלי או על מה מדבר בכלל האתוון דאורייתא. תראו, אם יש איסור על מקיף ואיסור על ניקף אז ברור שאם אני מקיף את עצמי אני אהיה חייב שתיים, לא? אני גם הייתי מקיף וגם הייתי ניקף. מה נגיד שאני הקפתי מישהו אחר, אז אני חייב בתור מקיף הוא חייב בתור ניקף. אז זה בעצם שני איסורים שונים. יש איסור מקיף ויש איסור ניקף. אז אם אני הקפתי את עצמי מה יש לכתוב על זה סימן באתוון דאורייתא? אם אני עשיתי שני איסורים אני לוקה פעמיים. לא, השאלה היא הרב השאלה היא כשאני עושה את שני האיסורים יצרתי מציאות חדשה אחת. אז מה? כשאני מקיף למישהו. אז מה? יש איסור להקיף ויש איסור להיות ניקף, אני עברתי על שני האיסורים אז אני לוקה שמונים, מה הבעיה? לא צריך שיהיה שתי פעולות? אם אני גם צדתי בשבת וגם בניתי בשבת, אז אני חייב פעמיים שתי חטאות. עשיתי שני איסורים. מה בן אדם אחד לא יכול לעשות שני איסורים? הייתי גם מקיף וגם ניקף אז עשיתי שני איסורים ברור שאני לוקה פעמיים. מה יש לדון פה? כן אבל הניקף הסטנדרטי הוא יצר איזושהי הסכמה שיקיפו אותו. פה אני הסכמתי שיקיפו אותי, אבל פה זה אותו אדם. על מה הדיון? על מה כל הסימן של אתוון דאורייתא הולך? אתם מבינים שזה דורש ניתוח מושגי. אני בכלל אתוון דאורייתא אף פעם אגב לא עושה את זה, זה אחת הבעיות. הוא אבל תמיד הוא נכנס לתוך איזה עיקרון פילוסופי כזה בלי לברר מושגית מה הוא אומר. האמת שאחרי הקורס, אחרי הסדרה הזאת, צריך לקרוא את אתוון דאורייתא סימן סימן. כי מה שהוא עושה בעצם הוא כל פעם לוקח איזה עיקרון כללי כזה, מראה לו המון המון דוגמאות, אבל הוא לא מסביר את העיקרון, הוא לא עושה ניתוח מושגי לעיקרון עצמו. על מה הדיון? מה באת להוכיח? ברור שאם בן אדם עושה שני איסורים הוא לוקה פעמיים, מה השאלה? אתה צריך להסביר לי למה יש פה בכלל שאלה. ושני כוחות באדם אחד זה הסוגיה שבה אני הולך להיכנס עכשיו. לא יודע מי שלח את זה פה אבל זה סוגיה שאני הולך להיכנס אליה. קצת, אני אעשה זה דרכה. כי שמה הגמרא עצמה שואלת את זה. אז זה בדיוק הסוגיה שאליה אני מכוון. אוקיי, אז רק הצבתי פה את השאלה, תחשבו על זה לקראת הפעם הבאה. יש לנו כבר די הרבה זמן בעצם לחשוב על זה עכשיו. אז תחשבו על זה, נחזור לזה בפעם הבאה. תודה רבה. אם מישהו רוצה להעיר אז אפשר לשאול. כן הרב, אפשר? כולם מחוברים, כולם יכולים לקבל את המידע אחרי זה? מה שומע? כולם יוכלו לקבל את המידע, כולם מקושרים? איזה מידע? לגבי ההמשך, אנחנו עושים הפסקה? אה, בקבוצת הווטסאפ. הכל בקבוצת הווטסאפ עובר. בקבוצת הווטסאפ לא של פתח תקווה רק. יש קבוצת הווטסאפ של פתח תקווה שזה קבוצה אחת. חוץ מזה יש שתי קבוצות של שיעורים שלי. שתי קבוצות ווטסאפ וכל הודעה על שיעור גם עד עכשיו העברתי בשלושת הקבוצות. הבנתי, אז כולם מחוברים. כולם מחוברים. אבל לא יהיה שיעור שבוע הבא? שבוע הבא לא יהיה כנראה. הרב? בין הזמנים. לא, אז צריך להגדיר, צריך להגיד לאנשים. אנחנו נודיע מתי כן. אז אני אדבר עם יצחק ונודיע את זה בווטסאפ. בסדר? מתי יהיה השיעור הבא? שבוע הבא לא יהיה. זהו, עקרונית אנחנו עושים את זה בדרך כלל, יצאנו לבין הזמנים ועשינו באלול. עכשיו אלול יוצא באמצע אוגוסט או תחילת אוגוסט, לא יודע משהו, זה בהתחלה. אז אנשים יכול להיות שיהיו בחופש, אני לא יודע, צריך לחשוב איך בדיוק לבנות את החופשה בהקשר הזה. אוקיי. הערה לגבי התרופות הפסיכיאטריות? מה שומע? אני אומר לגבי התרופות הפסיכיאטריות, איפה זה נפגש, תרופות פסיכיאטריות… תרופה פסיכיאטרית, איפה היא נכנסת לגבי מה שדיברנו קודם הרב, אם היא מרגיעה אותך על השאגה החזקה או שזה גם לא זה ולא זה? תרופה פסיכיאטרית לא קשורה לעניין. תרופה פסיכיאטרית מטפלת בגוף, והשינוי של הגוף יוצר שינוי נפשי לפעמים. ברור שיש אינטראקציה בין גוף לנפש. בתרופה פסיכיאטרית זה גם כימיה. תרופה פסיכיאטרית, כימיה תוקפת כימיה, כימיה מטפלת במישור הכימי. אבל המישור הכימי קשור למישור הנפשי, יש אינטראקציה בין המישורים. גם הדואליסטים מסכימים לזה וגם המטריאליסטים. זה מה שנקרא, זה דוגמה טובה לאמרגנטיות או שלא? לא. כיוון שהמעבר מהכימיה אל המנטלי אין דרך לעשות אותו. אנחנו יודעים שזה עובד, ואנחנו לא יודעים איך בדיוק האינטראקציה הזאת קורית. אין לנו חישוב שיראה לנו למה השינוי הכימי הזה בגוף עושה לנו איזשהו מצב רוח אחר או מצב נפשי אחר. אנחנו יכולים לצפות את זה, לא? לצפות את זה, אבל לא יכולים לחשב את זה. מינון כזה יגרום לזה, מינון כזה, תרופה כזאת תגרום לזה. לא אגב, זה כמובן לא דטרמיניסטי, רחוק מלהיות דטרמיניסטי כמו שמציגים את זה. אבל אפילו אם זה היה דטרמיניסטי, הייתה פה קפיצה חזקה ולא חלשה. איך המטריאליסט מסביר את הרגש, מחשבה, כל… הם רואים בזה תופעות אמרגנטיות. הם טוענים שמכלול של נוירונים פתאום מפתח תכונות מנטליות. אבל זה תכונות של אוסף הנוירונים, אין שם, הם טוענים שאין שם שום דבר מעבר לביולוגיה. כמו שהנוזליות היא תכונה של המים. אבל זה דבר שהם לא יכולים להוכיח. לא. מניחים את זה, לא יכולים להוכיח. למרות שאלה דברים פיזיים ש… טוב, אבל והרב, כן, לדעתך מישהו שמת בשבת ועושים לו עיסוי לב כדי להחיות אותו, האם זה הדין של פיקוח נפש? זה פיקוח נפש, כן, אבל אם לא היה פטור של פיקוח נפש, האם זה היה בונה? כן, הוא טוען שכן. יתר מזה, היה מקום אולי להגיד שאחרי שהוא מת, אז כבר אין דין של פיקוח נפש. פיקוח נפש זה להציל בן אדם חי, לא להחזיר מת לחיים. ואז יכול להיות שלכאורה היה מקום להגיד שאסור לעשות את זה. לא, אבל אם הוא יכול להחיות שוב, אז זה לא מת לגמרי, זה מת ש… זה הדיון, זה זה אפשר לדון. אם אתה לא מגדיר אותו כמת לגמרי, אז כמובן הטענה הזאת לא נכונה. אני רק אומר את זה כדי לחדד. אבל בכל זאת עוברים על בונה אם לא היה פטור של פיקוח נפש, לדעתך. נטילת נשמה, מלאכת נטילת נשמה בשבת, יש שם גם סותר. יפה. הרב, הרב דיבר על אורך גל שפוגע ברשתית, אז הוא נגיד ייצר אור צהוב. תמיד אצל כל אחד, לא חשוב איזה רשתית, איזה סוג של רשתית, זה ייצר אור צהוב, אותו אור צהוב? זה בעיה פילוסופית לא פתירה. קוראים לזה, יש כאלה שקוראים לזה הארמון של הפילוסופים, הרמון בעין. כן, הרמון בעין. אף אחד לא יכול להוציא אותו מהאש. זאת אומרת, אין דרך לדעת האם אתה ואני מדברים על צבע אדום, אנחנו רואים את אותו צבע. אין שום דרך לדעת את זה. אנחנו מסונכרנים ברמת הדיבור, אבל אין שום דרך לדעת אם אנחנו מסונכרנים ברמת החוויה. טוב, אז בסדר, תודה. אוקיי, יישר כוח, להתראות, שבת שלום ונתראה ב… כנראה, אנחנו עוד נודיע, עוד נודיע. טוב, תודה, לילה טוב.