סוגי פרשנות שיעור 11

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז בואו היום זה פגישה אחרונה ואני רוצה לסיים את הנושא הזה של הפרשנות וההשלכות וכולי, ואני רוצה לדבר על נושא שככה התעורר אצלי בשנה-שנתיים האחרונות נדמה לי, פסיקה מסדר ראשון ופסיקה מסדר שני. האמת שבינתיים כתבתי על זה במקור ראשון, עוד לא משהו מסודר אבל גם זה יבוא מתישהו. נשמע די מסודר. לא, ברור, אבל אני אומר מקצועית, עם מקורות להדגים, לעשות איזה מאמר עיוני יותר, לא פובליציסטיקה. אז אני רוצה קצת לדבר על ה… לגעת בעניין הזה. האמת שהוא באמת עוד לא מסודר אצלי עד הסוף, זאת אומרת, התחושה מאוד ברורה אבל צריך להגדיר את זה יותר טוב. אני אגיד לכם איפה הנקודות ככה שאני מתלבט לגביהן, אם לעוד למישהו יש הערה אני אשמח לשמוע. טוב, בעצם אני אביא… אני אתחיל אולי עם דוגמה שעל זה כתבתי את המאמר הראשון במקור ראשון שם. היה תגובה כזאת במקור ראשון, היה פסק של רבני בית הלל על קדיש יתומה. האם בחורה או אישה שאבא שלה נפטר או משהו כזה אם היא יכולה להגיד קדיש. אז הביאו את השו"ת ההוא ואת השו"ת הזה ומה שמקובל היה שם ומה שמקובל שם, ונכון שבמקומות לא נהגו אבל יש לזה בסיס וההוא מתיר וההוא התיר וכולי. אני כתבתי תגובה זועמת, אמנם ריככתי אותה אחרי זה, לא תמיד אני כותב זועם מדי, צריך תמיד לרכך אחר כך. כי זה הקפיץ אותי העניין הזה, זה הקפיץ אותי בגלל שלא הייתה שם שום התייחסות לגופו של עניין. זאת אומרת, פשוט שיטת השואל בשו"ת צנצנת המן, הוא הזכיר שסבתא שלו אמרה קדיש אני לא יודע איפה, סתם אני אומר. אוקיי, אז מה? את מי הוא הזכיר שסבתא שלו אמרה קדיש? זאת אומרת, גם הוא הביא את שיטת השואל בתשובות לא יודע מה, משאת בנימין. ככה מתחילים תשובה? ככה עושים תשובה? תסביר לי בבקשה מה העבירות והמצוות שנוגעות לעניין, זאת אומרת מה המקורות ההלכתיים במה עוסקים, איזה איסור על הפרק שצריך לברר אותו, או איזה מצווה מצד שני. עכשיו, אחרי שהנחת את הסעיפים, כל אחד מהם, יש פה איסור? אין פה איסור? יש פה מצווה? אין פה מצווה? תביא מקורות, תדון, סברות, בסופו של דבר תכסה את הסעיפים השונים ואז תסכם. אתה יכול להגיד, להביא עוד מקורות להראות שגם הם פסקו כך והם פסקו אחרת, בסדר, אפשר להביא בתור אילוסטרציה אחרי זה גם כל מיני מקורות שאמרו כך או אמרו אחרת. אבל איך אפשר לכתוב תשובה שהיא כולה ההוא כתב כך וההוא כתב כך? נדב פעם קרא לזה גן חיות, זאת אומרת, אתה שם את ההוא בכלוב הזה וההוא בכלוב הזה ויש לך גן חיות עכשיו. זה לא, ככה פוסקים הלכה. תגיד לי על מה מדובר. איזה איסור יש בזה? תתחיל מרשימת האיסורים שמעלים אלו שאוסרים, עזוב שאתה לא מסכים. מה, במה צריך לדון? כך מתחילה תשובה. כשאתה מתחיל, זה סתם לקח לכל אחד שבא לכתוב תשובה הלכתית. אני פעם מי שעשיתי איזשהו קורס לחבר'ה של איך כותבים תשובה הלכתית, עשינו איזה קצת אימונים על העניין הזה. זה משימה לא פשוטה, זאת אומרת אתה צריך לקחת את השאלה, לפרק אותה למרכיביה ההלכתיים, לראות איזה היבטים הלכתיים, מצוות או עבירות, דרבנן, דאורייתא, לא משנה מכל הכיוונים, מה על הפרק, מה בכלל נוגע לעניין, בעד ונגד. ואז לעבור על אחד אחד מהם לברר אותו, ואז לאסוף חזרה את כל מה שיצא לך, כל השורות התחתונות לגבי כל הסעיפים האלה ולהגיע למסקנה. אבל הדבר הראשון זה לאתר על מה מדובר. עכשיו שאלתי שם, על מה מדובר? איזה איסור יש בקדיש יתומה? אין, אין מה להביא. הדבר היחידי שאתה יכול להביא זה קול באישה ערווה. הדבר ההלכתי היחידי חוץ מזה שלא נהגו וכן נהגו. הלא נהגו וכן נהגו זה שיקולים בלתי רלוונטיים, זאת אומרת מה?

[Speaker A] יש מושג של כבוד הציבור שמוזכר. מה?

[הרב מיכאל אברהם] כבוד הציבור זה בעלייה לתורה, מה זה קשור לקדיש? בעלייה לתורה הגמרא אומרת זה כבוד הציבור.

[Speaker A] הכוונה היא שיש, יש מה שמקובל והחריגות האלה הם משהו…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל בזה לא ראיתי שמוזכרים, אבל לדעתי זה לא שייך בכלל. בעלייה לתורה אז כתוב שלא תעלה אישה מפני כבוד הציבור. הרי אישה נמנית למניין שבעה קרואים, זה משנה, כן? אבל הגמרא אומרת שלא תעלה מפני כבוד הציבור, כי אם היא יודעת ובציבור היו כאלה שלא יודעים זה כאילו ביזיון, הגברים שאמורים להיות מוארים בלימוד וכולי לא יודעים והאישה יודעת, אז זה פוגע בכבוד הציבור. אוקיי, היום אני לא חושב שזה בכלל רלוונטי העניין הזה, לא, אין כזה דבר.

[Speaker C] זה שעולה היה קורא.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, כן. אז אני אומר, אז שמה אני מבין, ובקדיש מה, מה זה קשור לכבוד הציבור? מה, מה צריך לדעת שם? טוב, לא יודע. בכל אופן, אז אמרתי, בסדר, אבל גם אם זה היה אין בעיה, תגיד את זה ותתחיל ללבן מה זה כבוד הציבור, אם זה כן שייך פה לא שייך פה, מה המקורות שלו, מאיפה זה בא, אין בעיה, אז גם זה סעיף. אני לא מכיר שום סעיף שעלה שם חוץ מכל באישה ערווה. איפה זה כתוב?

[Speaker C] הנושא הזה של כל באישה ערווה? גמרא. ממש בגמרא.

[הרב מיכאל אברהם] כן. טפח באישה ערווה, כל באישה ערווה.

[Speaker C] בהקשר של הלכות או בהקשר של איזה אגדה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, הלכות, הלכות. אבל עוד פעם זה בהקשר

[Speaker D] לשירה או בהקשר לדיבור?

[הרב מיכאל אברהם] לא כתוב. אז יש מחלוקות גדולות. שולחן ערוך כבר מגיע לזה שזה שירה וככה אנחנו נוהגים היום. בגמרא לא כתוב. יש כאלה שרוצים לטעון שכל באישה ערווה זה אפילו על דיבור. זאת אומרת, בכלל לא יכול, זאת אומרת מין כזה להיות מן הפרדה, אתה לא יכול לשמוע נשים מדברות. טוב, זה לא מקובל. זה עוד שאלה, האם זה רק על דברים שבקדושה או שבכלל באופן כללי. כל באישה ערווה מה שמקובל היום כשאישה שרה זה לא בקריאת שמע, אלא יש איסור לשמוע אישה שרה. טוב, אבל זה סתירה בין שתי סוגיות, לא חשוב, בברכות וב… יש… זה סיפור בפני עצמו, לא ניכנס לעניין הזה כאן. אבל אני אומר, יש כל באישה ערווה, זה הסעיף היחידי שאני מכיר בהקשר הזה. אין בעיה, שווה ללבן ללבן, בסדר. אבל כך תתחיל. תגיד, מה על הפרק? אני אומר, אנחנו רוצים לדון האם קדיש, האם אישה יכולה להגיד קדיש או לא יכולה להגיד קדיש. על הפרק, כל באישה ערווה מצד אחד. מצד שני, יתומה, היא רוצה להגיד קדיש על אבא שלה, במיוחד כשאין בנים. זה בעיקר מדובר כשאין בנים, אבל לא רק. גם כשיש בנים היא רוצה להגיד קדיש. אוקיי? עכשיו זו השאלה. אז בוא נתחיל ללבן מה החיוב להגיד קדיש, מי מחויב להגיד קדיש, האם מותר להגיד קדיש מי שלא מחויב. בסדר, זה הדיון על החיוב. מצד השני, צריך לדון האם יש פה את האיסור של כל באישה ערווה ולהביא את הגדרים של האיסור ואת הגמרות ואת הפוסקים ואת הראשונים והאחרונים, ובסופו של דבר להגיע לאיזושהי מסקנה. אין לי בעיה, תגיע למסקנה שאסור לה. אבל תעשה את הדיון כך. אתה לא יכול להגיד בשו"ת צנצנת המן מביא ששם אצלם הם ראו פעם איזה אישה שאמרה קדיש בבית הכנסת וגם פה מוזכר שאמרו קדיש, ולכן כנראה שהיו כאלה שבכל זאת התירו ולכן זה מותר. ככה זה, ככה זה נראה שם התשובה הזאת. איזה מין דבר זה? אני הייתי אומר, אני גם סיימתי שם בזה, אמרתי אני את התשובה הזאת הייתי כותב בשורה אחת. אין שום סיבה לאסור ולכן זה מותר. זה הכל. לא צריך להביא שום מקור, לא צריך… למה צריך להביא מקור כשאין סעיף מה לדון בו? אני צריך להביא את שו"ת צנצנת המן על מה? אם היה לי שאלה הלכתית, הייתי מביא הצנצנת המן אוסר, מתיר, לא יודע בדיוק מה. אין שום סעיף הלכתי, אז על מה אתה מדבר? על מה אתה דן? כל מה שלא אסור הוא מותר. בשביל לאסור צריך מקור.

[Speaker C] כי זה לא לא היה מקובל.

[הרב מיכאל אברהם] מה? אני יודע, זה אחד הדברים המבלבלים. אני אחזור על זה קצת. אבל זה שמעתי פעם מהרבי מקלוזנבורג הקודם. שהוא אמר שאם לא היה כתוב שמותר לחתוך חלה בשבת, הוא גם את זה היה אוסר. מבחינתו כל מה שלא מותר אסור. זאת אומרת, רק אם זה כתוב שזה מותר אז זה מותר. טוב, והוא לא היה עם הארץ, הוא ידע ללמוד. זה לא ש… הא?

[Speaker C] כל דתיה אסור.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. הוא ידע ללמוד, אבל זה חסיד כזה, לא משנה. אבל ברור שזה לא נכון, כמובן. זאת אומרת, כל מה שלא אסור מותר. צריך מקור עם סעיף מסודר להגיד למה אסור. וגם אם יהיה רשב"א שאומר שזה אסור, זה עדיין מותר. כי הרשב"א צריך להגיד לי למה זה אסור. זה אסור בגלל מצווה תקי"ט או זה אסור בגלל איסור דרבנן, תקנה, מה זה אסור? אנשים אומרים אסור כי נראה לו שאסור. אתה יכול להגיד לא ראוי. אסור צריך מקור. זאת אומרת צריך איסור דרבנן, איסור דאורייתא, מצווה כזאת, איסור כזה, אתה צריך מקור. אי אפשר להמציא איסורים. הקדוש ברוך הוא מקור לאיסורים, או בית דין מוסמך שמתקן תקנה או גזירה. אין בעיה, זה גם איסור. זה הכל. אין מקור אחר לאיסור. אז כל דבר שלא מסתמך על אחד מהמקורות האלה הוא מותר. לא צריך להביא שום… לא צריך לדון. מי שאוסר שיביא סעיפים, ואז אני אתחיל לדון אם אני מסכים איתו, לא מסכים איתו. אף אחד לא מביא שום סעיפים, כולם מתקוטטים אם זה כן מותר או לא מותר, לא ברור על מה הוויכוח. טוב, זו דוגמה שמביאה לאבסורד את התופעה הזאת שקראתי פסיקה מסדר שני. פסיקה מסדר שני, ואני מנסה ככה להגדיר אותה לעצמי וזה לא חד עד הסוף ההגדרה הזאת, למרות שהתחושה היא מאוד ברורה. כמו שאמרתי בסדרה על ההגדרות, אני עוד מחפש את הקטבים הקיצוניים כי ברור שכולנו באמצע ואני מדבר על מינונים, אני לא מדבר על באיזה קוטב להיות, האם להיות בצד ימין או בצד שמאל, אבל אני צריך את שני הצדדים האלה באופן טהור כדי להגדיר טוב את התמהילים האפשריים באמצע. אוקיי? ואת זה עוד לא הצלחתי עד הסוף לחדד לעצמי, אני עכשיו עומד לעבוד על זה עוד מעט, אז תעזרו לי. אני אנסה להגיד לכם איך אני מבין את זה בינתיים. בעצם הנקודה היא פסיקה מסדר שני פירושו שאני בעצם מחפש מה אומרים הפוסקים. כשאני בא להכריע בשאלה הלכתית, אני מחפש מה אומרים הפוסקים. פסיקה מסדר ראשון פירושו אני מחפש אם זה מותר או אסור. לכאורה זה אותו דבר, לא? מה זה משנה? בהנחה שהפוסקים לא המציאו, בסדר. נכון שכל מה שלא יהיה כתוב בפוסקים לא יהיה אסור, ואם כתוב בפוסקים שאסור אז בדרך כלל זה יהיה אסור, למרות שאני מבחינתי גם מוכן לחלוק עליהם. אבל לא חשוב, גם מי שלא מוכן לחלוק עליהם ההבחנה הזאת קיימת אפילו אם אתה לא מוכן לחלוק על הפוסקים לדעתי. כי עדיין יש פה משהו שהוא

[Speaker C] לא רק, קודם כל הוא תודעתי שונה לחלוטין. קודם כל ברוב המקרים יש מחלוקת בין הפוסקים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בסדר, זה אין לי בעיה. אבל עדיין אתה, גם כשאתה פוסק מחלוקת בין

[Speaker C] הפוסקים אתה צריך לחזור לסדר ראשון.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, כשאתה

[Speaker C] פוסק בין הפוסקים, מה הבעיה?

[הרב מיכאל אברהם] הולך אחרי הרוב למשל, זה בדיוק סדר שני. תשובות של הרב עובדיה נראות לכאורה כמו פסיקה מסדר שני, היה לי על זה ויכוח עם מישהו השבוע. אני לא חושב שהוא היה פוסק מסדר שני לגמרי. הוא היה ככה, כי הרב עובדיה תמיד מצטט, הרי וכן כתב ההוא וכן כתב זה ומביא עשרות מקורות וכו'. אבל הוא מנתב את הדברים למקום שהוא החליט לנתב אותם. הוא לא היה פוסק מסדר שני במובן הפשוט. הוא משתמש בהרבה מקורות, הוא מתחשב בהם, זה לא שהוא כן, הוא מסתמך על דקדוקים, אבל הוא מנווט את התשובה לאיפה שהוא חושב שהיא צריכה ללכת. הוא לא סתם איזה תוכי כזה שסופר מקורות והולך אחרי הרוב כמו שהתדמית שלו נראית.

[Speaker A] האם לא נכון לומר או אי אפשר לומר שיחסית לתורה שבכתב המשנה היא סדר שני? יחסית למשנה הגמרא היא סדר שני? יחסית לגמרא הראשונים הם סדר שני?

[הרב מיכאל אברהם] זה נכון לומר אבל השאלה היא מה זה אומר לסדר. אני אגיע לזה עוד מעט, זה אחד הבעיות שאני מתלבט לגביהן.

[Speaker C] כמו שאמרנו הרבה פעמים שחתימת הגמרא זה סדר ראשון.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז אני אגיע לזה, זה קיבלנו עליהם. זאת תהיה השאלה וזאת קצת תשובה אבל לא לגמרי, אני אגיע לזה בהמשך, בסדר? זה הדברים שאני מתלבט לגביהם. אבל אני אומר, אני מנסה להדגים פה, פה זה מאוד בולט הדוגמה הזאת של הקדיש יתומה. כי פה אין סעיף. זאת אומרת, אתה לא יכול להביא לי שו"תים כל עוד לא הגדרת על מה הדיון. זאת אומרת איזה איסור ואיזה מצווה, על מה דנים? האם יש איסור או אין איסור? האם יש מצווה או אין מצווה? אתה צריך להגדיר לי מהו האיסור שעליו דנים ומהי המצווה שעליה דנים, ואז נדון אם יש או אין ותביא מקורות, הכל בסדר. אז פה זה מקרה קיצוני, לכן הוא קרוב אצלי לקוטב השמאלי שאומר פסיקה מסדר שני באופן הכי הכי נלהב הייתי אומר או הכי בעייתי. כי זה בעצם סדר שני בלי שיש סדר ראשון. רוב המקרים הסדר השני הוא כשיש סדר ראשון. זאת אומרת יש סעיפים, איסורים או מצוות שבהם צריך לדון, אבל אתה לא דן בהם, אתה דן במה אומרים הפוסקים עליהם, או ראשונים או אחרונים, מה אומרים עליהם ולא בהם עצמם. זה הבדל יותר דק, לזה אני אגיע עוד מעט. פה בקדיש יתומה זה הרבה יותר טוב לי מבחינת ההגדרה כי זה טהור לגמרי, זאת שיטה טהורה. זאת אומרת פה אין על מה לדון בכלל, אתה סתם מביא את הפוסקים בלי שיש נושא לדון. לא שיש נושא לדון אבל אתה לא מתחיל בו אלא מתחיל רק במה אמרו עליו. בסדר? זה סדר שני יותר עדין, פה זה סדר שני בלי שיש סדר ראשון. כן.

[Speaker E] אבל אם אתה מסתמך על שו"ת שהוא עצמו פוסק בפסיקה, הוא מנתח את הכל, אתה בסך הכל מסתמך עליו כתקדים כי אתה אומר למה אני צריך לדון בזה כאשר אותו משיב עשה את כל העבודה כבר בשבילי.

[הרב מיכאל אברהם] זה אפשרות, לזה אני אגיע גם כן בהמשך. זאת אפשרות, אני לא נוטה לה אבל אני מוכן לקבל מי שזאת המתודה שלו, זה בסדר. אוקיי, אז זה לא מה שקרה שם. עכשיו הם הזכירו שהשואל הזכיר שאמא שלו אמרה קדיש, זה לא שהיה שם איזה דיון ואמרו תראו את הדיון שם, אנחנו לא ניכנס שוב. אין בעיה, זה לגיטימי. טוב, אז זה, בעצם אני נדמה לי שההגדרה העקרונית עוד פעם ליישם אותה או לראות אותה בשטח יותר קשה. ההגדרה העקרונית לדעתי היא פחות או יותר משהו כמו פסיקה מסדר ראשון פירושו מה האם יש איסור או אין איסור, או מה הקדוש ברוך הוא רוצה, מה התורה אומרת, ופסיקה מסדר שני פירושו מה הפוסקים אומרים. עכשיו כמו שאמרתי קודם בקדיש יתומה זה פשוט ההבחנה הזאת, כי שמה אין לקדוש ברוך הוא אין מה להגיד בעניין הזה, רק לפוסקים. בדרך כלל כשאני מתלבט ויותר קשה להגדיר את זה כאשר לקדוש ברוך הוא יש מה להגיד בעניין הזה ואני אשתמש בפוסקים כדי לברר מה דעתו של הקדוש ברוך הוא. אז פה זה קצת יותר עדין. אוקיי. אתן לכם אולי עוד דוגמה. שעסקתי למשל בביטול הקידושין, שמה עם בבית דין שישבתי, אז שמה ראיתי קצת ראיתי פסקי דין שכתבו וכולי, ושמה שוב פעם זה הקפיץ אותי. לא כל פסקי הדין הם כאלה, אבל יש לא מעט כאלה. ישר מתחילים מקומה ג'. זאת אומרת, בפסק הזה מצאנו שהוא ביטל קידושין בעילה כזאת וכזאת, ושמה הראשון הוא אמר שצריך לבטל קידושין בעילה כזאת וכזאת. אף אחד לא מזכיר את הגמרות. אף אחד לא מזכיר מה הבעיה בלבטל קידושין, מה האילוצים, על מה צריך מה צריך לבדוק. ואז נראה את הראשונים ואת האחרונים ונלבן. אין את ההגדרה מה על הפרק. מה מה למעשה, אם הייתי לגמרי כותב שמה מה שאני רוצה בלי איזה ניסיון לפחות לנסות לשכנע את הקורא, אז בעצם הייתי אומר תראו, הרי ברור לגמרי שעל דעת כן האישה לא הסכימה ולכן הקידושין בטלים, זה הכל. הרי כל חוזה ברור שהוא מותנה בהסכמת הצדדים. עכשיו אם יש אינדיקציה שאחד הצדדים אם היה לו את מלוא המידע לא היה מסכים, אז זה פשוט וברור, זה מוסכם על כולם, החוזה בטל. אוקיי, זה הכל. ואני יכול עכשיו להגיד, עכשיו תתעורר שאלה, אוקיי, עד כמה לא רוצה, הרי לא כל שטות שלא נראית לאישה מבטלת את הקידושין, צריך להיות פגם מהותי בחוזה, זה לא איזה משהו איזה פיפס כזה או אחר. בסדר. ועכשיו היה מקום להביא ראשונים ואחרונים ושו"תים כדי לראות איזה עוצמה של מצוקה מאפשרת לי להגיד שלזה האישה לא הייתה מסכימה,

[Speaker C] מה מוגדר כמשהו מהותי?

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. מה מוגדר, כי זה באמת שאלה שהיא שאלה כמותית קצת. זאת אומרת אתה צריך לקבל איזה שהוא אושן, וכאן יש הרבה היגיון בלראות מה אומרים ראשונים, מה אומרים אחרונים, מה איך חושבים על זה בדרך כלל בעולם ההלכתי. אני יכול להגיד שמישהו יגיד לא מעניין אותי מה אומרים כולם אני חושב שזה פגם מהותי, זה גם בסדר בעיניי, אבל כאן בהחלט אני גם הייתי עושה את זה, הייתי מחפש קצת כדי לראות כי קשה לשים את הקו, איפה בדיוק, ממתי? הרי לא כל שטות שהאישה פתאום אומרת אז זה מבטל את הקידושין, או הגבר אגב. קידושין יכולים להיות בטלים גם מצד הגבר למרות שתמיד מדברים מצד האישה, במיוחד עכשיו אחרי חרם דרבנו גרשום שגם האישה יכולה להתנגד לגירושין, אז אפשר לבטל קידושין גם למסורבי גט, לא רק למסורבות גט. יש מסורבי גט אגב פחות או יותר באותו מספר, שמעתי ברדיו לפני כמה זמן מישהו, אני לא מכיר את הסטטיסטיקה מהרבנות, מישהו שהתראיין, אגב שחזרתי מפה.

[Speaker C] גם שמעת ברדיו וזה כנראה לא.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות. בתוכנית כזאת שאני שומע תמיד שאני חוזר מפה של ויזנר, יש לו ברשת ב', אז הוא ריאיין שם מישהו אני לא זוכר כבר מי, שהוא אמר שיש מספר מסורבי הגט הוא פחות או יותר כמו מספר מסורבות הגט, אותו סדר גודל, לא יודע בדיוק מספרים זה אותו סדר גודל. כי כולם נתלים בזה שהגירושין הם יכולים להיות על כורחה של האישה וזה כבר לא קיים היום. נכון שזה עדיין שונה כי הגבר יכול נגיד לשאת עוד אישה על פני אשתו באישור. מה? באישור, אבל גם בלי אישור הוא לא עובר איסור, זאת אומרת הרבנות לא תכיר בזה. אוקיי, גם תכיר בזה, אם הוא יקדש אותה כדין מה היא תעשה, הוא קידש אותה.

[Speaker D] לא, זה עבירה על החוק.

[הרב מיכאל אברהם] עבירה על החוק, לא דתית. בסדר, אוקיי. אף אחד לא עושה עם

[Speaker F] זה כלום, עוקף את זה בקלות כי הוא לא. אפשר לעקוף, תהיה ידועה בציבור. החוק מכיר בכל הזכויות של ידועה בציבור, ועל ידי כך ישראל

[Speaker D] הפכה למדינה שמכירה בתוך החוק.

[Speaker F] אבל זה

[Speaker D] חוק, אז הם עוברים על החוק.

[הרב מיכאל אברהם] כן, ברור שהרבה שעוברים על

[Speaker D] החוק, גם עוברים באדום והורגים אנשים עוברים על החוק.

[הרב מיכאל אברהם] גם בראש העין יש הרבה שעוברים על החוק הזה שנושאים כמה נשים. כן, ואף אחד לא אוכף את זה, זה לא מעניין אף אחד.

[Speaker F] אצלי בצפון תל אביב יש כאלה שהם נשואים לאישה אחת ומקדשים עוד אישה פה בתל אביב.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה אלימלך, זה הטענה של אלימלך שיש ביגמיה דה פקטו, החוק מכיר בביגמיה בגלל שידועה בציבור זה בעצם פתח לביגמיה, יש לך אישה ואתה יכול לחיות עם אישה אחרת ושתיים מבחינת החוק נתפסות כבנות זוג

[Speaker D] ומקבלים אותן זכויות וחובות,

[Speaker F] ולהיפך ולאישה הנשואה יש פחות מאשר לידועה בציבור.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, בכל אופן אז אני אומר אז גם פה זאת דוגמה נוספת שגם פה פה יש סעיף שצריך לדון בו, הסעיף הוא כן האם יש פה עילה מהותית לביטול החוזה, אבל גם כאן אפשר להבחין די בקלות בין סדר ראשון לסדר שני. בעצם אני הייתי אומר בוא נעשה סטטיסטיקה זה מה שאגב הצעתי לארגוני נשים שמה שככה הייתי קצת בקשר איתם, תעשו פעם אחת סקר מסודר ואז אף אחד לא יוכל למכור לכם לוקשים, תעשו מכון סקרים מסודר בייעוץ רבני, כי צריך לדעת איך לשאול את השאלה איזה בדיוק שאלה לשאול, שיעברו על אוכלוסייה רחבה, יפלחו את האוכלוסיות לא משנה לפי סוגים, דתיים לאומיים, שמרנים, חרדים, חילונים, לא משנה, פחות או יותר לקבל איזושהי תמונה, ולמה אישה מוכנה לקבל כשהיא מתקדשת, איזה דברים שיתגלו בעתיד מבחינתה עדיין לא מפריעים לגמירות הדעת שלה, ואיזה לא, פשוט לשאול נשים, זה הכל, הרי זה. זה בסופו של דבר מה שאנחנו מחפשים. מה, מה, זה הרי שאלה עובדתית, אוקיי? עכשיו אינדיבידואלית. לא, בסדר, אתה לא יכול, אישה תמיד תגיד לך כשהיא רוצה להתגרש תמיד תגיד לך שלזה לא הייתי מסכימה כשהתקדשתי. כמובן, כי היא רוצה שתבטל את הקידושין. אז לכן צריך לעשות משהו שהוא סקר, שתלך אחרי הרוב. הרי אנחנו הולכים תמיד אחרי חזקות, אחרי הרוב. אנחנו רוצים לדעת מה האישה הסבירה חושבת. אם האישה הסבירה על דעת כן לא הייתה מתקדשת, אז אתה יכול להניח שגם האישה הזאת היא אישה סבירה והיא לא הייתה מתקדשת על דעת כן.

[Speaker D] אוקיי? האדם הסביר זה השופט. כן.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, קודם כל תעשה סקר. תגיע למסקנה פחות או יותר איך הנתונים, תוכל לבוא עם זה לפוסקים, תגיד תשמעו חבר'ה, זה מה שאנחנו מחפשים, אי אפשר להתכחש לזה. זה מה שההלכה אומרת. זאת אומרת, אם האישה על דעת כן לא הייתה מתקדשת, הקידושין בטלים, זאת הלכה מפורשת. אז מה יש פה לדבר שאם המהר"ם מרוטנבורג כתב כך, או רש"י כתב כך, או התוספות כתב כך? אותי לא מעניין מה אשתו של המהר"ם מרוטנבורג חשבה. אותי מעניין מה האישה היום שבאה לבית הדין מה היא חושבת, או מה נשים כמותה שחיות היום בחברה שלנו מה הן חושבות? מה זה מעניין מה היה אז?

[Speaker C] הבדלים. מה, אישה בת כאילו מי בחורה בת 18 לא תתחתן עם מישהו עם ריח רע מהפה? אוקיי. אבל מישהי בת 38.

[הרב מיכאל אברהם] אין בעיה. אז עכשיו אתה צריך להחליט כשהיא נישאה, האם על דעת כן היא הייתה מתחתנת או לא. זה הכל. אם היא נישאה בת 30 או היא נישאה בת 18, תעשה סקר גם על פני הגיל, תפלח את זה גם על פני גיל. אפשר לעשות הכל באופן עקרוני. אני אומר עוד פעם, אתה צריך רק להראות, אתה לא צריך להראות כל עילה, אתה לא יכול לדמיין את כל העילות שיכולות לעלות, אבל אתה יכול להראות שיש רמות מסוימות של עילות שזה המוסכם נשים לא מוכנות להתקדש. אתם רואים היום בעידן שלנו מה שלא היה פעם, שיש נשים כאלה שהן נורא בררניות והן לא מתחתנות עד גיל 30, 40 ולפעמים נתקעות עד הסוף בגלל זה. מה זה? אם זה באמת כמו בגמרא טב למיתב טנדו, שאישה מוכנה הכל רק בשביל שיהיה לה בן זוג, זאת ההנחה של הגמרא. זה בעליל לא נכון היום. עובדתית, זה לא קשור לרפורמה וזה לא קשור לכלום, זאת הערכת מציאות. אז למה אני צריך להביא את המהר"ם מרוטנבורג שאומר לי שאם הבעל הוא מומר אז האישה לא רוצה, ואם הבעל הוא מוכה שחין אז היא כן רוצה? זה היה אז! נניח שזה היה אז, אפילו הוא גם לא עשה סקר הרי, התרשמות הייתה לו התרשמות. אני מוכן אפילו לעשות סקר, לעשות משהו יותר רציני מהמהר"ם מרוטנבורג. אבל לאנשים של היום, לא אנשים של המאה ה-11. למה זה רלוונטי בכלל? זה עוד פעם, זה דוגמה מאוד בעייתית של פסיקה מסדר שני. עכשיו פה, זה באמת צעד מרחיק לכת. אני יכול להבין את אלה שלא יגידו סתם, טוב האישה לא הייתה מוכנה, הקידושין בטלים לחלוטין. אתה לא יכול… הלב לא נותן לבטל קידושין בצורה כל כך קלת דעת. בכל זאת זה משהו שהוא זה דיני נפשות קודם כל בתוקף ההלכתי, אבל מעבר לתוקף ההלכתי, סתם אנחנו לא רוצים שקידושין יהיה מין איזה שהוא חוזה כזה שאפשר לפרק אותו כלאחר יד. כמו כל חוזה. כן. לא, אבל אני אומר קידושין יותר מזה, כי זה באמת משהו… אני יכול להבין את החשש. אז אוקיי, תביא קצת תקדימים. אבל קודם כל, בראש ובראשונה תביא את הדבר העקרוני. הדבר העקרוני הזה לא קשור בשום תקדים, בשום ראשון, בשום אחרון, בשום כלום. זו סברה פשוטה שחוזה שעל דעת כן לא הייתה גמירת דעת, החוזה הזה בטל. למה? זה הכל. תגיד קודם כל את הדבר הזה. אני את זה אמרתי בדחילו ורחימו בסוף, אחרי שהבאתי את כל הראשונים והאחרונים וניתחתי את הסוגיות והראיתי שזה זה, כתבתי בסוף לולא דמסתפינא הייתי אומר בלי כל זה. על דעת כן ודאי שלא הייתה… הבחור ברח לה למחרת בבוקר. הם התחתנו בלילה, התחתנו בלילה, הלכו למלון, ובאמצע המלון כבר הלך לאמא שלו, למחרת בבוקר היא חיפשה אותו, הוא כבר היה בארצות הברית.

[Speaker C] עם כל הכסף. עם כל הכסף, כן.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל כשאתה עושה סקר, נגיד, נגיד תגיע למצב שמישהי

[Speaker C] תגיד כאילו שנשים יגידו שאנחנו עם חולה נפש נגיד רק שני אחוז יגידו שהן מוכנות להישאר נשואות. אז מה? אבל עכשיו באה לך אישה ומצאת בעל שהוא זה. אתה יודע אם האישה הזאת במקרה הזה היא מהשני אחוז האלה או לא?

[הרב מיכאל אברהם] זה תמיד ככה. הולכים אחרי הרוב. מה זאת אומרת? מה קורה בכל חוזה? בכל חוזה, מישהו מכר נכסיו אדעתא למיסק לארץ ישראל, גמרא בקידושין בדף נ'. מישהו מכר את נכסיו כי הוא עמד לעלות לארץ ישראל, הוא היה בבבל, בסדר? השתבש, לא עלה לארץ ישראל. הוא הולך לקונים, אומר להם חבר'ה, אני מכרתי לכם את השדות שלי, זה הפרנסה שלי, כי חשבתי לעלות לארץ ישראל, אני צריך את זה, לא עליתי, השתבש, אדעתא דהכי לא מכרתי. בסדר? אז עכשיו מי אמר? יש הרי איזה אחוז אחד שהיה מוכר בכל מקרה והיה מתחיל עסק חדש אולי הוא סתם רצה למכור ורצה לפתוח עסק חדש גם פה. בסדר, אבל האדם הסביר הוא לא כזה. ההנחה היא שבהלכה, גם בדברים חמורים, הולכים אחרי הרוב. גם בנפשות אגב, רב שמעון שקופ מאריך בזה, הולכים אחרי הרוב. אפילו בדיני נפשות.

[Speaker C] גם בספק ממזרים.

[הרב מיכאל אברהם] גם כאילו ספק ממזרים זה בכלל אין בעיה. ספק ממזר הוא לא ממזר, זה מדאורייתא נדמה לי שספק ממזר הוא לא ממזר. ממזר זה הכי קל דיני ספקות. אבל אני אומר, הגמרא מלאה בדברים כאלה. הגמרא מלאה בזה שאתה מעריך מה אומר האדם הסביר, האם על דעת כן הוא היה מבטל, ואם הבנאדם אומר שמעו, אני לא התכוונתי לחוזה על דעת כן, אם זה האדם הסביר אנחנו מקבלים את טענתו. עכשיו יכול להיות שהוא שייך למיעוט הלא סביר. בסדר, אבל זאת טענה סבירה ואנחנו מקבלים אותה. זה גמרות, זה לא פה מקום לוויכוח. לא בגלל שאין מיעוט שלא כזה, אלא בגלל שאנחנו הולכים אחר הרוב. זה הכלל ההלכתי. אתה, יש לך חתיכת בשר, אתה יודע, יש לך פה סיר באופן עקרוני מדין הגמרא. בסדר? יש לך סיר עם מאה חתיכות בשר, חמישים ואחת מהם חתיכות בשר פרה, ארבעים ותשע בשר חזיר. אתה יכול לאכול את כל הסיר. הולכים אחר הרוב.

[Speaker F] אבל אף אחד לא עושה את זה.

[הרב מיכאל אברהם] לא עושים את זה, יש גם איסור דרבנן, לא משנה, אני לא נכנס לזה עכשיו. אבל מבחינת מדין תורה, אז אפשר לאכול הכל, הולכים אחר הרוב. אפילו פה וודאי יש איסור. שם זה אולי אתה שייך למיעוט, פה זה איקבע איסורא. איקבע איסורא הכוונה שיש וודאי איסור בתערובת. שם, אולי הוא שייך למיעוט, אבל רוב הסיכויים שהוא לא שייך למיעוט, הוא שייך לרוב, ואז אין בעיה. פה בוודאי הייתה בעיה כשאכלתי את כל החתיכות. אוקיי? אז טוב, זו עוד דוגמה לזה שעוד פעם, ואתם יכולים לראות בפסיקות של בתי הדין וזה משגע אותי כל פעם מחדש, שבסופו של דבר הבירור ההלכתי הוא חלק לא גדול מהפסק. אתה הרבה פעמים צריך לברר את המציאות. וכשהם מבררים את המציאות, הם מביאים ראשונים ואחרונים כדי לברר את המציאות. זה כמו שתוספות כותב, נדמה לי בסוכה באיזשהו מקום, תוספות כותב שיש המון כוכבים בשמיים, כי כתוב ככוכבי השמיים לרוב. זה פסוק מפורש, אז מי יכול להכחיש את זה שיש המון כוכבים בשמיים. הוא לא מעלה בדעתו להסתכל למעלה ותראה שיש המון כוכבים, למה צריך פסוק? בסדר, זה תוספות, זה בכלל, יש להם שיטה כזאת אני חושב. אבל כשאתה מברר מציאות, אז תסתכל על המציאות, לא על הראשונים ועל האחרונים. זו עוד פעם פסיקה מסדר שני. טוב, אז זה ניסיון ככה לאפיון ראשון. יש בעצם, אני חושב, אם אני אלך קצת יותר רזולוציה קצת יותר חדה, יש שני ניואנסים שלשניהם הייתי קורא סדר שני. יש קודם כל ההסתמכות האוטומטית הזאת על תקדימים בלי לעסוק בגופם של דברים. לפעמים בלי לעסוק, לפעמים אני כותב את הדברים ואז מביא ישר את הראשונים. והסוג השני זה גם כשאני משתמש בתקדימים, אני משתמש בהם מילולית. אני לא חושב מה המשמעות של משהו שהוא אמר ואם זה ישים לפה ולעשות את הווריאציה המתאימה כי הסיטואציה בה אני מטפל היא קצת שונה מהסיטואציה שהוא מטפל בה, למרות שאני הולך אחריו. אבל היישום הוא יישום פשטני. זאת אומרת אתה אוקיי, הוא אמר מותר, הוא אמר אסור. חכה, תסתכל איזה נשים היו בזמנו, אולי הוא חשב ש… אז אתה יכול ללכת אחריו אבל קצת להיכנס בכל זאת להקשר שבתוכו הוא דיבר, למשמעות ולא רק לקחת מילולית. אם הבעל מומר אז הקידושין לא בטלים כי כתב המהר"ם מרוטנבורג ככה. אבל המהר"ם מרוטנבורג בוא נראה מה קרה שמה, אם הייתה בעיית מומרות, לא הייתה בעיית מומרות, האם כולם היו דתיים, האישה חילונית גם כן עם בעל מומר אז היא לא מוכנה להתקדש איתו? לא יודע, להרבה נשים לא אכפת להם אם בעל מומר. בסדר? תלוי דון מיניה ומיניה ואוקי באתרא. זאת אומרת אתה לוקח את המקור ומיישם אותו מילולית על המקרה. אז גם אם אתה משתמש בתקדימים אתה יכול לעשות את זה בשני אופנים, בסדר ראשון ובסדר שני. להשתמש בזה במה שכתוב ולנסות להבין מה עומד מאחורי מה שכתוב, מה ההבנה שלו, גם אם אני רוצה ללכת עם המהר"ם מרוטנבורג עצמו. אבל אני צריך להבין מה הוא אמר, לא מילולית מה הוא אמר, אלא מה.

[Speaker E] והניתוח הזה מותר גם או אתה אומר לעשות גם עם גמרא ומשנה? שאני אבדוק מה היו הנתונים בגמרא באותה עת? ברור, כן. אבל אף אחד לא עושה את זה.

[הרב מיכאל אברהם] לא יודע אם אף אחד אבל ממעטים לעשות את זה, כן.

[Speaker F] החזקה אין אדם פורע חובו קודם זמנו, זה היה נכון מזמן הגמרא. היום ברגע שנכנסת לי המשכורת ואני נכנס להוראה לבנק ומבטל את האוברדרפט, אז החזקה הזאת לא קיימת.

[הרב מיכאל אברהם] כן, באמת שקיימו לזה. במידה מסוימת כזאת פחות או יותר יסכימו, רק במקומות שמתחיל להגיע לאשת איש וזה אנשים מתחילים לקבל פיק ברכיים. זאת אומרת הם לא מוכנים לעשות החלטות בעצמם, לקבל החלטות בעצמם. טוב, בעצם שימו לב זה נקודה מאוד מעניינת. התחלתי לחשוב על זה פה כשהאתר של התחיל לעלות ואני מקבל המון שאלות, זה מתחיל להתיש אותי כבר, הרבה יותר מההתכתבויות שהיו קודם. והרבה פעמים אני עונה קצר. ואז אני נזכר בביקורות על שו"ת SMS. הרב אבינר או הרב שרלו כל מיני כאלה שעונים מלא תשובות, אז אנשים באמת אני רואה אותם ככה עם הרב שרלו אני מכיר את הרב אבינר לא, אבל אני רואה אותו כל הזמן הוא עם הטלפון כל הזמן

[Speaker C] שולח תשובות בשאלה הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] כן, טוב. השו"ת אס-אם-אס מופרכות לגמרי. אבל אני אומר, הרב שרלו יושב שמה, ישבתי איתו הרבה פעמים, הוא יושב כל הזמן עם הטלפון. זאת אומרת, הוא מדבר ותוך כדי זה הוא עונה תשובות בשו"ת אס-אם-אס. אז יש המון ביקורות על זה, למה אתה לא מביא מקורות, אין על זה דיון מסודר. אני לגמרי בעד שו"ת אס-אם-אס. מה? אנדרדוס? יש להם איזה מערכון שמציג את זה?

[Speaker F] אוקיי. כמו שצריך, כראוי.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, לי יש ביקורת הפוכה. אני לגמרי בעד שו"ת אס-אם-אס. לא שו"ת אס-אם-אס במובן דווקא אס-אם-אס, אלא שו"ת קצר כזה. למה? כי בעצם שו"ת אס-אם-אס הרבה פעמים לא מביא את המקורות אלא חושב בעצמו. פשוט אומר לך אם זה מותר או אסור בלי להביא לך תשובת צנצנת המן שגם כתב כך וגם ההוא כתב, למה צריך להביא את כל זה? הביקורת על השו"ת אס-אם-אס, לא תמיד, אבל לפעמים היא ביקורת כזאת שאנשים מניחים כמובן מאליו שפסיקה לא יכולה להיות בלי להביא את כל התקדימים והמקורות. למה לא? מה אכפת לי אם יש מאה שו"תים שכתבו ככה או כתבו ההיפך. אני מלבן את הסוגיה, אני מגיע למסקנה אם זה מותר או אסור. אם זה מותר או אסור, הנה עכשיו יש מאה ואחד שו"תים, גם השו"ת שלי עכשיו. מישהו אומר לי לפעמים, איפה זה כתוב? אמרתי לו הנה עכשיו, כתבתי לך, עכשיו זה כתוב. מה זה משנה אם זה כתוב או לא כתוב? יש לאנשים איזה קדושה של הכתב, כי מישהו כתב אז עכשיו זה כתוב. לא משנה מי כתב, ומה כתב, זה בכלל לא משנה. כתוב. תורה שבעל פה. כן. אחרי ההיתר של רבי כבר אין תורה שבעל פה. מה שלא כתוב לא נחשב. אז בעצם, תשימו לב שבעצם מה שאני מדבר כאן זה במובנים מסוימים, זה לא לגמרי, כי ברור שיש עניין להיכנס למקורות ולגמרות וללבן ולראות על מה מדובר. לא סתם, אני לא נגד הסתמכות על מקורות אז-איז מין כזה, או לדלג על השלב של הניתוח. אני לא נגד שימוש במקורות. אבל הרבה פעמים הביקורת הזאת על השו"ת אס-אם-אס, זה סך הכל אי אפשר לעשות שמה אחרת. ואני חושב שזה ברכה רבה. יש הרבה חבר'ה שהנגישות הזאת נורא חשובה. הם יכולים לשאול את הרב בקלות שאלה, אחרת הם לא היו שואלים. מה הם צריכים לחפש עכשיו לקבל תשובה של הנודע ביהודה, הסביר להם מה השיטה ההיא ומה השיטה הזאת ודאורייתא ודרבנן ומה הוא? הוא רוצה לדעת אם הסיר מותר או הסיר אסור. זה הכל, מה אתה מבלבל לו ת'מוח עכשיו עם כל הדברים האלה? מין כזה מבקרי כורסא כאלה שלא אוהבים את השו"ת אס-אם-אס. ואני בעיניי דווקא יש בזה משהו שהוא דווקא נורא חיובי כי זה בעצם אומר שאתה צריך לפסוק מסדר ראשון. עכשיו, יכול להיות שאתה עושה שו"ת אס-אם-אס מסדר שני כמובן. אתה יודע שכך כתב המשנה ברורה, ואתה כותב מותר. אתה לא כותב, לא מביא את המשנה ברורה, אבל כך זה לא חייב להיות, אבל…

[Speaker C] לא, יש הרבה כותבים 'הן, מותר' וסוגריים 'ראה וכו".

[הרב מיכאל אברהם] אה, אוקיי, אני לא מספיק בקי בז'אנר. אבל אני אומר ברמה העקרונית, ברמה העקרונית, הביקורת הזאת… יש מקום לביקורת הזאת, אבל הרבה פעמים הביקורת הזאת באה מהמקום הזה שבן אדם מצפה לפסיקה מסדר שני. וזה אני לא מסכים. לביקורת הזאת אני לא מסכים. טוב, עכשיו בעצם מתחילות השאלות או הבעיות, כי כמו שעידו העיר קודם, אין דבר כזה פסיקה מסדר ראשון לגמרי. אם מישהו שואל אותי מותר או אסור, אז מה? לתורה מותר להסתכל? ולגמרא? זאת אומרת, אם אני לא רוצה לדון בתקדימים, רק להגיד מה מותר, לפי מה אני יודע מה מותר ומה אסור? מה, אני הקדוש ברוך הוא? מאיפה אני יודע? הרי ברור שאתה מתחיל מאיזשהו מקום. והתשובה, זה השאלה של עידו, והתשובה היא התשובה של שמואל, התשובה שנתתי בינתיים. שמה? מבחינתי יש הבדל, וזה נקודה חשובה. יש הבדל, הנה כבר הרווחתי משהו מהשיעור הזה כי זה התחדד לי עכשיו, זאת אומרת בהכנה לשיעור הזה. יש הבדל בשאלה אם אתה מתייחס למקור שיש לו תוקף קאנוני, לבין אם אתה מתייחס למקור שאין לו תוקף קאנוני. שזה זו הנקודה. זאת אומרת, התורה יש לה תוקף, עד כמה שבכלל היא אומרת משהו כי זה כל כך תלוי בפרשנות שקצת קשה להתייחס לתורה כבאמת מקור מידע כלשהו. אבל נגיד לגמרא, בסדר? כיוון שלגמרא יש תוקף, זאת אומרת על הגמרא לא חולקים הלכתית, אז לגמרא ודאי שללהתייחס לגמרא זה לא נקרא סדר שני. כשאני אומר שאתה צריך למנות לי על איזה איסורים מדובר, איזה מצוות ואיזה עבירות ואיזה איסורים מדובר, עכשיו מאיפה תיקח את האיסורים ואת המצוות ואת העבירות? מהקדוש ברוך הוא? תרים טלפון לקדוש ברוך הוא תשאל אותו מה קורה פה? הוא אמר את מה שהוא אמר כבר. עכשיו מה אתה צריך לעשות? לקחת את המקורות שלהם יש תוקף, זאת אומרת שעליהם אתה לא יכול לחלוק, שהם מוסמכים. בסדר? המקורות האלה להערכתי, וכאן יש ויכוחים קצת, להערכתי האישית זה גמרא, זה תורה כמובן אבל זה לא מעניין, ומשנה וגמרא. זהו. כל השאר, הראשונים, יש להם משמעות, אבל זה לא תוקף מוחלט. יש להם משמעות, צריך להבין איך הם פירשו את הגמרא, יש איזה עניין, אבל בעצם המקורות מסדר ראשון זה גמרא. ועוד חז"ל נגיד, אבל בעיקר גמרא, אפילו מקורות חז"ל אחרים זה לא באמת מחייב, תוספתא או מדרשים זה לא כל כך מחייב כמו גמרא. אוקיי? אז זה. מבחינתי להסתכל על הגמרא זה לא נקרא סדר שני. כשאני מונה כל ביטוי בתורה, נגיד לגבי קדושה. הגמרא כותבת את זה, בתורה זה לא כתוב. אז אולי גם זה סדר שני? ברמה העקרונית נכון, כמו שעידו אמר, ביחס לתורה הגמרא היא סדר שני. אבל אני אומר ביחס אליי, ברגע שהחלטנו שלגמרא יש סמכות שעליה לא חולקים, אז מבחינתי זה סדר ראשון. אין לי את הפריבילגיה לא לעסוק בגמרא, זה לא נתון להחלטתי. מה שהגמרא אומרת זה החוק. עכשיו אני יכול רק לדון מה פרשנותו של החוק, אם יש מחלוקת בגמרא, איך פוסקים, אלה כבר שאלות אחרות. בשאלות האלה אין סמכות שיכולה להכריע שאי אפשר לחלוק עליה. ולכן שם אני מצפה מהבן אדם לגבש עמדה לבד. אתה צריך להחליט. עכשיו אין לי בעיה, תחליט אם אתה רואה שהרי"ף והרא"ש והרמב"ם וכל הראשונים החליטו כך, אתה אומר אני לא יכול להחליט אחרת. אין בעיה, בסדר, תביא אותם, תגיד שאתה החלטת כך. אבל קודם כל תתחיל עם זה שיש מחלוקת בגמרא. יש פה שני צדדים וזאת השאלה שצריך לברר. ועכשיו תברר אותה. עכשיו פה יש גישות שונות. אני עם גישה יותר אוטונומית. אני חושב שהבן אדם, הפוסק, צריך להחליט בעצמו. הוא יכול להיעזר בראשונים ובאחרונים אבל בסוף החובה היא עליו להחליט.

[Speaker C] זה תלוי ברמה של כמה הוא בר הכי.

[הרב מיכאל אברהם] על הבר הכי נדבר. נגיד כרגע על פוסק שהוא בר הכי. אני אנסה להגדיר גם בהמשך

[Speaker C] אני מקווה מה זה בר הכי.

[הרב מיכאל אברהם] מכיר בעצמו זאת שאלה מאוד עדינה. יש פוסק שהחליט לגבי עצמו. זה לא מכיר בעצמו. זאת לא שאלה אובייקטיבית. זאת שאלה איך אתה חושב, איך אתה חש. אם יש לך ביטחון עצמי או לא, אבל זה לא תלוי. יכול להיות פוסק שהוא גאון אדיר, יודע הכל, אבל אין לו את הביטחון העצמי, הוא לא מאמין לעצמו. אז איך תתייחס לאחד כזה? זה לא אחד שמכיר את עצמו אלא זאת החלטה אידיאולוגית איך להתייחס לעצמו.

[Speaker C] לא מדבר על

[הרב מיכאל אברהם] החלטה, אז אני מדבר על זה. מישהו שהוא חמש שנים בישיבה זה כל הכבוד לי, כן, אבל, אז אני אגיע בהמשך לשאלת הבר הכי, אבל אני מדבר כרגע על פוסקים מובהקים שאין שאלה שהם בני הכי. בסדר? כרגע לצורך הדיון. אוקיי? גם הם עושים אותו דבר וזה שם זה לא מוצדק. אבל בסדר, אני אומר, פה יש ויכוחים וזה גם שאלה של מינונים. גם אני לא מתעלם לגמרי ממה שאומרים הראשונים. אני רק אומר, בסדר, אבל בסופו של דבר אם יש לי עמדה מאוד ברורה אני אלך כמו מיעוט, אולי כמו מיעוט מבוטל אפילו אם אני נורא משוכנע. זה עניין של חוש ריח קצת. צריך לדעת איך העסק הזה עובד. אחרים פחות סומכים על עצמם וכן ילכו עם כל הראשונים אומרים משהו אז הם לא ירשו לעצמם לחלוק. אם יש רוב מוחלט גם לא ירשו לעצמם. לגיטימי. אין לי בעיה. תגדיר את עצמך, תביא את שיטות הראשונים ותגיד מה אתה חושב. מבחינתי זה חצי סדר ראשון.

[Speaker C] מאז הראשונים זה כבר עוד מעט אלף שנה. בסדר, כבר אלף שנה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, תלוי איזה ראשונים. סוף תקופת הראשונים זה המאה השש עשרה.

[Speaker C] אוקיי, סוף תקופת הראשונים זה חמש מאות שש מאות. בחמש מאות שש מאות שנה אלה היו אינסוף פוסקים. היה מישהו מהפוסקים שפסק מסדר ראשון? ברור. מי למשל?

[הרב מיכאל אברהם] הנודע ביהודה למשל. כן. המהרש"ל. למרות שהוא מצהיר יותר ממה שהוא עושה. דיברנו על זה פעם על המהרש"ל. כן, יש כאלה שפוסקים מסדר ראשון. שלא לדבר על הגר"א כמובן. הרוגוצ'ובר וכל מיני כאלה שבכלל היו, כן, יש, יש. זה שאלה של מינונים. אתה יודע מה? אפילו רב שלמה זלמן היה קצת פוסק מסדר ראשון.

[Speaker C] יש שיגידו רב משה פיינשטיין.

[הרב מיכאל אברהם] גם רב משה פיינשטיין, נכון. במידה רבה. ועוד פעם אני אומר זה שאלה, אני מציב את שני הצדדים אבל כל אחד נמצא איפשהו באמצע. אני רק אומר צריך להתקרב יותר לסדר הראשון. אני חושב שהם היו יחסית קרובים. רב משה פיינשטיין, רב שלמה זלמן, הם כותבים את זה. רב משה פיינשטיין כותב את זה. אני לא מסתכל על כל הפוסקים. המשנה ברורה בכלל לא התעסק, הוא מביא אותו לפעמים. הוא לא, הוא מהדור שפסק עם ערוך השולחן. ערוך השולחן היה ספר בליטא, לא משנה ברורה, לא השתמשו בו. משנה ברורה מי שנתן לו את הסמכות שלו זה החזון איש, אומר הרבה אירוניה. יש איגרת של החזון איש שהחזון איש אומר שדברי המשנה ברורה הם כדברי סנהדרין שיושבת בלשכת הגזית. וזה בעצם הסטמפה שנתנה למשנה ברורה את המעמד ההלכתי שיש לו היום. וזה נורא משונה כי אתם יודעים היום כבר יש אפילו מהדורות של המשנה ברורה עם הערות של החזון איש שבהם הוא חולק על המשנה ברורה. אז הוא זקן ממרא כמובן, כי אם המשנה ברורה הוא סנהדרין והוא חולק עליו אז הוא זקן ממרא. רק אנשים לוקחים את האמירה הזאת עוד פעם,

[Speaker C] הייתה לו איזה מגמה לעשות איזה סדר.

[הרב מיכאל אברהם] ברור. לא. זה בדיוק מה שאמרתי. לקחת מילולית. כשהוא אמר שזה יצא כמו סנהדרין מלשכת הגזית הוא התכוון לומר תתייחסו ברצינות למשנה ברורה. זה אומר שאי אפשר לחלוק עליו? בטח שאפשר לחלוק עליו. לא צריך לקחת את זה מילולית. זה לא, גם כשמסתמכים על מישהו לא נכון, בטח לא כשאתה מדבר על איגרת ולא על איזה פסק ככה שאתה שוקל כל מילה ואתה כותב מה בדיוק אתה חושב. אז לכן נדמה לי שזאת אחת השאלות שמטרידה אותי באמת כי הרבה פעמים קשה להגדיר מתי אתה פוסק מסדר ראשון ומתי אתה מסדר שני. בסך הכל כשאתה מברר סוגיה בגמרא, ברור שתתעסק ברמב"ם, ברי"ף, ברשב"א, בריטב"א, בראשונים, באחרונים. כך מלמדים סוגיה של גמרא, אני האחרון שאחלוק על זה. גם אני עושה את זה ככה. אבל… זה גם לוקח חלק בעניין הזה. ועדיין יש הבדל שהוא כבר לא אחד או אפס, אבל בחוש הריח אפשר לראות את ההבדל הזה. האם בסופו של דבר אתה מגבש עמדה מה הגמרא אומרת לדעתך, למרות שדעתך זה כולל כל הראשונים והאחרונים שראית, בסדר, אבל אחרי כל מה שראית, אתה שואל את עצמך מה אתה חושב שכתוב בגמרא. וזה מה שאתה אומר, זאת ההלכה. או שאתה אומר לא, הרי"ף אמר כך והרמב"ם אמר כך, והלכה שהולכים כמו הרי"ף נגד הרמב"ם או כמו הרמב"ם נגד הרי"ף ולכן אני פוסק כך. אתה בכלל לא שואל מה הגמרא אומרת מבחינתך, אתה מתעסק עם כללים כאלה, וזה מכניס אותנו לשאלת הכללים שגם היא מאוד חשובה בהקשר הזה של סדר ראשון וסדר שני.

[Speaker C] השולחן ערוך פחות או יותר זה מה שהוא עשה. נכון, לקח שלושה ופסק על פי הרוב.

[הרב מיכאל אברהם] זה חלק מה, למרות שגם הוא חורג מזה, אתה יודע. אבל בגדול. נכון, אבל זה מעניין, כי הוא עצמו גם חורג מזה. יש מקרים שבהם הוא פוסק נגד שניים, זאת אומרת לטובת אחד מתוך שלושה, נגד שניים. כמה מקרים שאני מכיר. זאת אומרת גם הוא לא הלך עם זה כמו ראש בקיר, זאת אומרת כמו הרב עובדיה. זאת אומרת הרבה פעמים אתה מנסה להעביר מסר או שדר של פסיקה על פי תקדימים, אבל אתה לא באמת לגמרי כזה. נורא חשובה לך האידיאולוגיה הזאת ואתה מציג את זה ככה ואתה דוחף את זה, אבל בפועל אם אתה איש קומה אז אתה לא לגמרי צמוד לזה. בסופו של דבר כשיש משהו מופרך אז אתה לא תפסוק כך למרות ששניים מתוך השלושה אומרים את זה, מופרך בעיניך, לא משנה. אז לכן השאלה של הסדר הראשון והסדר השני לא יכולה להיות מנותקת מהשאלה לאיזה מהמקורות יש מעמד קנוני, למרות שהם לכאורה שאלות בלתי תלויות, אבל הם לא. זה שאלות שאחת תלויה בשנייה. כי אם אתם בגישה האוטונומית הזאת שאומרת שלשום מקור אין מעמד קנוני חוץ מהגמרא נגיד, שזה דעתי, אז כמובן קל לי יותר להגדיר מה זה סדר ראשון ומה זה סדר שני. סדר ראשון זה מי שמגיע למסקנה מה אומרת הגמרא וזה מה שהוא פוסק, ולא אכפת לו שהוא מגיע למסקנה מה אומרת הגמרא עם הרי"ף והרמב"ם ורבי עקיבא איגר וכולם, אבל אחרי זה בסופו של דבר הוא אומר לדעתי זה מה שאומרת הגמרא ולכן אני פוסק כך. ולא אכפת לי אם רוב הראשונים או רוב האחרונים אמרו אחרת, זה לא משנה. ואם מישהו מונה ראשונים ואחרונים והולך עם כללים כאלה טכניים וכולי אז הוא פוסק בסדר שני. אז לי קל להגדיר את ההבדל בין סדר ראשון וסדר שני כי תפיסתי בשאלה מיהו טקסט קנוני היא חדה, והגמרא היא טקסט קנוני וכל השאר לא. עוד פעם, זה גם כן לא חד לגמרי, וכל השאר הם קצת. אי אפשר להתעלם מהרמב"ם, אבל הוא גם לא מוחלט. זאת אומרת בסדר, יש משקל לזה שהרמבם אומר משהו, שולחן ערוך אומר משהו, אבל לא משקל מוחלט. זאת אומרת זה עדיין משאיר שיקול דעת, למרות שבהחלט צריך להתחשב בזה אם זה כתוב ברמב"ם ובשולחן ערוך.

[Speaker C] אם יש מחלוקת מה כתוב?

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אז אני אפסוק במחלוקת הזאת. לא, שתי הדעות הם בתוך הטקסט הקנוני. הקנוניות של הטקסט, הקנוניות של הטקסט אומרת שכל מי שיגיד כמו אחת משתי הדעות האלה הוא בתוך המסגרת, כי היא דעה מתוך הקורפוס הקנוני.

[Speaker C] גם בשיטה שנדחתה?

[הרב מיכאל אברהם] מה? נדחתה על ידי מי? זהו בדיוק. לא, אז אם הגמרא כבר אומרת שלא אז לא, כי אז הגמרא קבעה שלא. אבל במקום שהגמרא משאירה שתי דעות ורק הפוסקים מכריעים, אז מבחינת הגמרא שתי הדעות נשארות אפשריות.

[Speaker C] לא, ואם יש תנא שכבר דחה את הדעה שלו?

[הרב מיכאל אברהם] אם היא נדחתה אז הגמרא דחתה, אז מה לעשות?

[Speaker C] אז הטקסט הקנוני

[הרב מיכאל אברהם] אמר שזאת כבר לא דעה לגיטימית.

[Speaker C] ואיפה הטקסט הקנוני של משנה גמרא?

[הרב מיכאל אברהם] מה? לא, מה פתאום, הלכה כבתרא. גם בתוך הגמרא עצמה הלכה כבתרא.

[Speaker C] עד איפה? עד כמה? מאביי ורבא. לא, עד הגמרא, אחרי הגמרא לא.

[הרב מיכאל אברהם] מבחינת הגמרא עם כלום. אחרי הגמרא אין הלכה בכלל. לא אכפת לי הלכה כבתרא או לא כבתרא, אין בכלל הלכה. אחרי הגמרא אין בכלל מוסד או אדם שמה שהוא אומר זאת ההלכה. ולכן אין משמעות בכלל לשאלה אם הלכה כבתרא אחרי הגמרא. זה לדעתי. אלו שתופסים גם את הראשונים כמקור קנוני, זאת אומרת שמה שהראשונים אומרים מחייב, עוד פעם יש מחלוקות, גם בגמרא היו מחלוקות, אבל עדיין הם רואים קנוניות גם בספרות הראשונים, הם יכולים באמת לשאול את השאלה האם גם בתוך ספרות הראשונים ממשיך הכלל הזה של הלכה כבתרא. מבחינתי השאלה הזאת היא חסרת מובן, כי אין דבר כזה הלכה בכלל כמו אחד הראשונים אז מה זה בתרא? אני בכלל לא עובד עם הכללים שם, שם אני מחליט. אז אני לא צריך כללים שיגידו לי, רק במקום שאני נמצא בתוך ספרה קנונית אז אני צריך כלל שיגיד לי מה הדבר הקנוני מה המסקנה הקנונית שעולה מכאן. בסדר, אז בתוך הגמרא יש משמעות. משמעות לכללים. מעבר לגמרא אין. עכשיו מה קורה עם כללים שהראשונים קובעים לגבי הגמרא? מבחינתי זה לא צריך להתייחס לזה. לא חייבים להתייחס לזה. אלא אם כן הם מוכיחים את זה מתוך הגמרא ואז אני מבין שבעצם הכלל הזה כבר הופיע בגמרא. זה שרק ניסח את זה הרמב"ם או הרי"ף, בסדר, זה לא חשוב, אבל הם חשפו בפניי שזה מה שהגמרא מבינה. אז זה בסדר. מבחינתי הראשונים והאחרונים הם אמצעים כדי להבין את הגמרא. ואפשר לעבור על כולם, זה לא משנה, כדאי לעבור על כולם. אבל זה רק אמצעים כדי להבין מה הגמרא אומרת, כי מבחינתי החוק זה הגמרא. לעומת זאת אלה שמבינים שהראשונים גם הם טקסט קנוני, יש כאלה שאומרים שגם גדולי הפוסקים האחרונים הם קנוניים. זאת אומרת אסור לחלוק עליהם. רק אם הם חולקים אחד על השני, אז או שאתה יכול אולי לגבש עמדה בעצמך לפי הנועזים שבהם, או שאתה הולך עם דיני רוב או ספקות או דברים כאלה לפחות נועזים. אבל עדיין אתה עובד באיזושהי צורה שהיא תחת אילוצים. ומבחינתי ראשונים ואחרונים הם בכלל לא אילוץ. הם השפעה, הם מקורות השראה, אבל הם לא אילוץ.

[Speaker D] הם לא כמו היום יש חוק ויש פסיקה שבית המשפט,

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, בחוק שהיא קובעת. הפסיקה תלויה של מי. בית המשפט העליון. העליון. בית משפט רגילים לא.

[Speaker D] לא. בסדר.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר בית המשפט העליון זה גמרא מבחינתי.

[Speaker D] לא, הגמרא היא החוק. לא, החוק זה התורה. מה שכתוב בתורה שכמו שאמרנו לא ברור.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז השאלה איך אתה עושה את האנלוגיה. אם אתה רוצה לעשות אנלוגיה, אז אני הייתי אומר שהתורה זה החוק והגמרא זה בית המשפט העליון. אז רק השאלה איך אתה עושה את האנלוגיה. בסדר, זה לא… אבל זה לא משנה כי פה זה מה שהם

[Speaker F] חושבים על עצמם.

[Speaker C] פה זה מה שהם…

[הרב מיכאל אברהם] כן, הם חושבים שהם התורה, לא הגמרא. כן.

[Speaker C] יש את הגמרא בבבא קמא… חוץ מיע"ל קג"ם, לא זוכר אם פסק את זה הגמרא. אבל בגמרא הוא… זה אביי ורבא… זה גם קנוני? הגמרא?

[הרב מיכאל אברהם] ברור, ברור, זה גמרא. הגמרא עצמה אומרת והלכתא ביאוש שלא מדעת, הגמרא אומרת הלכתא כוותיה דאביי ביע"ל קג"ם. ולא רק ביאוש שלא מדעת, בכולם. בלחי העומד מאליו, בכל ה… עד זומם. אז זה כלל בגמרא, כללים בגמרא הם חלק מהגמרא. אגב, וגם שם אני מניח, דיברנו פעם על היחס לכללים. גם הכללים בגמרא צריך להיזהר איתם. הגמרא עצמה כשהיא מנסחת כלל היא לא מתכוונת שתלך אחריו כמו עם ראש בקיר. זה כלל שלפעמים יש גם חריגות מהכלל. דיברנו על היחס לכללים לא פעם. כן, נזכרתי את הגמרא בקידושין שאומרת שאין למדים מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ. כן, זה הגמרא שם מביאה את כל המצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, חוץ משלוש או ארבע לא זוכר שהגמרא מביאה שם. ואז הגמרא מביאה הקהל, יש גם הקהל שנשים חייבות למרות שזה זמן גרמא. בסדר, אין למדים מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ. מה זאת אומרת? הגמרא אומרת אם יש כלל שכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, בסדר עשו פה הכללה אבל ברור שיש כמה חריגות רק לא נכנסו לפרטים. אבל כשגם נאמר במקום שנאמר בו חוץ, זה מקום שבו הניסוח של הכלל הוא ניסוח מאוד דווקני. אמרו כל המצוות עשה זמן גרמא נשים פטורות חוץ מא', ב', ג' וד'. אמרו כבר מנו כבר הכול. לזה לא להתייחס ברצינות? עכשיו אני מביא לך חריג נוסף, חמישי. בסדר, אל תעשה עניין, לא למדים מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ. מה זה אומר בעצם? זה בעצם אומר שהגמרא לא לוקחת את עצמה, את הכללים שלה יותר מדי ברצינות. כללים זה משהו שנותן לך כיוון, אבל במקום שבו ברור שלא אז לא, אל תתרגש יותר מדי מהכללים. יש מקומות אגב שפוסקים כמו אביי חוץ מיע"ל קג"ם. גם גדולי הראשונים. מה בתמורה שמה? באי עביד לא מהני. יש מחלוקת לגבי הרמב"ם אם הוא פסק כמו אביי או כמו רבא. וזה לא אחד מהשישה של יע"ל קג"ם. אז מתחילים פלפולים וכללי כללים, במקום שאביי ורבא חולקים בדעת תנאים שם יכול להיות שגם תהיה הלכה כמו אביי, רק במחלוקות עצמאיות שלהם זה יע"ל קג"ם. כך אומרים כמה מבעלי הכללים. זאת המצאה שאין לה שורש וענף. אולי הם צודקים ואולי לא. מאיפה ההמצאה הזאת באה? בשביל לתרץ? בשביל לתרץ, אז במקום לתרץ תתרץ אחרת או שתפסוק אחרת. אז זה מה שאני אומר. אז אם אתה כבר יכול להגדיר עוד תת-כללים כאלה על גבי הכללים האלה, בסדר, אז גם אני יכול לעשות את זה. לכן אפילו הכללים של הגמרא צריך קצת להתייחס אליהם בערבון מוגבל. כן, הבאתי את המשנה הזאת שדיברנו על כללים, הבאתי את המשנה בתחילת בבא קמא. המשנה אומרת ארבעה אבות נזיקין השור והבור והמבעה וההבער, לא הרי זה כהרי זה, כל הפירוט, ואז אומרים הצד השווה שבהן שדרכן להזיק וממונך ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. אז על זה שואלת הגמרא בדף ו' הצד השווה לאיתויי מאי. אני מת מצחוק תמיד כשאני רואה את הגמרא הזאת. פעם אחת יש משנה שמתנהגת כמו בנאדם ונותנת לי גם את הכלל ולא רק כמה דוגמאות. תן את הכלל! אז אני אוכל לעבוד, מה אתה נותן לי כמה דוגמאות? פעם אחת המשנה מביאה אחרי הדוגמאות גם את הכלל, כן? זה הכלל של ממונך ושמירתן עליך, ואז כשהם מזיקים אתה צריך לשלם. נהדר. אז שואלת הגמרא ב… זה הכלל לאתויי מאי? הצד השווה לאתויי מאי. מה, פעם אחת הביאו לך את הכלל אתה שואל בשביל מה צריך את זה? הפוך, תשאל, אם כבר אז תשאל בשביל מה צריך את הדוגמאות. הביאו את הכלל, אז למה צריך את הדוגמאות? גם לזה יש תשובה. זאת אומרת הגמרא מזלזלת בכללים, אי אפשר להגיד אחרת אפילו. אפילו הכללים של עצמה. נו בסדר, כללים כללים, אוקיי, מה עם המעמיד בהמת חברו על קמת חברו? הוא חייב, גמרא בתחילת הכונס. אבל צריך להיות ממונך? זה לא ממונך. אני לוקח בהמת חבר שלי, מעמיד את זה על קמת חבר שני שלי, זה בכלל הבהמה לא שלי, למה אני חייב לשלם? חייב לשלם, הגמרא אומרת. זה נגד המשנה. המשנה אומרת ממונך ושמירתן עליך, זה לא ממוני. אז זה מחלוקת ראשונים, רשב"א ותוספות נחלקים שמה, האם זה אדם המזיק ואז לא צריך להיות ממוני, כי אם אני מעמיד את הבהמה זה בעצם כאילו שהזקתי בידיי. או לא, זה ממון המזיק אבל כן, זה כמו ממוני, אני לוקח אותה ומעמיד אותה, זה כמו ממוני כי האחריות עליי. בסדר, אז מה זה אומר? שאתה בעצם מפעיל את השכל הישר ולא את הכללים. אני מסכים לגמרי לשכל הישר פה, זה בסדר גמור, ההלכה מאוד הגיונית. אבל זה לא מתאים לכלל של המשנה כלשונו. זה רק אומר שהכלל של המשנה נותן לך את המסגרת, אבל אתה צריך לדעת איך לתמרן איתו כי זה כלל בערבון מוגבל. אוקיי? אז זה גם חלק מהעניין. פסיקה מסדר שני תמיד נצמדת לכללים. פסיקה מסדר ראשון מנסה להבין מה זה אומר, נגיד החזון איש למשל היה פוסק מסדר ראשון לגמרי. אני חושב שהאיש הכי סדר ראשון שאני מכיר מבין הפוסקים של הדור האחרון זה החזון איש. סדר ראשון לגמרי. האיש עשה מה שהוא רוצה, מה שהוא מבין, לא מה שהוא רוצה, זאת אומרת הוא מבין שמשהו נכון אז זה היה ההלכה. נגד ראשונים, נגד אחרונים, הוא מסביר את הגמרא, הוא מבין את ההיגיון, הוא מעקם את הכללים רק כדי להגיד שפה הכלל הזה לא חל כי כי באמת זה לא הגיוני ליישם אותו פה. והוא היה ממש סדר ראשון הכי מובהק שאני מכיר. גדול השמרנים. כן? אנשים דיברנו על זה שיש שני סוגי חזון-אישניקים, אלה שהולכים תמיד אחרי החזון איש ואלה שעושים את מה שהם חושבים כמו שהחזון איש עשה את מה שהוא חשב. גדליה נדל, כן. גדליה נדל, שהוא היה חזון-אישניק אמיתי. הוא באמת עשה את מה שהחזון איש עשה ולא את מה שהחזון איש כתב. וזה בדיוק הנקודה שכל אלה שעושים את מה שהחזון איש כתב הם הפוך לחזון איש, כי הם פוסקים מסדר שני והוא כל מהותו, הוא כתב אגב, לא רק שהוא נהג, הוא כתב בסימן ג' ביורה דעה יש את כללי הפסיקה ובסימן ק"נ הוא חוזר על זה גם החזון איש והוא כותב שמה שאדם צריך ללכת אחרי המלאך שכליאל, כן? השכל הוא מלאך שמוביל את האדם ואחריו הוא צריך ללכת. כותב אדם צריך לסוק בעצמו. זה שאני לא זוכר אם שמעתי את זה מהרב יוגל או שזה סיפור שמעתי, נדמה לי שמעתי את זה מהרב יוגל פעם, הוא למד עם גדליה נדל בחברותא בשנות החמישים נדמה לי או אפילו לפני זה, שנות הארבעים אפילו אולי. הוא למד עם גדליה נדל בחברותא ובסוף השבוע הם היו הולכים לחזון איש לשאול אותו דברים שעלו להם במהלך השבוע. אני לא זוכר אם הוא סיפר אבל שמעתי את הסיפור הזה מאיפשהו, אולי זה ממנו, שפעם גדליה נדל בא לחזון איש ושואל אותו יש לו, היו לו איזה קושיות על מה שחזון איש כתב באיזשהו מקום. קושיות על החזון איש עצמו, לא של אחרים. אז החזון איש אומר גדליה, אם אתה חושב אחרת אז תעשה מה שאתה חושב, מה הבעיה? זאת אומרת מה אתה רוצה ממני? הרי אתה מתווכח איתי בסברה, אני זאת הסברה שלי ולך יש סברה אחרת אז תעשה מה שאתה חושב, מה הבעיה? חזון איש כותב גם באיגרת, אין דרכי להיכנס בוויכוחים, כי אנשים מכל מקום לא מקבלים. מי שרוצה שיקבל ומי שלא רוצה שלא יקבל. חזון איש היה מאוד כזה, זאת אומרת זה אחד הדברים היפים אצלו. היה לי עד היום מאוד קשה איתו כי הוא לא אנליטי, הוא לא ישיבתי, הוא לא בריסקר כזה, יש את הספר האנטי, כן. הספר המכונן הרי זה חידושי רב חיים, רב חיים על הרמב"ם ובסוף עם הערות החזון איש. וזה הספר העיקרי שבעצם בעצם מבחין בין החשיבה המשפטנית של רב חיים שהוא פוסק מסדר שני מובהק עוד מעט אני אדבר על זה לחזון איש שהוא סדר ראשון. לדעתי זה המקום שבו הצנטרום של הפיילה. כי החזון איש לא סתם עשה הגהות על הספר של רב חיים, הוא עשה את זה בדיוק על הנקודות האלה שהוא לא הסכים עם צורת ההתייחסות של רב חיים, זאת אומרת הם היו שני קטבים. עכשיו אני אנסה להסביר את זה קצת. בעצם מאיפה באה הפסיקה מסדר שני? למה רב חיים אני קורא לו פוסק מסדר שני עוד מעט תראו. למה מאיפה באה הפסיקה מסדר שני? כשאתם שואלים את הפוסק אז הנרטיב זה בעצם אני קטונתי, יש ירידת הדורות, מה לנו עם גדולי הראשונים והאחרונים. פסיקה? והרב של בריסק.

[Speaker C] הוא לא פוסק.

[הרב מיכאל אברהם] הוא פסק באופן עקרוני, תכף אני אספר. טוב, הסיפור ידוע.

[Speaker C] בדיוק, שלחו אותם אל הרב של העיר,

[הרב מיכאל אברהם] כן, רב זעליג, שמחה זעליג הדיין. או שהוא שלח שאלה לרבי יצחק אלחנן עם הסיפור המפורסם, דייר איז נו קווסצ'נס. כן, זה בדיוק הנקודה, כך הוא פסק. לכן זה פוסק מסדר שני, הוא היה רב העיר, וכך הוא ענה לשאלות, זה בדיוק סדר שני. לא הבנתי למה שילמו לו משכורת, בסך הכל צריך לפסוק להם, לא לשלוח אותם לרבי יצחק אלחנן או לשמחה זעליג. טוב, אני כתבתי על זה ספר, לא ספר, מאמר בספר הרב שיצא בבר אילן. אז ביקשו ממני מאמר, אז כתבתי שם, זה הגיס שלך, כן. אז ביקשו ממני מאמר על דמות הרב, אז אני כתבתי שם על רבי מאיר שמחה, האור שמח והרוגטשובר, שהם שניהם היו רבנים בדווינסק. באותו זמן? באותו זמן, כן. והאור שמח של המתנגדים, של הליטאים, והרוגטשובר של החסידים. הרוגטשובר הוא מבית חב"ד.

[Speaker C] הרוגטשובר חסידים? איך הוא מתחבר? הוא מבית חב"די.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי אף פעם, הוא לא חסיד של אף אחד אבל הוא בא מבית חב"די. והם היו פשוט שני הפכים לגמרי. ורבי מאיר שמחה היה מאיר פנים כזה, תלמיד חכם אדיר, כן, זה לא, היה מאיר פנים כזה ומחבק את האנשים, מדבר איתם, והיה תענוג, אנשים מספרים באמת היה תענוג לדבר איתו. והרוגטשובר אתה לא יכול לדבר איתו. הוא אם הוא בא לתפילה, אם החזן היה טיפה מתחנן, לא לא לא, צריך לחזור כבר ללמוד. אין לו זמן עם השטויות של החזן הזה. הוא לא, ואחר כך הוא גמר את התפילה הוא כבר קיפל את התפילין, הוא רץ הביתה, הוא לא דיבר עם אף אחד. אם מישהו שאל אותו שאלה הוא אמר אין לי זמן. זאת אומרת, הוא הרב, הוא קיבל משכורת, הוא היה רב שצריך לפסוק הלכות. אני הבאתי את האגדה הזאת דווקא כדי להסביר את הדמות של הרוגטשובר. וטענתי שם, זה ככה אני קצת חורג, טענתי שם שבמנטליות של אותה תקופה, היום זה קצת פחות אני חושב, הרבה פחות בעצם, כי קהילה החזיקה רב לא בשביל לענות על שאלות. היא החזיקה רב בשביל להיות הכולל שלה. זאת אומרת, יש רב שיש לנו כבוד להחזיק אותו. זאת אומרת עכשיו קהילה, איישישוק, כל מיני עיירות כאלה שאני לא יודע, יש שם עשרים בעלי בתים כאלה, לוקחים אנשים מקליבר שהוא פשוט לא שייך אליהם. אריות, החפץ חיים היה בראדין, אומנם לא שילמו לו משכורת, לא משנה. מה זה השלולית הזאת? זאת אומרת, זה היה בן אדם משכמו ומעלה, אנשים בליגה שקשה לדמיין אותה, יושבים באיזה עיירה עם כמה עשרות יהודים, עגלונים כאלה שלא יודעים קרוא וכתוב. והם לא רבי'ס חסידיים שעושים להם טישים עם יין והרינג. זה למדנים שיושבים ולומדים. אריות בלימוד. אז מה הם רודפים אחריהם בכלל? בשביל מה? כי הם רוצים להחזיק אותם. הם לא מחזיקים אותם כמשרתי הציבור. הם תופסים את עצמם כמשרתי הרב. וזה מנטליות שהיום לא קיימת, ולדעתי חבל קצת. כי יש משהו בזה, אנשים תופסים את הרב כנותן שירות היום. ובצדק, הם משלמים לו, הם רוצים שירות. זה מאוד בהבנה. אבל הם לא חושבים על זה, שזה ממש אקטואלי לימינו, לא חושבים על זה שבשביל שיצמחו אנשים כאלה צריך מי שיחזיק אותם. והתרומה של קהילה קטנה לדורות, אם היא מחזיקה בן אדם כזה ונותנת לרוגטשובר לייצר את מה שהוא ייצר, זאת תרומה היסטורית לתורה, שתרמה את זה איזושהי קהילה של אוסף עגלונים שלא היו צריכים את הרוגטשובר ולא הבינו, הוא פתח את הפה לא הבינו מה הוא אמר. אבל התרומה שלהם לא תסולא בפז להיסטוריה של התורה ושל ההלכה. וזה מה שהם ראו מול העיניים. הם חיפשו רב שיהיה להם תרומה להחזיק אותו, שיהיה להם כבוד להחזיק אותו. עכשיו, נכון שיש בזה גם ממד של כבוד, הרב שלנו זה התותח על, אז זה כבוד לקהילה. אבל יש פה משהו שהוא מאוד, אנחנו היום שולחים את האברכים, את החבר'ה שלומדים, לקבל איזה מאתיים דולר ממשרד הדתות או לא יודע בדיוק מה, ועוד קצת שמגייסים ראשי ישיבות, ואנחנו מצפים שהם יגדלו בתורה ויהיו בגיל חמישים אריות כאלה שכולם יענו לאורם. אי אפשר לעבוד ככה. האנשים האלה, והמוכשרים שבהם, אני לא מדבר על אלה שסתם יושבים שמה, אנשים שבאמת צריכים לשבת שמה, הם יושבים שמה והם צריכים לאלתר. אז הוא נהיה משגיח כשרות פה, יוסי מכיר אחד כזה מקרוב, הוא נהיה משגיח כשרות פה, ורב בית ספר שם, ורב של קהילה פה, צריך לאלתר כדי להתפרנס קצת. והוא לא צומח בגלל זה, או לא מספיק צומח בגלל זה. וזה הפסד של כולנו. אנחנו את המשימה הזאת מטילים על החבר'ה הצעירים האלה ולא נותנים להם את המשאבים או את הכלים איך לעשות את זה, נותנים להם את המאתיים דולר המצחיקים האלה. ואני אומר שזה המנטליות הזאת מאוד חסרה. זה מה שהיה שם. שם לא היו כוללים. הכולל זה המצאה חדשה. היו קצת, אז התחיל בליטא קצת כוללים, לא היה הרבה. לא היו כוללים. הכולל היה שהקהילה מחזיקה את הרב, מחזיקה לו ישיבה, אגב, הקהילה גם החזיקה לו ישיבה, לפעמים עם בחורים מהמקום ולפעמים בחורים שבאו מבחוץ, אם זה רב גדול אז באו בחורים מבחוץ. והקהילה החזיקה אותו והחזיקה לו ישיבה והכל בשביל שהיו צריכים אותו. ושהם הבינו שזאת התרומה שלהם לתורה. לתורה בכלל, תרומה היסטורית. מי שמחזיק דמות בשיעור קומה כזאת, זה תרומה היסטורית. ולכן התפיסה של נותן שירות היא כמובן טובה בשביל רב מסדר שלישי. כמו רוב הרבנים כאלה. רב מסדר שלישי, אתה לוקח אותו, הוא ייתן לך תשובות, הוא יודע את המשנה ברורה, הוא ייתן לך תשובות, הכל בסדר, אין בעיה. וזה בסדר גמור, זאת עסקת חבילה והכל בסדר. אבל יש כאלה שצריך להחזיק אותם לא בשביל שיתנו לך תשובות, שלא ייתנו לך תשובות, שישבו וילמדו כל הזמן בבית ויהיו אנטיפתיים. אבל שמה שהם כותבים זה יהיה נכס לדורות. או מה שהם מייצרים זה נכס לדורות. ואין את המודעות היום שצריך להחזיק את האנשים האלה, אנחנו זורקים אותם לכלבים. אני מסתכל על הבן שלי, אני קצת נוגע בדבר. הבן שלי עכשיו עזב את הישיבה במרכז, לא עכשיו, לפני כמה חודשים. והוא מאוד מתאים, באמת הוא היה יכול ממש לצמוח. היה ברור לי שעם הקשרים שלי הוא לא יגיע לשום מקום, ובשביל להיות דיין או משהו כזה אתה צריך להיות או דרעי, אח של דרעי, גיס של דרעי או אחיין של דרעי. או חבר של דרעי בקואליציה, לא משנה, אבל אחרת לא תגיע לשום מקום. וזהו, אין לו אופק תעסוקתי והוא עזב. עכשיו לא משנה, אני לא מדבר במישור האישי, זה רק חידד לי יותר דבר שכבר שנים אני חושב עליו. אני סיפרתי פעם על זה שבירוחם אני דיברתי פעם עם אחד המחזורים בישיבה, כשהם צעירים, עוד לא יצאו לחיים, עוד לא עובדים, עוד לא זה. עכשיו הם ילדים צעירים, יכולים לקבל החלטות ולהשתדל אחר כך גם לעמוד בהם. תקבלו על עצמכם להחזיק שניים מהמחזור, את השניים הכי מתאימים. תתנו להם את המעשר שלכם. מעשר של שלושים חבר'ה, שבסך הכל אנשי ירוחם אני מניח שיתפרנסו יפה בעתיד, זה חבר'ה מוכשרים, מעמד כלכלי סביר יהיה להם, זה שלוש משכורות יפות, נכון? מעשר של שלושים חבר'ה זה שלוש משכורות יפות. תחזיקו שניים, לא שלושה. בסדר? תחזיקו שניים, תתנו להם משכורת יפה כמו שאתה מרוויח בתור רואה חשבון, עורך דין, לא משנה מדען, לא חשוב מה. למה? כי גם הוא חשוב שגם הוא יצמח, ושלא יתחיל לגרור את רגליו ולהיות רב בית ספר, משגיח כשרות וכל מיני דברים כאלה. תן לו לצמוח. תבחר שניים, לא יותר. אז נשארו מהמחזור הזה עשרה בישיבה או יותר אפילו בדרך כלל נשארים, אני לא זוכר אבל פחות או יותר. אף אחד מהם כמובן לא עשו את זה בסוף, אפילו בתור ילדים הם לא הסכימו להתחייב לדבר כזה. לא עשו את זה בסוף. העשרה האלה, לא בהכרח הם אלה שמתאימים. העשרה האלה יגררו רגליים גם כן לחפש פרנסה וכולי, אף אחד מהם לא יצמח בסבירות להניח, וזה הכל. כל העשרה האלה, שמונה מהם היו צריכים ללכת מהישיבה ולא להישאר כי הם לא מתאימים. שניים שמתאימים או שלושה או ארבעה או חמישה, לא משנה מעט, שמתאימים היו צריכים להישאר ותשלם להם משכורת יפה. מה שקורה היום זה שכולם טפילים או רואים אותם כטפילים ובצדק, כי רוב האנשים שנשארים לא צריכים באמת להישאר, לא צריך לממן אותם. אני חשבתי להציע עסקת חבילה, אני מפליג קצת. חשבתי להציע עסקת חבילה, אף אחד לא יסכים לזה. עסקת חבילה להוריד את התקציב של הישיבות לחצי ממה שמלמדים עכשיו, ממה שנותנים עכשיו. אבל לחלק את זה לאחד חלקי חמישים ממי שמחלקים היום. מכל חמישים תבחר אחד, ותממן רק אותו. בסדר? או לא משנה, עשרה, בסדר? אחד מעשרה, לא אחד מחמישים. ישיבות יסגרו. מה? נכון, ישיבות יסגרו. אלא אם כן מישהו יכול להחזיק את עצמו ורוצה להישאר, זה בסדר, אבל מי שצריך להישאר לאורך זמן, לא ישיבה אני מתכוון, ישיבות זה בסדר, אני לא מדבר על ישיבות, אני מדבר על כוללים, אלה שנשארים לטווח ארוך. ישיבות זה תקופת הכשרה, זה משהו אחר. אלה שנשארים לטווח ארוך. אז המדינה לא תראה אותם כטפילים, כי זה באמת אנשים שמוכשרים,

[Speaker C] אנשים מוכשרים כולם מבינים שצריך לטפח בכל תחום.

[הרב מיכאל אברהם] והשאר ייכנסו למעגל העבודה. והשאר ייכנסו למעגל העבודה ויכניסו. זה רווח נקי. אתה תרוויח חצי מהסכום, הם ירוויחו בזה שהם לא מחמיצים בישיבה כי הם לא מתאימים לישיבה, המשק ירוויח והתורה תרוויח וכולם ירוויחו. המשק ירוויח כפול, גם חצי הוא מוציא ויש לו עוד שמונה שמכניסים כי הם עובדים והם יתרמו.

[Speaker C] מי יחליט מי השניים? או שראש ישיבת דורות ישראל יגיד בכל מחזור מי השניים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון? או ועדה.

[Speaker D] מי יודע מי? יהיו עליו כאלה לחצים שלא נדע.

[Speaker C] הוא יודע מי. תאמין לי שהוא יודע מי.

[הרב מיכאל אברהם] שתהיה ועדה שאף אחד לא יודע מי יושב

[Speaker D] בה.

[Speaker C] כמו

[הרב מיכאל אברהם] שנעשה בהרבה מקומות.

[Speaker D] זה היפותטי. רגע, שוב פעם, שוב פעם דני, זה היפותטי, החרדים לא יסכימו.

[הרב מיכאל אברהם] זהו, למה לא יסכימו? כי הישיבות, הכמות של הישיבות והכול היא נותנת פרנסה לראשי הישיבות וגם לאברכים, והיא משאירה אותם עניים ככה שהם תחת שליטה. יש המון המון אינטרסים סביב העניין. אבל זה, זה פשוט, זה לא משחק סכום אפס. זה רווח בלבד לכל הצדדים. כולם רק ירוויחו. אין פה אף מפסיד. אבל אף אחד לא יקבל את זה. זה מין, זה כשל שוק. זה דבר שכולם מרוויחים ממנו ואף אחד לא יקבל אותו. אז אני אומר לכם, זה בכשל שוק ממשלה צריכה להתערב. זאת אומרת, זה לא שם לא נותנים ליד הנעלמה לנהל את הדברים. דרעי יתערב. דרעי יתערב, בדיוק. טוב, בכל אופן אני רק רוצה לסיים באיזושהי הערה חשובה שלא הספקתי להגיע אליה. אז אמרתי, התחלתי להגיד את זה שהפסיקה מסדר שני נתלית בקטנות וירידת הדורות וכולי. אבל האמת היא שזה לא בא משם. ולכן אני אומר שרב חיים, רב חיים לא היה קטן, רב חיים היה ענק. והוא פסק מסדר שני מסיבה אחרת. הוא איבד את היכולת להכריע. זה המיתוס הידוע על רב חיים, כן? שהייתה לו שאלה, הוא שלח לרבי יצחק אלחנן מקובנה, גדול הפוסקים של אותה תקופה, ואמר לו תענה לי בכן או לא בלי נימוקים. כי אם תעלה נימוק, אני אביא לך עשרה נימוקים נגד. כי הוא ידע שהוא חריף יותר ממנו. והוא רצה הלכה. וזה בדיוק פסיקה מסדר שני. כי אני אומר תגיד אתה פוסק, תגיד לי אם זה אסור או מותר. זה לא קשור לסברות שלי. הסברות שלי אני אמשיך ללמוד בבוקר בישיבה, אבל את ההלכה אני אקח ממנו, או מהמשנה ברורה, או מהשולחן ערוך, או מהרמב"ם. לא משנה, ברמה הרעיונית זה סדר שני. אבל זה סדר שני לא כי רב חיים חשב שיש ירידת הדורות והוא קטן. אולי הוא אמר את זה, אני לא מאמין לו. הוא לא חשב ככה. הוא היה איש מאוד חריף והוא ידע היטב את ערכו. לא שחס וחלילה הוא זלזל בעצמו, אחרת הוא לא היה עושה את מה שהוא עושה. הרבה ביקרו אותו על מה שהוא עשה. היה לו ביטחון עצמי מספיק במה שהוא עשה. הוא איבד את היכולת להכריע, אפילו אם היה רוצה להכריע הוא לא היה מצליח. ברגע שיש לך יכולת אנליטית חזקה, זאת אומרת אם אתה יכול לקחת מחלוקת ראשונים או מחלוקת פוסקים ולהראות איך כל אחד מהם מסתדר עם כל הגמרות והראשונים ולבנות איזה מבנה מורכב.

[Speaker C] איזה מצב ותגיד לי מה אתה חושב שתהיה הלכה, אני אסביר לך למה זה ככה.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אם אתה, וזה מה שרב חיים התחיל לפתח או המשיך לפתח, ועד היום ככה המיומנות הלמדנית הזאת בישיבות, שיש מחלוקת רמב"ם ורשב"א. את כל אחד מהם אני איישב עם כל הגמרות. אני אבנה מבנה בנוי לתלפיות שמסביר את הרשב"א, לא במובן של הפלפול שדיברתי בשיעור הקודם, מבנה אמיתי. ומבנה שמסביר את הרמב"ם, ואף אחד מהם לא יהיה קשה משום מקום. אלא שעכשיו, אז מי צודק? אז אם שניהם, אז מי צודק? עכשיו, כל שיעור ישיבתי מראה איך שני הצדדים מתיישבים עם כל מקום, וזה בדיוק מה שראש ישיבה לכן מונע ממנו מלפסוק. הוא לא יכול לפסוק. ולכן התפתחה חלוקה כזאת בין ראשי ישיבות לפוסקים. בני לאו פעם כתב שאחד האסונות, הבאתי את זה עכשיו פעם, שאחד האסונות של הדור. שני שיעורים הרב הזכיר את הרמב"ם וזה כבר. כן. שבני לאו אמר שאחד האסונות של הדור זה שהמנהיגים שלו זה לא רבנים אלא ראשי ישיבות. והוא לא דיבר על האספקט הזה דרך אגב. הוא דיבר על אספקט אחר. הוא אומר שראשי ישיבות מתגלחים על בחורים בני שמונה עשרה, עשרים. זאת אומרת, זה הפידבק שהם מקבלים. אז הבחורים בני שמונה עשרה, עשרים בודקים את הברק הרעיוני. הם בודקים את העקביות. אם אתה מתאים מפה, מפה, מחפשים אותך, ואם הם מוכשרים הם… זה אתגר רציני. אבל הם לא אומרים לך, תראה, זה לא מייק סנס. וזה יגיד לך בעל הבית בן שלושים, בן ארבעים, בן חמישים, בן אדם שכבר ראה דברים בחיים. אומר, תראה, זה לא מייק סנס. משהו פה לא, לא ישר. זה פידבק שפוסק צריך לקבל. אז אתה יכול להיות פוסק, כי יש שכל ישר בפסיקה. מי שאנליטי הוא מבריק והוא לא יכול להכריע. ואז בונים את התיאוריה הזאת של ירידת הדורות ואנחנו קטנו וכולי. למה אני אומר שזו תיאוריה? גם מי שבאמת מאמין בזה שיש ירידת הדורות, אני מניח שכמעט כולם מאמינים בזה, זה לא משנה, כי ירידת הדורות לא אמורה למנוע ממך מלפסוק. זה הרא"ש בסנהדרין בפרק ד', סימן ו'. הוא מאריך בעניין הזה והוא מתחיל קודם כל בזה שאין סמכות חוץ מהגמרא. זו השיטה שאני הזכרתי קודם, זה הרא"ש שמה כותב את זה. לא נכון, לא גאונים, לא אף אחד. רק הגמרא. אחרי הגמרא אפשר לחלוק על כולם. ואחרי זה הוא גם אומר שבן אדם צריך לפסוק בעצמו. בן אדם צריך לפסוק בעצמו ולא בגלל שאני גדול כמותם. הוא מניח שיש ירידת הדורות, אבל יפתח בדורו כשמואל בדורו. זאת אומרת אתה צריך לפסוק, אתה חי בדור הזה, אתה זה שצריך לפסוק לדור הזה, גם כי אתה מכיר את המציאות וגם סתם כי אתה צריך לפסוק מה שאתה חושב, גם אם ההוא יותר גדול ממך. לכן ירידת הדורות, אפילו אם אתה מקבל את ההנחה שיש ירידת הדורות, זה עוד לא אומר שאתה צריך לסמוך על התקדימים. ובשביל לסמוך על תקדימים אתה צריך להגיד שיש ירידת הדורות, א', הנחה עובדתית, ב', הנחה נורמטיבית, שהגדול ביותר הוא זה שצריך לפסוק. אני לא מסכים לשתי ההנחות. אישית, לא מסכים לשתי ההנחות. אבל אני אומר גם אם אתה מקבל את אחת מהן זה מספיק. ולכן אני חושב שיש פה משהו שהוא מאוד דומה לפוסט-מודרניות. הפוסט… הפוסט מודרניות זה ריבוי אמיתות כזה. כולם צודקים כמו רב חיים, הרשב"א צודק והרמב"ם צודק, כולם צודקים אותו דבר. מאיפה זה בא? גם בעולם הפוסט מודרני נדמה לי שזה בא מהמקום שנראה קצת הפוך לפוסט מודרניות, אבל הוא לא הפוך כשחושבים על זה, מהלוגיציזם המופרז. זאת אומרת, אנשים שבודקים דברים רק דרך העקביות. זאת אומרת, אם אתה הנחת הנחות, הנחות, כמו שכתבתי עכשיו במאמר האחרון.

[Speaker C] לא, הספר האחרון שלך.

[הרב מיכאל אברהם] בטור האחרון באתר.

[Speaker C] אני יודע, אבל הספר… כן. נכון. זאת אומרת, מי ש… מי ש…

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת, אני יכול לשפוט אך ורק עקביות, אם הסקת המסקנה נכון מתוך ההנחות. אני לא יכול לשפוט הנחות. עכשיו, אם אתה מגיע למסקנה הזאת ואתה לוגיקן מושלם ואתה בודק כל אחד האם הוא עקבי לוגי, אז לכאורה נראה שאתה מאוד דקדקן עם אמת ושקר, נכון? אבל האמת היא שיש לך המון אמיתות, כי תלוי מה הנחות היסוד שלך. מכל הנחת יסוד נגזרת מסקנה אחרת. אז בעצם היכולת האנליטית וההיצמדות ללוגיקה מולידה במין הפוך על הפוך ריבוי של אמיתות או חוסר יכולת להכריע. כי הוא צודק לשיטתו והוא צודק לשיטתו, ואז אני פוסט מודרני ורב חיים היה פוסט מודרני. יש הרבה אמיתות. מי שרוצה לדעת מה ההלכה צריך לשאול פוסק. הוא צריך לשאול מישהו שלא עם יכולת אנליטית כמו שלו, ולא איבד את יכולת ההכרעה, והוא אומר זה הלכה כך. עכשיו רב חיים יודע שאם הוא יביא לו את הנימוקים הוא יוכל לסתור אותם בעשר צורות. זה לא משנה. או בגלל שזה לא משנה, כי צריך למצוא איזושהי תשובה וכולם צודקים, או בגלל שרב חיים גם מבין שרבי יצחק אלחנן צודק להלכה. כי יש לו שכל ישר. עם כל המבנים המפולפלים של רב חיים, השכל הישר קובע יותר להלכה. ואני נוטה לחשוב כמו האפשרות השנייה. אבל אני אומר שיש פה איזה נרטיב של ירידת הדורות שמכסה על תהליך שנעוץ במישור הלוגי. איבדנו את היכולת להכריע בגלל שאנחנו יודעים להסביר כל דבר לשיטתו, אז עכשיו איבדנו את היכולת לקבוע מי צודק. ואני חושב שזה מה שמוליד את הפסיקה מסדר שני. הפסיקה מסדר שני, בעצם אני לא יודע להחליט מי צודק. מה אני אעשה? אז אם כולם אומרים אותו דבר אז אין בעיה. אם יש מחלוקת אני הולך אחרי הרוב, כללים כאלה, והכל רק ובלבד שאני מתחמק מהסוגיה עצמה. להגיד מה אני חושב על הסוגיה עצמה. עכשיו אני אומר זה לא דטרמיניסטי. זאת קורלציה, זה לא הכרח. אפשר לפתח יכולת אנליטית ולא לאבד את יכולת ההכרעה, לפחות לא… זה מקשה. זה מקשה אבל אפשר. אנשים איכשהו לוקחים את זה באופן קיצוני מדי. חלק מזה זה אידיאולוגיה. זאת אומרת, אם אתה… לכן זה שילוב של אידיאולוגיה ויכולת אנליטית ואידיאולוגיה אנליטית. יכולה להיות לך יכולת אנליטית, אבל עדיין בסופו של דבר אתה אומר אוקיי, הרשב"א זה המבנה שלו, הרמב"ם זה המבנה שלו, גמרתי את הפעולה האנליטית, עכשיו אני שואל מי יותר מייק סנס? מי נשמע לי סביר יותר? אני מוכן לשאול גם את השאלה הזאת למרות שהיא לא שאלה אנליטית. ואז אני אגיד הרשב"א נראה לי יותר סביר, אני פוסק כמוהו. ואז זה אומר שהאידיאולוגיה שלי היא לא אנליטית. יש לי יכולת אנליטית, אבל האידיאולוגיה שלי היא לא אנליטית. אני מוכן לשפוט דברים לא רק על סמך זה שהם עקביים, שניהם היו עקביים, אלא מי יותר מייק סנס בעיניי. או שאני טועה, אבל זה מה שאני חושב. אוקיי? ואני חושב שזה הנקודה העמוקה של סדר ראשון וסדר שני. המוכנות להכריע. כי זה מה שחסר אצל הפוסקים מסדר שני, הם לא מוכנים להכריע. זה הבעיה. משם זה מתחיל. טוב.