עין אי＂ה – ברכות קי＂ח

אוקיי, אנחנו בעין אי"ה ואני משתף את אות קי"ח. אוקיי, אני קורא. בגמרא אחרי שמדברים על אהיה אשר אהיה לגבי משה רבנו והקדוש ברוך הוא, הגמרא עוברת באופן לכאורה אסוציאטיבי בלבד לדיון על ענני השם ענני של אליהו במעמד הר הכרמל. ומה שהגמרא אומרת, אני קורא בשורה העליונה שזה ציטוט של הגמרא, מסמן את זה, למה אמר אליהו ענני השם ענני ב' פעמים? ענני שתרד אש מן השמים וכולי, וענני שתסיח את דעתם שלא יאמרו מעשה כשפים הם. זאת אומרת, תענה לי תעשה לי את הנס שתרד אש מן השמים ותעשה לי עוד נס שתסיח את דעתם של עם ישראל שלא יתנו פרשנויות אחרות לנס הזה ויתלו את זה במעשה כשפים או דברים כאלה ולא יפיקו את הלקח הנדרש. זאת הגמרא. אז נקרא רגע את דברי הרב קוק ואחרי זה אני אדבר עליהם. תכלית האמונה האמיתית היא השלמות במעשים ובמידות הבאות לרגלה. זאת אומרת מטרת האמונה זה שלמות במעשים ובמידות שבאות לרגלה, הכוונה באמצעותה. והנה הארת השכל היא מעולה מאוד כדברי החובות הלבבות והיא באה גם בלא ניסים, כי אם ההכרה הטהורה ביראת אלוקים וחמדת המידות הטובות וזוהי תכלית מעלת הנשמות. זאת אומרת התכלית השלמות של האמונה, אני אעיר על כל זה בהמשך, אני בינתיים רק מסביר, תכלית השלמות של האמונה זה שלמות של מעשים ומידות. זה בעצמו בעיניי חידוש גדול, לא בטוח שאני מסכים לזה. ואחרי זה הוא אומר הארת השכל, זאת אומרת להגיע אל אותה אמונה ושלמות באמצעות השכל זה מעולה, זה הדבר הכי מעולה שיכול להיות. והיא באה גם בלא ניסים, זאת אומרת זה מגיע גם בלי ניסים, מפעילים את השכל, כי אם ההכרה הטהורה ביראת אלוקים וחמדת המידות הטובות, זאת אומרת מספיקה הכרה שכלית, לא צריך ניסים בשביל זה, להגיע ליראת אלוקים, למידות טובות וכדומה, וזוהי תכלית מעלת הנשמות. זאת המעלה הכי גדולה אם מגיעים לזה באמצעות שכל ולא נזקקים לניסים אלא דרך הטבע, השכל בעצם יושב על הטבע. על כן ראתה תמיד ההשגחה האלוקית, הנה אני קורא פה, שיתנהגו בניסים בשעתם באופן שיכשירו את הנפשות להתנדב לדרך הישרה מהארה שכלית. ההשגחה האלוקית בוחרת או מעדיפה שהניסים יפעלו באופן כזה שלא יפריעו לנו לעשות את ההכרה בדרך השכלית שכאמור היא הדרך המומלצת והמעולה יותר ולא ללכת אחרי ניסים. מה פירוש הדבר? אז עכשיו הוא מפרט. על כן כל מקום שיספיק יותר טוב שיהיה הנס שלא באופן פלא נפלא כי אם באופן הקרוב באיזה צד לטבע שמצד עצמו עדיין יישאר מקום למתלונן לומר שנעשה בלאט וכישוף. לטים וכישופים, להטים זה לאט, לטים וכישופים וכיוצא בו כדי שתצא אל הפועל גם כן ההכרה השכלית לעזור לבחור הדרך הטוב והנכון שהיא דרך השם שכולה דרכי נועם ונתיבות שלום. זאת אומרת הוא אומר גם במקום שהקדוש ברוך הוא עושה נס הוא מעדיף לעשות אותו באופן שהוא לא יהיה נס מוחלט, נס ברור וחד משמעי, אלא דווקא נס כזה שאפשר גם להבין אותו באופנים אחרים כמו שמה שהוא כותב פה שהמתלונן, מי שלא מקבל את התפיסות האלה, יכול להגיד שהנס הזה נעשה דרך לאט וכישוף. לא סגרתי את המיקרופונים פה, אז אני אסגור עכשיו. אז כשבוחרים בדרך כזאת אז. סיכון הוא שבעצם האנשים יכולים לא לתלות את זה בנס ולא להסיק מזה את המסקנות המתבקשות, אלא להגיד שזה איזה כישוף או להטים וכדומה. ולכן יש רווח ויש הפסד. זאת אומרת, בעצם אפשר לומר שיש שלוש דרכים לפעול או להביא אנשים לאמונה. אחד זה בדרך טבעית לגמרי, אני עוד אפרט אבל רק כרגע סכמה. אחד בדרך טבעית לגמרי, אחד בדרך ניסית לגמרי, ואחד מין נס כזה אבל שהוא לא חד משמעי, שניתן גם לפרשנויות אחרות או טבעיות או כישופיות או כל מיני דברים מן הסוג הזה. היתרון של הדרך הטבעית זה שהיא המעולה ביותר, זה פה עובדים עם השכל ולא נזקקים לכל מיני כישופים, מה שקורה דרכיה דרכי נועם ונתיבות שלום. הדרך הטבעית והשכלית זה בעצם דרך של נועם ושלום וכך בעצם היה ראוי לעשות את זה. הקדוש ברוך הוא עשה טבע בעולם כדי שהעולם יתנהל באופן טבעי. הוא לא רוצה להיזקק לדברים שהם מעבר לטבע. ההזדקקות לנס היא עוצמתית, היא חזקה, אבל המעלה שלה פחותה. זאת אומרת אתה מגיע למסקנות שלך לא באמצעות שיקול שכלי אלא דרך איזושהי השפעה של הנס, ועוד פעם אני אפרט קצת בהמשך. יש דרך ביניים שיש לה חסרונות ויתרונות משני הצדדים, שזה איזשהו נס אבל לא חד משמעי. אז הוא משאיר לך את האופציה השכלית, הוא לא כופה עליך את מה שהנס כופה עליך, אבל מצד שני גם יכול להיות שלא תפיק בכלל את המסקנות כי אתה תתלה את זה בעצם בכישופים ולהטים ובכלל לא תתלה את זה בידו של הקדוש ברוך הוא. אז זה דרך האמצע. אבל בכל מקרה היא עדיפה על נס גמור במובן אם היא עובדת היא עדיפה על נס גמור. הסיכון שיכול להיות שהיא לא תעבוד. לכן אני ממשיך לקרוא, רק באופן המוכרח, רק באופן המוכרח נעשו ניסים שלא יהיה עליהם מקום לדון כלל. כן, מתי הקדוש ברוך הוא עושה נס מוחלט כזה שאי אפשר לתלות אותו בשום דבר אחר? רק שאין ברירה, זאת אומרת ששום דרך אחרת לא תעזור. על כן אליהו עליו השלום השתמש בזה הנס, הנס של תרד אש מן השמיים, אף על פי שהיה מקום לומר מעשה כשפים הוא. זאת אומרת מבחינת הרב קוק הנס הזה הוא נס מהסוג האמצעי, כן נס כזה שניתן גם לפרשנות שזה מעשה כשפים ולא מעשה ידיו של הקדוש ברוך הוא, כדי שישתמשו ישראל גם כן בהארת שכלם לעזוב דרכי חושך של עבודה זרה ולשוב לעבודת השם מהכרה פנימית שהיא שלמות אמיתית ועומדת לעד, כן ולא מאיזה נס שכופה את עצמו עליך. אז עושים איזה נס, חצי נס כזה שעדיין מאפשר לנו או לא סותם בפנינו את הדרך השכלית והטבעית. מה שאין כן חזרה שתעשה רק מפני מופת שאי אפשר לדחותו בשום עילה, אין הלב משותף בטהרתו, רק מפני החשבון היבש של השכל המכריח אין לדבר קיימא. זאת אומרת אם יש חזרה, הכוונה חזרה בתשובה של עם ישראל, שתעשה רק בגלל איזה נס שמפיל אותם, כן איזה נס חד משמעי שאי אפשר לדחות אותו בשום עילה, אי אפשר לפרש אותו בשום דרך אחרת, במצב כזה זה משהו קר ומנוכר כי זה איזשהו שיקול שכלי שכופה את עצמו על הלב, והלב לא שותף לעניין הזה, הלב בטהרתו לא שותף לעניין הזה, זה איזשהו חשבון יבש כזה של שכל. טוב, יש פה איזה נס, יש פה מישהו שהוא בעל הבית, אין ברירה צריך לעבוד אותו. זה לא איזה משהו שהלב משתתף איתו ולכן אין לדבר קיימא. ככה הרב קוק טוען, זה משפט בעייתי המשפט הזה, אני עוד אחזור אליו גם בהמשך. על כן ביקש שיעזרם השם לחונן לבבם לאהבת השם ולהשכיל באמיתו, ורק להעתיקם מההרגל הרע של עבודה זרה יועיל הנס של אש מן השמיים. כן הרי זה לא יעבוד בדרך טבעית לגמרי כי יש להם כבר את ההרגל של עבודה זרה, הם כבר חושבים בתוך המסגרת הזאת של עבודה זרה, צריך איזשהו זעזוע מעבר לטבע כדי להזיז אותם. אבל הוא לא רצה איזה זעזוע מוחלט כי הוא רצה עדיין להשאיר להם את האופציה של החזרה הטבעית וההגיונית. וממילא מתוך שיבחרו בטוב בהכרה פנימית לא יעלה על דעתם כלל מחשבות רעות לחשוב טועה לאמור שמעשה כשפים הם, כי הדבר שמסכים אל הטוב והיושר וההרגשה הפנימית לצדק ומישרים מתקבל בלב כל נבון ומבקש דעת. כן אז זה בעצם המהלך. עוד פעם בגדול, אני עושה באופן לגמרי סכמטי, שלוש דרכים לעורר אנשים ולחזור בתשובה: הדרך הטבעית שעובדת עם השכל, הדרך הניסית שאיכשהו כופה את עצמה עלינו באיזושהי צורה, עוד מעט נדבר על זה, ודרך האמצע שהיא איזשהו סוג של נס אבל שניתן לפרשנויות שהיא לא סותמת את הדרך של השכל, אבל זה לא טבעי לגמרי. זה נותן איזשהו זעזוע לאלה שרגילים לחשוב בצורה של עבודה זרה או טבע או לא יודע כל מיני דברים לתלות את זה בכוחות אחרים, לא בקדוש ברוך הוא. ואליהו החליט להשתמש בדרך האמצע הזאת, ולכן זה פשר הגמרא שאומרת שאליהו ביקש מהקדוש ברוך הוא ענני פעמיים. ענני שתרד אש מן השמיים כי הוא ביקש שהקדוש ברוך הוא יעשה נס, וענני שתסיח את דעתם שלא יאמרו מעשה כשפים הם, אני קורא בגמרא בשורה העליונה, שלא יאמרו מעשה כשפים הם כי נס מהסוג הזה זה נס שניתן גם לפרשנות על דרך הכישוף והלהטים ואז זה לא יעשה את העבודה. אז הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא עוד בקשה חוץ מזה שיעשה את הנס, שגם ידאג לזה שזה יעבוד. אם הוא היה מבקש נס גמור אז היה מספיק ענני אחד. הוא היה צריך לבקש נס גמור ואז לא היה אפשר לתלות את זה בכשפים ולא היה צריך את הבקשה השנייה. הבקשה השנייה נועדה בגלל שאליהו בחר פה בדרך האמצעית. טוב, עכשיו אני רוצה להתחיל עם כמה הערות שעוד לא קשורות ישירות לנקודה העיקרית שלו. אני אתחיל אולי עם המשפט הראשון שאמרתי שיש בו חידוש גדול ואני לא בטוח שאני מסכים, אני מסמן אותו: תכלית האמונה האמיתית היא השלמות במעשים ובמידות הבאות לרגלה. זאת אומרת בעצם הרב קוק פה קובע קביעה שבעיניי היא לא פשוטה בכלל, זאת אומרת מאוד מחודשת, שבעצם תכליתה של אמונה זה תיקון המעשים והמידות. אין ערך לאמונה מצד עצמה, ככה לפחות נראה מהמשפט הזה. זה אמצעי שדרכו אפשר להגיע למידות מתוקנות או למעשים טובים, להתנהג נכון ולהיות עם מידות נפש נכונות. אבל לאמונה מצד עצמה היא בעצם נראה מפה רק מכשיר, היא לא מטרה. וזה דבר מפתיע מבחינתי בגלל שלאמונה יש ערך כפול בעיניי חוץ מאשר היותה אולי מכשיר למעשים ומידות טובות, שגם בזה אני לא מאה אחוז בטוח שזה עובד. זאת אומרת יש לי בעיה אפשר לומר משולשת עם האמירה הזאת של הרב קוק. א', אני לא בטוח שאמונה היא באמת מכשיר שמביא למעשים ומידות טובות, לא יודע אם זה עובד יותר טוב מאשר דרכים אחרות להגיע למעשים ומידות טובות. זה דיון אחד. דבר שני, אפילו אם זה היה נכון, אבל למה הוא רואה בזה את כל הערך של אמונה? יש באמונה עוד לפחות שני דברים טובים מצד עצמם, לא רק מכשיריים, לא רק אינסטרומנטליים. ערך אחד זה קודם כל האמת. זאת אומרת אם יש אלוקים והוא ברא את העולם ונתן תורה, אז קודם כל להכיר את זה זה דבר בעל ערך מצד עצמו, לא יותר גרוע מכל אמת אחרת. לעסוק במדעים לא יישומיים זה לא דבר בעל ערך? לעסוק בעניינים שיש להם ערך אינטלקטואלי בלבד זה לא דבר שיש לו ערך? אני לא מבין למה לא. זאת אומרת יש בהחלט ערך. הרמב"ם בפרק האחרון במורה נבוכים, פרק מאוד ידוע שלו, אומר להפך, המעשים זה איזושהי תשתית שמתקנת את החברה ואז אנחנו נוכל להגיע לתכלית האמיתית. התכלית האמיתית היא להכיר את הקדוש ברוך הוא ולעסוק במושכלות שזה בעצם הערך העליון מבחינתו. כך שגם זה נראה לי פן בעייתי של המשפט הזה. ודבר שלישי, מעבר לזה שזאת האמת שיש אלוקים ויש ערך להכיר את האמת, האמת הספציפית הזאת מעבר לכל ערך שיש לאמת אחרת, אני חושב שהאופן הפשוט הוא שיש לה ערך מצד עצמה. זאת אומרת קשר לקדוש ברוך הוא הוא דבר בעל ערך, או הכרה בקדוש ברוך הוא הוא דבר בעל ערך מעבר לזה שזאת האמת ומעבר לזה שזה מביא לשלמות במעשים ובמידות, גם אם נקבל שזה עושה את העבודה הזאת באופן אופטימלי. קשר עם הקדוש ברוך הוא זה ערך מצד עצמו. זאת אומרת זה לא דבר, כן, נקרא לזה אולי אפשר אולי לקרוא לזה ערך של רוחניות, לא במובן כמובן של ספיריטואליזם אלא במובן ספיריטואליזם במובן המילולי, לא במובן שמשתמשים בו בדרך כלל היום, אלא אני לא מתכוון כרגע להתעסק בכל מיני עניינים רוחניים באופן מובהק אלא עצם התודעה הזאת של עמידה מול הקדוש ברוך הוא היא דבר בעל ערך. להיות מישהו ש. שמלווה אותו כל הזמן העובדה שהוא עומד מול הקדוש ברוך הוא, זה לא רק אמצעי כדי שהוא יתנהג נכון, עם מידות טובות ומעשים טובים, אלא זה בעצמו, נדמה לי לפחות, דבר בעל ערך. אז לכן, אמרתי, שלושת האספקטים האלה נראים לי בעייתיים באמירה הזאת של הרב קוק, והייתי אפילו מוסיף עוד ממד בעייתי של המשפט הזה, ממד רביעי שהוא בעייתי. וזה ש, ועוד פעם פה זה רק משתמע, זה לא מאה אחוז בטוח, אבל בפשטות נראה, ואני גם יודע את זה ממקומות אחרים אצל הרב קוק, בפשטות נראה שהכוונה שלו זה לדבר על שלמות מוסרית. עכשיו, גם אם אני אקבל את זה שאמונה מביאה לאיזשהו סוג של שלמות במידות ובהתנהגות או במעשים, אני חושב שמדובר פה לא רק על שלמות מוסרית אלא גם על שלמות דתית. זאת אומרת, יש חלקים במערכת המצוות שעל פניו לא נראה שיש להם שום מטרה מוסרית. יש חלקים במערכת המצוות שבעיניי יש להם אופי אפילו אנטי-מוסרי. אני חושב שעדיין זה לא אומר שאין הצדקה לצוות עליהם ולעשות אותם, כי יכול להיות שהם באים להשיג ערכים דתיים ולפעמים זה מצדיק פגיעה בערכים מוסריים במקרים מסוימים. אבל וודאי שיש בהלכה מצוות שהם א-מוסריות, עזבו את האנטי-מוסריות, אבל הא-מוסריות, מצוות שלא נוגעות למוסר בכלל, אכילת חלב וקורבנות, איסורי מאכל כאלה ואחרים. ודאי למצוא לזה, המציאו לזה טעמים מוסריים, נשמע לי כל כך מאוד מאוד לא משכנע. הרבה מצוות, הרבה מאוד מצוות, הן מצוות שלא קשורות למישור המוסרי. עכשיו, עדיין גם אם אני מקבל שהאמונה באה לתקן את המעשים ואת המידות שלי, אני לא בטוח, או את המעשים שלי, אני לא בטוח שהיא באה לתקן רק את המעשים במובן המוסרי שלהם. היא באה לתקן את המעשים, לעשות את המעשים הנכונים, הן בהיבט המוסרי והן בהיבט הדתי. וכאן אני אומר עוד פעם, זה לא כתוב אצלו, אפשר היה להגיד השלמות במעשים ובמידות הכוונה הן הדתי והן המוסרי. אני אבל רואה גם במקומות אחרים אצלו, יש לו הרבה התבטאויות מהסוג הזה, שבאמת נראה איכשהו שהתכלית של התורה בסופו של דבר זה באמת רק המוסר. זאת אומרת הוא מזהה את ההלכה עם המוסר, אני לחלוטין לא מסכים איתו בעניין הזה. אז זאת, זה אספקט רביעי שנראה לי בעייתי במשפט הפותח הזה, אבל שוב אלו רק הערות כי קראנו את המשפט הזה, זה לא עיקר הדיון. אז בוא ניכנס רגע למוקד הדברים שלו. הרב קוק בעצם משווה פה, לפני שאני נכנס לדרך האמצע של הניסים הלא גמורים, נדבר קודם כל על שני הקטבים. מצד אחד יש את הנס המוחלט, ומצד שני יש את ההתנהלות הטבעית שכלית הגיונית. אלו שתי התזות והאנטי-תזה שהוא מציב כאן. עכשיו, מצד אחד הוא אומר שהעניין הטבעי והשכלי מגיע בלי ניסים. מה זאת אומרת? אתה מסתכל על הטבע כנראה ומגיע למסקנה שיש מישהו או משהו שעומד מאחוריו, כמו שהמדרשים והרמב"ם בתחילת הלכות עבודה זרה מספר על אברהם אבינו, כן, שאברהם אבינו איך הוא גילה את בוראו? הוא הסתכל, הוא ראה, הוא שאל את עצמו מי מסובב את הגלגל. כן, הוא ראה את כוכבי הלכת, לא משנה, אז חשבו שזה גלגלים אבל זה לא משנה באופן מהותי לענייננו, הוא ראה את חוקי הטבע, הוא ראה שהעסק מתנהל באיזשהו סדר מסוים. הוא אמר לעצמו אם יש יקום שמתנהל בצורה כל כך שיטתית, עקבית, מסודרת, כנראה שיש איזשהו בעל הבית, יש מנהיג לבירה, בשפת הבירה הזאת זה הבניין הגדול הזה או הקומפלקס הגדול הזה. ולכן מתוך הסתכלות על הטבע בעצם אפשר להגיע לקדוש ברוך הוא, כך אברהם אבינו עשה את זה. הרמב"ם כשהוא מדבר איך היא הדרך לאהבתו וליראתו, אז הרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה, הסתכל במעשיו ובברואיו הנפלאים. זאת אומרת תסתכל בעולם ותבין מתוך זה מי עומד מאחוריו. אז זאת הדרך הטבעית והרב קוק רואה אותה כדרך השלמה יותר, גם שלמה יותר וגם יציבה יותר. מצד שני ניסים הם כנראה חזקים יותר באיזשהו מובן. זאת אומרת שעושים לך איזשהו נס גלוי, אז אתה מזדעזע, אתה בעצם אומר טוב מישהו פה הופיע מול עיניי, אני לא יכול להישאר אדיש לעניין הזה. מה החיסרון של הנס? כנראה שני חסרונות. חיסרון אחד זה. זה שזה לא, אין מה שהוא כותב פה, הנה אני אראה לכם, כותב פה "אין לדבר קימה". זאת אומרת זה לא יציב, זה עובד חזק מאוד, אבל לטווח קצר. החיסרון השני כנראה שזה לא שכל מצד אחד. עוד מעט נראה משפט שבו הוא כותב את ההיפך, אבל זה הפוך לדרך הטבעית שעובדת עם השכל, כך נראה לפחות מתחילת הפסקה. אז א, יש יתרון לשכל, וב, השכל גם נותן איזשהו יציבות. הנס זה איזשהו משהו שקופה את עצמו עליך, לא עובר דרך השיקול השכלי, אבל הוא גם עובד לטווח קצר. ובעניין הזה באמת כמה הערות. יש את האמירה הידועה של ישעיהו ליבוביץ' שתמיד אמר שהיה נוהג לומר שניסים לא החזירו אף פעם אף אחד בתשובה. זאת אומרת עם ישראל, כן, אחרי מעמד הר סיני, כל הפירוטכניקה שהופיעה שם, הקדוש ברוך הוא מתגלה, נותן תורה, עננים ואש ותימרות עשן, וזה, מיד אחרי זה הם עושים את חטא העגל. זאת אומרת ניסים בעצם זה הביטוי למה שהרב קוק כותב כאן, ניסים זה משהו שהוא מאוד חזק אבל כנראה לטווח קצר. זאת אומרת זה לא משהו שמחזיק מעמד, זה לא משהו שמוטמע באדם, ולכן זה החיסרון שהרב קוק מדבר עליו כאן. אולי אפשר אפילו לומר בהקשר הזה משהו דומה, שלא בדיוק זהה, הפתגם הידוע שאין אתאיסטים בשוחות. כן, שחיילים נמצאים תחת הפגזה כבדה ומאוד מאוד פוחדים לחייהם, חוששים לחייהם, אז דבר רווח נדמה לי זה כל מיני נדרים ושבועות לחזור בתשובה ולהתחיל לקיים מצוות אם רק הקדוש ברוך הוא יציל אותם. ואז הקדוש ברוך הוא מציל אותם והם אומרים אוקיי, הסתדרתי, תודה, וחוזרים חזרה לחיים הרגילים שלהם. זאת אומרת אין אתאיסטים בשוחות, אבל אחרי שנגמר הקרב מעט מאוד מהם נדמה לי ממשיכים לחיות את התובנות או את הנדרים והשבועות שעלו בליבם בשעת הקרב. גם אם הם ניצלו, זאת אומרת אם הם לא ניצלו אז זה לא רלוונטי כמובן, אבל מדובר כשהם ניצלו, אז כאילו קרה להם הנס או קרה להם שהקדוש ברוך הוא עזר להם, אוקיי, זה החזיק מעמד עד סוף הקרב. הנה תמו יום קרב וערבו, כמו שנאמר, וזהו, בסופו של דבר הם חוזרים לחיים שלהם. לכן אפשר באמת לראות למרות שזה אולי במבט ראשון נראה קצת מפתיע שנס למרות העוצמה שלו זה משהו שמחזיק מעמד לטווח קצר. זה לא באמת משהו שיכול לבנות תפיסת עולם או דרך חיים לטווח ארוך, משהו יציב. מעבר לזה אבל אני רוצה לטעון שיש גם משהו יותר חזק, זה קשור להבחנה הראשונה אני חושב, אבל מזווית טיפה שונה. יש משהו יותר חזק בראייה של הקדוש ברוך הוא דרך הטבע מאשר בראייה שלו דרך נס. כאשר קורה נס בעצם, או נגיד תחשבו על עולם שבו הכל היה מתנהל באופן כאוטי לחלוטין, זה לכאורה הפרשנות המתבקשת היא שאין פה יד מכוונת, אין בעל הבית, בעצם עסק אקראי. כאשר העולם מתנהל באופן מאוד מאוד מסודר, הכל הולך לפי חוקים וכללים ברורים, נדמה לי שזאת העדות הכי טובה לקיומו של בעל הבית. בעל הבית ניכר בזה שיש לו שליטה בנעשה. שליטה בנעשה פירוש הדבר שהכל הולך לפי החוקים שהוא קבע. זאת אומרת יש חוקים קבועים שעל פיהם העסק מתנהל. כאשר קורים ניסים הדבר הזה לכאורה מצביע על שליטה של בעל הבית כי הוא פועל נגד הטבע, אבל בהנחה שאמרתי קודם שבעצם הטבע הוא אינדיקציה הרבה יותר חזקה לקיומו של בעל הבית, אז תשימו לב שהנס עכשיו פתאום משמעותו מתהפכת. כי אם הקדוש ברוך הוא נזקק לעשות נס פירוש הדבר שהטבע כנראה לא עושה את העבודה כמו שהוא רוצה. חד כמוהו, כל יכול כמוהו, הייתי מצפה שהוא יצליח לעשות את הכל במסגרת חוקי הטבע, הרי הוא ברא את חוקי הטבע, הם מנהלים את העולם, אז הם אמורים לעשות את כל העבודה. אם הוא נזקק להקפיא אותם רגע, להתערב ולעשות נס, זה בעצם אומר שכנראה אין לו איזושהי שליטה כל כך מוחלטת. זה משהו שקצת פוגע בכל יכולתו במובן מסוים, וזאת שאלה תאולוגית לא פשוטה, אני לא אכנס אליה כרגע, איך זה יכול להיות באמת, למה הקדוש ברוך הוא לא היה יכול לעשות את הכל בדרך של חוקים קבועים. אבל לפני התירוצים ולפני ההסברים, מעצם העניין, בהסתכלות הזאת כל. מתהפכת. והנס הוא גם יותר חלש אינטלקטואלית, כי הוא בעצם אומר שהשליטה בטבע היא לא מלאה. אתה צריך להתערב מדי פעם ולנהל את העניינים. כשאתה בונה איזושהי מכונה ואתה צריך מדי פעם להתערב ולתקן אותה להיות שתעבוד כמו שצריך, זה אומר שמשהו אצלך לא מושלם. אתה לא כל יכול כזה גדול כמו שאתה מצטייר. ולכן דווקא ההזדקקות לניסים היא אולי פשרה הכרחית כשעם ישראל לא משיג, או כשאנשים, לאו דווקא עם ישראל, לא משיגים מסקנה מההתנהלות של הטבע, מה שמאוד נפוץ נדמה לי היום. אנשים חושבים שאם יש הסבר טבעי אז זה כנראה מייתר את קיומו של הקדוש ברוך הוא, שזאת בעיניי שטות מוחלטת. להיפך, ברגע שיש הסברים טבעיים זה רק מחזק את הראיה לקיומה של יד מכוונת מאחורי הטבע הזה. אבל עובדה שהרבה אנשים, גם אנשים מאוד חכמים, מגיעים למסקנה הזאת, ולכן לפעמים הקדוש ברוך הוא נזקק לעשות נס. הוא צריך לעשות נס כי עובדה שאנשים לא מתעוררים בדרך הטבעית. אז לכן זה מה שהרב קוק כותב, בכל מקום שאפשר אז הקדוש ברוך הוא מתערב לעבוד בדרך הטבעית, אבל במקומות שזה לא עובד, זה לא משיג את העבודה, אז הוא מתערב בכל זאת, זאת אומרת הוא מקפיא את הטבע ועושה איזשהו נס, נגיד נס מוחלט, וכרגע אנחנו עוד מדברים רק על שני הקטבים הקיצוניים. אז הוא עושה נס מוחלט כדי לזעזע את האנשים, אבל בסוף בסוף זה בהחלט משהו שיכול לעבוד רק לטווח קצר. זאת אומרת, אם בסוף הם לא מצרפים לעניין הזה גם את ההיגיון ואת השכל ואת ההבנה שבעצם לא הנס עשה את העבודה אלא הטבע, הנס רק מגלה שמאחורי הטבע יש יד אלוקית וזאת המסקנה החשובה, לא השליטה שהנס מראה. כי הנס מראה חוסר שליטה. הנס נועד כדי לעורר אותנו, אבל בסופו של דבר הוא מחדד לנו שבעצם תסתכלו על המהלך הרגיל, הטבעי, בלי ה, לפני ואחרי הנס, ותראו שלמעשה שם עוד הרבה יותר נדרשת ההנחה ל, או המסקנה לקיומה של יד מכוונת. ואז זה גם יכול להיות יציב. אבל הנס כשלעצמו, אם אני סומך רק עליו, משהו מאוד מאוד קצר טווח. במאמר מוסגר אני רק אומר, שזה כן, באתר שלי כתבתי על זה לא מעט וגם בספרים, בטרילוגיה, וזה עורר הרבה מאוד ויכוחים, אז פה אני אומר את זה רק בכמה משפטים להשלמת התמונה, או החלק הזה של התמונה. אני חושב שאולי זאת אחת הסיבות שהקדוש ברוך הוא לאט לאט, ככל שההיסטוריה מתקדמת, ככל שהדורות חולפים, הקדוש ברוך הוא לאט לאט מסתלק מהעולם. הוא מסתלק מהעולם בהרבה מאוד מובנים. ניסים גלויים אנחנו כבר לא רואים, ניסים מה שקורה פה, ניסים חד משמעיים שלא ניתנים לפרשנויות. נבואה אין כבר, נכון? יש ניסים נסתרים, יש טענות שיש, הקדוש ברוך הוא איכשהו מעורב בכל מיני מקומות מסתוריים שאנחנו לא מבחינים בהם. אני מאוד מפקפק בזה, לא מכיר, לא רואה שום אינדיקציה לקיומם של מקומות כאלה. אבל בכל מקרה, בין אם מקבלים את התפיסה הרדיקלית שלי ובין אם לא, ברור שיש פה מהלך של איזושהי הסתלקות של הקדוש ברוך הוא מהעולם. והשאלה היא למה. התפיסה המקובלת היא שההסתלקות של הקדוש ברוך הוא מהעולם זה איזשהו סוג של עונש. כן? ואנוכי הסתר אסתיר פניי מכם, זה בא, מוצג בתורה כתגובה לחטאים. ברגע שאנחנו נעבוד עבודה זרה, הסנקציה תהיה שהקדוש ברוך הוא יסתיר את פניו. אנחנו נתנהל בדרך טבעית והקדוש ברוך הוא לא יופיע, הוא לא יהיה מעורב פה. אבל לטענתי, הדברים האלה שייכים לזמן עתיק. בזמן העתיק שבו הקדוש ברוך הוא ליווה אותנו בצורה יותר גלויה, נביאים, ניסים גלויים וכדומה, שם אם אנשים עבדו עבודה זרה הייתה סנקציה של הסתר פנים. אבל ככל שההיסטוריה נוקפת יש מהלך אחר של הסתר פנים, שהוא לא מהלך של סנקציה, אלא להיפך. הוא איזשהו מהלך שאומר אוקיי חברים, הייתם ילדים קטנים, נתתי לכם יד, הלכתי יחד איתכם, ליוויתי אתכם, תיקנתי כל דבר שהיה צריך לתקן ועבדתי בשבילכם, סידרתי לכם, יישרתי לכם את הדרך. עזרתי לכם ללכת כמו שההורים עושים לילדים שלהם כשהם קטנים. הילדים מתבגרים, אז ההורים נותנים להם לאט לאט לפעול לבד וגם ליפול לבד ולחטוף לבד, אין ברירה, זה חלק מהתהליך ההתבגרות שלנו והלמידה שלנו. וכשהילדים כבר ממש מבוגרים, אז ההורים כבר לא מעורבים. למרות שהם תמיד יודעים יותר טוב מהילדים מה צריך לעשות כמובן, לפחות כשאני נמצא בצד הזה של המתרס, אבל הם כבר לא מתערבים. הם כבר לא מתערבים, כי הילד התבגר ועכשיו הוא אמור להתנהל באופן עצמאי. אני חושב שבאנלוגיה לתהליך הזה אפשר גם לראות את ההתנהלות של הקדוש ברוך הוא איתנו, עם העולם, איתנו. הוא בעצם בהתחלה היינו ילדים, הוא נתן לנו יד, הוא ליווה אותנו באופן גלוי, הוא היה נוכח בחיים שלנו, הוא עזר לנו כל הזמן, כל פעם שמשהו לא הסתדר הוא התערב, הכל היה בסדר. אחרי זה לאט לאט הוא מתחיל להסתלק, לא כעונש על זה שחטאנו אלא להפך, אתם התבגרתם, עכשיו אני יכול לאט לאט להסתלק, יש לכם כבר כלים, יש לכם כלים מדעיים, יש לכם כלים להסתדר עם העולם, למדתם כבר מהניסיון של הדורות, אתם כבר יודעים איך עובדים בעולם הזה, אתם כבר לא ילדים, אתם כבר אנשים מבוגרים, אז עכשיו תסתדרו לבד. בראתי עולם שבסך הכל יכול להסתדר עם טבע גם בלי ניסים, כי כמו שאמרתי קודם הנס זה חיסרון בכל יכולתו של הקדוש ברוך הוא. בעצם כל יכולתו באה לידי ביטוי בזה שעולם הטבע מתנהל כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה גם בלי מעורבות שלו. כשאנחנו מספיק מבוגרים כדי לקלוט את זה, את אותו מסר שרק אברהם אבינו מכל העולם עמד בעבר אחד של הנהר וכל העולם בעבר השני, זה היה כל כך קשה אז לתפוס את זה שבעצם הטבע מצביע לקדוש ברוך הוא ולא הניסים. אז היה צריך לעשות ניסים והיה הסתר פנים בתור עונש אם היה צריך וכולי. לאט לאט העולם מתבגר, העולם יותר מבין, יותר יודע להסיק מסקנות פילוסופיות מדעיים כאלה ואחרות, הקדוש ברוך הוא מסתלק. הקדוש ברוך הוא מסתלק כי אנחנו עכשיו אמורים להתנהל באופן הגיוני טבעי עם השכל שלנו עם הכלים שפיתחנו. כמובן את כל היכולות האלה קיבלנו מהקדוש ברוך הוא, אבל כמו שהפסוק אומר כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אז לא נכון לומר את זה כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. זה לא שהוא עושה את זה, אתה עושה את זה, רק את הכוח לעשות את זה קיבלת ממנו. הוא ברא אותך, הוא ברא את העולם, הוא ברא את חוקי הטבע, הוא עשה את האדם כפי שהוא. עכשיו בכוחותינו שקיבלנו ממנו אנחנו אמורים לתפקד כאן. ולכן במובן הזה אני חושב שבאמת הדרך הטבעית השכלית שלא נזקקת לניסים היא דרך מעולה יותר, היא דרך מבוגרת יותר. זה לא עונש, הפוך. זה בגלל שאנחנו יותר מבוגרים, בוגרים אני מתכוון, יותר בוגרים ויותר חכמים ויודעים יותר להסיק מסקנות ולא צריכים שיעשו לנו פירוטכניקות וניסים וכל מיני דברים כאלה כדי להבין שהקדוש ברוך הוא בעצם עומד מאחורי הדברים, אז הוא מסתלק. איי עיננו הרואות שזה לא תמיד עובד. יש הרבה מאוד אנשים כולל אנשים מאוד חכמים כמו שאמרתי קודם שלא מוכנים לקבל את קיומו של הקדוש ברוך הוא כי הטבע מבחינתם הוא אלטרנטיבה מספקת. עוד פעם אני אומר לדעתי זאת טעות פילוסופית קשה, אבל עובדה הרבה מאוד אנשים חכמים חושבים אחרת. נכון, זה הסיכון שלוקחים אנשים שמבוגרים ויש להם כבר את הכלים הם גם לפעמים יכולים להיכשל. כמו שלא זוכר כבר מי בעל המימרא הזאת שאומר שיש שטויות שיכולות להיאמר רק על ידי אינטלקטואל, שטויות כל כך גדולות שרק אינטלקטואלים יכולים לומר אותן. זאת אומרת יש לפעמים מצב שבו החוכמה עומדת לרועץ לבעליה. אתה מדי חכם ואתה יכול לתת תירוצים לכל דבר, אבל הקדוש ברוך הוא אומר אם אתה כבר כל כך חכם תסיק את המסקנות שלך לטוב או למוטב, אני כבר לא צריך להיות שם ולעשות לך כל מיני מופעים פירוטכניים כדי שתכיר בקיומי. אני חושב שהתהליך ההיסטורי הזה גם הוא איזשהו ביטוי לעדיפות מה שהרב קוק מדבר כאן, לעדיפות של הדרך הטבעית והשכלית על פני הדרך הנסית והחזקה העוצמתית הזאת אבל קצרת הטווח הזאת כמו שאמרתי קודם. אוקיי עכשיו הוא אומר שיש דרך אמצעית בין שני הקטבים האלה, עד כאן דיברתי על שני הקטבים יש גם דרך אמצעית. אולי לפני הדרך האמצעית בעצם בואו נראה יש פה עוד משפט אחד אמרתי שהוא משפט בעייתי המשפט הזה. מה שאין כן חזרה שתעשה רק מפני מופת שאי אפשר לדחותו בשום עילה אין הלב משותף בטהרתו רק מפני החשבון היבש של השכל המכריח אין לדבר קיימה. זאת אומרת זה חשבון יבש של שכל הלב לא משתתף פה ולכן אין לדבר קיימה. עכשיו זה מוזר כי אני עד עכשיו תיארתי וכך גם קראתי את דברי הרב קוק הפוך שהדרך הנסית היא עובדת על הלב היא עושה איזשהו תגובה אמוציונלית חזקה אבל קצרת טווח והדרך הטבעית השכלית היא דרך אינטלקטואלית שעובדת דרך השכל והיא ארוכת טווח. עכשיו פה הרב קוק אומר פתאום הופך את הקערה על פיה הוא בעצם אומר בעצם נס גמור נס מוחלט כזה שלא ניתן לפרשנויות הלב לא משתתף בטהרתו זה רק חשבון יבש של שכל מכריח השכל שלך עובד הוא אומר רגע יש פה נס אז יש פה מישהו שעשה את הנס הזה יש פה מישהו ששולט. על חוקי הטבע ועשה ניסים, אז כנראה שיש אלוקים. אז הוא כופה את הלב שלו, שבעצם לא נוטה להאמין באלוקים, על ידי השיקול השכלי. וזה נעשה על ידי הנס המוחלט. אבל קודם הוא אמר שלהפך, השכל עובד עם הטבע, הנס המוחלט זו תגובה אמוציונלית קצרת טווח. אז איך המשפט הזה מסתדר עם מה שהוא אמר למעלה? אני לא עד הסוף בטוח שאני יודע לענות על זה, אני אציע הצעה. אני לא בטוח שזאת כוונתו, יש פה איזושהי סתירה שלא ברורה לי. נדמה לי שמה שהרב קוק מדבר כאן זה לא רגש מול שכל, אלא שכל יבש, השכל המכריע מה שהוא קורא, החשבון היבש של השכל המכריע מול הלב בטהרתו. הלב בטהרתו זה לא אמוציות, הלב בטהרתו זה אגף אחר של השכל. ובואו נראה את זה במשפט האחרון של הפסקה. תראו. כי הדבר שמסכים אל הטוב והיושר, וההרגשה הפנימית לצדק ומישרים, הדבר הישר, מתקבל בלב כל נבון ומבקש דעת. פה הוא מתאר את הממד השכלי אבל הוא משתמש בשפה של רגש, של לב, והוא מדבר פה על דעת ועל מישרים, על הדבר הישר והנכון. מה זה הערבוב הזה? נדמה לי שהמשפט הזה נותן אולי מפתח, אם אני צודק, אני לא מאה אחוז בטוח ויש פה איזושהי סתירה שטעונה הסבר. יכול להיות שפה נמצא המפתח. הרב קוק לא מנגיד בין רגש לבין שכל. יש הנס עובד עם השכל, כי אתה רואה, זה נכון שהנס מראה פחות מאשר הטבע על קיומו של אלוקים, אבל בהנחה שאתה תופס את הטבע כאלטרנטיבה, כמו שאמרתי קודם, אז ברגע שיש לי הסבר טבעי אני לא צריך את אלוקים, כן, הניאו-דרוויניזם. יש לי הסבר טבעי איך העולם נוצר, אז כנראה שאין אלוקים. אז ההומבאג הגדול, ניאו-דרוויניזם וכדומה. אז פה צריך שיתרחש נס. מה עושה הנס? הנס זה לא סתם זעזוע של הלב. זה כן עובר דרך הראש. כי בעצם מה זה אומר? זה נותן איזושהי זפטה, כן, מכה או זעזוע להנחה הזאת שאומרת רגע, הכל טבע ואין שום דבר חוץ מהטבע. הנה, אנחנו רואים שיש פה משהו שיש לו כוח להקפיא את הטבע, לשנות אותו ולהתנהל בתוכו. במבט כללי שמבין שמאחורי הטבע, או שהטבע הוא ראיה יותר חזקה לקיומו של אלוקים, הנס מוריד את האפקט. כי הנס אומר שהוא לא כל כך מושלם, עובדה שעם הטבע הוא לא יכול לעשות את העבודה. אבל במבט של אותם אלו שרואים בטבע אלטרנטיבה, שאומרים אם יש טבע אז אין אלוקים, כי אנחנו יש חוקי טבע והם מסבירים הכל, לא צריך את אלוקים. במבט של אלה הנס הוא מכה שפונה אל השכל. כי השכל שלכם צריך להודות שהטבע הוא כנראה לא הכל, כי עובדה שיש פה משהו שפעל נגד חוקי הטבע, הקפיא אותם וסתם אותם, הוא פעל נגדם. וזה שכל מכריע מה שהוא קורא, זו לוגיקה צרופה. הלוגיקה הזאת אומרת לך שבעצם אתה לא, זו סתירה לוגית חזיתית למה שאתה אומר. אם הכל טבע, תסביר לי את הנס הזה. אני מכריח אותך לסגת מהתפיסה שהכל טבע. אבל זה החולשה של התפיסה הזאת. כי לוגיקה צרופה זה כלי חלש. אגיד לכם למה זה כלי חלש. בעצם הוא לא כלי בכלל, זאת אשליה, הכלי של הלוגיקה, כי לוגיקה בסופו של דבר עוסקת בעיקר בהיסק. אם ההנחות נכונות אז גם המסקנה נכונה. נכון? מאיפה אתה יודע אבל אם ההנחות נכונות, וממילא גם האם המסקנה נכונה? לא יודע, לא מהלוגיקה. נכון? הלוגיקה עוסקת רק באם-אז. אם כל בני אדם הם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם, מסקנה סוקרטס הוא בן תמותה. אז החלק הלוגי פה הוא לא ההנחות ולא המסקנה, אלא התלות של המסקנה בהנחות, הנביעה של המסקנה מההנחות. זה החלק של הלוגיקה בעניין הזה, וזה החלק ההכרחי. אבל את ההנחות אתה יכול לקבל ויכול שלא לקבל, וממילא גם את המסקנה אתה יכול לקבל ויכול שלא לקבל. או במילים אחרות, עם לוגיקה אפשר להסביר הכל. לוגיקה זה הכלי הכי גמיש שיכול להיות. תן לי את המסקנה שאתה רוצה להגיע אליה, אני אבנה לך מערכת של הנחות יסוד שמהן בטיעון לוגי תקף אני אשיג את המסקנה שאתה רוצה. יש סיפור מכונן באתוס הישיבתי, כן, הישיבות של. הדורות האחרונים, אלה ישיבות שדרך החשיבה והלמדנות שם מיוחסת במידה רבה לרב חיים מבריסק. הוא היה הרב של העיר בריסק, רב חיים סולובייצ'יק, הסבא של הרב סולובייצ'יק מהצ'ה בארצות הברית. והוא היה רב של העיר, הוא אמור היה לענות לשאלות הלכתיות. עכשיו היה מעשה כזה, אני לא יודע עד כמה זה היה תמיד, אבל היה מעשה כזה שהוא התלבט בשאלה הלכתית והוא שלח שאלה לרבי יצחק אלחנן שהיה נחשב גדול הפוסקים באותה תקופה באותו מקום, והוא אמר לו אבל תענה לי רק בכן או לא. כי ברגע שאתה תנמק לי ותביא לי ראיות, על כל ראיה שלך אני אביא לך שלוש פרכות. בגלל שהוא היה כל כך חריף ברמה הלוגית רב חיים, היה ברור לו שהראיות של רבי יצחק אלחנן לא יחזיקו מים, גם הוא חשב על הראיות האלה. בדיוק בגלל זה הוא התלבט, כי היו לו ראיות לפה והיו לו גם ראיות לשם. עכשיו איך הוא ידע מה ההלכה? את זה הוא שואל את רבי יצחק אלחנן. וזה אני חושב סמל אגב, גם בשאלות אחרות בלי הסיפור של רבי יצחק אלחנן, הוא היה שולח לדיין העיר רב שמחה זליג. הוא לא היה עונה בעצמו ברוב המקרים. הוא היה למדן, הוא לא היה פוסק כל כך. אבל אבל זה לא מקרה, יש משהו מהותי וכל מי שמכיר קצת את הלמדנות הישיבתית מכיר את זה היטב שהיכולת הלמדנית שהולכת ומתעצמת עם הדורות באה על חשבון היכולת להכריע. לקבוע מה נכון, מה אמיתי, מה יהיה הלכה. כי ברגע שאני רואה מחלוקת של רמב"ם ורשב"א, אני יכול כל אחד מהם להעמיד על אדנים לוגיים לתלפיות. אני מציג את ההנחות ויש לי טיעונים ומסקנות וניתוח אנליטי מבריק ואני מעמיד את הרמב"ם בצורה מושלמת ואת הרשב"א בצורה מושלמת ולא קשה על אף אחד משום גמרא, את כולם יישבתי בצורה מושלמת. טוב, אבל עכשיו מי צודק? אם כולם כל כך מושלמים, אז מי צודק? הלוגיקה לא בכדי נתפסת ככלי הרסני, היא לא כלי בונה. כלומר הלוגיקה לא יכולה להגיד לך מי צודק, היא יכולה למצוא סתירות. היא יכולה להפיל טיעון שמצאת בתוכו סתירה, היא לא יכולה לגלות לך מי צודק. כי מי צודק זה תלוי בשאלה איזה הנחות אתה מאמץ. הלוגיקה תגיד לך אם אלה ההנחות שלך, מה תהיינה המסקנות. אבל מי הן ההנחות הנכונות וממילא מה היא המסקנה הנכונה? את זה הלוגיקה לא יכולה להגיד. מי אומר את זה? את זה אומרת בינת הלב. מה שנקרא אצל חז"ל בינת הלב, אני קורא מעדיף לקרוא לזה אינטואיציה, כי לב נתפס אצלנו כמשהו שקשור לרגש. ורגש ואינטואיציה זה שני דברים שונים, אין שום קשר ביניהם. רגש זה עניין מה שאני קורא רגש זה עניין אמוציונלי, אהבה, פחד, דיכאון, לא משנה עניינים אמוציונליים. אינטואיציה זה כלי שכלי. כשאני אוהב מישהו אין פה צודק ולא צודק, אני אוהב אותו מישהו אחר לא אוהב אותו. אין פה זה לא שאלה של אמת או שקר, לכן אמוציות זה איזשהו ביטוי לתחושות פנימיות, אלו לא טענות על העולם. כשאני מדבר על אינטואיציה, האינטואיציה היא כלי לטעון טענות על העולם. יש לי שואלים אותי כמה כוכבי לכת יש, כמה כוכבים יש, אני אומר לא יודע נראה לי עשר בחזקת שלושים. הערכה שלי. יש לי אינטואיציה כזאת. יכול להיות שאני טועה יכול להיות שאני צודק, אבל האינטואיציה הזאת משמשת אותי כאן כדי לטעון טענה על העולם, לא לתאר תחושות פנימיות שלי. או יש לי אינטואיציה חזקה שהפתרון של משוואה מתמטית כלשהי זה שבע. אוקיי, מישהו יעשה את החישוב הוא יגלה בסוף אם זה שבע צדקתי אם זה שש טעיתי. אף אחד לא יכול לגלות האם צדקתי או טעיתי בזה שאני אוהב מישהו. אין פה טועה ואין פה צודק, אני אוהב אותו. מישהו אחר שונא אותו, מישהו אחר מפחד ממנו. אין פה אמת ואין פה שקר. לכן רגש ואינטואיציה זה שני דברים שאין שום קשר ביניהם. משתמשים הרבה פעמים במילה רגש גם כדי לתאר אינטואיציה אבל בעיניי זה מונח נורא מבלבל. אפשר להתווכח על סמנטיקה, זה לא מעניין כל כך, אבל לענייננו אני מעדיף מושגים שונים כדי שלא נתבלבל. אז אני מדבר כרגע על אינטואיציה לא על רגש. ומה שהרב קוק בעצם טוען זה שכל עוד ההנחות לא ברורות לך עם האינטואיציה שלך, עם השכל הישר, עם אתה תופס אותם ואתה מבין שזה מה שנכון, אתה לא באמת יכול להחזיק בתפיסת עולם באופן עקבי, כי עם לוגיקה אני יכול להפוך לך את זה בשניות. כל הפוסטמודרניות יושבת על לוגיציזם קיצוני. הריבוי נרטיבים, כן, שכל אחד והנרטיב שלו בעצם מגיע ממקום שרואה את הלוגיקה כחזות הכל. זה נראה קצת הפוך למה שתופסים בדרך כלל בתור פוסטמודרניות אבל זה לא. מי שמכיר את העולם הזה ואת הז'אנר אז אז יודע שמה שיש שם זה במקומות שזה נונסנס זה סתם נונסנס, אבל אלה שכן יש פה ושם גם דברים בעלי עקביות לוגית שגם טוענים משהו, זה זה טענות לוגיות ריקות. אם ההנחה היא כזאת אז המסקנה היא כזאת, ואם ההנחה היא כזאת אז המסקנה היא כזאת, מי זאת ההנחה הנכונה והלא נכונה, כל אחד והנרטיב שלו. ממילא מי זאת המסקנה הנכונה והלא נכונה? שוב פעם כל אחד והנרטיב שלו. אז לכן עם לוגיקה אתה לא יכול להגיע לשום מקום. עם לוגיקה לא תדע שום דבר מה נכון ומה לא נכון. קיבלת איזושהי סתירה בכלים הלוגיים, אני חוזר לרב קוק. כן? הקדוש ברוך הוא עשה נס, נתן לך סתירה עם הכלים הלוגיים. עכשיו אתה כבר לא יכול להגיד שיש בעולם רק טבע. אוקיי, אבל מה נשאר עם זה? אז אני יכול להסביר את זה באלף צורות. אחרי שהזדעזעתי, השם הוא האלוקים, קראתי בקול גדול ובהתלהבות עצומה, השם הוא האלוקים, אחרי שתי דקות נרגעתי. נרגעתי ואמרתי, טוב, יכול להיות שיש פה עוד חוק טבע שלא חשבתי עליו. מי אמר שלא? מה, אני מכיר הכל? יש הרבה תופעות שכאשר גילו אותן לראשונה הן נראו נס, ואחרי שהסבירו אותן הן פתאום חלק מהטבע. אלקטרומגנטיות שלא הייתה מוכרת קודם, אני בטוח שתופעות אלקטרומגנטיות נראו לאנשים כמו נס. לא בטוח, אני יודע שהן נראו לאנשים כמו נס. אחרי שאנחנו מבינים את זה, שום דבר, זה חלק מהטבע. הכל בסדר. מה שנראה לך כנס, יבוא מישהו יותר חכם או שחי אחריך ובנוי על המדע שלך, וימצא את החוק המדעי המתאים, והנס שלך הופך לטבע. ולכן בעצם, אתה מקבל איזה זץ שכלי בחשבון היבש הקר, אבל זה לא מחזיק מים. בסופו של דבר אמונה צריכה להיתפס באיזשהם כלים, מה שהוא קורא פה בינת הלב. אבל בינת הלב זה לא אמוציה, זה לא רגש. זאת מה שנקרא שכל ישר או אינטואיציה. אתה צריך להבין שמאחורי הטבע יושב איזשהו כוח שברא אותו, שדאג לזה, שתכנן אותו ושברא אותו ושאולי גם מפעיל אותו. והתחושה הזאת או התפיסה הזאת היא בעצם תפיסה יותר יציבה. זו תפיסה שעובדת דרך הטבע, תפיסה יותר יציבה, וזה מה שהרב קוק מתכוון למעלה, אני חושב, אם אני צודק, שזה הארת השכל שהיא מעולה מאוד. וכנגדה עומדת הלא הרגש, אלא מה שעומד כנגדה זה החשבון היבש של השכל המכריח, שזה גם שכל, אבל זה שכל אחר, זה השכל המכריח. השכל המכריח זה השכל שכופה אותך למשהו, קבל זץ, אוקיי, אני נסוג מהתיאוריה הקודמת. אחרי שאני ארגע אני אמצא תיאוריה חדשה. עם הלוגיקה אני לא יכול באמת להביא מישהו למסקנות ברורות או מסקנות מאוד מאוד חדשניות מבחינתו. לכן אני חושב שאם אני צודק, אז נדמה לי שזאת ההנגדה שהרב קוק עושה כאן. ובאמת, עכשיו אני מגיע לעד כאן בעצם תיארתי רק את שני הקטבים. עכשיו מה שנשאר בעצם זה העיקר, זה האמצע. הרי אליהו ביקש משהו שיהיה בין הנס המוחלט לבין הטבע והשכל הרגיל. זה נס כזה שאפשר גם להסביר אותו בדרך של כישוף ולהטים ולא רק לתלות אותו בקדוש ברוך הוא, ואז הוא לא סותם את הדרך בפני הדרך של השכל הישר, או מה שקראתי קודם הארת השכל. אבל הוא כן משתמש קצת גם בכוח של הנס, לתת לאנשים זץ. וכאן באמת זאת שאלה לא כל כך פשוטה לי אישית במיוחד. כי אני סרבן ידוע באתר, כל פעם פונים אליי ניסים חדשים, ואני כל פעם מציע הסברים טבעיים לניסים האלה, וממאן לראות בשום דבר את יד השם. זאת אומרת, אני חושב שלכל הדברים שמביאים לי אני יכול להציע הסברים טבעיים. יכול להיות שזה יד השם, אני לא יודע, אבל אין לי שום אינדיקציה הכרחית שזה ככה. יש גם הסבר טבעי לכל דבר עלי אדמות, כולל ישיבת ציון וניצחון במלחמות כאלה ומלחמות אחרות, כולל הצלות שתרצו והטילים שירדו וכל ספרי הניסים שיוצאים אחרי כל פורחים תחת כל עץ רענן, הכל בעיניי שטויות. ולכן מאוד קשה לי עם דרך הביניים הזאת שהוא מציע כאן. כי דרך הביניים הזאת בעצם אומרת אני אעשה לך איזשהו נס, אבל יש לו אפשרות להסביר אותו גם בדרך של טבע. נו, אז מה אתה רוצה? אנשים מפעילים את הראש שלהם ומגיעים למסקנה שזה לא נס אלא זה טבע. מה זה? למה הדבר הזה עושה את העבודה אבל לא באופן מלא? הוא בעצם לא עושה את העבודה בכלל. מה אתה רוצה שאנחנו נתבלבל? רוצים לבלבל אותנו? זאת אומרת, רוצים להגיד לנו, תשמע, וזאת הבקשה השנייה של אליהו, הרי זה מה שהוא אומר. הוא ביקש ענני שתרד אש מן השמיים וענני שתסיח את דעתם שלא יאמרו שזה מעשה כשפים. זאת אומרת, תבלבל אותם שלא ישתמשו בשכל ויבינו שיש גם פרשנויות אחרות לדבר הזה, אלא שיתייחסו לזה כנס גמור. ואם זה ככה, אז מה בכלל הוא הרוויח? אז מה זה משנה מנס גמור שפשוט נותן לי את המכה? אז הוא עושה נס כפול שנותן לי את המכה עם נס חלש. אבל עדיין מה שאני עושה פה זה לא רותם את בינת הלב אל השכל המכריח. אתה פשוט מכפיל לי את זה. מה הרווח בדרך הביניים הזו? זה קצת מוזר העניין הזה. הדרך היחידה שאני יכול להסביר את זה לעצמי זה באמת האלטרנטיבה פה היא לא הסבר טבעי, היא הסבר של כשפים ולהטים, לט וכישוף, כן זה מה שהוא כותב כאן. אם יש אלטרנטיבה של הסבר טבעי אז זה לא נס בעיניי, אז זה פשוט לא נס, או לפחות אין שום אינדיקציה שזה נס. אבל פה האלטרנטיבה היא אחרת. יש פה הנחה כאילו שנס מוחלט רק הקדוש ברוך הוא יכול לעשות. אבל ניסים כאלה לקוסמים מתלמדים, כן בהוגוורטס, לקוסמים מתלמדים, אז את זה יכולים לעשות גם המכשפים בלטיהם, כישופים שלהם. אז לכן אני יכול לתלות את זה גם במכשפים ובלהטיהם שלהם. כאן אני כן יכול אולי להבין שפה זה באמת איזשהו סוג של יצר הרע, כי זה הסברים שמתחמקים. בסופו של דבר זה כן נס, אין לך הסבר טבעי. אז מה אתה רוצה לומר? לא, זה לא הקדוש ברוך הוא, זה בן דוד שלו שגם לא קוראים לו הקדוש ברוך הוא. כן, זה כמו שייקספיר, כן שמי שכתב את מקבת' זה לא שייקספיר, זה בן דוד שלו שגם לא קראו לו שייקספיר. זה כן נראה כמו התחמקות. ואז הטענה היא שברגע שתקבל את הזץ, כי בכל זאת זה איזשהו נס, אולי תתעורר, תפעיל את הראש שלך ותבין שבסופו של דבר אם זה לא טבע אז זה הקדוש ברוך הוא, ולא מכשפים ולהטים וכדומה. אם כי אני אומר שוב, זה הסבר לא כל כך פשוט כי זה תלוי גם כנראה במחלוקות בין הראשונים בשאלה איך להתייחס לכל הכישופים והלהטים האלה. יש מהראשונים, הרמב"ם בראשם, שרואה בכל הדברים האלה אחיזת עיניים. זאת אומרת, אין באמת כוחות בצד האחר, כן בסטרא אחרא, בצד שלא של הקדוש ברוך הוא. אין כוחות שם, זה אין עוד מלבדו, רק הוא בעל הכוחות. כל השאר זה אחיזות עיניים. וכל האיסורים האלה שלא לנחש ולא לעונן ולא תמים תהיה עם ה' אלוקיך ולדרוש אל המתים וכל מיני דברים כאלה, זה איסור לא להיות טיפש פשוט, זה הכל לפי הרמב"ם. אל תהיה טיפש, זאת אומרת, כל העסק הזה לא עובד, שלא יעבדו עליך. אבל יש ראשונים שכל בדרגות שונות, הרמב"ן, אפילו החינוך במקומות מסוימים למרות שהוא בדרך כלל הולך בעקבות הרמב"ם אבל הוא סוטה ממנו קצת בכמה מהמקומות האלה, שאומרים לא, יש גם כוחות מהסוג הזה. הם קיימים בעולם. כוחות אחרים, לא הכוחות של הקדוש ברוך הוא, כוחות אחרים שהם איכשהו לא טבעיים, הם טרנסצנדנטיים כלשהם, כן מעל הטבע, אבל לא של הקדוש ברוך הוא אלא של הצד האחר. איך מזהים אותם? השד יודע אם הוא קיים. אני לא יודע בכל אופן. אבל יש טענות כאלה. עכשיו אם מקבלים את זה, אז חזרנו שוב פעם לעניין, אז באמת מי אמר שלא הם עשו את זה? אם אני מניח את ההנחה של הרמב"ם שאין כוחות אחרים, זה או הטבע או הקדוש ברוך הוא, אז אני יכול להבין שגם אם עושים לי איזשהו נס מדיום, כן איזה נס לא שלם כזה, עדיין נדרש ממני לא להתלות בכל מיני בדיות של שדים וכישופים ודברים מן הסוג הזה אלא להבין שזה בעצם הקדוש ברוך הוא ולהפעיל את הראש. ואז להבין שהוא גם עומד מאחורי הטבע. הנס אמור לעורר אותי לזה שהוא גם עומד מאחורי הטבע. אבל אם אני מבין שיש אופציה הסברית כזאת שמאחורי הניסי מדיום האלה עומדים כוחות אחרים, לא הכוחות של הקדוש ברוך הוא, אז אני לא כל כך מבין איך העסק הזה אמור לעבוד, אז אנשים בצדק יכולים גם לתלות את זה בכוחות אחרים. למה הם צריכים מזה להתעורר שמדובר פה בקדוש ברוך הוא? לכן בעניין הזה אני לא עד הסוף מבין את ההצעה שלו, אלא אם כן עוד פעם מניחים את הרמב"ם ואז אולי. יש פה איזה זץ פסיכולוגי שאומר אתה רואה פה נס, יש לך יצר להסביר את זה עם כישופים וזה, אבל תפעיל את הראש שלך. בסופו של דבר אתה צריך להפעיל את הראש, וזה מה שהוא אומר, שנס מהסוג הזה לא סותם את הדרך בפני הדרך הטבעית והשכלית לחזור אל הקדוש ברוך הוא. הערה אחרונה שאני עוד אעיר כאן, יש אני אעשה שרינג לעוד מקור, רמב"ם, רגע לא, רמב"ם בהלכות תשובה מדבר כאן בפרק ו' הלכה ג', ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהיה הפירעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה. כן, לפעמים הקדוש ברוך הוא מכביד את לבו של חוטא כדי שיעשה את החטא ולא יוכל להימנע ממנו ואז הוא ייענש, פרשיה קרובה מבחינה תיאולוגית וגם מבחינה לוגית בעיניי, אבל לא משנה נעזוב את זה, אבל הדוגמאות שהוא מביא פה הרמב"ם זה לפיכך, אני מדלג קצת. לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו וכולי, ניתן הדין למנוע תשובה ממנו עד שנפרע ממנו. לפיכך חיזק הקדוש ברוך הוא את ליבו. בסדר וכולי. זה דוגמה אחת. עכשיו תראו עוד דוגמה, הוא מביא את סיחון, זו דוגמה נוספת. וכן סיחון. והדוגמה השלישית באופן מפתיע, וכן ישראל בימי אליהו. לפי שהרבו לפשוע, מנע מאותם המרבים לפשוע תשובה, שנאמר ואתה הסבות את ליבם אחורנית, כלומר מנעת מהם התשובה. זאת אומרת יש פה הדוגמה של פרעה, הכבדת הלב, והדוגמה של עם ישראל בימי אליהו ששקעו בתוך העבודה זרה והקדוש ברוך הוא הכביד את ליבו בגלל שהם הרבו לפשוע. הכביד את ליבם ואז בעצם יוצא שאפילו אם יעשו להם ניסים, הם לא יוכלו להכיר בזה שהקדוש ברוך הוא עומד מאחוריהם. וזה אולי פשר למה ששאלתי קודם, למה אליהו מבקש מהקדוש ברוך הוא את ענני השני. ענני שתסיט את ליבם שלא ילכו לכיוון של הסברים דרך כשפים ולהטים. כי יכול להיות שבאמת זה לא שהקדוש ברוך הוא אמור לעשות את השיקול ואת ההיסק במקום עם, אחרת מה עשינו? אם הקדוש ברוך הוא מחזיר אותם בתשובה זה לא אין לזה ערך. אנחנו מצפים שהם יסיקו את המסקנה. מה שאליהו מבקש מהקדוש ברוך הוא זה תזיז את הכבדת הלב, תשאיר להם את שיקול הדעת כדי שיסיקו את המסקנה, את הכבדת הלב תזיז. כי הייתה שם איזושהי הכבדת לב שהם נידונו אליה בגלל העבודה זרה כמו אצל פרעה, ואליהו היה צריך לבקש מהקדוש ברוך הוא להסיר את המונעים, אבל עדיין את השיקול עצמו את זה עושים העם בעצמם. זאת אומרת הם אמורים להגיע למסקנה שהקדוש ברוך הוא עומד מאחורי הניסים שנעשו כאן ואז לחזור אליו. וזה ופה אני מסיים, זה יכול להיות הסבר לקישור שנעשה בגמרא. כי בגמרא עצמה הגמרא בחלק הקודם עסקה באהיה אשר אהיה לגבי פרעה, שהקדוש ברוך הוא הכביד את ליבו, ומיד אחרי זה היא עוברת לענני שמא ענני. שעוד פעם זה שתי בקשות של אליהו מהקדוש ברוך הוא ושניהם בעצם נוגעים לזה שיש פה איזו הכבדת לב שצריך לנטרל אותה. והכבדת הלב ואולי זה הקשר של הקטע הזה בגמרא לקטעים הקודמים. טוב אני עוצר כאן. אני אפסיק את השר ומשחרר לכם את המיקרופונים. אני מציע שאם יש קודם כל שאלות שנוגעות לשיעור עצמו נתחיל בהן ואז אחר כך אפשר לדבר על עניינים אחרים, רגע רק אשחרר את המיקרופונים. רגע אתם יודעים מה לא אני אשאיר את המיוט אבל רק אתן לכם את השליטה. אתן לכם את השליטה, כל מי שרוצה לדבר שיפתח לעצמו את המיקרופון וידבר והשאר אם אפשר להשאיר את הדברים מושתקים כדי שנוכל לשמוע. אוקיי. אז מי פותח? אני הרב שומעים אותי? כן כן. מה שהרב אמר שהוא קרא ברב קוק שהאמונה יש בה היא ניתנה בשביל התיקון הנפש ותיקון המידות. זה בעצם הרמב"ם במורה נבוכים הוא כותב שכל התורה הוא לא אומר האמונה הוא אומר נתינת התורה ניתנה בשביל תיקון הנפש ותיקון הגוף. אבל הוא אומר אחרי זה משהו יותר חתרני. הוא אומר השלמות האחרונה אין בה לא מעשים ולא מידות אלא השקפות בלבד. בדיוק, זה מה שהסברנו בפרק האחרון של המורה. מה זה בעצם המילה השקפות פה? השקפות הכוונה מושכלות, זה הפרק האחרון של המורה. אבל בעצם אז הוא אומר שהשלמות הזאת אין בה לא מידות ולא מעשים, בעצם מה זה אין מידות ואין מעשים דהיינו גם לא צריך מעשים מזה? השלמות האחרונה זה רק של… לא שלא צריך, אלא שהשלמות הזאת עוסקת בשלמות האינטלקטואלית לא בשלמות של מה לעשות ואפילו לא במידות הטובות אלא שלמות אינטלקטואלית. יכול להיות שהוא רומז פה שבעצם אדם שהגיע לשלמות הזאת נגיד דוגמת משה רבנו הוא לא היה צריך לא את המעשים ולא את המידות לזה הוא מתכוון? זה אני לא הייתי מסיק ממנו אבל אולי אני לא יודע אני לא בקיא גדול במחשבת הרמב"ם אני לא יודע אולי. עכשיו מה שהרב אמר. הרב אמר שיש דברים שהם בעצם אנטי-מוסריים בדת, א-מוסריים או אנטי-מוסריים, בוא ניקח סתם לדוגמה את העניין של איסור יפת תואר. של יפת תואר במלחמה. הרב תופס את זה בתור דבר לא מוסרי לדוגמה. זאת שאלה לא פשוטה, יש לי איזה טור 15 באתר שלי תוכל לראות שם. יש, זאת שאלה לא פשוטה, כי חז"ל כבר אומרים לנו שדיברה תורה כנגד יצר הרע. אז פה ברור שזה לא איזה שהוא דבר, זה לא מצווה, זה היתר במקום שאין ברירה. אז לא זה סוג הדברים שעליהם התכוונתי. אבל איזה אז איזה מצווה א-מוסרית יש בתורה? אני פשוט לא אני לא מבין איך זה יכול להסתדר שהקדוש ברוך הוא לשיטתך, השמדת עמלק. הוא יגיד לך הוא מתנגד למה, הוא יגיד לך הוא מתנגד לתוכנית האלוקית שלי, מה הבעיה? התינוקות של עמלק והבהמות שלו לא נראה לי מתנגדים לתוכנית האלוקית. ועובדה שהיו גרים. הוא יגיד לך אני בתור יצרן הנשמות אומר לך שהתינוק הזה יגדל להיות היטלר, מה הבעיה? אני אומר לך זה זה דור של כבש. אני בתור מישהו שמכיר קצת את ההיסטוריה יודע שזה לא נכון. כי יש צאצאים של עמלק שהתגיירו ומבני בניו למדו תורה בבני ברק. אבל התורה אומרת שהולכים תמיד אחרי הרוב, הרוב הם מחליט את הזה, לא אם יש איזה, ללכת אחרי הרוב בסיטואציה כזאת נראה לי דבר מאוד בעייתי מוסרי. אפילו שתצדיק כך את התכלית של, יש איזה עוד דוגמאות. יש עוד דוגמאות. זה רק מה שצץ עכשיו. טוב, בסדר, תודה רבה. תודה. כן. עוד מישהו? רגע שנייה, אוקיי. זה שמואל. כן, כן. רציתי לשאול לגבי מה שהרב אמר שלפי דרך הטבע יותר זה יותר מחזק את האמונה במציאות הקדוש ברוך הוא, בעוד שבניסים זה לא, זה יותר חלש. אבל יש משהו בניסים שאין באמונה בדרך הטבע, שזה מראה שכל זה שאתה רואה את כל הסדר והדברים זה עדיין לא מראה לך שכל הדבר הזה נועד לקדם איזשהו תוכנית מוסרית מסוימת בעולם. אלא רק שיש מישהו שסידר את זה, אבל יכול להיות שזה שגר ושכח כזה. אבל שיש מה שנקרא שחוקי הטבע מתקפלים כדי שעם ישראל יחצה את ים סוף או שיש איזשהי בפני איזשהו בפני צדיק לצורך העניין שעושה גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים או משהו בסגנון הזה, אז יש פה עוד הוכחה שהיא מעבר להוכחה הפשוטה של יש אלוהים או אין אלוהים, אלא אם האלוהים הזה הוא גם קשור לאיזושהי מגמה מוסרית כלשהי. אני לא מסכים. אני לא מסכים, כי זה עוד פעם, זה תלוי באיזה תודעה אתה נמצא. דיברתי על שני סוגי תודעה. יש את התודעה המבוגרת הבוגרת יותר, שרואה את הקדוש ברוך הוא מאחורי מערכת החוקים. עכשיו מבחינת התודעה הזאת הרי ברור שאם הקדוש ברוך הוא יצר את מערכת החוקים הזאת ומנהל את העולם על פיה, אז כנראה שהיא באה להשיג משהו, אחרת בשביל מה היא נוסדה. לכן זה עצמו מעיד גם את העדות שאתה רוצה להוציא מהנס. זה מראה שלעולם יש איזושהי תכלית שהקדוש ברוך הוא מכוון אותו אליה. גם זה נמצא שמה. מי שנמצא בתודעה הנמוכה יותר הילדותית, נקרא לזה ככה, שרואה את הטבע כאלטרנטיבה לקדוש ברוך הוא, הוא צריך את הלקח הזה דרך ניסים. כי צריך להראות לו לא לא, העסק הזה לא עובד באופן עיוור אלא יש פה משהו שכן מכוון למטרה כלשהי. אבל נדמה לי שלתודעה הבוגרת זה לא נדרש. כי אתה אומר שזה כי יש פה עוד גזירה, אז אתה אומר שזה גם גזירה הכרחית. יש פה גזירה אחת יש סדר, יש מישהו שסידר, ואני מבין מה הרב שהוא טוען שגם לא רק שיש מישהו שסידר, אלא יש מישהו שסידר למטרה מסוימת. נכון. כי אם עושים משהו זה כנראה למטרה מסוימת. אוקיי, תודה רבה. עוד מישהו? כן. רגע שנייה, אוקיי. שמי חגי. אז השאלה שרציתי לשאול היא אפרופו לייבוביץ', האם אתה רואה את הניגוד בין חוקיות שמראה על קיומו על זה שיש אדון לבירה כמה שלייבוביץ' קרא אולי עבודה זרה. אני דווקא לא מכיר את החלוקה הזאת אצל ליבוביץ', אני לא רואה למה ניסים זה לא לשמה ובטבע זה כן לשמה. אפשר לעבוד לשמה בניסים ואפשר לעבוד לא לשמה בטבע. זאת אומרת אם הטבע מול הניסים זה שתי דרכים להגיע למסקנה שיש אלוקים, שהוא ברא את העולם, שהוא מנהל אותו, או שהוא משהו כזה. האם אחרי זה אני עובד אותו כדי לקבל שכר או כדי לקבל איזה שהן תועלות ממנו או לא, זה יכול להופיע גם פה וגם שם. מה שאני כן מכיר מליבוביץ' זה מי שעובד כדי לקבל תשואות מהקדוש ברוך הוא, תשואות מהקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, הוא כן מתפלל כדי להתרפא או כדי להתפרנס, אבל זה לא שייך לניסים וללא ניסים באופן כללי אלא ספציפית לתשואות שהוא אמור לקבל כתוצאה מהעבודה שלו. מי שעובד בשביל התשואות האלה עובד לא לשמה. זאת אומרת זה לא דיכוטומיה שהיא קוגניטיבית אלא יותר משהו שהוא לגמרי אמוציונלי, פסיכולוגי. לא, לא, לא, זה קוגניטיבי לגמרי. זה קוגניטיבי אבל במישור אחר. יש מישור קוגניטיבי שאומר איך אני מגיע לקדוש ברוך הוא, דרך הניסים או דרך הטבע. אלו שתי דרכים להגיע לקדוש ברוך הוא, לא קשור ללשמה ולא לשמה. אני קראתי לזה דרך בוגרת ודרך ילדותית, אבל זה לא קשור ללשמה ולא לשמה. החלוקה שהוא דיבר עליה, אם אני קולע נכון למה שהתכוונת, החלוקה שהוא דיבר עליה זו השאלה למה אני עושה מצוות, לא איך אני מגיע למסקנה שיש אלוקים. האם אני עושה את זה כי יהיה לי טוב כתוצאה מזה, לא משנה מאיזשהו אספקט שלא יהיה, או שאני עושה את זה כי כך צריך. עכשיו זאת גם חלוקה, זה חלוקה בתוך העולם הקוגניטיבי, זאת אומרת אלו שתי תפיסות קוגניטיביות שונות, לשמה ולא לשמה. אוקיי, תודה. עוד מישהו? אוקיי, אז נסיים. אז תודה לכם. אנחנו מקליטים, זה גם באתר וגם יעלה לקבוצת וואטסאפ ההקלטה. להתראות, שיהיה פסח חג שמח, חג שני, ופסח שמח גם. חג שמח, לילה טוב.