פוזטביזם הלכתי שיעור 6

[הרב מיכאל אברהם] את הלוח כי אני משתמש בו היום אז אם אתם רוצים להתקרב טיפה, בסדר? טוב, אני אחזור לפעם שלפני הקודמת, התחלתי שם לדבר על קל וחומר ואני אזכיר גם את הקונטקסט. בעצם מה שאני מנסה להראות זה שגם חשיבה לא פוזיטיביסטית יש מאחוריה איזושהי לוגיקה סדורה. זאת אומרת יש, אפשר להראות את זה בצורה סיסטמטית איך אנחנו משיגים את ה, מסיקים את המסקנות שלנו בחשיבה לא דדוקטיבית, מה שבמובן מסורתי לא נכנס תחת הלוגיקה. התחלתי עם קל וחומר ואמרתי שבעצם קל וחומר, ציירנו שמה טבלה של שניים על שניים.

[Speaker B] דיברנו על קרן

[הרב מיכאל אברהם] ושן ורגל ורשות הרבים וחצר הניזק. והתנאי ברשות הרבים חייב בחצר הניזק. קרן חייב פה, אני מתעלם מזה שזה חצי, כרגע אני אומר חייב, ופה בעצם השאלה מה אנחנו ממלאים. אני רק מזכיר מה שכבר עשינו, מה שבעצם הראיתי בפעם הראשונה זה שמאחורי הקל וחומר יושבת תאוריה. זאת אומרת קל וחומר זה לא סתם משחק בין נתונים אלא יושבת מאחוריו תאוריה. יש פה שלושה נתונים, אנחנו מחפשים מה ההסבר הפשוט ביותר בשלושת הנתונים האלה ומתוך ההסבר הזה אנחנו גוזרים את המסקנה מה צריך להיות פה. זאת בעצם הפילוסופיה היסודית. איך עושים את זה פרקטית? אז מה שאנחנו עשינו שם, הצבנו שתי אפשרויות. יש אפשרות שהמילוי הוא אחת ויש אפשרות שהמילוי הוא אפס. אנחנו רוצים לדעת מי משניהם נכון, כן חייבת בחצר הניזק או לא חייבת בחצר הניזק. אז בואו נבדוק. בהנחה שהמילוי הוא אחת, אוקיי? אז מה התאוריה שיכולה להסביר את כל הנתונים האלה? אפס, אחת, אחת, אחת, אז התאוריה היא הבאה: זה שני אלפא, זה אלפא, זה שני אלפא וזה אלפא. מה זאת אומרת? ההנחה היא שיש איזשהו מאפיין, מה? למעלה? לא, זה לא הפוך, כי אם זה היה אלפא אז האלפא הזה היה מספיק, היה עושה אחת. זאת אומרת הטענה היא שמה שקורה, למה זה לא הפוך? כי קרן כשאתה אומר שני אלפא זה אומר שקרן יותר חזק. כשאתה אומר ברשות שני אלפא זה אומר שיותר קשה לחייב שם, לא יותר קל, זאת אומרת הוא יותר חלש. ברשויות זה יותר חלש, במזיקים זה יותר חזק. זה תמיד ככה, הטורים והעמודות תמיד הפוכים. אז הטענה בעצם שמאחורי הדינים האלה יושב איזשהו מאפיין, לא משנה כרגע מה, אני אפילו לא מזהה אותו. הטענה שהוא נמצא בעוצמה מסוימת בשן ורגל ובעוצמה גדולה יותר בקרן. וכיוון שכך אז רשות הרבים נדרשת העוצמה הגדולה כדי לחייב. שן ורגל אין מספיק עוצמה, יש לו רק אלפא ואני צריך שני אלפא לכן הוא לא מצליח לחייב, אוקיי? לעומת זאת פה מספיק אלפא בעוצמה אחת ולכן יש פה אחת וכנ"ל אותו דבר.

[Speaker D] או שאינו או שצריך, כן, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה התאוריה לגבי אחת. נגיד שהמילוי הוא אפס, כשהמילוי הוא אפס מיד רואים שיש שקילות בין העמודות לכן ברור שאי אפשר לעשות את זה בלי שני פרמטרים. לכן התאוריה היא הבאה: זה התאוריה האדומה. התאוריה האדומה בעצם אומרת פה יש מאפיין אלפא לשן ורגל, לקרן יש מאפיין ביתא. ובשביל לחייב ברשות הרבים צריך ביתא ולכן זה לא מצליח לעשות את העבודה וזה יש לו ביתא אז הוא מצליח לעשות את העבודה וכנ"ל הפוך פה, פה צריך אלפא, אז מי שיש לו אלפא עושה את העבודה, מי שיש לו ביתא לא עושה את העבודה. זה המילוי האדום. עכשיו אני אומר אלו שתי האפשרויות שעומדות לפניי.

[Speaker C] אתה בשיעור הקודם אמרת שיש עוד אפשרות במקום לעבוד על זה, לעבוד על זה, מה? זאת אומרת לעשות שם את היש ופה את הצריך, זה עוזר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא משנה, לא, בשלב הזה אני כבר הראיתי ששני הקלים והחמורים של העמודות ושל השורות זה אותו דבר כי שניהם עובדים ככה. זה אוניברסלי, זה לא משנה מאיזה צד אתה מסתכל על זה.

[Speaker C] בפרשנות של הלא צריך זה בעצם מתהפך, אבל זה לא משנה, זה אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אז זה בדיוק מה שניסיתי להראות שמה, אני עוד פעם אני מגיע פה רק לשורה התחתונה, אני לא חוזר על כל הפעם הקודמת, אבל אם אתם זוכרים בפעם הקודמת אמרתי שיש שני ניסוחים לקל וחומר. אפשר ללמוד מכאן שקרן יותר חמורה משן ורגל ואז להסיק את זה פה להסיק אחת. ואפשר ללמוד שמפה שחצר הניזק יותר… חמור מרשות הרבים ואז להסיק את זה פה להסיק את זה פה. ועל פניו אלו שתי טענות שונות ולכן גם הפירכות עליהן תהיינה שונות. ואם נעשה פירכה לקל וחומר הזה זה ישאיר עדיין את הקל וחומר הזה. אבל בש"ס זה לא עובד. כשמביאים פירכה אחת או על העמודות או על השורות הקל וחומר נופל. זאת ההנחה. ובעצם את כל זה ניסיתי כדי להסביר את התופעה הזאת. זאת אומרת, מה שאני מנסה להראות פה זה שלא משנה מאיזה צד מסתכלים, מאחורי זה יושבת תיאוריה. והתיאוריה הזאת אתם רואים אותו פרמטר שמשחק פה משחק גם פה. אין הבדל בין העמודות והשורות. זה אותו דבר. זאת אומרת אם אני פרכתי את אלפא ושני אלפא פה אז גם ירד היחס בין שני אלה. זאת אומרת זה אותו יחס.

[Speaker C] למה זה חייב להיות? הרי אלו שני דברים בלתי תלויים אז למה אם אתה…

[הרב מיכאל אברהם] מה שאני אומר הם לא בלתי תלויים. הם לא בלתי תלויים בגלל העובדה שמאחורי הקל וחומר יושבת תיאוריה. וברגע שאתה מבין שמאחורי הקל וחומר יושבת תיאוריה, אז תבין שגם כשאתה עושה את הניסוח הזה וגם כשאתה עושה את הניסוח הזה אתה בסך הכל בונה את התיאוריות האלה. זה לא משנה באיזה כיוון. אתה בונה תיאוריה שעומדת גם על השורות וגם על העמודות, זה אותם פרמטרים. וברגע שהפלת את התיאוריה הפלת את התיאוריה משני הכיוונים. וזו בדיוק הנקודה. ואם זה ככה עכשיו אני… עוד פעם כל זה דיברנו בפעם הקודמת אני לא רוצה לחזור על כל זה עכשיו אלא רק השורה התחתונה. השורה התחתונה בעצם אומרת שמה שאני צריך לעשות אני צריך להשוות את התיאוריות שעומדות מאחורי ההיסק במקרה שיש פה אפס ובמקרה שיש פה אחד. ואיך אני מחליט מי צודק? הכי פשוט, נכון? מי יותר פשוט השחור או האדום? השחור. כי אתם רואים שבאדום יש שני פרמטרים אלפא ובטא, בשחור הוא אומר לי אני מסביר את כל הנתונים בפרמטר אחד. זה התער של אוקאם, אוקהמס רייזור. זאת אומרת שאתה לוקח כמה שפחות נתונים שאתה יכול, שאתה לא מוסיף נתונים בלי שיש צורך בזה. אוקיי. בהסתכלות שיותר קרובה למה שאנחנו באמת עושים, אנחנו בעצם מחפשים הסבר רק לשלושת הנתונים לא לרביעי. אנחנו מחפשים איך מסבירים שלושת הנתונים האלה ואחרי שיש לנו הסבר אנחנו ממלאים כאן. מה שאני עשיתי זה רק פשוט יותר קל מתמטית לעשות את זה אז לכן אני אומר נעשה שני מילויים שמה ונחפש הסבר לכל הטבלה ואז נחשוב איזה משניהם יותר פשוט, אבל זה אותו דבר, שקול לגמרי. אוקיי. אז זה בעצם אומר שאנחנו… עכשיו אני קובע איזשהו סטייטמנט כללי יותר כי זה יהיה נכון לכל ההיסקים. מה שאני בעצם עושה אני כותב את הנתונים בטבלה כולל הסימן שאלה של המשבצת שחסרה לי. אני מחפש מה הדין במקרה מסוים מתוך דינים אחרים שאותם אני יודע. לכן תמיד אלו יהיו טבלאות עם נתונים מלאים חוץ ממשבצת אחת עם סימן שאלה. קוראים לזה לפעמים עוד שתיים, לא משנה, אבל אני מדבר כרגע עם משבצת אחת. מה שאני צריך לעשות אני צריך לחפש הסבר הכי פשוט כשהמילוי הוא אחד, הסבר הכי פשוט כשהמילוי הוא אפס ולראות מי משניהם יותר פשוט. וזה בעצם יקבע. עכשיו אם התוצאה פה תהיה אחד אז ההיסק הוא עובד, הוא תקף. אם התוצאה פה תהיה אפס או אם אין עדיפות לאחד על אפס ולאפס על אחד, זה מה שייקרא פירכה. אוקיי? למשל, פעם קודמת אפילו ראינו. אם למשל יש לנו איזושהי פירכה פה, נגיד שיש רשות אחרת על הירח ועל הירח מה שקורה זה ששן ורגל חייב וקרן פטור. אתם רואים שזה הופך את היחס. נכון? פה קרן יותר חמור, פה שן ורגל יותר חמור. לכן זו פירכה בעצם על הקל וחומר של העמודות. נכון? זה אומר שהקרן לא יותר חמור משן ורגל, נכון? רואים את זה פה. עכשיו למה זה פורך גם את השורות? זה בעצם מה שאני מראה. כי תשימו לב שיחד עם זה שתחפשו עכשיו תיאוריה, שחורה ואדומה, בשני המקרים תצטרכו שני פרמטרים. זאת אומרת זה לא יעזור. ולכן זה פורך את שני הכיוונים של הקל וחומר. בסדר? נגיע לזה עוד יותר מסודר, רק רציתי להראות את המוטיבציות. עכשיו אני אקפוץ די הרבה הלאה ואני אנסה להראות את אותה צורת חשיבה לגבי הצד השווה. אוקיי? אז בואו ניקח איזושהי גמרא לדוגמה. גמרא בבבא קמא, כבר הזכרתי אותה בעבר. המשנה מביאה שם ארבעה אבות נזיקין השור הבור המבעה וההבער. לא הרי השור כהרי המבעה ולא הרי המבעה כהרי השור ולא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי האש שאין בו רוח חיים, זאת אומרת עושים צריכותא בין כל האבות נזיקין. ואז הגמרא מסיימת "הצד השווה שבהן שדרכן להזיק ושמירתן עליך הרי הוא מועד וממונך ושמירתן עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ". זאת אומרת בסוף המשנה מופיע כלל: כל דבר שהוא ממונך, שמירתו עליך וכשהזיק חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ. אז הגמרא בדף ו', הגמרא אומרת "הצד השווה שבהם". שואלת הגמרא: לאתויי מאי? כן, זה פעם קצת צחקתי על העניין הזה, כי כשדיברנו על כללים, וזה גם קשור לפוזיטיביזם, ואמרתי שזה כל כך מוזר הדבר הזה, כי המשניות בדרך כלל נותנות לנו את הדוגמאות, אתם מכירים, זה קזואיסטי, זה דרך קייסים, לא דרך כללים. ואנחנו צריכים לעשות את הכללים, המשנה משאירה לנו בעצם לעשות את העבודה. הגמרא, או הראשונים, או האחרונים, או לנו, לא משנה. אנחנו תמיד כשאנחנו לומדים מנסים להבין מה הכללים שעומדים מאחורי המקרים. פעם אחת המשנה עושה לנו טובה והיא עצמה עושה את הכלל. כן, הצד השווה שממונך שמירתן עליך, כלל. מה המשותף לכל ארבעת האבות? ואז הגמרא בדף ו' מגיעה ומה היא אומרת? לאתויי מאי? כשאתה מביא לי את הכלל. פעם אחת כבר עשו לך טובה, אתה שואל על הכלל למה הבאת את הכלל? תשאל למה הבאת את הפרטים. תגיד למה אתה מביא את הדוגמאות, הנה נתת לי את הכלל, אני יכול לעבוד, מה הבעיה? פעם אחת כבר עשו את זה נכון, וגם שם הגמרא כבר שואלת לאתויי מאי. אז אמרתי שזה, אני חושב שהגמרא צודקת, זאת אומרת מי שנצמד לכללים עושה טעויות הרבה פעמים, דוגמאות זה יותר חזק מכללים. טוב, בכל אופן אבל פה הגמרא שואלת לאתויי מאי. אומרת הגמרא: אמר אביי, לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו. זאת אומרת הוא הניח איזה שהם חפצים בראש הגג, באה רוח מצויה, הפילה אותם לרשות הרבים והם הזיקו. שואלת הגמרא: היכי דמי? הדוגמה הזאת באה להגיד לי מה אנחנו מחפשים. אנחנו מחפשים בעצם מזיק שאותו אי אפשר ללמוד מאף אחד מאבות הנזיקין לבד, לכן אני צריך צד שווה כדי ללמד עליו. זה בעצם מה שאנחנו מחפשים. שאני עדיין חייב עליו. מה?

[Speaker C] שאני עדיין חייב עליו.

[הרב מיכאל אברהם] לכאורה. זאת אומרת ההנחה של הגמרא היא שאתה חייב עליו, מאיפה הגמרא מניחה את זה? מהכלל. כי בכלל כתוב שכל דבר שהוא ממונך ושמירתו עליך, כשהזיק חב המזיק. ועל זה אומרת הגמרא: אה, הכלל הזה אומר הכל, בוא נחזור לדוגמאות ונראה מקרה שאותו אי אפשר ללמוד מהדוגמאות לכן הייתי צריך את הכלל שאומר לי את זה. עכשיו איזה מקרה זה? אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו ברוח מצויה והזיקו.

[Speaker C] אבל למה צריך להביא גם את המקרה הזה במקום הכלל? מה? אם זה הדבר היחיד?

[הרב מיכאל אברהם] כי יש עוד ארבעה מקרים, יש עוד מקרים שאותם לא תרוויח, זאת אומרת זה רק להדגים למה צריך את הצד השווה. הגמרא עצמה מביאה ארבעה מקרים, יש יותר, אבל הגמרא עצמה מביאה כבר ארבעה מקרים. אז הגמרא אומרת: היכי דמי? אי בהדי דקאזלי קמזקי זאת אומרת אם הם הזיקו תוך כדי שהם הלכו, תוך כדי שהם נפלו מהגג היינו אש. אז זה כמו אש. אז כן אפשר ללמוד את זה מאחד המזיקים. אש, למה? מה ישנא אש שכן כוח אחר מעורב בו וממונך ושמירתו עליך, הני נמי כוח אחר מעורב בהן וממונך ושמירתו עליך. אז אותו דבר באש, אז לא צריך פה את הצד השווה בשביל זה. ואלא בתר דנייחי? אלא מה מדובר? שלא הם הזיקו תוך כדי שהם עפו אלא אחרי שהם נחו למטה, ואז זה כמו בור ברשות הרבים. אז אומרת הגמרא: אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור. מה ישנא בור שכן תחילת עשייתו לנזק וממונך ושמירתן עליך, הני נמי תחילת עשייתן לנזק וממונך ושמירתן עליך. אלא דלא אפקרינהו, גם זה לא הולך, בסופו של דבר הגמרא אומרת: לעולם דאפקרינהו. מדובר שהוא הפקיר אותם אחרי שהם נפלו. כן, זה דיברנו פעם על אוקימתות. הוא ידע שזה נפל?

[Speaker C] פה הוא הפקיר אותם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, הוא ידע שזה נפל והפקיר אותם. כן. אז הוא התייאש מהם, כאילו הם נפלו מראש גג והוא כבר לא ישיג אותם, כבר מישהו יקח אותם, אז הוא מפקיר אותם. כן, אז שימו לב, דיברנו פעם על אוקימתות. אבנו סכינו ומשאו, הוא שם אותם בראש גג, ואז סיפור שלם, באה רוח מצויה והפילה אותם למטה, הוא רואה שהם למטה, הוא הפקיר אותם, מגיע מישהו אחרי שהוא הפקיר אותם, נכשל בהם וניזוק. כן, זה האוקימתא הזאת, זה בא ללמד הצד השווה שבסוף המשנה. כן, אתם מבינים שלא את זה זה בא ללמד, זה בא ללמד את העיקרון שהוא ממונך ושמירתן עליך אתה צריך לשלם. המקרה הזה רק משקף למה צריך את העיקרון ואי אפשר ללמוד את זה מאף אחד מהפרטים, זה דיברנו כשדיברנו על אוקימתא, שהאוקימתא לא באה ללמד על המקרה שבאמת מעמידים את המשנה. אז אומרת הגמרא: לעולם דאפקרינהו. אז מדובר שהוא הפקיר אותם. ולא דמו לבור, אי אפשר ללמוד את זה מבור. למה? מה לבור שכן אין כוח אחר מעורב בו, תאמר בהני שדכוח אחר מעורב בהן. פה כוח אחר היה מעורב ביצירת המזיק, בור אני חפרתי אותו, לא היה כוח אחר מעורב, ולכן יש פרכא, אי אפשר ללמוד את זה מבור. אומרת הגמרא: אש תוכיח. אז אש תצליח להוכיח את זה, למה? כי באש הרוח מעורבת, יש כוח אחר מעורב, אז אש תוכיח. אומרת הגמרא: מה לאש שכן דרכו לילך ולהזיק. אבל אש דרכו לילך ולהזיק, היא מזיקה תוך כדי הילוכה, פה אחרי שהם נחו הם הזיקו, הם כבר לא הולכים יותר. בור תוכיח. וחזר הדין. אז לומדים את זה מבור ומאש ביחד, וזה בעצם הצד השווה בפשטות. זה בעצם לימוד הצד השווה הקלאסי, מה שנקרא בניין אב משני כתובים. בסדר? יש לנו שני מלמדים, כל אחד מהם לחוד לא מצליח ללמד את זה, ושניהם ביחד כן. קורה פה איזשהו נס מאוד מעניין, ובוא ננסה לראות איך זה עובד. זה כל צד שווה בש"ס זה ככה. זאת אומרת, לדוגמה. אנחנו בעצם מדברים על שני מלמדים, נגיד אש ובור, אש ובור, בוא נכתוב פה בדיוק A ו-B, אש ובור. אוקיי. עכשיו אנחנו רוצים ללמוד, רוצים ללמוד מאבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ברוח מצויה ונחו והזיקו, אוקיי? זה C. בסדר? פה זה כבר לא עובד. אני חושב שגם שני המקרים יכול להיות מקרה, זה לא חייב להיות סכינו, סכינו.

[Speaker C] סכינו, אש? סכינו. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] אז הלימוד עובד ככה: אנחנו מתחילים מבור. נכון? זה דומה לבור. הגמרא לא תאמר מבור, כי לבור יש תכונה מיוחדת שאין כוח אחר מעורב בו. באלה כוח אחר מעורב. אז לכן אני אומר לבור יש תכונה שלזה יש X ולזה אין X. אוקיי? לא כוח אחר מעורב בו, כוח אחר מעורב בו, אתה לא יכול לעשות את זה. אמרנו: טוב, אז אני מנסה ללמוד מאש. אומר: לא, אש גם לא, למה? כי שדרכו לילך ולהזיק, נכון? שדרכו לילך ולהזיק, אז לזה יש Y גם ולזה אין Y. אי אפשר ללמוד. נכון? אנחנו מנסים ללמוד מזה, ה-Y פורח, מנסים ללמוד מזה, ה-X פורח. ועכשיו קורה דבר מאוד מעניין, אגב, ברור תמיד שפה יש Y ופה יש X ולא כאן. תמיד זה ככה, בכל הש"ס, בכל מקום שתמצאו, תמיד זה ככה. למה? איך אני יודע את זה? כי אם היה פה X כאן, פה שהיה פה Y כאן, אז הייתה פירכא גם על הצד השווה, הלוא יש מאפיין לשני המלמדים אותו מאפיין. טוב, עוד רגע אני אסביר. אבל אני כבר כאן אומר, זה תמיד ככה. זאת אומרת, תמיד המאפיין שאין פה ויש פה יהיה גם פה, ה-Y.

[Speaker C] וה-X,

[הרב מיכאל אברהם] המאפיין שאין פה ויש פה, יהיה פה. בסדר? תמיד זה ככה. זה כמו גנים, ג'ינס. כן, נכון, דומה מאוד. אז עכשיו, לא, זה באמת דומה. פעם השתמשנו באנלוגיה הזאת. אוקיי. בכל אופן, אז עכשיו מה אני אומר? אני לא מוסיף שום נתון נוסף. אני אומר: הלימוד מפה לא עובד, הלימוד מפה לא עובד, אז לכן משניהם ביחד הכל בסדר. מה משניהם ביחד הכל בסדר? אם אף אחד מהם לחוד לא יכול לעבוד, למה משניהם ביחד כן? אפשר ללכת פה בשתי צורות.

[Speaker C] בלעדי הכלל לא יכולתי להסיק את זה. בגלל שהמשנה נתנה את הכלל אני יכול. זה לא אומר שהכלל נכון. המשנה אומרת אותו.

[הרב מיכאל אברהם] אולי, מאיפה היא יודעת? המשנה, נשאל על המשנה, לא על הגמרא. מאיפה המשנה יודעת שהכלל הזה הוא נכון? היא לוקחת שני מקרים, לומדת מהם משהו כללי. מי אמר לך? איך אני אחדד את זה יותר? תראו, יש לי שתי אפשרויות ללכת מפה. ושתי האפשרויות האלה הן כנראה מחלוקת ראשונים. כי הגמרא בסוף, זאת אומרת הרא"ש פה על הגמרא הזאת מביא מחלוקת מאוד מעניינת. הוא אומר ככה: הצד השווה שבהן וכולי. הרב אלפסי לא הביא בחיבורו כל הני אוקימתא דהני אמוראי, דמסקינן דאלפינן אבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש הגג ונפלו לרשות הרבים ברוח מצויה והזיקו בתר דנייחי מבור ומאש. בסדר? עד כאן זו מסקנת הגמרא. ויש מן הגדולים שכתבו, אומר הרא"ש, דלא מיחייב אלא מה שחייב בשניהם, ופטירי מנזקי כלים וממיתת אדם כמו בור, ומטמון כמו באש, כיוון דאתו במה הצד יהבינן להו הקל שבשניהם. שואל הרא"ש, אנחנו הרי יודעים שבארבעה אבות הנזיקין יש קולות מיוחדות לכל אחד מהאבות. נגיד שור תם חייב רק חצי. אש פטורה בטמון. בור פטור על כלים, שור ולא אדם חמור ולא כלים. אוקיי? כל אחד מה… שן ורגל פטור ברשות הרבים. זאת אומרת, לכל אחד מהאבות יש איזשהו סוג של פטור שמיוחד רק לו. עכשיו שואל הרא"ש: האם הפטורים של שני המלמדים, שזה אש שפטור על טמון ובור שפטור על כלים ועל אדם, כן? האם הם יהיו גם באבנו סכינו ומשאו? עכשיו מה היינו אומרים? על פניו מה הייתם אומרים בסברא? כן? שכן? שני סוגי הפטורים. גם הפטור של זה וגם הפטור של זה. למה? מה הרעיון מאחורי זה?

[Speaker C] אם אתה צריך

[הרב מיכאל אברהם] את שני המלמדים כדי ללמד על זה, אם תרצה לחייב כמו בטמון, אז יש לך רק מלמד אחד. כי זה פטור על טמון. איך תוכל לחייב על טמון? הרי אתה צריך את שניהם המלמדים כדי שתצליח לחייב על הלמד, נכון? עכשיו, בכל אחד שפטור או פה או פה אין לך שני מלמדים, לא תצליח ללמוד לחייב את אבנו סכינו ומשאו על טמון או על כלים, נכון? לכן המתבקש שיפטור שניהם. זה מה שאומרים היש מן הגדולים שמביא הראש. ואתם בעצם אומרים שכל הפטורים שיש במלמדים יש גם בלמד. מה הגמרא אומרת שלא? עוד שנייה אחת. הגמרא לא אומרת כלום, זה מחלוקת ראשונים.

[Speaker D] כשאתה לומד מכאן שאו איקס מחייב או וואי מחייב.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, תכף זה כבר שלב שלישי, אני אגיע גם לזה אבל. אז הראש אומר, אז אחרי שהוא הביא את היש מן הגדולים, אז הוא אומר ויש שנסתפקו בדבר. דעה שנייה. מה הם נסתפקו הוא לא כותב, מה הצד השני של הספק? צד אחד זה כמו היש מן הגדולים, מה הצד השני מה הייתם אומרים? שאין שום פטורים בלמד? נכון, ככה נראה, הוא לא מפרט שום דבר אלא הצד ההפוך שאומר שלא יהיו פטורים. מה הרעיון מאחורי זה? אני יכול להסביר מה הרעיון מאחורי זה. הרעיון מאחורי זה הוא בעצם הבא: אני לוקח את הצד השווה שיש במשנה, וזה רעיון של הצד השווה. הצד השווה שיש במשנה אומר שכל דבר שהוא ממונך ושמירתו עליך אתה חייב לשלם. אוקיי. עכשיו אני אומר ככה: אבנו סכינו ומשאו שנפלו מראש הגג והזיקו, הם ממוני ושמירתם עלי. אז לא אכפת לי עכשיו מאש ומבור, אני לא חוזר חזרה לאבות הנזק. אני עכשיו מסתכל על הכלל, הרי בשביל זה למדנו את הכלל, אז הוא חייב. עכשיו אני שואל את עצמי, האם לפטור אותו בטמון? בשביל זה אני כן צריך לחזור לאבות, כי הכלל לא אומר לי איך קובעים מי פטור מתי. פה אני כן צריך להיכנס לאבות הספציפיים ולראות, אם זה דומה לאש הוא יהיה פטור בטמון, אם זה דומה לבור הוא יהיה פטור על כלים ועל אדם, נכון? אז על עצם החיוב אני לא צריך להסתכל על המלמדים, עצם החיוב זה ממוני שמירתו עלי חייב. עכשיו אני שואל בסדר, עכשיו בוא נראה, מה הדין בטמון? מה הדין בכלים? בוא נראה. זה דומה לאש? תשובה היא לא, כי יש פה הבדלים, אז אני לא יכול ללמוד על טמון, אז לא יהיה פטור על טמון. ואותו דבר על כלים ואדם. ואז יוצא הצד השני של ההסתפקות שאומר שאין פה שום פטור. כיוון שאני בעצם לומד את זה כשתי קומות. אני קודם כל לומד את עצם החיוב, ואחרי זה אני צריך לימוד חדש כדי לפטור על טמון. עכשיו, את עצם החיוב זה כל דבר שהוא ממונו ושמירתו עלי, זה הכלל. והאבות הספציפיים הובאו להלכותיהן. אגב זה גמרא בדף ה', הגמרא אומרת את זה, שהם הובאו להלכותיהן. אז הם הובאו ללמד מתי אתה פטור על טמון, מתי אתה פטור על כלים וכולי. את זה לא תצליח ללמוד על אבנו סכינו ומשאו כי זה לא דומה לא לאש לבד ולא לבור לבד. ואז יוצא שלמדת את החיוב אתה לא מצליח ללמוד שום פטור. לכן הצד השני של ההסתפקות זה שהוא יהיה חייב ולא יהיה לו שום פטור משני הפטורים של האבות.

[Speaker C] זאת אומרת לא לא פוטר, זה כאילו אתה אומר שזה לא מספיק כדי לפטור.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אז ממילא אין לי פטור. קודם כל הוא חייב, בשביל לפטור אני צריך לימוד, אין לי לימוד, אז הוא חייב. בסדר? אז זה ההסתפקות, נכון?

[Speaker C] שני המאפיינים השונים הם לקולא, אז איך זה שבכלל

[הרב מיכאל אברהם] לא, הם לחומרא, לא לקולא, תמיד לחומרא.

[Speaker C] כשאני בא מ-A ל-C, A יותר חמור, נכון? אז אני כאילו C נראה על סמך כל אחד מהמאפיינים יותר חמור, נכון? אז איך משניהם אני יכול לחייב?

[הרב מיכאל אברהם] שאלתי את זה קודם, אני מגיע לזה, זה שאלת השאלות פה. זה כבר ראשונים מעירים את זה אבל נגיע עוד מעט. אז זה ההסתפקות בדברי הראש. אבל הראש עצמו סובר בכיוון שלישי, הוא חולק על היש מן הגדולים וגם על המסתפקים והוא אומר: ולי נראה דכל דין בור יש להם. עכשיו הוא מוכיח את זה ממהלך הגמרא, לא חשוב, הוא טוען שזה בור. איך הראש למד את זה שזה בור? פשוט, הראש אומר ככה: אנחנו בעצם מאש לא מצליחים ללמוד את זה, לומדים את זה מבור, בסדר? ובאמת זה דומה לבור. נכון? בור שברשות הרבים לא דרכו ללכת ולהזיק, אלא הוא נתקל בו והוא הוזק. זה ממש בור. אלא מה? יש לי פירכא על הלימוד מבור. למה? משום שכוח אחר מעורב בו. בסדר, אז אש מראה שכוח אחר מעורב בו לא מפריע. אתה רואה באש מחייבים. אבל המהות עדיין נשארת בלימוד מבור, כי זה באמת דומה לבור. יש לי רק בעיה טכנית בגלל שיש איזשהו הבדל בין זה לבין בור, אז האש תראה לי שהבעיה הטכנית הזאת היא לא בעיה. היא סילקה את המניעה, את הלימוד הראשוני אני אגדיר מה זה כן הצד השווה וזה יהיה יותר ברור. הראש טוען שזה בניין אב מבור. האש רק עוזר לי לסלק מפריע על הבניין אב, זה הכל. היתה כאילו פירכא על הבניין אב אם הייתי מנסה. אני עושה בניין אב מבור, מה לבור שכן אין כוח אחר מעורב בו, אז אש מוכיחה שזה לא עובד. גמרנו. בעצם לא הייתי צריך להמשיך לחזרה הדין וכולי. ובלשון הגמרא גם הראש קצת קשה, ובגמרא כן נראה שצריך לחזור הדין, זאת אומרת שצריך את הצד שווה. אבל ככה הראש למד את הגמרא. ואז בעצם זה בכלל לא לימוד של צד שווה. עכשיו השאלה אז מה זה כן? אז איך למדו את זה היש מן הגדולים? שהם הבינו שזה כן צד שווה.

[Speaker C] אבל זה נחשב ריגא, הראש יש איזה לימוד שיש כמו צד שווה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא צד שווה.

[Speaker C] לא צד שווה, זה בניין אב מבור,

[הרב מיכאל אברהם] רק האש מסלקת מפריע.

[Speaker C] ומבנין אב כזה אפשר לבנות עליו?

[הרב מיכאל אברהם] כן, ברור, זה הגמרא אומרת את זה. לא, חייבים באבנו סכינו ומשאו.

[Speaker D] ואתה

[הרב מיכאל אברהם] מקבל גם פטור של בור, יהיה פטור על כלים ופטור על אדם. הכל, זה דומה לבור לגמרי. זה ההבדל, כי האש מראה שההבדל לא חשוב. בסדר? אז זה בעצם מה שקורה פה, זה שהמלמד השני רק עוזר למלמד הראשון לעבוד. זאת אומרת המלמד הראשון היה נתון באיזה בעיה, המלמד השני מסלק את הבעיה. צד שווה זה לא זה. זאת אומרת היש מן הגדולים הבינו שמה שיש כאן זה לימוד צד שווה, לא לימוד בניין אב עם גלגל עזר, אלא זה לימוד של צד שווה. איך עובד צד שווה? אז הם אומרים ככה, בעצם אני רוצה ללמוד מאש, ואני טוען שמה שקובע זה האיקס, אוקיי? או הוואי, לא חשוב, היכולת של הוואי או שהאיקס קובע ואז אני עושה אנלוגיה, אני לומד את זה מאש. ואז אני אומר לא, פה אנחנו רואים שאין איקס ויש וואי ובכל זאת הדין קיים. אז ברור שזה לא תלוי לא באיקס ולא בוואי גג. נכון? כי פה אין וואי גג וגם לא איקס. לכן הדין בעצם לא תלוי לא באיקס ולא בוואי גג. אז אם טוב, בוא נלמד מבור, אולי הוא תלוי באיקס גג ובוואי? גם לא. הנה פה בדיוק הפוך וזה עדיין הדין קיים. הדין פירושו שחייבים לשלם. גם פה וגם פה חייבים לשלם. אז מאיפה בא החיוב לשלם? מאיקס? לא, כי אני רואה שפה אין את איקס. מוואי? גם לא, כי אני רואה שפה אין את וואי. אז כנראה שיש איזהו זי שהוא משותף לשניהם ובגללו חייבים, והזי הזה קיים גם פה. מה זה הזי הזה? כל דבר שהוא ממונך ושמירתו עליך, חייב לשלם ממיטב הארץ. ולכן בעצם כנראה אם לא איקס מחייב את התשלום ולא הוואי מחייב את התשלום, אז כנראה הזי עושה את זה, וזי יש גם פה. באיקס ובוואי אי אפשר ללמוד מכל אחד מהם, אבל זי יש גם פה. זה הצד השווה, לכן גם קוראים לזה הצד השווה. קוראים לזה הצד השווה כי זה המאפיין היחידי שהוא שווה לשניהם, מכנה משותף. בדיוק, המכנה המשותף לשניהם ולכן אני לומד מהצד השווה. עכשיו תראו, אני אביא דוגמה איך פורכים על הצד השווה בגמרא. מה שפורכים לצד השווה בדרך כלל זה פירכא כזאת. זאת אומרת פה יש מאפיין דאבליו ופה בשניהם אין את דאבליו. למה זאת פירכא? כי על שניהם, זאת אומרת איקס גג וואי גג זה פירכא לכל אחד מהם, השני מראה שזה לא רלוונטי. אבל אם יש פירכא על שניהם,

[Speaker C] אז

[הרב מיכאל אברהם] היא מפילה את הצד השווה. למה היא מפילה? כי לך תדע האם החיוב לשלם תלוי בזי ואז זה נכון גם אצלנו, או שהוא תלוי בדאבליו גג, אבל פה יש דאבליו ולכן לא חייב. אתה לא יודע. ודיברנו על זה שפירכא זה משהו שמספיק להראות שאתה לא בטוח כי יש שתי אופציות. בדיוק כמו בקל וחומר. כך פורכים את הצד השווה. למה אני מקדים את זה כבר פה? עוד רגע אני עוד אחזור לזה, כדי לחזור ולהסביר לכם למה טענתי שפה חייב להיות איקס ופה חייב להיות וואי. כי אם תבין, הרי התחלתי בזה שמפה אי אפשר ללמוד כי זה איקס גג וזה איקס ומפה אי אפשר ללמוד כי זה וואי גג וזה וואי. למה אני טוען שפה חייב להיות איקס ופה חייב להיות וואי? כי אם היה פה איקס גג אז הייתה פה פירכא על הצד השווה, בשניהם יש איקס גג. ואם היה פה וואי גג אז הייתה פה פירכא על הצד השווה מצד הוואי, כי יש מאפיין משותף לשניהם. חייב להיות, וזה תמיד מתקיים בכל הש"ס, בכל צד שווה שתמצאו תמיד מפה יש איקס פה יש איקס גג, מפה יש וואי פה יהיה וואי גג. תמיד, אחרת אין צד שווה, אחרת הצד שווה נופל. אוקיי? עכשיו השאלה המעניינת היא השאלה הבאה. בעצם יש לי שתי אופציות, וכאן אני חוזר לאנלוגיה שעשיתי לקל וחומר. יש לי למעשה עכשיו הטבלה הזאת היא כאילו כמו הטבלה שם. בסדר? יש לי שתי אופציות, שתי תיאוריות נקרא לזה, מה קורה על הלימוד, בעצם מה שעשיתי פה זה דבר דומה מאוד למה שעשיתי פה עם האלכוהול והאלה, זה האיקסים והוואי האלה. זה בעצם התיאוריה שעומדת מאחורי. אני טוען שיש מאחורי זה משהו, מאפיין כלשהו שגורם לחיוב, ויש מאחורי זה מאפיין כלשהו שגורם לחיוב. אני בונה את המאפיינים ואני מנסה לראות מה, האם אפשר ללמוד או אי אפשר ללמוד. עכשיו קורה פה איזשהו נס, זאת אומרת מזה אי אפשר ללמוד, גם מזה אי אפשר ללמוד. אבל משניהם ביחד בלי שהוספתי כלום, משניהם ביחד כן. הסברתי את הנס הזה כי אמרתי איקס לא רלוונטי, וואי לא רלוונטי, אז כנראה שיש זד שהוא הרלוונטי. אבל זה לא כל כך פשוט. למה? כי יכולות להיות שתי… יכולה להיות תאוריה אדומה שאומרת או איקס או וואי מחייבת את התשלום. ואז סי לא יהיה חייב לשלם, נכון? וזה יש לו איקס, וזה יש לו וואי, אבל לזה סליחה או… הקומבינציה שלי זה או איקס גג או וואי גג, לא משנה. אז זה או איקס גג או וואי גג ובזה אין את שניהם, נכון? ואז יוצא שהצד השווה לא יעבוד. תאוריה שנייה זה התאוריה השחורה, זד. נכון? אם התאוריה היא שמה שמחייב זה זד, זה עדיין מסביר את שני האבות שלי, אז כמובן שגם זה יהיה חייב כי יש לו גם את זד. עכשיו השאלה היא רגע אחת, עכשיו השאלה היא איך אני בוחר בין שתי התאוריות? מי יותר נכונה? הפשטות. זה תולה את החיוב בפרמטר אחד, וזה תולה את החיוב באחד משני פרמטרים. בדיוק כמו עם אלפא ובטא כאן. לכן זה בדיוק אותו דבר.

[Speaker D] לא לגמרי. למה? משום שזד בעצמו הוא מורכב על שני… על כמה דברים, יש כמה רכיבים.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, רגע, רגע.

[Speaker D] לא, לא, לא.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מזהה את זה בכלל. אני יודע, אתה כבר מזהה כי המשנה עשתה לנו את העבודה וזיהתה אותו, אבל אני לא מזהה את זה ואני טוען שצריך להיות איזשהו זד כאין איקס ואין וואי.

[Speaker D] לא, אבל אם זד עצמו הוא מורכב של כמה דברים, אז אתה לקחת את ה… את הטרך אחד…

[הרב מיכאל אברהם] אבל מי אמר שהוא מורכב מכמה דברים? בגלל שזיהית אותו? אמרתי אני לא מזהה אותו. אני אומר אם לא איקס ולא וואי, יש פרמטר אחר זד שאנחנו לא יודעים. ב', ב' זה גם לא נכון אני חושב, אפילו אם אני מזהה אותו. למה? בגלל שכאשר אני אומר נגיד אם היה פה איקס גג וגם וואי גג, זה לא היה יותר מורכב. רק באו הוא מורכב. כי אם איקס גג וגם וואי גג תקרא לו זד, זה מאפיין אחד. זה לא או זה או זה. זה מאפיין אחד. כל מאפיין, נגיד אתה רוצה שזה יהיה ממונו, גם ממונו יכול להגיד או שהוא קנה את זה בהגבהה או שהוא קנה את זה במשיכה או שהוא קנה את זה בקניין חצר. אוקיי? אז זה גם מורכב? לא, כי כל עוד אני אומר שזה מצטרף למשהו אחד, אז זה משהו אחד. זה מורכב רק מתי שאתה עושה או זה או זה, אז זה כבר תאוריה שהיא יותר מורכבת. מה החיסרון בתאוריה פה? מה? זה איקס או וואי. לא הבנתי.

[Speaker C] אם אתה עושה איקס או וואי,

[הרב מיכאל אברהם] ואיקס או וואי זה גם או, זאת אומרת זה כולות, זה לא יכול להיות.

[Speaker C] וזה יביא אותך למסקנה אחרת.

[הרב מיכאל אברהם] אבל איקס או וואי לא יכול להיות כי זה כולות. אנחנו מחפשים חומרות שמחייבות, לא כולות שמחייבות. מה שיש כוח אחר מעורב בו זה לא סיבה לחייב, זה סיבה לפטור.

[Speaker C] אם אתה רוצה שתהיה מסקנה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, לכן אני אומר זה איקס גג וואי גג ולא איקס או וואי. כדי לחייב הכוונה איקס גג.

[Speaker C] מה אם יש עוד זד?

[הרב מיכאל אברהם] חוץ מזד יש גם אס. איפה הוא נמצא?

[Speaker C] הוא נמצא. טוב, אז בואו נקרא לו זד. לא לא לא, אולי יש

[Speaker B] כמה סוגים.

[הרב מיכאל אברהם] תקרא לאס זד שתיים, זה לא משנה.

[Speaker B] לא שייקספיר זה בן דודו שגם כן קראו לו שייקספיר.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר שבסופו של דבר גם כאן, גם כאן יש לי שתי תאוריות שאני בוחר את הפשוטה ממש במקביל למה שקורה שם. לכן בעצם גם כאן עומד העניין הזה שמאחוריו יושבת תאוריה. אם אנחנו מבינים שמאחורי ההיסק יושבת תאוריה, מתבררים לנו הרבה דברים. עוד מעט נראה עוד דברים שמתבררים.

[Speaker D] אבל מאיפה המשנה ידעה? למה המשנה הציגה את ה-X וה-Y? זאת אומרת את השור והקרן?

[הרב מיכאל אברהם] אחרי שאנחנו לומדים שזה באמת הראש והרגל, זה הלכותיהם. רק בשביל הפטור. הגמרא עצמה אומרת את זה, זה לא קשור אליי. הגמרא אומרת בדף ה' שמשנו להלכותיהם. רק בשביל הפטור.

[Speaker C] אבל מאיפה המשנה יודעת את הכלל לפי מה שאתה אומר? הרי יכול להיות איקס או וואי, ואז הפטור היה יותר פשוט.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לפי המסקנה מה יותר פשוט?

[Speaker C] מה יותר פשוט?

[הרב מיכאל אברהם] שיש כלל אחד, שיש פרמטר אחד שקובע המאפיין שנתנה לך, שלא או שכוח אחר מעורב בו או שתחילת עשייתו לנזק או שכל מיני דברים. לא. או או זה לא פשוט, זה מורכב. נבחרת ההסבר הפשוט, את התיווך הזה המשנה עצמה עשתה. הגמרא רק מפענחת מה המשנה אומרת כשהיא אומרת הצד השווה שבהן שממונך ושמירתן עליך. הגמרא חוספת את מה שנעשה במשנה, זה בעצם מהלך שהתנאים כבר עשו. אז עכשיו תראו, אני אראה קודם כל איך עוברים מההצגה הזאת להצגה הזאת. אני אנסה להראות לכם איך נראה צד שווה בטבלה. ירח וכוכבים, זה עוד פחות חשוב. בסדר? עכשיו בוא נמלא את הטבלה. איך בעצם העסק הזה עובד? אנחנו מתחילים בקל וחומר משן ורגל לקרן. בסדר? משיגים את המסקנה שיש פה אחד. זה ארבעה אלה. אוקיי? עכשיו יש פירכא מהירח. נכון? עכשיו אני אומר טוב אז בוא, סתם אני זורק עוד פעם הקטנה, נלמד מבור. איך נלמד מבור? עוד פעם אותו דבר, אפס ואחד. אנחנו עושים קל וחומר מבור. נכון? עכשיו אנחנו אומרים יש פירכא, אפס ואחד, פירכא אחרת על בור, נכון? אז זה לא עובד. עכשיו אנחנו עושים צד השווה. מה אני ממלא פה? בדיוק זה השיקול שעשיתי פה. אם פה יש איקס, פה חייב להיות איקס גג. זאת אומרת זה אפס וזה אפס תמיד. בכל מקום בש"ס זה תמיד יהיה אפס. כי אם זה לא יהיה אפס, אז יש פירכא על צד השווה. ואם פה יהיה אחד, אז זה אומר שיש פירכא על צד השווה. ובעצם אני מראה לכם זה בדיוק כמו פה, אני רק מתרגם את זה לטבלה. אוקיי? אז בעצם פתאום אנחנו רואים שגם הצד השווה הוא בסך הכל טבלת נתונים שאני רוצה למלא את המשבצת הזאת. ואם ככה, אז אני יכול לעשות בדיוק את מה שעשיתי בקל וחומר, לחפש תיאוריה שמסבירה את כל הנתונים האלה ולראות איזה תיאוריה יותר פשוטה וככה למלא את זה. אנחנו נעשה את זה. אבל רק אני מנסה להראות איך המעבר הזה קורה. עכשיו אני אגיד יותר מזה, יש שלושה סוגים של הצד השווה בש"ס. לא יכולים להיות יותר. זה מה שיפה כשבונים את זה בצורה סיסטמתית אז אתה לא צריך לעבור על כל הש"ס כדי לראות. לא יכול להיות סוג נוסף. זה ברור, אני לא צריך לעבור על כל הש"ס בשביל לדעת את זה. סוג אחד שבשני המקרים האלה יש אפס. שתי המשבצות האלה זה בעצם המשבצות שיכולות להשתנות. אם שני אלה הם אפס, זה צד שווה שמתחיל בשני קלים וחמורים. קל וחומר משן ורגל לקרן ומבור לקרן, שתי פירכות וצד שווה. עכשיו יכול להיות מצב שפה יהיה כתוב אחד ואז משן ורגל לקרן זה בניין אב. זה לא קל וחומר. יש פירכא, פירכא זאת, ואז עושים קל וחומר מבור. יש פירכא וצד השווה. יש כמובן אם פה יהיה אחד ופה יהיה אפס, אבל זה לא משנה, תחליפו את השורות, זה לא מעניין, זה אותו דבר. המקרה השלישי הוא זה שיש שני בנייני אב משני הצדדים, יש עליהם פירכא ואנחנו עושים צד שווה. בסדר? יש בעצם שלושה סוגים של הצד השווה בש"ס ויש את שלושתם ורק את שלושתם. אין יותר. אוקיי? זה יהיה חשוב לי להמשך. אז אני אומר עוד פעם יש שלושה סוגים, או שבשני המקומות אפס או שבשני המקומות אחד או שבאחד אפס ובאחד אחד, לא משנה איזה, העליון או התחתון. אוקיי? אלה שלושה סוגים של צד השווה שזה מתחיל בעצם מהשאלה מה שני הלימודים המה שני החיצים האלה. אם החץ הזה הוא קל וחומר וזה קל וחומר, אז זה אפס ואפס. אם זה קל וחומר וזה בניין אב, אז זה אפס ואחד. ואם שניהם בניין אב אז זה אחד ואחד. אוקיי? אלו שלושת הסוגים שיש. יש אגב הבדלים ביניהם, בעלי הכללים טוענים שיש הבדלים ביניהם. עכשיו אוקיי, אז אני בינתיים עוזב את הדבר הזה. עכשיו נעבור לעוד גמרא.

[Speaker C] גמרא במכות בדף ד'.

[הרב מיכאל אברהם] זה משהו שחוזר בכמה מקומות גם בכתובות בדף ל"ב, אבל פה נמצאים הראשונים אז אני מביא את הגמרא הזאת. מכלל דרבי יהודה סבר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. רבי יהודה סובר לאו שאין בו מעשה להלכה לא לוקין, אבל רבי יהודה סובר שלוקין. מנא ליה? מאיפה הוא לומד את זה? אמר עולא גמר ממוציא שם רע. הוא לומד את זה ממוציא שם רע. מה מוציא שם רע לאו שאין בו מעשה כי זה רק דיבור מוציא שם רע, אז לאו שאין בו מעשה לוקין עליו, אף כל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו. בסדר? לומדים ממוציא שם רע. זה המוציא שם רע זה האיי שלנו. אוקיי? אומרת הגמרא מה למוציא שם רע שכן לוקה ומשלם. נכון שהוא לוקה אבל הוא גם משלם, זאת אומרת יש שם איזושהי חומרה שאי אפשר ללמוד ממנה. אוקיי? אלא אמר ריש לקיש גמר מעדים זוממים. זה הבי. בסדר? לומדים מעדים זוממים. מה עדים זוממים לאו שאין בו מעשה עוד פעם רק דיבור, אז לאו שאין בו מעשה לוקים עליו, אף כל לאו שאין בו מעשה לוקים עליו. אגב השני המלמדים זה בנייני אב, נכון? זה לא קל וחומר. זאת אומרת כמו זה כך גם זה. אין פה קל וחומר אלא כמו שזה לאו שאין בו מעשה גם זה לאו שאין בו מעשה. אז אומרת הגמרא מה לעדים זוממים שכן אין צריכים התראה. זה האיקס גג. קודם זה היה וואי גג עכשיו זה האיקס גג שכן אין צריכים התראה. אז אומרת הגמרא מוציא שם רע יוכיח. וחזר הדין. לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה הצד השווה שבהן. מה לצד השווה שבהן שכן קנס? גם עדים זוממים וגם וגם מוציא שם רע זה קנס. טוב, עדים זוממים זה מחלוקת תנאים אם זה קנס או לא. אומרת הגמרא: לא קשיא, רבי יהודה סבר לה כרבי עקיבא, דהוא סבר שזה לא קנס. ברגע שאתה אומר שמוציא שם רע זה קנס ועדים זוממים זה לא קנס, זה לא פורך. למה זה לא פורך? כי זה בסך הכל אומר שיש פירכא רק באחד משני המלמדים, אז השני יוכיח. תצרף אותו, גם אם יש עוד פירכא, זה לא מעניין אותי, השני יוכיח, זה לא רלוונטי. בשביל לפרוך צד שווה צריך למצוא פירכא שיש בשני המלמדים. אומרת הגמרא: אלא מה לצד השווה שבהן? שכן יש בהן צד חמור. מה הצד השווה שבהן? שכן או איקס גג או וואי גג, בכל אחד יש צד חמור מול הלמד, אז לכן אי אפשר ללמוד. עכשיו זה ממש פלאי פלאות. למה?

[Speaker D] נסדר את זה שוב בלוח.

[הרב מיכאל אברהם] שואל תוספות בכתובות: אז לפי זה אתה יכול לזרוק את הצד השווה מהש"ס, את בניין אב משני כתובים מהש"ס, בכל מקום זה ככה, הרי זה המבנה אמרנו, זה המבנה תמיד. אני מתחיל מזה, אני אומר לא לא, פה יש איקס גג. אני מתחיל מזה, אני אומר לא, פה יש וואי גג. בסדר? אז מה? כנראה לא איקס רלוונטי, לא איקס גג רלוונטי, לא וואי גג רלוונטי, כנראה זה זד. מה פתאום? מה לשני אלה שכן יש בהן צד חמור, לזה יש איקס גג ולזה יש וואי גג. אז הלוגיקה של הצד השווה נופלת פה, זה משהו ספציפי. זאת אומרת, זה בעצם מערער על הלוגיקה של הצד השווה. או במילים אחרות, מה שהוא אומר, הרי יש גם את התיאוריה האדומה, לא רק את התיאוריה השחורה, נכון? זה בעצם מה שהוא אומר. אולי מה שקובע זה או הצד החמור הזה או הצד החמור הזה, מי אמר לך שזה זד? נכון? זה בעצם מה שהוא אומר. אבל כבר הסברנו הרי את אוקם רייזר, זאת אומרת הרי זה התיאוריה היותר פשוטה, אז מה הבעיה? ואם זה קיים אז איזה מין פירכא זו? תוספות שואל את זה בכתובות, כן. ופה הריטב"א מביא ארבע שיטות ראשונים להסביר את הסטופ במכות, מכות ד' עמוד ב'. אז הריטב"א מביא פה ארבע שיטות ראשונים, ובתוספות בכתובות בתוספות בכתובות גם מביא, הרי"ש שם כותב שכן זה צד משונה במיוחד. לא יודע אם הנה זה דבר כזה, לא משנה, לא משכנעים בעיניי התירוצים של הראשונים. אני אגיד לכם מה לדעתי התירוץ הנכון. לאור מה שראינו קודם, התירוץ הוא פשוט.

[Speaker C] תראו, יש פשוט כי הוא לא מקבל את העיקרון שהפשוט מנצח? זה התשובה?

[Speaker D] והוא לא מקבל אז שיפרוך את כל הצד השווה?

[Speaker C] לא.

[הרב מיכאל אברהם] נו, אז אין לו צד שווה בכלל? לא, זאת

[Speaker C] אומרת

[הרב מיכאל אברהם] בדברים האלה פירכת צד חמור מופיעה באיזה שלושה-ארבעה מקומות בש"ס, לא יותר מזה. צד שווה יש בהרבה מקומות. הוא לא מקבל צד שווה? הוא מוחק את בניין אב משני כתובים מהרשימה של רבי ישמעאל?

[Speaker C] אז הוא קשה, זאת השאלה.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אנסה להסביר למה זה לא קשה, לתרץ את זה. לתרץ את תוספות כאילו? לתרץ את תוספות, הגמרא, הקושיה של תוספות. זאת אומרת למה לפי הגמרא אם פורכים צד חמור אז אין בכלל דבר כזה הצד השווה? זה מה ששואל תוספות ומה ששואלים כל הראשונים, הריטב"א והרא"ה וכולם, הרמב"ן, כולם שואלים את זה. זאת אומרת איך בכל זאת ייתכן שיש צד שווה שפורכים צד חמור? זה בעצם מה שאני מנסה להסביר. וזה פשוט.

[Speaker C] רגע, אבל הגמרא אומרת את זה צד חמור?

[הרב מיכאל אברהם] כן. מה לשני אלה שכן יש בהן צד חמור? זה הפירכא של הגמרא. תראו, יש הבדל בין הדוגמה הקודמת שהבאתי מבבא קמא לבין הדוגמה הזאת. בבבא קמא מה היו שתי הפירכות על בור ועל אש? ובכלל אגב, זו סוגיה מאוד חריגה בתחילת בבא קמא. הפירכות הן כוח אחר מעורב בו ודרכו לילך ולהזיק. נכון? אלה מה שאני קורא פירכות עובדתיות. מה הכוונה? שהן לא מאפיינים הלכתיים. זה לא שבור פטור על זה וזה, לא קטגוריה הלכתית אלא עובדתית: בור לא הולך, בור עומד, נכון? זה מאפיין עובדתי של שני המלמדים. הפירכות במכות זה פירכות הלכתיות. עדים זוממים לא צריכים התראה, מוציא שם רע לוקה ומשלם. זה לא מאפיין של מה זה הוצאת שם רע, מניע שפתיו. היו אומרים: מה לשני אלה שכן הם מניעים שפתיהם? זאת הייתה פירכא עובדתית. אבל פה אומרים מביאים דין שמראה שהם חמורים יותר. למה זה חשוב? פשוט. אם הפירכות ההלכתיות הן לא יכולות להיות, האלפות והביתיות האלה הן תמיד עובדתיות. נכון? חייב להיות עובדתי. כי הדין שואל מה יש בשן ורגל שגורם לזה שהיא מחייבת, או בקרן או בחצר הניזק, נכון? אתה לא יכול להגיד לי מה שיש בשן ורגל גורם לזה שהיא מחייבת חצר הניזק, הרי

[Speaker C] זה הדין שאתה שואל מה המחייב.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אז זה תמיד מאפיין עובדתי. ההלכות הן אינדיקציה לזה שיש מאפיין עובדתי, נכון? כשאני מביא פירכא פה אני אומר הרי… שן ורגל חייב בקרן פטור. מה זה אומר? זה הלכה, שהיכא דהוא חייב ופה הוא פטור, זאת פירכא הלכתית. אבל מאחוריה יושב גמא. זאת אומרת מאחוריה יושב משהו שאומר, אז כנראה יש פה עוד פרמטר עובדתי שמשחק פה ולך תדע עכשיו מה הוא עושה. הוא עושה פה בלאגן, טורף את הקלפים. אוקיי? עכשיו תראו. אם המאפיינים שלי הם מאפיינים עובדתיים, פה יש מאפיין עובדתי אחד ופה יש מאפיין עובדתי אחר, הצד השווה שבהם הוא לא עוזר. כי זה יותר פשוט מזה. למה שלא? אבל אם הפירכות הן פירכות הלכתיות, אז מה אתה אומר לי? שפה יש הלכה איקס גג ופה יש הלכה וואי גג. אבל יכול להיות שהלכה איקס גג פה והלכה וואי גג פה שתיהן ביטוי לאותו פרמטר עובדתי אלפא. הגורם הוא אותו גורם. ובהקשר שונה זה יוצא החוצה בצורה של הלכה שונה. אבל אותי מעניין לא ההלכה. ההלכה היא רק סימן. יכול להיות שמאחורי זה יושבת אותו סוג של חומרה, שאין אותה בדיוק, שאין אותה שם.

[Speaker C] וברגע שזה תופס לשני מקרים אחרים,

[הרב מיכאל אברהם] כן, כל המקרים האחרים, כל המקומות בש"ס שעושים פירכת צד חמור, זה תמיד פירכה הלכתית. אגב באופן כללי, פירכות של צד שווה הן בדרך כלל פירכות הלכתיות ולא עובדתיות. מה המובן של זה? אגב כל המאפיינים של ארבעת אבות הנזיקין הם מאפיינים עובדתיים.

[Speaker C] לא שאלת אותנו. ההלכות נשענות על הדבר העובדתי.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. אבל כיוון שרק ההלכות הן שונות, יכול להיות שהעובדה שמחוללת את ההלכות האלה היא אותה עובדה. אלא מה? רק לפי ההקשר יש לה חומרה הלכתית שונה. ואז עכשיו תבינו, אני לא צריך להראות את זה. מספיק לי להעלות את האפשרות בשביל שזאת תהיה פירכה. לכן זאת פירכה. אז פירכת צד חמור לא אומרת שיש מאפיין עובדתי אחד שעומד מאחורי שתי ההלכות, אלא כיוון שזה רק שתי הלכות ולא שתי עובדות, עדיין לא הוכחת. אולי מאחוריהן יש עובדה אחת, ולכן לא הוכחת. אתם רואים דוגמה למשל למה כל כך חשוב הניתוח הזה. ברגע שאני מבין שמאחורי כל ההלכות יש תיאוריה, זאת אומרת אני לא מדבר רק על ההלכות, אלא אני אומר מאחורי זה יש איזה אלפות, בטות, איקסים וכל מיני תיאוריות מן הסוג הזה, פתאום הרבה מאוד דברים מסתדרים. דברים שהראשונים מסתבכים איתם כי הם לא עשו את הניתוח הזה. ולכן תראו את התירוצים שם, תירוצים ממש לא משכנעים, גם בריטב"א וגם בתוספות בכתובות. ואני חושב שכשמבינים את זה בצורה כזאת, אז זה פשוט, זה לא תירוץ, זה ברור. עד כדי כך זה היה ברור לי, עד שאני לא כל כך מבין למה רבנן חולקים על רבי יהודה ולא פורכים צד חמור. יש מחלוקת תנאים, לא הבאתי את המשך הגמרא, יש מחלוקת תנאים האם לפרוך צד חמור או לא לפרוך צד חמור. לאור מה שהסברתי כאן זה כבר לא תירוץ, זה פשט.

[Speaker C] אבל בהלכה, מה פוסקים?

[הרב מיכאל אברהם] בהלכה אני חושב שלא פורכים צד חמור, והנקודה היא כזאת. רגע, אני אסתכל על זה ביתר ביטחון. הלכה כרבנן, אני אראה מי אומר מה.

[Speaker C] יש פה בעיה בזה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, תכף אני, צריך להסביר אותם בכל מקרה, בלי קשר להלכה. צריך להבין מה הם אומרים. עוד רגע. רבי יהודה צד חמור לא פריך, סליחה, רבי יהודה צד חמור לא פריך, זה אומר שרבנן פורכים צד חמור ולהלכה פורכים צד חמור. שזאת פירכה. כן. ואז אני אומר מה ההיגיון שעומד מאחורי זה? למה לא לפרוך צד חמור? נדמה לי שההיגיון שעומד מאחורי זה, זה שאם זה יוצא בצורות שונות בשני הקשרים, אז סביר להניח שזה לא אותו מאפיין עובדתי. כי אם זה היה אותו מאפיין עובדתי זה היה עושה את אותה חומרה. נגיד היו אומרים מוציא שם רע לא צריך התראה, כמו שעדים זוממים לא צריכים התראה. אם זה באמת אותו מאפיין, למה במוציא שם רע זה לוקה ומשלם ובעדים זוממים החומרה היא שלא צריכים התראה? אם זה אותו מאפיין עובדתי בשניהם, הייתי מצפה שגם הביטוי ההלכתי יהיה אותו ביטוי הלכתי. עכשיו יש מקומות שבהם זה לא רלוונטי הביטוי ההלכתי של האחד בשני. אם שם לא משלמים בכלל, אז אין מה להגיד שילקה וישלם שם. אבל במקרה של עדים זוממים ומוציא שם רע זה רלוונטי. אפשר היה להגיד שמוציא שם רע לא צריך התראה, או שבעדים זוממים ילקו וישלמו, נכון? למה לא אומרים את זה? אז אומרים חכמים כנראה שזה לא אותו מאפיין עובדתי, זה שניים, ולכן לא פורכים צד חמור. בסדר? לכן יש מקום להתווכח על זה, אבל מי שכן פורך צד חמור, נדמה לי שהוא עושה את זה בגלל זה. ועכשיו עוד יותר מזה, תשאלו אז למה לא בכל המקומות בש"ס שהפירכות הן פירכות הלכתיות למה לא מתעוררת פירכת צד חמור? אז כמו שאמרתי עכשיו, יכול להיות שיש מקומות שבהם ברור שזה לא יכול לצאת באותה צורה בשני המקומות, ולכן בעצם אין מה לפרוך צד חמור, ואז זו באמת שאלה סברתית בכל דבר לגופו. אז אני אומר. מצאתי פה מנגנון איך מיישמים אותו בכל מקום, צריך לשבת על כל סוגיה ולראות. זה לא מתמטיקה שאפשר לעשות את זה, לתת למחשב לעשות את זה. ברור שצריך להבין את הדברים שעומדים פה. אבל אחרי שאנחנו מבינים את הדברים האלה, בסופו של דבר נדמה לי שיש לנו מערכת כלים די מסודרת איך לטפל בעניין הזה. ומה שאני אעשה בשלב הבא, מה שאני אעשה בשלב הבא, אני אנסה להראות.

[Speaker D] אלן בר דור, אלן בר דור, אלן בר דור, אלן בר דור.

[הרב מיכאל אברהם] מה שאני אעשה בפעם הבאה, אני אחזור לטבלה הזאת, בסדר? או לטבלאות האלה, ואני אנסה להראות איך עושים את זה בצורה סיסטמטית. איך אני בונה תיאוריה בצורה סיסטמטית לטבלה הזאת. אני אעשה שלושת טבלאות הצד השווה, כי מכל אחד מהם יוצא משהו מעניין אחר. מאוד מעניין הדבר הזה. ואז אני אסכם, אני פשוט אראה את הצורה הכללית ביותר על כל טבלה מכל גודל אפשר לעשות את זה, את אותו דבר. וזה תמיד עובד, לפחות עד כמה שבדקתי. אז מה אתה מחדש בזה? איך ממלאים את המשבצת בכל מצב.

[Speaker C] אבל אז מה? על מה אתה רוצה להגיד ש…

[הרב מיכאל אברהם] אני מנסה להראות את הלוגיקה של היסקים לא דדוקטיביים, שיש מאחורי זה לוגיקה. אני עוד אדבר על זה. אוקיי.