פרק ראשון של מסכת שבת – שיעור 6

[הרב מיכאל אברהם] טוב אנחנו בסוגיית שניים שעשוה אני מזכיר את הרקע במשנה קובעים שאם אחד עקר והשני הניח אז שניהם פטורים. והגמרא בדף ג' עמוד א' מסבירה שהפטור הוא בגלל דין שניים שעשוה בעשותה מה שדיברנו בתחילת השיעור הקודם וראינו שם שאפשר להבין את זה בשתי צורות. אפשר להבין שלמעשה כמו שהניחו בשאלה בגמרא ברגע שיצאה סך הכל מלאכה מבין שניהם יצאה מלאכה אז בעצם קרה פה משהו שלא אמור לקרות, נעשתה מלאכה בעולם על ידי יהודים אני מוסיף איריס העירה בצדק ואחרי שנעשתה מלאכה עכשיו השאלה היא רק את מי לחייב. והבעיה היא שאי אפשר לחייב שני אנשים על מלאכה אחת ואז בעצם אפשר היה לנסח את זה שהפטור של שניים שעשוה הוא רק פטור מעונש. אבל באופן עקרוני הדבר הבעייתי קרה בעולם. אולי אפילו הייתי אומר איסור דאורייתא קרה רק אין עונש. או שזה איסור דרבנן על האנשים אבל בעצם הבעיה דאורייתא קרתה. ואפשרות אחרת זה להגיד שלא המוקד של איסורי מלאכה בשבת הוא על האדם ולא על מה שקורה בעולם. וראינו בזה כל מיני השלכות על אמירה לנוכרי ודברים כאלה. ולכן בעצם כשהאדם עצמו כל אחד משני אנשים עשה רק עקירה או רק הנחה אז אי אפשר להגיד שהוא עשה איסור כי האיסור הוא הפגיעה בשביתת השבת בשבת היא רק כאשר אתה עושה מלאכה שלמה. אם עשית חצי מהמלאכה אז זה לא פגעת בשביתה אתה שבתת באופן עקרוני או לא הפרת את זה בצורה משמעותית. לכן דבר כזה הוא בכלל לא איסור מדאורייתא רק מדרבנן. אלה שתי האפשרויות להבין את דין שניים שעשוה. אחרי זה עברתי לעסוק בדין חצי שיעור וראינו שם אפשרויות שונות להבין את דין חצי שיעור האם זה איסור עצמאי או שזה הרחבה של האיסורים הקיימים. אמרנו שההלכה פוסקת כמו רבי יוחנן שזה דאורייתא אבל עדיין אפשר להבין את זה בכל אחת משתי הצורות. ראינו שיש אחרונים שונים חלק מבינים כך וחלק מבינים כך. היה מקום לתלות את זה בשאלה מה מקורו של איסור חצי שיעור האם זה סברת חזי לאצטרופי או שזה ריבוי שנלמד מהפסוק כל חלב לרבות כל דהו חלב. אם זה חזי לאצטרופי אז סביר להניח שבעצם יש פה את האיסור המקורי איכות האיסור עוד קיימת אלא שיש פטור מעונש. אם זה ריבוי מכל חלב פה אפשר היה להגיד בשתי הצורות גם בצורה שזה איסור עצמאי אבל ראינו שגם רב שמעון שקופ וגם הקובץ שיעורים אומרים שאפילו אם זה חזי לאצטרופי ברור שמדובר באיסור אחר לא בהרחבה של האיסורים הקיימים התורה מחדשת שאם יש משהו שכמותו יכול להצטרף אליו ולייצר איסור דאורייתא זה בעצמו מהווה איסור דאורייתא עצמאי. ככה זה לשיטתם. אני מזכיר לכם רק את הנפקא מינה כי אני אשתמש בה גם היום הקובץ שיעורים הביא שם שיטת אחרונים ששואלים מה קורה אם אני אוכל חצי שיעור רגע לפני צאת יום הכיפורים. אז פה אין אפשרות שאני אצרף לזה עוד חצי שיעור ואגיע לאיסור תורה. ברגע שגמרתי לאכול יום הכיפורים הסתיים. אז יש שמה אחרונים שרוצים לטעון שכיוון שאין פה את הבעיה של חזי לאצטרופי אז לכן לא יהיה פה איסור של חצי שיעור לפחות לא מדאורייתא. והקובץ שיעורים דוחה את זה כי הוא טוען שלא צריך שזה יצטרף בפועל. מה שזה חזי לאצטרופי זה ראיה עקרונית היפותטית. רק מעצם העובדה שאני לוקח חצי שיעור ואם היית לוקח עוד חצי שיעור הייתי עובר על איסור תורה זה מוכיח שגם בחצי שכשלעצמו יש את איכות האיסור. רק לא השתנה שום דבר מעבר לתוספת כמותית. ולכן בעצם אומר הקובץ שיעורים לא צריך גם בקצה יום כיפור כשאכלתי חצי שיעור יהיה איסור דאורייתא. זה לא חשוב שאני לא יכול לצרף לזה בפועל עוד חצי שיעור כי הצירוף בפועל לא נחוץ זה רק ראיה היפותטית. אולי אני נזכר עכשיו במשל יפה לעניין הזה בלבול דומה בפילוסופיה יש מכירות את הצו הקטגורי של קאנט. קאנט אומר שאנחנו אמורים לעשות. קריטריון למעשה מוסרי זה מה שהיינו רוצים שיהיה לחוק כללי. אם יש משהו שאנחנו רוצים שיהיה חוק כללי, אז זה המעשה שאותו אנחנו אמורים לעשות. אם יש מעשה שלא היינו רוצים שהוא ייעשה כחוק, שהוא יהיה חוק כללי, זה מעשה לא מוסרי, זאת אומרת אותו לא צריך לעשות. וזה שאלה מעניינת, הערה מעניינת, כי הרבה פעמים, למשל כששואלים בן אדם, בן אדם מעלים מס הכנסה.

[Speaker B] זה כל כך יומיומי. מה? זה כל כך יומיומי.

[הרב מיכאל אברהם] כל יומיומי, כל דילמה בעצם אפשר לשפוט לפי הקריטריון הזה. תחשבו על בן אדם שמעלים מס הכנסה. אוקיי? אז הוא אומר, תראו, אני נגיד העלמתי אלף שקל מס הכנסה. באים אליו אומרים לו, תראה, זה לא בסדר, אנחנו כולנו משלמים ואתה לא משלם. אמר להם, תראו, מה זה משנה, הרי אף אחד לא יפסיד שום דבר באוצר המדינה אם חסר אלף שקל. זה רשום באיזושהי נקודה, אפס נקודה מקומות אחרי הנקודה, באיזשהו מקום בספר התקציב. שום דבר בתקציב לא ישתנה מזה, אף אחד לא יפסיד מזה שום דבר, כלום. זה לא ישפיע על כלום. לכן למה שאני לא אעשה את זה? מה אכפת לכם? אתם בלאו הכי משלמים, אבל אני ארוויח לפחות אלף שקל ואף אחד לא יפסיד, זה נהנה וזה לא חסר. אז תמיד אומרים לו, תראה, אבל מה יקרה אם כולם יעשו כמוך? כולם יעלימו מס ואז באוצר המדינה כבר יהיה חסר הרבה כסף. כן? אז הוא אומר, מה פתאום? אני כמובן עכשיו אני עובר למקרה מעשי יותר. הבן אדם שמעלים לא משתף את חבריו בזה שהוא העלים, נכון? עושה את זה בשקט. ואז אומר מה זה קשור למה שאני עושה? מה זה קשור למה שכולם יעשו? כל אחד יחליט לעצמו מה שהוא עושה, או שהוא מעלים או שהוא לא מעלים. מה שאני עושה מוריד מאוצר המדינה אלף שקל ולא משפיע על אף אחד שום דבר. לכן מה הטיעון הזה מה יקרה אם כולם יעשו כמוך? זה לא רלוונטי. מה שכולם יעשו יעשו, המעשה שלי לא משפיע עליהם. נגיד שכולם עושים כמוני, אז עכשיו אם אני לא אעלים אלף שקל אז אוצר המדינה יהיה בסדר? הוא לא יהיה בסדר כי כולם העלימו. המעשה שלי כשלעצמו משפיע רק על אלף שקל, לפחות כל עוד אני לא מטיף לאחרים גם לעשות כמוני. אוקיי? אז בעצם, וכאן בדרך כלל זה לא המצב כמובן, אדם לא רוצה לגלות שהוא מעלים מס הכנסה, נכון? אז לכן בעצם הוא אומר, מה אתם רוצים ממני? הוא אדם לא הולך להצביע בבחירות, ויכוח תמידי שלי עם הבן שלי. אדם לא הולך להצביע בבחירות. אז אומרים לו, תראה מה, אתה לא, אתה צריך לקדם את הרעיונות שבהם אתה מאמין. אז אומר, זה שאני אלך להצביע לא יקדם שום רעיון כי אין לזה שום השפעה. אז אומרים לו, מה זאת אומרת אין לזה שום השפעה? יש לך השפעה אבל קטנה. קודם כל זה לא נכון, אין לזה שום השפעה. השפעה אפס, לא קטנה. השפעה אפס, כי ההשפעה היחידה שיש לך כשאתה הולך להצביע זה רק כאשר בלי שהלכת להצביע, המפלגה שאתה רוצה בה עומדת על מספר מנדטים שלם פחות קול אחד. ואז אם אני הולך להצביע, ישתנה משהו על המפה. ואתם מבינים שהסיכוי לזה הוא משהו כמו אחד לארבעים אלף.

[Speaker C] אז מה, אבל הרמב"ם אומר שתמיד יראה, אבל הרמב"ם אומר שתמיד יחשוב שזה חצי חצי. הרמב"ם אומר ומכריע את הכף.

[הרב מיכאל אברהם] את יכולה לשקר לעצמך ותמיד יחשוב שזה, אדם תמיד יכול לחשוב משהו לא נכון, אבל זה לא נכון. אז זה לא יעזור שהרמב"ם אומר. השאלה היא למה זה נכון.

[Speaker D] הוא לא אומר שכך זה באמת, כך בן אדם צריך לחשוב. אולי בזה הוא מתקרב למצווה,

[הרב מיכאל אברהם] מה

[Speaker D] זה המצווה, אבל זאת

[הרב מיכאל אברהם] לא האמת, אז למה בן אדם צריך לחשוב כך? אז הנקודה היא, אז תמיד אומרים לו כן, אבל מה יקרה אם כולם לא ילכו להצביע כמוך? אז לא יחסר. רגע, אבל אם אני לא הולך להצביע בשקט, לא אומר לאף אחד כלום, כל האחרים יקבלו את ההחלטות שלהם, מה זה קשור אליי? הקול הבודד שלי לא משנה שום דבר בכל מקרה. התשובה לכל השאלות האלה היא אותה תשובה. הצו הקטגורי של קאנט זה התשובה היחידה. הצו הקטגורי של קאנט בעצם אומר שאתה צריך לעשות מעשה שהיית רוצה שיהיה לחוק כללי. אם אתה לא רוצה שהמעשה שאותו אתה עושה יהיה חוק כללי, אז הוא מעשה לא מוסרי, אסור לך לעשות אותו. עכשיו תשימו לב טוב, שהוא לא אומר שאם אתה תעשה אז כולם יעשו. זאת לא הנקודה. גם אם כשאני אעשה לא תהיה לזה שום השפעה ואחרים לא יעשו כמוני, אני מדבר על ניסוי היפותטי. לו יצויר שכולם היו עושים כמוני, זה מצב שאני רוצה אותו או לא? אם לא, אז אסור לי לעשות את המעשה הזה למרות שאין לזה שום השפעה. זה הנקודה של קאנט. זה לא בעיה שכולם יצטרפו אליי ויעשו כמוני בפועל. הנקודה היא זה ניסוי היפותטי. אני עושה ניסוי היפותטי, לו יצויר שכולם היו עושים כמוני, אני אוהב את המצב הזה או לא אוהב את המצב הזה? אם אני לא אוהב את המצב הזה, זה אומר שמעשה כזה הוא לא מוסרי. ואז הטענה היא שאתה צודק, המעשה שלך לא משפיע בשום צורה על כלום, ועדיין זה מעשה לא מוסרי ואתה צריך, אסור לך לעשות אותו. זה הטענה של קאנט. סתם נזכרתי בזה, אני סוגר סוגריים, זה לא הנושא שלנו. אגב, מה שרותי הזכירה קודם את הרמב"ם זה הערה מעניינת, כי יכול להיות שזה גוף מה שהרמב"ם מתכוון שם. תחשוב שכל העולם נמצא על חצי חצי, הכוונה תחשוב מה היה קורה אם מה שאתה היית עושה היה חוק כללי. היפותטית, לא שזה באמת יקרה, זה לא יקרה. אולי זה ממש הצו הקטגורי.

[Speaker B] בכל מקרה, אבל בלי קאנט, כלומר, אם הייתי עושה רק עקירה, אז זה בסדר. מה עניינו של מישהו אחר מה אני עושה?

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא לא לא, רגע רגע

[Speaker E] רגע, אל תלכי לפה.

[הרב מיכאל אברהם] מה שרק רציתי להגיד שם זה לגבי חצי שיעור, לא לגבי שניים שעשוה. לגבי חצי שיעור, מה הטענה של הקובץ שיעורים? האחרונים האלה טענו שכיוון שאי אפשר לצרף בפועל עוד חצי שיעור ולעבור איסור שלם בקצה יום כיפור, אז לכן אין פה איסור חצי שיעור. אומר הקובץ שיעורים, לא צריך לצרף בפועל את החצי השני. אתה צריך לעשות ניסוי מחשבתי, ניסוי היפותטי. מה היה קורה אילו הייתי יכול והייתי מצרף. ואם זה מה שהיה קורה, הייתי עובר איסור, זה אומר שכבר בחצי יש איסור. ולכן גם בקצה יום כיפור כשאין אפשרות מעשית לצרף עוד חצי, זה לא משנה. כי הניסוי שאותו אני עושה הוא ניסוי היפותטי, הוא לא ניסוי מעשי. בדיוק כמו בצו הקטגורי של קאנט. אוקיי? אז זה רק נזכרתי פשוט באסוציאציה, לא חשוב. בכל אופן, זה מה שראינו בפעם הקודמת, והתחלנו בסוף השיעור הקודם את השפת אמת. שהשפת אמת קושר את הסוגיה של חצי שיעור לסוגיה שלנו של זה עוקר וזה מניח.

[Speaker C] הרב, בנוגע, שאלת איזה שאלה על החצי שיעור במלאכות. אז אני חשבתי שזה לא השוואה נכונה. השוואה נכונה זה אם כל אחד מהם יאכל חצי שיעור, הם לא יצטרפו. רק אם אחד יחיד אוכל חצי ועוד חצי זה מצטרף. ככה זה בשניים שעשוה. מדובר פה על שניים, לא על אחד. נו, אז מה להשוות את זה לחצי שיעור?

[הרב מיכאל אברהם] למה? אבל אם אני נגיד שרק עקרתי. אוקיי? עכשיו אם אני הייתי גם מניח, הייתי מגיע לאיסור תורה, נכון?

[Speaker C] זה הכי דומה לחצי שיעור. במעשה שיחיד עושה, זה דומה לחצי שיעור כי הוא עשה את ההתחלה והוא… אבל באכילה מדובר רק על אחד שאכל חצי שיעור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא נכון. אני אומר עוד פעם, השאלה של השפת אמת היא שאלה לא על שניים שעשוה.

[Speaker C] אני לא מדבר על השפת אמת, על השאלה בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] תקשיבי, תקשיבי. השאלה של השפת אמת היא מה קורה כשאני עקרתי. זהו, אני עקרתי. מה אכפת לי שהשני הניח? אני עקרתי. למה על העקירה הזאת אין איסור חצי שיעור? הרי אני עצמי יכולתי להניח אחרי זה ולהשלים את זה למלאכה שלמה. בשניים שעשוה, מישהו אחר משלים אבל זה לא מעניין אותי. השאלה אני, כשאני עקרתי לבד, למה אני לא עובר על איסור חצי שיעור? הרי אני עצמי יכולתי להניח ולהשלים את זה למלאכה שלמה. מה אכפת לי שבשניים שעשוה עשה את זה מישהו אחר? לא שאלה רלוונטית. מבינה מה אני אומר? השאלה היא על האדם הבודד שעקר. הוא עצמו עשה חצי שיעור. הוא עצמו היה יכול להניח וזה היה משלים את זה לשיעור שלם. אז למה הוא לא עובר על איסור תורה של חצי שיעור? זה מה ששואל השפת אמת. רק אני אמרתי שמה, התחלנו כבר את השפת אמת. אמרתי שיש מקום להתלבט מה השפת אמת מתכוון לשאול. על פניו נראה שהוא מתכוון לשאול למה כאשר יש שניים שעשוה, זה עוקר וזה מניח, לא יהיה גם איסור של חצי שיעור. חוץ מאיסור שניים שעשוה שהוא איסור דרבנן, שכל אחד מהם גם יעבור על איסור תורה של חצי שיעור. היה אבל מקום לשאול למה בכלל צריך את הדין הזה של שניים שעשוה כאשר תמיד כשיש שניים שעשוה כל אחד כבר יש לו איסור דאורייתא של חצי שיעור. אז למה חכמים צריכים לעשות את ה… לתקן את הדין דרבנן הזה, את האיסור דרבנן הזה של שניים שעשוה? יש כבר איסור תורה על זה מבין כה וכה של חצי שיעור. או במילים אחרות, בשניים שעשוה אמור להיות איסור דאורייתא של חצי שיעור. הוא לא שואל למה אין עוד את האיסור של חצי שיעור. הוא שואל למה בשניים שעשוה עצמו אין איסור דאורייתא של חצי שיעור. הוא אומר למה לא מזהים בעצם את שני האיסורים האלה? את האיסור של שניים שעשוה, למה יש פטור? הוא לא שואל למה הפסוק מיותר. ברור שהפסוק לא מיותר, סליחה, כי הפסוק אומר שברגע שכל אחד עשה חצי, אז אי אפשר לחייב אותו מדאורייתא על איסור מלאכה בשבת, לסקול אותו, לחייב אותו חטאת. זה נכון. אבל חוץ מזה באים חכמים ואומרים כן, אבל אנחנו אוסרים מדרבנן בכל זאת. נכון? זה לא בלי קשר לפסוק. הפסוק פטר אותנו מהדין תורה. עכשיו באים חכמים ומחדשים שיש איסור דרבנן. על זה שואל הפני יהושע, למה? הרי יש פה איסור תורה של חצי שיעור. בסדר? זה בעצם השאלה שלו.

[Speaker F] אבל זה מניח שאין לי שום בעיה שתעשה מלאכה בעולם. שלמה.

[הרב מיכאל אברהם] המוקד הוא האדם. זה מה שהתורה, התורה אומרת את זה. זה הדיון שלנו בשיעור הקודם. אני לא מניח את זה. למה אני צריכה להניח את זה?

[Speaker F] אם יש כזאת בעיה, אם אני תורמת לעניין הזה, אז כן יש עניין של שניים שעשוה.

[הרב מיכאל אברהם] תמיד יש עניין של שניים שעשוה, אבל הוא מדרבנן בכל מקרה. הפני יהושע שואל למה לא יהיה בזה איסור תורה של חצי שיעור. לא הפני יהושע, השפת אמת, סליחה. למה לא יהיה בזה איסור תורה של חצי שיעור? זה שנעשתה מלאכה מביניהם.

[Speaker F] אבל הבנתי שמה שאתה מדגיש זה שהוא למה אין רק איסור תורה של חצי שיעור. נכון. אבל אז זה מניח שאין שום בעיה שתעשה מלאכה בעולם, שתהיה כאילו איזושהי מציאות של מלאכה בעולם שנעשתה על ידי שניים.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, וזה אנחנו לומדים מהפסוק שאין בעיה כזאת. הגמרא הקשתה למה אין בעיה כזאת והביאה את הפסוק של "בעשותה". הייתה הווא אמינא שתהיה בעיה כזאת, אבל למסקנה זה מה שהפסוק מלמד שאין בעיה כזאת. הבנת? זאת המסקנה. פה שואל הפני יהושע, בסדר, אין בעיה כזאת, אבל יש בעיה של חצי שיעור. עוד פעם, לא הפני יהושע, השפת אמת. בסדר? אז עכשיו הוא, בואו רגע אני אשתף פה את המסך. כן, אז השפת אמת בעצם שואל שם במשנה "שניהם פטורים", לכאורה נראה דמכל מקום אסור מן התורה כמו כל חצי שיעור, בפרט העוקר דחזי לעשות גם הנחה. הוא אומר בכל מקרה זה צריך להיות אסור מן התורה כמו כל חצי שיעור, במיוחד אותו אחד שעקר. למה? כי אותו אחד שעקר אחרי זה יכולה לבוא היד ולהשלים את זה לאיסור גמור. מי שהניח, אז כבר אי אפשר להשלים את זה לאיסור גמור. אם לא הייתה עקירה, אז היא כבר לא הייתה, זה היה בעבר. שימו לב שגם פה הוא מניח משהו שהקובץ שיעורים לא יקבל. נכון? הוא טוען שצריכה להיות איזושהי השלמה בפועל, צריכה להיות אפשרות להשלים בפועל כדי שיהיה איסור חצי שיעור. אבל אם בפועל אי אפשר להשלים, אז לא. הקובץ שיעורים זה גופא מה שהוא טוען, שזה לא נכון. מספיק שיש עקרונית אפשרות להשלים את זה לשיעור שלם כדי להוכיח שגם בחצי שיעור יש את האיסור. אוקיי, אז הוא מניח כנראה לא כמו הקובץ שיעורים. ועכשיו הוא כותב שזה גם יכול להיות הסבר לגמרא בדף ג', וכן היה אפשר לפרש הא דאמרינן בגמרא "פטורי דאתי לידי חיוב חטאת קחשיב", משום דמדאורייתא אסור, ודלא אתי לחטאת כגון הנחה, לפירוש רש"י דמן התורה מותר, לא חשיב. כן? מה שהגמרא אמרה שבמשנה החשיבו רק עקירות ולא הנחות. זוכרות את זה? לפי רש"י. הפוך החשיבו רק הנחות? יש כאן מחלוקת ראשונים. לפי רש"י החשיבו רק עקירות. למה? אז רש"י אומר כי עקירה יכולה להגיע לאיסור תורה על ידי זה שנשלים אותה בהנחה. הנחה לא יכולה להיות מושלמת לאיסור תורה כי העקירה כבר לא נעשתה, אז היא לא נעשתה. אוקיי? ואז הוא אומר לפי זה, לפי מה שאני אומר כאן, אומר השפת אמת, היה אפשר להסביר את הגמרא הזאת או את המשנה לפי הגמרא הזאת בצורה הרבה יותר טובה. למה באמת החשיבו במשנה רק את העקירות ולא את ההנחות? כיוון שבעקירות יש איסור חצי שיעור שהוא איסור דאורייתא. גם אם מבחינת "שניים שעשוה" זה איסור דרבנן, גם העקירה וגם ההנחה, אבל כשאתה עושה עקירה, אז העקירה יש בה איסור תורה של חצי שיעור. לכן המשנה התמקדה דווקא בזה ולא בהנחות. בסדר? ואז דיברתי על זה בשיעור הקודם, האם הוא מתכוון לומר שהאיסור על העוקר הוא לא איסור של "שניים שעשוה" אלא הוא איסור תורה, וכל האיסור של "שניים שעשוה" הוא רק על המניח? כי על העוקר אין טעם לעשות איסור דרבנן של "שניים שעשוה", יש כבר איסור תורה של חצי שיעור. על המניח שאין איסור חצי שיעור שמה אולי רבנן הוסיפו איסור דרבנן של "שניים שעשוה". אוקיי? אז הטענה היא שזה יכול להיות הסבר אפשרי למה שהגמרא אומרת. אלא שאז יוצא באמת שאם יש מישהו שעוקר, האיסור שהוא עובר עליו הוא איסור תורה. הוא לא איסור דרבנן של "שניים שעשוה", הוא איסור תורה של חצי שיעור. וזה מה שהוא אומר, אכן. אני אמשיך לקרוא בדבריו. אכן מרש"י משמע, וכן כתב הרא"ש בהדיא, הרא"ש כותב את זה בפירוש, דרק מדרבנן אסור. האיסור שמופיע בתורה על העוקר ועל המניח ששניהם פטורים אבל אסורים זה איסור מדרבנן. ואם השפת אמת היה צודק והיה פה איסור חצי שיעור זה היה אמור להיות… אסור מדאורייתא, לא מדרבנן. וגם עכשיו הוא מוסיף עוד הערה מעניינת, וגם בכל שיעורי דשבת לא מצאתי מפורש בגמרא שיש איסור תורה בפחות משיעור משום דחזי לאיצטרופי. בקיצור הוא אומר, לא מצאתי בגמרא שום התייחסות לאיסור חצי שיעור ביחס לאיסורי מלאכה בשבת. למשל, אם מישהו מוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, לא דיברנו על זה אבל זה צריך לדעת, המוציא יש לו שיעור. אם אני מוציא אוכל צריך להוציא כמות מסוימת של אוכל, לא משנה, לכל דבר יש שיעור מסוים שממנו והלאה זה נחשב הוצאה, פחות מהשיעור זה לא נחשב הוצאה. עכשיו מה קורה, נגיד ששיעור האוכל הוא כזית. אוקיי. עכשיו אני הוצאתי רבע כזית מרשות היחיד לרשות הרבים. לכאורה מדין חצי שיעור זה אמור להיות איסור תורה. עוד פעם, אין סקילה וזה לא איסור מלאכה ממש, זה איסור דאורייתא בלי עונש, כן, זה איסור של חצי שיעור. אומר השפת אמת, לא מצאתי בגמרא התייחסות לאיסור חצי שיעור באיסורי מלאכה בשבת בכלל, לא רק בעקירה והנחה או בהוצאה, בכל איסורי התורה, בבורר, במה שאתם רוצים, לא מצאנו דבר כזה.

[Speaker C] רגע אבל הרב, בחצי שיעור בשבת אז זה רק לגבי החפצא, אבל בחצי שיעור באכילה זה משהו אחר.

[הרב מיכאל אברהם] את מגיעה לתירוץ שלו שאליו עוד נגיע, כרגע אנחנו עוד בקושיה. אז מה שהוא אומר זה מה?

[Speaker C] לא, פשוט לא ידעתי שזה התירוץ שלו, זאת אומרת לא שמתי לב לזה.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה שהוא אומר בעצם שלא מצאנו בכלל באיסורי שבת דין חצי שיעור. ולכן הוא אומר אם כך, אם מאיזושהי סיבה שהוא לא יודע מה היא כרגע בשבת אין איסורי חצי שיעור, אז אין שאלה למה על העוקר לא יהיה דין חצי שיעור, איסור חצי שיעור מדאורייתא, כי באיסורי שבת אין דין חצי שיעור. הוא לא מבין למה, הוא לא מצא מפורש, אבל למה לא? מה ההבדל? אוקיי. בהמשך אנחנו נראה שאפילו אם יש דין חצי שיעור בשבת, על העוקר לא יהיה דין חצי שיעור, אבל זה בהמשך. אוקיי. עכשיו אולי עוד הערה לפני בקשר למה שדיברתי בשיעור הקודם, היחס בין איסור חצי שיעור לבין האיסור של שניים שעשוה. באיסור שניים שעשוה, אולי זה מה שנועה התכוונה קודם, באיסור שניים שעשוה הוא קיים רק במקום שבסוף בסוף נעשתה מלאכה שלמה, רק שכל חצי ממנה נעשה על ידי אדם אחר. ובסוף נעשתה מלאכה שלמה. אם מישהו רק יעקור וזהו, אף אחד אחר לא יניח, לא יהיה איסור שניים שעשוה, נכון? יהיה איסור של חצי שיעור אולי לפי הקושיה של השפת אמת, אבל לא יהיה איסור שניים שעשוה. שניים שעשוה זה רק במקום שבו שני אנשים ביחד מבצעים מלאכה שלמה, עקירה, העברה והנחה, אלא שהמלאכה נעשתה על ידי שניים. כן, נעשתה מלאכה מבינייהו, יצאה מלאכה מבינייהו כמו הניסוח של הגמרא אצלנו. על זה אומרת הגמרא יש איסור של שניים שעשוה. דין חצי שיעור מדבר רק במצב שמישהו עקר וזהו, גם אם לא הייתה אחריו הנחה בכלל. לכן יש הבדל עקרוני בין איסור שניים שעשוה לאיסור של חצי שיעור. זאת אומרת גם האיסור דרבנן של שניים שעשוה במהותו זה לא איסור חצי שיעור, זה איסור אחר. זה איסור לתרום להיווצרותה של מלאכה שלמה, רק זה איסור מדרבנן. אז מי שעקר ומי שהניח, כל אחד מהם תרם להיווצרותה של מלאכה שלמה, לכן כל אחד מהם עבר על איסור דרבנן. השפת אמת רק שואל חוץ מזה הרי גם מי שעוקר לבד ואחרי זה אין בכלל הנחה, אף אחד לא מניח, הוא עקר וזהו, הרי גם זה אמור להיות אסור מדין חצי שיעור. זאת השאלה שלו עוד פעם. לכן זה לא זיהוי בין שני האיסורים. אין לזהות את שני האיסורים. באיסור שניים שעשוה אתה צריך שהמלאכה בסופו של דבר תסתיים, מלאכה שלמה, אלא שיטלו בה חלק שני אנשים, ואז אני אומר אי אפשר להעניש שני אנשים או שאין בזה איסור על שני אנשים מה שדיברנו קודם. אז יש איסור דרבנן על שניים שעשוה. בחצי שיעור מספיק שאני עקרתי ובכלל לא צריכה אחרי זה להתקיים הנחה. עשיתי חצי מלאכה כמו שאכלתי חצי שיעור.

[Speaker E] לפי הקובץ שיעורים החלוקה הזאת עדיין קיימת? בוודאי. אם אני לא חייבת שהיא תסתיים או תושלם בסוף המלאכה, אז זה לכאורה יוצא אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לפי שניהם. גם הקובץ שיעורים וגם מי שחולק עליהם, לפי שניהם זה מסתדר. ומה שהם מתווכחים זה רק בשאלה אם צריך אפשרות עקרונית להשלים, לא אם צריך בפועל להשלים. כולם מסכימים שלאכול חצי שיעור לא צריך להשלים כדי לעבור את האיסור. אם השלמתי זה איסור דאורייתא רגיל, זה לא חצי שיעור. חצי שיעור זה רק שלא השלמתי, שאכלתי רק את החצי שיעור. הוויכוח בין הקובץ שיעורים לחולקים זה רק בשאלה מתי יש איסור חצי שיעור, האם כשעקרונית היה לי אפשרות להשלים? לא השלמתי, אבל עקרונית היה לי אפשרות להשלים, או שלא צריך אפשרות להשלים? גם אם אין אפשרות להשלים בפועל, עדיין עברתי על איסור חצי שיעור. זה לא מגיע למה שאני אומר כאן, זה מסתדר עם שניהם.

[Speaker B] האם גם להנחה אותו דין?

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת?

[Speaker B] אם עשיתי רק הנחה ולא עשיתי עקירה?

[הרב מיכאל אברהם] אז השפת אמת בעצמו מעיר, עקרונית כן, למרות שהוא היה מוכן לשמוע חילוק שאולי זה יהיה רק בעקירה ולא בהנחה, כי עקירה יכולה להיות מושלמת. לפי הקובץ שיעורים, מה שהערתי קודם, ברור שזה אותו דבר, גם על עקירה וגם על הנחה, כי הקובץ שיעורים לא דורש שתהיה אפשרות להשלים בפועל. הוא רק עושה ניסוי, הוא אומר אם עקרונית זה יכול להיות מושלם לאיסור דאורייתא, סימן שגם בחצי יש את האיכות האיסור. זה נכון גם על הנחה וגם על עקירה.

[Speaker D] ההנחה הזאת בקושי, נכון? עוד פעם? עדיין בקושי. בקושי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא הבנתי. בקושי.

[Speaker B] בקושיה. אנחנו עדיין בקושיה, כן.

[הרב מיכאל אברהם] אני עדיין בקושיה, כן.

[Speaker G] אני יכולה רגע לשאול משהו? אהא. אני רוצה לשאול שנייה, משהו לא כל כך… הלכתי פה טיפה לאיבוד במשהו. למה אתה יוצא מתוך נקודת הנחה ששניים שעשוה זה איסור דרבנן? הרי מתוך הגמרא אמרנו שזה לא מובן, כי אמרנו שאולי זה פטור, אבל זה פטור בגלל פטור מאונס, אבל זה לא אומר שזה איסור דרבנן שניים שעשוה.

[הרב מיכאל אברהם] עוד רגע נגיע לזה. התפיסה המקובלת היא שזה איסור דרבנן. ברור שאין עונש, זה כתוב. השאלה אם גם אין איסור דאורייתא אלא רק איסור דרבנן, או שיש איסור דאורייתא ורק העונש בוטל, זה בהחלט תלוי בשתי האפשרויות שאמרתי בשיעור הקודם. אני רק אומר, התפיסה המקובלת בין המפרשים זה שאין איסור דאורייתא בשניים שעשוה, זה איסור דרבנן. ואז מה שהתבטל פה זה לא רק העונש אלא גם האיסור. אבל את צודקת, לפי התפיסה הראשונה שהעליתי בשיעור הקודם, יש מקום לומר, ואנחנו נראה את זה בפני יהושע, אם ראיתם בסדר, זה מה שהפני יהושע בעצם טוען, שיש פה איסור דאורייתא גם על שניים שעשוה. זה רק פטור מעונש. אבל הוא עצמו מביא שגם רש"י וגם תוספות וגם הרמב"ם וכל הראשונים הבינו לא כך. הם הבינו זה איסור דרבנן. הוא רק מציע הצעה משלו, פני יהושע הוא אחרון. אוקיי? אז הטענה בעצם זה שברור שיש הבדל בין שני הדינים, קשה מאוד לזהות אותם. בשניים שעשוה צריך שבסופו של דבר תסתיים מלאכה שלמה, אלא שהיא מסתיימת על ידי שני אנשים. ועל זה אומרת התורה אין עונש ואולי גם אין איסור, וחכמים באים ואומרים אבל איסור דרבנן בכל זאת יהיה על כל אחד מהם. בחצי שיעור מספיק שאני אעשה את החצי, לא צריך להשלים את הכל, גם לא על ידי אחר. ועל עצם החצי יש את האיסור דאורייתא של חצי שיעור. לכן במי שעקר, אומר השפת אמת, למה שלא יהיה איסור חצי שיעור אפילו אם זה לא הונח אחר כך? וודאי וודאי שאם זה גם הונח אחר כך, אז לא נפטרת מאיסור חצי שיעור. זה שיש גם איסור שניים שעשוה זה יפה, זה איסור דרבנן, אבל חוץ מזה יש איסור דאורייתא של חצי שיעור. אולי גם על העוקר וגם על המניח ולפחות על העוקר.

[Speaker B] זה קובץ שיעורים, לא שפת אמת?

[הרב מיכאל אברהם] לא, שפת אמת. שפת אמת שואל בסוגיה שלנו למה לא יהיה איסור חצי שיעור? זה מה שקראנו עכשיו, עכשיו זה שפת אמת. אוקיי? אז בואו נמשיך. הוא אומר: ויש לומר דדווקא באיסורי אכילה חצי שיעור אסור, מקרא דכל חלב, כמו שכתוב בשו"ת חכם צבי סימן פ"ו. מה הוא אומר? הוא בעצם טוען, יש שיטת החכם צבי. חכם צבי זה אחד מגדולי האחרונים, מהראשונים שבהם, מהמאה ה-17 נדמה לי או תחילת ה-18, זה האבא של רבי יעקב עמדין, השאילת יעב"ץ. והוא, החכם צבי טוען שאיסור חצי שיעור קיים רק באיסורי אכילה. לומדים את זה מכל חלב, כל דהוא חלב, כמו שחלב זה איסור אכילה, כך באיסורים אחרים זה רק באיסורי אכילה יש איסור חצי שיעור. ממילא אגב לפי זה יוצא שבאיסורי מלאכה בשבת לא שייך בכלל חצי שיעור, נכון? לא רק בעקירה ובהנחה, אלא בכלל באיסורי שבת. איסורי שבת הם לא איסורי אכילה. אוקיי? אז זה מה שהוא אומר, אם זה כך, אז זה יכול להיות תירוץ לקושיה של השפת אמת. שפת אמת אומר, אם נאמץ את שיטתו של החכם צבי, אז השאלה לא עולה. אז ברור למה מי שעקר או מי שהניח לא עבר על איסור חצי שיעור, כי באיסורי שבת אין איסור חצי שיעור, רק באיסורי אכילה יש. מי שאוכל חזיר, מי שאוכל חלב, בשר בחלב, לא משנה, כל איסורי האכילה, אכילה ביום כיפור, כל איסורי האכילה יש בהם איסור חצי שיעור, אבל איסורים אחרים כמו איסורי מלאכה בשבת זה לא, אין.

[Speaker C] אבל אבל בשבת יש בכל זאת שיעורים, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] יש שיעורים, אבל אין איסור על חצי שיעור. אכן ברש"י לקמן דף ע"ד מבואר דגם באיסורי שבת חצי שיעור אסור מן התורה. ובלחם משנה פרק כ"א מהלכות שבת, ובחצי שיעור איכא עשה. הוא אומר שיש איסור עשה בחצי שיעור, איסור עשה של תשבות בשבת. וביום השבת תשבות, כן זה עשה. ועיין במשנה למלך ובפרי מגדים מה שכתב מדברי הטור שם. בכל אופן הוא מביא כמה ראשונים ואחרונים שטוענים שגם באיסורי מלאכה בשבת יש דין חצי שיעור. אז הוא אומר לפי החכם צבי השאלה שלו לא קשה כי באיסורי שבת לא שייך איסור חצי שיעור. אבל לפי רש"י והלחם משנה ברמב"ם, משנה למלך ועוד, כל אלה שאומרים שיש איסור חצי שיעור באיסורי שבת נשארת השאלה בעינה, למה בשניים שעשאוה לא יהיה על העוקר ועל המניח איסור דאורייתא של חצי שיעור.

[Speaker G] אבל החצי שיעור שהוא מדבר עליו פה שרש"י אומר אותו שהוא אסור מהתורה, הוא לא מדבר על חצי שיעור לא על מלאכה אלא על זה שהוא מעביר כמות פחותה מכזית מרשות לרשות?

[הרב מיכאל אברהם] זה חצי שיעור במלאכה.

[Speaker G] זה לא חצי שיעור זה לא שאחד עקר ואחד הניח.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא אחד עקר ואחד מניח, זה חצי שיעור במלאכה. מלאכה שנעשית על חצי שיעור.

[Speaker G] אבל אי אפשר להניח מזה לגבי עקירה והנחה.

[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה טובה, זה התירוץ של השפת אמת, עוד רגע נראה. זה התירוץ של השפת אמת. אז הוא עכשיו שימו לב עוד משהו, מה הוא מביא? הוא אומר ויש לומר דדווקא באיסורי אכילה או מה שזה קטע שקראתי קודם. דדווקא באיסורי אכילה חצי שיעור אסור מקרא דכל חלב. למה הוא פתאום עובר לכל חלב? מה עם חזי לאיצטרופי? כי אם היסוד הוא חזי לאיצטרופי, בחזי לאיצטרופי זה בפשטות קיים בכל האיסורים, זאת סברה. אין סיבה לסייג את זה רק לאיסורי אכילה. אבל אם זה לימוד שלומדים אותו מכל חלב, אז אתה יכול להגיד זה כמו חלב, רק איסורי אכילה. אוקיי? אז לא בכדי הוא עבר פה למקור השני.

[Speaker D] אולי אני לא הבנתי משהו, אבל לאיהו גם אמר שבכל המלאכות שבת אני לא ראיתי שיש חזי לאיצטרופי. נכון, הוא אומר לא נראה לי שזה כלל שעובד במלאכות.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהוא אמר למעלה. למעלה, כן. אבל אחרי זה הוא אומר, אבל ברש"י רואים שיש. בגמרא הוא לא ראה, אבל ברש"י רואים שיש, בלחם משנה רואים שיש ובעוד. אוקיי? ואז הוא אומר, בסופו של דבר אז הוא מתרץ, אגב עוד הערה במאמר מוסגר, הוא כנראה מבין השפת אמת שחזי לאיצטרופי וכל חלב אלה מקורות משלימים. זה לא שני דינים שונים. אלא חזי לאיצטרופי מסביר את הסברה של איסור כל חלב. ולכן הוא אומר, אם בכל חלב זה מסווג רק לאיסורי אכילה, אז לא אכפת לי שיש סברת חזי לאיצטרופי שאפשר להגיד אותה גם באיסורים אחרים. הסברה הזאת נאמרת לגבי איסורי אכילה. זה מה שמלמד אותי הפסוק של כל חלב. דיברנו על זה ששני המקורות האלה אפשר להבין בכמה צורות מה היחסים ביניהם. האם אחד מסביר את השני, האם זה מקורות סותרים וזאת מחלוקת, או שאולי יש פה שני מקורות וזה שני דיני חצי שיעור. שלוש אפשרויות. השפת אמת מבין שמשלימים אחד את השני. השפת אמת מבין שלומדים את זה מכל חלב וההסבר הוא מהסברה של חזי לאיצטרופי. בסדר? זה סך הכל איסור אחד שזה הגדר שלו. אז למסקנה מה הוא אומר? מיהו נראה, זה התירוץ שלו שאתם כבר העליתם אותו קודם, דהכא לא מיקרי חצי שיעור, לא נקרא חצי שיעור, אלא חצי מלאכה ולא נאסר זה כלל. מה שאין כן לחצי כזית חלב, דאיסור הוא וחסר השיעור. מה הוא אומר? כאשר אני אוכל חצי כזית חלב, אז את הפעולה האסורה עשיתי במלואה, רק עשיתי אותה על כמות קטנה. אותו דבר אגב גם ברש"י בדף ע"ד שהוא הביא למעלה. רש"י מדבר שם על מי שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים חלק מהשיעור. אז הוא עשה עקירה, עשה העברה ועשה הנחה. הוא עשה את כל הפעולה. רק הוא עשה את כל הפעולה על כמות יותר קטנה מהשיעור. את זה, זה נקרא חצי שיעור ועל זה נאמר איסור חצי שיעור ולפי רש"י גם בשבת. אבל אם אנחנו מדברים על זה עוקר וזה מניח, אז לא נעשתה בכלל הפעולה האסורה. כי עקירה לבדה זאת בכלל לא הפעולה האסורה, לא נעשתה פה הוצאה. הוצאה זה רק כאשר יש גם עקירה, גם העברה וגם הנחה. רק עשית את זה על פחות מכשיעור, אז עשית את הפעולה האסורה על פחות מכשיעור, זה איסור חצי שיעור. אבל אם בכלל לא עשית את הפעולה האסורה מה שייך לאסור את זה. לכן הוא טוען שיש הבדל בין חצי שיעור לבין חצי מלאכה. תחשבו למשל על הסברה של חזי לאיצטרופי. האם הסברה של חזי לאיצטרופי שייכת כשאנחנו מדברים על חצי מלאכה? בפשטות לא. זוכרים מה שהסברתי גם בקובץ שיעורים וכך משמע גם ברב שמעון שקופ, מה הסברה של חזי לאיצטרופי? נגיד שאני אכלתי חצי כזית חלב. אז אומרים לי תראה, אם היית לוקח את אותו דבר בדיוק ואוכל גם אותו, עוד חצי כזית, היית עובר איסור שלם. וכל ההבדל זה רק כמות. זה אומר שבחצי הראשון הייתה כבר איכות של האיסור, רק הייתה חסרה הכמות. לכן זה איסור, רק חסר הכמות, לכן אתה לא נענש, כמו שדיברנו קודם. אבל איסור יש. אבל אי אפשר להגיד שאם אני עוקר, אז יש בזה את כל האיסור כי הרי יכולתי אחרי זה להניח וזה היה איסור שלם. ההנחה זה משהו אחר. עקירה פלוס הנחה יוצר משהו שונה מאשר פעמיים עקירה. אם הייתי צריך פעמיים עקירה, היית יכול להגיד שבעקירה אחת זה חצי שיעור. כי הרי אתה לא צריך להוסיף שום דבר כדי שתהיה מלאכה שלמה, רק כמות. אז ברור שבכל שמץ של עקירה יש כבר את איכות האיסור, ולכן זה אסור. אבל אם כשאני עשיתי את העקירה אחרי זה אני צריך גם להוסיף הנחה, אי אפשר להגיד שזה מוכיח שבעקירה עצמה כבר יש את איכות האיסור. מה פתאום? חסר חלק מהותי מהאיכות, לא רק מהכמות. זה לא הבדל כמותי. פשוט לא עשית בכלל פעולת הוצאה. למה שיהיה על זה איסור? בטח ובטח אם אנחנו מבינים שאיסור חצי שיעור הוא לא איסור עצמאי, אלא הוא בעצם האיסור המקורי, הרחבה של האיסור המקורי. אם זה כך, אז מאוד ברור מה השפת אמת אומר. כי האיסור המקורי הוא להוציא. להוציא פירושו לעקור, להעביר ולהניח. זה נקרא להוציא. אז אם זה האיסור, וגם בחצי שיעור זה האיסור, רק חסר הכמות, אז ברור שבחצי מלאכה זה לא יכול להיות. בחצי מלאכה לא עשיתי בכלל את הפעולה שנאסרה. איך אפשר להגיד שעברתי על איסור הוצאה כשבכלל לא העברתי והנחתי? כן.

[Speaker C] אז בשניים שעשוה ביחד, אז יש חצי שיעור? לא הבנתי. בשניים שעשוה בבת אחת? נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אחת הנפקא מינות, וזה שאלתי אתכם על הסוגיה בדף צג ועל התוספות, ששמה באמת מדובר על חצי שיעור במלאכות שבת במובן שאנחנו מדברים עליו כאן. נגיד ששניים לוקחים כזית ומוציאים אותו ביחד, מחזיקים אותו ביחד ביד מרשות היחיד לרשות הרבים. אוקיי? זה, יגיד השפת אמת, זה יכול להיות שכן יהיה איסור חצי שיעור.

[Speaker E] רב, רציתי לשאול על שאר מלאכות שבת. אם נניח לוקחים שיעור כמות של משהו ומבשלים אותו, אופים אותו, אבל רק חמש דקות. אז יש פה חצי שיעור של מלאכה שלמה?

[הרב מיכאל אברהם] השאלה אם זה חצי מלאכה או חצי שיעור. בפשטות זה חצי מלאכה, זה לא חצי שיעור.

[Speaker E] יש דבר כזה חצי מלאכה?

[הרב מיכאל אברהם] כמו בעקירה בלי הנחה. זה בישול אבל לא מגיע לכלל מבושל, לא הגיע לבן דרוסאי או מה שלא יהיה. אז לא עשיתי בעצם את פעולת הבישול, לא שחסר הכמות שאותה בישלתי, לא בישלתי.

[Speaker E] נכון נכון, אני מדברת על המלאכה ולא על הכמות.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה חצי מלאכה, לא חצי שיעור.

[Speaker E] וזה אותו דבר כמו עוקר בלבד?

[הרב מיכאל אברהם] כן. את צודקת שזה קצת יותר דומה לחצי שיעור, כי ההמשך של כל זה זה רק להמשיך להפעיל את האש, אבל מבחינת מה שקורה לדבר, זה בכל זאת משהו אחר. מה שקורה לדבר, הוא הופך להיות ממש מבושל. דבר מבושל זה משהו שונה מדבר לא מבושל. ובתהליך שקורה לדבר, קורה פה לא עוד מאותו דבר, אלא קורה פה משהו אחר.

[Speaker H] הרב, יש לי שאלה. כן. יש חשיבות לכמות של מה שמעבירים או לנפח?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אמרתי, יש שיעור במלאכת הוצאה, ולכן אם מישהו יעביר… מה השיעור הזה? יש רשימה שלמה של שיעורים תלוי במה. באוכל יש שיעור אחד, בחפצים יש שיעור אחר, יש משניות שעוסקות בשיעורים של מלאכת הוצאה. כן.

[Speaker H] אז איך יודעים שכל הסוגיות האלה לא התכוונו אולי לנושא הזה של חצי שיעור של הכמות הזאתי?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, איזה סוגיות?

[Speaker H] שאנחנו מדברים עליהם עכשיו.

[הרב מיכאל אברהם] כל הסוגיות האלה מדברות על שיעור שלם, לא על חצי שיעור.

[Speaker H] לא, אולי כשהם מציעים חצי שיעור, אולי הכוונה היא לחצי שיעור מבחינת הכמות ולא לחצי מלאכה?

[הרב מיכאל אברהם] נו, אז על זה אנחנו… לא הבנתי, זה מה שהשפת אמת אומר; שחצי שיעור זה רק כאשר החצי הוא חצי מהכמות. אם החצי הוא חצי מהמלאכה, זה לא חצי שיעור.

[Speaker H] אני הבנתי שהוא פשוט סתם ככה מבדיל בין חצי מלאכה לבין חצי שיעור באכילה ואומר שזה דברים שונים.

[הרב מיכאל אברהם] לא ידעתי שהוא מדבר על הוצאה. לא, הפוך. לא דווקא לאכילה. הרי אם האיסור הוא רק באכילה, אם חצי שיעור נאמר רק באיסורי אכילה, אז השאלה שלו לא צריכה תירוץ, היא לא עולה. אבל הוא הרי הראה למעלה שלפי רש"י והלחם משנה ועוד, יש חצי שיעור גם באיסורים שהם לא איסורי אכילה, כמו באיסורי שבת. ואז חוזרת השאלה אז למה על העוקר אין איסור חצי שיעור? ועל זה הוא אמר שפה יש חצי מלאכה ולא חצי שיעור. בדיוק.

[Speaker B] אבל האם עוקר בלבד הוא מלאכה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא חצי מלאכה. חצי.

[Speaker B] לא, לא מבחינת ההוצאה… העקירה.

[הרב מיכאל אברהם] אז מאיזה בחינה? מה זאת אומרת הוא מלאכה? שואלת מה מבחינת…

[Speaker B] לא, בסדר, הלכתי למקום אחר. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] אז השפת אמת בעצם רוצה לטעון שיש הבדל בין חצי שיעור לחצי מלאכה. אני אומר שהרבה יותר קל להבין, זה לא הכרחי, אבל הרבה יותר קל להבין את זה אם מבינים שאיסור חצי שיעור הוא הרחבה של האיסור המקורי, ולא איסור מחודש. כי אז אתה בעצם אומר לי, הרי איסור הוצאה יש לו הגדרה הלכתית; צריך עקירה, העברה לרשות הרבים והנחה. זה לא התבצע פה, אתה רק עקרת. מה שייך לאסור את זה מדין חצי שיעור? פשוט לא עשית את מה שהתורה אסרה. אולי כשעשיתי את הצעד הראשון, הזזתי את היד לקראת העקירה, גם זה יהיה חצי שיעור? או כשנשמתי או אכלתי ארוחת בוקר, גם זה יהיה חצי שיעור, כי בלי זה לא היה לי כוח לעקור את החפץ ולהעביר אותו לרשות הרבים? אין לזה שחר. זאת אומרת, יש הגדרה של הפעולה שאותה התורה אוסרת. אם לא עשית את הפעולה הזאת, אז אין איסור חצי שיעור. קצת דומה למה שהזכרתי בשיעור הקודם ברש"י בסנהדרין, שהוא אומר שחצי פרוטה אין איסור גזל גם לא מדין חצי שיעור. ואמרתי שם למה, כי חצי פרוטה זה לא כמות קטנה של כסף, זה לא כסף בכלל. אין לזה כוח קנייה. אז זה שונה באופן איכותי מפרוטה. ההבדל בין חצי פרוטה לפרוטה זה לא הבדל כמותי, זה הבדל איכותי. פשוט לא גזלת כסף. כי חצי פרוטה זה לא כסף, אז לא שייך סברת חזי לאצטרופי, לא שייך להגיד שיש פה עדיין את איסור גזל רק הכמות קטנה. אין איסור גזל כשמה שלקחתי הוא לא כסף. אותו דבר אין איסור הוצאה אם לא עשית פעולת הוצאה, עשית רק עקירה. פעולת הוצאה מוגדרת כעקירה, העברה והנחה. אם עשית רק עקירה, לא עשית פעולת הוצאה, מה שייך להגיד שיש פה איסור הוצאה? וזה שונה ממצב שבו עקרתי, העברתי והנחתי כמות קטנה. עשיתי את כל הפעולה שהתורה אסרה, אני הוצאתי, רק חסר בכמות. זה איסור חצי שיעור. לפי רש"י. החכם צבי אומר אין איסור חצי שיעור רק באיסורי אכילה, אבל לפי הראשונים האחרים שאומרים שיש… אפשר לשאול משהו?

[Speaker D] כן. משהו בסיסי כזה, אולי אני פספסתי. בכל זאת אנחנו מדברים, מסתכלים על פעולת העקירה בהקשר שהיא הייתה חלק מהעברה והנחה. לא משנה מי עקר ומי הניח אחר כך. אבל סתם לעקור, להרים את העציץ בסתם בבית שאני לא מוציאה אותה או מתכוונת להוציא, ואין לו שום המשך, אז אי אפשר לדבר על זה בכלל שיש בו איזה חלק של איסור.

[הרב מיכאל אברהם] אם את זוכרת, זה מה שתוספות בדיוק אמר, ולכן הוא טוען נגד רש"י… לא שמעתי… אם את זוכרת, הבאנו את התוספות שאומר בדיוק את זה, שתוספות טען כנגד רש"י, שברור שעקירה שלא עשית אחריה העברה בלי הנחה, עקירה והעברה, רק זה יכול להיחשב איסור דרבנן של שניים שעשאוה. אבל אם אתה סתם עוקר ברשות היחיד ואחרי זה שם את זה בחזרה או משהו כזה, זה סתם טלטול בעלמא, אומר התוספות, זה בכלל לא שניים שעשאוה ואת צודקת שזה גם לא יהיה חצי שיעור. אוקיי. רק מה שהשפת אמת טוען, שגם אם עקרתי ואחרי זה העברתי, זה לא יהיה חצי שיעור כי חסרה הנחה. בסדר? עכשיו אומר השפת אמת הלאה; ובלשון הרמב"ם פרק י"ב מהלכות שבת הלכה ט', משמע דעקירה בלבד או הנחה דינו כחצי שיעור, עיין שם, שהביא הכל בבת אחת. וכן משמע קצת בטור ובלשון הסמ"ג וכולי. בואו נראה את הרמב"ם רגע. אה, זה פרק… כן, העירו לי פה, זה פרק י"ב הלכה ט'.

[Speaker E] הפכת את הפרק וההלכה, כן.

[הרב מיכאל אברהם] הפכתי את זה. פרק י"ב הלכה ט'. אין המוציא מרשות לרשות חייב עד שיוציא כשיעור המועיל מרשות היחיד לרשות הרבים. עוד פעם, פה הרמב"ם קובע שיש שיעור למלאכת הוצאה, או מרשות. מרשות הרבים לרשות היחיד, ויעקור מרשות זו ויניח ברשות שנייה. אבל זה ההגדרה של האיסור תורה. אבל אם עקר ולא הניח, או הניח ולא עקר, או שהוציא פחות מכשיעור, פטור. אומר השפת אמת, הרמב"ם מביא פה בחדא מחתא, כרשימה אחת, גם את מי שעקר ולא הניח, את מי שהניח ולא עקר, ואת מי שהוציא פחות מכשיעור.

[Speaker D] אני אראה מה לעשות כי יש בעיה באינטרנט אצל הרב.

[Speaker I] לא שומעים כנראה.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי?

[Speaker D] היה לך

[Speaker E] ניתוקים.

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו שומעים אותי? כן.

[Speaker E] כן, אם אתה יכול להתחיל מהרמב"ם. אוקיי.

[Speaker I] רגע שנייה, רב מיכאל, אני יכולה לשאול רגע שאלה? בעצם השפת אמת הוא אומר שזה אין בזה חצי שיעור בגלל שאין חצי מלאכה? על זה הוא מסתמך?

[הרב מיכאל אברהם] חצי מלאכה לא נחשבת חצי שיעור. חצי שיעור זה רק כשהוציא את כל המלאכה על שיעור יותר קטן. בסדר? אתם איתי? אתם איתי? אני עוד פעם היה ניתוק?

[Speaker C] כן, כל הזמן.

[הרב מיכאל אברהם] יסכה שאלה את זה, נכון? יסכה, את איתנו? אנה היא הלכה. אני לא יודע מה קורה פה עם הניתוקים האלה.

[Speaker C] בגלל מזג האוויר.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, אז אני אמשיך בינתיים עד שיסכה תחזור, אני רואה שהיא עוד לא חזרה.

[Speaker C] היא פה, היא פה.

[הרב מיכאל אברהם] לא חושב שהיא עוד מחוברת. רק הריבוע שלה שם.

[Speaker C] אני רואה אותה.

[הרב מיכאל אברהם] גם עם תמונה? כן. אוקיי.

[Speaker B] עכשיו לדעתי כבר גם לא עם תמונה פה.

[Speaker C] עכשיו אני לא רואה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, טוב, בואו נמשיך. אז ברמב"ם, הרמב"ם מביא קודם כל את ההגדרה של איסור הוצאה דאורייתא. אין המוציא מרשות לרשות חייב עד שיוציא כשיעור המועיל. הוא קובע שיש שיעור למלאכת הוצאה. בלי זה לא עוברים. מרשות היחיד לרשות הרבים, או מרשות הרבים לרשות היחיד, ויעקור מרשות זו ויניח ברשות שנייה. אבל עכשיו כמה אפשרויות שבהן אין איסור תורה. אם עקר ולא הניח, או הניח ולא עקר, או שהוציא פחות מכשיעור, פטור.

[Speaker E] הוא לא מקבל את החלוקה של השפת אמת. מה? הוא לא מקבל את החלוקה של השפת אמת.

[הרב מיכאל אברהם] השפת אמת עצמו מעיר את זה. השפת אמת עצמו מעיר שברמב"ם משמע שהוא לא סובר כך. למה? כי הרמב"ם מביא עקירה בלי הנחה, הנחה בלי עקירה וחצי שיעור ברשימה אחת. איך שהוא נראה שמבחינת הרמב"ם כל אלה הם חצי שיעור. אבל האמת שאני לא חושב שהוא צודק, כי הרמב"ם בסך הכל אומר שכל אלה זה רק חלק מהמלאכה ולכן אין איסור תורה. איזה איסור כן יש בהם? תלוי. יכול להיות שמעביר פחות מכשיעור זה איסור חצי שיעור, ועוקר או רק עוקר או רק מניח זה איסור שניים שעשוה. זה לא, אני לא רואה שום הכרח לדייק ככה ברמב"ם. זה שהוא מביא את זה ברשימה אחת הוא פשוט אומר לנו, כל פעם שחסר אחד המרכיבים, אתם איתי? כן. כן. כבר לא יודע מתי… כל פעם שחסר אחד המרכיבים שדרושים בשביל מלאכת הוצאה דאורייתא, אז לא יהיה איסור דאורייתא. מה כן יהיה? תלוי מה חסר. אם חסר שיעור זה יהיה איסור חצי שיעור. אם יש עקירה בלי הנחה או הנחה בלי עקירה אז זה יהיה איסור שניים שעשוה ולא איסור חצי שיעור. שהדיוק ברמב"ם לדעתי הוא לא נכון. יש הערה אחרת שמעירים פה האחרונים, שהרמב"ם כותב על כל אלה שהוא פטור. נכון? גם עקר ולא הניח, הניח ולא עקר, והוציא פחות מכשיעור, כל אלה אומר הרמב"ם הוא פטור. עכשיו בלשון הרמב"ם, הפניתי אתכם, בלשון הרמב"ם הלשון פטור, הרמב"ם אמר בהלכות שבת הכוונה איסור דרבנן. הנה הבאתי פה את ההלכות הרלוונטיות, רואות? הרמב"ם פה, כל מקום זה פרק א' ברמב"ם. כל מקום, הלכה ב', כל מקום שנאמר בהלכות שבת שהעושה דבר זה חייב, הרי זה חייב כרת, ואם היו שם עדים והתראה חייב סקילה, ואם היה שוגג חייב חטאת. זה האיסור דאורייתא. הלכה ג', וכל מקום שנאמר שהעושה…

[Speaker C] רגע אבל אתה מתנתק שוב פעם. וגם יסכה לא נמצאת. יסכה באמת נפלה.

[Speaker E] נפלאות מזג האוויר. הרב, אני יכולה לשאול משהו לפני שאתה מקריא לנו את הרמב"ם?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, עכשיו בסדר? שומעים אותי?

[Speaker E] כן, כן, כן.

[הרב מיכאל אברהם] עשיתי עכשיו משהו אחר, אני מקווה שזה יעבוד.

[Speaker E] אוקיי. אפשר לשאול רגע לפני שאתה מתחיל לקרוא על פטור אבל אסור? כי מפורש ברמב"ם בהגדרה של מה שנקרא קודם, שמה זה שיעור מלאכה? שיעור המועיל. עכשיו הוא לא כתב שיעור כמות, הוא אמר שיעור המועיל, זה יכול להיות גם במעט שמועיל.

[הרב מיכאל אברהם] לא, מה פתאום? הפוך. הוא מדבר אך על השיעור והשיעור צריך, איך קובעים מה השיעור האסור? כאשר מה שהוצאת הוא דבר משמעותי, הוא מועיל שהוא יהיה ברשות הרבים.

[Speaker E] אולי זה איזו אוקימתא? אולי אפשר להגיד שהרמב"ם אומר שיש שיעור מלאכה שמועיל?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, ברור שלא. תסתכלי בסגנון שלו. נקרא עוד פעם: אין המוציא מרשות לרשות חייב עד שיתקיימו הדברים הבאים: שיוציא כשיעור המועיל, מרשות היחיד לרשות הרבים או מרשות הרבים לרשות היחיד, ויעקור מרשות זו ויניח ברשות שנייה. זאת אומרת שכל ההגדרות של המעשה מופיעות אחר כך, והשיעור המועיל מדבר רק על השיעור של מה שמוציאים. בסדר? עכשיו, אבל פה בהלכות, בפרק א',

[Speaker B] בהלכות

[הרב מיכאל אברהם] ב' עד ד', הרמב"ם בעצם מדבר על משמעות המינוחים פטור, חייב ומותר. אז בהלכה ב' הוא מדבר על איסור דאורייתא, הוא אומר: כל מקום שנאמר בהלכות שבת שהעושה דבר זה חייב, הרי זה חייב כרת. ואם היו שם עדים והתראה חייב סקילה, ואם היה שוגג חייב חטאת. זה איסור דאורייתא. הלכה ג': וכל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור, הרי זה פטור מן הכרת ומן הסקילה ומן הקורבן, אבל אסור לעשות אותו דבר בשבת ואיסורו מדברי סופרים, הרחקה מן המלאכה, והעושה אותו בזדון מכין אותו מכת מרדות, וכן כל מקום שנאמר אין עושים כך וכך או אסור לעשות כך וכך בשבת, העושה אותו דבר בזדון מכין אותו מכת מרדות. אז פה הוא אומר שכשכתוב פטור, הכוונה לאיסור דרבנן.

[Speaker E] ואז הוא

[הרב מיכאל אברהם] אומר בהלכה ד', כל מקום שנאמר מותר לעשות כך וכך, הרי זה מותר לכתחילה, הכוונה אפילו איסור דרבנן אין, וזה מותר לגמרי. אוקיי? אז לפי זה, אם אני חוזר להלכה שקראנו עכשיו, הרמב"ם פה מדבר גם על עוקר לבד ומניח לבד וגם על מוציא פחות מכשיעור ובכולם הוא אומר פטור. זה אומר איסור דרבנן. ובאחד, ובזה, באחד, ובאם מישהו רק עקר או רק הניח זה באמת איסור דרבנן של שניים שעשוה, אבל מי שהוציא פחות מכשיעור הרי זה איסור חצי שיעור, וחצי שיעור הוא איסור דאורייתא, הוא לא איסור דרבנן. אז למה הוא כותב פטור? וככה כמה וכמה אחרונים מדייקים מהרמב"ם שלדעתו באיסורי שבת אין איסור חצי שיעור. גם הוא מסכים לחכם צבי, שזה רק באיסורי אכילה ובאיסורי שבת אין איסור חצי שיעור. אחרת הוא לא היה כותב פה פטור אלא היה כותב אסור מדאורייתא. אני לא מסכים לדיוק הזה, לדעתי, או לפחות זה בטח לא הכרחי. כי אני חושב שהרמב"ם כשהוא אומר פטור הוא מתכוון פטור מעונש. ועדיין יש איסור בלי עונש. אומר הרמב"ם, גם כשאין איסור דאורייתא כי הפטור הוא בגלל שאין בכלל איסור, עדיין איסור דרבנן יש. אבל זה לא אומר שאין מצבים שבהם אתה פטור מהעונש אבל נשאר גם האיסור דאורייתא. כמו בחצי שיעור, כי הפטור, כמו שהוא עצמו מסביר, הרי כל מקום שנאמר… בואו תראו תחילת הפרשה. כל מקום שנאמר שהעושה דבר זה פטור, מה זה פטור? המונח פטור עצמו, מה המשמעות שלו?

[Speaker C] פטור מן

[הרב מיכאל אברהם] הכרת, מן הסקילה, קורבן. פטור מן הכרת, מן הסקילה או מן הקורבן. פטור מהעונש. נכון? הפטור לא אומר שאין איסור. פטור פירושו שאם עשית את זה אתה פטור מהעונש, זה הפירוש המילולי. ולכן אני אומר שהדיוק ברמב"ם הוא לא הכרחי. יכול להיות שיש לו איסור חצי שיעור וזה חצי שיעור דאורייתא גם בשבת, וזה שזה מופיע ברשימה זה לא אומר שגם עקירה או הנחה זה חצי שיעור. אני לא מסכים, אני לא מסכים לשני הדיוקים בקיצור.

[Speaker C] אבל הוא אומר פה שזה איסור דרבנן בגלל ההרחבה של איסור דאורייתא, כי הוא אומר הרחקה מן המלאכה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל עדיין זה מדרבנן לשיטתו, ואני אומר שזה לא בהכרח מדרבנן.

[Speaker F] למה? אבל הוא כותב במפורש ואיסורו מדברי סופרים.

[הרב מיכאל אברהם] איסורו מדברי סופרים הכוונה גם במקום שלא יהיה איסור דאורייתא משום שכתוב פטור זה בגלל שאין איסור, לא רק שאין עונש. עדיין דע לך שאיסור דרבנן בטוח יש, לפחות איסור דרבנן יהיה. אבל הוא לא מתכוון לומר שכל מקום שהוא פטור זה בהכרח דווקא איסור דרבנן. פטור זה פטור מהעונש, נקודה. מה שנשאר זה איסור, אם לא איסור דאורייתא לפחות איסור דרבנן. אני חושב שזה מה שהוא מתכוון לומר.

[Speaker G] זה לא ברור מפשט הדברים שלו. זה לא פשוט. פשט הדברים שלו שלכאורה כשאומרים פטור אין דבר כזה שזה אסור מדאורייתא. פטור זה אסור מדרבנן.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מסכים. אבל טוב.

[Speaker G] אז זה פשט הדברים של מה שהוא אומר.

[הרב מיכאל אברהם] אני לא חושב. אני חושב שמה שמתכוון לומר, אבל אסור לעשות אותו בשבת. ואז הוא מתכוון לומר מה זאת אומרת אסרו? אם אם היה אם נשאר האיסור המקורי רק יש פטור מהעונש, אז אין צורך להגיד שהפטור הוא נשאר אסור. מה שהוא רצה רק להגיד זה שגם במקום שהפטור נובע מזה שאין איסור דאורייתא, עדיין יהיה פה איסור, ואיסורו מדברי סופרים. בעיניי זה סביר, אפשר בהחלט לקרוא את זה גם ככה. גם לכן הוא אומר הרי זה פטור מן הכרת ומן הסקילה, למה הוא לא אומר שכל העושה דבר זה פטור הכוונה כי איסורו מדברי סופרים? שמה כל האריכות הזאת? הרי זה פטור מן הכרת, ומן הסקילה, ומן הקורבן, אבל אסור שיגיד כל מקום שכתוב פטור הכוונה פטור אבל אסור מדברי סופרים, זה הכל. כי הוא בא להסביר את הפירוש המילולי. הפירוש המילולי של המילה פטור זה פטור מעונש. נקודה. זה פטור. וזה ברור שזה הפירוש המילולי.

[Speaker D] אז למה צריך להוסיף שהאסור מדברי סופרים?

[הרב מיכאל אברהם] בא להגיד שדע לך שגם כשכתוב פטור והסיבה היא שהוא פטור מעונש כי הוא לא עבר את האיסור, זה לא אומר שאין איסור, כי יש איסור מדברי סופרים. אבל ככה היה אמור להגיד, לדייק.

[Speaker D] הוא לא דייק.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה מוזר. אבל יש מקרים שבהם הפטור מהעונש הוא לא בגלל שאין איסור אלא זה פטור מעונש, כמו בחצי שיעור. במקום כזה לא צריך לעשות איסור מדברי סופרים, זה אסור בגלל שאיסור דאורייתא קיים. לא הבנתי את הביניים בכלל.

[Speaker G] אפשר אולי להבין את זה מד', כי בד' הוא כותב שיש דבר כזה מותר לכתחילה שזה מותר זה מותר לכתחילה, ולכן שזה אסור אז יכול להיות שזה אסור לכתחילה למרות שאין עונש.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה ברור. השאלה אם האסור לכתחילה הוא דרבנן או דאורייתא. הוא יכול להיות גם דאורייתא.

[Speaker G] לכן אני אומרת שאפשר מד' לראות שהוא כן עושה…

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שיש חילוק. לא, אני לא רואה בד' ראיה. ד' אומר הרי זה כל דבר שמותר הוא מותר לכתחילה, זאת אומרת להבדיל מפטור. אבל מה זה פטור? פטור יכול להיות איסור רק דרבנן.

[Speaker C] אני טוען שזה לא בהכרח דרבנן, אבל זה ויכוח אחר, אני לא רואה למה הלכה ד' משנה פה. אולי אפשר לראות מזה שמכים אותו מכת מרדות שמדובר על דרבנן ולא דאורייתא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, גם זה אני לא מסכים, ולזה יש ראיות. ברמב"ם, וזה בדיוק מה המשפט הבא שלי: מכים אותו מכת מרדות. האחרונים בדרך כלל אומרים הנה ראיה שזה דרבנן. לא נכון. הרמב"ם בכמה מקומות כותב שיש מכת מרדות בכל מקום שאין עונש דאורייתא. איסור דרבנן או למשל מצוות עשה, מי שביטל עשה אין לו עונש, רק על עבירת לא תעשה יש עונש. על ביטול עשה אין עונש, אז מכים מכת מרדות. או לאו שאין בו מעשה או כל מיני לאווים כאלה שאין עליהם עונש מכים מכת מרדות. להפך, זה מחזק עוד יותר את מה שאמרתי קודם שהרמב"ם פה לא מתכוון דווקא לדברי סופרים. הוא אומר זה לפחות דברי סופרים אם לא דאורייתא. יהיה פה מכת מרדות, רק עונש אין. אתה פטור מהקורבן מן הכרת ומן הסקילה. מזה אתה פטור. מה שמעבר לזה תלוי, דאורייתא, דרבנן. בעיניי זה ממש לא דיוק. וגם הדיוק של השפת אמת, שמדייק מהרמב"ם שזה נמצא ברשימה אחת מי שרק עקר, מי שרק הניח ומי שהוציא פחות מכשיעור. גם זה לא דיוק. כי שלושת הדוגמאות האלה באות רק לומר שבכל אחד מהם חסר מרכיב שדרוש כדי שהאיסור יהיה דאורייתא. ולכן אין איסור רגיל, איסור מלאכה רגיל, אלא מה? יש איסור אחר שלא חייבים עליו סקילה וכרת וחטאת. מה זה האיסור הזה? תלוי. אם זה רק עוקר או רק מניח זה איסור שניים שעשוה. אם זה הוציא פחות מכשיעור זה איסור דאורייתא של חצי שיעור. לא חייב להיות שזה אותו איסור. זה שהם מופיעים באותה רשימה זה בגלל שהרשימה הזאת באה להגיד שבכל אלה אין את האיסור מלאכה דאורייתא שמחייב סקילה וכרת. במובן הזה זה אותה רשימה, זה הכל.

[Speaker F] כן אפשר לומר שאולי שהמוציא מרשות לרשות זה איזה מלאכה מבחינת… מבחינת חצי שיעור שברגע שלא מוציאים שיעור המועיל, זה אפילו לא נקרא מלאכה? כלומר זה לא כמו שאני מבשלת חצי שיעור או בוררת חצי שיעור.

[הרב מיכאל אברהם] אז למה יש שם איסור דרבנן? איזה איסור דרבנן יש שם?

[Speaker F] לא, ולכן אין שם איסור של חצי שיעור.

[הרב מיכאל אברהם] אז איזה איסור יש שם? הרי הרמב"ם אומר פטור אבל אסור.

[Speaker F] יש שם איסור דרבנן כמו מי שרק עקר.

[הרב מיכאל אברהם] איזה איסור דרבנן יש שם? איפה המלאכה? לא, מאיפה זה בא? מאיפה זה בא?

[Speaker F] ממה שרק עקר או רק הניח? דין חצי מלאכה כזה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז זה שניים שעשוה. אבל בחצי שיעור אין שניים שעשוה. צריך מקור. אי אפשר לחדש איסור דרבנן בלי מקור. והרי זה מה שהשפת אמת אמר: בגמרא אין מקור לזה שחצי שיעור אסור בשבת.

[Speaker F] אבל אם מישהו בורר חצי חצי שיעור, הוא זה אסור מדרבנן. מי אמר? זה מה שכתוב בגמרא. זה היה כתוב בע"ד. כלומר מי אמר שמותר את זה? זה מה שכתוב בגמרא.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, שכל

[Speaker C] המלאכה רק על כמות קטנה.

[הרב מיכאל אברהם] ברגע שאין שיעור, אז זה מותר, כי אין איסור. אתה רוצה לחדש שיש איסור, מאיפה זה בא? או מדין חצי שיעור ואז זה איסור דאורייתא, או משניים שעשוה, או לא יודע מאיזשהו סעיף. אבל אין סעיף כזה. אז מאיפה הרמב"ם אומר שזה פטור? פטור אבל אסור.

[Speaker F] רגע, חצי שיעור בבורר למשל? כן.

[הרב מיכאל אברהם] זה

[Speaker F] אסור מדרבנן?

[הרב מיכאל אברהם] ברור, הרמב"ם אומר שזה אסור מדרבנן. השאלה רק מאיפה זה בא לו. מאיפה אתה יודע? מה הסעיף הזה שאסור? מה הסעיף האוסר? אז זה או חצי שיעור או שניים שעשוה, אני לא מכיר עוד סעיפים. חופשי על סעיפים דרבנן, אבל אז תראה לי שיש גזירה כזאת. לכן אני אומר שזה צריך להיות חצי שיעור, אין פה משהו אחר. אבל אם זה חצי שיעור אז זה איסור דאורייתא, לא איסור דרבנן. אז למה הוא כתב פה פטור? כתב פה פטור כי הוא פטור מעונש, זה הכל.

[Speaker F] בע"ד כשמדברים על חצי שיעור זה חצי שיעור מדאורייתא?

[הרב מיכאל אברהם] לא. מי אמר שמדברים על חצי שיעור? רש"י אומר שם חצי שיעור.

[Speaker F] נכון, אבל גם זה מאוד ברור מהגמרא גם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, החכם צבי למשל לא יסכים.

[Speaker F] לא שזה דין חצי שיעור, אלא שאסור בשבת לברור חצי שיעור מדרבנן.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז יכול להיות שיש גזירה מיוחדת על בורר שפחות מכשיעור, אבל אין דין חצי שיעור כללי על מלאכות שבת. אבל הם לא עשו.

[Speaker F] בדיוק!

[הרב מיכאל אברהם] לא שומע.

[Speaker F] מדברים בכלל על אפייה, גם על אפייה וגם על זה. עוד פעם

[הרב מיכאל אברהם] מה שאמרתי קודם. אני אומר לפי החכם צבי אין ברירה אלא להגיד, שהרי הוא אמר שאין דין חצי שיעור באיסורים שהם לא איסורי אכילה. אז הוא יצטרך להסביר את הגמרא שם כאיזושהי גזירה מיוחדת, אני לא יודע.

[Speaker F] ומי שלא כמו החכם צבי חייב להסביר את זה שזה חצי שיעור.

[הרב מיכאל אברהם] כמו רש"י שם. ולכן הרש"י, למה הרש"י אומר שזה מדין חצי שיעור? שיגיד שזה דין פחות מכשיעור בהלכות שבת. כי רש"י מבין שאם זה אסור זה חייב להיות חצי שיעור. צריך להיות סעיף שבגללו זה אסור, מאיפה זה בא? אז רש"י אומר זה מדין חצי שיעור. אז גם כשהרמב"ם אומר שזה אסור, זה כנראה מדין חצי שיעור. מאיפה עוד? אבל אם זה חצי שיעור אז זה צריך להיות איסור דאורייתא, לא איסור דרבנן, רק פטור מהעונש.

[Speaker F] והרמב"ם לכל האורך של הלכות שבת מדבר על חצי שיעור מדרבנן? כלומר הוא כותב פטור?

[הרב מיכאל אברהם] כן. איפה שהוא כבר כותב, הנה פה למשל הוא כותב את זה. כן. בסדר? אז יש עכשיו לגבי, אז בעצם מה יוצא לנו? שלגבי שניים שעשוה שאל השפת אמת למה זה לא ייאסר גם מדין חצי שיעור? ומה הוא עונה? הוא בעצם עונה שמדין חצי שיעור לא יכולים לאסור חצי מלאכה. וזה אומר א', שמי שעוקר וזהו, הוא רק עקר, או מי שרק הניח, הוא לא עבר על איסור חצי שיעור, וגם לא על איסור שניים שעשוה. זאת אומרת מי שרק עוקר או רק מניח, זה לכאורה יהיה מותר לגמרי. שימו לב, זה נפקא מינה. יהיה מותר לגמרי. אוקיי? מי שאחד עוקר והשני מניח, אז מדין שניים שעשוה שניהם עוברים על איסור דרבנן. מדין שניים שעשוה. אבל דין חצי שיעור אין פה, כי כל אחד מהם לחוד הוא רק עקר או רק הניח, והרי על זה אין דין חצי שיעור. אז רק דין שניים שעשוה. אבל אם מישהו הוציא, גם עקר וגם הניח חצי מהשיעור, הוא עבר על איסור חצי שיעור. כמובן לא שניים שעשוה, הוא עבר על חצי שיעור. בסדר? זה מה שיוצא למסקנה.

[Speaker G] לא, סליחה אני לא הבנתי, אם הייתה רק עקירה ובפועל לא נעשתה הנחה, אז הוא לא עבר גם על שניים שעשוה, אבל אם הייתה גם עקירה ומישהו אחר עשה את ההנחה אז הוא עבר על שניים שעשוה?

[הרב מיכאל אברהם] כן. שניהם עברו על שניים שעשוה שזה איסור דרבנן. למה? מה שהגמרא אצלנו אומרת, שהרי יצאה מלאכה מביניהם. הרי מבין שניהם בסוף בוצעה מלאכה. אז רבנן אומרים אתם שניכם אחראים לדבר הזה שקרה פה, לכן עברתם איסור. אבל אם אחד עקר ואחרי זה לא הייתה בכלל הנחה, לא יצאה פה מלאכה גם אם תצרף כמה אנשים. לא נעשתה פה בכלל המלאכה האסורה, אז מה הבעיה? אין פה לא איסור דאורייתא ולא איסור דרבנן ולא כלום. אבל אם מישהו הוציא, עקר והניח פחות מכשיעור, אז הוא עבר על איסור חצי שיעור. לפי חכם צבי לא, אבל לפי ה… בסדר? שזה איסור תורה. עכשיו יש פני יהושע שהוא לוקח אותנו צעד אחד הלאה. פני יהושע כותב בשני מקומות, שבדין שנים שעשוה, מקדים, שבדין שנים שעשוה יש איסור תורה כמו בחצי שיעור. הפטור הוא רק פטור מעונש. והוא כמובן מבין את דין שנים שעשוה כמו האופן הראשון שהצגתי בשיעור הקודם. שמה? שמה שהגמרא שאלה הרי יצאה מלאכה מביניהו, מה הכוונה? הרי בפועל בעולם נעשה הדבר הבעייתי, נכון? נעשתה הוצאה מלאה בעולם. רק שיש רק שני אנשים ששניהם ביחד אחראים לזה. אין לי בן אדם אחד להעניש אותו על הדבר הזה שקרה. אז בעצם מה יוצא כאן? איסור נעשה, אבל פטור מעונש. יש פטור מעונש. ועל זה בדיוק אומר הפני יהושע, אז אם כך בדין שנים שעשוה, האיסור שיש על כל אחד מהשניים הוא איסור תורה, הוא לא איסור דרבנן. רק שהם פטורים מהעונש, מהסקילה, כרת, חטאת וכדומה. זה בעצם מה שטוען הפני יהושע. והוא מביא את רש"י. רש"י על המשנה. רש"י כותב שתיים שהם ארבע. אומר רש"י שאין ארבע מדבריהם הוסיפו שתיים לאסור לכתחילה, ואם עשה פטור. בסדר? איסור דרבנן מדבריהם. מדבריהם זה לשון דרבנן. אוקיי? וגם פה שתיים שהם ארבע בחוץ, אז רש"י אומר ושתיים מדבריהם. עוד, שתיים מדבריהם שפטור, שהמלאכה נעשית על ידי שניים. ועל זה אומר הפני יהושע, לכאורה הוא מביא את רש"י בדיבור המתחיל שאין ארבע מדבריהם הוסיפו וכולי, הוא מצטט את רש"י, ועל זה הוא כותב כך: לכאורה אין זה מוכרח. מה שאומר רש"י זה לא הכרחי. דמצינן למימר דמדאורייתא נמי אסור בזה עוקר וזה מניח. וזה עוקר וזה מניח יהיה איסור דאורייתא, לא איסור דרבנן, איסור שנים שעשוה. דהא מדאיצטריך למיעוטי זה עוקר וזה מניח, הרי מזה שהיינו צריכים פסוק בבעשותה שמלמד אותנו שבזה עוקר וזה מניח יש פטור, אלמא, מכאן יוצא, דיש סברא לומר דחדא לחודיה נמי מלאכה מיקרי, כיוון דמסתמא כך היה במשכן, כמו שכתבו תוספות בדף הסמוך בבעשותה וכולי. ואם כן מצינן למימר דלא ממעט קרא זה עוקר וזה מניח אלא מכרת וחטאת, דאיירי קרא בבעשותה, מה שאין כן לעניין לאו, במילתיה קאי. עומד במצבו. כיוון שהיה במשכן, ובכלל קרא דלא תעשו מלאכה כמו שהיה. הוא טוען את הטענה הבאה, שימו לב, זה צריך לשים לב בזהירות. הוא רוצה לומר שמזה שהיה צריך פסוק כדי לפטור שניים מהעונש, זה עוקר וזה מניח, ברור שהייתה איזושהי הוה אמינא כן לחייב במצב כזה. לכן היה צריך את הפסוק שיפטור. מה הייתה הוה אמינא לחייב? כאן שימו לב טוב למה שהוא כותב. זה לא מה שאני אמרתי. אני אמרתי את מה שהגמרא אמרה. מה הייתה הוה אמינא לחייב? כי יצאה מלאכה מביניהו, נכון? הרי מבין שניהם תכלס נעשתה מלאכה. הייתה פה עקירה, העברה והנחה. אז תכלס נעשה פה מה שהתורה אסרה. זה הסיבה לחייב. ועל זה באה התורה ואומרת כן, אבל עונש אין, כי פה שניהם אחראים לזה, אין פה אחד שאחראי למלאכה הזאת. הפני יהושע לא אומר את זה. הפני יהושע טוען שההוה אמינא מהסיבה למה חשבתי לחייב רק על עקירה? כי אני שואל את עצמי עקירה הייתה במשכן? עקירה לבד. ברור שהייתה. הרי כשאני לקחתי את הקרשים נגיד מהעגלה לרשות הרבים וכולי, היה אחד שעוקר והניח את זה על העגלה, מישהו אחר קיבל את זה. אז זאת אומרת שהיה אחד שעקר והיה אחד שהניח וזה היה במשכן. אז זה אומר שהייתה עקירה לבד במשכן, נכון? אלא מאי? זה כנראה לא מספיק חשוב. דיברנו על זה שבשביל להיות אב או בשביל להיות מלאכה אסורה, אתה צריך גם להיות חשוב, לא מספיק שתהיה במשכן. במשכן גם הלכו, נכון? אז העובדה שמישהו עקר, זה היה במשכן. אז הייתה פה הוה אמינא שאולי אפילו זה יהיה ממש מלאכה. על זה בא הפסוק ואומר לא. עקירה לבדה היא לא מלאכה, צריך עקירה והנחה. עקירה, העברה והנחה. בסדר? אומר הפני יהושע בסדר, אבל כיוון שזה היה במשכן אז מלאכה זה ודאי נכון. רק יש פטור מעונש. זה הפסוק של בבעשותה שפוטר מעונש. ולכן יהיה פה איסור תורה. מה ההבדל בין הניסוח שלו לניסוח שלי? בניסוח שלו. הוא טוען שיהיה בזה איסור תורה. זה היה במשכן! הרי במשכן גם היה מישהו שרק עקר. אז בשניים שעשאוה שאחד עוקר ואחד מניח, כל אחד חייב, פשוט בגלל שעל עקירה לבד חייבים ועל הנחה לבד חייבים, לכן שניהם חייבים. אבל החיוב הבסיסי הוא לא על עקירה והנחה ביחד, החיוב הבסיסי הוא רק על עקירה ורק על הנחה.

[Speaker I] אז מה, מי שעוקר בשבת הוא עובר על איסור?

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה מה שיוצא.

[Speaker I] אז אם כך לפי דעתו, אז באמת אז לפי דעתו, אז אין פה בכלל עניין של הוצאה. עצם עקירה, הנחה, באמת כל דבר, כל מלאכה הכי פשוטה שעשו, שכאילו נראה המלאכה גרועה, היא תקרא דאורייתא?

[הרב מיכאל אברהם] נכון. יש איסור תורה, אבל מאבות המלאכה שעליהם חייבים סקילה וחטאת, זה רק שהכל ביחד נעשה, הוצאה, העברה והנחה. זה הפסוק בעשותה מלמד אותנו שעונש, זאת אומרת ממש איסור מלאכה מלא יש רק כאשר הייתה גם, לכן המלאכה נקראת הוצאה. המלאכה נקראת הוצאה כי להתחייב עליה זה רק שהייתה הוצאה מלאה. אבל איסור דאורייתא קיים גם במקום שמישהו עשה רק עקירה או רק הנחה.

[Speaker F] אז מה, כולנו עוברים על איסור דאורייתא כל הזמן?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לכן פה ברור שצריך להגיד מה שאמרתי קודם, שאנחנו מדברים על עקירה והעברה, לא על עקירה לבד. עקירה לבד ברור שלא איסור דאורייתא.

[Speaker E] זאת הייתה הדרך שבה ניסית להסביר את הרמב"ם? שמה? על פי הפני יהושע, שזה לא פטור, זאת אומרת אסור רק מדרבנן, אלא שזה אסור מהתורה.

[הרב מיכאל אברהם] שיניתי, ברמב"ם אמרתי את זה על חצי שיעור, עכשיו אפשר להגיד את זה ברמב"ם גם על השניים שעשו.

[Speaker E] על חצי מלאכה, כן.

[הרב מיכאל אברהם] כן.

[Speaker F] מה זאת אומרת? אבל אם מישהו עוקר ופשוט עומד ככה עד מוצאי שבת?

[הרב מיכאל אברהם] לא, מישהו עוקר ומעביר אבל לא מניח.

[Speaker F] ושאין אף אחד אחר שלוקח, כי אחרת זה שניים שעשאוה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון.

[Speaker D] אז גם מישהו שמעביר ומניח, אותו דבר, לא?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם הוא כן, מעביר ומניח בלי לעקור, כן, אותו דבר. אני רק אומר שעקירה לבד והנחה לבד ברור שלא יהיה בזה איסור דאורייתא, לא יהיה בזה איסור בכלל. חייב להיות שיש פה גם העברה, אי אפשר להסביר את זה אחרת. כן. אז אני אומר, אבל שימו לב לניסוח שלו, אני לא מסכים איתו בכלל, כי אני מה שאני טענתי שבשניים שעשאוה יהיה איסור תורה זה לא בגלל שהעקירה הייתה במשכן, אלא שבאמת נעשתה פה מלאכה שלמה. הייתה פה עקירה, העברה והנחה. הבעיה היא רק שהיו שני אנשים שעשו את זה, לכן אי אפשר להעניש. אבל המלאכה נעשתה במלואה. אבל לעשות רק עקירה, אז מה אם זה היה במשכן? במשכן גם הלכו. איפה להוציא דבר כזה? זה מוזר ביותר מה שהוא אומר. הוא אז הסברה שלו להגיד זה איסור תורה, זאת אומרת ההבדל בינינו זה יהיה מה יקרה אם אני עשיתי עקירה והעברה אבל לא הייתה הנחה. לשיטתי אין איסור. אין איסור בכלל, זה מותר לכתחילה, אפילו מדרבנן לא יהיה. יהיה לך חצי מלאכה הרי אין בכלל איסור, חצי שיעור אין פה כי זה חצי מלאכה. כל האיסור זה איסור על שניים שעשאוה. אבל כשיש מלאכה שלמה, רק שכל אחד אחראי על חצי ממנה. אבל יצאה מלאכה מביניהם. זה הגמרא עצמה אומרת. למה הגמרא רוצה לחייב בשניים שעשאוה? לא בגלל הסברה של הפני יהושע שגם עקירה הייתה במשכן, אחרת זה מה שהגמרא הייתה צריכה להגיד: למה שניים שעשאוה פטורים, הרי גם עקירה הייתה במשכן? היא לא שואלת את זה. היא שואלת למה שניים שעשאוה פטורים כי הרי יצאה מלאכה מביניהם. הרי סוף סוף נעשתה פה מלאכה שלמה, עקירה, העברה והנחה, רק שיש פה שניים שעשו את זה. אז מה? על זה מביאה הגמרא בעשותה, הפסוק מלמד שאם יש שניים שעשו את זה אז אי אפשר להעניש אותם כי האחריות היא לא על אדם אחד. אבל עדיין נעשה פה הדבר הבעייתי, ההוצאה המלאה. זה הסברה היותר נכונה, ככה אני הייתי מסביר שבשניים שעשאוה יש איסור תורה. לכן פה אני לא מסכים לפני יהושע. אבל את עצם הטענה של הפני יהושע אני מקבל, שבשניים שעשאוה יש מקום להגיד שמה שכתוב פטור זה פטור מעונש, אבל האיסור הוא איסור תורה לא איסור דרבנן.

[Speaker I] הפני יהושע בעצם בזה שהוא טוען שעקירה נעשתה במשכן הוא בעצם דוחה את הטענה גם של השניים שעשאוה וגם חצי שיעור, מבחינתו אין פה בכלל כזה…

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא אומר, אבל הרי סקילה לא חייבים על זה, זה לא איסור מלאכה גמור, זה גם הוא מסכים. על העקירה לבד לא חייבים, זה הגמרא אומרת. צריך עקירה, העברה והנחה. לכן הוא אומר יהיה בזה איסור תורה אבל זה לא יהיה איסור מלאכה במובן הזה. זה כמו חצי שיעור. איסור תורה אבל בלי העונש, לא איסור תורה מלא. כן. בסדר?

[Speaker F] אז על השיטה שמותר כל עוד לא הייתה הנחה זה מותר, זה בדיוק מה שהקשה שם רבי שמעון שקופ שאני מתחילה לאכול חצי שיעור זה מותר ואז פתאום למפרע מסתבר שאכלתי.

[הרב מיכאל אברהם] את חוזרת לקושיית השפת אמת ואני אחזור על התירוץ שלו. זה לא אותו דבר. כי בחצי שיעור כשאני אוכל, החצי השני שאני עושה הוא כמו החצי הראשון רק עוד כמות. פשוט אכלתי עוד חצי שיעור. אז זה מוכיח שכבר בחצי הראשון הייתה איכות האיסור. אבל כאן כשעקרתי והעברתי, מה שחסר זה לא עוד עקירה והעברה. מה שחסר זה משהו מסוג אחר. לא רק כמותי, אלא גם איכותי.

[Speaker F] אבל זה עוד יותר קשה כי ברור שכשאני אוכלת אני אוכלת כבר איסור שלם וכל עוד לא אכלתי אז איך פתאום למפרע שאכלתי ופה אני כאילו ברור שכל עוד אני מרימה ומעבירה לא עשיתי איסור, רק כשאני מניחה פתאום הסתבר שעשיתי.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. ברור. ברור. מאוד הגיוני בגלל שהעקירה והנחה ביחד מצטרפים למשהו שהוא לא רק כמות יותר מהעקירה לבד או ההנחה לבד זה משהו אחר. צריך פה עוד מרכיב. ואם המרכיב הזה חסר אז פשוט אין פה בכלל את מלאכת ההוצאה. אבל כשאני אוכל, נגיד שעקרתי והנחתי אבל רק חצי שיעור. אז לא חסר כלום, עשיתי מלאכת הוצאה לגמרי, רק עשיתי את זה על שיעור קטן מדי. זה דומה לאכילת חצי שיעור. זה בדיוק ההבדל בין כשהדבר השני שאותו אני מצרף הוא אותו דבר כמו הדבר הראשון זה רק שונה כמותית. אז אפשר להגיד את הסברא של רב שמעון שקופ ושל הקובץ שיעורים שאומר טוב אז אם זה רק שוני כמותי אז איכות האיסור קיימת כבר מההתחלה. אבל כאן זה ודאי לא נכון. אולי כשקמתי בבוקר ואכלתי ארוחת בוקר גם אז היה איסור כי בלי שהייתי אוכל ארוחת בוקר לא היה לי כוח להוציא את זה. מה פתאום? זה לא קשור בכלל. לא התחלתי את הפעולה האסורה. בסדר? אחרי זה הוא מביא מהרמב"ם ובאמת שכן נראה לכאורה מלשון הרמב"ם בפירוש המשנה שכתב להדיא דשניהם פטורים דמתניתין, מה שכתוב שניהם פטורים במשנה, היינו ממיתה וכרת וחטאת. אבל חייבים מלקות. משמע כדי פרישית, משמע שזה איסור תורה. ועל האיסור הזה חייבים מלקות, זה חידוש מעניין. ועל האיסור הזה חייבים מלקות, אין פה סקילה כי זה התמעט מעונש הסקילה, אבל כיוון שיש פה איסור תורה חייבים מלקות. אם אתם זוכרות את הלחם משנה שראינו הוא אמר שזה איסור עשה אז גם אין מלקות. אבל האמת שהפני יהושע לא צודק. ברמב"ם שמופיע לפנינו אם תסתכלו בפירוש המשנה על המשנה שלנו אתם תראו, הרמב"ם כותב במפורש שמדובר במכות מרדות, לא במלקות. זה מכות מרדות. מכות מרדות זה או איסור דרבנן או איסור דאורייתא שלא נענשים, אבל זה לא מלקות. הוא פשוט הייתה לו גרסה אחרת או שהוא לא שם לב, אני לא יודע בדיוק. גם על הגמרא בדף ג' עמוד

[Speaker C] א' הוא לא הייתה לו גרסה אחרת. מה? הייתה לו גרסה נכונה כי בהמשך הוא מדבר על מכות מרדות. הוא מדבר בהמשך על זה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא אומר שאולי זה מכות מרדות אבל הוא אומר שברמב"ם כתוב מלקות.

[Speaker C] אבל הנה פה. לזה הוא התכוון בפירושו.

[הרב מיכאל אברהם] בחיבורו הוא כתב להדיא שחייבים מכת מרדות.

[Speaker C] כתב להדיא דחייבים מכת מרדות.

[הרב מיכאל אברהם] חיבורו זה היד החזקה. ובפירוש המשנה גם כתוב מכות מרדות ושמה הוא אמר שכתוב מלקות. כשהוא אומר חיבורו הכוונה ליד החזקה. גם על הגמרא בדף ג' עמוד א' הוא חוזר על זה שזה איסור דאורייתא ולא רק איסור דרבנן רק שפטור מעונש. בסדר? זה הטענה שלו גם שם, לא נקרא את זה שוב, זה אותו רעיון. הרש"ש, הרש"ש פה במקום מביא את הרש"י. רש"י אומר פטורי דאתו לידי איסור דאורייתא, לכן במשנה דיברו רק על עקירות ולא על הנחות כי הם דיברו רק על עקירות, רק על חצאי איסור שבאים לידי איסור דאורייתא. נראה לעניות דעתי אומר הרש"ש דלפי מה דקיימא לן דחצי שיעור אסור מן התורה, כן לפי מה שאנחנו פוסקים להלכה שחצי שיעור אסור מן התורה, ואף באיסורי שבת כמו שפירש רש"י לקמן ע"ד, קרי ש"ס לכי האי גוונא חצי שיעור, וביומא מפרש הטעם דחזי לאיצטרופי, וזה לא שייך רק בעקירות, אתיא הנחון דמתניתין לא חשיב רק איסורי דאורייתא. הרש"ש בעצם מביא פה את התירוץ שהשפת אמת דחה. נכון? הוא אומר בעצם שמי שעקר ולא הניח עבר על איסור חצי שיעור וזה יהיה איסור דאורייתא כמו שרש"י כותב שגם באיסורי שבת יש איסור חצי שיעור מדאורייתא. ולכן המשנה דיברה רק על עקירות לפי רש"י ולא על הנחות בגלל שהמשנה דיברה על מצבים שבהם יש איסור דאורייתא. למה הוא לא צודק?

[Speaker G] בגלל שהעקירה

[הרב מיכאל אברהם] זה חצי מלאכה ולא חצי שיעור. ומה שרש"י כותב בדף ע"ד. רש"י שם לא מדבר על חצי מלאכה. הוא מדבר על מלאכה שלמה שנעשית על חצי שיעור. עקירה והנחה על חצי שיעור. לכן אי אפשר להביא ראיות מהרש"י שם לענייננו. רש"י שם באמת אומר שיש דין חצי שיעור בהלכות שבת. זה נכון, אבל כאשר הבעיה בשבת היא רק חוסר בשיעור הכמותי, וכאשר חסר במלאכה מאוד לא סביר ליישם פה את דין

[Speaker G] חצי שיעור. אני לא הבנתי את מה שהרש"ש אומר.

[הרב מיכאל אברהם] הרש"ש בעצם אומר את מה שהשפת אמת דוחה. הרש"ש טוען שכיוון שבאיסורי שבת יש דין חצי שיעור, רואים את זה ברש"י בדף ע"ד, לכן ברור שאצלנו במשנה כשכתוב שאחד עקר והשני הניח, אותו אחד שעקר עבר על איסור דאורייתא של חצי שיעור. המניח עבר על איסור דרבנן. למה?

[Speaker G] למה הוא כותב פה "זה לא שייך רק בעקירות"? לא, "זה לא שייך אלא בעקירות".

[הרב מיכאל אברהם] אלא, זהו, זה

[Speaker G] מה שניסיתי להבין, שזה אלא רק בעקירות. בלשון התלמודית, צריך להתרגל לזה,

[הרב מיכאל אברהם] בלשון התלמודית "רק" זה "אלא". זה מה ששייך אלא בעקירות. הבנתי פה אם זה רק או אלא. כן כן, את צודקת, בעברית שלנו זה אחרת, אבל בלשון של הראשונים והאחרונים, בלשון התלמודית "רק" זה "אלא". בסדר? אז ככה הרש"ש בעצם אומר. הוא חולק על השפת אמת, לדעתי השפת אמת צודק באופן פשוט. השפת אמת ודאי צודק, ולכן גם כל הראשונים פה הם מסבירים זה איסור דרבנן, זה לא איסור דאורייתא על העוקר, זה איסור דרבנן של שניים שעשוה, לא דין חצי שיעור, כי אין דין חצי שיעור על חצי מלאכה. לדעתי השפת אמת בבירור צודק. בכל אופן עכשיו הערה אחרונה, שעליה אני כבר באמת אעבור בקצרה כי זה נושא צדדי. בגמרא בדף צ"ב, המשנה בדף צ"ב וכל הגמרא שמה, נראה את המשנה רגע רק כדי לטעום. המשנה בדף צ"ב אומרת ככה: המוציא כיכר לרשות הרבים חייב, הוציאוהו שניים פטורים. על מה מדובר שם? שני אנשים מחזיקים ביחד כיכר, עוקרים אותה ברשות היחיד, יוצאים לרשות הרבים ומניחים אותה שם. בסדר?

[Speaker C] שניהם עקרו ושניהם הניחו.

[הרב מיכאל אברהם] כן, שניהם פטורים. לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שניים חייבים. זאת אומרת אם כל אחד מהם לחוד לא מצליח לסחוב את הכיכר הזאת, היא כבדה, ולכן הוא היה צריך את העזרה של השני, במצב כזה שניהם חייבים. ורבי שמעון פוטר. רבי שמעון גם במצב כזה פוטר. ואז הגמרא מביאה פה מחלוקת תנאים ודנה בזה, זה יכול וזה יכול, זה יכול וזה אינו יכול, זה אינו יכול וזה אינו יכול, כל הדיונים שמה ועושים חילוקים במחלוקת, ואני לא אכנס לכל הדברים האלה כי זאת לא הסוגיה שלנו. השאלה המעניינת היא למה זאת לא הסוגיה שלנו? ברור קודם כל כשקוראים את הסוגיות שזאת לא הסוגיה שלנו, כי בסוגיה שלנו לא עולה בכלל השאלה האם זה יכול וזה יכול, זה יכול וזה אינו יכול, כל הדיונים האלה לא עולים. ב', רואים בגמרא שם כשהיא מביאה את המקור לשני הדינים האלה. והגמרא אומרת ככה: מנא הני מילי? מנא הני מילי? מאיפה אנחנו יודעים את כל הדינים האלה? נעזוב כרגע את ההקשר, זה לא חשוב. "בעשותה", יש פסוק "בעשותה", העושה את כולה ולא העושה את מקצתה. ואז "שניים היו אוחזים במלגז" ולא זוכר שם, שניים עושים את כל המלאכה ביחד, אוקיי? זה הדרשה שמביאים.

[Speaker C] נו, אבל זה לא דומה להוצאה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע, שנייה, בדיוק, זה לא דומה להוצאה, אבל רגע, בהמשך עכשיו תראו. "במאי קמיפלגי", פה, מסתכל על זה, במאי, מה חולקים התנאים? עוד פעם פחות חשוב לענייננו הדעות, רק תראו את הקטע. "בהאי קרא", הם חולקים בפסוק הזה, כתוב "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה", רואים את האחת וזה ראינו את הפסוק הזה פה קודם. ורבי שמעון סבר: תלתא מיעוטי כתיבי. יש שלושה מיעוטים שכתובים בפסוק הזה: נפש תחטא אחת, תחטא בעשותה תחטא. אחד למעוטי זה עוקר וזה מניח, אחד למעוטי זה יכול וזה יכול, ואחד למעוטי זה אינו יכול וזה אינו יכול. שלושה מיעוטים שבאים למעט שלושה דברים שעל כולם יהיה פטור. הראשון זה זה עוקר וזה מניח, השני זה זה יכול וזה יכול, השלישי זה זה אינו יכול וזה אינו יכול. מה ההבדל בין הראשון לשני האחרים? בשני האחרים מדובר ששני אנשים עושים ביחד את כל הפעולה, והחילוקים הם אם כל אחד לחוד היה יכול לעשות את זה או לא יכול היה לעשות את זה. זאת סוגיית צ"ב. אבל המיעוט הראשון מדבר על זה עוקר וזה מניח. למה צריך בשביל זה מיעוט אחר? למה צריך דרשה? למה צריך בשביל זה מיעוט אחר? למה צריך דרשה אחרת בשביל למעט את זה? כי זה לא אותו דין. זה דין אחר. זה לא דין שניים שעשוהו. זה דין זה עוקר וזה מניח. שניים שעשוהו זה כששניים עושים ביחד את כל המלאכה. זה עוקר וזה מניח זה לא שניים שעשוהו. זה כל אחד עשה חצי, זה לא שניים שעשו את כל המלאכה. ומזה שהגמרא דורשת מקור נפרד לדין הזה, רואים שזה דין אחר לגמרי. זה החילוק של שפת אמת. כאן רואים אותו. למה? כי זה מה ששפת אמת אומר. חצי מלאכה זה לא חצי שיעור. כששניים עושים את כל המלאכה כולה, אפשר היה לשאול, אולי יהיה פה איסור של חצי שיעור. אבל כשאחד עושה חצי מלאכה והשני עושה חצי מלאכה אחרת, מה זה קשור לחצי שיעור? אף אחד מהם לא עשה מלאכה שלמה. לא קשור, זה לא מלאכה שלמה על חצי שיעור, זה חצי מהמלאכה. זה בדיוק החילוק של הגמרא פה. ואת זה אומר התוספות בסוגיה שלנו ובזה אני מסיים.

[Speaker D] סליחה הרב, אולי זה דומה למה ששניים מכניסים חמצת לשאור, משהו כזה?

[הרב מיכאל אברהם] מה הבנתי?

[Speaker D] שמה הם עושים אותו דבר כביכול. כל אחד עושה פעולה שהוא מחמיץ את הלא יודעת איזה שאור או משהו כזה וזה קורה.

[הרב מיכאל אברהם] כששניים עושים את הפעולה וכל אחד לחוד תורם חצי, זה שניים שעשוהו.

[Speaker D] אבל אם אחד, אני אפילו כל אחד עושה את זה בנפרד, לא סחבו ביחד את אותו ארגז, אלא בכל זאת שהם עשו אותו הדבר. ברור.

[הרב מיכאל אברהם] כיוון שכל אחד עשה את מלוא הפעולה על חצי מהכמות. כן, אז זה כמו חצי שיעור.

[Speaker E] זה כמו זה וזה גורם?

[הרב מיכאל אברהם] שאלה מה הקשר בין שניים שעשוהו לזה וזה גורם היא שאלה קשה. אני לא יכול לענות עליה באופן פשוט. בסדר?

[Speaker F] זה קצת דומה לאיך מתארים שותפות בקרקע? האם כל גרגיר הוא חצי-חצי או האם אנחנו חצי-חצי בקרקע?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל פה זה עוד יותר גרוע, כי אני מדבר על גרגירים שונים של אותה קרקע.

[Speaker F] כן, תמיד גרגירים.

[הרב מיכאל אברהם] אם הולכים על העניין של חצי חצי, חולקת

[Speaker F] את החצר לחצי חצי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, שונים אני מתכוון, הכוונה לא זהים. יש קרקע מסוג אחד וקרקע מסוג שני. אז זה יותר דומה לזה עוקר וזה מניח.

[Speaker F] קרקע אחרת, למה הסוג חשוב?

[הרב מיכאל אברהם] הסוג חשוב כי זה כמו המחמיץ מה שאמרו קודם. כי אם שניהם מחמיצים את אותו השאור, וזה חצי מאותו דבר, אז זה אותו דבר כמו חצי שיעור. תראו בתוספות.

[Speaker G] אני לא הבנתי מה זה הפסוק האחר. יש רק פסוק אחד על בעשותה, על מה מדובר?

[הרב מיכאל אברהם] יש ממנה שלושה, נכון, ויש ממנה שלושה מיעוטים שונים. למה צריך למעט כל דבר כזה לחוד? כל מילה בפסוק ממעטת משהו אחר. אז יש פה שלוש דרשות שממעטות. למה צריך דרשה נפרדת? שניים שעשוהו זה זה. לא, לא, זה לא זה, זה משהו אחר.

[Speaker G] אז שניים שעשוהו זה לא קשור לבעשותה?

[הרב מיכאל אברהם] זה כן קשור. בעשותה ממעט שלושה דברים: זה יכול וזה יכול, זה אינו יכול וזה אינו יכול, וזה עוקר וזה מניח. וזה שלושה דינים שונים. כל אחד מהם לחוד צריך מיעוט. הבנתי. בסדר? וזה תוספות אומר אצלנו בבעשותה. בכל הספרים גרסינן העושה את כולה ולא העושה מקצתה יחיד שעשאה חייב שניים שעשוהו פטורים. זה קשור לדיון שאנחנו עשינו, האם יש פה איזה משני הדינים כתוב או אולי שניהם כתובים. פשטיה דקרא נראה דבעשותה קאי אנפש, אבל הש"ס דריש לה אמלאכה. וזה הסברתי בשיעור הקודם. עכשיו הוא אומר וליכא למימר דבבת אחת שעשוהו שניים שעשוהו איירי בבת אחת. מדובר בשניים שעשו את כל המלאכה בבת אחת. אי אפשר להגיד את זה. למה? דבפרק המצניע צ"ג עמוד א' משמע דצריכי תרי קראי לזה עוקר וזה מניח ולבת שעשו מלאכה בבת אחת. אחרי זה הוא מביא עוד ראיות. זה בדיוק מה שאמרתי קודם. אז הוא שם לב שהסוגיה שם מביאה שני מקורות שונים. וזה אומר שאין לערב את הסוגיות. הסוגיה שלנו בכלל לא עוסקת בדין שניים שעשוהו. היא עוסקת בדין זה עוקר וזה מניח. סוגיית שניים שעשוהו זה הסוגיה בצ"ב. ושם מדובר ששניים עושים ביחד את כל המלאכה מא' ועד ת'. למשל עוקרים ומניחים ביחד שיעור. על זה יכול היה שפת אמת והפני יהושע לשאול, למה לא תאסור את זה גם מדין חצי שיעור מדאורייתא? והינמי, לפי רש"י, זה יהיה איסור כנראה מדאורייתא של חצי שיעור. אבל אצלנו לא קשור חצי שיעור כי זה חצי מלאכה ולא חצי שיעור. בסדר? עד כאן.

[Speaker C] תודה רבה. שבת שלום.

[Speaker D] תודה רבה הרב, רציתי לשאול משהו. כן, כן. אני ניסיתי לשלוח צ'אט איזה סיכום קטן ממה שהרב שם לב גם בקריאה ששם היה בלבול בין פרק והלכה ולא עבר כביכול. אני כתבתי בשם.