פרק שמיני של יומא – שיעור 3

[הרב מיכאל אברהם] כל פעם שוכח את הדברים האלה. טוב, אז עוד פעם. ראינו בשיעור השמיני של יומא ראינו בשיעור הראשון קצת על כפרת השעיר ומשמעותו של יום כיפור ואיזשהו מבט רחב, לא בדיוק הלכתי. בשיעור השני דיברתי על, התקרבתי יותר לעניין המצוות של היום וטענתי שהתשתית לפחות בשיטת הרמב"ם, אגב שזה כנראה גם פשט התורה, התשתית, ההגדרה ההלכתית של יום כיפור זה איזשהו סוג של חובת שביתה מורחבת שהרמב"ם קורא לה שביתת העשור, שיש שלושה סוגי שביתה: שביתה בשבת, שביתה ביום טוב זה הקל, שביתה בשבת זה יותר ושביתה ביום כיפור זה עוד יותר. אמרתי שבתשעה באב זה אפילו עוד יותר. השביתה ביום כיפור דורשת שביתה ממלאכות ושביתה מהנאות, אלו שני, שתי תת קטגוריות בתוך חובת השביתה הכללית הזאת. וצצה איזו שאלה.

[Speaker B] תשעה באב אמרת הכי אחי? הטופ אוף אול? כן, הזכרתי את זה.

[הרב מיכאל אברהם] הטענה שלי הייתה שחובת השביתה אולי מבטאת עד כמה עמוק המפגש עם הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, הצורך להשבית את העולם שלנו הוא כדי להיפגש עם הקדוש ברוך הוא, וככל שהמפגש איתו יותר יסודי, יותר עמוק, אז נדרשת השבתה יותר רחבה של העולם שלנו. אוקיי, זה היה השיעור הקודם. עכשיו אני רוצה כבר להיכנס יותר לגופם של דברים ורגע. ברמב"ם כבר ראינו בפעם הקודמת שמונה ארבע מצוות שנוגעות ליום כיפור: לשבות ממלאכה מצוות עשה, שלא לעשות מלאכה מצוות לא תעשה, להתענות בו מצוות עשה על עינוי, שלא לאכול ולשתות בו זה מצוות לא תעשה על העינוי. זאת אומרת שיש שתי תת, יש שביתה, זה הקטגוריה הכללית, היא מחולקת לשתי תת קטגוריות: חובת העינוי וחובת השביתה ממלאכה, שביתה מהנאות ושביתה ממלאכה. כל אחת משתי תת הקטגוריות האלה מחולקת או מבוססת על לאו ועשה. יש לאו ועשה על אי עשיית מלאכה, יש לאו ועשה על תענית, על שביתה מהנאות. זאת שיטת הרמב"ם. הפסוקים שמהם לומדים את האיסורים האלה אז ראינו אותם, ואם לא שמתם לב אז אני רק אעיר לכם שבלאו במלאכה מופיע במפורש בתורה יותר מפעם אחת. גם העשה של העינוי, תענו את נפשותיכם, גם מופיע בתורה. אבל שתי המצוות האחרות לא: לא העשה במלאכה ולא הלאו בעינוי. שניהם לא מופיעים. העשה במלאכה בכלל לא מופיע ולא ברור אם יש ומה מקורו וממש לא ברור. הלאו בעינוי כנראה ישנו, כיוון שאנחנו יודעים שיש עונש כרת על מי שלא מתענה, הנפש אשר לא תעונה ונכרתה, זה כתוב. אבל אזהרה אין.

[Speaker C] אבל העשה של מלאכה זה בפשטות משבת שבתון היא לכם. אוקיי.

[הרב מיכאל אברהם] לא? שבת שבתון אבל עוסק בעינוי ביום כיפור.

[Speaker C] טוב, זה, זה לא הרמב"ם לא,

[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם מביא את זה משבת שבתון, עוד נגיע לזה, אבל זאת שאלה, נכון, מקשים עליו, נגיע, אני רק נותן כרגע הקדמה כללית. אז השאלה בעצם, מה היחס בין לאו לבין עשה? ומה המקור ללאו במלאכה ולעשה בעינוי? אוקיי, זה בעצם הנקודות שבהן אני רוצה לגעת כאן. אבל אני צריך להקדים קצת, ולא קצת אפילו, לתת איזושהי הקדמה על יחס בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה באופן כללי. כי יש פה איזושהי בעיה שגם עולה בגמרא שנגיע אליה בהמשך לגבי היחס בין עשה ולאו. עכשיו, כדי להדגים את העניין הזה אני משתף אתכם את הרמב"ם בספר המצוות, ההקדמה לספר המצוות. בספר המצוות בשורש התשיעי הרמב"ם כותב כך: השורש התשיעי שאין ראוי למנות הלאווין והעשה אבל הדברים המוזהר מהם והמצווה בהם. זאת אומרת אנחנו לא אמורים למנות את הציוויים של הלאו ושל העשה אלא את התכנים שעליהם הציוויים נסובים. הרמב"ם מפרט: דע. דע שכל ציוויי התורה ואזהרותיה הנה הם בארבעה דברים, בדעות, בפעולות, במידות ובדיבור. ואז הוא מפרט, מביא דוגמאות לכל אחד מהסוגים האלה. ואז הוא אומר ככה: וכשהגיעו אלו העניינים, הנה ראוי שימנו העניינים המצווה בהם או המוזהר מהם, יהיו פעולה או דיבור או אמונה או מידה. ולא נביט לריבוי הציוויין שבאו בעניין ההוא, אם היה מן המצווה בו, ולריבוי האזהרות שבאו ממנו, אם היה מן המוזהר ממנו. כי כולם הם לחיזוק לבד. כי פעמים ישוב בעניין אחד בעצמו אזהרה אחר אזהרה לחיזוק, וכן יבוא בו ציווי אחר ציווי לחיזוק גם כן. מה הוא אומר? אומר יש מקומות שבהם התורה חוזרת כמה פעמים על אותו ציווי או על אותו, ציווי זה מצוות עשה, או אזהרה זה מצוות לא תעשה. אנחנו לא מונים, נגיד מצוות שמירת שבת מופיעה בתורה 12 פעמים. הרמב"ם אומר אנחנו לא מונים 12 מצוות עשה לשמור שבת, כי אנחנו לא מונים ציוויים. אנחנו מונים את התכנים המצווים. ומכיוון ששנים עשר הציוויים כולם מצווים על אותו תוכן, שלא לעשות מלאכה בשבת, לשמור שבת, לשבות בשבת, לכן אנחנו מונים פה מצווה אחת. לא אכפת שיש 12 ציוויים. למה התורה חוזרת 12 פעמים? לחיזוק, כדי להגיד שזה מאוד חשוב. הרמב"ן משיג עליו כאן וטוען שאין דבר כזה חזרה שהיא רק לחיזוק, חזרות נועדו להוסיף פרטים. אבל ברמה העקרונית גם הוא מקבל את העיקרון שקובע פה הרמב"ם, שאנחנו לא מונים את הציוויים, את הפסוקים שמצווים, אנחנו מונים את התוכן שעליו הצטווינו. אז אם יש 12 פסוקים שמצווים לשמור שבת, אנחנו מונים מצוות עשה אחת לשמור שבת ולא 12 מצוות עשה, למרות שיש 12 ציוויים. אנחנו לא מונים ציוויים, אנחנו מונים את התוכן. אוקיי, אז זה בעצם המשמעות של מה שהוא כתב למעלה שאין ראוי למנות את הציוויים הלאווין והעשה, אבל הדברים המוזהר מהם והמצווה בהם. הלאווין והעשה הכוונה הפסוקים המצווים על לאו שזה אזהרה או על עשה שזה ציווי, אז לא מונים את הפסוקים, את מספר הציוויים, אלא מונים את הדברים שמוזהרים או מצווים, את התכנים. אוקיי, זה השורש התשיעי. עכשיו אני עובר לשורש השישי. נקרא את הכותרת שלו קודם כל: השורש השישי, שהמצווה שיהיה בה עשה ולא תעשה, ראוי למנות עשה שבה עם מצוות עשה ולאו שבה עם מצוות לא תעשה. הרמב"ם אומר כך: אם יש לנו מצווה, כמו למשל בשבת או ביום כיפור נראה עוד מעט, שיש בה גם מצוות עשה וגם מצוות לא תעשה עם אותו תוכן. למשל מצוות השביתה בשבת ואיסור לעשות מלאכה בשבת, יש להם אותו תוכן, שניהם מזהירים אותנו לא לעשות מלאכה, רק אחד זה מצוות עשה והשני מצוות לא תעשה. אומר הרמב"ם ראוי למנות עשה שבהם עם מצוות עשה ולאו שבהם עם מצוות לא תעשה.

[Speaker C] יש

[הרב מיכאל אברהם] פה שני חידושים למרות שיש קשר ביניהם. שני חידושים שונים ושניהם ממש לא טריוויאליים. חידוש אחד שהעיקרון שהוא קבע בשורש התשיעי שכאשר יש כפילות וכמה ציוויים שיש להם תוכן כפול מונים פעם אחת, אומר הרמב"ם זה הכל כשהן ציוויים מאותו סוג, 12 מצוות עשה לשמור שבת או כמה לאווין על לא יודע מה על משהו אחר. אבל אם הכפילות היא בין לאו לבין עשה, אז אנחנו כן מונים שתי מצוות. זה לא נחשב כפילות שאומרת לנו למנות רק מצווה אחת שזה מצוות שמירת שבת. פה לא, אם זה לאו ועשה אנחנו מונים שתי מצוות ולא אחת. זה החידוש הראשון של הרמב"ם. אבל הרמב"ם מחדש עוד חידוש: ראוי למנות עשה שבה עם מצוות עשה ולאו שבה עם מצוות לא תעשה. חידוש נוסף וגם הוא לא טריוויאלי, השתי מצוות שאותן אנחנו מונים הם לא יהיו מצוות מאותו סוג, העשה ייכלל במצוות העשין והלאו ייכלל במצוות הלא תעשה. למה אני אומר שזה חידוש? כי הרי מה הבעיה? למה בכלל היה צריך את החידוש הראשון של הרמב"ם? התורה אומרת לי לשבות… התורה אומרת לי לשבות בשבת ואומרת לי לא לעשות מלאכה בשבת. מה מה בעצם התורה אומרת לי? הרי היא אומרת לי את אותו דבר, פעם אחת בשפה חיובית פעם אחת בשפה שלילית, אבל היא אומרת לי את אותו דבר. אני לא מדבר כרגע על המצווה מצוות הקידוש בשבת, כן? מצוות הקידוש בשבת זאת מצווה אחרת. אני מדבר על החובה לשבות בשבת ועל לעומת האיסור עשיית מלאכה. שם התוכן הוא לגמרי חופף. עכשיו לכאורה בוא ננסה לחשוב, מה אני אשאל אתכם שאלה, בסדר? מה מגדיר מצוות עשה מול מצוות לא תעשה? בכלל בתורה באופן כללי? איך אנחנו קובעים אם מצווה מסוימת היא מצוות עשה או מצוות לא תעשה?

[Speaker D] צורת ההתייחסות של זה בתורה, לא? איך הלשון שלה. הלשון

[הרב מיכאל אברהם] בתורה, אבל ההגדרה המהותית?

[Speaker E] קום עשה ושב אל תעשה. עשה זה לעשות משהו ולא תעשה זה להימנע מלעשות משהו.

[הרב מיכאל אברהם] מצווה להניח תפילין זה מצווה לעשות משהו, זאת מצווה שמתקיימת בקום עשה ומתבטלת בשב אל תעשה. רגע, אבל זה רק עניין של, רגע שניה שניה שלמה שניה תן לי. מצוות האיסור לעשות מלאכה בשבת או איסור לאכול חזיר, שם זה לא תעשה. למה? כי מה שנדרש ממני זה מחדל, זה אי עשייה. ולכן אם אני לא עושה קיימתי את מצוות הלא תעשה, ואם אני כן עושה אז ביטלתי או עברתי על מצוות הלא תעשה. זאת אומרת מצוות לא תעשה זו מצווה שקיומה הוא בשב אל תעשה וביטולה הוא בקום עשה. אז לכאורה היחס בין מצוות עשה למצוות לא תעשה נקבע על פי אופני הקיום והביטול.

[Speaker C] אז זה לא מה שראינו בשורש השישי.

[הרב מיכאל אברהם] רגע לא שומע. מה?

[Speaker C] בשורש השישי רואים שזה לא ככה, שזה רק איך הוא ציווה לך, איך ה…

[הרב מיכאל אברהם] נו אמרתי שאני מגיע, סבלנות. לשם אני חותר, הרי לא פספסתי את זה.

[Speaker C] אני יודע, אני יודע שלא פספסת.

[הרב מיכאל אברהם] הטענה היא לא, יש הרבה דברים שאני מפספס אבל פה אני הבאתי את זה בעצמי אז אתה מבין שזה מכוון. הטענה היא שההבדל בין לאו לבין עשה נקבע לפי הדרך הביצועית לקיים או לבטל את הדבר. אוקיי? אלא מאי שאם זה כך, אז כשאתה מסתכל על שתי המצוות בשמירת שבת למשל, אז שתיהן היו צריכות להיות מצוות לא תעשה. מצוות השבת כשהתורה אומרת לי לשבות בשבת היא בעצם דורשת ממני אי עשייה, לא לעשות מלאכה. אז בעצם לפי ההגדרה הזאת זאת מצוות לא תעשה. אז אפילו אם נקבל את תפיסת חידושו הראשון של הרמב"ם, שכאשר יש כפילות בין לאו לבין עשה מונים את שתי המצוות ולא מונים רק מצווה אחת למרות שהתוכן הוא אותו תוכן, זה לא כמו השורש התשיעי, עדיין היה מקום לומר, לא כמו חידושו השני, אלא הייתי מונה פה שתי מצוות לא תעשה, כי שתיהן בעצם דורשות ממני לא לעשות משהו, הן מצוות לא תעשה. בא הרמב"ם ואומר חידוש שני, חוץ מזה שאנחנו מונים פה שתי מצוות, דע לך שמצוות עשה נמנית בין מצוות העשה ומצוות הלא תעשה נמנית בין מצוות הלא תעשה. וכמו שאמרתי קודם זה חידוש לא טריוויאלי וזה חידוש נוסף שצריך לשים אליו לב, כי היה מקום להגיד שאני מונה את שתי המצוות אבל את שתיהן אני אקבע כמצוות לא תעשה.

[Speaker F] אתה יכול להסביר עוד פעם איפה זה עומד ביחס לזה שמה שרגילים לחשוב שזכור את יום השבת לקדשו זכור הוא על היין? דיברת על זה מקודם אבל…

[הרב מיכאל אברהם] לא, זכור את יום השבת לקדשו, זכור את יום השבת לקדשו זו מצוות עשה של קידוש ואולי הבדלה. בסדר? אבל אני מדבר על המצווה לשבות בשבת, זו עוד מצוות עשה שנוגעת לשבת, שהיא מדברת על המלאכות, היא חופפת ללא תעשה כל מלאכה. בסדר? לכן בכוונה הוצאתי את זכרהו כי זו מצווה אחרת, היא לא נוגעת אלינו. אולי

[Speaker F] זה מלכתחילה אמור להיות מוגדר כ… זה לא, אבל תיאורטית בגלל שכתוב תשביתו שזה פעולה חיובית אז הרב מסיק שזה עשה ובגלל ששם כתוב לא תעשה מלאכה…

[הרב מיכאל אברהם] אני הייתי אומר ששניהם זה לאו, אבל הרמב"ם מחדש שלא. הרמב"ם אומר לא, מצוות עשה תשביתו היא מצוות עשה והיא נמנית בין מצוות העשה, והלא תעשה כל מלאכה נמנה בין הלאווים.

[Speaker C] יש לזה השלכות.

[הרב מיכאל אברהם] השלכה למשל. כמה כסף צריך להוציא כדי לקיים את המצווה הזאת. על לא תעשה צריך להוציא את כל ממונך, על מצוות עשה עד חומש, נכון? או עשה דוחה לא תעשה, יש הבדלים אם מצווה מוגדרת כמצוות עשה או כמצוות לא תעשה. עכשיו, נכון שבהקשר הזה של של שבת למשל,

[Speaker F] עשה דוחה לא תעשה, בהקשר הזה, סתירה לוגית, כי העשה עצמו הוא לא הוא כמו שהרב הסביר, זה תשביתו וזה כמו לא תעשה כל מלאכה, אז אי אפשר שהעשה, הכלל הזה של עשה דוחה לא תעשה, אני לא יודע…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, אין שום סתירה לוגית. לא מדובר שהעשה של השביתה ידחה את הלאו של אי עשיית מלאכה, לא צריך לדחות אותו, הם מתקיימים באותה צורה. אבל אם העשה של השביתה בא כנגד לאו אחר, העשה של השביתה דורש ממני לעבור על לאו אחר, אז העשה הזה ידחה את הלאו האחר. אבל אם זה היה רק לאו, השמירת שבת, אז הוא לא היה דוחה לאו אחר. אוקיי? אבל מה קורה? בהקשר של שבת לכאורה אין לזה נפקא מינה, כי בהקשר של שבת יש לי גם לאו וגם עשה. אז מה… אז אין נפקא מינה בין השאלה אם זה מוגדר כלאו או מוגדר כעשה כי בסך הכל יש פה גם לאו וגם עשה. יש סיטואציות שבהן אפשר לדון, למשל ביום טוב, תוספות דן מה קורה לגבי שריפת שמן תרומה שנטמא, שמן… מה שנקרא שמן שרפה ביום טוב. אז ביום טוב זה לאו ועשה כמו עשיית מלאכה בשבת, אבל נשים במצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. אז אומר התוספות, אז אם ככה כשאישה תשרוף שמן שרפה ביום טוב, היא תעבור רק על לאו, כי בעשה היא לא מחויבת. אבל יש מצוות עשה לשרוף את שמן השרפה הזה, אז העשה ידחה את הלאו של יום טוב והיא תוכל לשרוף את זה ביום טוב. אם היה בשרפה ביום טוב גם לאו וגם עשה, אז העשה של שרפת השמן לא ידחה את הלאו ואת העשה של יום טוב.

[Speaker C] אבל

[הרב מיכאל אברהם] אם נשים לא חייבות בעשה אלא רק בלאו, אז כשאישה תשרוף את השמן שרפה הזה, יש מצווה לשרוף אותו, היא עוברת רק על לאו, ועשה דוחה לא תעשה. אז הוא דוחה את זה שם תוספות, לא משנה, אבל כך תוספות מציע הצעה למשל.

[Speaker F] זה להלכה זה נשמע ממש פלפלני.

[הרב מיכאל אברהם] למה זה פלפלני?

[Speaker F] לכאורה זה התשובה המתבקשת, רק לקחת כלל בש"ס ולהגיד אוקיי, אז בגלל שהאישה לא חייבת בעשה אז יש לנו רק לא תעשה מול עשה ובוא נשרוף.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, למה זה פלפלני? זאת המסקנה המתבקשת.

[Speaker F] לא, זה לא כל כך… טוב לא משנה, זה לא נשמע כאילו כך ה… בסדר, זה נשמע כזה לא פלפלתא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הפוסקים לא פוסקים כך ואני חושב שגם תוספות למסקנה בסוף יורד מזה, אבל צריך הסבר. באופן הפשוט זאת המסקנה המתבקשת. הטענה של תוספות היא שנשים חייבות גם בעשה ביום טוב אולי ולכן זה לא דוחה, אבל לו יצויר שנשים היו פטורות מן העשה זאת הייתה התוצאה ההלכתית.

[Speaker F] אבל למה הם חייבות בעשה?

[הרב מיכאל אברהם] אמר זכור ושמור בדיבור אחד, כמו בשבת כך גם ביום טוב. אוקיי, בכל אופן אז לענייננו, אז פה זה לא כל כך נפקא מינה, אבל בואו ניקח דוגמאות אחרות. מישהו יכול להביא דוגמה למצוות עשה לא כפולה עם מצוות לא תעשה? מצוות עשה שמתקיימת בשב ואל תעשה.

[Speaker F] קורבן פסח לא? מה? יש עם קורבן פסח לא תותירו ממנו עד בוקר והנותר ממנו

[הרב מיכאל אברהם] עד בוקר באש תשרופו, שניהם מתקיימים באותו דבר, זה לא לאו חריג.

[Speaker B] לאו הניתק לעשה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, לאו הניתק לעשה זה משהו אחר, אבל העשה שם מתקיים בקום עשה והלאו מתקיים בשב ואל תעשה.

[Speaker F] אפשר שוב פעם לחזור על השאלה?

[הרב מיכאל אברהם] האם יש מצוות עשה שמתקיימת בשב ואל תעשה?

[Speaker G] מצוות עשה…

[הרב מיכאל אברהם] שביתה בשבת למשל אתם מבינים, שביתה בשבת זה מצוות עשה אבל איך אני מקיים אותה? בשב ואל תעשה כשאני לא עושה מלאכה, נכון? זה סוג הדברים שעליהם אני מדבר, אוקיי? יש מצוות עשה למשל… לאו הבא מכלל עשה, אוקיי? היה לכם פירות הארץ בשביעית, פירות הארץ לאוכלה ולא לסחורה. עכשיו זאת מצוות עשה, והיה לכם פירות הארץ לאוכלה. אוקיי? איך מקיימים את זה? על ידי זה שלא סוחרים בפירות שביעית. השאלה אם מקיימים את זה או רק לא נמנעים, זה מחלוקת ראשונים, אבל באופן עקרוני השיטה המקובלת היא שלא, אבל לאו הבא מכלל עשה יכול להיות למשל דוגמה לעשה שמתקיים באי עשייה, במחדל. אוקיי? ומה עם לאו שמתקיים בקום עשה? שמתקיים, לא שעוברים עליו.

[Speaker E] אולי לא תאמץ את ידך מאחיך האביון. זה מתקיים בזה שאתה צריך לתת לו.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, דוגמה טובה מאוד. דוגמה נוספת נגיד, לא תעמוד על דם רעך. לא תעמוד על דם רעך, אני רואה את רעי טובע בנהר, אני צריך לעשות פעולות כדי להציל אותו. אחרת אני עובר על לאו של לא תעמוד על דם רעך. אוקיי, אז זה אומר שיש מצוות עשה שמתקיימות בשב ואל תעשה ונאברות בקום עשה, ויש מצוות לא תעשה שמתקיימות בקום עשה ונאברות בשב ואל תעשה, הפוך מההגדרות האינטואיטיביות. מה?

[Speaker F] השב תשיבם? לא תוכל להתעלם? שכאילו כי תראה שור אחיך ושהיו נדחים לא תוכל להתעלם.

[הרב מיכאל אברהם] אז זה לאו שדורש ממך עשייה, כן, נכון. לאו שדורש ממך עשייה. יש הרבה כאלה. יש לא תשים דמים בביתך. לא תשים דמים בביתך, אתה צריך לעשות מעקה כדי שלא יהיה לך מכשולות בבית, אז אתה צריך לעשות פעולה כדי לא לעבור על הלאו של לא תשים דמים בביתך. אוקיי? למה? יש גם עשה, ועשית מעקה לגגך. וגם הלאו הוא כזה. בכל המקומות שבהם יש לאו ועשה כפולים, מה שהשורש השישי של הרמב"ם עוסק בו, תמיד הסיטואציה תהיה אחת משתי אלה, נכון? כי אם התוכן הוא חופף, אז או שמצוות העשה היא התיאור הטבעי ואז מצוות הלא תעשה היא החריג, או שמצוות הלא תעשה היא התיאור הטבעי ואז העשה הוא החריג. למשל לגבי שבת, מצוות עשה ומצוות לא תעשה הן חופפות במלאכה בשבת. מה התיאור הטבעי? הלא תעשה.

[Speaker E] הלא תעשה, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אז מצוות העשה, שהיא בסך הכל אותו תוכן, היא הלא טבעית, היא החריגה. שמצוות עשה שמקיימים אותה בשב ואל תעשה ועוברים עליה בקום עשה. מה קורה לגבי מעקה? לא תשים דמים בביתך ועשית מעקה לגגך, עוד פעם יש פה לאו ועשה, התוכן שלהם חופף, לפי הרמב"ן לפחות, מחלוקת ראשונים, לפי הרמב"ן לפחות התוכן שלהם חופף, שם התיאור הטבעי הוא דווקא העשה, ועשית מעקה לגגך, אתה צריך לעשות מעקה. והלאו הוא חריג, זה לאו שבשביל לא לעבור עליו צריך לעשות פעולה, אז הלאו הוא החריג.

[Speaker I] במעקה זה גם וגם. במצוות מעקה זה גם וגם, התיאור הטבעי הוא גם הלאו וגם העשה, כי יש דרך לעבור את זה בקום ועשה גם. אם אדם בונה בית. או בונה. אז אם אין לו מעקה, אז אם אין לו מעקה הוא עבר על הלאו, כן.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, אבל לא על זה שהוא בנה את הבית אלא על זה שהוא לא עשה מעקה.

[Speaker I] על זה שהוא בנה בית בלי מעקה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, על זה שהוא בנה בית בלי מעקה הוא לא עובר שום דבר. על זה שיש לו בית, גם אם הוא לא בנה, ואין לו מעקה, הוא עובר על זה שאין לו מעקה. אבל איך נהיה המצב?

[Speaker I] אבל איך נהיה המצב שאין לו מעקה?

[הרב מיכאל אברהם] בגלל שהוא בנה, המעשה… זה לא משנה. זה רק להגיע למצב.

[Speaker I] המעשה שמחייב אותו בלאו זה מעשה אקטיבי.

[הרב מיכאל אברהם] לא נכון. טעות. טעות. לא נכון. מי שאכל ולא בירך הוא לא עבר עבירה בזה שהוא אכל. העבירה שלו היא זה שהוא לא בירך, רק יש תנאי בשביל להתחייב לברך שתאכל. אותו דבר פה, הבנייה היא לא פעולה של איסור. הבנייה היא היוצרת את המצב שעכשיו אם אני לא אשים מעקה עברתי על איסור.

[Speaker I] לא, הבנייה היא לא חלק מהאיסור. אוקיי, זה כאן שאלה הלכתית, אני מבין שאסור לבנות בית בלי מעקה. לא נכון. אלא אם כן אתה שומר שלא ייכנסו כל הזמן.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא לא, אין איסור כזה. האיסור הוא לא לשים מעקה. בניית הבית היא לא חלק מהאיסור, בניית הבית היא יצירת הסיטואציה שעליה מוגדר לאו או עשה. לא, בניית הבית היא לא חלק מהאיסור. אוקיי, אם קניתי את הבית אז לא עברתי איסור? קניתי בית בלי מעקה. קנית את הבית, כן. עברת איסור על הקנייה? נפל לי המעקה מהבית, לא עברתי איסור? ברור שעברת. אם נפל כן. אז בניית הבית היא לא לעבור את האיסור, בניית הבית זה ההיכי תימצי להתחייב. האיסור זה שלא עשית מעקה, זה האיסור. אוקיי. אבל מי שבנה בית חייב לשים מעקה, זה הכל.

[Speaker F] גם לגבי וידוי ותשובה לא? לפי הרמב"ם. עוד פעם? לגבי וידוי שאתה יכול להתחייב בוידוי רק שאתה עושה תשובה.

[הרב מיכאל אברהם] זה פרשייה בפני עצמה, תמצא בשיעור שלי על ענייני תשובה, שם אני אדבר על זה. אני לא חושב שזה נכון.

[Speaker F] כך למדנו ברב.

[Speaker C] יש גם מצוות שזה הלכות, לא? למשל יש גם מצוות, אני חושב שהן הלכות, למשל שהאוכלים מטמאים.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. אבל אני מדבר כרגע על השאלה מה ההגדרה שלהם. תראו, יש, אנחנו נמצאים, אני אגיד לכם באופן בקצרה רק להשכלה כללית, יש כמה וכמה סוגי מצוות עשה. יש מצוות עשה הרגילה, מצוות עשה שנקראת מצוות עשה חיובית, אפשר לקיים ואפשר לבטל. אם הנחת תפילין יש לך מצוות עשה, אם לא הנחת תפילין ביטלת עשה. אוקיי, אם זה כל יום או לא כל יום זאת שאלה גדולה כי אין לזה מקור, אבל איכשהו מקובל לחשוב שזה כל יום. אז זה מצוות עשה חיובית. מצוות עשה קיומית זה מצוות עשה שאם קיימת אותה יש לך מצווה, אבל אם לא קיימת אותה אין לך ביטול עשה. זאת מצווה שאפשר לקיים אבל אי אפשר לבטל. אוקיי? למשל, מצוות ציצית לדוגמה, איך הייתם מגדירים אותה?

[Speaker C] אבל ציצית זה לא פשוט, כי אם אני שם את הבגד בלי החוטים אני חייב, ואם אני לא שם את הבגד זה לא כזה פשוט.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, רגע, פשוט מאוד.

[Speaker G] אם אין לך בגד אתה לא עובר.

[הרב מיכאל אברהם] מצוות ציצית היא לא מצווה קיומית. יש אחרונים שאומרים שכן, זאת פשוט טעות. מצוות ציצית היא לא מצווה קיומית. מצוות ציצית היא מצוות עשה מותנה, בדיוק כמו ברכת המזון. כאשר אכלתי אני צריך לברך ברכת המזון. אף אחד לא אומר על ברכת המזון שזה מצוות עשה קיומית. נכון? זה מצוות עשה מותנה. כאשר התקיימו נסיבות מסוימות אתה מחויב. מה ההבדל בינה לבין מצווה קיומית? זה עכשיו נשאלתי באתר שלי רק הבוקר. ההבדל הוא שמצווה קיומית אי אפשר לבטל, מצוות עשה מותנה אפשר לבטל. יש את המושג ביטול עשה לגביה. במצווה עשה קיומית אין הגדרה של ביטול עשה, אי אפשר.

[Speaker G] מה דוגמה למצווה קיומית אם ככה?

[הרב מיכאל אברהם] יפה, מה דוגמה למצווה קיומית?

[Speaker C] רגע, לא שומע, אחד אחד. שלמה? אני אומר אולי מצווה קיומית זה למשל שעכשיו אני אצא לרחוב ואתחיל לחפש מה אנשים צריכים ויעזור להם.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא מצווה קיומית. אתה לא חייב לצאת לרחוב, וגם כשאתה יוצא לרחוב זו לא מצווה. אני חוזר לאותה הערה שהערתי לבנימין למעלה. תן לנו דוגמה למצווה קיומית. יש, אני תראו. מצוות עשה קיומית זה מרגלא בפומויהו של האחרונים. יש דבר כזה מצוות עשה קיומית. האמת שזה בכלל לא פשוט שיש דבר כזה. יש מצוות עשה קיומיות שאנחנו מכירים שהן מצוות עשה שיש להן סף או רף מינימלי. למשל, מצוות צדקה צריך לתת אף אחד לא יפחות משליש השקל בשנה, כך אומר הרמב"ם. אם אתה נותן מעבר לזה יש לך מצוות עשה. נתת שליש השקל יצאת ידי חובה, לא ביטלת עשה. זו מצוות עשה קיומית במובן הזה שכל מה שאתה נותן מעבר לשליש השקל הוא קיומי. אבל היא לא קיומית לגמרי, כי פחות משליש השקל אז ביטלת את העשה של צדקה. או מצוות לימוד תורה, פרק בבוקר ופרק בערב, זאת חובה. אם תלמד מעבר לזה, לחלק מהראשונים לפחות, זה מצוות עשה קיומית. אם למדת יש לך מצווה, אם לא למדת לא קרה כלום. אז אולי אלו מצוות עשה קיומיות, שרק מרף מסוים ומעלה זה קיומי. אבל יש לה הגדרה חיובית, כלומר עד הרף הזה אתה צריך לעשות ושמה אם לא עשית זה ביטול עשה.

[Speaker C] מצווה קיומית ממש, זה נגד ההגדרה של מצווה לכאורה קיומית, כי אם מצווה זה ציווי, אז מה שייך לצוות אם כשאתה לא עושה.

[הרב מיכאל אברהם] שאלה מעניינת מאוד מה מוגדר כמצווה, אבל לזה אני לא אכנס כאן. זה עולה עוד יותר בקשר לקטגוריה שהבאת קודם, הרי איך זה מצווה, מה שהבאת קודם, שהמת מטמא. טוב, אבל עוד רגע. אז המצווה, המצוות עשה הקיומית, הדוגמה שאני מכיר זה רב משה פיינשטיין על יישוב הארץ. רב משה פיינשטיין טוען שיישוב הארץ הוא מצוות עשה קיומית. מי שעושה את זה יש לו מצוות עשה, ומי שלא עושה את זה לא קרה כלום. ושם זו הדוגמה היחידה שאני מכיר לפחות למצוות עשה שהיא כולה קיומית, לא רק מרף מסוים ומעלה. הרי אברהם שפירא יש לו על זה אריכות, הוא מתווכח עם רב משה פיינשטיין, הוא טוען שאין חיה כזאת. אין מצווה, בגלל הסברה ששלמה אמר קודם, כי מצווה זה משהו שאנחנו מצווים. אין דבר כזה שהוא כולו קיומי. חייב להיות איזשהו אלמנט לפחות שהוא יהיה חיובי, כך הטענה שלו. כן, אבל אז לשיטתו יוצא שאין מצוות עשה קיומיות, יש מצוות עשה. חיוביות מותנות ויש מצוות עשה קיומיות מעבר לרף מסוים. זה מה שיש. אין מצוות עשה קיומיות לגמרי. אז בקיצור בינתיים למדנו שיש לנו מצוות עשה שאפשר לקיים ולבטל זה מצוות עשה חיובית. מה עם גמילות חסדים? גמילות חסדים זה לא מצווה ב… בדרך השם תלכו בה זה גמילות חסדים, אז השאלה אם דבר כזה מוגדר

[Speaker I] כמצוות עשה.

[הרב מיכאל אברהם] תלוי אצל איזה מונה מצוות.

[Speaker I] לא, יש אבל יש שמה כמה סעיפים שהם כן, נגיד ביקור חולים.

[הרב מיכאל אברהם] זה הכל סעיפים

[Speaker I] של ואהבת לרעך כמוך.

[הרב מיכאל אברהם] הרמב"ם אומר בתחילת פרק י"א בהלכות אבל, הרמב"ם כותב שכל זה ציווי חכמים והכל בכלל ואהבת לרעך כמוך. איך להבין את זה דאורייתא דרבנן, שיעור בפני עצמו, אבל תסתכל שם. בכל אופן, למדנו שיש מצוות עשה חיובית או חיובית מותנית שזה מצוות שאפשר לקיים ואפשר לבטל. יש מצוות עשה קיומית, שזה מצוות שאפשר לקיים, אי אפשר לבטל, או מרף מסוים, או לפי רב משה פיינשטיין אולי אפילו יש מצווה שלמה כזאת. יש מצווה מסוג שלישי, שאפשר לבטל ואי אפשר לקיים. מה זה? שמיטה?

[Speaker C] זאת אומרת שמיטה לא לעבוד, לא, תשמטנה או שבת, לא, כל הדוגמאות שהבאת.

[הרב מיכאל אברהם] למה, למה? שם אפשר לקיים, זה מצווה שאתה מקיים, מה זאת אומרת? אתה מקיים בשב ואל תעשה. אני מדבר כזאת שאי אפשר לקיים. אין, אין קיום של המצווה הזאת, יש רק ביטול. לא נדבר שב ואל תעשה וקום עשה כרגע. זה מה שנקרא לאו הבא מכלל עשה. לאו הבא מכלל עשה הוא עשה, זאת מסקנת הגמרא. וככה נפסק גם אצל הראשונים. זה עשה, אבל כשאתה מקיים אותו לא עשית כלום. למשל, לנוכרי תשיך. אז מה זה? זה מצוות עשה להשיך לנוכרי, להלוות בריבית לנוכרי? הרמב"ם אומר שכן, אבל זאת שיטה מוזרה. השיטה המקובלת היא שזה לאו הבא מכלל עשה. מה זאת אומרת? אם אתה מלווה בריבית ליהודי, חוץ מאיסור ריבית עברת גם על מצוות העשה של לנוכרי תשיך. כי אומרים לך אם אתה משיך רק לנוכרי לא ליהודי, אז ביטלת את העשה הזה וכמובן גם עברת על הלאו של ריבית. אבל אם השכת לנוכרי, לא קיימת מצוות עשה. זאת מצוות עשה שאפשר רק לבטל אותה, אי אפשר לקיים אותה.

[Speaker F] ואולי לא רק הרמב"ם, זה גם רבנו חננאל, רב האי גאון.

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות, לא זוכר, אבל השיטה המקובלת היא לא כזאת.

[Speaker F] יש פסוקים מפורשים שאומרים בזה, והלווית גויים רבים ואתה לא תלווה, שכאילו זה התורה מברכת אותך שאתה זה שתיתן להם הלוואות.

[הרב מיכאל אברהם] מברכת אותי זה נהדר, אבל מה זה קשור לאיסור ריבית?

[Speaker F] לא, אני רק אומר שזה לא נשמע כזה רחוק.

[הרב מיכאל אברהם] בעיני כן, אבל טוב, עניין של טעם. מכל מקרה לענייננו, הלאו הבא מכלל עשה זה מצוות עשה שאפשר לבטל. למשל, כמו שהבאתי קודם את פירות שביעית, והיה לכם פירות הארץ לאכלה, דורשים חז"ל לאכלה ולא לסחורה. אז אם אני עושה סחורה, ביטלתי את העשה של לאכלה. אבל אם אכלתי, לא קיימתי מצוות עשה. שיטת הרמב"ן היא כאילו שכן, וגם ברמב"ן אני לא בטוח. אבל השיטה המקובלת היא שלא. זה לאו הבא מכלל עשה, אי אפשר לקיים אותו, אפשר רק לבטל אותו, וזה מצוות עשה. הנקודה בלאווים האלה, בעשין האלה, זה שכשקוראים אותם צריך להוסיף את המילה רק. והיה לכם פירות הארץ רק לאכלה. לנוכרי רק תשיך. אז זה אומר שזה בעצם בא למעט אל תשיך למישהו אחר או אל תעשה פעולה אחרת עם הפירות. המילה רק היא המוקד פה. ולכן זאת מצוות עשה שאי אפשר לקיים אותה, אפשר רק לבטל אותה.

[Speaker C] איך אתה מבין מצוות אכילת מצה לפי הגר"א בשבעה ימים?

[הרב מיכאל אברהם] זה לכאורה שאלה, לא ניכנס אליה כאן כי זה דורש דיון בגדר המצווה הזאת עצמה. אז השאלה אם זה מצווה קיומית או שזה לא מצווה בכלל, זה רק לאו הבא מכלל עשה.

[Speaker C] לא, אבל לפי הגר"א לכאורה

[הרב מיכאל אברהם] קיומית וזה לאו הבא מכלל עשה.

[Speaker C] קיומית נוספת, זה מה שאני אומר. לכאורה לפי הגר"א יוצא לנו מצווה קיומית נוספת חוץ…

[הרב מיכאל אברהם] אחת הבעיות עם לראות את זה כמצווה קיומית כי על פניו נראה שאין לזה מקור. אם אתה… אלא אם כן תגיד שבעת ימים תאכל מצות אתה מבין את זה כמצווה ממש, אבל אז למה קיומית? אם אתה אומר קיומית כי זה מדבר רק על הלילה הראשון, אז מה המקור?

[Speaker C] הפסוק עצמו אומר שיש מצווה לאכול שבעה ימים אבל הוא מדגיש את הראשון. אז הפסוק עצמו…

[הרב מיכאל אברהם] מה המקור? השאלה מה עושה הגזרה שווה של ט"ו ט"ו. ט"ו ט"ו זה סוכות.

[Speaker E] הרב, אמרת קודם שאין מצווה קיומית מלאה, נכון? נעזוב את יישוב הארץ. חוץ מזה, מה עם מצוות וכתב לה ספר כריתות? זה לכאורה מצווה שאתה רק יכול לקיים, אתה לא יכול לבטל. איך אתה איך תבטל את המצווה הזאת?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לדעתי זה גם שיעור בפני עצמו, תסתכל בסוף החינוך בפרשת כי תצא, בסוף המצווה של גירושין, מצווה חשובה, כל יהודי חייב לקיים, אז בסוף כתוב שעובר על זה ושילח את אשתו וכתב גט לא על פי הכללים, ביטל את העשה הזה ועונשו גדול. יש ביטול עשה בגירושין. אני כתבתי פעם על זה מאמר, הטענה שלי זה שבמקום שבו הבית התפרק, יש חובה לגרש את האישה. כי אתה לא יכול להשאיר אותה עגונה, אתה לא חי איתה, אתה לא מקיים איתה בעצם בית, אבל אתה לא משחרר אותה. זה ביטול עשה.

[Speaker C] גם אם בעתיד הוא לא רוצה, הוא רוצה כן לחזור ולחבר את הבית?

[הרב מיכאל אברהם] נכון, יקדש אותה. הוא לא יכול להחזיק אותה בתור שבויה, לא יכול להחזיק אותה בתור שבויה, אין דבר כזה.

[Speaker B] מה עם מצוות גזל? והשיב את הגזילה, לא החזיר את הגזילה.

[הרב מיכאל אברהם] מצוות גזל לא שמעתי, מה זה מצוות גזל? להחזיר את הגזילה. להחזיר גזל ולשוב על הגזל. להחזיר את הגזילה זו מצווה חיובית

[Speaker B] מותנה. אם גזלת, יש לך מצווה להחזיר הגזילה. והמחזיר גרושתו, הרב? לכאורה זה מצווה קיומית מלאה.

[הרב מיכאל אברהם] אי אפשר לבטל אותה, איך אפשר לבטל אותה? התפיסה

[Speaker E] הפשוטה זה לא מצווה בכלל. זה לא מצווה, לא נמנה ב… יש איזה מיתוס

[הרב מיכאל אברהם] כזה שמסתובב, לא ברור לי מה מקורו, אבל מחזיר גרושתו אני לא חושב שזה מצווה בכלל.

[Speaker E] נכון, לא נאמר בתורה על זה עשה, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] לא, גם בפוסקים לא. לא, אני חיפשתי פעם קצת, אני לא חושב שיש לזה מקור אמיתי. מסתובב כזה שיש עניין להחזיר את גרושתו, מצווה או לא יודע, אני לא מכיר מקור לזה. בכל אופן אני לא זוכר שמצאתי. טוב, בכל אופן לענייננו, יש כמובן עכשיו מי שקומבינטוריקה בסיסית, יש גם את הסוג הרביעי. איזה סוג רביעי יש במצוות עשה? מצוות שאי אפשר לא לקיים ולא לבטל. מה עוד נשאר, נכון? מצוות שאפשר גם לקיים וגם לבטל, מצוות שאפשר לקיים ואי אפשר לבטל, מצוות שאפשר לבטל ואי אפשר לקיים, מצוות שאי אפשר לא לבטל ולא לקיים. מה זה? זה מה ששלמה אמר קודם. הרמב"ם בעשה צ"ה ועשה צ"ו למשל, יש עוד כאלה, ושמה משום מה זה שתי מצוות רצופות, אז הרמב"ם מדבר שמה על הפרת נדרים של הבעל לאשתו. אומר הרמב"ם ושמע ממני דבר זה כלל גדול, אל תחשוב שיש מצווה להפר נדרים ואל תחשוב שיש איסור אם הוא לא הפר נדרים, שיעשה מה שהוא רוצה. המצווה הזאת לא מצווה לנו כלום ולא אוסרת עלינו כלום. ובכל זאת זו אחת ממצוות העשה של הרמב"ם. מצוות עשה צ"ו זה מצווה של טומאת שרץ נדמה לי או טומאת מת, לא זוכר כבר, ושם הרמב"ם אומר דע לך שכל המצוות האלה של הטומאה גם הן מצוות מהסוג הזה. אלה מצוות שאומרות שאם אתה נוגע במת אתה נטמא, אבל אין איסור לגעת במת ולהיטמא וכמובן אין מצווה לגעת במת ולהיטמא וזה לא מצווה ולא אוסר עליך שום דבר. כמובן אם נטמאת יש מגבלות, אסור לך לגעת בדברים, אסור לך להיכנס למקדש, בסדר, אבל זה מצוות מנויות בפני עצמן. עצם ההיטמאות היא עצמה נמנית כמצוות עשה למרות שהיא לא מצווה עלינו כלום. לא אוסרת עלינו כלום ולא מצווה עלינו כלום. המצוות האלה אפשר לקרוא להן מצוות הגדרתיות. מצוות שמגדירות מצב. הן מגדירות, אם יש לך, נגעת במת, אתה מוגדר כטמא. ייראה במצוות אחרות מה דינו של טמא. טמא יוצא מחוץ למחנה, לא נכנס למקדש, לא נוגע בתרומה, בסדר, לא נוגע בקודשים, לא משנה כל מיני דברים כאלה. אבל זה דינים של הטמא, עצם מצב הטומאה הוא רק הגדרה. זה הסוג הרביעי של מצוות עשה, ברמב"ם זה ממוין כמצוות עשה משום מה, לא ברור לי למה, אבל זו מצוות עשה שאי אפשר לא לקיים ולא לבטל.

[Speaker J] ובנדר מה זה מגדיר? זה מגדיר מה נחשב נדר כאילו?

[הרב מיכאל אברהם] מה נחשב נדר מופר. מה זאת פרוצדורת הפרה תקפה, שאם עשית אותה הנדר התבטל. בסדר, אבל אם לא עשית לא קרה כלום ואם עשית לא קיימת מצווה. מה שאתה רוצה, הגדר לך שזה עובד רק כך, אם תעשה את זה כך הנדר יתבטל.

[Speaker J] אם יכול להיות שיש לזה נפקא מינא לעניין אם לא תבטל ואתה יודע שלא תוכל לקיים את זה? לא הבנתי. יכול להיות שיש מקרה שבו זה יהיה עבירה? אם אתה יכול להפר ואתה לא מפר למרות שאתה יודע שלא תוכל לקיים את זה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא עבירה.

[Speaker C] מכל בחינה שהיא

[הרב מיכאל אברהם] זה לא איזה עבירה שאתה לא מקיים ואם אתה אנוס אז אתה אנוס. לכל היותר אתה נקרא מכניס עצמו לאונס ומכניס עצמו לאונס זה פרשייה בפני עצמה. אגב, אתה בדרך כלל לא מפר לעצמך, אתה מפר לאשתך, אז אם היא לא יכולה לקיים ואתה לא מפר אז מי עבר את האיסור? אתה. העברת את האיסור? כל היותר אולי עברת על לפני עיוור, אולי. בטח לא על איסור הפרת נדרים, אין איסור כזה. אז אלה ארבעת סוגי מצוות עשה, אני סוגר סוגריים, כל זה היה הסוגריים, רק שאלתם. הגירושין אמרתי קודם, אנשים חושבים שהוא שייך לסוג הזה, אני לא חושב ששייך לסוג הזה, גירושין זה מצוות עשה חיובית, חיובית מותנית. שחיטה גם כן אפשר מקום יש מקום לדבר על זה, אבל שחיטה גם בפשטות זה מצווה ממש. טוב, בכל אופן, אז לענייננו, אני חוזר רגע לדיון שלנו. אז ההגדרה של מצוות עשה ומצוות לא תעשה אם כך מאותגרת קשות לאור העובדות. אנחנו בדרך כלל רגילים לחשוב שמצוות עשה זה משהו שמקיימים בקום עשה ומבטלים בשב ואל תעשה, ומצוות לא תעשה זה היפוכה. ואנחנו רואים שזה לא נכון. יש מצוות עשה שמקיימים בשב ואל תעשה, ויש מצוות לא תעשה שמקיימים בקום עשה. אז אני עכשיו חוזר ושואל, אז מה מגדיר מצווה כמצוות עשה או כמצוות לא תעשה? אם זה לא אופן הביצוע, שב ואל תעשה או קום עשה, אז מה כן?

[Speaker E] הניסוח שלה? הניסוח, לשון הפסוק, הניסוח שבו הפסוק מנסח את המצווה.

[הרב מיכאל אברהם] עשית דוקטורט בתלמוד, נכון דורון? כן, למה? אני אגיד לכם למה, לא, זה לא ירידה, זה אובזרבציה. מה זאת אומרת, יש מאמר של אהרון שמש ז"ל, היה פרופסור בתלמוד בבר-אילן.

[Speaker E] כן, למדתי אצלו.

[הרב מיכאל אברהם] והוא כתב בתרביץ פעם על ההבדל בין עשה לבין לא תעשה. ושמה הוא מעלה את הטענה הזאת בעצם, והוא מראה כדרכם של חוקרים שיש איזושהי התפתחות של ההבחנה הזאת בין עשה לבין לא תעשה. בדורות הקדומים, בשכבות הקדומות יותר של התלמוד, אפשר לראות שההבחנה היא הבחנה ביצועית. זאת אומרת, מה שמתקיים בקום עשה זה מצוות עשה, ומה שמתקיים בשב ואל תעשה זה לאו. אבל באיזשהו שלב עובר, יש איזושהי טרנספורמציה של ההבחנה הזאת, וזה הופך להיות מה שהוא קורא לשוני, הגדרה לשונית. זה מה שבעצם דורון הציע כאן, והטענה שלו שהכל נקבע לפי הניסוח של התורה. אם התורה מנסחת את זה בהישמר פן ואל, אז זה לאו, אם התורה מנסחת את זה באופן פוזיטיבי, אז זה עשה.

[Speaker C] כן, אבל זה לא רק הבדל בניסוח, ההבדל בניסוח מבטא איזה הבדל בתוכן אפילו…

[הרב מיכאל אברהם] אתה כנראה לא עשית דוקטורט בתלמוד, כי אתה ישיבה-בוחר כמוני. וכשישיבה-בוחר קורא את הדבר הזה, אז הוא באמת מיד קופץ כמו ששלמה קפץ כאן, ולכן מה שהערתי קודם, אמרתי שאוקיי, אני מקבל את ההבחנה הזאת כדיאגנוזה, אבל זה לא יכול להיות שורש העניין. זאת אומרת, הניסוח של התורה הוא אולי אינדיקציה לזה שזה לאו וזה עשה. עכשיו אוקיי, אבל אינדיקציה למה? או במילים אחרות, לפי מה התורה החליטה אם לנסח את זה כך או לנסח את זה אחרת? הרי אם אתה אומר לי שעשה ולא תעשה זה בעצם אותו דבר, אז למה התורה החליטה במצוות האלו לנסח כך ובמצוות האלו לנסח כך? היה לה איזשהו רעיון מאחורי השוני בניסוחים, נכון? מה זה הרעיון הזה? אז מה כן ההבדל בין מצוות עשה למצוות לא תעשה? אולי זאת אינדיקציה של תכלית?

[Speaker G] זאת אומרת התשבות זאת האינדיקציה, הלא תעשה זה בא להביא אותך לתכלית הזאת של שביתה.

[הרב מיכאל אברהם] שניהם זה עשה, שניהם זה עשה. אם התכלית קובעת, אז גם בלא לעשות מלאכה זה היה צריך להיות עשה, כי התכלית היא שאני אשבות. טוב. הנקודה היא שיש כאלה שרצו לומר טוב זה בשביל הנפקא-מינות. זאת אומרת התורה כתבה את זה בשפה של עשה וזה בלא תעשה כדי שעל זה יוציא את כל ממונו ועל זה יוציא עד חומש, כדי שזה ידחה את זה, עשה דוחה לא תעשה, כבוד הבריות דוחה רק בשב ואל תעשה ולא בקום עשה, יש הבחנות בין מצוות עשה למצוות לא תעשה.

[Speaker I] אבל אף אחד לא מתווכח עם זה שרוב המצוות עשה במקרה הם קום ועשה, זה לא, יש קורלציה ביניהם.

[הרב מיכאל אברהם] קורלציה זה יפה, אבל קורלציה זה לא מהות, עדיין השאלה מה המהות.

[Speaker I] לא, אז אני אומר אי אפשר לתלות הכל בניסוח, כי אחרת לא היינו מצפים שיהיה קשר בין זה לבין הניסוח.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, בסדר, זה עוד תמיכה אולי לקושייה שלי, אבל עדיין זה לא נותן לי הסבר מה… אז מה כן? ועל זה אני אומר גם הנפקא-מינות, זה פעם היה לי ויכוח עם החברותא שלי על קודשים קלים ממון בעלים, רבי יוסי, כן, רבי יוסי הגלילי. קודשים קלים ממון בעלים, שאלתי מה זאת אומרת ממון בעלים? הרי אתה צריך לאכול את זה כמו שאוכלים בשר של קורבן. מה זה נקרא ממון בעלים? כי אפשר לקדש בזה אישה. זה שאפשר לקדש בזה אישה זה תוצאה של העובדה שזה ממון בעלים. אני שואל באיזה מובן זה ממון בעלים? למה אפשר לקדש בזה אישה? אתה… לתת לי פשר בלתי תלוי שממנו תצאנה הנפקא מינה. הנפקא מינה לא נותנת לי תשובה. אותו דבר גם כאן, הנפקא מינות, בגלל שפה עד חומש ממוני ופה עד כל ממוני, אז זה דוחה את זה וכולי. אני מבין. אבל זה אומר שיש משהו משותף לכל המצוות עשה, משהו משותף לכל המצוות לא תעשה, שבגללו אלה רק עד חומש ממוני ואלה עד כל ממוני, שאלה דוחים את אלה, שזה כבוד הבריות דוחה וזה כבוד הבריות לא דוחה. מה זה המשהו הזה? הן תוצאות ולא סיבות.

[Speaker C] לכאורה זה תוצאות כל מה שאתה אומר, נכון, זה לא סיבות.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה אני אומר, כיוון שאלה תוצאות אני מחפש מה הסיבה שמחוללת את התוצאות האלה. אז מה באמת ההבדל בין עשה לבין לא תעשה? קושיה קשה. יותר מזה אני אשאל, אפשר לשאול את זה בצורה לוגית. תראו, אם אני אומר תניח תפילין, או שאני אומר לך אני לא רוצה שלא תניח תפילין, זה לא שקול לוגי? שלילה כפולה מתקזזת, נכון? שלילה כפולה מחזירה אותנו לפסוק החיובי. אז מה זה משנה אם מנסחים את אותו דבר בצורה חיובית או בצורה שלילית? הרי זה שקול לוגי. זה אומר לך את אותו דבר. איך ייתכן ששתי טענות ששקולות לוגית, אחת מהן היא מצוות עשה והשנייה מצוות לא תעשה? הרי הן אומרות את אותו דבר. זה רק השאלה אם בחרת להגיד את זה כך או בחרת להגיד את זה כך.

[Speaker K] השלילי, אם אני אומר את זה בניסוח של שלילי, אני מניח שיש איזה דבר טבעי ונורמלי לעשות להניח תפילין, אני אומר לך אל תחרוג מהדבר הזה. אם אני אומר לך תניח תפילין, זה אומר זה לא הדבר הרגיל או מה שבני אדם באופן נורמלי אמורים לנהוג אמורים לפעול, אבל אתה איזה שהוא אקסטרה מעל. אז אם אני אומר לך לא תוכל להתעלם, אז אני אומר לך למרות שזה פעולה חיובית זה משהו שאמור להיות טבעי באדם, רק אני שם לך איזה משהו שמונע ממך להגיע לאיזה מצב שלילי. אבל באופן כללי זה מה שאמור להיות באדם. ואם אני אומר לך ניסוח הפוך, אז הפוך.

[הרב מיכאל אברהם] אני מסכים לגמרי. אני חיושב שזאת ההגדרה, אבל אני אסביר את זה קצת יותר.

[Speaker C] לכאורה זה קשור לזה שמצוות עשה זה שייך יותר לאהבת השם ולא תעשה ליראת השם.

[הרב מיכאל אברהם] קשור לגמרי, הרמב"ן בפרשת יתרו. אני אסביר. בעצם יש זה פעם כתבנו איזה ספר בסדרת לוגיקה תלמודית אז עסקתי בשאלה מה ההבדל בין לאו לבין עשה בדיוק בשאלה הזאת. והלכתי לאיזה פרופסור למשפטים שגם מתעסק בפילוסופיה קצת לדבר איתו איך משפטנים רואים את זה. ושאלתי אותו האם בחוק הישראלי יש גם מצוות עשה או שיש רק מצוות לא תעשה? הוא אמר לי ברור שיש מצוות עשה. למשל לשלם מיסים, לשרת בצבא, לא יודע מה, כל מיני דברים כאלה. אמרתי לו שבעיניי זה מצוות לא תעשה. אם אתה לא משלם מיסים יהיה לך עונש, אם אתה לא משרת בצבא יש לך עונש. זה מצוות לא תעשה, זה לא מצוות עשה.

[Speaker J] שמעתי פעם שזה מנוסח ככה בכוונה.

[הרב מיכאל אברהם] הוא הגדיר את זה כמצוות עשה בגלל שהקריטריון שלו היה הקריטריון הביצועי. מה שנדרש ממך זה לעשות משהו ולא לא לעשות משהו, אז זה מצוות עשה. ואז ניסיתי להסביר לו את מה שאני רואה בהלכה ואז הוא אמר לי באמת הבחנה מעניינת. הוא אמר לי שאגב יש סביב לא תעמוד על דם רעך נגיד היו ויכוחים גדולים שנוגעים בדיוק בנקודה הזאת. אלה שהתנגדו לחקיקת החוק לא תעמוד על דם רעך של חנן פורת בעצם אחד הנימוקים שלהם היה שאי אפשר להכניס חובה אקטיבית לתוך ספר החוקים. אז מה עם תשלום מיסים ושירות בצבא? הם תופסים את זה כחובות פסיביות. עוד רגע אולי אני אעיר על זה. בכל אופן, תראו, הוא הביא לי דוגמה יפה, אני חושב שאני יכול להשתמש בה. יש פילוסוף של המשפט בשם רוברט נוזיק שהוא שאל פעם מה ההבדל בין סחיטה לפיתוי. אם אני אומר לבנאדם תראה, אם אתה תעשה איקס תקבל ממני מאה שקל. אם לא תעשה איקס לא תקבל מאה שקל. מותר? מותר להגיד דבר כזה? מאה אחוז. מותר נכון? זה פיתוי. אני מנסה לפתות אותו לעשות איקס בזה שאני אתן לו מאה שקל. אוקיי? מותר לגמרי. עכשיו בא מישהו ואומר ככה: תראה, אם תעשה איקס אז הכל יהיה בסדר. אם לא תעשה איקס אני אקח לך מאה שקל. מותר? סחיטה. נכון? אסור. עכשיו הוא אומר מה ההבדל? הרי בסופו של דבר אתה בעצם מציע לבנאדם עסקה שההבדל בין הביצוע לאי הביצוע הוא מאה שקל. אז מה זה משנה מה ההבדל בין… ומה מוגדר כסחיטה ומה מוגדר כפיתוי?

[Speaker I] והתשובה היא שאסור לקחת מאה שקל.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, והתשובה היא כזאת. יש איזשהו מצב, יש איזשהו מצב אפס, זה ממש הניסוח של אריאל קודם, יש איזשהו מצב אפס שהוא המצב הסביר. זאת אומרת, זה מצב שבו כל אחד יש לו את הזכויות שלו ואף אחד לא פוגע בזכויות של האחר. מותר לי לוותר על זכויותיי או להוסיף זכויות לאחר, אסור לי לפגוע בזכויותיו בלי רשותו, נכון? הנחות הפשוטות הפשוטות. עכשיו אם אני מציע לו עסקה של פיתוי, אז אני אומר לו תראה אם תעשה איקס תקבל מאה שקל. מותר לי לתת לו מאה שקל, נכון? אם לא תעשה איקס לא תקבל את המאה שקל, מותר לי גם לא לתת לו את המאה שקל. שני הצעדים שאני לוקח על עצמי הם צעדים אפשריים, מותר לי לא לתת ומותר לי כן לתת, לכן זה לגיטימי. מה קורה בסחיטה? בסחיטה אני אומר לו תראה אם תעשה את המעשה איקס הכל יהיה בסדר, אם לא תעשה אני אקח לך מאה שקל. אסור לי הרי לקחת לו מאה שקל. עכשיו אפשר להתפלפל ולהגיד בסדר, אז שיעשה את המעשה איקס ואני לא אקח לו, מה הבעיה? הרי לא לקחת לו זו פעולה מותרת, נכון? אז שיעשה את המעשה איקס ואז הוא לא יצריך אותי לקחת לו את המאה שקל. אבל זה כמובן פלפול, למה? כי זכותו לא לעשות את המעשה איקס, בדיוק כמו שזכותי לא לתת לו את המאה שקל. אסור לי להכתיב לו פגיעה בזכותו, ולכן סחיטה מוגדרת כפעולה אסורה, כי אחת משתי האופציות שאני מציב לפניו היא אופציה אסורה. מה הדבר הזה בעצם אומר? ההבחנה בין פיתוי לבין סחיטה בעצם אומרת שישנה איזושהי הגדרה שהיא הגדרה של אפס מוחלט, שמעליו זה לתת משהו, זה חיובי, זה משהו שמותר לעשות, ומתחתיו אסור לעשות, זו פגיעה בזכויות. אם אני נותן אופציה בין אפס לבין אחת, לגיטימי. אם אני נותן אופציה בין מינוס אחד לבין אפס, לא לגיטימי. אוקיי? נחזור למצוות עשה ומצוות לא תעשה. הטענה שלי בדיוק כמו שאריאל אמר קודם, ההבחנה בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה זה בשאלה האם התורה מורה לי על מצב חיובי או אוסרת עליי להיות במצב שלילי. מה זאת אומרת? נגיד שהתורה אומרת לי תניח תפילין, אז היא אומרת לי תראה המצב שאתה נמצא עם תפילין הוא מצב חיובי, זו מצוות עשה. מה יקרה אם אני לא אניח תפילין? אז אני לא במצב החיובי, זה לא מצב שלילי להיות בלי תפילין, זה רק לא להיות במצב החיובי. אוקיי? נעזוב רגע את ההבדל בין מצווה חיובית וקיומה, כי זה דורש דיון בפני עצמו, נעזוב את זה כרגע. אז לא לבטל עשה פירושו לא לעלות למדרגה החיובית, להיות במצב האפס. אם התורה הייתה אומרת לי אני לא רוצה שתהיה בלי תפילין, שזה אותו דבר בעצם, היא אומרת לי להניח תפילין רק בשפה נגטיבית. לא נכון, זה לא אותו דבר. כי התורה אומרת לי שאם אתה תהיה בלי תפילין זה מצב שלילי. אם אתה תהיה עם תפילין לא אכפת לי, זה לא מצב חיובי, רק אם אתה תהיה עם התפילין אתה נמנעת מלהיות במצב השלילי. זה הכל. זה לא מצב שיש לו ערך בפני עצמו להיות עם תפילין, זה רק מצב שבו אתה לא נמצא במצב השלילי.

[Speaker F] רב, אפשר לשאול?

[הרב מיכאל אברהם] רגע שלמה, כן?

[Speaker C] לפי זה לא שייך שבדבר אחד יהיה עשה ולא תעשה.

[הרב מיכאל אברהם] שייך שייך, עוד רגע אני אסביר.

[Speaker C] כן, אבל לכאורה על פניו לא.

[הרב מיכאל אברהם] אז אני אסביר עוד רגע. כן אליהו. נכון, כן.

[Speaker F] לפי זה יוצא שעל פי הדברים שהרב עכשיו אומר שעשה הוא סוג של בונוס כזה, תהיה באיזושהי מדרגת

[הרב מיכאל אברהם] איזושהי מדרגת תוספת, ואז הלא

[Speaker F] תעשה הוא שומר על המצב הבסיסי. אז לפי זה, וגם אם אני לא טועה יש מהר"ל שאומר שלא תעשה לעבור על לא תעשה זה יותר חמור מלעשות עשה, לא זוכר משהו כזה. אז איך מצד שני יש את הכלל התלמודי שדיברנו עליו הרבה בשיעור שעשה דוחה לא תעשה? לכאורה הלא תעשה צריך להיות משמעותי הרבה יותר.

[הרב מיכאל אברהם] אני אענה עוד רגע. אני אענה עוד רגע, בסדר? אני רואה שאני כבר על אני רואה שאני הולך על השיעור על הנושא הזה כבר כל השיעור, אז בוא נדבר קצת על זה. לא תכננתי, אבל נדבר קצת על זה. תראו, הטענה בעצם אני אגיד את זה עוד רגע, הטענה בעצם שמצוות עשה זו מצווה שמסמנת לך מצב חיובי. ביטול עשה זה לא להימצא במצב שלילי, זה לא להימצא במצב החיובי. אוקיי. מצוות לא תעשה זו מצווה שמסמנת לך מצב שלילי. אם אתה נמנע מזה, אתה לא עובר על הלאו, לא עשית משהו חיובי, רק לא היית במצב השלילי. בסדר? ואם התורה אומרת לך תניח תפילין, אז היא אומרת לך הימצאות עם תפילין היא מצב חיובי. אם התורה הייתה מנסחת את אותו דבר בניסוח פסיבי, נגטיבי, אז היא הייתה אומרת משהו אחר, זה לא אותו דבר. היא הייתה אומרת לי שלהיות בלי תפילין זה מצב שלילי, זה לא מצב האפס. להיות עם תפילין זה מצב האפס. לכן מאוד חשוב אם התורה מנסחת את זה באופן חיובי או מנסחת את זה באופן שלילי. אגב, גם השקילות הלוגית היא טעות, טעות בהצרנה למי שמכיר. זה לא נכון ששני הניסוחים האלה שקולים לוגית. למה? להגיד שאני רוצה שתהיה עם תפילין זה לא נכון כמו, זה לא שקול לוגית לטענה אני לא רוצה שתהיה בלי תפילין. הלא והרוצה לא קומוטטיביים. השאלה אם אתה לא רוצה או אתה רוצה שלא. זאת אומרת, אנשים מניחים שזה קומוטטיבי אבל זה לא. אם תעשו את החשבון על דף, אז אתם תראו זה לא שני פסוקים שקולים לוגית, זה פשוט טעות. בכל אופן אבל לענייננו, מה שאני בעצם רוצה לטעון זה שהניסוח החיובי והניסוח השלילי הם לא שקולים לוגית, הם לא אומרים אותו דבר. ואז בעצם הטענה שלי היא הטענה הבאה. אתם יודעים מה, קודם כל אני אענה לשלמה. מה מה קורה כשהלאו והעשה הם כפולים? למשל בשמירת שבת. יש לי עשה של תשבות ולאו על עשיית מלאכה. התורה בעצם אומרת לי במקרה הזה

[Speaker G] מצווה עליי להיות

[הרב מיכאל אברהם] חיובי, תשבות זה מצב חיובי. רגע, תשבות זה מצב חיובי ולעשות מלאכה זה לא מצב אפס, זה מצב שלילי. ישנן סיטואציות שבהן אין מצב אפס. אם אתה עושה את זה אתה חיובי, אם אתה לא עושה את זה אתה שלילי. את הסיטואציות האלה התורה מתארת על ידי לאו ועשה כפולים.

[Speaker C] יש דוגמה כזאת מחוץ לתורה? כאילו, יש את המובן, בעולם המושגים יש את המושג הזה של דבר כזה?

[הרב מיכאל אברהם] כן. זה שאלה של פרשנות. אם תפרש שתשלום מסים זה דבר חיובי, אז תגיד שגם שם זה ככה, זה עניין פרשני. לא יודע, תחליט.

[Speaker C] כן, אבל יש שתי המערכות בו זמנית? כן.

[הרב מיכאל אברהם] מה הבעיה? למה אתה לא יכול להגיד שלעשות מלאכה זה דבר שלילי, זה לא רק לא להיות במצב החיובי, ולשבות זה לא רק להיות במצב השלילי, זה להיות במצב חיובי? יכול להיות מצב כזה, מה הבעיה? למה לא? אין פה מצב אפס. בסדר? זה כמו, אתם יודעים, בסוף פרק ראשון של כתובות זה הבדיחות בישיבה. אתם יודעים מה הבדיחות בישיבה? יש שמה סוגיה בתינוק מצאו תינוק מושלך, בסוף פרק ראשון של כתובות. אז הגמרא אומרת, אם זה מקום שחציו יהודים וחציו גויים אז הוא ספק יהודי ספק גוי, הולכים אחרי הרוב. אם זה חציו יהודים חציו גויים הולכים, זה ספק. אוקיי? מה עושים? הולכים לחומרא, בספקא דאורייתא הולכים לחומרא, נכון? אז בדרך כלל אין בעיה, נגיד מאכלות אסורות יהיה אסור לו לאכול בגלל שהוא ספק יהודי. אוקיי? יש דברים מסוימים שיהיה אסור לו בתור גוי. אוקיי? אבל מה יקרה נגיד על שמירת שבת? שמירת שבת בתור יהודי הוא חייב, בתור גוי אסור לו, לא שהוא לא חייב.

[Speaker H] עכו"ם ששבת חייב מיתה.

[הרב מיכאל אברהם] חייב מיתה. עכשיו פה אין מוצא. זו סיטואציה למשל שבה אין מצב אפס. הרי כל הסיטואציות הרגילות יש מצב אפס מול אחד או אפס מול מינוס אחד, אז שמה אני תמיד יכול להגיד לך מה זה החומרא, מה זה נקרא להתנהג לחומרא. אבל בסיטואציות כאלה שאין מצב אפס, יש או אחד או מינוס אחד, אז שמה אין חומרא, אין אין מצב אפס. הבדיחה בישיבה שואלת מה הוא יעשה עם לימוד תורה. לימוד תורה הרי אסור על גוי מורשה, כן? מורשה מאורסה. ויהודי חייב. מה הוא יעשה? ידבר בלימוד. זה הביטול תורה של הישיבה בחורים, בסדר? אז הוא ידבר בלימוד. טוב, בכל אופן לענייננו, אז הנקודה היא שהלאו והעשה, המצבים הכפולים של לאו ועשה, זה מצבים שבהם אין מצב אפס. אתה יכול להימצא במצב חיובי או במצב שלילי, אין דרך לצאת ידי כל הדעות וכל השיטות ללכת לחומרא, אין דבר כזה, צריך לקבל החלטה. או שאתה במצב חיובי, או שאתה במצב שלילי. זה המצב של הלאווים הכפולים. עכשיו תראו למשל השלכה. נגיד נגיד שהיה רק מצוות עשה להקים מעקה. עוד פעם אני מתעלם כרגע מההבדל בין עשה חיובי וקיומי כי זה מסבך פה את התמונה עוד יותר. נגיד שהיה מצוות עשה להקים מעקה ולא היה לאו של ולא תשים דמים בביתך. אוקיי? אז מה בעצם מה בעצם אומרים לי פה? שהקמת המעקה היא מצב חיובי. בית בלי מעקה הוא לא מצב שלילי אלא הוא לא מצב חיובי. נכון? אם היה כתוב רק העשה. אם היה כתוב רק הלאו, אז היה אומר הפוך. בית בלי מעקה הוא מצב שלילי. בית עם מעקה הוא רק לא מצב שלילי. נכון, חיובי. כן. עכשיו, רגע, עכשיו תראו שהאבחנה הזאת מנטרלת את האבחנה בין קום עשה ושב אל תעשה. נכון. למשל, כשאני אומר לא תעמוד על דם רעך. זה לאו שמקיימים אותו בקום עשה, נכון? על ידי זה שאני מציל את החבר שלי. זאת אומרת, נדרש ממני מעשה למרות שזה לאו. למה זה לאו? כי אומרים לי אי-ההצלה זה מצב שלילי. ההצלה זה בסיסי. ההצלה זה לא מגיע לך צל"ש על זה שהצלת. זה שלא הצלת אתה רשע. אם הצלת אתה לא צדיק, עשית את חובתך. לכן זה לאו. ולא מפריע לי בכלל שהלאו הזה מתקיים בקום עשה, כי ההגדרה שמבחינה בין לאו לבין עשה לא תלויה באופן הביצוע, אם זה ביצוע פיזי חיובי או שלילי, אלא בשאלה מה אופיו השיפוטי הנורמטיבי של המצב, האם זה מצב חיובי או מצב שלילי. המצב החיובי או השלילי יכול להיות מצב של עשייה או מצב של מחדל. שניהם יכולים להיות חיוביים ושניהם יכולים להיות שליליים לפי ההגדרה של התורה. והתורה בוחרת ניסוח חיובי או שלילי למצוות עשה ולמצוות לא תעשה, לפי איך שהיא רוצה להגיד לנו מה הערך של המצב הזה, האם זה מצב בעל ערך חיובי או שהוא רק לא שלילי, בלי קשר לשאלה אם מדובר בעשייה או באי עשייה.

[Speaker F] אם זה גם וגם?

[הרב מיכאל אברהם] אז יש לאו ועשה?

[Speaker F] כן, יש לאו ועשה כפולים.

[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק המצב של לאו ועשה כפולים כמו בשבת.

[Speaker F] ואז אתה יכול להגיד שזה או מינוס אחד או אחד אבל לא אפס.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, בהלכות שבת אין מצב אפס. אם אתה עושה פעולה, מלאכה אסורה, אז אתה במצב מינוס אחד, ואם אתה שובת אתה במצב פלוס אחד. אתה לא יכול להיות במצב אפס בגלל שיש גם לאו וגם עשה. אם היה רק לאו, אז השביתה הייתה במצב אפס. זה לא היה קיום עשה, זה היה רק להימנע ממצב שלילי.

[Speaker F] ואיך הרב יגדיר גוי שלא עושה מלאכה בשבת? הוא במצב אפס?

[הרב מיכאל אברהם] כן, מבחינתו אין עניין, תעשה, אל תעשה, זה הכל מצב אפס.

[Speaker F] אז אצל הגוי זה כן אפס או מינוס אחד ואצל יהודי זה או מינוס אחד או אחד?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אין מינוס אחד, אצל הגוי זה אפס נקודה. הוא יכול לעשות מלאכה ויכול שלא לעשות מלאכה, זה לא משנה.

[Speaker F] אבל אם הוא לא עושה מלאכה והוא שובת אז זה בעיה.

[הרב מיכאל אברהם] זה מבחינת איסור גזל, לא איסורי מלאכה. בסדר, אז איסור גזל, אתה צודק. אבל ברמה העקרונית, אני אומר מבחינת הלכות שבת, שבת מבחינת הגוי זה משהו ניטרלי, שקוף, אין, מצב אפס, תעשה מה שאתה רוצה. בסדר?

[Speaker C] מה יהיה למשל, זה מצווה משובחת, אבל מה יהיה עם ידיעת השם? איך מצוות ידיעת השם אין לה לא תעשה בעצם? כי הלא תעשה שלה זה לא יהיה לך אלוקים אחרים.

[הרב מיכאל אברהם] למה? מה זה קשור? ידיעת השם הכוונה היא סוג של לימוד, הבנה. לא יהיה לך אלוקים אחרים זה פולחן. בסדר, כן.

[Speaker C] אז בכלל, אז אין לה לא תעשה? לא. מה, אז זה לא שלילי?

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה רק לא חיובי. אתה מחזיר אותנו בדלת האחורית להבחנה בין לאו לבין עשה, בין עשה קיומי לעשה חיובי. כי הרי מה שאני תיארתי כאן בעצם זה עשה קיומי. כי זה אומר אם עשית את זה אתה במצב חיובי, אם לא עשית את זה לא קרה כלום, זה לא מצב שלילי. אבל הרי בעשה חיובי יש גם ביטול עשה. זאת אומרת, אם אתה לא עושה זה מצב שלילי. ואז עולה השאלה מה ההבדל בין ביטול עשה חיובי לבין לאו.

[Speaker C] אז זה שלילי במידה אחרת?

[הרב מיכאל אברהם] זה שאלה במידה?

[Speaker C] זה מידה אחרת. לא לעשות משהו טוב ולעשות משהו רע, גם אם הטוב היית חייב, אבל זה לא אותו סוג של פשע.

[הרב מיכאל אברהם] וזאת התשובה לשאלה הזאת. אני חושב שהתשובה לשאלה הזאת שיש הבדל בין גנאי שבו אתה לא נמצא במצב חיובי שמצופה ממך להימצא בו, אז יש לפעמים מצב אוקיי, אתה לא צדיק גדול, לא קרה כלום, אבל יש סוגי צדקות מסוימים שנדרשים מאיתנו, שמי שלא נמצא בהם זה תביעה כלפיו. זה לא אומר שהוא במצב שלילי, כי כל גוי נמצא שם וזה בסדר, אבל זה עדיין דרישה שהתורה רואה את זה בעין רעה אם אתה לא נמצא שם. אז זה נקרא ביטול עשה חיובי. וזה עדיין לא לאו.

[Speaker C] כל ההגדרות האלה של עשה וכל מה שהתורה התבטאה ככה עשה ולא תעשה, חוץ מהנפקא מינא זה גם בא לגרום לנו לתודעה מסוימת ואיך להתייחס לדברים?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי את השאלה. ברור, זה ההתייחסות לדברים. מה עוד חוץ מהמצוות זה אומר?

[Speaker C] היא רוצה שאנחנו מכוח המצוות והידע שזה עשה. לא יודע.

[הרב מיכאל אברהם] אתה יכול להגיד שכן ואתה יכול להגיד שלא. זה לא נובע ממה שאמרתי. יכול להיות שזה רק התפיסה של התורה, זה הבסיס למה היא דורשת מאיתנו לעשות. השאלה אם אנחנו צריכים להיכנס לרובד העיוני ולהבין למה שביתה בשבת היא מצב חיובי, שאלה של תפיסת עולם, לא יודע, אולי כן אולי לא. זה לא נגזרת ממה שאני אומר.

[Speaker C] וזה לא חלק ממצוות תלמוד תורה שללמוד את המצוות וללמוד את המצוות?

[הרב מיכאל אברהם] אולי כן, אני לא יודע, אבל זה לא נגזרת הכרחית ממה שאני אומר. אולי כן אולי לא. בכל אופן, טעמא דקרא, טוב לא משנה, אפשר לדון בזה, אבל זה לא קשור למה שאני אומר כאן.

[Speaker F] רב, עוד לא התייחסת לשאלה שלי. אמרתי שעשה זה אקסטרה. עוד פעם.

[הרב מיכאל אברהם] אני אגיע, מגיע. אני רק רוצה לומר שכל ההשלכות שאנחנו מכירים ביחס ללאו ולעשה, תראו שהן בעצם קיימות גם לפי ההבחנה שלי. כאן אני מגיע לקורלציה שלך, בנימין. מה שאמרת קודם שיש קורלציה עם קום עשה ושב ואל תעשה. כי בעצם, אם תחשבו על זה, מה ההבדל בין קום עשה ושב ואל תעשה? למה באמת מצוות עשה בקום עשה, מה ההבדלים המהותיים? אז מה אם התורה דורשת ממני עשייה או אי עשייה? הנקודה היא כזאת. אם אני עשיתי משהו שהתורה אוסרת עליי, אז התנגשתי חזיתית עם רצון התורה. אני עשיתי משהו שבפירוש היא אמרה לי אסור לעשות. לעומת זאת, אם ביטלתי עשה, אז לא התנגשתי חזיתית עם רצון התורה, רק לא עשיתי משהו שהיא כן רצתה שאני אעשה. נכון? ככה היינו מסבירים את ההבדל בין עבירה בשב ואל תעשה לעבירה בקום עשה. הטענה שלי היא שזה אותו הסבר בדיוק על ההבחנה שלי, רק לא במישור הפיזי אלא במישור הרעיוני. אם התורה אומרת לי שיש מצוות עשה לשבות, אני עשיתי מלאכה. בסדר? לא התנגשתי חזיתית עם רצון התורה. התורה לא אמרה לא לעשות מלאכה, היא אמרה לשבות. כשיעשיתי מלאכה אני לא נמצא במצב של שביתה, אבל עצם עשיית המלאכה כשלעצמה לא התנגשות חזיתית עם רצון התורה. כשהתורה אסרה עשיית מלאכה שיש גם לאו, אז התורה אומרת לי זה שאתה עושה מלאכה זו התנגשות חזיתית עם רצוני, זה הרבה יותר חמור. אבל תבינו שעכשיו זה כבר לא תלוי בשאלה אם זאת עשייה אקטיבית או חדילה, כן, או אי עשייה, אלא זה תלוי בשאלה האם אתה עושה משהו שהתורה מגדירה, עושה או לא עושה או נמצא במצב שהתורה מגדירה אותו כשלילי, זאת התנגשות חזיתית עם רצון התורה. אבל אם אתה רק לא נמצא במצב שהתורה מגדירה אותו כחיובי, אתה לא עשית את רצון התורה אבל זה לא התנגשות חזיתית. זה כמו מקל וגזר. יש הבדל בין אם אני נותן לבן אדם גזר כדי לפתות אותו, פיתוי וסחיטה, כדי לפתות אותו לעשות משהו, לבין אם אני נותן לו מכות אם הוא לא עושה את זה. למה? כי אם אני נותן לו מכות כשהוא לא יעשה את זה, זה יכאב. אם הוא לא אוכל את הגזר, אז אם הוא לא יעשה את זה, זה לא יכאב, רק לא יהיה לו טעים. בהנחה שהוא ארנב והוא אוהב גזרים. אוקיי. אז הנקודה היא שאותה הבחנה שיש לאנשים אינטואיטיבית בין קום עשה לבין שב ואל תעשה נשארת על כנה גם לפי ההגדרה שלי. רק אני רוצה לטעון שקום עשה ושב ואל תעשה לא מוגדרים פיזית, האם אני עושה או לא עושה, אלא מוגדרים נורמטיבית. אם אני עושה פעולה חיובית זה נקרא קום עשה, ואם אני נמנע מפעולה שלילית זה נקרא שב ואל תעשה, גם אם ההימנעות הזאת נעשית על ידי פעולה ברמה הפיזית או גם אם העשייה הזאת נעשית על ידי חדילה ברמה הפיזית. אתם מבינים? זאת אומרת, לכן אני טוען שהאינטואיציה שיש לאנשים להבחין בין מצוות עשה ומצוות לא תעשה היא אינטואיציה נכונה. זה נשאר גם בהגדרה שלי, רק זה עובר הפשטה. וכאן אני חוזר לאהרון שמש, כי אני חושב שבאמת הרבה פעמים אפשר לראות שהשכבות הקדומות יותר בתלמוד, במשנה לעומת הגמרא נגיד, הן יותר קונקרטיות, והשכבות המאוחרות יותר עושות הפשטה לעקרונות שמופיעים בשכבות המוקדמות. ואני חושב שכאן זה מה שקורה. ההבחנה בין קום עשה עברה הפשטה, אבל ההפשטה הזאת לא שפכה את התינוק עם המים. זאת אומרת, אותה הבחנה שהייתה קיימת כאשר חשבו שההבחנה היא הבחנה ביצועית, אותה הבחנה קיימת גם כשתוופסים את הדברים בצורה המופשטת שלהם. ועכשיו תראו שכל הנפקא מינות נשארות מוסברות היטב. למה אני צריך להוציא את כל ממוני על לאו ורק חומש מממוני על עשה? כי אם אני עובר על לאו אני נמצא במצב שלילי, כדי לא להיות במצב שלילי אני צריך להוציא את כל ממוני. זה א-ב. אבל בשביל להיות צדיק, בשביל להיות צדיק אני צריך להוציא חומש מממוני, אחרת להיות צדיק לא נורא, לא נקרא שאני רשע. שימו לב, בלי קשר לשאלה אם זה נעשה במעשה או במחדל. אני מתרגם את כל האינטואיציות שהייתם אומרים לי על עשייה לעומת מחדל לאינטואיציות שמנוסחות בשפה של להימצא במצב חיובי או לא להימצא במצב שלילי. וכל הנפקא מינות, עשה דוחה לא תעשה, להוציא הוצאות או כל מיני דברים, כל הנפקא מינות שתרצו, כבוד הבריות שדוחה רק בשב ואל תעשה ולא בקום עשה, הטענה שלי דוחה בשב ואל תעשה הכוונה דוחה מצב חיובי, לא דוחה, לא מאפשר לי להיות במצב שלילי, לא עשה ולא תעשה במובן הפיזי. אוקיי? עכשיו הרבה אחרונים דנו בזה, יש נודע ביהודה על כבוד הבריות ורבי אלחנן וסרמן, הרבה אחרונים דנו בזה, לפי הניסוח שאני אומר כאן הדברים יוצאים ברורים כשמלה. השאלה היא קום עשה או שב ואל תעשה הכוונה היא למצוות עשה או מצוות לא תעשה, זו חקירה של אחרונים. בהרבה מקומות שעושים אבחנה בין שב ואל תעשה וקום עשה אז הם דנים האם זו אבחנה בין מצוות עשה למצוות לא תעשה או בין מצוות שמתקיימות בקום עשה, שיכולות להיות או לאו או עשה, ובין מצוות שמתקיימות בשב ואל תעשה שזה יכול להיות גם כן או לאו או עשה. והטענה שלי שיש מקום להגיד שזאת אבחנה בין לאו לבין עשה למרות שבגמרא כתוב שזו אבחנה בין קום עשה ושב ואל תעשה, כי אצלי מבחינה מהותית כל קיום מצוות עשה הוא בקום עשה. לפעמים הקום עשה נעשה במחדל, אבל זה קום עשה הכוונה תימצא במצב חיובי. זה נקרא קום עשה. או להימצא במצב שלילי זו עבירה בקום עשה ולא להימצא במצב זה עבירה או מצווה בשב ואל תעשה. לכן כל זה מסביר מאוד טוב למה כשהגמרא מדברת על קום עשה מול שב ואל תעשה יש אחרונים שאומרים שזו הכוונה לעשה מול לא תעשה, וזה לא נכון הרי יש עשין שמתקיימים בשב ואל תעשה. הטענה שלי לא נכון, אין עשין שמתקיימים בשב ואל תעשה. יש עשין שמתקיימים במחדל פיזי אבל זה תמיד קום עשה במובן הרעיוני. זו הנקודה שאני רוצה לומר. עכשיו אני אגיע רק לנקודה שאתה העלית אליה, שזאת באמת מצב טריקי. הדברים האלה בעצם נדמה לי כתובים ברמב"ן בפרשת יתרו. הרמב"ן בפרשת יתרו על המצווה של שבת מדבר שם על זכור מול שמור בשתי הדיברות הראשונות והאחרונות, והרמב"ן אומר שם שכן זכור זה מצוות עשה ושמור זה מצוות לא תעשה. והרמב"ן אומר שם שמצוות עשה זה בא מאהבה ומצוות הלא תעשה זה מהיראה. תרגום למונחים שלנו, מה הכוונה? אהבה פירושו גם אם מצביעים לי על מצב חיובי וזה לא מצב שלילי לא להיות בו, עדיין אם אני אוהב את הקדוש ברוך הוא אז אני אלך למצב שהוא רוצה שאני אהיה בו. כך אני עושה למי שאני אוהב אותו. לא בגלל קום עשה ושב ואל תעשה פיזי אלא כי אז אני מקפיד להיות במצב החיובי שהקדוש ברוך הוא מגדיר אותו כחיובי ולא להימצא במצב ניטרלי למרות שניטרלי אני לא רשע, אני ניטרלי, אבל אם אני אוהב אותו אז זה מה שאני אעשה. אבל אם אני רק ירא ממנו ולא אוהב אותו אז במצב שהוא מגדיר כשלילי אני אקפיד לא להימצא. אבל להיות צדיק אולי לא, אני ארשה לעצמי להישאר במצב האפס. לכן מצוות הלא תעשה באופן מהותי בלי קשר לקום עשה או שב ואל תעשה הן שייכות למידת היראה ומצוות העשה שייכות למידת האהבה. עכשיו הוא אומר כך, מצוות העשה גדולות ממצוות הלא תעשה כי האהבה גדולה מהיראה ולכן עשה דוחה את לא תעשה. על זה שואלים עליו כמה אחרונים למשל השדי חמד, שואלים עליו איך זה יכול להיות הרי אנחנו מוציאים על לא תעשה את כל ממוננו ועל עשה רק עד חומש? כבוד הבריות דוחה עשה אבל לא דוחה לא תעשה? אז אומר השדי חמד ככה, אני עושה את זה קצת מהר כי אני רוצה לגמור עם זה לפחות עוד היום, כל זה תכננתי רק בתור המבוא לתחילת השיעור. השדי חמד בעצם רוצה לומר כך, וזה שני צדדים של אותה מטבע זה לא תירוץ זה פשוט כך.

[Speaker I] כאשר אני

[הרב מיכאל אברהם] מדבר על מצוות עשה, מצוות העשה מצביעה לי על מצב חיובי, דורשת ממני להימצא במצב חיובי בין בעשייה בין במחדל. מצוות לא תעשה דורשת ממני לא להימצא במצב שלילי, אוקיי? אבל הביצוע של מצוות העשה אם אני משווה אותו להימנעות מלאו מי יותר גדול? ברור שאחד גדול מאפס, נכון? הימנעות מלאו זה להימצא במצב האפס, לעשות מצוות עשה זה להימצא במצב אחד, מי יותר גדול? מי שנמצא במצב אחד. אבל בצד של השלילי בצד של המעבר לא של הקיום, אם אני עובר על לאו. ומי מבטל עשה מי יותר חמור? ברור שמינוס אחד יותר חמור מאפס. אז אין בכלל סתירה, זה ברור, זה שני צדדים של אותה מטבע. בצד של הקיום העשה גובר על הלאו. בצד של הביטול הלאו גובר על העשה. כי בצד של הביטול ביטול עשה פחות חמור ממעבר על לאו. הצד של הקיום מי שמקיים עשה הוא יותר צדיק מאשר מי שנמנע מלעבור על לאו. עכשיו בשביל לא לעבור על עשה אני מוציא רק עד חומש מממוני. למה? כי את הממון אני מוציא לא בשביל לקיים את העשה אלא כדי לא להימצא במצב שבו אני לא מקיים אותו. וזה כמובן פחות גרוע מאשר להימצא במצב שאני עובר על לאו. ושם ודאי שאני צריך להוציא את כל ממוני כדי לא להימצא במצב שאני עובר על לאו. אני לא מקיים את זה כדי להימנע, אני מקיים את זה כדי לא לעבור. בסדר? אז ברור שעל לא לעבור על לאו אני מוציא יותר כסף מאשר לא לעבור על עשה. אבל וזאת השאלה של אליה מקודם וזה חידה גדולה בדברי הרמב"ן. כי הרמב"ן אומר שלכן גם ברור שעשה דוחה לא תעשה. עכשיו עשה דוחה לא תעשה זה בכלל לא פשוט. כי שימו לב, קחו למשל דוגמה. נגיד שאני צריך לאכול מצה. בסדר? בליל פסח חובה לאכול מצה, עשה חיובי. יש לי רק תבואה מן החדש, אין תבואה מן הישן. לא קיים, בסדר? יש לי רק תבואה מן החדש. חדש עד יום הנפת העומר אסור, נכון? עד למוחרת הפסח. אז אסור לי לאכול את זה. עשה דוחה לא תעשה. אני יכול לקחת תבואה מן החדש, לאפות את המצות ולקיים בהם מצוות אכילת מצה. עשה דוחה לא תעשה. אוקיי? עכשיו בוא ננסה להבין איך מגיעים להכרעה הזאת שעשה דוחה לא תעשה. מצד אחד יש לי אפשרות לקיים את מצוות העשה ולעבור על הלאו. לקיים את מצוות העשה זה אחד.

[Speaker H] לעבור על הלאו זה מינוס אחד.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה הערך הכולל של ההחלטה לעבור על הלאו ולקיים את העשה? אפס. האלטרנטיבה השנייה זה לא לעבור על איסור חדש ולא לאכול מצה. מה התוצאה כאן? מינוס אחד. אפס. אפס גם אפס. לא קיימתי עשה ולא עברתי על לאו. בשני המקרים זה אפס. אז למה עשה דוחה לא תעשה? לכאורה שתי האפשרויות שקולות. כי קיום העשה תמיד מגיע עם מעבר על לאו. ביטול העשה תמיד מגיע עם הימנעות מלאו. אז זה פלוס גדול ומינוס גדול נגד פלוס קטן ומינוס קטן, אז הם מתקזזים. למה הרמב"ן אומר שעשה דוחה לא תעשה? ויותר מזה למה הרמב"ן חושב שזה נובע ממה שהוא אמר למעלה, שהעשה יותר גדול מהלאו? גם אם היית אומר פה איזושהי סברה, אבל הרמב"ן רואה את זה כהשלכה של האבחנה שהוא עשה למעלה, של הלמה. למה זה השלכה של זה? התשובה, אני אומר את זה כבר בקצרה. התשובה היא מה התורה ציוותה?

[Speaker C] עדיין לא, זה לא שיש את שני הציוויים לפניי ואז אני צריך להחליט. השאלה מה התורה ציוותה פה?

[הרב מיכאל אברהם] התורה לא ציוותה כלום, התורה ציוותה את שניהם, אני עכשיו צריך להחליט מי דוחה את מי.

[Speaker C] התורה לא אמרה לי אתה תחליט, התורה כאילו רוצה שאני אבין.

[הרב מיכאל אברהם] איפה היא רוצה ואיפה היא אמרה את זה?

[Speaker F] היא אמרה לי שיש

[הרב מיכאל אברהם] מצוות אכילת מצה והיא אמרה לי שיש איסור חדש.

[Speaker F] עכשיו אני בקונפליקט, מה אני אעשה? צריך להחליט.

[הרב מיכאל אברהם] אתה לא חייב לעבור על חדש כדי לאכול מצה, תאכל מהישן.

[Speaker F] למה אתה צריך את זה?

[הרב מיכאל אברהם] אבל אין לך, אין לך עכשיו ישן. איך אתה יכול?

[Speaker F] אין לך תבואה מן הישן. לא גדל, היה בצורת, לא גדל. טוב אז זה משהו אחר, אבל זאת השאלה. אבל רגע הרב לא הסביר את זה מקודם כשהוא אמר שעשה דוחה לא תעשה כי לא תעשה זה רק אומר שאני לא צדיק אבל עשה אומר שאני צדיק? הרב עשה אבחנה בין ביטול לזה.

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שאני אומר, זה לא נכון, זה לא הסבר. למה לא? כי הרי אם אתה, לכן הבאתי את הדוגמה. אפשרות אחת זה לאפות מצה מן החדש ולאכול אותה. זה הפתרון של עשה דוחה לא תעשה, נכון? ומה קורה? אני מקיים את העשה ועובר על הלאו. זה חיובי גדול ושלילי גדול. סך הכל הרווחתי ערך אפס. אם אני מחליט לא לקחת את החדש.

[Speaker E] אבל אם נאמר שקיום עשה הוא חיובי יותר גדול מאשר ביטול לא תעשה הוא שלילי, כי זה אהבה וזה יראה, מה אז?

[הרב מיכאל אברהם] לא. אהבה מול יראה זו ההשוואה בין קיום העשה לבין הימנעות מלאו. אבל איפה אתה יודע את הערך המוחלט של קיום עשה מול מעבר על לאו? אין לך שום מקור לזה.

[Speaker F] עבירה לשמה אולי בגלל עבירה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה לא עבירה לשמה. אם זה מותר אז זה מותר ואם זה אסור אז זה אסור. זה לא עבירה לשמה. עבירה לשמה זה סוגיה אחרת לגמרי. פה זה שאלה של עשה דוחה לא תעשה.

[Speaker F] גם יש פה עבירה, אתה אוכל מהחדש לפני עומר מתיר, אז זה עבירה. נכון, אבל זה לשמה בשביל שאתה רוצה לאכול מצה.

[הרב מיכאל אברהם] בביטוי המילולי זה נכון, זה לא קשור לסוגיית עבירה לשמה. זה קשור לסוגיית עשה דוחה לא תעשה. השאלה מי עדיף. אחרי שתחליט שזה עדיף אתה יכול לאכול את זה, אבל תסביר לי למה אתה מחליט שזה עדיף.

[Speaker C] כנראה שההנחה שאהבה יותר חשובה מלא יראה, כאילו היחס.

[הרב מיכאל אברהם] השאלה מאיפה זה יוצא שהערך המוחלט של הערך החיובי גדול מהערך המוחלט של הערך השלילי. זה לא כתוב ברמב"ם. והרמב"ם אומר שמתוך דבריו למעלה יוצא שעשה דוחה לא תעשה. מאיפה זה יוצא משם? רק אם תוסיף את ההנחה שזה פלוס שתיים וזה מינוס אחת. אבל זה לא כתוב ברמב"ם. ברמב"ם כתוב שאהבה גדולה מיראה. אהבה גדולה מיראה הכוונה היא אחד גדול מאפס. זה קיום העשה מול הימנעות מהלאו, לא

[Speaker F] קיום העשה מול מעבר על הלאו. מאיפה לומדים בכלל שעשה ולא תעשה, עשה דוחה לא תעשה?

[הרב מיכאל אברהם] הגמרא ביבמות בהתחלה מדברת, לומדת את זה מציצית, סיפור מסובך. אבל אני רוצה להסביר, תראו, יש פה טעות פשוטה, הנה אני כן מכניס את העשה החיובי והעשה הקיומי. מה זאת אומרת? אם אני מקיים את המצווה ואוכל מצה מן החדש, יש לי פלוס אחד ומינוס אחד, הם מתקזזים, נכון? אם אני לא אוכל את המצה, יש לי מינוס חצי, זה ביטול עשה הוא שלילי קטן. אבל אני לא עובר על החדש, זה לא פלוס חצי, זה אפס. להימנע מלאו זה לא מצב חיובי נמוך, זה מצב אפס נטו. אוקיי? לכן בעצם יש פה השוואה בין אפס למינוס חצי, לא בין אפס לאפס.

[Speaker E] זאת אומרת לבטל עשה זה לא אפס? לבטל עשה זה פחות מאפס?

[הרב מיכאל אברהם] ברור, כי הרי זה עשה חיובי. אם זה היה עשה קיומי, הכי נמי. זו שאלה, הראב"ד בתחילת הספרא טוען שגם עשה קיומי דוחה לאו. את זה אי אפשר להסביר במודל הזה. אבל עשה חיובי, אם אתה מבטל אותו, אז יש לך איזשהו סוג של עבירה, עבירה קטנה, נקרא לזה מינוס חצי, מינוס רבע, לא משנה מה. ויש לך אחד פלוס מינוס אחד בצד של עשה דוחה לא תעשה, נותן לך אפס. בצד של עשה לא דוחה לא תעשה, יש לך מינוס רבע. אפס עדיף על מינוס רבע. זה מה שהרמב"ם מתכוון.

[Speaker F] אז מה שאמרת מקודם שעשה זה נטו אקסטרה זה רק במצווה קיומית.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, הערתי את זה גם קודם. אמרתי שיש הבדל בין עשה חיובי ועשה קיומי, וההבדל היחיד שאני יכול במודל הזה להסביר זה שזה עשה חיובי, יש לך משהו שלילי בזה שאתה לא מספיק צדיק. בעשה קיומי לא נדרש ממך להיות צדיק. אם אתה רוצה אתה תהיה צדיק, אבל אין ציפייה ממך להיות צדיק. בעשה חיובי יש ציפייה ממך להיות צדיק, אז אם לא היית צדיק זה לא מצב שלילי, אבל יש פה איזושהי בעיה. בכמות הזאת אני קורא לזה מינוס רבע במקום מינוס אחד, לא חשוב. אוקיי? אז בשיקולים האלה באמת יוצא שעשה דוחה לא תעשה. טוב, אז באמת היום עסקנו בכלל בנושא שלא תכננתי, אבל נעצור כאן. בשיעור הבא תסתכלו קצת על הלאו והעשה של עינוי ושל אכילה, תראו את הרמב"ם, תראו קצת את הנושאי כלים שלו, ותסתכלו בשבת קי"ד, יש שם סוגיה שלכאורה אומרת, עם רש"י ותוספות, יש שם סוגיה שממנה לכאורה אפשר להבין מאיפה המקור למצוות העשה של המלאכה. האם יש מצוות עשה של מלאכה ביום כיפור? תסתכלו בשבת בקי"ד על כניבת ירק.

[Speaker E] אולי הרב יוכל להכניס את זה לתיקייה?

[הרב מיכאל אברהם] אני אכניס את זה בסוף, אני אכניס את סיכום השיעור הזה, אתם יודעים בעצם סיכום השיעור הזה זה מאמר, אני אכניס שם מאמר, ואני אכניס שם עוד דף עם המקורות. ואז אני אכניס שם עוד דף עם ההנחיות האלה, בסדר.

[Speaker E] אוקיי, תודה רבה.

[הרב מיכאל אברהם] תודה. אז להתראות.