קיום מצוות שיעור 4

בפעם הקודמת דיברנו על יחס למצוות ועבירות של יהודים שהם לא מאמינים. ואני רק אזכיר בקצרה, הבאתי את הרמב"ם בהלכות מלכים בסוף פרק ח', שהרמב"ם אומר שם שאדם צריך לקיים מצוות מתוך הציווי של הקדוש ברוך הוא למשה מסיני, ואם הוא עושה את זה מחמת הכרח הדעת, אז הוא מחכמי אומות העולם אבל לא מחסידיהם. ובתרגום נדמה לי לפחות שזה התרגום הנכון, יש לזה ערך, אפשר לקרוא לזה מוסרי אנושי, אבל אין לזה ערך דתי, זאת אומרת זאת לא מצווה. כי מצווה צריכה להיעשות מתוך מחויבות לציווי. זאת אומרת אם מישהו עושה מצוות כמו אחד העם, שהשבת שומרת על ישראל וכולי, אז זה לא מצווה. זאת אומרת כמו שאמרתי גם הפעם הקודמת, אם מישהו קורא קריאת שמע מסיבות אחד העמיות וחוזר בתשובה קצת אחרי זה, הוא צריך לקרוא קריאת שמע שוב, זאת אומרת הוא לא יצא ידי חובה. עכשיו אמרתי גם שזה לא קשור לדין מצוות צריכות כוונה שבזה יש מחלוקת, אם מצוות צריכות כוונה או לא, גם בגמרא וגם בפוסקים. כי פה אני מדבר על משהו יותר יסודי וזה מצוות צריכות אמונה. וזו הטענה שלי שלכל הדעות מצוות צריכות אמונה. המחלוקת היא מצוות צריכות כוונה, אבל מצוות צריכות אמונה זה לכל הדעות. והסיבה לזה היא שלמאן דאמר שמצוות לא צריכות כוונה, לפחות לחלק מההסברים, כמה אחרונים ככה מסבירים שזה בגלל סברא כמו סתמא לשמה. גמרא בתחילת זבחים שמדברת על השאלה מה קורה אם לא התכוונתי את מה שאני צריך להתכוון, לא חשבתי את מה שאני צריך לחשוב כשאני מקריב את הקורבן. השאלה האם סתמא, זאת אומרת שלא הייתה שום כוונה, נחשב כמו מחשבת לשמה או שסתמא זה לא בסדר. ההלכה שם שסתמא הוא סתמא לשמה, ומה שמסבירים בדרך כלל זה שתראה אם אתה עושה את המעשה הזה כמו שההלכה ציוותה, גם אם לא חשבת על זה באופן מפורש, מאחורי התודעה שלך ודאי שהכוונה הייתה זאת. למה אתה יושב בבית המקדש ומתחיל להקריב קורבנות, עושה את כל הפרוצדורה הזאת? לא חשבת באופן מודע שזה לשם השם או לשם קורבן, יש שם שישה דברים שצריך לשמם לזבוח את הזבח, אבל ברור שבעצם זה בשביל זה, זאת אומרת הנסיבות מוכיחות שזה בשביל זה אחרת מה אתה עושה שם? אז לכן סתמא לשמה. יש הרבה שמסבירים שמצוות לא צריכות כוונה בגלל הסברא הזאת של הסתמא לשמה. זאת אומרת אם אתה מניח תפילין בבוקר, עכשיו לא התכוונת ולא חשבת לשם מצווה וכולי. בסדר, אבל למה אתה נמצא בבית כנסת בבוקר? אתה נמצא בגלל שאתה מבין שזאת חובה הלכתית. אז כיוון שכך בעצם זה כן התכוונת. התכוונת באופן שהוא לא מפורש, זאת אומרת זה לא היה במודעות שלך אבל בסופו של דבר כן הייתה פה כוונה. אבל אצל מישהו שבכלל לא מאמין או לא מחויב למצוות, לא שייך להגיד סברא כזאת. אבל זה שייך למצוות טקסיות, מה עם צדקה למשל? אוקיי, בצדקה מישהו העיר את זה פעם קודמת, הגמרא אומרת על מנת שיחיה בני, על מנת שאזכה לחיי העולם הבא, אז הגמרא אומרת שזאת מצווה, לא זוכר בדיוק את הלשון אבל בפשטות נראה שזאת מצווה מושלמת. טוב, אבל אתה צריך את הכוונה. אז זהו, אני אומר, על מנת שיחיה בני זה לא כוונה? על מנת שיחיה בני או שאזכה לחיי העולם הבא? אבל גם שם מה זאת אומרת שיחיה בני ושאזכה לעולם הבא? מאחורי זה יושבת אמונה בקדוש ברוך הוא, אחרת איך יחיה בני בגלל שאני נותן צדקה? או איך אני אזכה לחיי העולם הבא? נכון, אבל זה אמונה אבל אתה מדבר על כוונה. זה מה שאני אומר. אז שם באמת במצוות צדקה יש ייחוד והגמרא מפורש אומרת את זה, על מנת שיחיה בני, אבל זה ייחוד במישור של הכוונה לא במישור של האמונה. כי אמונה הגמרא כן מתייחסת לזה כאילו שיש שם, כי מה זה על מנת שיחיה בני או שאזכה לחיי העולם הבא? אז יש באמת צדקה ובזה לחלק מהדעות צדקה היא באמת ייחודית בעניין הזה, זאת אומרת זה דין מיוחד שנאמר בצדקה. ויש עוד דוגמאות שזה נשאר לכל מצוות בין אדם לחברו שבן אדם מרגיש מחויב מוסרית אליהם בלי קשר לתורה. כן, אז זה אני אומר על כל המצוות האלה, על המצוות האלה אני אומר, זה לא מצווה. זה מעשה טוב אם אתה עושה את זה ככה. אבל זה לא מצווה. כן, זה לא מצווה. אז אם אדם מל את הבן שלו על מנת שיהיה בריא, על מנת שלא יקבל מחלות, אז הוא לא קיים מצווה. נכון. השאלה אם הבן שלו מהול זאת שאלה אחרת, זה עוד דיון, אולי צריך להטיף דם ברית עוד פעם, אבל הוא לא קיים מצווה. יש זה כמו קידושין, הזכרתי את זה, מישהו שאל אותי אחרי שכתבתי את המאמר הזה, אז מישהו שאל אותי תגיד אז מה עם קידושין של בן אדם שלא, טוב זה זוג חילוני, הבעל מקדש את אשתו. בסדר גמור, אז הם נשואים. מצווה, אם בכלל יש דבר כזה מצוות קידושין, לא, ברור שזה רק הכשר מצווה, אבל מצווה בוודאי שאין לו, נכון? הכי נמי. זה שלפעמים צריך להבחין בין הגברא לבין החפצא, כן, לבין השאלה אם האדם קיים מצווה לבין השאלה האם קרתה איזושהי תוצאה. זה דיון אחר. יכול שהילד יהיה מהול אבל לאבא אין מצוות מילה, ויכול שגם הילד לא יהיה מהול בתפיסה הזאת. זה יותר מרחיק לכת. טוב, בכל אופן, אוקיי, אז זה היה לגבי מצוות עשה. ואמרתי בסוף שאני רוצה לעבור ולטעון את אותו דבר לגבי לאווין. לגבי מצוות לא תעשה, אז דבר אחד ברור במישור הכוונה, זה לא רלוונטי. לא צריך כוונות כדי לא לעבור על מצוות לא תעשה. כשאני לא אוכל חזיר, אז אני לא צריך להתכוון לשם שמיים כשאני לא אוכל חזיר, ולהפך, כשאני אוכל חזיר אני לא אמור להתכוון לעבירה כדי להיחשב כעבריין, למרות שהיום אני אסייג את זה קצת. כן, הזכרתי אני חושב את הסיפור הזה על המספרה בבני ברק שנכנסתי, אז הזכרתי שכתוב שמה על הקיר שמי שנמצא כאן שיכוון בחמש מצוות. אחת מהן זה ביומו תיתן שכרו, בל תלין, לא תקיפו פאת ראשכם וכל מיני דברים מן הסוג הזה. חידוש מרענן של הספר שצריך להתכוון בלאווין, אבל אין דבר כזה, זאת אומרת, לאווין לא צריכים כוונה לכל הדעות. מה שאני אבל רוצה לטעון זה שלאווין צריכים אמונה. זאת אומרת שמי שלא מאמין, גם הלאווין שלו הם לא לאווין, לא רק המצוות שלו הם לא מצוות, זאת אומרת הוא גם לא יכול לעשות עבירות, לא רק שהוא לא יכול לעשות מצוות. הוא מופקע מהעניין הזה של מצוות ועבירות. עכשיו כבר אני מקדים ואומר, כי גם על זה היו הרבה תגובות זועמות, שאני לא מתכוון לומר שאין עניין, זאת אומרת הוא בעצם גוי, אין עניין בכלל בזה שהוא יקיים מצוות. יש עניין, יש עניין להביא אותו למודעות למחויבות שלו ואז שהוא יקיים מצוות. אין עניין במצוות כשהוא מקיים במצבו הנוכחי. זה פשוט לא מצוות, אולי מעשים טובים, עניין מוסרי יכול להיות, אבל לא עניין דתי. להפך אני טוען, דווקא בגלל העובדה שהמצוות והעבירות שלו הן לא מצוות ולא עבירות, אני גם לא רואה בו עבריין. בניגוד לבן אדם שהוא עבריין, נגיד מי שעובר עבירות להכעיס, לתיאבון, לא משנה, אבל הוא עובר עבירות, אז יכול להיות שמופקעות כלפיו החובות של בן אדם לחברו, כי בעושה מעשה עמך יש רק את החובות של בן אדם לחברו, אבל מי שלא עושה מעשה עמך אין חובות. אבל אני עכשיו טוען שאם הבן אדם הזה לא נחשב לא עושה מעשה עמך, הוא לא שייך בזה, הוא אנוס גמור, זאת אומרת המצוות שלו לא מצוות והעבירות שלו לא עבירות, אז המחויבות שלנו כלפיו בעינה עומדת לגמרי. זאת אומרת זה איזה מין מסקנה שבן אדם שהגיע למסקנה שהוא לא מסוגל לעמוד מול היצר שלו והוא יעשה עבירות כל ימי חייו, עדיף שיעבוד על עצמו חזק כדי להפוך את עצמו ללא מאמין. בדיוק, נכון. יש שאלה מפורסמת, מישהו נגיד רופא, הוא חייב לעבוד בשבת כרופא, האם מותר לו להחליף עם חילוני שהוא יקח יום אחר, שרוב הפוסקים אומרים שאסור לעשות? נכון, אני מקווה להגיע לזה גם בסוף, כן נכון, זה בהחלט משליך על העניין הזה. טוב, חייל למשל, שיש לו תורנות בבסיס בשבת, השאלה אם עדיף שיעלו על זה חיילים חילונים ואתה תישאר בבסיס? זו השאלה. כן. אוקיי, אז איך באמת אפשר לבדוק את הטענה הזאת לגבי לאווין? שגם לאווין צריכים אמונה, אומנם כוונה הם לא צריכים, אבל אמונה הם כן צריכים. אז אני חושב שאפשר לבדוק את זה ממש ברובד הלכתי, לא צריך להיזקק לפילוסופיות ולכתבים הגותיים. ובשביל לבדוק את העניין הזה אני רוצה לגעת קצת בשאלת חיוב החטאת בהלכה. תינוק שנשבה, חיוב חטאת, מה בדיוק, איך בדיוק העסק הזה עובד, ודרך שמה לנסות ולבדוק את זה. כשאנחנו, נקודת המוצא היא בעצם שהתורה מחייבת, לפחות בעבירות מסוימות, אלה שזדונם כרת וסקילה, שגגתם חטאת, וזה אומר בעצם שגם כשאדם עושה עבירה בשוגג, יש פה ממד של עבירה. נגיד אם הוא עושה את זה באונס, אז הוא פטור לגמרי. נגיד אם הוא עושה את זה ב… במזיד, אז הוא חייב את העונש שהתורה נותנת על זה. אם הוא עשה את זה בשוגג, אז הוא חייב חטאת. זה אומר שבשוגג יש מימד עברייני. זה בעצם הנקודה, הנקודה היסודית שאותה צריך לבדוק, כי בעצם, אני כבר אומר את הקשר אלינו, כי בעצם הטענה שגם אם האדם הוא שוגג, אדם שלא מאמין, הוא לא יודע, אבל בסדר, אבל עדיין יש פה מימד עברייני. זאת אומרת, אתה צריך להבין איך בכל זאת טענתי את מה שטענתי קודם. רגע, אדם מאמין או לא מאמין? מה? אדם מאמין? טוב, אז זה יותר פלאי. אדם שלא מאמין הוא גם סוג של שוגג, הוא שוגג באמונתו. ההוא לא יודע שצריך לשמור שבת והוא לא יודע שיש הקדוש ברוך הוא. השאלה היא מה ההבדל? זה בדיוק הסוגיה של תינוק שנשבה. סוג של אונס. אוקיי, אבל גם זה אונס. ואם אני לא יודע שצריך לשמור שבת, זה לא אונס? מה ההבדל? אם אי ידיעה היא אונס, אז גם זה, גם זה אי ידיעה וגם זה, רק אי ידיעה יותר רחבה. למה עצם קיום החובה לחטאת היא מוכיחה שיש מימד עברייני? אתן לך דוגמה של אונס. בעל קרי, כן, יש לו סט של תיקונים לעשות, למרות שהוא לא נהיה עבריין. אין, אין סט של תיקונים לעשות. ההלכה, ההלכה לא מכירה בסט של תיקונים לבעל קרי. אה, זה כן, לא תיקונים, אתה יודע, להגיד את תיקון הברית וכל מיני דברים כאלה. טוב, בסדר, גם טמא צריך לטבול, אין איסור בטומאה, אבל זה לא תיקון, זה החזרת המצב לקדמותו. הוא אגב לא צריך לטבול, אם הוא רוצה להיות טהור שיטבול. מכל מקום עצם קיום החטאת לא מוכיח שיש מימד עברייני. לא הבנתי. למה לא? מה ההבדל בין זה לבין אונס? חטאת לא מחזירה אותך חזרה, זה לא כמו טבילה. טבילה היית טמא, טבלת נהיית טהור. אתה צודק, הדוגמה לא טובה, אבל בעצם קיום החטאת במה זה מוכיח שיש מימד עברייני? לא הבנתי. התורה, ההלכה כשאתה מביא את החטאת הזה אתה עושה תשובה, מה זה מוכיח? זה חלק מתהליך של תשובה הבאת החטאת. מה ההבדל בין שוגג לבין אונס אחרת? שבשוגג יש בו מימד של אשמה. באונס אין אשמה, אז אתה לא חייב כלום, אפילו קורבן לא. אתם רואים שהכוונה של האדם נוטלת איזה שהוא חלק בשיקול אם הוא עבריין או לא. אז אם הוא שוגג, אז הוא פחות עבריין כמובן ממזיד, אבל יש פה עדיין איזה שהוא מימד עברייני. עכשיו השאלה איך, מקבילה לרשלנות? כן, נכון, בדיוק, זה סוג של רשלנות. עכשיו השאלה איך מבינים את החיוב הזה של חטאת. באחרונים יש דיון, אמנם לא רחב מדי, סוגיה מאוד מסובכת דרך אגב, חיובי חטאות וחילוקים לחטאות, אחת הסוגיות הכי מסובכות שאני מכיר. יש באחרונים כמה התייחסויות לזה, בעיקר יש באפיקי ים בחלק ב' בסימן ה' וסימן ו'. הוא היחיד נדמה לי שראיתי שבאמת כמעט שם את האצבע על הנקודה, אבל לדעתי עדיין לא. הוא דן בשאלה מה מחייב באמת את השוגג להביא חטאת. התפיסה המקובלת היא שבעצם הפעולה היא העבירה. ברגע שחיללת שבת, זאת העבירה. רק שאם היית אנוס, אז אתה לא אשם בעבירה. ברגע שאתה שוגג, אז אתה קצת אשם בעבירה, וכיוון שככה אז אתה חייב להביא קורבן. אם אתה מזיד אז זה כמובן עונש על מזיד. זאת אומרת שבעצם הפעולה היא העבירה, והכוונה זה רק תנאי כדי שאפשר יהיה לחייב אותך בקורבן. אבל עצם זה שעשית פעולה זאת עבירה. אז למה אונס זה לא? זאת בדיוק השאלה שמתבקשת. אז למה אונס זה לא? אז או שעדיין לא מתקיים התנאי, התנאי צריך שתהיה לך איזה שהיא, יהיה לך איזה שהוא מימד של אשמה, אבל העבירה היא עצם זה שעשית את הפעולה. פה לא מתקיים התנאי. מזה אנחנו מגיעים למסקנה אחת, זה מחלוקת בין האחרונים, מגיעים למסקנה אחת שאונס גם הוא בעצם פעולה עבריינית, רק אין שום אשמה, אז אי אפשר להעניש אותך על זה. לעומת זאת יש תפיסה אחרת שהיא עונה בדיוק על השאלה הזאת, שאומרת שאונס זה פשוט פעולה שלא מיוחסת אליך. פעולה שהאדם עושה כאנוס זאת לא פעולה שיש לו חלק בה, תחשבו על מישהו שלוקח אותי וזורק אותי על מישהו והבחור ההוא נהרג. אז זה לא שאני הרגתי אותו באונס, זה לא אני הרגתי אותו בכלל, זה מישהו שהשתמש בי כמכשיר כדי להרוג. אז פה זה לא פטור, זה לא שיש עלי פטור, אני בכלל לא עשיתי את הפעולה האסורה. אבל עדיין זו עבירה. הפעולה עצמה היא עבירה? הפעולה עצמה כן, באמת, אז זה שתי אפשרויות. העליתי פה שתי אפשרויות. בשתיהן הפעולה עדיין, לא, עבירה לא של אף אחד, לא שלי. היא פעולה שלילית, אבל לא שלי. כן, בדיוק, אבל לא שלי, נכון. אז זה הצלה לנפשות. אני חיללתי שבת להצלה. נפשות שמותר ועשיתי את הפעולה של חילול שבת. לא, שמה זה שאלה גדולה. הדיון אם זה הותרה או דחויה לכאורה עוסק בזה. דחויה פירושו שהעבירה בעינה למרות שלא רק שהיה מותר, היית חייב לעשות את זה, אבל עדיין יש פה איזושהי עבירה ברקע שהיית חייב לעבור אותה, והותרה לכאורה אומר שאין פה בכלל עבירה. בסדר, אני חושב שזה ניסוח קצת פשטני מדי, אבל זה משאיר את זה לפעם אחרת. בכל אופן, כן, אז זאת התפיסה המקובלת. התפיסה המקובלת היא שהמעשה הוא העבירה, אלא שיש תנאים. זאת אומרת, אם אתה אנוס אז לא מתקיים שום תנאי, אם אתה שוגג אז זה מספיק בשביל חטאת, אבל ההנחה הבסיסית היא שזה שחיללת שבת בלי שום קשר לכוונות, למודעות, לשום דבר, קודם כל יש פה מעשה עבירה. מעשה העבירה הוא חילול השבת. הבאתי נדמה לי פעם את הגמרא בנזיר, מי שחשב לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה, אז הגמרא אומרת שמה שהוא צריך כפרה. הוא חשב לאכול חזיר, הוא לא רק רשע, הוא גם שלמזל, זאת אומרת הוא רצה לאכול חזיר ואפילו את זה לא הצליח לעשות, הוא אכל טלה. אז השאלה היא מה דינו של אחד כזה, אז הגמרא אומרת שצריך כפרה. בתפיסה המקובלת, אני חושב שזה הקריאה הפשוטה של הגמרא, זה שהוא לא עשה עבירה, כי בסופו של דבר הוא לא אכל חזיר. זה לא משנה שכל הממד העברייני במובן הנפשי היה קיים שם, אבל תכלס הוא לא אכל חזיר, אז אין פה עבירה. זאת אומרת ההלכה מתחילה לדבר איתך רק שעשית את הפעולה. עכשיו נתחיל לראות איזה כוונות היו לך, עד כמה היית מודע. לא עשית את הפעולה, אין כלום. כפרות אתה צריך, בסדר, תעשה כפרות לפני יום כיפור, אבל זה לא עבירה במובן ההלכתי. יש אומנם הרב מבריסק, אני רק אומר בסוגריים, הרב מבריסק שם בחידושים על נזיר בסטנסיל, אז הוא כותב שם שזאת עבירה ממש, רק שיש גזירת הכתוב שלא נענשים אם אין מעשה. אבל העבירה היא עבירה לגמרי, זה לאו דאורייתא, עברת על לאו דאורייתא לגמרי. מאוד קשה לקרוא ככה את הגמרא אני חושב, אבל ככה הוא כותב. טוב, אבל בכל אופן ההנחה הפשוטה היא שהמעשה הוא העבירה. כן, כשאנחנו תחשבו על ניסיון לרצח, כן, זה בעצם אותו דבר כמו חשב לאכול בשר חזיר. אני לוקח רובה, מכוון למישהו, לוחץ על ההדק, הנוקר שבור. בסדר, אז מה? הכל בעצם מבחינת עד כמה אני רשע, אני רשע מהודר לחלוטין, נכון? זאת אומרת עשיתי את כל מה שרוצח רגיל עשה, אלא מה, הייתה תקלה שלא תלויה בי, אני שלומזל. הוא אנוס. בדיוק. אז מה קורה במצב כזה? הוא לא רוצח, נכון? זאת אומרת מבחינת ההלכה, אם לא עשית את הפעולה אין עבירה. אז ההנחה המקובלת היא שקודם כל צריך את הפעולה, עכשיו צריך לדון מה היו הכוונות שלך, המודעות שלך, כדי לראות מה תחטוף על הפעולה הזאת שאותה עשית, אבל העבירה זאת הפעולה. פה זה התוצאה לא הפעולה, במקרה של רצח. זה נקרא הפעולה, כן, הפעולה היא הלחיצה על ההדק, אז כן, אז לחצתי על ההדק. אבל השאלה היא, לפי ההלכה, זה שירה והנוקר שבור לא עשה כלום, נכון? למרות שבדין הישראלי הוא יכול לשבת שבע שנים בכלא. בסדר, יש ניסיון לרצח, אבל בהלכה אין ניסיון לרצח, יש רצח. בהלכה המעשה זאת העבירה, בסדר. עכשיו, עוד פעם, צריך כפרה, מפטיר יונה לא הייתי ממליץ לתת לו, בסדר. אבל זה בן אדם מסוכן, נכון, בן אדם מסוכן, אז תנעל אותו מאחורי סורג ובריח, אבל עונש במובן ההלכתי, עונש מיתה, אין. בית דין מטפל גם באנשים מסוכנים שלא מגיע להם עונש פורמלי. בית דין מכה ועונשים שלא מן הדין, אין בעיה, צריך לטפל באחד כזה בשביל להתגונן, או אפילו אולי בשביל להעניש אותו במובן האנושי משפטי, אבל הלכתית הוא פטור. זאת אומרת, הוא לא רוצח, הוא לא רוצח, הוא נושא את כפיו באופן עקרוני אם הוא כהן. כהן שהרג את הנפש, כן, לא נושא את כפיו. הוא נושא את כפיו מבחינה הלכתית, זאת אומרת הוא לא רוצח. לא בטוח שהייתי רוצה להיות בברכה שלו, אבל בסדר. בכל אופן, ההנחה שהפעולה היא העבירה מעוררת שאלה גדולה לגבי מה שנקרא חילוק לחטאות. אם למשל אנחנו עושים את אותה עבירה עצמה באותה שגגה, זאת אומרת אנחנו לא זכרנו שאסור לברור בשבת ועשינו חמש פעולות ברירה באותה שבת, בסדר, מה קורה במצב כזה? אם אנחנו חייבים חמש חטאות או אחת? לא, חייבים אחת. אין מחלוקת, חייבים אחת. כן, תחילת פרק כלל גדול, יש גם בכריתות, בכל מיני מקומות. מה למה? אם באמת את הפעולה היא העבירה, והכוונה או השגגה, זאת אומרת, שזה לא אונס, אני מתכוון בתור כוונה, זאת אומרת, שזה שאתה שוגג, זה רק תנאי, כי בלי שאתה שוגג אי אפשר לחייב אותך על הפעולה, אבל אתה חייב על הפעולה, אני חושב שזה היה צריך להיות חמש חטאות. כי עשית חמש פעולות ובכולן התקיים התנאי של שגגה, נכון? זאת הייתה אותה שגגה, אז מה? אבל עדיין אתה חייב חמש חטאות. אמרת שהחטאת הוא חלק מהתשובה, מתשובה. אוקיי, אז מה? אז התשובה היא לא על הפעולה, התשובה הוא בעצם על הכוונה. טוב, אז זה, אז למה? כי העבירה היא הכוונה. אז אתה חוזר בך מההגדרה הראשונית. אני אגיע לזה עוד רגע. אני גם רוצה להגיע לשמה, אבל אני חושב שאז אתה מוותר כבר על זה שהפעולה היא העבירה. אז לכאורה היה צריך להיות פה חמש חטאות. כי הוא עשה חמש עבירות, כולן עשה בשוגג, לא באונס. התנאי שהוא יהיה שוגג מתקיים. אז הוא צריך לתת חמש חטאות, אבל הוא נותן רק אחת. אז פה נכנס האפיקי ים שהבאתי קודם. אפיקי ים מציע כמה אפשרויות. הוא אומר, אפשרות אחת זה שבדיני חטאת, אם זה נעשה בשגגה אחת, אז למרות שיש פה חמש עבירות, החטאת על הראשונה מכפרת על כולן. יש דין כזה בדיני החטאות, שאם אתה מביא חטאת אחת ואין חילוק מבחינת השגגות, זאת אומרת, זה נעשה הכל באותה שגגה, אז חטאת אחת מכפרת על הכל. אפשרות שנייה זה שהוא אומר שאם לא נזכרת באמצע, זה נחשב מעשה ברירה אחד, ולא חמש מעשי ברירה. ואז באמת יש פה רק עבירה אחת. העבירה היא הברירה, אבל אם לא, ההיזכרות באמצע מחלקת את הפעולות והופכת אותן לחמש. אם לא נזכרת באמצע, יש איזה דין כזה, לא כל כך ברור למה, שזה פעולה אחת. וזה תנאי בגמרא? מה? כן, משנה. משנה בתחילת כלל גדול. שהוא חייב, שלא להיזכר בין לבין? כן. אפילו זה מתפרס על פני כמה שבתות? מה? לא, כמה שבתות, חכה שנייה, אני אגיע לזה עוד רגע. באותה שבת אני מדבר. איך זה מסתדר עם הפונקציה? רגע רגע, עוד לא אמרתי, אז תכף אחרי שאני אגיד אני גם אנסה להסתדר, אבל האפיקי ים לא מסתדר. למה? כי הוא אומר שכל עוד שלא נשתנתה הדעת, זה נחשב חטאת אחת, מה זה משנה אם הימים מחלקים? אז אני אגיע לזה עוד רגע. אני אגיע לזה עוד רגע. אז אלה שתי אפשרויות שהוא מעלה. הוא מביא ר"ן בנדרים בדף י"ז, שהר"ן דן שם מה קורה אם מישהו נדר נזירות בהנחה שהוא יאכל משהו, לא משנה, יאכל לחם. אז הוא אומר שכל כזית שהבן אדם אוכל, הוא חייב עוד נזירות. זאת אומרת, הוא נזיר חמש פעמים, הוא אכל חמישה זיתים. למשל, אם הוא הפר את נזירותו, נטמא או משהו כזה, צריך להביא חמישה קורבנות על חמש נזירויות. ואז הוא מסביר את זה, תראו איך הוא מסביר את זה, הוא מסביר את זה ככה, שימו לב, לא מדובר פה בכלל בהקשרים של עונש ושל קורבן חטאת, לא קשור בכלל. זה הנקודה, לכן זה חשוב הר"ן הזה. אז הוא אומר, כיוון דאמר הריני נזיר, חדא דאית ביה תרתי וכולי, הוא מסביר את הגמרא, והכי פירושה, ונראה בעיני דלהכי בעינן דליתרו ביה בין כל זית וזית. צריך שיתרו בו בין כל זית וזית, שאם הוא יאכל עוד זית הוא יהיה עוד פעם נזיר. זאת אומרת, אם הוא אוכל את זה בלי שיתרו באמצע, אומר הר"ן, אז זה לא כמה נזירויות, זה נזירות אחת. משום דלא עדיפי אכילות הללו להתחייב עליהם נזירות כשמנה בהם מלהתחייב עליהן קורבן ומלקות כשנשבע שלא יאכל כיכר זו. וכשם שלהתחייב קורבן ומלקות בעינן חילוק בין כל זית וזית, אי למלקות בהתראה, אי לקורבן בשתי העלמות, הכי נמי כשמנה נזירות בהם, בעינן שיהיו התראות מחלקות. מה הוא אמר בעצם? הוא אומר שברור שצריך להתרות בו בין כל זית וזית, אם הוא אוכל אותם באופן רצוף, ולא יתרו בו באמצע, אז הוא חייב אך נזירות אחת, כי זה בדיוק אותו דבר כמו חיוב עונש, כן, מלקות נגיד על אכילה, אם מי שנדר אז הוא חייב מלקות, או קורבן על שגגה. מה פתאום צריך בכלל התראה בנזירות? מה? לא צריך התראה בנזירות, אבל הוא אומר, זה בדיוק הנקודה, לכן הר"ן הזה הוא אינדיקציה לענייננו. מעיקר הדין לא צריך התראה על נזירות, מה זה קשור להתראה? הוא אומר, אם אתה אוכל את חמש הזיתים בבת אחת, אתה אכלת זית אחד, לא חמישה, אז אתה נזיר פעם אחת. לא הבנתי מה פה עם הנזיר מהתחלה, אפשר עוד פעם? עוד פעם, הנזיר אומר אני אהיה נזיר אם אני אוכל כזית לחם. בסדר? עכשיו הוא אמר פעם אחת כזית. כן, אבל הוא צריך להיות כמה פעמים נזיר, בסדר? על כל זית שהוא אכל צריך כמה פעמים נזיר. אומר הר"ן, מה ההתראה יכולה להיות פה? שתדע לך שאתה הולך להיות נזיר על עוד זית שאתה אוכל. זה לא התראה לעונש. למה צריך את זה בכלל? בסדר, אני עכשיו מסביר. זה לא התראה לעונש. זה התראה שבלעדיה הוא לא יהיה פשוט עוד פעם נזיר. זה בכלל לא שייך לעונש, זה שייך לנדר, הוא נדר. זה הכל. מותר לנדור, אין שום בעיה עם המעשה הזה. הוא לא צריך לקבל עונשים על זה. כל השאלה זה כמה פעמים נזיר הוא יהיה. נכון. ואם לא יתרו בו, ולא אמרו לו אחרי הזית הראשון? פעם אחת. פעם אחת הוא יהיה נזיר. זה מה שהוא אומר. עכשיו למה, למה על הראשון לא צריך התראה בכלל? מה? על הראשון לא צריך התראה. מה ההבדל? אוקיי, אז אני אסביר. סליחה? כן. סליחה, למרות שפה, פה זה קצת שונה מדינים של חטאות, כי פה הוא אומר על כל זית שאני אוכל. לא, לא, הוא לא אומר על כל זית, אם אני אוכל זית אני אהיה נזיר. הרי אני נזיר אם אוכל. אפילו לא בטוח שהוא אומר זית, רק אכילה זה זית. סליחה? כן. סליחה, לא ברור. זאת אומרת, לפי המציאות, למרות שלא נהוג לדבר עליה, הרי הבן אדם אוכל תדיר, אז כל החיים שלו נזיר בגלל שהוא לא יתכוון אולי פעם אחת? לא, כל עוד הוא לא הפסיק. ברגע שהוא אומר עד כאן, זהו, אני אוכל היום, או משהו כזה, בסדר, אז אנחנו ברור שבאיזשהו מקום אנחנו נחתוך את זה. אבל אתה יודע מה, גם אם לא, אז כל החיים. בסדר? הוא יהיה נזיר על כל כזית שהוא אוכל. אם לאדם יותר, בן אדם כמוך וכמוני אוכל יותר זיתים ממה שיש לו דקות של שלושים יום בחיים שלו, אז הוא לא יסתדר בכלל. מה הבעיה? אז הוא לא יספיק לעשות את כל הנזירויות שהוא חייב, אז מה הבעיה? זה אמרתי לך זה טכני, בסדר, אז החלתי את הנדר. זה לא, או שהוא אמר רק ליום הזה, בסדר, אם אני אוכל זית ביום הזה, בסדר, זה יפתור את הבעיה. זה לא הנקודה. איך יכול להיות המודל הזה בנדרים הולכים אחר לשון בני אדם? אוקיי. כאן זה כל כך רחוק מלשון בני אדם, וככה הדין כאן לגמרי. רגע, אוקיי, אז קודם אני אסביר קודם את מה שהוא מדמה ואז ואז נראה. תראו, מה שהוא בעצם אומר, באמת הרי לא צריך התראות בשביל להיות נזיר. לא צריך התראות בשביל לעבור או לא לעבור על נדר. צריך התראה כדי להיענש. פה לא מדובר על עונשים, מדובר על זה שהוא יהיה נזיר, זה הכל. מותר להיות נזיר, מותר לנדור את זה, הכל בסדר. מה זה קשור להתראות? הר"ן אומר זה לא יותר גרוע מאשר ההתראות שנדרשות בשביל להעניש, נגיד אם מישהו אוכל כזית חזיר, אז הוא חייב מלקות. אם הוא אוכל חמישה זיתים חזיר, אז אם לא הייתה התראה בין זית לזית הוא חייב מלקות פעם אחת. אם הייתה התראה בין זית לזית אז הוא חייב מלקות על כל פעם שהתרו בו. לא, אבל פה גם על הזית הראשון צריך התראה. נכון, נכון, אבל פה לא. רגע, עכשיו אותו דבר עם השגגה. אומר בשגגות, אם מישהו אוכל בשוגג חלב נגיד, שעל זה צריך להביא קורבן חטאת, אז צריך, צריך שהוא ייזכר אחרי כל כזית חלב שאסור לאכול חלב, ישכח את זה שוב, יאכל עוד פעם את החלב, או שישכח שזה חלב לא משנה, אבל צריך להיזכר ולשכוח כל פעם בשביל להתחייב בקורבנות. אז גם לעניין מלקות וגם לעניין קורבנות צריך חילוק. חילוק לחטאות או חילוק למלקות. הר"ן משום מה, ואני מסכים עם כל השאלות שאלו כאן, אבל הר"ן טוען אותו דבר יהיה גם לגבי המקרה הזה, למרות שהוא לא קשור בכלל לעונשים ולא קשור לכלום. אומר אפיקי ים, רואים בר"ן הזה, רואים בר"ן הזה שההתראות שנדרשות על כל זית, לא קשור להתראה הראשונה, ההתראות שנדרשות בין זית לזית או ההיזכרות שנדרשת בשוגג בין כל זית לזית, הוא נועד כדי לחלק את הפעולות זו מזו, כדי להפוך אותן לחמש פעולות ולא לאחת. אז אם זה ככה, אז גם בנזירות, אם הוא עושה פעולת אכילה אחת הוא יהיה נזיר פעם אחת. בשביל שהוא יהיה נזיר כמה פעמים, צריך שתהיינה כמה פעולות. מה רואים? שההיזכרות בשוגג או ההתראה במזיד תפקידם לחלק את הפעולות זו מזו. זאת אומרת שאם אתה נגיד, דיברנו על אכילת חמישה כזיתים חלב בהעלם אחד, כן שלא נזכרתי, שאלתי למה לא חייבים על זה חמש חטאות? הרי בסך הכל הוא עשה חמש פעולות אסורות. למה לא חייבים על זה חמש חטאות? הוא אומר בגלל שהלכתית זה נחשב כפעולה אחת. אם אין משהו שמחלק בין זית לזית, זה נחשב כפעולה אחת. וכיוון שכך אתה חייב פעם אחת. שימו לב, עדיין התפיסה היא שהעבירה היא הפעולה. אתה חייב על הפעולה. כל השאלה זה כמה פעולות היו כאן. האם הייתה פה פעולה אחת או חמש פעולות? ההיזכרות או ההתראות בין כזית לכזית תפקידם לא נוגע בכלל לשאלת העונש ולשאלה עד כמה הוא מזיד, לא קשור לשום דבר. זה קשור לשאלה כמה אכילות היו פה, כמה פעולות עבירה עשית. הדברים האלה מחלקים את פעולות העבירה. זאת אומרת אם נגיד במקום התראות היה שהוא בירך ברכת המזון, גמר את הארוחה והולך ואוכל עוד זית. תיאורטית זה היה יכול גם לחלק. תיאורטית, אבל זה לא יחלק. ולעניין חטאות זה לא מחלק. אבל כן, אתה צודק ברמה העקרונית. ברמה העקרונית, אם יהיה משהו אחר שיחלק את המקרים זה מזה, לא צריך שהמשהו הזה יהיה קשור לאשמה שלו, או לשגגה שלו. זה לא צריך. למשל תמחויים מחלקים. אם הוא אוכל זה מכלים שונים. מחלוקות, אבל תמחויים מחלקים. למה? כי זה פעולות אכילה שונות. אז רואים שהתפיסה של הר"ן זה שכל… ברור שהחיוב הוא חיוב על הפעולה. כל השאלה זה כמה פעולות עשית. ההיזכרות בין לבין בסך הכל אומרת כמה פעולות עבירה עשית, וזאת באמת מסקנתו של האפיקי ים. טענתו היא שלפחות לרוב הדעות, הוא מביא בזה קצת מחלוקות, אבל לרוב הדעות הפעולה היא המחייבת בחטאת, וכאשר יש חמש פעולות שונות באותו העלם, בשגגה אחת בלי להיזכר באמצע, חייבים פעם אחת פשוט בגלל שהפעולות נחשבות כפעולה אחת. הן לא מחולקות זו מזו. זה הכל. הדבר הזה מביא להמון סיבוכים בסוגיית גרירה למי שמכיר. לא משנה, זאת גם כן סוגיה מאוד מסובכת בעניין הזה של חטאות. זה לא פשוט הנושא הזה, ולדעתי זה גם לא ההסבר הנכון בסוגיה הזאת. מה זה לא הנכון? זאת אומרת, הר"ן כנראה כך למד, אבל די ברור מכמה ראשונים, בראש"י, ברמב"ם, אפשר להראות בצורה מאוד ברורה שהם לא למדו כך. וההסבר הרבה יותר פשוט לכל סוגיית החטאות, וזה אני חמשב שזה רש"י והרמב"ם, שהסיבה לזה, אם אתה אוכל חמישה כזיתים בשגגה אחת, בהעלם אחד, אתה חייב חטאת אחת בגלל שהחטאת באה על השגגה, לא על המעשה. ההנחה היא שבהלכה המעשה הוא העבירה, והשגגה, אם אתה שוגג או לא שוגג, זה תנאים האם אפשר לחייב אותך על המעשה הזה או לא. ומה פתאום? בשוגג, מה שאתה שוגג, מה שלא ידעת, על זה אתה מביא את הקורבן. לא שזה תנאי. אתה מביא את הקורבן על זה שחיללת שבת, רק יש תנאי שתהיה שוגג. לא לא, אתה מביא את הקורבן על זה שלא ידעת. על זה אתה מביא. עכשיו תראו, זה נורא פשוט. ברגע שיש חמישה… אכלתי חמישה כזיתים בהעלם אחד, למה אני חייב חטאת אחת? כי פעם אחת שכחתי. כמות השכחות קובעת את כמות החטאות. זה הכל. אבל איך נשאר הבעיה על מה שהעלית של בורר, שעושה בכמה שבתות שונות? לא, רגע, בכמה שבתות שונות תכף נראה. אם זה עדיין בשגגה אחת? הכי נמי. זה באמת יהיה בכמה שבתות שונות אם הוא לא נזכר באמצע, אני טוען שיהיה חייב חטאת אחת. רק אחת? כן. למרות שרוב… רש"י כותב את זה על המשנה בשבת ב'כלל גדול' ותוספות מקשה עליו, אבל זה בדיוק הנקודה. אני חושב שזה מה שרש"י אומר. רגע, רגע, רגע. יש פה דבר לא מובן. אדם שלא ידע דבר. הוא לא בהחלט מגיע לידי חטא. רק אם הגיע לידי חטא, אז מביא את הקורבן. אז מה קשור לזה שכן ידע או לא ידע? נכון. הוא אם הוא לא עושה את הפעולה הוא לא מביא קורבן. אבל בדרך כלל מבינים שהפעולה היא העבירה והשגגה היא תנאי. ואני אומר הפוך: השגגה היא הדבר שעליו מביאים את הקורבן, רק בלי שזה בא לידי ביטוי מעשי, בלי שהוא עשה את הפעולה אחרי השגגה הזאת, הוא לא חייב את הקורבן. רק בגלל… אבל זה מהווה תנאי. העבירה עצמה זו השגגה, זה שהוא לא ידע. כן, אבל יש פה משהו חסר. הרי אמרת בהתחלה, שאלתי אותך למה הבאת חטאת זה מלמד על ממד עברייני, ואמרת לי כן. אוקיי, קיבלתי. אם העבירה היא שגגה, אתה גם טוען עכשיו ששגגה עצמה יש בה ממד עברייני? מזה שאני לא יודע הלכה נידחת, יש בזה ממד עברייני גם אם לא עשיתי כלום? נכון. והרמב"ן כותב בפרשת ויקרא, כן, זה הסבר מקובל. זה לא חידוש שלי. זה דבר מוסכם פחות או יותר, מוסכם. עבריין רק בגלל שאתה לא יודע? נכון. זה מה שאני רק טוען שהעבריינות זה עצם השכחה. את הרמב"ן אפשר היה להגיד לא, המעשה הוא המעשה העברייני, רק למה אתה לא נחשב אנוס? למה אתה מביא קורבן? אומר כיוון ששכחה יש בה ממד עברייני. אתה מבין? זה מוסכם, זה לא קשור למה שאני אומר כאן. זה כולם מסכימים. אני טוען לא רק שיש בה ממד עברייני, זאת העבירה שעליה מביאים חטאת. לא שזה תנאי לזה שאני אביא על המעשה, הפוך. אני מביא על השגגה, צריך שייעשה מעשה כי בלי שיש לזה ביטוי מעשי לא מתחייבים קורבן חטאת, אבל זה רק… זה התנאי. התנאי הוא שיהיה מעשה, לא התנאי הוא השגגה. אבל למה? למה שלא יביא קורבן חטאת בלי שיהיה לזה ביטוי מעשי? על מה? על מחשבה שהוא לא ידע? כי מחשבות לא… קודם כל זה לא מעשי. זה לא מעשי כי מה? כל פעם שאני שוכח משהו אני אביא קורבן חטאת? אי אפשר להגדיר את זה. מתי… איך אתה יודע מתי שכחת וכמה פעמים שכחת? נזכרת לא נזכרת. כל פעם שאתה עושה איזושהי עבירה זה ידוע. יש אנשים שרואים את זה גם או אתה רואה את זה. אבל לפחות זה, אוקיי? עכשיו איפה אני רואה את זה? תראו, יש משנה בתחילת פרק כלל גדול בשבת. שימו לב, זה נגד שני הצדדים של האפיקי ים, אני רק רוצה להבהיר. שני הצדדים של האפיקי ים הוא מעלה שתי האפשרויות הבאות, נגיד שאכלתי חמישה כזיתים של חלב בהעלם אחד. אפשרות אחת היא שהקורבן חטאת על החלב הראשון מכפר על כל החלבים בגלל שלא הייתה זה דין בקורבנות שגגה, האפשרות השנייה זה שהפעולה נחשבת כפעולה אחת אז לכן צריך להביא רק קורבן חטאת אחד. שזה נובע מאותה הנחת יסוד שהפעולה היא המחייבת בקורבן, זאת אומרת הוא מניח את שתי האפשרויות, והוא מוכיח מהר"ן כמו אחת מהשתיים, אבל גם האפשרות השנייה שלו מניחה שזה באמת התפיסה המקובלת. אבל כשחושבים על זה רגע על כל הלכות החטאת במשקפיים האלה, אתם תראו שהכל מסתדר, לא צריך את כל הפלפולים האלה שהפעולה הופכת להיות פעולה אחת או שיש איזה שהוא דין בקורבן חטאת שהקורבן חטאת על הזית הראשון מכפר על כל הזיתים אם לא הייתה הזכרות ביניהם. לא צריך להגיע לזה. החטאת הוא על השגגה, זה הכל, הכי פשוט שבעולם. וכך רש"י מפרש על המשנה בפרק כלל גדול. כלל גדול אמרו בשבת, כך אומרת המשנה. כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, אינו חייב אלא חטאת אחת. היודע עיקר שבת, כן, זאת אומרת אם הוא לא ידע בכלל שיש שבת בתורה, בסדר? והוא עשה הרבה מלאכות בהרבה שבתות, הוא חייב חטאת אחת. למה? מאוד פשוט כמובן, כי יש פה רק שגגה אחת. היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל שבת ושבת חטאת אחת, על כל שבת ושבת, לא על כל מלאכה בכל שבת, אלא על כל שבת חטאת אחת. לא ברור פה מה הוא ידע ומה הוא שכח, המשנה לא אומרת בפירוש, אבל בסיפא היא אומרת ומתוך זה אפשר להבין את המציעיתא. היודע שהוא שבת, זאת אומרת שקודם הכוונה היא כנראה שהוא לא ידע שזה שבת, נכון? כי עכשיו מתחילים לדון בזה שהוא, זאת אומרת אז קודם מדובר למה הוא מביא כמה חטאות על כל שבת? השגגה היא שגגגת שבת ולא שגגת מלאכות. זאת אומרת הוא שכח שהיום שבת, אבל הוא ידע שבשבת אסור לעשות את כל המלאכות האלה. שבת הבאה הוא עוד פעם שכח ששבת, אז עוד פעם הוא ידע שכל המלאכות, לכן הוא מביא חטאת אחת על כל שבת. עוד פעם מספר השגגות, נכון? עכשיו, היודע שהוא שבת, עכשיו כבר זה שגגת מלאכות, ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה, חייב על כל אב מלאכה ומלאכה. זאת אומרת הוא יודע שבת ושגגת מלאכות, הוא חייב על כל מלאכה ומלאכה, על כל מלאכה ומלאכה בכל שבת או על כל מלאכה ומלאכה בכל השבתות? בוודאי בכל השבתות, בוודאי בכל שבת. בכל שבת, למה? כי זה קל וחומר מהמקרה הקודם. למה זה קל וחומר? הוא שכח שם שהיום שבת אבל יודע שיש שבת, למה הוא מביא על כל אחד מהם? מביא רק אחת, כי זו לא אותה שגגה, אז ודאי, כי שכחות שבת שונות, אבל פה הוא יודע ששבת היום הוא רק שכח את המלאכות, זאת שגגה אחת. אז השאלה אם השבת מחלק? אז רש"י, רש"י פה במקום כותב, אני מביא את זה מהתוספות שחולק עליו. פירש בקונטרס, אף על פי שלא נודע לו בינתיים, אמרינן ימים שבינתיים הוו ידיעה לחלק, שאי אפשר שלא שמע בינתיים שאותו יום שבת היה אלא שלא נזכר במלאכות. הוא מדבר על המציעיתא. זאת אומרת שאתה שכחת ששבת היום, אז אתה חייב קורבן חטאת על כל שבת ושבת. רש"י מסביר למה על כל שבת ושבת? בגלל שבינתיים היו שישה ימי חול, מה מישהו לא יודע שיש יום חול באמצע? אין ספק שאתה באמצע כבר מבין איפה אתה נמצא, ואם שבת הבאה עוד פעם שכחת, זו עוד שכחה. זאת אומרת רש"י שאומר לנו במציעיתא שכשוא שכח שהיום שבת ושגגת שבת וזדון מלאכות, אם הוא שכח שהיום שבת ושוכח בשבת הבאה שהיום שבת ולא נזכר באמצע, זאת אומרת זו חטאת אחת, נכון? זה לא מדובר במקרה אם נגיד הימים שלו הם זזו, נגיד שהוא חושב שכל הימים יום אחד בדיוק. רש"י אומר שלא, אם יהיה מצב כזה, אחד שהולך במדבר והימים שלו זזו, הוא יהיה חייב חטאת אחת לפי רש"י, לפי זה הנקודה. ותוספות על זה תוקף אותו, מקשה כל מיני קושיות והוא מתרץ בסוף, חולק על רש"י והוא אומר בסוף הכא נמי לגבי שבת אף על פי שלא שמע ימי היתר שבינתיים הוויאן ידיעה לחלק דגזירת הכתוב היא שתהא שמירה לכל שבת. עוד פעם הוא נכנס לגזירת הכתוב כי זה משהו פה לא הגיוני, אבל הוא אומר זו גזירת הכתוב שלמרות שהוא לא נזכר בימים שבין שבת לשבת. ולכן אתה חייב שתי חטאות. אבל תוספות עצמו מבין שיש פה איזשהו דוחק, גזירת הכתוב וזה, יש לו קושיות, הוא לא מסתדר עם זה. רש"י מסתדר עם הקושיות. הרמב"ם הולך בעקבות רש"י גם כן, והרמב"ם גם כן כותב שלפי מספר השגגות כך מספר החטאות. ולכן אני חושב שההסבר הפשוט ברמב"ם וברש"י זה שבאמת את השגגה מביאים על ה… את הקורבן מביאים על השגגות, לא על הפעולות. צריך שתהיה, יהיה ביטוי מעשי לשגגה כדי שתתחייב קורבן. אז אתה צריך שתהיה פעולה, אבל השגגה מגיעה… הקורבן בא על השגגות. עכשיו, נחזור לענייננו, זה רק רקע. נחזור לענייננו. מה קורה במקרה של בנאדם שלא מאמין? אז הוא בעצם נכנס לקטגוריה של שוגג. כמה שגגות יש לו? אחת לכל היותר, נכון? הוא בכלל לא יודע שיש קדוש ברוך הוא, שהיה מעמד הר סיני, או לא יודע, לא מכיר בזה, לא משנה. אז יש לו בעצם שגגה אחת. נכון, זה כמו שכח עיקר שבת. אבל למה להגדיר את זה כשגגה? או. עכשיו פה זה באמת נקודה עדינה. בנאדם שיושב איתך ומתווכח, ואתה מסביר לו שיש וככה וככה וככה, והוא אומר, שמעתי אותך, לא מקבל, לא מאמין. אז מה זה צריך להיות? אין זו שגגה? ולא, אלא מה? אונס או מזיד. אתה ישר לוקח את זה לשני הכיוונים. אוקיי, אז אני חושב שזה אונס. ברמה העקרונית. אני חושב שהדבר הזה הוא אונס, וכמו שאמרתי לכם קודם, שמי שלא מאמין, המצוות והעבירות שלו זה לא רלוונטי. מצוות צריכות אמונה. הוא אנוס גמור, הוא מופקע מכל העניין הזה. בגמרא, החילוק הוא לא מאמין או לא מאמין. יש המון אנשים שאתה פוגש אותם ב… לא, אז אני אדבר, אמרתי שאני אדבר בהמשך על סוגי האנשים. כרגע אני מדבר באיזושהי צורה תיאורטית, על איזשהו ארכיטיפ מסוים, בסדר? איזשהו מישהו, לא מאמין. לא מקבל את ה… את מעמד הר סיני בכלל, את ה… אולי קיומו של הקדוש ברוך הוא אפילו. אחרי זה נראה את מקרה ה… האתאיסט. וזה עניין גם מחשבתי, זאת אומרת, אם יש לו איזשהן נגיעות שאולי זה… זאת אומרת, שיקול דעת שלו כשהוא מתווכח איתך, אולי יש לו איזה נגיעות שמשפיעות עליו. יכול להיות. ואולי לא. לא, נכון, נכון. אז אבל אולי זה גם כן… זאת אומרת, הוא באמת… הוא שומע מה שאתה אומר… טוב, בוא נשאיר את הדיון הזה כשאני אגיע לסוגי הלא-מאמינים. כרגע אני רוצה לדבר על ה… על המסגרת העקרונית. נגיד שיש מישהו, אליהו הנביא בא אליי, אמר לי, האיש הזה לא מאמין בכלום. בסדר? אני יודע שהוא לא… מה אני אמור להתייחס אליו? אחרי זה נראה איך אנחנו מתייחסים לאנשים קונקרטיים, אנשים ריאליים. בסדר? אז… אז… בנוגע לתינוק שנשבה, כך מקובל לפחות היום לראות אנשים חילוניים, למרות שהיום כבר נורא מתקוממים נגד הסיווג הזה, שלא בצדק, דומני שזה סיווג פשוט. שתינוק שנשבה, מה הכוונה תינוק שנשבה? מישהו שגדל בתוך אטמוספירה שאין לו, אין לו שום אמינא בכלל להסתכל על זה. זאת אומרת, זה נשמע לו מופרך לגמרי. זאת אומרת, כל העסק הזה נשמע איזה שטות של קבוצת אנשים מוזרה. אז… אז הוא תינוק שנשבה. מה זה אומר תינוק שנשבה? יש מחלוקת אמוראים בפרק הבא, בכלל גדול. רבי יוחנן וריש לקיש אומרים שהוא פטור מהכל, לא חייב להביא שום חטאת. הוא אנוס. ורב ושמואל אומרים שהוא חייב חטאת, ולפי רוב הראשונים, חטאת על כל סוג איסור. חייב חטאת על כל סוג איסור. על כל סוג, לא כל פעם שהוא עבר את האיסור, אלא על כל סוג. זאת אומרת, צריך להביא את מספר החטאות שיש בתורה. את מספר החטאות שיש בתורה. השאלה איך מתייחסים לזה? אז לפי… לפי רבי יוחנן וריש לקיש נדמה לי שהתמונה מאוד ברורה. זאת אומרת, שבעצם יוצא שתינוק שנשבה הוא באמת, הוא אנוס גמור. הוא לא… הוא לא עושה שום דבר. העבירות שלו הן לא עבירות, המצוות שלו הן לא מצוות, הוא פטור מחטאת, הוא לא… אין כלום. אבל ההלכה אנחנו פוסקים כמו רב ושמואל. ורב ושמואל סוברים שהוא כן חייב להביא חטאת על כל סוג עבירה. ובעצם ההנחה היא שיש פה תרי"ג שכחות, כן? זאת אומרת, כל… כל… תרי"ג לפי מספר החטאות, אבל לא… יש לו תרי"ג, רק על חלק מהן חייבים חטאת. זאת אומרת, הוא… הוא לא יודע כל אחת ואחת מן המצוות. זה נחשב ככמה אי-ידיעות. וזה צריך לזכור, שכשאנחנו מדברים על שכחת שבת וזדון מלאכות, זה נתפס כשכחה אחת. זאת אומרת, הוא מביא על זה חטאת אחת, אני מדבר כרגע בשבת אחת, נעזוב את השבת הבאה. בשבת אחת, שכחתי שהיום שבת, כל המלאכות שאותן עשיתי מחייבות אותי חטאת אחת. יש חידוש במלאכות שבת שהן חלוקות לחטאות, למרות שכולן יוצאות מלא תעשה כל מלאכה, זו עבירה אחת. אז שם, למרות שיש ל"ט מלאכות שהוא עשה באותה שבת, נגיד אם הוא הצליח לעבור על כולן, הוא עדיין יביא רק חטאת אחת. אבל מה יקרה אם הוא יאכל חלב ודם ויחלל שבת והוא שכח שהתורה ניתנה באיזשהו יום? בסדר? אז הוא יביא על כל איסור ואיסור. צריך להיזהר. זאת אומרת, באופן עקרוני אין דבר כזה לשכוח הכל. לשכוח הכל פירושו לשכוח כל אחד מהסעיפים. זה נקרא לשכוח הכל. בשבת יש. למה? כי בשבת ל"ט המלאכות הן כולן תוצאה של אזהרה אחת, של פסוק אחד, אז לכן כל החילוק לחטאות הוא החידוש. ברגע ששכחת את לא תעשה כל מלאכה, זאת שכחה אחת, זה לא יותר משכחה אחת. גם אם זה שבת ויום טוב באותו יום? אז זה שניים. ביום טוב אין חטאת, אבל כן, אז זה שניים, יום טוב זה מלקות. בכל אופן, אז הבעיה שאנחנו פוסקים להלכה כרב ושמואל. ורב ושמואל אומרים שתינוק שנשבה הוא לא אנוס, הוא חייב חטאת. אבל שימו לב לפי מה שאמרתי קודם מה יוצא פה. אני אמרתי שהוא חייב חטאת על מה? על זה שהוא לא ידע, על השכחה, לא על הפעולה שאותה הוא עושה. עכשיו נניח תיקח בן אדם, כן, נדבר נחזור ללפני עיוור, להכשיל חילוני בעבירה. בסדר? תיקח בן אדם חילוני שלא יודע שאסור לנסוע בשבת, או לא מסכים שאסור לנסוע, לא משנה, כן זה נקרא אצלי לא יודע. ואתה מכשיל אותו בנסיעה בשבת, אתה מזמין אותו אליך הביתה. בסדר? לא בשביל להחזיר אותו בתשובה וכל התירוצים הרגילים. אתה מזמין אותו כי אתה רוצה לדבר איתו, לאכול איתו, והוא נחמד לך איתו, הוא חבר שלך. בסדר? אתה מזמין אותו בשבת והוא נוסע אליך בשבת. האם עברת לפני עיוור? אני טוען שלא. למה לא? בגלל שהרי העבירה שבזה זה זה שהוא לא ידע. אני לא גרמתי לו לא לדעת. אני גרמתי לו בסך הכל לעשות עוד פעולה שממשת, שזה מופיע בעולם אי הידיעה שלו. אז לכל היותר, אז אני בסך הכל מחייב אותו חטאת. אבל הרי הוא את החטאת הזאת כבר חייב מזמן. זאת אומרת הוא כבר עשה גם את הפעולות האלה בלי קשר אליי. אז להוסיף עוד פעולה באותה שגגה לא עשית כלום. אין לזה שום משמעות. כל הבעיה היא רק זה שהוא לא יודע. אבל יש גם עניין של לא להרבות חטא ב… אבל אין, לא הרבית חטא. לא הרבית חטא כי זה לא חטא. זה הנקודה. החטא הוא לא הפעולה, לכן צריך לצאת מהראש הרגיל. אנחנו רגילים לראש השונה שכל פעולה של חילול שבת היא חטא, עכשיו צריך לבדוק האם אני אנוס או לא. אני אומר שלא. בהקשר של השגגות לא הפעולות הן החטאיות. החטאיות זה המודעות לפעולות וכמובן ביצוע בפועל, זאת אומרת, בלי שחיללת שבת בפועל זה לא נקרא, זה לא מספיק בשביל להתחייב חטאת. הבעיה תהיה אם עדיין הוא לא עשה פעולה לפני כן על אותה שגגה. אז אני אומר, אם הוא לא עשה פעולה אחרת, מה זאת אומרת הוא נולד? בגיל שלוש עשרה מצאת אותו פגשת אותו בערב. אם הוא עשה, אם הוא לא עשה פעולה כזאת, שנייה קודם. אם הוא לא עשה פעולה כזאת קודם ואתה הראשון שגורם לו, אז גם צריך לזכור, אם אתה מדבר על שבת, אז זה בין כה וכה שוכח עיקר שבת הוא חייב חטאת אחת, זה לא משנה אם הוא לא עשה את הפעולה הזאת או עשה, הכי חילול שבת… הרי יש פה עניין של שכחה. הוא לא חייב משום שכחה. תינוק שנשבה הוא חייב משום אי ידיעה. לא רק אי ידיעה, יש איזה אשמה אחת שהוא לא ידע, למה הוא לא בא לידי ידיעה? למה הוא לא למד? זה העבירה. נכון. בדיוק. זה שכחה, זה אני קורא שכחה. אולי אתה גורם לו, זה שאתה מזמין אותו, כאילו אתה מוסיף שהוא יהיה בדרך שהוא לא יבוא לידי הכרה. למה מה? אתה באמת חושב שאם הוא יישאר בבית, לא יודע, אם יש לך איזה חבר מוזר כזה שכשהוא יישאר בבית הוא יחשוב יחזור בתשובה בעצמו ככה בלי כשהוא לא נוסע אלייך? אז בסדר, אבל אני חושב שזה לא המצב בדרך כלל. באמת כולם לא עושים את זה, פתאום בא הבן אדם הזה מזמין אותי לעשות את זה, אז אין משהו כאן. אם אתה חושב, אני אמרתי עוד פעם, אם אתה חושב שזה יקרה, אז יכול להיות שיש מקום להחמיר. לי נדמה שזה חשש מאוד רחוק. בוא נגיד אם הולכים אחר הרוב אתה יכול להיות רגוע. אני אומר עוד פעם אם באמת יש מישהו כזה, הכי נמי, לכן אני אומר כשאנחנו נכנסים לשאלות פרקטיות צריך לדון בכל מקרה לגופו. אני כרגע מדבר על ההיבט העקרוני. כן. אם זה לפי מה שאתה אומר גם בלאווין, אז בלאווין. אז אני הולך עכשיו וגונב המון בהמות מהמון מקומות שונים. למה יש כפל קנס על כולם ולא רק על הראשונה? כי כפל קנס הוא לנזק. קנס. זה לא עונש עליך, זה פיצוי לנזק. הקנס, הקנס הוא לא פיצוי? הוא הוא… לא, תשלום לנזק. תשלום אבל הוא בגדר כמו חטאת לצורך העניין. זה תשלום שהוא לא בגדר… על הכפל. על הכפל. זאת אומרת, על הכפל לא, אם אתה גונב בהעלם אחד שלא תתחייב על כפל? על כולם, אני אגיד, אולי, לא יודע. שאלה מעניינת. יכול להיות שיש מקום לחשוב על זה. יכול להיות. מה קורה עם תינוק שנשבה בגנבה? למרות שההנחה שבמצוות מוסריות אין את הדין של תינוק שנשבה כי כל בן אדם מבין שצריך להיות מוסרי. זאת הנחה מקובלת, אבל לא יודע, אם אתה מכיר מישהו נגיד שהוא במקרה באמת אחד שנולד לא יודע, אולי. לא משנה אם אני חושב שזה לא מוסרי. אני עונש על עבירה. חכמים פסקו עליי על העבירה הלכתית. לא, אבל זה השאלה, אם אתה חושב שהקנס בגנבה הוא באמת על המימד ההלכתי, אם כן אז יכול להיות שאתה צודק באמת. ובאמת לריבוי גנבות לא יהיה חיוב כפל בהעלם אחד. אבל יכול להיות שפה כיוון שמוסרית הרי ברור שהיה אסור לעשות את זה, אז כיוון שכך גם קנס הוא יתחייב. אבל אתה אומר שאין עבירה? אין עבירה דתית, יש עבירה מוסרית. אבל הקנס הוא דתי הוא לא, זה השאלה. לא יודע. יכול להיות שהקנס נגזר מההיבט המוסרי. אני אגיד לך יותר מזה, יש רשב"א בשבועות בדף י"ח. הרשב"א אומר מה קורה אם מישהו בא על אשתו סמוך לווסת? וסתות אנחנו פוסקים שזה דרבנן. בסדר? ומישהו בא על אשתו סמוך לווסת, זאת אומרת בתאריך שצריך לחשוש, וראתה דם תוך כדי תשמיש. אז הרשב"א אומר שהוא צריך להביא חטאת. למה? הוא אנוס גמור. זאת אומרת אם זה קרה ביום אחר, יום שהוא לא יום הווסת, אז אונס, זאת אומרת הוא לא צריך להביא חטאת, אוקיי? אבל אם זה ביום הווסת למרות שווסתות דרבנן הוא צריך להביא חטאת. למה? אז אומר הרשב"א, זה גמרא, זה לא רשב"א, הרשב"א מסביר את הגמרא. אז הרשב"א אומר שם שכיוון שחכמים הזהירו אותו ואמרו לו תראה סמוך לווסת היום אסור לך לבוא לקיים יחסי אישות עם אשתך, והוא עבר על האזהרה הזאת, הוא כבר לא יכול להגיד שהוא אנוס על הדאורייתא. למרות שהאזהרה היא אזהרה דרבננית. אז פה אני אומר, פה הייתה אזהרה מוסרית. אתה כבר לא יכול להגיד תראה אני לא ידעתי שאסור לגנוב, אז לפחות מוסרית ידעת שאסור לגנוב, זה מספיק מבחינתנו בשביל שתיחשב כמזיד. בסדר? אוקיי, אז עכשיו, מה זה בעצם אומר? כשאנחנו מסתכלים על הכשלה של בן אדם כזה, אז אני חושב שאין משמעות לשאלה אם אתה מוסיף לו עוד פעולת עבירה, כי הפעולה היא לא העבירה. השכחה או אי הידיעה זו העבירה. והוא לא ידע, הוא גם ככה לא ידע. אז עוד פעם אחת זה מופיע בעולם, אז מה? הוא לא גם חייב עוד חטאת, אבל אני אומר אפילו אם הוא היה חייב עוד חטאת, יכול להיות שגרמת לו הפסד שיעלה לו עוד בהמה. אבל לא באמת עוד עבירה, כי העבירה היא זה שהוא לא יודע, לא זה שהוא עושה. ברגע שזה כך, בניגוד למצוות מוסריות נגיד. במצוות מוסריות העבירה היא הפעולה, לא משנה שאתה לא יודע, לפחות המימד הדתי של העניין. הבעיה של ההגדרה של לא יודע היא עוד בעייתית. מי הם האנשים שלא יודעים? אז רגע, אז שנייה, שנייה, זה כבר מביא אותנו לדיון בסוף. אני קודם כל רוצה שהמסגרת המושגית תהיה ברורה, אחרי זה נרד לפרקטיקה. אז הטענה שלי בעצם שכל ההידיינות הזאת על פעולות כאלה ואחרות, כן דיברתי על להוריד את הרגל ממעבר החצייה ולגרום לו להדליק את הברקס, כן לבן אדם שנוסע שם בשבת. הבן אדם עובר על איסור מבעיר פחות או יותר לא יודע מה כמה חמשת אלפים סלד, אז חמשת אלפים פעם בדקה. בסדר? יותר אפילו אני חושב, אבל חמשת אלפים פעם בדקה עובר על איסור מבעיר. אז הבעיה היא שעכשיו הוא לוחץ על הברקס ומדליק עוד מנורה, יש לו חמשת אלפים כפול מספר הדקות שהוא נוסע ועוד אחד. אז מה? העסק נהיה מופרך. ומה שאני אומר עכשיו זה שמעבר לשיקול הכמותי, אגב גם לשיקול הכמותי יש עניין. למשל באגרות משה כותב ועוד פוסקים כותבים את זה, מביאים ריטב"א. הריטב"א אומר מה קורה, אסור לי למכור בהמה לגוי כיוון שהוא אני יכול להרביע אותה, הוא חשוד על זה שהוא ירביע אותה, בסדר? אם יש לו כבר בהמה שהוא עושה את זה איתה, אז הוא אומר אז אין לפני עיוור, אתה יכול למכור לו את הבהמה. אבל זה מרבה בשיעורים, עכשיו הוא יעשה את זה לשתי בהמות. בסדר, אם הוא כבר עושה את זה לאחת אתה כבר לא, מה זה אומר? בדיוק השיקול הכמותי הזה. אתה לא מתחיל להתקטנן עם מישהו שממילא כבר עושה את הכל כל הזמן, אז יהיה לו עשרת אלפים ואחד פעמים ולא עשרת אלפים. יש משהו בשכל הישר שאומר שלא ייתכן שדבר כזה ייחשב לפני עיוור. יש פה משהו, הוא מופקע מזה, זאת אומרת הגוי הזה לא שומר על האיסור הזה של רביעת בהמה, עזוב אותך שם מלמנוע אותו מזה, למנוע אותו משם. אני חושב שזה הנקודה. אבל אני אומר מעבר לזה, גם מעבר לשיקול הכמותי, עצם הטענה שאמרתי קודם שהשכחה או אי הידיעה היא העבירה, זה מנטרל לגמרי את כל המשמעות של הכשלה. בגלל שזה שהוא לא ידע, הוא יודע גם בלעדי. אז אפילו אם אני גרמתי לו הפעם הראשונה לעשות, אני לא באמת גרמתי לו לעבירה, אני גרמתי לו לקיום התנאי שיחייב אותו בחטאת על העבירה. ולא בעבירה, שלא לדבר אם אני גורם לו את הפעם השנייה. אם אני גורם לו את הפעם השנייה, אז בכלל מה עשיתי? לא עשיתי שום דבר. אז כל הדיון הזה על עבירות של חילונים ועל הכשלה של עבירות של חילונים טעון ביאור. עכשיו אני אומר חילונים כרגע כי זה שם קוד להרבה מאוד סוגי אנשים ועל זה אנחנו צריכים עוד לדבר. אבל קודם כל ברמה העקרונית, הטענה שלי אני מסכם כאן ונמשיך אולי בפעם הבאה, הטענה שלי זה שאותו דבר שאנחנו פוגשים לגבי מצוות עשה אנחנו פוגשים גם לגבי לא תעשה. זאת אומרת שבמקום שבן אדם לא מודע לחובתו, לא מודע, לא יודע, שכח, לא מסכים, כופר, לא משנה כל מיני דברים כאלה, אני עוד אכנס להבחנות האלה, אין משמעות לעבירותיו. אין משמעות לעבירותיו, אין משמעות למצוותיו, דיברנו על מייבשי הביצות למיניהם, החלוצים כן? ואותו דבר גם לעבריינים למיניהם שנתפסים אצלנו כאיזה עבריינים נורא גדולים, הם לא עבריינים בכלל, הם לא יודעים שום דבר, הם לא מאמינים בזה, הם לא חושבים שזה נכון ולכן הם עושים את זה. ולכן כל הקטגוריה של תינוק שנשבה זאת קטגוריה שהיא לא רק מדברת על מישור העונש. זה מה שאני רוצה לטעון. הוא עבריין אבל יש להקל במישור העונש. הטענה שלי שתינוק שנשבה אומר שהוא מופקע מהעולם הזה של מצוות ועבירות. זה לא שאלה של אם הוא יעשה את המצווה ויישמר לא לעשות את העבירה זה יהיה חסר ערך גם כן? זה חסר ערך? כאילו כשהוא מגיע לשמיים יגידו יש לך עבירה אחת? נכון. נכון. ומישהו ששומר מצוות יגידו לו יש לך ככה וככה. נכון. כי זה באמת נכון. הוא באמת יותר עבריין. אם ההוא באופן אמיתי, זה החשבון שהוא עשה, הוא הגיע למסקנה שהוא לא מאמין, כן? אבל על זה אנחנו נדבר שאולי עשה מצווה אחת לפני המיתה שבשבילו זה גן עדן. השיעור הבא. כן? ברמה העקרונית הזמנת את החילוני הביתה לשבת. אמרת לו לא לנסוע. הגיע הביתה השעון שבת נכבה. אוקיי? עכשיו מותר לך להגיד לו להדליק את השעון שבת או חייב אתה חייב למנוע ממנו לעשות? אז על זה אני מתכוון לדבר בהמשך כי יש עוד בשביל שהמפה תהיה שלמה צריך את הרמב"ם בסוף הלכות כלאיים ובעוד מקומות. במקום שבו אתה גורם למישהו לעשות עבירה, לא מסייע כמו לפני עיוור או לא מונע, אלא גורם לו, יכול להיות שזאת עבירה שלך, לא שלו. לא אז לכן השלמתי. אתה חייב למנוע ממנו? אמרתי, צריך להבחין בין השאלות השונות ששאלת אבל בשביל זה אני צריך עוד כמה השיעור הבא חשוב כי בסוף אני רוצה לדעת את הפרקטיקה יש לי חברים. אני באמת מתלבט עם זה הרבה שנים.