רצון חופשי ובחירה – שיעור 19
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- מסגרת הדיון: דטרמיניזם ומחויבות יהודית
- פרופסור חיים סומפולינסקי והטענה לקומפטביליות
- ריקון מתוכן ו”פסאדה” דטרמיניסטית
- הרמב״ם, המהר״ל והפסוקים על הבחירה כיסוד התורה
- רב חסדאי קרשקש, טענות דטרמיניסטיות וביקורת הסתירה
- כתבים חסידיים, “הכל בידי שמים” והטענה שאין כאן עמדה שיטתית
- הסתירות הפנימיות ברב צדוק והביקורת על “פטפוטי מילי”
- אונס, שוגג, כוונה ותשתית ההלכה כהנחת בחירה
- כוונה בקניינים, גיור וקניין מועיל ושאינו מועיל
- תשובה, חרטה, קבלה לעתיד והתרת נדרים
- שכר ועונש, עולם הבא ותיקון בדטרמיניזם מטריאליסטי
- פרשת “ובחרת בחיים” והאבסורד של שכנוע ותמרון
- תכלית הבריאה, הרב קוק והטענה שהבחירה היא תמצית האדם
- קיום ה׳, מטריאליזם ובעיית האינטראקציה רוח-חומר
- סיכום הביניים: הבעיה מחמירה אצל יהודי מאמין
- תוספות ביבמות: נבואה ותנאי הבחירה
- תוספות בשבת: תפילה, גזירה מראש והשלכה על ידיעה ובחירה
- שאלות סיום, דיאלוג עם תלמידים והבחנה בדטרמיניזם קומפטביליסטי
סיכום
סקירה כללית
הדובר עובר מדיון פילוסופי־מדעי כללי אל השאלה האם דטרמיניזם יכול להתיישב עם מחויבות דתית־יהודית, וטוען שהכרעה בשאלת הבחירה החופשית צריכה להיעשות ביושר אינטלקטואלי גם אם תיצור סתירה עם מחויבות דתית. הוא מציג את פרופסור חיים סומפולינסקי כיהודי שומר מצוות שמגדיר את עצמו דטרמיניסט וטוען שאין סתירה, ומנגד טוען שההתאמה הזו דורשת לרוקן את הדת וההלכה מתוכן ולהשאיר רק פסאדה. הדובר מביא מקורות מרכזיים שמעמידים את הבחירה החופשית כיסוד תורני (רמב"ם, מהר"ל, פסוקי “ובחרת בחיים”), ומול זאת מציג מקורות שנראים דטרמיניסטיים (קרשקש, כתבים חסידיים), אך טוען שהם סותרים או פרגמנטריים ולכן אינם בסיס לעמדה עקבית. בהמשך הוא טוען שההלכה “כמסיח לפי תומו” מניחה בחירה דרך קטגוריות כמו אונס, שוגג־מזיד, כוונה, תשובה והתרת נדרים, ושדטרמיניזם מטריאליסטי מערער גם על שכר ועונש, עולם הבא, תכלית הבריאה ואף על עצם האפשרות של קיום ה׳ והתגלות, ולבסוף מביא תוספות ביבמות ובשבת כדי לתמוך בכך שידיעה מוקדמת מוחלטת אינה מתיישבת עם בחירה.
מסגרת הדיון: דטרמיניזם ומחויבות יהודית
הדובר שואל האם אפשר להיות דטרמיניסט ויהודי מחויב, ומדגיש שלדעתו אין קשר הכרחי בין בירור שאלת הבחירה החופשית לבין הצורך להגן על מחויבות דתית. הדובר אומר שאם אדם הגיע ביושר למסקנה דטרמיניסטית והיא סותרת את מחויבותו הדתית, הוא יצטרך להכריע מה גובר, אך הסתירה אינה טיעון נגד הדטרמיניזם עצמו. הדובר אומר שהוא כן מבקש לברר מה “התמונה שעולה מהמקורות” ומה נדרש כדי להחזיק יחד דטרמיניזם ומחויבות יהודית.
פרופסור חיים סומפולינסקי והטענה לקומפטביליות
הדובר מציג את פרופסור חיים סומפולינסקי כראש המכון לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית, יהודי חובש כיפה ושומר מצוות, שמגדיר את עצמו דטרמיניסט מסיבות מדעיות־פילוסופיות ומחויב להלכה. הדובר אומר שסומפולינסקי טוען שאין סתירה בין דטרמיניזם להלכה וש”היושר מחייב” להחזיק בשניהם. הדובר מציין שיש לו ויכוח עם סומפולינסקי גם במישור המדעי־פילוסופי משום שלדבריו אין ראיות לדטרמיניזם, וגם במישור הדתי משום שלדבריו ההתאמה מחייבת ריקון התוכן של הדת.
ריקון מתוכן ו”פסאדה” דטרמיניסטית
הדובר טוען שהתגובה הדטרמיניסטית לטענות נגד הדטרמיניזם היא נסיגה לעמדה שמחליפה רעיונות במילים ומשאירה התנהגות חיצונית זהה אך ריקה ממשמעות. הדובר אומר שהדטרמיניסט ימשיך לדבר על שיפוט, אחריות וענישה, אך יסביר שהכול “אשליות” או פרקטיקות חיצוניות ללא בסיס אמיתי של בחירה. הדובר טוען שהמנגנון הזה צפוי להופיע גם בזירה הדתית, כך שנשאר שלד של אמונה וקיום הלכה ללא תוכן ממשי.
הרמב״ם, המהר״ל והפסוקים על הבחירה כיסוד התורה
הדובר מצטט את הרמב״ם בפרק ה’ מהלכות תשובה: “רשות כל אדם נתונה… ואין הקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע,” ומציג זאת כ”עיקר גדול” ו”עמוד התורה והמצווה” הנתמך בפסוקים “ראה נתתי לפניך היום” ו”ראה אנוכי נותן לפניכם היום.” הדובר מוסיף שהפסוק “ובחרת בחיים” מבהיר שנדרש מהאדם לבחור ולכן יש לו יכולת לבחור, והדרישות מופנות אליו מפני שהבחירה אפשרית. הדובר מצטט את המהר״ל ב”דרך חיים” שהאדם נברא בצלם אלוקים ובשל כך הוא “ברשות עצמו” ובעל בחירה, בדמיון לה׳ “שהוא עושה מה שיחפוץ.”
רב חסדאי קרשקש, טענות דטרמיניסטיות וביקורת הסתירה
הדובר מציג את רב חסדאי קרשקש ב”אור השם” כמי שמאמץ דטרמיניזם משתי סיבות: סיבה תיאולוגית של ידיעת הקדוש ברוך הוא שמכתיבה את הבחירה, וסיבה “מדעית” של חוקי טבע דטרמיניסטיים. הדובר מצטט את רביצקי שכתב שיש שתי חטיבות בספר של קרשקש בנושא הבחירה עם סתירה ביניהן, ומתאר בחטיבה מתונה ניסיון לטעון שהמעשים קבועים מראש אך “איך להתייחס” אליהם תלוי באדם. הדובר דוחה זאת וטוען שהיחס עצמו חלק מן הטבע, ושאם ה׳ יודע מראש גם את היחס אז גם הוא לא בידי האדם, ואם אינו יודע מראש את היחס אז נופלת ההנחה שמוכרחים דטרמיניזם בגלל ידיעה מוקדמת. הדובר מסיק שהעמדה של קרשקש “פשוט סתירה” ולכן אפשר להתעלם ממנה כעמדה.
כתבים חסידיים, “הכל בידי שמים” והטענה שאין כאן עמדה שיטתית
הדובר אומר שסומפולינסקי מצטט בעיקר כתבים חסידיים של איזביצא ורב צדוק, ומביא את “הכל בידי שמים ואפילו יראת שמים” בשם המי השילוח כתפיסה דטרמיניסטית מוחלטת. הדובר מצטט מרב צדוק ב”צדקת הצדיק” שעיקר התשובה הוא “עד שיאיר השם עיניו” וש”כל מה שחטא היה ברצון השם יתברך,” ומציג זאת כהכפפה של החטא עצמו לרצון ה׳ וכהפיכת התשובה לדבר שה׳ עושה על האדם. הדובר מעלה מתוך הטקסט שאלות על משמעות התשובה ועל שכר ועונש כש”הכל” מיוחס לה׳, וטוען שבכתבים חסידיים אין ציפייה לעקביות משום שהם “פרגמנטים” ולא מסה שיטתית, ולכן קשה להסיק מהם מסקנות.
הסתירות הפנימיות ברב צדוק והביקורת על “פטפוטי מילי”
הדובר מצטט מרב צדוק בהמשך אותו קטע על “ידיעה ובחירה” בשם האריז״ל: “במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה,” וטוען שזה אוסף סתירות שאינו מבהיר האם ה׳ יודע את מה שהאדם יעשה או לא. הדובר אומר שאפשר למצוא בכתבים הללו גם אמירות מפורשות על בחירה חופשית ואף קיצוניות בכיוון ליברטני, ולכן הציטוטים ההפוכים אינם מכריעים. הדובר קובע שלדעתו לצטט ספרי חסידות בהקשר זה הוא “לזרות חול בעיניים,” משום שאפשר “להעמיס” עליהם מה שרוצים ולמצוא גם את ההיפך.
אונס, שוגג, כוונה ותשתית ההלכה כהנחת בחירה
הדובר טוען ש”ההלכה כמסיח לפי תומו” מניחה תפיסה ליברטנית, ומביא כראיה את הפטור של אנוס מעונש הנלמד מפסוק “ולנערה לא תעשה דבר.” הדובר אומר שהפטור מאונס אינו מובן בדטרמיניזם משום שלפיו כל פעולה היא תוצאה מכריחה, והוא מבחין בין אונס חיצוני שניתן להסביר בדטרמיניזם כהיעדר צורך “לתקן” את האדם, לבין אונס פנימי כמו “דחף לאו בר כיבוש” שלדבריו דווקא מצדיק ענישה מתקנת בתפיסה דטרמיניסטית. הדובר מוסיף שמערכת ההבחנות ההלכתיות בין שוגג למזיד, אינו מתכוון למתכוון, מתעסק ולא מתעסק, וכן הדין “מצוות צריכות כוונה,” מאבדת משמעות אם התהליכים המנטליים הם תוצר לוואי דטרמיניסטי של המוח.
כוונה בקניינים, גיור וקניין מועיל ושאינו מועיל
הדובר אומר שבפעולות קנייניות “לא מתכוון לקנות” משמע “לא קניתי,” ומביא דוגמאות של גר שמקבל מצוות כתנאי לגיור ושל פעולות גיור ללא כוונה שאינן מועילות. הדובר דוחה הצעה שהכוונה בקניין היא פונקציונלית לניהול מסחר, וטוען שאם הכוונה אינה בידי האדם היה אפשר לקבוע שמעשה קנייני בלבד מכריע, ואף שזה היה ברור יותר כי “מעשים זה דבר ברור” בעוד שכוונות קשות לבירור. הדובר מביא את סוגיית תחילת בבא מציעא על “בן נפל על המציאה” והדיון על “קניין מועיל ושאינו מועיל” כדי להראות שההלכה מסתבכת דווקא בגלל תלות בממד הכוונה ביחס למעשה התקף.
תשובה, חרטה, קבלה לעתיד והתרת נדרים
הדובר טוען שתשובה דורשת חרטה וקבלה להבא, אך בדטרמיניזם גם החטא וגם התשובה אינם בידי האדם ולכן אין מובן לתנאי הכפרה. הדובר אומר שהעמדה המיוחסת לרב צדוק הופכת את התשובה לאירוע שבו “השם מאיר את עיניו,” ולכן לא נותרת סיבה או אפשרות משמעותית לתשובה אנושית. הדובר מוסיף שבהתרת נדרים נדרשים “חרטה ופתח,” אך אם הנדר ותהליך החרטה דטרמיניסטיים אז “כל המושג” אינו רלוונטי, ומדגיש שהתרת נדרים היא “הרים התלויים בשערה” ולכן לא סביר לבנות עליה “גזירת הכתוב לא הגיונית.”
שכר ועונש, עולם הבא ותיקון בדטרמיניזם מטריאליסטי
הדובר טוען שתפיסת עולם מטריאליסטית מערערת מושגים לא־חומריים כמו מלאכים, שדים, עולם הבא, גן עדן וגיהינום. הדובר מוסיף שגם אם מניחים עולם הבא, עונש דטרמיניסטי נתפס כתיקון ולא כגמול, ולכן אין טעם להעניש לאחר המוות כשהמוח והגוף אינם קיימים ואין את מי “לתקן.” הדובר מציג גם טענה כללית שלפיה יש היגיון לאיים בעונש כדי להרתיע בעולם הזה, אך אין היגיון לממש עונש בעולם הבא כשאיש בעולם הזה אינו רואה זאת והאדם כבר אינו יכול לשנות את מעשיו.
פרשת “ובחרת בחיים” והאבסורד של שכנוע ותמרון
הדובר מצטט בהרחבה את פרשת “ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב… ובחרת בחיים,” וטוען שהתורה מנסה לשכנע את האדם לבחור בטוב, דבר שאינו הגיוני בדטרמיניזם. הדובר אומר שהדטרמיניסט יפרש זאת כתמרון מוחי, אך אז נשאלת השאלה מדוע ה׳ אינו “מחווט” את האדם מראש לטוב במקום לכתוב פסוקים שמשכנעים, ומדוע התמרון נכשל בפועל כשאנשים חוטאים. הדובר שואל מדוע ה׳ נוזף בקין על רצח הבל אם ה׳ עצמו “עשה את זה” דרך מוחו של קין, ומציג זאת כתיאטרון בובות לא עקבי בתמונה דטרמיניסטית.
תכלית הבריאה, הרב קוק והטענה שהבחירה היא תמצית האדם
הדובר אומר שהוא אינו יודע להסביר באופן מלא “בשביל מה נבראנו,” אך טוען שהיכולת לבחור היא כנראה הסיבה לקיום האדם, משום שאם ה׳ רצה רובוטים הוא היה בורא רובוטים. הדובר מזכיר את הרב קוק על “השלמות וההשתלמות” ועל “עבודת צורך גבוה,” ומציג את הרעיון שהאדם יכול להשתלם ולהיעשות שלם יותר, בניגוד לה׳ שהוא מושלם ואינו משתלם. הדובר קובע שבלי בחירה “כל העולם הזה הוא פסאדה,” לא רק התורה וההלכה אלא כל המערכת האנושית.
קיום ה׳, מטריאליזם ובעיית האינטראקציה רוח-חומר
הדובר מציג שאלה שנשאלה את סומפולינסקי בקורס: איך ה׳ קיים בעולם שבו “יש רק מטריה, רק חומר,” ומתאר את תשובתו כ”זה ברור” בלי מענה ממשי. הדובר טוען שאם מכחישים עצמים רוחניים, אין יסוד להחריג את ה׳ עצמו, ומוסיף שהתגלות בסיני ובריאת העולם מחייבות אינטראקציה בין רוח לחומר שהמטריאליסט מכחיש את אפשרותה. הדובר מסיק שתמונת עולם דטרמיניסטית־מטריאליסטית אינה מאפשרת באופן קוהרנטי את יסודות האמונה.
סיכום הביניים: הבעיה מחמירה אצל יהודי מאמין
הדובר אומר שיש לו בעיות עם דטרמיניזם אתאיסטי והוא לא מקבל שהמדע, הפילוסופיה או האינטואיציה מחייבים אותו. הדובר טוען שכאשר מדובר ביהודי מאמין הבעיה “מחמירה כפל כפליים” משום שהדטרמיניזם אינו “קומפטיבילי” עם אמונה באלוהים, פסוקי התורה של “ובחרת בחיים,” מחויבות להלכה ואמונות רוחניות כגון הישארות הנפש. הדובר אומר שאינו מבין כיצד “ציטוט של רב צדוק” מתוך טקסט סתירתי יכול לפתור בעיות עמוקות אלה.
תוספות ביבמות: נבואה ותנאי הבחירה
הדובר מביא תוספות ביבמות דף נ על המחלוקת האם תפילה מוסיפה שנות חיים, והדיון על חזקיהו והפסוק “והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה,” ועל נבואת “הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו.” הדובר מצטט את קושיית התוספות שאם חזקיהו לא היה מתפלל “היתה נבואה בטלה,” ואת תשובת התוספות: “אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא.” הדובר מסיק מכאן שהתוספות קובעים שהנבואה אינה ידיעה דטרמיניסטית של מה שיקרה בהכרח, אלא מה שצפוי אם האדם לא יבחר אחרת.
תוספות בשבת: תפילה, גזירה מראש והשלכה על ידיעה ובחירה
הדובר מביא תוספות במסכת שבת על נוסח תפילה לחולה ועל הקושי לשיטת רבי מאיר ורבי יהודה שהכל נידונים בראש השנה וגזר הדין נחתם, ומשם שמשמע “דלרבי מאיר ולרבי יהודה לא מהניא צלותא.” הדובר מצטט את תירוץ התוספות שמדובר “בשבת שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים,” אך מדגיש את העיקרון שאם דבר “קבוע מראש” אין אפשרות לשנותו ולכן תפילה לא תועיל. הדובר מסיק שכדי שבחירה תהיה מסורה בידי האדם, אי אפשר לייחס לה׳ ידיעה מראש במובן שמכתיב את התוצאה, ומחבר זאת לתוספות ביבמות שמגבילים את הידיעה למה שראוי להיות “אם לא היה חוטא.”
שאלות סיום, דיאלוג עם תלמידים והבחנה בדטרמיניזם קומפטביליסטי
בסיומו של השיעור תלמידים שואלים על משמעות סיפורי התורה, “ואתחנן” של משה, ועל אפשרות להסביר הכול כתפקיד “חינוכי” שמעצב את המוח, והדובר משיב שזה נשאר תיווך שאינו מעניק משמעות אמיתית אם הכול מוכתב. תלמיד טוען שהקושיות כבדות בעיקר מול “הדטרמיניזם שקובע את הכל בצורה ישירה” ולא מול “הדטרמיניזם הקומפסלטיבי,” והדובר משיב שהעברה דרך “פעולות נפשיות” אינה משנה כי הן תוצר לוואי של תהליכים קודמים. בדיאלוג על ענישה ופטור מאונס נטען שהפטור חל על מי שאינו נורמטיבי ושענישה לא תשפיע, והדובר משיב שהקריטריון הדטרמיניסטי של ענישה כהצלחה אינו מחזיק מים ושגם הרתעה ציבורית ועונש מוות אינם מוכחים כמפחיתים פשיעה.
תמלול מלא
טוב, מה שאני אמרתי שאני רוצה לעשות עכשיו זה להיכנס קצת לשאלה, עד עכשיו הדיון היה דיון פילוסופי מדעי כללי, ועכשיו אני רוצה להיכנס לשאלה איך זה מתיישב עם מחויבות דתית, יהודית בפרט. האם אפשר להיות דטרמיניסט ויהודי מחויב? וכאן אני רוצה רק בכמה משפטים להקדים הקדמה, לפחות לתפיסתי אין קשר בין שתי השאלות, זאת אומרת את הדיון על הבחירה החופשית אדם צריך לעשות עם עצמו ביושר ולראות לאיזה מסקנה הוא מגיע. אם הוא מגיע למסקנה דטרמיניסטית וכתוצאה מזה נגיד שהתברר לו שזה לא מתיישב עם מחויבותו הדתית, בסדר, אז זה לא מתיישב, מה לעשות? הוא צריך להיות ישר אינטלקטואלית ולכן אני לא עושה את הדיון הזה כדי לשכנע מישהו שלהיות דטרמיניסט זה כופר ולכן הוא צריך לנטוש את תפיסותיו ולאמץ תפיסה ליברטנית. אני כן חושב שיש עניין לראות האם עמדה דטרמיניסטית מתיישבת עם עמדה יהודית או לא. אם זה לא מתיישב אז הבנאדם, גם אם הוא ישר, עדיין יצטרך לקבל החלטות אם מצד אחד הוא מקבל את המחויבות התורנית או האמונה הדתית שלו היהודית ומצד שני הוא הגיע למסקנה דטרמיניסטית, אם בהנחה ששני הדברים האלה סותרים אז הוא יצטרך לקבל החלטה איזה משניהם בעיניו גובר. אבל ברור שאני לא מתכוון להביא את זה כאן כטיעון נגד הדטרמיניזם, זאת אומרת אם אני אראה שזה סותר את התפיסה או המחויבות היהודית זה לא טיעון נגד הדטרמיניזם, זה רק אומר שהבנאדם יצטרך לגבש עמדה ולקבל החלטות. אוקיי. אז אני רוצה להתחיל באמת, המוטיבציה לדיון הזה נעוצה באנשים שבוא נגיד במילים יותר ברורות, חיים סומפולינסקי, פרופסור חיים סומפולינסקי, ראש המכון, היה ראש המכון אולי עדיין, לא יודע, לחישוביות עצבית באוניברסיטה העברית, שהוא יהודי שחובש כיפה, שומר מצוות, מחויב להלכה, אני גם למדתי אצלו תקופה בבר אילן לפני שהוא עבר לירושלים, גם בירושלים בעצם לקחתי אצלו קורס לפני שכתבתי את הספר על בחירה חופשית הלכתי לשמוע קורס שלו על מדעי המוח ובחירה חופשית. והוא מתראיין בכל מיני מקומות וכותב ומתאר את עצמו כמי שהוא יהודי מחויב להלכה ודטרמיניסט. הוא דטרמיניסט מסיבות מדעיות פילוסופיות ומחויב להלכה והוא טוען שאין שום סתירה, להפך, היושר מחייב גם את זה וגם את זה ולכן הוא שניהם, הוא מחזיק בשניהם. אז מעבר לוויכוח שיש לי איתו שתיארתי עד עכשיו, שזה ויכוח במישור המדעי והפילוסופי כי אני חושב שאין ראיות מדעיות ופילוסופיות לדטרמיניזם, יש לי גם ויכוח איתו בשאלה אם זה מתיישב עם תפיסה דתית, לפחות במגבלות מסוימות. זאת אומרת אנחנו נראה שכדי לקבל את המחויבות או התפיסה הדתית וגם את הדטרמיניזם אתה תצטרך לרוקן את זה מתוכן לגמרי. אתה יכול להישאר עם איזה שלד פסאדה כזאת של אמונה דתית, אבל מאחוריה לא יכול להימצא שום דבר, וזה מאוד טיפוסי אגב למגננה הדטרמיניסטית כנגד כל הטיעונים שראינו לאורך השיעורים השונים, שתמיד הדטרמיניסט נסוג לאיזשהי עמדה שמחליפה רעיונות במילים. אנחנו לא שופטים אנשים אנחנו רק אומרים שאנחנו שופטים אנשים או חושבים שאנחנו שופטים אנשים, אבל עדיין הדטרמיניסט יאמר אנחנו נמשיך להתנהג כרגיל, כמו הדטרמיניסט מתנהג כמו הליברטן. אלא מה, כל מה שהוא עושה פשוט ריק מתוכן. אז לכן סוג התירוצים הדטרמיניסטיים ימשיך גם לתוך ההקשר הדתי והריקון מתוכן הזה של כל מה שאנחנו עושים אבל להשאיר את הפסאדה כמו שהיא, אנחנו נתנהג אותו דבר, נחשוב אותו דבר אבל בעצם הכל ריק מתוכן, הכל אשליות, הכל ריק מתוכן, הכל זה סתם איזה דברים חיצוניים שאין מאחוריהם באמת שום דבר, אז אנחנו נראה שזה מה שקורה גם על המגרש הדתי. אוקיי, אז קודם כל אולי נקודת מוצא טובה להתחיל. שוב פעם אני מזכיר שוב את ההקדמה שנתתי עכשיו, אני לא מביא את הדברים האלה כראיות נגד, אלא אני מנסה להציג מה התמונה שעולה מהמקורות הנקרא להם היהודיים. אז הרמב"ם כותב בפרק ה' מהלכות תשובה, רשות כל אדם נתונה. אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק, הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו, ואין הקדוש ברוך הוא גוזר על האדם מתחילת ברייתו להיות צדיק או רשע. ולדעתם דבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה, שנאמר, זאת אומרת זה לא הרמב"ם, הרמב"ם טוען זה כתוב בתורה, שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים, וכתיב ראה אנוכי נותן לפניכם היום, כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשי בני אדם עושה, בין טובים בין רעים. אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם, ואין הקדוש ברוך הוא מושכו ולא גוזר עליו לעשות כך, ומפני זה נאמר בנבואה שדנים את האדם על מעשיו כפי מעשיו, אם טוב ואם רע. כן, הוא לא הביא את הפסוק הכי משמעותי פה אחרי שראה אנוכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע, הפסוק גם אומר ובחרת בחיים. זאת אומרת הפסוקים עצם בעצם אומרים לנו שנדרש מאיתנו לבחור, הווה אומר שיש לנו את היכולת לבחור. זאת אומרת התורה אומרת לנו שבעצם הדרישות מופנות כלפינו בגלל שיש לנו את האפשרות לבחור. זה כתוב בתורה, הרמב"ם מתאר את זה פה כאיזשהו יסוד התורה כולה. אוקיי? אותו דבר כן המהר"ל גם באיזה קטע בדרך חיים, אז הוא כותב האדם נברא בצלם אלוקים ויש לו דמיון בזה אל השם יתברך. האדם שנברא בצלם אלוקים יש לו סגולה זאת שהוא ברשות עצמו, כמו השם יתברך שהוא עושה מה שיחפוץ, וכן האדם יש רשות בידו לעשות מה שירצה והוא בעל בחירה. אז גם המהר"ל רואה ביכולת שלנו לבחור איזשהו סוג של הצלם אלוקים שלנו ובמקביל קצת למה שהרמב"ם אומר שזה בעצם יסוד התורה כולה או מה שנדרש מאיתנו זה בעצם להידמות לקדוש ברוך הוא ולעשות שימוש ביכולת הבחירה שלנו כמו שהקדוש ברוך הוא בעצם עושה. עכשיו יש מקורות אחרים שמביאים עמדה דטרמיניסטית. יש למשל רב חסדאי קרשקש באור השם, אז הוא מתאר עמדה דטרמיניסטית משתי הסיבות שדיברנו עליהם לאורך השיעורים האלה, מהסיבה התיאולוגית שידיעת הקדוש ברוך הוא מכתיבה את הבחירה שלנו, אם הקדוש ברוך הוא יודע מראש אז אין לנו בחירה, ומהסיבה הדטרמיניסטית מדעית, מכיוון שהטבע יש חוקים ששולטים עליו, חוקים דטרמיניסטיים, אז כיוון שכך לא ייתכן שיש לאדם בעצם יכולת לעשות דבר אחד או אחר בין נסיבות נתונות. זאת אומרת הוא מקבל את שתי שני סוגי הטענות לטובת הדטרמיניזם, הטענה הדתית, זאת טענה שאומרת שהדתיות מחייבת דטרמיניזם, לא רק שהיא לא שוללת או סותרת דטרמיניזם, אלא הדתיות מחייבת דטרמיניזם, שזה בעיית הידיעה והבחירה כמו שהקדוש ברוך הוא יודע מראש, וגם הדטרמיניזם שעליו דיברתי כל הזמן שזה הדטרמיניזם המדעי, כיוון שחוקי הטבע הם דטרמיניסטיים אז מה שקורה בעצם קורה בהכרח. רביצקי כבר כתב על רב חסדאי קרשקש שיש שם שתי חטיבות בספר שלו שעוסק בבחירה, בחלק הראשון ובחלק השני, הוא אומר שיש סתירה בין שתי החטיבות, באחת מהן הוא מתבטא באופן מתון יותר בשנייה הוא מתבטא באופן חריף וקיצוני יותר. בחטיבה המתונה הוא אומר שכן מסורה בידינו הדרך איך להתייחס למה שאנחנו עושים. מה שאנחנו עושים קבוע מראש, זה דטרמיניזם, אבל איך להתייחס למה שאנחנו עושים זה תלוי בנו. אנחנו חוטאים כי הקדוש ברוך הוא קבע שנחטא, אבל האם אנחנו שמחים בזה שחטאנו או מצטערים על זה שחטאנו, היחס שלנו אל החטא הוא מסור בידינו. כך טוען רב חסדאי קרשקש, זה כמובן לא ניתן להיאמר, פשוט בגלל שהיחס שלנו לדברים גם הוא חלק מהטבע. עכשיו השאלה האם הקדוש ברוך הוא יודע מראש לא האם אני אחטא אלא איך אני אתייחס לחטא שאותו אני אעשה? אם הוא לא יודע את זה מראש אז זה בעצם אומר שיש דברים שהוא לא יודע מראש, אז מה? מפריע לך להגיד שהוא לא יודע מראש גם את מה שאני אעשה, ולא רק את איך שאני אתייחס למה שאני אעשה. הרי אם אתה כבר מקבל שיש דברים שהקדוש ברוך הוא לא יודע מראש, אז מה הבעיה? אז כל האילוץ שלך לבנות את התיאוריה המוזרה הזאת נפל. אז תקבל שהוא גם לא יודע את מה שאני אבחר, לא רק את איך שאני אתייחס. ואם אתה אומר שהוא כן יודע את איך שאני אתייחס למה שאני אעשה, אז גם הדבר הזה לא בידי. כי הרי אתה מניח שאם הוא יודע מראש, אז מה שהוא יודע מראש לא מסור לבחירתי. אז כמו שאתה אומר על הפעולה עצמה שהיא לא מסורה לי כי הקדוש ברוך הוא יודע את זה מראש, גם ההתייחסות שלי למה שעשיתי לא מסור בידי כי הקדוש ברוך הוא יודע את זה מראש. לכן כל החלוקה הזאת היא חלוקה מוזרה, אני לא מבין אותה, אני לא חושב שאפשר לומר דבר כזה. הרב, מה עם תכלית? מה זאת אומרת תכלית? זאת אומרת, לפי מי שאומר שזה דטרמיניסטי, אז מה התכלית של כל העסק? לא יודע, למה הוא צריך לתת לי תשובה מה התכלית של כל העסק? תשאל את הקדוש ברוך הוא. אולי אני אעיר על זה עוד משהו בהמשך. בכל אופן, אז המקור הראשון, מקור תורני ראשון שיכול לדבר על דטרמיניזם זה רבי חסדאי קרשקש. אבל אני אומר עוד פעם, בסוף השיעור הקודם מישהו שאל שאלה ואני עניתי, כי הארכתי שם בעניין הזה שלא כל דבר שכתוב באותיות רש"י וכרוך כמו ספר קודש זאת עמדה תורנית. יש לפעמים טעויות שמודפסות בכתב רש"י וכרוכות באותיות של זהב. אז גם רבי חסדאי קרשקש, זה שהוא מביע עמדה סתירתית, זה לא אומר שיש עמדה דטרמיניסטית בעולם היהודי, זה אומר שהעמדה שלו היא לא עמדה. זאת אומרת, היא פשוט סתירה. לכן אפשר להתעלם מזה. יש מקורות אחרים שאותם אגב סומפולינסקי נוהג לצטט בראיונות שהוא נותן וכולי. היה לי גם ויכוחים אישיים איתו די הרבה, אבל אני גם שומע דברים שהוא אומר וכותב ברשות הרבים, ושמה הוא מצטט כתבים חסידיים בעיקר, כן, של איזביצא ורב צדוק וכל הבית מדרש הזה של האוקסימורוניסטים, לא יודע, כל החבר'ה האלה שאוהבים להטעות במילים. ולמשל אז רב צדוק, כן, המי השילוח כותב הכל בידי שמים ואפילו יראת שמים. זאת אומרת הכל בידי שמים כולל יראת שמים. זאת אומרת זה כאילו תפיסה דטרמיניסטית מוחלטת, זה המי השילוח. רב צדוק שהוא תלמיד שלו כותב ככה בספר צדקת הצדיק: עיקר התשובה הוא עד שיאיר השם עיניו שיהיו זדונות כזכויות. רוצה לומר, שיכיר ויבין שכל מה שחטא היה ברצון השם יתברך. כמו שאמרו חז"ל, ג' פסוקים וכולי ואתה הסבות את לבם, באשר הרעותי וכולי. הרעותי הקדוש ברוך הוא אומר. זאת אומרת החטאים שאותם אתה עושה הם בעצם ברצון הקדוש ברוך הוא, הוא החליט על זה. זאת תפיסה דטרמיניסטית קיצונית, כי היא בעצם אומרת הכל בידי שמים כולל יראת שמים כמו שהרבי שלו כותב. גם העבירות, לא רק המצוות. זאת אומרת, גם כשאתה עושה מעשים שהם כביכול נגד רצון השם, זה לא מעשים נגד רצון השם, זה מה שהיה רצון השם. אם אתה עשית את זה, כנראה שזה מה שהקדוש ברוך הוא בעצם רצה. תשימו לב, יש פה בכלל נקודה מעניינת, אז לפי זה אפשר לשאול, אני אגיע לזה עוד בהמשך, מה זה לעשות תשובה? בשני מישורים. א', על מה אני צריך לעשות תשובה? אם הקדוש ברוך הוא עשה את החטא שיעשה הוא תשובה, למה אני צריך לעשות תשובה? ב', מה זה בכלל לעשות תשובה? הרי גם עשיית התשובה זה מין משהו שאותו כנראה לא אני עושה אלא הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת אין סיבה לעשות תשובה ואין גם אפשרות לעשות תשובה לפי התפיסה הזאת. אז תראו מה הוא כותב. אני חוזר לאותו קטע שקראנו עכשיו. מה זה עיקר התשובה? עד שיאיר השם עיניו. זאת אומרת התשובה של האדם היא בעצם תשובה שעושה עליו הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מאיר את עיניו וזה מה שנקרא שאנחנו עושים תשובה. מה הוא אומר על שכר ועונש? מה זאת אומרת מה הוא אומר? יש שכר ועונש? אני לא יודע, אני מניח שהוא חושב שכן. איך יש שכר ועונש אם הכל הקדוש ברוך הוא? אוטומטית. זאת אומרת, כל המנגנונים, הקדוש ברוך הוא גם נותן את השכר. הקדוש ברוך הוא מחליט על החטאים, הוא אחרי זה אני גם חוטף על זה כי גם זה חלק מהתהליך, והכל מין איזה רוטינה דטרמיניסטית כזאת. ככה גם זה מה ש… כמו דיברנו על השאלה איך דטרמיניסטים מסבירים ענישה בבתי משפט. אז אמרתי שהדטרמיניסטים לא כופרים בזה שצריך לענוש עבריינים, הם רק נותנים לזה הסבר שמרוקן. מרוקן את זה מתוכן. הם אומרים: בסדר, אני, קודם כל אני השופט נאלץ לענוש כמו שאתה נאלצת לחטוא, גם אני בן אדם. וב', גם יש הצדקה לעונש כי העונש מתקן אותך. הוא נותן לך איזשהו חיזוק שלילי שימנע עבריינות עתידית. אז לכן זה הכל מין זה מה שאמרתי לאורך כל הדרך אפשר לראות את זה, הדטרמיניסטים עוקבים לגמרי אחרי תפיסת העולם הליברטנית. כל מה שאנחנו חושבים ועושים נשאר אותו דבר. זה רק מתרוקן מתוכן. מה שנשאר זה כאילו באופן חיצוני הכל נראה אותו דבר אבל כשאתה שואל את עצמך מה הטעם, מה הבסיס, למה, אין, אין תשובות, זה הכל ריק מתוכן וזה באופן עקבי התפיסה או האפולוגטיקה הדטרמיניסטית. יש איזושהי תחושה בעולם שהליברטנים נמצאים באפולוגטיקה. זאת בדיחה אינטלקטואלית. זאת אומרת, מי שנמצא פה באפולוגטיקה מטורפת זה הדטרמיניסטים. והדטרמיניסטים כל הזמן מסבירים שכל מה שאנחנו חושבים ועושים כן כן הוא בעצם נכון למרות שהוא ריק מתוכן כי יש להם איזה פלפול כזה. זאת אומרת זה תהליך אפולוגטי מטורף ממש. מוזר שהדבר הזה נתפס בתור העמדה הרציונלית בשיח הכללי ודווקא התפיסה הליברטנית זה כאילו העמדה המיסטית הלא רציונלית המתגוננת. וזה פשוט שטויות. זאת תעמולה. שום דבר מעבר לזה. בכל אופן אז פה באמת יש איזושהי תפיסה מאוד קיצונית. עכשיו כמובן לשאול מה הוא אומר על שכר ועונש, כי שאלת מה הוא אומר על שכר ועונש, זה לא רציני כי בספר צדקת הצדיק זה פרגמנטים כאלה ובכלל כתבים חסידיים אתה לא מצפה מהם לעקביות. עוד פעם, אני לא אני גם יש לי ביקורת עליהם שהם אני חושב שהם באמת לא עקביים. אני מתכוון פה אני מתכוון לומר מדבר על הז'אנר. זו לא ביקורתי מה שאמרתי. מה שאמרתי זה פשוט ז'אנר של פרגמנטים לא כותב לא מציג תמונה שלמה ועקבית. אז הוא לא יכתוב בפסקה הבאה מה דעתו על שכר ועונש. יש לו איזה פרגמנט שאומר שהכל בידי שמיים כולל יראת שמיים ואחרי זה הוא עובר לדבר מה היה עם זלפה ובלהה. זאת אומרת זה לא ספר שמציג תמונה שיטתית, לכן קשה מאוד להבין מה הוא אומר על נושא אחר שאולי קשור לעניין. אין פה מסה שפורסת איזושהי תמונה שיטתית. זה פשוט לא הז'אנר הנכון. האמונה שיש לאנשים כאילו שיש איזושהי תמונה עקבית מאחורי הספר, גם אם הז'אנר לא משקף אותה כי צורת הכתיבה לא משקפת אותה, אני לא מאמין גם בזה. אבל פה כמובן אפשר להתווכח. אתה יכול לראות מקומות אחרים באותם כתבים עצמם שפשוט סותרים חזיתית את הנקודה. יש כמה וכמה אמירות גם של האיז'ביצר וגם של רב צדוק שכותבים חד משמעית על בחירה חופשית שיש לבן אדם. להפך, הם לוקחים את זה לכיוונים כל כך קיצוניים הרבה יותר מאשר ליברטנים הכי קיצוניים שאני מכיר. אגב, אלו היו דמויות מאוד מקוריות, מאוד חדשניות, מאוד עצמאיות במחשבה. וגם זה לא ממש מתיישב עם איזה תפיסת עולם דטרמיניסטית כזאת כאילו שהקדוש ברוך הוא עושה הכל. למרות שהכל יכול להיות. יכול להיות שהוא עשה אותם נורא מקוריים וחדשניים, הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת הוא בחר להוריד לעולם את כל החידושים שלו דווקא דרכם ולא דרכנו. בסדר, אוקיי. אמרתי, תמיד יכולים להיות תירוצים כאלה שמרוקנים את זה מתוכן. הבעיה היא שברגע שבספר או במשנה הגותית ישנן סתירות לוגיות, אז קשה להסיק ממנה מסקנות. אתה יכול להביא ציטוטים מהאיז'ביצר או מרב צדוק שמסבירים שהם חושבים שאין לאדם בחירה חופשית אבל יש ציטוטים אחרים שאומרים שיש. אז עכשיו מה אצלם? אז השאלה היא מה לעשות עם דבר כזה? זאת אומרת זאת משנה משנה מיסטית כזאת ופרגמנטרית. היא לא אין שם משהו שיטתי ולכן בעיניי לצטט ספרי חסידות זה לזרות חול בעיניים. באופן כללי, לא רק בתחום הזה. באופן כללי ספרי חסידות הם מבחינתי שקופים. זאת אומרת הם לא אומרים שום דבר. אין מה לצטט אותם כי הם לא אומרים כלום. אם אתה רוצה אתה יכול להעמיס עליהם את מה שאתה רוצה, תמצא גם את ההיפך באותו ספר. זה לא אין שם שום דבר. בכל אופן אז אני אביא לכם רק דוגמה אחת כדי שתראו שאני לא סתם משמיץ. אז הנה תראו, בהמשך אותו קטע. לא במקום אחר. בהמשך של אותו קטע. וכטעם ידיעה ובחירה שביאר האריז"ל בסוף ספר ארבע מאות שקל כסף, ששניהם אמת. כל אחד במקום בפני עצמו. במקום הבחירה שם אין מקום לידיעה ובמקום הידיעה שם באמת אין מקום לבחירה. וכשמשיג לאור זה העצום, אז שבו כל זדונותיו בלתי יוצאים מעומק ידיעת השם יתברך, והוא ודעתו ורצונו הכל אחד. ומאחר שהשם יתברך רצה כן, הרי הכל זכויות וזוכה לכפרה גמורה שביום הכיפורים. מי שיבין את הקטע הזה אני לדעתי גם הוא לא הבין את הקטע הזה. זאת אומרת אבל הקטע הזה פשוט אוסף של סתירות שאתה… הדבר הזה הוא משולש עגול במקום אחד והוא ריבוע אליפטי במקום אחר, ולכן זה לא סותר אחד, זה מין איזה טקסט כזה שלא אומר כלום. באמת, זה נשמע נורא עמוק ונורא זה, ולומדים אותו נורא בהתלהבות היום את הכתבים החסידיים האלה, זה פשוט שערורייה אינטלקטואלית מה שקורה פה. מפריחים מילים, יש סתירה בין כל משפט למשפט אחר, אף אחד לא טורח ליישב את הדברים האלה, כי אי אפשר כנראה ליישב את הדברים האלה, וזהו, ויוצאים בשלום. אז מה אני אמור, מה אני יכול להסיק, איזה מסקנה אני יכול להסיק מטקסט כזה? כלום, פשוט שיש סתירות. אבל הבעיה של ידיעה ובחירה קיימת גם ברמב"ם, וגם שם זה נשאר פתוח. לא, אבל הרמב"ם אומר, הרמב"ם לא, לא מיישב. זה שאלה אם הוא מיישב או לא, דיברנו על זה. אבל הרמב"ם לא אומר כן, כן, יש לי תירוץ. הידיעה והבחירה זה במקום, הידיעה זה במקום אחד והבחירה זה במקום, מה זה במקום אחר או לא מקום אחר? יש לי בחירה? הקדוש ברוך הוא יודע את מה שאני הולך לבחור או לא יודע? מה אתה מספר לי סיפורים על מקומות? מה זאת אומרת במקום אחד יש ידיעה, במקום אחר יש בחירה? אז מה הוא לא יודע את מה שאני הולך לעשות או שהוא כן יודע? זה פטפוטי מילי בעלמא, זה פשוט אוסף של שטויות. זה הכל, אוסף של שטויות, אין לי מילה אחרת להגיד על הדברים המוזרים האלה. אני לא מבין, אנשים מתעסקים עם זה וכל כך מתלהבים מהעומק המופלא שיש בדברים האלה. כמובן, כל אחד עם כל גישה מטורפת ככל שתהיה יכול תמיד לעשות איזה ציטוט מרבי צדוק, ואז הוא נשמע נורא עמוק, מקורי ואפילו קשור למקורות היהדות. הקשר בין זה לבין מקורות היהדות זה בערך כמו הקשר בין זה לבין הינדואיזם. זה לא קשור לכלום כי זה לא אומר כלום. אז אתה יכול לקשור אותו או לא לקשור אותו למה שאתה רוצה. תראו למשל עוד פעם צדקת הצדיק של רבי צדוק. זה רבי צדוק מלובלין? מה? זה רבי צדוק מלובלין? כן. פעמים יש אדם עומד בניסיון גדול כל כך עד שאי אפשר לו שלא יחטא, כדרך שאמרו מה יעשה הבן ולא יחטא. ובזה הוא נחשב אונס גמור דרחמנא פטריה. שמעתם? וגם בהסתת היצר בתוקף עצום שאי אפשר לנצחו שייך אונס. כן, יש מצב שיש לך יצר מאוד מאוד חזק או הניסיון שלך מאוד מאוד חזק, אגב, זה לא שני מצבים, זה אותו מצב עצמו. כיוון שעוצמת הניסיון תמיד נמדדת לפי עוצמת היצר. לכן זה בכלל לא שני דברים, זה אותו דבר עצמו. זאת אומרת, אבל לא משנה, זה שני דברים לשיטתו, ובשניהם זה בעצם אני פטור כי זה אונס. ועיין מה שאמרו לגבי תחילתו באונס אפילו צוחקת לבסוף, שאילמלא מניחה היא סוחרתו מותרת לבעלה. כן, שהיא האישה שנאנסה שמה, אז היא מותרת לבעלה גם אם היא צוחקת והיא אומרת אפילו אם הוא לא היה אונס אותי הייתי נותנת לו כסף כדי שיעשה את זה, אני רוצה את זה, עדיין היא מותרת לבעלה. מאי טעמא? יצרא אלבשה. הרי דזה מחשב אונס גמור אף על פי שהוא מרצונה. למה? כי במקום שיש לך דחף לאו בר כיבוש, איזה יצר מאוד מאוד חזק, אז אתה נחשב אנוס. אוקיי? מכל מקום יצר גדול כזה אי אפשר באדם לכופו והוא אונס גמור ואין בזה עונש אף דעשה איסור כיוון דהיה אנוס. אבל האדם עצמו אין יכול להעיד על עצמו בזה כי אולי עדיין היה לו כוח לכוף היצר כמו ששמעתי בזה, לא משנה. מה פשר העניין הזה? הרי לשיטתו האדם אנוס בכל המצבים. אין לאדם בחירה חופשית. כל מה שהוא עושה זה דחף לאו בר כיבוש, זה תוצאה של דחפים פנימיים או מה שהקדוש ברוך הוא עושה עליו מניפולציות. אז מה פשר הפטור הזה במצב של יצרא אלבשה או במצב של דחף לאו בר כיבוש? כל פעולות האדם הם דחף לאו בר כיבוש. באחד השיעורים האחרונים דיברתי על ההשלכות המשפטיות של הדטרמיניזם והליברטניזם, ואמרתי שם שהרבה פעמים נשאלת שאלה על הדטרמיניסטים איך הם מסבירים את איך הם מצדיקים את הענישה בבתי המשפט. לשפוט בן אדם ולהעניש אותו. ואמרתי שעל זה יש להם מלא הסברים. השאלה שלי היא בדיוק הפוכה. איך הם מסבירים את הפטור מעונש במקומות שאנחנו פוטרים אדם מאחריות פלילית? אם היה לו יצר חזק, דחף לאו בר כיבוש, לא יודע מה, פסיכוזה רגעית או כל מיני דברים מן הסוג הזה. למה שם אני פטור אותו? הרי בעצם לתפיסת הדטרמיניסט כל פעולה של האדם נעשית כך. אלו לא פעולות חריגות. כל פעולה של האדם נעשית בגלל שהתעורר בתוכו משהו שגרם לו לעשות את זה. הרי הוא תופס שלאדם אין בחירה. אז מה פשר השאלה היא לא למה מענישים אותו כשהוא לא אנוס, השאלה היא למה לא מענישים אותו כשהוא כן אנוס. מה זה נקרא להיות אנוס? הרי אדם שהוא דטרמיניסט, תפיסה דטרמיניסטית, אדם הוא תמיד אנוס או לא אנוס, לא משנה תקרא לזה איך שתקרא לזה, אבל איך אתה עושה אבחנה בין מצב של אונס למצב שהוא לא של אונס? אז מה זה אומר? אז זה אומר שהקטע הזה בעצם מניח שיש לנו בחירה חופשית. איך זה מתיישב עם הקטע שלמעלה שאומר שאין לנו בחירה חופשית? לרב צדוק פתרונים. זה במקום אחד, כנראה שהוא אומר מקום הזה זה בחירה, מקום הזה זה ידיעה, הוא מתכוון למקום בספר. יש מקום אחד בספר שבו התפיסה היא דטרמיניסטית ומקום אחר בספר שבו יש לנו בחירה חופשית. אני באמת לא מצליח להבין את הטקסטים האלה, זה ממש פלאי פלאות. עכשיו זה מזכיר לי משהו. יש את הקטע של איך קוראים לבלשן הזה? נועם חומסקי. יש לו קטע נהדר על הפילוסופים הצרפתים. הוא אומר אני בסך הכל נחשב אדם אינטליגנטי בדרך כלל. כשנותנים לי טקסט גם בתחום שבו אני לא מבין, אם יסבירו לי אני אבין. זאת אומרת, ישבו איתי ויסבירו לי אז אני אבין. איכשהו בסוג הטקסטים האלה של הפילוסופים הצרפתים לא מצליחים להסביר לי, אני פשוט לא קולט. אז עכשיו אני לא יודע מה לעשות עם זה, או לחשוב שאני לא מספיק חכם כדי להבין את זה או שאולי יש אפשרות אחרת. והוא נשאר עם שלוש נקודות. אז הייתי אומר דברים דומים גם על טקסטים חסידיים רבים. טוב, בכל אופן אז לכם אני אומר שהמובאות האלה מספרי חסידות למיניהם לא מאוד מרשימות אותי. גם בגלל שהספרים האלה הם מכילים המון סתירות וגם בגלל שזה שזה כתוב בכתב רש"י זה עוד לא אומר שזאת לא טעות. זאת אומרת, זה לא מאוד מטריד אותי. השאלה אם אתה יכול לראות דבר כזה כעמדה יהודית לגיטימית כי היה רב צדוק והאיז'ביצר וכולי, זה כבר שאלה, אני לא יודע. בעיניי זאת לא עמדה, אז ממילא אני לא חושב שיש מה לדון אם היא עמדה יהודית, קודם שיביעו עמדה ואז נראה אם היא יהודית או לא. לצטט מישהו מתוך קטע מתוך ספר סתירתי, אני לא יודע מה זה נותן. זה לא נראה לי מאוד משמעותי. בכל אופן, מעבר לדיון הכללי הזה על עצם הדיון הישיר על השאלה אם יש לנו או אין לנו בחירה, שאנחנו רואים שהתורה עצמה אומרת ובחרת בחיים, מה שמביא אחרי זה הרמב"ם וכולי, ובסך הכל זה כמעט קונצנזוס מלא נדמה לי לאורך ההיסטוריה של ההגות היהודית שיש בחירה חופשית. ושוב פעם אמרתי בעיניי זה לא טיעון כשלעצמו, אני רק מתאר את המצב. בן אדם יכול לחשוב אחרת גם אם יש קונצנזוס. זה לא, אני מכיר איזה מישהו או שניים שלפעמים זה קורה להם. בכל אופן, הדיון יכול להימשך גם כשאנחנו מתעסקים בהלכה כמסיח לפי תומו. כשאנחנו רואים את ההלכה כמסיח לפי תומו לא בדיונים ישירים על השאלה אם יש לבן אדם בחירה או אין לבן אדם בחירה, נדמה לי שההלכה כמסיח לפי תומו אומרת לנו בבירור שיש פה איזושהי הנחה דטרמיניסטית. הנחה ליברטנית סליחה. דיברנו כבר אצל רב צדוק בשאלה של פטור של אנוס מעונש. ההנחה בכל ההלכה המוסכמת לכל הדעות בכל המקומות שאדם שאנוס פטור מעונש, ולנערה לא תעשה דבר לומדים את זה מפסוק. עכשיו, הפטור הזה מעונש קשה מאוד להבין אותו בתמונת העולם הדטרמיניסטית. למה אדם פטור מאונס? כל פעולותיי, כל הפעולות שאותן אני עושה הן פעולות באונס. אז מה מיוחד במצבי אונס שלא קיים במצבים אחרים? אין שום סיבה לפטור את האדם, יש פה אולי מקום לחלק בין אונס חיצוני לאונס פנימי. אם מישהו מאיים עליי באקדח ובגלל זה עשיתי פעולה אסורה, אפשר להגיד שפה אין מה להטיל עליי עונש גם בתפיסה הדטרמיניסטית, כיוון שהרי מטרת העונש בתפיסה הדטרמיניסטית היא לתקן אותי. לשנות לי את המבנה המוחי כך שלהבא אני לא אגיע לעשות את החטא, כי הרי זה מה שגרם לי לעשות את החטא, המבנה המוחי המשובש, אז העונש יתקן את זה, הוא יכניס איזושהי הרתעה וזה מתקן לי את הרשת הנוירונית אצלי בראש וככה אני בעצם לא אחטא בהמשך. אבל כאן אם עשיתי את זה תחת אונס, אז במצב כזה ברור שאין לי בעיה בראש, אין מה לתקן. אני לא עשיתי את זה בגלל שרציתי, עשיתי את זה כי מישהו אחר איים עליי. לכל היותר אתה צריך להעניש את מי שאיים ולא את מי שחטא. לכן כאן אפשר להבין את הפטור מאונס גם בתפיסה הדטרמיניסטית. אבל אונס פנימי כמו שהזכרנו קודם דחף לאו בר כיבוש. טעות בתפיסה או כל מיני דברים מהסוג הזה, זה כמובן לא פטור בשום צורה. אונס פנימי זה בדיוק אומר שהמבנה המוחי או האישיותי שלי גרם לי לחטוא. זאת בדיוק הסיבה למה צריך להעניש אותי כדי לתקן את המבנה המוחי והאישיותי הזה כדי שאני לא אגיע לחטוא בהמשך. יש למשל, כן, המימרא של הלכת רבי אילעאי. דיברתי על זה כבר אני חושב, שרבי אילעאי אומר שאם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילבש שחורים, ילך למקום רחוק ויעשה מה שלבו חפץ. אוקיי? אז רבי אילעאי כמובן מדבר במצב שאדם מעריך שיצרו מתגבר עליו. אבל הרי זה תמיד המצב. זה לא מצב חריג שיש לי איזה דחף לאו בר כיבוש. זה תמיד המצב. אז בעצם לרבי אילעאי אין מה להגיד. אם אדם רואה שיצרו מתגבר עליו, אז יצרו מתגבר עליו, זה הכל. ילך, הוא ילך למקום רחוק אם הוא יחליט ללכת, אם יצרו ייקח אותו למקום רחוק או לא. אין מה לתת הנחיות לאדם כזה. זה לא מצב שהוא מצב שונה, זה בין כה וכה גם לא בידך. הכל מאבד לחלוטין את משמעותו בתמונה הזאת. יותר מזה, יש מערכת שלמה של מושגים נפשיים שמלווים את ההלכה. האבחנה בין שוגג למזיד, בין אינו מתכוון למתכוון, בין מתעסק ולא מתעסק. כל הדברים האלה מאבדים לגמרי את משמעותם בתפיסת עולם דטרמיניסטית. מה זה משנה אם אני מתעסק או לא? אני כפוי לעשות את מה שעשיתי כך או כך. אז מה זה משנה אם שמתי לב לזה או לא שמתי לב לזה? זה שאני שם לב, כאילו זה אירוע מנטלי. הרי לפי התפיסה הדטרמיניסטית מטיריאליסטית זה בעצם אפי-פנומנה. זוכרים? הסברתי את זה שבתפיסות הדטרמיניסטיות מטיריאליסטיות התהליכים הנפשיים הם נגזרות של הפעולות הפיזיות המוחיות. התחושות שיש לי, כאילו אני רוצה או אני מחליט או אני מתרגש או אני מפחד או כל מיני תחושות שיש לי או שאני חושב, לא משנה, כל זה זה סייד אפקט, זה תוצאת לוואי של תהליכים ביולוגיים. אז למה בכלל משנה אם היה לבנאדם את התהליכים הנפשיים או לא? מה שחשוב זה מה שהוא עשה. התהליכים הנפשיים הם בין כה וכה איזושהי תוצאה דטרמיניסטית של מה שקורה לו במוח. אז מה אכפת לי עכשיו אם הוא היה מתכוון או לא מתכוון, אם הוא היה שוגג או לא שוגג? גם במצוות עשה אגב, לא רק בלאווין. גם במצוות עשה יש דין מצוות צריכות כוונה. למה צריך כוונה? מה מעניינת הכוונה? גם הכוונה שתהיה לי רק תוצאה של תהליכים דטרמיניסטיים שקורים בי או שלא קורים בי. הקדוש ברוך הוא עושה את זה בין כה וכה. גם את הכוונות שלי הקדוש ברוך הוא עושה, לא רק את המעשים שלי. אז כל ההזדקקות הזאת למערכת המושגים המנטליים, המושגים הנפשיים, היא נראית לחלוטין לא מובנת בתמונת העולם הדטרמיניסטית. ועוד פעם אני אומר, שזה לא טיעון נגד הדטרמיניזם. כי אם הבנאדם הגיע למסקנה דטרמיניסטית הוא אומר אינהינמי, אז באמת חז"ל טעו. חז"ל לא ידעו שהעולם הוא דטרמיניסטי ולכן הציבו מערכת שלמה של שיקולים, שוגג, מתעסק, אינו מתכוון, כל מיני דברים מהסוג הזה, כשבעצם היום מתברר לנו מדעית שאין שום משמעות למושגים האלה. אז אתה יכול להגיד שכל העסק הזה הוא טעות. בסדר, מה שבסופו של דבר נשאר מהמערכת זאת איזושהי פאסדה ריקה. אתה יכול להישאר עם כל זה בלי הצדקה, בלי בסיס, בלי משמעות, בלי כלום, ולהמשיך באיזושהי רוטינה לקיים את מה שכתוב בשולחן ערוך מאיזושהי סיבה. אבל זה כל כך, לא מאיזושהי סיבה אלא בגלל שאתה כפוי לעשות את זה לשיטתך. אז אתה אפילו לא צריך הצדקות. בסדר, אבל אז מה טעם לדבר עם אחד כזה? מה טעם להתווכח? הנימוקים שהוא מעלה הם לא באמת הסיבה שבגללה הוא חושב את מה שהוא חושב, אז כל השיח בעצם מתרוקן מתוכן. דבארתי על הכוונות, בוא נדבר על כוונות בתחום של הקניינים, לא בתחום של מצוות עשה ומצוות לא תעשה. כשאני עושה פעולה קניינית ולא מתכוון לקנות, אז לא קניתי. גר שמתכוון לקבל מצוות, אז הוא גר, אבל אם הוא עושה את כל פעולות הגיור אבל לא מתכוון לקבל מצוות, הוא לא גר. מה המשמעות של הכוונה הזאת? הכוונה הזאת זה סתם הרי איזה תוצאה של תהליכים פיזיולוגיים במוח שלא תלויים בי. אין לי בחירה. השאלה אם הזרם במוח זרם לפה או זרם לפה. אז אם הזרם במוח זרם לפה הוא יהודי או שהוא קנה את החפץ, ואם הוא זרם לפה אז לא? למה? מה למה זה מעניין? אתה יכול להגיד ככה גזירת הכתוב, זה. מישהו העיר קודם? כן, הרב לגבי קניין, כוונה בקניין אולי זה יותר פונקציונלי. אולי אפשר לטעון שבקניין זה פונקציונלי כי צריך כנורמה כדי שהבני אדם יתנהלו במסחר בצורה שהיא תקינה, בצורה שהיא שקופה, אז צריך שאנשים יתכוונו לקניינים שלהם. אבל זה בדיוק הנקודה, אם זה לא בידיי אז הייתי יכול לקבוע באותה מידה שלא צריך כוונות ועדיין זה היה מתנהל בצורה תקינה והכל בסדר. ברגע שעשיתי פעולה קניינית החפץ נהיה שלי, בין אם התכוונתי ובין אם לא. זאת מערכת מסודרת היטב, כל אחד יודע למי שייך. להיפך, זאת מערכת יותר ברורה ויותר חד משמעית, כי לך תברר מה היו כוונותיו. מעשים זה דבר ברור וחד משמעי. יותר מזה, יש גם סוגיה בתחילת בבא מציעא על קניין מועיל ושאינו מועיל, רבי עקיבא איגר ידוע על הדברים האלה, בן נפל על המציאה. מישהו ראה מציאה ונפל עליה. בסדר? עכשיו הוא חשב שהנפילה על המציאה קונה לו אותה, הוא עם הארץ, הוא לא יודע דיני קניינים, הוא חשב שהנפילה על המציאה קונה לו אותה. עכשיו האמת היא שהוא יכול היה לקנות אותה בקניין ד' אמות ברשות הרבים. אז הוא התכוון לקנות את המציאה, אבל הוא התכוון לקנות אותה בנפילה, אבל נפילה לא קונה. קניין ד' אמות קונה, אבל בקניין ד' אמות הוא לא ידע עליו והוא לא התכוון לקנות בקניין ד' אמות. יש שם דיון שלם בקניין מועיל ושאינו מועיל האם הוא קונה את החפץ או לא. עכשיו כאן יש כוונה לקנות וגם יש פעולה קניינית תקפה, קבילה, אלא שהכוונה לא הייתה לקנות בפעולה התקפה. נו אז מה? פה כבר הייתה גם כוונה לקנות אז מתקיים כל מה שאתה רוצה. עדיין מה הבעיה? תגיד, אם נעשתה פעולה קניינית אז זה שלך, לא נעשתה אז זה לא שלך. בשביל מה ליזקק לכל הממדים המנטליים הכוונות האלה כשהם באמת רק מסבכות את המצב ומסבכות את התמונה? התמונה הייתה הרבה יותר פשוטה אם היית תולה את הכל במעשים. עשית מעשה כזה כן, נגעת נסעת כמו שאומרים בשח. זאת אומרת אחזת ברגלי, אתה צריך להזיז אותו. גמרנו, לא מעניין אותי מה הכוונות שלך וכן התכוונת ולא התכוונת. יש חוקים ברורים וככה אפשר להתנהל. אז כל הסיפור הזה קצת לא סביר, לא הגיוני. אולי יותר מזה, דיברנו קודם על מושגים של תשובה, של חרטה. במסגרת התשובה אני אמור להתחרט על מה שעשיתי ולקבל על עצמי להבא לא לעשות את זה יותר. מה המשמעות של חרטה ותשובה וקבלה להבא? הרי כל אלה תהליכים דטרמיניסטיים. או שהם קורים לי או שהם לא קורים לי, זה לא בידיי. אוקיי, לא החטא היה בידיי ולא התשובה שאני עושה עליו היא בידיי, אז בשביל מה צריך אותם? מה הערך שיש בדבר כזה? מה זה משנה התכוונתי לעשות תשובה, לא התכוונתי לעשות תשובה? זה גם חלק מאותה משפחה של מושגים נפשיים או מושגים מנטליים. אוקיי, למה תשובה היא תנאי לכפרה או לפטור מעונש או כל מיני דברים מן הסוג הזה? אין לזה שום חשיבות נראה. יותר מזה, איך בכלל אפשר לעשות תשובה? הרי זה לא בידיי. מה אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יעשה תשובה עבורי? כמו שכותב רב צדוק בקטע שראינו למעלה. מה אני אמור לחוש, איזה תחושה אשלייתית כזאת שאני עושה תשובה למרות שבאמת לא אני עושה את זה וזה לא תשובה, זה סתם פעילות נוירונית כזו או אחרת. בשביל מה כל הסיפור? אתם רואים פה שכל הסיפור הזה מתרוקן מתוכן. זאת אומרת זה לא עוזר שום דבר. מה קורה לגבי נדר? כן, נדר אדם נודר ואז לפי ההלכה הוא יכול ללכת לחכם שיתיר לו את הנדר. עכשיו כשהוא מתיר לו את הנדר זה דורש חרטה ופתח. בודק אם הוא מתחרט ופתח, שאם הוא היה יודע משהו הוא לא היה נודר. עכשיו מה זאת אומרת? הוא נדר בגלל שהנוירונים גרמו לו לנדור, אין פה שיקול דעת שאתה מחליט אם כן או לא. אז כל המושג של התרת נדרים הוא לא רלוונטי. עכשיו עוד פעם, אתה יכול להגיד גזירות הכתוב ואין לזה שום משמעות הגיונית, אבל ככה התורה גזרה וכל הסיפור הזה זה אוסף של גזירות הכתוב. אבל א', בנדר בעצם אין מקור, זה הרי ההרים התלויים בשערה כמו שהמשנה בחגיגה אומרת. התרת נדרים, יש הפרת נדרים, אישה יקימנו ואישה יפירנו לגבי אישה שהבעל יכול להקים ולהפר לה את הנדר, אבל התרת נדרים אין לזה מקור בתורה ברור. יש לזה רמזון קטן שעליו בונים את כל הסיפור. אז כל הסיפור הזה לא הגיוני, על הרמז הזה לא הייתי בונה כלום. מילא אם התורה הייתה אומרת משהו, אבל לבנות גזירת הכתוב לא הגיונית לחלוטין כשאין אילוץ לעשות את זה, אז בשביל מה? שלא לדבר על זה שהחכם שמתיר את הנדר גם הוא כפוי לעשות את מה שהוא עושה, לא רק אני הייתי כפוי לעשות את מה שאני עושה. כל הסיפור, אתם מבינים, זה תמונה הזויה לחלוטין. אני כבר לא מדבר, זה בהקשר ההלכתי. גם בהקשר האמוני-מטאפיזי אפשר עכשיו לדון. קודם כל במושגים רוחניים כמו מלאכים, שדים, עולם הבא, גן עדן וגיהינום וכולי. אלה כמובן עומדים בסימן שאלה גדול בתפיסת העולם המטריאליסטית, אגב פה בעניין הזה אני גם בסימן שאלה בלי קשר למטריאליזם. אבל ברור שאת כל הדברים האלה אין מה לדבר עליהם. בתמונת עולם דטרמיניסטית, בתמונת עולם מטריאליסטית, לא קיים, לא קיימים כל הדברים האלה כי הם לא מטריאליים. אוקיי? יותר מזה, לגבי שכר ועונש. כן, אז מה בעצם אתה אומר לי? אתה בעצם אומר לי שבעולם הבא אנחנו ניענש או נקבל שכר. קודם כל אין דברים כאלה כי אין גם מי שיגיע לעולם הבא, כי גם באדם אין שום דבר שנשאר אחרי שהגוף נכחד. אז מה יגיע לעולם הבא? אני אומר יותר מזה, הרי בתפיסת העולם הדטרמיניסטית עונש, וגם עונש הקדוש ברוך הוא מטיל, הוא בעצם המטרה שלו זה לתקן את האדם, נכון? לא לחנך את האדם כי אין דבר כזה, אלא לתקן, לשנות איזה את המבנה המוחי שלו כדי שלא יחטא. אז אני שואל אתכם, מה הטעם להעניש בעולם הבא? הרי אני כבר המוח שלי לא קיים והגוף שלי לא קיים, את מה אתה רוצה לתקן עם העונש הזה? אני הייתי אומר אפילו יותר מזה, ואגב זו סברה שקיימת בכל מקרה, אני הייתי אומר יותר מזה שבעצם ההיגיון אומר לאיים בעונש בלי לממש אותו. כי האיום בעונש יכול להרתיע את הבנאדם ולתקן לו את הראש ולגרום לו שהוא לא יחטא. אבל למה לממש את זה אחרי זה? נגיד שאני איכשהו יש בכל זאת נשמה ואני מגיע לעולם הבא, אוקיי? למה להעניש אותי? מי ירוויח מזה? הרי אף אחד לא רואה שאני נענש, אלה שחיים בעולם הזה לא רואים את מה שקורה לי בעולם הבא, נכון? אז הם לא ירתעו מהעניין. אני עצמי, אני כבר נמצא שם, גמרנו, אבוד לי. מה שעשיתי עשיתי, מה שלא עשיתי לא עשיתי. אז מה הטעם בכלל לממש את העונש הזה? יש טעם לאיים, אבל לא לממש. אגב הטענה הזאת נכונה גם בלי קשר לדטרמיניזם, באמת קשה להבין מה הטעם להעניש בעולם הבא. זאת אומרת, מה מרוויחים מזה? יש טעם להגיד לי בעולם הזה שאני צפוי לשכר וצפוי לעונש בעולם הבא כי זה יגרום לי לפעול נכון או לא לפעול לא נכון. אבל לממש את האיומים האלה, זה לא נותן כלום. בשביל מה? למה סתם להרע לבן אדם כשאתה לא מרוויח מזה שום דבר? זו סתם שאלה גדולה על השכר ועונש, אבל לפי בתפיסת העולם הדטרמיניסטית אין לזה בכלל משמעות, כי כל מטרת העונש היא רק לתקן. והרי תיקון לא רלוונטי כבר אחרי שנפטרתי ואחרי שאף אחד לא יודע בכלל מה שקורה לי בעולם הבא. אז מה הטעם לכל הסיפור הזה? עכשיו, כמו שאמרתי קודם, העניין הזה של הבחירה כבר מופיע בתורה עצמה, כמו שהרמב"ם מציין, תראו פה, אי אפשר לגמרי להתעלם מזה. פרשה מאוד מאוד חזקה. כי תשמע בקול ה' אלוהיך לשמור מצוותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה, כי תשוב אל ה' אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך, כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, לא בשמיים היא וכולי. ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המוות ואת הרע. אשר אנוכי מצווך היום לאהבה את ה' אלוהיך ללכת בדרכיו ולשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו וכולי. ואם יפנה לבבך ולא תשמע ונדחת והשתחוות, הגדתי לכם היום, העדותי בכם היום את השמיים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. לאהבה את ה' אלוהיך לשמוע בקולו ולדובקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וכולי. אז התורה מנסה לשכנע אותי לבחור בטוב. עכשיו כל הסיפור הזה בתמונת העולם הדטרמיניסטית הוא הזוי. כי מה הדטרמיניסט יגיד? שהקדוש ברוך הוא בעצם מנסה לתמרן לי את המוח כדי שאני אעשה את הדבר הנכון. כן, זה בעצם מה שהוא יסביר. כי הרי בסופו של דבר אני לא באמת בוחר, אין מה לשכנע אותי, מה שאפשר זה לתמרן אותי. אוקיי? עכשיו אני שואל, אם הקדוש ברוך הוא מתמרן אותי לעשות את הטוב, בשביל מה כל הסיפור הזה? שפשוט יארגן לי את המוח בעצמו, לא דרך פסוקים בתורה. שיברא אותי באופן כזה שאני לא אחטא אלא רק אעשה טוב. אז מה תגיד? כמו רב צדוק, שהוא גם רוצה את החטאים וגם עושה אותם דרכי, הקדוש ברוך הוא. אז בשביל מה הוא כתב לי את הפסוקים האלה של ובחרת בחיים אם הוא רוצה שאני אעשה את החטאים? כל הסיפור הזה הוא הזוי לגמרי. בתמונת העולם הזאת, זה לחלוטין הזוי. יותר מזה, הקדוש ברוך הוא הרי לא מצליח. הוא מנסה לתמרן אותנו לעשות את הטוב, ועובדה שאנשים כן חוטאים. איזה לא יוצלח. הרי הכל בידיו. הוא יכול לתכנת לי את המוח, הוא יכול לברוא אותי כמו שהוא רוצה, נכון? בשביל מה הוא צריך לנסות לשכנע אותי בתורה לעשות את הטוב, כשכל הסיפור הזה בעצם אין לי בכלל בחירה בעניין הזה? אין לי שיקול דעת בעניין הזה. כל מה שהוא עושה זה מתמרן אותי. נו, לתמרן אותי הרבה יותר קל שיברא לי את המוח באופן כזה, יחוט לי את המוח באופן אחר, כך שבסופו של דבר אני אעשה רק את מה שצריך לעשות. אפילו את זה הוא לא מסוגל לעשות? זה באמת בעיה גדולה ביכולות ובאינטליגנציה. זה כל הסיפור כל כך… אז יגידו, כן, גזירת הכתוב, הקדוש ברוך הוא החליט דווקא כך. בסדר, תמיד יכול להסתתר מאחורי גזירת הכתוב. כל הסיפור הזה הוא הזוי. הוא הזוי לגמרי. אני כבר לא מדבר על השאלה איך שאלו קודם, בשביל מה כל הסיפור? בשביל מה נבראנו? זאת באמת שאלה טובה. כי בסופו של דבר אני גם לא יודע להסביר למה נבראנו, אבל אני כן יכול להצביע על זה שהיכולת שלנו לבחור היא כנראה הסיבה לכך שנבראנו. מה עושים עם זה ולמה זה מועיל וזה, אני לא יודע. אבל די ברור שבשביל זה נבראנו. כיוון שאם הקדוש ברוך הוא היה רוצה רובוטים אוטומטיים שיעשו את מה שהוא צריך, אז הוא היה עושה רובוטים אוטומטיים שיעשו את מה שצריך, או שבכלל לא היה עושה שום דבר. אז בסופו של דבר אנחנו, מי שדיברתי על… אני לא זוכר אם דיברתי על זה בסדרה הזאת, על השלמות וההשתלמות, מה שהרב קוק מדבר על עבודת צורך גבוה, שהוא אומר שם שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו כי אנחנו יכולים להשתלם, כן? להפוך להיות שלמים יותר, מה שהקדוש ברוך הוא לא יכול כי הוא כבר מושלם, אז הוא לא יכול להיות שלם יותר. זאת אומרת, צריך להיות משהו שאנחנו יכולים לעשות והוא לא. עכשיו, זה לא קיים אם אין לנו בחירה. ושוב פעם, בלי להתחייב ובלי לדעת מה אנחנו משיגים עם הבחירה בטוב או הבחירה ברע, אני לא יודע. אבל די ברור שהכוח הזה לבחור הוא התמצית של העניין, הוא הסיבה שבגללה אנחנו כאן. ברגע שזה לא קיים, כל העולם הזה הוא פסאדה. לא רק התורה, לא רק ההלכה, לא רק התחושות האנושיות, כל הסיפור הזה הוא פשוט הזוי. מי צריך אותו? אני שוב פעם, כל זה זה לא טענות, זה לא טענות נגד הדטרמיניסטים. זה רק אומר שאם אתה דטרמיניסט, מאוד לא סביר להישאר יהודי מחויב. אוקיי? כן, התורה מגנה את העבריינים, מטילה עונשים, מנסה לגרום לנו לא לחטוא. מה הבעיה? תשנה את החיווט במוח ואנחנו לא נחטא, לא נחטא, זה הכל, מה הסיפור? מה בכלל, מה הקדוש ברוך הוא נוזף בקין שהרג את הבל? הקדוש ברוך הוא עשה את זה. דרך המוח של קין פשוט הוא הרג את הבל, זה הכל. אז מה? אז מה, כל הנזיפות האלה זה בעצם ניסיון לגרום לקין לא לעבור עבירות? אז הנה נכשלת, הוא הרג את הבל. אז מה הטעם לנקוט בדרך שלא עובדת? לנקוט בדרכים שבטוח עובדות. תעשה לו חיווט אחר של המוח וזה הכל, ואז הוא יעשה בדיוק את מה שצריך. הקדוש ברוך הוא לא מצליח אפילו ליצור את התיאטרון בובות הזה שבו הוא יכול לשחק בנו כמריונטות ולהוציא לפועל את כל מה שהוא רוצה. כל הסיפור הזה הוא ממש הזוי. ומעל הכל, מעל הכל, אני שואל את עצמי האם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יכול להימצא בתמונת עולם כזאת? הקדוש ברוך הוא בעצמו הוא גם עצם לא חומרי. זה שאלו אותו אגב, את סומפולינסקי בקורס הזה שהייתי, אז היו שמה שני הילדים שלו, יש לו שני תאומים. זה קורס לתלמידי מחקר באוניברסיטה העברית, שבאו מכל מיני מחלקות. ואחד מהילדים שלו שאל אותו, אז איך הקדוש ברוך הוא קיים בעולם שבו יש רק מטריה, רק חומר? אז הוא אמר, זה ברור, הוא אומר לו ככה, מן איזה בלי לענות. באמת שאלה נהדרת, לא חשבתי עליה אפילו. שאלה נהדרת. זאת אומרת, אם אתה לא מקבל את אפשרות קיומם של עצמים רוחניים, אז למה את קיומו של הקדוש ברוך הוא אתה כן מקבל? עכשיו, אני כבר לא מדבר על ההלכה ועל פסוקי התורה, אני מדבר על הקדוש ברוך הוא עצמו. אם אתה חושב שכל מה שיש זה רק חומר, אז למה אתה מניח שהקדוש ברוך הוא כן קיים? הרי אתה כאדם מאמין ודטרמיניסט מטריאליסט, מאמין בקדוש ברוך הוא. עזוב מה הוא רוצה ממני ולמה הוא עשה את זה, אבל איך בו עצמו אתה מאמין? איך יכולה להיות התגלות של הקדוש ברוך הוא בהר סיני שנותן לנו תורה, הרי זאת אינטראקציה… אינטראקציה של חומר עם רוח. הקדוש ברוך הוא נתן שם תורה, שהוא יצור רוחני, ושינה בזה את המוח שלנו שהוא דבר גשמי, וכתוצאה מזה גרם לאירועים שקורים בעולם. שלא נדבר על בריאת העולם כמובן, שהקדוש ברוך הוא כישות רוחנית בראה דבר חומרי, הנה אינטראקציה בין חומר לרוח, מה שהבעיה הפסיכו-פיזית, כן, מה שהמטריאליסט מכחיש את אפשרותו. אז כל הסיפור הזה הוא בעצם לא יכול להיות קיים בתמונת העולם המטריאליסטית דטרמיניסטית. בכל אופן, כמו שאני, אם אני מסכם את הנקודה הזאת, אז אולי כן, אולי אני אסכם את הנקודה הזאת, אז אני אומר שיש לי בעיות עם תפיסת העולם הדטרמיניסטית של האתאיסטים. אני לא מסכים איתם שהמדע מחייב את זה, לא מסכים איתם שהפילוסופיה והאינטואיציה מובילות לזה, להיפך, אני חיושב שזאת עמדה תמוהה. אבל מה שניסיתי להראות היום זה שכאשר לא מדובר באתאיסט אלא ביהודי מאמין, הבעיה מחמירה כפל כפליים, בגלל ששמה כבר זה ממש לא קומפטיבילי. זאת אומרת, אתה לא יכול להיות מחויב לכל המערכת הזאת לאמונה באלוהים, לתורה עם כל הפרשה הזאת של ובחרת בחיים, כמובן שלא להלכה ולא לאמונות בדברים רוחניים והישארות הנפש וכולי, ויחד עם זה להיות מטריאליסט ודטרמיניסט. אני נשגב מבינתי איך ציטוט של רב צדוק יכול לפתור, ציטוט מקטע סתירתי ברב צדוק יכול לפתור את כל הבעיות העמוקות האלה. אולי אני רוצה לסיים בשני דיבורים של בעלי התוספות בעניין הזה שזה מאוד מעניין. רגע. תוספות ביבמות, אומר כך, יבמות דף נ. הגמרא דנה שמה בשאלה אם תפילה יכולה להוסיף לאדם שנות חיים או לא. ואז הגמרא אומרת, כן, זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו, דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו. אמרו לו לרבי עקיבא, הרי הוא אומר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה, כן לחזקיהו שמה עם אלישע, כן, אז הוא מוסיף על חייו חמש עשרה שנה. אמר להם, משלו הוסיפו לו. אז הוא אומר רבי עקיבא עונה לא לא, זה השלימו לו, זה לא הוסיפו לו. היה לו חמש עשרה שנה אלה כבר מתוכננות מראש, הקדוש ברוך הוא רצה להוריד לו את השנים האלה ובעקבות תפילתו הוא החזיר לו אותם, אבל לא מוסיפים, אי אפשר להוסיף באמצעות תפילה. למה? תדע, שהרי נביא עומד ומתנבא הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו, ועדיין לא נולד מנשה. הרי הנביא הזה התנבא את זה עוד לפני שנולד מנשה אביו של יאשיהו. אז זאת אומרת שאנחנו יודעים מראש שלחזקיהו יתווספו חמש עשרה שנה, יולד לו בן מנשה ולמנשה יולד יאשיהו. נכון? ככה זאת הטענה של הגמרא. לכן ברור שחמש עשרה שנה אלו שהוסיפו לו בעצם היו מתוכננות מראש ולכן בעצם הנביא יכול היה לנבא את זה מראש. אלא מה? בגלל החטא חשבו להוריד לו את זה, כן על פריה ורביה שמה, ואז החליטו להוסיף לו את זה בכל זאת. שואל התוספות את השאלה המתבקשת. תדע שהרי נביא עומד כן ואומר מראש שיהיה בן יולד. ואם תאמר, והלא אם לא התפלל חזקיהו על עצמו היה מת והיתה נבואה בטלה? אתה אומר לי שהנבואה היתה מראש על זה שיולד מנשה ואחרי זה יאשיהו, אבל הרי אם חזקיהו לא היה עושה תשובה, אם היה עומד בחטאו ולא היה מתפלל, אז הוא כן היה מת ולא היה נולד מנשה וגם לא יאשיהו. אז איפה הנבואה של הנביא עומדת? אומר התוספות, התוספות החביב על ישעיהו ליבוביץ, אלא על כורחך אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא. בסדר? תוספות אומר הנביא מתנבא לא מה שיקרה אלא מה שצפוי לקרות, אבל אם אתה תבחר אחרת אז זה לא יקרה. בדיוק מה שאמרתי בשם השל"ה בדיון שלנו על ידיעה ובחירה, בעצם זה כתוב בתוספות. תוספות כותב שהקדוש ברוך הוא והנביא לא יודעים מראש מה האדם יעשה. יש לאדם בחירה חופשית. זה מקור אחד. רגע, מקור מעניין שני זה תוספות במסכת שבת. משחק פה בין המסכים כי אני לא יודע. אוקיי, אז במסכת שבת כתוב ככה. מה עושים כשבאים לבקר חולה? כן. אז רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל, זה כאן. ככה צריך להתפלל על החולה. רבי יוסי אומר המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל. שואל התוספות, רבי יהודה אומר המקום ירחם עליך, קשה לרבינו תם מה מועלת תפילה לרבי מאיר ורבי יהודה דקאמר בפרק קמא דראש השנה הכל נידונים בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר הכל נידונים בראש השנה וגזר דין של כל אחד ואחד נחתם בזמנו, בפסח על התבואה ואדם ביום הכיפורים. רבי יוסי אומר אדם נידון בכל יום. בסדר? ואמר התם אמר רב יוסף כמאן, והגמרא שם ממשיכה בראש השנה, כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי? על מה אנחנו, לפי איזה שיטה אנחנו יכולים להתפלל עכשיו על הקציר שלנו? כרבי יוסי הוא אומר. זאת אומרת רואים שמשמע דלרבי מאיר ולרבי יהודה לא מהניא צלותא, לא מועילה תפילה, כי זה קבוע מראש. אז הוא אומר ויש לומר דהכא בשבת שבין ראש השנה לבין יום הכיפורים איירי. בסדר, מדובר רק שלא אי אפשר להתפלל בשבת בין ראש השנה לבין יום הכיפורים. בקיצור, הטענה היא שבאמת לא מועילה תפילה לשיטת רבי מאיר ורבי יהודה כי זה נקבע מראש. עכשיו אני שואל לפי התוספות הזה, לפי התוספות הזה, זה אומר שאם משהו קבוע מראש אין אפשרות לשנות אותו, נכון? לכן גם לא מועילה תפילה, לא יעזור. עכשיו אני שואל מה קורה לגבי בחירה של אדם לפי הרבנו תם הזה? אם הקדוש ברוך הוא יודע את זה מראש, לא יעזור לך לבחור אחרת, הרי זה מה שיקרה. על כורחנו שתוספות אומר שאם הבחירה היא כן מסורה בידי, אז הקדוש ברוך הוא לא יודע מראש מה שאני אעשה. בדיוק כמו שראינו בתוספות ביבמות, שאומר שהקדוש ברוך הוא כשהוא מנבא את הנביא או שהנביא בא ומתנבא, הוא מתנבא על מה שצפוי שיקרה אלא אם כן אדם יבחר לעשות משהו אחר. עכשיו אני, זה מביך קצת שצריך להביא תוספותים על זה, אבל אנשים כל כך משוכנעים שהדבר הזה הוא אפיקורסות להגיד שהקדוש ברוך הוא לא יודע מראש כי יש לנו בחירה חופשית, שאני חושב שתוספותים יכולים להועיל. כן, נכון, זאת גזירה ולא ידיעה, אבל עדיין גם הידיעה באותו מובן היא מכתיבה את העניין. בסדר, אז כאן כבר נכנסים לוויכוח המפורסם, אבל בשורה התחתונה בתוספות בשבת, במסכת שבת מדובר על גזירה, מסכת יבמות מדובר על ידיעה. כן, אני דיברתי על שבת. אוקיי, איננו הרואה שזה לא משנה מה. טוב, נראה לי שאני עוצר כאן. עוד יש לנו עוד מפגש אחד על הנושא הזה ואז אנחנו באמת מסיימים. רבי, בשביל מה יש את סיפורי התורה? בשביל מה יש לנו סיפורים על אברהם אם הכל דטרמיניסטי? בשביל מה התורה סיפרה לנו על אברהם? זה לא דטרמיניסטי, שהסיפורים האלה הם חלק, יש להם תפקיד חינוכי כמו עונש. אם אתה קורא את הסיפורים האלה זה מעצב לך את המוח באופן כזה שאתה תפעל נכון. ומה עם ואתחנן של משה? מה כל הדיבור עם הקדוש ברוך הוא? הוא אנוס להתחנן ולהתפלל והקדוש ברוך הוא אחרי זה עושה את מה שבכל מקרה קורה. כן, אין משמעות לשום דבר. נכון, אמרתי, זה אפשר להסביר את הכל באיזה גזירת הכתוב, מין פאטליזם כזה שאין מאחוריו כלום, ואז כאילו הכל מיושב. אבל תבינו שזה גם מה שראינו לאורך כל השיעורים האלה, זה גם במישור הפילוסופי כך. אני שואל את הבנאדם, תגיד, למה אתה מגנה את הרשע? מה אתה רוצה ממנו? הרי אתה יודע, אתה דטרמיניסט. אני שואל את הדטרמיניסט, למה אתה, מה אתה רוצה מהיטלר? זה ככה הוא היה בנוי, זה מה שהוא פעל. נכון, אבל גם אני אנוס לגנות אותו. תבין, זו אותה גזירת הכתוב גם לא בהקשר התורני, גם בהקשר הפילוסופי. זה סתם, אתה פשוט מרוקן הכל מתוכן וממשיך להתנהג כרגיל. אז כן, אפשר, אפשר להגיד שהכל קונספירציה או מניפולציה אחת גדולה שאין מאחוריה שום דבר. עכשיו השאלה היא מה יותר סביר? אני אשאיר לכם לחשוב על זה. אוקיי, יישר כוח, שבת שלום. אפשר לשאול משהו? כן, כן. רוב השאלות ששאלת היום בעצם על הדטרמיניזם המטריאליסטי או על הדטרמיניזם שקובע את הכל בצורה ישירה. על הדטרמיניזם הקומפסלטיבי, אז רוב השאלות האלו לא קשות. תרגום לעברית? הדטרמיניזם שאומר שהכל עובר דרך פעולות נפשיות. אז ממילא יש כאן השפעה אמיתית של כל הדברים שפעולות נפשיות, שעל ידי זה אתה תבחר בטוב. מה פתאום? ומי מה משפיע על הפעולות הנפשיות? זה שאני כועס עליך ושאני נותן שכר ועונש, כל הדברים. ממה בא הכעס? זה נכון שבשורה האחרונה הכל מגיע מהשם, זה נכון. או מהשם או מהגוף, לא משנה אם אתה מאמין בזה או מאמין בזה, אבל הכל בא מאיזשהו מקום. אז מה אכפת לי שזה עובר בתיווך, דיברנו על זה בשיעורים קודמים, שזה עובר בתיווך, זה האפיפנומנה, שזה עובר בתיווך של המנטלי? זה רק מתווך, זה לא מעניין. אז למה הוא רלוונטי כל הדיון במישור המנטלי? זה בסך הכל תוצר לוואי של התהליכים הפיזיים או של התהליכים של הקדוש ברוך הוא. השאלה על איזה שאלה אנחנו מדברים, אם אנחנו מדברים על שאלה של מטרת בריאת העולם, אז זה באמת אני לא יודע תשובה. לא, זאת שאלה חלשה כי בכה וכה זה ספקולציה לחשוב מה. נכון, לכן היא לא מטרידה אותי. אבל שאלות על משפט ועונש, אני יכול לענות שזה השפעה אמיתית המשפט. ולגבי השאלה למה אני פוטר מישהו שהוא אנוס. לא, אתה לא יכול. למה לא? אם אתה אומר שהעונש משפיע, זה דיברתי קודם והזכרתי את זה גם בשיעור שלפני הקודם. זה שאתה אומר שהעונש משפיע זה נכון, אבל אז השאלה היא למה באונס אתה לא עושה את זה? אנוס פירושו אחד שהוא לא מהאנשים הנורמטיביים. אז ממילא זה שאני אעניש אותו, אז זה לא ישפיע לא עליו ולא על אחרים. למה לא ישפיע? אם תעקם לו את המוח וזה ישתנה. מה זאת אומרת? כל בן אדם הוא אנוס. אני מדבר כרגע על בן אדם, בית משפט אזרחי אני מדבר, למה הוא פוטר את האנוסים? גם אני מדבר עליו. אז אני אומר אפשר להסביר למה הוא פוטר את האנוסים? איך תסביר? כי כל ההשפעות של הבית משפט שהוא מעניש זה על אנשים נורמטיביים. הוא צריך להעניש, הוא צריך להעניש בן אדם כדי לתקן את המוח שלו ואז הוא לא יתנהג רע באופן הזה. מה אכפת לי אם אתה נורמטיבי או לא? תתקן לו את המוח. באופן עקרוני גם לא צריך להעניש, שלח אותו למנתח מוח אם היה לנו את הטכנולוגיה. זה הכל. אם היה אפשר לדבר, אבל כרגע אין. לא, אבל טכנולוגיה של בית כלא יש לנו. גם בן אדם לא נורמטיבי, תכניס אותו לכלא כדי שישתנה לו המוח. אם זה השאלה אם זה יעזור. למה לא? בוא נגיד לפושעים רגילים זה עוזר, גם שם זה לא עוזר. אז מה? זה עוזר באותה מידה. זה יכול לעזור לכלל הציבור, לאו דווקא לפושע. הרי חישובים רגילים שעשיתי עליו שיעורים שלמים, אני דיברתי על זה שבאמת לפי הדטרמיניסטים, הענישה מותנית בהצלחה. ולפי קריטריון ההצלחה נדמה לי שאנחנו נכשלים כישלון חרוץ. הענישה לא עובדת באופן כללי, במקרים מאוד נדירים. ולכן בכלל כל ההצדקה הדטרמיניסטית להעניש היא מאוד מאוד בעייתית. בתפיסת עולם ליברטנית הענישה זה סוג של גמול גם אם זה לא מצליח, מגיע לך כי חטאת כי היית לא בסדר. אבל בתפיסה שבה הענישה היא תיקון, אז באמת צריך לבדוק את זה בפרמטרים של הצלחה. ובפרמטרים של הצלחה זה ממש לא מחזיק מים. גם לגבי שאר הציבור שמפחד מהבית כלא, זה לא מחזיק מים? לא. יש מחקרים שמדברים על זה שעונש מוות למשל לא מפחית את מספר הרוצחים. הטלת עונש מוות. עשו על זה בדיקות בהרבה מקומות. טוב, תודה. אוקיי. עוד מישהו? שבת שלום. אוקיי, שבת שלום.