רצון חופשי ובחירה – שיעור 20
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- בחירה חופשית מול דטרמיניזם ומטריאליזם
- למה אין מצווה לבחור
- הסתירה ברמב״ם על מצוות תשובה ומחלוקת רמב״ם–רמב״ן
- קריטריון מניין המצוות אצל הרמב״ם ודברי סופרים
- יישוב הסתירה: ספר המצוות מול היד החזקה ותשתית התשובה
- הבחירה כתשתית בהלכות תשובה והקושי של מצוות האמונה
- תגובה לדטרמיניסט הדתי והטענה על ריקון התוכן
- הרב קוק: שלמות ההשתלמות ובעל תשובה עדיף מצדיק גמור
- סוד העבודה צורך גבוה, האר״י, ותנו עוז לאלוהים
- ספר יונה, הקיקיון, והוויכוח על תשובה
- משמעות הבחירה לקיום העולם והשלכות מטאפיזיות
- חינוך דתי: הצלחה, כישלון, והצורך לבחור לשמור שבת
- עקביות בבחירה, דמויות עשו–יעקב, ו״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים״
- כפייה בחינוך, הרגל, והצגת חשיבות מול מטרה סופית
סיכום
סקירה כללית
הדובר מסכם את הסדרה על בחירה חופשית ותשובה ביהדות וטוען שוויתור על הרצון החופשי מרוקן מתוכן יסודות תורניים והלכתיים, עד כדי הפיכת מערכת המצוות והחיים הדתיים ל״חלולים״ ולמעין תכנות. הוא מבקש לעבור מהשאלה האם אפשר להיות יהודי מחויב בלי בחירה אל השאלה מהו מעמדה של הבחירה עצמה, ומראה כיצד הבחירה והתשובה הן תשתית לקיום מצוות ולא עוד מצווה בתוך המניין. מתוך כך הוא מציג תפיסה שבה ערך ההשתלמות והתהליך של תשובה הוא לב לבו של קיום האדם והעולם, ומסיים בהשלכות חינוכיות שלפיהן עיקר החינוך הוא יצירת אדם שבוחר, ולא רק אדם שמקיים.
בחירה חופשית מול דטרמיניזם ומטריאליזם
הדובר טוען שמי שמוותר על רצון חופשי בהקשר היהודי נאלץ לפרש מחדש מושכלות יסוד ולהציג חלקים רחבים מן המסורת כתירוצים או פיקציות, והוא רואה בכך אינדיקציה שאין סיבה לאמץ דטרמיניזם אם אין הכרח. הוא מוסיף שמטריאליזם מקשה אפילו על אמונה בקדוש ברוך הוא, וגם אם מחריגים אותו עדיין קשה להצדיק למה לא להחריג גם ממד לא-חומרי באדם. הוא מונה רכיבים הלכתיים רבים שתלויים בהכרעה ובכוונה כגון כוונה, מתעסק, שגגה, כוונה בקניינים, ומסיק שדטרמיניזם משאיר מערכת מצוות חלולה שאינה פונה באמת לאדם.
למה אין מצווה לבחור
הדובר מציין את הפסוק ״ובחרת בחיים״ וטוען שהרמב״ם ומוני המצוות אינם מונים אותו כמצוות עשה, משום שהבחירה היא תנאי מוקדם לעצם האפשרות של ציווי וקיום מצוות. הוא מביא את קושיית רבי חיים ויטאל על כך שלא נצטוו על תיקון המידות ומסביר שעבודת המידות היא תשתית להיותך מצווה, ולכן אין טעם לצוות עליה למי שאינו תופס את עצמו כמי שאמור להשלים את עצמו. הוא מבחין בין דברים שאינם נכנסים להלכה כי הם ״בונוס״ לפנים משורת הדין לבין דברים שאינם נכנסים משום שהם יסודיים מדי, וביניהם החובה לבחור, בדומה לכך שלא מכניסים למערכת המצוות את החובה לקיים מצוות.
הסתירה ברמב״ם על מצוות תשובה ומחלוקת רמב״ם–רמב״ן
הדובר מציג סתירה ברמב״ם בין ספר המצוות, שבו לשון המצווה היא שכאשר ישוב החוטא מחטאו שיתוודה, לבין תחילת הלכות תשובה ביד החזקה, שבה הרמב״ם מנסח מצוות עשה אחת ״שישוב החוטא מחטאו ויתוודה״. הוא מביא את קושיית המנחת חינוך האם יש מצווה לעשות תשובה או רק מצווה על אופן התשובה כשנעשית. הוא קושר זאת למחלוקת על הפסוק ״ושבת עד השם אלוקיך״, שלפי הרמב״ם הוא הבטחה שעתידים ישראל לעשות תשובה ולפי הרמב״ן הוא ציווי ומצווה.
קריטריון מניין המצוות אצל הרמב״ם ודברי סופרים
הדובר מסביר שלפי הרמב״ם אין מצווה נמנית במניין המצוות בלי ציווי מפורש בתורה, ואף מצווה הנלמדת מי״ג מידות אינה נחשבת דאורייתא במובן של מניין המצוות לפי שורש שני. הוא מתאר את עמדת הרמב״ם שהלכה למשה מסיני היא ״דברי סופרים״ מפני שאינה כתובה בתורה, ומציג מחלוקת מפרשי הרמב״ם אם כוונתו שאינה דאורייתא או שרק נקראת כך מפני שאינה מפורשת. הוא טוען שלשיטתו ושלשיטת הרמב״ן בהבנת הרמב״ם, דברים היוצאים מדרשה אינם נחשבים לאו לעניין מלקות, ומכאן שיש לכך השלכות הלכתיות ולא רק שאלה טכנית של מניין המצוות.
יישוב הסתירה: ספר המצוות מול היד החזקה ותשתית התשובה
הדובר טוען שהרמב״ם אינו יכול למנות מצוות תשובה בספר המצוות משום שאין פסוק מצווה עליה לפי פירושו, בעוד שביד החזקה הרמב״ם כולל את כל מה שצריך לעשות בפועל גם אם מקורו אינו פסוק מפורש, כפי שהוא כולל הלכות חנוכה ופורים שהן דרבנן. הוא מסביר שביד החזקה הרמב״ם מלמד שיש חובה לשוב ולהתוודות, אך בספר המצוות הוא מונה רק את הווידוי הנלמד מן הפסוק ״והתוודו את חטאתם״. הוא משיב לשאלה למה התורה אינה מצווה תשובה בכך שתשובה היא תנאי להיותך מצווה, בדומה לבחירה ולעבודת המידות, ולכן אינה נמנית כמצווה אחת בתוך תרי״ג.
הבחירה כתשתית בהלכות תשובה והקושי של מצוות האמונה
הדובר מציין שהרמב״ם מקדיש שני פרקים בהלכות תשובה לפרטי הבחירה (פרקים ה׳–ו׳) וכותב שזה ״עיקר שכל התורה תלויה בו״, והוא רואה בכך חיזוק לכך שהבחירה יסודית מדי מכדי להיספר כמצווה. הוא מעיר על הקושי במניית מצוות האמונה אצל הרמב״ם, משום שגם אמונה נראית תנאי מוקדם לציווי, ומביא שנושאי כליו הקשו זאת, וכן שהרמב״ם מונה אותה בין שש מצוות תמידיות, מה שמראה שאינה רק הצהרה.
תגובה לדטרמיניסט הדתי והטענה על ריקון התוכן
בשיחה עם משתתפים הדובר אומר שדטרמיניסט יכול לקיים מצוות מפני שלדעת הדובר בפועל יש לו בחירה גם אם אינו מודע לה, אך הדטרמיניסט יטען שהקדוש ברוך הוא ״משתמש״ באדם כמכונה ושמה שנתפס כציווי הוא תכנות והשפעה ולא פנייה להכרעה. הדובר מדגיש שזו תפיסה שמרוקנת את המערכת מתוכן, ושאם חולקים על הרמב״ם בשל מידע מדעי חדש אפשר להבין זאת, אך המחיר הוא שינוי מהותי של כל מערכת המשמעות.
הרב קוק: שלמות ההשתלמות ובעל תשובה עדיף מצדיק גמור
הדובר מביא את הרב קוק באורות הקודש חלק שני על השלמות וההשתלמות, שלפיה תהליך ההשתפרות אינו רק אמצעי להגיע למצב מתוקן יותר אלא הוא עצמו ערך ושלמות. הוא מסביר על סמך זה את מאמר חז״ל שבעל תשובה עדיף מצדיק גמור, משום שלבעל תשובה יש שלמות של התקדמות ותהליך שאין לצדיק הגמור. הוא מתמודד עם טענה שממילא גם צדיק גמור עובר תהליך, ומסביר שניתן לדבר על דמויות טיפולוגיות גם אם אינן מתממשות בפועל, כדי להבהיר את משמעות התשובה וההשתלמות.
סוד העבודה צורך גבוה, האר״י, ותנו עוז לאלוהים
הדובר מציג את שאלת הרב קוק כיצד הקדוש ברוך הוא מושלם אם אין בו שלמות של השתלמות, ומשיב שלשם כך נבראו בני אדם כיצורים חסרים היכולים להשתלם ובכך מוציאים אל הפועל דבר שהקדוש ברוך הוא אינו מוציא אל הפועל בעצמו. הוא קושר זאת ל״סוד העבודה צורך גבוה״, כלומר שעבודת האדם היא לצורכו של הקדוש ברוך הוא במובן שיש פונקציות שהמימוש שלהן תלוי בבריאה. הוא מביא מן האר״י ז״ל את הפסוק ״תנו עוז לאלוהים״ כמבטא נתינת כוח לקדוש ברוך הוא, ומביא גם את הרעיון ״אין מלך בלא עם״ כהמחשה לכך שבלי עולם אין מימוש למלכות.
ספר יונה, הקיקיון, והוויכוח על תשובה
הדובר מנתח את הקל וחומר בסוף ספר יונה על הקיקיון ונינוה ומציע שתי אפשרויות: או שיונה באמת חס על הקיקיון אף שהיה לו אינטרס, או שיונה פועל מתוך אינטרס וגם הקדוש ברוך הוא פועל מתוך אינטרס במובן שהוא ״צריך״ את נינוה. הוא מציג את ספר יונה כוויכוח עקרוני שבו יונה אינו מקבל את הגישה של השבת חוטאים בתשובה וסבור שמי שחטא ראוי לכליה, והקל וחומר בסוף בא להראות שיונה אינו מבין למה בני אדם נבראו. הוא טוען שהקדוש ברוך הוא ״צריך״ דווקא יצורים פגומים שחוטאים ומשתפרים, ושבעלי תשובה הם מרכז התכלית, עד כדי אמירה שצדיק גמור שאינו משתלם הוא מיותר ביחס למטרה זו, וש״תשובה קדמה לעולם״ מבטאת שהעולם נברא למען אפשרות התשובה.
משמעות הבחירה לקיום העולם והשלכות מטאפיזיות
הדובר מסיים שהשאלה על רצון חופשי אינה ויכוח צדדי אלא שאלה אם קיימים בכלל בני אדם או רק בעלי חיים משוכללים, והיא גם מפתח להבנת לשם מה העולם נברא. הוא אומר שבעולם דטרמיניסטי כל מה שקורה הוא תכנות אלוקי ולכן לא ברור לשם מה נדרשת בריאה של יצורים ומערכת מצוות, והדבר מערער את עצם ההיתכנות של משמעות ותשובה. הוא טוען שהבחירה היא התשתית שמסבירה את קיום העולם ואת קיום ההלכה, ולכן היא יסודית יותר מכל דיון אחר.
חינוך דתי: הצלחה, כישלון, והצורך לבחור לשמור שבת
הדובר טוען שהנחת היסוד החינוכית הרווחת שלפיה יציאה בשאלה היא כישלון והישארות דתית היא הצלחה אינה מספקת, משום שיש ערך יסודי לכך שאדם בוחר את דרכו. הוא אומר שאדם שבוחר בדרך שאינה מקובלת עליו מגלם הצלחה חינוכית חלקית בכך שהוא מממש את צלם אלוקים שבו, בעוד שאדם שנשאר בדרך הנכונה מכוח אינרציה וללא הכרעה מגלם כישלון מסוג אחר. הוא מנסח את מטרת החינוך כיצירת אדם שבוחר לשמור שבת ולא רק שומר שבת, וטוען שחינוך אינו אילוף או תכנות אלא סיוע לאדם להתגבש כיצור בוחר.
עקביות בבחירה, דמויות עשו–יעקב, ו״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים״
הדובר מביא מדרש על רבקה שחשבה שיש עובר אחד שנמשך פעם לבית עבודה זרה ופעם לבית מדרש, ונרגעה כשהבינה שיש שניים, ומסביר את הפירוש שעדיף אחד צדיק ואחד רשע מאשר אחד שאינו מכריע. הוא מפרש את דברי אליהו בהר הכרמל ״עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים״ כפשוטם כקריאה להכריע בעקביות, גם אם ההכרעה שגויה, משום שהעדר הכרעה חמור יותר. הוא מבדיל בין דתיות חלקית הנעשית מתוך מודעות והכרעה לבין ״דתי לייט״ במובן של היסחפות אחרי נוחות והרגל ללא החלטה.
כפייה בחינוך, הרגל, והצגת חשיבות מול מטרה סופית
הדובר מסכים שיש מקום לכפייה בגילים מסוימים ובתהליך החינוכי לצורך הרגל והטמעת חשיבות, אך הוא מתעקש שהמטרה הסופית היא בניית יכולת הכרעה ולא קיום מכני. הוא מזהיר מפני שימוש ברעיון הבחירה כלגיטימציה לאי-בחירה או להליכה אחרי נוחות תחת כותרת של ״בחרתי״, ודורש בחירה אמיתית ומודעת. הוא מסיים בכך שהסדרה מסתיימת כאן ושנושא הבא יפורסם בוואטסאפ, ובאמצע השיעור הוא מקדיש את הדברים לעילוי נשמת רעות דיין שנפטרה הלילה.
תמלול מלא
אני דיברתי בפעם הקודמת על המשמעות של התשובה בהקשר ההלכתי, יהודי, תורני, וניסיתי להראות שמי ש… לא התשובה, הבחירה, סליחה. מי שמוותר על הפאזה של רצון חופשי בהקשר היהודי צריך לזרוק כמה אספקטים מאוד מאוד יסודיים במסורת שלנו, בתפיסה שלנו. ואני אומר שזה תמיד אפשרי, זאת אומרת בן אדם שמגיע למסקנה הזאת אז זאת מסקנתו והוא צריך להתחיל לעשות פרשנויות לכל מיני דברים, אבל הראיתי שכמו שראינו לאורך השנה בדיון הכללי לגבי סוגיית הבחירה, גם כאן הדטרמיניסט צריך להכניס את עצמו לתוך איזה מיצר מאוד בעייתי. זאת אומרת הוא צריך להציג המון המון דברים שהם מושכלות ראשונים כאיזה פיקציה, כמשהו שלא באמת, כהמון דברים שהם סוג של תירוצים. וזה בעצמו, כמו שאמרתי בסוף הסדרה, זה בעצמו אינדיקציה לזה שאם אין הכרח אין סיבה לאמץ תפיסה כזאת. אז אותו דבר ראינו גם בהקשר של התפיסה היהודית. אם אתה מטריאליסט אז אתה לא יכול אפילו להאמין בקדוש ברוך הוא באופן עקרוני, אז זה בכלל מופרך. אבל גם אם נגיד שאתה מאיזושהי סיבה מחריג אותו, ואז אני לא יודע אז למה לא להחריג עוד דברים? למה אם אתה כבר מבין שיש עוד דברים חוץ מחומר אז למה לא להניח שגם בתוך האדם יש אלמנט לא חומרי? אבל נגיד שכן. עדיין יש הרבה מאוד אלמנטים בהלכה, יש הרבה מאוד אלמנטים שאתה צריך לוותר עליהם, כל העניינים הדרישות המנטליות על חטא או על מצווה, כן, כוונה, מתעסק, שגגה, מלאכה שאינה צריכה לגופה, לא, מלאכה שאינה צריכה לגופה אולי לא, אפילו כוונה בקניינים, כל מיני דברים מן הסוג הזה. ולכן בעצם זה משאיר אותך עם מערכת מאוד מאוד חלולה, כמו שקורה גם בהתייחסות שלך לעולם, לא רק ליהדות, אם אתה מטריאליסט. בעצם כל המשחק הזה הוא משחק מכור, לא באמת קורה פה משהו, אתה מספר לעצמך סיפורים אבל זה לא באמת מה שקורה. וזה קצת מוזר שאנשים בוחרים בדבר הזה כאילו זה התפיסה הרציונלית והבסיסית וחובת הראיה היא על מי שחושב אחרת. יש הרבה אנשים שזאת התחושה שלהם. טוב, בכל אופן זה מה שראינו עד עכשיו. אני רוצה לסיים את כל הסדרה הארוכה הזאת בדיון על המשמעות של הבחירה בהקשר היהודי, אבל המשמעות של הבחירה, לא על האם זה קומפטיבילי לא להאמין בבחירה ולהיות יהודי מאמין או מחויב, אלא מה זה אומר? מה הכוח הזה לבחור, מה המעמד שלו? אז פה אני רוצה להעיר כמה דברים, ובחלקם כבר עסקתי בהזדמנויות קודמות. השיעורים האלה הם שיעורי רעננה באופן עקרוני, אבל המשתתפים פה הם לא כולם מהקבוצה שהייתה ברעננה אז כל אחד או ששמע את זה או שלא שמע את זה ובאיזה הקשר. אז אני אעבור על כמה נקודות שיש פה, שכמו שאמרתי בחלקם כבר נגעתי בהזדמנויות קודמות. נקודה ראשונה שאני רוצה לעסוק בה זה סתירה ברמב"ם ביחס למצוות תשובה ואולי אפילו לפני כן מצווה לבחור. יש פסוק בתורה שכתוב "ובחרת בחיים". הרמב"ם לא מונה את זה כמצוות עשה. לא חושב שיש מישהו, אני לא מכיר מישהו ממונה המצוות שמונה את זה כמצוות עשה. השאלה היא למה? על פניו נראה שאין מה למנות את הבחירה כמצוות עשה כיוון שהבחירה היא הבסיס לאפשרות בכלל להיות מצווה, לקיים מצוות וכדומה. אם אתה לא אדם שבוחר אז אין מה לדבר איתך. אז מה יש לי לצוות אותך ברכת המזון או אכילת חזיר או שמירת שבת או מה שלא יהיה? אתה לא אדם שבוחר, והציווי מיועד לאנשים שבוחרים. כן, כמו הקושיה הידועה של רבי חיים ויטאל שהוא שואל למה הקדוש ברוך הוא… או מה שלא יהיה, אין לך, אתה לא אדם שבוחר. והציווי מיועד לאנשים שבוחרים. כן, כמו הקושיה הידועה של רבי חיים ויטאל, שהוא שואל למה הקדוש ברוך הוא לא ציווה על עבודת המידות. אז רבי חיים ויטאל אומר שהקדוש ברוך הוא מדבר לבני אדם, אבל אם אתה לא בן אדם אין מה לדבר איתך. זה בעצם הטענה שלו, זאת אומרת בעצם מה שהוא מתכוון לומר זה שעבודת המידות, או זה שבן אדם מבין שהוא צריך להיות אדם שלם יותר, שצריך לתקן את עצמו, זאת התשתית להיותך מצווה. אם אתה לא מבין את זה ללא ציווי, אז גם את הציווי הזה אי אפשר, אין מה לצוות אותך, כיוון שכל הציוויים האלה נועדו באיזושהי צורה להשלים אותנו, להשלים את העולם. מי שלא יוצא מנקודת מבט שהתפקיד שלו זה להשלים את עצמו, אז מה הטעם לצוות אותו? לכן זה בעצם עיקרון די דומה למה שאמרתי קודם על הבחירה. ישנם דברים שאנחנו לא מצווים בהם בגלל שהם היסוד לכל האפשרות להיות מצווה. יש שני, הייתי אומר שני סוגי דברים שלא נכנסים למערכת המצוות, להלכה. סוג אחד של דברים שהוא לא מספיק יסודי. הוא איזה בונוס כזה, אם מישהו רוצה להיות צדיק במיוחד או משהו כזה, לפנים משורת הדין, אז הוא עושה את זה, אבל זה לא חובה. זה לא איזה סטנדרט שכל אחד צריך לעמוד בו. זה מצד אחד. הסוג השני זה דברים שלא נכנסים למערכת המצוות כי הם יותר מדי יסודיים. לא כי הם לא מספיק יסודיים, הם יותר מדי יסודיים. יש דברים שאי אפשר להכניס אותם למערכת המצוות כי להפוך את החובה לבחור לאחת מן המצוות זה להקטין אותה. זאת אומרת זה בעצם להגיד אפשר גם בלי זה, אתה יכול לקיים את שאר תרי"ג המצוות, אבל אז יש לך ביטול עשה של ובחרת בחיים. זה לא ככה. אם אתה לא בוחר אז כל מערכת המצוות לא רלוונטית מבחינתך. לכן ישנם איזה שהם דברים שהם תנאי להיותך בכלל מצווה ומחויב למצוות ויכול לקיים את המצוות, ואותם אין מה להכניס לתוך מערכת המצוות, קצת כמו שלא נכניס לתוך מערכת המצוות את החובה לקיים מצוות. החובה לקיים מצוות לא נכנסת למערכת המצוות. למה? עוד פעם זה אותו עיקרון, או אפילו האמונה שאצל הרמב"ם כן נכנסה, אז היא באמת צריכה עיון גדול והרבה העירו עליו מה יש להכניס את זה, אם אתה לא מאמין אז אין מה לצוות אותך. האמונה גם היא תנאי תשתיתי כדי להתחיל לצוות אותך, אז מה יש להכניס את האמונה עצמה למניין המצוות? אז יש סדרה שלמה של דברים שהם לא נכנסים למערכת המצוות בגלל שהם יסודיים מדי, ולא בגלל שהם לא מספיק בסיסיים או לא מספיק יסודיים. בהקשר הזה יש סתירה שגם כן עמדתי עליה כבר בעבר בפסקי הרמב"ם לגבי תשובה. הרמב"ם מצד אחד כותב בספר המצוות בעשה ע"ג, הרמב"ם כותב שם שכשישוב החוטא מחטאו שיתוודה. שכאשר אתה עושה תשובה, כשאתה שב, אז תתוודה. זה היה חלק מהמצוות שעוסקות בהבאת קורבן, לפני שאתה מביא קורבן אתה צריך בעצם לעשות תשובה, להתוודות, קורבן על חטא. אז ככה הרמב"ם מונה את זה במניין המצוות. בספר היד החזקה בתחילת הלכות תשובה הרמב"ם כותב שיש מצוות עשה אחת, כי תמיד הרי בתחילת קובץ הלכות כזה הוא מונה את המצוות שנדונות באותו קובץ, אז בקובץ שעוסק בהלכות תשובה הרמב"ם כותב בהתחלה יש בו מצוות עשה אחת והיא שישוב החוטא מחטאו ויתוודה. זאת אומרת מצווה לשוב ולהתוודות. זה מצווה אחת שיש בה שני פרטים, יש הרבה מצוות כאלה כמו ארבעת המינים, שזה מצווה אחת שיש בה ארבעה פרטים. אז פה יש מצווה שיש בה שני פרטים, לשוב ולהתוודות. אבל בספר המצוות זה לא מוזכר ככה. בספר המצוות זה כתוב שכשישוב החוטא מחטאו שיתוודה. זאת אומרת ששמה נראה שאין מצווה לשוב, אלא שאם אתה שב, אתה צריך לעשות את זה באופן הזה. תקראו לזה מצוות עשה קיומית או הגדרה של מושג התשובה, אבל אין מצווה, אולי מצווה מותנה, אין מצווה לעשות תשובה. ככה באמת מקשה המנחת חינוך. המנחת חינוך טוען שיש סתירה ברמב"ם, שבספר המצוות נראה שאין מצווה לעשות תשובה, שאם אתה עושה תשובה תתוודה, אבל אין מצווה לעשות תשובה, וביד החזקה הרמב"ם כותב שישוב ויתוודה, לא שכשישוב שיתוודה, אלא שישוב ויתוודה, זאת אומרת שישוב. שני דברים. אז איך? אז האם יש מצוות לעשות תשובה או אין מצווה לעשות תשובה? האמת היא שהדבר הזה הוא כנראה שנוי במחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן, כי הרמב"ם בפרק שביעי מהלכות תשובה, הרמב"ם מביא את הפסוק ושבת עד השם אלוקיך, והוא אומר וכבר הבטיחה תורה שעתידין ישראל לעשות תשובה, שנאמר ושבת עד השם אלוקיך וכולי וכולי. זאת אומרת הרמב"ם רואה את הפסוק ושבת עד השם אלוקיך כהבטחה של התורה. התורה הבטיחה שאנחנו נעשה תשובה. רמב"ן על הפסוק הזה אומר שזאת מצווה. ושבת עד השם אלוקיך זה ציווי. אתה צריך לעשות תשובה, יש מצווה לעשות תשובה. זאת אומרת הוא חולק על הרמב"ם בשאלה האם הפסוק הזה מצווה אותנו או לא מצווה אותנו. ואני חושב שזה הבסיס להבין את הסתירה ברמב"ם. כי כשהרמב"ם מונה במניין המצוות שלו, כשהוא מונה מצווה, אז אפשר לראות בכמה מקומות הוא מסביר, שבמניין המצוות שלו לא תיכנס שום מצווה שאין עליה ציווי בתורה. זאת אומרת צריך להיות ציווי בתורה כדי שמצווה תימנה במניין המצוות. ויותר מזה הרמב"ם אפילו אומר בשורש השני, שאם יש מצווה שנלמדת מאחת מי"ג מידות הדרש, והיא לא כתובה במפורש אלא היא יוצאת מדרשה, גם זה לא מספיק כדי להפוך אותה למצווה דאורייתא, להכניס אותה למניין המצוות, כי זה לא כתוב בתורה, זה רק נדרש מהתורה. זאת אומרת הרמב"ם הוא אפילו יותר קיצוני ממה שתיארתי קודם, לא רק שהוא דורש שיהיה מקור בתורה אלא שיהיה מקור בתורה בפשט. אם זה נדרש מהתורה אז זה לא דאורייתא, לפחות לא במובן המלא. זאת אומרת מבחינת הרמב"ם לא תיתכן מצווה במניין המצוות שאין עליה ציווי בתורה. הלכה למשה מסיני? לא, לא תיכנס למניין המצוות. הלכה למשה מסיני לפי הרמב"ם זה דברי סופרים. בכמה מקומות הוא כותב את זה בלי קשר לשורש השני, בשורש השני הוא רק רומז על זה, אבל יש כמה מקומות שבהם הוא כותב את זה בפירוש. עכשיו צריך להבין, דברי סופרים זה כמובן לא הכוונה שחכמים המציאו את זה, זה הלכה למשה מסיני, אלא זה לא כתוב בתורה אלא הסופרים אמרו לנו שיש מצווה כזאת. זאת אומרת אבל זה לא כתוב בתורה. לפי הרמב"ם הקריטריון הוא מה שכתוב בתורה. מה שלא כתוב בתורה זה דברי סופרים. אבל זה מצוות, זה הופך אותן לדרבנן או שהן עדיין יכולות להיות עדיין משמעות דאורייתא? זה ויכוח גדול בין מפרשי הרמב"ם. אני מבין את הרמב"ם כמו שהבין אותו הרמב"ן, שכוונתו באמת שזה לא דאורייתא. יש כאלה, התשב"ץ ואחריו כולם כמעט, כמעט כל מפרשי הרמב"ם אחרי התשב"ץ הולכים בעקבותיו שהרמב"ם לא התכוון ברצינות. זאת אומרת זה ודאי שזה דאורייתא, זה רק קוראים לזה דברי סופרים כי זה לא כתוב בתורה, אבל זה לא אמירה הלכתית. מבחינה הלכתית המעמד ההלכתי של המצוות האלה זה דאורייתא. אבל הרמב"ן מבין שזה מצווה דרבנן ולכן תוקף את הרמב"ם בהשגות לשורש השני, תוקף את הרמב"ם על העניין הזה. הוא אומר מה זאת אומרת? הש"ס מלא מזה שזה דאורייתא, שספקא לחומרא וכל מיני דברים כאלה. אני במובן הזה אני מבין ברמב"ם, יש לזה כמה וכמה ראיות, כתבתי על זה חצי ספר פעם, יש לזה כמה וכמה ראיות שהרמב"ם התכוון שזה באמת לא דאורייתא. עכשיו המושג דברי סופרים כולל תחתיו כמה גוונים שונים וגם כמה רמות חומרה שונות. יש את הדרבנן הרגיל, תקנות, גזרות ודברים כאלה, פה זה איזה מעמד ביניים אבל זה לא דאורייתא. לא ניכנס לזה כרגע. לא לוקים על זה למשל לפי הרמב"ם. לפי הרמב"ם כותב מפורש, דבר שיוצא מדרשה זה לא לאו במובן הזה שלא לוקים עליו. זאת אומרת זה לא רק שאלה של האם להכניס את זה למניין המצוות או לא, יש לזה השלכה הלכתית. בכל אופן אז זה הקריטריון של הרמב"ם או דרישה לפי הרמב"ם מה צריך להיות כדי שדבר ייכנס למניין המצוות. עכשיו לפי הקריטריון הזה ברור שהרמב"ם לא יכול להכניס את מצוות התשובה למערכת למניין המצוות, כי אין פסוק שמצווה על זה. הפסוק של ושבת עד השם אלוקיך ראינו שהרמב"ם מפרש אותו כהבטחה, לא כציווי. אם אין פסוק שמצווה לעשות תשובה לא תיתכן מצווה לעשות תשובה לפי הרמב"ם. אז זה מסביר למה בספר המצוות הרמב"ם כותב שאין תשובה אין מצווה לעשות תשובה. אני טוען שביד החזקה הרמב"ם מכניס, לא אני טוען, זה ברור, ביד החזקה הרמב"ם מכניס את כל החובות ההלכתיות, דאורייתא, דרבנן, יש עליהם פסוק, אין עליהם פסוק, את כל מה שצריך לעשות. כל מה שצריך לעשות אמור להופיע ביד החזקה, לא משנה אם יש פסוק או אין פסוק. יש ביד החזקה הלכות חנוכה ופורים, קובץ שלם של הלכות, הלכות חנוכה ופורים בספר זמנים. אוקיי? איך זה נכנס שם? אין פסוק, זה הכל דרבנן. נכון, ברור, כי יש גם הלכות דרבנן ביד החזקה. ביד החזקה הרמב"ם לא מכניס רק את ההלכות דאורייתא, הוא מכניס את כל מה שצריך לעשות. הטענה שלי היא שהרמב"ם אומר ודאי שצריך לעשות תשובה. זה ברור לגמרי מתוך התורה, מתוך הסברה, מתוך מה שאתם רוצים, ברור שצריך לעשות תשובה, אבל במניין המצוות זה לא יכול להיכנס כי אין על זה פסוק. אז בספר המצוות הרמב"ם לא מביא מצווה לעשות תשובה כי שמה זה לא יכול להיכנס, אבל ביד החזקה כשהוא מונה את כל מה שצריך לעשות, אז הוא אומר שישוב החוטא מחטאו ויתוודה. זאת אומרת, ברור, צריך גם לשוב וגם להתוודות. אתה שואל אותי בספר הלכה מה צריך לעשות? צריך גם לשוב וגם להתוודות. מצווה מדאורייתא אי אפשר למנות את זה כי אין על זה ציווי. זה שני דברים שונים לגמרי. לכן נכון שהוא מונה את המצוות בתחילת קובצי ההלכות, אבל גם בחנוכה ופורים הוא אומר שיש מצווה אחת מדברי סופרים, שתי מצוות מדברי סופרים, חנוכה ופורים, ואז הוא מונה את זה. אז פה הוא אומר יש מצווה אחת שהיא שישוב, שזה מסברה או מרוח הקרא, ויתוודה, שזה יוצא מהפסוק והתוודו את חטאתם. בסדר? אז הסתירה הזאת בין היד החזקה לבין ספר המצוות נובעת פשוט מההבדל בז'אנר, מההבדל במטרה. ספר המצוות סופר את כל המצוות דאורייתא שהתורה מצווה. שמה אי אפשר להכניס את המצווה לעשות תשובה. ביד החזקה הרמב"ם מכניס את כל מה שצריך לעשות, לא משנה מה מקורו, אז שמה ודאי שהוא כותב שיש גם מצווה לשוב. צריך לשוב ולהתוודות כי יש חובה לשוב. עכשיו השאלה באמת שעולה מכאן זה למה התורה לא מצווה לעשות תשובה? בסדר, אז התורה לא מצווה, אבל למה באמת לא? דבר כל כך בסיסי, כל כך יסודי, למה התורה לא מצווה עליו? והתשובה היא כמו שאמרתי קודם, כי יש דברים שלא ייכנסו למניין המצוות בגלל שהם יותר מדי יסודיים, יותר מדי בסיסיים. המצווה לעשות תשובה היא חלק כמובן מהתפיסה שלי את עצמי שאני צריך לתקן את עצמי, נכון? כמו תיקון המידות מה שראינו קודם. ואם אני לא יוצא מנקודת מבט שזה בעצם המטרה שלי, שהמטרה שלי זה לקיים מצוות, אז אין מה לצוות עליי שום דבר. זאת אומרת זה תנאי להיותי מצווה. אז במובן הזה גם המצווה לעשות תשובה היא תנאי להיותי מצווה, וכיוון שכך היא לא מופיעה בתורה כמצווה. התורה לא מצווה עלינו את זה בדיוק מאותה סיבה שלא מצווה עלינו לתקן את המידות. בהקשר הזה כדאי לשים לב שהרמב"ם מכניס את העיקרון הזה של הבחירה, מופיע בהחלט ביד החזקה. בספר המצוות לא, אבל ביד החזקה כן. מוקדשים לזה שני פרקים בהלכות תשובה, פרק ה' ופרק ו'. אומר שזה עיקר שכל התורה תלויה בו, ככה הרמב"ם כותב שמה, מה שמחזק עוד יותר את השאלה אז למה אתה לא מונה את המצווה לבחור אם זה עיקר כל כך יסודי? והתשובה היא בגלל שזה עיקר כל כך יסודי. זאת אומרת הרמב"ם מביא את זה בהלכות תשובה, את המצווה לבחור, או את החובה לבחור, לא את המצווה לבחור, אבל לא ביד החזקה, בדיוק מה שראינו על תשובה אותו דבר יש על הבחירה. וזה מאותה סיבה, כיוון שבעצם לעשות תשובה פירושו לבחור, או לחזור להיות בוחר אם תרצו. זה הרעיון של לעשות תשובה ולכן דבר כזה אי אפשר לצוות עלינו, זה דבר כל כך יסודי שאי אפשר וגם לא צריך לצוות עלינו, כי מי שלא מבין את זה לבד גם ציווי לא יעזור בעניין הזה. אז זה מראה לנו ש… ולמה מצוות כמו ואהבת את ה' אלוהיך, כל מיני דברים שלא, גם סופר סופר יסודיים באמונה, אז לא הכל אמור להיות אותו דבר? זה לא, קודם כל אני לא יודע עד כמה זה יסודי באמונה ואהבת את ה' אלוהיך, זה דבר אחד, ודבר שני אני לא מדבר על דברים שהם יסודיים באמונה, אני מדבר על דברים שאי אפשר לצוות עליהם כי הם תשתית להיותך מצווה. זה יסודי בהלכה, לא יסודי. וזה הדבר שבלעדיו לא תיתכן הלכה, אז אי אפשר להכניס להלכה את החובה לקיים הלכות, או את הדרישות של להיותך אדם שבכלל אפשר לצוות אותו. כן, האם יהיה בהלכה שההלכות לא פונות לחתולים אלא רק לבני אדם? לא צריך להכניס את זה, כי החתולים בין כה וכה לא יכולים לקרוא את זה ולא יכולים גם לקיים את זה, אין להם בחירה וזה לא רלוונטי. אותו דבר פה, להכניס חובה לבחור לתוך ההלכה זה טרטי דסתרי. אם אני לא בוחר, גם את החובה הזאת אני אבחר לא לקיים. זה כמו לא להאמין, או להאמין. הבאתי קודם את הדוגמה הזאת של המצווה להאמין, אלא שכאן באמת הרמב"ם כן מונה, מצוות עשה א', אבל זאת שאלה גדולה כבר, כבר הקשו עליו הרבה מנושאי הכלים שלו, איך הוא מכניס את זה שם. היה לי פעם חשד שאולי זה רק הצהרה, זה לא באמת מצווה, איזה שהוא כותרת לספר המצוות, זה מצוות עשה א', כן, להאמין שיש שם מצוי ראשון וכולי, אבל מישהו הראה לי אחר כך שזה כנראה לא יכול להיות ההסבר, כי הרמב"ם מכניס את המצווה הזאת כאחת משש המצוות שמקיימים אותם תמיד. משמע שהוא תופס שזה לא הצהרה, זה באמת מטיל עלינו איזושהי חובה להאמין. אוקיי, טוב, אבל זה דיון שלא קשור אליי, זה בכל מקרה מקשים את זה על הרמב"ם. סליחה, סליחה, אם החובה לבחור היא תנאי לקיום המצוות, אז איך יכול הדטרמיניסט בכלל באמת להיות מקיים מצוות? הוא לא נכנס לקבוצה הזאת בכלל. אני חושב שהוא יכול להיות מקיים מצוות כי יש לו בחירה, זה שהוא לא מודע לזה שיש לו בחירה, הוא לא מודע לזה, אבל יש לו. לא, אבל מה הוא אומר בעצם, כשעומד הפרופסור הזה שאתה, שכחתי את שמו שאתה מדבר עליו, וולבובסקי, מה הוא אומר על זה? הוא לא אומר, מה הוא אומר על כל הרשימה שהבאתי בפעם הקודמת? אין לזה, לא, אבל זה ממש משהו בסיסי שבא ואומר, אדוני, אתה בכלל אל תדבר איתי על מצוות, אתה לא נכנסת לקבוצה הזאת. נכון, הוא לא יקבל את זה, הוא יטען שאנחנו מכונות דטרמיניסטיות והקדוש ברוך הוא משתמש בנו, לא מצווה עלינו. מה שנתפס אצלנו כציווי, מבחינתו זה תכנות או השפעה, או לא יודע איך שתקרא לזה, אבל זה לא פונה להכרעה שלנו, כן? זה ככה הוא מפרש הכל, אמרתי, זה מרוקן מתוכן כל דבר. אוקיי, את כל האמירה הזאת, דבר כל כך יסודי והכל, אלו פרשנויות שאני מציע כאן, אתה יכול להגיד זה לא כתוב ברמב"ם, את הרמב"ם שאומר שהבחירה היא התשתית לכל זה הבאתי בפעם הקודמת, בעניין הזה הוא כנראה לא יקבל את הדברים האלה של הרמב"ם. אז בסדר, מותר לחלוק על הרמב"ם אם אתה לא מסכים איתו, בפרט אם יש מידע מדעי שלא היה חשוף לרמב"ם. אבל אני אומר, זה בעצם לרוקן מתוכן את כל המערכת, זה לא לחלוק על הרמב"ם. למה? מה הוא אומר על זה? מה הוא אומר על הטיעון שזה מרוקן מתוכן? הרי גם מה שלפי דעתו זה מרוקן מתוכן. כן, אני מבין, אבל בוא, ההנחה היא שרוב החוקרים והפילוסופים הם דטרמיניסטים או… לא יודע, כבר מישהו שאל אותי בעבר, לא עשיתי סטטיסטיקה, יש טרנד כזה בשנים האחרונות, אם כי אני מתרשם שהוא קצת נחלש אולי, אני לא יודע ממש בזמן האחרון, אבל סתם התרשמויות, באמת לא עשיתי סקר כזה, אני לא יודע. אני חושב שצריך להבין, אם יש אנשים, ההנחה שלי היא שהם חכמים, צריך להיות להם סיבה, גם אם אני חולק עליה, כדאי להבין אותה. בסדר, כמו שהגששים שרים, כולם חכמים כולם, מה אני יכול לעשות? יש הרבה אנשים חכמים שאומרים דברים שאני לא מסכים איתם. זהו, ניסיתי לחשוב, ניסיתי להבין, לא מסכים. אם אתה רוצה לשמוע מה הם אומרים, צריך לשאול אותם, אני בטוח שהם יגנו על עצמם יותר טוב ממה שאני יכול להגן עליהם, כי אני לא קיבלתי את ההגנות שאני שמעתי. צריך לשאול אותם. טוב, זה כמו פעם, תמיד קופץ לי בעניין הזה שהיהודים שלומדים על הנצרות מהספרים של קורמן, אתה יודע, יש אברהם קורמן, היו לו כל מיני ספרים על מחשבת ישראל, אז יש כאלה שההשכלה שלהם על הנצרות היא מהספרים של קורמן, שבא לתקוף את הנצרות מהזווית היהודית. כשרוצים להבין תפיסה של מישהו, צריך לשאול אותו, לא כדאי לשאול את מי שחולק עליו ויציג את עמדתו אולי בצורה מוטה, אולי בצורה חלשה מדי. אני מציג את זה, משתדל אני חושב לעשות את זה ביושר, אבל אולי לא, צריך לשאול אותם. טוב, אז זה לגבי המרכזיות של נושא הבחירה. אני רוצה להעמיק את זה צעד אחד נוסף, וכאן גם כן זה משהו שפעם דיברתי עליו, הרב קוק באורות הקודש בחלק השני מדבר על השלמות וההשתלמות והוא אומר ש… שאחת השלמויות האנושיות זה היותך משתלם. זאת אומרת העובדה שאתה משתפר היא לא רק, או התהליך של ההשתפרות אין מטרתו רק להגיע למצב יותר משופר, זה לא אמצעי. אלא תהליך ההשתפרות יש לו ערך לעצמו. הוא לא רק אמצעי כדי להיות במצב יותר משופר, אלא התהליך בעצמו הוא עצמו שלמות, הוא עצמו ערך. אדם שמתקדם יש לו יתרון שהוא א' זה שהוא מתקדם וב' זה שאחרי ההתקדמות הוא גם יהיה יותר טוב. זה שני דברים. בעניין הזה אפשר להבין למשל את מה שאומרים חז"ל שבעל תשובה עדיף מצדיק גמור. לכאורה זה דבר מוזר, כי בעל תשובה לכל היותר נגיד אחרי שהוא עושה תשובה מלאה ומתקן את כל דרכיו ומוחק את כל חטאיו והכל, אז הוא הגיע למדרגה של צדיק גמור. איך יכול להיות שבעל תשובה הוא יותר מצדיק גמור? מה יכול להיות בכלל יותר מצדיק גמור, יותר מהמקסימום האפשרי, יותר ממאה אחוז? מה יכול להיות? אז אומר אז הטענה היא שבעל תשובה יש לו שלמות מסוימת שלצדיק הגמור אין. וזה היותו משתפר, היותו משתלם. הוא בעל תשובה, הוא עשה דרך, הוא התקדם. וההתקדמות הזאת היא לא רק אמצעי כדי להפוך לצדיק גמור, נגיד שהוא נהיה צדיק גמור אחרי שהוא גמר את תהליך התשובה שלו, אלא להתקדמות בעצמה יש ערך. וזה היתרון שלו על הצדיק הגמור. יש לו יתרון שהצדיק הגמור לא עשה את ההשתפרות הזאת והבעל תשובה כן. אז הרב קוק שואל, מין זה קצת פלפול תיאולוגי כזה אבל אני חושב שהוא לא פלפול, יש בו הרבה הרבה עומק. הוא שואל איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא הוא שלם או הוא מושלם, את השלמות הזאת של היותו משתלם לא יכול להיות שיש לו. כי אם הוא מושלם אז אין לו דרך להשתלם. הרי הוא הוא כבר מושלם. אז אם אין לו דרך להשתלם אז הוא לא משתלם, ואם הוא לא משתלם אז אחת מהשלמויות חסרה לו, כי להיות משתלם זו בעצמה שלמות. אז יוצא שהוא בעצם לא מושלם, הוא לא שלם. זה השאלה שהוא שואל. ומה שהוא עונה על זה זה שבשביל זה בעצם אנחנו נבראנו. אנחנו כיצורים חסרים שיכולים להשתלם, יכולים להשתפר, כן לעלות במדרגות הרוחניות או איך שתקראו לזה, אנחנו נבראנו כדי להוציא אל הפועל משהו שהקדוש ברוך הוא לא יכול. הוא לא יכול להשתלם אז הוא ברא אותנו כיצורים חסרים ופגומים שכן יכולים להשתלם. ובעצם השלמות הזאת של הקדוש ברוך הוא מושגת על ידינו. ככה הוא טוען. וזה מה שהוא קורא שמה, זה בעצם לשון כבר של קדמונים, אומר סוד העבודה צורך גבוה. כן, כשמשתמשים במושג עבודת צורך גבוה הרבה פעמים מקדימים לזה את המילה סוד. למה? כי עבודת צורך גבוה פירוש הדבר שהעבודה שאנחנו עושים היא לצורכו של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא צריך אותנו. זאת אומרת אנחנו עושים משהו שהוא לא יכול לעשות בעצמו, אנחנו עושים את זה עבורו. ובעניין הזה, כן זה קצת מבחינה תיאולוגית קצת קשה לשמוע דבר כזה, הרי הקדוש ברוך הוא כל יכול, יכול לעשות הכל, איך זה יכול להיות שיש משהו שאנחנו יכולים לעשות והוא לא יכול לעשות, שהוא צריך אותנו כדי שזה יתבצע. לכן אומרים זה סוד העבודה צורך גבוה. כן זה איזה שהוא סוד, הוא קיים אבל צריך להיזהר לא להגיד אותו כי זה יבלבל אנשים. אנשים חושבים שהקדוש ברוך הוא לא צריך אותנו בשום צורה, אבל זה לא נכון. יש דברים שבשבילם הוא צריך אותנו, וזה סוד העבודה צורך גבוה. האר"י ז"ל כותב על זה מביא על זה את הפסוק של תנו עוז לאלוהים. מה זה תנו עוז לאלוהים? שאנחנו נותנים כוח לקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שבלעדינו בעצם היה משהו שהיה חסר לו, שהוא לא היה יכול לעשות או שהיה חסר לו, ואנחנו משלימים לו את העניין הזה. כן, האר"י ז"ל בתחילת עץ חיים הוא כותב שלמה העולם נברא, כדי להוציא מהכוח אל הפועל את שמותיו של הקדוש ברוך הוא. במובן הזה כן כמו שאומרים חז"ל אין מלך בלא עם. זאת אומרת אם אין לכם עם אתם לא יכולים להיות מלך. אז הנה למשל עוד דוגמה שהקדוש ברוך הוא לא יכול להיות מלך העולם כשאין עולם. זאת אומרת אם אנחנו לא קיימים אז חסר משהו בפונקציות של הקדוש ברוך הוא, לפחות במימוש שלהם. כמו שכתוב אדון עולם, אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא. אז הוא מלך לפני שכל היצורים נבראו. יש מלך בלא עם? לא, יש פוטנציאל של מלך. אבל הפוטנציאל הזה בשביל לצאת מן הכוח אל הפועל צריך שיהיו לו נתינים. בלי שיש נתינים אין מלך. ולכן הקדוש ברוך הוא בעצם ברא אותנו כדי שאנחנו נשלים או נוציא אל הפועל כל מיני פונקציות שהוא עצמו לא יכול להוציא אל הפועל. אני רוצה להציע אולי משהו אחר כי זה קצת גם קשה באמת לתפיסה מה שאתה אומר עכשיו. הצדיק הגמור גם עובר תהליך של השתלמות עד שהוא יגיע לצדיק הגמור, רק שיש אולי פער או הבדל בין המאמץ שמשקיע חוזר בתשובה לבין המאמץ שמשקיע צדיק הגמור. שניהם עוברים תהליך של השתלמות. ולכן אני אומר שמבחינת הקדוש ברוך הוא הוא לא צריך לעבור את תהליך ההשתלמות. הוא ברא אותנו עם פגם מסוים, שאנחנו לא שלמים. עכשיו אנחנו עוברים תהליך של השתלמות. זה לא מפני שעכשיו חסרה לקדוש ברוך הוא תכונה מסוימת, אלא יש תהליך להגיע לשלמות אבל זה לא מוריד ממנו דבר נוסף. הרי אתה לא, אנחנו לא באים ואומרים הקדוש ברוך הוא לא מקיים את המצווה הזו הוא לא שלם. הרי הוא לא צריך לקיים את המצוות. אז הוא לא שלם. יש מדרש חז"ל שהקדוש ברוך הוא מקיים הכל, אבל זה מניח תפילין ומקיים את כל ה… אני לא רואה אותו בדמיונות שלי מניח תפילין. כן, לא, זה ברור שזה מדרש, זה מדרש אגדה. הטענה היא שאותו דבר שמשיגים עם הנחת תפילין לקדוש ברוך הוא גם יש אותו. לא, אבל אני אומר ההשתלמות… כמו שהמלאכים קיימו את התורה לפני שהיא ירדה וניתנה למשה רבנו. אז המלאכים הניחו תפילין, כיבדו הורים ושמרו שבת, לא עשו מלאכה? רק הטענה היא שיש פה איזה שהם שלמויות רוחניות שמושגות על ידי המצוות האלה שקיימות גם אצל המלאכים או גם אצל הקדוש ברוך הוא. אבל אני אומר שההשתלמות לא צריכה להיות ערך בפני עצמו כדי לפתור את הבעיה של צדיק גמור. לא, אז אני אומר יכול להיות שאתה חולק על הרב קוק, אבל קודם כל בוא ננסה להבין מה אומר הרב קוק. את הרב קוק זה מה שהוא טוען, שההשתלמות היא אחת מן השלמויות. עכשיו לגבי מה שתיארת קודם, הצדיק הגמור שאתה אומר שגם הוא משתלם, אז זה בעצם אומר שכל צדיק גמור הוא גם בעל תשובה, זה לא אין שום בעיה. נכון, נכון. אז בסדר, אז בעל תשובה עדיין עדיף מצדיק גמור, רק אתה טוען שהדמות הזאת של צדיק גמור היא דמות אוטופית. היא לא באמת קיימת. כי כל צדיק גמור בפועל, כל אדם שהוא צדיק גמור זה בעצם מישהו שעשה תהליך והגיע להיות צדיק גמור. או במילים אחרות, כולם בעלי תשובה. זה אין בעיה. אתה יכול להשוות בין טיפוסים שהם לא טיפוסים ריאליים אלא טיפולוגיים. יש הרבה פעמים שאנחנו מדברים על אנשים או על דמויות שהן לא דמויות שמתממשות בעולם, אלא זה דמויות טיפולוגיות כאלה שאנחנו מגדירים אותן כדי להבין דברים שקורים בעולם. נגיד שאני רוצה להבין את ההליך של התשובה, את המשמעות של התשובה, אני אומר בוא נחשוב על מישהו שהוא צדיק גמור מלידה. הוא כל הזמן צדיק גמור, הוא לא נפל, הוא לא התקדם, הוא מושלם. נניח שיש מישהו כזה, אין מישהו כזה, אבל נניח שיש. הטענה היא שהבעל תשובה עדיף עליו. בסדר? אז ההשוואה הזאת אפשר לעשות גם אם לא מניחים שיש בפועל בעולם צדיקים גמורים במובן הצרוף. עדיין זה השוואה מועילה כדי להסביר מה המשמעות של התשובה, להסביר את עצם העניין שההשתלמות היא עצמה אחת השלמויות. סליחה רגע. רעות דיין נפטרה הלילה. עילוי נשמת… אולי זה לא ניתנה תורה למלאכי השרת בגלל שאין להם את החיסרון. לא הבנתי? לא ניתנה תורה למלאכי השרת בגלל שאין להם את החיסרון. נכון, בדיוק ככה. כל ההורדה של התורה מהמלאכים לבני אדם זה בגלל שחיפשו יצורים פגומים שיוכלו להשתלם. זאת בעצם הטענה של הרב קוק. אשתי נכנסה עכשיו היא ביקשה ממני, רעות דיין הייתה חברה טובה שלה בשנים האחרונות, היא נפטרה הלילה, אז היא ביקשה שהשיעור הזה אני אקדיש לעילוי נשמתה. טוב, לא יודע מה זה אומר ואם זה עוזר, אבל אינשאללה. בכל אופן, אז לענייננו, הטענה של הרב קוק בעצם זה שכל הרעיון של מתן תורה או של הבריאה שלנו זה דווקא בגלל שאנחנו יצורים פגומים ויכולים להתקן. ובמובן הזה אנחנו יכולים להוציא אל הפועל משהו שהקדוש ברוך הוא עצמו לא יכול להוציא אל הפועל ובשביל זה נבראנו. הבאתי פעם בעניין הזה. בספר יונה בסוף ספר יונה יש את הקל וחומר המוזר הזה של על הקיקיון, כן שהקדוש ברוך הוא מזמן לו קיקיון ואז שלח שם תולעת ורוח קדים והקיקיון מתייבש ונובל. ואז יונה שואל את נפשו למות והקדוש ברוך הוא שואל אותו "ההטב חרה לך על הקיקיון?", אז הוא אומר "היטב חרה לי עד מוות". אז אומר לו הקדוש ברוך הוא "אתה חסת על הקיקיון שלא עמלת בו ולא גידלתו ואני לא אחוס על נינווה העיר הגדולה שיש בה רבבות אנשים ובהמה רבה וכולי?". אז קל וחומר כזה, אתה חסת על הקיקיון אז אני לא אחוס על נינווה? עכשיו איזה מין קל וחומר זה? הציניקנים מיד שואלים, זה לא ציניקנים זאת לכאורה האמת. יונה לא חס על הקיקיון, הוא חס על עצמו. כן, זה כמו הדייג שאם הוא אוהב דגים אז למה הוא דג אותם? עוד פעם הגששים. אם הדייג אוהב דגים למה הוא דג אותם? הוא אוהב את עצמו לא את הדגים. זאת אומרת יונה לא חס על הקיקיון, יונה היה צריך את הקיקיון כי הוא נתן לו צל, אז בעצם הוא לא חס על הקיקיון הוא חס על עצמו. מה זה איזה מין קל וחומר זה מיונה על הקיקיון לקדוש ברוך הוא על נינווה? עכשיו אמרתי שעל השאלה הזאת אני יכול לענות בשתי צורות. צורה אחת היא נפקא מינה לימים האלה, לא בשיעור פה אלא לימים, אולי לימים האלה אבל במידה רבה גם לימים האלה, וזה שעל סמך מה אנחנו מניחים שיונה לא חס על הקיקיון? בגלל שברור לנו שאם ליונה יש אינטרס שהקיקיון ייתן לו צל, אז כנראה שמה שנחמץ לבו זה בגלל שהוא דאג לעצמו לא לקיקיון. אבל זה ראש קרימינלי. מי אמר לכם שיונה לא חס באמת גם על הקיקיון? חוץ מזה שהוא היה צריך את הקיקיון הוא גם חס עליו, אולי היו שני דברים? זאת אומרת העובדה שיש לבנאדם, לכן אמרתי זה נוגע לימים האלה, כי העובדה שיש לבנאדם אינטרס לא אומרת בהכרח שהפעולות שלו הן פעולות שנעשו רק לצורך האינטרס. נפקא מינה לפרשנויות פוליטיות למיניהן. פוליטיקאי שעושה צעד שייתן לו איזשהו בונוס פוליטי, בסדר, ייתן לו איזשהו ימלא לו איזשהו אינטרס פוליטי, זה עוד לא אומר בהכרח שהצעד הזה לא היה צעד שנעשה גם ממניעים טהורים. זה שהדבר הזה גם מועיל לי, זה לא אומר שלא הייתי עושה את זה גם בלי זה, כי אני באמת חושב שזה חשוב. בסדר? אני מוכרח אני מוכרח להתערב כאן ורק להגיד מילה אחת על ההקשר, אנחנו לא אומרים שיכול להיות שהוא לא יפעל ממניעים טהורים אנחנו רק אומרים שהפוטנציאל הקיים כבנאדם נורמלי עם תכונות אנושיות לפעול למען האינטרס שלו פוטנציאל כזה מונע מהאדם לתפקד במשרה רמה. בוא עוד פעם, אני לא אתחיל לא אתחיל להתווכח… לא יכולתי להתאפק אבל זה בסדר. לא אתחיל להתווכח על ביבי עכשיו, אני בעניין הזה אני כמוך. אבל אני מתכוון לעצם הפרשנות, אני מדבר על אמירה כללית. ברור שצריך להשתדל לדאוג לזה שלאנשים לא יהיו אינטרסים כדי שלא יהיה להם יצר לפעול בשביל האינטרסים, זה כמדיניות. אבל עכשיו אני אומר, וואנס בנאדם עשה פעולה והעובדה שהיא הביאה לו ערך כלשהו, האם זה אומר בהכרח שהפעולה נעשתה בשביל הערך? לא, לא בהכרח. יכול להיות שהיא נעשתה ממניעים טהורים למרות שהיא נתנה לו איזושהי תוספת ערך. במובן הזה אני חושב שגם בהקשר של יונה הקדוש ברוך הוא אולי ראה שבליבו הוא באמת חס על הקיקיון. זה שהקיקיון נתן לו ערך זה עוד לא אומר שהוא לא באמת גם חס עליו. מה המשמעות לחוש על הקיקיון? מה המשמעות בלחוס על קיקיון? זה צומח, זה לא חי. הנה זה אתה יודע זה כמו הסיפור על הרב קוק ורבי אריה לוין שהוא קטף עלה והרב קוק נורא הזדעזע. יש איזושהי הזדהות עם הטבע אקו אתיקה אם תרצה שאתה חס גם על בעלי חיים, אתה חס על צמחים, אתה חס על כל מה שקיים בעולם לא רק על בני אדם. לא חשוב זה עם ה… למה משה רבנו לא היה צריך להכות את היאור? כי היאור עשה לו טובה, הוא החביא אותו במדרש הידוע. לא, זה מצד עצמו, הכרת הטוב זה על הבנאדם זה לא על היאור. לא כלפי היאור, הכרת הטוב ליאור זה לא מעניין. לא לא לא, אז מה? שם ההסבר הוא שזה מידה שאדם הכרת הטוב צריכה להיות מידה באדם. אין בעיה, אז שיכיר טובה לבני אדם, למה ליאורים? היאור לא צריך את זה, זה לא רלוונטי. אז אתה יכול להגיד שזה נועד כדי לחזק אצלו את המידה הזאת. אז גם פה אני יכול להגיד אותו דבר. זאת אומרת יונה היה כל כך רחמיו על כל מעשיו שגם קיקיון שבעצם לא מרגיש הוא חש רחמים עליו. חבל, למה למה להרוג אותו מיד כשהוא רק נולד, אחרי לילה שהוא קיים. טוב, בכל אופן זה מה שכתוב שם בפסוק, אז חובת ההסבר היא לא עליי בהקשר הזה. בכל אופן אז הסבר אחד בעצם אומר שלא נכון, יכול להיות שיונה באמת חס על הקיקיון באופן אמיתי. זה שהיה לו אינטרס, זה לא אומר בהכרח שהוא לא חס על הקיקיון. ואם זה כך, אז הקל וחומר הזה חוזר למקומו. זה הקדוש ברוך הוא חס על נינוה ויונה חס על הקיקיון, ואומר לו הקדוש ברוך הוא, אם אתה חסת על הקיקיון שלא עמלת בו ולא גידלתו, שבן לילה היה ובן לילה אבד, ואני לא אחוס על נינוה שקיימת הרבה זמן? יש בה הרבה אנשים ובהמה רבה וכולי, אז זה קל וחומר מצוין. זה צד אחד. כאן שיניתי את התפיסה לגבי יונה. מה שנוגע אלינו יותר זה שינוי התפיסה לגבי הקדוש ברוך הוא. אפשרות אחרת להסביר את זה. יונה באמת פעל מסיבות אינטרסנטיות. הוא לא חס על הקיקיון, הוא חס על עצמו. אבל גם הקדוש ברוך הוא לא חס על נינוה אלא על עצמו. כשהקדוש ברוך הוא אומר אתה לא חסת על הקיקיון, הכוונה הרי אתה צריך את הקיקיון ותראה כמה אתה צריך אותו. אתה לא מבין שאני צריך את נינוה? קל וחומר שאני צריך את נינוה. הרי בשביל מה בראתי אותה אם אני לא צריך אותה. אני בראתי את נינוה כי אני צריך אותה. אז גם אני פועל מסיבות אינטרסנטיות בדיוק כמוך. ושוב פעם יש פה קל וחומר באותו מישור. או ששניהם אלטרואיסטים או ששניהם אינטרסנטים. אז אפשר להסביר שיונה היה אלטרואיסט למרות שלא נראה כך, ואפשר להגיד שהקדוש ברוך הוא אינטרסנט למרות שלא נראה כך. ובשני המקרים אתה משווה את הקל לחמור, כן, אתה בונה את הקל וחומר, מעמיד את הקל וחומר על אדנים שווים. ובאמת כשמסתכלים על הקונטקסט בספר יונה, אז בספר יונה באמת את זה ראיתי פעם נדמה לי במאמר של אביעזר, אבל חושב שיש עוד מפרשים שאומרים, נתן אביעזר הפיזיקאי. ראיתי פעם מאמר שהוא עשה על ספר יונה, פעם ניסיתי לאתר את זה אחר כך ולא הצלחתי, אבל ראיתי את זה פעם במאמר שלו. הטענה היא שהיה ויכוח בין יונה לבין הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא שלח אותו בתחילת הספר לנינוה להחזיר אותם בתשובה. ויונה הנביא בורח, לא רוצה ללכת. מה הרעיון שם? זאת אומרת בורח. זה מתאר בעצם איזשהו ויכוח עקרוני. יונה הנביא לא מקבל את הגישה שהקדוש ברוך הוא מנסה להכתיב לו. הוא אומר, אם הם חטאו תחסל אותם. למה צריך ללכת לשמה ולהחזיר אותם בתשובה וזה? אם הם חטאו, שאלו לחוכמה חוטא מה דינו, כן, שימות, כמו שחז"ל דורשים. באופן עקרוני, מי שחטא אין לו זכות קיום. וזה הוויכוח של יונה עם הקדוש ברוך הוא ולכן הוא בורח וכולי. אם מסתכלים על הספר בפריזמה הזאת, אז הקל וחומר שמסיים את הספר, נדמה לי שהוא ממש מביא את זה לאיזה קרשנדו כזה, כן, מביא את זה לאיזשהו שיא, בזה שהקדוש ברוך הוא בעצם אומר ליונה, אתה לא מבין את כל הסיפור. הקל וחומר הזה בעצם אומר ליונה, אתה לא מבין את כל הסיפור. אם אתה חושב שמי שחוטא צריך למות, אתה לא מבין למה אתה ובני אדם בכלל נבראתם. אתם נבראתם רק בגלל שאתם יצורים חוטאים שיכולים לעשות תשובה ולהשתפר. הרי בשביל זה הבאתי אתכם לעולם. בגלל שאני לא יכול לעשות את ההשתפרות הזאת. אני צריך יצורים פגומים כמוכם שאחרי שהם חוטאים עושים תשובה ומשתפרים חזרה. ולכן אם אתה אומר לי שאני צריך לחסל כל אדם שעשה תשובה, אין לך מושג על מה אתה מדבר. אני צריך לחסל בן אדם שלא חטא. הצדיק הגמור שאמר לנו קודם עזרא שלא באמת קיים, אם הוא היה קיים היה צריך לחסל אותו, כי הוא מיותר, יצור מיותר. את המושלמות יש לקדוש ברוך הוא יותר טוב גם בלעדיו, מצד עצמו. מה שהוא צריך אותנו זה דווקא בגלל חוסר השלמות שלנו. בגלל שאנחנו יצורים פגומים שיכולים להשתלם. אז לכן פה הקדוש ברוך הוא אומר ליונה, אתה הפכת את הקערה על פיה. דווקא את הבעלי תשובה אני צריך. אני צריך את אותם אנשים שחטאו כדי שיעשו תשובה. בשביל זה אני שולח אותך אליהם. כי בשביל זה כל העסק נברא. אני לא צריך צדיקים גמורים. מה זה מעניין? אני צדיק גמור יותר טוב מכולם. זה לא חסר לי. צדיקים גמורים זה היחס, היחס של הקדוש ברוך הוא לצדיקים גמורים זה יחס אלטרואיסטי. הוא עושה את זה בשבילם, אם הם בכלל קיימים, לא יודע אם הם קיימים. היחס של הקדוש ברוך הוא לבני האדם החוטאים, הפגומים, שמשתפרים, כן, זה יחס אינטרסנטי, לא אלטרואיסטי. הוא צריך אותנו. כי הוא לא יכול לעשות את זה. הוא ברא אותנו כדי שאנחנו נעשה את זה עבורו. וזה בעקבות הוויכוח בין הקדוש ברוך הוא לבין יונה, זה הקל וחומר שבסוף הספר, זה בדיוק מה שבא להגיד ליונה. עכשיו שומעים אותי? עכשיו כן. אוקיי, לא יודע מה קרה פה. בקיצור, אז אבל שמעתם את מה שאמרתי על הקל וחומר של יונה. זאת אומרת שיונה, יונה, בעצם הקל וחומר בא להסביר ליונה את הנקודה שלגביה נסוב הוויכוח בכל הספר, שהקדוש ברוך הוא לא צריך צדיקים גמורים. הוא הצדיק הגמור הכי גדול. הקדוש ברוך הוא צריך אנשים שחוטאים ועושים תשובה, כיוון שאז הם יכולים להשתלם מה שהוא לא יכול לעשות, ובשביל זה הם פה. יצורים שלא חטאו אף פעם, יצורים שהם צדיקים גמורים, הם יצורים מיותרים. ולכן זה מה שהקדוש ברוך הוא מנסה להמחיש ליונה דרך הקל וחומר של הקיקיון. שאתה בעצם חס על הקיקיון כי אתה צריך אותו, גם אני חס על נינווה כי אני צריך אותה, ואני צריך דווקא את נינווה, לא אותך. אני צריך את נינווה בגלל שנינווה זה יצורים משתפרים, וזה באמת מה שקרה שם בסוף. ואגב יונה נגיד אם הוא מייצג את הצדיק הגמור, אז יונה ההצדקה שלו לקיומו שלו זה בזה שהוא הולך לנינווה ומחזיר אותם בתשובה ובכך תורם לזה שתהיה בעולם השתפרות. אז במובן הזה למרות שהוא צדיק גמור, יש לו אפשרות לתרום לתהליכי ההשתפרות של העולם. ובמובן הזה אולי זה נותן, אנשי נינווה נותנים את ההצדקה לקיומו של יונה. למרות שהוא כאילו הצדיק הגמור שלא חוטא, והם, בהפוך על הפוך הוא כן חטא כי הוא ברח מהקדוש ברוך הוא והוא התווכח איתו, אבל זה חטא אידיאולוגי, כן, הוא לא הסכים עם התפיסה שהקדוש ברוך הוא ביטא. אז הקדוש ברוך הוא עונה לו בהפוך על הפוך, הוא אומר לו אתה זכות הקיום שלך כצדיק גמור זה בגללם, בגלל שהם יצורים שחוטאים ועושים תשובה, אז אתה אם אתה יכול לתרום לזה שתהיה השתפרות בעולם, זה מה שנותן משמעות לקיומך שלך, לא זה שאתה צדיק גמור. אל תתווכח איתי על האם לסלוח לחוטאים ולקבל את תשובתם או לא לסלוח להם. זה כל העניין. תשובה קדמה לעולם. מה שחז"ל אומרים שתשובה קדמה לעולם זה כל הרעיון. מה זה תשובה קדמה לעולם? כל העולם נברא כדי שיהיו בו בעלי תשובה כי אחרת מי צריך את העולם? זה התוכנית, כל הסיפור, בשביל זה כל הסיפור נברא. מה שמאיר באור נוסף למה התורה והרמב"ם בעקבות מה שהוא מבין בתורה לא מונים את המצווה לעשות תשובה, כי זה התשתית לכל מערכת המצוות, לכל בריאת העולם בכלל. אין מה למנות את זה כמצווה, או היותך בוחר, כי אמרתי שבעצם התשובה זה היותך בוחר. להיות בוחר ולעשות תשובה זה הדברים הכי יסודיים שיש, ברור שאי אפשר למנות אותם במניין המצוות, זו לא מצווה אחת מתוך התרי"ג. עכשיו זה גם מה שנאמר במדרש על התשובה של משה רבנו כשהוא עלה לשמיים והמלאכים אומרים למה להוריד את התורה? הוא אומר לכם אין יצר הרע. כן. לא, השאלה המעניינת על זה דיברתי בהקשר אחר, השאלה שעולה שם זה מעיקרא מאי קסברו המלאכים? אז מה המלאכים עשו עם התורה? למה הם רצו שהתורה תישאר שם למעלה ולא תרד למטה? מה הם חשבו? משה רבנו הרי שאל אותם שאלה טובה: אב ואם יש לכם? אתם עובדים בששת ימי השבוע שאתם צריכים לנוח בשבת? אתם גוזלים? מה אתם עושים עם התורה? אז על זה פעם נתתי סדרה על המשמעות של תורה, מה זה תורה, שהתורה זה לא בדיוק המעשים האלה אלא זה ביטויים לעקרונות רוחניים. אבל כן, זה היבט אחד של הוויכוח שמתואר שם במדרש. ובכלל הנקודה שצריך להבין פה זה שאני רוצה, זה בעצם אני רוצה לסיים פה את כל הסדרה הזאת. אנחנו פה מסיימים, אז אני רוצה, אני חושב שזאת נקודה טובה לסיים בה את העניין כי מה שאנחנו רואים כאן זה שהוויכוח אם יש לאדם בחירה או אין לאדם בחירה זה לא איזשהו ויכוח מדעי, פילוסופי, צדדי, כזה או אחר. יש פה שאלה אם יש בכלל בני אדם. בעולם דטרמיניסטי בן אדם הוא קוף, קוף יותר שיודע לבצע משימות אולי יותר מתוחכמות, זה הכל. אין בני אדם בעולם. יש בעלי חיים משוכללים יותר. זה עולם אחר לגמרי. השאלה אם יש בחירה או אין בחירה היא לא איזה ויכוח צדדי, היא ויכוח על השאלה מה זה העולם הזה שנמצא פה וכמובן גם בשביל מה הוא נברא. אם העולם הוא כולו דטרמיניסטי זאת שאלה באמת גדולה, לא שאנחנו יכולים אולי להבין למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, שאלה קשה. אבל פה נראה שיש כמעט חוסר ייתכנות לתשובה בכלל כי אם העולם הוא דטרמיניסטי אז בעצם כל מה שהעולם עושה. זה מה שהקדוש ברוך הוא תכנת אותו לעשות. זאת אומרת בשביל מה צריך את כל זה? שיעשה את זה לבד, שיעשה את זה בעצמו. מחשב. כמו מחשב. כן. ובשביל מה צריך את זה? ואם הקדוש ברוך הוא יודע לעשות את זה, אז שיעשה את זה לבד. אנחנו מיותרים פה, אנחנו אמצעי, אנחנו לא, וגם לא ברור אמצעי למה. אז תעזוב הכל. זאת אומרת, נראה שהבחירה זה לא איזה שהוא אספקט קונטינגנטי, שאתה יכול לאמץ אותו, אתה יכול לא לאמץ אותו, עניין צדדי, סוגיה שאפשר להתווכח עליה או לא. יש פה משהו כל כך יסודי שהוא התשתית שמסבירה למה בכלל כל העולם הזה קיים. להתווכח על השאלה אם יש לנו רצון חופשי זה בעצם להתווכח על משהו הרבה הרבה יותר יסודי מכל ויכוח אחר שיכול לעלות על הדעת. זה ויכוח על השאלה אם בכלל ייתכנו ויכוחים. זאת אומרת, זה לא רק דיונים, זה כל כך יסודי שקשה אפילו לתאר את הדבר הזה. אני רוצה בעניין הזה להביא השלכות, השלכות מסוימות, ובזה באמת מן הראוי לסיים את הסדרה המאוד מאוד ארוכה הזאת. יש בגישה החינוכית המקובלת, אז אנחנו רגילים לחשוב שנגיד ילד או תלמיד או חניך, כן, שנגיד מחליט לנטוש את מחויבותו הדתית, לצאת בשאלה מה שנקרא, זה כישלון חינוכי. ככה מסתכלים על זה בעולם הדתי. אני רוצה להעלות פה פן אחר או הפוך. במובן מסוים בן אדם שבוחר לעשות, בוחר בדרך כלשהי, למרות שאני לא מסכים לדרך שבה הוא בחר, יש בזה הצלחה חינוכית. האיש בחר בדרכו. לעומת זאת, בן אדם שהולך בדרך הנכונה אבל בלי לבחור, יש בזה גם סוג של כישלון. הדרך כמובן נכונה, אני שמח שהוא הולך בדרך הזאת, אבל אם הוא לא עושה את זה מתוך ההכרעה שלו, מתוך זה שהוא בחר בדרך הזאת, יש בזה סוג של כישלון. לכן התמונה יותר מורכבת ממה שמסתכלים בדרך כלל. טוב שלא הבאנו את הבנים שלנו לשיעור הזה. רגע, לא שומע כלום. טוב שלא הבאנו את הבנים לשיעור. למה? תביאו אותם. אני חושב שחשוב מאוד שהם ישמעו את זה. כן, כן. בדיוק זו הנקודה. אני חושב שחשוב גם להשמיע את זה, לא רק לחשוב את זה. צריך להשמיע את זה, זה חשוב מאוד. זאת אומרת, צריך להבין שאנחנו נמצאים פה כדי לבחור. לא כדי לשמור שבת, אלא כדי לבחור לשמור שבת. זה לא אותו דבר. אם מישהו שמר שבת לא מתוך בחירה, או מישהו בוחר אבל לא לשמור שבת, אף אחד משניהם הוא לא התוצר המושלם של החינוך הדתי. התוצר המושלם אמור להיות מישהו שבוחר בדרך הטובה או בדרך הנכונה. אוקיי? אבל אם מישהו לא בוחר, או שהוא בוחר בדרך הלא נכונה, שניהם זה סוגים שונים של כישלון. מי עדיף על מי אני לא יודע, אבל שניהם זה סוגים מסוימים של כישלון, כישלון חלקי או משהו כזה. ולכן במובן הזה אני בכלל לא בטוח שההתייחסות, או ליתר דיוק אני בטוח שלא, ההתייחסות המקובלת כאילו שמישהו שבחר לנטוש את הדרך זה כישלון ומישהו שנשאר בדרך זאת הצלחה, אני לא מסכים. אני לא מסכים. תלוי בשאלה למה זה נעשה. אם הוא נטש את הדרך מתוך בחירה יש פה הצלחה, לצערי הצלחה חלקית. הייתי שמח שהוא יבחר גם בדרך שבעיניי היא נכונה. אבל קודם כל הוא בחר. זה צלם אלוקים שלו. קודם כל הוא צריך לעשות את מה שבשבילו הוא נולד. הוא נולד בשביל לבחור, לא בשביל לשמור שבת. בשביל לבחור לשמור שבת. ומישהו ששומר שבת לא כי הוא בחר אלא כי האינרציה היא המקום הכי נוח, לא רוצה לעזוב את אזור הנוחות שלו, אז ספק רב עד כמה ערך יש בדבר הזה, כי הוא לא בחר בזה. אז עד כמה זו באמת פעולה שאפשר לייחס אותה אליו. הוא פשוט תועל לעשות את העניין הזה, כן? זאת לא פעולה שהוא החליט עליה. אולי זה היתרון של החוזר בתשובה? מה? אולי זה היתרון של החוזר בתשובה? לא בדיוק, כי הצדיק הגמור יכול להיות בהחלט שהוא בחר בדרכו רק הוא בוחר כל הזמן ולא נכשל, הוא בוחר נכון כל הזמן. לכן זה לא זהות. יש פה, צדיק גמור יכול בהחלט להיות אדם שכל הזמן מכריע, רק הוא במאה אחוז הכריע נכון. הוא אף פעם לא נכשל. אוקיי? אבל הרב, אני אומר הרצון יותר בזה ששינה את דרכו. זה נכון, אמרתי קודם. אבל בהיבט הזה זה לא אומר שהצדיק הגמור הוא לא אדם שמכריע. הוא אדם שמכריע, רק הוא מכריע כל הזמן נכון. קודם דיברתי על היתרון שבהשתלמות, זה עוד פרשייה. הרי אומרים גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. זה לא קשור? לכן? נו, לכן הוא עושה את זה מתוך ציווי, לא מתוך שזה היגיון או שאתה רוצה, אלא אתה מצווה לעשות את זה. בדיוק. לא דיברתי על היגיון של אני רוצה. לא, בכלל אני אומר, יש דברים הגיוניים הרי גם בשבת, זה דבר הגיוני. כן, אבל אני לא מדבר על היגיון, זה שאלה אחרת לגמרי. לא, אבל מצווה אתה עושה את זה מתוך זה שאתה מצווה לעשות, לא מתוך זה שאתה רוצה אולי, לא כל מה שצריך לעשות. אני עושה את זה מתוך שאני מצווה ואני בוחר לעשות את מה שאני מצווה. ברור. זה סתם, זה לא קשור אלינו בכלל. ברור. כל מה שאתה צריך לעשות זה רק בגלל הציווי. אבל אתה צריך לבחור לעשות את זה בגלל הציווי. מישהו שמתוכנת לקיים ציוויים, אז הוא עושה את זה בגלל הציווי, אבל הוא לא עושה את זה בכלל כי זה לא בחירה שלו. אתה צריך להכריע להיות מחויב לציוויים ולא להכריע לעשות את זה כי זה מוסרי. זה דיון אחר. בתוך העולם של ההכרעות, אז צריך לעשות את זה בגלל הציווי ולא בגלל הכרח הדעת, כמו שהרמב"ם כותב בהלכות מלכים. זה בתוך עולם ההכרעות. אבל ודאי וודאי שזה צריך להיעשות מתוך הכרעה. ואני מדבר על זה, לא על השאלה איזה הכרעה. זה דיון אחר. יש, תראו, בעניין הזה יש את הבדיחה הידועה כן שהסתובבה בבני ברק כשהייתי שמה, שמעתי אותה לא פעם, על איזה מנקה בבניין, מנקה ערבי בבניין, שהגיע בחודש הרמדאן לעבוד, אז שואלים אותו תגיד, מה, אתה לא צם? יש לכם רמדאן עכשיו. הוא אומר לו אני מזרחניק. זאת אומרת הטענה היא שמין כזה מזרח חפפין כזה, כן, איזה אחד שלא באמת מכריע אלא הולך דתי לייט. דתי לייט. מה? כן, דתי לייט. דתי לייט לא במובן, יש דתי לייט במובן שהוא יכול, הוא בוחר בחלק מהדברים ובחלק אחר הוא לא, הוא בוחר לא לעשות. זה לא דתי לייט. זה דתי חלקי אבל רציני, לא לייט. הוא עושה את מה שהוא החליט, הוא רק החליט לעשות רק את זה ולא את זה. אני לא אומר שכך נכון, אני אומר זה דתי רציני. דתי לייט פירושו זה מישהו שלא מחליט, אלא הוא עושה מה שבא לו, הוא לא מכריע באמת ובודק את דרכו ומחליט מה הוא צריך לעשות. זה הלייטיות. לא החלקיות של הקיום היא לא אינדיקציה ללייטיות. הרי יכול להיות מישהו שהוא רפורמי ומקיים נגיד חלק מהמצוות וחלק אחר לא, אבל הוא עושה את הכל מתוך מודעות והכרעה, זה לא לייט. לדעתי אגב, מעמדו הרבה יותר גבוה בסולם מאשר אורתודוקסי לייט, כשהוא מחליט על דרכו כמו שאמרתי קודם. זה שהוא מחליט לא נכון בעיניי, פה אנחנו נכנסים כבר לוויכוח אחר, לדברים אחרים, מי קבע שמה שקבעו לנו זה הדבר הנכון וכולי וכולי. טוב, זה דיון אחר, זה הוויכוח העיקרי, השאלה היא מה באמת הדברים שצריך לעשות. אוקיי? זה דיון אחר. זה משהו אחר שלא קשור אלינו. בכל אופן אבל הנקודה היא שיש את ה אתם מכירים את הסיפור על רבקה, שכתוב שמה שבמדרש כתוב ותלך לדרוש את ה' שמה, כן? ואמרו לה שני גויים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. אז המדרש אומר שם שרבקה כשהיא הלכה לבתי עבודה זרה היא הרגישה שהתינוק בבטן שלה רוצה לצאת, כשהיא הלכה לבתי מדרש היא גם הרגישה שהוא רוצה לצאת. היא חשבה שיש לה אחד, כן? זאת אומרת מה זאת אומרת, מה קורה פה? היא לא מבינה, הוא רוצה לבתי עבודה זרה או לבית מדרש? ותלך לדרוש את ה', הלכה לבית המדרש של שם ועבר. מה הם אמרו לה? שני גויים בבטנך ושני לאומים, יש לך שניים, זה לא אחד. ואז היא נרגעה. אז שואלים למה היא נרגעה? היא חשבה בהתחלה שיש לה אחד שהוא לפעמים צדיק ולפעמים רשע, ועכשיו היא מבינה שיש לה שניים, אחד צדיק ואחד רשע. למה זה יותר מרגיע אותה? אז התשובה שעדיף אחד צדיק ואחד רשע מאשר אחד מזרחניק. זאת אומרת, גם הצדיק, אגב בעיניי זה לא בדיחה, בעיניי זה אמיתי. זאת אומרת, עדיף אחד צדיק ואחד רשע במובן שני אנשים שבוחרים את דרכם. גם אם אחד בוחר ברע ואחד בוחר בטוב, זה יותר טוב מאשר מישהו שלא בוחר. מישהו שלא בוחר הוא הולך אחרי החבר'ה, כמו הגשש החיוור, אני היום נזכר בגששים, כן, אני לא הלכתי עם אבא, לא הלכתי עם אמא, אני הלכתי עם החבר'ה. זאת אומרת, אני עוברים פה, החבר'ה נכנסים לבית מדרש, גם אני נכנס לבית מדרש, החבר'ה נכנסים לבתי עבודה זרה, אני נכנס לבתי עבודה זרה. יש את הפסוקים של אליהו בהר הכרמל, הרי זה אנחנו תמיד קוראים את זה אני חושב כאיזשהי פרובוקציה רטורית. אני קורא את זה כפשוטו, שאליהו הנביא אומר לעם עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? אם ה' הוא האלוהים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו. אז בדרך כלל אנחנו תופסים את זה כאילו כי הוא מנסה לדחוק אותם לפינה כדי להחזיר אותם בתשובה. אני קורא זה כפשוטו. אליהו הנביא אומר להם: למה אתם מזרחניקים? אתם באמת מאמינים בבעל? אז תלכו אחריו באופן עקבי. אל תספרו לי עכשיו השם הוא האלוקים כשהאש יוצאת מן השמיים וכל מיני עושים עליכם רושם עם פירוטכניקה. תחליטו איפה אתם עומדים. אם הבעל הוא האלוקים, אז לכו אחריו. תעשו את זה כמו שצריך. תהיו גברים, מה שנקרא. תבחרו בדרככם. גם אם אתם בוחרים ברע, אבל לפחות אתם בוחרים. זה הרבה יותר טוב מאשר מישהו שלא בוחר בכלל. עכשיו הדברים האלה בעצם קשורים לשאלה של עד כמה באמת הבחירה היא יסודית. כל הזמן דיברתי עד עכשיו על השאלה אם יש לנו או אין לנו בחירה. את הפגישה של היום הקדשתי לשאלה בהנחה שיש לנו בחירה, זאת לא איזושהי עוד אמירה מתוך הרבה אמירות אחרות או עוד מצווה לבחור, שזו עוד מצווה מתוך תרי"ג מצוות אחרות. זה התשתית של כל הסיפור. אם זה לא קיים, לא קיים כלום. ויש לזה הרבה מאוד השלכות. למשל כמו שמישהו העיר קודם, למשל כמו זה שצריך להגיד את זה למתחנכים שלנו. לא להסתיר מהם כי אולי הם יקחו את זה לא עלינו ברצינות. אני רוצה שיקחו את זה ברצינות. למרות שיש פה סכנה שזה נותן להם לגיטימציה גם לבחור בדרך אחרת. נכון. אבל אם הם החליטו לבחור בדרך אחרת אז זאת הבחירה שלהם. ואם אתה תעטוף את זה ותסתיר את זה ותגרום להם לא לבחור, לא בטוח שאתה מוציא תוצר משובח יותר או מוצלח יותר. לכן אני, כמובן, צריך לדעת מתי אומרים את זה ואיך אומרים את זה ולא בכל גיל, וצריך באיזשהו שלב לחנך את הבנאדם לקראת העניין הזה ולחשוף אותו לזה בהדרגה. אני אומר לא כי בסופו של דבר בנאדם גם יכול להשתמש בזה כאיזושהי לגיטימציה ולא לבחור. פשוט ללכת לכיוון שנוח לו ולהגיד הנה אתה אמרת שבנאדם צריך לבחור בדרכו. אני מתכוון באמת לבחור. לא ללכת אחרי מה שבא לך ולהציג את זה תחת כותרת אני בחרתי בדרכי. כי זה אנחנו יודעים, זה לא תמיד קורה מתוך בחירה. מצד שני זה גם לא תמיד קורה בלי בחירה, רק כדי להתיר לעצמך את העריות וכל מיני דברים מן הסוג הזה. לפעמים באמת בנאדם מחליט שהסיפור הזה לא נראה לו. אז הוא בוחר דרך אחרת. צריך לכבד את זה. אני חושב שזה דבר, יש בזה סוג של הצלחה בדבר הזה. עם כל הצער של הדרך שהוא בחר בה לדעתי לא נכונה, אבל אני רואה בזה איזשהו סוג של הצלחה. אבל זה עושה אתגר מאוד גדול בנושא חינוך. זה כאילו אתה אומר אל תחנך לקיום מצוות, תחנך לאפשרות לבחור. לא, תחנך לבחור בקיום מצוות. אתה יכול לפספס בכל אחד משני המרכיבים האלה, נכון. אבל אתה צריך לחנך לשניהם. אני לא אומר לא לחנך לקיום מצוות, וודאי שכן. לחנך לקיום מצוות מתוך בחירה. מה זה אומר לגבי חינוך? שחינוך הוא לא אילוף או תכנות, אלא חינוך זה ניסיון לעזור לבנאדם להתגבש להיות יצור בוחר ולא לתת ליצרים שלו לקחת אותו, לא ליצר טוב ולא ליצר רע דרך אגב. גם לא ליצר הטוב. בנאדם צריך להחליט בעצמו לא לתת ליצרים שלו להחליט. על זה דיברנו כשדיברנו על המתווה הטופוגרפי בתחילת, די בתחילת הסדרה. אוקיי, פה אנחנו בעצם מסיימים את המהלך הארוך הזה. על הנושא הבא כבר תבוא הודעה בוואטסאפ. אם מישהו עוד רוצה להעיר או לשאול אז אפשר עכשיו. תודה רבה על כל הסדרה, יישר כוח הרב. תודה רבה, אני לא רואה אותנו אם מחנכים את הילדים שלנו לבחור במצוות, איזה חיוב במצווה. זה תלוי בבחירות שאתה בוחר. תבחר להיות מחנך לבחירה. אתה בגישה פטליסטית כזאת דטרמיניסטית שאומרת כאלה אנחנו. מצופה מאיתנו גם לבחור. לבחור בדרך החינוך שלנו. יש אם מישהו שבחר, אז יכול להיות שהוא לא מחויב. כל אחד יכול להיות שהוא לא רואה את החיוב בתור אותו דבר שבו אתה רואה חיוב. אבל זה השאלה אם מה זאת אומרת הוא לא רואה. אם אתה לא השתכנעת ממה שאני אומר אני מבין. אבל אם אני צודק במה שאני אומר, אז לכאורה חובה עלינו לעשות את זה ככה. אז בחינוך החרדי לא קיים הדבר הזה אם ככה. נכון, במידה רבה. אולי חרד"לי גם כן, חינוכים סגורים יותר זה הרבה פחות קיים, נכון? לא אפס או אחד, אבל כן. אולי זה משתלב יפה יפה עם ההסבר של הרב קוק לפותח את ידך ומשביע לכל חי רצון. לכאורה זה הפסוק הכי חשוב שאם לא התכוון צריכים לחזור עליו, ואשרי זה המזמור הכי חשוב שאומרים אותו. משביע לכל חי את מה שהוא רוצה. אז הרב קוק מסביר את זה, אז לא צריך את הרצון. משביע לכל חי את מה שהוא רוצה, זה ודאי, זה מובן מאליו. מה שהרב קוק מסביר זה שהוא משביע עלינו רצון, שזה הבחירה, וזה יותר עמוק חסידי באמת. בסדר, אבל זה המהות. המהות היא בחינוך, זה… לא, אני מסכים לוורט, אני מסכים למסקנה של הוורט, אבל זה המשמעות של וורטים. וורטים בדרך כלל זה משהו שהמסקנה שלו אני מסכים לה, אבל ההנמקה היא, זה לא יוצא מהמקום שבו אתה מנסה להוציא אותו. אני חושב שהפשט הפשוט לפסוק זה שהוא משביע לכל אחד את מה שהוא צריך, את מה שהוא רוצה, אוכל וכולי, הרי על זה אתה מודה לו. בהסבר הפשוט המילה רצון לא משתלבת, אבל לא משנה, אנחנו לא בוויכוח. מה שאני מנסה להגיד זה כשבחינוך של ילד, אתה לא רוצה להסביר לו מה לעשות והוא יעשה מה שאתה עושה בצורה מתוכנתת. אתה רוצה שיהיה לו רצון לעשות את מה ש… זה המהות של הרצון, ולכן להכריח ילד לעשות משהו, לכן כפייה דתית… אני אומר להכריח ילד לעשות משהו בהחלט זה יכול להיות, אני לא שולל בכלל הכרח. זה לא חינוך. ודאי, ודאי בגילים מסוימים, אבל כחלק מאיזושהי מגמה חינוכית רחבה יותר, צריך לדעת איך לתמרן בין… זה להרגל. העניין הוא שזה בעצם כפייה דתית, אין לה שום משמעות. כי אם מישהו מקיים משהו… אין לה משמעות מהותית, אני מסכים, אבל כחלק מהחינוך יש גם מקום לכפייה. אני לא חושב שלא נכון להשתמש בכפייה בתהליך החינוכי. אני רק חושב שהמטרה בסוף צריכה להיות לייצר אדם בוחר. חלק מהתהליך הזה זה לכפות אותו בטח כשהוא קטן, זה תלוי בגיל גם. אבל כן, אני לא שולל את השימוש בכפייה. אני חושב שזה כדי ליצור הרגל. כל הרעיון זה שבאמת, הרי אם בסופו של דבר המטרה שלנו זה שהילד ידע בבחירות הבאות שלו להחליט נכון. איך הוא יעשה את זה? אם הוא יתאמן בבחירות שאני נותן לו את הרצון החופשי כדי שיתאמן בבחירות, כי אני לא אהיה לידו כל הזמן, זה חינוך. נכון, אבל בשנייה… לא הייתי מסיק מכאן את המסקנה שבכל צעד ובכל שלב בחיים של הילד צריך לתת לו בחירה חופשית ולא לתת לו כפייה. צריך להרגיל אותו לבחור, צריך לחנך אותו לבחור, אבל יש גם אלמנט של כפייה בחינוך. אני חושב שזה בסדר גמור. בן אדם אתה צריך אפילו בשביל להטמיע בו את החשיבות ואת היסודיות של הדברים, ברגע שאתה כופה ילד לעשות משהו הוא מבין שזה דבר מאוד מאוד חשוב. זה חלק מהאפשרות שלך להראות את החשיבות של זה. זה לא… מה שהצבתי פה זה לא דרך החינוך אלא זה את מטרת החינוך. איך משיגים את המטרה הזאת? זה סיפור יותר מורכב שצריך כלים גדולים יותר. אוקיי חברים, אני חייב לנטוש כי יש משהו, אז פעם הבאה כבר נודיע בווטסאפ. יישר כוח, תודה, שבת שלום. שבת שלום, תודה רבה, ביי.