שיעור מתאריך כ＂ד בניסן תשע＂ז

יום חמישי כ"ד ניסן תש"ע שמונה באפריל אלפיים ועשר שיעור של הרב מיכאל אברהם. אנחנו חוזרים בגדול על המודל המבוסס על הניסיון לפתור בעיה של טבלת נתונים. נתונים, כל המשבצות ממולאות בנתונים למעט אחת, והשאלה איך אנחנו ממלאים את הנתון החסר. והטענה הבסיסית היא שאנחנו ממלאים אותו דרך השוואה בין שתי אפשרויות מילוי, או אפשרות של אפס או אפשרות של אחת. כל אפשרות כזאת אנחנו מנסים למצוא, מה שקראתי אנליזה כימית, את המרכיבים שיש בכל פעולה ובכל תוצאה שיוכלו להסביר לנו את כל הנתונים שבטבלה. אפשר להסביר את הנתונים של מילוי אפס עם מודל אחד, את המילוי אחד באמצעות מודל אחד, ואת המילוי אפס באמצעות מודל שני, ולראות איזה מודל פשוט יותר. וזה בעצם קובע מיהו המילוי הנכון. השאלה הגדולה היא כמובן מה פירוש פשוט, מה זה פשוט? אז בהתחלה ההצעה המתבקשת הייתה שהמודל הפשוט יותר זה מודל שמכיל מספר קטן יותר של פרמטרים. ראינו שזה מסביר חלק גדול מההיסקים אבל לא את כולם. היה צריך להוסיף גם פרמטרים טופולוגיים, הוספנו שלושה: קשירות, קשירות הכוונה שכשאנחנו מסרטטים את הדיאגרמה אז כל הנקודות קשורות זו לזו, זה אומר שיש רק יחידה אחת, הדיאגרמה לא מחולקת. אם יש שתי יחידות אז הקשירות היא שתיים וכן הלאה. ככל שהקשירות יותר קטנה זה יותר טוב, זה יותר פשוט. אז הקשירות היא אחת, שינויי כיוון זה השני, הכוונה אם אנחנו הולכים במסלול מנקודה לנקודה על הגרף האם אנחנו צריכים להפוך את הכיוון מול החצים, ומספר הנקודות. מספר הנקודות זה הפרמטר השלישי. וההנחה היא שמתוך ארבעת הפרמטרים, שלושת הפרמטרים הטופולוגיים והפרמטר של מספר הנקודות או המימד, ארבעת האינדקסים האלה קובעים את הפשטות, מגדירים את הפשטות של המודל. כאשר ההנחה היא הבאה: אם יש יתרון בפרמטר אחד לאחד המילויים אז הוא המילוי העדיף. אם יש יתרון בפרמטרים מסוימים לטובת מילוי אחד ובפרמטרים אחרים לטובת המילוי השני, זה אומר שזה המצב של פירכא. לא משנה כרגע כמה פרמטרים יש לכל כיוון, כי ככה באמת נדמה לי האינטואיציה שלנו סביב העניין הזה של פירכא. פירכא פירושו שיש יתרונות מסוימים למילוי אחד, יש יתרונות מסוימים למילוי אפס, אין לנו דרך למדוד את היתרונות זה מול זה, וכיוון שכך ברגע שיש יתרונות לשני הצדדים אנחנו בעצם במצב של פירכא. כשמצב של פירכא להזכירכם הוא לא הוכחה שאפס הוא המילוי הנכון אלא הוא הפרכה של הטענה שאחד הוא המילוי הנכון. זה אומר שמילוי אפס ומילוי אחד הם שקולים, אין לנו דרך לקבוע מי מהם עדיף. זה נקרא פירכא. כי הוכחה לכך שמילוי אפס הוא הנכון זה אותו דבר כמו הסק בכיוון שאחד הוא הנכון, זה לא חשוב הרי השאלה מה אנחנו מסמנים בתור אפס ומה אנחנו מסמנים בתור אחד. לכן הוכחה מול פירכא זו תמיד הוכחה פוזיטיבית מול השארת שני המילויים כשתי אפשרויות שקולות. אוקיי, ראינו בפעם הקודמת. סליחה. כן. בהרבה מקרים נתקלתי במצב שזה נראה שהפוסקים נטו ללכת לפי השיטה של הפירכא בגלל שיקול כאילו שעורך הגמרא נתן לו זכות המילה האחרונה על הדף או משהו בסגנון הזה, למרות ש… נטו ללכת לפי השיטה של הפירכא? זאת אומרת, כאילו ההנחה שהפירכא באה להפריך היא בהכרח לא נכונה ובכך ההיפך הוא הנכון? כלומר זה לא שהפירכא רק פעלה באופן לוגי כדי להשאיר אותך בספק, אלא מכיוון שנתנו לו… האוקימתא… פירכא פירושה ששתי האפשרויות פתוחות. השאלה לוגית צרופה באמת היא כמו שאתה אומר, אבל יש שיקולים נוספים שכאילו מי שדיבר אחרון על הדף אז כאילו הדעה שלו התקבלה. לא, אבל גם מי שדיבר אחרון על הדף אז כאילו הדעה שלו… האחרון שדיבר לא אמר את האפשרות שאפס הוא הנכון, אלא הוא העלה את הפרכא. נגיד נגיד הראשון טען טענה A, זה לא שהשני הוכיח לא A, אלא הוא הוכיח לא A בהכרח. נכון. זאת אומרת ש-A ולא A שניהם… אבל איך שאתה רואה שהפוסקים אומרים אם נתנו לו יותר זה כאילו לא מובן. אם יש לך דוגמאות אני אשמח לראות, אני לא זוכר כרגע דוגמה. יש אלפי דוגמאות כאלה שעשו תירוץ המכונה אוקימתא. ובמקרים כאלה הרבה פעמים הרמב"ם פוסק, יש דיון על משנה, הגמרא מסיימת בתירוץ על ידי אוקימתא והרמב"ם מתעלם מהגמרא פוסק סתם משנה, אבל הרי"ף והראש פוסקים לפי האוקימתא, מפרשים את המשנה לפי האוקימתא. זה מה שהתכוונת? לא, הוא עסק בפרכות הוא מדבר, לא מדבר על אוקימתות. אוקימתא זה גם סוג של פרכא כזאת באמת, זה מקרה כזה זה לא שייך. לא, אוקימתא זה לא פרכא. אוקימתא זה תירוץ. אבל לא הצלחת להוכיח שזה לא כך. פרכא בהקשר שלנו זה משהו אחר לגמרי, אני לא מכיר. לא יודע, אם יהיה לך דוגמאות אני אשמח לראות. ברור שנגיד בהקשר ממוני אם אתה מדבר על חובות תשלום בנזקי ממון, קל וחומר שרבי טרפון שהיה לנו קצת התעסק איתו, אז שמה המוציא מחברו עליו הראיה. אז ברור שדה פקטו ברגע שיש פרכא התשובה היא אפס, כי אתה לא חייב. אבל זה רק בדיני ממונות. טוב. כל קל וחומר בא לחדש? מה? כל קל וחומר בא לחדש? לחדש דין. בנזיקים בדרך כלל חידוש הדין הוא שאתה חייב לשלם. אגב, גם לא בממונות באמת, אם הקל וחומר מחדש איזה שהוא דין והוא נפרך, אז התוצאה היא שבאמת אין את הדין. אבל אין את הדין לא בגלל שהוכחנו שהוא איננו, אלא שלא הוכחנו שהוא ישנו. וההנחה היא שכל עוד לא הוכחת דין כלשהו הוא לא קיים. אז אולי במובן הזה אתה צודק. תמיד קל וחומר בא לחדש איזה שהוא דין וכל עוד לא חידשת אותו אז אין את הדין. אנחנו לא נוהגים בדיני ספקות כשאין לנו בסיס להסתפק. אתה צריך בסיס בשביל להסתפק. ואם לא הוכחנו בכלל שיש דין כזה אז הוא איננו, אז אין. ההנחה כנראה ששמעתי פעם בשם הרבי מקלויזנבורג זצ"ל, שהוא אמר שהוא לא היה חותך את החלה בשבת אפילו אם לא היה כתוב בשולחן ערוך שזה מותר. זה איזושהי תפיסה שאומרת שהכל אסור אלא אם כן הוכח שזה מותר. אבל ברור שזה לא נכון. בהלכה הכל מותר אלא אם כן הוכח שזה אסור. אתה צריך מקור בשביל לאסור משהו, לא בשביל להתיר משהו. הכל מותר אלא אם כן התורה אסרה אותו. אז בואו נוכיח שהדבר אסור. טוב. זה רוח ההלכה. מה? זה הפוך מכל רוח ההלכה. אוקיי. העניין קל וחומר של שומר חינם ושומר שכר. כן, אז את זה סיימנו. כן, אני רוצה באמת בעצם מה שאני עושה עכשיו אחרי שהשלמתי את התמונה הכללית של המודל, ראינו שני סוגים של פרכות. ראינו פרכה, רק להזכיר לכם כי אנחנו עוד נחזור לעניין הזה, פרכה מיקרוסקופית קראתי לזה ופרכה מאקרוסקופית או פרכה הלכתית ופרכה של המאפיינים. ודיברנו על זה שלמשל אם אתם זוכרים בצד השווה היה מה לביאה ולכסף שכן יש בהם הנאה. אז בהתחלה טיפלנו בזה כאילו זאת הייתה עוד עמודה בטבלה. אבל אחרי זה ראינו שזה בעצם לא נכון, ההנאה היא אחד המאפיינים העובדתיים של ביאה ושל כסף ולא מאפיין הלכתי. וכיוון שכך זה בעצם איזשהו סוג של אילוץ על המודל שאותו אנחנו בונים. שהמודל הזה צריך להכיל פרמטר מסוים שיהיה בכסף ובביאה ולא יהיה בשטר. הפרמטר הזה אנחנו מזהים אותו כהנאה. האילוץ הזה יעשה כל מיני דברים מקבילים לפרכה, לפרכת עמודה. אבל לזה אנחנו נחזור עוד מעט. בכל אופן, אז פעם האחרונה התחלתי לראות השלכות ספציפיות יותר של המודל. עד כה עסקנו בניתוח הכללי. ודיברת על זה שיש יותר משני ערכים. זה עוד לא דיברתי. כן אמרת. לא, זאת הייתה התוצאה עם השתיים. היום אני אגיע למה שיש עם יותר משני ערכים כי עכשיו זאת הייתה צורת הצגה. זאת אומרת, מה שדיברתי בפעם הקודמת היה על קיזוז פרכות. איך אנחנו לא מקזזים פרכות? זאת אומרת, אם יש פרכה שאומרת שא' יותר חמור מב', טראפ, ההנחה של הקל וחומר זה שא' יותר חמור מב'. הפרכה אומרת שב' יותר חמור מא'. אז ההנחה היא שבעצם אנחנו בפרכה, זה שקול. וראינו מקרה כקנה ולא שבועה, גופא נפיל בשבועה. ראינו שם מצב שהגמרא עושה קיזוז של פרכות. הפרכה הזאת יותר חלשה מזאת ולכן נטו… עדיין א' יותר חמור מב' והקל וחומר ניצל. וניסינו להסביר את זה באמצעות המודל, ששמה באמת הכנסתי יותר משני ערכים בטבלה כדי לייצג מצב כזה. היום אנחנו נראה מצב שפשוט באמת אנחנו נמצאים מעל שדה של שלושה ערכים, לא של שניים. אז זאת הייתה התוצאה הראשונה, קיזוז של פירכות שניסיתי להסביר אותו שם. התוצאה השנייה שאני רוצה לבחון זה מה שנקרא הבלעת פירכות. הבלעת פירכות בקל וחומר. קח את הדף, קח את הדף. אולי אחד תשאיר לי. טוב, יש דף אצל כולם? שני הקטעים בדף הזה זה משנה ותוספות. ואני אצטרך את שניהם לנושא הזה ולנושא הבא. אז אני אתחיל מהמשנה למרות שהדיון הראשון שלנו דווקא הוא בתוספות. במשנה כתוב כך, כבר ראינו את הדברים האלה בעצם אבל במשנה הזאת יש נקודה שאני אזדקק לה בהמשך. שור המזיק ברשות הניזק כיצד? אז מה הדין של שור שנגח ברשות הניזק? נגח, נגף, נשך, רבץ, בעט ברשות הרבים משלם חצי נזק. כל אלו זה תולדות של קרן. משלם חצי נזק. ברשות הניזק, רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק. אז יש ויכוח מה הדין של קרן בחצר הניזק. זה קל וחומר שכבר נכתוב פה את הטבלה. רשות הרבים ורשות הניזק, שן ורגל וקרן. בסדר? הנתונים הם בעצם פה יש אפס, קרן ברשות הרבים חייב חצי, שן ורגל ברשות הניזק חייב לגמרי. והשאלה היא מה הדין קרן בחצר הניזק. זה בעצם הבעיה שבה אנחנו עוסקים. עד עכשיו התעלמתי מזה שפה יש חצי. בעצם הבאתי את הקל וחומר הזה בתור דוגמה וכתבתי פה אחד רק כדי להבין איך עובד קל וחומר, אבל האמת שכתוב פה חצי. זאת אומרת פירוש החצי הזה הוא פשוט הקרן, משלמים קרן שנגחה, שור שלי שנגח שור של חבר שלי ברשות הרבים, אני צריך לשלם חצי מהנזק אם זו הנגיחה הראשונה, אחרי שהוא מועד זה הופך להיות נזק שלם. אני מדבר על קרן תמה כמובן. אז זאת הטבלה. עכשיו זאת טבלה שבינתיים לא פגשנו. כי אנחנו פגשנו רק טבלאות של אפס ואחד. ופה פעם ראשונה אנחנו רואים היסק, במקרה הזה קל וחומר, שנבנה מעל שדה של שלושה ערכים, אפס, חצי ואחד, ולא מעל שדה בינארי של אפס או אחד. והשאלה היא מה למלא כאן. אז אם היה כתוב פה אחד, אז היה קל וחומר פשוט והתוצאה הייתה אחד וכבר ניתחנו את זה וראינו למה זה אחד, ולמה גם, להזכירכם אולי, למה גם סיבוב הקל וחומר לא משנה שום דבר ולא מבטל שום פירכא, את כל זה ראינו עם אחד. זה דבר שאפשר להסביר אותו כנראה די בקלות עם המודל. גם אם יש חצי, לפי דינמיקה של דברים, בואו נראה. אני משער שזה חייב להיות וזה הוויכוח של רבי טרפון ורבנן, עכשיו לומדים את זה, בואו נראה. אז הגמרא אומרת כך, רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק. בסדר? אם זה בחצר הניזק. אז רבי טרפון אומר שבעצם צריך למלא פה נזק שלם והחכמים אומרים חצי. אז מחלוקת תנאים מה צריך למלא כאן. ומה המחלוקת? אז אומרת המשנה כך, אמר להם רבי טרפון, עכשיו רבי טרפון בא לתקוף את העמדה שזה חצי, להראות שזה אחד. ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור, החמיר עליהם ברשות הניזק לשלם נזק שלם, מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק, אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם? אז הוא אומר קל וחומר, ניסח את הקל וחומר באופן מסוים, הניסוח הזה יכול להתפרש בכמה אופנים, אין טעם להיכנס לפרטים. התוצאה היא אחד. בשפה שלנו, איך היינו מסבירים את זה? היו מסבירים את זה הרי ראינו שבעצם יש שני אופנים לנסח קל וחומר כזה. אפשר לנסח קל וחומר כזה דרך השוואה של עמודות או בהשוואה של שורות, נכון? השוואה של עמודות בנויה כך. אני מסתכל על השוואה של שורות. אני מסתכל על העמודה הימנית, רשות הרבים. בעמודה הימנית אני רואה שקרן יותר חמור משן ורגל, נכון? בתוך ההשוואה בעמודה הימנית רואים את זה, שקרן יותר חמור משן ורגל. עכשיו אני עובר לעמודה השמאלית ואני מניח שגם כאן קרן צריכה להיות יותר חמורה משן ורגל. אז אם שן ורגל חייב אחד, אז קרן גם הוא חייב אחד, נכון? וזה אם אנחנו עושים השוואה, נכון? פחות אחד, חצי. מה? אחד וחצי. לא, זה פחות אחד, אנחנו בדייו. אז בדייו כזה, בדייו. אז ההשוואה הזאת נותנת לנו בעצם אחד. ואם אנחנו הולכים ככה, לא? אם אנחנו הולכים ככה, אז אנחנו מסתכלים עכשיו על השורה העליונה ואתה רואה ששמאל יותר מימין, נכון? לא, שמאל יותר מימין מה זה אומר? שלכל משבצת חסרה תצטרך להיות לכל הפחות מה שיש מימין, ולכל הפחות זה תמיד מה שיש בשמאל, לא יותר. כמו שעשינו פה. למה פה לא שמנו שתיים? למה אחד? ראינו שעל חצי הוא יותר מאפס, נכון? נגיד פה יש אחד, אז פה היה צריך להיות שניים, שלוש. אנחנו שמים אחד, כי ההנחה היא שאין לך, אין לך ראיה לעשות יותר ממה שיש פה. זה לכל הפחות זה. כל מה שמעבר לזה, מה שאמרת בעצם קודם, כל מה שמעבר לזה צריך ראיה. יכול להיות שזה נכון, זה לא סותר. תביא לי ראיה, אם תביא לי ראיה שיש פה שתיים אני אשים שתיים, אין בעיה. כל עוד אין ראיה אני שם אחד. זה המינימום. אוקיי? אז אם אני עושה עכשיו את ההשוואה הזאת, אז בהשוואה הזאת אני מסתכל על השורה העליונה. בשורה העליונה רשות הניזק יותר חמורה מרשות הרבים, נכון? זה אנחנו רואים לפי שן ורגל. עכשיו אנחנו יורדים לשורה התחתונה ואנחנו אומרים, טוב, אז גם פה רשות הניזק צריכה להיות יותר חמורה מרשות הרבים, נכון? ואם ברשות הרבים קרן חייבת חצי, אז ברשות הניזק היא גם חייבת לפחות חצי. אבל אמרנו לפחות חצי פירושו חצי, נכון? אז זה אומר שהקל וחומר הזה נותן לי מילוי של חצי והקל וחומר הזה נותן לי מילוי של אחד. לכן המקרה הזה, לכאורה במקרה הזה יש לנו מצב שלא נתקלנו בו עד עכשיו, בגלל שהמשבצת הזאת והמשבצת הזאת לא סימטריות. המטריצה הזאת, הטבלה הזאת לא סימטרית, אז התוצאה תלויה, לכאורה תלויה בכיוון ההיסק. אוקיי? עד עכשיו מה שראינו בעצם זה שאם המטריצה היא סימטרית, פה יש אחד ופה יש אחד, התוצאה לא תלויה בכיוון ההיסק. מה זה אומר? שגם אם נשים פה פירכא או נשים פה פירכא, אם הפירכא פורכת את ההיסק של העמודות היא תפרוך גם את ההיסק של השורות ולהפך. זה ראינו כשהמטריצה הבסיסית היא סימטרית, אבל כאן היא לא סימטרית. מה היינו מצפים שיקרה במשנה אם כך? שבעצם רבי טרפון וחכמים יתווכחו מה כיוון הקל וחומר. חכמים שאומרים שזה חצי הם כנראה למדו את הקל וחומר הזה, ורבי טרפון שאומר שזה שלם כנראה למד את הקל וחומר הזה. עכשיו מה שקורה בפועל במשנה זה לא כך. המשנה מנסה ללכת בכיוון הזה אבל היא יורדת מזה. המסקנה שלה היא לא כך. אז אחרי שרבי טרפון אומר, מביא את הקל וחומר שלו לשלם נזק שלם, ומתוך מבנה המשנה, עזבו את הניסוח, הניסוח מאוד מסורבל, מתוך מבנה המשנה די ברור שהוא הביא בהתחלה את הקל וחומר הזה, זה, דווקא זה. והתוצאה היא אחד. בניסוח היה אפשר להבין גם אחרת אבל מתוך מבנה המשנה ברור, כי אחרי זה זה בדיוק מה שהוא עושה בשינוי. ואז אומרים לו חכמים מה פתאום, דייו לבא מן הדין להיות כנדון. כך הם עונים לו, נכון? אמרו לו דייו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק. אז ברור שאנחנו מדברים על הקל וחומר הזה, ולכן חכמים אומרים לו דייו. אז מה עושה רבי טרפון? אמר להם, אף אני לא אדון קרן מקרן. מה זה קרן מקרן? את הקל וחומר הזה, כי הקל וחומר הזה אנחנו לומדים את המשבצת הריקה הזאת מפה, שזה בדיוק קרן ברשות הניזק מקרן ברשות הרבים. זה ללמוד קרן מקרן, נכון? אז אני לא אדון קרן מקרן, זו ההוכחה שקודם הוא דן קרן מקרן. אני אדון קרן מרגל. מה זה אומר קרן מרגל? בעצם את הקל וחומר הזה. תרגיל גאוני. זאת אומרת, אני לא ניסיתי את זה, אמרו לו מה פתאום, זה דייו, אז אומר להם טוב, אז אני אעשה את זה, על זה אין לכם תשובה, פה בטוח זה אחד ולא חצי, נכון? ואז חכמים לא ממצמצים אפילו, מה מקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים החמיר בקרן וכולי, אמרו לו דייו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק. מה זה? מוזר. אמרת בקל וחומר הזה איך אפשר לעשות דייו? הרי מפה הוכחנו. מפה הוכחנו שהקרן יותר חמורה משן ורגל. עכשיו אנחנו עוברים לרשות הזאת, לרשות הניזק. גם פה קרן אמורה להיות יותר חמורה משן ורגל, אז איך היא יוצאת חצי? חצי זה פחות משן ורגל. זה סותר את מה שהוכחנו מהעמודה הזאת. מה זה הדייו הזה? הדייו הזה סותר את מה שיצא מהעמודה הזאת. וחכמים אומרים דייו. עכשיו, גם רבי טרפון הוא קצת בעייתי, כי כשהוא פותח את הדיון, הוא דווקא פותח אותו עם הקל וחומר הזה. למה? לך ישר על הקלף המנצח, תתחיל פה. נראה שרבי טרפון אומר שגם בקל וחומר הזה התוצאה היא אחד. זאת אומרת, בעצם בפשט המשנה, כך אומרים רוב הראשונים. בעצם בפשט המשנה יוצא, בעצם זה מופיע בגמרא, כי איך זה לא נשב קל וחומר הוא לא עושה דייו. אבל, אבל מפשט המשנה יוצא שבסופו של דבר אחרי כל התעלולים וההיפוכים שמנסים לעשות כאן, גם רבי טרפון וגם חכמים לא מבחינים בין כיווני הקל וחומר. אצל רבי טרפון תמיד התוצאה היא אחד ואצל חכמים תמיד התוצאה היא חצי. לא משנה אם עשית את הקל וחומר הזה או קל וחומר הזה. זאת אומרת, אמרתי לכם שכבר בכל הש"ס יש שתי דוגמאות לסיבוב שהגמרא עצמה עושה או המשנה, של קל וחומר. סיבוב של קל וחומר יש רק שתי דוגמאות. אחת בנידה ואחת פה, עד כמה שאני לפחות יודע, ובשתי הדוגמאות האלה זה מקרה של דייו, זה מקרה של א-סימטרי, שיש פה אחד ופה חצי. כל שאר הדוגמאות הן סימטריות, אחד ואחד, אין סיבובים של קל וחומר, ובדיוק זה אחד האישושים שהבאתי למודל שהתעסקתי בו בפעם הקודמת. אבל כאן במקום שזה א-סימטרי, שם באמת תמיד מנסים את הסיבוב. אבל אחרי שמנסים את הסיבוב יורדים מזה, מנסים לסובב. אבל בסופו של דבר אומרים לא, זה לא תלוי בסיבוב. רבי טרפון שאומר חצי, אומר שלם, הוא אומר שלם בשני הכיוונים, וחכמים שאומרים חצי גם הם אומרים בשני הכיוונים. וגם רבי טרפון לדבריהם של חכמים אמר עליהם, זה תוספות אומרים שם. כן. בסדר, יש פה עוד הרבה ניואנסים בראשונים, אני לא נכנס עכשיו לכל הפרטים. אבל בגדול מה שיוצא מפשט המשנה בסופו של דבר, שלמרבה ההפתעה גם במקרה הלא סימטרי, שיש לנו אחד וחצי, יש ניסיון להשתמש בסיבוב של קל וחומר, אבל בסופו של דבר לא רבי טרפון ולא חכמים מסובבים. כן. יש קל וחומר לגבי מוקצה על הדלקה ביו"ט או בשבת? זה מופיע בגמרא הזאת פה בהמשך, מיד אחרי המשנה הזאת. ואז האם גם שם אומרים דייו על זה? לא, לא, שם זה דיברתי על זה בהתחלה בהתחלה, זה קל וחומר שיוצא מנתון אחד, לא משלושה. קל וחומר של סברא. נראה לי שאולי אפשר לקרוא את הדיון הזה בשני רבדים. כאשר ברובד הראשון הוא כן בינארי, הוא כן בהסתכלות הישנה שלנו, שלהקל זה לפטור, זה אפס, ולהחמיר זה לומר לא פטור, כלומר יש חיוב. האיש לא יוצא נקי לביתו. כי ככה אתה יכול לראות בהתחלה כשהוא פותח בסיבוב. מה מקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור, מכאן אתה מבין שהפירוש של להקל זה אפס, פטור לגמרי. החמיר ברשות הניזק, מקום שהחמיר על הקרן ברשות הרבים לשלם חצי נזק. אתה רואה שהמילה להחמיר לא מחלקים פה בין לשלם נזק שלם, לשלם חצי נזק, חומרה זה אומר שהוא מחויב במשהו. כלומר לא פטור. ואז בעצם יש פה קודם כל דיון ראשוני מהסוג הישן. ועכשיו על זה אומרים דייו לגבי קציבת העונש, לא לגבי פטור. אבל למה בקציבה מגיעים לאחד? מה? יש פה שתי רמות. בא לשמוע את זה, אבל עדיין איך זה מסביר בסופו של דבר את התוצאה? אז למה מגיעים לאחד או לחצי? אבל הפסדת את הראשון, הראשון זה רק על החיוב, ואז איך הוא מגיע למסקנה של נזק שלם? וגם למה חכמים דוחים אותו? אז איך מגיעים לאחד או לחצי? אולי חכמים לא מקבלים את ה… אולי רבי טרפון באמת לומד כך, שיש אפס, אחד וחצי. וחכמים אומרים לא, יש חייב פטור, ואחר כך נדבר על עוצמת החיוב. הם לא מקבלים את האחר כך, ושם הם טוענים טענת דייו, וטענת דייו היא תמיד בשורה התחתונה, בין קרן לקרן. למה? זה לא עוזר לי לחלק את זה כי בסופו של דבר גם את השלב השני אני צריך להבין. אז למה באמת אבל זה כך? לא אכפת לי לחלק, אגב מהסוגיה זה גם יוצא כנראה שצריך לפרק את זה לשני שלבים. צריך בשביל זה לראות את הגמרא. אבל זה לא מסביר עדיין את התוצאה. איך מגיעים לאחד או לחצי? וזה עדיין טעון הסבר. וזה יוצא מהקל וחומר, זה לא שמביאים את זה ממקום אחר. הקל וחומר מוכיח חיוב, אבל כמה חיוב זה כבר מביאים מזה פסוק או משהו כזה. אם זה היה כך היית צודק, אבל לא, הקל וחומר הזה גם מוביל אותם לתוצאה ההלכתית. כאילו מסתכלים על קרן ברשות ה… מה זה הצדדים פה? רשות ה… רשות הרבים, בוא נגיד. זה קצת מסובך להסביר. זה כמו תקדים שנפסק, ועכשיו מוכרחים להיות עקביים עם אותו תקדים. והתקדים הזה אומר דיו. כלומר, התקדים אומר שקרן לא תשלם יותר מחצי. ובזה הם נצמדים, לא רוצים שיווצר… למה? אבל אולי ברשות הרבים לא ישלם חצי, וברשות הניזק יכול לשלם נזק שלם? הרי תבין שבסופו של דבר התוצאה חצי הזאת סותרת את הנחת הקל וחומר. זה דבר… תוצאה מאוד בעייתית. כי הנחת הקל וחומר היא שקרן יותר חמור משן ורגל. לא, יש שם חיוב. במקום סימן שאלה יש שם חיוב, ובמובן הזה קל וחומר עובד. רגע, אבל עכשיו אני מדבר על התוצאות, לא על החיוב. מבחינת התוצאות זה יותר חמור מזה? קרן יותר חמור משן ורגל? במובן שהוא משלם. כן, למה פה לא? גם משלם. לא, אבל למה פה לא? מבחינת הסכום. עכשיו יש לי קל וחומר הפוך להוכיח שאתה לא צודק לגבי סכום התשלום, על השלב השני. הנה, אני אראה לך פה. אם פה יותר חמור מזה, אז לא ייתכן שפה יהיה יותר קל מזה. בסדר. פה יש לנו שן ורגל, פה קרן, אלה הם הגורמים. והמאפיינים הם רשות הרבים ורשות הניזק. מה גורם לחיוב זה לא הרשות. הרשות היא נותנת תנאים על החיוב, אבל הגורם של החיוב הוא הקרן או השן ורגל. ולכן הדיון היסודי הוא מה אני עושה בקרן מול קרן, לא בקרן מול שן ורגל. זה סוג אחר של דבר בכלל. למה? אני לא רואה. ולכן חוזרים… החכמים נצמדים לקל וחומר המקורי בקרן, מרשות הרבים לרשות הניזק. לא, הם לא נצמדים לקל וחומר ההוא. הם אומרים גם על הקל וחומר שאתה אומר, רבי טרפון, אנחנו נעשה דיו. הם לא אומרים שהקל וחומר הזה לא נכון. הם אומרים את אותן המילים, וזה כאילו שמתעלמים בכלל מהניסיון השני שלך. אומרים דיו. בדיוק. אז את זה אני מבין. אני מסכים שרבי טרפון אמר את הקל וחומר השני שלו, רק פשוט מתעלמים ממנו, הסברתי לך. לא נראה ככה מהלשון של המשנה. מה? לא נראה שזה בדיוק אותו ציטוט. גם מתעלמים… למה להתעלם? מילה במילה. אתה יכול להוכיח שקרן יותר חמור משן ורגל, אז גם פה אתה מוכיח שקרן יותר חמור משן ורגל. מה, איך אפשר להתעלם מזה? זה כתוב מילה במילה, זה אומר שזה לא… זה לא חייב להיות בדיוק המחשבה. פשט המשנה לא נראה שהם מתעלמים. נראה שהם אומרים את הדיו גם על הניסוח השני. הניסוח השני לא מפריע לומר את הדיו. אבל המילים הן לא נכונות. למה לא נכונות? כי במקרה הראשון הוא אומר… במקרה הראשון אמרו דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברשות הרבים חצי נזק, אף ברשות הניזק חצי נזק. נכון. ופה היה צריך להיות משהו אחר. לא, לא יכול להיות משהו אחר, הרי פה היה אחד. אתה חייב לעשות את הדיו מפה. הניסוח של הדיו חייב להיות ככה. באמת הם מתעלמים מהקל וחומר השני. לא, הם לא מתעלמים, הם אומרים שגם הוא חשוף לדיו. אבל תגיד מה ברשות הרבים… התחלת מהקל וחומר מפה, כי פה זה אחד ולא חצי. אי אפשר לעשות דיו מפה. אבל את הדיו הזה הם אומרים כלפי הניסוח השני. הם לא אומרים שהניסוח השני לא נכון. אין שם פסילה בכלל של החלק השני, אף רשות הניזק. מה? כן. יש פה בכל אופן… אתה מנסה להציג את האפשרות לראות את זה בשורות ובעמודות. מבחינה לוגית צרופה קשה לומר משהו נגד זה, כאילו יש פה, אפשר לסובב ב-45 מעלות. אבל בכל אופן מבחינה, נקרא לזה לשונית ומבחינת ההסתכלות האנושית, המקרה הוא נזק מסוג קרן שקרה בקונטקסט, בהקשר של רשות הרבים או רשות היחיד. אתה לא אומר היה לי פה נזק מסוג רשות היחיד שקרה בהקשר של מכה על ידי קרן. ברור שלא, אז מה? אז יש פה אי סימטריה מסוימת. למה? ברור שיש. ולכן כל הזמן הדיו פועל בזה. אני אנסה לעשות את הקל וחומר הזה. הקל וחומר הזה בעצם אומר שהמזיק של קרן יותר חמור מהמזיק של שן ורגל. לגיטימי להסיק את המסקנה הזאת מהעמודה הזאת? כן. לגיטימי, נכון? אז אם אני יודע שקרן יותר חמור משן ורגל, עכשיו אני עובר לרשות הניזק. גם פה קרן צריך להיות יותר חמור משן ורגל. מי אמר? נכון שמתחייבים על שן ורגל, במובן כן, אבל במובן שלא פטור. לא ייתכן שיהיה פטור, כמו שלמדנו פעם. לא, אבל כאשר מדובר על גודל הקנס, גודל השיפוי, למה? אני יכול להגיד לך למה, אבל זה כבר הסבר. מי אמר שבמקום אחד חמור גם במקום השני צריך להיות יותר חמור? מי אמר? זאת הנחת בסיס של קל וחומר. וזאת הנחת יסוד של קל וחומר. אם רשות הניזק יותר חמורה מרשות הרבים לגבי המזיק שן ורגל, מי אמר שרשות הניזק יותר חמורה מרשות הרבים גם לגבי המזיק של קרן? אולי שם זה מתהפך? כל קל וחומר אתה יכול לזרוק ככה אם אתה טוען טענות כאלה. מה זאת אומרת? על רשות היחיד… על רשות היחיד זה נתפס, אני מדבר בשורות. רוח מצויה, רוח שאינה, אתה צריך גם להגן על מה ששייך לך לחצר שלך. כן? עכשיו ברשות הרבים, הרבים לא צריכים להישמר מהשור הפרטי שלך, אתה צריך לשמור על השור הפרטי לא אני מנסה להגיד, מי אמר שאם משהו חמור ברבים, ברשות היחיד מי אמר שהוא חייב להיות גם חמור יותר ברשות היחיד? אתה מעלה פירכא. אבל הגמרא לא מעלה פירכא, הגמרא מביאה שני ניסוחים האלה. אם הגמרא הייתה אומרת את הפירכא שלך, ואגב הפירכא הזאת עולה בתוספות אולי מאוחר יותר, אז אז נדבר על זה בתור פירכא, אבל הגמרא לא מזכירה שום פירכא. זה מבחינתה טבלת קל וחומר בסדר גמור שום נתון נוסף לא צריך. ומפה יוצא אחד לרבי טרפון וחצי לחכמים. לא בגלל שיש איזושהי פירכא סמויה שלא נאמר, לפחות אין רמז לזה בגמרא או במשנה. דיו, דיו לבוא מן הדין להיות כנדון, זה אומר שלא יותר מזה, לכל הפחות חצי ולא יותר מזה? לא, שכן, שלא יותר מזה בדיוק. אז לפחות חצי מצד הקל וחומר והדיו אומר אוקיי אבל אם אין לך ראיה ליותר אל תעבור את הדיו. אבל הדיו לא הציע כאילו המינימום של מה שבטבלה או משהו כזה? לא לא נראה ככה, כי למה לא תדע מה זה הדיו, לפחות ככה מבינים את זה בדרך כלל, וזה גם היגיון הגיוני, הדיו סך הכל. כל הדין פה מאוד הגיוני. לפני שאני מגיע לקל וחומר. קודם כל יש פה דין ששן ורגל פטורים. למה הוא פטור? למה לא חייב משהו? שם זה הרשות שלך ללכת. כי כי כי כך דרכם של בהמות ללכת, אתה שמת את הדברים שלך שם, האחריות עליך. אוקיי? אנחנו צריכים שהבהמות ילכו, התורה אמרה היות ואנחנו צריכים את זה אתה תשמור על האוכל שלך מהבהמות. ולכן, אבל ברשות הניזק אני לא צריך לשמור מהבהמות של מישהו אחר שיבואו אליי. זה כמו ששמואל אמר קודם, אז אתה בעצם אומר לי שיש פה פירכא. אבל הגמרא לא מביאה פירכא לניסוח השני של הקל וחומר. על הצד של הפירכא הצד השני, הסברא של העניין הזה, אבל הגמרא לא מציגה את זה כפירכא. אחרת חכמים היו צריכים לתקוף את רבי טרפון ולהגיד לו יש פירכא על הקל וחומר השני שאתה מביא לנו. הם לא אומרים את זה. הם אומרים הקל וחומר בסדר גמור מבחינתו, רק גם עליו אנחנו נגיד דיו. אולי דיו פורמלי הדין לא מהותי, אבל ברקע עומד הדיון המהותי. זה כבר לא יודע, פילוסופיה של הדין, בסדר, אני לא אחראי על זה, אתה לא אחראי על זה. אוקיי. טוב, אז זה זה מהלך המשנה ובעצם יוצא כך. רק במקום הזה ובמקבילה שיש בנידה, הגמרא או המשנה מנסה לסובב את הקל וחומר. מאוד הגיוני למה זה מופיע רק פה, כיוון שפה באמת יש איזושהי אסימטריה בין כיוון השורות וכיוון העמודות. אז למה מופיע פה הניסיון הזה זה נורא ברור. אבל משום מה יוצא שבסופו של דבר שני הצדדים לא מסכימים לניסיון הזה. שני הצדדים אומרים אין הבדל בין כיווני הקל וחומר השונים. אם זה אחד זה אחד, אם זה חצי זה חצי. זאת אומרת גם במקרה הזה בסופו של דבר אין הבדל בין כיווני הקל וחומר. אז גם את זה אנחנו צריכים להבין. אבל רבי טרפון הוא כן אומר שיש הבדל בין שני הכיוונים. לא לא נראה שלא. ממבנה המשנה נראה שלא. כי המשנה מתחילה עם הקל וחומר הזה. רבי טרפון בשביל לנמק את הקביעה שלו שזה אחד מתחיל דווקא עם הקל וחומר הזה. ואז כשאומרים לו דיו, אז הוא מטה את הקל וחומר הזה. זאת אומרת מבחינתו גם זה הוביל לאחד. אז לפחות פשט המשנה, למרות שיש ראשונים שמהם נראה, זאת אומרת, שזה רק הצגה מתודית. הוא ניסה להציע את זה, חכמים ענו ובצדק הוא קיבל את התשובה ואז הוא תקף מצד שני וזה בעצם הקל וחומר שלו. ברוב הראשונים לא לומדים כך, וגם פשט המשנה נראה שהוא לא כך. אז זה לגבי שני צדי הקל וחומר. בואו נראה, אתם יודעים מה, אני פה אתחיל מפה במקום התוספות. טוב, אז איך בעצם אנחנו מנתחים דבר כזה? דבר אחד ברור שבמקרה מהסוג הזה שיש לנו שלושה ערכים אפס חצי או אחד, גם במשבצת הנעלמת אנחנו צריכים לבדוק שלושה ערכים ולא שניים. אנחנו בעצם צריכים עכשיו להשוות בין שלושה מילויים אפשריים, או מילוי של אפס, או מילוי של חצי, או מילוי של אחד. נכון? אם אנחנו הולכים במסלול שהתוויתי עד עכשיו, אז בעצם יש לנו את הטבלה הזאת. וזה הדיאגרמות האלו. מה? מה סליחה שנייה. אתה אומר אם אתה מראש מוכן לקבל שלושה ערכים ולבדוק מה יותר מהם טוב. אז נניח, אתה אומר זה יש לך אחד יותר טוב מזה. זאת אומרת, בוא נגיד ככה, עד כמה יותר טוב אתה רוצה להגיד? נניח לא לא. נניח נניח שלמודל הזה יצא שאם נחלק את הנקודות אז אפס יקבל ארבע וחצי יקבל שלוש ואחד יקבל שלוש נקודות בטוב. בסדר? אז אתה תגיד שזה אפס למרות שיותר הגיוני שזה חצי במקרה כזה. כלומר אם אתה נניח נניח תתן ציון למה יותר מתאים פה. אני לא יודע אם אתה נותן ציונים אבל נניח שקריטריון העדיפות גם הוא אתה אומר צריך להיות כבר לא בינארי אלא משהו יותר מורכב. בכמה זה עדיף על זה? לא לא זה לא מתמטיקה זה גם תלוי בשאלה אבל אני אומר נניח אני אקבל נניח ציון מי יותר מתאים פה. אז אני אגיע למסקנה שאפס מתאים פה ארבע. איך תגיע? אתה יודע בינתיים מה שעשינו זה להשוות מודלים. או שהמודל הזה יותר טוב או שהוא פחות טוב. אפס מול חצי מי יותר טוב? אם זה יותר פשוט אז זה יותר טוב. אם לא אז לא. בינתיים עוד אין לנו בכלל כלי שאומר אפס יותר טוב מחצי ויותר טוב מאחד. זה יגיד שהוא המילוי הנכון. לא בהכרח. למה? כי אמנם אולי זה לא יצא פה אבל נניח שיש לי תיאורטית אז שוב אני מדבר פה על נניח שאומרים לך בקוביה שיש הסתברות של ארבעים אחוז שאפס יקבל אפס שלושים אחוז שתקבל חצי ושלושים אחוז שתקבל אחד. תלך לפי התוחלת של זה? התוחלת של זה היא אפס? מה פתאום? לא אני מדבר על תוחלת אני לא מדבר פה על תוחלת. למה התוחלת זה הקריטריון? הקריטריון הוא מי המילוי ההגיוני יותר הפשוט יותר מבין השלושה. אני לא משווה אחד מול שני האחרים אני משווה כל אחד מול כל אחד מהאחרים. עוד פעם אפשר אולי לבנות על זה מודל יותר מורכב אני הולך על הפשוט. אז אם אתה תגיע למצב שלכל מילוי יש איזה שהוא יתרון אז אתה צריך להגיד אפס? לכאורה כן אבל לא אגיד אפס אני אגיד שזה פתוח אבל המוציא מחברו עליו הראיה וזה יהיה אפס. ואז תגיד אפס ולא חצי ולא אחד. ברור. אבל זה נכון גם באפס ואחד שיש יתרון לאפס על אחד. אז פה מה שהיה נכון קודם לגבי אחד עכשיו גם נכון לגבי חצי. טוב אז איך בודקים את זה? נתחיל קודם כל בשיטה הראשונה שמתבקשת. אז אני אומר נתחיל במילוי אחד. בסדר? אז במילוי אחד הדיאגרמה היא בערך על איי ובי. אז יש לנו במילוי אחד אז יש לנו בעצם דיאגרמה כזאת. נכון? זה במילוי אחד בגלל שהערכים פה יותר גבוהים מהערכים פה בכל השורות. אוקיי? ואז אנחנו בדרך כלל רגילים לעשות פה אלפא ושני אלפא וזה המודל של מילוי אחד. מה קורה במילוי אפס? רגע אלפא ושני אלפא? למה לא? רגע איך תחלק את איי ובי? הו איך לחלק את איי ובי זאת שאלה מעניינת אני אגיע אליה עוד מעט. אבל אני עושה את זה בשלבים. לא לצייר? לצייר גמרתי. השאלה איך לבנות את המודל עבור איי ובי. שאלה מצוינת אני אגיע לזה. אבל בינתיים אני הולך כאילו שזאת לא בעיה שונה ממה שראינו עד עכשיו. פה זה מה שיוצא. עכשיו אם המילוי הוא אפס אז אין פה אילוצים. מילוי אפס אז יש לנו בעצם אי תלות נכון? אין קשר העמודות לא תלויות. ואם יש לנו חצי אז זאת אותה דיאגרמה. נכון? זה גם למילוי חצי וגם למילוי אחד. וזה למילוי אפס. אוקיי מי עדיף? ברור שזה אלפא וביתא אז מי שעדיף בעצם זה זה. הוא עדיף גם במימד וגם בקשיחות נכון? זאת עדיפות חזקה. אבל אין עדיפות בין אחד לחצי? נכון בין אחד לחצי אין. אחד וחצי עדיף על אפס. ובין אחד לבין חצי אין לנו עדיפות. נכון וזה קשור למה שהוא אמר קודם שזה רק בא ללמד אותי חיוב שהחצי זה רק מה שהוא רצה להגיד קודם שזה להפריד את זה לשני שלבים שהקל וחומר בעצם רק מלמד אותי חיוב. נכון עכשיו אחרי שירדת למיקרוסקופיה אתה יכול להגיד את זה. ואז באמת נו איך אנחנו מסבירים עכשיו את דעת חכמים למה זה יוצא חצי? אבל המודל שלך עדיין לא שלם אתה צריך עכשיו לבדוק איך האיי והבי מתאימים. רגע והם מתאימים בדיוק כאילו שהיה כתוב פה אחד. כרגע אני מניח. זאת אומרת, למשל אתם רואים, בואו נמלא. A, A מכיל רק את B, נכון? אז ל-A יש אלפא, במקרה הזה ל-A יש אלפא ו-B מכיל את A. המילוי 1.5 מכיל גם את A וגם את B. אז זה אומר שיש לו שני אלפא. בסדר? כאילו שהיה פה כתוב אחד ולא חצי. וההנחה היא שבאמת איזה שהוא סוג הנחה דומה למה שעידו אמר קודם. שאני דן פה בשאלה אם זה מכיל חיוב או לא. כמה חיוב זה מכיל? זה אולי תכונה ייחודית של הרשות הרבים או משהו כזה, אבל אני רוצה לדעת אם זה מכיל את החיוב או לא מכיל את החיוב. כשסובבת את הקל וחומר אתה הפכת את הדיאגרמות? מה? לא, לא יהיו אותן דיאגרמות ואני אעשה את זה עוד מעט. לא בדיוק. אני אומר שבעצם רק אפס זה שסותר את הקל וחומר. אין משמעות בין 1 ל-1.5. נכון? באמת, בדיוק. והמסקנה שלנו היא משהו נורא מעניין. לא, זה בדיוק הנקודה. שאם אני באמת מניח שבמודל הזה מטפלים כמו שטיפלתי בכל הדברים עד עכשיו, אז בעצם אני מקבל את הדיאגרמות הפשוטות האלה. וודאי שזה הדבר האדיף ולא אפס. עכשיו אנחנו רק צריכים להחליט למה זה חצי ולא אחד. נגיד אנחנו מדברים עכשיו על דעת חכמים. חכמים סוברים שזה חצי. אז כאן נכנס בדיוק העיקרון של דיו. אם חצי ואחד הם מילוי, שני מילויים שקולים, במקרה דו, במקרה של שני מילויים כששניהם שקולים, זאת פירכא. ואתה לא יודע מה לעשות, אפס או אחד, אז זה נשאר פתוח. אבל כאן יש שני מילויים שקולים מתוך שלושה. זאת אומרת זה נדחה ונשאר אחד משני אלה. זה לא מצב של פירכא, זה מצב של דיו. זאת אומרת אנחנו בוחרים את המינימלי, כמו שעושים, זה ההיגיון של דיו. יש לנו או אחד או חצי, שניהם באותו מעמד מול האפס, וכיוון שככה אנחנו אומרים דיו אז חצי. זה מה שאומרים חכמים. ומי זה הבא מן הדין ומי זה הנידון פה? מה? מי זה הבא מן הדין ומי זה הנידון פה? כי זה אחד מול חצי? לא, אתה לא רואה את הבא מן הדין והנידון כשאתה מסתכל על הטבלה. כשאני עושה את הניתוח הזה אין בא מן הדין. זה כאילו משתמשים בניתוח של דיו אבל זה לא ממש. לא, אני אומר, זה הבבואה המיקרוסקופית של מה שנקרא עיקרון של דיו על טבלה כזאת. זה הביטוי המתמטי שלו או של המודל המיקרוסקופי. הבא מן הדין זה הסימן שלה, והנידון זה החצי שידוע. טוב, ברור, אבל הוא אומר בשפה הזאת, פה. הבא מן הדין זה בעצם אתה משווה אלפא מול שני אלפא. כל מה שאלפא יודע לעשות, A כאילו, שני אלפא ודאי יודע לעשות. בסדר? זה בעצם הלימוד. אוקיי. הדיאגרמה אומרת רק אם יש קל וחומר או אין, זה הכל, לא שום דבר אחר. מה? הדיאגרמה כל המטרה… במקרה המסוים הזה, אבל זה כך יוצא, זה לא הכרחי. במקרה הזה באמת יצא שהדיאגרמה לא מבחינה בין 1 לבין חצי. 1 וחצי הם באותו מעמד. ברור ששניהם יותר טובים מאפס. אז המסקנה היא בכלל לא רלוונטית לקל וחומר. לא, זה תמיד בינארי, זה לא משנה. לא לא, אתה משיג מסקנה שזה תמיד, פה יצא כך. מי אמר שזה תמיד? לאט לאט. פה יצא כך, וזה נכון. אני לא הבנתי, אני הבנתי את זה אחרת. אני הבנתי שכאשר אם אני עושה פירכא על הקל וחומר אז זה לא משנה מה יהיה שם. מי דיבר על פירכא? רגע. כשאני אומר אפס אני אומר שאין קל וחומר. אין קל וחומר פה? כן. מילוי של אפס, לא פירכא. מילוי של אפס בגרמה או פירכא זה כאילו יש עוד עמודה. כל הרעיון סובב סביב העניין האם אתה הכנסת איזה שהוא כלל לוגי שהוא זה שיצר את החצי. הוא זה שיצר את השיעור. אם אין לוגיקה הסיפור הזה זה כלום, זה לא מעניין אף אחד, ואין משמעות לתוצאות. אבל עוד פעם, במקרה הספציפי הזה, אני לא אסיק משם את המסקנה הכללית שאף פעם לא יהיה הבדל בין 1 לחצי. למה? יכולות להיות המון טבלאות. במקרה המסוים הזה אתה צודק. ולכן אני אומר שמה שעידו אמר קודם, לחלק את הקל וחומר לשני שלבים, זה באמת מה שיוצא כאן. אבל זה פשוט יוצא במקרה. אני לא בטוח שתמיד כל קל וחומר כזה שייך לנתח בשני שלבים ובעצם להתעלם מההבדלים הכמותיים. נשארת עם השם. במקרה הזה זה באמת יוצא. זה הכל. כיוון שאין עוד מקרים בש"ס אז אין לי אפילו איך לבדוק את זה. זאת אומרת אין, אני יכול להעלות השערות, אבל אין לי מול מה לבדוק, אין מקרים אחרים. יש רק שני מקרים ושניהם בטיפוס הזה. אין משהו אחר. אוקיי, אז זה, אז בעצם ה… כן. אז הסברת למה בעצם זה חצי, כי הדיו אומר קח את המינימלי. נכון. אבל זה לא מסביר את מה שרצית בתחילה. לא לא, בינתיים רק הסברתי חכמים. בסדר? ואז בעצם מה יוצא מכאן? אתם שימו לב עכשיו, מה שבעצם יוצא מכאן זה שבכלל לא משנה אם אנחנו נהפוך את הקל וחומר או לא. עוד פעם, לפי חכמים, הדיו קיים בשני המקרים. כי הרי כשאני עושה ניתוח מיקרוסקופי, מה זה משנה אם אני הופך או לא הופך? אני מציע מודל לטבלה הזאת. זה המודל ואלה הנתונים. זה הרי אני לא עושה פה קל וחומר כזה או קל וחומר כזה, בדיוק כמו במקרה הסימטרי. לכן לפי חכמים יש דייו בין אם אתה תעלה את הקל וחומר הזה ובין אם תעלה את זה, כי במישור המיקרוסקופי בעצם מה שאתה משווה זה את הדיאגרמה הזאת מול הדיאגרמה הזאת. זה לא משנה דרך איפה אתה מסתכל. זו צורת הסתכלות. אם תהפוך את הדיאגרמה הזאת לא תקבל אותו? לגמרי לא. פה גם בחצי וגם באחד העמודה השמאלית היא יותר מהימנית, היא גדולה או שווה לימנית. נכון. אבל אם אתה הופך את הקל וחומר ואתה שם חצי, חצי זה נהיה בלתי תלוי, חצי נהיה יותר גרוע מאחד. לא, עוד פעם. אני אגיע לדיאגרמה הלא שווה. כרגע ההנחה היא שאת הטופולוגיה בודקים על עמודות. מבחינת מימד זה לא ישנה, מספר הפרמטרים זה לא ישנה. אם את הטופולוגיה בודקת על העמודות אז לא הפכת. לא, הקריטריון תמיד זה שאת הטופולוגיה בודקים על העמודות. זה המודל. אני אגיע עוד מעט לניואנס הזה. אני רק מנסה לבנות את זה בשלבים. כן. אבל אם נאמר שדייו לבא מן הדין להיות כנידון, קרי קרן ברשות הניזק להיות כנידון שזה שן ורגל ברשות הניזק, כלומר למדנו את זה לאורך העמודה השמאלית, אז אתה כן תסיק שהמסקנה היא חצי. בדיוק! וחכמים לא עושים את זה. למה לא? זו השאלה. התשובה היא כי זה בכלל לא משנה איך אתה מסתכל. המודל המיקרוסקופי אומר שדייו היא אמירה לאורך שורה או טור. היא לא על הכל. זו אמירת דייו. זה מה שחכמים אומרים. זה המעבר ממשבצת למשבצת, השוואה בין שתי משבצות. וזה בדיוק מה שחכמים אומרים, לא ככה. זה בדיוק מה שהמודל הזה מסביר. כי הרי רבי טרפון מנסה לסובב את הקל וחומר וחכמים באיזשהו סוג של אוטיזם כזה חוזרים עוד פעם. דייו לבא מן הדין להיות כנידון. דייו לבא מן הדין להיות כנידון. אתם תקועים על הקל וחומר הקודם. מי הוא הבא מן הדין ומי הוא הנידון? זו השאלה. תסביר לי מילולית מי הוא הבא מן הדין? בדיוק זאת השאלה. אז ברור שמשהו פה לא מובן. הרי אם אתה בא מפה התוצאה צריכה להיות אחד ולא חצי. התשובה שלי היא שהמושג דייו בסופו של דבר מבוסס על השיקול הזה. ובשיקול הזה זה לא משנה מה אתה מנסח. אז פה אין בא מן הדין, פה אין נידון, יש פה מילוי חצי, יש פה מילוי אחד. אתה לוקח את המינימום. אתה לוקח את המינימום. זה הדייו. כי המינימום זה תמיד מה שאתה לוקח. למה אתה משווה אותו בכלל? לחצי ולאחד, אני משווה את חצי לאחד. לא מבין. מבחינתו של הניזק דייו שיקבל את המקסימום. מה זאת אומרת? זה משהו יפה. המזיק דופק ספיישל דאטה… מה פתאום? מה פתאום? דייו זה מה שחכמים אמרו, זה חצי ולא אחד. מה המקסימום? מה פתאום? בא לחזק דין או להחליש? בדיוק מה ששמעתי רק קודם. זה נכון מבחינה מילולית. מי הוא הבא מן הדין? בדיוק הנקודה. למה הביטוי הזה מתכוון ומי הוא הנידון? למה הביטוי הזה מתכוון? אלה לא מילויים. אם אתה רוצה לדבר במישור המילולי, הנידון והבא מן הדין זה שניהם. כי אחרת אתה לא יכול לעשות דייו. פה אין חצי, רק פה יש חצי. ולמה חכמים מתייחסים לשניהם גם כשמדובר ברבי טרפון? בדיוק זה מה שאני שואל, למה? והתשובה היא זאת. מבחינתם כשאתה עושה קל וחומר כזה, סליחה, הקל וחומר הזה הוא לא שונה מהקל וחומר הזה, כמו שהיה במקרה הסימטרי. למה במקרה הסימטרי ששמתי פה פירכא היא פרכה גם את הקל וחומר הזה? הרי היא בעצם הראתה שיש בעיה בהיררכיה בין השורות או בין העמודות. למה היא פרכה? הטענה היא שמאחורי קל וחומר כזה יושב בעצם מודל מיקרוסקופי, אבל אם זה כך אז הוא גם יושב מאחורי זה. זה קל וחומר אחד, זה לא שניים. והטענה היא שגם פה, למרות האסימטריה, זה קל וחומר אחד ולא שניים כמו שהוא מצוייר פה. וברגע שהציור הזה מוביל אותך לתוצאה חצי, זה בכלל לא חשוב איך אתה מנסח את זה, אם אתה מנסח את זה ככה או מנסח את זה ככה. התוצאות, ההסבר המיקרוסקופי לאוסף הדינים האלה, ארבעת הדינים האלה, מכתיב תוצאה חצי. זה מה שאומרים חכמים. זה בדיוק האוטיזם הזה שלא משנה להם אם הוא סובב את הקל וחומר, למה? כי לסובב את הקל וחומר זה לא לשנות טיעון, זה אותו טיעון עצמו. זה ניסוח אחר של אותו טיעון עצמו. אני שומע אבל לא מצליח להפנים. כי זה נראה שחכמים פשוט תפסו עמדה לטובת המזיק לחייב אותו את המינימום. ככה הם החליטו. נהיו פתאום עם אמפתיה לניזק… דייו זה על הנמוך. מה פתאום? אני מציע לך עכשיו הסבר מה הלוגיקה שתופסת אותו במינימום האפשרי. מה עדיף? לחכמים יש פרוטקציה למזיקים? סליחה, זו תוצאה. אני מראה לך עכשיו הסבר הגיוני לצורת החשיבה של חכמים. עכשיו אם הוא הגיוני למה להניח שזה סתם? אם הוא לא הגיוני אז בוא נתווכח עליו. עזוב את המסקנות. אני חושב שזה הסבר הגיוני. חכמים ממשיכים לומר ככה, זה בדיוק מה שעשינו לקל וחומר סימטרי. בקל וחומר סימטרי הטענה הייתה שבביטוי המילולי הפשוט של הקל וחומר לכאורה יש פה שני טיעונים שהם שונים לחלוטין. שונים לחלוטין. ומה שפירכה. זה לא פורך את זה ולהיפך. מתברר, אחרי שאנחנו יורדים למישורים, לקומפלקסים, הפרמטרים המיקרוסקופיים, שזה בעצם טיעון אחד, זה לא שניים. אין קיום לאחד בלי השני. אז מה, אתה הופך את הקל וחומר? הטופולוגיה היא לא אותו דבר? לא תקבל אותם… אני, אני עוד רגע הופך, אני מגיע. אבל אתה… אז, אז זה אי אפשר. עוד רגע, אני, אבל אני צריך לבנות את זה לאט לאט, אחרת אני לא, אחרת אני לא, לא נבין את זה. שנייה, אני אגיע לזה. מה שאני מחזיר אחורה זה פשוט עדיין לא מובן לי, כלומר לפי המודל שבנית, הכי לא מובן זה השן ורגל ברשות הרבים. כלומר, אם אתה ה-איי יותר חמור מ-בי, כאשר בי זה אלפא ו-איי זה שני אלפא, ו-איי קטן מכיל אלפא אחת ו-בי מכיל שני אלפא, למה, למה איי, כלומר אם יש לו אלפא אחת לא נותן חצי ב… כלומר שן ורגל ברשות הרבים לפי זה צריך לתת חצי לנזק. אז אמרתי, זה ההנחה פה בטיפול הזה, ואני עוד רגע כן אעשה את החצי הזה, ההנחה בינתיים היא כזאת שאנחנו בעצם את הקל וחומר, מה שעידו אמר קודם, שהקל וחומר הזה בעצם אומר, יש פה גורם שהוא מספיק כדי להחיל חיוב. עכשיו, למה פה זה חצי? לא יודע, אולי ברשות הרבים יש איזשהו משהו שכשיש כבר חיוב הוא מוריד אותו לחצי. זה לא נוטל חלק בלוגיקה של העניין, אבל הוא מאפיין את רשות הרבים. אמירה שבעצם החיוב הוא מסוג שונה, כלומר החיוב של קרן הוא בגלל פרמטר של… זה חיוב קרן רגיל, אבל משום מה ברשות הרבים חיובי קרן רגילים הם חצי. לא יודע. אבל עדיף כבר ללמוד אחד מה שנקרא, אם אני אתן שמות לפרמטרים אני אגיד שקרן זה קנס ושן ורגל זה ממש החזר של הנזק, אז אי אפשר כבר ללמוד אחד מהשני, כי מה שעובד על קרן לא בהכרח יעבוד… לא, הנחה, עובדה שאנחנו פוסקים פה גם קנס, אז בכל זאת עושים את הקל וחומר הזה. זאת אומרת, ההנחה היא שגם בקנס יש איזושהי סיבה מחייבת, לא סתם מטילים קנסות. זה לא מסתדר עם המודל שהרב הציג, כמה זה מחייב הקנס, זה כבר באמת לא רלוונטי כי זה בין כה וכה קנס, אבל גם קנס יש בו משהו שהוא חצי חיוב, נקרא לזה חצי חיוב ממוני. זה לא מסתדר עם המודל שהרב הציג שזה כאילו בשני שלבים, כי אם זה קנס לכאורה מראש לא צריך לחייב ורק אחר כך… זה מה שאמרתי, זה מה שאמרתי, לכן אם אפילו אם בקנס הזה היה כתוב אחד, אם זה קנס, אז הוא כבר דה פקטו חצי, אפילו אם כתוב פה אחד. כי זה בעצם לא מעיקר הדין, מעיקר הדין לא חייבים כלום, רק הקנס מטיל אחד, אז רק אומר שזה קצת יותר. זה לא אומר בדיוק כמה, הכמות פה קשה לכמת אותה. שאלת טכנית, במודל המיקרוסקופי החץ הוא מהקל אל החמור או מהחמור אל הקל? לא, מבחינת התוצאות, השאלה היא מה אתה מגדיר, מבחינת תוצאות או מבחינת פעולות. מבחינת התוצאות, התוצאה, העמודה היותר גבוהה זאת העמודה שיותר קל להחיל אותה. הסטנדרטים, הקריטריון שנדרש כדי להחיל אותה, הסף הוא יותר נמוך. בסדר? לכן בי מספיק בשבילו אלפא, ל-איי צריך שני אלפא כדי לחייב ב-איי. אוקיי? בפעולות זה הפוך. פעולות זה הכוח של הפעולה. פה זה מה נדרש כדי להחיל את התוצאה. עוד מעט נראה את זה. אוקיי, עכשיו באמת, כמו שאתם, כמה מכם היו כבר בצדק רב, העסק לא לגמרי שלם. יש פה בכל זאת איזושהי בעיה, או שתי בעיות ששזורות. בעיה אחת, שבינתיים לא התייחסתי לחצי, התייחסתי לחצי כאילו הוא היה אחד. יש פה איזשהו חיוב, בעצם דומה קצת למה שעידו הציע קודם. יש פה איזשהו סוג של חיוב, בלי להיכנס כרגע לשאלה אם זה חצי או אחד, לפחות בחלק הלוגי הראשון של הטיעון. והשאלה השנייה היא שכשאנחנו נשווה עכשיו שורות מול עמודות ונעשה את הדיאגרמות אותו דבר אבל על שורות, לא בטוח שהתוצאה שתתקבל תהיה אותו דבר. אוקיי? אז בואו ננסה לעשות את זה. עד כאן ניסיתי להציע איזשהו הסבר לחכמים, אחר כך נחזור ונראה עד כמה באמת אפשר לסמוך עליו. אבל עכשיו אני עובר לרבי טרפון. בשביל לעבור לרבי טרפון, רבי טרפון הרי לא מקבל את הדיו. אז אם הוא לא מקבל את הדיו, זה אומר שכשיש חצי ואחד אתה לא יכול להחליט שזה חצי. חכמים הרי אומרים חצי ואחד שקולים ושניהם יותר טובים מאפס. אז אפס ירד, יש לי שתי אפשרויות, או חצי או אחד, אני לוקח את המינימלי, דיו לבא מן הדין להיות כנדונו. אז לוקחים את החצי. אז לפי חכמים זה בעיה שהוכרעה. אבל לפי רבי טרפון אין דיו. אם אין דיו, זה אומר שהבעיה לא הוכרעה, חצי ואחד הם שקולים. אז מה התוצאה? למה אין דיו? הוא לא אומר דיו מהאחד. מה? לא, כי מעבר לאחד זה אפילו לא נקרא דיו, זה כולם מסכימים. מעבר לאחד לא יהיה פה. חצי שאלה, למה… לא יהיה, איפה תעצור את זה? הרי גם מי שלומד קל וחומר דייו, איפה הוא יעצור? כשיש חצי מול אחד, יש לו איפה לעצור, הוא יעצור באחד. כשהוא בא ללמוד מהקל וחומר המקסימום הוא אחד. אז הוא בדיוק אומר, אני אדון חצי, המקסימום הוא אחד. אוקיי, הוא כן עושה דייו, אבל דייו זה לא לאחד הזה. אין לו דייו, הוא ממלא פה אחד, אחד זה לא דייו. אחד מול שתיים זה דייו, אבל פה אחד זה למעלה. אז לא דייו? דייו זה פחות. דייו זה אומר שלא יותר, שלא יותר. דייו זה המינימום. לכן אני אומר שזה מול השתיים, אבל שתיים הוא לא אלטרנטיבה בכלל, כי למה להגיע לשתיים? למה לעצור בשתיים? זה מה ששאלתי אותך קודם, מה זה דייו לבוא מן הדין להיות כנדון? לא להיות יותר מן הדין. נכון, מינימום זה זה ולא יותר מזה. אז אם הוא עומד באחד, זה לא יותר מאחד, זה אחד. הוא אומר, הוא בעצמו אומר, מה המינימום של המקסימום. לא, כשיש במקום שבו ישנן שתי אפשרויות עומדות בפנינו, חצי או אחד, ואני הוכחתי שזה יותר מחצי או לפחות חצי, שם אני קורא לעיקרון הזה דייו. הדייו אומר לך אל תלך לאחד, תישאר בחצי, כי חצי זה המינימום. במקום שאין לי שתי תוצאות אפשריות, יש רק תוצאה אחת, רק אחד, כי איפה אני אעצור, בשתיים, בעשר, באלף? אין שום תוצאה על הפרק. לזה לא קוראים דייו. זה כולם מסכימים. זאת אומרת, אין פה יותר מאחד. זה לא רק זה, זה לא לשלם יותר, אלא בדיוק, אין אופציה כזאת. הדייו הוא משהו ששולל אופציה שיכולה הייתה להיות. אבל אני הבנתי שלרבי טרפון יש דייו, כי אחרת הוא לא היה אומר אני אדון קרן מקרן. לא לא, זה תוספות, תסתכל על המילים הראשונות, אני לא אדון קרן מקרן לדבריהם קאמר להו, ולדידיה לית ליה דייו. אז אתה אומר שכאילו סתם אמר את זה? לא, הוא רוצה לשכנע את חכמים. אתם יש לכם דייו? אוקיי, אז אני אתקוף אתכם מפה. אני אישית בכלל לא מקבל את הדייו. אבל דקה, אם הוא תוקף אותם מפה, זה גם סותר את הדייו פה, כי אם הוא אמר שהקל וחומר הזה הוא כזה, כאילו אם אני עושה קל וחומר ככה וככה, זה מאוד דומה ממילא, ואז אם הוא עושה את המהלך הזה, זה גם סותר את המסקנה. זה מה שאומרים לו חכמים. הם אומרים לו מה אתה רוצה? הקל וחומר הזה זהה לקל וחומר הזה, דייו אני אומר לך גם פה. אבל כשהוא עושה לתקוף אותם, אז הוא חושב שלשיטתם פה הוא יתקע אותם. נכון, פה אתם צודקים, מגיעים לחצי, אבל פה אני אתקע אתכם, ואז הם אומרים מה פתאום? זה אותו טיעון עצמו. בסדר? טוב, אז באמת מה אנחנו עושים כאן? כאן זה קצת יותר מורכב. בואו נתחיל עם מילוי חצי. אני עושה עכשיו, אולי לפני כן, ברגע שאצל רבי טרפון אי אפשר להכריע בעמודות, בואו ננסה להכריע דרך השורות. אתה מכריע את ה-איי וה-בי הגדולות וה… אני עושה עכשיו דיאגרמה על השורות, לא על העמודות. כי בעמודות זה בעיה שלא הוכרעה, זאת אומרת, אי אפשר להכריע אותה, חצי ואחד זה אותו דבר, נכון? אז לפי רבי טרפון הבעיה נשארת פתוחה. בואו ננסה, אולי אפשר להכריע אותה מהשורות. בסדר? אז מה קורה פה עכשיו? אם יש לנו חצי, אז בביטוי, נכון? זה חצי. אז איי ו-בי הם בלתי תלויים, סליחה, איי ו-בי קטנים. ואני עכשיו עושה בין השורות עכשיו, נכון? אז הם בלתי תלויים. איזה מהם אתה רואה כרגע? מה? מלמעלה למטה? שורה הזאת מול השורה הזאת. אז פה יש שני חציים. החצי הזה גדול מהאפס, אבל החצי הזה קטן מהאחד. אז הם בלתי תלויים, זה כמו אחד ואפס. אז פה יש… פה זה בלתי תלויים. אז אם ככה, אנחנו עכשיו צריכים למלא לכאורה מה היינו עושים? אלפא ובטא, זה מה שעושים תמיד. אבל עכשיו אני רוצה להמשיך וגם לבדוק איך יוצא החצי פה. עכשיו מודל יותר שלם. בסדר? עכשיו איך שיוצא החצי פה זה מסובך. חצי עשית כבר. מה? את החצי. לא, איך אני צריך עכשיו להסביר לא רק את איי ואת בי, אלא גם את איי גדול ו-בי גדול, כדי לראות איך יוצא פה חצי, פה אפס, פה אחד, ופה גם חצי. מה? איך הנס הזה? מה? איך המודל יכול להסביר את זה? אז היו לי שתי אפשרויות. אפשרות אחת זה להניח שאם בפעולה יש רק מאפיין אחד מתוך שניים שנדרשים כדי להכיל את החיוב, זה יהיה חצי. בסדר? למשל אם איי דורש גם אלפא וגם בטא כדי להתחייב, וב-איי קטן יש רק את אלפא, אז החיוב יהיה חצי. ובמי שאין אפילו את אלפא זה יהיה אפס. זה לא עובד, פשוט בדקתי. מה שצריך זה ש-איי יצטרך שני אלפא ול-איי קטן יהיה רק אלפא. זה צריך בתוך הפרמטר. וזה מאוד הגיוני, נכון? אם איי צריך איזשהו פרמטר בעוצמה שתיים, ולפעולה איי קטן יש את הפרמטר הזה, זה מצליח לפעול, אבל בעוצמה חלשה יותר, יש לה רק בעוצמה אחת. אז התוצאה תהיה חצי. עכשיו מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבנות פתרון שזה כבר לא פשוט. אם נשים פה אלפא ופה בטא כמו שהיינו רגילים לעשות, תעשו את החשבון אתם תראו אי אפשר למצוא פתרון. לא תצליחו למצוא פתרון שיסביר למה פה ופה יש חצי ופה יש אפס ופה יש אחד. ולכן הפתרון שיוצא שני אלפא ופה אלפא ובטא. וברשויות מזק ורבי, נכון? שנייה, יש פה פרמטר מיקרוסקופי שיש באיי, כן? שיש באיי, לא שאיי ידרוש. ודאי. כן. איי קטן. איי קטן. אוקיי, זה הפתרון. עכשיו אפשר לבדוק לראות שזה עובד. תראו, לא מצאתי משהו פשוט יותר. זה צריך להיות זה. ואז זה אומר ככה. כש-איי הוא, זה יש לו שני אלפא, נכון? אז את איי הגדול הוא לא מצליח להחיל, למה? כי חסר לו בטא. נכון? את בי הוא מצליח להחיל בעוצמה אחת, יש לו את כל מה שצריך כדי להחיל את בי. נכון? מה עם זה? זה יש לו אלפא וגם בטא. אז את איי שדורש שני אלפא וגם בטא, זה יהיה רק חצי. את בטא יש לו לגמרי, יש לו חצי מהאלפא. אז התוצאה תהיה חצי. ולגבי בי שדורש שני אלפא, ולזה יש אלפא וגם בטא, גם יהיה חצי. לכן חצי וחצי. עוד פעם. הטענה היא הבאה. אני עכשיו אומר, איי קטן הוא שני אלפא, בי קטן הוא אלפא וגם בטא. שזה כמובן אין בעיה לעשות את זה, נכון? עקרונית אני הייתי צריך לשים פה אלפא ובטא, לנסות לראות שאין פתרון. אני לא יכול לייצר פתרון. ואז להתחיל לסבך. להגיד זה שני אלפא, זה אלפא וגם בטא. העיקר שזה יהיה בלתי תלוי. שזה יהיה בלתי תלוי אז צריך להגדיר את זה לשני אלפא, כי פה היה אלפא ופה אלפא וגם בטא, אז כמובן היה צריך להיות חצי פה. אוקיי, אז זה שני אלפא וזה אלפא וגם בטא. עכשיו אני מניח את זה, ובואו נראה שאני מצליח. אז אני אומר ככה. אם אני אאמץ פתרון לאיי גדול, שזה דורש בשביל, איי גדול זה רשות הרבים, כן? בשביל לחייב ברשות הרבים צריך אלפא בעוצמה שתיים ובטא בעוצמה אחת. בוא נראה שזה עובד. איי קטן יש לו אלפא בעוצמה שתיים אבל אין לו בטא בכלל. וצריך גם בטא. אז הוא לא מצליח להחיל את החיוב, נכון? לעומת זאת בבי, מה שנדרש זה רק שני אלפא. ולאיי הרי יש לו שני אלפא. אז הוא מצליח להחיל את בי. לעומת זאת פה, בכרם, יש לנו אלפא ובטא. שניהם בעוצמה אחד. אז ברשות הרבים איי, אנחנו צריכים שני אלפא ובטא. את בטא יש אין בעיה, אבל אלפא יש לנו רק חצי. לכן זה חצי. נכון? פה מה שנדרש זה שני אלפא, אבל יש לנו רק אלפא בעוצמה אחת. נכון, יש לנו גם בטא אבל זה לא מעניין, זה לא רלוונטי פה. לכן גם פה יש חצי. אז זה פתרון באמת שמסביר את כל הנתונים בטבלה הזאת. נכון? למעשה צריך לדעת שאם הייתי רוצה עכשיו לקחת את טבלת העמודות, שנייה אחת, את טבלת העמודות שעשיתי קודם וכן להתחשב בפעולות ובחצי, זה מה שהיה יוצא. כי הטיעון הוא אותו טיעון, זה לא חשוב מאיזה צד אנחנו מסתכלים. מה שמסביר את ארבעת הנתונים האלה זה המודל הזה. זה לא משנה, הטופולוגיה פה לא משנה שום דבר. בסדר? ככה שזה לא באמת חשוב שעברתי פה לשורות. אם הייתי עושה את זה על העמודות אבל כן מתחשב במה שמתקבל באיי ובי קטן ולמה פה זה חצי ופה זה אחד, זה מה שהייתי מקבל. כי הטיעון הוא טיעון אחד. עוד פעם, אם הייתי עושה את הטיעון הזה על העמודות. בסדר? בוא נעשה את זה. יש לנו אחד וחצי ואפס וחצי. בסדר? מבחינת העמודות אני יודע שיש לנו פה בי, פה איי, וחץ כזה. נכון? במילוי חצי. נכון, כי אלה חצי קטן מחצי ואפס קטן מחצי, קטן שווה. בסדר? אז זה הביטוי. עכשיו אני צריך למלא את זה. אז מה עשיתי פעם קודמת? אלפא שני אלפא. נכון? אבל אם הייתי עכשיו בודק מה שאתם ביקשתם ובצדק, תבדוק רגע מה קורה עם איי ובי קטנים ולמה בדיוק פה זה חצי ולא אחד, אז הייתי צריך לחזור חזרה על התהליך, לא הייתי מוצא פתרון. הייתי צריך להגיע למסקנה ש-איי. ושני אלפא וגם בטא, ובי הוא שני אלפא, אתם רואים שהחץ קיים. נכון שני אלפא וגם בטא לעומת שני אלפא זה מסביר את המודל הזה. ואז הייתי מוצא עבור הפעולות שני אלפא וגם בטא. את המודל הזה הוא מודל נכון גם לפעולות וגם לתוצאות, זה לא משנה בכלל מאיפה מסתכלים, הטיעון הוא עדיין טיעון אחד. ולכן זה לא. רגע, מה אתה אומר שאם תמיד אתה לוקח את הפרמטריום המיקרוסקופיים בפעולות ואת התוצאות שלהן בעשויות אזי המודל לא ישתנה גם אם תעשה זום? אולי, לא משנה איך אתה מצייר את זה, אתה מגיע לאותן אותיות. איפה יהיה כן ההבדל? בצורת הגרף. בדיוק. בסדר. ההבדל יהיה, זאת אומרת המודל לא ישתנה. מה שיהיה כן הבדל זה בצורת הגרף. ואמרנו שהטופולוגיה גם היא משפיעה. לכן צורת הגרף כן יכולה להשפיע ולכן פה באמת סיבוב ההסתכלות כן יכול לשנות את התוצאה. עכשיו מה קורה פה, בואו נראה. בסדר? אז עכשיו אני חוזר חזרה לניתוח של השורות. עזוב עכשיו את העמודות, רק את ההערה. עכשיו נחזור חזרה לשורות. אז עשינו את מילוי חצי. בסדר? עכשיו נעשה את מילוי אחד. אוקיי? אז במילוי אחד יש לנו איי הולך לבי, נכון? אוקיי. עכשיו עוד פעם, באופן עקרוני בעצם אנחנו יכולים לשים פה אלפא ורגילים לשים פה אלפא ושני אלפא. ועוד פעם אני כבר עכשיו אומר לכם זה לא יעבוד. כשתנסו להסביר את החצי ואת הכל זה לא יעבוד. מה כן עובד? אני כבר נותן את התוצאה. זה אלפא, זה אלפא וגם בטא. שימו לב עכשיו מה קרה פה, משהו קצת הפוך למה שאנחנו רגילים. שימו לב, היותר חזק נמצא פה בקצה החץ, לא פה. למה? כי זה פעולה, כי זה פעולות. נכון. בפעולות ככל שהפעולה יותר חזקה יש לה אלפא בעוצמה יותר גבוהה היא מכילה יותר תוצאות היא יותר חזקה. בתוצאות ככל שהיא יותר חלשה יהיו בה יותר אחדים, נכון? זאת אומרת הכיוון הוא שונה. אז לכן כללי הדיאגרמות פה צריכים להיות הפוכים. כשיש לנו חץ כזה אנחנו ממלאים את זה כאילו שבתוצאות היה חץ כזה. אוקיי? ועכשיו אנחנו אומרים שברשות הניזק, זאת אומרת בי, יש אלפא ואיי זה שני אלפא וגם בטא. בואו נראה שזה עובד, אנחנו מדברים על מילוי אחד. בואו נראה שזה עובד. אז יש לנו לאיי יש את אלפא, נכון? בי דורש אלפא, אז את בי הוא מצליח להרחיב. אבל איי דורש גם את בטא ואין לו את בטא בכלל אז זה אפס. נכון? לעומת זאת בי, לבי יש אלפא וגם בטא. אז רשות הרבים איי דורש שני אלפא וגם בטא אז זה חצי. אבל זה דורש אלפא אחד לכן זה אחד, כי יש לו אלפא, ששיש לו בטא זה לא משנה, יש לו אלפא. אוקיי? זה מילוי אחד. רק צריך לשים לב שסדר הכללים של הדיאגרמה מתהפכים פה. מה? סתם סימון, מה משנה איך אתה מצייר את זה. לא משנה, זה הכל אומר שאם רוצים פשוט כללים מתמטיים איך לפתור את זה, זה הכל. לא, אבל אם כל החיצים יהיו הפוכים אז תגיע לאותה תוצאה. נכון, אתה יכול לסמן את החיצים כאן, אבל אז מה שיהיה הפוך זה לא המודל אלא כיוון החץ ואז זה חשוב. אז הנמוך יהיה ראש החץ הולך לכיוון הנמוך, משהו פה צריך להתהפך בצורה כזאת. אוקיי. עכשיו לגבי לגבי אפס. אבל מה זה מראה? כשאתה סובב את זה לעבוד בתוצאות, אתה לא הראית שזה סובב כי הפעולות נשארו פעולות והתוצאות נשארו תוצאות. בדיוק, בדיוק, ולכן בעצם המהלך נכון. ולכן בעצם הרעיון נשאר כל הזמן נכון. זה לא משנה מאיזה כיוון מסתכלים זה אותו טיעון. הסיבוב שאני עושה כאן משורות לעמודות זה לא ניסוח של קל וחומר אלטרנטיבי, זה מודל אחר לקל וחומר. אבל פה אנחנו רואים לפי הדיאגרמה הזאת שאחד וחצי זה לא אותו דבר. מה? כי אחד וחצי זה לא אותו דבר, משהו פה… אוקיי, עוד שנייה, נכון, בדיוק לזה אני חותר. אוקיי? אולי למה אתה לא עושה סיבוב אמיתי? כלומר כשיש לך קל וחומר עם אחרים אז יש לך נגיד נניח חופה וכסף שזה פעולות ו… קידושין ופדיון ודברים כאלה שזה ברור שזה תוצאות. אבל כאן אתה יכול להתייחס באותה מידה לרשות הרבים ולרשות הניזק כפעולות ולחיוב כקרן וחיוב בשן ורגל כתוצאות. ההיגיון, ההיגיון אומר לא ככה, בגלל שאתה שואל את עצמך אינדקס גבוה יוביל לתוצאות יותר גבוהות או יותר נמוכות? אז זה יהפוך את זה לחומר וקל במקום קל וחומר. נכון, נכון, זה בדיוק. לא השתמשת בזה כקל וחומר, פשוט השלמת את המודל מקודם ונתת לזה או ככה או ככה, מה זה משנה, זה יוצא אותו דבר. מה שהוא אומר, אם אני מבין אותו, שחופה באמת היא תוצאה, זה מעשה, ותוצאה זה הקידושין, אבל פה בסך הכל לאירוע, אירוע נזקי בעולם יש שני פרמטרים, מה קרה ואיפה הוא קרה. למה אתה אומר שמה שקרה, לא, זה פועל אחרת. יש אסימטריה ביניהם אבל. יש אסימטריה בין הפעולות לבין הרשויות. כי הפעולות ככל שהן יותר חזקות אתה יותר חייב, וברשויות ככל שהן יותר חזקות אתה יותר פטור. זו ההגדרה שלך. בסדר, אבל ההגדרה היא אסימטרית. איך שלא תגדיר זה אסימטרי. יש הבדל. אגב בעלי הכללים מדברים על מה שנקרא קל וחומר של מקומות וקל וחומר של רשויות או של מקומות ואנשים לא מבינים למה הם מתכוונים, לדעתי הם מתכוונים לזה. כשהקל וחומר מבוסס על הפרמטר שהוא הפרמטר הסביל, זאת אומרת שהוא צריך להיות גבוה ושכשהפרמטר הוא גבוה יהיו יותר אפסים בעמודה. זה נקרא הרשויות בשפה הזאת. מה ששם דיברנו אם קל להחיל קידושין, לא, קל להחיל את השינוי סטטוס, בדיוק. ומה זה כסף? השאלה היא איזה עוצמה יש לו כדי קל להחיל את השינוי סטטוס שזה היה הנידון שם. פה השאלה היא האם קל ליצור חיוב או קשה ליצור חיוב. נכון, במקומות. טוב, אז הדבר השלישי שיוצא פה במילוי אפס, אני בקיצור מילוי אפס יוצא, אני רק אסיים בשורה הזאת, מילוי אפס יוצא שני דברים לא קשירים. לא קשירים. והמודל עוד פעם הוא דו-ממדי, לא משנה כרגע עכשיו איך עושים אותו, זה בדיוק אותו דבר. מה התוצאה בסופו של דבר? שימו לב. מה התוצאה? אחד. נכון? כי כולם דו-ממדיים. זה קשיח ושני אלה לא קשירים. נכון? אז אחד הוא העדיף, זה רבי טרפון. ואז זה לא משנה מאיזה צד מסתכלים. השאלה הגדולה היא למה רבנן לא מקבלים את זה? כי הרי ברבנן קצת חיפפנו. זאת אומרת רבנן לא הסברתי איך זה מסתדר עם השורות ולמה פה זה חצי ולא אחד. כאן יש לי כמה הצעות אבל כיוון שיש לנו רק מקרה אחד בש"ס אין לי עוד מקומות לבדוק את זה. עוד מקרה אחד אבל הוא אותו דבר בדיוק. בטבלה כזאת. רק תחליפי את השמות אז זה לא, הלוגיקה תהיה אותה לוגיקה בדיוק. אז אין לי דרך להגיד. או שרבנן אומרים שמספיק לנו כיוון אחד בשביל להכריע. רבי טרפון אומר שמספיק כיוון אחד בשביל להוכיח שהתוצאה היא אחד. ורבנן דורשים שזה יהיה נכון בשני הכיוונים. אז מספיק שבכיוון של התוצאות זה לא יעבוד. זו האפשרות הכי פשוטה. או שבאמת מהכיוונים שאמרנו עליהם קודם שרבנן מדברים על עצם החיוב ולא על העוצמה שלו. הם מתעלמים מההבדל בין חצי לבין אחד. אבל זה הכל הצעות שאין לי דרך לבדוק אותן. אין לנו יותר משני מקרים בש"ס שבשניהם זה אותו דבר.