חומרות

ראיתי שהרב אמר שהגדיר רב כמחמיר או מיקל זו טעות, כיון שכל חומרא היא גם קולה מהצד השני.
זה כמובן נכון, אבל כשאנשים אומרים על רב שהוא מחמיר בד"כ הכונה לרב שלא פוסק הלכה כדעה המחמירה אלא חושש לדבריו במקום איסור. אך לא קובע הלכה כן 
דוגמא- מי שלא עושה מלאכה בצאת השבת כדעת רבנו תם, אך מכניס שבת כדעת רא ממיץ חוששני שיש רבים כאלה.
ובאותו עניין, האם לא על זה נאמר בגמרא כחומרי בש וחומרי בה שוטה? זה ממש לתפוס את החבל משני קצותיו? או שהגמרא דיברה דווקא כשנפסקה הלכה כדברי אחד מהם?
(או כמו שהיה אומר הרב עובדיה על חמורו של ר פנחס בן יאיר "יש חמור מחמיר, ויש מחמיר חמור")