על ערך האוטונומיה

שמעתי היום שיעור של הרב (בעניין תורה ומוסר) והרב מדבר שם על ערך ה"אוטונומיה" ועל כך שמקורו מ"הפרוססטנטיות" ולא נראה שהינו מה"קורפוס" היהודי, אבל מ"מ הרב מקבל את הערך ולא משנה מה מקורו.
מדברי הרב ניכר שאם היינו גדלים בתרבות אחרת מסתבר שהתפיסה שונה.
והתבוננתי בדברים שאם כן כיצד ניתן לתת משמעות לחשיבה שכזו כיוון שידוע לי מה הסיבה שהיא קיימת, וכמו שאם אני ישכנע את הסכיזופרן בכך שמחשבותיו הינם מחשבות שוא והוא יקבל את זה, לא יהיה הגיוני לומר שעליו לפעול כפי דעתו כיוון שאין ערך לדעה מסוג זה.
 אמנם האדם עצמו אין לי בעיה שיפעל כפי ההזדהות בעניינים שהינם שלו בלבד  מאיזה סיבה שהוא רוצה כיוון שאין שום הכרח לפעולותיו, אבל בדברים שעניינם ברצון ה' מה ערך יש לנקודת ההזדהות, סוף סוף השאלה הינה מה רצון ה'
וחשבתי על 3 דרכים שייתכן להבין מדוע ללכת אחרי תפיסה זו אף שהיא תלויית תרבות
א. ייתכן ואע"פ שהיא התחדשה בתרבות מסויימת, מ"מ ניתן להוכיח אותה גם לאדם מתפיסה תרבותית אחרת. ( וא"כ צריך להביא את ההוכחה לזה)
ב. או שניגש לעניין ממבט אמוני שהערכים והתרבות מתפתחים לפי רצון ה', ויחד איתם צורת התורה משתנה מדור לדור.
ג. שישנו ערך תורני שהתורה תתקיים ממקום של הזדהות עם קיום התורה, ולכן בכל דור צורת ההזדהות תהיה כפי צורת המבט של הדור הנוכחי, וכיוון שכן מי שחי בתרבות שמקדשת את ה"אוטונומיה" יחוייב לקיום ממקום של חשיבה עצמית.
אשמח לקבל את תגובת הרב על דיון זה