2019-04-22 – בין מדרש ללוגיקה – שיעור 3

משל לדבר הזה הוא איזשהו מחקר של שפה. כשאני רואה קבוצה שמדברת בשפה כלשהי, ואני מנסה להבין מה הם הכללים שמנחים את הדיבור, אז אני מקשיב לאיך העסק הזה הולך, אני שומע הרבה משפטים, אני מבין מה המשמעויות של המשפטים, ומתוך זה אני מצליח לזקק איזשהם כללים דקדוקיים ששולטים על איך השפה הזאת מתנהגת. אתה לא חושב שזה הקשרים מעשיים בשפה, כלומר הקשר שייצרו איזשהו ידע מוקדם או איזשהו הקשר ויזואלי כדי שתוכל להבין. צריך הרבה דברים, אבל יש, יש כל מיני הקשרים. אתה הולך לאיזשהו מקום. זה לא רק על פי השמיעה והבנת הכללים הדקדוקיים, זה מתווסף לך ל… לא, הבנה של הכללים הדקדוקיים היא התוצר. אתה שומע, אתה מבין מה קורה פה כי אתה מבין מתוך הקונטקסט או משהו כזה, כמו שילד לומד שפה, ולאט לאט אתה יכול להוציא מתוך זה מערכת של כללים. אגב, הילד מוציא את האופן איך לדבר נכון גם בלי להוציא מזה כללים. הוא פשוט יודע אינטואיטיבית איך לדבר נכון בלי שהוא מנסח לעצמו במפורש את הכללים הדקדוקיים. אבל בן אדם שבא במטרה לחקור, בן אדם מבוגר, אז הוא כן יכול לנסות ולהוציא מה הם הכללים שמנחים את הדיבור בשפה הזאת, ואז הוא יכתוב לעצמו איזשהו סט של כללים שהדוברים עצמם יכול להיות שאפילו לא מודעים להם. זה לא משנה. הם יודעים כי הם למדו את זה בתור ילדים, אז הם למדו את זה באופן אינטואיטיבי איך לדבר, והחוקר הופך את זה לאיזושהי מערכת סגורה של כללים. אבל לפי דברי הרב, יוצא שרבי חנאי, אפילו שהוא לא מסר למשה כללים מנוסחים איך ללמוד, אלא הוא למד ממשה 'את השם אלוהיך תירא', 'את' לרבות תלמידי חכמים וכו', אז הוא עבר על כל המקרים? ככה? באמת? לא, בוודאי שלא. היו הרבה הלכות שלא היו ידועות. אז מי אמר שאנחנו בכלל… מה זה 'לא'… מי אמר שאנחנו בכלל אמורים באמת לנסח כללים מתוך המקרים הבודדים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו ובאמת מזה לדרוש דברים? כמו שאנחנו עושים תמיד. מה זאת אומרת? כשאנחנו עושים פרשנות, לא מדרש, לא במדרש, כשאנחנו עושים סתם פרשנות, אנחנו לא משתמשים בכללים? אנחנו גם משתמשים בכללים. איפה זה כתוב שמותר להשתמש בכללים? כי ככה בן אדם עובד. הקדוש ברוך הוא ברא אותנו כך שאנחנו משתמשים בכללים, אז כנראה שזה היה המסר שלו אלינו. יש לפרש ויש לפרש דבר אחר, לפרש יש אצלך איזה טקסט מסוים אתה חייב… ומה זה לפרש? מה זה לפרש? כתוב 'כי יגח שור איש את שור רעהו', ומה קורה עם כלב נושך? אז גם. למה? כי יש כלל שכל דבר שהוא ממוני אז הוא חייב בנזקיו. מאיפה אני מוציא את הכלל הזה? אולי מדובר רק על שור? אתה מפעיל את השכל הישר שלך, אתה מוציא, מחליל איזשהם כללים ואתה משתמש בהם. לא צריך בשביל זה לקבל רשות. אז הרב אומר שברגע שלמדנו ש'את השם אלוהיך תירא' זה בא לרבות תלמידי חכמים, אז כביכול… קיבלנו שיש פרשנויות לתורה. מה הם הפרשנויות? קיבלנו רק את העובדות, את התוצרים של הפרשנות. אנחנו לוקחים את התוצרים האלה ומנסים לזקק מתוכם את דרכי הפרשנות. אז הכללים המנוסחים לא פרשנות אלא דרש. זה ההבדל, שזה לא פרשנות, זה דרש. בסדר, אז מה? אז מי אמר שאנחנו נמשיך לדרוש ממקום שהקדוש ברוך הוא לא עבר… משה רבנו אמר. משה רבנו הרי דרש לנו. משה רבנו אמר לנו, תראו, 'את השם אלוהיך תירא' זה בא לרבות תלמידי חכמים. אז מה זאת אומרת לרבות תלמידי חכמים? פירושו של דבר שזה נדרש מהפסוק. אז אנחנו מבינים שאת הפסוקים האלה צריך גם לדרוש, לא רק לפרש. איך דורשים? אז יש לנו אוסף של עובדות שקיבלנו ממשה רבנו. זה התוצר שקיבלנו. אוסף של מקרים, עובדות הלכתיות כאילו. עכשיו אני מנסה להבין איך זה עובד המנגנון הזה של דרש, ואז אני מוציא מזה כללים. אחרי שהוצאתי את הכללים, אני אצליח לשחזר את ההלכות, אלה שבע מאות קלים וחמורים וגזרות שוות שנשתכחו בימי אבל משה, וכן הלאה גם הלכות שאולי לא נשתכחו בימי אבל משה אלא שבכלל לא נמסרו. ההקדמה של התוספות יום טוב לפירוש שלו למשנה, אז הוא אומר שיש הבדל בין ההלכות שהקדוש ברוך הוא הראה למשה בסיני לבין ההלכות שהקדוש ברוך הוא מסר למשה בסיני. את שהקדוש ברוך הוא הראה למשה בסיני כל מה שתלמיד עתיד לחדש, גם אם ניקח את המדרש הזה כפשוטו, הכוונה שהוא הראה לו את זה. אבל זה לא אומר שמשה רבנו עכשיו את כל ההלכות האלה גם מסר הלאה. הוא הראה לו. בסדר. מה שהוא מסר הלאה זה מה שהוא מסר הלאה, זה איזשהו גוף מסוים של הלכות. זה מה שקיבלנו. הרבה מאוד הלכות התחדשו לאורך הדורות לפי הכללים האלה של הדרש. יכול להיות שהקדוש ברוך הוא הראה את זה למשה רבנו כבר בסיני. אוקיי, אבל זה בנבואה. לא קיבלנו את ההלכות האלה במסורת. אנחנו יצרנו אותם מתוך הדרשה. אולי אין מנגנון? מה זאת אומרת אולי אין מנגנון? אז אחד משתיים. או שמשה רבנו אמר שיש מנגנון, כמו שאתה… תחשוב על שפה. כשאתה בא ללמוד את השפה, אולי אין מנגנון? איך אתה מסיק מסקנה שמותר להגיד משפט שלא שמעת מעודך, איזה משפט חדש שאתה מדבר? כי יש מנגנון מסוים שהקדוש ברוך הוא פשוט נתן לנו את המנגנון הזה במקום לתת לנו כללים. למה? אז למה ההורים לא מלמדים את הילד שלהם בגד כפת בראש מילה אלא מלמדים אותו לדבר? כי הרבה יותר טוב לדבר ככה, אתה מדבר יותר נכון ככה. אם אתה תעבוד לפי כללים אז יהיה רובוט מדבר. אתה רוצה ללמד אותו את השפה באמת. אם אתה רוצה ללמד אותו את השפה באמת, להיפך, עדיף לא להיכבל לכללים. הכללים הם משהו שהוא בדיעבד, זו עוד נקודה מאוד חשובה. הכללים נוצרים רק בגלל שאנחנו איבדנו את היכולת האינטואיטיבית הזאת להשתמש בשפה כפשוטה. כמו שבן אדם בא לאולפן ורוצה ללמוד את השפה, אין לו את היכולת הטבעית להשתמש בשפה אז הוא לומד את הכללים באולפן. אבל זה בדיעבד. מי שלמד את השפה בבית בלי הכללים מדבר יותר טוב מאשר מי שמדבר עם הכללים. הקדוש ברוך הוא רצה שאנחנו באופן אינטואיטיבי כמוהו, נדע לקרוא בתורה. כמוהו או כמו משה רבנו, לא משנה, כל אחד לפום דרגיה, אבל הוא מסר לנו שפה, הוא לא מסר לנו כללים. את הכללים אנחנו עשינו, אבל אלו כללים שלא המצאנו. זה הכללים שהם באמת הכללים, למיטב הערכתנו, הם באמת הכללים של השפה שהקדוש ברוך הוא מסר למשה רבנו. עכשיו נכון הוא שיכולים עכשיו להיווצר ויכוחים, וזה לכן אני אומר את כל זה כדי להסביר את התמונה שתיארתי בשיעורים הקודמים. כי בשיעורים הקודמים תיארתי איזושהי תמונה שמערכת הכללים הזאת הולכת ומתפתחת ומסתעפת ונוצרת לאורך הדורות. אז בהחלט נראה שזה לא הלכה למשה מסיני, לפחות לא במשמעות הפשוטה. מה שאני טוען זה שהתהליך הזה שהתחיל אצל עתניאל בן קנז ממשיך לכל אורך הדורות. עתניאל בן קנז התחיל את זה, הוא יצר כנראה כמה כללים ראשוניים, אולי לא מנוסחים עד הסוף, אבל זה הספיק למי שהיה מספיק קרוב למקור. הרי ככל שאנחנו קרובים יותר למקור יותר קל לנו עם הדבר הזה, נכון? מי ששמע את השפה הזאת בילדותו, גם אם הוא יצטרך לשחזר את זה אחרי זה הוא לא יצטרך אולפן, יתחילו לדבר איתו זה ישתחזר לו. זאת אומרת, מי שנמצא קרוב למקור יותר קל לו כמובן לשחזר את זה, ככל שאנחנו מתרחקים מהמקור אנחנו צריכים מערכת יותר מסועפת של מתמטיקה, כן, של כללים איך לעשות את זה. אבל כל הכללים האלה הם קירובים. כל הכללים האלה הם קירובים, הם לא הדבר עצמו. ולכן יכול להיות שהשימוש בכללים האלה לא ייתן את התוצאה הנכונה, כי הכללים האלה זה הכללות שאנחנו עשינו. ולכן נדמה לי שלא צריך כל כך להיבהל כמו שאנחנו בראש המודרני שלנו רגילים נורא להיבהל מזה שהשימוש בכללים הוא לא כל כך סיסטמטי. השימוש בכללים תמיד מתלווה לאיזושהי אינטואיציה. כי ברמה כלשהי של אינטואיציה גם הייתה אחרי משה רבנו, עד דורנו אנו. הכללים באים לגבות, הם לא באים להחליף. מי שלא תהיה לו אינטואיציה לשונית והוא יעבור אולפן לא ידע לדבר עברית. אי אפשר לדבר עברית. הכללים לעולם לא תופסים את כל המכלול של הדיבור. אתה חייב להיות מצויד באיזושהי מערכת קשרים לשוניים, כמו שחומסקי קורא איזשהם יכולות בסיסיות, אינטואיציות ראשוניות שנמצאות כבר בך, שהכללים יכולים אחרי זה להצטרף ולעזור לך במקומות שאתה נתקע, במקומות שאתה לא יודע. אז הצירוף ביחד של הכללים פלוס האינטואיציה הוא זה שנותן את התוצאה. ולכן הכללים האלה צריך להיזהר מלהתייחס אליהם כמו מתמטיקה. זה תמיד מתלווה באיזשהם אינטואיציות מה נכון מה לא נכון, ושימו לב, האינטואיציות האלה הולכות ומסתעפות ועוברות גם הן המשגה ופורמליזציה, ולכן ככל שהדורות מתארכים, ככל שאנחנו מתרחקים ממעמד הר סיני, יש יותר ויותר כללים ותת כללים וסייגים לכללים, ואם תפתחו את ספרות הכללים אז אתם תמצאו שמה מאות כללים עם כל מיני סייגים על קל וחומר ועל גזירה שווה, את כל הסייגים האלה המציאו אחרונים, ניסחו אחרונים ליתר דיוק, לא המציאו אחרונים, כי הם ניסו יותר ויותר אינטואיציות של הראשונים, ועוד פעם אני לא מדבר דווקא לתקופת הראשונים אלא הראשונים הכוונה כל מי שלפנינו, כל אחד מתייחס לאלה שלפניו בתור ראשונים, אני מנסה לתפוס את האינטואיציות שהם השתמשו בהם באופן לגמרי טבעי, אני אין לי את האינטואיציה הזאת אז אני מנסה לזקק מתוך זה כללים, כמו שעשה עתניאל בן קנז, ואז פתאום יוצא לי שקל וחומר כזה אומרים דיו, קל וחומר כזה לא אומרים דיו, קל וחומר ההוא זה ככה, קל וחומר ההוא זה ככה, או גזירה שווה כזאת עושים פה מופנה מצד אחד, מופנה משני צדדים, מופנה מחמישה צדדים, כל זה לא היה אצל משה רבנו, אבל האינטואיציות כן היו. האינטואיציות היו, משה רבנו עשה את כל זה. אנחנו הולכים ומנסחים יותר כל הזמן עוד ועוד ועוד כללים ככל שאנחנו מאבדים את האינטואיציה הראשונית. ולכן עוד שנייה אחת, ולכן נדמה לי ששתי התמונות כפי שהן עולות נגיד מהעולם המחקרי ומהעולם המסורתי לא בהכרח סותרות. מערכת הכללים באמת הומצאה לאורך הדורות. זה נכון. אבל מה זה נקרא הומצאה? נוסחה לאורך הדורות, לא הומצאה. היא נוסחה לאורך הדורות על בסיס איזושהי שפה שעברה במסורת. לכן זה כן נכון שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ניתן למשה בסיני, ניתן למשה בסיני פוטנציאלית. כיוון שניתן למשה בסיני השפה הזאת, ואם נשתמש בשפה הזאת על עוד פסוקים שאותם משה רבנו לא למד עדיין או לא עשה עליהם את המניפולציות הלוגיות האלה, מניפולציות כמובן לא במובן השלילי אלא לא עשה את הגזירות הלוגיות על הפסוקים האלה, אז אנחנו עושים אותם, אבל מה שאנחנו עושים זה ניתן למשה בסיני. מסיני, כי זה באופן פוטנציאלי זה נמצא שם. זה שמשה רבנו לא עשה את זה עוד בפועל זה לא חשוב. ולכן למשל אותו מדרש שמשה רבנו ורבי עקיבא, כן, שהוא לא מבין מה שרבי עקיבא אומר, ואז רבי עקיבא אומר "זה הלכה למשה מסיני" והוא נרגע. מה הכוונה? הכוונה שזה מה שמונח בתוך מה שמשה רבנו קיבל. אני מנסח את זה אחרת, אני המסגתי את זה, אני הגדרתי את זה. משה רבנו לא עבד כל כך עם הגדרות, כמו שהאחרונים מגדירים את מה שראשונים עושים. ראשונים אומרים איזושהי סברה וזהו, לא עושים שני דינים והגדרות ולפי זה יוצא פה, שום מערכות לא תמצאו בראשונים. אצל ראשונים אין מערכות. למה אין מערכות? כיוון שהם אינטואיטיביים, הם עובדים אינטואיטיבית. אבל מאחורי דבריהם, בהנחה שהמערכת צודקת, אז מאחורי דבריהם יושבות התפיסות האלה. בניסוח שלנו כך נכון לנסח את זה. או שטעינו, לא משנה, אבל בהנחה שצדקנו, מה שעשינו הוצאנו מן הכוח אל הפועל משהו שהיה מאחורי התודעה כבר של הראשון. אגב, לא בהכרח הוא היה מודע לזה. זה הזכרתי אני חושב את מה שהרב קוק כותב בהספד על הסוכטשובר, כן, אני נין של הסוכטשובר, שאחרי שהסוכטשובר נפטר, אז הוא אומר שהרי יש שני מדרשים סותרים על רבי אליעזר: שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו, ושאמר דברים שלא שמעה אוזן מעולם. אז הוא אומר שמה שהוא שמע מפי רבו לא שמעה אוזן מעולם. זאת אומרת, וזה נכון, זה אמיתי לגמרי. זאת אומרת, יש הניסוח של התלמיד כשהוא מנסח את תורתו של רבו, מנתח את זה ומגדיר מה העיקרון שעומד מאחורי זה, יפתיע גם את הרב. גם הרב לא היה חושב על זה, אבל זה מה שמונח שם. אני בסך הכל מעבד, ממשיג, מגדיר את מה שקיבלתי מרבי. את כל הכללים האלה רבי לא יכיר. הוא לא יכיר את זה. אם הוא לא חי בצורת החשיבה שלי הוא גם לא יבין מה אני רוצה ממנו, כי הוא לא עובד עם הלוגיקה הזאת שאני עובד. אבל בתרגום לשפה שלנו, לצורת החשיבה שלנו, זאת התורה שקיבלתי מרבי, זה בדיוק זה. זה הלכה למשה מסיני. עכשיו, נוצר פה מצב מעניין. דיברנו פה על הלכות שנגיד בתקופת התנאים, שהתנאים דרשו ומתוך הדרשה הוציאו הלכות. אז אם לפני כן לא קיימו אותם, או המציאות היהודית, ההלכות האלה לא היו קיימות אז עם ישראל לא קיים אותן? ברור. ברור לגמרי. וככה זה ממשיך וממשיך. בוודאי. היום אנחנו מקיימים הרבה יותר. הרבה יותר. נכון. רבי עקיבא, רבי עקיבא לא יכול להתחרות עם רבי עקיבא איגר. כמות החומר שהוא צריך להשתלט עליה פשוט לא מתחילה להשתוות. אבל הוא החזיק את כל החומר, רבי עקיבא, רק החזיק אותו באיזשהו אופן היולי, אופן פוטנציאלי. הוא לא חשב על כל ההשלכות ועל כל המקרים ועל כל הסיטואציות. הוא עסק במה שהוא עסק. ובדברים שהוא לא עסק הוא לא חשב עליהם. אז יש הלכות שהוא לא הוציא. אבל בהנחה שרבי עקיבא איגר צודק כשהוא מפרש את רבי עקיבא, אז הוא בעצם מוציא מתוך רבי עקיבא את מה שרבי עקיבא עצמו אומר. זה לא משנה אם רבי עקיבא אמר את זה בפועל. זה הלכה דאורייתא. ואגב, אם הוא חולק על רבי עקיבא גם את זה הוא יכול לעשות. הוא חושב שרבי עקיבא טעה פה כי לפי הכללים האלה יוצא שהמסקנה צריכה להיות ככה ולא ככה. זה הניתוח שלי אומר. בדרך כלל הראשונים ההנחה שלנו שיותר צודקים. ואני חושב שזה לא מיסטיקה ולא שום דבר אחר. הם יותר צודקים כי באמת כמו שבוגר האולפן יוצא לרחוב ורואה את הדוברים הטבעיים של השפה, בדרך כלל אם יהיה ויכוח ביניהם הדוברים הטבעיים יהיו צודקים. בדרך כלל הם יהיו צודקים. למה? כיוון שהכללים הם קירוב. השפה זה הדבר האמיתי. אבל מצד שני אין לי אלא הכללים. אני חושב עם הכללים. מה לעשות? אז אני עובד עם הכללים ואם יצא לי אחרת אז יפתח בדורו כשמואל בדורו. ולפעמים כשאני מאוד מאוד משוכנע אני גם אחלוק על ראשונים. הזכרתי כבר שהרמב"ם אומר שאין שום מניעה לחלוק על אף אחד. אין שום הגבלה על זה מדאורייתא. אבל בשפה בכל אחרי שבן אדם יוצא מלימוד הכללים ומתחיל לדבר ברחוב עם אנשים ההבנה האינטואיטיבית שלו של שפה נפתחת, נכון? נכון, גם פה זה ככה. גם פה זה ככה? כן. רק אנחנו צריכים יותר ויותר כללים כדי ליצור את האינטואיציה הזאת כי אנחנו יותר רחוקים. אבל ההנחה שלי, ואני חושב שזה גם מטרה שלי לא רק הנחה שלי, זה שאחרי שמשתמשים באוסף כל הכללים האלה לא נגמור בהם, אלא נשתמש בהם כדי לנסות ולשחזר או להיכנס חזרה לאותו מוד אינטואיטיבי של שימוש בשפה. כן? הזכרתי אני חושב את קישון, כן, שהוא יצא מהאולפן והתחיל לכתוב פיליטונים. אי אפשר לכתוב פיליטונים כשאתה יוצא מאולפן. סאטירות כאילו, קטעים סאטיריים. אי אפשר אי אפשר לכתוב שירה כשאתה יוצא מאולפן, זה בדיחה. אבל אתה צריך אולפן כדי שתוכל אחר כך להיכנס למצב שאתה שולט בשפה ברמה כזאת שתוכל לכתוב שירה ולכתוב סאטירה ולכתוב כל מיני דברים כאלה. שיש לך שליטה מדהימה בשפה גם בחריגה מהכללים. אגב לפעמים מה שמצחיק אצלו זה דווקא שהוא הולך עם הכללים בדיוק, אצל קישון, כי אנחנו כבר רגילים שזה לא עובד ככה לפי הכללים והוא מוצא כל מיני מילים שאף אחד לא משתמש בהם כי הם מופיעות במילון ומחנק ככה לא יודע כבר יש לו כל מיני מילים שרק הוא יודע אותם וזה הכל מופיע במילון. אבל אז לפעמים הסאטירה היא כן להשתמש במילון. אבל הוא גם ידע את הסאטירה של לחרוג מהמילון. כיוון שבני אדם, וזה מה שאני אומר, בני אדם נולדו כמו שהזכרת קודם את חומסקי, זה נכון גם ביחס לתורה, לא רק ביחס לשימושים בשפה, בדיבור. אנחנו נולדים עם איזושהי יכולת תורנית, עם איזושהי תפיסה, כלי תפיסה תורניים, ולכן הכללים שאותם אנחנו ממשיגים ומקבלים מרבותינו, בסך הכל מתלבשים על איזשהם כישורים שכבר נמצאים בנו, ומצטרפים ביחד כדי שנוכל לטפל בחומר התורני. מי שיעשה רק מתמטיקה עם ה… על זה אני אדבר אולי אחר הצהריים קצת. מי שיעשה רק מתמטיקה עם מערכת הכללים שהוא פיתח, לא יגיע לתשובות הנכונות. זה תמיד צריך להשתלב, וזו נקודה מאוד חשובה בהבנת הדרש, הנקודה הזאת. ולכן כל המודל שתיארתי עד עכשיו הוא מאוד חשוב גם ברמה הפרקטית, לא רק ברמה התיאורטית כדי להסביר למה החוקרים והמסורת לא מתווכחים. זה חשוב גם ברמה הפרקטית, צריך להבין למה אפשר לצפות מהדרש, ואיך משתמשים בדרש. והנקודה היא שלא משתמשים בדרש כמו מערכת אוטומטית, אלגוריתם שאפשר לתת אותו למחשב. זה לא עובד כך. תמיד יש, זה מלווה באיזשהו מימד אינטואיטיבי, תמיד. הדרשות ההגיוניות כמו גם הדרשות הלא הגיוניות. בדרשות ההגיוניות היום אני עוד אדבר קצת בכנס, האם באמת זה ככה, אולי אם אני אספיק להגיע לזה. כן. בקשר להשוואה בין השפה לבין החוקים, בשפה בסופו של דבר, היום אם אתה מדבר על השפה שאנחנו מדברים, זה לא כביכול העברית התקנית ביותר שיש. יש, אבל איך הם… השאלה אם השפה זו העברית התקנית זו ויכוח אידיאולוגי שלא נפתח אותו כאן. אבל עדיין, בלי קשר כרגע לוויכוח האידיאולוגי הזה, יש העברית התקנית זה גם כן איזשהו ניסיון שבדיעבד להגדיר את השפה שאותה קיבלנו, ולהיות עקבי עם אותם כללים שקבענו. ולכן אני חושב שאחת הסיבות הטובות למה לא להיכנע כל כך מהר לעברית התקנית היא בדיוק זאת, שצריך להיזהר מלראות את הכללים כמכוננים. הכללים לא מכוננים את השפה, הכללים באו בדיעבד. השפה הייתה קודם. אבל השפה משתנה. השפה משתנה, אבל יש לה איזשהו ריתמוס פנימי. יש שינוי, יש היגיון פנימי גם לשינוי. זה גם חלק, גם הנגזרת היא חלק מהשפה. גם הנגזרות עוברות אלינו באיזושהי צורה, ראשונות, שניות, שלישיות, כמה, תלוי בעוצמת השינוי. והדבר הזה קיים גם בחוקים? האם יש גם אולי אפשרות של שינוי על פי ריתמוס פנימי? זאת שאלה מעניינת. אני לא יודע, יכול להיות שכן. יכול להיות שכן, אני לא יודע. בשפה… בתורה עצמה זה קצת בעייתי כי אנחנו לא פתוחים לעשות מה שאנחנו רוצים, אנחנו מנסים לשחזר מה הקדוש ברוך הוא מתכוון. זה נכון שאנחנו משתמשים בכלים שלנו כדי לשחזר מה הוא מתכוון, אבל כאן אין כל כך… זה לא שאלה של סלנג הלכתי, נקרא לזה כך, כן? לא יכול להיות שפתאום מישהו יפתח סלנג הלכתי והוא יחליט שבסלנג לא צריך לשמור שבת, כי בסלנג זה… שפה יכולה להתפתח למקומות שהממציאים שלה לא התכוונו, כי הם לא יותר קדושים ממני. זאת אומרת, כל אחד משתמש בשפה, הקבוצה. נכון שיש איזשהו ריתמוס פנימי וזה כן המשך של השפה הקודמת, אבל זה לא המשך שחושף רבדים נוספים בתוכה, לא תמיד, לפעמים זה המשך שמצמיח עוד רבדים. בתורה, באופן עקרוני, אנחנו אמורים לדעת מה נמצא שם. אנחנו נראה בהמשך שזה לא לגמרי פשוט. אפשר לראות שגם בהלכה יש מנהגים שהציבור מתחיל לנהוג אותם, ולמרות שהרבנים וזה אומרים אחרת, בסוף זה הופך להיות ההלכה. כן, אבל זה לא הלכה דאורייתא, אני מדבר כרגע על הלכה דאורייתא. גם הלכה דרבנן זו תוספת. בתקנות למשל, שאחרי כמה דורות תלך תשאל רב מה לעשות? כן, אבל זה לא הלכה דאורייתא, עוד פעם. גם תקנת דרבנן זו תוספת, דרבנן על השולחן תיקנו והוסיפו עוד משהו להלכה, ודאי שאפשר. אני מדבר כרגע בהיבט הפרשני, זאת אומרת ביחס שלנו לטקסט המקראי. ביחס שלנו לטקסט המקראי אנחנו אמורים להוציא עוד ועוד דברים מתוכו, להרחיב אותו באיזושהי צורה, אבל לא להמציא משלנו ולהדביק אליו. זה לא… זה לא עובד כך. אולי תיאוריות כמו של הלברטל, הספר שלו מהפכות פרשניות, עם כל הדברים המוסריים שם שהם טוענים שכביכול שינו את זה לגמרי ממה שהיה? שינו ממה שהיה, אבל לא בטוח שזה לא קולע לכוונה האמיתית. זה שני דברים שונים. כמו הדרשה של עין תחת עין שזה כביכול ודאי שהוא היה ממוני? כן, כן, למה לא? זה לא מתאים לגמרי למה שאני אומר. זה לא מפריע לי בכלל. לא יודע אם זה היה, אבל זה לא מפריע לי בכלל. בגלל שאותו דור חשבו שזה מה שכתוב שמה, והדור אחרי זה חשב שזה מה שכתוב שמה. הוא לא פיתח את הדור שלפניו, הוא פיתח את התורה אחרת. הבית דין שלפניו פשוט טעה. נכון, ברור. זה מה שהבאתי את הרמב"ם מהלכות ממרים. הרמב"ם אומר את זה על השולחן באופן הכי ברור שרק אפשר. שכל בית דין בכל דור יכול לחלוק על כל בית דין בכל דור קודם, שיהיה גדול בחכמה ובמניין ובמה שאתם רק רוצים. זה לא משנה. אם אתה מבין ככה את התורה, אז מבחינתך זו התורה. כמובן, חלק מדרכי ההבנה שלך לתורה זה גם מה שנאסף לאורך הדורות, אבל אחרי כל זה כשאתה משקלל את הכל, אתה אמור לעשות מה שאתה מבין בתורה, ולא מה שרבי עקיבא הבין בתורה. אלא אם כן אתה משתמש בו כי אתה מאמין שהוא ייתן לך הבנה טובה יותר. אוקיי. אז זה באשר לתמונה הכללית, ויש לה הרבה השלכות שאנחנו גם ניתקל בהן בהמשך של היישום של המידות, כי ביישום של המידות אנחנו נראה אני אנסה להציג כן איזה שהם כללים, בעצם להמשיך את תהליך ההמשגה. להמשיך להראות איזה שהם כללים שהם מנחים את העבודה עם מידות הדרש השונות. אבל אתם תראו לכל אורך הדרך שהכללים האלה, לפחות ברוב המקרים, לא הופכים ממש למתמטיקה. חלק אולי כבר ממש מתקרב, אבל חלק לא הופך ממש למתמטיקה, אבל זה כן עוזר לי יחד עם האינטואיציות שלי לנסות ולהבין יותר טוב מה עושים. זה פשוט יש יותר ויותר שטח פרא שנכבש על ידי ההמשגה. השטח האינטואיטיבי כן שהוא פרוע יותר, נכבש על ידי הכללים שאותם הגדרנו והמשגנו. אבל עדיין תמיד אנחנו פועלים בתוך סביבה שהיא סביבה פראית, שהיא סביבה שלא נכנעת לכללים. ולכן נורא מאוד מאוד צריך להיזהר. הזכרתי אם אני לא טועה את הגמרא הזאת שאומרת אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בו חוץ. חז"ל מאוד הסתייגו משימוש בכללים. מאוד הסתייגו. לא בכדי הגמרא והמשנה לא בנויים בצורה של כללים אלא בצורה קזואיסטית. אומרים מקרה, דנים בו וזה הכל. לא נותנים לי את הכלל ואז אני אגזור ממנו באופן דדוקטיבי את כל מה שאפשר לגזור ממנו. זה לא עובד בצורה מה שקוראים פוזיטיביסטית. זה עובד בצורה של דרך דוגמאות, הכללה של דוגמאות. ולמה? כי באמת הכללים הם איזה שהוא סוג של קירוב. זה לא עובד ככה. וממילא, כיוון שזה קירוב, מי שמבין טוב את השפה, לא טוב שישתמש בכללים. זה רק יהרוס לו, זה יקלקל. מי שמשתמש בכללים זה רק אותו אחד שלא מסתדר כבר עם השפה, הוא התרחק, הוא איבד את האינטואיציה. אין בעיה, הוא משתמש בכללים כדי לנסות ולהיכנס חזרה למגרש, כמו עם האולפן. וגם אז הוא צריך להיזהר לא לתקן את אלה שברחוב שמדברים באופן טבעי להגיד להם לא לא, אומרים בגד כפת ככה ולא בגד כפת אחרת. הוא יעשה מעצמו צחוק. הוא יעשה מעצמו צחוק והשפה יותר צודקת ממנו. אמיתית, יותר צודקת ממנו. הכללים הם קירוב. יש שיבושים גם, בסדר, אבל אני אומר ברמה העקרונית הכללים הם קירוב וצריך להיזהר לא לקחת אותם רחוק מדי. למרות שזה הלכה למשה מסיני ולמרות הכל. בשביל זה תיארתי את כל מה שתיארתי קודם. זאת הלכה למשה מסיני שהיא קירוב. כי אנחנו בסך הכל אנחנו יצרנו, המשגנו את ההלכה למשה מסיני הזאת. יש איזה שהזכרתי את הדוגמה אני כבר לא זוכר מה. יש בפילוסופיה של המדע מביאים כדוגמה לתהליכים כאלה את איזה של ג'ורג' משהו איזה פילוסוף של המדע לא זוכר את שמו. הוא מביא דוגמה את הכינור של סטרדיווריוס. שסטרדיווריוס היה אומן בבניית כינורות ואנחנו היום מנסים, מי שמנסה עם מחשבים וכל מיני מכשירים מאוד מדויקים, לשחזר את יכולת בניית הכינורות של סטרדיווריוס. אז מה עושים? עושים את עבודת השחזור שעשה עותניאל בן קנז, נכון? הרי הוא לא השאיר רשימת הנחיות. אז אנחנו מנסים להבין מה צריכים להיות היחסים והגדלים ואם עשית מיתר כזה אז מה צריך להיות הנפח של החלל, אין לי מושג אני לא מבין בזה כלום. אבל אתה אמור לנסות ולזקק מתוך הכינורות האלה לראות אלה הכינורות שעשה סטרדיווריוס, בוא תראה מה מאפיין אותם מול האחרים ותראה לפי איזה כללים צריך לעבוד. כי ההנחה היא שהוא באמת היה רב אומן אף אחד לא מתחרה איתו. עכשיו, ככל שמנסים להמשיג את זה יותר לא מצליחים להגיע למה שהוא הגיע. ככה אומרים המומחים. עוד פעם, אני באמת לא מבין בזה כלום. אבל המומחים טוענים שעם כל המכשור וכל היכולות שיש לנו לא מצליחים לייצר כינורות כמו סטרדיווריוס. זאת ירידת הדורות. זאת ירידת הדורות כפשוטה. שסטרדיווריוס לימד את השוליה שלו איך לייצר כינורות, אז הוא לא אמר לו תראה יש סט של כללים כמו שמתכנתים מחשב. הוא עבד איתו בידיים, זה שימוש, כן שימוש של תלמידי חכמים. אז הוא עבד איתו בידיים עד שהוא הבין את הראש. הוא קלט את השפה באופן טבעי. אבל לא לגמרי, כי הוא רק תלמיד. הוא לא כנראה לא תפס את כל מה שהיה בראש של הרבי שלו בדרך כלל, אז יש ירידה. לפעמים יש איזה שהוא תלמיד באמת מוכשר במיוחד כמו סטרדיווריוס עצמו כנראה. אבל בדרך כלל תהליך כזה תמיד יוליך לירידה כי אתה רק יכול לאבד מהאינטואיציה הראשונית. ברגע שהירידה היא מספיק חזקה ואתה כבר רואה שאתה מייצר כינורות לא ברמה, אתה עובר לפורמליזציה. טוב, אז בוא נחזור חזרה לסטרדיווריוס עצמו, לא לתלמידים שלו, וננסה להבין מתוך הכינורות שלו איך עושים את זה נכון. איבדנו כבר את היכולת האינטואיטיבית לבנות כינור. ואז משתמשים בכללים. בכל המחשבים ובכל הדברים הגדולים והחזקים שכבר אנחנו מצוידים בהם, וננסה לעשות את זה הכי טוב שאפשר. אנחנו תמיד נעשה את זה פחות טוב מסטרדיוואריוס, אבל זה הקירוב הכי טוב שיש. ולכן גם מידות הדרש הן כך. אנחנו לא יכולים לצפות לשחזר לגמרי את השפה של משה רבנו. אנחנו יכולים להתקרב עד כמה שאנחנו יכולים באמצעות הכללים האלה. ובכינורות באמת אפשר אפשר לבחון את עצמנו כמה אנחנו מתקרבים לפי הכינור שצריך לשמוע ולשים לב להבדלים ולשמוע. ובמידות הדרש אי אפשר. אם עכשיו אני אדרוש משהו, איך תדע אם זה נכון? לא, יש לנו, בטח שיש לנו. זה אותו דבר, אותו דבר כמו שעשה עתניאל בן קנז. איך עתניאל בן קנז עשה את זה? הוא הוא בדק קוהרנטיות. זאת אומרת, כשאתה עושה מחקר, אתה אומר, אני לוקח את אוסף העובדות שבפניי ואני מנסה להציע כלל שיתפור את כולן. אם הוא תופר את כולן אז בעיניי זה הכלל הנכון. עכשיו, אם אתה רוצה להיות עוד יותר טוב, תעשה הכללה על סמך תשעים אחוז מהעובדות, ואחרי שתעשה אותה תבדוק האם אתה מצליח לנבא את עשרת האחוזים הנותרים. אם תצליח לנבא את עשרת האחוזים הנותרים, זה נותן לך אינדיקציה מצוינת, כי אז זה לא קורה דה-פקטו, זה קורה דה-יורה. לא אני לא מדבר עכשיו על להסיק כלל, אני מדבר על לפעול ולדרוש עוד פסוק חדש בתורה. אבל אם הכלל הוא נכון, אז בסדר, אז אתה יכול להשתמש בו. כל השאלה היא אם הכלל הוא נכון. אז לכן אני אומר, תבדוק אם הכלל הוא נכון. את התוצאה עצמה אף פעם לא תוכל לבדוק, זה ברור, אבל אתה יכול לבדוק האם הכלים שהביאו אותך אליה הם אמינים. לא, אבל הכללים הכלים יש בהם המון המון תת-דוגמאות, מתי אומרים גזרה שווה ומתי לא אומרים גזרה שווה. יש מופנה, לא מופנה, חמישה מופנה, כן, אז אתה אף פעם לא יכול. בסדר, גם במדע אתה אף פעם לא ראית את כל העובדות לפני שבנית את התיאוריה, נכון? ועדיין הראשון שבנה מטוס גם עלה עליו. למה? אולי המטוס יתרסק, זאת עובדה שאף אחד עוד לא ראה. הוא עלה עליו, אולי גם יתרסק, אני לא יודע, אבל המטוס השלישי כבר לא יתרסק. זאת אומרת, נכון, אנחנו יכולים לטעות בדרך, אין ערובה, אבל אנחנו כן יכולים לצבור עוד מידע ולהתחיל לייחס לו אמינות. נכון, אבל במטוס אם הוא התרסק, בסדר, הוא פעמיים התרסק, הוא יודע שכשיש התרסקות זה כישלון. במידות הדרש לא נוכל לדעת. נכון, אבל העובדה שהוא התרסק ואחרי זה למדת את הלקח הנכון ועכשיו לא מתרסקים, מה היא אומרת? היא אומרת שיש לנו יכולת ללמוד באופן אמפירי את הכללים. לא, אבל לא הצלחת לדעת אם… עוד פעם אני אומר, תשמע עוד פעם, זה מוכיח שיש לנו יכולת ללמוד מתוך תצפיות אמפיריות על עובדות כללים כלליים. לא תמיד אנחנו צודקים, אבל העובדה היא שזה לא ירייה באפלה, יש לנו יכולת לעשות את זה. אז עכשיו אני הולך למקום שבו אין לי פידבק, כמו ההלכה. ואני אומר, טוב, אם יש לי יכולת לעשות הכללות מהסוג הזה, אני מאמין שגם בהלכה אני מתקרב. לא בטוח שאני צודק, אבל אני הרבה יותר קרוב מאשר אם לא הייתי משתמש בזה. כי פה באמת אין לי פידבק בסוף. אבל העובדה שמתקדמים אומרת שכן, זה לא ירייה באפלה, יש לנו יכולת לעשות הכללות. המדע מאוד עוזר כדי להשתכנע ביכולת שלנו לעשות הכללות, כי שם אנחנו מקבלים פידבקים. לא, אבל באמת בלי פידבקים זה יוצא כמו כל מיני דגמים כאלה פסאודו-מדעיים של כל מיני פילוסופים בימי הביניים שבנו ככה על היסודות ועל הגלגלים והדברים… זה לא מדע, ההלכה היא לא מדע, בסדר, זה חד משמעי. לא, אבל אז מה שקורה היום זה דיונים ויוצאות תמונות עולם קוהרנטיות עם כל הגלגלים וכל המודלים שהם ידעו לפי זה לחזות את המהלכים שהיו אז. נכון. ובכל זאת זה בכלל לא היה נכון. מה זה נקרא לא נכון? למה זה לא נכון? זה נכון מאוד, למה זה לא נכון? מה? שאין דבר כזה גלגלים? אז מה אם אין דבר כזה גלגלים? התיאור היה מדויק לגמרי. הוא נתן לך תצפיות מדויקות עם אינסוף אפיציקלים ודיפרנטים והכל בסדר, תיאור מצוין. אנחנו היום משתמשים בתיאוריה יותר פשוטה כדי לתאר את אותן עובדות, אז מה? אז מה קרה? הראיה היא שזה שמשהו הוא קוהרנטי ובייחוד שזה פה עוד יותר… לא, אבל אם היו תצפיות מתוך התיאוריה ההיא, רובן היו נכונות, ניבויים סליחה, רובם היו יוצאים נכונים. כן, בסדר. זה אומר שהכללה היא לא ירייה באפלה, זה לא אומר שהיא תמיד צודקת. זה אומר שהיא לא ירייה באפלה, זה מה שאני טוען. אבל גם כשזה שיש לך בכל זאת משהו לבחון את זה מנגד… יש לי, עובדות יש לי. בוא נדבר נגיד על כל מיני חקירות על אני לא יודע מה, העולם הזה או העולם הזה, דברים כאלה שאין לך בהם שום… אני מדבר על דרש הלכתי, עזוב אותי מחקירות מחשבתיות. אני מדבר על דרש הלכתי. יכול אדם לקבוע איזה כלל בהלכה… אז בוא נראה האם זה עומד במבחן העובדות. אתה… אז אני אומר עוד פעם, תיקח נגיד שיש מאה הלכות. איך איך הייתי עובד במקום עתניאל בן קנז? ככה אני גם מנסה לעשות היום. אני אומר יש מאה הלכות, בסדר? בדיוק. אני לא לוקח את המאה ויוצר מהם כלל, כי אז באמת אני תקוע. אני לוקח עשר או עשרים, אני אף פעם הרי לא עובר ממש על כולם. אני לוקח קבוצה מסוימת מתוכם, עד שאני מגיע לתמונה שאני מספיק משוכנע שהיא הכללה טובה ולא סתם איזה דוגמה ספציפית. ועכשיו אני בודק את זה על הלכות אחרות שאותן לא בדקתי. אם אני יכול לנבא מה יצא שם, זה נותן לי פידבק, למרות שתיאורטית כמובן יכולתי ישר להתחשב בכל המאה. אבל זה יותר חזק מאשר לבנות תיאוריה שבנויה על סך כל המאה. זה המקסימום שאני יכול. אין לי פידבק כי לא בשמיים היא. אם הקדוש ברוך הוא היה יכול להגיד לי פידבק ישיר, היה לי גם פידבק. אבל אין. הקדוש ברוך הוא אמר לנו פידבק לא תקבלו. בסדר. אז זו הצורה הכי טובה שאני יכול לעבוד איתה. אבל אני חושב שכדאי לעבוד איתה כי זה יוצא יותר אמין מאשר לא לעבוד איתה. זאת אומרת, אם לא נעבוד איתה אז מה קרה? סתם אנחנו לא יודעים כלום. אז נכון שאנחנו תמיד יכולים לטעות, אבל זה יותר קרוב, עד כמה שאנחנו יכולים, לאמת. קודם כל, ההנחה היא אני חושב היום לא צריכים לעבוד איתה. מה? יש לנו מספיק חומר מדורות קודמים. אני לא חושב שזה נכון. זאת הנחה לא מבוססת. הנחה לא מבוססת. זאת הנחה לא מבוססת בגלל שהחומר מהדורות הקודמים לא נותן לנו פתרונות לכל השאלות שלנו. מה עוד שהפתרונות שהוא נותן לא תמיד נראים לי נורא משכנעים. והם לא תמיד נראים לי נורא משכנעים חלק מהסיבה בגלל שגם החומר שהגיע אלינו לא באמת מבוסס על עבודה שחשפה את צורות החשיבה, אלא איזושהי אינטואיציה ולא תמיד הייתה אינטואיציה. אבל היום יש לנו יכולת להשתמש בכלים שונים כדי לחשוף את דרכי החשיבה ואנחנו יכולים להגיע להישגים טובים יותר. טוב, וגם זה שוב פעם זה חוזר לעניין כמו מטוס, בכל זאת גם מי שהמציא את המטוס לפני כן ועשה איזו הכללה של איזה עשרים שלושים דברים שהוא ידע עליהם, בכל זאת הוא נחת על הפנים. אוקיי. נכון. אין ערובה לכלום. אתה חושב שאם לא תשתמש בכללים אז לא תנחת על הפנים? עכשיו תפעל על סמך המקורות שיש לך ותוציא את ההלכה. הסיכוי שתנחת על הפנים יותר גבוה משלי. כי אתה עובד אפילו בלי עזרה של ה… בלי העזרה הפורמלית הזאת אלא סתם. ואת האינטואיציות שלך יש גם לי. בהנחה שאנחנו מוכשרים אותו דבר, יודעים אותו דבר וכולי. כן? אז לשנינו יש את אותה אינטואיציה. מה שאני עושה עם הכללים זה בסך הכל למצוא עוד מדד, עוד בדיקה לראות שאני באמת צודק. עכשיו אני עובד עם שני סוגי הכלים האלה. אתה מתעקש לעבוד רק עם אחד אז אתה בהגדרה תגיע לתוצאות פחות טובות. לכן אין לך אופציה אחרת. זה לא שאני עכשיו מציע לעשות מהפכות על סמך איזשהו כלי כזה ולא להשתמש בכלי הישן. לא. בוא נשכלל את הכלי הישן על ידי היעזרות בכלים שאני יודע שקיימים. כי היו כלי דרש. אנחנו היום לא יודעים מה לעשות איתם. אבל אני יודע שהיו קיימים. אז בוא ננסה. אם אני אצליח לשחזר ואני אבדוק את זה על העשרה הנותרים וזה עובד, זה מאוד יעזור לי להשתכנע שהאינטואיציות שלי צודקות אפילו ברמה הזאת. לא לחדש הלכות. הרבה יותר מאשר אם אתה עושה רק את מה שאתה עושה. זאת אומרת רק לעבוד לפי המקורות ולעשות דימוי מילתא למילתא ומה שעושים בדרך כלל היום. אז זה רק יכול לשפר את המצב. אני לא טוען שאני תמיד צודק. ברור שלא. אני גם לא חושב שאני תמיד צודק בלי זה כמובן. עוד פחות. אז לכן אני אומר אני מגיע להכי קרוב שאני יכול וכיוון שלא בשמיים היא זה מה שהקדוש ברוך הוא גם מצפה ממני. הקדוש ברוך הוא מצפה ממני להגיע להכי קרוב שאני יכול. אם הוא היה רוצה שאני תמיד אעשה את האמת אז הוא היה אומר בשמיים היא והיה אומר לי כל פעם מה צריך לעשות. הוא לא אומר לי כי הוא אומר לי שדה שלך, תשחק בו לפי הכללים שאתה מבין והכי טוב שאתה יכול זה מה שאני רוצה ממך. ככה הוא אמר לי. אז זה מה שאני עושה. הכי טוב שאני יכול. אבל מהרגע שאנחנו אומרים לא בשמיים היא ותשחק לפי הכללים, אז למה לא באמת להישאר עם ה… כי אני חושב שאני צריך לעשות את הכי טוב שאני יכול, לא לעשות את מה שאני עושה. זה שתי הנחיות שונות. הקדוש ברוך הוא לא אומר תעשה את מה שאתה רוצה. הקדוש ברוך הוא אומר תעשה הכי טוב שאתה יכול. וכיוון שהכי טוב שאני יכול כולל גם את ארגז הכלים הזה, לא רק, אבל גם את ארגז הכלים הזה וברור לי שהוא שיחק תפקיד שמה הרי יש עולם של דרש ומידות דרש וחז"ל עשו בו שימוש. אני היום לא יודע איך זה עובד. אם אני אדע איך זה עובד אז אין ספק שאני אבין טוב יותר. ודאי לא פחות טוב. אז למה לא לעשות את זה? אני מנסה הכי טוב שאני יכול. עוד פעם, בלי ערבויות. אני אף פעם לא בטוח שאני צודק. נכון. אבל אף אחד אף פעם לא בטוח שהוא צודק. התחושה כאילו שמי שיעשה שימוש בכללים האלה הוא מהפכן רפורמי כזה. מה פתאום? הוא רק יותר שמרן מכל קודמיו. כי הוא בסך הכל יגיע לתוצאות יותר נכונות ממה שהם הגיעו על בסיס ההלכה הקודמת. אני לא ממציא עכשיו תורה חדשה. אני יש לי עוד כלים לפענח מה יש בתורה שלאלו לא היה. למה שלא אעשה בהם שימוש? ומה קורה אם זה סותר את המוסכמה? אה? מה קורה אם זה סותר את המוסכמה? פה אני אמצא אני אמצא בדילמה. הזכרתי את זה קודם. אני אמצא בדילמה. במקום שבו אני לא לגמרי משוכנע שהמסקנה שלי היא נכונה, יש משקל מאוד גבוה לזה שרבי עקיבא איגר חשב אחרת ממני. אבל יש גם משקל גבוה לכלים האלה בעיניי. ואם אני מאוד משוכנע שהכלים האלה נותנים לי כוח שלרבי עקיבא איגר לא היה ואני משוכנע שאת הכלי הזה אני מבין טוב ואני מיישם אותו נכון, ותמיד יכול להיות שאני טועה, אבל ככה אני משוכנע, אז זה יגבר על השכנוע שלי בזה שרבי עקיבא איגר יותר צודק ושם אני אסטה מדרכו. זה עניין של משקל. זה כמו שאחרונים לא חולקים על ראשונים אלא אם כן הראשונים מדברים שטויות גדולות מדי. נכון? הרי זה בעצם מה שאני אומר במירכאות, כן? הכוונה אלא אם כן זה דברים שלחלוטין. בלתי סבירים. ואז אתה לא הולך אחרי הראשונים. למה לא? יש כלל שאחרונים לא חולקים על ראשונים. הכלל הזה כבודו במקומו מונח, יש לו משקל, אבל יש גם משקל במקום שבו הסברא שלי אומרת לי בצורה הכי ברורה שאפשר שזאת הפסיקה הנכונה, אז גם אם הראשונים אמרו ככה אני אעשה את זה. אבל יש משקל לראשונים במקום שאני לא לגמרי משוכנע, במקום שיש קונצנזוס בין הראשונים. זה הרי המון שקלולים. אם כל הראשונים אמרו את זה, לא סביר שכל הראשונים פספסו משהו אלמנטרי. אז כנראה שגם אני מפספס פה משהו. אם זה לא משהו אלמנטרי אלא משהו יותר עדין, אז אני יותר בקלות מוכן להניח שהרבה ראשונים פספסו אותו. זה המון תחושות, אני לא יודע איך לנסח את זה בכללים, אבל אנחנו עובדים ככה בכל תחום בחיים. כשהרופא יגיד לי איזושהי הוראה רפואית, ואני כהדיוט שלא מבין כלום ברפואה, משוכנע שהוא טועה אני לא אעשה את זה. אני לא אעשה את זה. לא בגלל שאני רופא יותר טוב ממנו, אלא בגלל שליכולתו ולידע של הרופא יש אצלי משקל גבוה, אבל לא אינסופי. זאת אומרת, אם אני לגמרי משוכנע, גם לזה יש משקל גבוה, אז אני צריך להחליט תמיד מה יותר חזק מבחינתי. אבל הנה הרב, סליחה, לא רוצה להיות פה חוצפן או משהו כזה, אבל בוא ננסה, הרב כאילו עבד קצת על המושגים האלה, על ההכללות האלה, מה הרב היה דורש מהפסוק של כל האוכל או יושב בבית יטמא ויכבס בגדיו? לא, מה זה קשור? אני לא, לא, סתם, סקרנות. נניח הרב חקר עשרים מקרים, אז הנה עוד כמה מקרים. בוא נראה מה הרב חושב. בסדר, אתה רוצה עכשיו דוגמאות? כשנגיע לדוגמאות אז אני אגיד את הדוגמאות, אבל קודם כל מי אמר? אני עוד אין לי את הכלים של המדרשים, אני בסך הכל מתחיל לעבוד על זה. אני רק רוצה לסמן מטרות. יש תחומים שבהם אני כן חושב שיש לי כבר את הכלים, ושם אני מוכן להגיד לך בכמה מקומות שאני חולק על ראשונים ואני בטוח שאני צודק גם. אין לי ספק שאני צודק. כשנגיע לזה אולי נבין. כן. אמרת שכאילו הקדוש ברוך הוא מלביש לו את ההלכות הברורות, אמרת יצחקו מדעתכם, מה שאתם קובעים זה בסדר. כן. אומר בעצם שיכול להיות מצב תיאורטי כמו שהבנתי מהדברים שלך, שהיום או מעכשיו יבוא יהיה מספיק חכם כמו שאמרת שישתנה, ויחתום משהו שהוא כנגד כל מה שעשינו עד עכשיו וזה יהיה בסדר? נכון. הרמב"ם כותב את זה. וזה יהיה בסדר מבחינת… בסדר גמור. זה מה שאנחנו… לא רק שיהיה בסדר, אם הם לא יעשו את זה הם לא יהיו בסדר. הם צריכים לעשות את מה שהם חושבים, לא את מה שהדור הקודם חשב. יש אמת אחת? אה? יש אמת אחת? יש אמת אחת. אבל אנחנו לא יודעים אותה. נכון. אז אנחנו צריכים לעשות לא את מה שאמיתי אלא את מה שצריך לעשות. יש, אולי אני כבר, אתם לוקחים אותי למחוזות שלא חשבתי להגיע אליהם, אבל יש בהנחיה ההלכתית בדרך כלל חלק גדול מהבעיות שעולות פה מסביב נובעות מתוך התפיסה שכשבן אדם מקבל החלטה הלכתית, התפקיד שלו זה להגיע לאמת וזהו. האמת ההלכתית, עוד פעם, כן? של הפוסק? כן כן. או לחלופין שאין אמת, זאת האלטרנטיבה השנייה ואז כל אחד עושה מה שהוא רוצה. אני מציע אלטרנטיבה שלישית. יש אמת אחת הלכתית, אבל התפקיד שלך הוא לא בהכרח תמיד להגיע לאמת, אלא לעשות את מה שאתה חושב שהוא האמת וזה לא אותו דבר. יכול להיות מה שנכון לאותו רגע גם? לא, זה בסדר, זה תמיד נכון כי גם אותו פוסק אם הוא היה באותו רגע היה אומר שזה כך, זה לא על זה אני מדבר. אני מדבר על מקרה אחר, למשל הגמרא אומרת שלא פסקו הלכה כרבי מאיר זה בגלל שלא ירדו חבריו לסוף דעתו. בסדר? מה זאת אומרת? רבי מאיר היה כזה גאון שאנשים לא היו מבינים למה הוא פוסק הלכה שזה כך או אחרת, זה היה נשמע להם הפוך להיגיון. אז מה עושים במצב כזה? אז אני הייתי פוסק כמו רבי מאיר בכל מקום כמובן, נכון? הרי אני כזה אידיוט אני לא מסוגל אפילו להבין את הנימוקים שלו. אז אם הוא אומר ככה הוא בטוח צודק, לא? לא. כתוצאה מזה ההלכה היא לא כמו רבי מאיר. למה? כיוון שההלכה מצפה מאיתנו לא לעשות… האמת, אם תשאל מה האמת? האמת היא מה שרבי מאיר אמר, כי הוא חכם הרבה יותר גדול ממני. אם תשאל מה אני צריך לעשות? מה אני צריך לעשות זה מה שאני חושב שהוא האמת. וזה לא אותו דבר. וזה מה שאומר שכל אדם פוסק לעצמו? נגיד הפוסק של הדור לצורך הדיון. השאלה לאיפה זה עוצר, זאת עוד שאלה. בסדר, אבל הבית דין הגדול של הדור לצורך הדיון. בסדר, נדבר על זה כי שם זה פשוט, משם והלאה זה כבר יותר מסובך. אם יש קבוצה של תלמידי חכמים, כל אחד בעצם יכול, מאה אנשים של תלמידי חכמים, כל אחד יגיע למשהו אחר… ברור. כך היה מאז ומעולם. לא, זה חדש לך? כל הש"ס מלא במחלוקות כאלה. מה הבעיה? זה בדיוק מה שקרה שם. רבי יוסי הגיע למסקנה הזאת, רבי ישמעאל הגיע למסקנה הזאת, רבי עקיבא הגיע למסקנה הזאת, רבי שמעון הגיע למסקנה הזאת. בסוף זה נחתם בהלכה ובשולחן ערוך שכבר לא מייחסים… נחתם ומספר המחלוקות רק גובר. ככל שיותר ויותר מגבשים מספר המחלוקות רק גדל. כך זה, אין מה לעשות. אי אפשר להכניס את העסק הזה לתוך איזה סד. ערכי ומתמטי כזה. אין, לא יעזור כלום. כמה שנמשיג יותר, זה לא יפחית את מספר המחלוקות, זה רק יגדיל אותם. זהו, אין מה לעשות. ברגע שאתה מנסח כלל, אפשר לחלוק עליו. כן, בדיוק. הרי זה בדיוק רבי עקיבא ורבי ישמעאל, הרי תארתי את זה גם בשיעורים הקודמים, נכון? מה המחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל? שרבי ישמעאל דורש כללי ופרטי ורבי עקיבא דורש ריבויי ומיעוטי. מאיפה יצאה המחלוקת הזאת פתאום אצל רבי עקיבא ורבי ישמעאל? אצל משה רבינו גם היה לו מחלוקת עם יהושוע בן נון על זה? לא. הגמרא אומרת שזה אמנם התחיל לפניהם, זה לא התחיל אצל רבי ישמעאל ורבי עקיבא, זה התחיל אצל נחוניא בן הקנה ופנחס בן יאיר, נכון? אבל לא משנה, זה התחיל מתישהו וזה נהיה שני בתי מדרש. למה? כי ברגע שמתחילים להמסיג את הדברים ולנסח כללים, אתה חושב שהכלל הזה הוא ההכללה להלכות שקיבלנו ממשה רבינו, אבל אני עושה הכללה אחרת. ברגע שאתה מדבר על ההלכות עצמן, מה שקיבלנו ממשה רבינו, קיבלנו, או ששכחנו, בסדר, אבל אם ההלכות, גוף ההלכות נתון, אין מחלוקות. מתי מתחילות המחלוקות? המחלוקות מתחילות שתלמידי הלל ושמאי לא שימשו כל צורכם. נכון, כך כותב גם הרמב"ם. מה פירוש הדבר? לא שימשו כל צורכם הכוונה התחילו לשכוח. זה כבר לא הייתה שפה טבעית מבחינתם. אז מה הם עשו? התחילו לעבוד עם כללים. ברגע שמתחילים לעבוד עם כללים, נוצרות מחלוקות. למה? כי אותו סט של נתונים אתה תכליל בצורה כזאת, אני אחליל בצורה אחרת. מה הכללה צודקת? כמו שאמרתם קודם, אין פידבקים. שנינו מתאימים לכל ההלכות. נו, אז מה לעשות? נוצרים שני בתי מדרש, אין מה לעשות. נוצרים שני בתי מדרש, ולכן ככל שמגדירים יותר וממסיגים יותר, מספר ההלכות גדל, לא קטן, מספר המחלוקות גדל, לא קטן. יש יותר צורות המסגה, יותר צורות הכללה. אין מה לעשות, בסדר. אבל מה לעשות? אין לנו אלטרנטיבה אחרת. כי בלי ההכללות אנחנו לא יכולים לעבוד היום בכלל. אז אין מה לעשות, אנחנו מכלילים ומספר המחלוקות הולך וגדל עם השנים. ככה זה. לא, בפסק, עוד פעם, אני לא מדבר כרגע. בפסק אתה צודק, כי הפסק כשיש בית דין הגדול, בית דין הגדול יכול להחליט, להצביע, לעשות הצבעה ולהחליט מי צודק. אגב, גם בפסק שתבדקו, במחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל בשבועות בדף כו, שמה הגמרא מביאה שזה שני בתי, שמה זה הניסוח הכי חד לעובדה שמדובר פה בשני בתי מדרש שונים, שכל אחד, זה מפנחס בן יאיר וזה מנחוניא בן הקנה. אז תבדקו את, תבדקו את פסק הרמב"ם, פסקי הרמב"ם, סליחה, בכל מקום שבו יש מחלוקת בין רבי עקיבא ורבי ישמעאל האם דורשים כללי ופרטי או ריבויי ומיעוטי. על לשעבר ועל להבא שבשבועות. אז זה מחלוקת רבי עקיבא ורבי ישמעאל והגמרא אומרת זה מחלוקת אם דורשים כללי ופרטי או ריבויי ומיעוטי. יש גם מחלוקת בשבועות בדף ג, באותה נקודה הגמרא אומרת. ויש גם מחלוקות במקומות אחרים באותה נקודה. תבדקו ברמב"ם, הוא לא עקבי. הוא לא עקבי. יש מקומות שהוא פוסק כמו רבי ישמעאל למרות שזה יוצא מתפיסת כללי ופרטי, ויש מקומות שהוא פוסק כמו רבי עקיבא למרות שזה יוצא מתפיסת ריבויי ומיעוטי. יותר מזה, בגמרא עצמה יש תנאים שדורשים לפעמים ריבויי ומיעוטי ולפעמים כללי ופרטי. רבי למשל, בשבועות בדף ג שהזכרתי קודם, לפעמים כללי ופרטי לפעמים ריבויי ומיעוטי. למה? כיוון שאחרי ששתי ההכללות הקיצוניות נוצרו, רבי עקיבא ורבי ישמעאל, הרי התלמידים אחר כך לומדים את שניהם. שניהם היו יהודים חשובים. צריך להבין מה ההכללה שהוא עשה, מה ההכללה שהוא עשה, ועכשיו אני בונה לעצמי סינתזה משלי. אני חושב שהכלל ההוא שרבי עקיבא בנה הוא נכון במקומות האלה, אבל הכלל של רבי ישמעאל נכון יותר במקומות האלה. ההכללה היא יותר מורכבת ממה שהם חשבו. או במילים אחרות אני כבר עושה הכללה נוספת. ואז כשאנחנו נראה, רגע, אתה לא עקבי, פה אתה פוסק כללי ופרטי ופה ריבויי ומיעוטי, זה עוד פעם תפיסת הכללים כמתמטיקה. זה לא עובד ככה. אתה לא אמור להיות עקבי ברמה של הכללים. אתה אמור להיות עקבי עם הכללים שלך, לא עם הכללים של אחרים. בהנחה שלך יש מערכת כללים עקבית, אתה הולך איתה. המערכת הזאת יכולה לכלול ריבויי ומיעוטי וכללי ופרטי. רק מה? היא עושה את החילוקים, מתי עושים כך ומתי עושים כך. יש גם קביעות כאלה בגמרא. זאת אומרת זה הולך ומשתכלל כל הזמן, מסתעף כל הזמן, כמובן יוצר המון המון אפשרויות כל הזמן. אוקיי, זה המצב, אין מה לעשות. אז מצד אחד זה בגלל שלא שימשו כל צורכם ונראה שזה ירידת הדורות, המחלוקות, שזה נכון. זאת אומרת לא שימשו כל צורכם הכוונה איבדנו את היכולת האינטואיטיבית לטפל בהלכה, בתורה, ולכן אנחנו עובדים עם כללים. ברגע שאנחנו עובדים עם כללים, אנחנו הדרדרנו לכללים, נוצרות מחלוקות. אבל מצד שני זה לא אומר שהמחלוקות האלה לא חושפות נקודות שהן נקודות אמיתיות, שיש בהן צדדים אמיתיים, שבלי שהיה לנו את הכללים ביד אולי אפילו לא היו עולים. מי שפוסק אינטואיטיבית היה אומר ישר אינטואיטיבית זה ככה וזהו. הוא לא היה שם לב רגע, יש פה צד לפה ויש פה צד לפה. לכן במקרה מורכב יותר פתאום הצד הזה שאותו דחית יכול לקפוץ ולעלות, הוא כן רלוונטי. זאת אומרת יש איזושהי עליית הדורות שנוצרת כתוצאה מתהליך ההידרדרות הזה. כתוצאה מתהליך ההידרדרות הזה נחשפים יותר ויותר צדדים, יותר ויותר כללים. הרי בכל הכללה יש גם איזשהו סוג של היגיון. אז רבי עקיבא החזיק בהכללה אחת, רבי ישמעאל החזיק בהכללה אחרת. אבל לכל אחד היה איזשהו היגיון משלו. ואנחנו פתאום רואים שיש את שני ההגיונות האלה בתורה. אם לא היינו עושים את התהליך הדיאלקטי הזה של תזה, אנטיתזה וסינתזה, לא היינו מבינים כלום. היינו נמצאים בשלב הראשון, האינטואיטיבי, לפני ההכללה של רבי עקיבא, ההכללה של רבי ישמעאל והסינתזה של רבי. היינו פחות עשירים בהבנת התורה, לא יותר עשירים בהבנת התורה, לפחות בכלים שאנחנו צריכים. ואנחנו כן צריכים כללים והבנות פורמליות, מומשגות. בסדר? אז התהליך הזה מצד אחד נובע מירידה ומהידרדרות, מצד שני הוא נותן לנו אפשרויות שבתקופה האינטואיטיבית לא היו. למשל, יש דברים שאנשים שיש להם אינטואיציה בריאה לא יצליחו לפתור. האינטואיציה לא עובדת שמה, שם צריך לעבוד עם מתמטיקה. מי שיש לו אינטואיציה פיזיקלית מצוינת, למשל במדעי, יהיו מקרים שבהם האינטואיציה הזאת תבלבל אותו, למרות שיש לו אינטואיציה מצוינת, יותר טובה ממני. לעומת זאת, אני אקח את המקרים הפשוטים, אעשה מהם הכללות מבוקרות, כל הזמן אבדוק, ואז את הכללים שהגעתי אליהם, איתם אני אפתור את המקרה שלגביו אין לי אינטואיציה. יכול להיות שאני אגיע לתוצאות טובות יותר. זאת אומרת, הרבה פעמים האינטואיציה מגבילה אותי, כיוון שיש מקרים שבהם צריך את הכללים כדי לטפל בהם נכון. האינטואיציה עובדת שמה, זה מקרה מסובך מדי, האינטואיציה כבר לא עובדת, פה צריך לעשות חשבון. מי שאין לו את הכללים של החשבון לא ידע לפתור את הבעיה. אבל הרב פה עושה פה איזה טריק, כי ההבדל בין פיזיקה לבין מדרש, שהאינטואיציה של הפיזיקאי זה רק, האמת היא מה שקיים בעולם, והפיזיקאי תמיד הוא קולע או לא קולע לפי זה. ופה במדרש האינטואיציה זאת האמת האובייקטיבית שקיבלנו ממשה, מהקדוש ברוך הוא, זאת אומרת, האינטואיציה, הרב התייחס לזה בהתחלה בתור… האינטואיציה זה ביטוי לאמת, זה לא האמת עצמה. לא, אבל זה השפה וזאת היצירה… השפה הזאת מבטאת… השפה לא עומדת לעצמה. השפה מבטאת אוסף של רעיונות, נכון? אתה יכול לבטא אותם, כמו כשאתה לומד לדבר, אתה מדבר תכנים. אז השפה לא עומדת לעצמה, היא מבטאת עולם של תכנים, נכון? התכנים זה התורה, לא השפה. השפה זה הדרך לטפל בתכנים. אז אתה יכול לטפל בתכנים בשפה אינטואיטיבית, אבל יהיו מצבים שבהם התכנים כבר מסובכים מדי, האינטואיציה תיכשל שם, לא תצליח. היא לא תגיע לתשובות שהקדוש ברוך הוא היה מצפה שנגיע אליהן. אז אם יש לנו מכשירים פורמליים, היתרון של מכשיר פורמלי זה שאפשר להגיע איתו רחוק. אולי לטעות, ולכן צריך לעשות בזהירות ומבוקר. יש, עוד שנייה אחת, אותו דבר, נדמה לי שהמהר"ל כותב את זה בהקדמה לגבורות השם או לאחת ההקדמות, נדמה לי שזה כתוב שם, אני לא מאה אחוז בטוח. יש, מה זה חכם עדיף מנביא? מה? גבורות. מה זה חכם עדיף מנביא? שנביא כשהוא מסתכל, חושב על העולמות העליונים, הוא מסתכל עליהם, הוא פשוט רואה אותם. בסדר? אז מה יכול להיות יותר טוב מזה? הוא פשוט רואה אותם. החכם מחשבן אותם. זאת אומרת, הוא אומר מה צריך להיות שמה כי הוא מבין את הכללים. ההבדל, למה חכם עדיף מנביא? כי שתיים ועוד שתיים שווה ארבע גם בעולם האצילות וגם בעולם אדם קדמון. עכשיו הנביא, עד איפה שהוא רואה הוא רואה, איפה שהוא לא רואה הוא כבר לא יכול לעשות כלום, אין לו כלים לטפל בזה. הוא רואה עד האצילות, עד יסוד המלכות של האצילות הוא רואה. בסדר? זה נגיד שיש נביא ששמה הוא עוצר. מה הוא יעשה עם בעיה שקיימת ב, לא יודע מה, בדיקנא של אריך אנפין? מה הוא יעשה שם? אז אם הוא לא יהיה מצויד בכלים פורמליים, לא יהיה לו מה לעשות שם. היתרון של שתיים ועוד שתיים שווה ארבע על פני ההבנה האינטואיטיבית שכל אחד מבין ששני תפוחים ועוד שני תפוחים זה ארבע, גם אם אתה לא מבין מה זה שתיים ומה זה ארבע ומה זה ועוד, היתרון הוא שבשבע מאות ארבעים ושמונה כפול חמש מאות תשעים וארבע אתה לא תדע לעשות את זה ואני כן אדע לעשות את זה, כי אני יודע את הכלל. יש מחקרים מאוד מעניינים על וואן טו מני סיסטמס. יש בברזיל, שבט הפיראה, היה פעם מאמר בנייצ'ר על זה. יש בכמה מקומות, יש גם באינדונזיה, יש גם שמה שבט כזה, שאין להם מערכת מספרים בשפה. יש להם אחת, שתיים והרבה. זהו. אחת, שתיים והרבה, זה מה שיש להם. וואן טו מני סיסטם. והיו חוקרים שניסו לבדוק איזה סוגי בעיות הם יודעים לפתור, כי תיאורטית, תיאורטית, אפשר היה לפתור כל בעיה גם עם וואן טו מני סיסטם. זה לא משנה. הוא מבין את זה אינטואיטיבית, אין לו מושגים בשביל זה. אבל אם היית שואל אותו כמה זה ארבע עשרה כפול שמונים וארבע, בהנחה שהיית מצליח להסביר לו מה זה ארבע עשרה, מה זה שמונים וארבע ומה זה כפול, היית איכשהו מתאר לו בעיה מעשית, הוא היה יכול לדעת את התשובה הנכונה ברמה העקרונית, לעשות את זה אינטואיטיבית בלי להבין את המתמטיקה ואת הכללים. אבל ברור, אתם מבינים לבד שזה לא יקרה. זה לא יקרה, ולא בגלל שאין לו את האינטואיציות, יש לו, אבל זה מדי מסובך. מסובך בשביל שהאינטואיציות יוכלו לפעול שם. בבעיה מסובכת אתה צריך לתרגם את האינטואיציות לכללים ולעבוד עם הכללים, ואז יש לך סיכוי להגיע לתשובה נכונה בקשר לבעיה מסובכת. ואתם תראו איזה בעיות פשוטות הם לא מצליחים. הם לא יודעים, שמים לפניהם שלוש בטריות וחמש בטריות, הם לא יודעים איזה קבוצה יש יותר הרבה. אתם מבינים? ברמה כזאת אנחנו מדברים. עכשיו, זה לא מדובר בטיפשים, הם לא טיפשים. כי שלימדו אותם הם הבינו בדיוק את מה שגם אנחנו מבינים. זה לא שהם לא טיפשים ברמה העקרונית. כשאין לך מערכת מושגית, מערכת של כללים שאתה מיסגת, תתפלאו איזה בעיות פשוטות אנחנו לא נצליח לפתור. ואם למשל שמו פה חמש בטריות ושמו פה עשר בטריות והיית שואלת מה אתה רוצה לקחת? היה לוקח את החמש? לא בטוח. עוד בחמש ועשר זה אולי נורא בולט, אבל בחמש ושבע אז הוא לא היה לוקח את השבע. אני לא זוכר כבר את התוצאות, תראו שם, יש ניסויים שעשו איתם, מאוד מעניינים. עוד פעם, יש גבול מסוים שבו הם מצליחים אינטואיטיבית כמובן, אבל בגבול לא רחוק, האינטואיציה פושטת רגל. דברים שלנו הם נראים מגוחכים, ילד בכיתה א' לא ידע, אולי לא א', אולי ב'. למה? כי מערכת הכללים מאפשרת לנו לחשוב על זה. עכשיו הכללים האלה מאיפה הם באו? הם באו מאותם אינטואיציות שקיימים גם אצלם. גם אנחנו התחלנו ככה. מהאינטואיציות האלה בנינו כללים, אבל עם הכללים האלה אנחנו מצליחים להטיס חלליות לירח. החברה האלה לא יודעים לחבר שלוש ועוד ארבע עם אותה מערכת אינטואיטיבית. זה אותו דבר פה, תבינו, זה אותו דבר. לכן זה לא אומר שאני יותר חכם מהם, אלא יש לי יותר כלים מהם. זו הנקודה. יכול להיות שאני פחות חכם מהם, אבל יש לי יותר כלים אז אני אגיע יותר רחוק. האינטואיציות מתפתחות, כדוגמה שנתת, כי היום אם תיתן למישהו חמש קבוצות של שש, הוא ישר לא יחשוב על זה וידע שזה שלושים כי יש לו איזה. נכון, ברור. זה מה שדיברתי קודם שאחרי שאתה לומד את השפה באולפן, חוזרת אצלך פתאום ההבנה האינטואיטיבית איך משתמשים בכללים ואתה כבר לא חוזר לכללים. הכללים זה איזשהו סולם שאתה מטפס איתו על העץ ואחרי זה אתה זורק את הסולם. זאת אומרת, הכללים זה דרך להיכנס דרכה להבין את השפה, אבל ישנם מצבים מסובכים, לפחות מסובכים מבחינתנו, אולי בעוד מאתיים שנה הם כבר לא יהיו מסובכים כי הם כבר יהיו במצב שמבחינתם הכללים האלה כבר יהיו נורא אינטואיטיביים, ואז הם יגיעו לבעיות יותר מסובכות. לכן פותרים יותר ויותר בעיות מסובכות לאורך ההיסטוריה, כי ככל שאנחנו מפתחים יותר ויותר כלים מושגיים אנחנו נצליח לטפל בבעיות יותר מסובכות. למרות שיש ירידת הדורות וזה לא סותר בכלל. אז בעצם למשה רבנו לא היו את הכללים? כן. מה? לא היו לו את ההלכות, היו לו את האינטואיציות. אתה לא היית בהתחלה, תיארתי את זה באריכות קודם. בסדר? טוב, אנחנו נמשיך.