חדש באתר: עוזר בינה מלאכותית המבוסס על כתביו ושיעוריו של הרב מיכאל אברהם

כתובות פרק 2 שיעור 12

תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.

🔗 קישור לשיעור המקורי

🔗 קישור לתמלול ב-Sofer.AI

תוכן עניינים

  • מסגרת השבועות ותפקידן
  • שבועות המשנה ושבועת היסת
  • שבועת הנפטרים ו“מתוך שאינו יכול להישבע משלם”
  • יסוד דין מודה במקצת
  • “המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים” והשלכתו על כופר הכל ומודה במקצת
  • קושיית הרב דוד פוברסקי על חידוש רבי יהושע
  • בניית ציורי הטענות: *la adam* ו*para’ti* בכופר הכל ובמודה במקצת
  • “מנה לאביך בידי והאכלתי פרס” ומחלוקת משיב אבידה
  • פירוש רש״י: הבחנה בין *peh she’asar* לבין משיב אבידה
  • סיכום ארגוני של סיום השיעור

סיכום

סקירה כללית

השיעור מחבר בין הסוגיה מהפעם הקודמת לבין דין *modeh b’miktzat* דרך שאלת הגמרא מדוע רבי יהושע לא בחר להעמיד את הודאתו במשנה בציור של הלוואה “לויתי ממך ופרעתי,” ומציג מבוא למסגרת השבועות בהלכה ולתפקיד השבועה כגורם שמסלק חשש אצל הדיינים לפני שמפטרים נתבע. לאחר מכן נבנית תמונה שיטתית של ציורי כופר הכל ומודה במקצת ביחס לטענות *la adam* ו*para’ti* וביחס לשאלה “המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים,” ומתוך כך עולה קושיית הרב דוד פוברסקי על חידושו של רבי יהושע. לבסוף נידון הציור “מנה לאביך בידי והאכלתי פרס,” מחלוקת רבי אליעזר בן יעקב וחכמים האם חייב שבועה או פטור כמשיב אבידה, והקושי להעמיד בו את הודאת רבי יהושע, תוך הצגת הבדל מבני אצל רש״י בין *peh she’asar* לבין “משיב אבידה.”

מסגרת השבועות ותפקידן

יש שלושה סוגי שבועות: שבועות התורה, שבועות המשנה, ושבועת הגמרא שהיא שבועת היסת. יש שלושה מיני שבועות בתוך שבועות התורה: שבועת מודה במקצת, שבועת עד אחד, ושבועת השומרים. הפסוק למודה במקצת נלמד מ“אשר יאמר כי הוא זה,” והלימוד הוא בפרשנות חכמים. השבועה אינה “לחזק משהו שכבר יש,” אלא לסלק דבר שמפריע לדיינים לפטור את הנתבע, ולכן השבועה פועלת כהסרת חשש לפני פסק פטור.

שבועות המשנה ושבועת היסת

שבועות המשנה הן השבועות המנויות בתחילת פרק שביעי במסכת שבועות כגון “חנווני על פנקסו” ו“שכיר,” והן תקנות חכמים. שבועת היסת היא תקנת אמוראים, מקושרת לרב נחמן, ומוטלת על כופר הכל אף שמעיקר הדין היה פטור. השיקול הוא שלא ליצור מציאות של “נשבע ונוטל” אצל התובע שעלולה לאפשר לשקרן לתבוע רבים וליטול מהם ממון, ולכן האופציה המרכזית היא “להישבע ולהיפטר” על המוחזק שנדרש להישבע כדי להינקות.

שבועת הנפטרים ו“מתוך שאינו יכול להישבע משלם”

בשבועת התורה ובשבועת היסת מדובר בשבועות “הנפטרים,” שבהן הנתבע נשבע כדי להיפטר, ואם אינו נשבע עלול לחול “מתוך שאינו יכול להישבע משלם.” הוצגו שתי תפיסות ביחס לכך: תפיסה אחת רואה את השבועה כחומרה על מי שהיה פטור מעיקר הדין ולכן נדרש שבועה כדי להיפטר, ותפיסה שנייה רואה את “מתוך שאינו יכול להישבע משלם” כמעין קנס/אכיפה שמעניקה “שיניים” לחיוב השבועה גם כאשר מעיקר הדין הוא פטור. הובא שגם היו סיפורים על גדולים שהעדיפו לשלם ולא להישבע.

יסוד דין מודה במקצת

*Modeh b’miktzat* מתואר כנתבע שנתבע על מאה ומודה בחמישים, משלם את מה שמודה ונשבע על החלק שכופר כדי להיפטר ממנו. במישור דאורייתא כופר הכל פטור ואינו נשבע, ומודה במקצת נשבע, וההבדל ביניהם הוא חיוב השבועה ולא עצם פטור הממון על החלק שבמחלוקת כאשר אין ראיה לתובע. השבועה נדרשת כאשר בית הדין עומד לפסוק פטור, וברגע שהתובע מביא ראיה כגון שני עדים אין מקום להשביע והנתבע פשוט משלם.

“המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים” והשלכתו על כופר הכל ומודה במקצת

נבנתה טענה שלכאורה מדין התורה שכופר הכל פטור אפילו בלי שבועה משתמע שאין חובה “לפורעו בעדים,” אך הוסבר שלשיטה הסוברת שצריך לפורעו בעדים יש ליישב את דיני כופר הכל ומודה במקצת כך שהם עוסקים או במקום שאין עדים על ההלוואה או במקום שטענתו היא *la adam* ולא *para’ti*. לשיטה זו, אם יש עדים על ההלוואה והנתבע טוען *para’ti* הוא אינו נאמן ועלול להתחייב לשלם, ולכן דיני שבועה של מודה במקצת אינם מתעוררים שם. הוסבר שניתן לנסח זאת גם דרך *migo* של “יכולתי לטעון *la adam*” במקום שאין עדים, וכך להעמיד את דיני התורה במצבים שבהם שאלת הכסף אינה מוכרעת נגד הנתבע.

קושיית הרב דוד פוברסקי על חידוש רבי יהושע

הרב דוד פוברסקי שואל “מאי קמשמע לן רבי יהושע” אם מבקשים להעמיד הודאת רבי יהושע בציור של “לויתי ממך ופרעתי,” כאשר לכאורה עצם פטור כופר הכל בתורה כבר מלמד את הנאמנות. התירוץ המוצע הוא שמעיקר דין כופר הכל ומודה במקצת ניתן היה לקרוא את התורה כמדברת רק בטענת *la adam* (או “לויתי רק חמישים” במודה במקצת), שבה אין צורך ב-*peh she’asar*, ואילו במקום שמודה שהיה חייב ורק טוען שפרע היה מקום לומר שאינו נאמן. לפי זה הודאת רבי יהושע מחדשת שהקריאה הנכונה של דיני התורה כוללת גם את ציור *para’ti* מכוח נאמנות של *peh she’asar*/מיגו, ולא רק את ציור *la adam*.

בניית ציורי הטענות: *la adam* ו*para’ti* בכופר הכל ובמודה במקצת

הוצג שמבחינת ממון מודה במקצת הוא למעשה “כופר במקצת,” וכל ציור שיש בכופר הכל יכול להופיע גם בחלק הכפירה של מודה במקצת. הובחנו שלושה מצבים עקרוניים בכופר הכל: אין עדים וטוען *la adam*, אין עדים וטוען *para’ti* עם *migo* שיכול היה לטעון *la adam*, ויש עדים על ההלוואה וטוען *para’ti* שתלוי במחלוקת אם צריך לפורעו בעדים. במודה במקצת אותם מבנים חוזרים על החלק שבמחלוקת, וההבדל היחיד הוא שהודאה חלקית מחילה חיוב שבועה על החלק שכופר אף שבמישור הממון הפטור נשען על כללי הראיה.

“מנה לאביך בידי והאכלתי פרס” ומחלוקת משיב אבידה

הגמרא מציעה להעמיד את הודאת רבי יהושע בציור “מנה לאביך בידי והאכלתי פרס,” אך נדחית מפני שאינה מסתדרת לא עם חכמים ולא עם רבי אליעזר בן יעקב. חכמים אומרים “אינו אלא כמשיב אבידה ופטור,” ורבי אליעזר בן יעקב אומר “הרי זה נשבע,” ומגדיר זאת “פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו.” לאחר מכן הגמרא מקשה כיצד רבי אליעזר בן יעקב יכול לחייב אם “משיב אבידה פטור,” ומציעה אוקימתא של טענת קטן ופותחת דיון בהשלכות טענת חרש שוטה וקטן.

פירוש רש״י: הבחנה בין *peh she’asar* לבין משיב אבידה

לשיטת רש״י *peh she’asar* שייך בעיקר כאשר בלעדי דברי הנתבע לא הייתה תביעה כלל, ומקביל ל-*migo* מסוג “אי בעי שתיק.” משיב אבידה מופיע כאשר קיימת תביעה גם בלי הודאת הנתבע אך אין לתובע ראיות, והנתבע יכול היה לכפור לגמרי ובחר להודות חלקית, ולכן הוא “משיב אבידה” ותקנו שלא יישבע “מפני תיקון העולם,” בדומה לתקנת “המוצא מציאה לא ישבע.” לפי בנייה זו, הפטור בציור “מנה לאביך בידי והאכלתי פרס” אינו פטור מכוח *peh she’asar* אלא מכוח פטור משיב אבידה, ולכן אינו מתאים כמקרה שבו רבי יהושע מודה בכוח *peh she’asar*.

סיכום ארגוני של סיום השיעור

הוצע להשלים את דף ההכנה שנותר, להמעיט בעיסוק בשלושת המקורות האחרונים מעבר לנקודה של רבי עקיבא איגר, ולייחד את הפעם הבאה להשלמת החלק שלא הוסכם ולחזרה מסודרת. הוצעה אפשרות שמי שירצה יציג את התמונה שסידר בחזרה ויקבל הערות, תוך שמירה על שיעור קצר יותר כדי לאפשר זמן חזרה.

תמלול מלא

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני רוצה עוד לעשות השלמה קצרה מהפעם הקודמת שהיא קשורה גם לדין מודה במקצת, אז זה יחבר אותנו טוב לשיעור של היום, אבל נתחיל בזה. בגמרא שלמדנו בפעם הקודמת, הגמרא שואלת למה רבי יהושע לא העמיד את ההודאה שלו במשנה בציור של הודאה בהלוואה, שלוויתי ממך ופרעתי, שיש לו הפה שאסר ולכן הוא נאמן. במודה במקצת, שזה כבר נושא שלמדתם היום, אז לכן יותר נוח לי לדבר עליו היום, הדין של התורה, אולי כמה משפטים של מבוא על שבועת מודה במקצת. יש שלושה סוגי שבועות בהלכה. שבועה אחת זה שבועת התורה, סוג אחד זה שבועת התורה, הכוונה זה שבועה מדאורייתא שהתורה עצמה קובעת אותה, שכוללת בתוכה שלושה מינים, שלוש שבועות בתוך הסוג הזה: שבועת מודה במקצת, שבועת עד אחד ושבועת השומרים. שומר שטוען שהחפץ נגנב או משהו כזה צריך להישבע שלא שלח יד בשלו. עד אחד שיש נגדי מחייב אותי שבועה. ממון מוציאים עם שני עדים, אבל עד אחד מחייב אותי שבועה. מודה במקצת גם הוא חייב שבועה. כל השבועות האלה הן שבועות שכתובות בתורה.

[Speaker B] אז בעצם השבועה באה לחזק, כאילו יש כבר משהו, רק רוצים לתת איזה שהוא חיזוק?

[הרב מיכאל אברהם] לא, להיפך, אין משהו. צריך לסלק משהו שיש.

[Speaker B] צריך

[הרב מיכאל אברהם] לסלק אותו, לא לחזק אותו. השבועה מסלקת את מה שמפריע לי לזכות אותך סתם ככה. אז יש שלוש שבועות שהן שבועות התורה. יש שבועות המשנה, שזה בדרך כלל בתחילת פרק שביעי.

[Speaker C] מה ההבדל בין שבועות התורה, זה ממש מפסוק או מלימוד סברה?

[הרב מיכאל אברהם] שבועת השם תהיה בין שניהם, כתוב בתורה. איפה יש פסוק של מודה במקצת? אשר יאמר כי הוא זה. כי הוא זה, הכוונה חלק מזה הוא מודה, שוב פעם, כמובן זה תמיד עם פרשנות של חכמים, אבל הם לומדים את זה מפסוק. אז על זה יש פסוקים, זה שבועות התורה. שבועת המשנה זה הרבה שבועות שמנויות בתחילת פרק שביעי במסכת שבועות, חנווני על פנקסו, שכיר, כל מיני שבועות כאלה שחכמים תיקנו להישבע. בדרך כלל, זה הסוג השני. הסוג השלישי זה נקרא שבועת הגמרא, שבועת היסת, שזה שבועה שתיקנו בתקופת הגמרא, זה אפילו בתקופת המשנה לא היה. מה, שאמוראים תיקנו? אמוראים תיקנו, רב נחמן, יש כאלה שאומרים, למרות ששוב פעם, האחרונים דנים בזה ומוצאים לזה רמזים גם במשנה, אבל זה נקרא שבועת הגמרא, שבועת היסת, שזה שבועה שמוטלת על כופר הכל. זאת אומרת, אם מישהו כופר הכל באופן עקרוני הוא אמור להיות פטור. חכמים בכל זאת ביקשו ממנו להישבע שבועת היסת.

[Speaker D] למרות שלכאורה השני היה צריך להישבע?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם השני היה נשבע זה היה יוצר בעיה, כי אם השני היה נשבע הוא היה צריך להישבע וליטול. ואני לא רוצה לתת לבן אדם את האופציה ליטול ממישהו, הרי אם איזה שקרן פתולוגי שמוכן להישבע הוא יוכל ליטול מכולנו כסף, זאת אומרת, הוא פשוט יתבע את כולם, יישבע וייקח מכולם את הכסף. לכן האופציה להישבע היא תמיד אופציה להישבע ולהיפטר. זאת אומרת, מי שמחזיק בכסף ותובעים אותו הוא יכול להישבע ולהיפטר. כי התובע הוא המוציא?

[Speaker D] כן, אז לכאורה הוא היה צריך להישבע. בגלל שהוא המוחזק זה לא

[הרב מיכאל אברהם] מספיק בשביל להישאר עם הכסף? לא צריך להישבע. הוא צריך להביא ראיות. באופן עקרוני בלי שהוא הביא ראיות אני הייתי אמור להיות פטור סתם. מחייבים אותי להישבע ליתר ביטחון, אבל וודאי שלא יהפכו את הדין ויתנו לו לזכות בשבועה. נותנים לי להיפטר בשבועה. אוקיי?

[Speaker B] בגלל שהוא מוחזק זה לא מספיק? נכון.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא מנקה לגמרי את השולחן. אנחנו רוצים עדיין חיזוק בצורה של שבועה. וכופר הכל זה תקנת רב נחמן?

[Speaker C] כן, גם כן.

[הרב מיכאל אברהם] בשבועת התורה ובשבועת היסת זה שבועת הנפטרים. זאת אומרת, מישהו שנתבע, פוטרים אותו אבל דורשים ממנו להישבע בשביל להיפטר. אם הוא לא יישבע אז יכול להיות שזה מתוך שאינו יכול להישבע משלם ונחייב אותו בכל זאת לשלם, אבל בסיסית מעיקר הדין הוא בעצם פטור. רק אנחנו רוצים בשביל לפטור אותו בלב שקט, אנחנו מבקשים ממנו להישבע ולהיפטר. שמעיקר התורה הוא בעצם פטור לשני המקרים האלה? כן, כן, זאת התפיסה המקובלת לפחות. בשבועות המשנה זה רובן, לא כולן אני חושב. ולמה פה פורמת השיקול שאמרת קודם על זה שלא רוצים שהנוטל… בכל דבר לגופו צריך להבין איך פותרים את הבעיה של השקרנים. שקרן יכול להתנפל על כל אחד ולקחת. אז בכל דבר כזה יש דיון, אבל זה מקרים מאוד מסוימים שחכמי המשנה ראו ששמה באופן מעיקר הדין בעצם הוא יכול ליטול גם בלי שבועה, הוא נאמן, הם דרשו ממנו להישבע בכל זאת כדי ליטול, אוקיי? ומה הקשר אולי לשכוח? אולי, כל דבר, אני אומר, כל דבר יש לו את ההסבר שלו. לא ניכנס לזה עכשיו, אני רק נותן פה איזושהי תמונה כללית. אולי עוד משפט אחד, יש דין כזה של מתוך שאינו יכול להישבע משלם. אם מישהו חייב להישבע ולא נשבע מאיזושהי סיבה, באופן עקרוני הוא צריך לשלם. יש כאלה שרואים בזה סתירה, רגע, זה השאלה, יש כאלה שרואים בזה סתירה למה שאמרתי קודם. כי בעצם מה זה אומר? זה אומר שבעצם אתה כן חייב את הכסף, רק נתנו לך אופציה להישבע ולהיפטר. אתה לא נשבע אז תשלם. אז לכאורה זה נראה שגם שבועת הנפטרים, נגיד שבועת מודה במקצת, אם הוא לא נשבע הוא צריך לשלם. מה זה אומר? שבאופן בסיסי הוא חייב את הכסף, רק אנחנו נותנים לו אופציה להישבע ולהיפטר, אבל אם הוא לא נשבע שישלם. ואז יוצא ששבועת הנפטרים זה לא שבועה שבאה להחמיר על הנפטר.

[Speaker C] נכון, זה הפוך.

[הרב מיכאל אברהם] הוא היה צריך להיות פטור בלי שבועה והתורה החמירה עליו ודרשה ממנו גם שבועה. לא, הוא היה צריך בכלל לשלם, נתנו לו רק אופציה שאם הוא יישבע הוא יוכל להיפטר. זה קולה בשבילו, זה לא חומרה עליו.

[Speaker F] לא אם הוא ישבע לשקר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם הוא ישבע באמת,

[Speaker G] למה לשקר?

[Speaker F] כי אם הוא באמת חייב, אם הוא לא חייב, אם

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא חייב אז הוא ישבע שלא חייב, הוא ישבע. אבל אנחנו מחייבים אותו, אנחנו לא יודעים מה האמת.

[Speaker F] ואם אין אפשרות

[הרב מיכאל אברהם] להישבע, בכל מקרה הוא

[Speaker F] ישלם, אין אפשרות להישבע לפי המשפט הוא ישלם.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו הדיינים לא יודעים אם הוא חייב או לא חייב. אם בא מקרה לפנינו, אז הוא צריך להישבע, אם הוא לא ישבע הוא ישלם. תמיד. לא משנה מה היה באמת, כי אנחנו לא יודעים מה היה באמת. מבחינתנו הוא ישבע, הוא ישלם. יש לו אופציה להישבע ולא לשלם ולהיפטר. אז השבועה היא קולה עליו, היא לא חומרה עליו. אחרת הוא היה משלם. אנחנו נותנים לו אופציה, אם אתה רוצה תישבע ואז נפטור אותך. זה תפיסה הפוכה ממה שאמרתי קודם. קודם אמרתי מעיקר הדין הוא פטור, אנחנו מחמירים עליו ודורשים בשביל שהוא ייפטר שיישבע. אוקיי, אז זה ויכוח גדול וזה תלוי גם באיזה שבועה, יש ויכוחים גדולים בראשונים, אני לא אכנס לכל זה. שנייה אחת, אני רק אומר שזה לא מוכרח. יש כאלה שאומרים שמתוך שאינו יכול להישבע משלם זה רק אמצעי אכיפה, מה שאיילת אמרה קודם. לא שבאמת הוא חייב את הכסף והשבועה פוטרת אותו, אלא הוא בעצם פטור מעיקר הדין. התורה חייבה אותו להישבע כי החמירה עליו, אבל צריך שיניים, אם אתה לא תחייב אותו לשלם אם הוא לא נשבע, אז הוא לא ירצה להישבע. השיניים או השוט שמאלץ אותו להישבע זה שאם הוא לא יישבע הוא ישלם, אבל לא שבאמת הוא חייב את הכסף, הוא באמת פטור. זה רק בצידו של חיוב השבועה אנחנו אומרים לו טוב אם לא תישבע אז תשלם, כי אחרת אין לנו אמצעי לכפות אותו.

[Speaker G] היו סיפורים כאלה על

[הרב מיכאל אברהם] גדולים שלא רצו להישבע והעדיפו לשלם.

[Speaker G] רגע, שאלה, בשבועה, בשבועות מהמשנה, במסכת שבועות אמרת שהוא נאמן ובכל זאת הוא צריך, לרוב זה אנשים שהם נאמנים ובכל זאת הם צריכים להישבע, הנוטלין. כן, הנוטל, התובע. רגע, אבל אם הם נאמנים אז הם פטורים על פניו. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הם נוטלים את הכסף, זה התובע שנאמן. התובע נאמן, הוא היה מקבל את הכסף מן הדין

[Speaker G] וחכמים

[הרב מיכאל אברהם] החמירו עליו, לפני שאתה לוקח את הכסף תישבע שנהיה בטוחים. בסדר?

[Speaker G] כלומר בכל מקרה, בווריאציה כזו או אחרת, השבועה באה לאנשים שבעצם פטורים או נאמנים, זה אלמנט נוסף. שתי גישות.

[הרב מיכאל אברהם] באופן בסיסי ההסתכלות הפשוטה היא שהשבועה תמיד באה להחמיר על הנשבע, להחמיר על הנשבע.

[Speaker D] זאת אומרת בדרך כלל הוא

[הרב מיכאל אברהם] היה צריך לקבל את הכסף בלי שבועה ואנחנו מחמירים עליו ואנחנו דורשים שיישבע בשביל לקבל את הכסף. או בשבועות התורה, הוא היה צריך להיפטר בלי שבועה, אנחנו מחמירים עליו שיישבע בשביל להיפטר. יש תפיסות אחרות אמרתי, שנתלות אולי בדין מתוך שאינו יכול להישבע משלם, אבל זה באמת סקירה כללית בלי להיכנס לפרטים אנחנו לא נזדקק לזה כאן. עכשיו ניכנס קצת יותר למודה במקצת שזה הנושא שלנו. מודה במקצת זה בן אדם שבא מישהו ותובע ממנו מאה שקל והוא מודה בחמישים. לא כל כך פשוט, נעיר על זה, נעיר על זה קצת. בפשטות כן. בפשטות אין הבדל, ובשניהם יש דין שבועת מודה במקצת. עכשיו, באופן בסיסי הנשבע פה זו שבועת התורה. הנשבע פה הוא נשבע ונפטר. זה הנתבע שהוא בעצם אמור להיות פטור, כי המוציא מחברו עליו הראיה, אבל בשביל לפטור אותו התורה רוצה בכל זאת שהוא יישבע. בסדר? זה שבועת מודה במקצת. למה בכלל דורשים ממנו שבועה? יש לזה איזה שהם סיבות, בסוגיה אצלנו הרמב"ן מדבר על זה קצת, נגיע לזה עוד מעט. אבל הדין הבסיסי הוא שהוא פטור גם בלי שבועה, וחיובו אותו בשבועה. זה במודה במקצת. בכופר הכל הוא כמובן פטור וגם לא צריך להישבע. רק משבועת הגמרא חייבו בכל זאת גם את כופר הכל להישבע, אבל כשאנחנו מדברים פה במישור דאורייתא, אז הכופר הכל פטור ולא צריך להישבע. רק במודה במקצת חייב להישבע. אוקיי?

[Speaker C] בגלל שהמוחזקות שלו היא מספקת בשביל שלא

[הרב מיכאל אברהם] נצטרך בשביל לפטור אותו מלשלם. למה בכל זאת אנחנו דורשים ממנו להישבע? שיביא ההוא ראיה, המוציא מחברו עליו הראיה. יש לזה איזה שהם שיקולים, חששות, שאנחנו בכל זאת רוצים שהוא יישבע, אבל זה רק… ואם הביא ראיה הוא לא צריך להישבע. אם התובע יביא ראיה, שני עדים, לא יודע מה, לטובת עצמו, אז לא ישביעו את הנתבע, פשוט ישלם וזהו, אין מה להשביע אותו. תמיד אתה נשבע רק מתי שאנחנו עומדים לפסוק שאתה פטור. אז כדי להרגיע אותנו לפני שאנחנו פוסקים שאתה פטור, תישבע לנו. בדיוק. להרגיע את הדיינים. להרגיע את הדיינים שיבינו שלא יהיה להם חששות שאולי פספסו פה משהו או משהו כזה, אבל ברגע שהם יפסקו אחרת, אין מה להשביע אותו, הם פשוט מחייבים אותו. עכשיו, שבועת מודה במקצת באופן בסיסי הוא פטור, הוא נשבע על החלק האחר. נכון? זאת אומרת, הוא משלם את החמישים שהוא מודה, והוא נשבע על החמישים הנוספים שבהם הוא כופר. בסדר? למה הוא נשבע? נדבר בהמשך. אבל זה דין שבועת מודה במקצת. עכשיו, אם אני חוזר לדיון שלנו, אז בתורה בעצם התורה בעצם אומרת לנו שכופר הכל פטור גם בלי שבועה, ומודה במקצת פטור אבל עם שבועה. פטור הכוונה על החמישים שהוא כופר, החמישים שהוא מודה הוא ישלם, זה לא קשור, על זה אין ויכוח. על החמישים שהוא מתווכח, שם הוא באמת ייצא פטור אבל הוא צריך להישבע. אז מעצם חיוב שבועת מודה במקצת יוצא שכופר הכל הנתבע כמובן פטור גם בלי שבועה. נכון? מה זה אומר? לכאורה מכאן ראיה שהמלווה את חברו בעדים לא צריך לפורעו בעדים. נכון? בא בן אדם ותובע ממני מאה שקל. בסדר? אני אומר לו לא היו דברים מעולם, או פרעתי. נגיד פרעתי, לא לא היו דברים מעולם, נגיד שיש לו עדים על זה. בסדר? אמר פרעתי. אז אני פטור, נכון? אני פטור כי זה לא מודה במקצת, זה כופר הכל. רק מודה במקצת חייב שבועה, כופר הכל פטור גם בלי שבועה. אוקיי? וגם במודה במקצת פטור. אבל עכשיו למה? הרי אם הוא הלווה לי בעדים, אז זה הוויכוח שראינו בגמרא, המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים או לא צריך לפורעו בעדים? ופה אם צריך לפורעו בעדים, אז אני לא נאמן להגיד פרעתי, צריך לפורעו בעדים. אבל ההלכה היא שלא, אבל לשיטה שהמלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, מה הוא עושה עם זה? לכאורה בתורה עצמה כתוב שהמלווה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים, כי עובדה שכופר הכל אנחנו פוטרים אותו אפילו בלי שבועה. אוקיי?

[Speaker B] אז יש סתירה בין זה שסובר שצריך לפורעו בעדים לבין התורה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון, קשה עליו בעצם מדין התורה. איך אתה יכול להגיד שהמלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים? נגיד פרעתי לפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים. אוקיי, ואז מה?

[Speaker C] ואז הוא

[הרב מיכאל אברהם] פרע לפני… בסדר, אבל אם הוא לא אומר את זה, אם הוא אמר סתם פרעתי לא בעדים, אז הוא לא נאמן. למה? כופר הכל הרי פטור. מספיק שיש ציור אחד שעליו קשה בשביל שתהיה קושיה. יש ציורים אחרים שלא קשה עליהם, זה לא מפריע. אז לפי המאן דאמר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, נדמה לי שצריך לומר שהכופר הכל שהתורה פטרה משבועה זה כזה כופר הכל שאין עדים על ההלוואה. נכון? אין ברירה. כי אם היו עדים על ההלוואה, אז לא רק שהוא יהיה חייב להישבע, הוא יהיה חייב לשלם. למאן דאמר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים. בכופר הכל ומודה במקצת כל הדיון זה בשאלה אם אתה חייב שבועה או פטור משבועה, אבל לשלם ברור שאתה פטור, המוציא מחברו עליו הראיה. שלפי המאן דאמר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים. אם הוא מדבר איתי על שבועות, דבר על הכסף, הרי הוא לא נאמן אפילו על הכסף, שישלם. אם הוא טוען פרעתי, הוא יצטרך לשלם.

[Speaker I] נכון. ככה לכאורה צריך לצאת.

[הרב מיכאל אברהם] למי שחושב ככה. כן.

[Speaker I] למי שחושב שצריך לשלם.

[הרב מיכאל אברהם] לשיטה של רב פפא, לשיטה שהמלווה חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, איך הוא יבין את הדין מודה במקצת מול כופר הכל, שני הדיני דאורייתא אלה? הוא יצטרך להגיד כנראה מדובר שהיו עדים על ההלוואה. נכון. שלא היו.

[Speaker B] שלא

[הרב מיכאל אברהם] היו עדים על ההלוואה, סליחה. שרק שמה אין דיון על הכסף, כל השאלה זה אם להישבע או לא להישבע, אבל הכסף אתה ודאי פטור. למה? כי יש לך הפה שאסר, שזה בדיוק הפה שאסר, כי אתה הרי זה שהודה שהייתה הלוואה, אז לכן יש לך הפה שאסר הוא הפה שהתיר אז אתה פטור על הכסף. השאלה עם השבועה זו שאלה אחרת. נכון, זה מה שצריך לומר. אפשרות אחרת זה להגיד, גם מודה במקצת יש הפה שאסר? גם. שניהם. מודה במקצת גם כן, אם אני הודיתי שהייתה הלוואה, רק אמרתי שהייתה הלוואה ב-50, בסדר, שפרעתי 50 לצורך הדיון, אז יש פה הפה שאסר לשם.

[Speaker D] אבל החצי השני אני מודה שאני חייב לשלם.

[הרב מיכאל אברהם] למה? וזה הפה שאסר.

[Speaker B] הפה שאסר על ה-50 ש… שהודה… שהודת שהייתה הלוואה של 100, זה הפה שאסר.

[הרב מיכאל אברהם] אני הודתי שהייתה הלוואה. פרעתי 50.

[Speaker C] אני הודתי שהייתה 50.

[הרב מיכאל אברהם] לא. שהייתה הלוואה של 100 ופרעתי 50. עוד רגע נראה מה קורה אם אני אומר לא הד"ם. או…

[Speaker C] אם אמרתי פרעתי 50 זה הפה שאסר. הלוואה של 100 ופרעתי 50 זה אומר שיש לי…

[הרב מיכאל אברהם] לא. לא. שבועת מודה במקצת.

[Speaker C] פרעתי 50 זה הפה שהתיר.

[Speaker J] כלומר,

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל הייתה הלוואה זה הפה שאסר.

[Speaker J] הייתה הלוואה של 100 והודתי שפרעתי 50.

[הרב מיכאל אברהם] הודתי… הודתי שלא פרעתי 50. טענתי שפרעתי 50 והודתי ש-50 לא פרעתי.

[Speaker G] את פטורה מה-50 הראשון?

[הרב מיכאל אברהם] לא. את ה-50 כן, אבל את ה-50 השני אני פטור. במה שהודתי אין ויכוח, ברור שאני חייב לשלם. זהו. אבל מה שאני פטור אני צריך להישבע.

[Speaker F] וזה מקרה שונה מלוויתי רק 50. נכון. כי יש לי על ה-50…

[הרב מיכאל אברהם] על ה-50 שאמרתי שפרעתי, אני הודתי שהייתה שם הלוואה.

[Speaker F] חייבתי את עצמי ב-100.

[הרב מיכאל אברהם] הרי אני אמרתי שהייתה הלוואה של 100. 50 פרעתי אז על זה אין ויכוח, אבל ל-50 שלא פרעתי אין ויכוח, אבל ל-50 שפרעתי, אני אמרתי לוויתי ופרעתי, אני לא אמרתי לא הד"ם.

[Speaker G] אז תאמין לי. הפה שאסר שאני מודה שלוויתי שגם החזרתי. בסדר? אבל זה אומר שבעצם מודה במקצת

[Speaker C] זה רק כשאני באתי עם ההלוואה?

[הרב מיכאל אברהם] לא. רגע. זה בדיוק הניתוח שאני עושה עכשיו. אז למאן דאמר רב פפא, שאומר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, לכאורה קשה עליו מהדין של מודה במקצת מול כופר הכל, כיוון ששמה משתמע שמהכסף אני ודאי נפטר. כל הדיון הוא רק בשאלה של אם אני חייב שבועה וזה מודה מקצת כן וכופר הכל לא. אבל למה? הרי לשיטתו אפילו מהכסף אני לא נפטר. לכאורה צריך לומר, שהוא ילמד את הדין מודה במקצת וכופר הכל רק על מצב שלא היו עדים על ההלוואה. שלא היו. שלא היו עדים. אם היו עדים אז צריך לפורעו בעדים אני חייב את הכסף. אם לא היו עדים, אז בגלל הפה שאסר אז בכופר הכל אני פטור לגמרי, מודה במקצת אני פטור אבל להישבע אני צריך. אוקיי? אפשרות אחרת זה להגיד שהוא מדבר על לא הד"ם. לא על פרעתי. כופר הכל אומר לא היו דברים מעולם. המודה במקצת אומר לוויתי 50 ולא 100, כמו הציור שאת אמרת קודם. לא שפרעתי 50, אלא מראש ההלוואה לא הייתה על 100, היא הייתה על 50. אז על ה-50 שבויכוח אני מתכחש לגמרי, לא שאני אומר שפרעתי. זה כמו… המקבילה לכופר הכל בטענת לא הד"ם. שאני אומר לא הד"ם על ה-50 שבויכוח.

[Speaker C] שהודה על עוד 50.

[הרב מיכאל אברהם] מה? זה לא הפה שאסר. זה לא הפה שאסר כי הוא בכלל לא הודה שהייתה הלוואה. נכון. אז במצב כזה…

[Speaker G] הפה שאסר של תוספות? מה? זה לא יוצא לנו הפה שאסר כמו תוספות?

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל לא צריך להגיע לפה שאסר. מה זה הפה שאסר של תוספות? הפה שאסר של תוספות זה כשהוא אומר פרעתי, אבל הוא היה יכול להגיד לא הד"ם. אני מדבר כשהוא אומר לא הד"ם. נכון. אז גם במצב של לא הד"ם יכול המאן דאמר רב פפא, שאומר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, יכול להסביר שהדין של התורה בכופר הכל ומודה במקצת עוסק בטענת לא הד"ם, לא בטענת פרעתי. אפשר להגיד להד"ם אם הייתה הלוואה בעדים. מה? אפשר להגיד להד"ם? ברור. דבר שאין עדים על ההלוואה, אין עדים פה על ההלוואה וגם לא ניתנה בעדים. כי אני אני טוען, יכול להיות שהמלווה יטען שהיא ניתנה בעדים, אבל אין להם אותו, אין לו אותם, הם הלכו. אבל אני בכלל מתכחש לזה שהייתה בכלל הלוואה. בסדר? במצב כזה ברור שאני לא צריך לשלם. המוציא מחברו עליו הראיה. אז אין מה לדבר. נכון? המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, הסברנו את זה בשיעור הקודם, שלושה הסברים: ר"ן, רשב"א והתוספות ישנים בסוגיה שלנו. אבל זה הכל כשאני טוען פרעתי. אם אני טוען להד"ם, אז אין מה לדבר. אם אתה תובע ממני מנה שהלווית לי, מה פתאום? לא מכיר אותך בכלל. לא הלוויתי ממך אף פעם. בדבר כזה אף אחד לא יגיד שאני צריך לפורעו בעדים. כל אחד יכול לתפוס אותי ברחוב ולהגיד אתה חייב לי מאה שקל ואני צריך עכשיו להביא ראיה או עדים? אין דבר כזה. נכון? כל הדיון זה רק שאני אומר פרעתי. אז יכול להיות שכל הדין של מודה במקצת או כופר הכל מדבר על טענת להד"ם, לא על טענת פרעתי. ואז גם כן לא קשה עליו, נכון? או שמדבר שיש עדים, או שאין עדים, סליחה, או שמדבר על טענת להד"ם. כי כשאין עדים, אז על להד"ם הוא תמיד המיגו שיש לי. זה לא שתי אוקימתות, זה אותו דבר. כי אם בטענת להד"ם אני יכול להעמיד את זה, אז גם כשאין עדים אני יכול להגיד פרעתי כי יש לי מיגו שיכולתי להגיד להד"ם. מיגו, הפה שאסר, תלוי איך רואים את זה. בסדר? לכן את המאן דאמר הזה אפשר ליישב. אבל באמת באמת יוצא מכאן, לפי המאן דאמר הזה, שאם בן אדם אומר פרעתי, לוויתי מאה ופרעתי חמישים, לא תהיה שבועת מודה במקצת, הוא יצטרך לשלם. את הכל? כן.

[Speaker C] עוד פעם, אם כאילו הוא צריך לפרוע.

[הרב מיכאל אברהם] כי את זה שהוא פרע חמישים, תביא עדים על זה שפרעת את החמישים. זה לא משנה אם הוא פרע מאה או פרע, על כל פירעון שהוא פרע הוא צריך להביא עדים.

[Speaker C] את מה שהודת, כן, בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] כל פירעון שאתה טוען שהיה, תביא על זה עדים. בסדר? אז זה בכל מקרה, לפי המאן דאמר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, ברור שאם אני אטען פרעתי, אז לא מתעורר כל הסיפור הזה של המודה במקצת וכופר הכל וכל הסיפור. רק אם או שאני טוען להד"ם, או שאין עדים ואז גם אם אני טוען פרעתי יש לי מיגו שיכולתי לטעון להד"ם. נכון? עכשיו, אם זה באמת כך, אז יוצא אבל דבר אולי מהזווית ההפוכה של אותו דבר, וזה הרב דוד פוברסקי שהפניתי אתכם אליו בשיעור הקודם אני מתכוון. הוא אומר לכאורה צריך ביאור מאי קמשמע לן רבי יהושע? מה חידש לנו רבי יהושע? המפורש כן בתורה בעיקר דינא דמודה במקצת שפטור מלשלם המקצת שכופר, וכן כופר הכל דפטור, אפילו אם מודה שהייתה הלוואה. ומאי קמשמע לן רבי יהושע? מה הוא אומר? הוא לא שואל את השאלה שאני שאלתי קודם. אני שאלתי קודם מעצם דין מודה במקצת וכופר הכל, שאלתי על המאן דאמר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים. אז זה לא קשה. כי הוא יסביר את זה כשמדובר בלהד"ם או כשאין עדים, טוען פרעתי בטענת להד"ם. נכון? עכשיו הוא שואל שאלה הפוכה. הוא אומר, אתה רבי יהושע, איך אתה מסביר את המאן דאמר את הדין של התורה במודה במקצת? ברור שאתה מסביר שמדובר בטענת להד"ם או כשאין עדים, טוען פרעתי בטענת להד"ם. נכון? אז אומר, אז אם זה ככה, אז מה החידוש שרבי יהושע מודה בפה שאסר שהוא נאמן? הרי הגמרא פה רצתה שרבי יהושע ישמיע את החידוש שלו, שהוא מודה בפה שאסר על המקרה של לוויתי ממך ופרעתי. מה החידוש? כתוב מפורש בתורה החידוש הזה. הרי זה כתוב מפורש בתורה. לא הבנתי את התרגום. עוד פעם, הגמרא אצלנו הרי אומרת שרבי יהושע, למה רבי יהושע נזקק להגיע למקרה של קרקע, שדה זו של אביך הייתה ולקחתיה הימנו? תדבר מקרה לוויתי ממך ופרעתי. נכון? ואז מה רבי יהושע יגיד? בזה אני מודה שהוא נאמן כי יש הפה שאסר. זה לא מיגו, זה הפה שאסר, ואני מודה שהוא נאמן.

[Speaker C] וזה מה בקרקע? מה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא בקרקע. הגמרא שואלת למה אתה הולך לציור של הקרקע? דבר בציור של הלוואה במטלטלין. הוא לווה ממך מאה ואתה תובע, נכון, לוויתי אבל פרעתי. ויודה על זה רבי יהושע, למה רבי יהושע במשנה לא מודה על זה? מביא את המקרה הזה ואומר בזה אני מודה כי יש הפה שאסר. נכון, כך שואלת הגמרא. שואל על זה הרב דוד פוברסקי, לא שייך להגיד דבר כזה. כי בדבר כזה רבי יהושע בא לחדש חידוש, אין פה שום חידוש. זה כתוב בתורה במפורש החידוש הזה. הרי זה מה שכתוב בתורה כשהתורה אומרת שכופר הכל פטור, לא? כשהתורה אומרת כופר הכל פטור, מה היא בעצם אומרת? הרי אם יש עדים, על זה התורה לא דיברה. כי המלווה. נכון? נו אז זה בדיוק הציור של רבי יהושע. אמר רבי יהושע צריך להשמיע לי חידושים שהפה שאסר הוא מודה. התורה אומרת את זה. אבל על

[Speaker C] כורחך זה כן חידוש.

[הרב מיכאל אברהם] נכון? אז למה זה מודה רבי יהושע בפה שאסר? מודה רבי יהושע שבבראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ. כתוב בתורה, מה זה לא הדיון שלנו.

[Speaker C] תגיד

[הרב מיכאל אברהם] לי תשמיע לי איזשהו חידוש לא טריוויאלי שבו אתה מודה.

[Speaker I] אבל על כורחך זה כן חידוש.

[הרב מיכאל אברהם] ועל כורחך זה כן חידוש. אוקיי? אז זה מה ששואל רב דוד פוברסקי, וזאת כן שאלה טובה. מה שאני שאלתי קודם זו רק הייתה שאלה דידקטית, היא לא קשה. אבל הכנתי את הקרקע לקראת השאלה הזאת. כי אחרי שאנחנו מבינים שלמלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, וזה השלב בגמרא בשלב הראשון חשבו שרבי יהושע הולך עם זה. אחרי זה תירצו שלא, אבל בשלב אני מדבר על השלב הזה בגמרא, שחשבו שרבי יהושע הולך עם זה. אז לפי המאן דאמר הזה ברור שהתורה מדברת כשהוא טוען לא דובים או כשאין עדים ואז יש לו מיגו דלא דובים. נכון? רק על זה התורה מדברת. והתורה למה באמת הוא פטור? כי יש לו פה שאסר, למרות שהוא הרי מודה. נכון? אם הוא אומר פרעתי במיגו דלא דובים שאין עדים. אם הוא אומר לא דובים אז אין מה לדבר. אבל אם הוא אומר פרעתי במיגו דלא דובים. אז פה אומר רבי יהושע הוא נאמן בפה שאסר, נכון? כי הוא הרי היה אומר, הוא הרי הודה שהייתה הלוואה, יכול היה להגיד לא דובים. נכון? אז לכן הוא גם נאמן להגיד שהוא פרע. זה החידוש שהגמרא רצתה שרבי יהושע ישמיע לנו. אז שואל רב דוד פוברסקי, החידוש הזה כתוב במפורש בתורה. זה דין כופר הכל בתורה. התורה עצמה הרי אומרת שמודה במקצת חייב שבועה ולא ממון, וכופר הכל אפילו שבועה לא חייב. זאת אומרת ברור, ועל מה מדובר? מדובר רק על אחד כזה שטוען פרעתי במיגו דלא דובים. כי אם הוא טוען פרעתי בלי מיגו דלא דובים הוא פשוט לא יהיה נאמן, זה לא נכון למאן דאמר הזה. נכון? רק בפרעתי במיגו דלא דובים. נו, אז זה כתוב במפורש בתורה שפה הפה שאסר מועיל. מה זה מודה רבי יהושע? מה החידוש שצריך להשמיע לי רבי יהושע, שהוא מסכים לתורה?

[Speaker C] אבל בתורה זה לא אמרו לי אם זה ניתנה בעדים או לא.

[הרב מיכאל אברהם] אבל על כורחך חייבים להגיד שניתנה בלי עדים. כי אם היא ניתנה בעדים אז גם להלכה זה לא נכון שהוא פטור.

[Speaker B] התורה אומרת שהוא פטור.

[הרב מיכאל אברהם] מדובר על השיטה שצריך לפורעו בעדים, כן. בסדר?

[Speaker B] אבל אם הגמרא לא מסכימה עם רב פפי, אז עדיין יכול להביא את הלימוד הזה.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי. נכון, אבל אנחנו מדברים לפי רב פפי. הגמרא מדברת לפי רב פפי. אחרת אי אפשר היה להשמיע את זה בכלל. אחרת התירוץ הוא מובן מאליו לפי רב פפי. דיברנו על זה בשיעור הקודם, שאי אפשר היה להעלות את האפשרות הזאת בכלל לפי רב פפי. זה לא רק בתירוץ של הגמרא, אלא לפי רב פפי אי אפשר היה להעלות גם את ההווא אמינא. כל ההווא אמינא היא רק רב פפי. וזה מה שאומר התוספות ישנים, שכרגע הוא עוסק לשיטה שהמלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים. ואחרי זה התירוץ הוא לא, אנחנו פוסקים להלכה כרב פפי שלא צריך לפורעו בעדים. אבל לשיטת רב פפי שצריך לפורעו בעדים כמו שהגמרא בהתחלה רצתה להעמיד את רבי יהושע, אז כל העסק בעצם כתוב בתורה במפורש, אז מה רבי יהושע היה צריך להשמיע?

[Speaker B] הטענה הזאת היא לא נכונה תמיד, זאת אומרת הטענה של רב פוברסקי, היא לא… כאילו בסופו של דבר חכמים מגלים לנו פנים נסתרות שהיו בתורה, הם בלימוד שלהם מגלים לנו בעצם…

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? זה לא נסתר, זה כתוב במפורש. מה נסתר שם? התורה אומרת שכופר הכל פטור. הכל לפי חשבונות. אבל זה חשבון לא מסובך. אומר כופר הכל פטור, מודה במקצת חייב. למה כופר הכל פטור? כתוב בתורה כופר הכל פטור. למה הוא פטור? כי המלווה את חברו בעדים, למרות שצריך לפורעו בעדים, אז למה הוא פטור? מהפה שאסר, מה עוד יכול להיות? יותר מזה, למה לא הביאו מפה ראיה לפה שאסר? הגמרא שואלת, אז אני מוסיף, הגמרא שואלת מניין לפה שאסר הוא הפה שהתיר, נכון? ראינו את הגמרא בדף כ"ב. מניין לפה שאסר הוא הפה שהתיר, דתניא את בתי נתתי לאיש הזה, בתי נתתי אסר, לאיש הזה התיר. נכון? למה? יש דין כופר הכל בתורה, כתוב שם במפורש הדין של הפה שאסר הוא הפה שהתיר. למה צריך דיוקים בפסוקים ופלפולים וכל מיני דברים? כתוב בתורה הדין הזה, הפה שאסר. אבל בתורה זה לא עם עדים. לא, אבל לשיטה של המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, אני מדבר הכל לפי השיטה הזאת, כל החשבון לפי השיטה. את יכולה להגיד שהגמרא שלנו בדף כ"ב כנראה אפשר להעמיד אותה לפי שיטת רב פפי, כי כך גם נפסק להלכה. אבל באמת נכון שלפי רב פפי את דין הפה שאסר אפשר ללמוד מעצם כופר, מעצם הפטור של כופר הכל בתורה, לא צריך את נתתי לאיש הזה ואת כל ההתחשבנויות האלה שמופיעות בדף כ"ב. אוקיי? אז אומר… אומר רב דוד פוברסקי, ואפשר לומר דמעיקר דין מודה במקצת וכופר הכל אין שום ראיה, דהא ייתכן דמיירי בכפירה של לאדם, שטוען שלא לווה כלל רק חמישים, או שכופר הכל בטענה שלא לווה כלל, דאין בזה הפה שאסר כלל אלא מכחיש את כל עיקר החיוב. אבל היכא שמודה שהיה חייב ורק טוען שפרע, היה אפשר שבאמת לא יהא נאמן. מה הוא אומר? אנחנו מניחים את המבוקש. אנחנו יודעים שהדין של מודה במקצת וכופר הכל זה בין כאשר הוא טוען לאדם ובין אם הוא טוען פרעתי כשלא היו עדים ויש לו הפה שאסר, שהוא היה יכול להגיד לאדם. נכון? את זה שאנחנו יודעים זה יפה, אבל אם היינו קוראים את התורה, בתורה עצמה אפשר היה להגיד שאולי היא מדברת רק על לאדם ואת הפה שאסר לא מועיל. אם הוא טוען לאדם, אז ברור, המוציא מחברו עליו הראיה, נכון? בא מישהו תובע ממני מאה שקל, אומר לו לא היו דברים מעולם. כאן ברור, המוציא מחברו עליו הראיה, זאת לא שאלה. זה כתוב בתורה שפטור. ובמודה במקצת אני חייב ונגיד והודיתי שאני לוויתי חמישים, לא שפרעתי חמישים. לוויתי רק חמישים, על זה נאמר דין שבועת מודה במקצת. למה? כי כשאתה טוען לאדם אז אין דיון על הכסף, את הכסף אתה ודאי פטור, המוציא מחברו עליו הראיה. כל הדיון הוא רק על שאלת השבועה, שבמודה במקצת יש שבועה ובכופר הכל אין שבועה. אבל אם אני טוען פרעתי, לא לאדם, או פרעתי חלק או פרעתי הכל, כופר הכל או מודה במקצת, שם באמת יכול להיות שאני אהיה חייב, תמיד אהיה חייב. למה אדם המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, יהיה חייב. בא רבי יהושע ומחדש לא, יש הפה שאסר ולכן גם בציור כזה הוא פטור. אני מודה שבציור כזה בגלל שיש הפה שאסר הוא פטור. ועכשיו כשאנחנו קוראים את התורה על כופר הכל ומודה במקצת, אנחנו מבינים שזה גם בלאדם וגם בפרעתי במיגו דלאדם. וזה רק אחרי החשבון הזה שמודה לנו רבי יהושע על הכל. מה? אם אומר לאדם שזה… לא, במיגו דלאדם. או שהוא אומר כן עדים, אז אתה יכול להגיד או לאדם, אם טענת לאדם אז אתה מנפנף אותו. אם טענת פרעתי ואין עדים, יש לך מיגו דלאדם, יכולת להגיד לאדם. לא, אבל

[Speaker C] נניח במודה במקצת לאדם הכוונה

[הרב מיכאל אברהם] לוויתי חמישים, זה נקרא לאדם.

[Speaker C] לוויתי חמישים. כן.

[הרב מיכאל אברהם] לא שפרעתי חמישים. לוויתי חמישים ולא פרעתי כלום. לוויתי רק

[Speaker C] חמישים, מה אתה רוצה ממני?

[הרב מיכאל אברהם] השאלה על החמישים שאני מודה, אני מודה כי עוד לא פרעתי או אני מודה כי לוויתי? סליחה, החמישים שאני כופר, אני

[Speaker C] כופר כי פרעתי או כי לא לוויתי?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה בעצם על החמישים שאני לא רוצה… לא, זה ההבדל. או שאת מודה שהייתה הלוואה ואת אומרת שפרעת, או שאת בכלל לא מודה שהייתה הלוואה.

[Speaker C] זה

[Speaker G] ההבדל בין לאדם לבין פרעתי בציור של מודה במקצת.

[הרב מיכאל אברהם] גם בציור של מודה במקצת יש הבדל בין לאדם לבין פרעתי. בחמישים שאני מתווכח, למה אני מתווכח? אני מתווכח כי הם לא היו או אני מתווכח כי פרעתי אותם. אותו חילוק שיש בכופר הכל.

[Speaker J] אם יש הפה שאסר, זה אומר שאני מודה שהם היו ופרעתי, אחרת זה מה שפוטר. בדיוק. וזה לא חייב להגיד לאדם.

[הרב מיכאל אברהם] את יכולה להגיד לאדם. יכולת להגיד לאדם. לא, כן. היית יכולה להגיד לאדם אבל אמרת פרעתי. אז יש לך מיגו שיכולת להגיד לאדם, זה הפה שאסר. לפי תוספות זה הפה שאסר, לא פשוט. זה מיגו, זה לא הפה שאסר. לפי תוספות זה הפה שאסר, מיגו דלאדם. לפי רש"י אם הוא לא תבע אז הפה שאסר, לא חשוב. לפי רש"י אז מדובר שהוא לא תבע ואז הפה שאסר.

[Speaker J] בסדר, הבדלים דקים. רגע, אבל החמישים שלא אמרתי כלום, אני לא מודה בזה בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] את לא מודה שאת חייבת, אבל את מודה שלווית. לא, מי אמר? תלוי מה הציור. יש ציור שאת אומרת אני לא מודה שלוויתי שאר החמישים, יש ציור אני מודה שלוויתי אבל חמישים פרעתי לך, מה אתה רוצה? בסדר.

[Speaker J] עכשיו אם אני אומרת לוויתי חמישים, הוא אומר לי לווית ממני מאה, אני אומרת לו לא, לוויתי חמישים ופרעתי לא משנה אני אהיה חמישים. על החמישים שלא פרעתי, זה לאדם, נכון? אין לי שם מיגו. לא הודיתי.

[הרב מיכאל אברהם] אם היית אומרת שפרעת היה לך מיגו. נכון, נכון.

[Speaker J] ועל החלק הזה אין לי לא הפה שאסר ולא כלום.

[הרב מיכאל אברהם] אם את טוענת לאדם ברור שלא, גם בכופר הכל כשאת טוענת לאדם אין לך הפה שאסר ואין לך כלום.

[Speaker J] זה נחשב שאני כופרת הכל בחמישים האלה?

[הרב מיכאל אברהם] ברור, כי הכל זה רק החמישים שעליהם אנחנו מתווכחים. הרי החמישים שאני מודה אני מודה אז אני אשלם את זה, מה זה קשור?

[Speaker J] התורה לא אומרת מודה במקצת, התורה אומרת כופר הכל

[הרב מיכאל אברהם] על שאר החמישים, מה הם? כן. החמישים, החמישים שאת פטורה, את פטורה בגלל שכפרת עליהם והמוציא מחברו עליו הראיה, אבל בשביל להיות פטורה בכל זאת התורה רוצה שתשבעי. כאן נכנס העניין של המודה במקצת. הפטור מלה לשלם זה אותו פטור כמו בכופר הכל ורק.

[Speaker J] לא, לא, לא, את מערבבת.

[הרב מיכאל אברהם] אם את לוית והחזרת, אז את לא חייבת את זה. נכון? וגם בחלק השני את טוענת שלא חייבת, אז זה נקרא כופר הכל.

[Speaker J] אז בחלק השני אני טוענת שלא לקחתי.

[הרב מיכאל אברהם] אז את כופרת הכל, את לא מודה במקצת. מה פתאום? מודה במקצת פירושו שאני חייב לך חמישים. את מציירת ציור שאני לא חייב לך כלום. חמישים פרעתי וחמישים בכלל לא לויתי.

[Speaker J] מה

[הרב מיכאל אברהם] פתאום? הנה,

[Speaker J] הוא טוען שלא לווה בכלל, רק חמישים.

[הרב מיכאל אברהם] לא לווה כלל רק חמישים? לא לווה את כל המאה, אלא רק חמישים, זאת הכוונה.

[Speaker J] חצי, הוא לווה חצי ואת

[Speaker C] זה

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא מתווכח.

[Speaker J] נכון, לווה חמישים, נכון. השיב…

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא פרע! לא, הוא חייב אותם. זה מודה במקצת. אם הוא פרע אז הוא לא מודה במקצת. יש שני ציורים.

[Speaker J] ומה עם החמישים גם שהוא הודה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, החמישים שהוא הודה עליהם אין דיון, אם הוא הודה שישלם. כמה לויתי?

[Speaker J] אוקיי, הוא אמר לי לקחת חמישים, אני מודה שלקחתי חמישים ואני לא מודה שלקחתי מאה. זה דין מודה במקצת. נכון. ובדין הזה אני אהיה חייבת להחזיר את החמישים, נכון, ולהישבע על השאר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, את החמישים האחרים שהחזרת…

[Speaker J] את החמישים האחרים אני צריכה להישבע? כן, בשביל להיפטר.

[Speaker G] שלא לקחתי.

[הרב מיכאל אברהם] זה דין מודה במקצת. בגלל שבחמישים את מודה שאת חייבת, אז על שאר החמישים שאת כופרת, שבאופן עקרוני היינו צריכים לפטור אותך כי את כופרת הכל על זה, על שאר החמישים. בגלל שהודית על חלק את תצטרכי להישבע על החלק שכפרת. הפטור מלהלשלם הוא אותו פטור במודה במקצת ובכופר הכל. למה פטורה מלשלם? היא פטורה מלשלם כי המוציא מחברו עליו הראיה. ומה זה משנה אם כפרתי בחמישים או כפרתי במאה? את מה שכפרת, אתה צריך להביא את הראיה כדי להוציא את זה ממני, כי אני לא מודה לך.

[Speaker J] אבל לויתי כבר?

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, זה לא חשוב.

[Speaker J] למה? אם לויתי, כי אני אומר… גם בכופר הכל, אם אני מודה שהייתה הלוואה ושפרעתי אותה, והיה צריך לפורעו בעדים…

[הרב מיכאל אברהם] או, זה הדיון של צריך לפורעו בעדים. בדיוק! על מ"ד צריך לפורעו בעדים, אם אני מודה שהייתה הלוואה, באופן עקרוני הייתי צריך לשלם לולי הפה שאסר. כי אם הייתה הלוואה מכוח הודאתי, לא בגלל שיש עדים על זה, אני עדיין פטור. אבל אני פטור בגלל הפה שאסר, לא בגלל סתם המוציא מחברו עליו הראיה.

[Speaker I] אני לא הבנתי. אז הוא טוען שיש שני ציורים למודה במקצת בתורה או לא? כן. אז הוא אומר שהציור אחד הוא ברור ולא צריך שום דבר מרבי יצחק, וציור שני כאשר אני אומר שלא לויתי יותר מחמישים זה חידוש של רבי יצחק.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, עוד פעם.

[Speaker I] כי אני הלכתי פה לאיבוד. אוקיי, בוא נכתוב על הלוח.

[הרב מיכאל אברהם] אני אסדר את זה. שנייה, שנייה, אני אסדר לכם.

[Speaker I] מה החידוש של רבי יצחק?

[הרב מיכאל אברהם] כן, נכון. אני אסביר רגע. תראו, יש יכולים להיות כמה ציורים על כופר הכל, יכולים להיות כמה ציורים על מודה במקצת. קודם כל צריך להבין, מודה במקצת באופן בסיסי לפני חידושי התורה לפני הכל, אין שום הבדל במודה במקצת לבין כופר הכל. מודה במקצת זה בסך הכל כופר במקצת במקום כופר הכל, וההידיינות היא על המקצת הזה שבו הוא כופר, כי על החלק שהוא מודה מה אכפת לי, הוא מודה שישלם. אז אין ויכוח. הוויכוח ביניהם זה על מה שהוא כופר. אוקיי? במישור כשאנחנו משווים את כופר הכל למודה במקצת… מה?

[Speaker B] זה כבר יותר מסתדר. הכופר הכל לכופר במקצת.

[הרב מיכאל אברהם] זה אותו דבר, מודה במקצת זה בעצם כופר במקצת.

[Speaker B] נכון, בגלל זה בעצם חכמים תיקנו… בגמרא תיקנו שבמודה במקצת נשבעים כי זה בעצם…

[הרב מיכאל אברהם] לא חכמים, זה התורה.

[Speaker H] זה התורה,

[הרב מיכאל אברהם] זה לא חכמים.

[Speaker H] ההבדל בין כופר הכל למודה במקצת זה שבכופר הכל זה יכול לעמוד להד"ם, ובמודה במקצת הוא מודה שזה היה.

[Speaker B] לא,

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, לא, לא, רגע, רגע, רגע, רגע, תנו לי רגע שנייה. יש פה בלבול נוראי. תנו לי רגע אני אעשה את הסיכום ואחרי זה תגידו לי אם משהו לא ברור, בסדר? יש כמה אפשרויות לכפור הכל ויש כמה אפשרויות של להודות במקצת, ואפשרויות מקבילות לחלוטין. כל ציור שיש בכופר הכל יש גם במודה במקצת. למה? כי מודה במקצת פירושו כופר במקצת. אותם האופנים לכפור הכל אפשר גם לכפור במקצת. אוקיי? אז בואו נדבר על כופר הכל רגע. איך הוא כופר? הוא יכול להגיד בכלל לא לויתי. זה להד"ם, נכון? הוא יכול להגיד לויתי ופרעתי. בסדר? אבל יכול להיות עוד מצב, עוד בחינה…

[Speaker G] רגע, לויתי ופרעתי זה כופר בהכל? כן. כי אין חוב.

[הרב מיכאל אברהם] כופר בחיוב, לא במציאות. בסדר? עכשיו, גם פה צריך לחלק בין מצב שהיו עדים למצב שלא היו עדים.

[Speaker G] רגע, אמרת שיש עוד מצב שלישי.

[הרב מיכאל אברהם] לא,

[Speaker C] זה מה שאני אומר.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, רגע, עוד לפני, שנייה, שנייה. אני מדבר על הציורים. עוד לא אמרתי כלום. אני מדבר על הציורים. הציורים הם ככה: יש בא מישהו ותובע ממני מאה שקל. בסדר? יכול להיות שיש לו עדים, יכול להיות שאין לו עדים על ההלוואה. בסדר? אני יכול לטעון אחת משתי טענות. אני יכול לטעון להד"ם, אני מדבר כופר הכל עכשיו, או להד"ם או פרעתי. בסדר? עכשיו אם יש עדים נגדי, כמובן אני לא יכול לטעון להד"ם. נכון? אני יכול לטעון רק פרעתי. נכון. אז יש בעצם שלושה ציורים. ציור אחד, אין עדים נגדי ואני טוען להד"ם. ציור שני, אין עדים נגדי ואני טוען פרעתי. אני יורה לעצמי ברגל, מודה שהייתה הלוואה רק אני אומר פרעתי, זה הפה שאסר. ציור שלישי, יש עדים נגדי ואני טוען פרעתי. להד"ם אני לא יכול לטעון, פרעתי. בסדר? עוד פעם. סליחה. עוד פעם, שלושה ציורים. להודות מה?

[Speaker G] של העדים, של העדים, של ההלוואה.

[הרב מיכאל אברהם] שלושה ציורים.

[Speaker G] ציור ראשון, זה לא היה כלום, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] אין עדים, אין

[Speaker G] עדים, ואני טוען להד"ם.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי.

[Speaker C] אין עדים, פרעתי.

[הרב מיכאל אברהם] יש עדים ואני טוען

[Speaker C] פרעתי.

[Speaker G] אוקיי,

[הרב מיכאל אברהם] ביש עדים אי אפשר לטעון להד"ם. נכון. עכשיו הציור של הפה שאסר הוא תמיד מפה לפה. נכון, כי המקרה הזה רק הוא שייך להפה שאסר. נכון, כי פה כשאין עדים הרי יכולתי גם לטעון להד"ם ואני טוען פרעתי, אז יש לי מיגו. פה אין הפה שאסר, פה זה הטענה החזקה עצמה. פה הטענה היא חלשה, אז יש לי מיגו שיכולתי לטעון את הטענה החזקה. פה אין כלום. פה אין פה שא… אוקיי? על זה יש מחלוקת האם

[Speaker J] המלווה את חברו בעדים

[הרב מיכאל אברהם] צריך או לא צריך לפורעו בעדים. על הציור הזה, נכון? כי יש עדים על ההלוואה.

[Speaker J] רגע, רגע, יש גם על האין…

[הרב מיכאל אברהם] רגע, רגע, שנייה. בסדר? על זה יש את המחלוקת. נכון. זאת אומרת, צריך או לא צריך כמובן, או לא, המחלוקת. אוקיי.

[Speaker C] עכשיו אם… רגע.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז על זה אמרנו הפה שאסר, יפה. עכשיו בשני המקרים האלה המחלוקת הזאת לא שייכת כמובן, המלווה את חברו בעדים לא רלוונטי כי פה לא היו עדים. כן. בסדר? עכשיו אני זה בכופר הכל. עכשיו במודה במקצת אותו דבר בדיוק, אני פשוט אכתוב עוד פעם אבל זה בדיוק יכולתי לשכפל את הלוח, בדיוק אותו דבר רק זה אותו דבר רק על החצי השני. כן. לכן צריך להיזהר, במודה במקצת אין הבדל בין מודה במקצת לבין כופר הכל בשאלת חיוב התשלום. ההבדל ביניהם הוא רק בחיוב השבועה. בגלל שאני מודה… תראו הרי פה במודה במקצת…

[Speaker J] אבל אם אין עדים למי שאומר שאין צריך לפורעו בעדים אז הדין הוא אחר. מה? לא, אנחנו לא מדברים על העדים, יש הבדל במקרה האמצעי לפי המחלוקת הזאת.

[הרב מיכאל אברהם] הבדל בין מה למה?

[Speaker J] אין הפה שאסר אם אנחנו טוענים שאין צריך לפורעו בעדים. אוקיי,

[הרב מיכאל אברהם] לא, למה? אם אין עדים אז לא צריך לפורעו בעדים בכל מקרה כי אין עדים.

[Speaker J] אבל אין לי הפה שאסר, אם אני חושבת ש…

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, בטח שיש הפה שאסר, אם אין עדים ואני טוען פרעתי יכולתי לטעון להד"ם.

[Speaker J] אבל זה רק בהנחה ש…

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא, הרי פה אין עדים. אם איף נוט בי איף נוט איי, אבל הלוואה בלי

[Speaker I] עדים זה אותו דבר בהנחה ש…

[Speaker J] למה לא? הרי הפה שאסר זה רק אם יבואו עדים ו…

[הרב מיכאל אברהם] לא לא, הפה שאסר פירושו שאני טוען פרעתי ויכולתי לטעון להד"ם, וזה ככה הפה שאסר של תוספות, בסדר? יכולתי לטעון להד"ם, לכל הדעות יכולתי. המחלוקת אם אני יכול לטעון להד"ם או לא היא רק פה. לא להד"ם אלא פרעתי.

[Speaker I] סליחה, המקרה השני במודה במקצת הוא טוען פרעתי על החצי, נכון?

[הרב מיכאל אברהם] עכשיו אני מגיע למודה… עכשיו במודה במקצת כל הסיפור הזה חוזר על עצמו על החצי שעליו אני מתווכח. אני יכול להתווכח בטענת להד"ם אם לא היו עליו עדים, אם היו עליו עדים אין מה לדבר. אני יכול להתווכח בטענת פרעתי…

[Speaker C] אבל להד"ם במודה במקצת, הרי פה…

[הרב מיכאל אברהם] הכל במודה במקצת.

[Speaker C] שנייה, אבל יש שתי אפשרויות.

[הרב מיכאל אברהם] כולם זה מודה במקצת. אני עכשיו מדבר על המודה במקצת ואני אומר כל הדברים האלה חוזרים גם תחת מודה במקצת.

[Speaker I] אבל כשהוא להד"ם, לא לקחתי בכלל או לא לקחתי את החצי השני?

[הרב מיכאל אברהם] זה מודה במקצת, מודה במקצת תמיד מודה בחצי. בדיוק. מודה במקצת פירושו יש חלק שאני מודה וחלק שאני כופר. בסדר? מה? הפוך כאילו. מה זאת אומרת?

[Speaker F] הכופר זה פה, הכופר פונה לכאן, לכל הצד הזה זה הצד של הכופר.

[הרב מיכאל אברהם] כל מה שיש שם זה תחת הכופר, זה לא משנה.

[Speaker F] אבל מה שיש, כל

[הרב מיכאל אברהם] מה שיש שם אתם כותבות פה. על החלק שבו אני כופר, ברור? זאת אומרת אני יכול על החלק שבו אני כופר אני יכול להגיד להד"ם, מה פירוש להד"ם? ההלוואה הייתה רק חמישים ולא מאה.

[Speaker F] להד"ם על החמישים

[הרב מיכאל אברהם] שיש לנו ויכוח, זה נקרא להד"ם. אני יכול להגיד לא, הייתה הלוואה של מאה, אבל פרעתי חמישים, זה החלק השני.

[Speaker F] אבל אם היו עדים אני לא יכול להגיד להד"ם, היו עדים על הלוואה של מאה, כי אני לא יכול להגיד להד"ם, אני יכול להגיד אבל שחמישים מתוך זה פרעתי. שלושת הציורים שמופיעים בכופר הכל אם זה בלי עדים. מה? כן, אם יש עדים זה אומר כאילו יש עדים על ההלוואה. אם יש עדים שפרעתי אין ויכוח. אנחנו תמיד כשיש ויכוח זה אומר שאין עדים. בסדר?

[הרב מיכאל אברהם] לא, על המקרה הזה, אבל המקרה הזה שיש עדים, יש עדים על הלוואה של מאה, איך אפשר, אי אפשר להתווכח על ההלוואה.

[Speaker F] לא, אני טוענת בלי עדים. מה?

[הרב מיכאל אברהם] אם יש עדים שפרעתי למה שאני אטען שפרעתי בלי עדים? יש עדים שפרעתי.

[Speaker F] לא, יש עדים שהלוותי.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אז מה השאלה?

[Speaker F] יש עדים שהלוותי מאה, אבל את אומרת שפרעת חמישים.

[הרב מיכאל אברהם] אותו דבר, בדיוק כמו בכופר הכל. למאן דאמר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו

[Speaker F] בעדים, פה אין

[הרב מיכאל אברהם] הבדל בין עדים ליש עדים פה. אם המלווה את חברו בעדים, למאן דאמר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, אתה לא יכול להגיד פרעתי כשיש עדים, נכון? לא נאמן. למאן דאמר המלווה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים, אתה נאמן להגיד פרעתי גם כשיש עדים, נכון? אותו דבר יהיה פה בכופר הכל ובמודה במקצת. על החמישים הנותרים, אם יש עדים על ההלוואה של מאה ואני אומר כן, אבל חמישים פרעתי, תלוי. למאן דאמר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, אני אצטרך לשלם, לא רק להישבע, אני לא נאמן בכלל. בסדר? אם למאן דאמר המלווה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים, אז זה דיון של מודה במקצת.

[Speaker B] אלא במקרה הראשון צריך להישבע על מה? לא צריך להישבע בכלל. רק לשלם. מתי הוא צריך להישבע? רק לשלם. במקרה השלישי, לא, במודה במקצת, אם יש עדים ואומר פרעתי.

[הרב מיכאל אברהם] יש עדים על הלוואה של מאה והוא אומר חמישים פרעתי וחמישים אני חייב לך, נכון? עכשיו אתה לא יכול לטעון על החמישים הנוספים שפרעת כי המלווה את חברו בעדים למאן דאמר צריך לפורעו בעדים, אז בעצם אתה צריך לשלם את כל המאה.

[Speaker F] ואין עניין של שבועה?

[הרב מיכאל אברהם] וודאי, כי אתה לא זוכה בשום דבר.

[Speaker F] מתי הוא נשבע במודה במקצת?

[הרב מיכאל אברהם] כדי להיפטר מחמישים.

[Speaker G] בשני המקרים הראשונים הוא

[Speaker F] נפטר מהחמישים.

[הרב מיכאל אברהם] בשני המקרים הראשונים

[Speaker F] הוא

[Speaker G] נפטר מהחמישים.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, במקרה השלישי זה תלוי האם צריך או לא צריך לפורעו בעדים.

[Speaker G] נפטר מהחמישים בשבועה? נכון, שם זה בשבועה. רגע, הוא נפטר מהחמישים שאותם הוא כופר? כן, שבהם הוא כופר.

[הרב מיכאל אברהם] אבל כיוון שיש חמישים שאותם הוא חייב, זה מחיל עליו חיוב שבועה על החמישים שבהם הוא כופר.

[Speaker I] מה אמרנו פשוט פה אצל רב הונא ורב חסדא?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, שנייה. קודם כל הציורים ברור? בסדר. אז בעצם מה שיש כאן, כל הדיון הוא דיון פה. כל הציורים האלה וכל הדיון זה על חלק שהוא כופר. על חלק שהוא מודה שישלם, מה הבעיה? ההשלכה היחידה של העובדה שהוא מודה זה שפה, חוץ מכל הדיונים האלה, יש גם חיוב שבועה,

[Speaker G] שההודאה משיתה עליו את השבועה. בדיוק.

[הרב מיכאל אברהם] הגרשיים האלה זה פשוט העתקה של כל הלוח הימני. בסדר?

[Speaker B] פה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל חוץ מזה יש חיוב,

[Speaker B] עוד פעם, על מה הוא נשבע?

[הרב מיכאל אברהם] על החלק שנפטר, על מה שהוא כופר.

[Speaker B] אבל למאן דאמר שצריך עדים לפורעו, אז הוא לא ייפטר מכלום והוא לא יישבע.

[הרב מיכאל אברהם] הוא גם לא יישבע?

[Speaker B] רק במקום שנפטר על חצי בשלושה מקרים, וברביעי

[הרב מיכאל אברהם] שדורשים עדים הוא לא נפטר.

[Speaker B] בדיוק. ואם רגע, ואם יש עדים

[Speaker F] ולמאן דאמר שלא צריך לפרוע בעדים?

[הרב מיכאל אברהם] שלא צריך לפרוע בעדים, אז זה מודה במקצת רגיל. כן, אז הוא פטור וצריך להישבע.

[Speaker F] הוא פטור על החצי

[הרב מיכאל אברהם] שהוא אמר שפרע, אבל צריך להישבע.

[Speaker F] זאת אומרת שמתי הוא חייב לשלם בכל מקרה?

[הרב מיכאל אברהם] רק אם יש עדים ולמאן דאמר שצריך לפורעו בעדים.

[Speaker F] נכון, שאנחנו ממילא פוסקים ככה.

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, נכון, זה לא ההלכה.

[Speaker G] עכשיו, אבל אני לא מבינה למה רשמת את זה תחת הכופר.

[הרב מיכאל אברהם] השבועה על החלק שהוא כופר. יש פה שני חלקים. המודה במקצת הוא מודה בחלק וכופר בחלק.

[Speaker G] נכון, אבל בחלק שהוא מודה, אז יש עליו רק חובת תשלום, אבל אם אומר כבר…

[הרב מיכאל אברהם] כבר שילמתי פירושו להגיד פטור. זה החלק שהוא כופר. אם הוא אומר שכבר שילמת, אז הוא כופר, הוא לא מודה. להודות פירושו שיש חמישים שאני באמת חייב לך, לויתי וגם לא שילמתי.

[Speaker G] אז מה הוא מודה כאן? בעצם הוא מודה שהייתה הלוואה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, שהייתה הלוואה ושהוא חייב, הוא גם לא פרע. כן, בסדר. חמישים. על החמישים השניים שהוא כופר, אז השאלה היא אם הוא טוען שהוא פרע, טוען שהוא בכלל לא לווה אותם, יש עדים אין עדים. עכשיו בא רב דוד פוברסקי והוא אומר ככה, לכאורה הרי שאלנו מה החידוש לפי רבי יהושע שבמצב שיש הפה שאסר הוא יהיה נאמן. לכאורה זה דין כופר הכל שמופיע בתורה או מודה במקצת, זה לא חשוב כי גם מודה במקצת ברמת הכסף הוא פטור. ההבדל ביניהם הוא רק לעניין השבועה. זה לא משנה אם זה מודה במקצת או כופר הכל, נכון? זאת אומרת החלק הזה של מודה במקצת הוא בדיוק כמו כופר הכל. ופה רואים שברגע שהוא פטור מלשלם, אז זה אומר שכנראה אין צריך לפורעו בעדים, או לא סליחה, למאן דאמר צריך לפורעו בעדים אז זה אומר שיש לו הפה שאסר והוא מדבר במצב בלי עדים, נכון? הוא מדבר בהכרח צריך לדבר באחד משני המצבים האלה, נכון? למאן דאמר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים, אז הוא חייב לדבר באחד משני המצבים האלה. המצב השלישי לא חוקי מבחינתו, נכון? אז אם הוא מדבר במצבים האלה אז כבר כתוב פה שהפה שאסר מועיל, נכון? כי אם אין עדים אתה אומר לי בעצם שבטענת פרעתי הוא יהיה פטור. אז רואים ש, למה הוא יהיה פטור? כי הוא נאמן, כי יש לו הפה שאסר. נו אז כתוב הדין שהפה שאסר, מה החידוש של רבי יהושע?

[Speaker G] זה כתוב בתורה כבר.

[הרב מיכאל אברהם] כן. אומר רב דוד פוברסקי לא, אם לולי ההודאה של רבי יהושע הייתי חושב שרק בזה מדברת התורה ולא בזה. התורה פוטרת אותו מלשלם רק פה.

[Speaker G] זאת אומרת בכופר הכל.

[הרב מיכאל אברהם] בכופר הכל. אבל בטוען פרעתי, אבל בטוען פרעתי התורה אולי לא פוטרת אותו. למה? כי יש פה הוא טוען פרעתי בעצם הוא הרי באופן עקרוני צריך לפרוע בעדים, הוא לא נאמן בטענת פרעתי. אבל בגלל שיש לו הפה שאסר בגלל זה הוא פטור, וזה מחדש רבי יהושע.

[Speaker B] אבל אז הגמרא באה לדחות את הטענה הזאת, כאילו הגמרא הציעה את זה לפני זה ובסוף היא לא מביאה את זה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, זה בשלב שהיא הציעה. כל הדיון הוא בשלב הראשון בגמרא כשהגמרא הציעה את זה ועל זה אנחנו שואלים רגע מה היא הציעה בכלל? מה יש שם להציע שרבי יהושע מודה במקרה כזה? הוא כתוב במפורש בתורה מה יש לרבי יהושע להודות? אחרי זה הגמרא גם יורדת מזה כי היא הולכת למאן דאמר השני. אבל למאן דאמר המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים זה נשאר, ככה הוא ילמד את רבי יהושע.

[Speaker H] הפה שאסר זה לא מדאורייתא, מיגו זה לא מדאורייתא אלא…

[הרב מיכאל אברהם] היינו חושבים שלא. היינו חושבים שלא. לכן זה שרבי יהושע מודה בציור הזה יש בזה חידוש. למה אתה אומר שאין בזה חידוש? החידוש שאנחנו לא קוראים את התורה רק על הציור הראשון אלא קוראים אותה גם על הציור השני. כן.

[Speaker F] לא מה איזה הפה שאסר יש לו לאדם?

[הרב מיכאל אברהם] בפרעתי, מיגו דאי בעי אמר לא לויתי.

[Speaker F] בפרעתי זה החידוש. לא איזה פסוק אנחנו…

[הרב מיכאל אברהם] לא, אם לא היה, נגיד שרבי יהושע לא היה אומר שאני מודה במצב שאמרתי שלויתי ממך ופרעתי. בסדר? נגיד שרבי יהושע לא היה מודה. אז הייתי אומר מה זאת אומרת, בתורה כתוב שזה ככה, שהוא נאמן, נכון? כי בתורה כתוב שכופר הכל לא צריך לשלם. לא, בתורה הייתי קורא את התורה רק על הציור הזה כשהוא אומר לא הד"ם. אבל מי אמר שגם בציור הזה הוא פטור? פה הוא הרי אומר שהוא מודה שהייתה הלוואה, הוא טוען פרעתי. מי אמר שעל זה הוא פטור? החידוש שיש הפה שאסר. החידוש שרבי יהושע, מה שהגמרא מציעה שרבי יהושע מודה. החידוש הוא שבגלל הפה שאסר הוא יהיה נאמן גם פה.

[Speaker F] הפסוק המדובר הוא לא על הפה שאסר אלא הפסוק יש שני פסוקים שאנחנו מדברים פה עליהם.

[הרב מיכאל אברהם] מודה במקצת, לא, רק על המודה במקצת.

[Speaker H] אבל החידוש הוא רבי יהושע חושב שזה בעצם מדאורייתא? כן.

[הרב מיכאל אברהם] ראינו בדף כ"ב, מניין הפה שאסר הוא הפה שהתיר מן התורה, וזה דין דאורייתא.

[Speaker H] אז באמת למה צריך להגיד את זה

[Speaker I] עם המיגו?

[הרב מיכאל אברהם] מה? כי מי אמר שהמיגו מועיל להוציא אותו?

[Speaker I] למה לא? הרי יש לו מיגו להגיד לא הד"ם, לא?

[הרב מיכאל אברהם] אז זהו, כן, יש לו מיגו ללא הד"ם, אז מה מי אמר שהמיגו מועיל להוציא? מיגו להוציא לא מועיל. אם זה נקרא להוציא, יש פה מקום לדון.

[Speaker J] וזה העניין של למה, חייבים לומר כמו שאמרנו שיעור קודם שאם אני אומרת אין, אם אני אומרת פרעתי אני מחייבת את עצמי. זאת אומרת פרעתי וזה גם מיגו.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. זה הסוגיה שלנו מניחה, בדיוק מה שאמרתי.

[Speaker J] וזה גם מה שהוא אומר הרב

[Speaker I] דוד פוברסקי, הוא חייב להניח.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בסוגיה שלנו זה כתוב לכאורה, כן.

[Speaker I] אז מה הגמרא טוענת? שמיגו הוא מחייב או שמיגו הוא פטור?

[הרב מיכאל אברהם] החידוש שהגמרא רוצה שרבי יהושע ישמיע לי חידוש שגם במיגו הוא יהיה נאמן. לא כשהוא אומר לא הד"ם, כשאומר לא הד"ם אז ברור שהוא נאמן. אני מבינה.

[Speaker I] לא, השאלה היא אחרת. או שהתורה פשוט זה גזירת הכתוב שגם במקרה שהוא טוען פרוע הוא נאמן, או שהתורה אומרת שמיגו עובד פה.

[הרב מיכאל אברהם] הוא פשוט רוצה שמיגו יעבוד פה. למה שנגיד שזה גזירת הכתוב? אם יש הסבר למה להניח שההסבר למה לא.

[Speaker I] למשל, אין לו שום מיגו על הטענה…

[הרב מיכאל אברהם] אבל הסברא אומרת שהוא פטור. המוציא מחברו עליו הראיה. אבל בפרוע הרי הוא מודה שהיה חוב. גם הוא מודה שהיה חוב ורק הוא טוען פרוע. כאן היה מקום להגיד, אתה טוען שפרוע תוכיח, מי אמר שלא? אז על זה בא רבי יהושע ואומר כן, אבל יש לי הפה שאסר, הרי אני הודיתי בהלוואה. יכולתי לא לאסור, לא להודות בהלוואה. אז לכן זה מועיל לי להיות נאמן. אבל אי אפשר להגיד שאין פה חידוש, יש פה חידוש. כי את התורה עצמה אלולא זה הייתי יכול לקרוא רק על הציור הראשון, שבטענת לא היו דברים מעולם יש את דין כופר הכל ויש את מודה במקצת. אבל אם אני טוען פרוע במקצת או פרוע על הכל, אני באמת הייתי חייב לשלם. מי אמר שלא?

[Speaker G] וכל המבנה נופל בגלל שזה לא על…

[Speaker B] מה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, אבל אני מדבר כן, אבל אני מדבר לשיטה של המלווה

[Speaker B] את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים. עכשיו רבי יהושע מודה במקרה האמצעי ואז עכשיו למדנו שזה דאורייתא,

[הרב מיכאל אברהם] אני לא מבין איך זה בחשבון. רבי יהושע מודה שבפה שאסר הוא יהיה נאמן וצריך לקרוא את התורה גם על המקרה השני, לא רק על המקרה הראשון.

[Speaker B] זאת אומרת שהקריאה שלנו בתורה צריכה להכיל את המקרה האמצעי של אין עדים ופרוע.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. נכון. לכן זה דאורייתא כי זה בתורה.

[Speaker B] וזה חידוש של רבי יהושע בקריאה בתורה?

[הרב מיכאל אברהם] זה מה שהגמרא הציעה שרבי יהושע יחדש. למה רבי יהושע לא מחדש לנו את החידוש הזה? אם נבין את המשנה הקודמת, זה מה שהגמרא מציעה.

[Speaker B] הגמרא אמרה

[Speaker J] רק לתוספות השני ולר"ן ולרמב"ם…

[הרב מיכאל אברהם] נכון, אבל זה בסוגיה פה. זאת הסוגיה. אה, אבל זה ש…

[Speaker B] שנייה. נמשיך את החשבון. זה שרבי יהושע לא מודה במקרה הזה, כאילו שהגמרא מציעה, זה אומר שאנחנו לא קוראים ככה את התורה?

[הרב מיכאל אברהם] לא. כי אנחנו הולכים למאן דאמר המלווה את חברו בעדים אינו צריך לפורעו בעדים. להלכה אנחנו פוסקים לא כמו השיטה הזאת. הקושיה של הגמרא הלכה לשיטה…

[Speaker B] אבל אם המקרה של אין עדים הוא עדיין קיים. זאת אומרת, זה שאנחנו ביש עדים יש לנו בעיה אחרת או אנחנו מסתכלים עליו, אבל עדיין יש לנו את המקרה של אין עדים וטוען פרוע.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אם למאן דאמר המלווה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים, לא צריך בשביל להיות נאמן לא צריך את הפה שאסר. הוא נאמן סתם כי המוציא מחברו עליו הראיה, בלי קשר לפה שאסר. למאן דאמר המלווה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים, אפילו אם יש עדים על ההלוואה אני פטור, נכון? אני אומר פרוע ואני נאמן. למה אני נאמן? כי אני מוחזק, המוציא מחברו עליו הראיה. אז כשאין עדים למה אני אהיה נאמן? בגלל הפה שאסר? לא, מאותה סיבה. כי לא צריך שום דבר, פשוט אני המוחזק וזה הכל. אנחנו מחפשים ציור שבו הנאמנות של רבי יהושע… בדיוק, לכן אני אומר אין חידוש. לכן הגמרא דוחה את זה. והגמרא אומרת אם אנחנו פוסקים להלכה המלווה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים לא יהיה פה שום חידוש, כי הפטור שלו הוא לא בגלל הפה שאסר, הפטור שלו סתם בגלל המוציא מחברו עליו הראיה. אנחנו שאלנו… הוא אומר כאילו למה הגמרא דוחה את זה. לא, זה לא קשור לאיפה היינו פה, זה הגמרא, זה מה שלמדנו בשיעור הקודם. הגמרא הציעה את כל ההצעה שלה רק לשיטה שהמלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים. לפי התפיסה הזאת, אז אין נאמנות אוטומטית של הנתבע. כי צריך לפורעו בעדים, הוא לא נאמן להגיד פרוע. אם יהיה לו הפה שאסר, זה מודה רבי יהושע, טוב, אם יש לו הפה שאסר אז הוא כן יהיה נאמן. זה מה שהגמרא הציעה. אבל בלי הפה שאסר הוא לא יהיה נאמן. אבל כיוון שלהלכה אנחנו פוסקים שגם בלי פה שאסר הוא נאמן, אז אין מה להביא את המקרה הזה שפה מודה רבי יהושע כי יש לו פה שאסר. גם בלי פה שאסר הוא נאמן. לכן זה בדיוק ככה הגמרא דוחה את זה. נראה לי שקצת הסתבכנו. דווקא לא, זה בסדר. אוקיי, יופי. טוב, אז זאת בעצם הטענה. לא חשוב לי כבר ההמשך של זה, זה העיקרון שכתוב ברב דוב…

[Speaker C] אולי נגיד את הפשט בעל

[הרב מיכאל אברהם] פה, אבל מספיק טוב לי בינתיים. עכשיו בואו ניכנס רגע לסוגיה השנייה כי אני רואה שאנחנו ככה קצת התעכבנו.

[Speaker C] משיב אבידה.

[הרב מיכאל אברהם] משיב אבידה, כן, בדיוק. אז הגמרא עכשיו מציעה עוד הצעה. וליתני מודה רבי יהושע באומר לחברו מנה לאביך בידי והאכלתי פרס, שהוא נאמן. פרס הכוונה פרוס, כאילו חצי. אוקיי? זאת אומרת אני… למה משתמשים בביטוי והאכלתי פרס?

[Speaker B] כאילו למה זה?

[הרב מיכאל אברהם] כי זה משחק מילים. כדי אכילת פרס, אז יש פה שיעור אכילה. אז האכלתי פרס הכוונה נתתי לו חצי, כן, זה הכוונה. אז הוא בעצם מודה במקצת. כן? וכיוון שהוא מודה במקצת אז מודה רבי יהושע שהוא נאמן. למה זה קשור לסוגיה שלנו? כי בעצם יש פה הפה שאסר. נכון?

[Speaker B] זה יותר דומה לקרקעות. נכון, לקרקעות הוא מודה, הוא אומר, הוא מספר לו שהיה קרקע. זאת ההערה.

[הרב מיכאל אברהם] מה?

[Speaker C] אבל שם הוא גם מחייב את עצמו, מה ששם בשדה.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת מחייב את עצמו? חייב כן. אה, כי הוא מודה במקצת. פה שם הוא פה מודה במקצת שם הוא כופר הכל. בסדר, זה ההבדל בין מודה במקצת לבין כופר הכל אבל זה אותו אמרנו שמבחינת הכסף זה לא משנה אם אתה מודה במקצת או כופר הכל. ההבדל הוא רק לגבי השבועה. על החלק שבו אתה כופר במודה במקצת הדין שלך הוא כמו כופר הכל, אתה לא צריך לשלם את זה נקודה. רק השאלה של חיוב השבועה זה רלוונטי זה שאתה הודית במקצת אחר.

[Speaker H] לא, אבל שם זה הודאה שהוא אומר שהיה של אביך אבל אני קניתי ממנו והמוחזקות הרי הייתה שם כאן.

[הרב מיכאל אברהם] לא משנה, אז הטענה היא שהוא כופר הכל. זאת טענה שכופר הכל, זה הכל. פה זה מודה במקצת ושם זה כופר הכל, זה כל ההבדל. אבל זה לא חשוב לענייננו. ההבדל בין כופר הכל למודה במקצת הוא לא משנה. אוקיי? אז לכן הגמרא אומרת שבעצם רבי יהושע היה יכול להשמיע את ההודאה שלו בפה שאסר על הציור הזה שמנה לאביך בידי ואכלתי פרס. אז על זה אומרת הגמרא לפי איזה תנא זה הולך, היא מביאה מחלוקת תנאים, זה בשבועות בעצם המחלוקת הזאת במקורה. אי אליבא דרבנן הא אמרי משיב אבידה ופטור. אי אליבא דרבי אליעזר בן יעקב הא אמר שבועה בעי. דתניא, וזה המקור כן מקדימים קצת את המאוחר, דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר פעמים שאדם נשבע על טענת עצמו. כיצד? מנה לאביך בידי ואכלתי פרס הרי זה נשבע. וזהו שנשבע על טענת עצמו. וחכמים אומרים אינו אלא כמשיב אבידה ופטור.

[Speaker B] ופה הגמרא לא מסבירה למה רבי אליעזר בן יעקב חושב שבמקרה הזה הוא נשבע, למה זה דוגמה לזה שלפעמים הוא נשבע על טענת עצמו. רק אומר שפה הוא נשבע על טענת עצמו ולא אומר למה הוא נשבע על טענת עצמו.

[הרב מיכאל אברהם] מה הוא צריך להסביר? הפוך, אנחנו רואים מהגמרא הפוך שחכמים הם אלה שדורשים הסבר. אז הם אומרים לא הוא משיב אבידה לכן הוא פטור. מי שאומר שחייב, ברור שהוא חייב, למה שלא יהיה חייב? מודה במקצת, מודה במקצת חייב שבועה. בסדר, להפך, חכמים צריכים הסבר למה בכל זאת הוא פטור, אה, כי הוא משיב אבידה.

[Speaker C] לפי חכמים הוא נאמן ולפי רבי אליעזר נגיד שהוא לא נאמן ולכן מחייבים אותו שבועה? כן.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת הוא לא נאמן בלי שבועה. אם הוא יישבע אז הוא יהיה נאמן.

[Speaker C] לא, עצם זה שמחייבים אותו שבועה זה סימן שהוא לא נאמן.

[הרב מיכאל אברהם] זה דיברנו בהתחלה, הוא מודה במקצת. השאלה היא אם זה אומר שבאופן בסיסי הוא פטור רק החמירו עליו ודרשו ממנו להישבע כדי להיפטר, או שלהפך, באופן בסיסי הוא חייב רק הקלו עליו שאם אתה רוצה להיפטר תישבע. בסדר.

[Speaker K] זה לא שרבי אליעזר חושב שמשיב אבידה חייב גם כן שבועה?

[הרב מיכאל אברהם] אז זה הגמרא שואלת בהמשך. הגמרא אומרת שלא. עוד רגע. אז לפי אומרת הגמרא עכשיו נעשה את החשבון.

[Speaker K] אז שניהם מסכימים שזה משיב אבידה?

[הרב מיכאל אברהם] לא, בגמרא כתוב שלא. עוד רגע במשפט הבא הגמרא שואלת ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור? הרי גם רבי אליעזר בן יעקב מסכים שמשיב אבידה פטור, אז למה הוא לא פוטר? ועל זה אומרים שזה טענת קטן, בטענת קטן ואז מתחילים להיכנס לכל השאלה של טענת קטן. אז בואו נעשה אבל רגע את החשבון של מסגרת הסוגיה, אמרתי לכם בהתחלה תחשבו רגע על מסגרת הסוגיה, מה נשאר בסוף. אז בסופו של דבר למה באמת לא הביאו את המקרה הזה של מנה לאביך בידי ואכלתי פרס? מה התשובה?

[Speaker H] כי הוא לא תבע אותו. אה, לא. מה התשובה?

[הרב מיכאל אברהם] למה לא הביאו את זה במשנה? מה?

[Speaker H] הוא פטור לא בגלל הפה שאסר. אה כי זה לא מתאים לשיטת רבי יהושע. למה? כי רש"י מסביר למה זה לא מתאים לפי חכמים למה זה לא שיטת רבי יהושע ולפי אוקיי

[הרב מיכאל אברהם] רבי אליעזר למה לא

[Speaker H] מתאים לשיטה? למה? כי לפי חכמים כאילו אם יש אורח חוק ומשפט אז הוא יהיה פטור במודה במקצת ולפי רבי יהושע אם יש אורח חוק ומשפט אז אין הפה שאסר. נכון. ולפי לפי רבי אליעזר

[הרב מיכאל אברהם] בן יעקב, כן. הוא חייב. נכון, חייב.

[Speaker H] אז זה ודאי לא לפי רבי יהושע.

[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת הגמרא אומרת זה פשוט לא הולך לפי אף תנא. לכן לא זה התשובה, לכן לא הביאו את המקרה הזה כי זה לא מסתדר לפי אף תנא. לפי חכמים הוא פטור כי

[Speaker D] הוא משיב אבידה,

[הרב מיכאל אברהם] לא בגלל הפה שאסר, נכון? ולפי רבי אליעזר בן יעקב הוא לא פטור. בסדר? אז לכן אין זה התשובה של הגמרא ומכאן ואילך זה רק התחשבנות במה המחלוקת רבי אליעזר בן יעקב וחכמים. אבל הסוגיה נגמרה כאן. זאת אומרת מכאן ואילך זה רק ויכוח בשאלה במה בדיוק נחלקו רבי אליעזר בן יעקב וחכמים. אבל המסגרת של הסוגיה הזאת היא מיצינו את המקרה הזה. למה הדמיון למשיב אבידה? רגע, עוד לא הסברנו, שנייה, נגיע, נגיע, עוד לא הסברנו. למה אבל הוא פוטר, חכמים פוטרים אותו למשיב אבידה? זה לא בגלל הפה שאסר? מה?

[Speaker C] חכמים פוטרים אותו למשיב

[הרב מיכאל אברהם] אבידה זה לא בגלל הפה שאסר?

[Speaker C] תכף נראה.

[הרב מיכאל אברהם] שאלתי אתכם מה ההבדל בין הפה שאסר לבין משיב אבידה. באמת שאלה עדינה. אז לא הבנתי את התשובה למה לא בפה שאסר?

[Speaker C] כי אין פה פה שאסר. או שהוא פטור כי הוא משיב אבידה או שהוא בכלל חייב.

[הרב מיכאל אברהם] כי לפי רבנן הבן אדם פטור בגלל שהוא משיב אבידה לא בגלל שיש לו פה שאסר.

[Speaker G] זה לא

[Speaker B] דוגמה שבאה לפה שאסר לפי רבנן.

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו מחפשים הרי ציור שבו הנאמנות של האדם תתבסס על זה שיש לו פה שאסר, נכון? שבזה מודה רבי יהושע, פה שאסר זה לא כמו מיגו. עובדה שפה פה שאסר אומר לך שהוא נאמן למרות שבמיגו לא. פה הוא נאמן בלי קשר לפה שאסר גם אם לא היה לו פה שאסר הוא נאמן, הוא נאמן כי הוא משיב אבידה.

[Speaker K] אבל מבחינת המקרה עצמו שמתגלה בהתחלה זה כן נראה פה שאסר, כי הוא בא לבן ואמר לו.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אבל הפטור שלו לא נובע מהפה שאסר, הוא לא צריך את הפה שאסר כדי שהוא יהיה פטור.

[Speaker B] זה בגלל שהמקרה הספציפי הזה נמצא.

[Speaker K] כי יש פטור של משיב אבידה כאילו?

[הרב מיכאל אברהם] הציור הוא ציור של פה שאסר, נכון, אבל את הפטור, בשביל להסביר את הפטור אני לא צריך להתבסס על הפה שאסר. אתה הרי רוצה להשמיע לי את הכוח של הפה שאסר שהוא פוטר אותי, ופה מה שפוטר אותי זה לא זה שהפה שאסר, מה שפוטר אותי זה שאני משיב אבידה. אבל רגע, אתם לא מבינים

[Speaker B] למה רבנן השוו את המקרה הזה להשבת אבידה שזה בכלל לא ברור.

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי, למה לא ברור?

[Speaker B] למה זה השבת אבידה? מה השבת אבידה פה?

[הרב מיכאל אברהם] רגע, רגע, נגיע, נגיע עוד רגע, עוד רגע אני אגיע לזה.

[Speaker J] השבת אבידה

[Speaker B] זה משהו שעליו הוא לא ידע בכלל, לא היה חייב.

[הרב מיכאל אברהם] רגע, עוד רגע, עוד רגע, בואו נתקדם לאט לאט. אני אגיע לזה עוד רגע, בסדר? עוד שנייה, עוד שנייה. קודם כל המבנה ברור? זה מבנה הסוגיה, זאת אומרת, שאלנו למה לא להעמיד במקרה של מנה לאביך בידי ואכלתים פרס, תירצנו שמדובר פה בעצם זה לא הולך לא לפי חכמים ולא לפי רבי אליעזר בן יעקב. זה הכל, ולכן אי אפשר להעמיד וזה נקודה. ואז הגמרא נכנסת אוקיי, מה אומרים חכמים, מה אומר רבי אליעזר בן יעקב ומה זה, רבי אליעזר בן יעקב מודה לדין משיב אבידה לא מודה לדין משיב אבידה, זה כל הדיון אחר כך. אבל זה כבר דיון פנימי בתוך מחלוקת רבי אליעזר בן יעקב וחכמים.

[Speaker C] וזה מופיע בדיוק אותו דבר בסוגיה שמה בגיטין. אוקיי, בדיוק אותו כאילו הסוף. זה קטע אבל מאוד…

[הרב מיכאל אברהם] כן כן, יש… אז זה בעצם המבנה של הגמרא. אחרי זה הגמרא שואלת ורבי אליעזר בן יעקב לית ליה משיב אבידה פטור? איך זה יכול להיות? כאילו זה חייב להיות משיב אבידה, מה זאת אומרת? הוא חולק על דין משיב אבידה? לא יכול להיות. אז אומרת הגמרא בטוענו קטן, שאם הוא טוען אותו קטן אז אין פה, אין פה דין משיב אבידה, ולכן לכן בעצם הוא חייב. למה בקטן אין דין משיב אבידה? כי הוא

[Speaker H] לא בעלים, הוא

[הרב מיכאל אברהם] לא יכול להיות בעלים של… מה? לא, הקטן זה שלו, מה זאת אומרת לא?

[Speaker H] אין השבת אבדה בטוען קטן?

[הרב מיכאל אברהם] זה קשה בגמרא פה. למה בקטן אין דין משיב אבידה? לכאורה זה מתבסס על מה שנאמר בסוף, שבפני קטן הוא מעיז פניו. ברגע שהוא מעיז פנים אז זה לא נקרא משיב אבידה. משיב אבידה זה רק במקום שהייתה לך אופציה בעצם לנפנף אותו, ואתה בהתנדבות הלכת לקראתו, לא השתמשת בכוח שיכול היה להיות לך, אז אתה משיב אבידה נלך לקראתך ונפטור אותך משבועה. בסדר? אבל זה נאמר רק בסוף הסוגיה ואיכשהו יוצא שהגמרא מניחה את זה כבר כאן. טוב, לא יודע, זה קושי שלא מצאתי כרגע מישהו שמתייחס אליו, אבל כך צריך לומר, אחרת אני לא מבין למה בקטן אין דין משיב אבידה. בכל אופן זה מה שהגמרא אומרת, ואז אין נשבעים על טענת חרש שוטה וקטן. נכנסים, ואז המימרא של רבא למה מודה במקצת חייב או פטור. אני אתחיל רגע עם שיטת רש"י. לרש"י הרי ראינו שהפה שאסר זה רק במקום שיש לו מיגו דאי בעי שתיק, נכון? זאת אומרת שהבן אדם לא היה תובע בכלל בלי שאני הייתי מצייד אותו במידע הזה. עכשיו פה במקרה, במקרה הזה, אז הבן אדם בא ואומר מנה לאביך בידי ואכלתים פרס, אז זה ממש הפה שאסר, נכון? כי הוא לא ידע שהמנה היה של אבא שלו בניגוד למקרה הקודם שהיה אצלנו, שאני אומר מנה לך, הלוויתי ממך מנה ופרעתי, ששמה אתה ידעת ואז היינו צריכים להידחק קצת ברש"י. פה זה מנה לאביך בידי, זאת אומרת הוא לא, בעצם לא…

[Speaker C] יש פה גם קטע שהוא אולי משועבד בנכס…

[הרב מיכאל אברהם] זה על תוספות. אני מדבר עכשיו על רש"י. כן. לשיטת רש"י זה כפשוטו, כן, לא ידעת מזה והכל בסדר. עכשיו רש"י אומר, רש"י בעצם אומר ככה. יש מתי שהוא לא היה תובע בלעדיי, זה הפה שאסר, נכון? מתי שהוא היה תובע גם בלעדיי אבל היה לי מיגו דלהד"ם, זה מיגו רגיל. נכון? מה זה משיב אבידה? לכאורה זה הציור.

[Speaker G] הוא לא ידע בכלל שזה אצלי.

[הרב מיכאל אברהם] מי אמר?

[Speaker G] לפי, לכאורה יש שתי אפשרויות.

[הרב מיכאל אברהם] אני רוצה לבדוק איפה הציור של משיב אבידה לפי רש"י יכול להתמקם.

[Speaker G] זה לא

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות הפה שאסר, כי אז יש פה הפה שאסר. מה את אומרת? כנראה זה במצב שמישהו תבע אותי, ידע את העניין, תבע אותי, אבל יכולתי להגיד להד"ם. מה שתוספות קורא הפה שאסר, לפי רש"י זה כנראה משיב אבידה, נכון? ואז בעצם יוצא שיש שלושה ציורים שונים. ציור אחד זה מיגו רגיל. ציור שני זה משיב אבידה, זה המיגו דלהד"ם, מה שתוספות קורא הפה שאסר. וציור שלישי זה הפה שאסר. בפה שאסר הוא נאמן כי הפה שאסר פוטר אותו. במשיב אבידה הוא פטור מדין משיב אבידה. במיגו הוא חייב לפי רבי יהושע. רבי יהושע במיגו לא פוטר אותו. בסדר? ככה לכאורה יוצא מרש"י.

[Speaker B] לא מבינה את הציור של מיגו דלהד"ם פה. מה זה הציור הזה?

[Speaker G] לא כתבתי, פספסתי.

[Speaker B] זה הנחה מוסברת עכשיו שהזה שאיבד את החפץ יודע אצל מי נמצאת האבידה.

[הרב מיכאל אברהם] רגע רגע רגע, שנייה, עוד לא הגעתי למשיב אבידה, שנייה. אני אומר עוד פעם, אנחנו הרי מדברים פה לפי חכמים. למה לפי חכמים אי אפשר להעמיד את המשנה בציור הזה? איזה ציור?

[Speaker E] לפי חכמים, באיזה ציור?

[הרב מיכאל אברהם] שמנה לאביך בידי והאכלתיו פרס. אמרנו מה נפשך? לפי חכמים זה לא הולך ולפי רבי אליעזר בן יעקב זה לא הולך. לפי רבי אליעזר בן יעקב זה לא הולך כי הוא חייב שבועה. אבל לפי חכמים?

[Speaker G] הוא פטור בגלל שהוא משיב אבידה.

[הרב מיכאל אברהם] פטור בגלל שהוא משיב אבידה, לא בגלל הפה שאסר. מי אמר? למה לא בגלל הפה שאסר?

[Speaker G] כי לרש"י זה יוצא אותו דבר אם ככה.

[הרב מיכאל אברהם] כי זה כנראה ציור שהוא לא הפה שאסר. אחרת היה פה פטור של הפה שאסר, לא צריך משיב אבידה. מה הציור הזה? אם זה מיגו רגיל, אז במיגו רגיל רבי יהושע בכלל לא מודה. הפה שאסר, רבי יהושע מודה שהוא פטור בגלל הפה שאסר. מתי יש ציור שהוא פטור לא בגלל הפה שאסר אבל הוא פטור? משיב אבידה. כנראה זה הציור של תוספות, במיגו דלהד"ם.

[Speaker B] משיב אבידה זה המקרה היחיד ש…

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, זה צריך, כך צריך לעשות את החשבון לפי רש"י, נכון?

[Speaker B] לפי רש"י הוא היה יכול להגיד להד"ם.

[הרב מיכאל אברהם] זה שהוא לא אמר להד"ם זה הופך אותו למשיב אבידה. עכשיו שהוא משיב אבידה פוטרים אותו למרות שאין לו הפה שאסר. אם הוא בכלל לא היה צריך לענות, היה לו מיגו דאי בעי שתיק, אז הוא פטור בלי קשר למשיב אבידה, הוא פטור בגלל הפה שאסר. בסדר? אז כנראה לפי רש"י לפחות מתבקש להגיד… רש"י כותב את זה במפורש. כן, נכון.

[Speaker I] אבל הוא אומר שיכול להיות הבדל בין הפה שאסר לבין משיב אבידה בזה שבמשיב אבידה יש איזה טענה. לא הבנתי. למה זה לא הפה שאסר?

[הרב מיכאל אברהם] כי הייתה תביעה בלעדיו, כן, נכון. לפי רש"י זה לא, ובאמת לפי תוספות, שתוספות חולק על רש"י ואומר שמיגו דלהד"ם גם הוא הפה שאסר, אז עולה השאלה אז מה זה משיב אבידה לפי תוספות? הרי כל דבר שיהיה משיב אבידה הוא גם יהיה הפה שאסר. אז משיב אבידה זה שם נרדף להפה שאסר, אז מה הבעיה? אז למה לפי חכמים אי אפשר להעמיד את רבי יהושע? מה שהם אמרו משיב אבידה, הכוונה הפה שאסר. זה הכוונה.

[Speaker C] מה אתה אומר במשנה?

[Speaker B] לא מבינה את הדמיון בכלל.

[הרב מיכאל אברהם] זה לא דמיון, אני שואל באיזה ציור מדובר. באיזה ציור מדובר?

[Speaker B] אז לא הבנתי את הציור אצל רש"י של להד"ם, לא הבנתי את הציור הזה.

[הרב מיכאל אברהם] מה זאת אומרת? מנה לאביך בידי והאכלתיו פרס, יכולתי לא להגיד שהודה שהמנה. נכון, אבל אם ההוא תובע אותי, מנה לאבא שלי בידך, והוא תובע אותי, יכולתי עדיין להגיד מה פתאום, לא היו דברים מעולם, להד"ם. יכולתי עדיין להכחיש אותו כי אין לו עדים, הוא רק טוען. אבל זה כבר לא הפה שאסר לפי רש"י, נכון? זה מיגו דלהד"ם. עכשיו אם אני שואל באיזה ציור מדובר במשיב אבידה שאין שם את הפה שאסר, לכאורה זה הציור הזה.

[Speaker B] למה לשאול באיזה ציור מכניסים משיב אבידה? לא מבינה למה להכניס את משיב אבידה לפה.

[הרב מיכאל אברהם] כי המשנה הכניסה. הגמרא מביאה שרבנן פוטרים אותו בגלל שהוא משיב אבידה, למה צריך להגיד?

[Speaker B] הזה של מנה לאביך בידי למקרה של השבת אבידה.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא קשור להשבת אבידה עכשיו. אני עוד פעם, למה זה דומה להשבת אבידה? סיפור אחר. אבל יש פטור כזה של משיב אבידה, נכון? יש פטור כזה כתוב בגמרא. יפה. בגמרא כתוב שבציור הזה הוא פטור בגלל משיב אבידה, בגלל דין משיב אבידה. נעזוב כרגע למה זה דומה למשיב אבידה, אבל כך כתוב. אני שואל באיזה ציור מדובר. אם מדובר באופן שלא הייתה תביעה בלעדיו, אז לא צריך להגיע לדין משיב אבידה כדי לפטור אותו. הוא פטור בגלל הפה שאסר. נכון? ואז בעצם היינו יכולים להעמיד באמת את הציור של רבי יהושע. אז עולה השאלה למה לא העמידו ברבי יהושע בציור הזה? את אומרת לי בגלל משיב אבידה? משיב אבידה והפה שאסר זה אותו דבר. מה הבעיה? רואים בגמרא שלא, משיב אבידה זה סיטואציה שאין בה את הפה שאסר ובכל זאת חכמים פוטרים כי הוא משיב אבידה. של איזה סיטואציה זה יכול להיות? מה יכול להיות שם? לכאורה מה שיכול להיות זה שיש פה תביעה גם בלעדיו, ולכן הפה שאסר לשיטת רש"י אין כאן, אבל משיב אבידה יש כאן ולכן הוא פטור. למרות שזה לא הפה שאסר. ועל זה אומרת הגמרא לכן רבי יהושע לא היה יכול להעמיד בציור כזה, כי לפי רבנן הפטור שלו משבועה הוא לא בגלל הפה שאסר אלא הוא בגלל משיב אבידה. אז מה זה קשור להודאת רבי יהושע? בסדר? כך צריך להיות לפי רש"י. לפי תוספות זה קשה, כי לפי תוספות גם מקרה של מיגו דהוא דטבע בלעדיו זה הפה שאסר. אז איפה לפי תוספות יכול להיות ציור של משיב אבידה שהוא לא הפה שאסר? תוספות בעצמו מתחבט בזה. אבל זה קשה על תוספות. צריך להבין זה הרקע לכל הדיון שתוספות מתפתל פה. תוספות מתפתל פה כי פה הוא נתקע. הסוגיה הזאת הולכת חלק לפי רש"י וקשה לפי תוספות. אוקיי, עכשיו תראו.

[Speaker F] סליחה, משיב אבידה הדמיון בין זה לפה שאסר זה שזה שאדם הזה שתופס באבידה של השני פשוט בא ואומר מעצמו יש לי אבידה ואני מחזיר לך? כן. אבל הוא לא עשה לזה שום דבר. מה פה, מה כאן, מה הדמיון לפה שאסר?

[הרב מיכאל אברהם] לא הבנתי.

[Speaker J] מה

[Speaker F] הדמיון בין משיב אבידה לפה שאסר? מה הוא היה יכול להגיד זה שלי?

[הרב מיכאל אברהם] כן, הוא היה יכול לא לבוא בכלל.

[Speaker F] אבל הוא מיוזמתו משיב אבידה. ברור, זה נחמד, אבל בפה שאסר מישהו תובע אותו.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לפי רש"י פה שאסר אין תביעה. רק שאני בא מיוזמתי זה פה שאסר לפי רש"י.

[Speaker F] הוא יכול לא לבוא.

[הרב מיכאל אברהם] להיפך, זה בדיוק הרעיון. לכן לפי רש"י לכאורה זה אותו דבר וצריך להגיד שזה ההבדל, שמשיב אבידה זה גם כשיש תביעה.

[Speaker F] אבל המידע הזה על הרכוש שלך שהוא אצלי זה בא רק ממני.

[הרב מיכאל אברהם] זה פה שאסר.

[Speaker F] לא, גם משיב אבידה. זה הדמיון.

[הרב מיכאל אברהם] אז רגע, במקום שבו זה לא בא ממני אלא אתה יודע את זה לבד רק אין לך ראיות לזה ויכולתי להכחיש אותך ולהגיד להד"ם, זה משיב אבידה.

[Speaker B] אבל זה לא משיב אבידה. זה לא משיב אבידה עד שלא ישיב את הממון שהוא שלך. זה לא משיב אבידה, המושג משיב אבידה מניח משהו אחר לגמרי. זה לא להשיב את הממון שלך שנמצא אצלי כרגע כדין או לא כדין. קודם כל במשיב אבידה גם אני משיב את הממון שלך, זה קודם כל.

[הרב מיכאל אברהם] דבר שני, את הדמיון למשיב אבידה נשאיר לאחר כך. קודם כל אני רוצה להסביר על מה מדובר. אני מבין, אבל אני מנסה להסביר קודם כל על מה מדובר. אחרי שנבין על מה מדובר ננסה לראות אם זה דומה להשבת אבידה או לא. אבל קודם נבין על מה מדובר. אם אני בא מיוזמתי ואני אומר לך אני לוויתי מאבא שלך ופרעתי לו חצי, אתה לא ידעת בכלל שזה של אבא שלך, זה פה שאסר, נכון? אבל לפי רש"י אם אתה ידעת מזה, גם כשאני יכול להכחיש אותך ולהגיד להד"ם, כי אין לך ראיות וידעת מזה, זה כבר לא פה שאסר. לכן לפי רש"י מתבקשת האפשרות שהמקרה השני שהוא לא פה שאסר, זה המקרה שבו מדובר עליו כאן וזה נקרא משיב אבידה.

[Speaker B] שהפטור שלו, הנאמנות שלו, אם הגמרא דוחה, תגידו לי אם הגמרא לא הייתה דוחה את האוקימתא הזאת אז רש"י לא היה צריך להתבקש למקרה הזה של המשיב אבידה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. רש"י לא צריך, הגמרא עושה את זה. הגמרא מדברת שזה פטור בגלל משיב אבידה. רש"י רק מסביר מה זה הציור הזה שבו צריך פטור מיוחד של משיב אבידה, למה הוא לא פטור מדין הפה שאסר. רש"י אומר מתי שהוא לא תובע זה פה שאסר, אבל אם הוא תובע אז זה פטור אחר כי הוא משיב אבידה.

[Speaker C] וממה הוא פטור?

[הרב מיכאל אברהם] משבועה. עכשיו תראו בוא נקרא את רש"י. ורבי אליעזר לית ליה משיב אבידה פטור? אומר רש"י מן השבועה, פטור מן השבועה? בתמיה. התקנת דרבנן במסכת גיטין המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם. וכיוון דכי אינו תובעו נמי מחייב לשבועה, הרי אין לך משיב אבידה גדולה מזה וחייב. לא הבנתי.

[Speaker B] מה זה אין לך משיב אבידה גדולה ממה? מה זה כאילו בא לומר ש… הנה הדוגמה הכי הכי מובהקת למה זה השבת אבידה? למה זה מתייחס?

[הרב מיכאל אברהם] אני בא אליו ביוזמתי ואני אומר לו בעצם לויתי מאבא שלך ופרעתי חצי. בסדר? הוא בעצם, יכולתי לטעון לא הד"ם כנגדו ולנפנף אותו מכל המדרגות.

[Speaker B] לא להגיד כלום.

[הרב מיכאל אברהם] לא לא להגיד כלום, לא להגיד כלום זה הפה שאסר. לא יכולתי לא להגיד כלום. הוא יודע שזה היה של אבא שלו.

[Speaker B] וכיוון דכי אינו תובעו, זה המקרה פה אצלנו. לא, וכיוון דכי אינו תובעו. עכשיו הבן לא תובע.

[הרב מיכאל אברהם] מה זה לכי אינו תובעו? אינו תובעו בלעדיו, לא אינו תובעו. למרות שהוא לא תובע בלעדי, אלא רק מכוחי הוא תובע, וגם אז אני חייב שבועה, אז בשביל מה אני נכנס לכל הצרות האלה? אז זה משיב אבידה. אם הייתי פטור, רש"י אומר ככה, אם הייתי פטור במצב הזה משבועה רק בגלל שאני באתי ביוזמתי, זה לא היה משיב אבידה. כי כל השבת אבידה זה בגלל שזה פריבילגיה למי שסיבך את עצמו. היה ישר וסיבך את עצמו. עכשיו אם הוא לא סיבך את עצמו, כי הוא בכלל לא היה חייב שבועה כי הרי הוא זה שנדב את המידע, זה לא היה נקרא משיב אבידה. רש"י אומר, לא רק שזה ציור אחר כדי שזה לא יהיה הפה שאסר, זה ציור שמהותית צריך להיות אחר. אם היה פה הפה שאסר, הוא לא היה משיב אבידה, לא שלא היה צורך להגיע למשיב אבידה, הוא לא היה משיב אבידה. כי כל הרעיון של משיב אבידה זה מישהו שבעצם סיבך את עצמו. אבל אם היה לו הפה שאסר, אז הוא לא סיבך את עצמו, הוא פטור כך או כך. כל הרעיון של זה שהוא משיב אבידה זה בגלל שהוא סיבך את עצמו. למה הוא סיבך את עצמו? כי לולי דין משיב אבידה הוא היה צריך להישבע. למה הוא היה צריך להישבע? הוא היה יכול להגיד לא הד"ם. כי מיגו דלא הד"ם לא פוטר אותו, כי זה לא הפה שאסר לפי רש"י. רק מיגו דאי בעי שתיק פוטר אותו. מה המשפט שהוא לא גנב את זה?

[Speaker F] שהוא פרע חצי.

[הרב מיכאל אברהם] לא, על המשיב אבידה, מה המשפט? שהוא פרע חצי. שהוא לא לקח… המשיב אבידה. משיב אבידה, משיב אבידה זה פה על הלוואה. לא משיב אבידה באבידות, משיב אבידה בהלוואה אצלנו. הוא נקרא משיב אבידה, אחד שאמר מנה לאבא שלך, לויתי מאבא שלך מנה ופרעתי חצי. אני משיב אבידה.

[Speaker B] מודה שזה הגמרא אומרת, מציאה לא…

[הרב מיכאל אברהם] לא, הגמרא שלנו אומרת זה נקרא דין משיב אבידה. עוד פעם.

[Speaker B] אבל כל הפטור מבוסס על גיטין, המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם. זאת אומרת, אי אפשר לנתק את זה מהמקור של הדין הזה של השבת אבידה שאנחנו רגילות לדבר עליו.

[הרב מיכאל אברהם] אני פשוט מנסה להגיע לשם אבל אני לא מצליח. אני רוצה להסביר, תראו. יש, כשבא בן אדם ואומר מנה לויתי מאבא שלך ופרעתי חצי, אוקיי, הגמרא אומרת שהוא משיב אבידה. בסדר? עוד לא הסברתי. הוא נקרא משיב אבידה ולכן הוא פטור. מסביר רש"י, מה השבת אבידה שיש בזה? אז אומר רש"י כך, אם הוא לא היה, אם לא היה דין משיב אבידה, מה היה קורה פה? הרי הוא תבע אותי, לא, הוא תבע אותי בלי זה, אז זה לא הפה שאסר. לא, אז יש לי מיגו פה. זה מה שרש"י אומר, לא. אם הוא לא היה תובע אותי בלעדי, אז היה לי הפה שאסר. נכון, אם הוא לא היה יכול לתבוע אותי כי הוא לא ידע כלום, אז זה ציור של הפה שאסר. ואז אם אני הייתי בא ביוזמתי ואומר לויתי מאבא שלך ופרעתי לו חצי, אני הייתי פטור משבועה למה?

[Speaker G] כי יש לי הפה שאסר.

[הרב מיכאל אברהם] הפה שאסר לא בגלל משיב אבידה. אומר רש"י יותר מזה, בסיטואציה כזאת לא שלא צריך להגיע לפטור של משיב אבידה, אין לי פטור של משיב אבידה. למה? כי הפה שאסר… סליחה, משיב אבידה, סליחה, כי אין לי פטור משיב אבידה בגלל שמשיב אבידה זה רק מתי שאני מסבך את עצמי. אבל אם יש לי הפה שאסר אני לא מסבך את עצמי, אני לא לוקח שום סיכון בזה שאני בא ומודה. אני הרי יודע שיש לי הפה שאסר ולא יחייבו אותי בכלום. לא סיבכתי את עצמי. אז לכן יש לי פטור הפה שאסר ואין לי פטור משיב אבידה. מתי יש לי פטור משיב אבידה? מתי שאתה ידעת את המידע ותבעת אותי גם בלעדי ותבעת אותי, ואני עניתי אתה צודק, לויתי מאבא שלך אבל פרעתי חצי. יכולתי להגיד לא הד"ם כי ראיות לא היו לך. ידעת את המידע אבל ראיות לא היו לך. במצב כזה לפי רש"י זה לא הפה שאסר. אומר רש"י זה מיגו רגיל. אומר רש"י כיוון דכך יש פה משיב אבידה. למה? בגלל שאני סיבכתי את עצמי. הרי אם לא היה דין משיב אבידה מה היה צריך להיות פה? הייתי חייב. זה לא פוטר אותו כי זה לא הפה שאסר. אז סיבכתי את עצמי. אחד שמסבך את עצמו רק בשביל להועיל לשני הוא נקרא, וזה כבר רמז לתשובה, הוא נקרא משיב אבידה. ולכן חכמים תיקנו שהוא יהיה פטור משבועה. בגלל שהוא משיב אבידה הוא עושה טובה לשני ולוקח סיכונים. הוא מדבר אמת.

[Speaker F] אבל המיגו זה משיב אבידה…

[הרב מיכאל אברהם] נכון, מיגו זה סוג, אבל מיגו לא פוטר אותו לפי רבי יהושע. מיגו רגיל, רק הפה שאסר. נכון, אבל פה יש פטור מדין משיב אבידה. זה מה שרש"י אומר. למה זה דומה למשיב אבידה עכשיו אני חושב זה כבר כן ברור. בעצם אני בשביל להשיב לך את הממון שלך הייתי מוכן לסבך את עצמי, לעשות, לקחת מחירים, לעבוד על האבידה, לטפל בה, להחזיר אותה אליך. בעצם שילמתי מחירים רק כדי להחזיר לך את מה שמגיע לך. אז מה אתה עוד רוצה להשביע אותי על כל הדברים האחרים? תגיד תודה שהחזרתי לך את מה שאני חייב להחזיר לך וזהו. זה דין משיב אבידה. אז על זה אומרים אבל שזה רק בגלל תיקון עולם? רגע. זה דיון אחר. רש"י רק אומר זה עוד רגע. זה מה שרש"י אומר, לכן הדין הזה נקרא משיב אבידה. לא מדובר פה בהשבת אבידה, מדובר פה בהודאה על הלוואה מהאבא. נכון שאומר רש"י, עכשיו אני חוזר לרש"י שקראנו עכשיו. רש"י אומר, מאיפה המקור של זה שיש תקנת משיב אבידה שפוטרת? ממשיב אבידה אמיתי. את מי שמשיב אבידה אמיתי, אז לא מחייבים אותו להישבע מפני תיקון העולם. זה תקנה דרבנן. אומר רש"י, אבל זה רק מקור השראה, זה הרעיון. הרעיון של משיב אבידה נשאב משם לכאן. שגם כאן אתה בעצם מהותית משיב אבידה. אתה בשביל להשיב לו את מה שמגיע לו אתה מסתבך. אז אתה איש צדיק, אתה משיב אבידות, אתה דואג לממון של הזולת, אנחנו נקל עליך, נפתור אותך. מן הדין היית חייב להישבע. נכון. לפי רש"י יוצא שזה רק פטור דרבנן. עכשיו הדבר הזה הוא קשה. למה? כי אם זה רק פטור דרבנן, אז חוזרת הקושיה של הגמרא. למה רבי יהושע לא אמר שבציור כזה הוא מודה בגלל הפה שאסר? מה אתה עונה לי? כי לפי חכמים הפטור פה הוא לא הפה שאסר, הוא משיב אבידה. לא נכון, זה רק פטור דרבנן. אבל מדאורייתא, בפה שאסר הוא יהיה פטור מדאורייתא. אז למה לא תעמיד בציור כזה?

[Speaker M] זה הקושיה של התוספות או רש"י? לא, לא של התוספות.

[הרב מיכאל אברהם] אני שואל את זה על רש"י. הלא, הרי אם כל העסק הזה הוא במישור דרבנן, עדיין היה מקום במשנה להגיד, למה רבי יהושע לא הביא את המקרה הזה שבו הוא מודה שיש פטור מדאורייתא בגלל הפה שאסר? נכון שמדרבנן גם בלי הפה שאסר הוא יהיה פטור. אבל מדאורייתא יש פטור של הפה שאסר. כי יש פה תביעה. אה? אולי תגיד, אז אני אומר, אם באמת, אם יש לנו איזושהי ראיה בלתי תלויה לזה שיש פה תביעה, אז לא קשה. כי הרי על מה אנחנו מדברים? מה אנחנו רוצים? אנחנו רוצים שהוא יעמיד בציור עם תביעה או בלי תביעה. אם הוא מעמיד בציור בלי תביעה,

[Speaker E] אז

[הרב מיכאל אברהם] הפטור הוא באמת בגלל הפה שאסר ואז לכאורה באמת השאלה נשארת בעינה.

[Speaker K] למה רבי

[הרב מיכאל אברהם] יהושע לא הביא את המקרה הזה והודה פה על הפה שאסר?

[Speaker K] רש"י מביא סיפור גם מספר שבועות, למה הבן תובע אותו וגם שם הוא פטור משבועה.

[הרב מיכאל אברהם] הוא אומר? זה לגבי תביעת קטן. למה תביעת קטן?

[Speaker K] מה? זה מה שרש"י מביא בדוגמה. רש"י אליבא דמאן? זה הפונץ' שהוא צרח קודם. שהבן תובע מנה, הלווה מודה במקצת והוא פטור משבועה, משום שהוא כמשיב אבידה לדעת חכמים, הוא יכול לכפור בהכל. נכון.

[הרב מיכאל אברהם] נו, זה מה שאמרנו עכשיו. אז מה השאלה? לא, בגלל שההוא תובע, בגלל שהבן תובע, אז אין פה הפה שאסר, כי הבן הרי תובע בלעדיו. אבל עדיין יש לי מיגו דהשתא, זה נקרא משיב אבידה. גם אצלנו, זה מה שרש"י אומר גם פה.

[Speaker K] לא, זה מרש"י הבאתי את זה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן. אני רק אומר, זה גם בגמרא פה זה כתוב. זה המושג של משיב אבידה כשאין פה שאסר.

[Speaker K] לא, אבל יש סטטוס קצת שונה אם הבן תובע או אם הבן לא תובע.

[הרב מיכאל אברהם] ברור, כי אם הבן תובע, אז זה לא פה שאסר, זה משיב אבידה. אם הבן לא תובע, אלא הוא יודע רק מכוח מה שאני אמרתי, אז זה פה שאסר, זה לא קשור. השאלה, עוד פעם, אם מדובר פה במצב שאין, שיש תביעה גם בלי שאני מודה, כי כך נראה מרש"י. אחרת אין דין משיב אבידה. אז במקרה כזה, במקרה כזה המשיב אבידה הוא פטור רק מדרבנן.

[Speaker B] נכון,

[הרב מיכאל אברהם] לפי רש"י זה תקנה של תיקון העולם.

[Speaker B] אז

[Speaker C] למה

[הרב מיכאל אברהם] לא, אז אני אשאל עכשיו את השאלה במקום הגמרא. אז למה רבי יהושע לא דיבר במקרה שאין תביעה בלעדיו? אני אומר מנה לאביך בידי ואכלתי פרס והוא לא ידע באמת, אין תביעה. ואז זה פה שאסר. ועל זה יגיד רבי יהושע שהוא מודה, מה הבעיה?

[Speaker B] למה שלא יגיד על זה? האמת היא שמפשט הגמרא זה מה שמשתמע. זאת אומרת, מנה לאביך והביאו

[הרב מיכאל אברהם] ואכלתיו, זה בדיוק.

[Speaker B] אבל אז

[הרב מיכאל אברהם] מה הגמרא עונה?

[Speaker B] שזה הולך לא

[הרב מיכאל אברהם] לפי רבנן ולא לפי רבי אלעזר בן יעקב. למה לא? הם דיברו על מקרה של משיב אבידה שבו הייתה תביעה גם בלעדיו. אני מציע לך במשנה להכניס מקרה שבו אין תביעה בלעדיו ושם באמת הפטור הוא בגלל הפה שאסר ולא בגלל משיב אבידה. נו, אז מה הבעיה? למה שלא תגיד במקרה כזה?

[Speaker B] באיזה מהמקרים? מה שהמשנה אמרה? שאין תביעה.

[הרב מיכאל אברהם] הלישנא השני מדבר כנראה כשיש תביעה, כי אחרת זה לא היה משיב אבידה.

[Speaker B] אני הולך להעמיד את זה ככה שאני לא יודעת. כאילו ככה הם חושבים, אבל אני חושבת

[הרב מיכאל אברהם] שבפשט

[Speaker J] הגמרא זה לא ככה.

[Speaker B] מה?

[Speaker C] גם זה לא כמו המקרה הקודם.

[הרב מיכאל אברהם] שמה? מה שהבאת. לא רק לא אומרים את המשיב אבידה אלא אם אין תביעה בלעדיו אז שזה המקרה של הפה שאסר, נכון? אז בעצם אומרת לנו נועה אי אפשר היה להעמיד את זה במשנה. למה לא? כי אם אין תביעה בלעדיי זאת אומרת כי מה שאני רוצה לפטור אותו בגלל הפה שאסר אבל במצב כזה במצב כזה אני פטור גם בלי זה, אני פטור בגלל המוציא מחברו עליו הראיה. לא בגלל הפה שאסר. בדיוק מה שאמרנו על המקרה הקודם בגמרא.

[Speaker B] כי הוא לא תובע. כן. אז למה אנחנו לא אומרים את זה בקרקעות? המוחזק הוא המרא קמא. כי זה דין אחר.

[הרב מיכאל אברהם] בעצם כל מה שהתחדש פה זה באמת לא ציור של הפה שאסר כי זה כבר שללנו קודם. זה לא אפשרות, נכון? כי אנחנו פוסקים המלווה את חברו בעדים לא צריך לפורעו בעדים. אלא פה יש ציור אחר. מה זה הציור הזה? שיש תביעה גם בלי שאני אומר ועל זה יש פטור של משיב אבידה. אומר רש"י בדיוק בגלל זה לא הביאו זה מה שהגמרא אמרה, שפה לא מדובר בציור של הפה שאסר אלא בציור של משיב אבידה ולכן זה לא רלוונטי שרבי יהושע יודה פה.

[Speaker B] בעצם עכשיו שאני חושבת בסידור הזה של הציורים בעצם הסיבה שהמשנה הזדקקה להביא את המקרה של הקרקע היא בגלל ששמה יש מרא קמא בעצם שהופכת את כל המשוואה.

[הרב מיכאל אברהם] שיכלה להפוך לולי הפה שאסר.

[Speaker B] לא, שמה זה המקרה שרבי יהושע מודה בפה שאסר כי אחרת…

[הרב מיכאל אברהם] כי בלי הפה שאסר אז המרא קמא היה זוכה. כן.

[Speaker B] וזה המקרה היחיד בעצם פה בשני המקרים שמטפלים אין לנו את המרא קמא המוחזקות נשארת אצל מי שמחזיק את הכסף ובקרקע יש את הציור…

[הרב מיכאל אברהם] לא הפוך. לא נשארת אצל מי שמחזיק את הכסף. המוחזקות… כי המלווה את חברו בעדים אין צריך לפורעו בעדים. אה סליחה כן נשארת אצל מי שמחזיק את הכסף. סליחה.

[Speaker B] ובקרקע זה מקרה כאילו מוזר שמי שמחזיק בקרקע הוא לא המוחזק. נכון. המוחזק הוא לא המוחזק.

[הרב מיכאל אברהם] התובע הוא המוחזק והמשנה הביאה את

[Speaker B] המקרה של המקרקעין דווקא בגלל זה.

[הרב מיכאל אברהם] נכון. בדיוק. אז לפי רש"י בעצם יוצא כך בקיצור. מה שאני רוצה לטעון זה את הטענה הבאה. יש לפי רש"י שלושה ציורים. ציור אחד ושני ציורים נקרא לצורך העניין. ציור אחד זה כשהוא תובע אותי גם בלי… שהוא לא תובע אותי בלי לדעת את מה שאני מוסר לו בלי המידע שלי. בסדר? זה ציור של הפה שאסר. אני שואל עכשיו למה את הציור הזה לא הביאו במשנה שעל זה מודה רבי יהושע? מאותה סיבה שלא הביאו את הציור הקודם שדיברנו עליו בשיעור הקודם. מה שנועה אמרה קודם. למה? כי פה אתה פטור סתם כי המלווה את חברו בעדים לא צריך לפורעו בעדים ואני פטור בלי קשר להפה שאסר לא צריך להגיע להפה שאסר בשביל להיפטר. וזה הציור שרבי יהושע הביא כן? והציור הזה שהגמרא הציעה פה שפה הוא תובע אותי גם בלי המידע שלי אבל אין לו ראיה. כאן אני פטור מדין משיב אבידה וזה לא הפה שאסר לפי רש"י. למה? כי בציור כזה שהוא תובע בלעדיי אין פה שאסר. מה שיש פה זה פטור של משיב אבידה אז מה אתה רוצה שרבי יהושע יודה בדבר כזה? זה לא קשור לעניין. רבי יהושע אולי מודה במשיב אבידה אבל זה לא ההודאה שהוא רוצה להשמיע. הוא רצה לספר לי את הסיפור שהוא מודה בפה שאסר לא במשיב אבידה. נכון? ועל זה לא מדובר כאן. זאת בעצם שיטת רש"י. שיטת התוספות עכשיו כמובן היא שיטה יותר מסובכת כי לפי תוספות צריך להבין מה ההבדל בין משיב אבידה לבין הפה שאסר זה אותו ציור. בשניהם מדובר במיגו דהאדם. ואז כל החשבון צריך להיעשות מחדש. טוב אני רואה שאנחנו כבר עברנו את הזמן. מה שאני… אני חשבתי לעשות איזה שהוא פסק זמן לחזרה. השאלה אם אנחנו נעשה… אני מציע דבר כזה. אתם גמרתם את דף ההכנה? לא. מעבר לנגיד השלושה מקורות האחרונים שנתתי עכשיו?

[Speaker B] לא אנחנו הגענו בדיוק לזה ופה התלבטנו כאילו בהבנה של ה…

[הרב מיכאל אברהם] טוב אז אני מציע דבר כזה. בפעם הבאה אני לא שולח דף. פעם הבאה תשלימו את הדף הזה וכשתגמרו את הדף הזה תתחילו באיזו שהיא חזרה. בשיעור אני אשלים פשוט את השיעור הזה. זהו אני לא אעשה יותר מזה. אולי נעשה אפילו שיעור קצר יותר אז אשאיר לכם יותר סדר או משהו כזה כדי לעשות את החזרה. אני אהיה פה קצת כדי שתוכלו לשאול שאלות ונדבר קצת. בסדר? בשבוע הבא… לא לא בפעם הבאה אנחנו נעשה חזרה נראה איפה אתן עומדות. לא נסיים את השיעור הזה בפעם הבאה ביום חמישי? נכון החזרה אתן עושות בסדר… אתה לא עושה את… לא לא אני עושה את השיעורים זה השיעורים שאמרתי בסך הכל צריכים לסדר את זה לחזור ולסדר את זה. אם לא תספיקו אז נקדיש לזה עוד פעם. נראה איפה אנחנו עומדים בפעם הבאה. בסדר?

[Speaker C] זה נכון כן עשינו נכון. אני יכולה לעשות חזרה ואולי לא…

[הרב מיכאל אברהם] אם יהיו שאלות אז אנחנו נדבר. בסדר. יהיו שאלות אז אנחנו נדבר. אבל אני אומר עוד פעם, בפעם הבאה תסיימו את הדף של עכשיו. אתם לא צריכות להיכנס, אולי תקראו את רב חיים מתוך השלושה או משהו. לא הולך להקדיש לזה הרבה זמן, משלושת האחרונים שהבאתי בסוף הדף של היום. אוקיי? רק לשים לב לנקודה שרבי עקיבא איגר שואל שם, זה בעצם עיקר העניין. ואז תעשו חזרה. בשיעור אולי נעשה שיעור של שעה נגיד או משהו כזה, או אפילו אולי פחות, מה שאני צריך כדי להשלים את השיעור שלא הספקתי היום. ואז יש לכם איזשהו סדר קצת יותר ארוך כדי שתוכלו להספיק חזרה. לא הספקתן? נדבר בשיעור הבא ונראה, יכול להיות שצריך עוד גם בפגישה הבאה. ואז אתה רוצה שהחזרה תהיה בשיעור שאנחנו נמלא? לא, לא, לא, אני רוצה שתעשו חזרה כשאתן תעברו על השיעורים.

[Speaker C] לא, חוץ מזה שאנחנו נעשה, שבשיעור נראה האם באמת צדקנו, מה התוצאה.

[הרב מיכאל אברהם] מי שרוצה מוזמנת, מי שרוצה מוזמנת להציג את התמונה שהיא הוציאה בחזרה ואנחנו ניתן הערות. זה פשוט להגיד את השיעורים בקיצור, זה לא.

[Speaker C] תודה רבה, היה

[Speaker B] מאוד משמעותי בגלל זה שהבנו.

🇬🇧 Read this in English →
→ השיעור הקודם
כתובות פרק 2 שיעור 11

השאר תגובה

© Copyright 2026,כל הזכויות שמורות  | 
Back to top button