לנבוכי הדור – שיעור 10

[Speaker B] הנבואה,

[הרב מיכאל אברהם] הוספה של סימן ולא שינוי מצד הבורא יתברך, בין קודם הנבואה ואחריה אל שעת הנבואה. כי אינה כי אם הכשר שכלי ומצטרפת עמו שלמות הכוח המדמה. וכשישתלם גם כן על ידי מופתים מוחשיים, או שנראים שלא ייפול דבר מדבריו, הוא יסוד נאמן לבנות גם עליו חוקי ההישרה הפרטית והכללית. זאת אומרת בתרגום לעברית, הנבואה לא כרוכה בשום שינוי מצד הקדוש ברוך הוא. כשהקדוש ברוך הוא מתגלה לנביא, זה לא כרוך במשהו שקורה אצל הקדוש ברוך הוא. זה אך ורק השתלמות של הנביא עצמו, שהוא מגיע לאיזשהו הכשר שכלי והשלמת הכוח המדמה וכולי, וכשהוא מגיע לשלמות שלו, אז מתגלה אליו דבר השם. והשיטה הזאת אומרת שדבר השם הוא לא איזשהו דיבור שיוצא כרגע מהקדוש ברוך הוא, זה מין משהו שקיים באיזשהו מקום. לעולם ה' דברך ניצב בשמים כתוב בפסוק, אז המקובלים אומרים שדבר השם זה כן הלוגוס, הרב הנזיר קורא לזה, עשרה מאמרות שבהם נברא העולם. הטענה היא שהמאמרות האלה ממשיכים להימצא באיזשהו מקום, הם נאמרים כל הזמן. זה לא מאמרות שיצרו את העולם, אלא זה מאמרות שמקיימים את העולם. הם כל הזמן שם ומכוחם בעצם העולם מתקיים או מתנהל. אז בעצם הטענה היא שהנבואה, כשהקדוש ברוך הוא כביכול פונה לנביא או מתגלה לנביא, זה לא שבאמת הקדוש ברוך הוא עושה כרגע איזושהי פעולה, הוא פונה לנביא והוא אומר לו משהו, אלא זה בעצם תוצאה של מצב שהנביא הגיע לאיזושהי שלמות שפתאום נחשף בפניו משהו, איזשהו גילוי של הקדוש ברוך הוא, שהיה שם גם קודם. קודם אני לא הייתי מספיק שלם אז לא יכולתי לתפוס את זה. כשאני הגעתי לתכלית השלמות שלי, אז אני מצליח לתפוס את הדבר הזה. אני עוד אחזור לנקודה הזאת, בינתיים רק תרגום. וכשישתלם גם כן על ידי מופתים מוחשיים, זאת אומרת ברגע שאנחנו מוודאים מבחינת הציבור שהנביא הזה הוא אכן נביא אמיתי, זאת אומרת שלא נופל מדברו ארצה ומופתים וכל מיני עניינים מהסוג הזה, אז הוא יסוד נאמן לבנות גם עליו חוקי ההישרה הפרטית והכללית. זאת אומרת התוספת הזאת שצריך לתורה שבכתב, תורה שבכתב לכאורה זה החוקים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו ומשם והלאה לא בשמים, אבל יש פה עוד איזושהי תוספת שאנחנו נזקקים לה וזה הנבואה. הנבואה היא חלק מההישרה הפרטית והכללית. החוקים של התורה לא מספיקים, זאת אומרת בשביל לתת לנו את הכללים איך לנהוג נכון גם לפרט וגם לכלל, צריך גם תוספת של הנבואה, כשהנבואה זה בעצם איזושהי תפיסה של מישהו שהגיע לשלמות. הוא תופס עוד איזשהו עוד משהו במציאות או בעולמות הרוחניים או מה שלא יהיה שמוסיף לנו את חוקי ההישרה לחוקי ההישרה שכתובים בתורה עצמה. סדר ההשתלמות שאינו נפסק מחייב, ופה חזרנו לאבולוציה, כן, שהעולם הולך ומשתלם.

[Speaker D] ולפי מה שקראנו כרגע, אז כשנביא אומר ויהי דבר השם אלי לאמור, אם אני מתרגם את זה לעברית עכשווית, זה משהו כמו הייתה לי הארה וקלטתי ש.

[Speaker C] כן, ככה אני מבין שזה מה שהוא כותב פה, כן.

[Speaker D] והסיבה שאנחנו לוקחים את זה ברצינות יותר מכל אלפי האנשים שכותבים שהיו להם הארות.

[הרב מיכאל אברהם] המופתים, זה מה שהוא אמר.

[Speaker D] בגלל שהנביא אנחנו בדקנו אותו כבן אדם שהוא בדוק.

[הרב מיכאל אברהם] לא, הוא אומר וכשישתלם גם כן על ידי מופתים מוחשיים או שנראים שלא ייפול דבר מדבריו, אחרי שבדקנו אותו וראינו שהוא נביא אמיתי, עכשיו אנחנו יכולים לבנות עליו. ישעיהו אמר וגר זאב

[Speaker D] עם כבש ונמר עם גדי ירבץ.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ונמר עם גדי ירבץ זה לעתיד לבוא. אתה לא יכול לדעת, אתה לא יכול לבדוק אותו על זה. לפני שהוא אמר ונמר עם גדי ירבץ, זה מה שהרמב"ם כותב וזה כתוב כבר בחז"ל, לפני שאתה מקבל את דברי הנבואה שלו אתה בודק אותו על דברים שהם כן בני הפרכה. זאת אומרת דברים שאתה כן יכול לבדוק האם הם מתרחשים או לא. וברגע שהוא מקוים, אז הוא נביא אמיתי ועכשיו אתה יכול לקבל ממנו נבואות. וזאת הפרוצדורה הכללית. סדר ההשתלמות שאינו נפסק, האבולוציה בעצם, התהליך של השתלמות העולם, מחייב שאושר האדם יגדל וישתלם ביותר בהשתלמותו. והשתלמות צריכה שתהיה בכל חלקיו, באושר החיים הגשמיים ובאושר החיים הרוחניים. ובדעת ובהדרכה ישרה, בצדק ובמישור. זאת אומרת האבולוציה אמורה להוביל לעולם שלם יותר. עכשיו האבולוציה מבחינת התאוריה המדעית מובילה לעולם שריד יותר, לעולם בעל יכולות טובות יותר בכל מיני מובנים שמועילים לשרידות. אבל הרב קוק טוען שההשתלמות הזאת אמורה להיות שלמה בכל המישורים, זאת אומרת, זה לא שאתה רק מגיע להיות משוכלל יותר, מתוחכם יותר או שריד יותר, אלא גם יותר מאושר מצד אחד ויותר מאושר גם באספקטים הרוחניים, זאת אומרת יותר שלם מבחינה מוסרית או מבחינה רוחנית. זה חייב להיות, חייב לבוא ביחד, בצדק ובמישור. זה האבולוציה של כל מישורי הפעילות שלנו, לא רק היכולות.

[Speaker C] וגם חידוש מבחינה השקפתית. מה?

[הרב מיכאל אברהם] שיש לעומת עליית הדורות, לעומת ירידת הדורות, כן, זה אני בהחלט קורא, אנחנו עוד נחזור לנקודות שעולות כאן, בהחלט, כן. אין רחוק מלצייר שתבוא התפתחות כזאת, שעל ידי ההשוואה של השתלמות החכמה האנושית ביחד עם הקדושה המוסרית היותר רוממה, מה שאמרנו קודם שזה צריך לבוא ביחד עם הקדושה ועם המוסר, שתימצא עצה גם כן לנצחיות החיים. שבני אדם בעצם יגיעו לאפשרות להשאיר את החיים נצחיים. אם באמת הם יהיו מספיק שלמים גם בחכמה וגם בקדושה ובמוסר, השילוב של כל אלה ביחד יוביל אותם לחזור חזרה מאחורי עץ הדעת. דיברנו על החטא של עץ הדעת שנגזרה על האדם מיתה, אז הרב קוק בעצם טוען שהבילה המוות למות, כן, שהבילה המוות לנצח, סליחה, שכשמגיעים בסוף למצב שבו מצליחים להתגבר על המוות או להישאר עם חיים נצחיים, זה יהיה תוצר של בני אדם. זאת אומרת בני אדם יגיעו לאיזשהי שלמות גם בשכל, גם במוסר, גם בקדושה, השילוב של כל אלה ביחד יאפשר להם, לא משולל יסוד לפחות, שהוא יאפשר להם להתגבר על המוות. זאת אומרת שימצאו עצה לנצחיות החיים. ובהיותה תעבור עוד גם כן להיות משא נפש לשוב ולהחיות גם כן מתי עולם. כשיהיה לנו את היכולת הזאת, אז גם ירצו לא רק שאנחנו לא נמות, אלא גם להחיות את אלה שכבר מתו. וזה תחיית המתים. זאת אומרת החיים הנצחיים ותחיית המתים מתוארים אצלו בעצם כקצה האחרון של האבולוציה. כשהאבולוציה תסתיים, האבולוציה במובנה הרחב שהגדיר קודם, תסתיים, האדם יהיה שלם גם בשכל, גם במוסר, גם בקדושה מכל הבחינות, אז האדם יעשה את כל מה שאנחנו בדרך כלל תולים בקדוש ברוך הוא. זאת אומרת האדם יישאר חי לנצח בגלל העצות שיצליח למצוא או הטכניקות המדעיות, הרוחניות, לא יודע בדיוק מה, שהוא יצליח למצוא, והוא אפילו אולי יצליח להחיות מתים, כאלה שכבר מתו, לא רק למנוע מן החיים למות. וכן נראה מדברי חז"ל, זה לא בדיוק יודע מאיפה הוא לקח את זה. יש איזה רמז איפשהו?

[Speaker C] מה? גם לא מצאתי.

[הרב מיכאל אברהם] כן, כן, גם אני לא זוכר שום מקור כזה. אבל כן נראה מדברי חז"ל שייעוד תחיית המתים יבוא על ידי שלמי בני אדם. תחיית המתים שאנחנו בדרך כלל אומרים שהקדוש ברוך הוא יחיה מתים, מדברי חז"ל שאני לא בדיוק יודע למה הוא מתכוון, עולה שזה בעצם יבוא מבני אדם השלמים בקצה התהליך האבולוציוני.

[Speaker C] וזה פעם שמה? עובדיה?

[הרב מיכאל אברהם] עתידים צדיקים שיחיו את

[Speaker C] המתים וזה כן כתוב שם. אז פעם שהמשפט האחרון מאוד מוכר

[הרב מיכאל אברהם] כזה, עתידים צדיקים שיחיו את המתים.

[Speaker C] אה, אתה אומר זה לקוח אולי מפה.

[הרב מיכאל אברהם] טוב, יכול להיות. יכול להיות. אולי. אלא שאין לצייר בזמן היותר מאושר שלמות של חכמה בלא שאיפה מוסרית היותר נשגבה. זה חכם גדול וצדיק תמים הוא הכשר להיות עולה במעלה של תחיית המתים. ואמרו עתידים צדיקים שיחיו את המתים, כן, זה באמת המקור שלו. זאת אומרת בעצם מה שהוא עושה כאן, זה הפרק. מה שהוא עושה כאן בעצם זה איזשהו סיום של התהליך שהוא תיאר בפרקים הקודמים, התהליך האבולוציוני. הוא קודם כל מרחיב אותו, זאת אומרת הוא אומר האבולוציה לא אמורה להיות רק במישור הפיזי או במישורי השרידות במישור הטבעי, אלא גם במישור המוסרי, במישור של הקדושה, במישור הרוחני מכל הבחינות, וגם סתם להיות יותר מאושרים, לא רק להיות יותר שלמים אלא גם יותר מאושרים. זה הרבה פעמים בא בד בבד. זאת האופטימיות של הרב קוק, כן, שבדרך כלל כשאתה יותר שלם אתה גם יותר מאושר, זה הולך ביחד. הוא לא הכיר את צדיק ורע לו כנראה. זאת אומרת, מי שיותר שלם הוא בדרך כלל גם יותר, אמור להיות גם יותר מאושר. וזאת הסתכלות מאוד מאוד הרמונית. הרבה פעם ראיתי איזה שהוא מאמר שרוצה לעשות השוואה בין הרב סולובייצ'יק לבין לבין הרב קוק. הרב סולובייצ'יק היה עם הסתכלות מאוד פסימית מהרבה מאוד בחינות. והרב קוק היה אופטימיסט בלתי נדלה. זאת אומרת, היה אופטימיסט מושבע. ופה פה רואים שזה מעוגן באידיאולוגיה, בתפיסה שלו. זה לא רק הטבע שלו, האופי שלו, אלא יש לו איזושהי תפיסה כזאת שהיא תפיסה נורא אופטימית שברגע שהעולם הוא שלם יותר אז כולם גם יהיו מאושרים יותר והכל יהיה נהדר והאבולוציה בעצם לוקחת אותנו לאיזשהו מצב מצב אידיאלי ואנחנו גם נפתור את כל בעיות היקום. מין מודרניזם קיצוני, זאת אומרת מה שהרבה פעמים משייכים דווקא לאנשים חילוניים, לאנשים שחיים באטמוספירה של מדע, של אמון בלתי מוגבל במדע, שאנחנו בעצם נפתור את כל הבעיות חוץ מהקדוש ברוך הוא שיישאר במקומו, אנחנו נחיה מתים, אנחנו נמנע את המוות שלנו, אנחנו נפתור את כל הבעיות. עם כמובן אבל לא בזכות המדע בלבד, זה התוספת שלו, אלא גם בזכות המעלה הרוחנית או הקדושה שתתלווה לשלמות השכלית או ליכולות, פיתוח היכולות שזה האבולוציה האבולוציה עצמה מתארת. אז יש פה בעצם איזשהו המשך של התהליך שמתואר בפרקים הקודמים של האבולוציה, שמגיע פה איך שהוא לתכליתו. אני חושב שבגלל זה כנראה הפרק הזה ממוקם פה. אחרת אני לא כל כך מבין מה מה הוא עושה כאן בדיוק. והקטע הזה הראשון של הנבואה גם כן כנראה שהקטע הזה של הנבואה הוא רק אמצעי כדי להגיד לנו שאיך איך בדיוק מגיעים אל אותה שלמות שאנחנו אמורים להגיע אליה. השלמות הזאת זה בעצם בהדרכתו של הנביא. ככל שאנחנו נהיה במעלה רוחנית יותר גבוהה, הצדיקים האלה שיחיו מתים וכולי, מי זה הצדיקים האלה? זה אלו שיהיו במעלה יותר גבוהה והם יגיעו למדרגת נבואה. זה הנביא. מבחינתו הנביא זה האדם המושלם, זה לא בנאדם שהקדוש ברוך הוא מדבר איתו. הקדוש ברוך הוא לא מדבר איתו בכלל. זה מי ש… הקדוש ברוך הוא מדבר כל הזמן, לעולם השם דברך ניצב בשמים, לעולם השם דברך ניצב בשמים. ברגע שאתה מגיע לפסגה האבולוציונית הזאת שאתה נהיה אדם מושלם, אז פתאום אתה מבין או אתה קולט או אתה חווה את מה שבעצם קיים שם מאז ומעולם. זה לא איזושהי פנייה של הקדוש ברוך הוא אליך. לכן התהליך הזה של השלמות בסופו של דבר מסתיים בנבואה. כן, הרי הרמח"ל בכל המדרגות האלה של הברייתא של פנחס בן יאיר, שעליה מבוסס מסילת ישרים, אז זה מסתיים בסוף ברוח הקודש. זאת אומרת הקצה של כל ה… של כל התהליך הזה זה רוח הקודש ואולי גם נבואה בשלב שאחריו. וזה בעצם מה שהרב קוק מתאר כאן, שזה הקטע האחרון של האבולוציה. ובזה הכל שזה גם סוגר את המעגל על חטא נחזור חזרה לפני חטא אדם הראשון שנגזרה מיתה.

[Speaker C] יש לי קושי בזה, הוא למה אם יש התקדמות אז למה הנבואה נפסקה? אם אם זה לא שהקדוש ברוך הוא פונה אליו. לפי זה קשה. כן, נכון.

[הרב מיכאל אברהם] למה

[Speaker C] אם מתקדמים ליותר שלם ויותר שלם הנבואה לא היתה צריכה להיפסק?

[הרב מיכאל אברהם] יכול להיות שזה באמת טוב, אולי אני אדבר על זה קצת בהמשך. לא חשבתי על זה אבל יכול להיות שהרי המודל של הנבואה שהוא מתאר זה לא הנביאים שאנחנו מכירים מה… לפחות לא התפיסה הפשוטה של הנביאים שאנחנו מכירים מהתנ"ך. מה שאנחנו מכירים מהתנ"ך זה אנשים שהקדוש ברוך הוא אומר להם משהו והם אומרים לציבור מה יהיה או מה מוטל עלינו או משהו שלא יקרה. זה לא, לפחות לא מתואר שם כאיזשהו סוג של אדם באמת שהגיע לאיזושהי רמה של השגה השגה רוחנית.

[Speaker D] הפרשנות של הרב קוק שזה אנשים שהיתה להם השגה מאוד גבוהה מה מה נכון על פי השם והם ניסחו את זה בלשון בני אדם, היתה יד השם עלי לאמור בן אדם.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה יפה כמובן, אבל יכול להיות שיכול להיות שיש פה איזשהו תהליך יותר מורכב שלא שהוא מפרש ככה שככה היה ירמיהו או ישעיהו או יחזקאל, אלא כך תהיה הנבואה בסוף התהליך האבולוציוני. זאת אומרת בשלב הראשון היינו צריכים נבואה שבאה מלמעלה. הקדוש ברוך הוא, כי עוד אנשים עוד לא היו שלמים בשלבים הראשוניים יותר ראשוניים יותר של התהליך, ואז הנבואה אולי היתה איכשהו מלמעלה. ואחרי ש… ואיזשהו שלב הנבואה הזאת פסקה. היא פסקה… יש איזה שני צדדים וזה מאוד אופייני לרב קוק בעוד דברים בצורה כזאת של שני צדדים. מצד אחד כאילו חטאים וגלות נפסקה הנבואה. מצד שני יש פה איזשהו סוג של עלייה כי אנחנו בעצם כבר התפתחנו ואנחנו פחות צריכים את ההארה הנבואית הזאת. לכן היא נפסקה. וזה לא סותר, הרב קוק יכול להגיד את השניים האלה ביחד. זאת אומרת זה תוצאה של חטא, אבל בעצם בבסיס יש פה משהו שלמרות החטא אנחנו בעצם נמצאים במדרגה יותר גבוהה ולא צריכים נבואה. ואחרי שאנחנו נמשיך את הטיפוס במעלות האבולוציה הרוחנית וגם הגשמית, אנחנו נחזור חזרה לנבואה ונבואה מסוג אחר. נבואה מסוג של השגה רוחנית יותר גבוהה. יכולות רוחניות, מדעיות, מוסריות, מה שלא יהיה יותר גבוהות, וזה בעצם ולואי כל עם השם נביאים, כן? זאת אומרת זה בעצם כולם, כולם חוזרים להיות נביאים, אבל המושג נבואה הוא מושג טיפה שונה ממה שאנחנו רגילים כשאנחנו מדברים על נביא. אני לא יודע אם באמת זה נכון, אם הוא מתכוון לומר שנביאים של פעם זה לא הנביאים שעליהם הוא מדבר כאן, אלא רק הנביאים של העתיד. אולי, זה פשוט מה שהרב דוד העיר קודם, יכול להיות באמת שזה יכול להתפרש באופן הזה. אבל לפני ש… בפרק ח', תראו בעמוד ל"ח, אז יש בפרק ח' בהתחלה, אז הוא גם כן מדבר על הנבואה והוא אומר ככה: יסוד הנבואה הוא המדע היותר שלם בבירורו ואמיתתו שאפשר בחוק האנושי. אז הוא קודם מגדיר: יסוד הנבואה זה בעצם איזשהו סוג של ידיעה. נבואה זה סוג מסוים של מידע או של מדע בעצם, אפשר לומר, היותר שלם בבירורו ואמיתתו, כן, איזשהו סוג גם של וודאות וגם של מושלמות, כן, מדע שהוא לגמרי נכון ואנחנו לגמרי וודאיים לגביו, מה שאף פעם אנחנו לא יכולים להיות בכלים רגילים, כלים שכליים רגילים או כלים של מדע רגיל. כל מה שאפשר בחוק האנושי. ועכשיו הוא ממשיך: בין ילווה גם כן אליו קול מוחש. לפעמים מתלווה אליו קול מוחש, זאת אומרת הקדוש ברוך הוא פונה לנביא ואומר לו מה שהוא אומר לו. אז זה התלוות של קול מוחש אל התפיסה, אל המידע הזה, אל התפיסה הזאת של המידע, או יהיה רק הידיעה השלמה המיוחדת באיכותה מצד בירורה האלוקי, עד שיהיה רשומה על נפש הנביא השלם רושם קול הנשמע מפי אדם מדבר בשפה ברורה. רק שיתברר לו שהוא דיבור אלוקי בלא כל ספק, כרושם המחזק שבקולות והאדיר שבציורים המוחשים. אז הוא אומר לפעמים זה מתלווה לו איזשהו קול מוחשי ולפעמים לא, לפעמים זה רק איזושהי השגה, איזושהי ידיעה, לא שמישהו פונה אליי ומדבר אליי. אחרי זה הוא ממשיך, אבל גם כש… גם כשיש איזשהו קול שמדבר כאילו שאדם מדבר אליי, יכול להיות שזה בסך הכל רק צורת התפיסה איך שהנביא תופס את המידע שאותו הוא תופס. הוא תופס את זה בצורה כאילו שיש אליו איזשהו דיבור שמעביר לו את העובדות האלה או את המידע הזה, אבל זה לא באמת דיבור, אף אחד לא… זה ממשיך את מה שראינו אצלנו. זה לא באמת דיבור, זה… ככה התפיסה של הנביא מתנסחת. זאת אומרת זה מה שקורה אצלו כשהוא תופס את המידע המופשט הזה. הקדוש ברוך הוא או לא משנה, הוא לא באמת פונה אליו ומדבר אליו כרגע, אלא הדיבור הוא רק ההצטיירות של המידע בהכרתו של הנביא. בסדר? אז אפילו כשכן מתלווה לזה דיבור, או הוא מרחיב יותר, זאת אומרת אפילו כשכן מתלווה לזה דיבור, לא ברור אם באמת הכוונה שיש פה איזשהו דיבור של הקדוש ברוך הוא, או זה רק צורת ההופעה של המידע. דיברנו על זה פעם שאנחנו תופסים, גם עצמים, בוודאי רעיונות, אנחנו צובעים אותם בכלי התפיסה שלנו. נכון? זאת אומרת בני אדם עם כלי תפיסה שונים יתפסו את אותם דברים באופן לגמרי שונה. אני חושב שהזכרתי את זה פעם, מה? מי שיהיה לו חיווט שונה בראש, העיניים יהיו מחוברות למרכז השמיעה והאוזניים יהיו מחוברות למרכז הראייה, אז הוא יראה קולות וישמע מראות. וזה ברור, זה אין בזה שום דבר מיוחד. זאת אומרת זה דבר פשוט. ברמה העקרונית אין עם זה שום בעיה, רק לשנות את החיווט במוח, זה הכל. אז אין משהו מהותי בתפיסה שלנו. המציאות שאותה אנחנו תופסים היא פונקציה של כלי ההכרה שלנו, לא רק של המציאות עצמה. איך שהמציאות מצטיירת בעיני כלי ההכרה שלנו. נכון? עכשיו במקום שנביא תופס דברים מופשטים, אז עוד הרבה יותר הצורה שהדברים המופשטים האלה מקבלים בהכרה של הנביא היא כמובן הרבה יותר פונקציה של הכלים שלו. אם עצמים מוחשים שאני יכול אפילו למשש אותם, או לראות אותם, או לשמוע אותם, הצורה שלהם בהכרה שלי…

[Speaker C] ומה שהוא כבר יכול להגיד בזה בשפה, הדיבור, כשזה מגיע למצב שההכרה הזאת יושבת עליו עד כדי שהוא יכול לבטא את זה לפחות לעצמו בשפה, אז שם זה כאילו…

[הרב מיכאל אברהם] אז הוא תפס את זה, אז הוא תפס את זה, זה בדיוק הנקודה. זאת אומרת מה שהרב קוק בעצם מתאר כאן זה איזשהו סוג של תפיסה. זה כמו שאוסילוסקופ מתרגם קול לאיזושהו אות חשמלי, ואתם רואים איזושהי פונקציה על המסך. הפונקציה הזאת מייצגת קול, היא לא מייצגת מראה. נכון? זה רק מערכת שממירה קול למראה. עכשיו אצל הנביא יש איזושהי מערכת שיכולה להמיר דברים מופשטים, לא יודע בדיוק עם איזה כלים הוא תופס אותם, לקולות. זאת אומרת הם מדברים אליו, ככה הוא תופס אותם, שהקדוש ברוך הוא גורם לזה, זה לא משנה כרגע. אלא הנביא בעצמו משנה את עצמו, משתלם, עולה למדרגה רוחנית גבוהה, ואז פתאום הוא נפגש עם דברים שקודם הוא לא ראה, למרות שהם היו שם גם קודם. איך נפגשים עם הדברים המופשטים האלה? אז עם דברים מוחשיים אני נפגש דרך צורה, צבע, חוזק, מישוש, כל דרך החושים שלי. איך נפגשים עם דברים מופשטים? גם הם בסופו של דבר אם אתה תופס אותם אז הם אמורים לעבור איזשהו תרגום הכרתי מבחינתך. איך תופסים דברים מופשטים? אין להם צבע, אין להם צורה, זה לא יתורגם במרכז הראייה, לא במרכז השמיעה, ולא בשום מקום. אז איך זה מתורגם? אז יש איזשהו חיבור, לא יודע בדיוק איך, ונוצרים מהם קולות שהנביא שומע. מה שאצלנו קורה לגל אקוסטי בדרך כלל. אז הוא אצלו האוסילוסקופ שלו מחובר למראות רוחניים, לא לגלים אקוסטיים. אבל זה לא משנה. זה מתורגם לקולות והקולות האלה מייצגים בפניו את המידע. עכשיו שם אני נזכר בנקודה מעניינת. יש אחרונים, נדמה לי החזון איש מעלה אפשרות כזאת, שיש מחלוקת ראשונים, רשב"א ותוספות נדמה לי, תוספות בשבת ורשב"א בברכות, האם האדם חושב באופן מילולי או שהאדם חושב באופן לא מילולי. שזה עבודות לא מעטות היום גם פסיכולוגים ואחרים. יש על זה כנראה, נראה לפחות, שיש על זה מחלוקת ראשונים. הרשב"א כותב בברכות בדף ט"ו, מדובר שמה על קריאת שמע. בקריאת שמע כתוב שמה שלא צריך להשמיע לאוזנו, ואיך זה מחלוקת תנאים, ושאפשר בכל לשון. ושני הדברים האלה לומדים מאותו פסוק. אז הרשב"א שואל איך לומדים שני דינים מאותו פסוק? אם הפסוק מלמד את הראשון אז אי אפשר ללמוד ממנו עוד דין, כבר תפוס. אומר הרשב"א לא, זה יסוד אחד. זה שלא צריך להשמיע לאוזנו ושאפשר בכל לשון זה אותו יסוד. זה פשוט אומר שמספיקה מחשבה ולא צריך דיבור. ברגע שמספיקה מחשבה אז גם לא צריך להשמיע לאוזנו כי זה רק מחשבה ולא דיבור, ואם זאת מחשבה אז גם ברור שזה בכל לשון כי מחשבה לא נעשית בדיבור ובשפה. המחשבה היא לא מילולית. מחשבה היא חזותית או חווייתית, לא יודע איך לקרוא לזה, היא לא מילולית. זאת הטענה של הרשב"א. וכנגדו יש הרש"ש מביא את זה נדמה לי בשבת, לא זוכר בדיוק באיזה דף, אולי דף מ' או משהו כזה, משהו בשירותים נדמה לי, לא זוכר אפילו מה בדיוק תוספות אומר שמה. מהתוספות הזה יוצא שהמחשבה היא כן מילולית. שכשאדם חושב אז הוא חושב במילים, הוא לא חושב את הרעיונות המופשטים עצמם, הוא חושב במילים. עכשיו אני חושב שדי ברור ששניהם צודקים. די ברור שהמחשבה שלנו מתחילה עם איזשהו משהו מופשט כלשהו והוא מתורגם באיזשהי צורה למילים. אנחנו, אני חושב שכל אחד חווה את זה שיש לנו מחשבות מילוליות. אני לא יודע אם כולם כאלה אבל בוודאי שיש מחשבה מילולית. אני לא חושב שמישהו יכול להתווכח עם זה שבן אדם גם חושב מילולית. אלא מה, יש פה תהליך של תרגום.

[Speaker E] ולכן סביר להניח שהם לא התווכחו עם מחלוקת במציאות כמו

[הרב מיכאל אברהם] שהמחקרים אומרים אלא השאלה לאיזה מימד משני המימדים האלה מתייחסת ההלכה. האם ההלכה רואה דבר כזה כדיבור או לא, או האם ההלכה מתייחסת לרובד הבסיסי שבו אני חושב את הדברים עצמם או לרובד שבו אני חושב אותם מילולית ואז יש פה דיבור. בסדר, ברור. אני חושב שזה די ברור שמבחינת המודל של המחשבה אני לא חושב שיש פה באמת ויכוח אלא השאלה לאיזה שלב במחשבה מתייחסים. השלב הראשוני הוא המחשבה המופשטת על הדבר עצמו ואז היא מקבלת איזשהו תיאור מילולי ואז זה הופך להיות מחשבה מילולית. אז גם פה בעצם יש איזשהו תהליך של תרגום. אנחנו רואים שאפילו במחשבות הרגילות שלנו בלי להיות נביאים גדולים בעצם אנחנו עושים איזשהו תרגום של רעיונות מופשטים לדיבור. יש להם ייצוג שפתי, ייצוג מילולי לדברים המופשטים. כשאתה מסתכל בתור נביא על איזה שהם דברים לגמרי מופשטים רוחניים אתה אמור איכשהו לתפוס אותם. איך אתה תופס אותם? זה אמור ודאי לעבור איזשהו תרגום לכלי ההכרה שלך. כלי ההכרה שלך זה או שמיעה או ראייה, זאת אומרת או שזה הופך להיות מראה או שזה הופך להיות דיבור או שזה לא יודע באיזושהי צורה הרי הנביא צריך לתפוס את הדבר הזה, את הדבר המופשט הזה. אז ברור שהדבר המופשט הזה בעצם איכשהו מתרגם או לקולות. כפי הנראה מדברי התורה, אני אמשיך בדף ל"ח שם בתחילת פרק ז', כפי הנראה מדברי התורה היה זה יתרון לנבואתו של אדון הנביאים עליו השלום משה, שלא נתערבו עם הציורים שהם מפעולת הכוח המדמה. והייתה ידיעתו ידיעה מושגת את התכלית המגע מההדרכה האלוקית שנצטווה. כאן יש עוד נקודה מעניינת.

[Speaker E] הפוך על הפוך. מה? במקום שהמחשבה שלנו שפה אל פה אדבר בו זה דווקא שהיה דיבור ישיר, הוא דווקא אומר זה לא דיבור. לא, אין דיבור.

[הרב מיכאל אברהם] לא, חזותי זה דיבור.

[Speaker E] הוא קלט את זה בכלל בלי כל ה בלי הוא לא שמע את זה כדיבור, הוא קלט

[הרב מיכאל אברהם] את זה כפעולת הכוח המדמה. אבל אני חושב שאני ככה אני מבין לפחות. אבל דיבור יש. דיבור יש.

[Speaker E] שמוגדר כדיבור כי זה אות שעבר מהקדוש ברוך הוא, אבל האות הזה לא נראה למשה כדיבור. אולי לזה הוא מתכוון.

[הרב מיכאל אברהם] אז מה ההבדל? זאת אומרת, ההבדל שאצלו זה לא נראה כדיבור ואצל הנביאים זה נראה כדיבור?

[Speaker E] הוא לא היה צריך להעביר את זה בכל מיני מסננות במכשיר כזה או אחר. הוא קלט את האות ישירות. התפיסה שלו הייתה ברמה יותר גבוהה.

[הרב מיכאל אברהם] אבל אני חושב שאני מסכים שזה מה שמתכוון, אבל אני חושב שהתפיסה היותר גבוהה היא דווקא הדיבור. נדמה לי ככה. אני לא בטוח. הקטע לא לגמרי ברור. מה?

[Speaker C] דיבור ולא ציור כאילו?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. דיבור ולא ציור. זה כנראה מה שמתכוון. כי הדיבור באמת יש בו משהו, זה הרב הנזיר מאריך בכל הנבואה, התלמיד של ה של הרב קוק, הוא מדבר שם על ההיגיון העברי השמעי. ואז הוא מדבר על היחס בין שמיעה לבין ראייה. והוא אומר שם שיש לראייה יתרון ויש לשמיעה יתרון. לראייה יש יתרון שהיא חד-משמעית. אי אפשר להתווכח, לא תהא שמיעה גדולה מראייה. כן, ברגע שרואים זה דבר מוחלט, זה ברור. אבל יש מגבלות לראייה בגלל שלראייה יש טווח מסוים. כשהדבר מסתתר מאחורי מחיצה כלשהי לא תוכל לראות אותו, אבל לשמוע אותו אתה כן יכול. אז השמיעה הרבה פעמים מייצגת תפיסה יותר עמוקה מאשר הראייה. פחות חד-משמעית, הראייה היא חד-משמעית, היא ודאית, היא ברורה. לכן הוא קורא להיגיון היווני הוא קורא היגיון יווני חזותי. היגיון של ראייה. לעומת זאת ההיגיון העברי, אומר הרב הנזיר, זה היגיון שמעי. זה מבוסס על שמיעה. הגמרא כולה מלאה במושגי שמיעה, נכון? תא שמע, מה שמע, או לא שמיע לי. לא שמיע לי אני כאילו לא מסכים. לא לא לא לא מסכים עם הדבר הזה. זאת אומרת, לשמוע פירושו לתפוס באיזשהו רובד יותר עמוק מאשר פשוט לראות. בסדר? אז פה נדמה לי כשמשה כשהוא אומר שמשה רבנו זה היתרון על שאר הנביאים, הוא מתכוון לומר שמשה רבנו שומע ושאר הנביאים רואים. שזה נראה לנו קצת הפוך. שרואים זה הרבה יותר חד-משמעי. אבל כן, זה יותר חד-משמעי, אבל זה יותר שטוח. כי אתה בעצם כשאתה רואה אתה רואה ייצוג. כן? אנחנו למשל שאני קורא ספר. כן, הרי הרי תפיסה כשאתה רואה משהו בטלוויזיה, אז זה משהו לגמרי חד-משמעי, אבל אתה שבוי שם במה שאתה רואה. קשה מאוד לעשות פרשנות, מה היה לפני, מה היה אחרי, זה כוחה של הטלוויזיה. כוחה לרדד הרבה פעמים, אבל זה כוח מאוד גדול. זאת אומרת שקשה לך מאוד אחרי זה לחשוב לתת פרשנויות, אולי בעצם זה לא בדיוק מה שראיתי כי היו סיבות קודם והיו נסיבות אחר כך. זה שובה אותך. הראייה היא כל כך חזקה שהיא כופה את עצמה עליך. והשמיעה לעומת זאת, ששומעים משהו ברדיו, זה משהו שהרבה יותר פתוח לפרשנויות. זאת אומרת אתה יכול יותר להבין את העומק של הדברים, אתה יכול לשפוט אותם, אתה יכול לנתח אותם, אתה לא האכילו אותך בכפית לגמרי, בניגוד למראה. מה?

[Speaker E] שמיעה זה הדמיון, הדמיון השמעי, דמיון של משה לפי זה? נכון. נכון. אבל נביא אחר הוא רואה בדיוק את דבר הקדוש ברוך הוא.

[הרב מיכאל אברהם] לא, לא. זה בדיוק הנקודה, הוא לא רואה. כי גם מה שאתה רואה זה רק ייצוג. כי הדבר עצמו הוא דבר מופשט, הוא דבר רוחני, זה מה שדיברתי קודם. מה שאתה רואה הוא רק ייצוג. אז אם כך עדיף דווקא לא לראות, עדיף לשמוע. כי ברגע שאתה רואה ייצוג של הדבר, אתה שבוי של הייצוג. אתה לא תבין מה הדבר האמיתי שמתחבא מאחורי הייצוג. אבל אם מתארים לך את זה מילולית, אם אתה רק שומע, אז זה בסדר גמור. אז יש לך אולי אפשרות לתפוס, לא חזותית, אבל אבל לא חזותית זה לא חיסרון, כי הרי אין לו באמת מראה אמיתי, זה דבר מופשט. אז זה שאני לא תופס אותו חזותית זה לא חיסרון. כשאני לא רואה חזותית משהו שיש לו מראה, אז כמובן חסר לי בתפיסה. עיוור תופס פחות טוב מאדם שהוא לא עיוור. למה? כי הדברים שמסביבנו יש להם מראה והעיוור אין לו את היכולת לראות אותם. אבל לדבר מופשט אין מראה. זה לא שאני עיוור לראות דברים מופשטים, אין דבר כזה לראות דברים מופשטים. זה לא שחסר לי הכושר הזה. הראייה של דברים מופשטים היא בעצם ייצוג מאוד מגביל של הדברים המופשטים האלה. ולכן מי שיתפוס את הדברים המופשטים דרך ראייה, הוא בעצם תופס פן מאוד מאוד מסוים ומוכתב היטב, הוא שבוי של הפן הזה, כי מה שהוא ראה זה מה שהוא הבין. אבל אם אתה מתאר לו את זה באופן מילולי, מה הרעיון, מה מה הדבר עצמו, אז הוא לא רואה אותו כמובן, אבל אין מה לראות, אבל הוא כן מצליח. שאולי לגעת, לא לתפוס לגמרי, יותר עמוק תמיד. אבל אבל לגעת בדבר עצמו. זאת אומרת, זו תפיסה יותר עמוקה. לכן משה רבנו דווקא יש לו, אני חושב שמה שמתכוון פה, שמשה רבנו דווקא לא אין לו את הציורים, אין לו את ה את הייצוגים הוויזואליים. יש לו אודיו, כן הוא הוא שומע את זה. למשל, אתן לכם דוגמה כשקוראים ספר למשל. כשקוראים ספר עושים את זה עם העיניים. אבל לדעתי זו שמיעה, זו לא ראייה. כי אתה קורא מילים שמתארות את הסיטואציה. אתה לא רואה את הסיטואציה. אתה קורא תיאור של הסיטואציה. אז אתה לא שבוי של כלום. אתה יכול לתפוס את הסיטואציה לעומקה, לנתח אותה, לחשוב מאיפה היא באה, לאן היא הולכת. לכן ספר הוא מדיום יותר עמוק מטלוויזיה. כי טלוויזיה כופה את עצמה בייצוג המאוד מסוים שהיא החליטה לתת לדברים, זה כפוי עליך לגמרי. וספר, למרות שהוא הרבה פחות חד משמעי, כשמתארים לך בספר סיטואציה זה לא כמו להראות לך את הסרט. בסדר? אבל מצד שני יש לך יותר יכולת לחזור לשורשי הדברים כשאתה רואה תיאור בספר. לכן אני חושב שספר בחלוקה הזאת, למרות שזה נעשה עם העיניים הקריאה של הספר, זה בעצם שמיעה. זאת לא ראייה. במובן הקוגניטיבי זו שמיעה. בפרספציה זאת ראייה, כן רואים את זה עם העיניים. אבל במובן הקוגניטיבי זו שמיעה. כי אתה אתה רואה ייצוג מילולי של הדבר, אתה לא רואה ייצוג חזותי של הדבר. אתה רואה תיאור. התיאור הוא יותר עמוק מאשר הייצוג החזותי. טוב, אבל אם אנחנו חוזרים לזה בעצם שתי שתי צורות הנבואה שהוא מגדיר כאן, אם אנחנו חוזרים לפה בפרק ו'. בפרק ו' הוא מדבר בעצם רק על הנבואה מהסוג האחד. רק על הנבואה שהיא לא שאין אליה קולות מתלווים. אתה תופס מידע. כן? הגעת לדרגה שמצליחה לתפוס את המידע הזה, ואז אתה תופס אותו. זה לא שמישהו פנה אליך עם קולות. פה הוא אומר שגם אם מישהו פנה אליך עם קולות, לא בטוח שזה באמת פנייה. יכול להיות שזה רק תרגום של אותו מידע לאודיו, כן לקולות. אבל פה הוא הוא מדבר כנראה רק על הסוג של ה של הנבואה של של הנבואה שהיא בלי קולות. הנבואה שהיא שהיא תפיסה תפיסה של מידע. עכשיו, זה אז זה זה זה נקודה ראשונה. עכשיו, מה באמת מה באמת גורם לו להגיד את זה? זאת אומרת, למה למה לתאר כך את הנבואה? ולא לתאר אותה כמו שתמיד רגילים, הקדוש ברוך הוא פונה אל הנביא ואומר לו והנביא שומע ועושה מה שהוא עושה עם המסר הזה. למה למה כל כך חשוב לרב קוק לתאר את הנבואה כאיזשהו משהו שהוא בעצם מצד הקדוש ברוך הוא פסיבי לגמרי?

[Speaker E] כדי להראות שבקדוש ברוך הוא אין שינוי והוא מעל הזמן.

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק. הוא אומר מעל הזמן. וזה מה שהוא אומר בהתחלה, הנבואה צריכה שתובן בלא שינוי מצד הבורא יתברך.

[Speaker C] וזה נגד מה שהוא אמר בפרק א'. בפרק א' הוא הסביר שתי נקודות. אחד שחושב שהוא הקדוש ברוך הוא אחד, הוא אומר גם אם זה אפשר להתפלל, אבל בדרגה שלמה

[הרב מיכאל אברהם] וב הגעת לדרגה הערה מצוינת שאין עליה תשובה, לא תשובה טובה.

[Speaker C] זה בדיוק מה שקראתי, שזה הפוך. כן. מה הוא אמר? שהנבואה צריכה שתובן בלא שינוי, לא בגלל שיש לנו בעיה עקרונית עם שינוי מצד הבורא יתברך, אלא בגלל התיאור האבולוציוני הזה של התפתחות האדם. אנחנו צריכים לומר שתמיד כל אדם יכול להגיע לאותו זה לא תלוי כאילו ברצון של השם, אלא כל אדם בדרגתו מסוגל להגיע.

[הרב מיכאל אברהם] ועדיין בשורה התחתונה זה אומר שהקדוש ברוך הוא באמת לא פונה אל הנביא, אלא הנביא מגיע אליו.

[Speaker C] באמת, סוג הנבואה הזה שהוא יהיה אפשרי לכל אדם לעתיד לבוא.

[הרב מיכאל אברהם] אה, אז אתה חוזר לחלוקה הזאת בין הנבואה של העבר. אבל בנבואה של העתיד לבוא, בעצם הקדוש ברוך הוא פועל בצורה נורא סטטית כזאת, זאת אומרת הוא פשוט מחכה לנו. מי שמגיע לשם מגיע, מי שלא מגיע לא מגיע. זה לא משנה אם הוא שולח לנו שליחים.

[Speaker C] לא, זה הנקודה שחשובה אלינו. כן. הנקודה הספציפית הזאת של שלמות האדם שמגיע לדרגת הנבואה. שם הוא באמת כדי לומר שכל אדם יוכל להגיע, אתה צריך להגיד שבאמת הנבואה כל הזמן משדרת, כדי שכולם יוכלו לקלוט אותה.

[הרב מיכאל אברהם] וגם להגיד שכל אדם שמגיע, אז הקדוש ברוך הוא איתו. מה הבעיה? מה, אתה לא יכול להגיד גם את זה?

[Speaker C] אה, זה סוג של הכרח, לא?

[הרב מיכאל אברהם] אם כל אדם שמגיע, אז הקדוש ברוך הוא מדבר איתו. לא, זה לא הכרח. הקדוש ברוך הוא רואה שאתה שלם, אז הוא בוחר לדבר איתך. זה הכרח במובן שזה תמיד יקרה? הוא יכול לא לעשות את זה הקדוש ברוך הוא, אבל טבע הטוב להיטיב, על זה כבר דיברנו. שזה שהקדוש ברוך הוא עושה דברים כי הם נכונים או כי הם טובים, זאת לא מגבלה.

[Speaker C] ואז זה זה לא עניין של רצון, אני לא חושב שזה אותו שינוי של רצון שהוא מדבר עליו שם בפרק א', לגבי זה שבאמת כל אחד יכול לקלוט. זה מה שאני אומר בדיוק, שזה לא אותו דבר.

[הרב מיכאל אברהם] לכן אני אומר שאני לא מבין למה. זאת למה הוא בחר את המודל השונה הזה כשהוא בעצם היה יכול גם לעשות את זה עם המודל ההוא. הוא היה יכול להגיד שהקדוש ברוך הוא פונה אל אותו אדם שהגיע למדרגה שראוי לפנות אליו. אבל זאת פנייה אקטיבית. בדיוק מה שאני אני עוד אגיע להערה הזאת, זו הערה נכונה שאני באמת לא עד הסוף מבין את ה את התשובה אליה. אבל אני חושב שבאמת המוקד פה הוא שיש פה איזושהי בעיה פילוסופית, שהוא אומר אותה בכמה מילים הראשונות של הפרק. הבעיה הפילוסופית היא שאם הקדוש ברוך הוא פונה אל האדם, זה אומר שברגע הזה קרה משהו אצל הקדוש ברוך הוא שלא היה קודם ולא היה אחר כך. הוא בחר לעשות משהו עכשיו שהוא לא עשה קודם ולא עשה אחר כך. זה אומר שהיה בו איזשהו שינוי.

[Speaker D] ובריאת עולם זה גם?

[הרב מיכאל אברהם] בדיוק, אותה שאלה שואלים בהרבה מאוד הקשרים אחרים, לדוגמה על בריאת העולם, הכי נפוץ. איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא באיזשהו רגע לפני ששת אלפים שנה החליט לברוא, או לא משנה שיהיה עשרים מיליארד שנה, החליט לברוא את העולם. ומה היה שנה קודם? או שנה אחרי זה? או לא יודע בדיוק למה מה קרה שפתאום הוא החליט לברוא את העולם. היה בו התעורר בו איזשהו צורך פתאום? או…

[Speaker D] קריאת ים סוף? מה?

[הרב מיכאל אברהם] קריאת ים סוף. אותו דבר, אותו דבר, כל פעולה של הקדוש ברוך הוא אתה יכול להגיד עזוב את קריאת ים סוף, אפילו נס פחות מזה. כל דבר בעצם הרי יוצא מכוחו של הקדוש ברוך הוא, זה לא משנה אם זה נס או טבע ברמה העקרונית. הכל יונק מכוחו. בסדר, בניסים זה יותר בולט. אבל עדיין בעצם אפשר לשאול את השאלה הזאת בצורה הרבה הרבה יותר רחבה. יש השל"ה הקדוש למשל בהקדמה לספר שלו, אז יש שמה בתים, עשרה בתים, אחד מהם זה בית הבחירה, שהוא מדבר על השאלה של הידיעה והבחירה, אז הוא גם מציג את זה באופן הזה. הבעיה שלו עם ידיעה ובחירה זה איך ייתכן שהקדוש ברוך הוא משתנה לאור המעשה שאותו אני בחרתי לעשות. כי הרי אצל הקדוש ברוך הוא הוא וידיעתו חד, בניגוד לאחרים, כן, המשכיל, השכל והמושכל הם דבר אחד אצל הקדוש ברוך הוא, להבדיל מבני אדם שהם דבר אחד, ידיעתם זה משהו אחר והדבר שאותו יודעים זה משהו שלישי. בסדר? אצל הקדוש ברוך הוא הכל אחד. אז ברגע שהכל אחד כשאני אם אני מחליט וזה תלוי בי מה שאני עושה, אז אני עכשיו מחליט לעשות א'. אז עכשיו רק עכשיו הקדוש ברוך הוא יכול לדעת שאני עשיתי א'. לפני כן הוא לא ידע את זה כי לפני כן אני עוד לא החלטתי. בסדר? ואז הוא שואל בשלב השאלה, כן, של איך זה יכול להיות שהקדוש ברוך הוא יודע מראש ויש לאדם בחירה חופשית. כשהוא מציג את השאלה הוא מציג אותה בדיוק מהנימוק הזה. איך זה ייתכן שכשאני בוחר באופן חופשי אני מחדש איזשהו מידע בעולם שרק עכשיו הקדוש ברוך הוא יודע אותו, זאת אומרת קודם הוא לא ידע אותו. זה אומר שקרה בו איזשהו שינוי, זאת אומרת קודם הוא לא ידע ועכשיו הוא כן יודע. איך זה ייתכן שבקדוש ברוך הוא יש שינוי? הרבה מאוד זוויות בספרות הפילוסופית או ההגותית נתלות בנקודה הזאת, שלא ייתכן שהקדוש ברוך הוא בעצם עושה איזושהי פעולה אקטיבית מצדו או אפילו פסיבית בעצם התחדשות של ידיעה, זה משהו פסיבי, שלא היה קודם. הקדוש ברוך הוא לא עובר שינויים עם הזמן. אז איך בעצם הדבר הזה יכול להיות? אז גם פה נדמה לי שמה שמוביל אותו לתפיסה הסטטית הזאת של הנבואה זה השיקול הזה. כמו שהוא אומר, הנבואה צריכה שתובן בלא שינוי מצד הבורא יתברך, בין קודם הנבואה לאחריה ושעת הנבואה. ואז הוא אומר, אז מה כן קורה? בכל זאת מתישהו קורה אינטראקציה בין הקדוש ברוך הוא לבין הנביא. אין מנוס אלא לומר שכנראה הנביא הגיע לראות משהו שבעצם מאז ומעולם היה שם. הנביא הגיע לראות את זה כי הוא הגיע למדרגה הנכונה. ואז הוא אומר אם ככה אז הנה נראה עכשיו שבאמת פסגת האבולוציה כשאנחנו מגיעים למדרגה הכי גבוהה זה מה שנקרא נבואה. זאת אומרת הוא מתחיל מהשיקול נדמה לי לפחות, הוא מנסה להתחיל מהשיקול הפילוסופי שמכריח אותנו לפרש את הנבואה לא כפנייה של הקדוש ברוך הוא אלינו אקטיבית אלא כעלייה שלנו אל הקדוש ברוך הוא. ומתוך השיקול הזה אם באמת זה המודל של הנבואה, אז עכשיו ברור שזה גם יהיה סוף התהליך האבולוציוני. כשאנחנו נגיע למדרגה הכי גבוהה אז כולנו נהיה נביאים. כי הרי זה מה שנקרא להיות נביא, זה מה שהוא הוכיח מהשיקול הקודם. אז אם זה ככה אז בעצם בסופו של דבר כולנו נהיה נביאים. מה יקרה כשכולנו נהיה נביאים? אז לא יצטרך בעצם נביאים, נכון? נביאים ספציפיים. כי כולנו נראה את הדברים שאנחנו צריכים להיות, את הישרת הכלל והפרט כמו שהוא קורא כאן. מה שקוראים הרבה פעמים מצוות בטלות לעתיד לבוא. למה מצוות בטלות לעתיד לבוא? מתוך התמונה הזאת זה מאוד ברור. המצוות מיועדות בשלב שבו אנחנו אמורים לתקן את עצמנו. ברגע שנהיה שלמים לא צריך מצוות. אז המצוות בטלות לעתיד לבוא. זאת אומרת יש פה משהו שמגיעים לאיזושהי שלמות שבה אין נביאים, אין מצוות, כל הדברים שאנחנו מכירים מן העולם שלנו כולל המיתה. אין מיתה, תחיית המתים. זאת אומרת כל מה שאנחנו מכירים מן העולם שלנו בעצם מתבטל, הופך להיות איזשהו עולם מושלם לחלוטין, רוחנית, קדושתית, שכלית מכל הבחינות איזשהו עולם שלם, כולם נביאים, כולם חיים לעולם והכל טוב. רק צפיפות האוכלוסין צריך לפתור, כי אם אין מיתה אז אנחנו בצרות אקולוגיות. טוב, אולי גם לא נאכל, אני לא יודע. שי עולמות. מה? שי עולמות. כן, אוקיי. שי זה שלוש מאות ועשר אבל אנחנו בסוף נעבור גם את הקיבולת של שי עולמות. נצטרך לברוא עוד עולמות. טוב, בכל אופן זה נשאיר לקדוש ברוך הוא פה לפתור את הבעיה הזאת. האבולוציה של המשיח. נראה לי שנפתור אותה. כן. אוקיי. יש לי חבר שיש לו איזה חלום ילדות להמציא, ברגע שהוא קרא בתור ילד שבן אדם החומר של בן אדם הרי הוא לא מגיע אפילו לאלפית של ראש סיכה החומר נטו, אם מורידים את כל החללים וכל ההסתכלות הסמי-קלאסית הזאת, אז לא נשאר מזה שום דבר. אז הוא רצה בכלל לארגן למצוא איזושהי מכונה שתהפוך את הבן אדם לראש סיכה כזה, תכניס נגיד אלף ראשי סיכה לתוך קופסת גפרורים, תשלח אותם מחיפה לתל אביב, לא צריך מאה אלף אוטובוסים. מספיק אלף אנשים יוצאים ושם יהיה משאבה שמחזירה אותם חזרה להיות בני אדם, וזה הכל. ככה אולי אפשר לפתור גם את בעיות צפיפות האוכלוסין.

[Speaker D] טוב, שמתם לב שבספר בראשית כשהם היו קרובים לשלב של גן עדן הילד הראשון לא נולד להם בגיל תשע עשרה או עשרים וחמש.

[הרב מיכאל אברהם] אתה אומר שכבר האבולוציה דואגת גם לזה,

[Speaker D] חלק מהשתכללות, אתה אומר האבולוציה בהתחלה בשוני יגיע, אתה אומר

[הרב מיכאל אברהם] שקצב העלייה שלנו יקטין את קצב ההתרבות באיזשהו טור שבסופו של דבר מתכנס. זאת אומרת זה אחד ועוד חצי ועוד רבע וכן,

[Speaker D] הכל מסתדר מצוין.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי. טוב, אז הנה אתם רואים שכבר ההתפתחות השכלית שלנו מאפשרת לנו לפתור חלק מהבעיות. בכל אופן, אז הטיעון הזה, הטיעון הזה שכאילו לא אפשרי שיהיה שינוי בקדוש ברוך הוא בעצם מוביל אותו לתפיסה אחרת של נבואה. ברגע שהוא מגיע לתפיסה אחרת של נבואה, הוא גוזר מכאן את המצב הסופי של התהליך האבולוציוני, שזה בעצם ברגע שכולם מושלמים אז כולם נביאים ובעצם זהו, העולם מושלם. עכשיו יש פה, מגיעים בסופו של דבר לשלמות כזאת שפותרים את בעיות המוות ואת כל הבעיות האחרות, שזה כמובן המשך של התיאור בפרק הראשון גם כן, כי בפרק הראשון מה שהוא תיאר בחטא אדם הראשון וכל התיאור של הפסוקים, פסוקי הבריאה של ספר בראשית, מה הוא ניסה בעצם לעשות שם? הוא ניסה להציע תיאור טבעי של כל הדברים המוזרים והלא אנושיים הרגילים, הטבעיים הרגילים שמתרחשים שם. הוא ניסה להראות שאפשר גם לתאר את זה במונחים טבעיים, לתרגם את זה לתהליכי טבע רגילים. פה בעצם הוא משלים את התמונה. זאת אומרת גם הקצה, עכשיו דיברנו מאיפה באנו, עכשיו אנחנו מסתכלים לאן אנחנו הולכים. דע מאין באת ולאן אתה הולך. אז מאיפה באנו הוא כבר הסביר, באנו מהאבולוציה, זאת אומרת בתהליך טבעי רגיל הכל נורמלי. בתהליך טבעי רגיל כל התיאורים של ספר בראשית זה משלים, מטאפורות, אבל בעצם הכוונה או יכולה להיות לפחות לאיזושהי התפתחות טבעית אבולוציונית. מה הקצה? עכשיו נסתכל לצד השני לאן אנחנו הולכים. לאן אנחנו הולכים? הולכים לעתיד לבוא, תחיית המתים, ביאת המשיח, עם כל העולם שיבוא לעתיד לבוא. מה זה? גם זה יהיה תהליך טבעי. זה פשוט יהיה הגעה של המדע, של המוסר, של הקדושה לתכליתם. וברגע שזה יהיה שלם, אז בני אדם פשוט באמצעים מדעיים יגיעו להכל. הקדוש ברוך הוא בעצם נמצא מחוץ לתמונה גם בבריאה וגם בסיום, זאת אומרת יש פה משהו שלגמרי מוציא את הקדוש ברוך הוא מהתמונה לכאורה.

[Speaker D] הוא בתמונה דרך זה שהתווה את הכללים.

[הרב מיכאל אברהם] כן, ברור. על זה דיברנו כשדיברנו על אבולוציה.

[Speaker D] הוא המהנדס שבנה את הסטארט-אפ.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בדיוק. נכון. דיברנו על זה כשדיברנו על אבולוציה וזה בסך הכל ממשיך רק גם לעתיד לבוא, אבל זה אותו תיאור. פעם חשבתי על זה שיש בחז"ל הרי שמצוות בטלות לעתיד לבוא. אז גמרתי קודם שזה יכול להיות בגלל שהעולם יהיה מתוקן, אז לא צריך מצוות כדי לתקן אותו. ככה אומרים גם אגב לגבי האבות, שהאבות לא היו צריכים ציווי כי הם היו אנשים ישרים אז הם, דיברנו על זה בעצם, דיברנו על הישר והכובש, שלא צריכים ציווי כי הם ידעו באופן טבעי מה צריך לעשות. יש אם חושבים על זה, חלק גדול מן המצוות או מן ההלכות שהיום אנחנו אמורים לקיים אותן יתבטלו באמת באמצעים טכנולוגיים. ברגע שיסנתזו חלב ויסנתזו בשר במעבדה, לא משכפולים גנטיים או דברים כאלה שזה בסופו של דבר נעשה ביולוגי, אלא בתהליך שהוא כולו מלאכותי, אז לא תהיה שום בעיה לאכול בשר וחלב. כל התערובות, כל האיסור והיתר, הכל יתבטל. ברגע שהטכנולוגיה תצליח לסנתז חלב, בשר או כל המאכלים שיש לנו, לא יישאר כלום מחלקים נרחבים של יורה דעה למשל. כלום. אני לא יודע, ברגע שיגיעו לאיזשהם אמצעים שהם לא חשמל אלא אולי אפילו משהו עוד יותר מופשט ומתוחכם כדי לבצע כל מיני פעולות, אז גם בשבת יכול להיות שאפשר יהיה כבר לעשות הכל.

[Speaker E] האיסורים, זה לא מצוות.

[הרב מיכאל אברהם] מה? האיסורים, זה לא מצוות אבל איסורי שבת. כן, האיסורים. אותו היום. איזשהו אופק שאומר שמצוות בטלות לעתיד לבוא זה לא כי יהיה ציווי מהקדוש ברוך הוא מפוצץ בראשי ההרים, התורה מבוטלת מכאן והלאה, אתם חופשיים. שיעור חופשי. אלא הכוונה אנחנו פשוט נגיע לזה בעצמנו, כמו שהוא מתאר פה את התהליך של תחיית המתים או של ביטול המיתה, זה בעצם תהליך שאנחנו אמורים להגיע אליו בעצמנו באמצעים טכנולוגיים, מוסריים ואחרים. טוב, עכשיו לגבי כמה הערות שיש עוד על הנושא של הפרק הזה. קודם כל צריך לשים לב שגם כאן הרב קוק מוסיף את הנדבכים שהוא טורח להוסיף בכל שלב בספר הזה, או לפחות מה שראינו עד עכשיו. אם האבולוציה עד עכשיו הייתה אבולוציה של התפתחות של יכולות מכל מיני סוגים, כולל יכולות שכליות, זאת אומרת יש איזושהי התפתחות והשתכללות של האדם ושל היצורים החיים בכלל, הרב קוק טורח להוסיף לזה את הרצון, את המוסר, את הערכים, זאת אומרת זה לא נשאר במישור השכל כמו שהיה אצל הרמב"ם. דיברנו על זה כבר הרבה פעמים והעדכון הזה של לנבוכי הדור או לנבוכי התקופה, כן? זה הספר הזה. העדכון הוא כל הזמן להכניס במקביל לשכל גם את הרצון, את המוסר, את הערכים. זה חייב ללכת ביחד אצל הרב קוק. זה לא יכול להיעצר רק בשלמות השכלית. אז גם פה בעצם רואים שהוא מוסיף את זה אפילו לתהליך האבולוציוני, זאת אומרת אפילו האבולוציה לא יכולה להישאר רק במישור של יכולות ושל יכולות אינטלקטואליות, אלא גם במישור של הקדושה והרוחניות והמוסר וכדומה. הערה אחת.

[Speaker C] אם כי במובן מסוים זה אין ברירה שזה ילך ביחד עם המוסר.

[הרב מיכאל אברהם] לא, ברור שלא. לכן אני אומר, אצל הרב קוק אני חושב שזה מה שנקרא אימרג'נט, זאת אומרת זה נובע. אני לא חושב שהוא מתכוון לומר שרק מי שמוסרי שורד מבחינת חוקי ההישרדות הפשוטים, אלא הטענה היא שמי שיותר שלם הוא בדרך כלל גם יותר מוסרי פשוט.

[Speaker C] כן, אבל למה הקשר בין האבולוציה הפיזית לבין האבולוציה הרוחנית הזאת?

[הרב מיכאל אברהם] הוא קשר רק של תוצאה, זה מה שהוא אומר. אני חושב, קשר תוצאה. הוא לא מתכוון לומר שיש כללים אבולוציוניים פשוט במאבק הדרוויניסטי שורד מי שיותר קדוש. בדרך כלל אולי זה קורה הפוך אפילו. אלא הוא מתכוון לומר שמי ששורד הוא יותר משוכלל, הוא יותר חכם, הוא יותר שלם, ואחד כזה הוא בהכרח גם יותר שלם במובן המוסרי. זו ההסתכלות האופטימית שלו. ולכן בעצם דה פקטו תצא גם אבולוציה רוחנית. לא שבאמת יש אבולוציה על הרוח ישירות. אין גם אבולוציה של היכולות למעשה הרי. מה שיש, המאבק מתנהל בין פנוטיפים ומה שעובר מדור לדור זה גנוטיפ, לא פנוטיפ. זאת אומרת יש מעבר בין מישורים גם באבולוציה הרגילה הטבעית. זאת אומרת כשהבעלי חיים יכולים להילחם על אוכל מסוים, מי שיותר חזק הוא זה שישרוד. אבל החוזק שלעצמו הוא לא באמת הדבר ששורד. מה ששורד זה מה שעובר דרך הגנים, זאת אומרת מה שלא מורש על ידי גנים זה לא מעניין אם הוא יגבר. אז יש פה איזשהו מעבר בין תחומים. זאת אומרת המאבק האבולוציוני נעשה על ידי הפנוטיפ, על ידי היצור עצמו, לא הגנים שלו, אבל מה ששורד בסופו של דבר זה הגנום שהוא עובר בתהליך של בגנטיקה, הוא עובר לדורות הבאים. בסדר? אז גם פה בעצם יש איזשהו מעבר דומה. זאת אומרת המאבק ההישרדותי נעשה על ידי החלק החומרי שלנו, הטבעי שלנו, ואולי גם השכל. השכל הוא פרמטר חשוב באבולוציה. בסדר. אבל בסופו של דבר דה פקטו תצא מפה גם אבולוציה של מוסר או של רוחניות. עכשיו אני לא בדיוק יודע איך הדבר הזה נצמד לעובדות, זאת אומרת למציאות. האם הרב קוק מדבר פה מדברים שהוא חושב שצריכים להיות או שזו דיאגנוזה לעולם שהוא רואה סביבו? יש פה שאלה לא פשוטה. זאת אומרת יש ממדים מסוימים שבהם באמת נראה שהעולם מתקדם. ללא ספק. זאת אומרת והרב קוק לא מפחד מזה. למרות האקסיומה הזאת של ירידת הדורות, בכמה וכמה מקומות הרב קוק בהחלט לא מפחד מלהגיד שהעולם מתקדם.

[Speaker E] ולא רק לא מפחד, זאת הייתה השיטה שלו בהכל. התשובה זה תהליך התפתחות. ירידת הדורות אומר שזה גם תהליך שפעם הוא כותב שפעם היו יחידים ועכשיו זה מתפשט לכולם, שזה מתאים למה שאמרנו על נביאים. על ההישרדות של עם ישראל הוא כותב בספר אורות כמה פעמים בכל מיני תהליכים שהיו בעולם, שכל מיני תופעות נעלמו ועם ישראל נשאר.

[הרב מיכאל אברהם] הוא לא חושש מהדבר הזה, למרות שזה הרבה מאוד אנשים אחרים זה מאוד בתפיסת העולם המסורתית זה מאוד מרתיע אותם. זה אחד החידושים הגדולים שהרב קוק עשה. המוכנות הזאת להכיר בסך הכל במשהו שבעיניי לפחות הוא עובדה פשוטה, גם בעיניי, זו עובדה פשוטה. אבל האקסיומטיות הדתית איכשהו מצליחה לכפות את עצמה עלינו עד כדי כך שאנשים מוכנים להתעלם מן העובדות שהם רואים סביבם. לא ייתכן שהעולם מתקדם, הוא רק נסוג, יש ירידת הדורות. תסתכל מסביבך ותראה, האם העולם רק נסוג או שיש גם לפחות היבטים מסוימים שהוא מתקדם? נדמה שקשה להגיד שאין היבטים כאלה, אבל יש הרבה אנשים דתיים שמצליחים בכל זאת גם להגיד שאין היבטים כאלה.

[Speaker D] מה? הבסיס לכך שאנחנו מחויבים למה שנאמר בגמרא זה להכיר ב…

[הרב מיכאל אברהם] זאת שאלה מאוד גדולה, זה הנושא של הפרק הבא. אני לא חושב שזה הבסיס של… בפרק הבא הוא עושה את זה. בפרק הבא עמוד צ"ז, לא מה שמופיע פה, שמה יש את הצל"ר. אז אנחנו נראה את זה שמה. שם הוא בדיוק מדבר על זה וזה בהחלט קשור, והטענה שסמכות חכמים לא בהכרח יונקת מזה. אבל את זה אנחנו עוד נראה. בכל אופן יש פה משהו שבאמת… הייתי פעם בירוחם, היה כשלמדתי בירוחם, אז היה שמה… התאספנו באיזה ערב אחד ככה לפני רגל, מה? ודיברו על כל מיני דברים, ובין היתר עלה שמה היחס לגוי. איך אנחנו רואים גויים. ולתדהמתי, פשוט הייתי נדהמתי, זאת אומרת, אם זה היה בפוניבז' זה לא היה מפתיע אותי בכלל, אבל בישיבת ההסדר בירוחם זה ממש הדהים אותי. שאנשים כמעט כפה אחד אמרו, אין דבר כזה גוי מוסרי. אין חיה כזאת. זאת אומרת, חסד לאומים חטאת. זה חז"ל, כן, חסד לאומים חטאת. כיוון שכך, כל מה שכחזיר שפושט את טלפיו, כן, כאילו תראו כמה צדיק אני, מה שהם עושים מעשים מוסריים זה רק כדי להראות כמה הם וזה, לעומת זאת היהודים הם כולם כמובן צדיקים וקדושי עליון, הם יכולים להיות גם רוצחים אבל זה מחביא בתוכם איזה צדקות נוראה שאף אחד לא מצליח להבחין בה. זאת אומרת, זאת הייתה הדגמה מדהימה מבחינתי לכפייה של האקסיומות התיאולוגיות או לא יודע איזה שהן אקסיומות על המציאות. הוא לא יהיה מוכן, זה כמו סוג של לניניזם, זאת אומרת, כל מה שקורה במציאות מסביבך יתאים לתיאוריה. ואם הוא לא יתאים אז אנחנו נאנוס אותו שהוא יתאים, זאת אומרת, כי זה צריך להתאים לתיאוריה. עכשיו לא משנה ששום דבר לא מתאים. זה לא… חלק גדול מהם לא מכירים גויים, גם אני לא מכיר כל כך הרבה גויים, אבל פה ושם אני פוגש, אני רואה, קצת אני שומע, אני קורא. ההתרשמות שלי שונה לחלוטין. אני היום לא רואה הבדל באמת כל כך, אני לא רואה בכלל הבדל למעשה בין מוסריות של יהודי למוסריות של גוי. על פניו אני לא רואה, מחילה מכבוד כל מי שחושב אחרת. אני לא יודע, באמת אני לא רואה. יש יהודים טובים ויש יהודים לא טובים, יש גויים טובים ויש גויים לא טובים. הרבה פעמים ההתנהגות המוסרית של גויים נראית לי יותר טובה מההתנהגות הממוצעת נגיד. יש תמיד טובים ורעים, אבל אני לא רואה שום הבדל כזה. אבל האקסיומות איכשהו כופות את עצמן על ראיית המציאות. וזה דבר שמאוד מאפיין כמובן חברות אידיאולוגיות דתיות וגם אידיאולוגיות אחרות. אצל לנין כמובן הכל התאים לתיאוריה. זאת אומרת, הרי לנין, סטאלין גם אחרי זה בכלל, סטאלין הרי המציא את כל הבלשנות המודרנית כידוע, כל מי שקרא את סולז'ניצין מכיר את זה.

[Speaker C] כן, אבל זה מאוד טבעי כעם נרדף אלפיים שנה להרגיש את זה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, בסדר, אוקיי, זה טבעי טבעי, אבל השאלה אם זה נכון אם זה טבעי.

[Speaker C] לא, אמפירית, כל אחד מרגיש ככה. מי שקרא היסטוריה מרגיש אינסטינקטיבית שהרגו

[הרב מיכאל אברהם] אותנו, כולם הרגו אותנו ואנחנו היינו נורא צדיקים לא הרגנו אף אחד כי לא יכולנו. נכון. כן, אוקיי, למה שחסד לאומי…

[Speaker C] כן, אבל הפרט בתוך הלאום…

[הרב מיכאל אברהם] בסדר, זה כבר תירוץ יפה, אבל בסדר, מעבר לתירוצים היפים אני חושב שגם לאומים עושים חסדים, לפחות לא פחות ממדינת ישראל. כשמדינת ישראל עושה חסדים גדולים ושולחת את ה… לא יודע מה, את כוחות ההצלה שלה לכל רחבי היקום, היא עושה את זה בגלל שהיא כל כך צדיקה או בגלל שהיא רוצה בעצם לפשוט את טלפיה ולהגיד תראו כמה אנחנו צדיקים ומוסריים? אני לא פוסל את זה, כולנו בני אדם. וזה לא… אבל כולם בני אדם, זה בדיוק מה שאני אומר. זאת אומרת, כולנו בני אדם, וזה… וזה משגע אותי הדבר הזה, ההיצמדות לאקסיומות האלה לכפות אותן על כל העובדות. אנחנו לא נראה את העובדות בכלל רק דרך המשקפיים. ומדובר באנשים שבסך הכל חיים בעולם הרחב, הם רואים טלוויזיה, הם רואים סרטים, הם קוראים ספרים, זה לא פוניבז'. וזה היה די מדהים מבחינתי לגלות את זה. ישיבה לא סגורה גם, לא מישיבות הקו, לא מהישיבה… בסדר, יש אנשים די פתוחים בסך הכל, כך חשבתי. זה היה מאוד מפתיע מבחינתי. עכשיו הרב קוק במובן הזה, זה נכון שיש לו אג'נדה ויש לו כללים ויש לו עקרונות. הרי זה מה שהוא כותב פה גם בדברי הרמב"ם, שאם יש משהו שלא הגיוני שיוצא מן התורה, אז נעשה פרשנות יצירתית לתורה ונתאים את זה לדבר שנראה לנו נכון. הוא עושה את אותו דבר אני חושב גם עם מאמרי חז"ל, כמו שאנחנו רואים פה. כל הזמן, זה מה שהוא עושה פה הרי כל הזמן. אם השתכנעתי שהאבולוציה היא נכונה, אז אני אארגן לכם את ספר בראשית שתהיה בצורה כזו, לא צריך את מוצא המינים, כבר למדנו את זה מספר בראשית, את האבולוציה. זאת אומרת, זה בדיוק ההיפך ממה שתלמידיו בעצם עושים. כי תלמידיו, וזה תכונות של הרבה אנשים גדולים, או של תלמידים של הרבה אנשים גדולים. האדם הגדול הרבה פעמים הוא מקורי, אז הוא מוכן, הוא מעז, הוא מנסח דברים אחרים, הוא מנסח תזות מהפכניות, ואז מגיעים תלמידיו ונדבקים בכל תזה מהפכנית שלו בצורה הכי אורתודוקסית שיש. זאת אומרת, הם לא מוכנים לעשות שום סטייה קטנה מהסטיות העצומות שהוא עשה. הרב בלומנצווייג, הזכרתי את ירוחם קודם, הרב בלומנצווייג פעם אמר שבמנהג יש סוג מסוים של פרדוקסליות, כי זה קיבוע הסטייה. זאת אומרת, איך המנהג מתחיל? הוא מתחיל ממשהו שאין לו שורש בהלכה, כן? התחיל מישהו ששינה משהו. אחרי שהוא שינה אסור לזוז ממה שהוא שינה. זאת אומרת, כולנו צריכים להיות עקביים לא לסטות כהוא זה מהסטייה שהוא עשה. למה? הוא הראשון שסטה, הוא קבע את הכול, זאת אומרת אסור לסטות ממנו. זה מין משהו, עכשיו, זה מאפיין נורא אנשים גדולים. זה החזון איש למשל, שנחשב כאילו גדול השמרנים והמאובנים וכל מי שרואה אותו מבחוץ. הוא היה חדשן אדיר. הוא היה חדשן אדיר בכל מיני צורות חשיבה. אפשר להסכים, אפשר לא להסכים איתו, אבל הוא היה חדשן בהרבה מאוד מובנים. ולא רק שהוא היה חדשן, הוא היה מאוד בעד אוטונומיה. מאוד בעד זה שבן אדם יעשה מה שהוא חושב, הוא כותב את זה, זה אפילו לא תורה שבעל פה, הוא כותב את זה. עכשיו, מה תלמידיו עושים? דיברנו פעם על זה שיש שני סוגי חזונאישניקים, כן? יש את החזונאישניקים שעושים את כל מה שהחזון איש כותב, חוץ מהפרק הזה שבו הוא כותב שצריך לעשות מה שאתה חושב, אלא את כל מה שהחזון איש כותב. ויש כאלה שעושים את מה שהוא כותב רק בפרק הזה. זאת אומרת, הם עושים את מה שהם חושבים, כמו שהרב שלהם עשה מה שהוא חושב. זה הסיפור החסידי המפורסם על ר' נוח, ר' מרדכי מלכוביץ', לא יודע מי זה האבא ומי זה הבן, אחד מהם, שהאבא נפטר והבן נהיה אדמו"ר, והוא שינה ממנהגי אבותיו. אז שואלים אותו החסידים, ראיתי את זה פעם אצל בובר, אני לא זוכר כבר מה איך בדיוק, אז שואלים אותו החסידים, איך אתה משנה מנהגי אביך וזה? מה, אני משנה מנהגי אבי? אני ממשיך את דרכו של אבי. כמו שהוא שינה ממנהגי אביו, גם אני משנה ממנהגי אבי. זאת אומרת, וזה אמיתי, זה אמיתי. החזונאישניק האמיתי זה גדליה נדל. זה החזונאישניק האמיתי, לא אלה שמקפידים על מיימי דמיימי.

[Speaker E] אבל הילדים שלו, הילדים שלו החרימו את מי ש… את הרב שילת, אמרו שהוא לא אמר את מה ש…

[הרב מיכאל אברהם] הילדים שלו זה משהו אחר, זה עוד פעם, גדליה נדל היה חזונאישניק. הוא בעצמו הרי אמר לרב שילת לכתוב את הספר, זאת אומרת הוא לא החרים את הספר של הרב שילת כנראה. יש משהו כזה שאדם גדול הוא כל כך כריזמטי, שהמהפכה שלו הופכת להיות הקיפאון של הדור הבא. ראיתי פעם ספר, ספר זיכרון לרב רענן שנרצח בחברון. אז יש, אתם יודעים בספרי זיכרון ישיבתיים, אז מופיעים שמה הרבה פעמים יש קטע כזה, סקשן כזה של גנוזות קדמונים או שפתי ישנים או לא משנה איך קוראים לזה, איזה אוסף של מאמרים מגדולי הדורות הקודמים שבכתב יד שעוד לא יצאו לאור. זה תמיד בספרי זיכרון, כמעט תמיד בספרי זיכרון. אז הסתכלתי שמה מה זה הגנוזות קדמונים שם, זה הרב קוק, הרב חרל"פ, הרב צבי יהודה, ואולי עוד אחד או שניים גם כן כמובן מאותו מקום. זאת אומרת, אתה רואה התחילה אצל הרב קוק, כן? לפניו לא היה ולא יהיה עוד כמוהו, זאת אומרת, אין, לפניו אין כלום. אצל הבריסקערס זה רבי חיים מבריסק, בדיוק. עכשיו כל אחד שהתחיל שרשרת כזאת היה מהפכן מטורף. היה מהפכן שונה לחלוטין ממה שהיה לפניו. ותלמידיו הם גם בכלל, הם מאשימים את כל העולם, גם תלמידיו של רבי חיים מבריסק וגם תלמידיו של הרב קוק, תלמידיו המסוימים עליהם אני מדבר, יש הרבה תלמידים מהרבה סוגים, מאשימים את כל מי שמסביבם שזה תורה בלי בית אב, לא שימשתם תלמידי חכמים, זה חדש אסור מן התורה, רק ללכת במסורת אבותינו. המסורת אבותינו הזאת התחילה לפני שמונים שנה. המסורת אבותינו הזאת, זו המהפכה האדירה שלא קשורה לשום מסורת אבותינו בשום צורה שהיא. היא קשורה באותו מובן שהחזונאישניקים קשורים, זאת אומרת, שמסורת אבותינו זה באמת לעשות את מה שנכון ואת מה שחושבים. זה נכון, במובן הזה זה קשור למסורת אבותינו. אבל ההיצמדות המצחיקה הזאת למהפכנות של הראשון בשושלת.

[Speaker C] מה, אתה מדבר על שיטת הלימוד שלו?

[הרב מיכאל אברהם] של רבי חיים? כן אני מדבר על זה, כן כן, ודאי. גם שיטת הלימוד, גם שיטת הפסיקה, ההחמרה הזאת כמו כל השיטות, אלה תפיסות מאוד משונות. זאת אומרת, לא, זה לא, זה לא משהו שהיה לפני בריסק, זה אוסף של מטורפים כאלה. וזה, לפני החתונות של בריסק יש תמיד את התהלוכה, אתם יודעים, בירושלים תהלוכת תרנגולות. לוקחים את כל התרנגולות ובשרשרת הן קשורות אחת לשנייה כדי לראות שהן לא טרפות. הם בודקים, הם עושים את הבדיקות האלה, הם לא אוכלים תרנגולת לפני שהיא עשתה טיול איתם. אריאל שרון פעם אמר שהוא לא אוכל חברים, אתם יודעים, הכבשים בחווה שלו. אז הוא אמר שהוא לא אוכל חברים, זאת אומרת את הכבשים שלו הוא לא אוכל. אז הם כן, הם רק הם אוכלים רק חברים. הם לוקחים את התרנגולות לטיול ואז אוכלים אותם. הדברים האלה נורא משונים. משונים, אני מבין את המכניזם, אבל כשמסתכלים עליו מבחוץ הוא באמת מוזר. זאת אומרת, בא בן אדם מהפכן בצורה בלתי רגילה ותלמידיו נהיים כאלה מאובנים ושמרנים, הם נצמדים כאילו שהתורה של רבם ירדה מסיני כפי שהיא, שזאת המצאה שלא קשורה למה שהיה קודם בכלל. אלה מהפכות באמת חזקות מאוד, זאת אומרת מהפכות מאוד משמעותיות. טוב, אז היינו בשאלה אם העולם באמת מתקדם ועד כמה אנחנו כופים את האקסיומות שלנו על המציאות שאנחנו רואים סביבנו. אז פה באמת הרב קוק אומר, הוא רואה מסביבו עולם שכנראה לפחות איך שהוא מבין אותו זה באמת עולם שמתקדם, למרות שכל משגיחי בני ברק טורחים להסביר לנו שהעולם רק מידרדר וכולם נהיים רק רשעים ונהנתנים, ואני לא יודע בדיוק מה, שפעם כאילו לא חשבו רק על הכסף. פעם חשבו עוד יותר על הכסף, רק לא היה להם כסף, פשוט, אז לא יכלו. היום זה בהישג ידם של הרבה יותר אנשים, זה הכל. והרב קוק רואה מסביבו עולם שכן מתקדם. עכשיו, אני לא יודע באמת מתקדם במובן האישי, אני לא בטוח שהבן אדם האישי הממוצע בדור שלנו הוא יותר טוב מהבן אדם הממוצע שהיה לפני מאה שנה, אולי, לא יודע בדיוק איך בודקים את זה, זה גם צריך להיבדק על רקע הנסיבות שבהן הבן אדם פועל. אולי בממוצע בן אדם יותר מוסרי, יכול להיות שכן, אבל החברה ככללה ודאי מתקדמת. בזה שזה לא פשוט, זאת אומרת העובדה שהעולם מתנהל היום הרבה נגיד האספקטים המוסריים הרבה יותר נוכחים בשיח הבין-לאומי, לא משנה אם אנחנו אוהבים את זה או לא, אנחנו הרבה פעמים סובלים מזה, אבל אבל אפשר גם לסבול מהדבר ההפוך. אפשר גם לסבול מזה שכולם רק הורגים אותך וזה לא מעניין אף אחד מי הורג את מי. גם מזה היינו סובלים לא פחות. אני לא יודע ממה היה יותר טוב לסבול, אני חושב שיותר טוב לסבול מהסבל שלנו היום. ויש פה משהו שבאמת מתקדם, הרב קוק לא יכול להתעלם מזה, יש פה באמת איזושהי התקדמות. עכשיו איך זה מתקשר לירידת הדורות, אז על זה אפשר לדבר על שיעור על ירידת הדורות. אני חושב שהאופן הפשוט שירידת הדורות הכוונה איזושהי התרחקות מהמקור. המקור היה במעמד הר סיני וככל שאנחנו מתרחקים אז באמת אנחנו פחות פחות קשורים למה שהיה שם, פחות מבינים את זה לפחות במובן האינטואיטיבי, וכיוון שככה, אז דיברנו כבר על זה שיש שפת אם ואולפן ומי שבאולפן בדרך כלל מדבר פחות טוב ממי שמדבר שפת אם. כל זה זה בעצם משל לירידת הדורות. אבל זה לא אומר שירידת הדורות זה שרבי עקיבא היה מין איזה שרף בדמות אדם. הוא היה אדם, היה בשר ודם, אולי מאוד חכם, מאוד כריזמטי, השקיע הרבה בתורה, ידע הרבה תורה עד כמה שהיה צריך לדעת שם. החומר שיש לנו היום הוא פי אלף יותר מאשר מה שהיה בתקופתו של רבי עקיבא. הרב עובדיה יודע יותר תורה מאשר מה שידע רבי עקיבא, לפחות יותר פרטי מידע מאשר שידע רבי עקיבא. יש פשוט הרבה יותר היום. על איזה חומר רבי עקיבא היה צריך להשתלט? על המשנה. ביג דיל. זאת אומרת, המשנה היום כולם יודעים, לא כולם אבל אפשר לדעת אותה. על המשנה אפשר להשתלט. אבל נראה את רבי עקיבא משתלט על המשנה עכשיו בבלי, ירושלמי, מכילתא, ברייתות, מדרשי תנאים, מדרשי הלכה, ראשונים, אחרונים, גאונים, פוסקים, שו"תים, זה בכלל לא אותו סדר גודל של כמות החומר. אבל כן, יש משהו כנראה שרבי עקיבא גם לא היה צריך את כל זה.

[Speaker D] פיצוץ המידע הוא באחרונים. מה פוטנציאלי? פיצוץ המידע הוא בדורות.

[הרב מיכאל אברהם] כן, זה קורה בכל הידע האנושי שמתפרץ, נכון. אז אני לא יודע אם זה פיצוץ מידע, זה פיצוץ מידע לא פיצוץ ידע, זה לא בדיוק אותו דבר. יש המון פרטי מידע ולפעמים זה דווקא מפריע לידע כי מרוב עצים אתה כבר לא רואה באמת את העקרונות היסודיים איך באמת זה מתנהל. לפעמים יער דליל יותר קל לפיצוח מאשר יער עבות. אז יש יש משהו בירידת הדורות הזאת, כך אני לפחות מפרש את זה לעצמי, שירידת הדורות הזאת זה באמת איזושהי התרחקות מהמקור. ובמובן הזה אם אני שואל את עצמי מי צדק יותר, מי קלע יותר לכוונתו של הקדוש ברוך הוא, רבי עקיבא או אני, אני מניח שזה רבי עקיבא. אבל אני לא בטוח שרבי עקיבא היה חכם יותר גדול ממני, אני לא ממני אלא מאדם בתקופה. לא חושב שזה נכון. זה גם לא חייב להיות ככה. זה לא הנקודה. זה שאנחנו היום מתמטיקאים יותר טובים מרבי עקיבא, על זה קשה לחלוק, או מדענים יותר טובים, עם חשיבה יותר סיסטמטית מרבי עקיבא. אז מה? אם אנחנו רואים את זה סביבנו, אז זה אומר שזה ככה. לא צריך להיבהל מעובדות. כמו שהר"ן כותב בסוכה, אין להכחיש המוחש. דן שמה עם האור, חמתו מרובה מצילתו, אם זה נמדד בסכך או נמדד על הרצפה. אז דנים שמה מה קורה, האם האור מתרחב כלפי מטה או דווקא הצל מתרחב כלפי מטה והאור מוצר. זה מחלוקת שמתחילה כבר בגמרא ואחרי זה ראשונים ואחרונים. אז הר"ן אומר אין להכחיש המוחש. אם רואים שזה ככה, אז זה ככה. ואם אתה רואה את העובדות, אתה לא כופה עליהם אקסיומות. תסתדר עם האקסיומות שלך. אם יש עובדות, אז העובדות הן נכונות. עכשיו תחשוב מה עושים עם האקסיומות. בסדר? אז במובן הזה אני בהחלט חושב שהרב קוק ער למה שקורה סביבו. כשהוא רואה עובדות, אז העובדות אלה מבחינתו הן דבר מחייב.

[Speaker C] זה שיש שתי מלחמות עולם זה גם

[הרב מיכאל אברהם] כן יכול לשנות את ההשקפה? לא, נכון, אבל אני לא חושב שמלחמות העולם מעידות במשהו על הטבע האנושי באופן כללי. זה מעיד על זה שיש לנו

[Speaker C] יותר אמצעים לעשות.

[הרב מיכאל אברהם] אם היו האמצעים האלה לרומאים, אני לא בטוח שהם היו מתנהגים יותר טוב. או אני לא יודע מה, כל הכובשים שהיו מאז ומעולם, שלא נדבר על ג'ינגיס חאן ואינדיאנים יותר גדולים מהרומאים. היו כל מיני. אז אם היה להם את האמצעים שהיו לנאצים, האמצעים הטכנולוגיים שהיו לנאצים, אני לא בטוח שהאכזריות שלהם הייתה פחותה.

[Speaker C] זה לא מה

[הרב מיכאל אברהם] שהאכזריות, הנאצים עוד היו צריכים להשתכר כשהם ירו ביהודים. היה להם איזשהו מחלצות תרבותיות שהיה קשה להם לצאת מהן. יש סיפורים מפורסמים על הקצינים הנאצים שהיו שותים יין כשהיו צריכים להרוג. זה לא מעיד על האופי האנושי לדעתי. אלו תופעות מאוד חריגות, ואני לא חושב שאפשר להגיד שלאור זה שהאדם מידרדר או שהחברה מידרדרת. ממש לא. לדעתי זה הפוך. לא בגלל שהם צדיקים כאלה גדולים או שהם היו יותר טובים מג'ינגיס חאן. אלא כתופעה, כשמסתכל בסקאלה הרחבה, אז נכון היו שני אירועים כאלה של שתי מלחמות עולם, בגדול העולם כן הולך לכיוון יותר חיובי. כך נדמה לי. אבל אני חושב שזה בעצם מה שמניע את הרב קוק. כשהוא בונה לעצמו את התיאוריה, הוא לא מתעלם מהמציאות שסביבו. כשהוא רואה אנשים שהם נראים לו טובים, אז הם טובים. ואם חז"ל, יש איזה חז"ל שחסד לאומים חטאת, צריך להסתדר. בסדר, אז אולי זה הגויים שחז"ל הכירו, ולא הגויים שאני מכיר. אני מכיר גויים אחרים. אז צריך עיון על מאמר חז"ל. יש לי עוד כמה צריך עיונים. אבל מה? זה לא אומר שאני הולך לכפות את האקסיומות האלה על המציאות שסביבי. טוב, עוד נקודה לגבי הנבואה. אולי בזה אני שתי נקודות אולי לגבי הנבואה. נקודה ראשונה, זה כשהוא מתאר פה באמת את הנבואה לא כראיית העתיד, אלא כהשגה גבוהה במעלה. הזכרתי קודם את השל"ה, שהוא מציג את הבעיה של ידיעה ובחירה דרך השיקול הזה שלא יכול להיות שינוי בקדוש ברוך הוא. אז התשובה או התיאור שהוא מציע בסוף לבעיה הזאת של ידיעה ובחירה, הוא שבעצם אין ידיעה. יש רק בחירה. הקדוש ברוך הוא לא יודע מראש מה שיקרה. זה הפתרון שהוא מציע לסתירה בין ידיעה לבין בחירה. ובתוך כדי זה הוא מדבר על מה זה נביא. אם הקדוש ברוך הוא לא יודע, אז איך הוא אומר לנביא מראש מה יקרה? ואז הוא אומר שהקדוש ברוך הוא לא אומר לנביא מראש מה יקרה. הקדוש ברוך הוא מסרטט בפני הנביא את האופציות האפשריות ומה סביר מביניהן שיתממש. אבל אם החברה או האדם המסוים עליו מדובר בוחרים ללכת נגד מה שבאופן טבעי אמור להתרחש, אז זה באמת לא יתרחש.

[Speaker D] יש רשב"א בשם תוספות שאומר, נביא מתנבא במה שראוי שיהיה, לא במה שיהיה. כן? לא זכרתי. תבדוק אותו, תוספות, לא זוכר איפה. אם תמצא אשמח מאוד. מתנבא מה שראוי שיהיה.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אז הוא מאריך שם באמת בעניין הזה השל"ה, והוא טוען שבעצם הקדוש ברוך הוא לא יודע את העתיד וממילא גם מושג הנבואה מקבל כבר משמעות הרבה יותר קרובה למה שכותב פה הרב קוק. כי זה בעצם אומר שהנביא לא רואה את העתיד, אלא הנביא מבין יותר טוב את המציאות, מה האופציות. הוא בעצם מה שפסיג עושה בבר-אילן, העתידנים. מה שהוא מתיימר לעשות, חישוב מודרני, שטויות במיץ עגבניות. אבל לא משנה. מה? לא, זה פרנסה, זה דבר חשוב. אני מסכים, אבל למה אני אשם?

[Speaker D] זה גם הוא יודע שזה שטויות.

[הרב מיכאל אברהם] אוקיי, אני מקווה, כי אם

[Speaker D] לא אז זה באמת מצב קשה.

[הרב מיכאל אברהם] בכל אופן, בכל אופן, בכל אופן. הדוגמה הקלאסית שמדגימה את זה, כן, זה עם משה רבנו, דוגמה חביבה עליי שכבר בטח חלק מכם בטח שמע אותה. משה רבנו כתוב אצל רש"י "ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול". אז מה זה "ויפן כה וכה וירא כי אין איש"? אז אומר רש"י אומר, רואה שלא עתיד לצאת ממנו מישהו שיתגייר. כן, ואז השאלה הפשוטה היא כמובן איך יצא ממנו מישהו שיתגייר אם עוד רגע אתה הורג אותו? אז ברור שלא יצא ממנו אף אחד שיתגייר, זה גם אני יודע להראות, זה לא צריך את משה רבנו. זאת אומרת, אם אני הורג אותך עוד רגע, לא יצא ממך אף אחד שיתגייר, זה ברור. אז מה, אם באמת ההסתכלות של הנבואה היא קיפול של ציר הזמן אחורה, זאת אומרת הסתכלות על מה יקרה בעתיד, אז מה שמשה רבנו עשה שם זה טריוויאלי. ברור שמה שמשה, השל"ה עצמו מביא, אני ממש הדוגמה הזאת אפילו נדמה לי, הוא עצמו מביא את הדוגמה הזאת בשביל להראות שנבואה זה לא לראות את העתיד, נבואה זה לראות את ההווה. כשאתה רואה מה הבנאדם הזה היום, אתה מבין מה בעצם אמור לצאת מאחד כזה. אם הוא יבחר אחרת, יצא ממנו משהו אחר, או צאצאיו יבחרו אחרת. אבל אתה רואה את ההווה שלו, מה ראוי לצאת ממנו. זה כבר מאוד מצמצם את ההבדל בין חכם לנביא. אז בעצם הנביא לא מסתכל על העתיד, הוא מסתכל על ההווה. או במילים אחרות, מה שהרב קוק כותב כאן, נבואה זה סוג של השגה, שאתה מצליח לראות לעומקים יותר עמוקים מאשר בנאדם רגיל, אבל אתה רואה את ההווה, אתה רואה אינפורמציה שנוכחת כבר היום. או על העתיד, כך שזה לא בטוח שהיא תהיה נכונה, אבל מה שאפשר לדעת היום לגבי העתיד, אתה רואה אותו בצורה הכי ברורה. זה אומר שנביא פשוט רואה יותר עמוק, לא לזמן יותר רחוק. זה בעצם מאוד מתקרב למודל של הרב קוק, מה שכמובן מעורר את השאלה כאן אני אסיים, מה ההבדל בעצם בין נביא לבין חכם? תמיד אומרים שחכם עדיף מנביא. איך שהרב קוק מתאר כאן, אז הנביא הוא בסך הכל החכם הכי גדול. אז מה זה נקרא חכם עדיף מנביא? מה זה כל ההשלכות האלה?

[Speaker C] אינטואיציות וכולי? זה לא בדברים שקשורים להלכה, או פשוט כוח חלש בלהבין את הדברים שהם נראים? לא, למה?

[הרב מיכאל אברהם] הנה, כמו הוא מסתכל על אותו מצרי, והוא רואה עד לעומק שלו, הוא תופס את המציאות שסביבו בצורה הכי עמוקה שיש.

[Speaker C] זה לא אותה מציאות של להעריך אם המצרי הזה יכול להרים עכשיו

[Speaker E] זה או משהו של חכמה, תסתכל עליו בדברים רוחניים. זה מה שהרב אמר פעם שעברה שהנביא זה ראיה רחוק יותר והחכם זה ראיה לשניה.

[הרב מיכאל אברהם] כן, אמרתי פעם ואתם כבר לא זוכרים, שבאמת החכם זה שהוא סוג של, זה תפיסה אחרת של העומקים האלה. החכם מבין את העומקים האלה, הנביא רואה אותם. ולהבין אותם זה יותר חזק מאשר לראות אותם, זה מה שדיברנו קודם, שלהבין או לשמוע, כן, להבין את הדבר זה יותר חזק מאשר לראות. לראות זה יותר מבורר, יותר חד משמעי, אבל אתה פחות עמוק, אתה פחות מצליח לתפוס את הדבר. אני חושב שזאת ההשוואה בין חכם לבין נביא. שניהם יש להם השגות, ככה כמו שהרב קוק מתאר כאן, גם נביא זה השגה, זה לא קול אלוקי שמדבר אליו, זאת השגה של עומקי המציאות. אז מה ההבדל בינו לבין חכם? שחכם משכיל את העומקים האלה והנביא רואה את העומקים האלה. ובמובן הזה דווקא חכם עדיף, כי עדיף להשכיל את זה מאשר לראות את זה. זה יותר עמוק, זה יותר תופס את הדבר עצמו. עד כאן שיעור של הרב מיכאל אברהם, יום חמישי כ"ה כסלו תשע"א, עשרים וחמישה

[Speaker B] לנובמבר אלפיים ועשר, שיעור באורות הקודש של הרב קוק.