פוזטביזם הלכתי שיעור 7
תמלול זה בוצע באופן אוטומטי באמצעות בינה מלאכותית. ייתכנו אי-דיוקים בתוכן המתומלל ובזיהוי הדוברים.
תוכן עניינים
- קל וחומר, מילויים, ופשטות המודל
- פרמטרים מול דינים בדוגמת שן ורגל וקרן
- טעמא דקרא ותפיסה מאחורי ההלכות
- צד שווה, פירכה, ופירכת צד חמור
- ההבחנה בין מאפיינים הלכתיים למאפיינים עובדתיים
- אנליזה כימית של ההלכה כמודל להסקה
- רלוונטיות, טבלאות, והדוגמה של משקוף וציצית
- לא דדוקציה, פוזיטיביזם, והגבול של אלגוריתם
- פילוסופיה של המדע: קאר, בייקון, זמלווייס, וכהנמן
- אלגוריתמיזציה של ההיסק והצמצום של אינטואיציה
- הצד השווה כהכללה מדעית ופירכה כהתקפה על הטבלה
- חילוץ המודל מתוך טבלה באמצעות יחסי סדר בין עמודות
- סוגיית קידושין: “חופה קונה” כטבלה מתרחבת של קל וחומר, צד שווה ופירכות
- תשובת רב הונא והבהרת “משקוף ומזוזה” בתוך הסוגיה
סיכום
סקירה כללית
המרצה מסכם מודל פורמלי לניתוח קל וחומר, צד שווה ופירכות באמצעות טבלאות של פעולות ורשויות/תחומים, וטוען שמאחורי הדינים ההלכתיים עומדים “פרמטרים” תיאורטיים כמו אלפא וביתא שמחוללים את התוצאות. הוא מעדיף מודלים פשוטים יותר שמצריכים פחות פרמטרים, ומסביר שפירכות מערערות בעיקר את ההנחה שהמקרים שייכים לאותה “משפחה” ולכן ראויים להיכנס לאותה טבלה. הוא משווה את המהלך הזה ללוגיקה של מדע ולתהליך של אלימינציה ו“אנליזה כימית” של תופעות כדי לשחזר מרכיבים סמויים, תוך הדגשה שתמיד נשאר מרכיב אינטואיטיבי בשלב בחירת הנתונים והטבלה.
קל וחומר, מילויים, ופשטות המודל
הטענה היא שקל וחומר בנוי לעיתים כטבלה של שתי פעולות ושתי רשויות שבה חסר ערך אחד, ושאפשר למלא את החסר בשני אופנים ולבחון איזה מילוי יוצר הסבר פשוט יותר. במילוי הכחול יש פרמטר יחיד אלפא, שבו עוצמה של שני אלפא מספיקה לשתי התוצאות ועוצמה של אלפא מספיקה רק לאחת. במילוי האדום יש תלות שמחייבת שני פרמטרים נפרדים אלפא וביתא, כך שמקרה אחד דורש ביתא ומקרה אחר דורש אלפא, ולכן הפתרון הכחול מועדף כפשוט יותר.
פרמטרים מול דינים בדוגמת שן ורגל וקרן
שן ורגל וקרן מוגדרים כמזיקים, ורשות הרבים וחצר הניזק מוגדרות כרשויות, והטבלה מתארת מי פטור ומי חייב היכן. האלפות והביתות אינן המזיקים והרשויות עצמם אלא תכונות פנימיות שלהם שלא זוהו עדיין, והמבנה של התכונות הוא שמסביר את התוצאות ההלכתיות. מוצע ניסיון לפרש פרמטר כמו אלפא כתכונה כגון “היזק כדרכו”, שמסייעת להסביר מדוע שן ורגל פטורים ברשות הרבים וחייבים בחצר הניזק, אך הזיהוי המהותי של אלפא וביתא נשאר שאלה פרשנית.
טעמא דקרא ותפיסה מאחורי ההלכות
המרצה מחבר את המודל לרעיון טעמא דקרא ומביא את הרמב״ם במורה נבוכים על מי שקשה להם לתת טעמים למצוות מפני שזה נראה “אנושי” ולא “אלוקי”. הוא טוען שהדינים אינם “גזירות הכתוב סתם” אלא מבטאים תפיסה שאינה כתובה במפורש, והדרך לחשוף אותה היא להסיק מן הדינים אל המאפיינים שמחוללים אותם. הוא מדגיש שהמודל אינו שלם משום שאין דרך ישירה לזהות את אלפא והביתא, אך אפשר לבחון בדיעבד מאפיינים חזקים יותר בקרן לעומת שן ורגל ולבדוק את משמעותם מסברא.
צד שווה, פירכה, ופירכת צד חמור
הצד השווה מתואר כמעבר מכמה ניסיונות קל וחומר שנופלים מפירכות, אל הסתכלות על טבלה רחבה יותר שבה הצירוף של שני מקורות יחד כן יוצר לימוד תקף בלי להוסיף כתוב. פירכת צד חמור מוסברת כמצב שבו מציעים הסבר חלופי לכך שהדין בשני המלמדים נובע לא מן התכונה המשותפת Z אלא מתכונה נוספת W שקיימת בשניהם וחסרה בלמד, ולכן די באפשרות החלופית כדי להפוך את הלימוד ללא הכרחי. הקושי הוא שבגמרא במסכת מכות דף ד מופיעה פירכה “מה לשני המלמדים שכן יש בהם צד חמור”, ותוספות והריטב״א ושאר הראשונים מתקשים כי לכאורה זה מפיל את כל לוגיקת הצד השווה.
ההבחנה בין מאפיינים הלכתיים למאפיינים עובדתיים
ההסבר המוצע הוא שפירכת צד חמור אפשרית כאשר ה־X וה־Y הם דינים הלכתיים, משום ששני דינים שונים יכולים לשקף אותו פרמטר מיקרוסקופי משותף שאינו קיים בלמד, ואז זו פירכה כמו W. לעומת זאת כאשר X,Y,Z הם מאפיינים עובדתיים אין מקום לפירכת צד חמור, והמרצה קושר זאת למאפיינים בבבא קמא כגון “תחילת עשייתו לנזק”, “דרכו לילך ולהזיק”, “כוח אחר מעורב בו” כמאפיינים עובדתיים, מול מאפיינים כמו “פטור ברשות הרבים”, “פטור על כלים”, “פטור על טמון” כמאפיינים הלכתיים. הוא מבהיר שה“עובדתי” אצלו הוא עובדה רלוונטית משפטית, והמשפט קובע אילו עובדות נחשבות רלוונטיות, אך השאלה היא האם שתי הלכות שונות בהכרח מבטאות שתי סברות שונות, והוא טוען שלא בהכרח.
אנליזה כימית של ההלכה כמודל להסקה
המרצה מדמה את התהליך לאנליזה כימית שבה מזהים מרכיבים סמויים על פי תגובות נצפות בניסויים, ובונים “מרכיבים” מתוך התופעות בדרך אלימינציה. כך גם בהלכה מסתכלים על תופעות הלכתיות (אפסים ואחדים בטבלה) ומסיקים מהם מרכיבים תיאורטיים (אלפא, ביתא) שמסבירים את הדפוסים. התזה היא שאין גישה ישירה ל“תיאוריה של התורה”, ולכן הניתוח נעשה מן ההלכות חזרה אל המאפיינים.
רלוונטיות, טבלאות, והדוגמה של משקוף וציצית
מובאת דוגמת קל וחומר: “מה משקוף שפטור מציצית חייב במזוזה, בגד ארבע כנפות שחייב בציצית אינו דין שיהיה חייב במזוזה?”, שנדחה באינטואיציה משום שאין קשר בין מה שמחייב מזוזה למה שמחייב ציצית. המסקנה היא שלפני כל קל וחומר יושבת הנחה נוספת של שייכות לאותו שדה סמנטי, ושבניית הטבלה עצמה מבטאת את ההנחה שכל הפריטים הם “מאותה משפחה”. הטענה היא שהבעיה בקל וחומר המשקוף אינה פירכה פנימית למבנה אלא עצם הכנסת הפריטים לאותה טבלה, כפי שמודגש גם דרך השאלה מדוע לא להכניס “חזיר אסור לאכול” לטבלת חיובי נזיקין.
לא דדוקציה, פוזיטיביזם, והגבול של אלגוריתם
המרצה מציב את הנושא כחלק מסדרה על פוזיטיביזם ומדגיש שהיסקים הלכתיים אינם דדוקציה הכרחית, גם אם ניתן למכן את החישוב בתוך טבלה נתונה. ההבדל בין “מתמטיקה” לבין ההיסק ההלכתי נמצא בשלב קביעת הטבלה, כלומר בהחלטה מה לצרף ומה להשאיר בחוץ, שהוא שלב טעון הנחות ואינטואיציות. הוא טוען שחז״ל הניחו קשר כאשר ביצעו קל וחומר או צד שווה, ואם זה נראה לנו כמו המשקוף והציצית יש לברר מה ההנחה שחז״ל הניחו.
פילוסופיה של המדע: קאר, בייקון, זמלווייס, וכהנמן
מובאת ביקורת של קאר על התיאור הבייקוני של איסוף עובדות שממנו מחלצים תיאוריה, משום שיש אינסוף עובדות והשאלה אילו עובדות לאסוף כבר תלויה בהשערה תיאורטית סמויה. דוגמת זמלווייס בקדחת היולדות מדגימה מצב שבו בלי תיאוריה על מיקרואורגניזמים וניקיון לא ברור ששטיפת ידיים רלוונטית, והיא נראית כמו פעולה שרירותית. המרצה מתאר תנועה מתמדת בין עובדות לתיאוריה ובין תיאוריה לעובדות, ומקשר זאת לחשיבה לא מודעת מול מודעת אצל דניאל כהנמן, שבה אינטואיציות ראשוניות מכוונות את הבחירה עוד לפני ניסוח תיאוריה מפורשת.
אלגוריתמיזציה של ההיסק והצמצום של אינטואיציה
נטען שאי אפשר להיפטר לגמרי מאינטואיציות ראשוניות, אך אפשר לצמצם את תחומן על ידי הפיכת שלבי ההסקה בתוך הטבלה למכניים ואלגוריתמיים. חז״ל ביצעו מהלכים מורכבים באינטואיציה בלבד, בעוד השיטה המוצעת מנסה להשאיר אינטואיציה רק בשלב בניית הטבלה ולאחר מכן להמשיך בחישוב. גם ניסיונות של ביג דאטה ודאטה מיינינג “להרחיב” את איסוף הנתונים אינם מבטלים את הצורך בהנחות רלוונטיות, אלא לכל היותר מצמצמים את מרחב השגיאה תוך המשך תלות באינטואיציה ובמסגור.
הצד השווה כהכללה מדעית ופירכה כהתקפה על הטבלה
המרצה מתאר הכללה מדעית כצד שווה: בחינת מקרים שונים עם פירכות הדדיות והסקת תכונה משותפת שמסבירה את התוצאה, כמו מעבר מתצפיות שונות לניסוח חוק כללי. “גיוון בראיות” מוסבר כהוספת שורות/עמודות שמגדילות את חוזק ההכללה, אך תמיד נשארת אפשרות לטעות ולכן זה “סבירות” ולא הוכחה מתמטית. פירכה מוסברת כטענה שהטבלה עצמה שגויה כי הפריטים אינם שייכים לאותו תחום, ולא כהפרכה של מהלך דדוקטיבי בתוך מסגרת נתונה.
חילוץ המודל מתוך טבלה באמצעות יחסי סדר בין עמודות
מוצעת שיטה לבנות גרף של יחסי הכלה/חוזק בין עמודות או שורות: כאשר בכל שורה הערכים בעמודה אחת גדולים או שווים לערכים בעמודה אחרת, נוצרת תלות שמאפשרת לייחס לעמודה החלשה אלפא ולעמודה החזקה שני אלפא או אלפא+ביתא, עם העדפה לפתרון הפשוט. חוסר חץ בין עמודות מחייב פרמטר נפרד כמו ביתא, משום שהמודל צריך להסביר גם תלות וגם היעדר תלות. נטען שמכאן אפשר לחזור לטבלה ולהשלים פרמטרים גם בצד השני, אך בגרפים מסובכים מילוי הפרמטרים נעשה בעיה מתמטית לא פשוטה.
סוגיית קידושין: “חופה קונה” כטבלה מתרחבת של קל וחומר, צד שווה ופירכות
המרצה עוקב אחרי סוגיה בקידושין שבה רב הונא אומר “חופה קונה מקל וחומר”, מכסף שאינו גומר וקונה אל חופה שגומרת שתתקנה. הגמרא פורכת “מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני”, ומציעה “ביאה תוכיח”, אך נפרך “מה לביאה שכן קונה ביבמה”, ואז בא “כסף יוכיח וחזר הדין” כמבנה של צד שווה. הצד השווה נפרך ב“מה לצד השווה שבהם שכן הנאתן מרובה”, ומובא “שטר יוכיח” שאין בו הנאה, אך נפרך “מה לשטר שכן מוציא בבת ישראל”, ואז נבנה צד שווה מסדר גבוה יותר בין כסף וביאה מול שטר, ונפרך ב“מה לצד השווה שבהם שכן ישנם בעל כורחה”.
תשובת רב הונא והבהרת “משקוף ומזוזה” בתוך הסוגיה
רב הונא משיב “כסף מאישות לא אשכחן בעל כורחה” ומנתק את דוגמת בעל כורחה של כסף מאמה עברייה מתחום אישות, כך שהצירוף לטבלה באישות אינו תקף. התמונה הכוללת מוצגת כתהליך שבו הגמרא מוסיפה עמודות של מלמדים ופירכות, ולעיתים בונה “צד שווה בריבוע” שבו אחד המרכיבים הוא עצמו צד שווה, מה שמקשה על אינטואיציה אנושית לעקוב ללא מנגנון חישובי. המרצה מסיים בדוגמה אישית על קל וחומר בתוספות שטבלה של שלוש על שלוש בלבלה “כל הישיבה”, בעוד שציור טבלה וחישוב נתנו תוצאה ברורה, ומתוך כך הוא מדגיש את יתרון המתודה החישובית כשמאבדים את האינטואיציה.
תמלול מלא
[הרב מיכאל אברהם] בואו נסכם רגע איפה אנחנו עומדים. דיברתי קצת על הקל וחומר והראיתי ככה
[Speaker C] בקצרה רק להיכנס לעניינים, שהטענה
[הרב מיכאל אברהם] הייתה שקל וחומר בדרך כלל בנוי בצורה כזאת, יש לנו איזה שתי פעולות ושתי רשויות, אפס אחת אחת ופה יש סימן שאלה. והטענה שלי הייתה שאנחנו עושים בעצם שני סוגי מילוי, או אפס או אחת, כאשר במילוי אחד אני יכול להראות שזה יש לו אלפא ושני אלפא, זה דורש שני אלפא וזה דורש אלפא. המודל הזה מסביר את הטבלה במילוי אחד, נכון? אם לזה יש עוצמה של שני אלפא אז הוא יצליח לעשות את זה, הוא יצליח לעשות לחייב בחצר הניזק ולחייב ברשות הרבים. הוא יצליח לעשות את שניהם כי יש לו מספיק כוח. ולזה יש רק כוח אלפא, אז בשביל זה זה לא מספיק, אבל בשביל זה זה מספיק. אז המילוי הכחול זה המודל שלו. ובמילוי האדום אנחנו רואים שיש תלות, נכון? אחד אפס ואפס אחת. לכן ברור שאם פה יהיה אלפא ופה יהיה ביתא, פה יהיה ביתא ופה יהיה אלפא. נראה שזה הפתרון למילוי אפס, אתם רואים שלזה יש כוח אלפא אז את זה הוא לא מספיק לעשות כי פה צריך כוח ביתא. ולזה צריך אלפא אז הוא עושה אותו. פה ביתא אז הוא עושה את זה כי פה מספיק ביתא, ואת זה הוא לא עושה כי צריך אלפא. אוקיי, בעצם יש פה איזה שהיא תלות ולכן המסקנה הייתה שעדיף המילוי הכחול. כי במילוי הכחול הפתרון הוא פתרון פשוט יותר. אנחנו בוחרים תמיד את הפתרון הפשוט יותר. הפתרון הכחול יש לנו רק פרמטר אחד, רק אלפא. במילוי האדום ההנחה היא שאנחנו צריכים להיזקק לשני פרמטרים נפרדים. זה מה שהיה לגבי קל וחומר. עכשיו בפעם הקודמת עשיתי עוד צעד כי המטרה שלי הייתה להראות למה מאוד חשוב המודל הזה, הפרמטרים האלה שאני קורא. אולי אני רק אבהיר, אני אחזור רגע להבהיר מה היה היחס בין הפרמטרים לבין המשתנים שבטבלה. פה נגיד שאנחנו מדברים על שן ורגל וקרן. שן ורגל וקרן זה שני מזיקים. חצר הניזק ורשות הרבים, או סליחה, רשות הרבים וחצר הניזק זה רשויות. והטבלה מראה לי מה עושה מה. זאת אומרת אם שן ורגל פטור ברשות הרבים וחייב בחצר הניזק, קרן חייב ברשות הרבים, אז לכן הוא חייב גם בחצר הניזק. מה זה האלפות ביתות האלה? זאת אומרת פה זה השחקנים שעל הלוח, הרשויות והמזיקים. האלפות והביתות האלה הם תכונות של הרשויות והמזיקים שלא זיהיתי מה התכונות האלה, אבל הראיתי שיש תכונות כאלה, שהמבנה של התכונות בקרן ובשן ורגל הוא זה שמחולל את התוצאות ההלכתיות. זאת אומרת לכן אני קורא לזה מודל. זאת אומרת בתוך הקרן, שן ורגל, חצר הניזק ורשות הרבים, יש להם איזה שהם מאפיינים, והמאפיינים האלה בעצם קובעים למה קרן מצליחה לעשות את זה ולא את זה, ולמה שן ורגל מצליחה לעשות את זה ולא את זה. כי לשן ורגל יש תכונה כזאת וכזאת. נגיד שזה היזק כדרכו. היזק כדרכו נגיד שזה יהיה, כן, נגיד אם אנחנו אומרים
[Speaker D] ששן ורגל זה איי, אז היזק כדרכו נגיד זה אלפא.
[הרב מיכאל אברהם] ולכן אם משהו מזיק כדרכו הוא פחות מתחייב, הוא לא מתחייב ברשות הרבים. בסדר? זה איך שלא כדרכו או משהו כזה. זה ניסיון לאתר את המשמעות של הפרמטרים האלה. אבל בעצם ההנחה הבסיסית היא שביסוד כל הלכה וכל סט של הלכות שאנחנו מסתכלים עליו עומדים מאפיינים כלשהם. מאפיינים תיאורטיים. וזה קצת מתקשר, דיברנו פעם על, דיברנו ממש כשלא היה לוח, בשיעור הזה שלא היה לוח, אז דיברתי על טעמא דקרא. והרמב"ם שמה, נדמה לי שהזכרתי אותו, שהרמב"ם במורה נבוכים אומר שיש כאלה שקל בעיניהם, קשה בעיניהם לתת טעמים למצוות, כי אז זה הופך את המצוות למשהו אנושי. אם אין להם טעם אז זה כנראה משהו אלוקי. אז אני ממשיך פה בעצם את כיוון המחשבה הזה ואני אומר זה לא גזירות הכתוב סתם, אלא מאחורי הקביעה של התורה ששן ורגל פטור ברשות הרבים וחייב בחצר הניזק וקרן חייב ברשות הרבים, עומדת תפיסה כלשהי. זה לא סתם נקבע. התפיסה הזאת אני לא יודע מהי, היא לא כתובה בתורה. הדרך הזאת עוזרת לי לנסות ולהבין מה היא התפיסה מתוך הדינים. אני מסתכל על הדינים ואני רואה מה בעצם עומד מאחורי זה. עכשיו זה לא שלם כי אני לא מזהה מה זה אלפא ומה זה ביתא. אין לי דרך ישירה לזהות. אני יכול אחר כך להסתכל ולראות אם יש מאפיין מסוים שהוא קיים יותר חזק בקרן מאשר בשן ורגל, אני יכול לנסות ולראות מה המשמעות שלו מסברא. אבל זה כבר שאלה של פרשנות. למה אני אומר את זה? כי בשיעור הקודם ניסיתי להראות את החשיבות של האבחנה הזאת בין הדינים לבין המאפיינים שמחוללים את הדינים. ומה שראינו בשיעור הקודם זה שיש ראינו את ההיסק של הצד השווה, ואמרתי זה בעצם אפשר לראות את זה בטבלה כאן. היסק של הצד השווה, בואו נסתכל רגע פה יש נסתכל על זה בתור ארבעת אלה של המקורות בינתיים. בסדר? אז זה היסק של הצד השווה. מה זה אומר היסק של הצד השווה? נסתכל רגע על ארבעת אלה. ארבעת אלה יש פה בעצם קל וחומר, נכון? זה מבנה של קל וחומר. אנחנו כבר יודעים שהוא מתמלא בהיכנשהו. אוקיי? עכשיו אנחנו אומרים יש פירכא על הקל וחומר. תמיד פירכא תראה ככה. אוקיי, קל וחומר נפל. עכשיו ננסה מכיוון אחר. עכשיו אנחנו עושים קל וחומר מבור. בסדר? קל וחומר כזה. אנחנו נראה גם על זה יש פירכא, הפירכא הזאת, אז גם זה נפל. ואז אנחנו אומרים וחזר הדין בלי להוסיף שום דבר. בואו לא נוסיף עוד כתוב, אלא פשוט מציירים את הטבלה הגדולה עכשיו, כבר לא מסתכלים רק על טבלה של שלוש על שתיים, אלא מסתכלים על טבלה של שלוש על ארבע. ואם תסתכלו על הטבלה כולה עם שניהם ביחד זה כן עובד. זה בעצם מה שעושה הצד השווה. בסדר? ואני ניסיתי להראות שהצד השווה גם הוא בעצם מבוסס על איזה שהם פרמטרים מיקרוסקופיים. גם מאחורי זה יושב הסבר, זה לא סתם איזה הוקוס פוקוס כזה. עכשיו ניסיתי גם להראות דרך הטענה הזאת שיש הסבר, ניסיתי להראות את המשמעות של פירכת צד חמור. ראינו בגמרא במסכת מכות שיש מצבים שבהם הגמרא פורכת על צד שווה והיא אומרת מה לשני המלמדים שכן יש בהם צד חמור. עכשיו תוספות כבר מקשה והריטב"א וכולם, כן כל הראשונים, אז אם ככה אז הפלת את כל הלוגיקה של צד שווה.
[Speaker D] איפה זה בדיוק?
[הרב מיכאל אברהם] במכות דף ד. אז הראשונים שואלים בעצם הרי מה הלוגיקה של צד שווה? יש לנו שני מלמדים שרוצים ללמוד על C. עכשיו פה יש איזה תכונה שאין פה, ופה יש תכונה שאין פה, ויש גם תכונה משותפת לכולם. בסדר? אז אנחנו בעצם אומרים אני מנסה ללמוד מ-B ל-C. אני אומר לא, מה ל-B שכן X, תאמר ב-C שאין לו X. אני מנסה ללמוד מ-A. ואז לא מה ל-A שכן Y, תאמר ב-C שאין לו Y. בסדר? עכשיו אני אומר וחזר הדין, הצד השווה שניהם יש Z וגם לו יש Z, אז לכן אפשר ללמוד משניהם ל-Z. עכשיו אם אנחנו עושים פירכת צד חמור אז אי אפשר לעשות את זה. כי מה שאנחנו אומרים מה ל-A אם זאת אומרת איך פורכים צד שווה? איך באמת פורכים צד שווה? כאשר מוסיפים פה W, ופה אין W. נכון? ואנחנו אומרים מה לשני המלמדים שכן W. למה זאת פירכא? כי יכול להיות שהדין שיש בשני המלמדים לא נובע מ-Z ואז הוא היה קיים גם פה כי פה יש Z, אלא נובע מ-W. ו-W אין פה. אז לכן זאת פירכא, אתה לא יכול לדעת. אמרנו בשביל פירכא מספיק להראות שזה לא הכרחי. לא צריך להוכיח שזה לא נכון, אלא כיוון שיש הסבר אלטרנטיבי זה כבר מספיק בשביל להיות פירכא. עכשיו אם אין W אז יש צד שווה, נכון? אם אין W אז הכל בסדר. אבל פתאום מתברר שבכמה מקומות הגמרא אומרת לפחות לפי תנא אחד שיש פירכא ממבנה כזה מה ל-A ו-B שכן יש להם צד חמור. זאת אומרת ל-A יש את Y ול-B יש את X. עכשיו אם זה המצב אז כל צד שווה שבתורה יורד. זה המבנה של צד שווה תמיד. ולכן הראשונים מתלבטים איך להבין את הדבר הזה של פירכת צד חמור ולהשאיר עדיין את הלוגיקה של צד שווה. איך זה יכול להיות? והם נותנים כל מיני הסברים. אני הצעתי את ההסבר שמבוסס על הפרמטרים המיקרוסקופיים, ומה שבעצם רציתי לטעון זה שבמקום שבו ה-X וה-Y הם דינים, זאת אומרת מה ל-A שכן יש לו דין Y ומה ל-B שכן יש לו דין X, אז אפשר להראות פירכת צד חמור. ולמה? כי יכול להיות ששני הדינים X ו-Y משקפים את אותו פרמטר.
[Speaker C] שהוא
[הרב מיכאל אברהם] לא קיים פה, רק שהוא עולה ברמה ההלכתית הוא עולה פה בצורה כזאת והוא עולה פה בצורה כזאת, ואז זאת באמת פירכא, כי כשאני מראה שיש אותו מאפיין לשני המלמדים ואין אותו בלמד, זה
[Speaker E] כמו זה, בדיוק, זה כמו זה.
[הרב מיכאל אברהם] לעומת זאת, אם האיקס והוואי והזד הם פרמטרים עובדתיים ולא הלכתיים, אז אין דבר כזה, אין פירכת צד חמור. וזה באמת מה שהתוספות ימצאו, פירכת צד חמור במקום שמאפיינים עובדתיים, ולמדו נזיר, שהמאפיינים עובדתיים, אבל בבבא קמא למשל המאפיינים עובדתיים. תחילת עשייתו לנזק, דרכו לילך ולהזיק, כוח אחר מעורב בו, כל אלה מאפיינים עובדתיים. נכון? מי שפטור ברשות הרבים, פטור על כלים, פטור על טמון, אלה מאפיינים הלכתיים. אבל המאפיינים של דרכו לילך ולהזיק וכולי, זה מאפיינים עובדתיים. אוקיי. אז זה הבאתי, קפצתי קצת מהסדר שבו אני אגיע אליו עוד מעט, אבל קפצתי ישר אליו בשיעור הקודם כדי להראות למה חשובה האבחנה הזאת בין הדינים לבין המאפיינים שמחוללים אותם. כי אם תחשבו בעצם הדבר הזה הוא סוג של אנליזה כימית. כשאנחנו לוקחים איזשהו חומר מסוים אנחנו רוצים לראות איזה מרכיבים יש בו. אנחנו מעמידים אותו בכל מיני ניסויים במעבדה, אנחנו שופכים לתוכו חומר מסוים ורואים האם הוא לא יודע מה מתפוצץ, מתחמם, מצטבע, עושה כל מיני דברים. עכשיו אני אומר, אם שני חומרים שונים מגיבים אותו דבר למשהו שלישי, כנראה שיש להם משהו משותף, אלפא. אז אני רושם בשניהם אלפא. לעומת זאת למשהו אחר זה מגיב כך וזה מגיב אחרת. אז אני אומר אה, לזה כנראה גם יש בטא ולזה אין את בטא. ואז אני בונה את המרכיבים הכימיים שיש בתוך החומר מתוך התופעות. אני מסתכל על תופעות, זה מה שאני רואה במעבדה, ומתוך התופעות בדרך של אלימינציה אני מנסה לחפש מה המרכיבים שיש בתוך החומר. זה בדיוק מה שאנחנו עושים כאן. זאת אומרת, זאת אנליזה כימית של ההלכה. אני מנסה להראות דרך ההלכות מה בעצם המרכיבים הכימיים שמחוללים את ההלכות. עכשיו אין לי דרך לדעת ישר מה התיאוריה של התורה, היא לא אומרת לי. אז מה אני עושה? מסתכל דרך ההלכות ואומר אה, אם ההלכה הזאת קיימת באיי אבל לא בבי, כנראה שבאיי יש איזשהו מרכיב כימי שאין אותו בבי. ואם באיי ובסי, אם סי גם עושה את זה, אז גם בסי יש את המרכיב הזה. ואם שניהם עושים משהו שלישי אז יש להם עוד מרכיב שאין בבי וכן הלאה. זה בעצם מה שאנחנו עושים כאן. צריך להבין את הטענה הבסיסית. רק היה פה קודם מישהו שביקשתי ממנו לחכות? לא זוכר כבר. אוקיי.
[Speaker C] ובשן ורגל יש זה סביר שיש הבדל בין רשות הרבים לרשות היחיד. אבל אני לא זוכר כרגע, אבל יש הרבה קל וחומר בגמרא שזה מאוד פורמליסטי, שאתה שואל יש פה את אלפא ואת הבטא, אבל מה הקשר בין זה לזה? והם אומרים את זה.
[הרב מיכאל אברהם] הנקודה פה היא זאת שאלה מצוינת, ובשביל לענות עליה אני צריך קצת זמן, אבל אני אעשה את זה כמה דקות רק בשביל כי זה באמת שאלה טובה.
[Speaker D] אני חושב שלא הבנתי את השאלה, לא יודע אם כולם
[הרב מיכאל אברהם] אה לא, השאלה היא כזאת, תראו, השאלה היא כזאת. דיברתי על הקל וחומר ממשקוף לבגד ארבע כנפות. זוכרים? אמרנו מה משקוף שפטור מציצית חייב במזוזה, בגד ארבע כנפות שחייב בציצית אינו דין שיהיה חייב במזוזה? זאת אומרת, למה הקל וחומר הזה לא נכון? לכאורה זה בנוי אותו דבר כמו כל קל וחומר בתורה. בגלל שברור לנו שאין קשר. אין קשר בין הרכיבים הכימיים, מה שמחייב מזוזה לרכיבים כימיים שמחייבים בציצית. עכשיו מאיפה זה ברור לנו? לא יודע, תחושה כזאת, אינטואיציה, סברה, לא יודע בדיוק מה, וזאת התחושה. מה זה אומר? זה אומר שמאחורי קל וחומר או בניין אב או צד שווה וכל הדברים האלה יושבת עוד הנחה. זה בעצם מה שאמרת. יושבת איזושהי הנחה שזה שייך לאותו שדה סמנטי, לאותו הקשר. זאת אומרת שהם מאופיינים באותם פרמטרים מאותה משפחה שמשחקים על אותו מגרש. ואז אני יכול להשוות ביניהם. עכשיו את הדבר הזה אני עושה כאשר אני כותב את הטבלה, עוד לפני הניתוח. ברגע שכתבתי טבלה של נתונים או הטבלה הזאת, בעצם אמרתי בזה שכל החבר'ה האלה הם מאותה משפחה. זאת אומרת שאני יכול לעשות עליהם את הניתוח. כי הבעיה, לא תמצאו פירכא על הקל וחומר מהמשקוף לבגד ארבע כנפות. ברגע שהייתי כותב את הטבלה הזאת, הקל וחומר היה בסדר גמור. הבעיה הייתה בזה שכתבתי את הטבלה. כי כשאני כותב אותם בטבלה אחת אני בעצם אומר כולם שייכים למסגרת מחשבתית אחת ואז אני צריך להתחיל לדון. לכן בניגוד למה שאולי נדמה, וזה לקח לי זמן להבין את זה, אבל בניגוד למה שאולי נדמה שיש פה ממש מתמטיקה. זאת אומרת זה נראה כמו משהו, עוד מעט אתם תראו. אני יכול בחישוב, אני נותן למחשב הוא יעשה קל וחומר, בניין אב, פירכות, צד שווה, מה שאתם רוצים בכל רמת מורכבות שלא תהיה והוא יוציא תמיד את התוצאה הנכונה, לפחות בכל המקרים. יוציא את התוצאה הנכונה, זאת אומרת זה הופך להיות ממש מתמטיקה, כמו דדוקציה. למה זאת לא מתמטיקה? כי הדברים האלה הם לא דדוקציה, זאת אומרת ההיסקים ההלכתיים, על זה דיברנו כבר. בעצם זה הנושא שלנו. דיברתי על פוזיטיביזם. אנחנו החלק הזה הוא החלק האחרון של הסדרה על פוזיטיביזם, ובעצם מה שאני מנסה להראות זה להראות את הלוגיקה של חשיבה לא דדוקטיבית, של חשיבה לא הכרחית, לא תקפה לוגית. אז איפה באמת זה לא לוגיקה אם יש לי אלגוריתם שאומר תן לי את הנתונים ואני אגיד לך מה התוצאה? אין פה חכמות, זה לא יכול לטעות, זה תמיד עובד, אז מה בין זה לבין לוגיקה? ההבדל הוא בבניית הטבלה. זאת אומרת פה אנחנו צריכים להניח כל מיני הנחות כשאנחנו בונים את הטבלה. השאלה את מי לצרף לטבלה. למה לא להכניס פה גם, אני לא יודע מה, את זה שחזיר אסור לאכול אותו? גם חזיר אסור לאכול. השן והרגל מותר לאכול, הקרן מותר לאכול, הבור גם מותר לאכול, לא טעים אבל מותר. את החזיר אסור לאכול. למה לא מכניסים את זה פה? כי ברור לי שהאיסור לאכול הוא לא ממשפחה של חיובי נזיקין. זאת אומרת זה לא נשלט על ידי אותם מרכיבים, אותם מאפיינים. אז פה אני כבר מכניס איזה שהן הנחות, הרבה פעמים אני אפילו לא מרגיש בזה, אבל אני מכניס איזה שהן הנחות בעצם זה ששמתי את הכל בטבלה אחת.
[Speaker E] או מה הכנסתי לטבלה ומה לא הכנסתי לטבלה.
[הרב מיכאל אברהם] במובן מאליו. כן. אז אני אומר, זה שבניתי טבלה, את מה הכנסתי לטבלה ואת מה לא הכנסתי לטבלה, בצדק, לא תמיד ברור. אני מסכים, זה לא תמיד ברור.
[Speaker C] נראה לי עוד פעם שאני חייב להקפיד שיש דוגמאות בגמרא שזה יותר דומה למשקוף וציצית.
[הרב מיכאל אברהם] מה שאני טוען זה שבגמרא אם תמצא דוגמאות כאלה, כנראה שאתה טועה. זאת אומרת שהגמרא הניחה שיש קשר בין הדברים. על כמה מהמקומות שניסיתי לבדוק אגב, הצלחתי להראות שיש קשר. זאת אומרת אפשר לקחת קל וחומר של רבי חייא קמייתא, למדנו את זה לא מזמן. הקל וחומר של רבי חייא קמייתא, שלא תהא הודאת פיו גדולה מהעדת עדים מקל וחומר. בבבא מציעא שמה, שאומרים שיש חיוב מודה במקצת, מי שנתבע במאה ומודה בחמישים אז הוא צריך להישבע על שאר החמישים. מה קורה אם באים עדים ומעידים על החמישים שהוא חייב חמישים? אז אומר רבי חייא הוא חייב גם שמה להישבע על השאר. למה? כי יש קל וחומר. הודאת פיו היא לא חזקה כמו עדים. אם היא מחייבת שבועה, עדים בוודאי מחייבים שבועה. עכשיו פה זה קל וחומר שלא מתחיל בכלל. שואלים שמה, מה הקשר בכלל? מי דיבר על עוצמת הראיה? מה זה קשור עוצמה? קודם כל זה בכלל לא ברור שזה באמת היחס, שהודאת פיו באמת חלשה יותר מעדים. זה לא נכון, הודאת פיו כמאה עדים. אבל נגיד שזה גם נכון, אז מה זה משנה עד כמה הראיה שלך חזקה לחמישים הראשונים לגבי החיוב שבועה על החמישים השניים? מה זה קשור בכלל? מה זה מן קל וחומר זה? עכשיו, זה דוגמה לקל וחומר כזה שאולי רב חיים מדבר ממש עליו, אני לא זוכר מי מדבר ממש עליו ומביא את הדוגמה. הבאתי את הקל וחומר של הנחשים פעם בהתחלה, שדיברתי שרב חיים אומר שקל וחומר זה מההגדה של בריסק, שמביאים שמה, לא הבאתי את זה? אתם יודעים שבחד גדיא, אז יש שמה שלושה עשר מי יודע, שלושה עשר מידיא. מה זה מידיא? מידות. איזה מידות?
[Speaker B] קל וחומר?
[הרב מיכאל אברהם] הטכסים, נכון? בהגדה של פה, בהגדה של חסידים אתם תמצאו השם השם אל רחום וחנון ומרבה חסד, בהגדה של בריסק מה זה שלושה עשר מידיא? קל וחומר, בניין אב, גזירה שווה, קל וחומר, בניין אב משני כתובים, זה השלושה עשר מידיא. עכשיו שתסתכלו שם בהגדה של בריסק, אז אתם תראו שהוא מביא שמה איזה שטיקל של רב חיים שזה נקרא מבית לוי כמדומני, גרליץ. אז הוא מביא שמה מרב חיים שקל וחומר זה עניין פורמלי, זה לא ההיגיון הרגיל שלנו. זה מסוג הכת הזאת שהרמב"ם מדבר עליה, אלה שאומרים שדבר הגיוני הוא אנושי, זה לא יכול להיות שיש בתורה דברים הגיוניים. אז הוא אומר קל וחומר נדמה לכם זה הגיוני, טעות טעות. זה משהו פורמלי. הוא מביא איזה קל וחומר של נחשים מבראשית רבה בהתחלה, שנחשים עשו קל וחומר בעצמם, לא משנה, שזה לא הגיוני. וקל וחומר של רבי חייא קמייתא גם שמה ראיתי מישהו שמביא בדיוק אותו דבר, קל וחומר זה לא עניין הגיוני, ובשני המקומות אני יכול להראות למה זה כן הגיוני. זאת אומרת בקיצור ההנחה שלי זה שכשחז"ל שמו את הדברים בקופסה אחת, בטבלה אחת, ועשו קל וחומר או בניין אב או צד שווה, הם הניחו שזה אותו דבר. אם לנו נראה אחרת צריך לחשוב למה חז"ל הניחו ככה, אבל הם וודאי הניחו את זה, כי לא עושים סתם דברים פורמליים כמו המשקוף והציצית.
[Speaker B] ההבחנה בין צד חמור עובדתי ומשפטי קצת קשה לי, זאת אומרת, מכיוון שמאחורי כל דבר לכאורה עומד רק איזו סברה משפטית. נגיד, נגיד עם אש שדרכו הולך ומזיק, אז יש סברה יותר לחייב אותו על הנזק. אז אותו דבר אם זה פטור, אז יש אולי סברה לא לחייב אותו על הנזק. אבל הסברה מאחורי שני הדברים זה בעצם סברה משפטית. נכון. אחרת הוא לא שייך פה.
[הרב מיכאל אברהם] זה בדיוק מה שאני טוען.
[Speaker B] אה, אוקיי. טוב, אז לא, אבל פה אתה רצית להגיד שלפרוק את הקושיה הזאת על ידי הבחנה שבמקום אחד מדברים על רק על צד חמור עובדתי ובשני, אבל ההבחנה הזו היא, השאלה אם ההבחנה הזו נכונה. לא, ברור שכן.
[הרב מיכאל אברהם] דווקא בגלל מה שאתה אומר. דווקא בגלל מה שאתה אומר. כי מה אני אומר? אני אומר ככה: אם שני הדברים האלה הם מאפיינים עובדתיים, זה אלפא ובטא נקרא להם, אז אי אפשר לפרוך פירכא דצד חמור. זה הצד השווה הרגיל. מה שאני טוען, שבמקום שהמאפיינים האלה הם מאפיינים הלכתיים, נכון שמאחורי כל מאפיין הלכתי יושב מאפיין משפטי או עובדתי, אבל יכול להיות שזה אותו מאפיין. זה שההלכות הן שונות, איקס וואי, זה לא אומר, כי יכול להיות שאותו אלפא עצמו בבור עושה וואי ובאש עושה איקס. וכיוון שכך, למרות שיש פה שני מאפיינים שונים, בגלל שמה שחשוב זה העניין המשפטי ולא העניין ההלכתי, זה בדיוק הנקודה.
[Speaker B] אז העובדתי, אבל אני אומר, העניין המשפטי זה עומד גם מאחורי ההלכתי וגם מאחורי העובדתי. הרי העניין המשפטי זה סיבה לחייב או לפטור בנזק. אוקיי, כן. סיבות שונות. אבל יכול להיות סיבות שונות לפטור בנזק.
[הרב מיכאל אברהם] פעם אחת פטרו אותך כי זה לא שלך, פעם אחרת פטרו אותך כי לא התרשלת. נכון, בסדר.
[Speaker B] זה אומר שזה סיבות שונות. אבל תמיד, כלומר הצד תמיד הוא הצד המשפטי. ברור, אבל אמרתי, זה נראה לי הבחנה בין עובדתי להלכתי.
[הרב מיכאל אברהם] בעובדתי כשאני מדבר על עובדתי אני מתכוון למה שאתה מתכוון משפטי. זאת אומרת, עובדתי הכוונה איזה עובדה רלוונטית מבחינה משפטית גרמה לזה שאנחנו נפטור אותו. מה יש בשן ורגל שפוטר אותו ברשות הרבים? שזה סברה משפטית. אני אומר, זה שדרכו ללכת שמה וזה מצוי, זה סברה משפטית. אני קורא לזה מאפיין עובדתי כי זה נזקק לעובדה, אבל ברור שהמשפט קובע אם העובדה הזאת היא עובדה רלוונטית. והסברה המשפטית אומרת שאם דרכו ללכת עם הבהמה שלו ברשות הרבים וההיזק הוא מצוי, אז הבעלים לא צריך להישמר. וכיוון שכך יש סברה משפטית לפטור אותו. אבל יש הרבה סברות משפטיות שיכולות לפטור. והשאלה אם מאחורי שתי הלכות שונות בהכרח יושבות שתי סברות משפטיות שונות. אני טוען שלא. או לפחות רבי יהודה שפורך פירכא דצד חמור טוען שלא.
[Speaker F] וזה קצת מתנגד למה שאמרת לגבי חזיר. לא, אתה לא מביא חזיר בתוך הטבלה, משום שהוא, אפילו שזה אסור לאכול, הוא לא רלוונטי. עכשיו אתה אומר אולי יש איזה צד רלוונטי. אנחנו מבינים מה זה צד רלוונטי שיושב מאחורי ה…
[הרב מיכאל אברהם] אבל יש לנו אינטואיציה בכל זאת מה כן ומה לא.
[Speaker F] אבל למה אתה מביא אותו בתוך הטבלה כשמדובר…
[הרב מיכאל אברהם] אני אעשה עוד שני משפטים מאותה הרצאה שאמרתי שאני לא אעשה. תראו, יש בפילוסופיה של המדע יש, אולי פעם דיברתי על זה אני כבר לא זוכר, שנים שאנחנו פה. יש תופעה מאוד מעניינת. יש היסטוריון בריטי בשם קאר, והוא כתב ספר שנקרא מהי היסטוריה? בעברית, אני לא זוכר, זה תורגם מאנגלית. מהי היסטוריה? ושמה הוא אומר שיש בעיה עם התיאור הבייקוני של מחקר היסטורי. פרנסיס בייקון היה בנה את הלוגיקה של המדע המודרני, הלוגיקה האינדוקטיבית הוא קרא לזה, במאה ה-16. והוא אמר שאנחנו בעצם עושים אלימינציה של עובדות. אנחנו מסתכלים על העובדות מהם מה שאנחנו מדברים עליו פה. אנחנו אוספים עובדות, נגיד אנחנו רוצים לדעת מי ניצח למה למה בלייכר ניצח את נפוליאון בקרב ווטרלו. בסדר? אז אני אוסף עובדות על החיילים שלו, על החיילים שלו, על הטקטיקה שלו, על המורל, כל מיני דברים כאלה, ודרך זה אני מבין למה מישהו ניצח. ככה עובד היסטוריון צבאי במקרה הזה. זאת אומרת הוא מנסה דרך העובדות להסביר את ה… סליחה, דרך הנתונים המיקרוסקופיים, האלפא בטא האלה, להסביר את העובדה, הוא ניצח. זה העובדה, זה בעצם האחד או אפס של הטבלה. עכשיו הוא טוען, הקאר, טוען שלמעשה זאת תפיסה נאיבית של העבודה. כך הבין פרנסיס בייקון. את העבודה של מחקר מדעי. אתה אוסף עובדות, בתוך העובדות אתה מחלץ את התיאוריה. הוא אומר זה לא יכול להיות נכון. למה? אל תבלבלו אותנו עם עובדות. מה גורם לניצחון במלחמות? אנחנו עכשיו באים לראשונה לבדוק את הסוגיה הזאת. כן? אנחנו מלומדים צבאיים, אנחנו רוצים, חוקרי צבא. אנחנו רוצים לבדוק מה גורם לניצחון במלחמות. ועכשיו מתחיל המחקר. אין לנו שום מידע. אז אנחנו ניגשים לכל מיני קרבות ובודקים מי ניצח, עובדות, ומנסים מתוך זה להבין מה גורם לניצחון צבאי. עכשיו יש אינסוף עובדות.
[Speaker D] עכשיו השאלה איזה עובדות אתה בוחר? איזה עובדות אני אבחר?
[הרב מיכאל אברהם] האם צבע המכנסיים זה עובדה רלוונטית? האם הגובה של האמא של השליש של הגדוד הרביעי זה עובדה רלוונטית? מה עובדה עכשיו? תזכרו, אין לנו שום מושג מה גורם, אין לנו שום מושג מה גורם לניצחון בקרב, לניצחון צבאי. לכן אין לנו דרך לדעת מה זאת עובדה רלוונטית. אז מה אנחנו עושים? טוב, נאסוף את כל העובדות. נאסוף את כל העובדות לא נגמור אף פעם. יש אינסוף עובדות. אז איך אנחנו יודעים איזה עובדות לאסוף? מה שבעצם קאר טוען, ואגב טוענים את זה במ מדעי הטבע במקביל אליו, החבר'ה האלה לא יודעים אחד על השני, המפל טען אותה טענה במדעי הטבע. הטענה היא בעצם שכשאתה ניגש, אתה לכאורה, פרנסיס בייקון לימד אותנו שהתיאוריה בנויה על העובדות. אבל הוא לא שם לב שגם העובדות בנויות על התיאוריה. כי כשאתה מחליט איזה עובדות לאסוף, אתה בעצם מניח במובלע איזשהו סוג של תיאוריה. אתה אומר לעצמך מי הן העובדות הרלוונטיות. אוקיי? ואז אתה אומר, אה, אלה עובדות רלוונטיות, נאסוף אותן. טוב, אבל אם אתה יודע כבר את התיאוריה בשביל מה העובדות? אתה כבר יודע. זה לא ככה. זה יותר עדין. יש לך השערה מה יכול להיות. אתה לא יודע. אבל אתה יודע מה לא. זאת אומרת, אתה יכול לנחש. ומה החשיבות של כל דבר אתה לא יודע את הפרטים. אז אני יודע איזה עובדות לא צריך לאסוף. לפעמים אגב אני טועה. זה אמרת, לא בהכרח. אבל אני יודע, יש לי איזושהי אינטואיציה ראשונית לפני שאני מצויד בתיאוריה, יש לי אינטואיציה ראשונית. אז אני אוסף את העובדות שנראות לי רלוונטיות. מתוכן אני מנסה באמת לראות איזה עובדות גורמות בכל המקומות לניצחון בקרב. ואז אני חוזר ובונה את התיאוריה שהייתה לי אינטואיציה לגביה בהתחלה בצורה יותר מפורשת. אחרי זה אגב זה עסק ממשיך. ואחרי זה אני אוסף עוד עובדות בעוד קרבות, אני מנסה לראות אם זה עובד. אם זה לא עובד צריך לתקן את התיאוריה. אז עובד כל הזמן המרוץ הזה הולך מהעובדות לתיאוריה, מהתיאוריה לעובדות, וזאת טעות לחשוב שאנחנו מתחילים בעובדות ומגיעים לתיאוריה. ואותו דבר יש בספר של האוניברסיטה הפתוחה על פילוסופיה של המדע. הוא מביא שם, היה רופא יהודי הונגרי, זמלווייס, שהוא גילה את קדחת היולדות. הייתה תמותה גדולה של יולדות. אצלו הוא היה ראש מחלקה בבית חולים, ובמחלקה שלו הייתה תמותה של הרבה יולדות. במחלקה שלידו לא הייתה או היה הרבה פחות. והם ניסו להבין מה גורם לזה. ועוד לא ידעו מיקרואורגניזמים ולא ידעו שום דבר. לא היה להם מושג מה יכול לגרום לדבר כזה. הוא מתחיל לחפש, הוא אומר אולי הכיוון שהכומר מסתובב במחלקה, איפה הדלת ממוקמת, במזרח או במערב, איפה השמש, גיל הסטודנטים, לא יודע, כל מיני דברים, אתם תראו שם, יש תיאור בספר שם, דברים נהדרים. כי אין לו מושג מה גורם לזה, אז מה תחפש? אתה לא יודע איזה עובדות לחפש. זה בדיוק אותה תופעה כמו של קאר. זאת אומרת אם אתה לא יודע מהי התיאוריה, אתה לא יודע באיזה עובדות להסתכל. ואז זה נקרא לאסוף עובדות ואז לגלות מהי התיאוריה. עכשיו באיזשהו שלב זה היה ממש נס, הם החליטו לבדוק לתת לסטודנטים לשטוף ידיים. ולא היה להם מושג ששטיפת ידיים היא רלוונטית, שניקיון רלוונטי לבריאות. זה עוד לא היה ידוע. והתברר שזה העלים את האפקט. ואז התברר שהסטודנטים במחלקה שלו באו אחרי ניתוחי גוויות, אחרי פתולוגיה. היה להם קורס בפתולוגיה ואז הם באו לעבוד במחלקה והם לא שטפו ידיים. הם לא שטפו ידיים והיולדות מתו. ובמחלקה השנייה לא היו סטודנטים או שהם באו מקורס אחר, לא יודע בדיוק מה. כן? עכשיו אתם תבינו שאם אתה לא יודע שניקיון הוא רלוונטי לבריאות, מבחינתו שטיפת ידיים זה כמו אמירת תהילים בבוקר. זה בדיוק אותו דבר, סליחה על ההשוואה. זה נראה דבר לא קשור בכלל. מה זה קשור? אתה יכול לבדוק האם כולם עומדים על רגל אחת כל בוקר או כל ערב שלוש פעמים. איך זה קשור בכלל לעניין? זאת אומרת, אם אתה לא יודע איזה עובדות רלוונטיות או מה משפיע על התופעה שעליה אתה מסתכל, אתה לא תוכל לאסוף את העובדות. אבל מצד שני אם אתה יודע מה רלוונטי אתה כבר יודע את התשובה. אז מה אתה עושה? זה בדיוק מה שקורה כאן. תודה רב. עכשיו אני שנייה אחת, עכשיו אני חוזר לתשובה, לתשובה לשאלה שלך. כשאני בונה טבלה כזאת או טבלה כזאת יש לי אינטואיציה מה קשור למה, מה לא יכול להיות קשור למה כן. אני לא בא טבולה ראסה. אתה יודע מה קשור, אתה לא יודע איך בדיוק הקשר.
[Speaker D] אני עוד לא יודע, אבל אני חושב… נכון, נכון. אוקיי, יכול להיות שגם בעולם של מדעי הטבע אף אחד לא יכול
[Speaker F] היה להסביר לפני שגילו את התיאוריה. הרי יש לנו איזו אינטואיציה כזאת שמכוונת אותנו מה לחפש. אם לא הייתה אינטואיציה כזאת, היום היינו
[הרב מיכאל אברהם] עם המדע של
[Speaker F] אריסטו, צריך להבין,
[הרב מיכאל אברהם] כי היינו הולכים ומחפשים עובדות כל הזמן עד היום לא היינו גומרים למצוא את העובדות בשביל לגלות את התיאוריות הנכונות מול אריסטו. אלא מה, יש לנו עוד לפני שאנחנו יודעים את התיאוריה, יש לנו איזו אינטואיציה שאנחנו לא יודעים להסביר אותה, מה יכול להיות רלוונטי ומה לא. ואז אנחנו אוספים עובדות ואנחנו בודקים אותם, אולי נטעה, שום דבר לא בטוח, אנחנו בודקים, לא הלך. אבל הרבה פעמים זה כן עובד וזה עושה איזו אלימינציה לא מודעת. אנחנו לא מודעים לזה אבל אנחנו עושים המון אלימינציות בלי להיות מודעים. זה כמו מה שכהנמן קורא, כן? מערכת א' ומערכת ב'. יש את דניאל כהנמן, את החשיבה המהירה הזאת הלא מודעת מול החשיבה המודעת. והרבה פעמים החשיבה הלא מודעת עובדת יותר טוב מהחשיבה המודעת. יש לנו בתוכנו איזה שהם יכולות שאנחנו מפעילים אותם בצורה לא מודעת והרבה פעמים הם מצילים אותנו הרבה יותר מאשר החשיבה המודעת שלנו. זה בדיוק מה שקורה כאן. אנחנו כשאנחנו בונים את הטבלה, אנחנו בונים אותה מתוך אותן אינטואיציות. אנחנו עוד לא יודעים באמת למה אלה כן רלוונטיים והחזיר לא רלוונטי, אבל יש לנו תחושה שזה לא מאותו סוג. כמו עם המשקוף והציצית, עכשיו כולכם צחקתם, נכון? עם המשקוף והציצית. מישהו מכם יודע להגיד לי מה מחייב בגד של ארבע כנפות בציצית? או מה מחייב משקוף במזוזה? אני לא יודע להגיד דבר כזה. אבל מצד שני גם אני צוחק שעושים לי קל וחומר כזה ממשקוף לציצית. למה? למה? כי יש לנו איזו אינטואיציה שאומרת זה לא אותו דבר, בלי שאנחנו יודעים באמת למה חייבים פה בציצית ופה במזוזה, אנחנו לא יודעים להסביר את זה. אבל לא יודע, איכשהו יש לנו איזו אינטואיציה כזאת שאומרת שזה לא מאותה משפחה, אין מה ללמוד מאחד על השני, הם לא שייכים לאותה טבלה. זה בדיוק מה שקורה כאן. אנחנו בונים את הטבלה, אחרי שבנינו את הטבלה מכאן ואילך אנחנו אנשי מדע. הכל מוסבר, יש לנו טכניקה איך עושים את זה, מוציאים את הפרמטרים המיקרוסקופיים אבל ברקע יש לנו אינטואיציה שאנחנו לא יודעים להסביר אותה. זה בדיוק קורה אותו דבר גם כאן.
[Speaker D] רציתי להגיד קודם כל לגבי הרלוונטיות של הפרמטרים, האלימינציה הלא מודעת שאתה מדבר עליה, נדמה לי שהמדע בשנים האחרונות על ידי ביג דאטה ודאטה מיינינג מנסה להיפטר מזה ומחפש מקומות שהם לא רלוונטיים.
[הרב מיכאל אברהם] לא יצליח אף פעם.
[Speaker D] אבל הוא מרחיב את זה מאוד, זה בדיוק הנקודה.
[הרב מיכאל אברהם] הוא מרחיב את זה מאוד. הוא מרחיב, אבל הוא אף פעם לא יצליח להיפטר. גם התהליך הזה עצמו הוא הרחבה. כי בעצם, מה חז"ל עשו? חז"ל לא עשו את הטבלאות האלה עם כל הניתוחים. אמרתי, אני אראה לכם, כל טבלה כזאת, תנו לי אני עושה את זה עם מתמטיקה, לא צריך לאמץ בכלל את הראש, אני אגיד לכם מה התשובה. כל טבלה של עשר על שמונה, ענק, אין לכם סיכוי לעשות את זה אינטואיטיבית. יש אלגוריתם? כן, יש אלגוריתם שאני יכול להראות לכם איך עושים את זה. עכשיו חז"ל לא ידעו את זה. איך הם עשו את זה? הם עשו את זה עם האינטואיציה. הם עם האינטואיציה הראשונית הגיעו עד הסוף. מה אני עושה כאן? אני מצמצם, בדיוק מה שאתה אמרת שאנחנו עושים. אני אומר אוקיי, חלק מהאינטואיציה אני לא אצליח להיפטר ממנו, סוג מסוים של אינטואיציה אני אצטרך להשתמש פה בשביל לבנות את הטבלה, אבל מכאן ואילך אני יכול כבר לעשות את זה בחישוב. אז אני מצמצם יותר ויותר את המקום שבו החשיבה הלא רקורסיבית שלנו עובדת, האינטואיטיבית, על חשבון, וזה מה שעושה מתמטיקה אם אתם זוכרים, הכל מתחבר פה, אם אתם זוכרים את הדוגמה של הצורות הקמורות. שמה בדיוק ניסיתי להראות את זה, שבעצם את כל אנחנו לא נפטרים מהנחות האינטואיטיביות שאנחנו לא יכולים להצדיק אותם, אנחנו מטאטאים אותם מתחת לשטיח. ואנחנו מתרכזים רק בחלק שמשם ואילך שזה מתמטיקה, שזה בדיוק מה שאני עושה כאן. זה בדיוק אותו דבר. אי אפשר להיפטר מאינטואיציות ראשוניות בלי זה אי אפשר לזוז. מה שאתה יכול לעשות זה כמה שיותר חלקים מהאלגוריתם למכן, כלומר להפוך למכני.
[Speaker D] לכן אין סיכוי שרובוטים ישתלטו.
[הרב מיכאל אברהם] ישתלטו יכול להיות שכן, אני לא יודע, אבל יחשבו כמונו אני לא חושב שיש סיכוי, נדמה לי שלא.
[Speaker D] אבל רציתי עוד משהו קטן, בקשר לזה שזה רלוונטי, יש איזה גמרא שקצת נדמה לי קצת מתקשה עם התיאוריה הזאת, זה זה של הלל הזקן עם בני בתירא, ערב
[הרב מיכאל אברהם] פסח שחל בשבת,
[Speaker D] יש שמה איזה, זה נראה כמו משקוף ומזוזה.
[הרב מיכאל אברהם] בסדר, אבל אני אומר זה מסוג השאלות האלה, אז כל קל וחומר כזה צריך להיכנס ולראות למה זה לא כמו משקוף ומזוזה אבל זה לא חשוב לי לעניין העקרוני. אוקיי, עכשיו בואו ננסה להתקדם באמת לקראת התיאוריה. תבינו שבעצם מה שאולי אני אעשה עוד משפט אחד. מה שאני עושה כאן זה בעצם לוגיקה של חשיבה מדעית, או משפטית או יומיומית זה הכל אותו דבר. זאת אותה לוגיקה. הלוגיקה שאנחנו נלמד עכשיו או שאנחנו לומדים עכשיו זאת אותה לוגיקה, אבל במקום הלוגיקה של פרנסיס בייקון אני מציע לכם עכשיו לוגיקה אלגוריתמית. אלגוריתמית לגמרי. זאת אומרת, אני אתן לכם דוגמה. כשאנחנו רוצים להסיק את חוק הגרביטציה, אוקיי? אז מה אנחנו אומרים? אני לוקח את הדבר הזה ואני עוזב אותו והוא נופל למטה. אמרתי וואו, טוב, אז זה אומר עכשיו אני שואל אם גם כשאני אעזוב את זה, זה ייפול למטה. אז אני אומר כן, אם זה נופל למטה אז גם זה נופל למטה. אבל מה לזה שכן הוא עם מרווחים באמצע. בסדר? וזה לא עם מרווחים באמצע. תזכרו, אני עוד לא יודע כלום, אז לכן אני לא יודע מה משפיע ומה לא. אני לא יודע שכל מסה נופלת למטה. אני עכשיו מחפש את החוק. אוקיי? אבל מה לזה שכן יש לו חורים? ואני אומר לוקח את זה, מפיל אותו למטה, ואני אומר גם זה נופל למטה והוא אין לו חורים. נכון, אבל מה לזה שכן הוא עשוי מפלסטיק? וזה לא עשוי מפלסטיק, אז אולי זה לא ייפול? אז אני אומר, אז זה יוכיח. וחזר הדין. לא ראי זה כראי זה, שזה עשוי מפלסטיק וזה לא. לא ראי זה כראי זה, שכן זה, זה יש לו חורים ולזה אין לו חורים. הצד השווה שבשניהם שלשניהם יש מסה. אף אני אומר שכל דבר שיש לו מסה ייפול לכדור הארץ. ההכללה המדעית זה צד שווה. זה שום דבר חוץ מצד שווה. כאשר ההכללה המדעית, יש אחד הכללים שמנחים את החוקר המדעי בדרך שלו, זה מה שנקרא גיוון בראיות. גיוון בראיות פירושו נגיד אני רוצה לדעת מה הצבע של העורבים. זה הדוגמה שתמיד מביאים פילוסופים של המדע שכל העורבים הם שחורים. המפל נדמה לי היה הראשון שתקע לנו את המוח עם זה. אז אני רוצה להוכיח שכל העורבים הם שחורים. אז אני יוצא החוצה ואני מסתכל ואני רואה שכל העורבים שאני רואה הם באמת שחורים. יופי, מצוין. אני אומר כל העורבים שאתה ראית הם עורבים ישראלים, עורבים של ארץ ישראל. אולי עורבים באוסטרליה יש להם צבע ורוד? נו טוב, אז אני הולך לאוסטרליה להסתכל. אולי זה רק אוסטרליה וארץ ישראל, אבל בלא יודע, באינדונזיה או בארצות הברית לא? אז אני הולך גם שם להסתכל. אז אם אני ראיתי חמישה עורבים בחמש יבשות, זה יותר טוב מאשר חמישה עורבים מאותו מקום. למה? למה זאת הכללה יותר מבוססת? בגלל צד שווה. בגלל שבכל אחד מחמש היבשות יש פירכה. מה להוא שכן הוא אוסטרלי? מה להוא שכן הוא אמריקאי? אז אם כן חזר הדין. לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, לכל אחד יש מאפיין מיוחד. נכון, המחשתי. לזה יש את איקס ולזה יש את וואי, אבל ברור שלא האיקס ולא הוואי הם האחראים לזה, לצבע שלהם. אז לכן כנראה שהזד אחראי, מה שנמצא אצל כולם. זאת אומרת הכללה מדעית זה בסך הכל צד שווה. זה הכל. וככל שיש יותר גיוון בראיות, אז יהיו יותר טורים בטבלה או שורות בטבלה, וככל שיש שורות בטבלה המסקנה היא יותר מוצקה. אוקיי? אבל שניה אחת, זה רק הסתברות.
[Speaker C] זה רק הסתברות יותר, לא יודע
[הרב מיכאל אברהם] הסתברות סבירות או לא יודע מה. זה לא הסתברות, סבירות הייתי קורא לזה.
[Speaker C] זה לא במעשה זה
[הרב מיכאל אברהם] סבירות הייתי קורא לזה, סבירות
[Speaker C] רציונלית אבל זה גם מוכיח. נכון, כן.
[הרב מיכאל אברהם] אז אני אומר, ברור שאפשר לטעות. מדע זה לא מתמטיקה. ולכן על מדע יש פירכות. בדיוק כמו שבהלכה, על היסק הלכתי יש פירכות. ולמה? בגלל שבאמת זה לא מתמטיקה. בסופו של דבר מה הפירכה אומרת? הפירכה אומרת ששני הדברים האלה ששמנו באותו מקום לא שייכים לאותו מקום. תחשבו על זה. עשיתי פה פירכה. יש פה סי כזה. למה זו פירכה? זו פירכה בגלל שזה מראה לי ששני החבר'ה האלה לא יושבים באותה טבלה. אין יחס פשוט ביניהם. הם לא נכון להושיב אותם באותה טבלה. אז על מה הפירכה פרכה? היא פרכה את הטבלה, לא את ההיסק שלי. ההיסק שלי הוא נכון. הפירכה מראה שהטבלה אסור היה לבנות אותה כי שני אלה לא שייכים לאותו שדה, לאותו תחום דיון. זה מה שעושה פירכה. אז בעולם המדעי בדיוק אותו דבר. זאת אומרת אם הייתי מוצא משהו בעל מסה שלא נופל לכדור הארץ, אז היו אומרים לי טוב, אז זה שצירפת את כולם, הזד שלך, כן? זה שלכולם יש מסה הוא לא הדבר הרלוונטי, יש איזה דאבליו, יש משהו אחר. כל העסק הזה הוא פשוט, זה בדיוק הלוגיקה של מדע, זו הלוגיקה של משפט, זו הלוגיקה של הלכה, זו הלוגיקה של כל דבר שהוא לא מתמטיקה.
[Speaker D] מה קורה עם כל הצירופים של המאפיינים? הם לא יכולים להשפיע?
[הרב מיכאל אברהם] כן, בטח שכן. נגיע עוד מעט. נגיע עוד מעט, רק אנחנו בינתיים קל וחומר זה דבר פשוט. נגיע לדברים יותר מסובכים, צירופים. אוקיי. היה פה עוד מישהו? אוקיי. אז מה שאני בעצם עכשיו רוצה לעשות, זה עכשיו אני רוצה להתקדם ולהראות לכם את הדבר הבא. איך אנחנו, נגיד שיש לנו טבלה מסוימת. איך אנחנו יכולים מתוכה להוציא מה ההסבר, מה המודל, מה התיאוריה. כן? אז כמו שאמרתי לכם הפעם הקודמת, אני כשיש לי טבלה עם סימן שאלה, אני ממלא פעם עם אחת, טבלה אחרת עם אפס, ואני מסביר כל אחת מהטבלאות לחוד ואני רואה איזה הסבר הוא יותר פשוט. זה מה שקובע מי הוא המילוי הפשוט יותר שאותו אני בוחר, אחד או אפס. בסדר? אז כרגע מבחינתי מה שאני צריך לעשות זה בהינתן טבלה שיש לה מילוי נתון, נגיד אחד, אני רוצה לדעת איך אני מוצא את האלפות בטאות האלה, איך איך אני מוצא את את המודל שמסביר את הטבלה. ומה שאני עושה זה ככה. נגיד שהיה פה, כן, נגיד שהיה פה אחד ולמטה. נגיד שהיה פה אחד. מה שבעצם אני רוצה לומר אני אני לוקח את ה… תתעלמו רגע מזה, אני בינתיים אני מסתכל רק על הטבלה הזאת. אוקיי? עכשיו אני מסתכל על איי ובי כשני קודקודים. איי ובי כשני קודקודים, אני מסתכל על היחס ביניהם. זה גדול מזה, נכון? נסמן את זה ככה. מה זה אומר גדול? שבכל שורה שתבדקו, מה שכתוב פה גדול או שווה למה שכתוב פה. הפוך? יש יחס פשוט ביניהם. הפוך?
[Speaker C] לא
[הרב מיכאל אברהם] משנה כרגע אם זה הולך מהגדול לקטן או מהקטן לגדול, אבל יש יחס פשוט ביניהם, אוקיי? אז לעומת זאת אם כתוב פה אפס. אם כתוב פה אפס, מה קורה בארבעת אלה? שונה. איי, בי, ואין חץ ביניהם, נכון? אין קשר ביניהם. בסדר? עכשיו הנקודה היא כזאת. אם יש יחס כזה ביניהם, נגיד אם זה אלפא, אז זה בעצם צריך להיות משהו שמכיל את אלפא. זה יכול להיות או שני אלפא, או אלפא וגם בטא. בסדר? משהו שכל מי שיעשה כל מי שיעשה את זה יעשה גם את זה. נכון? זה בעצם אז אם אני מוצא את הסדר הזה, אז אני יש לי דרך עכשיו למצוא ישר את המודל. אני אומר אני מניח שזה אלפא, בהנחה ראשונית. עכשיו אני שואל, אוקיי, מה יהיה זה? זה יהיה או שני אלפא, או אלפא וגם בטא. עכשיו כמובן שזה יותר פשוט, אז אני מעדיף את זה, זה שני אלפא. בסדר? אז אם ככה, שימו לב, זה המודל שלי. בי זה אלפא, איי זה שני אלפא. מכאן אני עכשיו חוזר לטבלה ואני אומר איי קטן הוא לא עושה אלפא והוא עושה את אלפא, סימן שאיי קטן הוא אלפא. אחרי שאני כבר יודע את אלה, אז אין לי בעיה להסביר גם את אלה, נכון? וזה עושה את שניהם, לכן הוא שני אלפא. זאת אומרת אני מתחיל עם הטורים, אפשר לעשות גם עם השורות, זה לא משנה. אני מתחיל עם הטורים, אני עושה איזשהו גרף כזה, אני בונה ממנו את הפרמטרים, ואז חוזר חזרה לאלה, למרות שלא צריך לעשות את זה אבל עקרונית אני חוזר חזרה לאלה ואני יכול למצוא גם את אלה. אוקיי? מה קורה פה? אז אני מתחיל מזה שבי הוא אלפא, אבל זה אין לו קשר אליו, לכן זה בטא. נכון? אין קשר ביניהם. לכן זה בטא. יפה. מה יקרה למשל עם טבלה כזאת? עם איי, בי וסי. כן? זו טבלה של שלוש על שלוש, נגיד תסתכלו למשל, נגיד על זה. נגיד שאני ממלא פה באחד. בסדר? עכשיו תסתכלו על זה, זה וזה. אתם רואים שזה נכנס לתוך זה, נכון? תשוו את שתי שני הטורים האלה. זה אחד, וכל אלה קטנים מזה, נכון? וגם זה נכנס לתוך זה. נכון? אז הציור בדיוק זהה. אוקיי? איך אני בונה את הציור הזה? נגיד שזה אלפא, אז זה אמרנו שני אלפא, ופה מה? שני אלפא או אלפא פלוס בטא. לא יכול להיות שני אלפא כי אז היה חץ ביניהם. לא יכול להיות שלושה אלפא, לא יכול להיות כלום, חייב להיות פה עוד משהו. לכן זה אלפא ובטא. חייב להיות. אוקיי? וכן הלאה. עכשיו ברגע שאנחנו מבינים את הדבר הזה, אפשר לעשות כל טבלה שאנחנו רק רוצים. אלא מה? יש פה עוד נקודה. בינתיים אני מנסה להראות מתוך… למה זה לא יכול להיות אלפא ובטא? למה זה לא יכול להיות רק אלפא?
[Speaker C] כי אם זה
[הרב מיכאל אברהם] היה רק אלפא אז היה חץ
[Speaker C] כזה.
[הרב מיכאל אברהם] סליחה, כזה. ואין חץ.
[Speaker C] אה, אוקיי.
[הרב מיכאל אברהם] זאת אומרת חוסר חץ גם הוא אינדיקציה. צריך להסביר כל חץ ולהסביר כל חוסר חץ. זאת אומרת המודל חייב להתאים לגמרי. כל יחס בין כל שתי עמודות צריך להיות מתואר במודל. לכן לכן נוח לעשות את זה בצורה של סרטוט, כי להסתכל על הטבלה זה לא מסובך. אני לא אעשה את זה יותר מדי, אני כבר מרגיש שאתם קצת מתעייפים מהעניין, אבל אני רוצה להראות את ההיגיון, את הלוגיקה של העניין, את האסנס של העניין. ומה שאני בעצם טוען זה שברגע שיש לי טבלה, אני יכול לצייר איזשהו סוג של צ'ארט כזה של יחסי
[Speaker C] תלות, כן, יחסי תלות בין העמודות.
[הרב מיכאל אברהם] ברגע שיש לי את יחסי התלות בין העמודות, אני יכול למלא את זה ולמצוא את המודל. ככה אני מוצא את המודל בכל טבלה. אוקיי? זה כמובן היוריסטי כי ב- גרפים מסובכים אז זה לא כל כך פשוט איך בדיוק מאכלסים אותם. זו בעיה לא פשוטה מתמטית, היה סטודנט שלנו שעשה על זה, על איך ממלאים ומצא כמה משפטים על הדברים האלה, על איך ממלאים את העניין הזה, אבל הוא לא כיסה את ה-, הוא לא פתר את הבעיה לגמרי. זאת אומרת, זו שאלה מתמטית לא פשוטה, מטופולוגיה ודברים כאלה. בכל אופן, עכשיו אז בעצם יש אבל נקודה נוספת וכאן כדי לא להתיש אני מדלג קצת. כשאתם תתחילו לבדוק, מה שעשינו, הלכנו לאורך סוגיה בקידושין. סוגיה בקידושין מנסה ללמוד האם חופה קונה. קונה הכוונה עושה אירוסין. חופה עושה נישואין, השאלה אם חופה יכולה לעשות אירוסין. הגמרא, זו אחת הסוגיות הכי מסובכות בעסקים האלה, כי זה הולך ונהיה יותר ויותר מורכב ולכן חשבנו לעקוב אחריה מהתחלה ועד הסוף ובזה בנינו את המודל שלנו. אוקיי? אז בעצם הסוגיה עובדת כך, נגיד אני אקרא אותה בקצרה כדי שתראו על מה מדובר. אמר רב הונא: חופה קונה מקל וחומר. זאת אומרת יש לנו קל וחומר שאומר שחופה תצליח לעשות אירוסין. אתם רואים זה כמו השן והרגל והקרן בחצר הניזק ברשות הרבים. אני שואל אם חופה, כסף, ביאה זה המזיקים עושים נישואין, עושים קידושין. בסדר? מה הם עושים? זה הרשויות. אומר חופה קונה מקל וחומר. אלא פריך הכי: ומה כסף שאינו גומר קונה, חופה שגומרת אינו דין שתקנה? את כסף לא יכול לעשות נישואין והוא עושה אירוסין, אז חופה שעושה נישואין ודאי שתעשה אירוסין. נכון? קל וחומר. אומרת הגמרא פירכא: מה לכסף שכן פודין בו הקדשות ומעשר שני. כסף אפשר לפדות, נו בחופה תיתן לי את ההקדש והמעשר שני שלך ותקבל ממני חופה לא תודה לי יותר מדי על העניין הזה. אז בחופה אי אפשר לפדות הקדש ומעשר שני. אוקיי, אז אומרת הגמרא: ביאה תוכיח. מה הכוונה ביאה תוכיח?
[Speaker D] איזה מין פירכא זו? זה פירכא של משקוף. למה? מה הקשר? מה בין חופה… מה תגיד, אם כסף אני יכול לקנות במבה ובחופה לא? זה אותו דבר. אבל זה לא רלוונטי.
[הרב מיכאל אברהם] למה? זה רלוונטי מאוד. לחופה לכסף כשאתה עושה קידושין ואתה רוצה לעשות את זה בכסף, זה אומר שלכסף יש כוח קנייה. הקידושין זה מקח כמו בשדה עפרון. ואם אתה מראה שבענייני קנייה יש לכסף יתרון על חופה, אז אולי גם בקידושין זה כך. אנחנו רואים שיש קשר בין חופה בין קידושין לבין קנייה, זה הקיחה קיחה משדה עפרון. טוב. אז אומרת הגמרא: ביאה תוכיח. מה הכוונה ביאה תוכיח? אנחנו יושבים על זה, הנה עשינו פה את הקל וחומר הזה, נכון? מצאנו פירכא. טוב, אז ביאה תוכיח. נעשה מפה, אבל הפעם זה לא קל וחומר אלא יש פה אחד, זה בניין אב, בסדר? זה צד שווה כזה של קל וחומר, פופ, הסתבכתי. ביאה תוכיח שמה? שביאה הרי עושה גם קידושין וגם נישואין. לכן זה אחד אחד, עושה גם קידושין וגם נישואין, אז חופה שעושה נישואין עושה גם אירוסין. אז אומרת הגמרא: מה לביאה שכן קונה ביבמה? ביאה יכולה לקנות ביבמה, לעשות ייבום. ייבום לא עושים עם חופה. חופה זה נישואין עם אישה אבל ייבום זה רק בביאה. אז סימן שפרכנו. אז יש לנו עכשיו את הפירכא הזאת על ביאה. רואים? זו הפירכא הזאת. קודם הייתה הפירכא הזאת עכשיו זו הפירכא הזאת. בסדר? בעצם הלימוד מביאה גם הוא לא עובד. אז אומרת הגמרא: כסף יוכיח וחזר הדין. באמת עד עכשיו ניסינו מכל אחד לחוד, ועכשיו אנחנו אומרים אוקיי בוא ניקח את שניהם ביחד ושימו לב, בלי שום תוספת. אנחנו נשארים באותה טבלה, לא מוסיפים עוד עמודה. כל התהליך עד עכשיו היה כל הזמן להוסיף עמודות. התחלנו עם טבלה הזאת, הוספנו את העמודה הזאת ופירכא. אז חזרנו לטבלה הזאת, הוספנו את העמודה הזאת ופירכא. נכון? כל פעם נוסף עוד משהו. אבל הצד השווה זה הנס עליו דיברנו ושלא נוסף שום דבר, פשוט תסתכל על הטבלה כולה במקום על חלק שלה. וכשתסתכל על הטבלה כולה זה פתאום כן עובד. אוקיי? וזה מה שהגמרא אומרת: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השווה שבהם שקונים בעלמא וקונים כאן, אף אני אביא חופה שקונה בעלמא וקונה כאן. אז אומרת הגמרא: מה לצד השווה שבהם שכן הנאתן מרובה? מה זה? שכן הנאתן מרובה. מה הכוונה? בוא נסתכל פה עכשיו. אתם רואים שזה השן ורגל וקרן וביאה? זה הכל אותו דבר כי זו אותה סכימה. זה בכלל לא חשוב ה-ABC, זה לא משנה מה אתם ממלאים פה. הנאתן מרובה פירושו דבר כזה, תמיד. למה? איך פורכים צד שווה? יש משהו שיש בשני אלה ואין בזה. זוכרים את ה-W? שיש אותו בשני המלמדים ואין אותו פה? אז לכן זה תמיד יהיה טור כזה שיש פה את שני אלה, זה הנאה. יש בו את שני אלה ולזה אין את ההנאה, נכון? ביאה וכסף יש בהם את ההנאה אבל בחופה אין הנאה. אז הגמרא אומרת, שטר יוכיח. מה קורה בשטר? אין לו הנאה, נכון? זה כל הרעיון. מה אנחנו עושים? אנחנו מוסיפים עוד מלמד. שטר יוכיח שאין לו הנאה, נכון? והוא עושה אישות והוא עושה גם קידושין, שזה בעצם בניין אב, אם זה לא קל וחומר, וכן שני אלה לא קיימים אצלו, לא משנה. בסדר? אז חייב להיות שפה זה אפס ואפס. אז לכן, אז לכן שטר יוכיח. ועכשיו שימו לב איפה אנחנו נמצאים, כבר נוספה לנו עמודה של פירכא על צד שווה. עכשיו אנחנו עושים צד שווה בריבוע. זאת אומרת, אנחנו עושים צד שווה בין שני אלה, כל הצד השווה הזה לבין המלמד הזה, ושניהם ביחד הם איזשהו צד שווה גדול יותר, שאחד הצדדים של הצד השווה הגדול הוא בעצמו צד שווה. אוקיי? אתם מבינים שאנו מאבדים את האינטואיציה בצורה כזאת, אם לא יהיה לנו מנגנון חישוב, אז לא יהיה קשה לעקוב מה עובד ומה לא עובד. ואז אומרת הגמרא 'מה לשטר שכן מוציא בבת ישראל'. פה יש פה עוד טבלה. שטר מצליח לעשות גירושין, נכון? ביאה לא, חופה לא וכסף לא, ובשטר כן. אז פה עוד טבלה, אפס אפס אפס אחד, עוד עמודה, נכון? אז פה אתם מבינים מה קורה פה. עכשיו יש את הזה שפורך את הצד השווה, ויש את הגירושין שפורך את השטר. עכשיו עושים צד שווה, אבל זה כבר צד שווה כמובן מסדר יותר גבוה. אז הגמרא אומרת כן, זה בדיוק מה שהיא עושה. ועכשיו תבינו, את כל זה הגמרא עשתה בלי טבלאות ובלי צ'ארטים ובלי כלום, זאת אומרת זה אינטואיציה שקשה לעקוב אחריה. כסף וביאה יוכיחו, וחזר הדין. לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה. פה הזה זה שני דברים ביחד כמובן, זה שטר מול כסף וביאה ביחד, כן? הצד השווה שבהם שקונים בעל כורחה, אני אביא חופה שקונה בעל כורחה. ועכשיו פורכים על הצד השווה הגדול. מה לצד השווה שבהם שכן ישנם בעל כורחה? כל שלושת המלמדים: גם ביאה, גם חופה… סליחה, גם ביאה, גם כסף וגם שטר, הם ישנם בעל כורחה של האישה. כסף? כן, באמה עברייה. הגמרא מדברת שם, שייך בעל כורחה. לא תמיד, אבל זה עובד בעיקרון. בחופה זה לא עובד בעל כורחה, אז זה פירכא מהסוג הזה. אתם רואים? אחד אחד אחד. זה פרך את הצד השווה הקטן. עכשיו פה אנחנו עושים פירכא צד שווה הגדול. יהיה פה, פה ופה יהיה אחד ופה יהיה אפס. נכון? כי זה בעצם אומר לשני אלה יש להם את התכונה הזאת, לזה יש את התכונה הזאת, אבל למלמד, לבחור שאנחנו מתעניינים בו, אין לו את התכונה הזאת. אוקיי? ואז הגמרא אומרת 'ורב הונא כסף מאישות לא אשכחן בעל כורחה'. רב הונא בעצם טוען שכסף אי אפשר בעל כורחה, כי זה באמה עברייה לא באישות. המשקוף והמזוזה? מה אתה מערב לי אמה עברייה עם אישות? זה שני דברים שונים, זה משקוף ומזוזה. ולכן הוא בעצם לא משנה כלום, הוא אומר 'קח את הטבלה שכתבת פה, כסף שזה פה, כתבת פה אחד, שים פה אפס'. כי באישות אין בעל כורחה בכסף. יש בעל כורחה באמה עברייה אבל לא באישות. ובזה זה נגמר. ומכאן הגמרא לומדת את העניין הזה. עכשיו, איך אני יודע שבאמת התוצאה אחרי כל הסיפור הזה?
[Speaker E] אתם למדתם את כל השנים בישיבה בלי הטבלה הזאת?
[הרב מיכאל אברהם] מה? אתה צריך לעקוב אחרי ההיגיון. אבל אתה יודע, ההיגיון הזה נופל. לא, כשאתה מבין את ה… לכן חכמים כשהם עשו את זה, הם לא עשו טבלה אלא היה להם אבני בניין. אתה מבין את ההיגיון של צד שווה, אתה מבין את ההיגיון של בניין אב, אתה מבין את ההיגיון של קל וחומר. מה שאתה עושה עכשיו זה הכללות, אתה עושה עכשיו צד שווה בין צד שווה לבניין אב, אז אתה יכול לעקוב, אבל זה נורא יכול לבלבל, וזה… לפעמים יש דברים שהם מוטעים, כי אם אתה לא עושה את החישוב, האינטואיציה אומרת שכן. אני הייתי צריך לתת הרצאה כזאת באוניברסיטת תל אביב במדעי המחשב, נתנו הרצאה על העניין הזה. ושבת שלפני כן הגיע אליי הבן שלי ממרכז, אני אסיים בזה. הגיע אליי ממרכז, אומר לי 'תשמע, יש לנו איזה קל וחומר בתוספות, אף אחד לא מבין מה קורה פה'. זה לא הגיוני, טבלה של שלוש על שלוש, אפילו לא טבלה מסובכת, אבל אף אחד לא מבין, זה לא הגיוני. אז מה אם פה יש את זה, איך תוספות מה? אז אמרתי לו 'אני לא יודע, בוא נצייר את הטבלה'. עשיתי את החישוב, אמרתי 'הנה, מה, ברור, התוצאה היא אחד'. אבל טבלה של שלוש על שלוש כבר לא הצליחו להחזיק ראש. והוא אומר 'כל הישיבה, עם כל העילויים, כולם'. אז זה לא שאני יותר חכם מהם, גם אני כנראה לא הייתי מבין את זה כמוהם, אבל זה בדיוק היתרון של שיטת חישוב. כשיש לך מתודה, אז אתה גם כשאתה מאבד את האינטואיציה, המתודה אומרת לך מה נכון, וזה עובד בכל מקום שבדקתי. עכשיו איך בדיוק אנחנו נראה את זה בתוך.