תשובה שיעור 2

[הרב מיכאל אברהם] אנחנו בענייני תשובה.

[Speaker B] בפעם

[הרב מיכאל אברהם] הקודמת דיברתי על מצוות תשובה. ראינו שבעצם לפי הרמב"ם אין מצווה לעשות תשובה, אבל יש חובה לעשות תשובה. לכן בספר המצוות זה לא מופיע, ביד החזקה זה כן מופיע. ניסיתי להסביר למה לא יכולה להיות מצווה כזאת, כי לא יכולה להיות מצווה לבחור. מצווה להיות בוחר, כן, ובחרת בחיים, אף אחד ממונה המצוות לא מכניס את זה למניין המצוות שלו, כי אם אתה לא בוחר אז אין מה לצוות אותך להיות בוחר, ואם אתה כן בוחר אז שוב פעם אין טעם לצוות אותך. אין משמעות לצוות מישהו להיות בוחר. ולכן גם הרמב"ם מקדיש שני פרקים בהלכות תשובה, פרק ה' ופרק ו', לדיון בנושא הבחירה, מה שהוא לא עושה במצוות אחרות, שם הוא מניח את הבחירה כמובנת מאליה. מה שאני רוצה לעשות היום זה לדבר קצת על המכניזם של תשובה בעצמו, ואולי בסוף אם אני אספיק, יש לנו רק את היום כדי לגמור את זה, אם אני אספיק אז לחזור למה שדיברתי בפעם הקודמת ולהאיר את זה מעוד זווית. נקודת המוצא זה ברמב"ם בהלכות תשובה. הרמב"ם כותב, הוא מגדיר קודם כל: כל אחד ואחד מבני אדם יש לו זכויות ועוונות, מי שזכויותיו יתירות על עוונותיו צדיק, ומי שעוונותיו יתירות על זכויותיו רשע, מחצה למחצה בינוני. וכן המדינה וכן העולם כולו. ואז אדם שעוונותיו מרובים על זכויותיו מיד הוא מת ברשעו, שנאמר על רוב עוונך, וכן מדינה שעוונותיה מרובין מיד היא אובדת, שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה, וכן העולם כולו. ואז הוא אומר: ושיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות אלא לפי גודלם. יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, שנאמר יען נמצא בו דבר טוב, ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות, שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות, והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד העוונות. זאת אומרת יש צדיקים, בינוניים ורשעים. זה נקבע לפי ההשוואה בין הזכויות והעוונות של האדם. השיקול הוא מסובך, אנחנו לא יכולים לדעת כמה שווה כל עבירה או כל מצווה, רק הקדוש ברוך הוא יודע את זה. ובסוף הלכה ג' הוא מסיים: וכשם ששוקלין זכויות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאיי העולם עם זכויותיו ביום טוב של ראש השנה. מי שנמצא צדיק נחתם לחיים, ומי שנמצא רשע נחתם למיתה, והבינוני תולין אותו עד יום הכיפורים. אם עשה תשובה נחתם לחיים, ואם לאו נחתם למיתה. אני רוצה להתחיל בנקודה הזאת. הרמב"ם, יש פה כמה קשיים בהלכה הזאת, אני רוצה להתמקד באחד ועוד אחד מהלכה הקודמת. הרמב"ם אומר שהבינוניים תלויים ועומדים, בראש השנה אנחנו נידונים, מי שיוצא בינוני הוא תלוי ועומד עד יום כיפור, אם עשה תשובה מוטב, ואם לא אז נחתם למיתה. והשאלה היא למה בעצם רק תשובה יכולה להועיל? רק תשובה יכולה להציל את הבינוני מלהיחתם למיתה ביום כיפור? והשאלה למה? למה לא מועיל לעשות עוד מצוות? להטות את הכף בצורה אחרת, לא לעשות תשובה אלא לעשות עוד, לצבור עוד זכויות. הרמב"ם משמע ממנו שזה רק תשובה. מה שהוא אומר תפילה תשובה צדקה, כן, צום קול וממון, אלה אמצעים כדי לעזור לנו לעשות תשובה, זה לא צבירת זכויות. אז השאלה היא למה באמת זה כך? רגע, בוא נלך עוד צעד קדימה, האם זה יהיה מספיק רק לעשות תשובה ולא להטות את המשקל? יהיה מספיק. אתה שקול בראש השנה, אם עשית תשובה אז בסדר, ואם לא אז לא. זאת אומרת, אז יש זו שאלה אחת. השאלה השנייה היא שאלה מפורסמת, איך בכלל יש בינוניים בעולם? כן, מה הסיכוי? יש על צמצם, מה הסיכוי שהזכויות והעוונות שלנו בדיוק שקולים זה לזה? קרוב לאפס. כן, הסיכוי הוא אפסי. ולכן בעצם כל התמונה שהרמב"ם מתאר כאן לא ברור עד כמה היא בכלל רלוונטית. מי בכלל בינוני שעליו מדברים? יש שני כיוונים שאני חושב שבמפרשי הרמב"ם שעולים כדי להסביר את הקושי הראשון, אחד מהם עונה גם על השני. כיוון הראשון זה כיוון קצת מפלפל, מופיע בעמק ברכה של רבי אריה פומרנצ'יק, התלמיד של הרב מבריסק, שראיתי אותו פעם גם בשם רבי אהרן קוטלר. והטענה היא שבראש השנה אנחנו נידונים על מצבנו בשנה שחלפה. שנה זה מראש השנה עד ראש השנה. בראש השנה אנחנו נידונים על המצב בשנה שחלפה. כל מצווה שנעשה בעשרת ימי תשובה היא תיצבר לראש השנה הבא, כי היא שייכת הרי כבר לשנה הבאה. אז היא לא יכולה להטות את הכף שלי לגבי שנה שעברה. מה כן יכול לעשות את זה? אם אני עושה תשובה, אז אני בעצם מוחק עוונות שכבר היו מונחים על הכף משנה שעברה. זאת אומרת שאני משנה רטרואקטיבית את המצב שלי בשנה שעברה. וכיוון שכך, תשובה באמת יכולה להועיל. מצוות ועבירות זה חשבון כבר לשנה הבאה. זה כיוון אחד. הכיוון הזה כמובן משאיר פתוח את השאלה איך בכלל יכולים להיות בינוניים. אני אחדד את זה יותר בהמשך, אבל מה שקצת מטריד בכיוון הזה, הוא נחמד, הוא מפולפל, אבל מה שמטריד בכיוון הזה, זה שהקדוש ברוך הוא מצטייר פה כמו איזה מנהל חשבונות קטן. זאת אומרת, הרי אם הייתי באותו מצב כמה ימים קודם הייתי נחתם לחיים, נכון? עכשיו אני עדיין פה, דיני נחתם ביום כיפור. ביום כיפור אני כבר במצב שאם הייתי לפני כמה ימים אני נחשב צדיק בעצם בקריטריונים של הרמב"ם. כן, אבל נגמרו שעות הקבלה, זאת אומרת אתה בראש השנה נסגרו הדלתות. מצטערים, לשנה הבאה אם בכלל תחיה כי הרי נחתמת למיתה מיד, אז לא יודע מה יהיה בשנה הבאה. אבל כל העסק הזה נראה קצת טכני מדי. זאת אומרת, לא, אני מצפה מהקדוש ברוך הוא ליותר, סליחה אם על הדיבור. מה זה החשבונאות הזאת? זה מה שמטריד בכיוון הזה. יש כיוון אחר, שזה מופיע אצל רב חיים פרידלנדר בספר שפתי חיים, מספרי חיים על המועדים. ושם הוא רוצה לטעון, הוא מתחיל בשאלה הקודמת, בשאלה של איך יכול להיות בינוני. והוא אומר שבעצם בינוני, צדיק ורשע זה לא שקלול של מצוות ועוונות, זה לא משקל יחסי של מצוות ועוונות, אלא זה השאלה מה הכיוון הבסיסי שלך בחיים. זאת אומרת אם באופן בסיסי אתה חותר לטוב, אז אתה צדיק, זה לשון

[Speaker C] הרמב"ם יותר נכון,

[הרב מיכאל אברהם] למרות שיכול להיות שיש לך יותר עוונות מזכויות. יכול להיות שיש לך יותר עוונות מזכויות, למה? כי יש לך יצר גדול, כי היו לך הרבה ניסיונות ולא עמדת בכולם. אבל בסיסית אתה חותר לטוב, אז אתה צדיק. אם בסיסית אתה חותר לרע, אפילו אם במקרה יש לך יותר זכויות מעוונות, אז אתה רשע. אם אתה יושב על הגדר, שני הכוחות, כן, שני תומים בבטנך ושני לאומים ממעייך יפרדו, זאת אומרת אם אתה עדיין ככה או לעבודה זרה או לבתי כנסיות, זאת אומרת אתה לא החלטת, אז אתה בינוני. שני הכוחות, אין אצלך עוד הכרעה. זה נקרא בינוני. איך זה נכנס ברמב"ם לפני שאני ממשיך הלאה, אם בכלל? באמת בפשט לשון הרמב"ם קשה להכניס את זה. הרמב"ם מדבר על שיקול של זכויות מול עוונות, אבל הרמב"ם גם ממשיך ושיקול זה נעשה בדעתו של אל דעות, אף אחד מאיתנו לא יודע מה הוא. עכשיו בוא ננסה רגע לעשות חשבון. קודם אמרתי שהסיכוי לזה שאני בינוני הוא אפסי, כי סכום העוונות שווה בדיוק לסכום המצוות. מה הסיכוי שזה בדיוק שקול? אפסי. מה קורה אם הסכום משוקלל? זאת אומרת כאילו כל מצווה וכל עבירה יש להם משקלות שונים או משונים שאנחנו לא יודעים אותם, רק הקדוש ברוך הוא יודע אותם. הסיכוי עדיין אפס כמובן, נכון? זה בכלל לא משנה אם הסכום הוא משוקלל או לא משוקלל, התוצאה בסופו של דבר, הסיכוי שהיא תיפול בדיוק על מספר נתון הוא אפסי, הסיכוי הוא אפסי. לכן התחושה שהרמב"ם מוסיף כאן ששיקול זה אינו אלא בדעתו של קל דעות, כאילו בא להסביר את זה, איך יכול להיות שיש בינוני, אבל הוא לא מסביר את זה. זה לא באמת מסביר את העניין. כי זה שהשיקול, זה שהסכום משוקלל לא משנה באמת את המצב, עדיין אין סיכוי להיות בינוני. לכן יכול להיות, זה מה שאני אומר לאור דברי רב חיים פרידלנדר, יכול להיות שמה שהרמב"ם התכוון זה משהו שונה. מה שהרמב"ם התכוון זה שהשקלול הוא לפי הכיוון הרוחני שלך. זאת אומרת אם הכיוון הרוחני שלך הוא שאתה בחרת בטוב, אתה הולך, אתה חותר לטוב, אז המצוות שלך מקבלות שדרוג והעוונות שלך מקבלים כן פחיתות. וכיוון שכך, אז בסופו של דבר אתה יוצא צדיק. זאת אומרת הוא בעצם מה שהוא מתכוון לדעתו של קל דעות זה לאותם דברים שאומר רב חיים פרידלנדר. זאת אומרת מה שקובע את המשקלות היחסיים בין זכויות לבין עוונות זה בעצם הכיוון הרוחני שלך, של האם זאת נפילה או שזה הכיוון שלך. ואז זה כן מסתדר עם רב חיים פרידלנדר וזה גם מסביר למה יש בינוניים.

[Speaker E] ויש יחידים שהם אולי צדיקים גמורים, כן, רשעים גמורים, ועדיין יש תערובת בכל בן אדם ובכל מצב.

[הרב מיכאל אברהם] לא אני אגיע אני אגיע לזה עוד רגע הצגתי את זה בתור מין שלוש אפשרויות חדות. ברור שיש רצף.

[Speaker E] כמו שיש באמת אז אז עוד הפעם אז איפה אתה?

[הרב מיכאל אברהם] איפה שאין הכרעה אתה עדיין בינוני. לא משנה יכול להיות שאתה הכרעה פירושה שאתה הולך לכיוון הטוב באופן קיצוני בעל התניא כן כשמדבר על צדיק הצדיק לא חוטא בכלל. בעל התניא. טוב זה בינוני גם לא חוטא בעצם לפי בעל התניא יש לו רק יצר לחטוא. את זה כמובן ניסוח קיצוני אבל אני לא הולך עד שם.

[Speaker E] כמו שיש בנאדם את המעשים שהם אמרתי שזה כמעט פיפטי פיפטי שיהיה בינוני ממש גם בכוונה שלו.

[הרב מיכאל אברהם] כן אני מבין אבל שם הטענה שלי היא שזה לא נמדד באופן בינארי זאת אומרת כל עוד יש בתוכך שני כוחות אתה בינוני. לא משנה כרגע מה העוצמה של כל כוח לא אתה עוד לא מוכרע. ולכן בעצם כולנו בינוניים זה בדיוק הנקודה. ולכן ההנחה היא שכולנו בינוניים כולם מניחים הרי שכל אחד צריך להניח על עצמו שהוא בינוני ולא צדיק. ואני חושב שזה הסבר טוב זאת אומרת כל עוד יש בך עדיין את שני הכיוונים האלו שני הכוחות האלו אין הכרעה ברורה אתה עדיין בינוני. יש אחד שהוא קצת בינוני זה קצת משונה כן? יש אחד שהוא קצת בינוני יש אחד שהוא מאוד בינוני כי בינוניות זה כבר מושג שהוא סובל כמה דרגות. אבל אני חושב שבהחלט יש בזה היגיון. לאור זה אפשר גם להסביר את הקושי השני כי השאלה היתה למה רק תשובה מועילה בעשרת ימי תשובה למה לא יועיל לעשות מצוות אחרות? עכשיו זה מאוד ברור. כי אם תעשה עוד מצוות מה זה משנה? כל עוד לא הכרעת את הכיוון הרוחני שלך אתה בינוני. אמרנו שזה לא תלוי באמת במספר המצוות או במספר העוונות. מה כן יכול לשנות את הדין? אם אתה מכריע. ואם אתה עושה תשובה ואתה מחליט עכשיו ללכת לכיוון החיובי לכיוון הטוב הכרעה הזאת זה הדבר היחיד שיכול באמת לשנות את מצבך. עכשיו שוב אני משער ועוד פעם זה הכל סתם אין לי איזה ראיה לזה אבל הסברה שלי אומרת שברור שלא מצופה מאיתנו להגיע ליום כיפור במונחים שדיברתי כאן במונחים שכבר אין גמרנו אין כבר יותר בכלל צד שלילי זאת אומרת הכרענו סופית. מצופה מאיתנו כנראה להפוך ליותר בינוני מאשר בסדר? זאת אומרת ברור שיש איזשהו מעבר בין ראש השנה לבין יום כיפור. ביום כיפור מצופה ממך לעשות איזושהי עבודה של תשובה עבודה של תשובה פירושה לשנות את המצב הרוחני שלך לא לעשות מצוות ועבירות. זה לא אומר להגיע למצב של צדיק גמור. ההכרעה ביום כיפור מספיק שהתקדמת קצת. אבל אני חושב שזה שזה נמדד במישור של הכיוונים הרוחניים ולא במישור של מספר המצוות והעבירות נדמה לי שזה יותר משכנע.

[Speaker F] זה גם מה שהרב זה גם הסולם של הרב דסלר זה כאילו אתה הכל רלטיבי ואתה פשוט הכל יחסי ואתה מזיז את הבחירה. כן נכון.

[הרב מיכאל אברהם] אז שני התיאורים האלה נראים לי בבירור שני תירוצים על קושיה אבל אני לא אומר אותם כאן בשביל לתרץ קושיה. אני אומר אותם כאן כי אני חושב שהם משקפים שני מנגנונים של תשובה שונים וששני המנגנונים האלה קיימים. זה לא מחלוקת יש שני מנגנונים של תשובה. העמק ברכה מניח תשובה במובן מאוד טכני. הוא מניח שתשובה זה טכניקה למחיקת חטאים. ולכן הוא אומר בין ראש השנה ליום כיפור בעשרת ימי תשובה אם עשית תשובה מחקת חטאים השתנה מצבך של שנה שעברה אם לא עשית תשובה מה לעשות המצוות שלך כבר זה לשנה הבאה. זאת אומרת מבחינתו התשובה זה אמצעי טכני למחיקת חטאים. אוקיי? לפי רב חיים פרידלנדר התשובה זה לא עניין טכני. לפי רב חיים פרידלנדר התשובה משמעותה איזשהו היפוך רוחני שינוי הכיוון הרוחני שלך בחיים. זה לא עניין טכני למחיקת חטאים החטאים יכול להיות שהם נמחקים גם אחר כך בתור תוצאה. אבל מה שאתה עושה אתה עושה עבודה נפשית עבודה רוחנית אתה לא עושה טכנוקרטיה הלכתית. אוקיי? למה אני אומר את זה? ואני אראה עכשיו עוד רגע ששני מנגנונים של תשובה קיימים זה פשוט מתאר שני מנגנונים ששניהם קיימים. והמנגנון של העמק ברכה שהוא בעצם מנגנון טכניקה למחיקת חטאים מה זה אומר? אז רס"ג כבר תיאר את זה לראשונה ואחרי זה כולם חוזרים על זה עזיבת החטא חרטה קבלה לעתיד ווידוי בפה. יש פרוצדורת תשובה זאת אומרת אתה צריך לעבור חטא חטא כל חטא שהיה לך לעזוב אותו להתחרט לקבל עליך לעתיד ולהתוודות בפה. בסדר? ואז הוא נמחק. אתה עובר לחטא הבא עושה את אותה פרוצדורה גם הוא נמחק. זאת פרוצדורה למחיקת חטאים, לפרוצדורה הזאת יש כללים. איך היא עובדת? יש ארבעה חלקים, יש שלבים. האם זה מעכב הסדר, לא מעכב הסדר? גם על זה יש דיונים. אבל אבל יש פרוצדורה הלכתית איך העסק הזה עובד. ולמה? כי כל העסק הזה הוא פרוצדורה הלכתית. זאת פרוצדורה הלכתית למחיקת חטאים. ולכן גם לא פלא כל כך שהקדוש ברוך הוא פה מתנהל איתנו כמו מנהל חשבונות. בעצם הרי אם עשיתם את זה אחרי בין ראש השנה ליום כיפור אז נגמרו שעות הקבלה. למה? כי אם אתם הולכים על המסלול הטכני, על המסלול הפורמלי, אז תעבדו לפי הכללים. אם אתם רוצים ללכת בכיוון מהותי, בכיוון השני, זאת אומרת באמת להשתנות, לאמץ כיוון רוחני אחר, אין שעות קבלה, אין הלכות תשובה. כל הלכות תשובה לא רלוונטיים פה. מי שעושה את זה מתכפר מיד, בשום קשר לעזיבה, חרטה, קבלה להבא, וידוי. לא צריך וידוי, לא צריך כלום. הכל מתכפר. אני אביא לכם שתי ראיות. ראיה אחת מהגמרא בקידושין שאומרת שהמקדש אישה גם אם הוא רשע על מנת שהוא צדיק גמור, חוששין לקידושיו. שמא הרהר תשובה. נכון? עכשיו אם באמת פרוצדורת התשובה מכילה ארבעה שלבים שצריך לעבור איתם על כל חטא וחטא שעשיתי, תגידו לי שם מתחת לחופה תוך כדי שהוא אומר לה הרי את מקודשת לי, הוא יכול להרהר בתשובה? הוא לא מספיק הרי להרהר בכלל, צריך לדבר, צריך וידוי פה. אבל מעבר לזה, הוא עבר על כל החטאים שלו? מדובר ברשע מדופלם, עבר על כל החטאים שלו עם כל ארבעת השלבים, עם כל הפרוצדורה במלוא הפרוצדורה, והצליח להגיע למצב שהוא מחק את רוב החטאים? זאת אומרת נשאר עם רוב מצוות? ברור שלא על זה מדובר. אז איך זה יכול להיות שאדם שמהרהר בתשובה יכול להפוך לצדיק? הוא חשש צדיק יש לגביו, כן, מעניין הנקודה הזאת שיש חשש צדיק. אז איך יכול להיות שהוא הופך לחשש צדיק? בגלל שיכול להיות שהוא הרהר באמת בתשובה. לא עשה פרוצדורת תשובה, הוא באמת השתנה. אם הוא באמת משתנה לא צריך את כל הפרוצדורות האלה. ראיה שנייה גמרא במסכת עבודה זרה.

[Speaker H] רגע, אז

[Speaker E] למי צריך את

[Speaker H] הפרוצדורה?

[הרב מיכאל אברהם] מי שעושה את התשובה הטכנית. תכף אני אבהיר את זה יותר.

[Speaker E] יכול להיות שזה רק עניין משהו שהוא חושב בליבו, זאת אומרת הבעיה שהוא מקדש על מנת שהוא צדיק גמור ויודעים שהוא לא, שהוא לא גמר בליבו באמת ש… הוא לא הוא לא עניין קניין, הוא באמת לא חושב שהוא עושה את הקניין.

[הרב מיכאל אברהם] תשמעו יודע את עצמו הוא לא צדיק. אז הבעיה הבעיה… אתה אומר שברגע שהוא החליט להיות צדיק זה מספיק בשביל שתהיה גמירות דעת על הקידושין? נכון. אבל השאלה אם לאישה יש גמירות דעת על הקידושין.

[Speaker F] היא הסכימה רק בתנאי שהוא צדיק.

[הרב מיכאל אברהם] איך היא… טוב. הגמרא בעבודה זרה זה הראיה השנייה. הראיה השנייה של מה? מה אתה רוצה להוכיח? אני רוצה להראות שבתשובה הגדולה נקרא לה עכשיו, המהותית, לא צריך פרטים של הלכות תשובה. הלכות תשובה לא נאמרו על זה. בסדר?

[Speaker F] אולי איך זה לא נכון וזה גם נכון. מה? שניהם בדיוניים כאילו? כן, ושתי דרכי תשובה לגמרי בלתי תלויות.

[הרב מיכאל אברהם] תכף בינתיים, תכף נראה. אמרו עליו על אלעזר בן דורדיא שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש זונה אחת בכרכי הים והייתה נוטלת כיס דינרין בשכרה. נטל כיס דינרין והלך ועבר עליה שבעה נהרות. כן הוא רדף אחרי כל עבירה ועבירה בעולם. אין חשש צדיק שם. בשעת הרגל דבר הפיחה. כן היה שמה הפחה. אמרה כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. תוך כדי המעשה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, הוא פתאום התעורר ככה, זה העיר אותו, הוא אומר תראו איזה מצב רוחני אני. כן אז הוא הלך וישב בין שני הרים וגבעות. אמר הרים וגבעות בקשו עלי רחמים. אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו, שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה. אמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים. אמרו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, כן ממש עובד עבודה זרה. אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה. אמר כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים. אמרו לו עד שאנו מבקשים עליך נבקש על עצמנו שנאמר ונמקו כל צבא השמים. אמר אין הדבר תלוי אלא בי. הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. והא הכא בעבירה הוה ומית? טוב זה עניין אחר לא משנה זה הקשר לסוגיה שם. בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת. ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי. הרי כתוב: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא. מה זה רבי? מה הוא גם נהיה תלמיד חכם תוך כדי זה? אז מה, מה הסיפור הזה אומר? מדובר באדם שהיה לו קופת שרצים מכובדת. בסדר? רגע אחד הוא פתאום התעורר, ואז הוא בוכה. הנה, כמו ששמעתי בשם הרב סולובייצ'יק, הוא ראה איזה בעל תוקע שהתחיל לבכות בזמן תקיעת שופר. אמר לו: תגיד לי, כשאתה מנענע לולב אתה בוכה? עכשיו אתה תוקע בשופר, תתכוון לצאת ידי חובה וזהו. אז בקיצור, היהודי ישב שמה ובכה ובכה, הרים, גבעות, שמיים, חמה, לבנה. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי. בכה ומת. עכשיו, האם באותו שלב הוא עבר עם רשימת החטאים הנכבדה שלו? הוא היה צריך נדמה לי איזה כרכרה שתסחוב את הרשימה הזאת, ועל כל שלב ושלב הוא עבר את ארבעת פרטי תהליך התשובה כדי להפוך לצדיק ולהתקבל לחיי העולם הבא? בדיוק כמו קודם, ברור שלא. ברגע שהוא באמת עבר היפוך נפשי, הוא עבר היפוך נפשי, הוא לימד אותנו רבי אלעזר בן דורדיא שיש עוד סוג של תשובה. יש עוד סוג של תשובה שהוא לא צריך את כל הפרוצדורה הזאת.

[Speaker H] ולכן הוא קנה את עולמו בשעה אחת. לא צריך לעבור את כל התהליך הטכני, אלא בשעה אחת אתה קונה את עולמך. זה מה שהוא לימד אותנו, ולכן הוא נקרא רבי.

[הרב מיכאל אברהם] רבי זה מי שלימד אותנו משהו. מה הוא לימד אותנו? הוא לימד אותנו את זה שיש עוד תהליך של תשובה. לא רק את התשובה הטכנית, טכניקה למחיקת חטאים, אלא יש את ההיפוך הנפשי. ברגע שיש היפוך נפשי, אתה מתקבל בתשובה בשעה אחת. אתה לא צריך, אין הלכות תשובה בעניין הזה. כן. ההוכחה השנייה, נדמה לי, היא טיפה פחות חזקה. משתי סיבות. הראשונה היא שכתוב בכה עד שיצאה נשמתו. זה בהרבה זמן. דבר שני, קונה עולמו בשעה אחת רבי לא אמר את זה סתם. הכוונה בזמן קצר. אבל הוא בכה, בכה, בכה. דבר שני, הוא מת. כלומר, הוא כמו זימן אולי אפשר לפרש על עצמו גזר דין מוות על חטאו. ואיפה הפרוצדורה? איפה הוידוי דברים על כל החטאים? היה מיתתו כפרתו. אבל אין, בלי וידוי לא יעזור מיתתו כפרתו. אתה צריך תשובה. שום דבר לא מתכפר בלי תשובה. וארבעה חילוקי כפרה שיש ביומא, שמיתה זה אחד מהם, זה רק עם תשובה. אז איפה התשובה שלו? אפשר להגיד אולי היה מובן מאליו. מה? אפשר להגיד מובן מאליו, הוא עשה את זה. וזה הכל. אבל הוא לא עשה בשעה אחת, הוא עשה את כל השם יודע כמה זמן. שמה גם בו, בשעה אחת. שעה אחת זה זמן קצר. והכוונה הוא לא עשה את זה, זה די ברור. הוא גם בכה, לא כתוב שעכשיו: על החטא ההוא אני חוזר, מתחרט, מקבל לעתיד. החטא השני, חטא שלישי, חטא רביעי, חטא קי"ט, חטא אלפיים חמש מאות שבעים וארבע. הוא לא עשה את זה. הוא לא עשה את זה כי לא צריך לעשות את זה. וזה בדיוק מה שהוא לימד אותנו שיש קונה עולמו בשעה אחת. זה המשמעות של יש קונה עולמו בשעה אחת. יש קונה עולמו בשעה אחת, הכוונה אם התהפכת קנית את עולמך. וגם מרגיש הצד השני שכן, יש את העולם הזה ויש את המיתה, ואחר כך יש את הדין לפני בית דין של מעלה ודברים כאלה. יכול להיות שהתחשבנו… אני אומר, יכול להיות, אני אומר הפשט הפשוט הוא לא כזה. אז התשובות המקובלות הן שיש הבדל בין להיות צדיק לבין למחוק באמת את החטא ולסיים תהליך של תשובה לפני בית דין של מעלה או לכל דבר שלא יהיה. זה התשובות המקובלות כדי להסביר את הדבר הזה. אני לא חושב שצריך להגיע לזה. לא, אני אומר שיכול להיות שאני מסכים עקרונית, אבל יש דברים אחרים ש… כן, בגלל שהוא לא עשה את הטכניקה, אז בבית דין של מעלה… טוב, אז אמרתי, אלה התשובות המקובלות שאומרים שבעצם הוא הופך לצדיק במובן לגבי הקידושין זה מספיק, אבל בבית דין של מעלה עדיין התחשבנו איתו. עדיין התחשבנו איתו. כן, אני לא חושב… על רבי אלעזר בן דורדיא כתוב שזה לחיי העולם הבא, אז שמה זה עוד יותר ברור מצד זה. אז החילוקים האלה בעיניי הם לא נשמעים מסתברים. אני חושב גם לא צריך להגיע אליהם. אני חושב שזה הפשט הפשוט מה שאני אומר כאן. נדמה לי שזה לא… אמרתי, אני אראה את זה יותר. הסיפורים האלה הם… אנחנו צריכים להסתכל עליהם בתור משהו שקרה? לא, ממש לא. אז הם הביאו אותם כדי ללמד אותנו? בדיוק, ללמד את זה. נכון, בכלל לא בטוח שזה היה אירוע היסטורי. אבל להפך, ואם זה לא היה אירוע היסטורי אז עוד יותר טוב. למה חז"ל סיפרו את הסיפור הזה אם הוא לא היה? אם הוא היה מילא, אם הוא לא היה למה סיפרו? כדי ללמד אותנו. שמש וירח לא דיברו איתו, הא? כן, נכון. עוד רגע נגיע לשמש ולירח, זה נקודה חשובה בסיפור הזה. בכל אופן, אז יש פה בעצם שני תהליכי תשובה. אני רוצה רק להעיר בסוגריים הערה שקשורה גם למה שדיברתי בפעם הקודמת. הלכות תשובה ברמב"ם יש אופי מאוד ייחודי. זה… מאוד מאוד לא הלכות. יש שם פיוטים בשבח התשובה, הבטחות של התורה ושל הנביאים שנעשה תשובה. בסוף בכלל מגיעים לעבודה לשמה, לימוד תורה לשמה, עולם הבא, כל מיני דברים. מה זה? מה כל זה קשור להלכות תשובה? לא מוצאים דבר כזה גם בהלכות בכורות, הלכות שבת. מה, תגיד, תן את הפרטים הטכניים של הלכות תשובה וזהו. בדרך כלל, כן, אז אמרתי שזה מתקשר למה שדיברתי בשבוע שעבר. בדרך כלל היחס בין הלכה לבין מחשבה הוא יחס של שתי פנים לאותו מטבע. זאת אומרת, יש את המבנה ההלכתי, ומאחורי זה יש מבנה רעיוני שמסביר למה המבנה ההלכתי הוא כזה. זה שתי צורות או שתי זוויות להסתכל על אותו דבר. התחושה שלי שבספירה של התשובה, בסוגיית התשובה, לא זה היחס בין הלכה לבין מחשבה. הלכה ומחשבה זה שני מסלולים נפרדים, לא שתי זוויות של אותו מטבע. יש את ההלכה, שהיא פרטים טכניים והיא עוסקת בתשובה הקטנה של עמק ברכה. יש את המחשבה של התשובה, את הרעיון, את הממד הרעיוני, הוא עוסק פשוט בתשובה אחרת, לא בתשובה הקטנה אלא בתשובה הגדולה. לכן זה לא המחשבה של הלכות תשובה, אלא זה היבט הלכתי, מחשבתי, רעיוני שמייסד מסלול תשובה אחר. וכשהרמב"ם כותב את הלכות תשובה, אז הרמב"ם רוצה לתאר לנו את שני המסלולים. אז לכן הוא מכניס שמה את הממדים המחשבתיים האלה, המנסה לשכנע אותנו לעשות תשובה, דיברתי על זה פעם שעברה, כי פה זה באמת חלק מהלכות תשובה, זה לא הממד המחשבתי שצריך להיכנס במורה נבוכים שמסביר את הרעיונות שמאחורי הלכות תשובה. להפך, זה מסביר למה יש ערוץ בהלכות תשובה שהוא בכלל לא הלכתי, שלא צריך הלכות תשובה. אז לכן, וזה נכנס לתוך הלכות תשובה כי אתה צריך לדעת את זה, זאת אומרת זה למעשה. אוקיי? אז לכן אני חושב שזה גם הסבר למה זה האופי המיוחד של הלכות תשובה. עכשיו אני רוצה להביא לכם משהו מהמהר"ל. המהר"ל בנתיב התשובה… אתה רוצה לטעון שבמסלול הגדול אתה פטור מהמסלול הקטן? כן. המהר"ל בנתיב התשובה מביא שתי גמרות. הגמרא במסכת ראש השנה בדף י"ז. הגמרא דנה שם לגבי י"ג מידות של רחמים. והיא מסבירה כל אחת מהמידות. ה' ה' אל רחום וחנון. היא מסבירה כל אחת מהמידות מה עניינה בעולם, איך זה מופיע בעולם. ה' ה', אומרת הגמרא, אני הוא קודם שיחטא אדם ואני הוא לאחר שיחטא אדם ויעשה תשובה. זאת מידת ה' ה' זאת מידה שאחראית על תהליך התשובה. עכשיו זה המידה הראשונה ברשימה, ה' ה'. גם מעבר לזה, כמו שככה הכתב סופר מסביר וזה מופיע בצורות שונות בהרבה מפרשים, ה' ה' אל רחום וחנון, כל המילים שם זה מילים שיש להם משמעות גם לא ביחס לקדוש ברוך הוא. רחום וחנון, ארך אפיים, כל הדברים האלה יש אצל בני אדם גם. אלו מילות תואר, זה מה שאמרו… נכון. במילים האלה יש משמעות מעבר לתיאורים של הקדוש ברוך הוא. ה' ה' לא. אי אפשר להידבק במידתו להיות ה' ה'. מה זה ה' ה'? מה המשמעות? זה לכן נקרא שם העצם, י' ק' ו' ק'. זאת אומרת זה שם, זה לא תיאור. זה שם להבדיל מכינוי, אולי על זה נדבר פעם על כינויים ושמות. אבל זה שם ולא כינוי, זאת אומרת זה דבר שאין לו שום משמעות, זה לא תיאור של הקדוש ברוך הוא, זה השם שלו. ולכן זה רק אצלו. יש משהו בתשובה, ה' ה' שזה בעצם המידה שאחראית על התשובה, שהוא מחוץ לחוקים הרגילים שיש בעולם הרגיל. זה משהו שהוא שייך רק לקדוש ברוך הוא, זאת אומרת זה לא כמו רחום חנון ארך אפיים. כל אלה מופיעים גם בעולם שלנו במינונים שונים, גם אצל בני אדם, גם בכל מקום, גם צריכים להופיע, צריך להידבק במידותיו. אבל ה' ה' זה משהו שהוא מחוץ לחוקים. תשובה זה איזה משהו שהוא איכשהו מחוץ לחוקים. אז עוד רגע נגיע גם לזה. אז זה ה-ה' ה'. אבל הגמרא בשבועות מביאה דרשה ל"ט. הגמרא אומרת, דתניא רבי אלעזר אומר אי אפשר לומר ונקה שכבר נאמר לא ינקה, אי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר ונקה. כן, זה סוף הרשימה. הא כיצד? מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינן שבים. אז קודם כל, בסדר, מה ההוה אמינא? ברור שהוא לא מנקה למי שלא שב. מנקים למי ששב. זה דבר אחד. דבר שני, המהר"ל שואל בנתיב התשובה, למה צריך עוד מידה שאחראית על תשובה, אז גם ונקה לא ינקה? זאת מידה שאחראית על תשובה חוץ מה-ה' ה'. גם התחלת הרשימה וגם מה שסוגרת את הרשימה, שניהם בעצם זה מידות שאחראיות על התשובה. למה צריך שתיים? אז המהר"ל, אז זה עוד רגע, אבל המהר"ל אומר שם, הוא אומר דבר נורא משונה. הוא אומר שונקה זאת תשובה על חלק מהחטאים, וה-ה' ה' זאת תשובה על כל החטאים. על פניו זה מאוד משונה, אז אני אעשה עשר פעמים את תשובת ונקה ואני אכסה את כל החטאים. מה, למה למה צריך מידה אחרת? זה לא, זה לא יכול להיות רק סתם הבדל כמותי. למה הוא מתכוון? נדמה לי שמה שהוא מתכוון זה בדיוק באמת לשני תהליכי התשובה שעליהם דיברתי קודם. כדי להבין את העניין הזה, בואו ננסה רגע לחשוב מה קורה בתשובה הקטנה? נתחיל בתשובה הקטנה. בתשובה הקטנה יש עזיבה, חרטה, קבלה לעתיד ווידוי. עוד מעט נתמקד רגע בחרטה. כשאני מתחרט, אז מה, על מה אני בעצם מתחרט? נגיד בררתי בשבת. בסדר? על מה אני מתחרט? האם אני מתחרט על זה שבררתי בשבת? מה הבעיה לברור בשבת? הבעיה היא רק שהקדוש ברוך הוא אסר את זה. אני אמור להתחרט על זה שעברתי על רצון השם. במקרה הזה עשיתי ברירה בשבת, אבל בעצם החרטה האמיתית זאת חרטה לא על ברירה בשבת, אלא על זה שהברירה בשבת משקפת משהו אצלי בנפש, שאני מוכן ללכת נגד רצון השם, לא לקיים את רצון השם. נכון? עכשיו, אם אני באמת… יש כאלה שיגידו שזה יותר מזה, כן. מה? יש כאלה שיגידו שזה פוגע בנפש שלך, נקודה. התשובה של הרב קוק, אורות התשובה, אני לא נכנס בכלל לעניינים האלה, אני עוד נשאר למטה. בסדר? נעזוב את זה כרגע. אז התשובה הקטנה בעצם היא תהליך טכני, וכיוון שזאת תהליך טכני, על מה אתה מתחרט? אתה מתחרט על זה שבררת בשבת. זו לא תשובה אמיתית. כי אם אתה באמת רוצה לשוב, אז למה בררת בשבת? כי לא שמעת לציווי של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, אז בעצם לך יותר אחורה, לך תסתכל למה באמת אתה נמצא במקום שאתה יכול ללכת נגד רצון השם. על זה תעשה תשובה, על זה תתחרט. אבל זה על כל המצוות כבר. מה? בדיוק. אז תהפוך את זה לכללי לכל העבירות שעשית. בדיוק, זה בדיוק עכשיו לשם אני חותר. אז עכשיו, אם אתה מתחרט על זה שבררת בשבת, בסדר, זה תהליך של תשובה, זה חרטה. ואתה יכול לעשות את הפרוצדורה, תימחק לך עבירת ברירה בשבת. בסדר? ועל זה אומרת הגמרא, זה ונקה. ונקה זאת תשובה שמנקה חטאים, תשובה שמוחקת חטאים. נכון, זה ונקה. ועל זה אומרת הגמרא ונקה לא ינקה. מנקה הוא לשבים ולא מנקה לשאינם שבים. שאלנו מה הוה אמינא למה שינקה ללא שבים? ברור שמנקה רק למי שעשה תשובה. הוא מנקה רק על העבירה שעליה ספציפית עשית את הפרוצדורה. אם יש עבירות אחרות, ואתה עשית את הפרוצדורה על העבירה היא, לא ינוקו העבירות ההם. מנקים על מי ששב ולא מנקים על מי שלא שב. כלפי מה הדברים אמורים? כלפי תשובה של השם השם. כי תשובה של השם השם זאת התשובה הגדולה. ותשובה גדולה אתה מתחיל מברירה בשבת, אבל כשאתה מתחרט, אתה לא מתחרט על זה שבררת בשבת. אתה מתחרט על זה שהלכת נגד רצון השם, הרי זה השורש. עכשיו, אם התחרטת על זה, מה יש לעשות את כל הרשימה? אתה כבר עשית תשובה על כל החטאים בבת אחת. אז ממילא נמחקים לך כל החטאים גם אם לא שבת עליהם ספציפית. שמה מנקים גם למי שלא שב. מי שלא שב ספציפית על החטאים ההם כי הוא בעצם עשה תשובה רוחנית, תשובה יסודית. אז לכן מנקים על הכל וזה ההוה אמינא, לכן התורה צריכה להשמיע לי שבתשובה הקטנה של ונקה לא ינקה זה לא עובד ככה. שמה על מה שעשית תשובה מנקים לך, ועל מה שלא עשית תשובה לא. כי זאת פרוצדורה למחיקת חטאים. אבל התשובה הגדולה, זאת תשובה מהותית. ברגע שהתהפכת הכל נקי, גם על מה שלא שבת וגם על מה שכן שבת. ולכן ההבדל בין תשובה על חלק מהחטאים לתשובה על כל החטאים זה לא הבדל כמותי. אתה לא יכול לעשות עשר פעמים את התשובה של ונקה ולהגיע לתשובה של השם השם. אתה תוכל למחוק את כל החטאים אם תעשה עשר פעמים תשובה של ונקה. אתה לא תהפוך לבעל תשובה במובן של השם השם. אתה לא באמת הופך להיות מישהו חדש, מישהו אחר. בסדר? מה הפשט כשאתה אומר שבן אדם יכול להתחרט על זה שהוא ברר בשבת בלי קשר לרצון האל? הוא לא ממוקד בחרטה שלו על רצון השם. אז מה הוא אומר? אני מתחרט שעשיתי מעשה שהוא לא בסדר, היצר הרע התגבר עליי, משהו מקומי. ברור שמאחורי הדברים כשאתה מנתח פילוסופית גם הוא מבין שמה שרע בזה זה שהקדוש ברוך הוא אוסר. אבל לא זה המוקד של החרטה שלו. אני אולי אחדד את זה עוד טיפה. יש הרי הרבה דברים בין אדם לחברו שבן אדם יכול להתחרט עליהם למשל בלי קשר לרצון השם. אוקיי, אבל מה זה קשור לתשובה? ובשמה זה נכנס לתוך ונקה? זה תשובה חלקית. הוא צריך להתחרט גם על העבירה שבלב. זה מה שאני אומר. ובאיזה איזה יהיה ונקה? זה אפילו לא ונקה. כי יש את המימד של העבירה שבזה, ברור שבלי שום קשר עם שריצה את חברו זה לא עוזר, אבל גם בלי לשוב כלפי הקדוש ברוך הוא זה לא עוזר. הוא צריך את שני הדברים. כשאני מתחרט שביררתי, אז במה אני אשם אם אני לא מתחרט לקדוש ברוך הוא? אתה אשם על זה שביררת בשבת. לא טוב לברור בשבת, אסור לברור בשבת, אז אתה מתחרט על זה, על זו החרטה המקומית. אני עוד שנייה אני אסביר, אתה צודק שזה רק היפותטי, אין באמת תשובה טהורה מהסוג הזה וגם לא מהסוג השני. זאת אומרת אני, זה מחזיר אותי למה שדיברתי אתמול בערב. כן. איזה כל התפילה ביום כיפור על חטא וכן הלאה זה רק על התשובה הקטנה, אין שם משהו על התשובה הגדולה? נכון. חד משמעית. אני אסביר אבל יותר, תראו. בעצם, מה שקורה כאן אני הצגתי את זה כשתי אלטרנטיבות, שני קטבים, אבל עכשיו אתם יכולים לראות שזה בעצם שני צדדים של רצף. כיוון שאם תיקחו את התשובה הקטנה ותעמיקו יותר ויותר את מימד החרטה נגיד, ככל שאתם מעמיקים את מימד החרטה נכנסים יותר לעומק, אתם מתקרבים יותר ויותר לתשובה הגדולה. זה לא שני דברים, זה רצף של דברים שכעומק החרטה כך אתה נמצא יותר קרוב לצד של התשובה הגדולה מאשר לצד של התשובה הקטנה. כי אם התחרטת יותר עמוק זה יותר חטאים, עוד יותר עמוק כשתיקנת הכל אתה בעל תשובה גדולה. עכשיו, זה בדיוק הנקודה ששני הצדדים האלה הם לא באמת מופיעים במציאות. אין בעל תשובה נקי לגמרי במובן של השם השם, ואין בעל תשובה שהוא רק מנקה. כי תבינו, כמו ששאלתם בצדק, שאתה מתחרט על ברירה בשבת, בסדר, אתה מבין שברירה בשבת זאת בעיה כי זאת עבירה. אי אפשר להתעלם מזה לגמרי. אז לכן אני אומר אני הצגתי פה שני מושגים תאורטיים, הם לא באמת מופיעים בחיים. בחיים כל אחד מבני אדם נמצא איפשהו באמצע. שאלה מה עומק החרטה שלו. אבל אני חושב שחשוב להכיר את זה שיש שני קטבים שביניהם אנחנו נעים ולנסות להתקרב ככל שאנחנו יכולים מהקוטב משמאל לימין. איך הדרך לעשות את זה? אני חושב שצריך להתחיל בתשובה הקטנה, ולכן כל סדר יום כיפור והכל על חטא וכל הדברים האלה אנחנו מתחילים בתשובה הקטנה. אי אפשר פתאום להתחיל להתהפך, איך עושים דבר כזה? זה לא, עוד מעט אני אסביר קצת יותר. אתה צריך להתחיל בתשובה הקטנה. ואז אתה מעמיק יותר במה שקרה שמה ואיך זה איך זה קרה לך, איך הגעת לזה? אתה חודר יותר עמוק, אתה מסתכל מה בעצם היה בתוכי, איך זה יכול להיות, איך נפלתי שמה? ועוד יותר עמוק ועוד יותר עמוק ואתה מנסה באיזשהו שלב להגיע להיפוך. אבל זה תמיד, שנייה אחת, העצה היא לקחת את שני הצדדים האלה להתחיל מפה ולסיים כמה שאפשר קרוב לשם. ולכן זה אני חוזר בי עכשיו קצת מההצגה הדיכוטומית שנתתי קודם, בעצם מדובר פה באיזשהו רצף שאתה אמור ללכת מהאחד ולנסות להתקרב עד כמה שאתה יכול לשני. כן. הייתי אומר בדיוק להפך, אתה מתחיל בתשובה גדולה, זה הבסיס. אבל איך אתה, זה מאוד קל לאדם להגיד אני אהיה אחר. להגיד לא, אבל להתהפך אפילו לחשוב אני אהיה אחר זה מחשבה, צריך להתהפך. אבל איך אתה מממש את זה? אם אין לך את התשובה מה שאתה קורא תשובה קטנה אין שם לממש את זה. אתה צריך לחשוב, לשון הרע, עכשיו איך אני באמת באמת ממש שאני לא אעשה אני לא אדבר לשון הרע? אוקיי, אבל אתה יכול לקבל פה אני רוצה להיות אדם אחר לגמרי ואני באמת חושב, אבל אתה חושב לממש את זה. אבל תשים לב שאתה מדבר על שני רבדים שונים. אני מקבל לגמרי את מה שאתה אומר אבל זה לא סותר. כי אתה מדבר על השאלה מתי החלטתי לעשות את זה. אני שואל איך הפכתי להיות כזה, לא מתי החלטתי להיות כזה. אני החלטתי לעשות תשובה גדולה, זה אומר שאני בעל תשובה גדולה? לא, אני צריך לתקן משהו בנפש. בשביל לעשות את זה אני מתחיל משמאל ומנסה להגיע ימינה. אז לכן זה כן מתחיל משמאל ומגיע ימינה. נכון שהימינה זה שם נמצא איכשהו בתוכנית כבר בהתחלה, אני מקבל. אבל זה סותר את מה שאת שתי הדוגמאות שהבאת. זה יכול להיות שזה תלוי בטבע האדם. יש אחד שהוא צריך להתחיל מקטן ולנסות דברים קטנים ולהגיע, ויש אחד שהוא רואה את התמונה הגדולה. אין הכי נמי, אין הכי נמי. אין לי בעיה עם זה. אני חושב, אגב, הדוגמה השנייה אמרתי אני בכלל לא בטוח שהיא הייתה היסטורית, זה רק בא ללמד אותנו את הרעיון לכן זה לא שאלה. לגבי הצדיק שתחילו שמש וירח, מה? עוד רגע עוד לא נגיע לזה בעזרת השם. עכשיו בראש השנה ויום כיפור בראש השנה אנחנו רוצים ללכת על התשובה הגדולה, כאילו מתחילים מהתכלס של התשובה הגדולה בראש השנה ואחר כך מגיעים. נכון וזה גם לפי הפסוק. התשובה הגדולה זה בעצם המלכות של הקדוש ברוך הוא, להמליך את הקדוש ברוך הוא זה בעצם להגיד אני לא זז ממה שהקדוש ברוך הוא מצווה. נכון? זה בדיוק התשובה הגדולה. יפה. בסדר? יפה. כן. אפשר עכשיו בעברית? אפשר עכשיו בעברית? קראתי את זה בדרשה דווקא בימים האלה ארוכה של הרב ליכטנשטיין שבעצם הדירוג הזה נמצא בפרקים של הרמב"ם. הפרקים הראשונים זה פחות או יותר הדברים הטכניים ובהמשך יש פתאום את הדרך. וזה מושג שחוזר עליו כמה פעמים האמירה הזו דרך, שבעצם לא מדובר על פרטים אלא זו דרך ואז הוא הופך להיות בריה חדשה. נכון, למרות שברמב"ם אני גם מסכים אני לא שמעתי את הרב ליכטנשטיין אבל גם אני הבנתי ככה את ההלכות שלו. יש שם כמה חריגות בתוך ההלכות ו… בשביל להיכנס להלכות עצמן אני לא אספיק לעשות את זה כאן, צריך להיכנס יותר כי יש הבלחות בהתחלה של התשובה הגדולה גם. זאת אומרת והשאלה איך להסביר את הפרטים של ההלכות זה סוגיה מעניינת. אבל אני רוצה רגע להשלים את התמונה. אז תראו, יש בכמה מקומות כתוב, שם במסילת ישרים בסוף פרק רביעי, הוא כותב שיש חסד מיוחד של הקדוש ברוך הוא בזה שהוא נתן לנו את התשובה. חסד שהוא מחוץ לחוקי הטבע, כן, איך יימחק האדם את מה שהוא כבר עשה, הרי זה כבר עשוי. איך יכול להיות שאפשר לשכתב את ההיסטוריה? כן, סטלין היה מת לקבל איזה כלי כזה. זאת אומרת, יש פה משהו שהוא נגד חוקי הטבע. אז רבי אלחנן וסרמן שואל על זה במאמר על התשובה בקובץ מאמרים, הוא שואל על זה, אם באמת זה מעבר לחוקי הטבע, או לפנים משורת הדין, הרי דין זה חוקים, אז לפנים משורת הדין הכוונה שזה מעבר לחוקים, זה לא מתאים לחוקים, זו חריגה מהחוקים. אם זה באמת ככה, אז איך מסבירים את הגמרא בקידושין, שהגמרא אומרת שאפילו צדיק גמור שמרד איבד את זכויותיו. שואלת הגמרא: וליהוי מחצה על מחצה? אותם זכויות שהוא עשה שיהיה לו ומכאן ואילך יש לו את החובות שלו, למה צריך למחוק לאבד את הזכויות? אמר בתוהה על הראשונות. מה זאת אומרת בתוהה על הראשונות? שאם אתה מתחרט על הזכויות שאותן עשית, איבדת אותן. עכשיו אם זה דבר שהוא לפנים משורת הדין, שהחרטה על העבר יכולה למחוק אותו, אז סביר לקבל את זה ביחס לבעל תשובה. הוא מוחק את החטאים שלו והקדוש ברוך הוא לפנים משורת הדין מקבל אותו. אבל צדיק שמרד, מה, לפנים משורת הדין הוא הופך לרשע? הקדוש ברוך הוא מטה כלפי חסד, לא מטה כלפי להרע. זאת אומרת הקדוש ברוך הוא לא עושה לפנים משורת הדין כדי להרע למישהו. כאן צריכה לעבוד שורת הדין. אז אם אתה יכול לשכתב את ההיסטוריה, אין בעיה, אבל אז זאת שורת הדין וזה עובד לשני הכיוונים. אם אתה לא יכול לשכתב את ההיסטוריה, אז למה בצדיק זה עובד? אלא רק לפנים משורת הדין, אז למה בצדיק זה עובד? האמת שפעם אמרתי את זה באיזה שיעור, אז איזה יהודי אמר לי, זה הישיבה בוחר'ס לא סובלים דברים כאלה, איזה יהודי אמר לי שבעצם יש תשובה מאוד פשוטה. תחשבו על מישהו שמגיע למנהל הבנק שלו ואומר לו, תראה, הבנק שלך מאוד נחמד, נתן לי יחס טוב, סימפתי מאוד. יש לי יתרה של לא יודע מה, עשרת אלפים שקל בבנק, אני תורם את זה לבנק ולעובדיו, לרווחתם. שיהיה לכם לבריאות, קחו את היתרה שלי. לוחצים ידיים, כותב את השם שלו בשלט על הקיר, הכל בסדר. מיד אחריו נכנס מישהו אחר אומר, שמע הבנק שלך מאוד מוצא חן בעיניי, אתם אנשים נהדרים. יש לי יתרה של מינוס עשרת אלפים בבנק, אני תורם לכם את המינוס עשרת אלפים הזה לרווחת העובדים ולרווחת הבנק. והם כולם כמובן ילחצו ידיים וייהנו והכל יהיה בסדר. ברור שמן הדין אתה יכול לוותר על זכויות. לוותר על חובות זה לפנים משורת הדין. בעל תשובה זה אחד שיש לו יתרת חובה. אז כשהוא רוצה למחוק את יתרת החובה שלו זה לפנים משורת הדין. אם מנהל הבנק מסכים הוא מסכים, אם לא אז לא, זה לפנים משורת הדין. אבל הצדיק שתוהה על הראשונות הוא בא עם יתרת זכות. אם הוא רוצה לוותר על יתרת זכות, אז מה הבעיה? זה מן הדין הוא יכול לוותר, יש לו יתרת זכות הוא יכול לוותר על זה. מה הבעיה? ולכן זה בכלל לא קושיה. טוב, האמת זה מאוד מעניין, אני לא אכנס לזה עכשיו כי אין לי זמן, למה בכל זאת הישיבה בוחר'ס חושבים שזאת קושיה. אז זה מעניין, אבל בואו נמשיך להיות ישיבה בוחר'ס כרגע. ובעצם נדמה לי שמה שכתוב שם זה שהלפנים משורת הדין, הוא תולה את זה בתשובה מאהבה ותשובה מיראה, רבי אלחנן. רבי אלחנן אומר שתשובה מיראה זה שהיא מתקבלת זה לפנים משורת הדין. תשובה מאהבה זה שורת הדין. עכשיו בואו נחשוב רגע, הצדיק שתוהה על הראשונות, זה מקביל לתשובה מאהבה או מיראה? מאהבה. רק מאהבה. הרי תשובה מיראה אתה יכול לשוב אל הקדוש ברוך הוא כי אתה מפחד שהוא יעניש אותך על החטאים שעשית, אבל מי שעוזב את הדרך של הקדוש ברוך הוא ומרשיע, הוא לא עושה את זה מיראה, הוא עושה את זה כי הוא באמת בחר דרך אחרת. נכון? אבל זו תשובה מאהבה, נגיד בהקבלה הזאת. לכן אצל הצדיק זה עובד כי המנגנון של תשובה מאהבה הוא עובד בשורת הדין. הוא לא לפנים משורת הדין, אז שמה זה עובד לשני הכיוונים. אבל אצל הרשע שמדובר שזה לפנים משורת הדין, אצלו זה יעבוד, הרשע שעושה תשובה, אצלו זה יעבוד גם בתשובה מיראה, וזה כבר באמת לפנים משורת הדין, זדונות הופכות לשגגות או זדונות הופכות לזכויות. אז לכן ככה הוא מסביר. אני חושב שזה אפילו לא שונה מאוד ממה שאני רוצה להגיד. אני סך הכל רוצה להגיד שזה הבדל בין תשובה קטנה ותשובה גדולה. אבל זה כמעט אותו דבר. בשביל תשובה מיראה תשובה למחיקת חטאים. תשובה מאהבה זה אומר אני משנה כיוון, אני החלטתי שאני רוצה לעשות את זה ולא את מה שעשיתי עד עכשיו. אז בעצם מה שיוצא זה שתשובה הקטנה זה חסד מיוחד, לפנים משורת הדין, בסדר? והתשובה הגדולה זה שורת הדין. זאת אומרת אם אני עושה היפוך נפשי אמיתי והקדוש ברוך הוא לא מקבל את התשובה שלי אני יכול לתבוע אותו לדין תורה. שורת הדין, מגיע לי שהוא יקבל אותי. את החסד, את התשובה הקטנה זה לפנים משורת הדין. אבל תשובה גדולה זה שורת הדין. כמו שאתה עושה אפילו לצדיקים שמורדים וטועים על הראשונות, אז אתה צריך גם לעשות לי את זה. זאת אומרת זה שורת הדין, זה לא לפנים משורת הדין. למה זה שורת הדין? מי שבא לבית דין ואמר התחרטתי, עשיתי תשובה וכן הלאה, לא מגיע לו מחילה? בבית דין, זה שאלה גדולה, בבית דין לא מועילה לא תשובה קטנה ולא התשובה הגדולה. בבית דין מגיע לך מלקות, אתה חוטף מלקות. עכשיו לרוב המפרשים ויש על זה אפשר לדבר על זה לחוד פעם, לרוב המפרשים זה פשוט בגלל שאנחנו לא יכולים לדעת מה בליבו. הקדוש ברוך הוא יכול לדעת מה בליבו של אדם, אנחנו לא יכולים לדעת מה בליבו של אדם. זאת אומרת שבעצם ההנחה היא שאם אנחנו כן נדע, אז הוא באמת, הוא באמת יכופר. אוקיי, אז לענייננו, אז בעצם יש פה תשובה קטנה שהיא חסד מיוחד ותשובה גדולה שזו שורת הדין. אני מזכיר לכם את מה שאמרתי קודם שמי שאחראי על התשובה הגדולה זה השם השם, ברשימת המידות של הקדוש ברוך הוא. השם השם זה ממש זועק משהו שהוא מעבר לחוקי העולם, החוקים הרגילים. כן, זה מה שיצחק הוטנר מסביר ועוד, שהשם אין לו שום משמעות במונחים הרגילים של העולם, זה משהו שהוא מעבר לאיך שמתנהל העולם הרגיל ולכן בעצם הוא משקף איזושהי חריגה של התשובה מהחוקים הרגילים של העולם. ובהרבה בהרבה מקומות כתוב שזה חסד מיוחד שהקדוש ברוך הוא עשה לנו תשובה. הנה רבנו יונה שמביא את מדרש חז"ל בקהלת, הוא מביא דאש החוטא כשיתאחר לשוב מחטאתו, יכבד עליו מאוד עונשו בכל יום. ואז הוא אומר משל לכת של ליסטים, זה קוהלת רבה, שחבשן המלך בבית האסורים וחתרו מחתרת, פרצו ויעבור ונשאר אחד מהם. בא סוהר, הוא לא ברח, בא סוהר לבית האסורים וראה מחתרת חתוכה והאיש ההוא עודנו עצור, כמו הרב יוגל כשלא ברח להתנחלויות. והאיש עודנו עצור, ויכהו במטהו. אמר לו קשי יום! הלא מחתרת חתורה לפניך ואיך לא מיהרת הימלט על נפשך? כן, זאת אומרת עשו לך משהו מיוחד, חתרו לך מחתרת, אתה לא משתמש בה? מה אתה? אז באים אליך בתביעה. זאת אומרת שיש כן איזושהי הנחה שיש חסד מיוחד גם בתשובה הגדולה. לא סביר לעשות אוקימתא שכל המדרשים האלה שמדברים על מעלת התשובה ועל החסד המיוחד שלה מדברים דווקא על התשובה הקטנה ולא על התשובה הגדולה. אני חושבת שיש את הסיפור הזה של ספרא דקבלה על החוטא הזה שעשה תשובה ואפילו פרחה נשמתו. זה פעם בחיים. זאת אומרת, הוא עשה תשובה אמיתית, אבל אנחנו חיים במין סוג של מחזוריות שכל שנה יום כיפור ועוד פעם ועוד פעם. אז אנחנו, מה שאתה מדבר זה לא קורה. אמרתי שזה לא קורה. כי זה כל פעם, כל שנה חוזר מחדש. אני מסכים לרגע, אמרתי שמסכים לגמרי, אמרתי שזה לא קורה. זה בדיוק הנקודה. אני מתאר פה שני ארכיטיפים. הם לא באמת קורים. אף אחד מהם לא באמת קורה. לא התשובה הקטנה לגמרי ולא התשובה הגדולה. וזה מה שהסיפור בא להגיד, שאלעזר בן דורדיא בתור הארכיטיפ שעושה את התשובה הגדולה הוא מיד מת. זה לא באמת שייך לעולם שלנו. בעולם שלנו אנשים לא עושים את זה. אנחנו מנסים להתקרב עד כמה שאפשר לשם וזה בדיוק הנקודה. לכן הוא מת מיד. אין מישהו שפטור מיום כיפור, כי שנה שעברה הוא הפך את עצמו והשנה. אז זה בדיוק מה שאמרתי. לכן כולנו בינוניים, לכן כולנו יכולים לעשות, צריכים לעשות את העבודה הזאת בדיוק בגלל שאף אחד מאיתנו לא אלעזר בן דורדיא. כי מי שאלעזר בן דורדיא לא שייך לעולם הזה, הוא מת מיד. אין באמת מישהו שעושה היפוך נפשי מלא וזהו, הוא הופך למישהו אחר. אנחנו צריכים להשתדל להתקרב. זהו, כן. זה מקרה קיצוני, ריש לקיש הוא מקרה חריג גם כן. בסדר, אבל ריש לקיש נשאר בחיים ועדיין, כן כן, אבל הוא פתאום השתנה, אבל כנראה שזה לא ברמת הקיצוניות של אלעזר בן דורדיא, בסדר? נכון. יש הרבה בעלי תשובה. זה לא קורה בטהרתו, התשובה הזאת הופך לגמרי ואין, לא נשאר כלום ממה שהיה קודם. הוא נהיה ריש לקיש, הוא לא נהיה רבי עקיבא. היה בו בהחלט את האופי הקודם שלו גם אחרי שהוא עשה את התשובה שלו, זה חז"ל מתארים אפילו. אז לכן, כן. זה מתאים מאוד למדרש שאומר שבמעמד הר סיני כולם מתו כי כנראה שהם הגיעו למצב, יכול להיות. בכל אופן… מה שאני רוצה לומר זה דבר כזה. יש חסד גם בתשובה הגדולה. איפה החסד? בתשובה הקטנה החסד הוא שהיא מתקבלת. אני עושה פרוצדורה ומין הנהלת חשבונות כזאת, והקדוש ברוך הוא מוכן לקבל את זה. כי בלי זה גם לא הייתה תשובה גדולה. אמרנו אתה צריך להתחיל משם בשביל להתחיל להתקדם. הקדוש ברוך הוא חייב לתת לך תמריצים. אז הוא אומר לך טוב, גם תשובה קטנה אני מקבל. לפנים משורת הדין. מה קורה בתשובה הגדולה? בתשובה הגדולה אם עשיתי אותה, הקדוש ברוך הוא חייב לקבל אותי, לשורת הדין. אני תובע אותו לדין תורה. אבל החסד הוא שבכלל אפשר לעשות אותה. לא זה שאם עשיתי אותה אז היא מתקבלת, אלא זה שבכלל אפשר לעשות את התשובה הגדולה זה החסד. למה? מה הבעיה פה? אני אנסה להסביר, אין לי הרבה זמן, אני אנסה להסביר את זה בקצרה, אולי נדבר על זה פעם שנדבר על בחירה. המושג תשובה הוא מושג פרדוקסלי לחלוטין. פשוט פרדוקס מתחילתו ועד סופו. אני לא מדבר על פרדוקס משפטי ולא על פרדוקס פסיכולוגי, אני מדבר על פרדוקס לוגי. פרדוקס לוגי טהור. אין דבר כזה תשובה בעצם. אין, לא יכול להיות. תנסו לחשוב על מה מה קורה לבעל תשובה. בעל תשובה פועל לפי איזשהו סט של ערכים מסוימים. בסדר? לפי סט הערכים הזה, לא כולם כנראה טובים, בהתחלה לפחות, כשהוא חוטא לפני שהוא בעל תשובה. חלק מהערכים שלו כנראה לא ממש טובים, או לפחות הסדר לא ממש טוב, וזה מביא אותו לעשות מעשים מקולקלים. אוקיי? עכשיו הוא מגיע למסקנה שהוא צריך לעשות תשובה. איך מגיעים למסקנה הזאת? האם זה חשבון שהוא עשה על בסיס הערכים הקודמים שלו? לא יכול להיות. כי הערכים הקודמים שלו הם אלה שהביאו אותו להתנהגות הקודמת. אז מה? ערכים חדשים? אבל הוא לא נמצא שם, הוא נמצא בערכים הקודמים. אני אתן לכם, אנסה ניסוי מחשבתי קצר. בסדר? פעם עשיתי את השעשוע הזה בירוחם עם התלמידים שלי. נגיד שאני עובד את השם שלא לשמה. בסדר? למהדרין. מקסימום שכר, מינימום עונש. לא מעניין אותי יותר שום דבר, רק חשבון הבנק, בסדר? זהו. עכשיו תנסה לשכנע אותי לעבוד לשמה. בוא תשכנע אותי. אי אפשר, נכון? לכל היותר מה אתה יכול לעשות זה לשכנע אותי שאני אקבל יותר שכר אם אני אעבוד לשמה. למה? כי הדרך לשכנע אותי זה רק להשתמש במערכת ההנחות שבתוכה אני נמצא כרגע. אי אפשר לשכנע אותי על בסיס הנחות שלא שייכות אליי, נכון? אתה צריך למנף איזושהי נקודה שנמצאת אצלי ולגרום לי להשתנות. אבל אם ההנחות שלי מובילות אותי להתנהגות מסוימת, לא תוכל בחיים לקחת אותי מתוך מערכת ההנחות הזאת ולהפוך את ההתנהגות שלי. זה פשוט שטות, אוקיי? לא יכול להיות דבר כזה. רגע, זו הבעיה. עכשיו אותו דבר זה נכון גם כאשר אני עצמי מנסה להשתנות או לשכנע את עצמי, לא רק מישהו אחר. הסימולציה היא שמישהו אחר משנה אותי. היה פעם סיפור על אדם הכהן, אחד מהמשכילים הידועים, שבא מישהו לחפש אותו בשבת בבית, אז אשתו אומרת הוא בבית הכנסת. אמר לו מה הוא עושה שמה? טוב, הולך לבית הכנסת, פוגש את הצ'זבטים עם החבר'ה בחוץ. אז כשהוא רואה חבר'ה בחוץ שואל אותם איפה אדם הכהן? אמרו לו בפנים. טוב, נכנס פנימה, בטח מאחורה, מסתכל ככה מאחורה לא רואה אותו. שואל מישהו תגיד איפה? אמר לו ההוא עם הטלית שמתנענע ככה ליד ארון הקודש זה אדם הכהן. הוא היה בהלם. מחכה שתיגמר התפילה, אדם הכהן יוצא, הוא שואל אותו תגיד מה עשית שמה? הרי אתה לא מאמין לכל העסק הזה. אמר לו נכון, אבל אפיקורס אמיתי זה חוכמה להיות כשאתה מצ'זבט בחוץ? אפיקורס אמיתי צריך להיות עם טלית ליד ארון הקודש מתנענע. זאת אומרת, אז אותו אדם הכהן פעם היה עליו סיפור שהוא רצה לעשות תשובה רגע לפני מותו כדי להפריך את מאמר חז"ל שרשעים אפילו על פתחו של גיהינום לא עושים תשובה. זאת אומרת, זה בערך המשל לאותו אחד שמשכנעים אותו לעבוד לשמה כי ככה מקבלים יותר שכר. זאת הדרך היחידה אבל לשכנע אותך, נכון? אי אפשר לעבוד לא במערכת ההנחות שלך. אתה חייב לשכנע בן אדם לאור מערכת ההנחות שכרגע הוא עובד על פיה. אוקיי? אז מה זה תהליך של תשובה? יש פה משהו שפשוט פרדוקסלי. או שאני עצמי מחליט לעשות את זה, אבל אז כשהחלטתי כבר לעשות את זה אני כבר שם. או שמישהו אחר הופך אותי באיזשהי צורה, אני לא יודע איך, ואז הוא עשה תשובה לא אני, מה זה קשור אליי? אני פעם הייתי כאן, עכשיו אני שם. תהליך התשובה הוא תהליך פרדוקסלי. זה יכול להיות לא רק בתשובה, יכול להיות בכל עניין, כל שינוי ערכים. נכון, גם יציאה בשאלה אותו דבר. נכון, נכון. ולכן הש… אבל תשובה היא מיוחדת בגלל שבתשובה אומרים לבנאדם אני מצפה ממך לעשות תשובה באופן יזום. זאת אומרת תצא לדרך תעשה תהליך של, אבל אם אני כרגע נמצא פה אז מי זה שיחליט את ההחלטה לצאת לדרך ולהיות שם? כשאני אהיה שם אני מישהו אחר. אין איך להתחיל את התהליך הזה אין איך להתניע את התהליך הזה. ובמישהו שחוזר בשאלה נגיד התוהה על הראשונות כן שדיברנו עליו קודם אז זה קרה לו. בסדר אף אחד לא אומר לו עכשיו אני מצפה ממך לעשות באופן יזום חזרה בשאלה. קרה לו הוא השתנה כמו שהוא היה קודם צדיק עכשיו הוא רשע זה אפשר להבין. אבל תשובה זה משהו שלא אמור לקרות לך זה משהו שהרי מייחדים לזה את עשרת ימי תשובה זה משהו שאמור להיעשות באופן יזום. עכשיו באופן יזום יש פה פרדוקס לוגי זה לא יכול להיעשות. הפרדוקס הזה אני לא יכול להיכנס יותר מדי לפרטיו כי אין לי הרבה זמן אני רק רוצה לסגור את המעגל אולי נדבר על זה בהקשר אחר. אוקיי אז הפרדוקס הזה בעצם נוגע למושג בחירה בכלל. כן הבנאדם שבוחר כי בנאדם שבוחר נגיד לעשות רע אז השאלה למה הוא עשה את זה? זה הבעיה של חולשת הרצון וויקנס אוף דה וויל זה סוגיה בפילוסופיה אנליטית. שבנאדם חוטא או חוטא גם לדיאטה לא חשוב לא דווקא חטא במובן הדתי אז השאלה למה הוא עשה את זה? כי הוא נכשל מה זה נכשל זה סתם משחק מילים כי זה מה שהוא רצה. כי זה מה שהוא רצה היה לו יותר חשוב הטעם של החזיר מאשר השמיעה לרצון השם ולכן הוא אכל חזיר. זאת אומרת שמערכת הערכים שלו הביאה אותו לאכול חזיר. עכשיו אני שואל איך אדם כזה יעשה תשובה? הוא יפסיק לרצות לאכול חזיר? אבל הרי זה באמת מה שהוא רוצה. איך לפי ההנחות הנוכחיות שלו הוא אמור באופן יזום לא שזה יקרה לו לבד אלא באופן יזום פתאום לא לרצות? זה מה שהוא רצה מה אתה רוצה מה יניע אותו לזה? צריך להיות משהו יותר יסודי שגורם לו לרצות לאכול חזיר והמשהו היותר יסודי הזה עכשיו ישתנה ויגרום לו לא לרצות לאכול חזיר? אבל ממה נפשך אז נשאל את אותה שאלה על המשהו היותר יסודי איפה הוא עומד עכשיו המשהו היותר יסודי הזה? ולכן המושג תשובה הוא מושג פרדוקסלי והפרדוקס שבו בעצם זה זה מושג הבחירה החופשית. ועוד פעם אני חוזר לזה שהרמב"ם הקדיש שני פרקים בהלכות תשובה לבחירה חופשית ושאין מצווה לעשות תשובה כי זאת תמציתה של התשובה. אבל איזה תשובה? התשובה הגדולה. כי בתשובה הגדולה אתה אמור להתהפך כמו שהרמב"ם אומר אני אינני אותו אדם שהייתי אז. אמש היה שנוא מרוחק אזוף מנודה והיום הוא אהוב וחביב וכולי. הרמב"ם כל הזמן מנסה לתאר לך שוב פעם זה כבר לא הלכות תשובה זה הפרקים האחרונים זה כבר לא הלכות תשובה זה התשובה במובנה המהותי איך אתה מתהפך. אבל ההתהפכות הזאת זה משהו שהוא בלתי נתפס לוגית. ואם אתה רוצה לשים את האצבע על הפרדוקס אז הפרדוקס הוא בשאלה מי עושה את זה? אם אני עושה את זה אז לא צריך לעשות אני כבר שם. אם החלטתי שבעצם צריך לא לאכול חזיר אז אני כבר שם מה עוד נשאר לי לעשות? ברור שאם אכלתי חזיר אז אני לא שם הרי אם אני לא שם אז למה שאני אעשה את זה? אז אני לא יכול לעשות את זה. מה תגיד שמישהו אחר עושה את זה הקדוש ברוך הוא עושה את זה עבורי אבל אז הוא עשה תשובה לא אני מה הערך יש לדבר הזה? אז יש פה איזשהו משהו ממה נפשך כזה דילמה כן יומן דילמה, אבל אלעזר בן דורדיא הוא לא עשה תשובה? בסדר זו אותה שאלה עובדה שזה נעשה אבל אני זה אתה יודע זה תמיד פרדוקס. בפרדוקס אתה מוכיח שמשהו הוא לא אפשרי אבל להוכיח שמשהו הוא לא אפשרי זה לא פרדוקס מתי זה הופך לפרדוקס? מתי שאתה רואה שזה קורה. למרות שלא אפשרי העובדה שזה קורה אז זה הופך לפרדוקס. לטעון שמשהו הוא לא אפשרי אין בעיה אני לא אפשרי לרוץ לעוף זה פרדוקס? לא אני באמת לא יכול לעוף מה השאלה? אז פרדוקס זה כאשר משהו קורה ואין לנו שום הסבר אפשרי לאיך הוא קורה. אז אני הצגתי עד עכשיו את הקרן של הדילמה למה אין לנו שום הסבר. אתה מציג את הקרן השנייה של הדילמה אבל עובדה שזה קורה כמו שהעירו גם קודם. נכון זה הפרדוקס. עכשיו מה שקורה במצב כזה רבי אלעזר בן דורדיא נחזור לסיפור שלו הוא בעצם מלמד אותנו את התהליך הזה של תשובה גדולה. עכשיו בשלב הראשון הוא מיואש לגמרי איך עושים את זה? אם זה אני אז זה אני אם זה לא אני אז מישהו אחר צריך לעשות את התשובה עבורי. מישהו צריך לבוא ולקחת אותי מפה לשם. אז בצורה ספרותית אז מה הוא אומר? שמים בקשו רחמים עלי הרים גבעות ירח שמש כל מי שמבחוץ כשאין הכוונה שהוא פנה לשמש ולירח אלא הכוונה מישהו מבחוץ צריך לעשות את הפעולה הזאת כי אני עצמי איך זה מתחיל? אני לא יכול להתניע את התהליך הזה. אם אני פה אני לא יכול לקחת את עצמי כמו כן כמו הברון מינכהאוזן למשוך את עצמי בציצת הראש לעלות למעלה ואחרי זה לזרוק את הסולם או לעלות לירח ולזרוק את הסולם. אבל האישה עשתה את זה האישה התניעה אותו. אם האישה התניעה אותו. אז זה לא משנה, ממה נפשך, מי עשה את העבודה? אם האישה היא זו שעשתה את ההיפוך, אז לא צריך להמשיך, אז גמרנו, אז היא גמרה את העבודה. אני מבין, עוד פעם. וזה בדיוק הנקודה. אתה מציג מה קורה ואני מציג מה אמור לקרות, או למה יש לנו הסבר. על לכן אני אומר שהסיפור הזה של ר' אלעזר בן דורדיא זה בדיוק הנקודה של התשובה הגדולה. הוא מנסה להסביר לנו שמשהו פה פרדוקסלי, כי כי אתה מחליט לעשות, אני חושב שכל אחד מאיתנו חווה את זה. אני מחליט לעשות תשובה, אבל אני כזה, איך אני יכול למשוך את עצמי בציצת הראש ופתאום להפוך למישהו אחר? כמו שאמרת, כל שנה אני מוצא את עצמי באותו מצב מחדש. כי אי אפשר. אני לא יכול לקחת את עצמי למקום אחר. זה פשוט בלתי אפשרי ברמה הלוגית, זה לא קושי פסיכולוגי. זה פשוט, שנייה אחת, אני רוצה רק לסיים את המהלך. אז זה מה שר' אלעזר בן דורדיא מלמד אותנו. שבכל זאת דבר אין הדבר תלוי אלא בי. אחרי שאומר שמיים, רחמים, הרים, גבעות, אי שמש, ירח, כנראה שזה בכל זאת אפשרי. אני לא יודע איך, אומר ר' אלעזר בן דורדיא, אבל זה אפשרי. אין הדבר תלוי אלא בי. בכה בכה בכה, התהפך, וקנה את עולמו בשעה אחת. ועל זה אמרה הגמרא ר' אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא, יש קונה עולמו בשעה אחת. למדנו את התהליך של התשובה הגדולה בלי שיש לנו הסבר עבורו. רק משפט אחד אני אסיים. אני חושב שאם בכלל יכול להיות הסבר לדבר הזה, זה כנראה שהדיכוטומיה שאותה הצגתי כשהצגתי את הבעיה לא נכון להציג אותה. אמרתי שבעצם הבעיה היא מי עושה את התהליך. האם אני עושה את התהליך או שעושים אותו עלי, הקדוש ברוך הוא עושה אותו עלי? ואז ממה נפשך, אם הוא עושה אז הוא עשה תשובה, מה זה איזה ערך יש לזה? אם אני עושה את התהליך זה בלתי אפשרי, זה לא יכול להיות, אני זה אני, אני זה לא מישהו אחר. אם אני אינני אני אז מי אני בכלל? אז מה, אז מה הפתרון שיכול להיות לעניין הזה? כנראה שהסתכלות הדיכוטומית הזאת שאו אני או הקדוש ברוך הוא, משהו פה כנראה לא מדויק. זאת אומרת יש משהו שזה, יש איזשהו שילוב מסוים שהוא לא או או. זאת אומרת יש איזושהי פעולה שכנראה נעשית, אני אומר את זה במילים, אני לא יודע להסביר את זה באופן מפורש, אבל נדמה לי שאם יש פתרון לבעיה הזאת, הוא בגלל שהניסוח שלי של הקושי הניח דיכוטומיה ולא נכון להניח אותה. זאת אומרת תהליך התשובה, הקדוש ברוך הוא לוקח אותי ואני עושה תשובה באיזושהי צורה. עוד פעם, זה לא הסבר, זה רק רמז לאיפה צריך לחפש את ההסבר. זאת אומרת משהו באבחנה החדה ביני לבין הקדוש ברוך הוא לא נכון, בבחינת ניצוץ אלוקי שיש בכל אחד, דברו באיזו שפה שאתם רוצים, אני לא מבין את השפה הזאת, אבל יש כזה דבר, כנראה שיש כזה דבר. כן, אני אומר, אבל עצם זה שזה קורה, כמו הסיפור שלמדים אותו כשהוא בתוך בטן אמו, עצם זה שזה קורה אומר שכנראה ההסתכלות הדיכוטומית הזאת לא לגמרי חדה. משהו פה כנראה קורה ביחד, ואז כן יש לזה ערך. עכשיו די ייאשת אותנו לגמרי בתשובה, או בבחירה בכלל. כן. עכשיו אני רוצה רגע לסיים, יש באבינו מלכנו יש רשימה שלמה של בקשות שלנו מהקדוש ברוך הוא. יש אחת שהיא מאוד משונה, אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך. תחזור בתשובה? אבינו מלכנו ברך בברכת המזון במקומנו. זאת אומרת, מה זאת אומרת החזירנו בתשובה שלמה לפניך? אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלמה לפניך פירושו של דבר זה מבטא את אותו ייאוש של ר' אלעזר בן דורדיא. תשמע, אני רוצה אבל זה משהו פה לא הולך, אני תקוע. אז תעשה משהו! קיצור, אני לא מסתדר, שמיים, הרים, בקשו רחמים עלי, זאת אומרת אתה צריך לעשות משהו, זה לא עובד. לכן רק על התשובה אנחנו מוצאים שמה באמת את הבקשה מהקדוש ברוך הוא שיעשה דברים במקומנו. כל השאר, שירפא אותנו, שיציל אותנו, שיעשה כל מיני דברים, זה בסדר. אבל החובות שמוטלות עלינו, אותן אנחנו צריכים לעשות, לא הוא. אבל בתשובה יש משהו נורא בעייתי, אנחנו חייבים לגייס גם אותו כדי שהעסק הזה יקרה. למה הכי בפרשה? ובי ובה. לכן יש חסד מיוחד בתשובה. התשובה הקטנה החסד הוא שהיא מתקבלת. אתה עושה פרוצדורה ומוחקים לך חטאים, זה חסד. בתשובה הגדולה החסד הוא יותר גדול. אם עשית אותה, ודאי שאתה מתקבל, זה שורת הדין. החסד הוא שבכלל אפשר לעשות את זה, השיתוף של הקדוש ברוך הוא באיזשהו אופן בתהליך שמאפשר בכלל לעשות, שהוא ברא מנגנון כזה. וזה השם השם. אני השם לפני שיחטא, אני השם אחרי שיחטא וישוב. מה הכוונה? לפני שיחטא אני השם. אני שם לפני, ואני שם אחרי. כי אם לא הייתי לפני ואחרי, לא היה לפני ואחרי. זאת אומרת לא ייתכן דבר כזה. התשובה הגדולה זה רק בגלל שאני, השם, נמצא שם לפני שיחטא ואחרי שיחטא, כי מי שנמצא שם לבד ייתאר תקוע באותו מקום לנצח, או סתם ימשיך. ישתנה באופן אקראי, אבל זה חסר ערך. מה שיקרה יקרה. אז לכן השם השם זה התשובה הגדולה. וזה החסד הגדול של הקדוש ברוך הוא שהוא הרבה יותר גדול מהחסד של התשובה הקטנה. חסד התשובה הקטנה זה שהיא מתקבלת, החסד של התשובה הגדולה זה שבכלל אפשר לעשות אותה, שהקדוש ברוך הוא מוכן לשתף איתנו פעולה ולעשות את זה ביחד. אז כתיבה וחתימה טובה לכולנו.