חוץ לארץ

איך כל ההיתרים האלו מסתדרים עם פשטות הסוגיות שאוסרות גם יציאה לזמן, לדוגמא הגמרא (קידושין לא ע”ב) שדנה מהו לצאת לקבל פני אמא, ורבי יוחנן הסתפק בזה וכדו‘?
ובכללי נראה לי שקיימת תופעה שאנשים שתומכים בכל מקום בהלכה מסדר ראשון, פתאום כשזה מגיע לנושא של לצאת מהארץ נסמכים על כל מיני היתרים מפוקפקים, כמו המשנה ברורה שמתיר לצאת לראות פני חבירו וכדו‘, בעוד שמהסוגיות נראה באופן חד משמעי שזה אסור.

מה לגבי מגורים זמניים בחו״ל למטרות עבודה?

בכלל לא ברור בסוגיא שם שמדובר באיסור הלכתי. מה עוד שאין לו מקור ואין איסור ברור שניתן לתלות אותו בו. גם המונח 'אסור' שם בסוגיא ('קידושין לא ע"ב) לא בהכרח אומר את זה. מה עוד שבשאלה האם לצאת לקראת אימו הוא ענה שאינו יודע, ולמעשה רב אסי יצא. לכן איני רואה את הקושי שלך.
כל שבסוגיא ממש לא משמע שאסור. להיפך, משמע שמותר. וגם בפסקי הרמב"ם לא מביא שום מגבלה כזאת.

מגורים זמניים למטרות עבודה איני יודע לענות כללית. אם יש משפחה בארץ וסיבות שבבירור יגרמו לך לחזור (אין לך אזרחות זרה) יש להקל. אם זה ממש צורך פרנסה ואין לך פרנסה בארץ אז כמובן יש להקל כפי שכתוב להדיא בפוסקים.