הצמצום כפשוטו עם אל כל-יודע

הנחה רווחת בתיאולוגיות המונותיאיסטיות היא שאלוקים הוא כול-יכול, ולכן מטבע הדברים הוא גם כול-יודע. אם מניחים שהוא יכול לברוא את העולם והוא שברא את הכול, אז ממילא קשה להניח שלא יוכל לדעת מה קורה בו. מבחינה פילוסופית, ההגעה למסקנה זו תלויה בשאלה כיצד מגיעים לאמונה באלוקים; הטיעון האונטולוגי, למשל, מוכיח את קיומו של היש המושלם, ומתוך אותה שלמות נגזרות גם כל-יכולתו וכל-ידיעתו.
לגבי שאלתך השנייה על הצמצום כפשוטו וכיצד הידיעה מגיעה אליו, צריך לדייק בהבנת המושג. הטענה שהצמצום הוא כפשוטו אין פירושה שהקדוש ברוך הוא אינו יכול להיות מודע אלינו או שהוא נעדר גיאוגרפית במין נתק, אלא שאנחנו קיימים כישים נפרדים וש"אנחנו זה לא הוא". כדי ליישב את קיומנו עם אינסופיותו של הקב"ה, אני מסתייע במשל הממדים של רבי שם טוב גפן: אם נניח שאנחנו יצורים תלת-ממדיים והקדוש ברוך הוא מצוי בממד גבוה יותר, אזי אנחנו לא נוגסים ולא נוטלים שום חלל מהחלל שלו, בדיוק כפי ששטח דו-ממדי אינו מפחית מאומה מנפח תלת-ממדי. לכן, הקדוש ברוך הוא לא נדרש "לפנות מקום" במונחים של העולם הגבוה שלו כדי שניברא, ואין שום מניעה שהמידע מן הממד הנמוך שלנו יהיה גלוי ונגיש לו.
ועדיין אין שום מניעה שיידע מה קורה מחוצה לו. האם אתה לא יכול לדעת מה קורה בעיר אחרת או במרחק עשרה מטר ממך? אתה חייב להיות במקום פיזית כדי לדעת עליו משהו? מניין ההנחה המוזרה שלך שהצמצום מונע ממנו לדעת?!