עומד לפוש ועומד לכתף
שלום הרב. האם עצירה מפני רמזור אדום נחשבת כ"עומד לפוש" והרי היא כהנחה בדיני שבת, או שמא היא כ"עומד לכתף" ואם כן זה כלל לא נחשב שהאדם עצר?
ראיתי במאירי שבת ה, ב שכתב כך:
עקר והעביר ארבע אמות ועמד לפוש חייב שהרי עמידתו הנחה אבל אם עמד לכתף פטור עד שיעמוד לנוח שאין כאן הנחה ולמדת שהמפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהם להוציאן פטור וכבר ידעת בכל אלו שפירושן פטור אבל אסור:
לכאורה מדברים אלו מדוייק ש"עומד לכתף" זה דוגמא בעלמא, וכל עמידה שאינה לצורך מנוחה אינה הנחה.
גם ברמב"ם אולי אפשר לדייק באופן דומה, אך זה דיוק פחות מוכרח (שבת יג, ח; י):
ואפילו עמד לתקן המשוי שעליו, עדיין פטור הוא, עד שיעמוד לנוח:
אמנם, מצאתי בשער הציון שלכאורה חולק על כך ואומר להפך, ש"עומד לפוש" זה דוגמא, ובעצם כל עמידה שאינה "עומד לכתף" הרי היא כהנחה.
שער הציון סימן שמט ס"ק יח
(יח) מגן אברהם. ועיין לעיל בסימן רס"ו במשנה ברורה סעיף קטן י"ח מה שכתבנו בשם יש מחמירין, והוא מרבנו ירוחם המובא כאן בבית יוסף. ולעניות דעתי נראה ברור דלכולי עלמא מן התורה מקרי עמידה אפילו אם לא עמד לפוש בהדיא ורק בשביל איזה סיבה שמנעו לילך, כיון שלא עמד לתקן דרך משאו, דרק אז חשוב כמהלך [ומה שאמר בגמרא עמד לפוש הוא לאו דוקא, רק לאפוקי שלא עמד לתקן], וראיה ממה שאמר בדף קנ"ג ע"ב לענין בהמה, דכשקיימא להשתין מים הוא גם כן בכלל עמידה, ופשוט דהוא הדין גבי אדם, עיין שם, וביותר מוכח בהדיא שם בסוף הסוגיא דקאמר שם סוף סוף כי מטא לביתיה אי אפשר דלא קאי פורתא וכו', עיין שם, הרי דמקרי עמידה אף שלא עמד לפוש ורק שלא היה כדי לתקן, ודברי רבנו ירוחם צריך עיון. אחר כך מצאתי בלבוש סימן רס"ו דמפרש דברי רבנו ירוחם דלא מיירי לענין דאורייתא, עיין שם, וגם זה דוחק קצת, דמנא לה להרבנו ירוחם לחדש זה דבמקום שהתירו פחות פחות מד' אמות הוא דוקא בישיבה. ועיין באליה רבה שם:
אמנם, עדיין אני מסתפק האם אפשר לומר שגם לדעת שעה"צ הרי זה כעומד לכתף, שהרי עמידה ברמזור היא עמידה לצורך הדרך ממש כמו עומד לפוש.
בעצם, יש שתי שאלות:
- האם "עומד לפוש" דווקא וכל מטרת עמידה אחרת דינה כמו "עומד לכתף", או שמא להפך?
- את"ל שעומד לכתף דווקא, האם עומד ברמזור נחשב כעומד לכתף?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
Please login or Register to submit your answer