תפילה והשגחה
ידועה תפיסתך שבדורות האחרונים קשה להבחין בהשגחה פרטית ובמענה לתפילה. האם להבנתך בדורות קודמים ההשגחה הפרטית הייתה יותר ניכרת? החל ממתי, קונקרטית, אתה מזהה דעיכה בהשגחה הפרטית? תקופה ספציפית, אירוע מכונן קונקרטי?
ושאלה נוספת, מדוע לדעתך בכלל ניתן למדל את זה סטטיסטית? ידועים מקרים רבים מאוד של אינדיבידואלים שהתפללו ומשוכנעים שתפיסתם נענתה. ומן הסתם גם רבים אחרים שתחושתם אחרת, כדוגמת שלך אחרי פרשת חטיפת נחשון וקסמן. סביר להניח שכך היה בכל ההיסטוריה. סביר שגם בימי בית ראשון היו אנשים שהתפללו והיו משוכנעים שתפילתו נענית, והיו מי שהתפללו ולא חשו שיש מענה לתפילה. כלומר האם באמת האמירה "בדורות האחרונים אין השגחה פרטית" היא מבוססת היום ב2026 יותר ממה שהייתה לו הייתה נאמרת בכל תקופה אחרת?
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
אני אכן סבור שבדורות קדומים ההשגחה הייתה ניכרת ואינטנסיבית יותר. אין לי נקודת זמן ספציפית או "אירוע מכונן" חד שבו הכל פסק. כפיזיקאי, אני רגיל לתפוס תהליכים היסטוריים בצורה רציפה והדרגתית. בתחילת הדרך, כשהאנושות הייתה "צעירה", הקדוש ברוך הוא ליווה אותנו באופן צמוד, כמו הורה שמחזיק את ידו של ילדו הקטן. ככל שהעולם התבגר, ההורה מרפה ונותן לילד ללכת בעצמו.
עם זאת, יש בהחלט תקופה שאליה ניתן להצביע כנקודת מעבר משמעותית: סוף תקופת בית ראשון ותחילת בית שני. הרי אין חולק על כך (וגם מתנגדיי המסורתיים ביותר יסכימו) שניסים גלויים כבר לא מתרחשים היום, ונבואה פסקה מן העולם. חז"ל עצמם דורשים על מגילת אסתר (שנכתבה באותה תקופת תפר) את הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני", המבטא את המעבר להנהגה נסתרת. הטענה "המהפכנית" שלי בסך הכל לוקחת את ההסכמה הזו צעד אחד קדימה: בדיוק כפי שהנבואה והניסים הגלויים דעכו ופסקו במסגרת שינוי המדיניות האלוהי, כך דעכו והסתלקו גם הניסים הנסתרים והמעורבות האקטיבית השוטפת.
בעיניי תחושות סובייקטיביות וסיפורים אינדיבידואליים על היענות לתפילה הם חסרי משמעות לחלוטין כשבאים לברר את חקר האמת העובדתית. אנשים שמשוכנעים שתפילתם נענתה (או שניצלו בזכות ספר תהילים בכיס) לוקים בחוסר מיומנות סטטיסטית בסיסית ובמה שקרוי "חוק המספרים הקטנים". במקרים רבים הם סופרים את הפגיעות ("צ'רי פיקינג") ומתעלמים מכל אותם פעמים שאנשים התפללו בדבקות, או החזיקו ספר תהילים, ובכל זאת נהרגו או חלו.
כדי לדעת אם יש מעורבות אלוהית שחורגת מחוקי הטבע, הדרך היחידה היא מתודולוגיה מדעית וסטטיסטית (למשל, קבוצת מדגם של חולים שמתפללים עליהם מול קבוצת ביקורת שלא). כשאנחנו בוחנים את המציאות בכלים מבוקרים, אנחנו רואים ש"עולם כמנהגו נוהג" ואין שום הבדל סטטיסטי מובהק שמוכיח התערבות. למעשה, כולנו (גם גדולי המאמינים) חיים כך: כשרופא ירא שמיים עורך מחקר על יעילותה של תרופה, הוא מעולם לא מנטרל את פרמטר "איכות התפילה" או "רמת הצדקות" של קבוצת המדגם לעומת הביקורת, למרות שלכאורה זהו הפרמטר המשפיע ביותר. למה? כי עמוק בפנים, גם הוא יודע שהתרופה פועלת לפי חוקי כימיה וביולוגיה, ולא לפי מינון התפילות.
אני בהחלט חושב שיש שינוי עם הדורות.
אתה צודק שהתפתחות המדע וההבנה של חוקי הטבע בימינו משפיעה. בעולם העתיק, תופעות טבע (מחלות, גשמים, בצורת) לא הובנו מדעית, ולכן היה קל ונפוץ מאוד (אצל יהודים וגויים כאחד) לייחס אותן ישירות למעורבות של ישים רוחניים או של הקדוש ברוך הוא. היום יש לנו ידע מדעי מוצק שמראה שחוקי הטבע הם "תנאי מספיק" לתוצאה. אם חוקי הטבע מסבירים את התופעה במלואה, אין לנו שום הצדקה לוגית (תערו של אוקאם) או אמפירית להכניס למשוואה התערבות אלוהית כגורם מסביר.
ובכל זאת יש הבדל בגלל היעדר נבואה. בעבר, כשהתרחש אירוע, היה נביא שיכול היה להצביע עליו ולומר בוודאות: "זו יד ה'". היום אין לנו נביאים שיתנו את הדיאגנוזה הזו. בהיעדר נביא, הדרך היחידה לזהות חריגה מהטבע היא דרך סטטיסטיקה ומדע. ועובדה שאז קרו גם ניסים גלויים שאינם תלויים בפרשנות ואינם זוקקים נביא כדי להבין שהיה כאן נס.
לכן, היום, הרבה יותר מבעבר, נטל הראיה רובץ על מי שטוען שיש התערבות. בהיעדר אינדיקציה כזו, המסקנה הישרה והרציונלית היא שהקדוש ברוך הוא בחר להותיר את ניהול העולם לחוקי הטבע ולבחירותיהם של בני האדם. זו לפחות נקודת המוצא עד שמישהו יראה באופן משכנע או שיבוא נביא ויאמר שברגע כלשהו קרה משהו אחר.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
תודה על התשובה.
לדעתי התיאור שלך סובל מכמה חולשות. אני מזהה אצלך שתי הנחות יסוד שעל שתיהן יש להקשות. הראשונה היא שלטבע יש חוקים והשנייה היא שלנסים אין חוקים.
לצורך העניין, אני לא מזהה סיבה אפריורית לחשוב שלטבע יש מערכת חוקים סדורה ועקבית. חווית המציאות הסובייקטיבית שלנו היא כזו שבה יש כללים שנדמים כעקביים (אני נופל רק למטה. שתיית מים גורמת לי להפסיק לחוש צמא. מפגש עם אדם אהוב לאחר זמן ארוך שלא התראינו, גורמת לי לשמחה). ניסיון החיים המצטבר של אנשים רבים מאפשר לגבש מודלים מתוחכמים ביותר בנוגע למציאות. לפעמים הם גם מנוסחים מתמטית ולפעמים לא. לפעמים יש להם יוצאים מן הכלל רבים ולפעמים לא. אין לי כל סיבה אפריורית לחשוב שהכללים האלה שגיבשתי הם אכן אונטולוגיה של ממש.
אני מסכים שאם את כל התופעות הנחוות ניתן היה להסביר באופן מלא על ידי מודל אחד עקבי, ניתן כנראה היה לדבר על חוקים אונטולוגיים.
אבל כרגע יש לנו בסך הכל אוסף חוויות שמתורגם בתודעתנו או על ידי מאמץ מצטבר של תודעות רבות להרבה מודלים, שאף אחד מהם לא מסביר באופן מלא את כל מה שאנחנו חווים. אז מה שייך לדבר על חוק טבע? F=ma זה חוק טבע? טוב, עד שגילינו מקרים שבהם זה לא עובד. אולי יש מקרים שבהם זה לא עובד גם בגדלים פיזיקליים בינוניים, לא אנרגיות גבוהות? למשל, מסתבר שf!=ma אם אתה חי בזמן יציאת מצרים.
ומצד שני, אם נניח את ההנחה שכן יש מערכת חוקים עקבית ועכשיו אנחנו יוצאים לחפש אותם – אז ההגדרה של נס כחריגה מחוקי הטבע אינה מוכרחת ואינה נצרכת. היכן כתוב בתורה שלטבע חוקים קבועים ואילו הנס הוא החריגה מהם? אולי יש חוקים אונטולוגיים שאילצו את הים להיקרע לשניים דווקא בזמן ובמקום שבו זה אירע? אולי החוקים האונטולוגיים האלה עדיין בתוקף? אולי העובדה שאני לא נופל למעלה והעובדה שהים נקרע לשניים ביציאת מצרים שתיהן תוצאה של של אותה מערכת חוקים אונטולוגית מוחלטת, שפשוט כרגע הבנתנו את פרטיה היא קלושה ביותר?
המחשבה שחוק טבע מנוסח מתמטית עדיף על חוק טבע שאינו מנוסח מתמטית היא בעיניי נכונה רק אם ההסבר המתמטי הוא כללי ומקיף. האם תורות פסיכולוגית רכות ולא מדויקות הן פחות נכונות אונטולוגית מf=ma? לא מסכים! יש מקרים שבהם מודל פסיכולוגי יפספס ויש מקרים שבהם ניוטון מפספס. לא ראה סיבה פילוסופית לתת משקל אונטולוגי רב יותר לחוק מתמטי שמסביר רק חלק מהמציאות על פני חוק רך שמסביר רק חלק מהמציאות.
כשל נוסף שלדעתי נובע מהנחות היסוד שלך הוא שאתה לא מוכן לראות השגחה באירועים שקשורים לבני האדם בעלי הבחירה החופשית. לא להיסטוריה האנושית, לא לפסיכולוגיה האנושית, לא לכלכלה וכו. הסיבה ברורה. בנושאים האלה האנושות לא הצליחה עדיין לייצר חוקים מתמטיים שמניחים את דעתך.
מאחר ואין חוקי טבע ברורים שעליהם אתה יכול להצביע, אתה באופן ישר אינטלקטואלית לא תסכים לחתום על אף מאורע שהוא "הפרה" של החוק. אם להיסטוריה אין חוקים הידועים לנו ממילא לא יכולה להיות הפרה שלהם. אם אדם מחלים באורך פלא ממחלה שאין חוקים ברורים כיצד היא מתנהגת, זה לא יכול להיות נס שמפר חוקים שלא קיימים.
אני רוצה להציע כדוגמה את המקרה של עליית האסלאם במאה השביעית. אם אני זורם עם ההצעה שהעולם כבר אינו מושגח החל מחורבן בית המקדש הראשון, פחות או יותר, הרי שעליית האסלאם שמתרחשת כאלף שנה מאוחר יותר בוודאי לא אמורה להיות קשורה להשגחה האלהית. יחד עם זאת, את מימוש ההבטחות האלהיות לישמעאל קשה מאוד שלא לזהות עם עליית האימפריה הערבית. "על פני כל אחיו ישכון", בסקירה ההיסטורית שהוא עורך ב'קדמוניות היהודים' פלביוס מציין שצאצאי ישמעאל הם השבטים הערבים שחיים בחצי האי. הוא מציין גם את מיקומם – לפי דעתו – של צאצאי בני קטורה. הוא עובר אחד אחד וממקם אותם – עיראק, סוריה, תימן, צפון סודן, לוב וצפון אפריקה בואכה הרי האטלס. התורה מבטיחה שישמעאל ישכון על פני כל אחיו. לו היית מלומד רומאי במאה הראשונה לספירה והייתי קורא את פשט הפסוקים על פי הסקירה של פלביוס, לדעתי סביר מאוד שמה שהיית אומר זה "אוקיי, הטקסט מבטיח שיבוא יום והשבטים הערבים יתפשטו על פני כל המרחב שבין הנהרות בבבל לבין הרי האטלס, שבין סוריה לבין נוביה. טירוף!" אבל כחמש מאות שנה לאחר מכן זה היה מתגלה כחיזוי מדויק למדי.
האם אפשר להוכיח שיש כאן הפרה של חוק טבע? וודאי שלא. אני לא יודע מהם חוקי ההיסטוריה וממילא לא אוכל לשכנע שיש כאן הפרה שלהם. אבל האם נובע בגלל זה שהתגשמות מובהקת של ההבטחה האלהית התקיימה באופן בלתי מושגח? אתמהה!
אני מסכים שבלי נביא לעולם לא נוכל להיות בטוחים באופן וודאי גמור (למעשה, בלי שאני אהיה נביא. אם אתה נביא אני עדיין לא יכול להיות בטוח באופן גמור). אבל חשיבה סינתטית בריאה ומודעת לעצמה לא זקוקה לודאות גמורה.
וכשל לוגי נוסף (ובמחילה הרב, כאן אתה ממש מפיל את עצמך בפח). מצד אחד אתה אומר שבעולם של הנהגה נסתרת, אנחנו זקוקים לנביא על מנת להבין את אופן ההשגחה האלהית. ומצד שני אתה מדבר כמתנבא מפי הגבורה ואומר שנגלה לך סוד ה ליראיו – לא רק שההנהגה היא נסתרת, אפילו נסים נסתרים כבר אין. וכיצד תדע? הרי ההנהגה נסתרת! צריך להיות נביא בשביל להסביר כיצד עובדת הנהגה נסתרת, לא?
אתה מבין, באספקלריה הזו, אם חז"ל מןרים לנו שאנחנו חיים בעולם של הנהגה נסתרת בה ההשגחה פועלת ללא הפרה בוטה וגלויה לעין של 'חוקי הטבע', אז שני הציטוטים הללו שלך
'הטענה "המהפכנית" שלי בסך הכל לוקחת את ההסכמה הזו צעד אחד קדימה: בדיוק כפי שהנבואה והניסים הגלויים דעכו ופסקו במסגרת שינוי המדיניות האלוהי, כך דעכו והסתלקו גם הניסים הנסתרים והמעורבות האקטיבית השוטפת.'
'ובכל זאת יש הבדל בגלל היעדר נבואה. בעבר, כשהתרחש אירוע, היה נביא שיכול היה להצביע עליו ולומר בוודאות: "זו יד ה'". היום אין לנו נביאים שיתנו את הדיאגנוזה הזו.'
פשוט אינם עקביים יחד.
אמנם, בתחילת דבריך אמרת שאתה לא טוען שהיה אירוע קונקרטי, אתה מציג "תהליך רציף" (רק חסרה הייתה המילה 'אבולוציוני'). אז בעצם אתה טוען שפרשנות לאירועים בדידים כשינויים בהשגחה האלהית אי אפשר לערוך בלי נביא, אבל פרשנות לתהליכים רציפים כשינויים בהשגחה האלהית כן אפשר לערוך אפילו בלי נביא?
וכשל נוסף – איפה בכל דברי חז"ל מצאנו שחריגה סטטיסטית נחקרת באופן שיטתי היא קריטריון להשגחה? יש בכלל הווה אמינא כזו? זה נכון שחז"ל לא הכירו רפואה מודרנית, חוקי תנועה מנוסחים מתמטית או את הטבלה המחזורית. אבל יש סיבה לחשוב שהם לא הכירו את מה שאתה מכנה אותו 'מיומנות סטטיסטית בסיסית במה שקרוי "חוק המספרים הקטנים".'? לא דרושה השכלה אקדמית בשביל להבין את זה. זה לא חידוש של המדע המודרני. אני אשמח לדעת – איזו פריצת דרך מחקרית או מדעית הייתה מביאה את חכמינו להחליט שבשביל להתייחס לתפילתו של חוני המעגל שלא כמקריות סטטיסטית עליהם לערוך תצפית מדןיקת על תפילות ולבחון זאת בתנאי מעבדה ועם קבוצת ביקורת? מהו ומתי התפרסם המשפט המתמטי או התוצאה המדעית שלו רק היו חכמינו מודעים אליהם כבר אז, הם לא היו מתייחסים ברצינות לתפילה של חוני המעגל?
בקיצור, חז"ל הבינו שההנהגה היא נסתרת, והבינו שיש לצפות למעורבות והשגחה גם בתוך הטבע. הם לא חשבו שבשביל לזהות את זה צריך ידע מתקדם בסטטיסטיקה והם לא אמרו לנו שבעתיד זה צפוי להשתנות. אפשר להתווכח על כך שהם צדקו שיש כאן השגחה – אולי הגשם הגיע באמת הגיע במקרה. אבל קשה להתווכח שהם עצמם היו די משוכנעים שיש כאן השגחה. אם אתה רוצה לטעון שמה שהיה חסר להם זה ידע מדעי קונקרטי, עליך חובת הראיה להציג טיעון משכנע (איזה ידע בדיוק? למה הוא היה מביא אותם לחשוב אחרת?).
אני לא חושב שהרב יענה על תגובה כזו ארוכה, הייתי ממליץ לך לקצר, במידה ואתה רוצה מענה.
לא אכנס כאן לדיון האם יש חוקי טבע. אם אתה חושב שאין – שיהיה לך לבריאות. רק שים לב להבא שאתה מטפס על הר אתה עלול להתגלגל למעלה ולשבור ראש. וכשיהיה לך חום שים לב לא לקחת אקמול בשום אופן. זה עלול להעלות לך את החום.
אגב, גם לי אין סיבה אפריורית לחשוב כך. זו סיבה אפוסטריורית. פשוט רואים.
הרב, אתה לא הגבת לשום דבר ששאלתי, סתם נטפלת לניסוח בשורה הראשונה.
העיקר הוא שלטבע אין חוקים. יש לו חוקים ואתה מגלה אותם אפוסטריורי. לכן, אין סיבה לחשוב שלנס אין חוקים. זה העיקר. נס הוא לא הפרה של חוקי הטבע, הוא מימוש של חוקי הנס. פשוט אין שום סיבה רציונלית לחשוב אחרת, ברגע שאתה מקבל שכל ההבנה שלך את חוקי המציאות היא רק אפוסטריורי.
העיקר הוא לא שלטבע אין חוקים, אלא שיש לו חוקים ואתה מגלה אותם אפוסטריורי.^
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer