אנשים רגישים נחותים יותר?
אם אנו מניחים שההלכה עובדת כמו הצו הקטגורי של קאנט, אנו צריכים להניח שאנשים רגישים שקשה להם יותר לפי הכרעות שכליות הם נחותים יותר, אלא אם כן נניח שיש מתן שכר על קיום המצוות, מעבר לחובה לקיים אותם.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
לא הבנתי מילה.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
כתבתי ברור. אנסה לפשט.
אם אנו מניחים שחובות הלכתיות הן חובות שיש לקיימם ללא קשר לתגמול (כמו הצו הקטגורי), אז גם סביר להניח שאנשים שלא מקיימים את הצו הזה הם אנשים נחותים יותר. בנוסף, מכיוון שמדובר בצו קטגורי, סביר שלא יהיה הבדל בין אדם שקשה לו לעמוד בצו, לבין אדם שקל לו לעמוד בצו.
לכן, המסקנה המתבקשת היא שאנשים שהרגשות שלהם עוצמתיים יותר (להל"ן "אנשים רגישים"), וקשה להם יותר לפעול לפי השכל, וכנגזרת מזה הרבה יותר פעמים בוחרים ללכת עם המתווה הטופוגרפי, וממילא עושים יותר חטאים מאנשים שכליים שכמותם מקבלים את הצו ההלכתי, אנשים כאלו יהיו אנשים נחותים יותר.
המסקנה הזו ניתנת לדחייה אם נטען שההלכה לא פועלת רק לפי הצו הקטגורי, אלא שבמקביל יש שיפוט סובייקטיבי על קיום המצוות, וממילא כל אדם נשפט לפי המקום בו הוא עומד, ולא רק לפי כמות הקיום שלו של ההלכה.
האם הרב מקבל את בטענה הזו שגוזרת את המסקנה שסביר שיש שיפוט סובייקטיבי לכל אדם במקביל לחובה הנורמטיבית לקיים את ההלכה? (נשמע קצת כמו "מתן שכר")
במחילה, זה סתם פלפול ריק.
מדוע, איזו הנחה שלי לא נכונה?
תשובת המחברת:
ההנחה השגויה שלך יסודה בערבוב בין כמה מישורים שונים לחלוטין: הגדרת המעשה הראוי, דרגתו הרוחנית של האדם, ופנקס החשבונות של השכר והעונש.
ראשית, לגבי הצו הקטגורי של קאנט – הצו הזה עוסק בשיפוט של המעשה (כלומר, מה הופך פעולה לראויה או מוסרית), ולא בהכרח בשיפוט הקושי הסובייקטיבי של האדם. הצו קובע סטנדרט אובייקטיבי ומוחלט שאינו תלוי ברגשות או בנטיות.
שנית, באשר לאנשים "רגישים" – כתבתי והסברתי פעמים רבות שלרגשות כשלעצמם אין שום ערך מוסרי או דתי. רגש הוא בסך הכל נתון עובדתי, חלק מהטופוגרפיה או מנקודת הפתיחה שאיתה נולדת. אם אדם נכנע לרגשותיו או ליצריו ובוחר לבצע יותר חטאים מאדם שפועל מהשכל, אז הוא אכן פועל באופן פחות טוב ופחות ראוי. ההכרעה השכלית וההיענות לצו הן אלו שמעניקות לפעולה את ערכה.
שלישית, לגבי השכר – אין ויכוח על כך שיש התחשבות סובייקטיבית בקושי במסגרת מתן השכר, על פי הכלל "לפום צערא אגרא" (לפי הצער השכר). אדם שמתמודד עם יצרים ורגשות עוצמתיים ועובד קשה כדי להתגבר עליהם, אכן יקבל יותר שכר. אך כאן בדיוק טמונה הטעות שלך: זה שהוא מקבל יותר שכר לא הופך את דרגתו הרוחנית לגבוהה יותר או את המעשה לשונה. זה בסך הכל אומר שהוא עבד יותר קשה, ולכן מגיע לו פיצוי על מאמציו.
אז נראה שאני והמחברת מסכימים.
מה שאמרתי הוא שאדם רגיש, סטטיסטית יחטא יותר, ולכן הוא אדם נחוט יותר, כי הוא עומד פחות פעמים בצו.
הסוררת ביני לבין עוזרו הנאמן של הרב הסכמה בנושא זה, שבו עסקה עיקר השאלה?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer