הצו הקטגורי של קאנט

אהלן,

בכל ההתייחסויות שלך באתר ובמחברות ל״צו הקטגורי״ של קאנט – ראיתי שהתייחסת לצו הקטגורי רק מבחינת מה שהאדם יכול לרצות שיהיה לחוק כללי.

אצל קאנט עצמו בספר ״הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות״ יש התייחסות גם למצבים בהם החוק לא אפשרי מבחינה לוגית-מושגית. למשל הכלל מותר להבטיח הבטחות שווא מפרק את המושג הבטחה ובפרט גם את המושג הבטחות שווא.

אשמח לדעת מדוע אינך מתייחס לחלק הזה של הצו הקטגורי בכתביך ומה אתה חושב עליו?

תודה רבה!

מצרף את החלק מהספר –

״אלה הן כמה מן החובות הממשיות הרבות, או לפחות מה שאנחנו מחשיבים לחובות, ואפשר לראות בבהירות שהן נובעות מתוך העיקרון האחד שהבאנו למעלה. מן ההכרח הוא שהאדם יוכל לרצות שכללי הפעולה שלו יהיו לחוק אוניברסלי: זו אבן הבוחן לשיפוט המוסרי של הפעולות בכלל. כמה פעולות עשויות במהותן כך שאי אפשר אפילו להעלות על הדעת את כלל הפעולה שלהן בתור חוק טבע אוניברסלי בלי שתתקבל סתירה, וּודאי וּודאי שאי אפשר לרצות שיהיה לחוק כזה. אצל פעולות אחרות אמנם לא נוכל למצוא את אותה אי אפשרות פנימית, אבל אי אפשר לרצות לרומם את כלל הפעולה שלהן למעלת האוניברסליות של חוק טבע, כי רצון כזה היה סותר את עצמו. קל לראות שבמקרה הראשון הפעולות מנוגדות לחובה החמורה או הצרה יותר (שאין ממנה פטור), ובמקרה השני הן מנוגדות רק לחובה הרחבה יותר (שהיא ראויה לשבח), וכך, מתוך השימוש בדוגמאות האלה, במה שנוגע לסוג החיוב שבהן (ולא למושא הפעולה), כל החובות הועמדו כתלויות לגמרי בעיקרון האחד״