מישורי הסבר מקילים

המושג של "מישורי הסבר מקבילים" או "סיבתיות כפולה" הוא פסטורלי ונוח, אך במקרי המבחן הוא פשוט לא מחזיק מים. כאשר אנו מגדירים "הסבר" או "סיבה", אנו דורשים שהם יהוו לכל הפחות תנאי מספיק להתרחשות. מבחינה לוגית טהורה, אתה צודק שאין מניעה שיהיו שני תנאים מספיקים בלתי תלויים שיתקבצו במקרה לאותו מקום וזמן (כמו שני מציתים לבית אחד). אולם, כאשר אנו מדברים על הנהגת העולם, לטעון שישנה סיבתיות כפולה עקבית פירושו להניח קורלציה מופלאה ובלתי סבירה.

ניקח את הדוגמה של ניוטון והתפוח: אם ההסבר הפיזיקלי (גרביטציה) הוא תנאי מספיק, הרי שאם התנאים הפיזיקליים הבשילו – התפוח ייפול על ניוטון בין אם הוא חטא ובין אם לאו. מאידך, אם ההסבר התיאולוגי (עונש על חטא) הוא תנאי מספיק, הרי שהתפוח אמור ליפול עליו גם אם הענף חזק מספיק כדי להתנגד לגרביטציה. כדי להחזיק בשני ההסברים יחד, עליך להניח שאיכשהו תמיד נוצרת התאמה: כשניוטון חוטא משקל התפוח בדיוק גובר על חוזק הענף, ולהפך. אבל חוזק הענף ומשקל התפוח הם נתונים פיזיקליים עיוורים, ובחירתו של ניוטון לחטוא היא חופשית; אין שום היגיון שתמיד תהיה התאמה כזו ביניהם מבלי שהאחד יתערב בשני. לכן, או שהקב"ה שובר את חוקי הטבע (נס) כדי לממש את רצונו התיאולוגי, או שהטבע פועל את פעולתו העיוורת. לדבר על "מעורבות במסגרת הטבע" שבה גם הפיזיקה פועלת לבדה וגם אלוהים פועל במקביל – אלו מילים חסרות מובן וסתירות לוגיות.

באשר להשוואה שערכת לרצון האנושי אל מול הנוירופיזיולוגיה – כאן נעוצה טעות בהבנת העמדה הליברטריאנית שלי, וזו סדיוק אותה טעות כמו בשאלתך הראשונה. במקרה של האדם, אני כלל לא טוען שישנם שני הסברים מקבילים ומלאים (סיבתיות כפולה)! להפך: אני טוען שההסבר הפיזיקלי לפעולת האדם הוא חסר, משום שהרצון האנושי שובר את השרשרת הפיזיקלית. לא תיתכן התאמה מלאה כזאת.

כשאדם בוחר להרים את ידו, ישנו אלקטרון במוח שמתחיל לנוע ללא שום כוח פיזיקלי שקדם לו וגרם לתנועתו. השרשרת הפיזיקלית של סיבה ומסובב נעצרת שם. מה שהניע את אותו אלקטרון הוא הרצון החופשי, שהוא אירוע מנטלי (רוחני) ולא פיזיקלי, שפועל למען תכלית. כלומר, אין לנו כאן שתי מערכות דטרמיניסטיות סגורות שפועלות במקביל ומסבירות את אותה תופעה באופן מלא, אלא מערכת אחת שבה המישור המנטלי מתערב ומשפיע על המישור הפיזיקלי. תופעה זו מהווה חריגה מחוקי הפיזיקה, אך אינה חריגה מחוקי הטבע במובנם הרחב, שכן הרצון האנושי הוא חלק מההתנהלות הטבעית של העולם שאותה אנו חווים באופן בלתי אמצעי.

לעומת זאת, התערבות אלוהית בטבע היא בהכרח נס – שבירה של חוקי הפיזיקה מבחוץ. הקב"ה כמובן יכול להתערב ולשבור את חוקי הטבע, בדיוק כפי שהרצון שלנו מתערב בפיזיקה של המוח. אלא שהראיות האמפיריות מורות לנו שהוא בדרך כלל בוחר שלא לעשות זאת ומניח לעולם כמנהגו לנהוג. הניסיון לדחוס את פעולתו האקטיבית של אלוהים לתוך מסגרת שבה גם חוקי הפיזיקה פועלים את פעולתם המלאה באופן דטרמיניסטי, הוא בלבול קטגוריאלי ואשליה.