מסורת אבות
שלום הרב מיכי,
שמעתי לא מזמן שלא כתוב בשום מקום שיש חשיבות למסורת אבות ומנהג המקום גובר על מסורת אבות. אני למשל מתפלל בקהילה שרובה אשכנזית ומיעוט ספרדי ותימני. כאשר אני עולה להיות ש"ץ עלי לאמץ את נוסח התפילה של הקהילה שהוא ספרד {שווא מתחת לסמך} או להתפלל על פי נוסח אבותי. אני מדבר על הנוסח ולא על ההגייה או המנגינה ? כמו כן בעניין ההלכתי אני למשל מתגלח בספירת העומר ורוב הקהילה אינה מתגלחת. בנוסף האם הרב צריך לפסוק לכל אחד על פי מנהג אבותיו או צריך לקבוע הלכות לכלל הקהילה ולא על פי מוצאו ? בברכה ובהערכה
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
קשה לפרוס כאן את כל התמונה לגבי מנהגים. מה עוד שהתמונה מאד עמומה. אענה בקצרה.
כשאתה ש"ץ בבית כנסת העניין כלל לא קשור למנהגים. עליך להתפלל בנוסח המקובל שם. כשאתה מתפלל בלחש, שם יש מקום להתפלל כמנהגך, וגם זה לא ברור כי אתה חלק ממניין.
בעבר המנהג הקובע היה מנהג המקום, אבל זה מפני שהעולם היה סטטי ואנשים בד"כ שויכו למקום הם ובניהם ובני בניהם. בעולם המודרני המקום כבר אינו קריטריון מוצלח כי הוא משתנה ברגע. בטיסה של כמה שעות אתה בקצה השני של העולם. אנשים עוברים דירות ולא גרים במקום של אבותיהם. לכן נוצר מנהג חדש לנהוג כמנהג העדה ולא כמנהג המקום. זה עצמו מנהג.
לגבי הלכות מה שקובע הוא דעתך ההלכתית, והמנהג רלוונטי רק אם אין לך עמדה משלך בסוגיא. כאמור, מנהג העדה.
הרב אמור לפסוק לקהילה בהלכות ציבוריות כמנהג הקהילה. אם אתה שואל אותו שאלה אישית אני מניח שהוא יענה לך כמנהגך.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer