הלכות בישול בשבת

ביחס לעצם השאלה של בישול אחר בישול בלח:

מבחינה מושגית, קשה לי מאוד לקבל את הסברה שיש איסור בישול דאורייתא בתבשיל לח שבושל כבר כל צורכו והתקרר, רק בגלל שהוא מחומם שוב. בעיניי, פעולת החימום של תבשיל מבושל היא חימום גרידא, והבישול המהותי כבר הסתיים. אמנם, לגבי מים מפורש בהלכה שחימומם נחשב כבישול (שכן אין בהם תהליך אחר של ריכוך או שינוי מלבד החום עצמו), אך להשליך מכך על מרק או תבשיל לח שהתבשלו לחלוטין נראה לי לא סביר. עם זאת, השולחן ערוך והפוסקים הספרדים אכן החמירו בזה ופסקו שיש בישול אחר בישול בלח.

כעת, לגבי הצעת הספק ספיקא שלך:

ראשית, כפי שהסברתי באריכות בשיעוריי ובמאמריי, אני כופר מוחלט בעצם המושג של "ספיקא דרבוותא" (כלומר, הפיכת מחלוקת פוסקים למצב של ספק קטגוריאלי שמחייב הפעלת דיני ספקות). אם אדם לומד את הסוגיה בעצמו ומגיע למסקנה מנומקת שהמקילים צודקים (בין אם בגלל שאין בישול בלח, ובין אם בגלל שרוב יבש מותר), הוא אינו נמצא בספק כלל, ועליו לנהוג כפי שהבנתו מורה לו. אין שום מצווה או היגיון להכניס את עצמך למצב של ספק מלאכותי רק בגלל שהרמב"ם והרשב"א, או השו"ע והרמ"א חולקים. הספק מתחיל אך ורק אם אתה עצמך, לאחר שלמדת את הנושא, נותרת במצב של חוסר הכרעה מוחלט (מה שכיניתי "ספק שלי" או "ספיקא דגברא").

מעבר לזה, יצחק יוסף הוא ודאי לא מישהו שכשהוא מביע דעה זה הופך לספק.

כעת נדון בהנחה שאתה אכן נמצא בעצמך בספיקות האלה.

יש גם ספק האם בעינן שס"ס יתהפך. מעבר לזה קשה להחשיב מחלוקת מול השו"ע כספק. אם כבר אתה מסתמך על פוסקים ולא מחזיק בעצמך בעמדה הזאת, אז המנהג ללכת כדעתו. יש כאם גם שם ספק חד (תוכל לחפש טורים שלי על ענייני ספק ספיקא).