בית דין של התרת נדרים
האם לדעת הרב אדם שהבריח 100 דולרים בדיוטי פריי של סחורה מעל המותר
יכול אותו אדם לשמש כבית דין בהתרת נדרים בראש השנה?
מצד אחד זו עבירה של גניבה מצד שני זה זו עבירה יחסית נפוצה
(כמובן אני לא מצדיק את העבירה רק מציין שהרבה נופלים בה)
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
אני חושב שכן.
לגלות עוד מהאתר הרב מיכאל אברהם
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
חשבתי שיש עניין שגנב לא יכול להיות בבית דין.
השאלה היא לא לגבי "כל נדרי" אלא לגבי התראה שרשום כאן
https://www.yeshiva.org.il/midrash/8722
חשבת נכון. אבל מה הקשר לגנב?
להבריח יותר ממה שמותר בדיוטי פריי אתה לא משלם מס על זה גנבתה מהמדינה זה לא הגדרה של גנב.
מצד שני יהיה מאוד קשה למלא בית דין זו עבירה נפוצה.
זו לא גניבה. לא קיימת את החוק. לגבי קיום החוק מה שקובע הוא הנורמה המקובלת. במיוחד כאשר בשלטון יושבת כנופיית גנבים שדורשת את כספנו לצרכיה..
אני חושב שהטענה של הרב לגבי הנורמה המקובלת הגיונית ביותר
אבל לטעון שזו " יושבת כנופיית גנבים שדורשת את כספנו לצרכיה"
.
בלי להיכנס לוויכוח הפולטי כל עוד אתה נוסע בכבשים של המדינה ונהנה משירותי הבריאות והבטחון
בסה"כ המס הולך למקומות חיוביים אין מושלם.
לגבי נורמה מקובלת יש גם הרבה אנשים שמורידים שירים וסרטים פיראטיים מהאינטרנט למה שם זה לא נורמה מקובלת בעיני הרב?
והאם הרב היה נותן לאנשים כאלו להיות דיינים בבית של התרת נדרים בראש השנה?
(גם עבירה מאוד נפוצה צריכה פיראטית).
הנה תשובת המחברת עם תיקונונים:
תרשה לי לעשות סדר בשלושת החלקים של דבריך:
הטענה לגבי השלטון והמס: הביטוי שלי היה אמנם חריף, אך נקודת הכובד אינה הדיון הפוליטי אלא הגדר ההלכתי של דינא דמלכותא, שנגזר מהתחייבות אזרחית ומנורמה חברתית מקובלת. מה שהמערכת והציבור הנורמטיבי מתייחסים אליו ב"חיפוף" קל (כמו חריגה זעירה בדיוטי פרי), אינו מוגדר כגזל. ובכלל, לא כדאי לחשוב כאן שחור ולבן. חיפופים קלים בהחלט מוצדקים ככל שהמערכת יותר מושחתת. לא סביר להקפיד על כל אגורה כשהם שודדים את הקופה. זה שאני מקבל שירותים זה נכון ולכן יש חיוב עקרוני לשלם מס.
מדוע צריכה פיראטית אינה "נורמה מקובלת" שמותרת?
כאן יש חילוק מושגי ויסודי:
* במסים מול המדינה, גדר החוב מוגדר מלכתחילה על ידי החוק והנורמה האזרחית המקובלת.
* בקניין רוחני (הורדת שירים/סרטים), מדובר בפגיעה בבעלות של אדם או גוף פרטי על המידע שלו, המבוססת על איסור גניבת דעת או גזל.
העובדה שציבור גדול עובר על החוק ומוריד תכנים פיראטיים אינה הופכת את המעשה למותר. אין לטעון כאן "זוטו של ים" אלא "ליסטים כמותך כבשוה" — עבירה נפוצה אינה מפקיעה את הבעלות של היוצר ואינה הופכת גזל להיתר. אבל זה כן הופך להתנהגות נורמטיבית ויש לזה השלכה על פסול לעדות ודיינות.
האם הייתי מצרף אדם שמוריד תכנים פיראטיים לבית דין של התרת נדרים?
תשובתי היא כן, בהחלט. מבחינה הלכתית:
* פסול עדות ודיינות: אדם אינו נפסל לעדות ולדיינות מכוח עבירות שבצנעא או עבירות נפוצות שלא הוכחו. הלכתית, אדם נפסל רק אם עבר על איסור ממוני שהוכח או איסור שיש בו מלקות, והעידו עליו שני עדים בבית דין והורשע, שהרי "אין אדם משים עצמו רשע". כל עוד לא נפסק פסולו בבית דין, הוא עד כשר ודיין כשר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer