כיצד אפשר לסמוך על אינטואיציה באמונה?

1. מהות האינטואיציה: כושר הכרתי ולא רגש

   כפי שהסברתי בטור 653 – מהי אינטואיציה? הכרה, חשיבה ורגש ובספריי (אמת ולא יציב ושתי עגלות וכדור פורח), הזיהוי הרווח בין אינטואיציה לרגש הוא טעות קטגוריאלית. רגש (כמו אהבה, פחד או רתיעה) הוא דיווח פנימי על מצבי הנפשי; אין בו טענה עובדתית על העולם, ולכן אין עליו שיפוט במונחים של אמת או שקר. לעומת זאת, אינטואיציה היא כושר הכרתי-שכלי – מה שהרמב"ם כינה בתחילת מורה הנבוכים "עיני השכל", או מה שפילוסופים פנומנולוגיים מכנים "ראייה אידיאטית".

   האינטואיציה איננה "תחושת בטן" עמומה, אלא היכולת של השכל לתפוס עובדות ואמיתות על המציאות באופן ישיר (כגון פתרון ישיר למשוואה, עקרון הסיבתיות, או קיומו של מוסר אובייקטיבי). היא מהווה את התחנה הראשונה ואת התשתית שעליה נבנית כל החשיבה הרציונלית, כולל במדע ובמתמטיקה.

2. לאנשים שונים יש אכן אינטואיציות שונות וסותרות. אך כיצד מבררים ומבחינים בין הכרה אינטואיטיבית אמינה לבין תחושת ודאות שמקורה בחינוך, בהרגל או בהטיה?

   • העובדה שיש אינטואיציות סותרות אינה מפילה את תוקף הכלי: בדיוק כמו ששני אנשים יכולים להביט במרחק ולראות דברים שונים, או שמדענים יחזיקו באינטואיציות שונות לגבי תאוריה מדעית – עצם קיומו של ויכוח אינו אומר שאין אמת אובייקטיבית, אלא שהנגישות אליה אינה פשוטה או חד-משמעית.
   • היעדר קריטריון חיצוני אלגוריתמי: אין ולא יכול להיות "סרגל על" חיצוני ואוטומטי לבחינת אינטואיציות. כל קריטריון כזה שתציע יישען בעצמו, בסופו של דבר, על אינטואיציה יסודית אחרת (וכך תיקלע לרגרסיה אינסופית). בדיוק כפי שאין לנו כלי מחוץ לחושים כדי להוכיח שהחושים אמינים, אלא אנו נדרשים לאמון בסיסי בכושר ההכרה החושי שלנו – כך גם לגבי האינטואיציה. מי שדוחה את כלי האינטואיציה רק מפני שאין לו הצדקה מוקדמת חוץ-אינטואיטיבית, נאלץ להפוך לספקן מוחלט בכל תחום – כולל במדע, בלוגיקה ובחוקי הטבע, כי הכל בנוי על אינטואיציות.
   • חשיבה ביקורתית ובחינת קוהרנטיות: היעדר קריטריון חיצוני אינו אומר שלאינטואיציה יש "קדושה" או חסינות מטעות. אינטואיציה איננה פונדמנטליזם עיוור. הדרך לבחון ולזקק אינטואיציות היא באמצעות חשיבה ביקורתית וקוהרנטיות: בחינה של האינטואיציה מול עובדות ידועות, מול ניתוח לוגי, ומול אינטואיציות אחרות שבידינו. אם אינטואיציה מסוימת מובילה למסקנות מופרכות הסותרות מושכלות יסוד אחרים, יש לערער עליה ולתקנה.
   • יושר אינטלקטואלי ותפקיד החינוך: אדם נדרש ליושר פנימי כדי לשאול את עצמו: האם העמדה שלו נובעת מראייה שכלית אינטואיטיבית או מאינרציה ונוחות תרבותית? בנוסף, החינוך (כפי שהסברתי בטור 630 – היחס בין שאלת המקור וההיווצרות לבין שאלת המהות ובטור 419 – על חינוך ואנשי חינוך) איננו רק "תכנות סביבתי", אלא הוא כלי לפיתוח, עידון והמשגה של כלי ההכרה האינטואיטיביים שלנו – בדיוק כפי שחינוך מתמטי או אמנותי מפתח יכולת תפיסה שבלעדיה הייתה נשארת עמומה.

     אמנם אין לנו אפשרות לדעת בוודאות האם מדובר ברגש או באינטואיציה, אבל יש לנו יכולת להבחין ביניהם (גם אם לא בוודאות).

3. אמונה אינטואיטיבית מול אמונה מכוח חקירה

   מדוע אמונה אינטואיטיבית מוצדקת לא פחות מאמונה שהתקבלה לאחר חקירה פילוסופית?

   • כל חקירה נשענת על אינטואיציה: חקירה פילוסופית וטיעון לוגי אינם פועלים בוואקום. כל טיעון בנוי על הנחות יסוד (אקסיומות). מניין מגיעות הנחות היסוד? הן לא מגיעות מטיעון לוגי קודם (שכן אז היינו נזקקים לטיעון קודם לו, עד אינסוף), אלא מתוך אינטואיציה!
   • הטיעון הפילוסופי כטיעון חושף: כפי שהסברתי בספרי המצוי הראשון (שיחה רביעית), טיעון פילוסופי לקיומו של אלוהים אינו "ממיר" את האתאיסט מתוך לוגיקה טהורה, אלא הוא טיעון חושף. הטיעון מראה לאדם שהנחות היסוד האינטואיטיביות שהוא כבר מחזיק בהן (כגון אובייקטיביות המוסר, עקרון הסיבתיות או אמינות החושים) גוררות במשתמע אמונה באלוהים – וכך מתברר שהוא היה "מאמין סמוי".
   • שני המסלולים שקולים רציונלית: לפיכך, מי שמאמין ישירות מכוח אינטואיציה (שאצלו עצם קיומו של אלוהים או המחויבות אליו היא הנחת היסוד) לא נמצא בנחיתות רציונלית מול החוקר הפילוסופי. שניהם נשענים בסופו של דבר על אותו כלי הכרתי יסודי – האינטואיציה; האחד קיבל את האמונה כהנחת יסוד ישירה, והשני גזר אותה דרך כלים לוגיים מהנחות יסוד אינטואיטיביות אחרות.

ולסיום, העובדה שלאנשים שונים יש אינטואיציות שונות לא יכולה למנוע ממני להסתמך על זו שלי. אין לי כלי אחר. לכל היותר זה רק מורה לי להיות זהיר וביקורתי יותר. מעבר לזה, אם אתה מודע להטעיות האפשריות של האינטואיציה שלך, זה עצמו מהווה יתרון על אחרים שברובם לא מודעים לזה ולא נוקטים באמצעים ביקורתיים כלפי עצמם. ראה בטור על peer disagreement