נורמות ושינוי הלכה

סליחה. חשבתי שהדבר יחסית ידוע אז לא ראיתי צורך להרחיב ממש (את המאמר הנהדר אני קראתי עוד ממקודם).

רבים הם מחכמינו שסבורים שאיסור בשר וחלב הוא קשור ללאומיות ונצטוונו כנגד הע"ז של העמים ששכנו מסביב לארץ ישראל. כהרחקה מהפלחן האלילי שהיה קיים. כמו הרמב"ם בספרו מורה נבוכים, חלק ג', פרק מ"ח, רשב"א אבן עזרא ועוד.

בערך בויקיפדיה "בשר בחלב" מובא שכך דעתם של קאסוטו ופרופ רוזנברג (כמובן מבססים זאת על דברים רציניים ולא ספוקולציות חסרות בסיס).

– יתכן שהאיסור מטעם אחר אך אין לנו אפשרות לדעת, וזה נראה לי הסביר ביותר
– כיום במציאות שלנו אין מי שמקיים פולחנים כאלו ולכן אין את החשש שעמ"י יקיים את אותו פלחן אלילי.
– התורה מדברת כנראה על נורמה ולא על עובדה נצחית

ברור שכמה שורות באתר אינטרנט לא יתירו איסור בשר וחלב.
אך מהם הכללים והגדרים של שינוים כאלו ואחרים בתורה/הלכה ? אני משער כמובן שאין אך אשמח לקבל קווים כללים.

עדיין לא מספיק כדי להבין את הקושיא. מכיון שיש לא מעט הלכות שאיני רואה להן תכלית מוסרית או אחרת, המסקנה היא שיש בהלכה עוד תכליות. אני גם לא רואה סבירות להסביר שכולן כדי לעקור ע"ז. לכן השערה כזאת זוקקת ביסוס משמעותי ואני לא מכיר כזה (לא קראתי את החומרים שהזכרת).
אבל גם אם נניח שהצלחת לבסס זאת, וגם אם נניח שאין שום חשש שתופעת הע"ז תחזור (זה ממש לא הכרחי), עדיין זה לא אומר שבמציאות ימינו האיסור בטל. וזאת משתי סיבות:
1. ההסבר שתולה אותו בע"ז הוא לא בהכרח סייג לע"ז (כדי שלא נגיע לעבוד ע"ז). לפעמים זה אסור כמו שע"ז אסורה. כך לדוגמה כתבתי פעם ליישב את הסתירה ברמב"ם סוף הל' מעילה שם הוא כותב שקרבנות הם גזירת הכתוב לבין המו"נ שהוא כותב שהם סייג לע"ז. טענתי היא שזה לא סייג אלא יש חובה להפנות את העבודה הדתית שלנו לקב"ה במקום לע"ז. בניסוח הזה גם כשאין בעולם ע"ז חובות הקרבנות בעינם. אמנם כאן אנחנו עוסקים באיסור ולא בחובה, אבל תיתכן לוגיקה דומה.
2. לגבי פסילת נשים לעדות כתבתי סברת שינוי דומה למה שהצעת, אבל שם נראה שברור לנו מה יכול לפסול מישהו לעדות. ומשלא מצאנו הסבר מדוע לפסול נשים – הסביר ביותר הוא בגלל שאז הן היו חסרות השכלה ולא מעורות בחיים, וזה השתנה כעת. אבל לגבי בשר בחלב אני בספק עד כמה ניתן להסיק מסקנה כזאת כי מראש לא ברור שיש כאן איסור בעל תכלית ברורה.

צריך לזכור שהתפיסה המקובלת בפוסקים היא שאיסור התורה כולם אינם סייג אלא איסור עצמי. באתוון דאורייתא האריך לבחון זאת ולהביא דוגמאות נגדיות (מועטות מאד). ובזה אולי יתבאר מדוע לא דורשים טעמא דקרא. הצעתך היא דרישת טעמא דקרא מובהקת.

תודה רבה על התשובה המפורטת.