ספק נגטיבי

האם אפשר לומר שהדבר נובע מהעובדה שמבחינת ההגדרה של סיבה אפשר לטעון שהעובדה שסתם יכול להיות מצב שאני טועה אינה נכללת תחת ההגדרה (אלא היא לכל היותר תיאור מצב, למשל)? או שזו כן סיבה מבחינת ההגדרה, פשוט לא סיבה "מספקת"?

זו סמנטיקה בעלמא. אתה יכול להחליט כרצונך.

אך האמון באינטואיציות מהיכן הוא נובע? אתה בוודאי תטען שלעולם מי שרוצה להאמין יוצא מהנחות יסוד שאין להם הסבר והטענה הספקנית היא כמו רגרסיה אינסופית של ספקנות. ומאידך, האמונה בהנחות יסוד לאו דווקא שרירותית.
אך עדיין מדוע לקבל הנחה זאת…

מניין נובע האמון באינטואיציה היא שאלה שמבוססת על טעות. משמעותה של אינטואיציה הוא שזה מה שאני חושב. אז אתה שואל למה עליי לקבל את מה שאני חושב? באלו כלים אתה מציע שאענה על זה? זו טענה ספקנית, ואני לא מוטרד מטענות כאלה.
זה דומה בעיניי למי שישאל: אמנם אני מבין שהמוסר אוסר גניבה ועדיין לא ברור לי למה לא לגנוב? השאלה הזאת מבטאת חוסר הבנה. כשאומרים שהמוסר אוסר גניבה אומרים בזה שאל לנו לגנוב. מי ששואל את זה לא באמת מבין שהמוסר אוסר לגנוב. מבחינתו זה משפט תיאורי (=אנשים חושבים שאסור לגנוב). אבל טענה מוסרית אינה תיאורית (דיסקריפטיבית) אלא פרסקריפטיבית (איסור לגנוב).

תודה, אך לא הבנתי את הטענה שלך בוויכוח על דטרמיניזם.
אתה טוען שמי שמערכת האמונות כפויות עליו אין סיבה שיוציא מסקנה בצורה נכונה. כי מרבית המערכות לא יוציאו מסקנה נכונה.

אך גם אתה מסכים על קיומם של הנחות יסוד שאין לך דרך לבסס אותם. ממש כפי ששיקול הדעת בנוי בעצמו במנגנון מסוים שיכול לזהות בין אמת לשקר למרות שאין לך ידע חיצוני שהוא אכן צודק.
אותו רעיון קיים אצל הדטרמיניסט. שגם לו קיימים מערכת הנחות יסוד אך ההבדל הוא שאצלו הוא גוזר את המסקנות בצורה דטרמיניסטית ללא שיקול דעת נוסף. ולשיטת הליברטאן רק ההנחות יסוד כפויות עליו אך את שאר המסקנות הוא גוזר בצירוף שיקול דעת?

ועל כן, כפי שאתה תופס את ההנחות יסוד כאמינות ואינן זקוקות ביסוס נוסף (גם כי אין לך). כך גם הדטרמיניסט תופס את המערכת *ככולה* כאמינה ואיננה זוקקת ביסוס נוסף.

זה גופא מה שאני חוזר ומסביר כאן כבר עשר פעמים. יש הבדל בין "אין סיבה להניח שנכון" לבין "יש סיבה להניח שאינו נכון". כשאני מחזיק בעמדה כלשהי אתה יכול לטעון נגדי שאולי היא לא נכונה (=מה הסיבה להניח שזה נכון?). זה ספק נגטיבי. כשאתה מחזיק בעמדה מופרכת, כלומר בוחר אופציה אחת מתוך מיליון אחרות, זהו ספק פוזיטיבי, כי יש סיבה פוזיטיבית לומר שאתה טועה.
אם הייתי מאמץ באופן שרירותי הנחת יסוד אחת מתוך מיליון אפשריות (כלומר עושה הגרלה) היית צודק. אבל אני מאמץ אחת מתוכן כי אני חושב שהיא נכונה, כאן אתה רק יכול לשאול מדוע אני חושב כך.

מדוע אתה חושב כך?

ככה

אם ככה מדוע זה אמין, הרי רוב העמדות יהיו אשר יהיו הם טעויות. אז בטור 175 כתבת (להבדיל מכאן!) שכדי לפתור זאת, אתה מניח מאחורה סובייקט/מערכת בקרה שאינה חישוב לאור קריטריונים. שיקול דעת שכזה מעצם הגדרתו הוא חופשי, ודווקא בגלל זה ניתן להאמין לו. כי אתה פשוט רואה שזה נכון וזהו.

אבל השאלה תוכל להפנות גם אליו. שרוב הסובייקטים טועים. אתה רק גררת בכל הדיונים הללו את השאלה הספקנית צעד אחד אחורה…

אסביר שוב ואעצור כאן, כי נדמה לי שזה מוצה עד זוב דם.
כשאני אומר "ככה" אין כוונתי למשהו שרירותי. כוונתי למשהו שלא ניתן ולא צריך לנמק אותו. הוא ברור מאליו. זה מה שאני חושב. אתה שואל מדוע אני חושב כך, אבל לא ברור לאיזו תשובה אתה מצפה. הרי כשאנמק תשוב ותשאל למה. השרשרת הזאת נעצרת במקום שהוא מובן מאליו, שלא צריך הנמקה שתעמוד בבסיסו. כשתשאל על זה אומר לך "ככה".
לעומת זאת, בספק פוזיטיבי הטענה היא שה"ככה" שלך הוא שרירותי. אתה מאמץ משהו שאינו הגיוני, ולזה אין הסבר של "ככה". אני מחליט שיש 1473 פיות מעל העץ שבחצרי. למה? ככה. אין לי דרך לראות פיות ולא להיווכח בקיומן, ובטח לא לספור אותן. אז למה החלטתי על 1473? כי בא לי. זו עמדה לא הגיונית ולגביה לא אקבל הסבר של ככה כי זה ככה שרירותי. כאן הספק פוזיטיבי והוא דורש הסבר. אבל לשאלה מדוע אני מאמין למה שאני רואה כן אקבל תשובה של ככה. כי לפחות לדעתי אני כן נגיש לראייה שלי ויכול לשפוט אותה. אולי אני טועה, ועל כך יכול הספקן לתהות. אבל זו תהייה נגטיבית ואני לא מוטרד ממנה.
וממש לא מעניין אם רוב מוחלט של העמדות האפשריות הן שגיאות. אני בחרתי את העמדה הזאת כי היא נכונה בעיניי, ולא בהגרלה. אז מה איכפת לי ההתפלגות? זה כמו דוגמת הבשר בשוק עם פלומבה, ששם ברור שלא נלך אחרי רוב החנויות בעיר. אבל את כל זה כבר הסברתי לעייפה ואני נמצא במצב התשה מתקדם.

תודה רבה על התשובה, אני מקווה שאתה לא עברת למצב התשה מתקדם מאוד.
מובן הדבר שהנחות יסוד אינן זוקקות ביסוס נוסף מעצם הגדרתם כהנחת יסוד. כמו כן, מובנת הטענה שספק פוזיטיבי מקשה בקלות גם על הנחות יסוד.
השאלה שלי שנותרה היא מדוע ספק נגטיבי איננו קושיה טובה. הרי על כולם מוסכם שרוב המערכות הם מקולקלות אם כך כאשר אני שואל האם הראיה אמינה אז תטען שכן וגם לדעתך אתה נגיש לראייה שלך ויכול לשפוט אותה האם היא אמינה. אך כאשר נשאל על מערכת הבקרה בעצמה שם כבר לא תהיה תשובה טובה. האם ההסתפקות הזאת לא הופכת את הספק לספק פוזיטיבי?

(ולכן, אני חושב שאכן אין הבדל בין עוצמת הספקנות בין טענתך שהסובייקט אמין מבחינתך וכך גם דטרמניסט להבדיל יכול לטעון שהמערכת כולה אמינה מבחינתו? אבל בכל אופן, על החלק הזה אני חושב שניתן להסכים שלא להסכים.)
.

כן הותשתי, ובמחילה זו הפעם האחרונה שאני עונה כאן (כי זה הוסבר כבר כמה פעמים). חשבון הסתברותי של מספר המערכות הכללי והאחוז מתוכן שהוא אמין, רלוונטי רק במקום שבו אני עושה הגרלה. במקום שאני בוחר מערכת אחת כי היא נראית לי נכונה אין שום משמעות להסתברויות הללו. ראה את ההסבר שלי בשרשור המקורי על חתיכת הבשר עם הפלומבה. הסתברות באה לחפות על חוסר מידע. כשיש מידע אין משמעות להסתברות. אם אני יודע שתוצאת הקוביה הייתה זוגית, לא נכון לומר שהסיכוי שהיא נפלה על 3 הוא שישית. כעת זה שליש.

תודה רבה, והמשך שבוע טוב!
אך יש משהו שלא ברור לי בתשובה הזאת. אם הסיכוי ליצור מערכת טובה הוא כל כך נמוך ואפסי אז כל עוד אני לא נותן אמון מלא בבחירה שלי (נניח רק 90%) אז האם זה לא אומר שעדיין הסיכוי שנפלתי על מערכת לא אמינה הוא גבוה משמעותית?

או בעזרת משל אחר שאני חושב שהוא דומה, אם אני נותן אמון של 90% לעיניים שלי וכרגע אני רואה פריט מסוים למשל סידור, הסיכוי שבאמת קיים הסידור לפניי שואף לאפס (כמות הסידורים של יהודים בעולם ביחס לכל פרטי העולם הוא הרבה פחות ממילארדית). האם הסיכוי האפסי כל כך לא גובר על ה90% אמון שלי בעיניים?

תודה רבה והמשך שבוע טוב!
אך יש נק' אחת שלא כל כך ברורה לי בטענה הזאת. אם הסיכוי שהמערכת הבקרה פגומה גבוהה משמעותית, אז אף אם אני נותן אמון גבוה באינטואיציה האם עדיין לא עדיף הטענה ההסתברותית?

חשבתי על משל אחר לאותו רעיון. אם אני נותן אמון של 90% במערכת הראיה שלי. וכעת אני רואה חפץ לא נפוץ כמו סידור. הסיכוי שאני פגשתי בו מכל שאר החפצים בעולם (ושל הגויים בתוכם) הוא שואף לאפס.
האם עדיין לא נכון לתלות מבחינה סטטיסטית שמה שראיתי הוא אשליה אופטית? הרי הסיכוי לכך הוא אפסי.
ומהצד השני, מתי כן סביר יהיה לטעון שקיימת אשליה אופטית (כמו פטה מוגנה במדבר) אם תמיד אנחנו נותנים אמון גבוה למערכת הראיה?

?