לגבי עיני השכל – מה הכוונה בידיוק?

מצטער, פשוט לא הבנתי שם כלום, ואני ממשיך לא לגמרי להבין פרט לסוף.
מה הכוונה בביטוי יחס? לכאורה היחס הוא איננו ישות עצמית אלא הבנה שלנו פנימה. אבל על זה גופא הקושיה של דיווד יום שאנחנו לא רואים את הסיבתיות.
ועל כן, עד כמה שזה משהו שאנחנו צופים בו ע"י חוש שישי, אז זה חייב להיות יש מסוים לא? כמו התממשות של אידאה, ממש כפי שהצבעים משקפים גל אלקטרומגנטי…

אסביר עוד פעם אחת ויותר לא אענה.
כמו שאפשר לראות אובייקטים אפשר לראות גם יחסים בין אובייקטים או תכונות שלהם. את האובייקטים רואים בעין (אובייקטים מוחשיים) או בעיני השכל (אובייקטים מופשטים, אידיאות). בה במידה גם את היחסים והתכונות של האובייקטים ושביניהם לפעמים רואים בעין (שהגוף נע, או שגוף א גדול מגוף ב), ולפעמים בעיני השכל (שאירוע א' הוא סיבתו של אירוע ב). זהו.
אין שום הכרח בעולם שמה שרואים בעיני השכל יהיה אובייקט לא יחס או תכונה. וגם אם תחזור אלף פעמים על אותה קושיא/הנחה שניתן לראות רק אובייקטים זה לא מסביר לי אותה טוב יותר. לכן איני רואה על מה יש לענות שלא עניתי ולמה נפתח כאן עוד שרשור שחוזר על אותו דבר.

צר לי אבל אינני מבין כיצד אתה רואה יחס בין אובייקטים בעין? אתה אכן יכול לראות תכונות של אובייקטים, אבל היחס הוא פעולה מחשבתית. למשל אתה יכול להבחין כי אובייקט א' אורכו 30 ס"מ ואובייקט ב' אורכו 40 ס"מ. ואז אתה מבין כי אובייקט ב' גדול מאובייקט א' ב10 ס"מ. אבל אינך רואה את היחס. אתה רואה את תכונת האורך שמשתקפת מהאובייקט ומשווה בין האובייקטים. אך אתה סובר שאני טועה, ואתה אכן יכול לראות את היחס?
אבל בכל אופן, בנידון דידן בוודאי הקושיה הרבה יותר גדולה, כי אף אם אתה מסוגל להבחין באותה אידאה אי שם אצל אפלטון, כל עוד אין תכונה של סיבתיות שמוצמדת לאובייקטים אלא רק מתרחשת בזמן המאורע (שהוא עצמו איננו ישות, אלא הוא רק כינוי לתוצאת מפגש האובייקטים), אז כיצד תראה יחס של סיבתיות שנוצרת יש מאין?

אולי לא הבנתי בידיוק למה הרב מתכוון, כי פשוט לי שיחס זה יוצא מתהליך חשיבתי ולא ממראה העיינים. אבל הרב הוסיף את המילה "היחסים ו*התכונות*" והתכונות זה אכן משהו מהותי בישות, אומנם זה איננו ישות עצמאית, אבל זה כן משהו נלווה לה.
וגם על מנת ליצור יחס בין שני דברים צריך שיהיה ניתן להשוות את שני הדברים בהתאם לפרמטר מסוים. אחרת הגענו למצב שהוא בבחינת האינקומנסורביליות של הערכים.
אבל אם אכן כדבריי אז יוצא שהרב חושב שקיים לכל אובייקט גשמי, עוד מתאר "רוחני" של גורמים שנמצא בתווך נוסף למציאות החומרית, ושניתן לזהות אותו ע"י עיני השכל.
אולי זה אכן לא אידאה בפנ"ע שהיא אובייקט עצמי (ויש שיגידו שגם זה רק מתאר של אלוקים), אבל עדיין זה משהו שהוא לא גשמי..
רק כך ניתן להבנתי לתת פשר לדבריך. כי אם אין כלום, אז מה כל החידוש שלך לגבי חשיבה הכרתית, זה או נוסנס אחד גדול, או שהתפכחת מאז.

רק עולה השאלה שאם לכל אובייקט יש תכונה שכזאת, כיצד בידיוק רק בתהליך ההתנגשות אנחנו נחשפים לכך, אבל ניתן לדמות זאת אולי למשהו כמו פוטון שיוצא…

זה אכן 'משהו' לא גשמי, אבל לא יישות אלא יחס. אנחנו לא צריכים התנגשות כדי להיחשף. זה לא מראה עיניים.

תודה רבה!! במילה יחס אתה מתכוון בעקבות כך שלכל אובייקט גשמי קיימים תכונות מסויימות מטאפיזיות, או משהו לא גשמי אחר? כי רק ככה להבנתי ניתן ליצור איזשהוא יחס שנוכל לראות אם קיים לשניהם אותו קנה מידה.
אבל לא לגמרי הבנתי מה הכוונה יחס של גרימה ללא צפייה בהתנגשות:
למשל אם ראינו שני כדורי בילארד זזים בזוויות מנוגדות ע"פ חוק שימור התנע. אז נניח כי כדור א' גרם לכדור ב' לנוע או להפך, אבל כיצד נניח את יחס הגרימה הזה? וכי "רשום" באחד מתכונות האובייקט של כדור א' "אני הזזתי את כדור ב'"? נשמע דברי תימה.

כתבתי שכבר הסברתי מה שהיה לי להסביר. אנחנו חוזרים שוב ושוב על אותו דבר. אני טוען שבעיני השכל רואים יחסים. זה הכל. יותר לא אענה.

אולי תוכל להפנות למקום שבו אתה מסביר יותר כיצד זה פועל? מאשר דיבור ערטילאי על יחסים בין תכונות מטאפיזיות שצמודות לחלקיקים בעלי מסות או גלים גשמיים פיזקליים…
גם היכן שאתה מסביר כיצד אנחנו עושים בזה שימוש כמו באמת ולא יציב אתה לא מסביר יותר מידיי מה זה בידיוק אומר או איך זה פועל…