חקר האינטואיציה- איפה הוא נמצא בין האפריורי לבין האמפירי

בס"ד
לאחר ששאלתי אותך בנוגע האפשרות של ידע מקורב, הייתי שמח להתמקד בחלק של האינטואיציה בכל הסיפור הזה.
בקיצור אם כן, לאחר שביצענו תצפיות בניסיון לחיפוש חוק מדעי נבצע איזשהו הכללה שתתבצע בעיקרה
על ידי התמקדות בהסבר האינטואיטיבי שביותר, (וממילא ניתן לגזור בעקבותיה ניבויים שיבחנו ויאששו אותה או שמא להפך).
רציתי להתמקד בחלק של הכושר האינטואיטיבי.
א. האם אותה אינטואיציה מכוונת "החוצה" כלפי חוק אמיתי? (זה קצת מוזר כי חוקי הטבע בד"כ הם רק פורמליזציה להתנהגות ויחס בין אובייקטים).
ב. אם כן, כיצד ייתכן שניוטון לא ידע את משוואות איינשטיין? לכאורה זה מסתבר כי לא היה לא אותו רמת דיוק בכלל להשיג תצפיות שעבורם יבצע הכללה מעין זו.
ג. אבל מדוע קיימת נק' יחס שבין הידע האינטואיטיבי לידע האמפירי? שלכאורה בכלל לא יכול לספק ידע אינטואיטיבי. ובכל זאת הוא תנאי אליו?
למשל במידה ומישהו יהיה בחדר סגור וחשוך כל ימיו האם הוא יוכל לדעת את חוקי ניוטון מתוך היסק גרידא, זה ממש נראה לא סביר. אולי זה יעלה במוחו בתור השערה בעלמא אבל ממש לא יוכל לדעת זאת. אבל מאידך אין שום קשר בין הידע האמפירי לבין החשיבה האינטואיטיבית. אם כן ניתן לחשוב שהאינטואיציה פועלת כך שדרך התצפית החושית אנחנו מתבוננים בחוק הכללי.
אבל מאידך על פי הסיפורים איינשטיין דווקא כן עלה על תגליתו לא על ידי תצפית, אלא מתוך חשיבה. ורק היום לעיתים שומעים שחלק מטענותיו אכן אוששו.
כמו כן ניתן לדבר על אינטואיציה מוסרית או דתית, שלכאורה הרבה פחות קשורה למשהו אמפירי.
 
אז אם כן, מהי אינטונציה יכולת על בסיס אפריורי או אמפירי או שניהם (נפק"מ למדע מקורב)? ולמה דווקא כאשר אנחנו בעלי תצפיות הרבה יותר קל לנו להגות רעיונות?
או שאולי זה בכלל תבניות חשיבה שאלוקים תיאם בינהם לבין העולם וכדברי ליבוביץ' בדרוש:
"את העולם נתן בלבם; זה עצם תורת ההכרה: הנה העולם לפנינו והנה לב האדם , גדולים מעשי הבורא המכניסם זה בזה וכוללם יחד ומשום זה לזה."