הגות דיני יחוד מול ימינו
ישנה מח' בדיני ייחוד אם מהותם היא רק "גדר" או איסור בעצם שקיים בו משום "קירובי דיעות". נראה שלפי חלק מהפסוקים חלק גדול מהלכות ייחוד מונעות מהאדם לחוות קירבה נפשית גם עם אישה. אם מוסיפים לדינים אלו את הפסיקה של הרמב"ם שגם אמירת דברים בטלים עם אישה אסורים ד "שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן ס
וא"כ גם לשון לא תקרבו לגלות ערוה הנאמר בכל העריות שהוא ג"כ לאו לסיג נמי דברים בטלים הם בכלל האיסור "
וכן גם את ההלכה שאסור להסתכל ביופיה של אישה או להריח את בשמים שעליה שלפי הרמב"ם זה גם איסור דאורייתא.
האם לא יוצא מכל זה השקפה ודרכי התנהגות שנוגדות את "עולם הדייטים" כפי שהוא היום? בתפיסה, אנשים מנסים ליצור חיבור רגשי גם לפני החתונה ולהגיע ל"איקרובי דעתיה" בנוסף ברור שהאדם גם מחפש להסתכל ביופיה בשביל לראות אם היא מוצאת חן בעיניו.
מה צריך להיות היחס להלכות אלו? מה צריך להיות היחס לתפיסה של היחס בין איש לאישה לפני החתונה שנראה שעולה מהם?
רק כעת כתבתי על עקרון הספאסט נישט. ישנן הנהגות שברור שאין להן תוקף כי זה לא סביר. במציאות ימינו אי אפשר לדרוש מאנשים להינשא בלי להיפגש קודם. לכן גם אם כל זה היה נכון, בפועל אין צורך לנהוג כך. דוגמה לדבר היא התנהלות העולם ביחס לאמור בשו"ע או"ח ריש סי' רמ.
אמנם יש לזה גם הסברים פנים הלכתיים (בלי ספאסט נישט). כגון שפגישות לשם נישואין אינן פגישות לצורך עבירה ועליהן לא נאמרו האיסורים הללו. לצורך הדיון, גם אם יגיע להרהורים אסורים כשזה נעשה לצורך נישואין לית לן בה. כמו שבהוצאת זרע לבטלה לא נאמר איסור כשעושה כן לקיום עונה של אשתו, או אפילו הוצאתו החוצה לשם פו"ר.
האם הרב יכול להפנות למקורות של התפיסה מתי "לית לו בה"? במיוחד שזה לצורך נישואין?
לא הבנתי את השאלה. אמרתי סברא מדילי, שאם זה נעשה לצורך נישואין לית לן בה. אם אתה מחפש מקורות כלשהם, אין לי תחת ידי כרגע. אני מניח שאפשר לחפש ברשת.
אתמהה הא זה דברי הש"ס מפורשים דאסור לאדם שיקדש עד שיראנה (קידושין מא.) שמא תתגנה עליו. ומה שלא נועד לצורך זה אלא להרהור בעלמא אה"נ שאסור.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer