תקפות ערכי המוסר לאדם רציונלי ולא מאמין
שלומות וברכות.
חבר הציג לי את כבוד הרב וחלק מהגותו.
כבוד הרב אכן אדם מרשים ונהנתי לשמוע ולקרוא.
שאלתי:
בפרק 1 של ״אלוהים משחק בקוביות״ת כבוד הרב טוען שאין הצדקה רציונלית לאמץ ערכי מוסר ללא אמונה באל. ושבחירה של אדם לא מאמין בערכי מוסר מעידה שאותו אדם דוקא כן מאמין באל באופו לא לגמרי מודע או שמדובר באדם שבוחר בחירה לא רציונלית בעליל.
לשיטתי, האבולוציה של הפרט לא מסתיימת בפרט. אני טוען שהחברה שאנחנו חלק ממנה היא אורגניזם שמציית לאותם חוקי טבע. ויותר מזה, ללא השרדות של החברה ותמיכה של החברה בהשרדותנו האישית אין לנו סיכוי טוב לשרוד. ושישנם יחסי גומלין בין האבולוציה של הפרט והחברה שבה הוא מתקיים.
אם השרדותי האישית תלויה בהיותי חלק מחברה שורדת. אימוץ של ערכי מוסר מקובלים חברתית זו בחירה מאוד רציונלית. גם אם אינני מאמין באל ומונע אך ורק על ידי השרדותי האישית זו עדיין בחירה רציונלית.
אשמח לקבל התייחסות
שלום רון.
ראשית, אני מעדיף שאלות דרך האתר שלי (לינק כאן למטה).
יש בדבריך הנחה שגויה ברמה המושגית. זהו ערבוב של המצוי עם הרצוי.
השאלה אינה האם מדובר בבחירה רציונלית אלא האם יש כאן ערך מחייב. מה שאתה מציע הוא מה שקרוי "הסבר נטורליסטי" למוסר, כלומר העמדתו על עובדות. אבל כל העמדה של המוסר על עובדות (במקרה שלך: תרומתו לשרידות של החברה היא עובדה) היא כשל, שנהוג לכנותו 'הכשל הנטורליסטי'. הסבר נטורליסטי מסביר כיצד נוצרה אצלנו נטייה כלשהי (האבולוציה יצרה אצלנו נטייה להיטיב), אבל היא לא מסבירה מדוע זה מחייב. חשוב על אדם שנוהג באופן לא מוסרי. מה תוכל לטעון נגדו? שהוא לא מציית לנטיות שקיימות בתוכו. שהוא לא תורם להישרדות החברה? אז מה? יש בתוכי הרבה נטיות ולא לכולן אני מציית. מדוע זה שיש בתוכי נטייה מחייבת אותי לפעול על פיה? זה שוב כשל נטורליסטי, כי קיומה של הנטייה הוא עובדה, ועובדה לא יוצרת נורמה. ואם תטען כלפיו שהוא לא תורם להישרדות החברה, הוא ישאל אותך מניין שיש חובה לתרום להישרדות החברה (בפרט אם זה נגד הישרדותי שלי, או על חשבוני)? אתה מכניס כאן בדלת האחורית ערך כלשהו, ולגביו אין לך הצדקה (אפילו לא הצדקה נטורליסטית).
את הקשר לאלוהים הסברתי בעימות מול פרופ' דוד אנוך, שמתואר בטור 456 – 457, באתר. שם תוכל למצוא גם לינק לדיון הפרונטלי בינינו.
רון המשיך ושאל:
כבוד הרב, ד״ר מיכאל דוד, חן חן לך על התשובה המפורטת.
אמרת שעובדה אינה גוזרת נורמה. אני רוצה לתת דוגמא שעובדה כן יכולה לגזור ערכים מחייבים.
עובדה היא שהורים בד״כ מסורים לצאצאיהם עד כדי מסירת ההשרדות האישית. זוהי גם עובדה שנובעת באופן ישיר ממניעים אבולוציונייים.
אך מעובדה זו כן נגזרת נורמה חברתית מוסרית שנוגעת לחובות ההורה כלפי צאצאיו.
באופן דומה, המסירות שלי לילדי, השרדותם, אושרם והצלחתם, גוזרת את המחוייבות שלי לחברה, ולערכי המוסר שלה. כך חינכתי את ילדי מתוך הערכה שזה ייטיב את סיכויי הצלחתם ולשרוד ולהתרבות.
וההצדקה, לדבקות בערכי המוסר היא רק המחויבות האישית שלי לילדי ודרכם לחברה.
ולגבי אדם שלא הרה ילדים, שאין לו אינטרס השרדותי אישי עדיין יכול להיות מחוייב לחברה ולערכי המוסר בדומה ל״גן האלטרואיסטי״ שנצפה אצל דבורים ונמלים. אותו אדם חשוך ילדים, נוקט פעולה שבמקרה הטוב, לא תורמת מאומה להשרדותו האישית אך עוזרת לאחיו או לאחייניו.
לגבי אדם שפועל בצורה שאינה מוסרית, לפי הדוגמאות הנ״ל, (לדעתי) פועל כנגד עצמו. אין לפרט קיום פיזי אפשרי ללא החברה. ומה הייתי אומר לאחד כזה תלוי באיזו תוצאה הייתי חושב שאוכל להשיג.
האם אלו לא דוגמאות תקפות לנורמות מחייבות שנגזרות מעובדות אבולוציוניות?
״ואהבת לרעך כמוך״ זה אכן ערך יהודי שלדעתי, אין מניעה לאמצו כערך מחייב ללא אמונה באל. (כמו שמסירים פיגומים מבניין שיכול לעמוד בלעדיהם).
אני מקבל את מרכזיות הדת בהתפתחות ההסטורית של המוסר האנושי והחברה, אך לשיטתי, המוסר האנושי יכול להתקיים ולהיות מוצדק גם ללא אמונה באל. תלותנו בחברה (שיצרה הדת) היא היא ההצדקה ההשרדותית.
סלח לי על דלות ידיעותיי ועל הרמה הנמוכה של טיעוניי.
תודה מראש,
שים לב כי אתה שוב טועה באותה נקודה עצמה. העובדה שהורים מוסרים את נפשם לילדיהם היא עובדה, ואפשר להסבירה אבולוציונית. זה קיים גם בממלכת החי. השאלה אינה האם הם מוסרים אלא למה? או האם זה מחייב ותקף? אם מישהו יעשה אחרת, האם תבוא אליו בטענות? האם עז שלא מוסרת נפשה על ילדיה היא פגומה מוסרית? אתה תבוא אליה בטענות?
אני שוב מפנה אותך לטורים הנ"ל כי שם זה מפורט היטב.
כבוד הרב, דוקטור דוד, שוב חן חן,
צפיתי בדיון ״אם אין אלוהים הכל מותר?״, אני חושב שהבנתי מה אתה טוען
תודה ושבוע טוב
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer