הכלי חמדה בנושא שיקולי טריטוריה
שלום,
קראתי עתה את הפרק בספר השלישי בטרילוגיה העוסק בשיקולי טריטוריה, שם מצאתי הפניה של הרב לכלי חמדה בסוף פרשת בלק. פתחתי את הכלי חמדה הרלוונטי, אולם התרשמתי שטענתו קצת שונה. הוא טוען שזמרי לא יכל להפסיק לחטוא שהרי הוא היה אנוס להמשיך (דיצרו אלבשיה), ולא שהיתה זו זכותו להמשיך לחטוא. צירפתי מטה את הקטעים הרלוונטים לעניות דעתי, אשמח לביאור העניין,
תודה רבה
כלי חמדה פרשת בלק אות ד
ומעתה י"ל דהתם בזמרי שפיר אמרינן דאם נהפך והרגו לפנחס אינו נהרג עליו, משום דחשיב אנוס ולא מקרי יכול להציל באחד מאבריו ע"י שיפרוש מהעבירה דאמרינן דיצרו אלבשיה והוי אנוס, וכמו דאינו מועיל התראה בגמר ביאה לדעת המהרי"ט ז"ל מה"ט, דלא מקרי אז יכול להצילו באחד מאבריו, ומ"מ קנאין פוגעין בו כיון שהביא עצמו לידי כך כמו בכל חייבי מיתת ב"ד, מה שאין כן ברודף אחר חבירו להרגו או אפילו ברודף אחר הערוה דניתן להצילו בנפשו, רק קודם דבעל ואז לא שייך עוד יצרו אלבשיה, ושפיר לא חשיב אונס כיון דיכול להציל את עצמו עי"ז שלא יעשה העבירה הוי כמו יכול להצילו באחד מאבריו…
דאם היה נהפך והרגו לפנחס לא הי' נהרג עליו, אף על גב דיכול להצילו באחד מאבריו ע"י שיפרוש את עצמו מהביאה, וע"כ (על כרחך) זה לא חשיב יכול להצילו באחד מאבריו כמו שכתבתי לעיל, כיון דאם רוצה לעשות העבירה הוא אונס, ואם כן הכא נמי דכוותי'.