הזמן והמקום ענין אחד להם??
המהרל כותב בפרק כו בתפארת ישראל כי הזמן והמקום ענין אחד להם כידוע למבינים.
( וזה לשונו :
כאשר התבאר למעלה שזמן התורה אינו במקרה, כך מה שנתן התורה במדבר אינו במקרה, כי הזמן והמקום ענין אחד כאשר ידוע למבינים. )
החילוק בין זמן למקום ברור כמו השמש והירח.
באיזה מובן אפשר להבין את דברי המהרל שהזמן והמקום ענין אחד להם.
לאיזה מבינים הוא מתכון שזה ידוע להם??